תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
כט (ט) אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
אַתּוּן קָיְמִין יוֹמָא דֵין כָּלְּכוֹן קֳדָם יְיָ אֱלָהֲכוֹן רֵישֵׁיכוֹן שִׁבְטֵיכוֹן סָבֵיכוֹן וְסָרְכֵיכוֹן כֹּל אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל:
(י) טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ׃
טַפְלְכוֹן נְשֵׁיכוֹן וְגִיּוֹרָךְ דִּי בְּגוֹ מַשְׁרִיתָיךְ מִלָּקֵט אָעָיךְ עַד מְלֵי מַיָּיךְ:
(יא) לְעׇבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּבְאָלָת֑וֹ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃
לְאָעָלוּתָךְ בִּקְיָמָא דַייָ אֱלָהָךְ וּבְמוֹמָתֵיהּ דִּי יְיָ אֱלָהָךְ גְּזַר עִמָּךְ יוֹמָא דֵין:
(יב) לְמַ֣עַן הָקִֽים־אֹתְךָ֩ הַיּ֨וֹם ׀ ל֜וֹ לְעָ֗ם וְה֤וּא יִֽהְיֶה־לְּךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְכַאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃
בְּדִיל לַאֲקָמָא יָתָךְ יוֹמָא דֵין קֳדָמוֹהִי לְעַמָּא וְהוּא יְהֵי לָךְ לֶאֱלָהּ כְּמָא דִי מַלִּיל לָךְ וּכְמָא דִי קַיִּים לַאֲבָהָתָךְ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:
(יג) וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָלָ֖ה הַזֹּֽאת׃
וְלָא עִמְּכוֹן בִּלְחוֹדֵיכוֹן אֲנָא גְּזַר יָת קְיָמָא הָדָא וְיָת מוֹמָתָא הָדָא:
(יד) כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם׃
אֲרֵי יָת מָן דְּאִיתוֹהִי הָכָא עִמָּנָא קָאֵם יוֹמָא דֵין קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא וְיָת דִּי לֵיתוֹהִי הָכָא עִמָּנָא יוֹמָא דֵין:
29 (9) You stand this day all of you before the Lord your God; your captains of your tribes, your elders, and your officers, with all the men of Yisra᾽el,
(10) your little ones, your wives, and thy stranger that is in thy camp, from the hewer of thy wood to the drawer of thy water:
(11) that thou shouldst enter into the covenant of the Lord thy God, and into his oath, which the Lord thy God makes with thee this day:
(12) that he may establish thee today for a people to himself, and that he may be to thee a God, as he has said to thee, and as he has sworn to thy fathers, to Avraham, to Yiżĥaq, and to Ya῾aqov.
(13) Neither with you only do I make this covenant and this oath;
(14) but with him that stands here with us this day before the Lord our God, and also with him that is not here with us this day:
נביאים
סא (י) שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהֹוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃
אֲמָרַת יְרוּשְׁלֵם מֶחְדָא אֶחְדֵי בְּמֵימְרָא דַייָ תְּבוּעַ נַפְשִׁי בְּפוּרְקָנָא דֶאֱלָהִי אֲרֵי אַלְבְּשַׁנִי לְבוּשִׁין דְפוּרְקַן מְעִין דִזְכוּ עִטְפַנִי כַּחֲתָנָא דְמִצְלַח בִּגְנוּנֵהּ וּכְכַהֲנָא רַבָּא דְמַתְקַן בִּלְבוּשׁוֹהִי וּכְכַלְתָא דְמִתְקַשְׁטָא בְתִיקוּנָהָא:
(יא) כִּ֤י כָאָ֙רֶץ֙ תּוֹצִ֣יא צִמְחָ֔הּ וּכְגַנָּ֖ה זֵרוּעֶ֣יהָ תַצְמִ֑יחַ כֵּ֣ן ׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה יַצְמִ֤יחַ צְדָקָה֙ וּתְהִלָּ֔ה נֶ֖גֶד כׇּל־הַגּוֹיִֽם׃
אֲרֵי כְאַרְעָא דְמַפְקָא צִמְחָהּ וּכְגִנַת שַׁקְיָא דְזֵירוּעָהָא מְרַבְיָא כֵּן יְיָ אֱלֹהִים יִגְלֵי זְכוּתָא וְתוּשְׁבַּחְתָּא דִירוּשְׁלֵם לָקֳבֵל כָּל עַמְמַיָא:
סב (א) לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר׃
עַד דְאַעְבֵּד פּוּרְקַן לְצִיוֹן לָא אָנִיחַ לְעַמְמַיָא וְעַד דְאַיְתֵי נְחָמָא לִירוּשְׁלֵם לָא אַשְׁקֵט לְמַלְכְּוָתָא עַד דְיִתְגְלֵי כִּשְׁפַרְפָרָא נְהוֹרָא וּפוּרְקָנָא כְּבָעִיר יִבְעָר:
(ב) וְרָא֤וּ גוֹיִם֙ צִדְקֵ֔ךְ וְכׇל־מְלָכִ֖ים כְּבוֹדֵ֑ךְ וְקֹ֤רָא לָךְ֙ שֵׁ֣ם חָדָ֔שׁ אֲשֶׁ֛ר פִּ֥י יְהֹוָ֖ה יִקֳּבֶֽנּוּ׃
וְיֶחְזוּן עַמְמַיָא זְכוּתִיךְ וְכָל מַלְכַיָא יְקָרִיךְ וְיִקְרוֹן לִיךְ שְׁמָא חַדְתָּא דִי בְמֵימְרֵהּ דַייָ יִפְרְשִׁינָהּ:
(ג) וְהָיִ֛ית עֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּיַד־יְהֹוָ֑ה (וצנוף) [וּצְנִ֥יף] מְלוּכָ֖ה בְּכַף־אֱלֹהָֽיִךְ׃
וּתְהוֹן כְּלִיל דְחֶדְוָא קֳדָם יְיָ וּכְתַר דְתוּשְׁבְּחָא קֳדָם אֱלָהָיִךְ:
(ד) לֹא־יֵאָמֵר֩ לָ֨ךְ ע֜וֹד עֲזוּבָ֗ה וּלְאַרְצֵךְ֙ לֹֽא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שְׁמָמָ֔ה כִּ֣י לָ֗ךְ יִקָּרֵא֙ חֶפְצִי־בָ֔הּ וּלְאַרְצֵ֖ךְ בְּעוּלָ֑ה כִּֽי־חָפֵ֤ץ יְהֹוָה֙ בָּ֔ךְ וְאַרְצֵ֖ךְ תִּבָּעֵֽל׃
לָא יִתְאֲמַר לִיךְ עוֹד שְׁבִיקָא וּלְאַרְעִיךְ לָא יִתְאֲמַר עוֹד צַדְיָא אֲרֵי לִיךְ יִתְקְרֵי עָבְדֵי רְעוּתִי בָה וּלְאַרְעִיךְ יָתְבָא אֲרֵי תְהֵי רַעֲוָא מִן קֳדָם יְיָ בִיךְ וְאַרְעֵיךְ תִּתְיַתָב:
61 (10) I will greatly rejoice in the Lord, my soul shall be joyful in my God; for he has clothed me with the garments of salvation, he has covered me with the robe of righteousness, as a bridegroom decks himself with a garland, and as a bride adorns herself with her jewels.
(11) For as the earth brings forth her growth, and as the garden causes the things that are sown in it to spring forth; so the Lord God will cause righteousness and praise to spring forth before all the nations.
62 (1) For the sake of Żiyyon I will not hold my peace, and for the sake of Yerushalayim, I will not be still, until her righteousness goes forth like radiance, and her salvation like a burning torch.
(2) And the nations shall see thy righteousness, and all kings thy glory: and thou shalt be called by a new name, which the mouth of the Lord shall express.
(3) Thou shalt also be a crown of glory in the hand of the Lord, and a royal diadem in the hand of thy God.
(4) Thou shalt no more be termed Forsaken; neither shall thy land any more be termed Desolate: but thou shalt be called Ḥefżi-va (My Delight is in Her,) and thy land Be῾ula (Espoused:) for the Lord delights in thee, and thy land shall be espoused.
כתובים
ט (ג) אֶשְׂמְחָ֣ה וְאֶעֶלְצָ֣ה בָ֑ךְ אֲזַמְּרָ֖ה שִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃
אֶחְדֵי וְאֶבְדָח בְּמֵימְרָךְ אֲשַׁבַּח שְׁמָךְ עִלָאָה:
(ד) בְּשׁוּב־אוֹיְבַ֥י אָח֑וֹר יִכָּשְׁל֥וּ וְ֝יֹאבְד֗וּ מִפָּנֶֽיךָ׃
בִּדְיְתוּב בְּעֵל דְבָבֵי לַאֲחוֹרָא יִתְקְלוּן וִיהוֹבְדוּן מִן קֳדָמָךְ:
(ה) כִּֽי־עָ֭שִׂיתָ מִשְׁפָּטִ֣י וְדִינִ֑י יָשַׁ֥בְתָּ לְ֝כִסֵּ֗א שׁוֹפֵ֥ט צֶֽדֶק׃
מְטוּל דַעֲבַדְתָּא פּוּרְעֲנוּתִי וְדִינִי יְתֵבְתָּא עַל כּוּרְסֵי דַיָנָא זַכָּאָה:
(ו) גָּעַ֣רְתָּ ג֭וֹיִם אִבַּ֣דְתָּ רָשָׁ֑ע שְׁמָ֥ם מָ֝חִ֗יתָ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃
נְזַפְתָּא עַמְמֵי דִפְלִשְׁתָּאֵי הוֹבַדְתָּא גָלְיַת רַשִׁיעָא שׁוּמְהוֹן מְחִיתָא לְעַלְמֵי עָלְמִין:
(ז) הָֽאוֹיֵ֨ב ׀ תַּ֥מּוּ חֳרָב֗וֹת לָ֫נֶ֥צַח וְעָרִ֥ים נָתַ֑שְׁתָּ אָבַ֖ד זִכְרָ֣ם הֵֽמָּה׃
וְכַד נְפַל בְּעֵל דְבָבָא אִשְׁתֵּצָיוּ חֶלְוָתֵיהּ וּכְרַכֵּיהוֹן אִצְתַּדְיוּ לְעַלְמָא וְקִרְוֵיהוֹן צְדִיתָא הוֹבַדְתָּא דָכְרָנְהוֹן מִנְהוֹן:
(ח) וַֽ֭יהֹוָה לְעוֹלָ֣ם יֵשֵׁ֑ב כּוֹנֵ֖ן לַמִּשְׁפָּ֣ט כִּסְאֽוֹ׃
וּמֵימְרָא דַייָ לְעַלְמִין מוֹתְבֵיהּ בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא תַקִין לְדִינָא כּוּרְסֵיהּ:
9 (3) I will be glad and rejoice in Thee: I will sing praise to Thy name, O Thou most High:
(4) when my enemies are turned back, when they stumble and perish at Thy presence.
(5) For Thou hast maintained my right and my cause; Thou didst sit on the throne giving righteous judgment.
(6) Thou hast rebuked the nations, Thou hast destroyed the wicked, Thou hast blotted out their name for ever and ever.
(7) The enemies are come to an end, in perpetual ruins: for Thou hast destroyed the cities; their memorial is perished.
(8) But the Lord shall endure forever: he has prepared his throne for judgment.
משנה
א. הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, בָּאוּ וְאָמְרוּ לָהּ, מֵת בַּעְלִיךְ אוֹ גֵרְשֵׁךְ, וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ, מֵת רַבָּךְ, אוֹ מְכָרָךְ לְיִשְׂרָאֵל, אוֹ נְתָנָךְ בְּמַתָּנָה, אוֹ עֲשָׂאָךְ בֶּן חוֹרִין. וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, פְּסוּלִים. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר. נוֹדַע שֶׁהוּא בַעַל מוּם, עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה:
ב. וְכֻלָּם, שֶׁהָיְתָה תְרוּמָה בְתוֹךְ פִּיהֶם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִבְלְעוּ. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יִפְלֹטוּ. אָמְרוּ לוֹ, נִטְמֵאתָ וְנִטְמֵאת תְּרוּמָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִבְלָע. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יִפְלֹט. טָמֵא הָיִיתָ וּטְמֵאָה הָיְתָה תְרוּמָה, אוֹ נוֹדַע שֶׁהוּא טֶבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, אוֹ שֶׁטָּעַם טַעַם פִּשְׁפֵּשׁ לְתוֹךְ פִּיו, הֲרֵי זֶה יִפְלֹט:
ג. הָיָה אוֹכֵל בְּאֶשְׁכּוֹל וְנִכְנַס מִן הַגִּנָּה לֶחָצֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִגְמֹר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא יִגְמֹר. חֲשֵׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יִגְמֹר. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא יִגְמֹר:
ד. יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה, יִשָּׁפֵךְ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל חֻלִּין. שְׁלֹשָׁה מַשְׁקִין אֲסוּרִים מִשּׁוּם גִּלּוּי, הַמַּיִם וְהַיַּיִן וְהֶחָלָב. וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין מֻתָּרִים. כַּמָּה יִשְׁהוּ וְיִהְיוּ אֲסוּרִין, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הָרַחַשׁ מִמָּקוֹם קָרוֹב וְיִשְׁתֶּה:
ה. שִׁעוּר הַמַּיִם הַמְגֻלִּין, כְּדֵי שֶׁתֹּאבַד בָּהֶם הַמָּרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּכֵלִים, כָּל שֶׁהֵן, וּבַקַּרְקָעוֹת, אַרְבָּעִים סְאָה:
ו. נִקּוּרֵי תְאֵנִים וַעֲנָבִים וְקִשּׁוּאִין וְהַדְּלוּעִין וְהָאֲבַטִּיחִים וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת, אֲפִלּוּ הֵם כִּכָּר, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, אֶחָד תָּלוּשׁ וְאֶחָד מְחֻבָּר, כָּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ לֵחָה, אָסוּר. וּנְשׁוּכַת הַנָּחָשׁ, אֲסוּרָה, מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת:
ז. הַמְשַׁמֶּרֶת שֶׁל יַיִן, אֲסוּרָה מִשּׁוּם גִּלּוּי. רַבִּי נְחֶמְיָה מַתִּיר:
ח. חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ סְפֵק טֻמְאָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם הָיְתָה מֻנַּחַת בִּמְקוֹם תֻּרְפָּה, יַנִּיחֶנָּה בְּמָקוֹם הַמֻּצְנָע, וְאִם הָיְתָה מְגֻלָּה, יְכַסֶּנָּה. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם הָיְתָה מֻנַּחַת בְּמָקוֹם מֻצְנָע, יַנִּיחֶנָּה בִּמְקוֹם תֻּרְפָּה, וְאִם הָיְתָה מְכֻסָּה, יְגַלֶּנָּה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַל יְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר:
ט. חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה טְמֵאָה, מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁאִם יְכוֹלִים לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה, יַצִּיל. וְאִם לָאו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תֵּרֵד וְתִטַּמֵּא, וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בְיָדָיו:
י. וְכֵן חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְּכָה, מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה, יַצִּיל. וְאִם לָאו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תֵּרֵד וְתִבָּלַע, וְאַל יְבַלְּעֶנָּה בְיָדָיו:
יא. וְעַל זוֹ וְעַל זוֹ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא זוֹ הִיא תְרוּמָה שֶׁאֲנִי מֻזְהָר עָלֶיהָ מִלְּטַמְּאָהּ, אֶלָּא מִלְּאָכְלָהּ. וּבַל תְּטַמְּאָהּ כֵּיצַד, הָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכִכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה בְיָדוֹ, אָמַר לוֹ נָכְרִי, תֶּן לִי אַחַת מֵהֶן וַאֲטַמְּאָהּ, וְאִם לָאו, הֲרֵי אֲנִי מְטַמֵּא אֶת כֻּלָּהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְטַמֵּא אֶת כֻּלָּהּ, וְאַל יִתֶּן לוֹ אַחַת מֵהֶן וִיטַמֵּא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יַנִּיחַ לְפָנָיו אַחַת מֵהֶן עַל הַסָּלַע:
יב. וְכֵן נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לָהֶם נָכְרִים, תְּנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמֵּא, וְאִם לָאו, הֲרֵי אָנוּ מְטַמְּאִים אֶת כֻּלְּכֶם, יְטַמְּאוּ אֶת כֻּלָּן, וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל:
1. If a woman was eating terumah, and they came and said to her, “Your husband is dead”, or “He divorced you.” Or, if a slave was eating terumah, and they came and said to him: “Your master is dead”, or “He sold you to an Israelite”, or “He gave you away as a gift”, or “He emancipated you.” So too, if a priest was eating terumah and it became known that he was the son of a divorced woman or a halutzah (a woman released from levirate marriage): Rabbi Eliezer says: they must repay both the value and the fifth. But Rabbi Joshua exempts them [from the added fifth]. If [a priest] was standing and sacrificing on the altar and it became known that he was the son of a divorced woman or a halutzah: Rabbi Eliezer says: all the sacrifices he had offered on the altar are disqualified. But Rabbi Joshua pronounces them valid. If it, however, it became known that he possessed a blemish, his service is disqualified.
2. In all the above cases, if terumah was still in their mouth: Rabbi Eliezer says: they may swallow it. But Rabbi Joshua says: they must spit it out. [If it was said to him], “Your have become unclean”, or “the terumah has become unclean”, Rabbi Eliezer says: he may swallow it. But Rabbi Joshua says: he must spit it out. [If it was said to him], “You were unclean” or “the terumah was unclean”, or it became known that [the food he was eating] was untithed, or that it was first tithe from which terumah had not yet been taken, or second tithe or dedicated produce that had not been redeemed, or if he tasted the taste of a bug in his mouth, he must spit it out.
3. If he was eating a bunch of grapes, and he entered from the garden into the courtyard: Rabbi Eliezer says: he may finish eating. But Rabbi Joshua says: he may not finish. If dusk set in at the eve of Shabbat: Rabbi Eliezer says: he may finish eating. But Rabbi Joshua says: he may not finish.
4. If wine of terumah was left uncovered, it must be poured out, and there is no need to say this in the case of hullin. Three kinds of liquids are forbidden if they were left uncovered: water, wine and milk, but all other drinks are permitted. How long do they remain uncovered for them to become prohibited? The time it takes the snake to creep out from a place near by and drink.
5. The amount of water that is uncovered: enough to negate the poison. Rabbi Yose says: in vessels [it is forbidden] whatever the quantity, but for water on the ground, it must be forty se'ahs.
6. Figs, grapes, cucumbers, pumpkins, melons or watermelons that have bite marks, even if they are in a jar, both large or small, both plucked or still attached to the soil, they are forbidden as long as there is juice in them. [An animal] bitten by a snake is forbidden on account of the danger to life.
7. A wine-filter [used as a cover] does not prevent [the wine from becoming] forbidden by being uncovered. But Rabbi Nehemiah permits it.
8. A jar of terumah which may have become impure:Rabbi Eliezer says: if it had been deposited in an exposed place, he must now place it in a hidden place; and if it had formerly been uncovered, it must now be covered. But Rabbi Joshua says: if it had been in a hidden place, he must now place it in an exposed place; and if it had formerly been covered up, he must now uncover it. Rabban Gamaliel says: let him not do anything new to it.
9. A jar [of terumah] was broken in the upper part of the wine-press, and the lower part was unclean: Both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua agree that if one can save at least a reviit of it in cleanness he should save it. But if not: Rabbi Eliezer says: let it flow down and become unclean of its own accord, and let him not make it unclean with his own hands.
10. Similarly a jar of [terumah] oil which spilled: Both Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua agree that if he can save at least a reviit in purity he should save it; But if not: Rabbi Eliezer says: let it flow down and be swallowed up by the ground, and let him not make it unclean with his own hands.
11. Concerning both cases Rabbi Joshua said: This is not the kind of terumah over which I am cautioned lest I defile it, but rather to eat of it and not to defile it. If one was passing from place to place with loaves of terumah in his hand and a Gentile said to him: “Give me one of these and I will make it unclean; for if not, I will defile them all,” let him defile them all, and not give him deliberately one to defile, the words of Rabbi Eliezer. But Rabbi Joshua says: he should place one of them on a rock.
12. Similarly, if gentiles say to women, “Give us one of you that we may defile her, and if not, we will defile you all”, then let them all be defiled rather than hand over to them one soul from Israel.
גמרא
תַּנְיָא בֶּן עֲזָאי אוֹמֵר: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי אַחַר רִבִּי עֲקִיבָא לְבֵית הַכִּסֵּא וְלָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שְׁלשָה דְּבָרִים. לָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִפְנִין מִזְרָח וּמַעֲרָב אֶלָּא צָפוֹן וְדָרוֹם. וְלָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִפְרָעִין מְעוֹמֶד אֶלָּא מִיּוֹשֵׁב. וְלָמַדְתִּי שֶׁאֵין מְקַנְּחִין בְּיָמִין אֶלָּא בִּשְׂמֹאל. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוּדָה: עַד כָּאן הֵעַזְתָּ פָּנֶיךָ בְּרַבָּךְ. אָמַר לוֹ: תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אֲנִי צָרִיךְ. רַב כַּהֲנָא עָאל גָּנָא תּוּתֵהּ פּוּרְיֵהּ דְּרַב שַׁמְעֵהּ דְּשָׂח וְשָׂחַק וְעָשָׂה צְרָכָיו. אָמַר לֵהּ: דָּמֵי פּוּמֵיהּ דְּאַבָּא כִּדְלָא שָׂרִיף תַּבְשִׁילָא. אָמַר לֵהּ כַּהֲנָא הָכָא אַתְּ פּוּק דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא. אָמַר לֵהּ: תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אֲנִי צָרִיךְ. מִפְּנֵי מָה אֵין מְקַנְּחִין בְּיָמִין אֶלָּא בִּשְׂמֹאל. אָמַר רָבָא: מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה נִתְּנָה בְּיָמִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁהִיא קְרוֹבָה לַפֶּה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁקּוֹשֵׁר בָּהּ תְּפִלִּין. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁמַּרְאֶה בָּהּ טַעֲמֵי תּוֹרָה. כְּתַנָּאֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁאוֹכֵל בָּהּ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁכּוֹתֵב בָּהּ. רִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁמַּרְאֶה בָּהּ טַעֲמֵי תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי: כָּל הַצָנוּעַ בְּבֵית הַכִּסֵּא נִצוֹל מִשְּׁלשָה דְּבָרִים: מִן הַנְּחָשִׁים וּמִן הָעַקְרַבִּים וּמִן הַמַּזִּיקִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף חֲלוֹמוֹתָיו מְיֻשָּׁבִים עָלָיו:
Similarly, we learned in a baraita: Ben Azzai said: I once entered a bathroom after Rabbi Akiva, and I learned three things from observing his behavior: I learned that one should not defecate while facing east and west, but rather while facing north and south; I learned that one should not uncover himself while standing, but while sitting; and I learned that one should not wipe with his right hand, but with his left. Rabbi Yehuda said to him: You were impertinent to your teacher to that extent? He replied: It is Torah, and I must learn.
On a similar note, the Gemara relates that Rav Kahana entered and lay beneath Rav’s bed. He heard Rav chatting and laughing with his wife, and seeing to his needs, i.e., having relations with her. Rav Kahana said to Rav: The mouth of Abba, Rav, is like one whom has never eaten a cooked dish, i.e., his behavior was lustful. Rav said to him: Kahana, you are here? Leave, as this is an undesirable mode of behavior. Rav Kahana said to him: It is Torah, and I must learn.
The Gemara asks: Why must one not wipe himself with his right hand, but with his left? Rava said: Because the Torah was given with the right hand, as it is stated: “At His right hand was a fiery law unto them” (Deuteronomy 33:2). Rabba bar bar Ḥana said: Because the right hand is close to the mouth, i.e., people eat with the right hand. And Rabbi Shimon ben Lakish said: Because one ties the phylacteries onto his left hand with his right hand. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Because one points to the cantillation notes of the Torah with his right hand.
The Gemara notes that this is parallel to a tannaitic dispute: Rabbi Eliezer says: One is forbidden to wipe himself with his right hand because he eats with it. Rabbi Yehoshua says: Because he writes with it. Rabbi Akiva says: Because he points to the notes of the Torah with it.
Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai said: Anyone who is modest in the bathroom will be saved from three things: From snakes, from scorpions and from demons. And some say that even his dreams will be settling for him.
זוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח (איוב א') וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵב עַל יְיָ וַיָּבֹא גַּם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. וַיְהִי הַיּוֹם דָּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאִים לְמֵידָן עָלְמָא. כְּגַוְנָא דָּא וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה הַהוּא יוֹמָא יוֹם טוֹב דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוָה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אִנּוּן רַבְרְבִין מְמַנָּן שְׁלִיחָן בְּעָלְמָא לַאֲשְׁגָּחָא בְּעוֹבָדִין דִּבְנֵי נְשָׁא. לְהִתְיַצֵב עַל יְיָ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ אֲבָל לְהִתְיַצֵב עַל יְיָ בְּהַאי קְרָא אַשְׁכַּחְנָא רְחִימוּתָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל בְּגִין דְּהַנֵּי שְׁלִיחָן דְּאִנּוּן מְמַנָּן לַאֲשְׁגָּחָא עַל עוֹבָדִין דִּבְנֵי נְשָׁא אָזְלִין וְשָׁטָאן וְנָטְלִין אִנּוּן עוֹבָדִין כֻּלְּהוּ וּבְיוֹמָא דְּקָאִי דִּינָא לְמֵיקָם לְמֵידָן עָלְמָא אִתְעֲבִידוּ קָטֵגוֹרִין לְמֵיקָם עֲלַיְהוּ דִּבְנֵי נְשָׁא. וְתָא חָזֵי מִכָּל עַמִּין דְּעָלְמָא לָא קַיְּמָא לַאֲשְׁגָּחָא בְּעוֹבָדֵיהוֹן בַּר יִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְהוּ בְּגִין דְּאִלֵּין בְּנִין לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכַד לָא אִשְׁתַּכָּחוּ עוֹבָדִין דְּיִשְׂרָאֵל כִּדְקָא יָאוּת כִּבְיָכוֹל אִנּוּן מְמַנָּן שְׁלִיחָן כַּד בָּעָאן לְקַיְּמָא עַל אִנּוּן עוֹבָדִין דְּיִשְׂרָאֵל עַל יְיָ וַדַּאי קַיְּמִין דְּהָא כַּד יִשְׂרָאֵל עָבְדִין עוֹבָדִין דְּלָא כַּשְׁרָן כִּבְיָכוֹל מַתִּישִׁין חֵילָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכַד עָבְדִין עוֹבָדִין דְּכַשְׁרָן יָהֲבִין תֻּקְפִּין וְחֵילָא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְעַל דָּא כְּתִיב תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים בַּמֶּה בְּעוֹבָדִין דְּכַשְׁרָן וְעַל דָּא בְּהַהוּא יוֹמָא כֻּלְּהוּ רַבְרְבָן מְמַנָּן אִתְכַּנָּשׁוּ עַל יְיָ עַל יְיָ וַדַּאי דְּהָא כֵּיוָן דְּעַל יִשְׂרָאֵל אִתְכַּנָּשׁוּ עֲלֵיהּ אִתְכַּנָּשׁוּ. וַיָּבֹא גַּם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם גַּם לְאַסְגָּאָה עֲלַיְהוּ דְּכֻלְּהוּ אַתְיָן לְמֶהֱוֵי קָטֵגוֹרִין עֲלַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל וְדָא אִתּוֹסָף עֲלַיְהוּ בְּגִין דְּאִיהוּ דִּלְטוֹרָא רַבְרְבָא מִכֻּלְּהוּ קָטֵגוֹרָא מִכֻּלְּהוּ כֵּיוָן דְּחָמָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּכֻלְּהוּ אַתְיָן לְקַטְרָגָא מִיָּד וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וְכִי לָא הֲוָה יָדַע קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵאָן הֲוָה אָתֵי אֶלָּא לְאַיְּתָא עוֹבָדָא לִרְעוּתֵיהּ. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן וְגוֹ'. וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְיָ וַיֹּאמֶר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא דְּיִשּׁוּבָא דְּאַרְעָא אִתְמְּסָר לְסִטְרִין אָחֳרָנִין. בַּר אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדָאָה כֵּיוָן דְּאָמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ אַשְׁגַּח קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּבָעֵי לְמֶהֱוֵי דִּלְטוּרָא עֲלַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל מִיָּד וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן הַשַּׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ חָמָא שַׁעְתָּא לְמֵיהַב לֵיהּ חוּלָקָא בַּמֶּה דְּיִתְעַסַק וְיִתְפְּרַשׁ מִנַּיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל וְהָא אוֹקְמוּהָ:
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח (איוב א') וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְנֵי הָאֱלֹקִים לְהִתְיַצֵב וְגוֹ'. וַיְהִי הַיּוֹם, זֶהוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָם לָדוּן אֶת הָעוֹלָם. כְּעֵין זֶה, וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה, יוֹם הַהוּא, יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיָה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי הָאֱלֹקִים: אֵלּוּ הֵם הַשָּׂרִים הַמְּמוּנִים הַשְּׁלִיחִים בָּעוֹלָם לְהַשְׁגִּיחַ בְּמַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם. לְהִתְיַצֵב עַל ה', כְּדִכְתִיב וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. אֲבָל, לְהִתְיַצֵב עַל ה', בַּמִּקְרָא הַזֶּה מָצָאתִי אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶל יִשְׂרָאֵל. מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ הַשְּׁלִיחִים שֶׁהֵם מְמֻנִּים לְהַשְׁגִּיחַ עַל מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם, הוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם וְלוֹקְחִים אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים כֻּלָּם, וּבַיּוֹם שֶׁהַדִּין עוֹמֵד לָקוּם, לָדוּן אֶת הָעוֹלָם, נַעֲשׂוּ מַשְׂטִינִים לַעֲמֹד לְהַשְּׂטִין עַל בְּנֵי הָאָדָם. וּבֹא וּרְאֵה, מִכָּל הָעַמִּים שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינָם עוֹמְדִים הַמְּמֻנִּים לְהַשְׁגִּיחַ עַל מַעֲשֵׂיהֶם, חוּץ עַל יִשְׂרָאֵל בִּלְבָד, מִשּׁוּם שֶׁהֵם בָּנִים אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכַאֲשֶׁר לֹא נִמְצְאוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּרָאוּי, כִּבְיָכוֹל, אֵלּוּ מְמֻנִּים הַשְּׁלִיחִים, כְּשֶׁרוֹצִים לַעֲמֹד עַל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֵם עוֹמְדִים עַל ה'. כִּי כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים מַעֲשִׂים שֶׁאֵינָם טוֹבִים, כִּבְיָכוֹל, מַחֲלִישִׁים כֹּחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּכְשֶׁעוֹשִׂים מַעֲשִׂים טוֹבִים, נוֹתְנִים גְּבוּרָה וְכֹחַ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְעַל זֶה כָּתוּב, תְּנוּ עֹז לֵאלֹקִים. בַּמֶּה נוֹתְנִים עֹז. בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְעַל כֵּן בַּיּוֹם הַהוּא, כָּל הַשָּׂרִים הַמְּמֻנִּים הִתְקַבְּצוּ עַל ה'. עַל ה' וַדַּאי, כִּי כֵּיוָן שֶׁנִּתְקַבְּצוּ לְהַשְּׂטִין עַל יִשְׂרָאֵל, נִמְצָאִים מִתְקַבְּצִים עַל ה'. וַיָּבֹא גַּם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם הַמִּלָּה גַּם רוֹמֵז לְרַבּוֹת עַל בְּנֵי הָאֱלֹקִים, כִּי כֻּלָּם בָּאִים לִהְיוֹת מַשְׂטִינִים עַל יִשְׂרָאֵל, וְזֶה, הַשָּׂטָן, נִתּוֹסָף עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מַלְשִׁין הַגָּדוֹל מִכֻּלָּם כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכֻּלָּם בָּאוּ לְהַשְּׂטִין, מִיָּד, וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא. וְכִי לֹא יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאַיִן הָיָה בָּא, אֶלָּא לְהָבִיא הַדָּבָר לִרְצוֹנוֹ שֶׁל הַשָּׂטָן. וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן וְגוֹ': וַיַּעַן הַשָׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ. מִכָּאן לָמַדְתִּי, שֶׁיִּשּׁוּב הָאָרֶץ נִמְסָר לְצַד הָאֲחֵרִים, דְּהַיְנוּ שִׁבְעִים אֻמּוֹת, חוּץ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַדָּהּ, שֶׁהִיא בִּקְדֻשָּׁה לְיִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן, כֵּיוָן שֶׁאָמַר, מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, שֶׁאֶרֶץ סְתָם, פֵּרוּשָׁהּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁרָצָה לִהְיוֹת מַלְשִׁין עַל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא עַל אִיּוֹב אוֹ אֲחֵרִים הַנֶּחֱשָׁבִים עַל הָאֻמּוֹת יוֹשְׁבֵי שְׁאָר הָאֲרָצוֹת, מִיָּד וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הַשַּׂמְתָּ לִבְּךְ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב וְגוֹ'. רָאָה שֶׁעַתָּה הוּא הַשָּׁעָה לָתֵת לַשָּׂטָן חֵלֶק בַּמֶּה שֶׁיִּתְעַסֵּק בּוֹ, וְיִתְרַחֵק מִן יִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה בֵּאֲרוּהוּ.
הלכה פסוקה
א. אֵין מְזַמְּנִין אֶלָא עַל מִי שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת פַּת וּלְמַעְלָה. שִׁבְעָה שֶׁאָכְלוּ פַּת וּשְׁלֹשָה אָכְלוּ עִמָּהֶן יָרָק אוֹ צִיר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִצְטָרְפִין לְזַמֵּן בְּשֵׁם וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמְבָרֵךְ מֵאוֹכְלֵי הַפַּת אַבָל שִׁשָּׁה שֶׁאָכְלוּ פַּת אַרְבָּעָה יֶרֶק אֵין מִצְטָרְפִין עַד שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלֵי הַפַּת רֹב הַנִּכָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אְמוּרִים. עְשָׂרָה אַבָל בִּשְׁלֹשָה צָרִיךְ שֶׁיֹּאכְלוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן כַּזַּיִת פַּת וְאַחַר כָּךְ מְזַמְּנִין.
ב. שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ וְגָמְרוּ מִלֶאֱכֹל וּבָא שְׁלִישִׁי וְאָכַל אִם יְכוֹלִין לֶאֱכֹל עִמּוֹ כָּל שֶׁהוּא וַאְפִלוּ מִשְּׁאָר אוֹכְלִין מִצְטָרֵף עִמָּהֶן. וְחָכָם גָּדוֹל שֶׁבַּמְסֻבִּין הוּא שֶׁמְּבָרֵךְ לְכֻלָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹא בָּא אֶלָא בָּאַחְרוֹנָה.
ג. שְׁלֹשָה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד אֵינָם רַשָּׁאִים לֵחָלֵק עַד עֶשְׂרִים שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵחָלְקוּ וְתִהְיֶה בִּרְכַּת הַזִּמּוּן לְכָל חֵלֶק וְחֵלֶק בְּזִמּוּן הַכֹּל יֵשׁ לָהֶם לֵחָלֵק.
That person only may be counted who ate bread at least as much as the size of an olive. If seven of a company ate bread while the other three ate vegetables or partook of juice, etc. they all join for Grace and insert the name of God in the introductory formula, provided that the one who says Grace is of those who ate bread. But if six ate bread while four partook of vegetables, they do not form a quorum of ten, because for such a quorum there must be an easily recognizable majority of those who ate bread. This rule applies to a quorum of ten. But to constitute a quorum of three, each of the party must have eaten bread as much as the size of an olive, and in such a case they recite the introductory formula.
If two persons were eating together and after they had concluded their meal, a third person joined them, they may form a quorum, provided that the first two could eat with him, however little it might be, and even if it were different food. The greatest scholar in the company says Grace, even though he arrived last.
Where three persons have eaten together, they may not separate for Grace. The same is the rule with four or five. A company of six however (less than ten) may divide for Grace into two groups. When there are ten or more in the company, they may not separate for Grace till they are twenty; for fellow-diners may only separate themselves into groups, when each group is sufficiently large to qualify for the recital of the same introductory formula as would be recited if they continued to be all together.
מוסר
הַקּוֹבֵע עַצְמוֹ תָּמִיד לְשִׂיחָה בְּטֵלָה וּדְבָרִים בְּטֵלִים כְּדֶרֶךְ יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת שְׁתַּיִם רָעוֹת יֵשׁ בַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה. הָאֶחָד כִּי כָּל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא. וְהַשֵּׁנִי כִּי הוּא בָּטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה דַּרְכֵי מָוֶת, כִּי אֵיךְ לֹא זָכַר וְלֹא שָׂם עַל לִבּוֹ כִּי בָּעִתִּים הָהֵם אְשֶׁר הוּא מַשְׁחִיתָם יוּכַל לְהַשִׂיג הַנְּעִימוּת וְלִקְנוֹת חַיֵּי עוֹלָם אִם יִקְבַּע הָעִתִּים הַמְזֻמָּנִים הָהֶם לַתּוֹרָה אְשֶׁר הוּא פָּנוּי בָּהֶם מִמְּלַאכְתּוֹ וַעְסָקָיו וְאֵין זֶה כִּי אִם בְּבוֹז לִבּוֹ אֶת הַמִּצְוֹת וְאֶת שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא וּמִלְבַד אְשֶׁר אָבַד טוֹבָה הַרְבֵּה יִשָׂא אֶת עֲוֹנוֹ כִּי אַשְׁמַת הַבִּטּוּל מִן הַתּוֹרָה בְּעֵת הַיְכֹלֶת לַעְסֹק בָּהּ אֵשׁ הִיא עַד אְבַדּוֹן תֹּאכֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ (במדבר טז) כִּי דְבַר ה' בָּזָה. כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעְסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק כַּאֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ לָךְ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. הַהוֹלֵךְ לְמָקוֹם אְשֶׁר אָסְפוּ שָׁמָּה אְסִיפָה לִשְׂחוֹק זֶה הוּא מוֹשַׁב לֵצִים וְעָלָיו אוֹמֵר הַכָּתוּב (תהילים א) וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. וְנֶאֱמַר אַחְרָיו. כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ. לָמַדְתָּ, כִּי מוֹשַׁב לֵצִים מֵבִיא לִידֵי בִּטּוּל תּוֹרָה. וַאְשֶׁר לֹא שָׁת לִבּוֹ לַעְסֹק בַּתּוֹרָה בִּשְׁעוֹתָיו הַבְּטֵלוֹת יִתְעַשֵּׁת לְנַפְשׁוֹ וְלֹא יֹאבַד וְיִתְבּוֹדֵד בָּהֶן לַחְשֹׁב עַל קִצוֹ וּלְהָבִין לְאַחְרִיתוֹ וּלְחַפֵּשׂ דְּרָכָיו וְלִקְנוֹת מַעְלוֹת הַנֶּפֶשׁ וּלְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
And the fourth section: One who always makes a habit for himself to engage in idle talk, and idle matters, like those who sit in the street corners. And there are two evils in the matter: The first is because all who proliferate words bring sin. And the second is that he is idle from [speaking] words of Torah. And the ways of death [are found] in this. For he does not remember or pay attention, that the time periods that he is wasting, he could [use] to reach pleasantness, to acquire eternal life - if he were to set these available times for Torah when he is free, for the work of the Heavens which is upon him. Therefore he will be punished to carry the yoke of afflictions - measure for measure - as it is stated (Isaiah 28:22), “Now therefore do not be scoffers, lest your suffering be made strong.” And they, may their memory be blessed, said (Avodah Zarah 18b), “Anyone who scoffs, suffering will befall him, as it is stated, ‘lest your suffering be made strong.’” And the Sages would warn their students against scoffing even occasionally and by chance. And about this section they had to warn, since many have stumbled on it in an occasional way.