...כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָּב, כָּךְ כָּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָּב. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן:
...Just as the prayer leader is obligated in the prayer of Rosh HaShana, so too, each and every individual is obligated in these prayers. Rabban Gamliel disagrees and says: Individuals are not obligated, as the prayer leader fulfills the obligation on behalf of the many.
תַּנְיָא, אָמְרוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: לִדְבָרֶיךָ, לָמָּה צִבּוּר מִתְפַּלְּלִין!
אָמַר לָהֶם: כְּדֵי לְהַסְדִּיר שְׁלִיחַ צִבּוּר תְּפִלָּתוֹ, אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל: לְדִבְרֵיכֶם, לָמָּה שְׁלִיחַ צִבּוּר יוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּיבָה?
אָמְרוּ לוֹ: כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ בָּקִי. אָמַר לָהֶם: כְּשֵׁם שֶׁמּוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ בָּקִי, כָּךְ מוֹצִיא אֶת הַבָּקִי.
It is taught in a baraita that the Rabbis said to Rabban Gamliel: According to your statement, why does the congregation recite the silent Amida prayer beforehand? He said to them: In order that the prayer leader should have time to prepare and arrange his prayer. Rabban Gamliel said to the Rabbis: According to your statement, that the prayer leader does not fulfill the obligation on behalf of the many, why does the prayer leader descend before the ark and recite the Amida prayer? They said to him: He does so to fulfill the obligation of one who is not an expert in prayer. Rabban Gamliel said to them: Just as he can fulfill the obligation of one who is not an expert in prayer, so too, he can fulfill the obligation of the expert.
אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: לֹא פָּטַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא עַם שֶׁבַּשָּׂדוֹת, מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם דַּאֲנִיסִי בִּמְלָאכָה, אֲבָל בָּעִיר — לֹא.
Rabbi Ya’akov bar Idi said that Rabbi Shimon bar Ḥasida said: Rabban Gamliel allowed the prayer leader to exempt only the people in the fields. What is the reason for this? Because the people in the fields are unable to come to the synagogue due to work circumstances beyond their control, and do not have time to prepare their prayers. However, Rabban Gamliel did not exempt those in the city who do not come to the synagogue, as they are able to prepare their prayers and pray by themselves.
כך מוציא את הבקי. מכאן פסק בה"ג דיחיד שטעה ולא הזכיר של ראש חדש יכוין לבו לתפלתו של שליח צבור מתחלה עד סוף ויוצא אע"פ שהוא בקי, יש לחלק בין היכא דהתפלל וטעה, להיכא דלא התפלל כלל
1) ולאחר שסיימו הציבור תפלתן יחזיר ש"ץ התפלה שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו, וכתבו רב שרירא ורב האי שצריך שיכוין לכל מה שאומר ש"צ מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו, ואין מפסיקין ולא משיחין, ופוסעין ג' פסיעות לאחוריהם.
2) וגם מחזיר התפלה כדי שיענו קדושה אחריו...
3) מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בר"ח או בחולו של מועד או בכל דבר שצריך לחזור בשבילו ולהתפלל, יכוין דעתו וישמע מש"צ כל י"ח ברכות מראש עד סוף ויוצא ידי חובתו, אע"ג דאמר בפ"ב דראש השנה ש"צ אינו פוטר אלא האנוסים שאינן יכולין לבא לב"ה, שאני הכא שכבר התפלל אלא ששכח ולא הזכיר, מוציא אף הבקי:
אם אינו מבין מה שש"צ אומר אינו יוצא בשמיעה... דלישנא דיכוין לא שייך אלא במבין מה שש"צ אומר
מתקנת אנשי כנסת הגדולה שלאחר שסיימו הציבור תפילתן – חוזר שליח הציבור ומתפלל בקול רם כל התפילה. ותנן בשלהי ראש השנה: כשם ששליח ציבור חייב – כך כל יחיד ויחיד חייב. רבן גמליאל אומר: שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. והלכה כחכמים. ובגמרא שם שאל רבן גמליאל לחכמים: אם כן למה שליח ציבור יורד לפני התיבה? אמרו לו: להוציא את שאינו בקי להתפלל, אבל הבקי אינו יוצא בתפילת שליח ציבור. וזהו שכתבו הטור והשולחן ערוך דלאחר שסיימו הציבור תפילתן – יחזור שליח ציבור התפילה, שאם יש מי שאינו יודע להתפלל – יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו. וצריך אותו שיוצא בתפילת שליח ציבור לכוין לכל מה שאומר שליח ציבור מראש ועד סוף. ואינו מפסיק, ואינו משיח. ופוסע שלוש פסיעות לאחוריו כאדם שמתפלל לעצמו. עד כאן לשונם.
