כתובות ז - מקורות נלווים

אַף הוּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים לְהָקֵל, מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּטּוֹת, וּמַנִּיחִין אֶת הַמֻּגְמָר בְּיוֹם טוֹב, וְעוֹשִׂין גְּדִי מְקֻלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:

Mishnah Beitzah 2:7

Rabban Gamliel also said three things as leniencies, in opposition to the view of most of the Sages: One may sweep the room of the couches on a Festival, i.e., the dining room, where they would recline on couches to eat, as there is no concern that by sweeping the room one might come to fill in the holes and level the ground. And one may place incense consisting of fragrant herbs on burning coals in order to perfume one’s house on a Festival. And one may prepare a whole kid goat, meaning a kid goat roasted whole, with its entrails over its head, on the night of Passover, as was the custom when they roasted the Paschal lamb in the Temple. However, the Rabbis prohibit all three practices: It is prohibited to sweep lest one come to level the ground, it is prohibited to burn incense because it does not meet the criteria of permitted food preparation, and it is prohibited to eat a kid that was roasted whole on the night of Passover because it would appear as if he were eating consecrated food outside the Temple.

תלמוד ירושלמי ברכות ב׳:ו׳

משנה: חָתָן פָּטוּר מִקִּרְיַת שְׁמַע לַיְלָה רִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה... הלכה: רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן אַנְטִיגְנֹס בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי יַנַּאִי: זֹאת אוֹמֶרֶת שֶּׁמּוּתָּר לִבְעוֹל בִּתְחִילָּה בְשַׁבָּת.

אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי: תִּיפְתַּר בְּאַלְמָנָה שֶׁאֵינָהּ עוֹשֶׂה חבּוּרָה.

אָמַר לֵיהּ: וְהָא תַנִּינָן אַרְבַּע לֵיְלוֹת, אִית לָךְ לְמֵימַר אַרְבַּע לֵיְלוֹת בְּאַלְמָנָה?!

אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי: קַשִּׂיתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי - מַה בֵינָהּ לְבֵין שׁוֹבֵר אֶת הֶחָבִית לֶאֱכוֹל מִמֶּנָּה גְרוֹגֶרֶת?

אָמַר לִי: וָמַר דְּבַתְרֵיהּ 'וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹתָהּ כֵּלִי' וְכַאן שֶׁמִּתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹתָהּ בְּעוּלָה כְּמִי שֶׁמִּתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹתָהּ כֵּלִי.

רַב יִצְחָק בַּר רַב מְשִׁירְשִׁיָּא מַקְשֵׁי: מַה בֵינָהּ לְמֵפִיס מוּרְסָה בְשַׁבָּת?

אָמַר לוֹ: וָמַר דְּבַתְרֵיהּ 'וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹתָהּ פֶּה' וְכַאן מִתְכַּוֵּן שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹתָהּ בְּעוּלָה כְּמִי שֶׁהוּא מִּתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹתָהּ כֵּלִי {כנראה צ"ל: 'פה'}.

תַּנִּי: לֹא יִבְעוֹל אָדָם בְּעִילָה לְכַתְּחִילָּה בְשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חַבּוּרָה וַאֲחֵרִים מַתִּירִין.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי אָבוּן: טַעֲמוֹן דַּאֲחֵרִים לִמְלַאכְתּוֹ הוּא מִתְכַּוֵּן, מֵאֵילֶיהָ נַעֲשֶׂה חַבּוּרָה.

אַסִּי אָמַר: אָסוּר.

בִּנְיָמִן גִּנְזַכַּיּיָה נָפַק וָמַר מִשְׁמֵיהּ דְּרַב מוּתָּר.

שָׁמַע שְׁמוּאֵל וְאִיקְפִּיד עִילוֹי וּמִית וְקָרֵי עִילוֹי בָּרוּךְ שֶׁנָּגְפּוֹ.

וְעַל רַב קָרֵי לֹא יְאוּנֶּה לַצַּדִּיק כָּל־אָוֶן.

שְׁמוּאֵל אָמַר: כָּל־הַהִיא הִילְכְתָא דְּרֵישֵׁיהּ דְּפִירְקָא אֲחָרִייָא דְנִידָּה לַהֲלָכָה אֲבָל לֹא לְמַעֲשֶׂה.

רִבִּי יַנַּיי עָרַק אֲפִילוּ מִתִּינּוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ וְנִשְׂאֵת.

בָּעוּן קוֹמוֹי רִבִּי יוֹחָנָן: מַהוּ לִבְעוֹל בְּעִילָה שְׁנִייָה?

אָֽמְרִין: לִתְלוֹת בְּדַם הַמַּכָּה לֹא הוֹרֵי וְלִבְעוֹל בְּעִילָה שְׁנִייָה הוּא מוֹרֵייא?!

מַה צְרִיכָה לָהּ? כֶּשְׁבָּאוּ לֵיהּ יְמֵי הֶפְסֵק יְמֵי טָהֳרָה בֵּנְתַיִם.

אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ: שׁוּשְׁבִּינֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא הֲוֵינָא, שְׁאֵלִית לְרִבִּי אֶלְעָזָר, מַהוּ לִבְעוֹל בְּעִילָה שְׁנִייָה וְשָׁרָא לֵיהּ, דְּהוּא סָבַר כַּהֲדָא דִשְׁמוּאֵל, דִּשְׁמוּאֵל אָמַר פִּרְצָה דְחוּקָה נִכְנָסִין בָּהּ בְּשַׁבָּת אֲפִילוּ מִשְׁרָת צְרוֹרוֹת.

אָמַר רִבִּי חַגַּי: שׁוּשְׁבִּינֵיהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל קַפּוֹדְקִיָּא הֲוֵינָא, שְׁאֵלִית לְרִבִּי יֹאשִׁיָּה וְשָׁרַע מִינֵיהּ; שְׁאֵלִית לְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק, אָמַר לִי: מֵעַתָּה אֵי זֶה דַם נִידָּה וְאֵי זֶה דַם בְּתוּלִים?

תַּנִּי: כַּלָּה אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ כָּל־שִׁבְעָה וְאָסוּר לִיטוֹל מִמֶּנָּה כוֹס שֶׁל בְּרָכָה, דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר.

מַי טַעֲמָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר? אִי אֶפְשַׁר שֶׁלֹּא יֵצֵא דַם נִידָּה עִם דַּם בְּתוּלִים.

Jerusalem Talmud Berakhot 2:6

MISHNAH: The bridegroom is free from reciting the Shema‘ in the first night; until the end of Sabbath if he did not do the act. An action: Rabban Gamliël married and recited in the first night. His students said to him: Our teacher, did you not teach us that the bridegroom is free? He said to them: I will not listen to you to lift from me the Kingdom of Heaven even for one hour. HALAKHAH: Rebbi Eleazar ben Antigonos in the name of Rebbi Eleazar the son of Rebbi Yannai: This means that it is permitted to start sexual relations on the Sabbath. Rebbi Ḥaggai said before Rebbi Yose: Explain it for a widow where he does not make a wound. He answered him: Did we not formulate “Four nights?” Can you say four nights for a widow? Rebbi Jacob bar Savdi said: I asked the question before Rebbi Yose: What is the difference between her and him who breaks a clay amphora in order to eat a dried fig from it? He said to me: But it says afterwards, “only he should have no intent to make it into a usable vessel.” And here when he has the intention of making her a married woman it is as if he had the intention of making her into a vessel. Rav Isaac bar Rav Meshirshia said similarly: What is the difference between her and him who opens a boil on the Sabbath? He said to him, but it says afterwards: “only he should have no intention of making a permanent opening.” And here when he has the intention of making her a married woman it is as if he had the intention of making her into a vessel. It was stated: “A man should not have first sexual relations on the Sabbath because he makes a wound; but others allow it.” Rebbi Yose bar Abun said: The reason of the others is that he is intent on his job; the wound results automatically. Assi said, it is forbidden. Benjamin from Ginzak went out and said in the name of Rab, it is allowed. Samuel heard it and resented it, he [Benjamin] died, he [Samuel] recited for him: praised be He Who smote him. About Rav, he [Samuel] recited: (Prov. 12:21) “The just will cause no wrong.” Samuel said: All the rules spelled out at the start of the last chapter of Niddah are theoretical and not for practical application. Rebbi Yannai fled even from married pre-puberty girls. They asked before Rebbi Yoḥanan: What about a second sex act? They said, he did not teach to take all for blood of the wound, how could he rule for a second sex act? What we are asking about is the case when there were days of interruption, days of purity, in between. Rebbi Abbahu said: I was the best man of Rebbi Simeon bar Abba and I asked Rebbi Eleazar: is it possible to have the second sex act? He permitted it, since he holds like Samuel, and Samuel said: One may enter a narrow gap on the Sabbath, even if one rubs off some pebbles. Rebbi Ḥaggai said: I was the best man of Rebbi Samuel the Cappadocian; I asked Rebbi Josiah and he shrank from it. I asked Rebbi Samuel bar Isaac; he said: now, what is blood of a period and what is blood of virginity? It was stated: “The bride is forbidden for her house all seven days and he may not take from her the cup of blessings, the words of Rebbi Eliezer.” What is the reason of Rebbi Eliezer? It is impossible that not some menstrual blood be mixed in the blood of virginity.

רש"י על כתובות ז׳ א:ח׳:א׳

ומי איכא הוראה לאיסור - ומי קרי איסור הוראה משום דכל אדם רשאי להחמיר והאוסר אין זה סמיכת דברים שאפי' מן הספק שאין ההלכה ברורה לו הוא בא ואוסר אבל המתיר סומך על שמועתו או על סברת חכמתו והיא הוראה:

Rashi on Ketubot 7a:8:1

...

שיטה מקובצת מסכת כתובות דף ז עמוד א
ומי איכא הוראה לאיסור. פי' ואפשר דטעה ר' יעקב בר אידי בשמועתו דר' יוחנן הורה להתיר כמו אינך כולהו אמוראי דלעיל והראיה דליכא הוראה לאיסור ואיהו שמע דהורה ואי אפשר לקרות הוראה לאיסור ומהדר תלמודא דאין מכאן ראיה דהאיכא הוראה לאיסור דתנן הורוה ב"ה וכו' כנ"ל:

ר' משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן לז
ובעצם לא מצינו בפוסקים שמומר לשבת עושה יין נסך... אבל עכ"פ לדינא נהגו שלא לשתות יין שנגע בהו ישראל מומר לחלל שבתות בפרהסיא... ופשוט שאין מנהג זה נחשב מנהג לפסוק הלכה כמותו, כהא דנהגו עלמא כהני תלת סבי (ברכות כ"ב ע"א) שהלכה כוותייהו, משום דלפסק הלכה שייך רק כשהמנהג הוא לקולא ולא כשהמנהג הוא לחומרא, מהטעם שכתב רש"י בכתובות דף ז' ע"א בביאור קושית הגמ' ומי איכא הוראה לאיסור, משום דכל אדם רשאי להחמיר והאוסר אין זה סמיכת דברים שאפילו מן הספק שאין ההלכה ברורה לו הוא בא ואוסר. ומה שהגמ' אומר אין (שאיכא הוראה לאיסורא) והתנן הורוה ב"ה שתהא נזירה עוד ז' שנים אחרות, והורה רבי כר' יעקב בניקב חוט השדרה, הוא משום דמה שהורו היה מדין ברור ולא מצד שהחמירו. שלכן מתרץ שבשביל זה א"ר יעקב בר אידי הורה ר' יוחנן בציידן אסור לבעול בתחילה בשבת, לאשמועינן שר' יוחנן אמר בדין ודאי ולא מצד שהוא ספק דלא איפשיטא. שלכן ממה שנהגו להחמיר אין ראיה שאסור יינם של מחללי שבת, דאינו אלא משום שנהגו להחמיר, ולא משום שהלכה כן. וגם לא ידוע אם המנהג הוא לכו"ע או רק יראי שמים נוהגים לאסור בזה.

תלמוד ירושלמי כתובות א׳:א׳:י״ב

מֹשֶׁה הִתְקִין שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וְשִׁבְעַת יְמֵי הָאֶבֶל וְלֹא הִתְקִין לָאַלְמָנָה כְּלוּם.

אַף עַל גַּב דְּתֵימַר, לֹא הִתְקִין לָאַלְמָנָה כְּלוּם, טְעוּנָה בְרָכָה, מִבּוֹעַז, דִּכְתִיב "וַיִּקַּח בּוֹעַז עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה וַיֵּשֵׁבוּ".

אָמַר רִבִּי אֲלֶכְסַנְדְּרִי: מִכָּאן שֶׁאֵין קָטָן רַשַּׁאי לֵישֵׁב עַד שֶׁיֹּאמַר לֹו הַגָּדוֹל שֵׁב.

אָמַר רִבִּי פִינְחָס: מִכָּן לַבַּיִת הַזֶּה שֶׁהֵן מְמַנִּין זְקֵינִים בְּבָתֵּי מִשְׁתָּיוֹת שֶׁלָּהֶן.

אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי: מִכָּן לְבִרְכַּת חֲתָנִים שֶׁהִיא בָּעֲשָׂרָה.

אָמַר רִבִּי יוֹדָה בַר פָּזִי: וְלֹא סוֹף דָּבָר בָּחוּר לִבְתוּלָה אֶלָּא אֲפִילוּ אַלְמוֹן לְאָלְמָנָה, מִבּוֹעַז שֶׁהָיָה אַלְמוֹן וְרוּת הָֽיְתָה אַלְמָנָה וּכְתִיב "וַתֵּהוֹם כָּל־הָעִיר עֲלֵיהֶם".

וְאֵיפְשַׁר כֵּן, כָּל־קַרְתָּא מִתְבָּהֲלָה בְגִין נָעֳמִי עַל עֲלִיבְתָא?!

אֶלָּא אִשְׁתּוֹ שֶׁל בּוֹעַז מֵתָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, עַד כָּל־עַמָּא גָמַל חַסְדָּא, נִכְנְסָה רוּת עִם נָעֳמִי, וְנִמְצֵאת זוֹ יוֹצְאֵת וְזוֹ נִכְנֶסֶת.

תַּנֵּי: אוֹמֵר בִּרְכַּת חֲתָנִים כָּל־שִׁבְעָה.

רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר: מַפְקִין כַּלָּתָה כָּל־שִּׁבְעָה.

אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי: וְהָא תַנֵּי רִבִּי חִייָה, אוֹמֵר בִּרְכַּת אֲבֵלִים כָּל־שִׁבְעָה, אִית לָךְ מֵימַר מַפְקִין מִיתָא כָל־שִׁבְעָה?

מַאי כְדוֹן?

מַה כָּאן מְנַחֵם עִמּוֹ אַף כָּאן מְשַׂמֵּחַ עִמּוֹ; מַה כָּאן מַזְכִּירִין אַף כָּאן מַזְכִּירִין.

Jerusalem Talmud Ketubot 1:1:12

Moses instituted seven days of a marriage feast and seven days of mourning, but he instituted nothing for the widow. Even though you say that he instituted nothing for the widow, she needs a benediction. From Boaz, as it is written: “And (Boaz) took ten men of the city Elders and said, sit here, and they sat down.” Rebbi Alexander said, from here [one learns that] the lesser person is not permitted to sit down until the more important person tells him to sit down. Rebbi Phineas said, from here [one learns that] this family appoints Elders for their marriage feasts. Rebbi Eleazar ben Rebbi Yose said, from here [one learns that] the wedding blessing needs ten people [present]. Rebbi Jehudah bar Pazy said, not only a bachelor marrying a virgin, but also a widower marrying a widow, since Boaz was a widower and Ruth a widow, as it is written “The entire city was in an uproar because of them.” Is that possible that the entire town was in alarm because of the sorry state of Naomi? But Boaz’s wife had died that very day and when all the people went to the burial, Ruth and Naomi entered. It turned out that when one left, the other entered.

