(א) וּבִשְׁנֵים֩ עָשָׂ֨ר חֹ֜דֶשׁ הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֗ר בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בּ֔וֹ אֲשֶׁ֨ר הִגִּ֧יעַ דְּבַר־הַמֶּ֛לֶךְ וְדָת֖וֹ לְהֵעָשׂ֑וֹת בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר שִׂבְּר֜וּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלְט֧וּ הַיְּהוּדִ֛ים הֵ֖מָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶֽם׃
(1) And so, on the thirteenth day of the twelfth month—that is, the month of Adar—when the king’s command and decree were to be executed, the very day on which the enemies of the Jews had expected to get them in their power, the opposite happened, and the Jews got their enemies in their power.
(כז) קִיְּמ֣וּ (וקבל) [וְקִבְּל֣וּ] הַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ׀ וְעַל־זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כׇּל־הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכׇל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃
(27) the Jews undertook and irrevocably obligated themselves and their descendants, and all who might join them, to observe these two days in the manner prescribed and at the proper time each year.
(ד) איתא בגמרא חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע כו'. שמעתי בזה מילין מפה קדוש מו"ז ז"ל לעלות עד למעלה מעה"ד טוב ורע. ואיני זוכר הדברים על בורין. אבל נראה תורף הדברים דכתיב עץ גבוה חמשים אמה והם כל מדריגות השערי טומאה שיש מ"ט פנים טמא כו'. כי כח של עמלק נמצא בכל המדריגות. אבל באמת שער הנ' של הקדושה. שם לא יש ב' הדרכים. רק כולו טוב. כי שם שורש האחדות. וע"ז כתיב כאשר ירים משה ידו לשער הנ' ועץ החיים שהיא התורה. ולכן כשנתעורר כח מרע"ה שהוא שר התורה יש מפלה לעמלק. לכן איתא שבפורים קבלו התורה כו'. והיינו התגלות עץ החיים. ושם נק' דלא ידע בין ארור כו'. שאין שם שום אחיזה לסט"א כלל. כי הוא שורש האחדות כנ"ל:בסומי הם הריחות מבשמים שנתמלא העולם בעשרת הדברות. ומו"ז ז"ל אמר רמז בשמים מר דרור מתרגמינין מרי דכי. ומרדכי הוא הארת מרע"ה שורש התורה:
(ד) רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבְּעֹצֶם יְרִידָתֵינוּ וּנְפִילָתֵנוּ בְּעֹמֶק הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, וְעֹצֶם וְרִבּוּי צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁעוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְעָלַי בִּפְרָטִיּוּת, וְעֹצֶם וְרִבּוּי הַמְּצוּלוֹת יָם הַשּׁוֹטְפִים עָלַי, וְרוֹדְפִים אוֹתִי מְאֹד מְאֹד מִכָּל הַצְּדָדִים, וּבְצָרָה גְּדוֹלָה אֲנִי מְאֹד מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ שׁוּם פֶּתַח תִּקְוָה לְתַקֵּן וּלְהִנָּצֵל מִכָּל זֶה, הֵן עַל כָּל אֵלֶּה אֲנִי צָרִיךְ עַתָּה נִסִּים נִפְלָאִים וִישׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם כְּלָל יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹת עוֹלָם נִסִּים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים אֲשֶׁר לֹא הָיוּ כְּמוֹתָם, בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע יִמַּח שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ וְכוּ', אֲשֶׁר נֵס זֶה שֶׁל פּוּרִים גָּדוֹל מִכָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ מֵעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתָּ לָנוּ עַל־יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְכָל הַמּוֹעֲדִים יִהְיוּ בְּטֵלִים וִימֵי הַפּוּרִים לֹא נִבְטָלִים. וּבַתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח, כִּי כָל הַמּוֹעֲדִים הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, וְעַכְשָׁיו וְכוּ':
(4) Master of the Universe, You know that in the midst of our descent and fall into the valley of this bitter exile, and in the increasing spiritual pain that befalls every person from Israel, and even on me privately, and in the increasing depths of the sea that is washing over me, and is pursuing me on all sides, and in the great pain I never have any measure of relief, and I do not know at all where the opening for hope is to repair and save from all of this, for all of this I need NOW miracles and wonders and a great, awesome redemption, just like you did for all of Israel in the generations before miracles and wonders that were never like them before. In the days of Mordechai and Esther when the Evil Haman (may his name and memory be blotted out) stood against them, the miracle of the Great Purim from all the miracles that You did in the world, when You made known to us by way of Your great and holy wise teachers may their memories be blesses, and all of the appointed times that will be one day null, but the days of Purim will never be null. At the beginning of all beginnings from Pesach, for all the appointed times they remember the Exodus from Egypt.