ודע שהמפרשים פירשו דהך אינו בקי – הוא שאינו בקי להתפלל, אבל מכל מקום מבין הוא מה ששליח הציבור אומר. דאם לא כן – לא שייך לומר יכוין... המבין יוצא בשמיעה, ומי שאינו מבין יאמר מילה במילה עם שליח הציבור. ואז יוצא אף על פי שאינו יודע פירוש המילות, כמו המתפלל לעצמו שאינו מבין בלשון הקודש ויצא. ...רש"י חולק בזה, וסבירא ליה דנשים יוצאות בשמיעה אף בקידוש שהוא דאורייתא, אף שאינן מבינות. וכתבו שם המפרשים שנהגו כרש"י... ואם כן פשיטא דבתפילה יוצאים
ש"ץ שנכנס לב"ה ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור לפני התיבה לאלתר, יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור ואינו צריך לחזור ולהתפלל בלחש: הגה וכן אם הוא שעת הדחק כגון שירא שיעבור זמן התפל' יוכל להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה א' לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכ' הש"צ [מהרי"ל]:
דברים האסורים בשעת המנחה. ובו ג סעיפים:
אם השעה דחוקה יתפללו בלחש, ואח"כ יאמר ש"ץ מגן ומחיה ויענה קדושה ומסיים האל הקדוש אם אין שהות ביום לגמור י"ח ברכות: הגה וי"א שמתפלל השליח צבור עם הקהל בקול רם וכן נוהגים וע"ל סי' קכ"ד סעיף ב':
(יג) ...עכשיו נהגו שהש"ץ ממתין עד שיסיים האב"ד את תפלתו לפי שרוב האנשים מתפללין במרוצה והמתפלל מלה במלה לא יוכל לומר קדושה עם הצבור לכן ממתינים כי הם עושים שלא כדין לפיכך אם אין אב"ד בעיר ה"ה דימתינו על המתפלל מלה במלה אבל כשמאריך אין להמתין עליו וכמ"ש על ר"ע כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה. ומי שצריך להאריך וירא שיתלוצצו עליו יכול לילך לאחוריו בשעה שמתחיל הש"ץ אע"פ שעדיין לא גמר תפלתו ויחזור למקומו ויגמור. ובכל זה אם כונתו לש"ש בזה שפיר דמי [פמ"ג]:
כשש"צ חוזר התפלה הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן, ואם אין ט' מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה לכן כל אדם יעשה עצמו כאלו אין ט' זולתו ויכוין לברכת החזן: [י"א שכל העם יעמדו כשחוזר הש"ץ התפלה] [הגהות מנהגים]:
שו"ת הרמב"ם סימן רנו
...בתפלת שחרית ומוסף בשבתות וימים טובים לבד, (1) בגלל ריבוי האנשים אעשה אותה לתפלה אחת... (2) וכן אם אירעה לנו תפלת מנחה באיחור מאד, עד שאחוש שמא תשקע החמה, אעשה, ששליח צבור יסדיר התפלה בקול רם וקדושה. וראינו, שאין בזה הפסד כלל, לפי שמי שאינו בקי יצא בשמיעת התפלה, והבקי יתפלל לעצמו עם שליח הציבור מלה במלה. ומה שחייב אותי לעשות זאת הוא, שהאנשים כולם בשעת תפלת שליח ציבור אינם משגיחים למה שהוא אומר, (3) אלא מסיחין זה עם זה ויוצאין (החוצה) והוא מברך ברכה לבטלה כמעט, הואיל ואין שומע לה. וכל מי שאינו בקי, כאשר הוא רואה תלמידי חכמים וזולתם מסיחין וכחין ורקין ומתנהגין כמי שאינו מתפלל בשעת תפלת שליח ציבור, (4) עושה גם הוא כזה ונקבע בלבות האנשים כולם, שאין תפלה אלא בעת הלחש. ואנו אומרים באיסורי תורה עת לעשות לה' הפרו תורתך ומכל שכן בתקנת התפלה (5) ובזה יש משום הסרת חלול השם, שחושבים בנו שהתפלה אצלנו שחוק ולעג... (6) אבל כשנתפלל בשאר ימות החול באנשים מועטים בקיאים, אנו מקיימים התקנה הראשונה ומתפללים לחש ובקול רם. וכתב משה.
רבי אברהם בנו של הרמב"ם
כבר נודע ונתפשט ונתפרסם מה שתיקן אבא מארי ז"ל והסכימו עמו כל תלמידי חכמים שהיו בדורו וכל היושבים בבית מדרשו והוא שראה שחזרת שליח צבור התפלה בקול רם אחר שהתפלל בלחש לא יקשיבו אליה כל העם... וסבת זה הוא שהם אומרים שכבר יצאו ידי חובתם בתפלת הלחש ואין להם עסק בחזרת התפלה ולכן התקין שיגביה שליח צבור קולו בתפלתו בתחלה ויהיה הדבר הולך בתפלה כמו בפריסה על שמע, ששליח צבור מגביה קולו בתחלה להוציא את שאינו בקי ושאר העם יתפללו אחריו להוציא עצמן. ויאמר קדושה בברכה שלישית והעם עונים אחריו ויתפללו כולם ביחד עד שיסיימו התפלה כאחד. ונתפרסם זה התקון במצרים כל ימי חייו ואחר מותו, והוסר המכשול שהיו הצבור נופלים בו. ולא חלק עליו שום אחד מחכמי דורו לפי שלא היה ביניהם אז לא איבה ולא קנאה ולא היה מי שהוא עני בחכמה מכניס עצמו בהוראה כמו שאירע בזמננו מן החולקים שחלקו על הסדורים והתקונים ההגונים שעשינו
שאלה שאלת ממני ידיד נפשי על מעשה שהיה בשנת הרצ"ט ליצירה (5299 = 1539 C.E) נתעוררו קהל הספרדים על קהל המוסתערב על ענין חזרת התפלה בקול רם שנהגו במצרים שהש"צ מתפלל תפלה אחת בקול רם וזה כנגד דין הגמרא והפוסקים וספרי הקבלה. וכן היה זה המנהג בכל המלכות בעיר הקודש ועזה וצפת ודמשק וחלאב וטענו כנגדם כיון שבכל הקהלות הנזכרות היה מנהגם כך וחזרו לדין הגמרא שגם קהל מצרים יחזרו גם הם ויתפללו שתי תפלות, אחת בלחש ואחת בקול רם. טענו קהל המוסתערב שזו תקנת הרמב"ם ז"ל שכתב בתשובה
Regarding the question that you asked about what happened in the year (5299 = 1539 C.E.) when the Sephardim protested against the Mustarabim (Arab-influenced population in Egypt) concerning the repetition of the tefillah (shmoneh esrei) aloud. The custom in Egypt was that the chazzan would pray only one tefillah, aloud (without the preceding silent prayer), which is against the law of the Gemara, halachic decisors and the books of tradition. This was the custom in many cities, but the Sephardim protested because all of the other cities had returned to the common practice, the law of the Gemara. Therefore, the Egyptian community should also return to the common practice and pray two tefillot, one silent prayer and one aloud. Regarding the question that you asked about what happened in the year 5299 (1539 C.E.) when the Sephardim protested against the Mustarabim (Arab-influenced population in Egypt) concerning the repetition of the tefillah (shmoneh esrei) aloud. The custom in Egypt was that the chazzan would pray only one tefillah, aloud (without the preceding silent prayer), which is against the law of the Gemara, halachic decisors and the books of tradition. This was the custom in many cities, but the Sephardim protested because all of the other cities had returned to the common practice, the law of the Gemara. Therefore, the Egyptian community should also return to the common practice and pray two tefillot, one silent prayer and one aloud. {Radbaz responds with a number of arguments for restoring the Talmudic practice, including the following} … And furthermore, the Rambam himself only made this enactment for his day, as he wrote at the outset, “It is appropriate in our days.” This indicates that if the reason for the decree would disappear, the decree would be nullified. Therefore, this was never intended to be a permanent enactment, and this is clear from his text for any who have eyes to see. Therefore, the claim that one should not nullify an age-old custom is defeated, as is the claim that nullifying this practice would be a case of a student contradicting his master. As far as the claim that the reasoning of the Rambam still applies and therefore we should keep the practice at least on Shabbat and Yom Tov when many people come to pray, I think the opposite is true. I have seen with my own eyes that before the chazzan has even finished half of the tefillah many people finish their private tefillah and turn to their friends and begin to talk [despite the Rambam’s enactment]. Therefore, we are back to square one. We violate the ruling of the Gemara, halachic decisors and the authorities of tradition and still have not accomplished anything at all. The Rambam only
תשובה כל בעלי הדין והרב המתקן תקנה זו מודים כי מדין הגמרא בבלית וירושלמי והגאונים וכל הפוסקים ראוי לצבור שיתפללו שתי תפלות אחת בלחש ואחת בקול רם וכן נוהגין בכל הגלילות זולת המלכות הזה אשר פשטה בו תקנה זו ועתה כולם חזרו לדין הגמרא זולת קהל המוסתערב אשר במצרים ושאלתי את פי הבאים מארץ עדן ואמרו שגם הם מתפללים ב' תפלות וזה ראיה שלא פשטה תקנה זו יותר ממלכות מצרים וגלילותיה וכיון שכן לא היתה תקנה קבועה. וא"ת במקום שפשטה הרי היא קבועה כדאשכחן בתקנות רבינו גרשום ז"ל מאור הגולה שלא פשטו בכל העולם ואפי' הכי במקום שפשטו הרי הן עליהם כדיני דגמרא. יש לומר דבשלמא הנך פשטו ברוב הגלילות אשכנז וצרפת וקטלוניא וכיון שכן הוו תקנות קבועות, אבל תקנה זו לא פשטה אלא במלכות הזה ואפי' במקומה אין לה חוזק כשאר תקנות.
