תורה
יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:
יז (ב) כִּֽי־יִמָּצֵ֤א בְקִרְבְּךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֧ה אֶת־הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָה־אֱלֹהֶ֖יךָ לַעֲבֹ֥ר בְּרִיתֽוֹ׃
אֲרֵי יִשְׁתְּכַח בֵּינָךְ בַּחֲדָא מִקִּרְוָיךְ דַּיְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ גְּבַר אוֹ אִתְּתָא דִּי יַעְבֵּד יָת דְּבִישׁ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לְמֶעְבַּר עַל קְיָמֵיהּ:
(ג) וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיַּעֲבֹד֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶ֑ם וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ ׀ א֣וֹ לַיָּרֵ֗חַ א֛וֹ לְכׇל־צְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־צִוִּֽיתִי׃
וַאֲזַל וּפְלַח לְטַעֲוַת עַמְמַיָּא וּסְגִיד לְהוֹן וּלְשִׁמְשָׁא אוֹ לְסִיהֲרָא אוֹ לְכָל חֵילֵי שְׁמַיָּא דִּי לָא פַקֵּדִית:
(ד) וְהֻֽגַּד־לְךָ֖ וְשָׁמָ֑עְתָּ וְדָרַשְׁתָּ֣ הֵיטֵ֔ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶעֶשְׂתָ֛ה הַתּוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
וִיחַוּוּן לָךְ וְתִשְׁמָע וְתִתְבַּע יָאוּת וְהָא קֻשְׁטָא כֵּוַן פִּתְגָּמָא אִתְעֲבִידַת תּוֹעֶבְתָּא הָדָא בְּיִשְׂרָאֵל:
(ה) וְהֽוֹצֵאתָ֣ אֶת־הָאִ֣ישׁ הַה֡וּא אוֹ֩ אֶת־הָאִשָּׁ֨ה הַהִ֜וא אֲשֶׁ֣ר עָ֠שׂ֠וּ אֶת־הַדָּבָ֨ר הָרָ֤ע הַזֶּה֙ אֶל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֶת־הָאִ֕ישׁ א֖וֹ אֶת־הָאִשָּׁ֑ה וּסְקַלְתָּ֥ם בָּאֲבָנִ֖ים וָמֵֽתוּ׃
וְתַפֵּק יָת גַּבְרָא הַהוּא אוֹ יָת אִתְּתָא הַהִיא דִּי עֲבָדוּ יָת פִּתְגָּמָא בִישָׁא הָדֵין לִתְרַע בֵּית דִּינָךְ יָת גַּבְרָא אוֹ יָת אִתְּתָא וְתִרְגְּמִנּוּן בְּאַבְנַיָּא וִימוּתוּן:
17 (2) If there be found among you, within any of thy gates which the Lord thy God gives thee, a man or woman, who has perpetrated wickedness in the sight of the Lord thy God, in transgressing his covenant,
(3) and has gone and served other gods, and worshipped them, either the sun, or moon, or any of the host of heaven, which I have not commanded;
(4) and it be told thee, and thou hast heard of it, and inquired diligently, and, behold, it be true, and the thing certain, that such abomination has been perpetrated in Yisra᾽el:
(5) then shalt thou bring forth that man or that woman, who has committed that wicked thing, unto thy gates, and shalt stone that man or that woman with stones till they die.
נביאים
נא (יח) אֵין־מְנַהֵ֣ל לָ֔הּ מִכׇּל־בָּנִ֖ים יָלָ֑דָה וְאֵ֤ין מַחֲזִיק֙ בְּיָדָ֔הּ מִכׇּל־בָּנִ֖ים גִּדֵּֽלָה׃
לֵית דִמְנַחֵם לָהּ מִכָּל בְּנִין דִילֵידַת וְלֵית דְמַתְקִיף בִּידָהּ מִכָּל בְּנִין דְרַבִּיאַת:
(יט) שְׁתַּ֤יִם הֵ֙נָּה֙ קֹרְאֹתַ֔יִךְ מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑ךְ הַשֹּׁ֧ד וְהַשֶּׁ֛בֶר וְהָרָעָ֥ב וְהַחֶ֖רֶב מִ֥י אֲנַחֲמֵֽךְ׃
תַּרְתֵּין עָקָן אָתָאָה עֲלָךְ יְרוּשְׁלֵם לָא יְכֵילֵית לְמֵיקָם כַּד אַרְבַּע יֵיתוּן עֲלָךְ בִּיזָא וּתְבָרָא וְכַפְנָא וְחַרְבָּא לֵית דִי מְנַחֲמֵיךְ אֱלָהֵין אֲנָא:
(כ) בָּנַ֜יִךְ עֻלְּפ֥וּ שָׁכְב֛וּ בְּרֹ֥אשׁ כׇּל־חוּצ֖וֹת כְּת֣וֹא מִכְמָ֑ר הַֽמְלֵאִ֥ים חֲמַת־יְהֹוָ֖ה גַּעֲרַ֥ת אֱלֹהָֽיִךְ׃
בְּנַיִךְ יְהוֹן מִטָרְפִין רָמָן בְּרֵישׁ כָּל שׁוּקַיָא כְּמִזְרָקֵי מְצַדָן מְלַן חֵימְתָא מִן קֳדָם יְיָ מְזוֹפִיתָא מִן קֳדָם אֱלָהָיִךְ:
(כא) לָכֵ֛ן שִׁמְעִי־נָ֥א זֹ֖את עֲנִיָּ֑ה וּשְׁכֻרַ֖ת וְלֹ֥א מִיָּֽיִן׃ {פ}
בְּכֵן שִׁמְעִי כְעַן דָא מְטַלְטַלְתָּא דְרַוְיָא מִן עָקָא וְלָא מִן חֲמָר:
51 (18) There is none to guide her among all the sons whom she has brought forth; nor is there any that takes her by the hand among all the sons that she has brought up.
(19) These two things have befallen thee; who shall console thee? desolation, and destruction, and the famine, and the sword: by whom shall I comfort thee?
(20) Thy sons have fainted, they lie at the head of all the streets, like a bison in a net: they are full of the fury of the Lord, the rebuke of thy God.
(21) Therefore hear now this, thou afflicted, and drunken, but not with wine:
כתובים
מה (ה) וַהֲדָ֬רְךָ֨ ׀ צְלַ֬ח רְכַ֗ב עַֽל־דְּבַר־אֱ֭מֶת וְעַנְוָה־צֶ֑דֶק וְתוֹרְךָ֖ נוֹרָא֣וֹת יְמִינֶֽךָ׃
וְשִׁיבְהוֹרָךְ סַגִי בְּגִין כֵּן תִּצְלַח לְמִרְכַּב עַל סוּסֵי מַלְכוּתָא עַל עֵסַק הֵמְנוּתָא וּקְשׁוֹט וְעִנְוְתָנוּתָא וְצִדְקְתָא וְיַלְפִנָךְ יְיָ לְמֶעְבַּד דְחִילָן בְּיַד יְמִינָךְ:
(ו) חִצֶּ֗יךָ שְׁנ֫וּנִ֥ים עַ֭מִּים תַּחְתֶּ֣יךָ יִפְּל֑וּ בְּ֝לֵ֗ב אוֹיְבֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
גִרְרָךְ שְׁלִיפִין עַמְמִין תְּחוֹתָךְ יִפְּלוּן וּבְנֵי קַשְׁתָּךְ יִשְׁתַּלְחוּן בְּלֵב סָנְאֵי מַלְכָּא:
(ז) כִּסְאֲךָ֣ אֱ֭לֹהִים עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד שֵׁ֥בֶט מִ֝ישֹׁ֗ר שֵׁ֣בֶט מַלְכוּתֶֽךָ׃
כּוּרְסֵי יְקָרָךְ יְיָ קַיָים לְעָלְמֵי עַלְמִין חוּטְרָא תְּרֵצְתָּא חוּטְרָא דְמַלְכוּתָךְ:
(ח) אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֮ וַתִּשְׂנָ֫א־רֶ֥שַׁע עַל־כֵּ֤ן ׀ מְשָׁחֲךָ֡ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֶיךָ שֶׁ֥מֶן שָׂשׂ֗וֹן מֵחֲבֵרֶֽךָ׃
מְטוּל דִי רִחַמְתָּ צִדְקָתָא וּסְנֵיתָא רִשְׁעָא מְטוּל הֵיכְנָא רַבְּיָךְ יְיָ אֱלָהָךְ מִשְׁחָא דְחֶדְוָא יַתִּיר מִן חַבְרָךְ:
45 (5) And in thy majesty ride prosperously on in the cause of truth and for the sake of righteousness; and let thy right hand teach thee terrible things.
(6) Thy arrows are sharp: the people fall under thee: they sink into the heart of the king’s enemies.
(7) Thy throne, of God, is for ever and ever: the sceptre of thy kingdom is a sceptre of equity.
(8) Thou lovest righteousness, and hatest wickedness: therefore God, thy God, has anointed thee with the oil of gladness above thy fellows.
משנה
א. בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תֵּאָכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תֵאָכֵל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׂאֹר בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בְּכַזָּיִת:
ב. הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחְפֹּר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא יִשְׁחֹט, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן מִבְּעוֹד יוֹם. וּמוֹדִים, שֶׁאִם שָׁחַט, שֶׁיַּחְפֹּר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה, שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא:
ג. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִטֹּל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעֲנֵעַ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל:
ד. זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים, לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים, שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלֹשָׁה, אֲסוּרִים. שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם, מֻתָּרִים. בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן, אֲסוּרִים. וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵם, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים:
ה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְסַלְּקִין אֶת הַתְּרִיסִין בְּיוֹם טוֹב. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹטְלִין אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר לִפְנֵי הַדּוֹרְסָן וְלֹא יַגְבִּיהֶנּוּ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ כַזַּיִת בָּשָׂר. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹצִיאִין לֹא אֶת הַקָּטָן וְלֹא אֶת הַלּוּלָב וְלֹא אֶת סֵפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין:
ו. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, גְּזֵרָה שָׁוָה, חַלָּה וּמַתָּנוֹת מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וּתְרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן, כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹלִיכִין אֶת הַתְּרוּמָה, כָּךְ אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַמַּתָּנוֹת. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בַּתְּרוּמָה, שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ, תֹּאמְרוּ בַמַּתָּנוֹת, שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָן:
ז. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תְּבָלִין נִדּוֹכִין בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ, וְהַמֶּלַח בְּפַךְ, וּבְעֵץ הַפָּרוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תְּבָלִין נִדּוֹכִין כְּדַרְכָּן בְּמָדוֹךְ שֶׁל אֶבֶן, וְהַמֶּלַח בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ:
ח. הַבּוֹרֵר קִטְנִית בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בּוֹרֵר אֹכֶל וְאוֹכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ, בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְטַבְלָא וְלֹא בְנָפָה וְלֹא בִכְבָרָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה:
ט. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְשַׁלְּחִין בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מָנוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְשַׁלְּחִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין. מְשַׁלְּחִין יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְקִטְנִיּוֹת, אֲבָל לֹא תְבוּאָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה:
י. מְשַׁלְּחִין כֵּלִים, בֵּין תְּפוּרִין בֵּין שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כִּלְאַיִם, וְהֵן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אֲבָל לֹא סַנְדָּל הַמְסֻמָּר וְלֹא מִנְעָל שֶׁאֵינוֹ תָפוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא מִנְעָל לָבָן, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אֻמָּן. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁנֵּאוֹתִין בּוֹ, בְּיוֹם טוֹב מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ:
1. With regard to an egg that was laid on a Festival (Eduyyot 4:1), Beit Shammai say: It may be eaten even on that day, and Beit Hillel say: It may not be eaten, as the Gemara will explain at length. Apropos this exceptional case, in which Beit Shammai are lenient and Beit Hillel are strict, the mishna cites additional halakhot of the Festivals in which this unusual phenomenon occurs (Yoma 79b). Beit Shammai say: Leaven, i.e., dough that has leavened to such an extent that it is no longer used as food but as a leavening agent for other dough, is prohibited on Passover in the measure of an olive-bulk. However, the measure for edible leavened bread is greater, that of a large date-bulk. And Beit Hillel say: For both this and that, the measure is that of an olive-bulk.
2. Furthermore, with regard to one who slaughters an undomesticated animal or a bird on a Festival (Eduyyot 4:2), in which case there is a mitzva from the Torah to cover the blood after slaughtering (Leviticus 17:13), Beit Shammai say: He digs earth with a shovel and covers the blood with that earth ab initio. And Beit Hillel say: He may not slaughter ab initio, unless he had earth prepared for that purpose while it was still day. But even Beit Hillel concede that if one already slaughtered the animal or the bird, then he should dig with a shovel and cover the blood. Additionally, they agree that the ashes of a stove are considered prepared for the use of covering blood, as will be explained by the Gemara.
