תורה
יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:
לג (ז) וְזֹ֣את לִיהוּדָה֮ וַיֹּאמַר֒ שְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ ק֣וֹל יְהוּדָ֔ה וְאֶל־עַמּ֖וֹ תְּבִיאֶ֑נּוּ יָדָיו֙ רָ֣ב ל֔וֹ וְעֵ֥זֶר מִצָּרָ֖יו תִּהְיֶֽה׃ {פ}
וְדָא לִיהוּדָה וַאֲמַר קַבֵּל יְיָ צְלוֹתֵיהּ דִּיהוּדָה בְּמִפְּקֵיהּ לְאַגָּחָא קְרָבָא וּלְעַמֵּיהּ תָּתֵיבִנֵּיהּ לִשְׁלָם יְדוֹהִי יַעְבְּדָן לֵיהּ פֻּרְעֲנוּתָא מִסָּנְאוֹהִי וְסָעִיד מִבַּעֲלֵי דְבָבוֹהִי הֲוֵי לֵיהּ:
(ח) וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר תֻּמֶּ֥יךָ וְאוּרֶ֖יךָ לְאִ֣ישׁ חֲסִידֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר נִסִּיתוֹ֙ בְּמַסָּ֔ה תְּרִיבֵ֖הוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָֽה׃
וּלְלֵוִי אֲמַר תֻּמַּיָּא וְאוּרַיָּא אַלְבֶּשְׁתָּא לִגְבַר דְּאִשְׁתְּכַח חֲסִידָא קֳדָמָךְ דִּי נַסִּיתוֹהִי בְּנִסֵּתָא וַהֲוָה שְׁלִים בְּחַנְתּוֹהִי עַל מֵי מַצּוּתָא וְאִשְׁתְּכַח מְהֵימָן:
(ט) הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־בָּנָ֖ו לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ׃
דְּעַל אֲבוּהִי וְעַל אִמֵּיהּ לָא רַחֵם כַּד חָבוּ מִן דִּינָא וְאַפֵּי אֲחוֹהִי וּבְנוֹהִי לָא נְסִיב אֲרֵי נְטָרוּ מַטְּרַת מֵימְרָךְ וּקְיָמָךְ לָא אַשְׁנִיּוּ:
(י) יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ׃
כָּשְׁרִין אִלֵּין דְּיַלְּפוּן דִּינָיךְ לְיַעֲקֹב וְאוֹרָיָתָךְ לְיִשְׂרָאֵל יְשַׁוּוּן קְטוֹרֶת בּוּסְמִין קֳדָמָךְ וּגְמִיר לְרַעֲוָא עַל מַדְבְּחָךְ:
33 (7) And this is the blessing of Yehuda: and he said, Hear, Lord, the voice of Yehuda, and bring him to his people: let his hands be sufficient for him; and be thou a help to him from his enemies.
(8) And of Levi he said, Let thy Tummim and thy Urim be with thy pious one, whom thou didst prove at Massa, and with whom thou didst strive at the waters of Meriva;
(9) who said of his father and of his mother, I have not seen him; nor did he acknowledge his brothers, nor knew his own children: for they have observed thy word, and kept thy covenant.
(10) They shall teach Ya῾aqov thy judgments, and Yisra᾽el thy Tora: they shall put incense before thee, and whole burnt sacrifice upon thy altar.
נביאים
ח (ס) לְמַ֗עַן דַּ֚עַת כׇּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהֹוָ֖ה ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים אֵ֖ין עֽוֹד׃
בְּדִיל דְיֵדְעוּן כָּל עַמְמֵי אַרְעָא אֲרֵי יְיָ הוּא אֱלֹהִים לֵית עוֹד:
(סא) וְהָיָ֤ה לְבַבְכֶם֙ שָׁלֵ֔ם עִ֖ם יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לָלֶ֧כֶת בְּחֻקָּ֛יו וְלִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתָ֖יו כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
וִיהֵי לִבְּכוֹן שְׁלִים בִּדְחַלְתָּא דַייָ אֱלָהָנָא לִמְהַךְ בִּקְיָמוֹהִי וּלְמִטַר פִּקוּדוֹהִי כְּיוֹמָא הָדֵין:
(סב) וְֽהַמֶּ֔לֶךְ וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּ֑וֹ זֹבְחִ֥ים זֶ֖בַח לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃
וּמַלְכָּא וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ מְנַכְסִין נִכְסַת קוּדְשִׁין קֳדָם יְיָ:
(סג) וַיִּזְבַּ֣ח שְׁלֹמֹ֗ה אֵ֣ת זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ אֲשֶׁ֣ר זָבַ֣ח לַיהֹוָה֒ בָּקָ֗ר עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וְצֹ֕אן מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף וַֽיַּחְנְכוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה הַמֶּ֖לֶךְ וְכׇל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וּנְכַס שְׁלֹמֹה יַת נִכְסַת קוּדְשַׁיָא דִי נְכִיס קֳדָם יְיָ תּוֹרֵי תַּרְתֵּין רִבּוֹא וּתְרֵין אַלְפִין וַעֲנָא תַּרְתָּא עַסְרֵי רִבּוֹא וַחֲנִיכוּ יַת בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ מַלְכָּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
8 (60) that all the people of the earth may know that the Lord is God, and that there is no other.
(61) Let your heart therefore be perfect with the Lord our God, to walk in his statutes, and to keep his commandments, as at this day.
(62) And the king, and all Yisra᾽el with him, offered sacrifice before the Lord.
(63) And Shelomo offered a sacrifice of peace offerings, which he offered to the Lord, twenty two thousand oxen, and a hundred and twenty thousand sheep. So the king and all the children of Yisra᾽el dedicated the house of the Lord.
כתובים
מו (יא) הַרְפּ֣וּ וּ֭דְעוּ כִּֽי־אָנֹכִ֣י אֱלֹהִ֑ים אָר֥וּם בַּ֝גּוֹיִ֗ם אָר֥וּם בָּאָֽרֶץ׃
פְּסַקוּ מִן קְרָבָא וְיֵדְעוּן אֲרוּם אֲנָא יְיָ רְמָא בְּעַמַיָא רְמָא עַל יָתְבֵי אַרְעָא:
(יב) יְהֹוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֨נוּ אֱלֹהֵ֖י יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃ {פ}
מֵימְרָא דַייָ צְבָאוֹת בְּסַעֲדָנָא תְּקוֹף לָנָא אֱלָהָא דְיַעֲקֹב לְעַלְמִין:
מז (א) לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר׃
לְשַׁבָּחָא עַל יְדֵיהוֹן דִבְנֵי קֹרַח תּוּשְׁבַּחְתָּא:
(ב) כׇּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף הָרִ֥יעוּ לֵ֝אלֹהִ֗ים בְּק֣וֹל רִנָּֽה׃
כָּל עַמַיָא תְּקַעוּ יְדָא בְחֶדְוָא יַבִּיבוּ קֳדָם יְיָ בְּקָל תּוּשְׁבַּחְתָּא:
46 (11) Be still, and know that I am God: I will be exalted among the nations, I will be exalted in the earth.
(12) The Lord of hosts is with us; the God of Ya῾aqov is our fortress. (Sela.)
47 (1) To the chief Musician, A Psalm for the sons of Qoraĥ.
(2) O clap your hands, all you peoples; shout to God with the voice of triumph.
משנה
א. מִי שֶׁהָפַךְ אֶת זֵיתָיו וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ פוֹעֲלִים, טוֹעֵן קוֹרָה רִאשׁוֹנָה וּמַנִּיחָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ:
ב. וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ פוֹעֲלִים, זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עוֹשֶׂה לוֹ לִמּוּדִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ:
ג. מַכְנִיס אָדָם פֵּרוֹתָיו מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים, וְשׁוֹלֶה פִשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֹאבַד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אֶת מְלַאכְתּוֹ בַמּוֹעֵד. וְכֻלָּן אִם כִּוְּנוּ מְלַאכְתָּן בַּמּוֹעֵד, יֹאבֵדוּ:
ד. אֵין לוֹקְחִין בָּתִּים, עֲבָדִים וּבְהֵמָה, אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹכֵר, שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכָל. אֵין מְפַנִּין מִבַּיִת לְבַיִת, אֲבָל מְפַנֶּה הוּא לַחֲצֵרוֹ. אֵין מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן. וְאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶם, מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת:
ה. מְחַפִּין אֶת הַקְּצִיעוֹת בְּקַשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְעַבִּין. מוֹכְרֵי פֵרוֹת, כְּסוּת וְכֵלִים, מוֹכְרִים בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. הַצַּיָּדִין וְהַדָּשׁוֹשׁוֹת וְהַגָּרוֹסוֹת, עוֹשִׂין בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הֵם הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן:
1. The mishna discusses one who had already turned over his olives as part of the process of preparing them for pressing, and mourning for a close relative befell him and as a result he was prohibited from engaging in work, or some other unavoidable accident occurred, or his workers misled him, promising to come but failing to do so, so that he could not press his olives before the Festival. Under these circumstances, during the intermediate days of the Festival, he may place the olives in the press and load the beam with weights for the initial pressing of the olives and leave it this way until after the Festival; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: He may press the olives and complete the process and then plug each barrel of oil in its usual manner. Since delay can entail financial loss, the Sages did not require him to alter the normal process of extracting the oil.
2. And similarly, with regard to one whose wine was already in the collection pit beside the wine press and needed to be removed lest it sour, and mourning for some close relative or some other unavoidable accident befell him, or his workers misled him, promising to come but failing to do so, during the intermediate days of the Festival he may draw off the wine and complete the process, and then plug each barrel of wine in its usual manner; this is the statement of Rabbi Yosei. Rabbi Yehuda says: He should construct a wooden panel to cover the collection pit so that the wine will not sour.
3. A person may bring his fruit in from the field on the intermediate days of the Festival because he is concerned about thieves, and he may draw his flax out of the soaking pool so that it is not ruined from soaking too long in the water, provided that he does not plan from the outset to perform his work on the intermediate days of the Festival. And with regard to all of these cases, if one planned from the outset to perform his labor on the intermediate days of the Festival, the fruit of that labor must be lost and no benefit may be derived from it.
4. One may not purchase houses, slaves, and cattle on the intermediate days of a Festival unless it is for the sake of the Festival, or to provide for the needs of the seller who does not have anything to eat. One may not move his possessions from house to house during the intermediate days of a Festival, but he may move them to his courtyard if that is necessary. One may not bring home utensils from the house of a craftsman after he has completed his work, but if one is concerned about them that if he leaves them in the craftsman’s house they are likely to be stolen, he may move them to another courtyard.
5. On the intermediate days of a Festival, figs that were spread out to dry may be covered with straw to protect them from rain and dew. Rabbi Yehuda says: One may even condense the figs. Those who sell produce, clothing, and utensils may sell them in private, for the sake of the Festival. Fishermen, and groats makers [dashoshot], and bean pounders, who pulverize the beans, may ply their trades in private for the sake of the Festival. Rabbi Yosei says: They were stringent with themselves to refrain from this work even with respect to what was needed for the Festival.
גמרא
רִבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה נָפַק בְּחוּמְרְתָא דִּמְדוּשָׁא וְאִשְׁתִּי מַיָּא דְּאַחִים קְפֵילָא אַרְמָאָה שָׁמַע רִבִּי אָמֵי אִיקְפַּד אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי טַעֲמָא אִיקְפַּד אִי מִשּׁוּם חוּמְרְתָא דִּמְדוּשָׁא הָא תַּנְיָא הַשִּׁירִין הַנְּזָמִים וְהַטַּבָּעוֹת הֲרֵי הֵן כְּכָל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בֶּחָצֵר אִי מִשּׁוּם דִּאִשְׁתֵּי מַיָּא דְּאַחִים קְפֵילָא אַרְמָאָה הָא אָמַר שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אָמַר רַב: כָּל שֶׁנֶּאֱכַל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי נָכְרִים אָדָם חָשׁוּב שַׁאֲנִי. אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: קוֹצֵץ אָדָם דֶּקֶל בְּמוֹעֵד אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צָרִיךְ אֶלָּא לִנְסֹרֶת שֶׁלּוֹ לַיִּיט עֲלָהּ אַבַּיֵי. רַב אָשֵׁי הֲוָה לֵהּ אִבָּא בִּשְׁלַנְיָיא אָזַל לְמִיקְצְיֵיהּ בְּחוֹלָא דְּמוֹעֲדָא אָמַר לֵהּ רַב שִׁילָא מִשְּׁלַנְיָיא לְרַב אָשֵׁי מַאי דַּעְתִּיךְ דְּקָאמַר רַב חֲנִנְאֵל אָמַר רַב: קוֹצֵץ אָדָם דֶּקֶל בְּמוֹעֵד אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צָרִיךְ אֶלָּא לִנְסֹרֶת שֶׁלּוֹ הָא לַיִּיט עֲלָהּ אַבַּיֵי אָמַר לֵהּ לֹא שְׁמִיעַ לִי, כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי אִישְׁתַּמִּיט נַרְגָּא בָּעֵי לְמִיפְסְקֵהּ לְשָׁקֵהּ שַׁבְקֵהּ וְהָדַר אָתָא רַב יְהוּדָה שָׁרָא לְמֶעְקַר כִּתְנָא וּלְמִקְטַל כְּשׁוּתָא וּלְמֶעֱקַר שׁוּמְשְׁמֵי אָמַר לֵהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף בִּשְׁלָמָא כִּיתְנָא חָזֵי לַחֲפִיפָה כְּשׁוּתָא חָזֵי לְשִׁכְרָא אֶלָּא שׁוּמְשְׁמֵי לְמַאי חָזֵי חָזֵי לִנְזַיֵי דְּאִית בְּהוּ. רִבִּי יַנַּאי הֲוָה לֵהּ הַהוּא פַּרְדֵּיסָא דְּמָטָא זְמַנֵּיהּ בְּחוֹלָא דְּמוֹעֲדָא קְטָפֵהּ. לְשָׁנָה שַׁהְיוּהָ כֻּלֵּי עָלְמָא לְפַרְדֵּיסַייְהוּ בְּחוֹלָא דְּמוֹעֲדָא אַפְקְרֵיהּ רִבִּי יַנַּאי לְפַרְדִּיסֵיהּ הַהוּא שַׁתָּא:
It was further related that Rabbi Yehuda Nesia once went out on Shabbat with a coral seal [ḥumreta] on his ring and drank water heated by a gentile cook. Rabbi Ami heard about this and was dismayed about both things. Rav Yosef said: What is the reason that he was dismayed? If it was because of the coral seal, isn’t it taught in a baraita: Bracelets, nose rings, and rings are like all other utensils that may be carried in a courtyard? Therefore, Rabbi Yehuda Nesia’s action conformed to halakha.
And if Rabbi Ami was dismayed because Rabbi Yehuda Nesia drank water heated by a gentile cook [kapeila], didn’t Shmuel bar Yitzḥak say that Rav said: With regard to anything that is eaten raw, like water, even if it was cooked by a gentile, it is not subject to the prohibition against eating food cooked by gentiles? The Gemara resolves both difficulties: An important person is different, and Rabbi Ami believed that Rabbi Yehuda Nesia should have been more stringent.
Rav Ḥananel said that Rav said: A person may chop down a palm tree on the intermediate days of a Festival, although he needs only its sawdust. The Gemara comments: Abaye cursed it, i.e., the behavior of one who exerts such effort on the Festival for so small a need.
The Gemara relates that Rav Ashi had a forest [ava] in Shelaniya. He went to cut it down on the intermediate days of the Festival. Rav Sheila from Shelaniya said to Rav Ashi: What is your opinion about what you are doing? Do you rely on that which Rav Ḥananel said that Rav said: A person may chop down a palm tree on the intermediate days of a Festival even though he needs only its sawdust? Didn’t Abaye curse such behavior? Rav Ashi said to him: I did not hear that Abaye said that; that is to say, in a delicate way, I do not hold in accordance with his opinion. The iron of Rav Ashi’s ax then slipped and was about to cut off his leg. He left it, ceasing his chopping, and came back again to chop down the forest only after the Festival.
The Gemara relates that Rav Yehuda permitted uprooting flax, cutting hops, and uprooting sesame plants on the intermediate days of a Festival. Abaye said to Rav Yosef: Granted, this is reasonable in the case of flax, which is suitable for use as a cover [ḥafifa] for various objects and therefore has a use even during the Festival, and so too hops, which are suitable for making beer, but for what are sesame plants suitable, since the sesame seeds require a long drying period before oil can be extracted from them? Rav Yosef said to him: They are suitable for the seeds [nazyei] on them, which can be consumed immediately.
It was further mentioned that Rabbi Yannai had an orchard whose time for harvesting the fruit arrived during the intermediate days of the Festival. He harvested it during the Festival, as the fruit would otherwise have spoiled. The following year, everyone delayed the harvest of their orchards until the intermediate days of the Festival. Rabbi Yannai declared the earnings from his orchard ownerless that year, since his harvesting of his fruit provided a misleading example for the public, causing many people to adopt an inappropriate leniency.
זוהר
תָּא חֲזֵי כָּל אִנּוּן שְׁנִין דְּקָאִים אַהֲרֹן הֲווּ יִשְׂרָאֵל בְּצִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא תְּחוֹת אִלֵּין עֲנָנִין. בָּתַר דְּמִית אַהֲרֹן אִסְתַּלַּק עֲנָנָא חַד דְּהוּא יְמִינָא דְּכֹלָּא וְכַד הַאי אִסְתַּלַּק אִסְתַּלָּקוּ כָּל שְׁאָר עִמֵּיהּ (נ''א עֲנָנִין) וְאִתְחֲזִיאוּ כֻּלְּהוּ בִּגְרִיעוּתָא וְהָא אוֹקְמוּהָ דִּכְתִיב (במדבר כ) וַיִּרְאוּ כָל הָעֵדָה כִּי גָּוַע אַהֲרֹן אַל תִּקְרֵי וַיִּרְאוּ אֶלָּא וַיִּירְאוּ מִיָּד וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים שָׁמַע דְּאִסְתַּלָּקוּ אִנּוּן עֲנָנִים וּמִית תַּיָּרָא רַבְרְבָא דְּכָל אִנּוּן עֲנָנִים אִתְקַשְּׁרוּ בֵּיהּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב וַדַּאי. וְכַד אָתוּ אִנּוּן מְאַלְּלִין דְּשָׁדַר מֹשֶׁה אָמְרוּ עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב בְּגִין לְתַבְרָא לִבַּיְהוּ דְּהָא בַּעֲמָלֵק אִתְבָּר חֵילֵיהוֹן בְּקַדְּמִיתָא. אָמַר רַבִּי אַבָּא וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מַאי קָא מַיְרִי הָכָא בָּתַר דְּאִסְתַּלָּקוּ אִנּוּן עֲנָנִים אֶלָּא כְּנַעַן כְּתִיב בֵּיהּ וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. הָכָא אוֹלִיפְנָא מַאן דְּאַפִּיק גַּרְמֵיהּ מִצִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא אִתְחֲזֵי לְמֶהֱוֵי עֶבֶד לְעַבְדֵי עֲבָדִין. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (במדבר כא) וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי הוּא נָטַל עָבְדִין מִיִּשְׂרָאֵל לְגַרְמֵיהּ וְעַל דָּא כְּתִיב (ויקרא כג) כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻכּוֹת כָּל מַאן דְּאִיהוּ מִשָּׁרָשָׁא וְגִזְעָא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻכּוֹת תְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא. וּמַאן דְּלֵיתֵיהּ מִגִּזְעָא וְשָׁרָשָׁא קַדִּישָׁא דְּיִשְׂרָאֵל לָא יָתִיב בְּהוּ וְיִפּוֹק גַּרְמֵיהּ מִתְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא. כְּתִיב (הושע יב) כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה דָּא אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם. וְתָא חֲזֵי כְּתִיב אָרוּר כְּנָעַן. וּבְגִין דְּזָכָה כְּנַעַן דָּא לְשַׁמָּשָׁא לְאַבְרָהָם כֵּיוָן דְּשִׁמֶּשׁ לְאַבְרָהָם יָתִיב תְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא זָכָה לְמֵיפָק מֵהַהוּא לַטְיָא דְּאִתְלַטְיָא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דִּכְתִיב בֵּיהּ בְּרָכָה. דִּכְתִיב (בראשית כד) וַיֹּאמֶר בֹּא בְרוּךְ יְיָ. מַאי קָא מַיְרִי. דְּכָל מַאן דְּיָתִיב תְּחוֹת צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא אַחֲסִין חֵירוּ לֵיהּ וְלִבְנוֹי לְעָלְמִין וְאִתְבָּרָךְ בִּרְכָתָא עִלָּאָה. וּמַאן דְּאַפִּיק גַּרְמֵיהּ מִצִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא אַחֲסִין גָּלוּתָא לֵיהּ וְלִבְנוֹי דִּכְתִיב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי:
בֹּא וּרְאֵה, כָּל אֵלּוּ הַשָּׁנִים שֶׁנִּמְצָא אַהֲרֹן, הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּצֵל הָאֱמוּנָה, תַּחַת אֵלּוּ שִׁבְעַת הָעֲנָנִים, אַחַר שֶׁמֵּת אַהֲרֹן נִסְתַּלֵּק עָנָן אֶחָד, מִדָּתוֹ, שֶׁהִיא הַיָּמִין שֶׁל כֻּלָּם, כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק זֶה, נִסְתַּלְּקוּ כָּל שְׁאָר הָעֲנָנִים עִמּוֹ, וְנִרְאוּ כֻּלָּם בְּחִסָּרוֹן מִיִּשְׂרָאֵל. וַהֲרֵי הֶעֱמַדְנוּ, שֶׁכָּתוּב, וַיִּרְאוּ כָל הָעֵדָה כִּי גָּוַע אַהֲרֹן, אַל תִּקְרֵי וַיִּרְאוּ, אֶלָּא וַיִּירְאוּ, מִיָּד וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים. שָׁמַע שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עֲנַנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵת מוֹרֶה דֶּרֶךְ הַגָּדוֹל, שֶׁכָּל אֵלּוּ הָעֲנָנִים הָיוּ מְקֻשָּׁרִים בּוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב וַדַּאי, וּכְשֶׁבָּאוּ אֵלּוּ הַמְּרַגְּלִים שֶׁשָּׁלַח מֹשֶה, אָמְרוּ, עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. כְּדֵי לִשְׁבֹּר לִבָּם. כִּי בַּעֲמָלֵק נִשְׁבָּר כֹּחָם תְּחִלָּה. אָמַר רַבִּי אַבָּא: וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי, מַה עִנְיָנוֹ שֶׁל כְּנַעֲנִי כָּאן, שֶׁבָּא אַחַר שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ הָעֲנָנִים. אֶלָּא כְּנַעַן כָּתוּב בּוֹ, וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו, וְלָמַדְנוּ כָּאן, שֶׁמִּי שֶׁמּוֹצִיא עַצְמוֹ מִצֵל הָאֱמוּנָה הוּא רָאוּי לִהְיוֹת עֶבֶד, לַעֲבָדֵי עֲבָדִים, זֶ''שׁ, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי, שֶׁלָּקַח לְעַצְמוֹ עֲבָדִים מִיִּשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן כָּתוּב כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַסּוּכּוֹת. כִּי כָּל מִי שֶׁהוּא מִשֹּׁרֶשׁ וְגֶזַע קָדוֹשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ בַּסֻּכּוֹת תַּחַת צֵל הָאֱמוּנָה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִגֶּזַע וְשֹׁרֶשׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לֹא יֵשֶׁב בָּהֶם, וּמוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִתַּחַת צֵל הָאֱמוּנָה. כָּתוּב, כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, זֶהוּ אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם. וּבֹא וּרְאֵה, כָּתוּב, אָרוּר כְּנָעַן. וּמִשּׁוּם שֶׁכְּנַעַן הַזֶּה שֶׁהוּא אֱלִיעֶזֶר, זָכָה לְשַׁמֵּשׁ אֶת אַבְרָהָם, כֵּיוָן שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֶת אַבְרָהָם, וְיָשַׁב תַּחַת צֵל הָאֱמוּנָה, זָכָה לָצֵאת מֵאוֹתָהּ הַקְּלָלָה שֶׁנִּתְקַלֵּל, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ בְּרָכָה, שֶׁכָּתוּב, וַיֹּאמֶר בֹּא בְּרוּךְ ה'. מַהוּ מְלַמְּדֵנוּ. הוּא, שֶׁכָּל מִי שֶׁיּוֹשֵׁב תַּחַת צֵל הָאֱמוּנָה, מַנְחִיל חֵרוּת לוֹ וּלְבָנָיו לְעוֹלָם, וּמִתְבָּרֵךְ בִּבְרָכָה עֶלְיוֹנָה. וּמִי שֶׁמּוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִצֵל הָאֱמוּנָה, מַנְחִיל גָּלוּת לוֹ וּלְבָנָיו. שֶׁכָּתוּב, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי.
הלכה פסוקה
א. הַשַׁמָּשׁ שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי הַמְסֻבִּין אֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶן. וְדֶרֶךְ רַחֲמָנוּת הוּא לִתֵּן לְתוֹךְ פִּיו מִכָּל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל כְּדֵי לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. וְאִם נָתְנוּ לוֹ יַיִן מְבָרֵךְ עַל כָּל כּוֹס וְכוֹס שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁתִיָּתוֹ תְּלוּיָה בִּרְצוֹנוֹ אֶלָּא בִּרְצוֹנָם:
ב. יָצָא אֶחָד מִן הַמְסֻבִּין לְהַשְׁתִּין מַיִם נוֹטֵל יָדוֹ אַחַת וְנִכְנָס. דִּבֵּר עִם חֲבֵרוֹ וְהִפְלִיג נוֹטֵל שְׁתֵּי יָדָיו וְנִכְנַס. אִם הָיוּ מְסֻבִּין לִשְׁתִיָּה נִכְנָס. וְיוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְנוֹטֵל יָדָיו וְאַחַר כָּךְ מַחֲזִיר פָּנָיו לְאוֹרְחִין. וְלָמָּה נוֹטֵל בִּמְקוֹמוֹ שֶׁמָּא יֹאמְרוּ לֹא נָטַל יָדָיו מִפְּנֵי שֶׁאֵין שָׁם אֲכִילָה:
The waiter who serves those at table does not join them in the meal. But it is kindly to put into his mouth a morsel of every dish so as to quiet his mind. If wine is offered him, he says the blessing for each cup separately, for his drinking does not depend on his volition but on the good will of those at table.
If one of the diners left the room, to relieve himself, he washes one hand and re-enters. If he was engaged in conversation, and was away a considerable time, he washes both hands before rejoining his companions. If they formed a drinking party, he enters the room, resumes his seat, washes his hands and then turns his face to the guests. Why does he wash his hands when he is in his place? Lest they say that, as no food is being consumed, he has not washed his hands.
מוסר
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: שָׁקוּל לָשׁוֹן הָרָע כְּנֶגֶד שָׁלֹש עֲבֵרוֹת וְאֵלּוּ הֵן: עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָמִים. בַּעֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱמַר (שמות לב) אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חַטָּאָה גְדוֹלָה. בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת נֶאֱמַר (בראשית לט) וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים נֶאֱמַר (שם ז) גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא וְאִלּוּ עַל לָשׁוֹן הָרָע נֶאֱמַר (תהלים יב) יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת. וְהִנֵּה אָנוּ צְרִיכִים לְפָרֵשׁ לָךְ הֵיאַךְ יִתָּכֵן כִּי יִהְיֶה עֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע יֶתֶר עַל הַשָּׁלֹש הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל כָּל אֶחָד מֵהֶן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יֵהָרֵג אָדָם וְאַל יַעֲבֹר עֲלֵיהֶן וְאָמְרוּ: חֲמוּרָה עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁכָּל הַמּוֹדֶה בָהּ כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה. וְאָמְרוּ כִּי הַמּוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְכַאֲשֶׁר תָּשִׂים לִבְּךָ לְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תִּמְצָא לוֹ כַּמָּה שָׁרָשִׁים וְכַמָּה פָּנִים. כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן הוּא שׁוֹגֶה בְּאִוַּלְתּוֹ עֶשֶׂר פְּעָמִים יַכְלִים בְּיוֹם וְיַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר וִידַבֵּר שְׂפַת יֶתֶר וְיַכֶּה בַּסֵּתֶר וּמִי יִתֵּן קֵץ לְעָנְשׁוֹ כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן לֹא יָשִׂים קִנְצֵי לְמִילִין בְּשַׁגָּם עֲבֵרָה קַלָּה כְּבֵדָה מְאֹד עַל הַשָּׂגוֹת הָאִוֶּלֶת פְּעָמִים רַבּוֹת כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ אַף כִּי חַטָּאָה גְּדוֹלָה וְרָעָה חוֹלָה וּבְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁקוּל לָשׁוֹן הָרָע כְּנֶגֶד שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת רוֹצֶה לוֹמַר כְּנֶגֶד עוֹבֵר אוֹתָן לְעֵת שֶׁיִּתְקְפוֹ יִצְרוֹ לֹא כְּנֶגֶד הַמּוּמָר וְהַיּוֹצֵא מִן הַכְּלָל לַעֲבֹר עֲלֵיהֶן בְּכָל עֵת:
And secondly, for this [too] is one who speaks evil speech considered as if he denied a fundamental principle: For he says in his heart that his lips are in his [own] control; and because they do not do an action and he is in charge of his tongue, he determined in his heart that he should not restrain the spirit of his lips from saying that which comes to his spirit; and that only all the other limbs are not in his control to sin with them - like the matter that is stated (Psalms 12:5), “They say, “with lips such as ours, who can be our master?” And they do not say, “Where is the God that made me, to whom all the movements of His creations are given - not one is lacking. They are all subjected to doing His will. Rather, it is no matter - the petitions about the lips are in our control.” The evildoers that sin with other sins are not like this. For they know that their leaving God is bad and bitter, however they were pulled after their desire and their overpowering [evil] impulse; yet they are pained by this. And our Rabbis said (Arakhin 15b), “Evil speech [...] corresponds to three transgressions [and these are them]: Idol worship, forbidden sexual relations and bloodshed. [...] With regard to idol worship, it is stated (Exodus 32:31), ‘Oh, this people have sinned a great sin.’ With regard to forbidden sexual relations, it is stated (Genesis 39:9), ‘How can I do this great wickedness.’ With regard to bloodshed it is stated (Genesis 4:13), ‘My punishment is greater than I can bear.’ [And with regard to evil speech,] it is stated (Psalms 12:4), “May the Lord cut off all flattering lips, the tongue that speaks great things.”
And behold we must explain to you how it is possible that the iniquity of evil speech can be more than these three. Did our Rabbis, may their memory be blessed, not say about each one of them (Sanhedrin 74a), “Let a man be killed and not transgress them?” And they said [that] idolatry is weighty, for anyone that concedes to it is like one who denies all of the Torah. And they [also] said (Chullin 5a) that one who is an apostate [only] for idolatry is like one who is an apostate for all of the entire Torah. And when you put your heart to these statements of theirs, may their memory be blessed, you will find several roots [to them] and several aspects.
The first is because the one involved in evil speech repeats his stupidity - he will embarrass, sully and shame ten times a day. He will speak superfluously and strike in secret. So who can measure his punishment? For one involved in evil speech does not put an end to [his] words. And even a light sin is very weighty when the stupidity is repeated many times - as we discussed earlier - all the more so, when it is a big sin and a grievous evil. And when our Rabbis, may their memory be blessed, said, “Evil speech [...] corresponds to three transgressions,” they meant to say, corresponding to one who transgresses them at a time when his impulse attacks him - not corresponding to an habitual sinner or one who has left the congregation to transgress them all the time.