תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
לג (כב) וּלְדָ֣ן אָמַ֔ר דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן־הַבָּשָֽׁן׃
וּלְדָן אֲמַר דָּן תַּקִּיף כְּגוּר אַרְיָוָן אַרְעֵיהּ שָׁתְיָא מִן נַחֲלַיָּא דְּנָגְדָן מִן מַתְנָן:
(כג) וּלְנַפְתָּלִ֣י אָמַ֔ר נַפְתָּלִי֙ שְׂבַ֣ע רָצ֔וֹן וּמָלֵ֖א בִּרְכַּ֣ת יְהֹוָ֑ה יָ֥ם וְדָר֖וֹם יְרָֽשָׁה׃ {ס}
וּלְנַפְתָּלִי אֲמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רַעֲוָא וּמְלֵי בִּרְכָן מִן קֳדָם יְיָ מַעֲרָב יָם גִּנּוֹסַר וְדָרוֹמָא יֵרָת:
(כד) וּלְאָשֵׁ֣ר אָמַ֔ר בָּר֥וּךְ מִבָּנִ֖ים אָשֵׁ֑ר יְהִ֤י רְצוּי֙ אֶחָ֔יו וְטֹבֵ֥ל בַּשֶּׁ֖מֶן רַגְלֽוֹ׃
וּלְאָשֵׁר אֲמַר בְּרִיךְ מִבִּרְכַּת בְּנַיָּא אָשֵׁר יְהֵי רַעֲוָא לְאַחוֹהִי וְיִתְרַבֵּי בְּתַפְנוּקֵי מַלְכִין:
(כה) בַּרְזֶ֥ל וּנְחֹ֖שֶׁת מִנְעָלֶ֑ךָ וּכְיָמֶ֖יךָ דׇּבְאֶֽךָ׃
תַּקִּיף כְּפַרְזְלָא וּנְחָשָׁא (מוּתָבָךְ) וּכְיוֹמֵי עוּלֵמָתָךְ תָּקְפָּךְ:
(כו) אֵ֥ין כָּאֵ֖ל יְשֻׁר֑וּן רֹכֵ֤ב שָׁמַ֙יִם֙ בְּעֶזְרֶ֔ךָ וּבְגַאֲוָת֖וֹ שְׁחָקִֽים׃
לֵית אֱלָהּ כֶּאֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל דִּשְׁכִנְתֵּיהּ בִּשְׁמַיָּא בְּסַעְדָּךְ וְתָקְפֵּיהּ בִּשְׁמֵי שְׁמַיָּא:
33 (22) And of Dan he said, Dan is a lion’s whelp, that leaps from Bashan.
(23) And of Naftali he said, O Naftali, satisfied with favour, and full with the blessing of the Lord: possess thou the west and the south.
(24) And of Asher he said, Be Asher blessed above sons; let him be acceptable to his brethren, and let him dip his foot in oil.
(25) Thy shoes shall be iron and brass; and as thy days, so shall thy strength be.
(26) There is none like to the God of Yeshurun, who rides upon the heaven to thy help, and in his excellency on the clouds.
נביאים
א (ז) רַק֩ חֲזַ֨ק וֶאֱמַ֜ץ מְאֹ֗ד לִשְׁמֹ֤ר לַֽעֲשׂוֹת֙ כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר צִוְּךָ֙ מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֔י אַל־תָּס֥וּר מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔יל בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ׃
לְחוֹד תְּקֵיף וֶעְלֵם לַחֲדָא לְמִטַר לְמֶעְבַּד כְּכָל אוֹרַיְתָא דְפַקְדָךְ מֹשֶׁה עַבְדִי לָא תִסְטֵי מִינֵיהּ לְיַמִינָא וְלִשְׂמָאלָא בְּדִיל דְתִצְלַח בְּכָל אֲתַר דִתְהָךְ:
(ח) לֹֽא־יָמ֡וּשׁ סֵ֩פֶר֩ הַתּוֹרָ֨ה הַזֶּ֜ה מִפִּ֗יךָ וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה לְמַ֙עַן֙ תִּשְׁמֹ֣ר לַעֲשׂ֔וֹת כְּכׇל־הַכָּת֖וּב בּ֑וֹ כִּי־אָ֛ז תַּצְלִ֥יחַ אֶת־דְּרָכֶ֖ךָ וְאָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל׃
לָא יַעְדֵי סִיפְרָא דְאוֹרַיְתָא הָדֵין מִפּוּמָךְ וּתְהֵי הֲגֵי בֵּיהּ יֵימָם וְלֵילְיָא בְּדִיל דְתִטַר לְמֶעְבַּד כְּכָל דִכְתִיב בֵּיהּ אֲרֵי בְּכֵן תַּצְלַח יַת דַרְכָּךְ וּבְכֵן תַּכְשָׁט:
(ט) הֲל֤וֹא צִוִּיתִ֙יךָ֙ חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ אַֽל־תַּעֲרֹ֖ץ וְאַל־תֵּחָ֑ת כִּ֤י עִמְּךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ׃ {פ}
הֲלָא פַקֵידְתָּךְ תְּקֵף וֶעְלֵם לָא תִדְחַל וְלָא תִתְּבַר אֲרֵי בְּסַעֲדָךְ מֵימְרָא דַייָ אֱלָהָךְ בְּכָל אֲתַר דִתְהָךְ:
(י) וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֔עַ אֶת־שֹׁטְרֵ֥י הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃
וּפַקֵיד יְהוֹשֻׁעַ יַת סַרְכֵי עַמָא לְמֵימָר:
(יא) עִבְר֣וּ ׀ בְּקֶ֣רֶב הַֽמַּחֲנֶ֗ה וְצַוּ֤וּ אֶת־הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר הָכִ֥ינוּ לָכֶ֖ם צֵידָ֑ה כִּ֞י בְּע֣וֹד ׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים אַתֶּם֙ עֹֽבְרִים֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לְרִשְׁתָּֽהּ׃ {פ}
עִבָרוּ בְּגוֹ מַשְׁרִיתָא וּפַקִידוּ יַת עַמָא לְמֵימָר אַתְקִינוּ לְכוֹן זְוָדִין אֲרֵי בְּסוֹף תְּלָתָא יוֹמִין אַתּוּן עָבְרִין יַת יַרְדְנָא הָדֵין לְמֵיעַל לְמֵירַת יַת אַרְעָא דַייָ אֱלָהָכוֹן יָהֵיב לְכוֹן לְמִירְתָהּ:
1 (7) Only be strong and very courageous, and observe to do according to all the Tora, which Moshe my servant commanded thee: turn not from it to the right hand nor to the left, that thou mayst prosper wherever thou goest.
(8) This book of the Tora shall not depart out of thy mouth; but thou shalt meditate therein day and night, that thou mayst observe to do according to all that is written in it: for then thou shalt make thy way prosperous, and then thou shalt have good success.
(9) Have not I commanded thee? Be strong and of a good courage; be not afraid, neither be thou dismayed: for the Lord thy God is with thee wherever thou goest.
(10) Then Yehoshua commanded the officers of the people, saying,
(11) Pass through the midst of the camp, and command the people, saying, Prepare your food; for within three days you shall pass over this Yarden, to go in to possess the land, which the Lord your God gives you to possess it.
כתובים
קי (ג) עַמְּךָ֣ נְדָבֹת֮ בְּי֢וֹם חֵ֫ילֶ֥ךָ בְּֽהַדְרֵי־קֹ֭דֶשׁ מֵרֶ֣חֶם מִשְׁחָ֑ר לְ֝ךָ֗ טַ֣ל יַלְדֻתֶֽיךָ׃
עַמָךְ דְבֵית יִשְׂרָאֵל דְמִתְנַדְבִין לְאוֹרַיְתָא בְּיוֹם אַגָחוּתָא קְרָבָא תִּסְתַּיַע בְּשִׁבְהוֹרֵי קוּדְשָׁא רַחֲמִין דֶאֱלָהָא יִסְתַּרְהֲבוּן לָךְ הֵיךְ נַחֲתָת טַלָא לְרוֹחֲצָן תּוֹלְדָתָךְ:
(ד) נִשְׁבַּ֤ע יְהֹוָ֨ה ׀ וְלֹ֥א יִנָּחֵ֗ם אַתָּֽה־כֹהֵ֥ן לְעוֹלָ֑ם עַל־דִּ֝בְרָתִ֗י מַלְכִּי־צֶֽדֶק׃
קַיָם יְיָ וְלָא יְתוּב דְאַנְתְּ מִתְמַנֵי לְרַבָּא לְעַלְמָא דְאָתֵי בְּגִין זְכוּתָא דַהֲוֵיתָא מְלַךְ זַכַּי:
(ה) אֲדֹנָ֥י עַל־יְמִֽינְךָ֑ מָחַ֖ץ בְּיוֹם־אַפּ֣וֹ מְלָכִֽים׃
שְׁכִנְתָּא דַייָ עַל יְמִינָךְ מְחָא בְיוֹם רוּגְזֵיהּ מַלְכַיָא:
(ו) יָדִ֣ין בַּ֭גּוֹיִם מָלֵ֣א גְוִיּ֑וֹת מָ֥חַץ רֹ֝֗אשׁ עַל־אֶ֥רֶץ רַבָּֽה׃
אִתְמַנָא לְדַיָן עַל עַמְמַיָא מְלֵי אַרְעָא גוּשְׁמֵי רַשִׁיעִין קְטִילִין מְחָא רֵישָׁא עַל אַרְעָא סַגִיעָא לַחֲדָא:
(ז) מִ֭נַּחַל בַּדֶּ֣רֶךְ יִשְׁתֶּ֑ה עַל־כֵּ֝֗ן יָרִ֥ים רֹֽאשׁ׃ {פ}
מִפּוּם נְבִיָא בְּאוֹרְחָא אוּלְפָן יְקַבֵּל מְטוּל הֵיכְנָא יִזְקוֹף רֵישָׁא:
110 (3) Thy people offered themselves willingly in the majesty of their holiness, on the day of thy battle; when still the dew of thy youth was upon thee, fresh from the womb of dawn.
(4) The Lord has sworn, and will not change his mind, Thou shalt be a priest forever, after the manner of Malki-żedeq.
(5) The Lord is at thy right hand, he crushes kings on the day of his wrath.
(6) He judges among the nations: their land is full of dead bodies; he will shatter heads over many countries.
(7) He will drink of the brook in the way: therefore will he lift up the head.
משנה
א. שׁוּם הַיְתוֹמִים, שְׁלשִׁים יוֹם, וְשׁוּם הַהֶקְדֵּשׁ, שִׁשִּׁים יוֹם, וּמַכְרִיזִין בַּבֹּקֶר וּבָעָרֶב. הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כְּשֶׁיְּגָרְשֶׁנָּה, יַדִּיר הֲנָאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ. כַּיוֹצֵא בוֹ אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אַף הֶעָרֵב לָאִשָּׁה בִכְתֻבָּתָה וְהָיָה בַעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ, יַדִּיר הֲנָאָה, שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה קְנוּנְיָא עַל נְכָסָיו שֶׁל זֶה וְיַחֲזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ:
ב. הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב, אֵין הָאִשָּׁה יְכוֹלָה לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְלֹא בַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ, אֶלָּא הַפּוֹדֶה פוֹדֶה עַל מְנָת לִתֵּן לָאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ וּלְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ. הִקְדִּישׁ תִּשְׁעִים מָנֶה וְהָיָה חוֹבוֹ מֵאָה מָנֶה, מוֹסִיף עוֹד דִּינָר וּפוֹדֶה בוֹ אֶת הַנְּכָסִים הַלָּלוּ, עַל מְנָת לִתֵּן לָאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ וּלְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ:
ג. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, חַיָּבֵי עֲרָכִין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן, נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שְׁלשִׁים יוֹם וּכְסוּת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמִטָּה מֻצַּעַת וְסַנְדָּלִין וּתְפִלִּין. לוֹ, אֲבָל לֹא לְאִשְׁתּוֹ וְלֹא לְבָנָיו. אִם הָיָה אֻמָּן, נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי כְלֵי אֻמָּנוּת מִכָּל מִין וָמִין. חָרָשׁ, נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי מַעֲצָדִין וּשְׁתֵּי מְגֵרוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם הָיָה אִכָּר, נוֹתְנִין לוֹ אֶת צִמְדּוֹ. חַמָּר, נוֹתְנִין לוֹ אֶת חֲמוֹרוֹ:
ד. הָיָה מִין אֶחָד מְרֻבֶּה וּמִין אֶחָד מֻעָט, אֵין אוֹמְרִים לוֹ לִמְכֹּר מִן הַמְרֻבֶּה וְלִקַּח לוֹ מִן הַמֻּעָט, אֶלָּא נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי מִינִין מִן הַמְרֻבֶּה וְכֹל שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִן הַמֻּעָט. הַמַּקְדִּישׁ אֶת נְכָסָיו, מַעֲלִין לוֹ אֶת תְּפִלָּיו:
ה. אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ אֶת נְכָסָיו, וְאֶחָד הַמַּעֲרִיךְ אֶת עַצְמוֹ, אֵין לוֹ, לֹא בִכְסוּת אִשְׁתּוֹ, וְלֹא בִכְסוּת בָּנָיו, וְלֹא בַצֶּבַע שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן, וְלֹא בְסַנְדָּלִים חֲדָשִׁים שֶׁלְּקָחָן לִשְׁמָן. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, עֲבָדִים נִמְכָּרִים בִּכְסוּתָן לְשֶׁבַח, שֶׁאִם תִּלָּקַח לוֹ כְסוּת בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָר, מַשְׁבִּיחַ הוּא מָנֶה, וְכֵן פָּרָה, אִם מַמְתִּינִים אוֹתָהּ לָאִטְלִיס, מַשְׁבַּחַת הִיא, וְכֵן מַרְגָּלִית, אִם מַעֲלִין אוֹתָהּ לַכְּרָךְ, מַשְׁבַּחַת הִיא, אֵין לַהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וְשַׁעְתּוֹ:
1. One proclaims, i.e., publicly announces, the appraisal of the property inherited by minor orphans, which is being sold to repay their father’s debt, for thirty days, in order to receive the maximal price. And one proclaims the appraisal of consecrated property that is being sold by the Temple treasury for sixty days, and one proclaims it in the morning and in the evening. In the case of one who consecrates his property and there was the outstanding debt of the marriage contract of his wife, for whose repayment one’s property is liened, Rabbi Eliezer says: When he divorces her, he shall vow that benefit from her is forbidden to him. This is to prevent collusion, by which he divorces her, she collects payment from the consecrated property, and he then remarries her. Rabbi Yehoshua says: He need not do so. On a similar note, Rabban Shimon ben Gamliel said: Even in the case of the guarantor of a woman for her marriage contract, and her husband was divorcing her and could not pay the debt, the husband shall vow that benefit from her is forbidden to him, lest he and his wife engage in collusion [kinunya] and collect payment from the property of that guarantor, and then the husband will remarry his wife.
