תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
יז (יז) וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד׃
וְלָא יַסְגֵּי לֵיהּ נְשִׁין וְלָא יִטְעֵי לִבֵּיהּ וְכַסְפָּא וְדַהֲבָא לָא יַסְגֵּי לֵיהּ לַחֲדָא:
(יח) וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֖י הַכֹּהֲנִ֥ים הַלְוִיִּֽם׃
וִיהֵי כְמִתְּבֵיהּ עַל כָּרְסָא מַלְכוּתֵיהּ וְיִכְתּוֹב לֵיהּ יָת פַּתְשֶׁגֶן אוֹרַיְתָא הָדָא עַל סִפְרָא מִן קֳדָם כָּהֲנַיָּא לֵוָאֵי:
(יט) וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כׇּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹ֠ר אֶֽת־כׇּל־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם׃
וּתְהֵי עִמֵּיהּ וִיהֵי קָרֵי בֵיהּ כָּל יוֹמֵי חַיּוֹהִי בְּדִיל דְּיֵלַף לְמִדְחַל קֳדָם יְיָ אֶלָהֵיהּ לְמִטַּר יָת כָּל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְתָא הָדָא וְיָת קְיָמַיָּא הָאִלֵּין לְמֶעְבָּדְהוֹן:
(כ) לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֩עַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}
בְּדִיל דְּלָא יְרִים לִבֵּיהּ מֵאֲחוֹהִי וּבְדִיל דְּלָא יִסְטֵי מִן תַּפְקֶדְתָּא יַמִּינָא וּשְׂמָאלָא בְּדִיל דְּיוֹרֵךְ יוֹמִין עַל מַלְכוּתֵיהּ הוּא וּבְנוֹהִי בְּגוֹ יִשְׂרָאֵל:
יח (א) לֹֽא־יִ֠הְיֶ֠ה לַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם כׇּל־שֵׁ֧בֶט לֵוִ֛י חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִם־יִשְׂרָאֵ֑ל אִשֵּׁ֧י יְהֹוָ֛ה וְנַחֲלָת֖וֹ יֹאכֵלֽוּן׃
לָא יְהֵי לְכָהֲנַיָּא לֵוָאֵי כָּל שִׁבְטָא דְלֵוִי חֳלָק וְאַחֲסָנָא עִם יִשְׂרָאֵל קֻרְבָּנַיָּא דַיְיָ וְאַחֲסַנְתֵּיהּ יֵיכְלוּן:
17 (17) Neither shall he multiply wives to himself, that his heart turn not away: neither shall he greatly multiply to himself silver and gold.
(18) And it shall be, when he sits upon the throne of his kingdom, that he shall write for himself a copy of this Tora in a book out of that which is before the priests the Levites:
(19) and it shall be with him, and he shall read therein all the days of his life: that he may learn to fear the Lord his God, to keep all the words of this Tora and these statutes, to do them:
(20) that his heart be not lifted up above his brethren, and that he turn not aside from the commandment, to the right hand, or to the left: to the end that he may prolong his days in his kingdom, he, and his children, in the midst of Yisra᾽el.
18 (1) The priests the Levites, all the tribe of Levi, shall have no part or inheritance with Yisra᾽el: the offerings of the Lord made by fire, and his dues shall they eat.
נביאים
נב (י) חָשַׂ֤ף יְהֹוָה֙ אֶת־זְר֣וֹעַ קׇדְשׁ֔וֹ לְעֵינֵ֖י כׇּל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאוּ֙ כׇּל־אַפְסֵי־אָ֔רֶץ אֵ֖ת יְשׁוּעַ֥ת אֱלֹהֵֽינוּ׃ {ס}
גַלֵא יְיָ יַת דְרַע קוּדְשֵׁהּ לְעֵינֵי כָּל עַמְמַיָא וְיֶחֱזוּן כָּל דְבִסְיָפֵי אַרְעָא יַת פּוּרְקָנָא דֶאֱלָהָנָא:
(יא) ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ צְא֣וּ מִשָּׁ֔ם טָמֵ֖א אַל־תִּגָּ֑עוּ צְא֣וּ מִתּוֹכָ֔הּ הִבָּ֕רוּ נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֥י יְהֹוָֽה׃
אִתְפְּרַשׁוּ אִתְפְּרַשׁוּ פּוּקוּ מִתַּמָן בִּמְסָאָב לָא תִקְרְבוּן פּוּקוּ מִגַוָהּ אִתְבְּחָרוּ נַטְלֵי מָנֵי בֵית מַקְדְשָׁא דַיָי:
(יב) כִּ֣י לֹ֤א בְחִפָּזוֹן֙ תֵּצֵ֔אוּ וּבִמְנוּסָ֖ה לֹ֣א תֵלֵכ֑וּן כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיכֶם֙ יְהֹוָ֔ה וּמְאַסִּפְכֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}
אֲרֵי לָא בִּבְהִילוּ תִּפְּקוּן מִבֵּינֵי עַמְמַיָא וּבְעֵירוֹקֵי לָא תִתּוֹבְלוּן לְאַרְעֲכוֹן אֲרֵי מְדַבֵּר קֳדָמֵיכוֹן יְיָ וַעֲתִיד לְכַנָשָׁא גַלְוַתְכוֹן אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל:
(יג) הִנֵּ֥ה יַשְׂכִּ֖יל עַבְדִּ֑י יָר֧וּם וְנִשָּׂ֛א וְגָבַ֖הּ מְאֹֽד׃
הָא יַצְלַח עַבְדִי מְשִׁיחָא יְרוּם וְיִסְגֵי וְיִתְקוֹף לַחֲדָא:
(יד) כַּאֲשֶׁ֨ר שָׁמְמ֤וּ עָלֶ֙יךָ֙ רַבִּ֔ים כֵּן־מִשְׁחַ֥ת מֵאִ֖ישׁ מַרְאֵ֑הוּ וְתֹאֲר֖וֹ מִבְּנֵ֥י אָדָֽם׃
כְּמָא דִסְבַרוּ לֵיהּ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹמִין סַגִיאִין דַהֲוָה חֲשִׁיךְ בֵּינֵי עַמְמַיָא חֶזְוֵהוֹן וְזִיוְהוֹן מִבְּנֵי אֱנָשָׁא:
52 (10) the Lord has made bare his holy arm in the eyes of all the nations; and all the ends of the earth shall see the salvation of our God.
(11) Depart, depart, go out from there, touch no unclean thing: go out of the midst of her; be clean, you that bear the vessels of the Lord.
(12) For you shall not go out with haste, nor go by flight: for the Lord will go before you; and the God of Yisra᾽el will be your rearguard.
(13) Behold, my servant shall prosper, he shall be exalted and extolled, and be very high.
(14) Just as many were astonished at thee; saying, Surely his visage is too marred to be that of a man, and his form, to be that of the sons of men:
כתובים
קט (ד) תַּֽחַת־אַהֲבָתִ֥י יִשְׂטְנ֗וּנִי וַאֲנִ֥י תְפִלָּֽה׃
חֲלַף דִי רְחִמֵית סְטַנוּ לִי וַאֲנָא אֲצַלֵי:
(ה) וַיָּ֘שִׂ֤ימוּ עָלַ֣י רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה וְ֝שִׂנְאָ֗ה תַּ֣חַת אַהֲבָתִֽי׃
וְשַׁווּן עֲלַי בִּישְׁתָּא חֲלַף טָבָא וְסִנְאֲתָא חֲלַף דִרְחִימֵית:
(ו) הַפְקֵ֣ד עָלָ֣יו רָשָׁ֑ע וְ֝שָׂטָ֗ן יַעֲמֹ֥ד עַל־יְמִינֽוֹ׃
אַסְעַר עֲלוֹי רַשִׁיעָא וְסִיטְנָא יְקוּם עַל יְמִינֵיהּ:
(ז) בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ יֵצֵ֣א רָשָׁ֑ע וּ֝תְפִלָּת֗וֹ תִּֽהְיֶ֥ה לַחֲטָאָֽה׃
בְּאִדַיְנֵיהּ יִפּוֹק חַיָב וּצְלוֹתֵיהּ תְּהֵי לְחוֹבְתָא:
(ח) יִֽהְיוּ־יָמָ֥יו מְעַטִּ֑ים פְּ֝קֻדָּת֗וֹ יִקַּ֥ח אַחֵֽר׃
יְהוֹן יוֹמוֹי קַלִילִין מִנְיַן שְׁנוֹי יֵירָת אוֹחֲרָן:
109 (4) In return for my love they are my accusers; whilst I have nothing but prayer.
(5) And they have repaid me evil for good, and hatred for my love, saying:
(6) Set a wicked man over him: and let an adversary stand at his right hand.
(7) When he shall be judged, let him be condemned: and let his prayer be turned into sin.
(8) Let his days be few; and let another take his possessions.
משנה
א. מַעְשַׂר בְּהֵמָה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, בַּחֻלִּין אֲבָל לֹא בַמֻּקְדָּשִׁין. וְנוֹהֵג בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִים מִזֶּה עַל זֶה. בַּכְּבָשִׂים וּבָעִזִּים, וּמִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶּה. בֶּחָדָשׁ, וּבַיָּשָׁן, וְאֵינָן מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶּה. שֶׁהָיָה בַּדִּין, מָה אִם הֶחָדָשׁ וְהַיָּשָׁן שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה, אֵין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים שֶׁהֵם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׂרוּ מִזֶּה עַל זֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא כז), וָצֹאן, מִשְׁמָע כָּל צֹאן, אֶחָד:
ב. מַעְשַׂר בְּהֵמָה מִצְטָרֵף כִּמְלֹא רֶגֶל בְּהֵמָה רוֹעָה. וְכַמָּה הִיא רֶגֶל בְּהֵמָה רוֹעָה, שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל. הָיָה בֵּין אֵלּוּ לְאֵלּוּ שְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם מִיל, אֵינָן מִצְטָרְפִין. הָיָה לוֹ בָאֶמְצָע, מֵבִיא וּמְעַשְּׂרָן בָּאֶמְצָע. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַיַּרְדֵּן מַפְסִיק לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה:
ג. הַלָּקוּחַ אוֹ שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה, פָּטוּר מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה. הָאַחִים הַשֻּׁתָּפִין שֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, פְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה. וְשֶׁחַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה, פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן. קָנוּ מִתְּפוּסַת הַבַּיִת, חַיָּבִין. וְאִם לָאו, פְּטוּרִין. חָלְקוּ וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ, חַיָּבִּין בַּקָּלְבּוֹן וּפְטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה:
ד. הַכֹּל נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר, חוּץ מִן הַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹפֶן, וּמְחֻסַּר זְמָן, וְיָתוֹם. אֵיזֶהוּ יָתוֹם, כּל שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ אוֹ שֶׁנִּשְׁחָטָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נִשְׁחֲטָה אִמּוֹ וְהַשֶּׁלַח קַיָּם, אֵין זֶה יָתוֹם:
ה. שָׁלשׁ גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה, בִּפְרוֹס הַפֶּסַח, בִּפְרוֹס הָעֲצֶרֶת, בִּפְרוֹס הֶחָג, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְאָב. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּאֶחָד בְּסִיוָן, בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל. וְלָמָּה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ הִקְדִּימוּהוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶאֱלוּל. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הָאֱלוּלִיִּין מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן:
ו. כָּל הַנּוֹלָדִים מֵאֶחָד בְּתִשְׁרֵי עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין. חֲמִשָּׁה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֵינָן מִצְטָרְפִין. חֲמִשָּׁה לִפְנֵי הַגֹּרֶן וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר הַגֹּרֶן, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שָׁלשׁ גְּרָנוֹת לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה, שֶׁעַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַגֹּרֶן, מֻתָּר לִמְכּוֹר וְלִשְׁחוֹט. הִגִּיעַ הַגֹּרֶן, לֹא יִשְׁחוֹט. וְאִם שָׁחַט, פָּטוּר:
ז. כֵּיצַד מְעַשְּׂרָן, כּוֹנְסָן לַדִּיר וְעוֹשֶׂה לָהֶן פֶּתַח קָטָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁנַיִם יְכוֹלִין לָצֵאת כְּאַחַת, וּמוֹנֶה בַשֵּׁבֶט, אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה, וְהַיוֹצֵא עֲשִׂירִי סוֹקְרוֹ בְסִקְרָא וְאוֹמֵר הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. לֹא סְקָרוֹ בְסִקְרָא וְלֹא מְנָאָם בַּשֵּׁבֶט, אוֹ שֶׁמְּנָאָם רְבוּצִים, אוֹ עוֹמְדִים, הֲרֵי אֵלּוּ מְעֻשָּׂרִים, הָיָה לוֹ מֵאָה וְנָטַל עֲשָׂרָה, עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד, אֵין זֶה מַעֲשֵׂר. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר, קָפַץ (אֶחָד) מִן הַמְּנוּיִין לְתוֹכָן, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. מִן הַמְעֻשָּׂרִים לְתוֹכָן, כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים:
ח. יָצְאוּ שְׁנַיִם כְּאֶחָד, מוֹנֶה אוֹתָן שְׁנַיִם שְׁנָיִם. מְנָאָן אֶחָד, תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקֻלְקָלִין. יָצְאוּ תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי כְּאַחַת, תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקֻלְקָלִין. קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי, שְׁלָשְׁתָּן מְקֻדָּשִׁין. הַתְּשִׁיעִי נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ, וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר, וְאַחַד עָשָׂר קָרֵב שְׁלָמִים וְעוֹשֶׂה תְמוּרָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וְכִי יֵשׁ תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְמוּרָה. אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, אִלּוּ הָיָה תְמוּרָה, לֹא הָיָה קָרֵב. קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וּלְאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי, אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁלֹּא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מִמֶּנּוּ, אֵין אַחַד עָשָׂר מְקֻדָּשׁ:
1. The mitzva of animal tithe is in effect both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, in the presence of, i.e., in the time of, the Temple and not in the presence of the Temple. It is in effect with regard to non-sacred animals but not with regard to sacrificial animals. And it is in effect with regard to the herd and the flock, but they are not tithed from one for the other; and it is in effect with regard to sheep and goats, and they are tithed from one for the other. And it is in effect with regard to animals from the new flock and with regard to animals from the old flock, but they are not tithed from one for the other. As by right, it should be inferred: If in the case of animals from the new flock and the old flock, which do not carry the prohibition of mating diverse kinds when mated with each other because they are one species, are nevertheless not tithed from one for the other, then with regard to sheep and goats, which do carry the prohibition of mating diverse kinds when mated with each other, is it not right that they will not be tithed from one for the other? Therefore, the verse states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32), indicating that with regard to animal tithe, all animals that are included in the term flock are one species.
2. Animals subject to the obligation of animal tithe join together if the distance between them is no greater than the distance that a grazing animal can walk and still be tended by one shepherd. And how much is the distance that a grazing animal walks? It is sixteen mil. If the distance between these animals and those animals was thirty-two mil they do not join together. If he also had animals in the middle of that distance of thirty-two mil, he brings all three flocks to a pen and tithes them in the middle. Rabbi Meir says: The Jordan River divides between animals on two sides of the river with regard to animal tithe, even if the distance between them is minimal.
3. One who purchases an animal or has an animal that was given to him as a gift is exempt from separating animal tithe. With regard to brothers and partners, i.e., brothers who are partners in the inheritance of their father, when they are obligated to add the premium [bakalbon] to their annual half-shekel payment to the Temple they are exempt from animal tithe. Conversely, those whose halakhic status is like that of sons who are supported by their father and are obligated to separate animal tithe are exempt from adding the premium. The mishna clarifies: If the brothers acquired the animals through inheritance from the property in the possession of their father’s house they are obligated in animal tithe; but if not, they are exempt. How so? If they divided the inheritance between them and then reentered a partnership, they are obligated to add the premium and are exempt from animal tithe.
4. All cattle, sheep, and goats enter the pen to be tithed, except for an animal crossbred from diverse kinds, e.g., a hybrid of a goat and a sheep; a tereifa; an animal born by caesarean section; one whose time has not yet arrived, i.e., that is younger than eight days old, which is when animals become eligible for sacrifice; and an orphan. And what is an orphan? It is any animal whose mother died or was slaughtered while giving birth to it and thereafter completed giving birth to it. Rabbi Yehoshua says: Even if its mother was slaughtered but its hide exists at birth, i.e., if the mother’s hide is present after the birth, this is not an orphan.
5. There are three times during the year designated for gathering the animals that were born since the last date for animal tithe: Adjacent to Passover, and adjacent to Shavuot, and adjacent to Sukkot. And those are the gathering times for animal tithe; this is the statement of Rabbi Akiva. Ben Azzai says the dates are: On the twenty-ninth of Adar, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Av. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say that the dates are: On the first of Nisan, on the first of Sivan, and on the twenty-ninth of Elul. And why did Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say the twenty-ninth of Elul, and why did they not say the first of Tishrei? It is due to the fact that the first of Tishrei is the festival of Rosh HaShana, and one cannot tithe on a Festival. Consequently, they brought it earlier, to the twenty-ninth of Elul. Rabbi Meir says: The beginning of the new year for animal tithe is on the first of Elul. Ben Azzai says: The animals born in Elul are tithed by themselves, due to the uncertainty as to whether the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, i.e., that the new year begins on the first of Elul, or in accordance with the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, which would mean that the new year begins on the first of Tishrei.
6. According to the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, with regard to all animals that are born from the first of Tishrei until the twenty-ninth of Elul, those animals join to be tithed together. If five were born before Rosh HaShana and five after Rosh HaShana, those animals do not join to be tithed together. If five were born before a time designated for gathering and five after that time designated for gathering, those animals join to be tithed together. If so, why were three times stated for gathering the animals for animal tithe? The reason is that until the time designated for gathering arrives it is permitted to sell and slaughter the animals. Once the time designated for gathering arrives one may not slaughter those animals before tithing them; but if he slaughtered an animal without tithing it he is exempt.
7. In what manner does one tithe the animals? He gathers them in a pen and provides them with a small, i.e., narrow, opening, so that two animals will not be able to emerge together. And he counts the animals as they emerge: One, two, three, four, five, six, seven, eight, nine; and he paints the animal that emerges tenth with red paint and declares: This is tithe. Even if he did not paint it with red paint, or if he did not count the animals with a rod in accordance with the verse: “Whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32), or if he counted the animals when they were prone or standing in place and did not make them pass through a narrow opening, these animals are tithed after the fact. But if he had one hundred animals and he took ten as tithe, or if he had ten animals and he simply took one as tithe, that is not tithe, as he did not count them one by one until reaching ten. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: In that case too, it is tithe. If before the owner completed tithing his animals, one of those already counted jumped back into the pen among the animals that had not yet been counted, all those in the pen are exempt from being tithed, as each of them might be the animal that was already counted. If one of those animals that had been tithed, i.e., designated as the tenth, jumped back into the pen among the animals that had not yet been counted, creating uncertainty with regard to all the animals there which was the animal tithe, all the animals must graze until they become unfit for sacrifice, and each of them may be eaten in its blemished state by its owner once it develops a blemish.
8. If two animals emerged as one, one counts them as twos, i.e., as though they came out one after the other. If he mistakenly counted two of the animals at the beginning or in the middle of the ten as one, and then continued his count, the ninth and the tenth are flawed, as he called the tenth: Ninth, and he called the eleventh: Tenth. If he mistakenly called the ninth: Tenth, and the tenth: Ninth, and the eleventh: Tenth, the three of them are sacred, although each has a different halakhic status. The ninth is eaten in its blemished state; and the tenth is animal tithe, which is sacrificed in the Temple and eaten by its owner; and the eleventh is sacrificed as a peace offering, from which the breast and the thigh are given to the priest. And the eleventh renders a non-sacred animal that is exchanged for the peace offering consecrated as a substitute and he sacrifices it as a peace offering; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda said: The eleventh animal itself, which he called tenth, is a substitute for animal tithe, and does a substitute render another animal a substitute? Everyone agrees that a substitute is created only in exchange for an originally consecrated animal. The Sages said in the name of Rabbi Meir: The eleventh animal is not considered a substitute for the animal tithe, since if it were a substitute it would not be sacrificed, as the substitute for an animal tithe is not sacrificed. If one called the ninth animal: Tenth, and the tenth: Tenth, and the eleventh: Tenth, the eleventh is not consecrated. This is the principle: In any situation where the name of the tenth was not removed from the tenth animal, the eleventh that was called the tenth is not consecrated.
גמרא
תָּנוּ רַבָּנָן: בְּאֵיזֶה צַד מְעַשֵּׂר כּוֹנְסָן לְדִיר וְעוֹשֶׂה לָהֶם פֶּתַח קָטָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁנַיִם יְכוֹלִין לָצֵאת כְּאֶחָד אִמּוֹתֵיהֶם מִבַּחוּץ וְהֵם מִבִּפְנִים וְגוֹעוֹת וְיוֹצְאוֹת לִקְרַאת אִמָּן. וְלִפְקִינְהוּ אִינְהוּ יַעֲבוֹר כְּתִיב וְלֹא שֶׁיַּעֲבִירוּהוּ. וְלִשְׁדֵי לְהוּ יַרְקָא וְלִיפְקוּ לְוָתֵהּ. אָמַר רַב הוּנָא: גְּזֵרָה מִשּׁוּם לָקוּחַ וּמִשּׁוּם יָתוֹם. תָּנוּ רַבָּנָן (ויקרא כז): כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט פְּרָט לִטְרֵפָה שֶׁאֵינָהּ עוֹבֶרֶת תַּחַת הַשָּׁבֶט מִצְוָה לִמְנוֹתָן בַּשָּׁבֶט. לֹא מְנָאָן בַּשָּׁבֶט אוֹ שֶׁמְּנָאָן רְבוּצִים אוֹ עוֹמְדִים מִנַּיִן. תַּלְמוּד לוֹמַר: עֲשִׂירִי קדֶשׁ. מִכָּל מָקוֹם. וְאֵין לִי אֶלָּא שֶׁקָּרָא שְׁמוֹ עֲשִׂירִי. לֹא קָרָא שְׁמוֹ עֲשִׂירִי מִנַּיִן. תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָיָה קדֶשׁ מִכָּל מָקוֹם. יָכוֹל, הָיוּ לוֹ מֵאָה וְנָטַל עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד, יָכוֹל יִהְיוּ מְעֻשָּׂרִין. תַּלְמוּד לוֹמַר: עֲשִׂירִי. וְאֵין זֶה עֲשִׂירִי. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. מַאי טַעֲמֵהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לֵהּ כְּאַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן גּוֹמֵל דְּתַנְיָא אַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן גּוֹמֵל אוֹמֵר (במדבר יח) וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם בִּשְׁתֵּי תְּרוּמוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַחַת תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וְאַחַת תְּרוּמַת מַעֲשֵר. כְּשֵׁם שֶׁתְּרוּמָה גְּדוֹלָה נִטֶּלֶת בְּאֹמֶד וּבְמַחֲשָׁבָה אַף תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר נִטֶּלֶת בְּאֹמֶד וּבְמַחֲשָׁבָה וּמַעֲשֵׂר קַרְיֵהּ רַחֲמָנָא תְּרוּמָה. דִּכְתִיב (שם) כִּי אֶת מַעֲשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִים לְנַחֲלָה וְאִתְקַשׁ מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה לְמַעֲשֵׂר דָּגָן. מַה מַּעֲשֵׂר דָּגָן נִטָּל בְּאֹמֶד וּבְמַחֲשָׁבָה, אַף מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה נִטָּל בְּאֹמֶד וּבְמַחֲשָׁבָה:
GEMARA: The Sages taught in a baraita: In what manner does one tithe his animals? He gathers them in a pen and provides them with a small, i.e., narrow, opening so that two animals will not be able to emerge together. The mothers of those animals stand outside, and the newborn animals to be tithed are inside the pen. And the mothers bleat and the young ones emerge toward their mothers.
The Gemara asks: But why is it performed this way? Let the owner simply make them emerge from the pen by pushing them. The Gemara answers that it is written: “Whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32). This means that the animal must pass under the rod of its own volition, and not that one will cause it to pass by pushing it out of the pen.
The Gemara asks: But why not simply throw the animals a vegetable outside the pen, and they will go out toward it to eat it? Rav Huna said: The use of the mothers is a rabbinic decree due to a purchased animal and due to an orphan, i.e., a baby animal whose mother died before it was born. Neither of these animals is subject to tithing. Since neither a purchased animal nor an orphaned animal will have its mother outside calling to it, these animals will remain in the pen and will not be tithed accidentally.
The Sages taught in a baraita: “Whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32); this teaches that all animals may be sanctified as animal tithe, excluding a tereifa, as on account of its physical state it does not pass under the rod. The phrase “under the rod” teaches that it is a mitzva to count them with a rod. If one did not count them with a rod, or he counted them when they were prone or standing, from where is it derived that the tenth animal is nevertheless sanctified? The verse states: “The tenth shall be sacred,” indicating that the tenth animal is sacred in any case, even if it was not tithed correctly.
The baraita continues: And I have derived only that an animal that one explicitly called by the name of the tenth one is the animal tithe. From where do I derive that the tenth animal is sanctified even if one did not explicitly call it the tenth one? The verse states: “Shall be sacred.” This teaches that it shall be sacred in any case, even if it was not called the tenth. One might have thought with regard to one who had one hundred animals and simply took ten of them without counting them, or one who had ten animals and took one of them without counting, one might have thought that they should be considered tithed. Therefore, the verse states: “The tenth,” and this animal that he removed is not the tenth, as he did not count the animals. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Even if he simply removed one animal from ten without counting, that animal is tithe.
The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? The Gemara answers: He holds in accordance with the opinion of Abba Elazar ben Gomel. As it is taught in a baraita that Abba Elazar ben Gomel says with regard to the verse: “And your teruma shall be reckoned to you as though it were the grain of the threshing floor” (Numbers 18:27), that in using the plural form of the term “your,” the verse speaks about two terumot. One is standard teruma, i.e. the grain of the threshing floor, and the other one is teruma of the tithe. The verse equates these two terumot.
Abba Elazar ben Gomel explains: Just as standard teruma is taken by estimate, as there is no requirement for the amount separated to be measured precisely, and it can be taken by thought, as one is not required to physically separate it before consuming the remaining produce,
so too, teruma of the tithe may be taken by estimate and by thought. And this ruling of Abba Elazar ben Gomel’s also applies to tithes of the grain, because the Merciful One calls tithe “teruma,” as it is written: “For the tithe of the children of Israel, which they set apart as teruma for the Lord, I have given to the Levites for an inheritance” (Numbers 18:24). And animal tithe is juxtaposed to grain tithe, as is derived from the verse: “You shall tithe a tithe” (Deuteronomy 14:22; see 53b). Just as grain tithe is separated by estimate and by thought, so too, animal tithe is separated by estimate and by thought. For this reason, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, maintains that even with regard to an animal that was not counted, if it was separated as tithe the separation is valid.
זוהר
פָּתַח וְאָמַר (תהלים נא) כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. כַּמָּה אִית לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא לְאִסְתַּמְּרָא מֵחוֹבַיְהוּ מִקַּמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּהָא לְבָתַר דְּחָטָא בַּר נָשׁ רָשִׁים הוּא חוֹבֵהּ לְעֵלָּא וְלָא אִתְמַחָק בַּר בְּתֻקְפָּא דִּתְיוּבְתָּא סַגְיָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (ירמיה ב) כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בּוֹרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי. תָּא חֲזֵי כֵּיוָן דְּחָב בַּר נָשׁ קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זִמְנָא חֲדָא עָבִיד רְשִׁימוּ וְכַד חָב בֵּהּ זִמְנָא תִּנְיָנָא אִתְתַּקַּף הַהוּא רְשִׁימוּ יָתִיר חָב בֵּהּ זִמְנָא תְּלִיתָאָה אִתְפַּשָּׁט הַהוּא כִּתְמָא מִסִטְרָא דָּא לְסִטְרָא דָּא כְּדֵין כְּתִיב (שם) נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי. תָּא חֲזֵי דָּוִד מַלְכָּא כֵּיוָן דְּחָב קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל עִסְקָא דְּבַת שֶׁבַע חָשִׁיב דְּהַהוּא חוֹבָא אִתְרַשִּׁים עֲלֵהּ לְעָלְמִין מַה כְּתִיב (שמואל ב' יב) גַּם יְיָ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת. אַעֲבַר הַהוּא רְשִׁימוּ מִקַּמֵּהּ. אָמַר לֵהּ רַבִּי אַבָּא וְהָא תָּנֵינָן דְּבַת שֶׁבַע דִּילֵיהּ דְּדָוִד מַלְכָּא הֲוַת מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרִי עָלְמָא אֲמַאי יָהֲבָה קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאוּרִיָּה הַחִתִּי מִן קַדְמַת דְּנָא אָמַר לֵהּ הָכִי אוֹרְחוֹי דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַף עַל גַּב דְּאִתְּתָא אַזְמִינָא לֵהּ לְבַר נָשׁ לְמֶהֱוֵי דִּילֵיהּ אַקְדִּים אָחֳרָא וְנָסִיב לֵהּ עַד דְּמָטָא זִמְנֵהּ דְּהָא כֵּיוָן דְּמָטָא זִמְנֵהּ אִתְדַחְיָא הַאי דְּנָסִיב לֵהּ מִקַּמֵּי הַאי אָחֳרָא דְּאָתֵי לְבָתַר וְאִסְתַּלַּק מֵעָלְמָא וְקָשֵׁי קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַעֲבָרָא לֵהּ מֵעָלְמָא עַד דְּלָא מָטֵי זִמְנֵהּ מִקַּמֵּי הַאי אָחֳרָא וְרָזָא דְּבַת שֶׁבַע דְּאִתְיְהִיבַת לְאוּרִיָּה הַחִתִּי (כִּדְאֲמָרָן) בְּקַדְמִיתָא פּוּק וְדוּק וְתִשְׁכַּח אֲמַּאי אִתְיְהִיבָת אַרְעָא קַדִּישָׁא לִכְנַעַן עַד לָא יֵיתוּן יִשְׂרָאֵל וְתִשְׁכַּח מִלָּה דָּא וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא אִיהוּ וּמִלָּה חֲדָא. תָּא חֲזֵי דָּוִד אַף עַל גַּב דְּאוֹדֵי עַל חוֹבֵי וְתָב בִּתְיּוּבְתָּא לָא אַעְדֵּי לִבֵּהּ וּרְעוּתֵהּ מֵאִנוּן חוֹבִין דְּחָב וּמֵהַהוּא חוֹבָא דְּבַת שֶׁבַע בְּגִין דְּדָחִיל עֲלַיְהוּ תָּדִיר דִּלְמָא גָּרַם חַד מִנַּיְהוּ וִיקַטְרֵג עֲלֵיהּ בְּשַׁעְתָּא דְּסַכָּנָה וּבְגִין כָּךְ לָא אַנְשֵׁי לוֹן מִנֵּהּ וּמֵרְעוּתֵיהּ. דָּבָר אַחֵר כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדַע כֻּלְּהוּ דַּרְגִין דְּתַלְיָן בְּהוּ חוֹבֵי בְּנֵי נָשָׁא אֲנִי אֵדַע וְחַטָּאתִי נֶגְדִי תָּמִיד. דָּא פְּגִימוּ דְּסִיהֲרָא דְּלָא נָפְקַת מִמְּסָאֲבוּתָא עַד דְּאָתָא שְׁלֹמֹה וְאִתְנְּהִירַת בְּאַשְׁלָמוּתָא וּכְדֵין אִתְבַּסָם עָלְמָא וִיתִיבוּ יִשְׂרָאֵל לְרָחֲצָן דִּכְתִיב (מלכים א' ה') וַיֵּשְׁבוּ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ. וְעִם כָּל דָּא וְחַטָּאתִי נֶגְדִי תָמִיד וְלָא אִתְפַּסָק מֵעָלְמָא עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְזִמְנָא דְּאָתֵי כְּמָה דְּאִתְּמַר (זכריה יג) וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ:
פָּתַח וְאָמַר, כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְגוֹ': כַּמָּה יֵשׁ לָהֶם לִבְנֵי אָדָם לְהִשָּׁמֵר מִפְּנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם. כִּי לְאַחַר שֶׁחָטָא הָאָדָם נִרְשָׁם עֲוֹנוֹ לְמַעְלָה, וְאֵינוֹ נִמְחָק, רַק בְּתֻקְפָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה. כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַנֶּתֶר וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא הָאָדָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, פַּעַם אַחַת עוֹשֶׂה רֹשֶם, וּכְשֶׁחָטָא בּוֹ בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה מִתְחַזֵּק הָרֹשֶם יוֹתֵר, חָטָא בּוֹ פַּעַם שְׁלִישִׁית, מִתְפַּשֵּׁט אוֹתוֹ כֶּתֶם מֵעֵבֶר אֶל עֵבֶר, אָז כָּתוּב נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי. בֹּא וּרְאֵה, דָּוִד הַמֶּלֶךְ, כֵּיוָן שֶׁחָטָא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעִנְיָן בַּת שֶׁבַע, חָשַׁב, שֶׁחֵטְא זֶה רָשַׁם עָלָיו לְעוֹלָם. מַה כָּתוּב, גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךְ לֹא תָמוּת. לְהוֹרוֹת שֶׁהֱעֶבִיר אוֹתוֹ הָרֹשֶם מִפָּנָיו. אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, וַהֲרֵי לָמַדְנוּ, שֶׁבַּת שֶׁבַע, שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיְתָה, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אִם כֵּן, לָמָּה נְתָנָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוּרִיָּה הַחִתִּי מִקֹּדֶם לָכֵן. אָמַר לוֹ, כָּךְ דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁהָאִשָּׁה מְזֻמֶּנֶת לְהָאָדָם לִהְיוֹת שֶׁלּוֹ, מַקְדִּימוֹ אַחֵר וְנוֹשֵׂא אוֹתָהּ מִקֹּדֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל זֶה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ, נִדְחָה זֶה שֶׁנָּשָׂא אוֹתָהּ, מִפְּנֵי זֶה הַשֵּׁנִי שֶׁבָּא אַחַר כָּךְ, וּמִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם. וְקָשֶׁה הַדָּבָר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲבִירוֹ מֵהָעוֹלָם, מִפְּנֵי הַשֵּׁנִי, לִפְנֵי זְמַנּוֹ. וְהַסּוֹד שֶׁבַּת שֶׁבַע נִתְּנָה מִקֹּדֶם לְאוּרִיָּה הַחִתִּי, צֵא וְדוֹק, וְתִמְצָא לָמָּה נִתְּנָה אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ לִכְנַעַן מִקֹּדֶם שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל, וְאָז תִּמְצָא גַּם הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁבַּת שֶׁבַע נִתְּנָה מִקֹּדֶם לְאוּרִיָּה, וְהַכֹּל הוּא סוֹד אֶחָד וְדָבָר אֶחָד. בֹּא וּרְאֵה, דָּוִד, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְוַדָּה עַל חַטָּאתוֹ וְחָזַר בִּתְשׁוּבָה, לֹא סָר לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ מֵאֵלּוּ הַחַטָּאִים שֶׁחָטָא, וּמֵאוֹתוֹ הַחֵטְא דְּבַת שֶׁבַע, מִפְּנֵי שֶׁיָּרֵא בִּשְׁבִילָם תָּמִיד, אוּלָי יִגְרֹם אֶחָד מֵהֶם וְיָבֹא לְקַטְרֵג עָלָיו בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה. וּמִשּׁוּם זֶה לֹא הִסִּיחַ אוֹתָם מִמֶּנּוּ וּמֵרְצוֹנוֹ. וְעַל כֵּן אָמַר, כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִי תָמִיד. דָּבָר אַחֵר כִּי פְּשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְגוֹ': שֶׁאָמַר, כָּל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבָּהֶם תְּלוּיִם עֲוֹנוֹת בְּנֵי אָדָם אֲנִי אֵדָע, וְחַטָּאתִי נֶגְדִי תָּמִיד. זוֹ מִעוּט הַיָּרֵחַ, שֶׁלֹּא תִּקֵּן. כִּי לֹא יָצְאָה מִפְּגָמָהּ עַד שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה, וְאָז הֵאִירָה בִּשְׁלֵמוּת בְּמִלּוּאָהּ בְּלִי פְּגָם. וְאָז נִתְבַּשֵׂם הָעוֹלָם וְיָשְׁבוּ יִשְׂרָאֵל לָבֶטַח. שֶׁכָּתוּב, וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל וְגוֹ' וְעִם כָּל זֶה וְחַטָּאתִי נֶגְדִי תָמִיד, כְּלוֹמָר דְּגַם בִּימֵי שְׁלֹמֹה לֹא נִתַּקֵּן מִעוּט הַיָּרֵחַ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָזַר וְנֶחֱרָב. וְהַלְּבָנָה שֶׁהִיא הַנּוּקְבָא חָזְרָה לְמִעוּטָהּ. וְלֹא יִפָּסֵק הַפְּגָם מֵהָעוֹלָם עַד שֶׁיָּבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לְעָתִיד לָבֹא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ.
הלכה פסוקה
א. כֵּיצַד הִיא הַטְּפֵלָה הַמְעֹרֶבֶת כְּגוֹן לֶפֶת אוֹ כְּרוּב שֶׁבִּשְּׁלוֹ וְעֵרֵב בּוֹ קֶמַח שֶׁל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין כְּדֵי לְדַבְּקוֹ אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת שֶׁהַלֶּפֶת הוּא הָעִקָּר וְקִמְחוֹ טְפֵלָה. שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמְּעָרְבִין אוֹתוֹ לְדַבֵּק אוֹ כְּדֵי לִתֵּן רֵיחַ אוֹ כְּדֵי לִצְבֹּעַ אֶת הַתַּבְשִׁיל הֲרֵי זוֹ טְפֵלָה. אֲבָל אִם עֵרֵב כְּדֵי לִתֵּן טַעַם בְּתַעֲרוֹבוֹת הֲרֵי הוּא עִקָּר. לְפִיכָךְ מִינֵי דְּבַשׁ שֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתָן וְנוֹתְנִין בָּהֶן חֵלֶב חִיטָּה כְּדֵי לְדַבֵּק וְעוֹשִׂין מֵהֶן מִינֵי מְתִיקָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת מִפְּנֵי שֶׁהַדְּבַשׁ הוּא הָעִקָּר:
ב. כֵּיצַד הִיא הַטְּפֵלָה שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת הֲרֵי שֶׁצָרִיךְ לֶאֱכֹל דָּג מָלִיחַ וְאָכַל הַפַּת עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק הַמֶּלַח גְּרוֹנוֹ וּלְשׁוֹנוֹ הֲרֵי זֶה מְבָרֵךְ עַל הַמֶּלַח וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת מִפְּנֵי שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
What is a mixed adjunct? For example, if turnip or cabbage is cooked, and meal of one of the five species of grain is added in the cooking to thicken the dish, the blessing "Who created different species of foods" is not recited, because the turnip or cabbage is the principal constituent while the meal is secondary. For everything added to a dish to give it thickness, fragrance or color, is adjunctory. What however is added to give savour [taste] to the mixture, is regarded as a chief constituent. Accordingly, when various kinds of honey are cooked together with the addition of starch to thicken the mixture in order to make sweetmeats, the blessing "Who createst different species of food" is not recited over the products, since the principal constituent is the honey.
What is an unmixed adjunct? If one needs to eat salt fish and eats bread with it, so that the salt should not injure his throat and tongue, he recites the blessing for the salty dish, and this dispenses him from the obligation of reciting the blessing for the bread, since the bread is an adjunct. The same rule applies to similar cases.
מוסר
אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהֶאֱרִיךְ יָמִים דַּע לְךָ שֶׁהוֹסִיף דִּקְדּוּקִים עַל חֲבֵרוֹ דְּבָרִים שֶׁאֵינָם כְּתוּבִים בַּתּוֹרָה שֶׁהֲרֵי בְּפֵרוּשׁ אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה: בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים וְכוּ'ִ וְאֵין שָׁם דָּבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא דִּקְדּוּקֵי שֶׁל סְבָרָא שֶׁאֵינָן שֶׁל תּוֹרָה: אִם רָאִיתָ חֲסִידִים שֶׁלּוֹקִים דַּע לְךָ שֶׁהָיָה לָהֶם לְבַקֵּשׁ עַל אֲחֵרִים שֶׁלֹּא יִלָּקוּ אוֹ מִתְחַבְּרִים לָרְשָׁעִים אוֹ דָּרִים בָּעִיר עִמָּהֶם. אִם רָאִיתָ מֶלֶךְ וְשִׁלְטוֹן שֶׁלּוֹקֵחַ הַרְבֵּה מַס מֵהַקָּהָל לְפִי שֶׁהָיָה לְהַקָּהָל לְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים לִתֵּן לָהֶם צָרְכָּם כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵלְכוּ בָּעוֹלָם לְקַבֵּץ שֶׁלֹּא יִרְחֲקוּ מִנְּשׁוֹתֵיהֶם וּמִזַּרְעָם אוֹ מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם אוֹ בִּטּוּל תְּפִלּוֹת. וּכְתִיב (דברים כח) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ' מֵרֹב כֹּל וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶיךָ: