תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
לב (טז) יַקְנִאֻ֖הוּ בְּזָרִ֑ים בְּתוֹעֵבֹ֖ת יַכְעִיסֻֽהוּ׃
אַקְנִיאוּ קֳדָמוֹהִי בְּפָלְחַן טַעֲוָן בְּתוֹעֶבְתָּא אַרְגִּיזוּ קֳדָמוֹהִי:
(יז) יִזְבְּח֗וּ לַשֵּׁדִים֙ לֹ֣א אֱלֹ֔הַּ אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א יְדָע֑וּם חֲדָשִׁים֙ מִקָּרֹ֣ב בָּ֔אוּ לֹ֥א שְׂעָר֖וּם אֲבֹתֵיכֶֽם׃
דַּבָּחוּ לְשֵׁדִין דִּלֵית בְּהוֹן צְרוֹךְ דַּחֲלָן דְּלָא יְדָעֻנּוּן חַדְתָּא דִּי מִקָּרִיב אִתְעֲבִידָא לָא אִתְעַסָּקוּ בְהוֹן אֲבָהָתְכוֹן:
(יח) צ֥וּר יְלָדְךָ֖ תֶּ֑שִׁי וַתִּשְׁכַּ֖ח אֵ֥ל מְחֹלְלֶֽךָ׃
דַּחֲלָא תַקִּיפָא דִּבְרָאָךְ אִתְנְשֵׁיתָא שְׁבַקְתָּא פָּלְחַן אֱלָהָא דְעָבְדָךְ:
(יט) וַיַּ֥רְא יְהֹוָ֖ה וַיִּנְאָ֑ץ מִכַּ֥עַס בָּנָ֖יו וּבְנֹתָֽיו׃
וּגֱלִי קֳדָם יְיָ וּתְקֵף רָגְזֵיהּ מִדְאַרְגִּיזוּ קָדָמוֹהִי בְּנִין וּבְנָן:
(כ) וַיֹּ֗אמֶר אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם אֶרְאֶ֖ה מָ֣ה אַחֲרִיתָ֑ם כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפֻּכֹת֙ הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹא־אֵמֻ֥ן בָּֽם׃
וַאֲמַר אֱסַלֵק שְׁכִנְתִּי מִנְּהוֹן גֶּלִי קֳדָמַי מָא יְהֵי בְסוֹפֵיהוֹן אֲרֵי דָרָא דְאַשְׁנִיּוּ אִנּוּן בְּנַיָּא דִּלֵית בְּהוֹן הֵימָנוּ:
(כא) הֵ֚ם קִנְא֣וּנִי בְלֹא־אֵ֔ל כִּעֲס֖וּנִי בְּהַבְלֵיהֶ֑ם וַאֲנִי֙ אַקְנִיאֵ֣ם בְּלֹא־עָ֔ם בְּג֥וֹי נָבָ֖ל אַכְעִיסֵֽם׃
אִנּוּן אַקְנִיאוּ קֳדָמַי בְּלָא דַחֲלָא אַרְגִּיזוּ קֳדָמַי בְּפָלְחַן טַעֲוָן וַאֲנָא אַקְנִנּוּן בְּלָא עַם בְּעַמָּא טַפְשָׁא אַרְגֵּזִנּוּן:
32 (16) They provoked him to jealousy with strange gods, with abominations they provoked him to anger.
(17) They sacrificed to powerless spirits; to gods whom they knew not, to new gods that came newly up, whom your fathers feared not.
(18) Of the Rock that begot thee thou art unmindful, and hast forgotten God that formed thee.
(19) And when the Lord saw it, he abhorred them, because of the provocation of his sons, and of his daughters.
(20) And he said, I will hide my face from them, I will see what their end shall be: for they are a very perverse generation, children in whom is no faith.
(21) They have moved me to jealousy with a no god; they have provoked me to anger with their vanities: and I will move them to jealousy with a no people; I will provoke them to anger with a vile nation.
נביאים
כב (טז) וַיֵּֽרָאוּ֙ אֲפִ֣קֵי יָ֔ם יִגָּל֖וּ מֹסְד֣וֹת תֵּבֵ֑ל בְּגַעֲרַ֣ת יְהֹוָ֔ה מִנִּשְׁמַ֖ת ר֥וּחַ אַפּֽוֹ׃
וְאִתְחַזִיאוּ עוּמְקֵי יַמָא אִתְגְלִיאוּ שַׁכְלוּלֵי תֵבֵל בִּמְזוֹפִיתָא מִן קֳדָם יְיָ מִמֵימַר תְּקוֹף רוּגְזֵיהּ:
(יז) יִשְׁלַ֥ח מִמָּר֖וֹם יִקָּחֵ֑נִי יַֽמְשֵׁ֖נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים׃
שְׁלַח נְבִיוֹהִי מֶלֶךְ תַּקִיף דְיָתֵיב בִּתְקוֹף רוּמָא דַבַּרְנִי שֵׁיזְבַנִי מֵעַמְמִין סַגִיאִין:
(יח) יַצִּילֵ֕נִי מֵאֹיְבִ֖י עָ֑ז מִשֹּׂ֣נְאַ֔י כִּ֥י אָמְצ֖וּ מִמֶּֽנִּי׃
שֵׁיזְבַנִי מִסַנְאַי אֲרֵי תַקְפַנִי מִבַּעֲלֵי דְבָבֵי אֲרֵי אִתְגַבָּרוּ עֲלָי:
(יט) יְקַדְּמֻ֖נִי בְּי֣וֹם אֵידִ֑י וַיְהִ֧י יְהֹוָ֛ה מִשְׁעָ֖ן לִֽי׃
יְקַדְמוּנִי בְּיוֹם טִלְטוּלִי וַהֲוַת מֵימְרָא דַייָ סְמַךְ לִי:
(כ) וַיֹּצֵ֥א לַמֶּרְחָ֖ב אֹתִ֑י יְחַלְּצֵ֖נִי כִּי־חָ֥פֵֽץ בִּֽי׃
וְאַפֵּיק לִרְוָחָא יָתִי שֵׁיזְבַנִי אֲרֵי אִתְרְעִי בִי:
(כא) יִגְמְלֵ֥נִי יְהֹוָ֖ה כְּצִדְקָתִ֑י כְּבֹ֥ר יָדַ֖י יָשִׁ֥יב לִֽי׃
אֲמַר דָוִד יְשַׁלְמִינַנִי יְיָ כִּזְכוּתִי כִּבְרִירוּת יְדַי יְתִיב לִי יְיָ:
22 (16) And the channels of the sea appeared, the foundations of the world were laid bare, at the rebuking of the Lord, at the blast of the breath of his nostrils.