2. In the case of one who consecrates his property and there was an outstanding debt of the marriage contract of his wife and of a creditor, the woman may not collect the payment of her marriage contract from the Temple treasury, nor may the creditor collect his debt. Rather, the one who redeems the property redeems it for a cheap price in order to give the woman her marriage contract payment and the creditor his debt. For example, if one consecrated property worth nine thousand dinars and his debt was ten thousand dinars, leaving no property for redemption, the creditor lends an additional dinar to the debtor and the debtor redeems the property with that dinar, in order to give the woman her marriage contract payment and the creditor his debt.
3. Although the Sages said (21a): With regard to those obligated to pay valuations, the court repossesses their property to pay their debt to the Temple treasury; nevertheless, the treasurer gives him permission to keep food sufficient for thirty days, and garments sufficient for twelve months, and a bed made with linens, and his sandals, and his phylacteries. The treasurer leaves these items for him, but he does not leave items for his wife or for his children. If the one obligated to pay was a craftsman, the treasurer gives him permission to keep two tools of his craft of each and every type, e.g., for a carpenter, the treasurer gives him permission to keep two adzes [matzadin] and two saws. Rabbi Eliezer says: If he was a farmer, the treasurer gives him permission to keep his pair of oxen with which he plows the field. If he was a donkey driver, the treasurer gives him permission to keep his donkey.
4. If one had many tools of one type and few tools of one other type, e.g., three adzes and one saw, he may not say to the treasurer to sell one tool of the type of which he has many and to purchase for him one tool of the type of which he has few. Rather, the treasurer gives him two tools of the type of which he has many and he retains whatever he has of the type of which he has few. In contrast to one whose property is repossessed to pay valuations, from one who consecrates all his property, the treasurer takes his phylacteries, as they are included in the category of all his property.
5. Both in the case of one who consecrates his property and the case of one who valuates himself, when the Temple treasurer repossesses his property he has the right to repossess neither the garment of his wife nor the garment of his children, nor the dyed garments that he dyed for their sake, even if they have yet to wear them, nor the new sandals that he purchased for their sake. Although the merchants said: Slaves are sold in their garments for profit, as if a fine garment worth thirty dinars would be purchased for him, his sale price appreciates by one hundred dinars; and likewise with regard to a cow, if one waits to sell it until the market [la’itlis] day, when demand is high, its sale price appreciates; and likewise with regard to a pearl, if one brings it to sell it in the city, where demand is high, its sale price appreciates; nevertheless, one does not make such a calculation in this case. Rather, the Temple treasury has the right to collect the item based only on its current location and its price at the present time.
גמרא
וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר וְכוּלֵי. משֶה בַּר עַצְרֵי עֲרָבָא דְּכַלָתֵיהּ הֲוָה וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ צוּרְבָא מֵרַבָּנָן הֲוָה וּדְחִיקָא לֵהּ מִלְּתָא. אָמַר אַבַּיֵי לֵיכָּא דְּנַסְבֵהּ עֵצָה לְרַב הוּנָא דְּלִיגְרַשׁ לִדְבִיתְהוּ וְתִתְבַּע כְּתֻבָּתָהּ מֵאֲבוּהָ וְלִיהַדְרָא מִיהַדְרִי. אָמַר לֵהּ רָבָא: וְהָאֲנָן יָדוּר הֲנָאָה תְּנַן וְאַבַּיֵי אָטוּ כָּל דִּמְגָרֵשׁ בְּבֵי דִינָא מְגָרֵשׁ לְסוֹף אִיגְלָאי מִלְּתָא דְּכֹהֵן הֲוָה. אָמַר אַבַּיֵי: בָּתַר עַנְיָא אָזְלָא עַנְיוּתָא. וּמִי אָמַר אַבַּיֵי הָכִי וְהָאָמַר אַבַּיֵי אֵיזֶהוּ רָשָׁע עָרוּם. זֶה הַמַּשִּׂיא עֵצָה לִמְכֹּר בִּנְכָסִים כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרֵהּ שַׁאנֵי וְצוּרְבָא מֵרַבָּנָן שַׁאנֵי וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּעָרֵב דִּכְתֻבָּה לֹא מִשְׁתַּעְבֵּד קַבְּלָן הֲוָה הָנִיחָא לְמָאן דְּאָמַר קַבְּלָן אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵהּ נְכָסִים לְלוֶֹה מִשְׁתַּעְבֵּד אֶלָא לְמַאן דְּאָמַר אִית לֵיהּ מִשְׁתַּעְבֵּד לֵית לֵיהּ לֹא מִשְׁתַּעְבֵּד מַאי אִיכָּא לְמֵימָר אִי בָּעִית אִימָא רַב הוּנָא הֲוָה לֵהּ וְאִישְׁתַּדּוּף. וְאִי בָּעִית אִימָא אַבָּא לְגַבֵּי בְּרֵהּ שַׁעְבְּדָא מְשַׁעְבֵּד נַפְשֵׁהּ דְּאִתְּמַר עָרֵב דִּכְתֻבָּה דִּבְרֵי הַכֹּל לָא מִשְׁתַּעְבֵּד קַבְּלָן דְּבַעַל חוֹב. דִּבְרֵי הַכֹּל מִשְׁתַּעְבֵּד עָרֵב דְּבַעַל חוֹב וְקַבְּלָן דִּכְתֻבָּה פְּלִיגִי אִיכָּא לְמָאן דְּאָמַר אִית לֵהּ נִכְסֵי לְלוֶֹה מִשְׁתַּעְבֵּד לֵית לֵהּ לָא מִשְׁתַּעְבֵּד. וְאִיכָּא לְמָאן דְּאָמַר אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵהּ מִשְׁתַּעְבֵּד. וְהִלְכְתָא בְּכֻלְּהוּ אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵהּ נָמֵי מִשְׁתַּעְבֵּד לְבַד מֵעָרֵב דִּכְתֻבָּה דְּאַף עַל גַּב דְּאִית לֵהּ לָא מִשְׁתַּעְבֵּד מַאי טַעֲמָא. מִצְוָה קָעָבִיד וְלָא מִידֵי חַסְרֵהּ. הַהוּא גַּבְרָא דְּזַבְנִינְהוּ לְנִכְסֵיהּ וְקָא גָּרְשָׁה לִדְבִיתְהוּ שָׁלְחָה רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְקָמֵיהּ דְּרַב פַּפָּא עָרֵב תְּנָן הֶקְדֵּשׁ תְּנָן לוֹקֵחַ מַהוּ אָמַר לֵהּ תַּנָּא כִּי רוֹכְלָא נִיחֲשִׁיב וְנֵיזִיל. נְהַרְדְּעֵי אֲמְרֵי דִּתְנָן תְּנָן דְּלָא תְּנָן לָא תְּנָן. אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָיא מַאי טַעֲמָא דִּנְהַרְדְּעֵי, בִּשְׁלָמָא הֶקְדֵּשׁ מִשּׁוּם רֶוַח דְּהֶקְדֵּשׁ עָרֵב נָמִי מִצְוָה הוּא דְּעָבַד וְלָאו מִידֵי חַסְרֵהּ אֶלָּא לוֹקֵחַ מִכְּדֵי מִידַע יָדַע דְּכָל חַד וְחַד אִיכָּא עָלֵהּ כְּתוּבָה אֲמַאי נֵיזִיל וְנִיזְבוּן אִיהוּ הוּא דְּאַפְסִיד אֲנַפְשֵׁיהּ:
§ The mishna teaches: On a similar note, Rabban Shimon ben Gamliel said that even in the case of a guarantor for a woman for her marriage contract, he vows that benefit from her is forbidden to him, lest he and his wife engage in collusion. The Gemara relates that Moshe bar Atzrei was the guarantor for the marriage contract of his daughter-in-law, and Rav Huna, his son, was a Torah scholar and was hard-pressed for money. Abaye said: Is there no one who will advise Rav Huna that he should divorce his wife, and she should claim her marriage contract from his father, the guarantor of the marriage contract, and that he should then return and remarry her, and in this manner they will obtain money?
Rava said to Abaye: But we learned in the mishna that in such a case he shall vow that benefit from her is forbidden to him. If so, Rav Huna cannot remarry her. And the Gemara explains that Abaye would argue: Is that to say that anyone who divorces, divorces in court? Let Rav Huna divorce his wife outside the court, so that he will not be forced to take a vow and he will therefore be allowed to remarry her. The Gemara relates that ultimately it was revealed that Rav Huna was a priest, which means that if he had divorced his wife he would have been prohibited from remarrying her. Abaye said of this revelation: This is an example of the saying that poverty follows the poor, i.e., it is difficult to remove a poor person from a state of poverty.
The Gemara asks: And did Abaye actually say this? Doesn’t Abaye say: Who is a wily, wicked person? This is one who advises another to sell property that he received from someone who stipulated that the property should pass to a second beneficiary upon the death of the first. And this is in accordance with the ruling of Rabban Shimon ben Gamliel, who maintains that the sale is valid and the second beneficiary may not remove the property from the possession of the buyer. If Abaye considers this individual as wicked for advising one to act against the intentions of a benefactor, how could he suggest that Rav Huna should extract money from the guarantor in the above case?
The Gemara answers: When one is a guarantor for his son it is different, as he would forgive his son for acting in this manner, as the son will in any case inherit his property. And furthermore, when this is performed for the benefit of a Torah scholar it is different, as it is proper to assist him so that he may continue studying Torah.
The Gemara objects: And let Abaye deduce that such a course of action is ineffective, as a guarantor of a marriage contract is not legally responsible to pay the marriage contract.
The Gemara responds: Moshe bar Atzrei was a guarantor who accepted unconditional responsibility [kablan] for the payment of the marriage contract. The Gemara objects: This works out well according to the one who says that with regard to a kablan, even though the debtor has no property at the time of the loan, nevertheless the kablan is responsible for payment. But according to the one who says that if the debtor has property then the kablan is responsible, but if he does not have property then the kablan does not agree to become responsible for the payment, what can be said? Since Rav Huna owned no property, how could payment of the marriage contract be collected from Moshe bar Atzrei?
The Gemara responds: If you wish, say that Rav Huna had property at the time that his father accepted upon himself to be a guarantor, and it became blighted. And if you wish, say instead that a father, with regard to his son, accepts responsibility upon himself even if his son owns no property.
The Gemara cites the aforementioned dispute in detail. As it was stated: Everyone agrees that an ordinary guarantor of a marriage contract does not resolve to become responsible for paying the marriage contract. Everyone also agrees that a kablan for a creditor is responsible for paying the debtor’s debt. By contrast, with regard to an ordinary guarantor of a debt owed to a creditor and a kablan for the payment of a marriage contract, the Sages disagree. There is one Sage who says: If the debtor or the husband has property then the guarantor becomes responsible, but if he does not have property then he does not become responsible. And there is another Sage who says: Even though the debtor or the husband does not have property, the guarantor becomes responsible for payment of the obligation.
And the halakha in all of these cases is: Even though the principal does not have property of his own, the guarantor still becomes responsible for paying the obligation, except for the case of an ordinary guarantor of a marriage contract, with regard to which, even though the husband has property of his own when he draws up the marriage contract, the guarantor does not resolve to become responsible. What is the reason? He performs a mitzva, i.e., he agrees to be a guarantor only so that the woman will consent to the marriage but he does not actually resolve to become responsible. And furthermore, the woman did not lose anything in exchange for which the guarantor would have accepted responsibility, as the husband did not borrow money from her.