ריטב"א על כתובות ז׳ ב:ד׳

כך הגרסא בכל הספרים והתיר לנו את הנשואות ע"י חופה וקדושין וכדמפרש ותימא גדולה למה תקנו לשון סתום כזה בברכה הנאמרת בסתם ור"ת גורס והתיר את הנשואות לנו ורבינו האי גרס והתיר לנו ואינו גורס את הנשואות כלומר והתירה לנו וכן ראוי לומר אלא שלא נהגו. וא"ת כיון שחופה אחרונה היא גומרת היה לנו לומר ע"י קדושין וחופה וי"ל דה"ק והתיר לנו נשואות ע"י חופה וקדושין אשר קדמו להו וסמכי' חופה לנשואין כי הוא עושה נשואין. וי"א דגרסינן ע"י חופה בקדושין דידן ותקנה מפני שהיו אומרים בקדושין בבי"ת רפוי הוא לעול' בוא"ו ואמרו וקדושין וכל זה רחוק שלא לצורך:

Ritva on Ketubot 7b:4

...

טור, אבן העזר ל״ד:א׳

המקדש האשה מברך וכן אם קדשה על ידי שליח מברך השליח מאי מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות ע"י חופה וקידושין בא"י מקדש ישראל וכתב א"א הרא"ש ז"ל ונהגו האידנא לומר מקדש ישראל ע"י חופה וקידושין ...

כתב רב שמואל הנגיד שאין ברכת אירוסין צריכה עשרה ורב האי כתב שצריכה עשרה ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל:

Tur, Even HaEzer 34:1

...

שולחן ערוך, אבן העזר ל״ד:א׳

ברכת האירוסין ואם צריך עשרה ובו ד סעיפים:
כל המקדש אשה בין ע"י עצמו בין ע"י שליח מברך (הוא או השליח) (טור) וי"א דאחר מברך (סמ"ג והגהות מיי') וכן נוהגין אקב"ו על העריות ואסר לנו הארוסות והתיר לנו הנשואות ע"י חופה בקידושין בא"י מקדש ישראל (וי"א נוסח הברכה בלשון אחר כי אומרים והתיר לנו הנשואות ע"י חופה וקידושין (טור) וחותם בא"י מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין (כ"כ הרא"ש) וכן נוהגין במדינות אלו ואחר שיגמור הברכה יקדש:

Shulchan Arukh, Even HaEzer 34:1

The Blessings of the Betrothal and if it Requires Ten • 4 paragraphs
All who betroth a woman whether in person or through an agent recites a blessing (he or his agent) (Tur) [and there are those who say that another (R. Moses of Coucy and an anonymous commentator on the Mishnah) should recite a blessing and so it is customary]: “who sanctified us by his commandments and commanded us concerning Arayot and prohibited to us relations with betrothed women, permitted to us women married under the Ḥuppah and by the betrothal ceremony: “Blessed are you Lord who blesses Israel.” [There are those who say the text of the blessing in different words by saying “and permitted to us marriage by means of Ḥuppah and Kidushin” (Tur) and concludes it with “Blessed are Thou who sanctifies his people Israel through Ḥuppah and Kidushin” (Thus wrote R. Asher Ben Yechiel) and thus it is customary in these lands] and after he finishes the blessing he shall betroth her.

סדר האירוסין בנוסח תימן (בלדי):
בָּרוּך אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצוֹתָיו, וְהִבדִּילָנוּ מִן הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת, וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׂוּאוֹת עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין. בָּרוּך אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ יִשׂרָאֵל:

חילופי נוסח מרכזיים:
1. "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין" - כך בדפוסים ובכ"י מינכן 95; כה"י וטיקן 112 ווינה 137: "מקדש ישראל על ידי חופה וקידושין"; כ"י וטיקן 113: "מקדש ישראל".
2. "מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה" - כך בדפוסים. בכה"י ללא "בעשרה"; בכ"י וינה במקום "בעשרה" - "בבית חתנים".