בראשונה היו כותבין שטרי מיאונין, לא שפיא ליה, ולא רעיא ליה, ולית היא צביא להתנסבא ליה.
...כיצד מצות מיאון? אמרה אי איפשי בפלוני בעלי, אי איפשי בקדושין שקדשתני, אמא, או אחי.
אפי' היא יושבת באפריון והלכה אצל מי שנתקדשה לו, ואמרה לפניו, אי איפשי בפלוני בעלי זה, אין מיאון גדול מזה.
ר' יהודה אומ': אפי' נכנסה ליטול חפץ מחנוני, ואמרה בפניו, אי איפשי בפלוני בעלי זה, אין מיאון גדול מזה.
יתר על כן אמ' ר' יהודה: אפי' אורחין מסובין, ואמרה בפניהם, אי איפשי בפלוני בעלי, אין מיאון גדול מזה.
מַה, חֲלוּקִין עַל רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אַנְטִיגֳנוֹס? מִן מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, "אֵי זוֹ הִיא קְטַנָּה שֶׁהִיא צְרִיכָה לְהִתְגָּרֵשׁ? כָּל־שֶׁנּוֹתְנִין לָהּ גִּיטָּהּ וְדָבָר אַחֵר עַמּוֹ וְהִיא מוֹצִיאָה אוֹתוֹ לְאַחַר זְמָן", הָדָא אָֽמְרָה: חֲלוּקִין עַל רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אַנְטִיגֳנוֹס.
אמ' ר' ישמעאל: חיזרתי על כל מדת חכמים ולא מצאתי אדם שמדתו שוה בקטנות, חוץ מר' ליעזר, ורואה אני את דברי ר' ליעזר מדברי ר' יהושע, שר' ליעזר השוה את מדתו, ור' יהושע חלק.
אמר ר' אלעזר תברא כו' - רבא הוא דמסיק הכי אע"ג דרב יהודה הוה בשינוייא קמא יודע היה רבא שכך היתה הקושיא ומשמיה דרבי אלעזר [נאמרה] וכה"ג בפרק כירה (שבת מד. ושם) דאמר רב הונא מטה שיחדה למעות כו' ומותיב רב נחמן בר יצחק כו' אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב יהודה כו' ולא קאמר משמיה דרב הונא כדמעיקרא לפי שהיה יודע האמת שרב יהודה אמרה:
רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כול׳.
תַּנֵּי: רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כָּל־עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ כְּאִילּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ - בְגֵט. וְכָל־עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ כְּאִילּוּ אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ - בְמֵיאוּנִים.
(טו) וְכִֽי־יְפַתֶּ֣ה אִ֗ישׁ בְּתוּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־אֹרָ֖שָׂה וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ מָהֹ֛ר יִמְהָרֶ֥נָּה לּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (טז) אִם־מָאֵ֧ן יְמָאֵ֛ן אָבִ֖יהָ לְתִתָּ֣הּ ל֑וֹ כֶּ֣סֶף יִשְׁקֹ֔ל כְּמֹ֖הַר הַבְּתוּלֹֽת׃
(ה) כִּֽי־יֵשְׁב֨וּ אַחִ֜ים יַחְדָּ֗ו וּמֵ֨ת אַחַ֤ד מֵהֶם֙ וּבֵ֣ן אֵֽין־ל֔וֹ לֹֽא־תִהְיֶ֧ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּ֛ת הַח֖וּצָה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר יְבָמָהּ֙ יָבֹ֣א עָלֶ֔יהָ וּלְקָחָ֥הּ ל֛וֹ לְאִשָּׁ֖ה וְיִבְּמָֽהּ׃ (ו) וְהָיָ֗ה הַבְּכוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּלֵ֔ד יָק֕וּם עַל־שֵׁ֥ם אָחִ֖יו הַמֵּ֑ת וְלֹֽא־יִמָּחֶ֥ה שְׁמ֖וֹ מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ (ז) וְאִם־לֹ֤א יַחְפֹּץ֙ הָאִ֔ישׁ לָקַ֖חַת אֶת־יְבִמְתּ֑וֹ וְעָלְתָה֩ יְבִמְתּ֨וֹ הַשַּׁ֜עְרָה אֶל־הַזְּקֵנִ֗ים וְאָֽמְרָה֙ מֵאֵ֨ן יְבָמִ֜י לְהָקִ֨ים לְאָחִ֥יו שֵׁם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א אָבָ֖ה יַבְּמִֽי׃ (ח) וְקָֽרְאוּ־ל֥וֹ זִקְנֵי־עִיר֖וֹ וְדִבְּר֣וּ אֵלָ֑יו וְעָמַ֣ד וְאָמַ֔ר לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי לְקַחְתָּֽהּ׃ (ט) וְנִגְּשָׁ֨ה יְבִמְתּ֣וֹ אֵלָיו֮ לְעֵינֵ֣י הַזְּקֵנִים֒ וְחָלְצָ֤ה נַעֲלוֹ֙ מֵעַ֣ל רַגְל֔וֹ וְיָרְקָ֖ה בְּפָנָ֑יו וְעָֽנְתָה֙ וְאָ֣מְרָ֔ה כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִבְנֶ֖ה אֶת־בֵּ֥ית אָחִֽיו׃ (י) וְנִקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל בֵּ֖ית חֲל֥וּץ הַנָּֽעַל׃ {ס}
אם מאן ימאן אביה - אין לי אלא בזמן שיש לה אב, בזמן שאין לה אב מנין? תלמוד לומר "אם מאן ימאן" - מכל מקום, דברי רבי יוסי הגלילי.