עוד כי הרב בעצמו לא תקן אלא לפי זמנו שכן כתב בהדיא ראוי בזמננו זה וכו' משמע שאם תסתלק הסבה שבשבילה תקן תתבטל התקנה אם כן לא היתה תקנה קבועה וזה ברור מלשונו לכל בעלי העינים ואם כן נתבטלה הטענה שאמרו שאין להם לבטל המנהג שנעשה על פי וותיקין גם נתבטל מה שטענו שאם יבטלו מנהגם יהיו כתלמיד חולק על רבו. ולא דמיא לברכה מעין ז' שאעפ"י שתתבטל הסבה שבשבילה נתקנה אנו אומרים אותה דהתם לא תלו התקנה בזמן הילכך ראוי שתהיה נוהגת בכל זמן אבל תקנה זו תלה אותה בזמן שכן כתב בסוף התשובה גם כן וראוי אצלי באלו הזמנים וכו'. עוד כי ברכה מעין שבע אינה מבטלת דין הגמרא. לא שאני חולק על הרב לומר שלא היה בידו לתקן כי ודאי היה יכול לתקן אלא הכוונה לומר שאינה תקנה קבועה וחזקה כברכה מעין שבע...
ולענין מה שטענו כי הסבה שבשבילה נתקנה תקנה זו עדיין במקומה עומדת ולמעט בשבתות ומועדים שיש רוב עם נתפלל תפלה אחת כפי התקנה. אדרבא אני מעיד מה שראיתי בעיני שהשליח צבור לא הגיע לחצי התפלה וכבר השלימו רוב הקהל וחזרו לדבר זה עם זה והדרן קושיין לדוכתא ונמצינו עוברין על דברי הגמרא והפוסקים ובעלי הקבלה ולא הועלנו כלום בתקנתנו, כי הרב ז"ל לא תיקן אלא שיהיו מתפללין עם שליח צבור מלה במלה כאשר כתב בתשובותיו פעמים שלש, וכיון שלא הועלנו כלום נחזור לדין הגמרא דאנן סהדי שאם היה הוא ז"ל קיים היה מחזירם לדין הגמרא כיון שלא נתקיימה מחשבת תקנתו וזה ברור מאד...
וטעמא דעדיף מכולהו שעתה יש תלמוד תורה הרבה במצרים מה שלא היה קודם לכן ורובם ככולם בעלי תורה וכולם שומעים ושותקין בשעת חזרת התפלה ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה ואם יש מקצת שמדברים בשיחה בטלה בטלין במעוטן ואותם שאינם בקיאין לא ילמדו מהם שהם המעט אלא ילמדו מהבעלי תורה אשר עונין אמן אחר כל ברכה וברכה...
ולענין מה שטענו שיהיה טורח גדול לצבור ויאריך הסדר כל זה פטומי מילי הוא שהרי יכולין לקצר ברחמנות שמרחמים על המתים אשר מתו זה כמה דורות שבזה מפסידים חצי זמן התפלה והוא ענין בלתי הכרחי ורחוק לשכר וקרוב להפסד ...יכולין לקצר בזה מה שמאריכין בחזרת התפלה והותר.
ולענין מה שכתב הרב ז"ל שיש חלול השם. הנה בזמן הזה נסתלק זה הטעם שאנו גרועים יותר מזה בעיני העכו"ם בעונות שהרי תפלתינו חושבין אותה לכפירה ותורתינו אומרים שהוספנו והגרענו והחלפנו אותה וכאלה... נעשה אנחנו מה שאנו מחוייבין מן הדין כיון שלא הועלנו כלום...
לפיכך בנדון דידן אם אפשר להחזירם לדין הגמרא שיתפללו שתי תפלות בלא מחלוקת כן ראוי לעשות אבל אם אי אפשר לבטלם אלא ע"י מחלוקת שב ואל תעשה. והנראה לע"ד כתבתי: