מחלוקת שבקדושה: מחלוקת של צדיקים ממתיקה את הדינים בשורשם
דע, כשיש מחלוקת על האדם, אין לעמד עצמו כנגד השונאים לומר, כמו שעושה לי כן אעשה לו כנגדו; כי זה גורם שהשונא יבוא למבקשו, לראות בו, חס ושלום, מה שהוא רוצה לראות בו. רק אדרבא, ראוי לדון אותם לכף זכות... וכל זה, כשהחולקים הם רשעים. אבל כשחולקים עליו צדיקים, בודאי כונתם הוא רק לטובה, שמרימין ומנשאין אותו על-ידי-זה, וממתיקים דינים מעליו... ושורש הדינים והסטרא-אחרא הוא מחלוקת שבקדושה, כי הסטרא-אחרא הוא בחינת מחלוקת, ושרשם - מחלוקת שבקדושה, ואין הדין נמתק אלא בשרשו. ועל-כן על-ידי מחלוקת של צדיקים, שהיא מחלקות שבקדושה, על-ידי זה נמתקין הדינים בשרשן... רק מחמת שמשם נשתלשל ונאחז הסטרא -אחרא והדינים, שהם מחלוקת גמורה, על-כן אפשר שידמה שהמחלוקת של צדיקים היא גם כן מחלוקת גמור של שנאה, חס ושלום, מחמת שהם נאחזין שם, אבל באמת היא רק לטובה.
)ליקוטי מוהר”ן, רע”ז(
מחלוקת בין שנים שהם משרש אחד
דע כי יש שני צדיקים שהם משרש אחד ואף-על-פי-כן יש ביניהם מחלוקת. זה מחמת שאחד משנה מדתו שבשרשו. וזה בחינת מחלוקת שבין שאול ודוד.
כי כתיב אך טוב וחסד ירדפוני )תה’ כג 6(, ואיתא בזהר הקדוש: “הינו טוב הינו חסד - אלא טוב טובה כליל בגוה, חסד דאיתפשט לבר” )זהר ב קסח ע”ב(.
וזה בחינת שני צדיקים ששניהם משרש אחד, רק שזה בחינת טוב “שטובה כליל בגוה”, דהינו שאינו מגלה תורתו לאחרים, והשני הוא בבחינת חסד דאתפשט לבר, שמגלה תורתו לאחרים, שזהו בחינת חסד בחינת ותורת חסד על לשונה )מש’ לא 26(. ועל-ידי-זה יש ביניהם מחלוקת.
)ליקוטי מוהר”ן, רפ”ג(
מחלוקת וספרים
מכל מחלקת נעשה ספר, בחינת שאלות ותשובות, כי המחלקת היא שאלה וקשיא, שמקשין ושואלין עליו. והוא שב בתשובה, ועל ידי זה הוא משיב ומתרץ השאלה, ונעשה מזה בחינת ספר שאלות ותשובות.
כי על ידי התשובה, על ידי זה נתחדשים אצלו כמה ספרים. כי יש כמה ספרים עכשיו, וגם עתידים להיות עוד כמה ספרים, וכלם צריכים להעולם.
ובתחלה כשלא היה לו אמונת חכמים, אזי היו כל הספרים אצלו כלא, כי היה מלעיג עליהם, כמו שכתב )קהלת יב יב( עשות ספרים הרבה אים קץ ולהג הרבה וכו’ דהינו שמלעיג על ריבוי ספריהם, ואזי כלם כלא אצלו. וכששב בתשובה על זה, אזי נתחדש אצלו בכל פעם ספר, כי חוזרים ונחשבים אצלו כל הספרים שבתחילה היו בעיניו כלא.
והכל לפי המחלקת, כי הוא מסתכל ומתבונן בהמחלקת, מפני מה הם חולקים כך, באלו הדבורים, ולא באפן אחר. ועל ידי זה מתבונן איך לשוב בתשובה, ולתקן אמונת חכמים. כי משם נמשך המחלקת, על ידי שפגם באמונת חכמים. ולפי התשובה, לפי המחלקת, כן הוא חוזר ושב אל אמונת חכמים, וכמו כן נתחדש אצלו ספר, כי חוזר ונחשב בעיניו מה שהיה בתחילה בעיניו כלא.
וכן בכל פעם לפי המחלקת, כן התשובה, ששב וחוזר אל האמונת חכמים. וכמו כן נתחדש אצלו ספר אחר, כי חוזר ונחשב בעיניו עוד איזה ספר אחר, שבתחילה היה מלעיג עליו, והיה בעיניו כלא כנ”ל.
ועל כן, על ידי המחלקת נעשה ספר. וזה בחינת )איוב לא לה( וספר כתב איש ריבי, שעל ידי ריב ומחלקת נעשה ספר.
ויש צדיקי הדור שאמונתם שלמה בודאי, ואף-על-פי-כן יש עליהם מחלקת. הוא בחינת )ישעיה נג יב( והוא חטא רבים נשא, )יש’ נג יא( ועונתם הוא יסבל, הינו שיש לו מחלקת בשביל העולם. ועל ידי המחלקת שיש עליו, על ידי זה מתקן האמונת חכמים אצל ההמון עם.
ויש שיש עליהם מחלקת, מחמת שאין להם אמונה בעצמן, ואינם מאמינים בחדושי תורה שלהם שהם מחדשים, ואינם מאמינים שיש לה’ יתברך שעשועים גדולים מחידושים שלהם, ועל-ידי-זה שאין להם אמונה בחדושים של עצמן, על-ידי-זה הם מתרשלין בהחדושין שלהם. ועל כן בא עליהם מחלקת ועל-ידי-זה הם שבים בתשובה, וחוזרים ונחשבים אצלן חדושין שלהם וחוזרים ומחדשים ונעשה מזה ספר.
ולפעמים נעשה מזה ספר למעלה, שעל-ידי-זה שזה הספר שואל ומקשה, וזה שב בתשובה, ועל-ידי-זה משיב ומתרץ. על-ידי-זה נעשה ספר למעלה, בבחינת )מלאכי ג טז( אז נדברו יראי ה’ איש אל רעהו ויקשב ה’ וישמע ויכתב ספר.
)ליקוטי מוהר”ן, סא:ה(