(17) He sent from above, he took me; he drew me out of many waters;
(18) he delivered me from my strong enemy, and from them that hated me: for they were too strong for me.
(19) They surprised me in the day of my calamity: but the Lord was my stay.
(20) He brought me forth also into a large place: he delivered me, because he delighted in me.
(21) The Lord rewards me according to my righteousness: according to the cleanness of my hands he recompenses me.
כתובים
צז (ב) עָנָ֣ן וַעֲרָפֶ֣ל סְבִיבָ֑יו צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט מְכ֣וֹן כִּסְאֽוֹ׃
עֲנָנֵי יְקָרָא וַאֲמִטְתָא חֲזוֹר חֲזוֹר דִי לֵיהּ צִדְקְתָא וְדִינָא אֲתַר דִי מְכַוָן כּוּרְסֵיהּ:
(ג) אֵ֭שׁ לְפָנָ֣יו תֵּלֵ֑ךְ וּתְלַהֵ֖ט סָבִ֣יב צָרָֽיו׃
אֶשָׁא קֳדָמוֹי תְּהַלֵךְ וּמְצַלְהֲבָא חֲזוֹר חֲזוֹר מְעִיקוֹי:
(ד) הֵאִ֣ירוּ בְרָקָ֣יו תֵּבֵ֑ל רָאֲתָ֖ה וַתָּחֵ֣ל הָאָֽרֶץ׃
מְנַהֲרִין בְּרָקֵי תֵּבֵל חֲמָת וְאִתְחַלְחַלַת אַרְעָא:
(ה) הָרִ֗ים כַּדּוֹנַ֗ג נָ֭מַסּוּ מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה מִ֝לִּפְנֵ֗י אֲד֣וֹן כׇּל־הָאָֽרֶץ׃
טוּרַיָא הֵיךְ שַׁעֲוָא יִתְמְסוּן מִן קֳדָם יְיָ מִן קֳדָם רִבּוֹן כָּל אַרְעָא:
(ו) הִגִּ֣ידוּ הַשָּׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ וְרָא֖וּ כׇל־הָעַמִּ֣ים כְּבוֹדֽוֹ׃
יְתַנוּן אַנְגְלֵי מְרוֹמָא צִדְקְתֵיהּ וְיֶחְמוּן כָּל עַמַיָא אַיְקָרֵיהּ:
(ז) יֵבֹ֤שׁוּ ׀ כׇּל־עֹ֬בְדֵי פֶ֗סֶל הַמִּֽתְהַלְלִ֥ים בָּאֱלִילִ֑ים הִשְׁתַּחֲווּ־ל֝֗וֹ כׇּל־אֱלֹהִֽים׃
יִבְהֲתוּן כָּל פָּלְחֵי פִּסְלָא דְמִשְׁתַּבְּחִין בְּטַעֲוָתָא וְיִסְגְדוּן קֳדָמוֹי כָּל עַמַיָא פַּלְחֵי טַעֲוָתָא:
97 (2) Clouds and darkness are round about him: righteousness and judgment are the foundation of his throne.
(3) A fire goes before him, and burns up his enemies round about.
(4) His lightnings lightened the world: the earth saw, and trembled.
(5) The hills melted like wax at the presence of the Lord, at the presence of the Lord of the whole earth.
(6) The heavens declared his righteousness, and all the peoples saw his glory.
(7) Confounded be all they who serve carved idols, who boast themselves of idols: bow down before him, all you gods.
משנה
א. שַׁמַּאי אוֹמֵר, כָּל הַנָּשִׁים דַּיָּן שְׁעָתָן. וְהִלֵּל אוֹמֵר, מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, אֲפִלּוּ לְיָמִים הַרְבֵּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת. כָּל אִשָּׁה שֶׁיֶּשׁ לָהּ וֶסֶת, דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. הַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּעִדִּים, הֲרֵי זוֹ כִפְקִידָה, מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת וְעַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה:
ב. שַׁמַּאי אוֹמֵר, מִקַּב לְחַלָּה. וְהִלֵּל אוֹמֵר, מִקַּבָּיִם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא קַב וּמֶחֱצָה חַיָּבִים בְּחַלָּה. וּמִשֶּׁהִגְדִּילוּ הַמִּדּוֹת אָמְרוּ, חֲמֵשֶׁת רְבָעִים חַיָּבִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה, פְּטוּרִין. חֲמִשָּׁה וָעוֹד, חַיָּבִין:
ג. הִלֵּל אוֹמֵר, מְלֹא הִין מַיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה, אֶלָּא שֶׁאָדָם חַיָּב לוֹמַר בִּלְשׁוֹן רַבּוֹ. וְשַׁמַּאי אוֹמֵר, תִּשְׁעָה קַבִּין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא עַד שֶׁבָּאוּ שְׁנֵי גַרְדִּיִּים מִשַּׁעַר הָאַשְׁפּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְהֵעִידוּ מִשּׁוּם שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה, וְקִיְּמוּ חֲכָמִים אֶת דִּבְרֵיהֶם:
ד. וְלָמָּה מַזְכִּירִין אֶת דִּבְרֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל לְבַטָּלָה, לְלַמֵּד לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם עוֹמֵד עַל דְּבָרָיו, שֶׁהֲרֵי אֲבוֹת הָעוֹלָם לֹא עָמְדוּ עַל דִּבְרֵיהֶם:
ה. וְלָמָּה מַזְכִּירִין דִּבְרֵי הַיָּחִיד בֵּין הַמְרֻבִּין, הוֹאִיל וְאֵין הֲלָכָה אֶלָּא כְדִבְרֵי הַמְרֻבִּין. שֶׁאִם יִרְאֶה בֵית דִּין אֶת דִּבְרֵי הַיָּחִיד וְיִסְמֹךְ עָלָיו, שֶׁאֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵית דִּין חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן. הָיָה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה אֲבָל לֹא בְמִנְיָן, בְּמִנְיָן אֲבָל לֹא בְחָכְמָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל דְּבָרָיו, עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן:
ו. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם כֵּן לָמָּה מַזְכִּירִין דִּבְרֵי הַיָּחִיד בֵּין הַמְרֻבִּין לְבַטָּלָה. שֶׁאִם יֹאמַר הָאָדָם כָּךְ אֲנִי מְקֻבָּל, יֵאָמֵר לוֹ, כְּדִבְרֵי אִישׁ פְּלוֹנִי שָׁמָעְתָּ:
ז. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, רֹבַע עֲצָמוֹת מִן הָעֲצָמִים, בֵּין מִשְּׁנַיִם בֵּין מִשְּׁלֹשָׁה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, רֹבַע עֲצָמוֹת מִן הַגְּוִיָּה, מֵרֹב הַבִּנְיָן אוֹ מֵרֹב הַמִּנְיָן. שַׁמַּאי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מֵעֶצֶם אֶחָד:
ח. כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שׁוֹרִין וְשָׁפִין בְּטָהֳרָה, וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, שׁוֹרִין בְּטָהֳרָה, וְשָׁפִין וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה. שַׁמַּאי אוֹמֵר, יֵאָכְלוּ צָרִיד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כָּל מַעֲשֵׂיהֶם בְּטֻמְאָה:
ט. הַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּכָל הַסֶּלַע מָעוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּשֶׁקֶל כֶּסֶף וּבְשֶׁקֶל מָעוֹת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵין מְחַלְּלִין כֶּסֶף וּפֵרוֹת עַל הַכֶּסֶף. וַחֲכָמִים מַתִּירִין:
י. הַפּוֹרֵט סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּכָל הַסֶּלַע מָעוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּשֶׁקֶל כֶּסֶף וּבְשֶׁקֶל מָעוֹת. הַדָּנִים לִפְנֵי חֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרִים כֶּסֶף וּבְדִינָר מָעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרִים כֶּסֶף וּבִרְבִיעִית כֶּסֶף בִּרְבִיעִית מָעוֹת. וְרַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אַרְבָּעָה אַסְפְּרֵי כָסֶף. שַׁמַּאי אוֹמֵר, יַנִּיחֶנָּה בַחֲנוּת וְיֹאכַל כְּנֶגְדָּהּ:
יא. כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה שֶׁנִּטְּלוּ חִפּוּיָיו, בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. שַׁמַּאי אוֹמֵר, אַף מַלְבֵּן שֶׁל כִּסֵּא טָמֵא. כִּסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בַעֲרֵבָה, בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. שַׁמַּאי אוֹמֵר, אַף הֶעָשׂוּי בָּהּ:
יב. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁחָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי. הָאִשָּׁה שֶׁבָּאָה מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמְרָה מֵת בַּעְלִי, תִּנָּשֵׂא. מֵת בַּעְלִי, תִּתְיַבֵּם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר בִּלְבָד. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, אַחַת הַבָּאָה מִן הַקָּצִיר וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַזֵּיתִים וְאַחַת הַבָּאָה מִמְּדִינַת הַיָּם, לֹא דִבְּרוּ בַקָּצִיר אֶלָּא בַהֹוֶה. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמָּאי. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תִּנָּשֵׂא וְתִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִטֹּל כְּתֻבָּתָהּ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, הִתַּרְתֶּם אֶת הָעֶרְוָה הַחֲמוּרָה, לֹא תַתִּירוּ אֶת הַמָּמוֹן הַקָּל. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, מָצִינוּ שֶׁאֵין הָאַחִים נִכְנָסִין לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, וַהֲלֹא מִסֵּפֶר כְּתֻבָּתָהּ נִלְמֹד, שֶׁהוּא כוֹתֵב לָהּ, שֶׁאִם תִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר, תִּטְּלִי מַה שֶּׁכָּתוּב לִיךְ. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי:
יג. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ, וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִקַּנְתֶּם. לִשָּׂא שִׁפְחָה, אֵינוֹ יָכוֹל. בַּת חוֹרִין, אֵינוֹ יָכוֹל. לִבָּטֵל, וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מה), לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. אֶלָּא, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמָּאי:
יד. כְּלִי חֶרֶס מַצִּיל עַל הַכֹּל, כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינוֹ מַצִּיל אֶלָּא עַל הָאֳכָלִין וְעַל הַמַּשְׁקִין וְעַל כְּלֵי חָרֶס. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, מִפְּנֵי מָה. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָמֵא עַל גַּב עַם הָאָרֶץ, וְאֵין כְּלִי טָמֵא חוֹצֵץ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, וַהֲלֹא טִהַרְתֶּם אֳכָלִים וּמַשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, כְּשֶׁטִּהַרְנוּ אֳכָלִים וּמַשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ, לְעַצְמוֹ טִהַרְנוּ. אֲבָל כְּשֶׁטִּהַרְתָּ אֶת הַכְּלִי, טִהַרְתָּ לְךָ וָלוֹ. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמָּאי:
1. Shammai says: “For all women [who begin to menstruate] it suffices [to reckon their impurity from] the time [of their discovering it].” And Hillel says: “[Their impurity is reckoned backwards] from the [last] examination to the [previous] examination, even if this covers many days.” But the Sages say: “Neither according to the opinion of this one nor according to the opinion of this one, but [they are considered impure for] the past twenty four hours when this lessens the period from the [last] examination to the [previous] examination, and for the period from the [last] examination to the [previous] examination when this lessens the past twenty-four hours.” Any woman who has a regular period, it suffices [to reckon her impurity from] her set time. She who uses testing-cloths [when she has sexual relations], behold this is like an examination: it lessens either the period of the [past] twenty four hours or the period from the [last] examination to the [previous] examination.
2. Shammai says: “[Dough] of a kav or more is subject to the law of hallah.” And Hillel says: “Of two kavs or more.” But the Sages say: “Neither according to the opinion of this one nor according to the opinion of this one, but [dough of] a kav and a half is subject to the law of hallah.” And after they increased the measures they said: “[Dough of] five quarters is subject. Rabbi Yose said: “Five are exempt, five and more are liable.”
3. Hillel says: “A hin full of drawn water renders the mikweh unfit.” (However, man must speak in the language of his teacher.) And Shammai says: “Nine kavs.” But the Sages say: “Neither according to the opinion of this one nor according to the opinion of this one;” But when two weavers from the dung-gate which is in Jerusalem came and testified in the name of Shemaiah and Avtalion, “Three logs of drawn water render the mikweh unfit,” the Sages confirmed their statement.
4. And why do they record the opinions of Shammai and Hillel for naught? To teach the following generations that a man should not [always] persist in his opinion, for behold, the fathers of the world did not persist in their opinion.
5. And why do they record the opinion of a single person among the many, when the halakhah must be according to the opinion of the many? So that if a court prefers the opinion of the single person it may depend on him. For no court may set aside the decision of another court unless it is greater than it in wisdom and in number. If it was greater than it in wisdom but not in number, in number but not in wisdom, it may not set aside its decision, unless it is greater than it in wisdom and in number.
6. Rabbi Judah said: “If so, why do they record the opinion of a single person among the many to set it aside? So that if a man shall say, ‘Thus have I received the tradition’, it may be said to him, ‘According to the [refuted] opinion of that individual did you hear it.’”
7. Beth Shammai says: “A quarter-kav of any bones, even from two limbs or from three.” And Beth Hillel says: “A quarter-kav of bones from a corpse, either from [the bones which form] the greater portion of the [body’s] build, or from the greater portion of the number [of the body’s bones]. Shammai says: “Even from a single bone.”
8. Vetches of terumah: Beth Shammai says, “They must be soaked and rubbed in purity, but can be given for food in impurity.” And Beth Hillel says: “They must be soaked in purity, but can be rubbed and given for food in impurity.” Shammai says: “They must be eaten dry.” Rabbi Akiva says: “All actions in connection with them [can be carried out] in impurity.”
9. One who changes for a sela copper coins from second tithe: Beth Shammai says: “Copper coin for the whole sela.” And Beth Hillel say: “Silver for one shekel and copper coin for one shekel.” Rabbi Meir says: “Silver and fruits may not be substituted for silver.” But the sages allow it.
10. One who exchanges a sela from second tithe in Jerusalem: Beth Shammai says: “Copper coin for the whole sela.” And Beth Hillel says: “Silver for one shekel and copper coin for one shekel.” The disputants before the Sages say: “Silver for three denars and copper coin for one denar.” Rabbi Akiva says: “Silver for three denars and for the fourth silver, copper coin.” Rabbi Tarfon says: “Four aspers in silver.” Shammai says: “He must leave it in the shop and eat on the credit thereof.”
11. A bride’s stool from which the covering-boards have been taken: Beth Shammai pronounces it [liable to become] unclean, And Beth Hillel pronounce it not [liable to become] unclean. Shammai says: “Even the framework of a stool [by itself is liable to become] unclean.” A stool which has been set in a baker’s trough: Beth Shammai pronounces it [liable to become] unclean, And Beth Hillel pronounces it not [liable to become] unclean. Shammai says: “Even one made therein [is liable to become unclean].”
12. These are subjects concerning which Beth Hillel changed their mind and taught according to the opinion of Beth Shammai:A woman who came from overseas and said: “My husband died” may be married again; “My husband died [without children]” she must be married by her husband’s brother (the levir). But Beth Hillel says: “We have heard so only in the case of one who came from the harvesting.” Beth Shammai said to them: “It is the same thing in the case of one who came from the harvesting or who came from the olive-picking or who came from overseas; they mentioned harvesting only because that is how it happened.” Then Beth Hillel changed their mind and taught according to Beth Shammai. Beth Shammai says: “She may be married again and take her kethubah payment.” But Beth Hillel says: “She may be married again but may not take her kethubah payment.” Beth Shammai said to them: “You have permitted the graver matter of a forbidden marriage, should you not permit the lighter matter of property?” Beth Hillel said to them: “We have found that brothers do not inherit on her statement.” Beth Shammai said to them: “Do we not infer it from her marriage document in which he writes to her ‘That if you be married to another you shall take what is written for you’?” Then Beth Hillel changed their mind and taught according to the opinion of Beth Shammai.
13. Whoever is half a slave and half a free man should work one day for his master and one day for himself, according to Beth Hillel. Beth Shammai said to them: “You have set matters in order with regards to his master, but you have not set matters in order with regards to himself. He is not able to marry a slave-woman, nor is he able [to marry] a woman who is free. Is he to refrain [from marrying]? [How can he] for is it not the case that the world was created in order for people to be fruitful and multiply? For it is said, “He did not create it to be a waste; but formed it for inhabitation” (Isaiah 45:18). But for the rightful ordering of the world his master is compelled to make him free, and he writes out a bond for half his value.” Then Beth Hillel changed their mind and taught according to the opinion of Beth Shammai.
14. A vessel of earthenware can protect everything [in it from contracting impurity], according to Beth Hillel. But Beth Shammai says: “It protects only food and liquids and [other] vessels of earthenware.” Beth Hillel said to them: “Why?” Beth Shammai said to them: “Because it is [itself] impure with respect to an ignoramus, and no impure vessel can screen [against impurity].” Beth Hillel said to them: “And did you not pronounce pure the food and liquids inside it?” Beth Shammai said to them: “When we pronounced pure the food and liquids inside it, we pronounced them pure for him [the ignoramus] only, but when you pronounced the vessel pure you pronounced it pure for yourself and for him.” Then Beth Hillel changed their mind and taught according to the opinion of Beth Shammai.
גמרא
שָׁאַל אַגְרִיפָס שַׂר צָבָא אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל. כְּתִיב בְּתוֹרַתְכֶם (דברים ד) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא. כְּלוּם מִתְקַנֵּא. אֶלָּא חָכָם בְּחָכָם וְגִבּוֹר בְּגִבּוֹר וְעָשִׁיר בְּעָשִׁיר. אָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דוֹמֶה. לְאָדָם שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה עַל אִשְׁתּוֹ חֲשׁוּבָה מִמֶּנָּה אֵין מִתְקַנְּאָה בָּהּ פְחוּתָה מִמֶּנָּה מִתְקַנְּאָה בָּהּ. אָמַר לוֹ זוּנִין לְרִבִּי עֲקִיבָא: לִבִּי וְלִבָּךְ יַדְעֵי דַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים לֵית בָּהּ מַשָּׁשָּׁא וְהָא קָחֲזִינָן גַּבְרֵי דְּאָזְלֵי כִּי מְתַבְּרֵי וְאָתוּ כִּי מְצַמְּדֵי מַאי טַעֲמָא. אָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לָךְ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְאָדָם נֶאֱמָן שֶׁהָיָה בָּעִיר וְכָל בְּנֵי עִירוֹ הָיוּ מַפְקִידִין אֶצְלוֹ שֶׁלֹּא בְּעֵדִים וּבָא אָדָם אֶחָד וְהִפְקִיד לוֹ בְּעֵדִים. פַּעַם אַחַת שָׁכַח וְהִפְקִיד אֶצְלוֹ שֶׁלֹּא בְּעֵדִים דְּאָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: בֹּא וְנִכְפְּרֶנּוּ. אָמַר לָהּ: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹטֶה זֶה עָשָׂה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן אָנוּ נְאַבֵּד אֶת אֱמוּנָתֵנוּ. אַף כָּךְ יִסּוּרִין בְּשָׁעָה שֶׁמְּשַׁגְּרִין אוֹתָן עַל הָאָדָם מַשְׁבִּיעִין אוֹתָן שֶׁלֹּא תֵּלְכוּ אֶלָּא בְּיוֹם פְּלוֹנִי וְלֹא תֵּצְאוּ אֶלָּא בְּיוֹם פְּלוֹנִי וּבְשָׁעָה פְּלוֹנִי וְעַל יַד פְּלוֹנִי וְעַל יַד סַם פְּלוֹנִי. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָצֵאת הָלַךְ זֶה לְבֵית עֲבוֹדַת אֱלִילִים אָמְרוּ: יִסּוּרִין דִּין הוּא שֶׁלֹּא נֵצֵא וְחוֹזְרִין וְאוֹמְרִים: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹטֶה זֶה עוֹשֶׂה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן אָנוּ נְאַבֵּד שְׁבוּעָתֵנוּ וְהַיְנוּ דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב (דברים כו) וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים רָעִים בִּשְׁלִיחוּתָן וְנֶאֱמָנִים בִּשְׁבוּעָתָן. אָמַר לֵהּ רָבָא בַּר יִצְחָק לְרַב יְהוּדָה: הָאִיכָּא בֵּית עֲבוֹדַת אֱלִילִים בְּאַתְרִין דְּכִי מִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִטְרָא מִתְחֲזֵי לְהוּ בְּחֶלְמָא וְאוֹמֵר לְהוּ שַׁחֲטוּ לִי גַּבְרָא וְאַיְיתִי מִטְרָא שַׁחֲטֵי לָהּ גַּבְרָא וְאָתֵי מִטְרָא אָמַר לֵהּ הַשְׁתָּא אִי הֲוָה שְׁכִיבְנָא לֹא אַמְרִית לְכוּ הָא מִלְּתָא דְּאָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב (שם ד) אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹתָם לְכָל הָעַמִּים. מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱלִיקָן בִּדְבָרִים כְּדֵי לְטָרְדָן מִן הָעוֹלָם. וְהַיְנוּ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב (משלי ג) אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן בָּא לִטַּמֵּא פּוֹתְחִין לוֹ בָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ:
§ Agrippas the general asked Rabban Gamliel: It is written in your Torah with regard to idol worship: “For the Lord your God is a devouring fire, a jealous God” (Deuteronomy 4:24). Doesn’t jealousy arise only in the following cases: A wise man might be jealous of another wise man, and a mighty man might be jealous of another mighty man, and a rich man might be jealous of another rich man? If so, why is God jealous of objects of idol worship, which are not gods?
Rabban Gamliel said to Agrippas: I will relate a parable to you. To what is this matter comparable? It can be compared to a person who married a second wife in addition to his first wife. If the second wife is more distinguished than the first wife, the first wife is not jealous of her, and she does not feel anger toward her husband. But if the second wife is less distinguished than the first wife, she is jealous of her.
Zunin said to Rabbi Akiva: Both my heart and your heart know that there is no substance to idol worship. Nevertheless, don’t we see people who go with broken limbs to worship idols and come back when they are whole? What is the reason for this?
Rabbi Akiva said to Zunin: I will relate a parable to you. To what is this matter comparable? It can be compared to a trusted person who was in a certain city, and all the residents of his city would deposit items and money with him, even not in the presence of witnesses. And there was one man who did not trust him, who came and specifically deposited money with him in the presence of witnesses. On one occasion, that person forgot and deposited money with him not in the presence of witnesses. The trusted man’s wife said to him: Come, let us deny that he deposited the money with us, as there are no witnesses. The man said to her: Should we lose our credibility and act deceitfully just because this fool acted improperly and did not require the presence of witnesses?
So too, with regard to different forms of suffering, at the time when they are sent to afflict the person, an oath is administered to them as follows: Take an oath that you shall not go and afflict the person except on such and such a day. And you shall not leave him except on such and such a day, at such and such an hour, by means of so-and-so, a specific doctor, and by means of such and such a medicine. When the time came for the suffering to leave him, this sick man went to a temple of idol worship. The forms of suffering said: By right we should not leave him. But then they say: Should we lose the fulfillment of our oath just because this fool is acting improperly?
And this is consistent with that which Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of that which is written: “Then the Lord will make your plagues wonderful, and the plagues of your seed, even great plagues and faithful, and evil and faithful sicknesses” (Deuteronomy 28:59)? The term “evil” does not mean that the agent of sickness is in itself evil. Rather, this is referring to its mission, which is to cause harm. The term “and faithful sicknesses” indicates that the illnesses are faithful to their oath and adhere to the times designated for the affliction.
Rava bar Rav Yitzḥak said to Rav Yehuda: Isn’t there a temple of idol worship in our locale, where, when the world is in need of rain, the idol appears to them in a dream, and it says to them: Slaughter a man as an offering to me, and I will bring rain. They then slaughter a man for it, and the rain comes.
Rav Yehuda said to Rava bar Rav Yitzḥak: Now, were I dead I would not have been able to tell you the explanation of this matter. It is therefore good that you reminded me of this matter while I am alive. The explanation is as Rav says: What is the meaning of that which is written: “And lest you lift up your eyes to the heavens, and when you see the sun and the moon and the stars, even all the host of heavens, you are drawn away and worship them, and serve them, which the Lord your God has allotted [ḥalak] to all the nations under the whole heaven” (Deuteronomy 4:19). The verse teaches that God allowed the nations to be misled [sheheḥelikan] by matters that seemingly indicate that idol worship is effective in order to expel the nations from the world due to their decision to engage in idol worship.
And this is consistent with that which Reish Lakish says: What is the meaning of that which is written: “If it concerns the scornful, He scorns them, but to the humble He gives grace” (Proverbs 3:34)? One who comes in order to become impure, i.e., to sin, they, in Heaven, provide him with an opening to do so, and he is not prevented from sinning. If one comes in order to become purified, not only is he allowed to do so, but they, in Heaven, assist him.
זוהר
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַאי דִּכְתִיב (ירמיה ב) כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחֲצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת וְגוֹמֵר. אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים דָּא הוּא דְּלָא בָּעִי לְקַדְּשָׁא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאָמֵן מַאי עוֹנָשֵׁיהּ כְּתִיב לַחְצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים דְּנָחֲתִין לְגֵיהִנָּם דַּרְגָא בָּתַר דַּרְגָא עַד דְּנָחֲתִין לַאֲבַדוֹן דְּאִקְּרֵי תַּחְתִּית וְאִי אִיהוּ קַדִּישׁ שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְכַוָּנָא בְּאָמֵן כִּדְקָא יָאוּת סָלִיק דַּרְגָא בָּתַר דַּרְגָא לְאִתְעַדְּנָא מֵהַהוּא עָלְמָא דְּאָתֵי דְּנָגִיד תָּדִיר וְלָא פָּסִיק הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים לא) אֱמוּנִים נוֹצֵר ה' וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר עוֹשֵׂי גַּאֲוָה. תָּאָנא שִׁירָה מָשִׁיךְ בִּרְכָאָן מֵעֵילָא לְתַתָּא עַד דְּיִשְׁתַּכְּחוּן בִּרְכָאן בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין (אָמַר רַבִּי יוֹסֵי זַמִּינִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר שִׁירָתָא שְׁלֵימָתָא שִׁירָה דְּכָלִיל כָּל שְׁאָר שִׁירִין הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה יב) וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זַמִּינִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר שִׁירָתָא מִתַּתָּא לְעֵילָא וּמֵעֵילָא לְתַתָּא וּלְקַשְּׁרָא קִשְׁרָא דִּמְהֵימָנוּתָא דִּכְתִיב (במדבר כא) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת אָז שָׁר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אָז יָשִׁיר וְכֵן כֻּלְּהוּ כְּהַאי גַּוְנָא אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת מִתַּתָּא לְעֵילָא. עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ עֲלִי בְאֵר כְּלוֹמָר סָק לְאַתְרִיךְ לְאִתְאַחֲדָא בְּבַעֲלֵיךְ דָּא הוּא מִתַּתָּא לְעֵילָא וּלְבָתַר מֵעֵילָא לְתַתָּא (דְּהָא עַד הַשְׁתָּא בְּגָלוּתָא אִשְׁתַּכְּחַת עִמָּנָא) בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים דְּאוֹלִידוּ לָהּ אַבָּא וְאִימָא (לְעֵילָא) כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם אִלֵּין אֲבָהָן דְּאִקְּרוּן נְדִיבֵי עַמִּים כָּרוּהָ אֲתַר לְאִזְדַוָּגָא בָּהּ מַלְכָּא בְּבִרְכָן וּבַמֶּה הוּא זִוּוּגָא בִּמְחוֹקֵק דָּא יְסוֹד בְּמִשְׁעֲנוֹתָם דָּא נֵצַח וָהוֹד הָא מֵעֵילָא לְתַתָּא וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת הָא קִשּׁוּרָא שְׁלֵימָא קִשּׁוּרָא דִּמְהֵימָנוּתָא קִשּׁוּרָא קַיָּמָא דְּכֹלָּא בֵּיהּ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי זַמִּינִין יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר שִׁירָתָא שְׁלֵימָתָא שִׁירָתָא דְּכָלִיל כָּל שְׁאָר שִׁירִין הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב (זכריה י''ד) וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד וּכְתִיב (תהלים קכ''ו) אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. יִמְלוֹךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַהוּ שֶּׁכָּתוּב, כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחֲצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת וְגוֹ'. אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים זֶה הוּא שֶׁלֹּא רָצוּ לְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּאָמֵן. מַהוּ עוֹנְשׁוֹ. הוּא שֶׁכָּתוּב, לַחֲצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים, שֶׁיּוֹרְדִים לַגֵּיהִנֹּם מַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה עַד שֶׁיּוֹרְדִים לַאֲבַדּוֹן, שֶׁנִּקְרָא תַּחְתִּית. וְאִם הוּא מְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַוֵּן בְּאָמֵן כָּרָאוּי, עוֹלֶה מַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה לְהִתְעַדֵּן מֵעוֹלָם הַבָּא הַהוּא, שֶׁנִּמְשָׁךְ תָּמִיד וְאֵינוֹ נִפְסָק. זֶה שֶׁאָמַר אֱמוּנִים נוֹצֵר ה' וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר עוֹשֶׂה גַּאֲוָה. לָמַדְנוּ שִׁירָה, מוֹשֶׁכֶת בְּרָכוֹת מִמַּעְלָה לְמַטָּה עַד שֶׁתִּמְצֶאנָה בְּרָכוֹת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, עֲתִידִים הֵם יִשְׂרָאֵל לוֹמָר שִׁירָה מִמַּטָּה לְמַעְלָה וּמִמַּעְלָה לְמַטָּה, וּלְקַשֵּׁר קֶשֶׁר שֶׁל אֱמוּנָה שֶׁכָּתוּב, אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת. אָז שָׁר, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אָז יָשִׁיר, דְּהַיְנוּ לְעָתִיד. וְכֵן כֻּלָּם עַל דֶּרֶךְ זֶה, שֶׁנֶּאֱמְרוּ בְּלָשׁוֹן עָתִיד. אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, הוּא מִמַּטָּה לְמַעְלָה, עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ, עֲלִי בְּאֵר, כְּלוֹמָר, שֶׁאָמְרוּ לַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת בְּאֵר, עֲלִי לִמְקוֹמֵךְ לְהִתְאָחֵד בְּבַעֲלֵךְ, זֶה הוּא מִמַּטָּה לְמַעְלָה. וְאַחַר כָּךְ מַמְשִׁיכִים מִמַּעְלָה לְמַטָּה, בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, בְּאֵר, הִיא מַלְכוּת, חֲפָרוּהָ שָׂרִים, שֶׁהוֹלִידוּ אוֹתָהּ אַבָּא וְאִמָּא. כָּרוּהָ נְדִיבֵי עָם, אֵלֶּה הֵם הָאָבוֹת, שֶׁנִּקְרָאִים נְדִיבֵי עַמִּים. כָּרוּהָ, שֶׁיִּזְדַוֵּג בָּהּ הַמֶּלֶךְ בִּבְרָכוֹת. וּבַמֶּה. הוּא עַל יְדֵי זִוּוּג. בִּמְחוֹקֵק זֶה יְסוֹד. בְּמִשְׁעֲנוֹתָם זֶה נֵצַח וָהוֹד. עַד כָּאן מִמַּעְלָה לְמַטָּה. מִמִּדְבָּר, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת דִּבּוּר, מַתָּנָה, עוֹלֶה לִיסוֹד הַנִּקְרָא מַתָּנָה. וּמִמַּתָּנָה עוֹלֶה נַחֲלִיאֵל, שֶׁהוּא ת''ת. וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, שֶׁהוּא או''א. זֶה הוּא קֶשֶׁר הַשָּׁלֵם קֶשֶׁר שֶׁל אֱמוּנָה, קֶשֶׁר שֶׁקִּיּוּם הַכֹּל בּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, עֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לוֹמָר שִׁירָה שְׁלֵמָה, שִׁירָה הַכּוֹלֶלֶת כָּל שְׁאָר שִׁירִים. זֶה שֶׁאָמַר, וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו. בָּעֵת הַהִיא כָּתוּב, וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. וְכָתוּב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ וְגוֹ'. בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. יִמְלוֹךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
הלכה פסוקה
א. מִנְהָגוֹת רַבּוֹת נָהֲגוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בִּסְעֻדָּה וְכֻלָּן דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְאֵלּוּ הֵן כְּשֶׁנִּכְנָסִין לִסְעֻדָּה הַגָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן נוֹטֵל אֶת יָדָיו תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נִכְנָסִין וְיוֹשְׁבִין מְסֻבִּין וְגָדוֹל מֵסֵב בְּרֹאשׁ וְשֵׁנִי לוֹ לְמַטָּה הֵימֶנּוּ הָיוּ שָׁם שְׁלשָׁה מִטּוֹת גָּדוֹל מֵסֵב בְּרֹאשׁ וְשֵׁנִי לוֹ לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ וּשְׁלִישִׁי לוֹ לְמַטָּה הֵימֶנּוּ:
ב. בַּעַל הַבַּיִת מְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וּמַשְׁלִים הַבְּרָכָה וְאַחַר כָּךְ בּוֹצֵעַ וְהָאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ לְבַעַל הַבַּיִת. וְאִם הָיוּ כֻּלָּן בַּעֲלֵי הַבַּיִת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן בּוֹצֵעַ וְהוּא מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן:
The Sages of Israel observed many customs at meals—all of them, rules of good manners. They are as follows: When the meal is to be taken, the senior in the company washes his hands first; then they enter the room and take their seats and sit in a reclining posture. The senior reclines at the head of the room, the next most distinguished below him. If there are three couches, the most distinguished occupies one at the head of the room, the person next in degree occupies the couch above this; the person third in rank below it.*And thus the most distinguished is seated between the two other persons.
The host recites the blessing "Who bringest forth bread from the earth," concludes it and cuts the bread. A guest recites Grace after meals so that he may pronounce a benediction on the host. If there is no host, the senior in the company cuts the bread and also says Grace after meals.
מוסר
הָרוֹאֶה אֶת אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ עַם קְשֵׁה עֹרֶף וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ אוּלַי לֹא יַקְשִׁיבוּ אִם אֲדַבֵּר לָהֶם נְכוֹחוֹת וּפִי אֲמַלֵּא תּוֹכָחוֹת. עַל כֵּן יַחֲשׂךְ פִּיו. הִנֵּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כִּי לֹא נִסָּה לְהוֹכִיחַ וּלְהַזְהִיר אוּלַי אִם רוּחָם הֵעִיר יֵעוֹרוּ מִשְּׁנַת אִוַּלְתָּם וְלֹא תָּלִין אִתָּם מְשׁוּגָתָם. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן מַה שֶּׁכָּתוּב (יחזקאל ס) וְהִתְוֵיתָ תָּיו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים וְגוֹ'. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין: אַף עַל פִּי שֶׁהַלָּלוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְקִיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה הָיָה לָהֶם לִמְחוֹת וְלֹא מִיחוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי שֶׁאִם הָיוּ מוֹחִים לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים מֵהֶן. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ גָּלוּי הֵם לֹא יָדְעוּ אִם יִשְׁמְעוּ הָעָם לְקוֹלָם וְאִם יֶחְדְּלוּ. וְצִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַחֲרֵי כֵן (שם) וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלוּ. וְהֵם וְהֵם הַצַדִּיקִים הַמְקֻדָּשִׁים כִּי נֶעֶנְשׁוּ עַל דְּבַר שֶׁלֹּא מִחוּ וְנֶאֱמַר (ויקרא יט) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עַמִּיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. וְאִם הַדָּבָר גָּלוּי לַכֹּל וְיָדוּעַ וְנִבְחָן וְנֶחְקָר כִּי הַחוֹטֵא שָׂנֵא מוּסָר וְלֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מוֹרָיו וּמְלַמְּדָיו לֹא יַטֶּה אָזְנוֹ עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי ט) אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָ. וְאָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע, כָּךְ מִצְוָה לוֹמַר שֶׁלֹא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע. וְאָמְרוּ מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין:
The seventh section: One who sees the people of his place [being] a stiff-necked people, and says in his heart, “Perhaps they will not listen if I speak [words of] integrity with them and fill my mouth with reprimands.” Hence he saves his mouth [from speaking]. Yet he surely bears his sin, for he did not try to reprimand and warn [them] - (indeed) [maybe] if the city is pitied, they will awake from the slumber of their stupidity and their error will not [continue to] lay with them. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Shabbat 55a) about that which is written (Ezekiel 9:4), “and set a mark (tav) upon the foreheads of the men that sigh and that cry, etc.”: The attribute of justice said, “[Even though these are full-fledged righteous people and keep the Torah,] it was in their hands to protest, and they did not protest. [The Holy One, blessed be He,] said, “It is revealed and known before Me that had they protested, they would not have accepted [it] from them.” [The attribute of justice] said, “Master of the Universe, if it is revealed before You, [they did not know if the people would listen to their voice or ignore them].” So afterwards God, may He be blessed, commanded (Ezekiel 9:4), “and begin from My Temple (Mikdash)” - and that is the dedicated (mekudash) righteous ones. And it is stated (Leviticus 19:17), “you shall surely reprimand your countryman and not bear sin because of him.” But if the matter is revealed to all, known, tested and analyzed that the sinner hates rebuke and will not listen to the voice of his teachers and will not bend his ear to his instructors - about this is it stated (Proverbs 9:8), “Do not rebuke a scoffer, for he will hate you.” And they said (Yevamot 55b), “Just as it is a commandment to say something that will be heard, so is it a commandment to not say something that will not be heard.” And they said (Beitzah 30a), “It is better that they be inadvertent, and not be intentional.”