§ The Gemara relates that there was a certain man who sold his property and later when he divorced his wife he had no property with which to pay the marriage contract. The wife therefore sought to collect payment from the buyers. Rav Yosef, son of Rava, sent the case before Rav Pappa: When a wife’s marriage contract is paid by a guarantor, we learned in the mishna that the husband vows that benefit from her is forbidden to him. Similarly, when she collects her marriage contract from consecrated property, we learned in the mishna that the husband takes such a vow. What is the halakha when she collects payment from a buyer? Rav Pappa said to him: Should the tanna have continued reckoning cases like a peddler, who announces all his wares? Obviously, the halakha is the same in the case of a buyer, as the identical reasoning applies despite the fact that the tanna neglected to mention this case.
The Sages of Neharde’a say: That which we learned in the mishna we learned, and that which we did not learn in the mishna we did not learn, i.e., the husband does not need to make the vow when the payment of the marriage contract is collected from buyers. Rav Mesharshiyya said: What is the reasoning of the Sages of Neharde’a? Granted, when the payment of the marriage contract is collected from consecrated property the husband must make the vow due to the importance of maintaining the profit of the Temple treasury. In the case of a guarantor as well, the husband must make the vow, as the guarantor performed a mitzva and the woman did not lose anything, i.e., the guarantor received nothing from the wife, and he nevertheless accepted responsibility for the payment of the marriage contract. The husband therefore vows in order that others should not be discouraged from performing this mitzva.
But in the case of a buyer, since he knows that each and every married man has upon him the potential obligation to pay a marriage contract, why should he go and purchase a field from the husband when there is a lien on it due to the marriage contract? Since it is he who caused himself to lose out, it is unreasonable to prevent the husband from remarrying his wife merely for the benefit of the buyer.
זוהר
כְּתִיב (ויקרא כג) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי דָּא אִיהוּ אִילָנָא דְּאִקְּרֵי עֵץ פְּרִי וְאִשְׁתַּכַּח בֵּיהּ פְּרִי עֵץ הָדָר כְּמָה דְּאָמַר (תהלים צו) הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו מַאי טַעֲמָא אִקְּרֵי הָדָר וּמַאן אִיהוּ הָדָר אֶלָּא דָּא צַדִּיק אַמַּאי אִקְּרֵי הָדָר וְהָא אֲתַר טְמִירָא אִיהוּ דְּלֵית לֵיהּ גִּלּוּיָא וּצְרִיכָא לְאִתְכַּסְיָא תָּדִיר וְלֵית הָדָר אֶלָּא מַאן דְּאִתְגַלְיָא וְאִתְחֲזֵי אֶלָּא אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ דַּרְגָא טְמִירָא הִדּוּרָא אִיהוּ דְּכָל גּוּפָא וְלָא אִשְׁתַּכַּח הִדּוּרָא לְגוּפָא אֶלָּא בֵּיהּ מַאי טַעֲמָא מָאן דְּלֵית עִמֵּיהּ הַאי דַּרְגָא לֵית בֵּיהּ הִדּוּרָא לְמֵיעָל בְּבַר נַשׁ. קָלָא לָאו עִמֵּיהּ. בְּדִבּוּרָא וְהִדּוּרָא (ס''א וְדִבּוּרָא) דְּקָלָא אִתְפְּסָת מִנֵּיהּ דִּיקְנָא וְהִדּוּרָא דְּדִיקְנָא לָאו עִמֵּיהּ וְאַף עַל גַּב דְּאִתְכַּסְיָא הַהוּא דַּרְגָא כָּל הִדּוּרָא דְּגוּפָא בֵּיהּ תַּלְיָא. וְאִתְכַּסִי וְאִתְגַלְיָא. וּבְגִין כָּךְ עֵץ הָדָר אִיהוּ עֵץ דְּכָל הִדּוּרָא דְּגוּפָא בֵּיהּ תַּלְיָא. וְדָא אִיהוּ עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי. כַּפּוֹת תְּמָרִים הָכָא אִתְכְּלִילָת אִתְּתָא בְּבַעֲלָהּ בְּלָא פֵּרוּדָא כַּפּוֹת תְּמָרִים כַּחֲדָא וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת תְּלָתָא וְעָלִין דִּילֵיהּ דָּא בְּסִטְרָא דָּא וְדָא בְּסִטְרָא דָּא וְחַד דְּשַׁלִּיט עֲלַיְהוּ. וְעַרְבֵי נַחַל תְּרֵין דְּלֵית לְהוּ רֵיחָא וְטַעֲמָא כְּשׁוֹקִין בִּבְנֵי נְשָׁא וּבְגִין כָּךְ לוּלָב נָטִיל כֻּלְּהוּ כְּחוּטָא דְּשִׁדְרָה קְיָמָא דְּגוּפָא וּמַה דְּנָפִיק לְבָר טֶפַח הָכִי הוּא בְּגִין לַאֲשְׁלָמָא וּלְאַפָּקָא כֹּלָּא וּלְשַׁמָּשָׁא כִּדְקָא חֲזִי וּבְגִין כָּךְ בְּהַנֵּי זִינִין בָּעֵי בַּר נַשׁ לְאִתְחֲזָאָה קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (מע''ב) וְתוּ כֻּלְּהוּ אִקְּרוּן סוּכּוֹת בִּשְׁלִימוּ וְכַד אִיהוּ חָסַר כְּתִיב סֻכֹּת דָּא עָלְמָא תַּתָּאָה דְּבָעָא בְּהַנֵּי שַׁבְעָה יוֹמִין קַדִּישִׁין לְמֵיזָן לִשְׁאָר מְמַנָּן רַבְרְבָן דְּעַמִּין בְּעוֹד דְּאִיהִי נָטְלָת חֶדְוָה בְּבַעֲלָהּ וְלָא יְקַטְּרְגוּן חֶדְוָתָא וּבְגִין דְּיִתְעַרְבְּבוּן (נ''א דְּיִתְעַדְּנוּן) בְּהַהוּא מָזוֹנָא קָרְבָּנִין דִּלְהוֹן סַגִּיאִין יַתִּיר מִשְּׁאָר יוֹמִין בְּגִין דְּיִתְעַסְקוּן בְּהוּ וְלָא יִתְעָרְבוּן לְבָתַר בְּחֶדְוָה דְּיִשְׂרָאֵל וּמָאן חֶדְוָה דְּיִשְׂרָאֵל דָּא יוֹמָא תְּמִינָאָה דַּעֲצֶרֶת וְתָא חֲזֵי בְּעוֹד דְּאִנּוּן שְׁאָר מְמַנָּן חֲדָאָן וְאָכְלִין בְּהַהוּא מָזוֹנָא דִּמְתַקְּנֵי לוֹן יִשְׂרָאֵל אִנּוּן מְתַקְּנֵי כֻּרְסַיָּא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִתַּתָּא וּלְסַלְּקָא לְעֵילָא בְּאִנּוּן זִינִין וּבְחֶדְוָה וּבְהִלּוּלָא וּלְאַקָּפָא מַדְבְּחָא כְּדֵין אִיהִי סַלְקָא וְנָטְלָא בִּרְכָאָן וְחֶדְוָה בְּבַעֲלָהּ וּשְׁאָר חֵיוָן רַבְרְבָן מְמַנָּן דְּעַמִּין אָכְלָן וּמְדַקָּן וְרַפְסָן וְאִתְּזָנוּ. וְאִיהִי נָקְטָא נַפְשָׁאן דְּעִנּוּגִין לְעֵילָא כְּמָה דְּאִתְמָר כֵּיוָן דְּנָחֲתָא וְהָא נָקְטָא כָּל בִּרְכָאן וְכָל קִדּוּשִׁין וְכָל עִנּוּגִין וְיִשְׂרָאֵל כָּל הַנֵּי שַׁבְעָה יוֹמִין הֲווּ מָשְׁכִין לָהּ בְּאִנּוּן עוֹבָדִין דְּקָא עָבְדִין וּמְקָרְבִין בַּהֲדָהּ כְּדֵין נָחֲתָא לְקָרְבָא בִּבְנָהָא וּלְמֶחֱדֵי לוֹן יוֹמָא חַד וְהַהוּא יוֹמָא אִיהוּ יוֹמָא תְּמִינָאָה בְּגִין דְּכָל שַׁבְעָה יוֹמִין אָחֳרָנִין בַּהֲדָהּ וְעַל דָּא אִיהוּ תְּמִינָאָה וּתְמַנְיָא יוֹמִין כַּחֲדָא בְּגִין כָּךְ אִקְּרֵי עֲצֶרֶת. כְּנִישִׁין. כְּנִישִׁין כֻּלְּהוּ בְּהַאי יוֹמָא וְאִקְּרֵי שְׁמִינִי וְלֵית שְׁמִינִי אֶלָּא מִגּוֹ שִׁבְעָה:
כָּתוּב וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר. פְּרִי זֶה, הוּא אִילָן הַנִּקְרָא עֵץ פְּרִי, שֶׁנִּמְצָא בּוֹ פֵּירוֹת. עֵץ הָדָר, הוּא כְּדִכְתִיב הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו. מַהוּ הַטַּעַם שֶׁנִּקְרָא הָדָר, וּמִי הוּא הָדָר. אֶלָּא הוּא צַדִּיק, הַנִּקְרָא הָדָר. וַהֲרֵי הוּא מָקוֹם מְכוּסֶה שֶׁאֵין לוֹ גִּלּוּי וְצָרִיךְ לְהִתְכַּסּוֹת תָּמִיד, וְאֵין הָדָר אֶלָּא מִי שֶׁמִּתְגַלֶּה וְנִרְאֶה. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַדְרֵגָה מְכוּסָה הוּא הִדּוּרוֹ שֶׁל כָּל הַגּוּף, וְלֹא נִמְצָא הִדּוּר לַגּוּף אֶלָּא בּוֹ. מַהוּ הַטַּעַם הוּא כִּי מִי שֶׁאֵין לוֹ הַמַּדְרֵגָה הַהִיא, אֵין בּוֹ הִדּוּר לָבֹא בֵּין אֲנָשִׁים, הַקּוֹל אֵין עִמּוֹ בְּדִבּוּרוֹ, כִּי הִדּוּרוֹ שֶׁל הַקּוֹל נִפְסָק מִמֶּנּוּ, זָקֵן וְהָדָר זָקֵן אֵין לוֹ. הֲרֵי, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּדְרֵגָה הַהִיא נִתְכַּסְּתָה, עִם כָּל זֶה, כָּל הִדּוּרוֹ שֶׁל הַגּוּף בָּהּ תְּלוּיָה, וּמִתְכַּסָּה, וּמִתְגַלֶּה בְּהִדּוּרוֹ שֶׁל הַגּוּף. וְעַל כֵּן הוּא עֵץ הָדָר, דְּהַיְנוּ עֵץ שֶׁכָּל הִדּוּרוֹ שֶׁל הַגּוּף בּוֹ תָּלוּי, וְזֶה הוּא עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי. הַנְּקָרֵאת כַּפּוֹת תְּמָרִים כָּאן נִכְלְלָה אִשָּׁה בְּבַעֲלָהּ בְּלִי פֵּרוּד. כַּפּוֹת תְּמָרִים יַחַד. וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת: הֵם שְׁלֹשָׁה, וְהֶעָלִים שֶׁלּוֹ זֶה בְּצַד זה, וְזֶה בְּצַד זה, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע הַשּׁוֹלֵט עֲלֵיהֶם, וְעַרְבֵי נַחַל, הֵם שְׁנַיִם, שֶׁאֵין לָהֶם רֵיחַ וָטַעַם, הֵם כִּבְחִינָת שׁוֹקַיִם בִּבְנֵי אָדָם. לוּלָב, לוֹקֵחַ וְכוֹלֵל כֻּלָּם, בַּדּוֹמֶה לְחוּט הַשִּׁדְרָה הַנִּמְצָא בַּגּוּף. וּמַה שֶּׁיּוֹצֵא לַחוּץ טֶפָח כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת, כְּדֵי לְהַשְּׁלִים וּלְהוֹצִיא כָּל הַמַּדְרֵגוֹת וּלְשַׁמֵּשׁ כָּרָאוּי. וְלָכֵן, בְּאֵלוּ הַמִּינִים צָרִיךְ הָאָדָם לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְעוֹד, כֻּלָּם נִקְרָאִים סֻכּוֹת בִּשְׁלֵמוּת עִם ו', וְהַכָּתוּב, סֻכֹּת חָסֵר, הוּא הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, שֶׁצָרִיךְ בַּיָּמִים אֵלּוּ הַקְּדוֹשִׁים לָזוּן שְׁאָר הַמְּמוּנִים שָׂרֵי הָעוֹלָם, בְּעוֹד שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת שִׂמְחָה בְּבַעֲלָהּ ולֹא יְקַטְרְגוּ בְּעֵת הַשִּׂמְחָה, וּכְדֵי שֶׁיִּתְעַרְבְּבוּ בַּמָּזוֹן הַהוּא. וְהַקָּרְבָּנוֹת שֶׁלָּהֶם מְרוּבִּים יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר הַיָּמִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָּהֶם, וְלֹא יִתְעָרְבוּ אַחַר כָּךְ בְּשִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל, וּמַהִי שִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל. זֶהוּ יוֹם שְׁמִינִי הָעֲצֶרֶת. וּבֹא וּרְאֵה, בְּעוֹד שֶׁאֵלּוּ שְׁאָר הַמְּמוּנִים שְׂמֵחִים וְאוֹכְלִים הַמָּזוֹן הַהוּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְתַקְּנִים בִּשְׁבִילָם, הֵם מְתַקְּנִים כִּסֵּא אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלְּמַטָּה, וּלְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ לְמַעְלָה, בְּאֵלּוּ אַרְבָּעָה הַמִּינִים, וּבְשִׂמְחַת הֶחָג, וּבַאֲמִירַת הַלֵּל, וּבְהַקָּפַת הַמִּזְבֵּחַ. אָז הִיא, עוֹלָה וּמְקַבֶּלֶת בְּרָכָה וְשִׂמְחָה בְּבַעֲלָהּ. וּשְׁאָר הַחַיּוֹת, שֶׁהֵם שִׁבְעִים הַשָּׂרִים הַמְּמוּנִים עַל הָעַמִּים, אוֹכְלִים וְלוֹעֲסִים הָדֵק, וְהַנִּשְׁאָר מֵאֲכִילָתָם דָּרְכוּ בְּרַגְלֵיהֶם, וְנִזּוֹנוּ, וְהִיא, לוֹקַחַת הַנְּפָשׁוֹת וּמַעֲלָה אוֹתָן לְתַעֲנוּג הָעֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. כֵּיוָן שֶׁיָּרְדָה וְהִיא אוֹחֶזֶת כָּל הַבְּרָכוֹת וְכָל הַקְּדוּשׁוֹת וְכָל הַתַּעֲנוּגִים, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הִמְשִׁיכוּ לָהּ בְּכָל אֵלּוּ שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשׂוּ וְהִקְרִיבוּ לָהּ, אָז יָרְדָה לְהִתְקָרֵב לְבָנֶיהָ, וּלְשַׂמֵּחַ אוֹתָם יוֹם אֶחָד. וְהַיּוֹם הַהוּא הוּא הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הָאֲחֵרִים עִמָּהּ, וְעַל כֵּן הִיא שְׁמִינִית, וְהִיא שְׁמוֹנֶה יָמִים יַחַד וּמִשּׁוּם זֶה נִקְרֵאת עֲצֶרֶת, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ קִבּוּץ, שֶׁכָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים מִתְקַבְּצִים בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי הַהוּא. וְנִקְרֵאת שְׁמִינִי, וְאֵין שְׁמִינִי אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׁבְעָה.
הלכה פסוקה
א. אִם הָיָה שָׁם יַיִן מְבִיאִין כּוֹס מַחֲזִיק רְבִיעִית אוֹ יֶתֶר עַל רְבִיעִית וּמְבִיאִין בְּשָׂמִים וְאוֹחֵז אֶת הַיַּיִן בִּימִינוֹ וְאֶת הַבְּשָׂמִים בִּשְׂמֹאלוֹ וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים. אִם הָיוּ הַבְּשָׂמִים שֶׁמֶן עָרֵב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ טָחוֹ בְּרֹאשׁ הַשַּׁמָּשׁ. וְאִם הָיָה הַשַּׁמָּשׁ תַּלְמִיד חָכָם טָחוֹ בְּכֹתֶל כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא מְבֻשָּׂם לַשּׁוּק:
ב. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן צְרִיכָה יַיִן. אִם בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן כַּמִּנְהָג שֶׁאָמַרְנוּ צָרִיךְ שֶׁיַּדִּיחַ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה מִבִּפְנִים וְלִשְׁטֹף אוֹתוֹ מִבַּחוּץ וִימַלְּאֶנּוּ יַיִן חַי וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְבִרְכַּת הָאָרֶץ נוֹתֵן לְתוֹכוֹ מְעַט מַיִם כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עָרֵב לִשְׁתִיָּה. וְאֵין מַשִּׂיחִין עַל כּוֹס שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֶלָּא הַכֹּל שׁוֹתְקִין עַד שֶׁתִּכְלֶה בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וּבִרְכַּת הַיַּיִן וְיִשְׁתּוּ:
If there is wine, a cup holding a quarter [of a log] or more, is brought together with spices. The person who is to say Grace takes the wine in his right hand and the spices in his left, and recites Grace after meals, then says the blessing for the wine and lastly the blessing for the spices. If the spices are in the form of a fragrant oil or something similar, he smears the head of the waiter with it. Should the latter be a scholar, he daubs it on the wall, so that the latter should not go out into the street smelling of perfume.
Although wine is not indispensable for Grace after meals, still if it is said with wine, according to the custom mentioned, it is necessary that the cup used for Grace should first be washed within and rinsed without, and then filled with pure wine. When the second blessing—that for the holy land is reached, a little water is poured into the cup so that the contents may be pleasant to drink. After the Cup for Grace is on the table, there must be no conversation. But all remain silent till the Grace after meals and the blessing for the wine have been said, and then they drink.
מוסר
נִבְלוּת הַפֶּה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו אֲפִלּוּ נִגְזַר עָלָיו גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה נֶהְפַּךְ עָלָיו לְרָעָה. וְאָמַר (ישעיה ט) עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו וְגוֹ'. וְכָל פֶּה דּוֹבֵר נְבָלָה בְּכָל זֹאת הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו כֶּבֶד עָוֹן וְנִתְעָב וְנֶאֱלָח כִּי עָזַב וְהִנִּיחַ הַבּוּשָׁה וְהַצְנִיעוּת שֶׁהֵם הַמִּדּוֹת הַיְדוּעוֹת לְזֶרַע הַקֹּדֶשׁ וְהָלַךְ עַל שְׁבִילֵי עַזּוּת פָּנִים שֶׁהִיא מִדַּת הַנְּבָלִים הָרָעִים. וְהַשֵּׁנִית כִּי חִלַּל אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד) וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן וְגוֹמֵר וְזֶה נָהַג עַל דֶּרֶךְ הַסְּכָלִים הַנִּמְאָסִים הַמַּרְחִיקִים מִדֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל שֶׁכֻּלּוֹ יָפֶה אַף נָעִים וְעָלָה בָּאֳשָׁם וַתַּעַל צַחֲנָתָם וְכָל חָכָם וְנָבוֹן שַׁקֵּץ יְשַׁקְּצֵם וְתַעֵב תְּתַעֲבֵם וְהִנֵּה הוּא מְחַלֵּל כְּלֵי הַשֵּׂכֶל אֲשֶׁר הוּא יָקָר מִכָּל כְּלֵי חֶמְדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ) וּכְלִי יָקָר שִׂפְתֵי דַּעַת. וְהַשּׁוֹמֵעַ דְּבַר נִבְלוּת הַפֶּה עָנְשׁוֹ גָּדוֹל כִּי לֹא יַאֲטֵם אָזְנוֹ וְלֹא יִבָּדֵל מִתּוֹךְ דּוֹבְרֵי נְבָלָה. וְעָלָיו נֶאֱמַר (שם כג) שׁוּחָה עֲמוּקָה פִי זָרוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז) וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהוֹרָה. כִּי בָּעֵת הַהִיא הָיְתָה בְּהֵמָה הַטְּמֵאָה מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה אַךְ לֹא הָיְתָה טְהוֹרָה לְקָרְבָּן עַל כֵּן נֶחְשָׁב לָשׁוֹן מְגֻנֶּה אִם יְגַנֶּה אָדָם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם לְמַאֲכַל אָדָם. וְהִנֵּה חַיָּב הָאָדָם לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יוֹצִיא מִפִּיו דָּבָר מְגֻנֶּה גַּם כִּי יְבִיאֶנּוּ הַנָּחֲתוֹ לָשׁוֹן מְגֻנֶּה לְהַאֲרִיךְ דְּבָרָיו וּלְהַרְחִיב מַאֲמָרָיו. וְזֶה כְּמוֹ גָּדֵר לְהִזָּהֵר מִנִּבְלוּת הַפֶּה שֶׁהוּא מִן הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת. וְגַם גָּדֵר לְהִזָּהֵר מִסִּפּוּר לָשׁוֹן הָרָע וּנְתִינַת דֹּפִי בַּבְּרִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הַרְחָקַת הַדִּבּוּר בִּגְנוּת שֶׁאֲפִלּוּ בִּגְנוּת בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא דִּבֵּר הַכָּתוּב. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים אָמַר לִפְנֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הִגִּיעַ לְחֶלְקִי מִלֶּחֶם הַפָּנִים כְּשִׁעוּר זְנַב הַלְּטָאָה וּבָדְקוּ אַחֲרָיו וּמָצְאוּ בּוֹ שֶׁמֶץ פְּסוּל. וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי חַיָּב אָדָם לִבְחֹר בִּדְבָרָיו לְשׁוֹן כָּבוֹד וּלְהַנִּיחַ לָשׁוֹן שֶׁאֵינֶנּוּ שֶׁל כָּבוֹד גַּם כִּי אֵינֶנּוּ מְגֻנֶּה בֵּין בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בֵּין בְּשִׂיחַת עִסְקֵי הָעוֹלָם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ דְּבָרָיו בַּעֲבוּר זֶה בְּדַבְּרוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה כִּי חַיָּב הָאָדָם לִשְׁנוֹת לְתַלְמִידָיו דֶּרֶךְ קְצָרָה וְעִנְיָן לְשׁוֹן כָּבוֹד הוּא דֶּרֶךְ הַדִּבּוּר וְהַשִּׂיחָה אֲשֶׁר דָּרְכוּ בָּהּ נְקִיֵּי הַדַּעַת וּמְדַבְּרֵי צַחוּת וְהֵם שׁוֹקְלִים וּמַכִּירִים אֵי זֶה לְשׁוֹן כָּבוֹד וְאֵי זֶה תְּמוּרָתוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב פו) וַתִּבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים. וְנֶאֱמַר (שם לג) וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ. וְנֶאֱמַר (משלי י) כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק:
And the fifth section: Vulgar speech. Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 33a), “Anyone who speaks vulgarly - even if he was sealed for a decree of seventy years of good, it will be reversed to bad.” And Isaiah said (Isaiah 9:16), “That is why my Lord will not spare their youths, nor show compassion to their orphans and widows; for all are ungodly and wicked, and every mouth speaks vulgarity.” And on account of this, one who speaks vulgarly has a heavy iniquity and is ungodly and wicked. For he has abandoned and left shame and modesty, which are the famous traits of the holy seed (of Israel); and went to the paths of brazenness - which is the trait of the evil boors. Secondly - because he has profanced the Holy One of Israel, as it is stated (Deuteronomy 4:6), “and they will say, ‘Surely, that great nation is a wise and discerning people.’” But this one acted like the disgusting foolish ones that are distanced from the ways of the intellect, which is completely beautiful and also pleasant. And their foulness rises and their stink goes up, so every sage and understanding person surely despises and surely abominates them. And behold, he is profaning the tool of the intellect which is more precious than any beloved tool - as it is stated (Proverbs 20:15), “but wise speech is a precious tool.” And the punishment of one who listens to vulgar speech is great, since he does not seal his ear and does not separate from the words of vulgarity. And about him is it said (Proverbs 22:14), “The mouth of a forbidden woman is a deep pit; [He who is doomed by the Lord falls into it].”
And our Rabbis said (Pesachim 3a), “A person should never put out a disgraceful matter from his mouth; as a verse was distorted by eight letters rather than have it put out a disgraceful matter, as it is stated (Genesis 7:8), ‘From the pure animals and from the animals that are not pure.’” For at that time, the impure animals were permissible to eat but not pure for a sacrifice. Hence it is considered a disgraceful expression if one disgraces things that are for human food. And see that a man must be careful not to put out a disgraceful matter from his mouth - even if by his leaving it, it will bring him to speak at length and add to his statements. And it is like a fence to be careful from vulgar speech - which is one of the weighty sins. And [it is] also a fence from speaking evil speech and the placing of defects upon the creatures - as our Rabbis, may their memory be blessed, have said about the distancing of [disgraceful] speech (Bava Batra 123a), “The verse did not even speak in disgrace of impure animals.” And our Rabbis said (Pesachim 3b) that one of the priests said in front of Rabban Yochanan ben Zakkai, “I received [for] my portion, the size of a lizard’s tail.” They investigated his background, and they found a trace of disqualification about him.
And our Rabbis also said (Pesachim 3a) that a person must choose an honorable phrase [instead of using] a dishonorable phrase - even if it is not disgraceful - whether it is in words of Torah or in speaking about matters of the world. And this is so long as he does not speak at length for its sake when speaking words of Torah. For a person is obligated to teach his students in a terse fashion. And the matter of honorable phrases is the path of words and speech that was tread upon by those of clean intellect and those that speak with clarity. And they weigh and know which phrase is honorable and which is its opposite, as it is stated (Job 15:5), “And you choose the language of the crafty.” And it is stated (Job 33:3), “and that which my lips know they shall speak sincerely.” And it is stated (Proverbs 1:20), “The tongue of a righteous man is choice silver.”
And our Rabbis also said (Pesachim 3a) that a person must choose an honorable phrase [instead of using] a dishonorable phrase - even if it is not disgraceful - whether it is in words of Torah or in speaking about matters of the world. And this is so long as he does not speak at length for its sake when speaking words of Torah. For a person is obligated to teach his students in a terse fashion. And the matter of honorable phrases is the path of words and speech that was tread upon by those of clean intellect and those that speak with clarity. And they weigh and know which phrase is honorable and which is its opposite, as it is stated (Job 15:5), “And you choose the language of the crafty.” And it is stated (Job 33:3), “and that which my lips know they shall speak sincerely.” And it is stated (Proverbs 1:20), “The tongue of a righteous man is choice silver.”