3. Beit Shammai say: One may not carry a ladder, which was used for reaching doves, from one dovecote to another. However, one may move it slightly so that he tilts it from one window to another in the same dovecote. And Beit Hillel permit even carrying a ladder from one dovecote to another. Beit Shammai say: One may not take fledgling doves from a dovecote on a Festival, unless he shook the ones he wished to take while it was still day, thereby preparing them. And Beit Hillel say: It is not necessary to shake; rather, it is sufficient if one stands the day before and says: I will take this fledgling and that one.
4. If, on the eve of a Festival, one designated black fledglings to be slaughtered, and on the following day found white ones in the dovecote, rather than the birds he had designated, or if one designated white ones to be slaughtered and found black ones, or if one designated two fledglings to be slaughtered and found three, they are prohibited, as these are not the same fledglings he had designated earlier. If, however, one designated three to be slaughtered and found only two, they are permitted, as it is presumed that one of the fledglings escaped. If one designated them inside the nest and the next day he cannot find them there, and he found fledglings before the nest, they are prohibited, as they might be fledglings other than the ones he designated and left inside the nest. But if there are only those fledglings in the immediate vicinity, they are permitted, as it can be assumed that these are the ones he designated inside the nest.
5. Beit Shammai say: One may not remove the shutters [terisin] of a store on a Festival, due to the prohibition against building and demolishing. And Beit Hillel permit one not only to open the shutters, but even to replace them. Beit Shammai say: One may not take a large pestle from a mortar, which is normally used for crushing wheat in the preparation of porridge, for any other purpose on a Festival, e.g., to cut meat on it; and Beit Hillel permit it. Likewise, Beit Shammai say: One may not place an unprocessed hide before those who will tread on it, as this constitutes the prohibited labor of tanning on a Festival. And one may not lift the hide from its place, as it is considered muktze, unless there is an olive-bulk of meat on it, in which case it may be carried on account of its meat; and Beit Hillel permit it in both cases. Beit Shammai say: One may carry out on a Festival neither a minor child, nor a lulav, nor a Torah Scroll into the public domain, as none of these are required for the preparation of food; and Beit Hillel permit it.
6. The separation of ḥalla is permitted on a Festival, as one is permitted to prepare dough and bake it on a Festival, and bread may not be eaten without first separating ḥalla. Beit Shammai say: One may not bring separated ḥalla or any of the other priestly gifts, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw of a slaughtered animal, to a priest on a Festival, though it is permitted to separate them from an animal slaughtered on a Festival. This is prohibited regardless of whether they were separated last evening, i.e., before the Festival, or whether they were separated today. And Beit Hillel permit it. Beit Shammai said to Beit Hillel: This halakha can be derived by an analogy: Ḥalla and the other gifts are both considered a gift to the priest, and likewise teruma separated from produce is also a gift to the priest. Just as you agree that one may not bring teruma to a priest on a Festival, so too, one may not bring the other gifts. Beit Hillel said to them: No, this analogy is incorrect. If you said that you derive the halakha from teruma, where its separation is not allowed on the Festival, how will you say the same with regard to the gifts from an animal or ḥalla, concerning which their separation is allowed on the Festival? Since it is not prohibited to separate these gifts, they may likewise be brought to a priest.
7. Beit Shammai say: Spices may be pounded on a Festival in a slightly unusual manner, with a wooden pestle, and salt may be pounded only with an earthenware flask or with a wooden pot ladle, in a manner very different from that of a weekday. And Beit Hillel say: Spices may be pounded in their usual manner, even with a stone pestle, and as for salt, although it must be pounded in an irregular manner, a slight modification such as pounding it with a wooden pestle is enough to render the act permitted.
8. With regard to one who selects legumes on a Festival by separating the edible and inedible portions, Beit Shammai say: He may select food and eat it immediately, while leaving the refuse. And Beit Hillel say: He may select in his usual manner, in his lap, with a tray, or with a large vessel, but he may not do so with a tablet, nor with a winnow, nor with a sieve, as these vessels are specially designed for selecting, which gives his action the appearance of a weekday activity. Rabban Gamliel says: One may even wash the legumes in water and skim off the refuse floating on top.
9. Beit Shammai say: One may send only portions of prepared food on a Festival, but not any other gifts. And Beit Hillel say: One may even send gifts of domesticated animals, undomesticated animals, and fowl, whether alive or slaughtered. Similarly, one may send wines, oils, and vessels of flour, and even legumes, but not grain, which is unfit for use, as one may not grind it on the Festival. And Rabbi Shimon permits sending gifts even in the case of grain, as it can be made into porridge without being ground.
