No Ammonite or Moabite shall be admitted into the congregation of the LORD; none of their descendants, even in the tenth generation, shall ever be admitted into the congregation of the LORD, because they did not meet you with food and water on your journey after you left Egypt, and because they hired Balaam son of Beor, from Pethor of Aram-naharaim, to curse you.— But the LORD your God refused to heed Balaam; instead, the LORD your God turned the curse into a blessing for you, for the LORD your God loves you.— You shall never concern yourself with their welfare or benefit as long as you live. You shall not abhor an Edomite, for he is your kinsman. You shall not abhor an Egyptian, for you were a stranger in his land.
כי אחיך הוא. רצה הקב״ה להרגיל את ישראל במעלת הנפש. וכל שהנפש גבוה יותר מקרב את קרוביו. ע״כ צוה אותו לזכור אחוה לבני אדום:
The Holy Blessed One wanted to acclimate Israel to the refinements of the soul. And as a soul becomes more exalted it draws closer to that which it is close to. Therefore, he commanded him to remember the ties of brotherhood with the children of Edom.
כי גר היית בארצו. גם זה מתכונת הנפש המעלה לגמול טובה ולא להיות כפוי טובה ונקרא נבל. ע״כ הרגיל הקב״ה אותנו במצוה זו:
And this too is a characteristic of a refined soul to repay the good that is done to them and not to be one who denies the good done to them such that one would be called "naval." And for this reason the Holy Blessed One trained us with this mitzvah.
[קיז] לא תתעב אדומי בכל מקום שיבא בכתוב טעם לאזהרה הוא מפני שהוא מנגד לשכל האנושי וכן כאן כי לפי שכל האנושי היה נכון לתעבם רק כי אחיך הוא ואמר בספרי גדולה אחוה:
Every time the Torah provides a rational for a prohibition it is because the prohibition is in opposition to human reason. And so too here for according to human reason it would be appropriate to hate them and only because they are your brothers should you not. As it says in the Sifre, "great is brotherhood."
And they too it would have been appropriate to hate, were it not for the fact that "you were strangers in his land" as the Sages say "great is hospitality."
ואף על גב שכבר אמרנו למעלה כי לכך נשתעבדו במצרים מפני שהיו מצרים הפך להם, ולכך היו משועבדים למצרים, והיה מקוים בהם "ועבדום וענו אותם", מכל מקום לא היו גרים ביניהם אם לא בשביל כי ההפכים, במה שהם הפכים כמו אלו, מתיחסים זה לזה. ולכך הם גם כן פועלים זה בזה, כי לא יפעל המתיקות במה שהוא מתיקות בשחרות, ולא יפעל החמימות בשחרות, רק יפעל החמימות בקרירות, שהם תחת איכות אחד. וכן יפעל המתיקות בחמיצות, שהם תחת איכות אחד, ואי אפשר רק שיהיה כאן שתוף. לכך אמרה תורה (דברים כג, ח-ט) "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו דור שלישי וגו'", כלומר אף על גב שודאי מצרים היו הפכים לישראל כמו שנתבאר למעלה, הפכים אלו אינם נבדלים לגמרי...
Even though we already said above that we were subjugated in Egypt because the Egyptians were their opposites, and that is why the Egyptians subjugated us, and it was fulfilled through them, "and they made them work and oppressed them" nonetheless they did not live among them other than because they were opposites since opposites of that sort are related to one another. Therefore they work together. For sweetness cannot work if one is trying to sweeting "darkness" and warmth cannot have an impact on darkness. But warmth can have an impact on cold for they are the same quality. And sweetness can have an impact on bitterness for they are the same character and this is impossible without some partnership. Therefore the Torah says "do not hate an Egyptian for you were strangers in his land...etc." That is to say that even though the Egyptians were certainly the opposite of Israel as was explained above, opposites of this sort are not entirely separate...
קדמוניות היהודים ליוסף בן מתתיהו, ספר שני י"ד:
והמצרים כיבדו אותם במתנות, אלה כדי שימהרו, ואלה מתוך ידידות של שכנים, שהיו רוחשים להם, והם יצאו, והמצרים בוכים ומתחרטים שנהגו בהם ברשע.
Josephus, Jewish Antiquities II:14
The Egyptians honored them with these gifts in order to hasten their departure, and others out of good neighborliness and the friendship they bore them. When they went forth the Egyptians wept and suffered remorse for the way they had treated them ill.
(א) וטעם ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים שלא היו אנשי מצרים שונאים אותם על המכות, אבל מוסיפין בהם אהבה ונושאים חן בעיניהם, לאמר, אנחנו הרשעים גם עושים חמס, וראוי הוא שיחונן אתכם האלהים.
(1) AND THE ETERNAL GAVE THE PEOPLE FAVOR IN THE SIGHT OF THE EGYPTIANS. The purport thereof is that the Egyptians did not hate them because of the plagues. Instead, they conceived affection for them, and the Israelites found favor in their eyes, the Egyptians acknowledging, “we are the wicked ones. There is violence in our hands, and you merit that G-d be gracious to you.”
בנו יעקב, (חוקר התנ"ך) בסוף מאמרו הארוך: Gott und Pharao Monatschrift fuer Geschichte und Wissanschaft d. Judentums 1924, p. 288:
בלבו של בן ישראל היה השם מצרי קשור בזכרונות רבים ביותר. לא היה בזה משום פלא, אילו שנא בן ישראל את המצרי כמשעבד אבות האומה, ואילו חשב לו לזכות שלא לנהוג כנגדו במצוות שנצטוינו על הגר. "הא כיצד? הלמצרי ארחש אהבה, כאשר צֻוויתי לגר "ואהבתם לו כמוך"? וכי לא נשתעבדו אבותינו במצרים?" – אבל התורה אומרת: הן שלחו אתכם סוף סוף כרֵעים ובמתנות כלי כסף וזהב, ונהגו בכם כשם שנצטויתם אתם לנהוג בעבד עברי, אשר "לא תשלחנו ריקם" (דברים ט"ו). ולכן (דברים כ"ג ח') "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". ומכיוון שאין המצרי מרחיק ראות ולא היה משאילם על פי יזמתו, לכן מצווה ישראל לעודדם לכך ולומר להם: נעזבכם כרֵעים, נשאל מאתכם מתנה בשעת פרידה זו.
Benno Jacob
For an Israelite, the word Egyptian had the bitterest associations. It would not have been remarkable had the Jew hated the Egyptians as the enslaver of his ancestors and would have reserved the right not to accord him the generous treatment enjoined by the Torah with regard to the stranger...But the Torah records that the Egyptians and Jews parted friends, the former, liberally furnishing them with gifts as the latter had been bidden, in case of sending away their own Hebrew servants...Consequently "thou shalt not abhor an Egyptian, for you were a stranger in his land." But since the Egyptians could not be expected to offer gifts of their own initiative, Israel as bidden to spur them to do it and say to them, "Let us part friends and we'll take with us a parting gift."
ובתקופתנו אנו מה אנו רואים? הקוסמופוליטים שבנו כבר הלכו מאתנו לגמרי,... וכל אלה הגרמנים הצרפתים והפולנים וכו' בני דת משה עזבו גם את הדת לאט לאט. אכן כלל גדול הוא כי כל שיטה קצונית מולידה שיטה קצונית שכנגדה, ובמקום הקוסמופוליטיזם הנפרז באה הלאומיות הנפרזה, שאינה רואה ביהדות רק לאומיות גרידתא, ואלקי ישראל הגדול מאד מן העולם ועד העולם נצטמצם אצלם רק בהד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, וגם המה שואלים בתמיהה רבתי "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ד' אלקינו אתכם", ובהדגשה יתירה על החוקים. עוד אפשר להם להבין את העדות שלדעתם באים כדי לחזק את רגש הלאומיות ואת המשפטים שבין אדם לחברו, אבל את החוקים שבין אדם למקום למה הם באים? וגם להם מכוונת התשובה של "ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח". כהלכות הפסח ששם נאמרו גם כן הדברים האלה "וכי יגור אתך גר ועשה פסח לד'... והיה כאזרח הארץ", זאת אומרת, שגם הגר שלא היתה הורתו ולידתו בקדושה ואיננו בן ה"אבות" שלנו, אם הוא מקיים את מצוות ד' הרי הוא כאזרח הארץ, ושמע מינה, שלאו הלאומיות לבד היא יסוד היהדות. ויפה דרשו חז"ל על הכתוב וכל בן נכר לא יאכל בו, שהכוונה על מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים (מכילתא מובא ברש"י) אף על פי שהורתו ולידתו בקדושה, כי "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה". בקיצור, בכהלכות הפסח יש תשובה מספקת לכל השיטות הטועות והמטעות ביהדות, שכולן הנה באמת ילידי חוץ ויש בהן אבק של עבודה זרה.
And in our own times, what do we see?
The cosmopolitans among us have already left us entirely...all the French and German and Poles etc. "of the Mosaic faith" have, slowly, abandoned the "Mosaic faith." However there is a general principle that every extreme position gives rise to an opposite extreme position And in place of excessive cosmopolitism we have excessive nationalism which does not see anything to Judaism other than mere national identity. And the great God of Israel who extends from this world to all worlds is reduced by them to the found hundred parsang by four hundred parsang territory of Israel And they too ask, with great curiosity, "what are the eidot and hukim and mishpatim that the Lord our God has commanded you?" And they emphasize especially the "hukim." They can understand why why there are eidot for according to their opinion they come to strengthen the national feeling and the mishpatim they understand as being interpersonal. But the hukim between humanity and God, what are they for?
And for these people too you can say "and you shall tell him the halakhot of Pesach." For it is in the laws of Pesach where one finds these words "and if there should be a stranger in your midsts and shall celebrate a Pesach to the Lord...and he shall be as a resident citizen of the land." This is to say that even the convert whose parents are not Jewish and was not born with the holiness of a Jew, if he observes the mitzvot of God, he is like a resident citizen of the land. This teaches that national identity alone is not the foundation of Judaism. And the Sages expounded the verse very well that states "no foreigner shall eat the korban Pesach" which the Sages understood to meen someone who has made his behavior foreign to his Father in Heaven (Mechilta, quoted by Rashi). And even though his parents were Jewish and he was born Jewish, "our nation is only a nation by virtue of its Torah."
In short, the laws of Pesach contain a sufficient answer to all the erroneous positions that make others err within Judaism. All of them are, in truth, foreign imports and they all have a taint of idolatry.