10. One may send clothes, whether they are sewn or whether they are unsewn, and even if they contain diverse kinds, a prohibited mixture of wool and linen [sha’atnez]. But one may do so only if they serve the purposes of the Festival. However, one may not send a spiked sandal, which has nails fixed to it, as the Sages decreed that one may not wear a sandal of this kind on a Shabbat or Festival, nor an unsewn shoe, which is not suitable for a Festival. Rabbi Yehuda says: One may not even send a white shoe, which people do not usually wear, because it requires an artisan to paint it black. This is the general principle: Anything that one may use on a Festival, one may send it.
גמרא
בֵּין תְּפוּרִים וְכוּ'. בִּשְׁלָמָא תְּפוּרִים חֲזוּ לְמַלְבּוּשׁ שֶׁאֵין תְּפוּרִים נָמֵי חֲזוּ לְכִסּוּיֵי אֶלָּא כִּלְאַיִם. לְמַאי חֲזוּ, וְכִי תֵּימָא חֲזוּ לְמֵימָךְ תּוּתֵהּ וְהַתַּנְיָא (ויקרא יט) לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. אֲבָל אַתָּה יָכוֹל לְהַצִיעוֹ תַּחְתֶּיךָ, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן שֶׁמָּא תִּכָּרֵךְ לוֹ נִימָא עַל בְּשָׂרוֹ. וְכִי תֵּימָא דְּמַפְסִיק מִידֵי דְּבֵינֵי בֵּינֵי. וְהָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל אָמַר רַבִּי מִשּׁוּם קְהָלָא קַדִּישָׁא דְּבִירוּשָׁלַיִם אֲפִלּוּ עֶשֶׂר מַצָעוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְכִלְאַיִם תַּחְתֵּיהֶן אָסוּר לִישָׁן עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ אֶלָּא בְּוִילוֹן וְהָאָמַר עוּלָא וִילוֹן טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׁמָּשׁ מִתְחַמֵּם כְּנֶגְדּוֹ אֶלָּא בְּקָשִׁין. וְכִי הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הַאי נַמְטָא גַּמְדָּא דְּנָרָשׁ שַׁרְיָא. אָמַר רַב פַּפָּא עַרְדָּלַיִן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אָמַר רָבָא הָנֵי צְרָרֵי דִּפְשִׁיטֵי אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. דְּבִזָרְנֵי יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. רַב אָשֵׁי אָמַר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ חִמּוּם בְּכָךְ:
GEMARA: The Gemara asks a question: Granted, it is permitted to send sewn clothes, as they are suitable for wearing. With regard to clothes that are not sewn as well, they are at least suitable for covering oneself. But in the case of clothes than contain diverse kinds, for what use are they suited? Since these clothes may not be used on the Festival, why is it permitted to send them?
And if you say that clothes of diverse kinds are suited for one to place underneath himself, but isn’t it taught in a baraita: “Neither shall there come upon you a garment of diverse kinds” (Leviticus 19:19)? This verse teaches that one may not wear this garment, but by Torah law you may spread it beneath you. However, the Sages said: It is prohibited to do so, lest a thread [nima] wind itself around his flesh. This shows that the Sages prohibited even spreading underneath oneself a cloth that contains a mixture of wool and linen.
And if you say that the allowance of cloth of diverse kinds is referring to a case where there is something separating between them, i.e., one may place a garment of diverse kinds beneath another object, but didn’t Rabbi Shimon ben Pazi say that Rabbi Yehoshua ben Levi said that Rabbi Yosei ben Shaul said that Rabbi Yehuda HaNasi said, in the name of the sacred congregation in Jerusalem: Even in a case of ten mattresses placed one on top of the other and a cloth of diverse kinds underneath them, it is prohibited to sleep on them, as it is stated: “Neither shall there come upon you” (Leviticus 19:19).
Rather, the mishna is referring to a curtain [vilon] of diverse kinds, which may be hung up, as it is not an item of clothing. The Gemara challenges this: But didn’t Ulla say: For what reason did the Sages say that a curtain is ritually impure, i.e., that it can contract the impurity of a vessel despite the fact that it is not directly used by people? Because the attendant warms himself with it. Since attendants use curtains as makeshift blankets when they are cold, a curtain may not be made from a mixture of wool and linen.
Rather, it is referring to hard clothes, upon which it is permitted to sit even if they are a mixture of wool and linen. And this is in accordance with the opinion that Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: With regard to this hard felt [namta] material produced in the town of Neresh, it is permitted to sit or recline on it, and one need not be concerned about the fact that it is a mixture of wool and linen.
Rav Pappa said: With regard to felt socks [ardalayin], there is no prohibition of diverse kinds regarding them, as they are hard. Rava said: These bundles for coins, comprised of hard fabric or felt, there is no prohibition of diverse kinds with regard to them. However, with regard to pouches for holding seeds, there is a prohibition of diverse kinds with regard to them, as they are larger and softer than both felt socks and hard bundles for coins. Rav Ashi said: Both this and that have no prohibition of diverse kinds with regard to them because using these items is not the usual manner of keeping warm. Even if these objects are placed close to one’s skin, this is not the usual way of wearing clothes and warming oneself, and therefore they are permitted.
זוהר
פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים הַאי קְרָא הָכִי מִבְעֵי לֵהּ וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ (אֶלָּא זַכָּאָה הוּא מָאן דְּיִשְׁתַּדָּל כְּאוֹרָיְתָא). תּוּ (תָּא חֲזִי) וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לִבְּךָ מִבְעֵי לֵהּ. אֶלָּא אָמַר מֹשֶׁה אִי אַתְּ בָּעֵי לְמֵיקָם עַל דָּא וּלְמִנְדַּע כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ וּכְדֵין תִּנְדַּע לֵהּ. לְבָבֶךָ יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע דְּאִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא וְאִיהוּ חַד. כְּדֵין תִּשְׁכַּח כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים דְּהָא אִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא וְאִיהוּ חַד. וְעַל דָּא וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ לְמִנְדַּע מִלָּה. תּוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר חַיָּבִין עָבְדִין פְּגִימוּתָא לְעֵלָּא. מַאי פְּגִימוּתָא דִּשְׂמָאלָא לָא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא. דְּיֵצֶר רָע לָא אִתְכְּלִיל בְּיֵצֶר טוֹב בְּגִין חוֹבַיְהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא. וּפְגִימוּ לָא עָבְדֵי אֶלָּא לוֹן מַמָּשׁ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (דברים לב) שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם. כִּבְיָכוֹל עָבְדֵי וְלָא עָבְדֵי. עָבְדֵי דְּלָא אִתְמַשָּׁךְ עֲלַיְהוּ בִּרְכָן דִּלְעֵילָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר. וְלָא עָבְדֵי דְּהָא שְׁמַיָּא נָטְלֵי לוֹן לְגַרְמַיְהוּ בִּרְכָאן מַה דְּיִצְטְרִיךְ. וְלָא נָטְלֵי לַאֲמְשָׁכָא לְתַתָּא וַדַּאי מוּמָם דְּאִנּוּן חַיָּבִין אִיהִי תוּ לוֹ בְּוָא''ו דְּלָא אִתְכְּלִיל יְמִינָא בִּשְׂמָאלָא בְּגִין דְּלָא יִתְמַשְּׁכוּן בִּרְכָאן לְתַתָּאֵי לֹא בְּאָלֶ''ף דְּהָא לָא נָטְלֵי לְאִתְמַשְּׁכָא לְתַתָּא. מָאן גָּרִים דָּא. בְּגִין דְּחַיָּבִין מַפְרִישִׁין יֵצֶר רָע מִיֵּצֶר טוֹב. וּמִתְדַבְּקָן בְּיֵצֶר רָע. רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. כְּהַאי גַּוְנָא. הָכָא אִתְרְמִיז יִחוּדָא קַדִּישָׁא וְאַזְהָרָה הוּא לְבַר נָשׁ לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כַּדְקָא יָאוּת בִּרְחִימוּ עִלָּאָה בְּכָל לְבָבְךָ דָּא יְמִינָא וּשְׂמָאלָא (נ''א קַדִּישָׁא) דְּאִקְרֵי יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע. וּבְכָל נַפְשְׁךָ דָּא נֶפֶשׁ דָּוִד דְּאִתְיְהִיבַת בֵּינַיְהוּ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ לְאַכְלָלָא לוֹן לְעֵלָּא בַּאֲתַר דְּלֵית בֵּהּ שִׁיעוּרָא הָכָא הוּא יִחוּדָא שְׁלִים לְמִרְחָם לֵהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּדְקָא יָאוּת:
פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךְ כִּי הַוָּיָ''ה הוּא הָאֱלֹקִים. שׁוֹאֵל, מִקְרָא זֶה הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר, וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹקִים, וְלִבְסוֹף, וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךְ. וְעוֹד, וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לִבְּךְ, הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר, וְלֹא לְבָבֶךְ. אֶלָּא אָמַר מֹשֶה, אִם אַתָּה רוֹצֶה לַעֲמֹד עַל זֶה וְלָדַעַת כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹקִים, אָז, וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךְ, וְתֵדַע זֶה, כִּי לְבָבֶךְ פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁיֵּצֶר הַטּוֹב וְיֵצֶר הָרַע, הַשּׁוֹכְנִים בַּלֵּב, נִכְלְלוּ זֶה בָּזֶה, וְהֵם אֶחָד. וְאָז תִּמְצָא כִּי הַוָּיָה הוּא הָאֱלֹקִים, כִּי נִכְלְלוּ זֶה בָּזֶה, וְהוּא אֶחָד. לָכֵן הִקְדִּים הַכָּתוּב, וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךְ, לָדַעַת עַל יָדוֹ אֶת הַדָּבָר, שֶׁיְיָ הוּא הָאֱלֹקִים. עוֹד אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הָרְשָׁעִים עוֹשִׂים פְּגָם לְמַעְלָה עַל יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. מַהוּ הַפְּגָם. הוּא, כִּי הַשְׂמֹאל אֵינוֹ נִכְלָל בַּיָּמִין לְמַעְלָה, אֶלָּא שׁוֹלֵט בַּדִּין בִּפְנֵי עַצְמוֹ. שֶׁהוּא מִשּׁוּם שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע לְמַטָּה אֵינוֹ נִכְלָל בַּיֵּצֶר הַטּוֹב מֵחֲמַת הַחַטָּאִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם וְאֵינָם עוֹשִׂים פְּגָם לְמַעְלָה, אֶלָּא לְעַצְמָם מַמָּשׁ. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, שִׁחֵת לוֹ לֹא בָנָיו מוּמָם, הַיְנוּ כִּבְיָכוֹל עוֹשִׂים פְּגָם וְאֵינָם עוֹשִׂים פְּגָם: עוֹשִׂים, הַיְנוּ שֶׁגּוֹרְמִים, שֶׁלֹּא יִמָּשְׁכוּ עֲלֵיהֶם הַבְּרָכוֹת שֶׁל מַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר. וְלֹא עוֹשִׂים, מִשּׁוּם שֶׁהַשָּׁמַיִם, מְקַבְּלִים לְעַצְמָם בְּרָכוֹת וְשֶׁפַע כַּמָּה שֶׁצְרִיכִים, אֶלָּא שֶׁאֵינָם מְקַבְּלִים שֶׁפַע לְהַמְּשִׁיךְ לְמַטָּה, וַדַּאי מוּמָם שֶׁל אֵלּוּ הָרְשָׁעִים הוּא. עוֹד יֵשׁ לְפָרֵשׁ, לוֹ עִם ו' פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁלֹּא נִכְלָל הַיָּמִין בַּשְׂמֹאל, לְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּמָּשַׁכְנָה בְּרָכוֹת לְמַטָּה וְעַל זֶה נֶאֱמַר שִׁחֵת לוֹ עִם ו'. לֹא עִם א' כָּתוּב, שֶׁאֵינָם מְקַבְּלִים בְּרָכוֹת לְהַמְּשִׁיךְ אֶל הַתַּחְתּוֹנִים. מִי גָּרַם זֶה. הוּא בִּשְׁבִיל שֶׁהָרְשָׁעִים מַפְרִידִים הַיֵּצֶר הָרַע מִיֵּצֶר הַטּוֹב. וּמִתְדַבְּקִים בַּיֵּצֶר הָרַע. רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹקֶיךְ בְּכָל לְבָבְךְ וּבְכָל נַפְשְׁךְ וּבְכָל מְאֹדֶךְ, כְּעֵין זֶה, גַּם כָּאן נִרְמָז יִחוּד הַקָּדוֹשׁ, וְאַזְהָרָה הוּא לָאָדָם לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כָּרָאוּי, בְּאַהֲבָה עֶלְיוֹנָה. בְּכָל לְבָבְךְ: הַיְנוּ בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךְ, זֶהוּ יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁנִּקְרָא יֵצֶר הַטּוֹב וְיֵצֶר הָרַע. וּבְכָל נַפְשְׁךְ, זֶהוּ נֶפֶשׁ דָּוִד שֶׁנִּתְּנָה בֵּינֵיהֶם. וּבְכָל מְאֹדֶךְ, הַיְנוּ לִכְלל אוֹתָם, הַיָּמִין וְהַשְׂמֹאל, לְמַעְלָה, בַּמָּקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ שִׁעוּר. כָּאן הוּא הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם לֶאֱהוֹב אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ שֶׁצָרִיךְ:
הלכה פסוקה
א. מִי שֶׁאָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵּרֵךְ. אִם נִזְכַּר קדֶם שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמַּאֲכָל שֶׁבְּמֵעָיו חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. נִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן בְּמֵעָיו אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ לָכֵן אִם נֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְלֹא יָדַע אִם בֵּרֵךְ אוֹ אִם לֹא בֵּרֵךְ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. וְהוּא שֶׁלֹּא נִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו:
ב. חֲמִשָּׁה מִינִין הֵן: הַחִטִּין וְהַשְּׂעוֹרִין וְהַכֻּסְמִין וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן. הַכֻּסְמִין מִמִּין הַחִטִּין וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן מִמִּין הַשְּׂעוֹרִין. וַחֲמִשָּׁה מִינִין הָאֵלּוּ כְּשֶׁהֵן שִׁבֳּלִים נִקְרָאִים תְּבוּאָה בְּכָל מָקוֹם וְאַחַר שֶׁדָּשִׁין וְזוֹרִין אוֹתָן נִקְרָאִין דָּגָן וּכְשֶׁטּוֹחֲנִין אוֹתָן וְלָשִׁין אֶת קִמְחָן וְאוֹפִין אוֹתָן נִקְרָאִים פַּת. וְהַפַּת הַנַּעֲשֶׂה מֵאֶחָד מֵהֶן הִיא הַנִּקְרֵאת פַּת בְּכָל מָקוֹם בְּלֹא לִוּוּי:
If one forgot to say Grace after a meal, and became aware of the omission before the meal was digested*as long as he is not hungry. he goes back and recites Grace. Once the food has been digested, he does not go back to say Grace. So too, if he has forgotten whether he had said Grace or not, he recites it as long as the meal is not yet digested.
There are five species of grain;—wheat, barley, spelt, oats and rye. Spelt belongs to the wheat species; oats and rye belong to the barley species. As long as they are in the ear, these five species are everywhere called produce. After having been threshed and winnowed, they are termed grain. When they have been ground and the meal has been kneaded and baked, the product is called bread. The bread made of any of these species is everywhere styled bread without qualification.
מוסר
אֶחָד הָיָה מְצַעֵר אֶת הֶחָכָם וְאָמְרוּ לְחָכָם כַּמָּה גָּדוֹל עֲוֹן אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁמְּצַעַרְךָ עַל לֹא פֶּשַׁע. אָמַר לוֹ הֶחָכָם: אֵינִי מַפְשִׁיעוֹ אֶלָּא עֲוֹנוֹתַי עָשׂוּ לִי. אָמַר: מִצְוָה לְךָ לְהַעֲנִישׁוֹ וּלְקַלְּלוֹ. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן הָיִיתִי מַעֲנִישׁ וּמְקַלֵּל אֶת עַצְמִי כִּי עֲוֹנוֹתַי גָּרְמוּ לְצַעַר זֶה שֶׁהֲרֵי אָמַר הַכָּתוּב: הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ. אָמַר יְהוּדָה: בָּרוּר לִי שֶׁאֶחָד מֵעֲבָדֶיךָ שָׂם הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחְתּוֹ אֶלָּא עֲוֹנֵנוּ גָּרַם שֶׁבָּא לָנוּ לְצַעַר, לָכֵן כְּשֶׁקִּלֵּל שִׁמְעִי אֶת דָּוִד אָמַר דָוִד (ש''ב טז) הַנִּיחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי ה' אָמַר לוֹ וַעֲוֹנִי גָּרַם, אִם לֹא הָיִיתִי חוֹטֵא לֹא בָּא אַמְנוֹן לִשְׁכַּב עִם תָּמָר וְלֹא הָיָה אַבְשָׁלוֹם מוֹרֵד בְּאָבִיו וְשׁוֹכֵב עִם נְשֵׁי אָבִיו, לְפִיכָךְ מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חַי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו: שְׁלֹשָה אֵינָן נוֹדָעִים אֶלָּא בִּשְׁלשָׁה דְּבָרִים הֶעָנָו בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ וְהַגִּבּוֹר בַּמִּלְחָמָה וְהָאוֹהֵב בִּשְׁעַת הַצֹרֶךְ: