תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
ז (כב) וְנָשַׁל֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛ל מִפָּנֶ֖יךָ מְעַ֣ט מְעָ֑ט לֹ֤א תוּכַל֙ כַּלֹּתָ֣ם מַהֵ֔ר פֶּן־תִּרְבֶּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃
וִיתָרֵךְ יְיָ אֱלָהָךְ יָת עַמְמַיָּא הָאִלֵּין מִקֳּדָמָךְ זְעֵר זְעֵר לָא תִכּוּל לְשֵׁצָיוּתְהוֹן בִּפְרִיעַ דִּילְמָא תִסְגֵּי עֲלָךְ חֵיוַת בָּרָא:
(כג) וּנְתָנָ֛ם יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנֶ֑יךָ וְהָמָם֙ מְהוּמָ֣ה גְדֹלָ֔ה עַ֖ד הִשָּׁמְדָֽם׃
וְיִמְסְרִנּוּן יְיָ אֱלָהָךְ קֳדָמָךְ וִישַׁגֵּשִׁנּוּן שִׁגּוּשׁ רַב עַד דִּישֵׁיצִנּוּן:
(כד) וְנָתַ֤ן מַלְכֵיהֶם֙ בְּיָדֶ֔ךָ וְהַאֲבַדְתָּ֣ אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹֽא־יִתְיַצֵּ֥ב אִישׁ֙ בְּפָנֶ֔יךָ עַ֥ד הִשְׁמִֽדְךָ֖ אֹתָֽם׃
וְיִמְסַר מַלְכֵיהוֹן בִּידָךְ וְתוֹבַד יָת שִׁמְהוֹן מִתְּחוֹת שְׁמַיָּא לָא יִתְעַתַּד אֱנַשׁ מִקֳּדָמָךְ עַד דְּתִשֵׁיצֵי יָתְהוֹן:
(כה) פְּסִילֵ֥י אֱלֹהֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֑שׁ לֹֽא־תַחְמֹד֩ כֶּ֨סֶף וְזָהָ֤ב עֲלֵיהֶם֙ וְלָקַחְתָּ֣ לָ֔ךְ פֶּ֚ן תִּוָּקֵ֣שׁ בּ֔וֹ כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃
צַלְמֵי טַעֲוָתְהוֹן תּוֹקְדוּן בְּנוּרָא לָא תַחְמֵד כַּסְפָּא וְדַהֲבָא דִי עֲלֵיהוֹן וְתִסַּב לָךְ דִּילְמָא תִּתָּקַל בֵּיהּ אֲרֵי מְרָחָקָא דַּיְיָ אֱלָהָךְ הוּא:
(כו) וְלֹא־תָבִ֤יא תֽוֹעֵבָה֙ אֶל־בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיִ֥יתָ חֵ֖רֶם כָּמֹ֑הוּ שַׁקֵּ֧ץ ׀ תְּשַׁקְּצֶ֛נּוּ וְתַעֵ֥ב ׀ תְּֽתַעֲבֶ֖נּוּ כִּי־חֵ֥רֶם הֽוּא׃ {פ}
וְלָא תָעֵל דִּמְרָחָק לְבֵיתָךְ וּתְהֵי חֶרְמָא כְּוָתֵיהּ שַׁקָּצָא תְשַׁקְּצִנֵּיהּ וְרָחָקָא תְּרַחֲקִנֵּיהּ אֲרֵי חֶרְמָא הוּא:
7 (22) And the Lord thy God will put out those nations before thee by little and little: thou mayst not consume them at once, lest the wild beasts of the field increase upon thee.
(23) But the Lord thy God shall deliver them to thee, and shall destroy them with a mighty destruction, until they are destroyed.
(24) And he shall deliver their kings into thy hand, and thou shalt destroy their name from under heaven: there shall no man be able to stand before thee, until thou hast destroyed them.
(25) The carvings of their gods shall you burn with fire: thou shalt not desire the silver or gold that is on them, or take it to thee, lest thou be snared with it: for it is an abomination to the Lord thy God.
(26) Neither shalt thou bring an abomination into thy house, lest thou become accursed like it: but thou shalt utterly detest it, and thou shalt utterly abhor it; for it is a cursed thing.
נביאים
מט (כד) הֲיֻקַּ֥ח מִגִּבּ֖וֹר מַלְק֑וֹחַ וְאִם־שְׁבִ֥י צַדִּ֖יק יִמָּלֵֽט׃ {ס}
הֲיִתְנְסֵיב מִגָבָּרָא עֲדִי וְאִם דִשְׁבוֹ זַכָּאִין יִשְׁתַּזֵיב: [ת"א] אֲמָרֵת יְרוּשְׁלֵם הַאֶפְשַׁר דְיִתְנְסֵיב מֵעֵשָׂו רַשִׁיעָא דַאֲמִיר עֲלֵהּ דְצַדִיקַיָא הוּא יִשְׁתֵּיזֵיב:
(כה) כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה גַּם־שְׁבִ֤י גִבּוֹר֙ יֻקָּ֔ח וּמַלְק֥וֹחַ עָרִ֖יץ יִמָּלֵ֑ט וְאֶת־יְרִיבֵךְ֙ אָנֹכִ֣י אָרִ֔יב וְאֶת־בָּנַ֖יִךְ אָנֹכִ֥י אוֹשִֽׁיעַ׃
אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ אַף דִשְׁבוֹ גִבָּרִין אָתִיב וְדַעֲדוֹ תַקִיפִין אֱשֵׁיזֵיב וְיַת פּוּרְעֲנוּתִיךְ אֲנָא אִתְפְּרַע וְיַת בְּנָךְ אֲנָא אֶפְרוֹק: [ת"א] אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ אַף עֲדָאָה דַעֲדָא מִנִיךְ עֵשָׂו גִבָּרָא יִתְנְסֵב מִנֵהּ וְשִׁבְיָא דִשְׁבָא מִנִיךְ יִשְׁמָעֵאל גֵיוְתָנָא דַאֲמִיר עֲלֵהּ עָרוֹד בֶּאֱנָשָׁא יִשְׁתֵּיזֵיב וְיַת פּוּרְעֲנוּתִיךְ אֲנָא אִתְפְּרַע וְיַת בְּנָךְ אֲנָא אֶפְרוֹק:
(כו) וְהַאֲכַלְתִּ֤י אֶת־מוֹנַ֙יִךְ֙ אֶת־בְּשָׂרָ֔ם וְכֶעָסִ֖יס דָּמָ֣ם יִשְׁכָּר֑וּן וְיָדְע֣וּ כׇל־בָּשָׂ֗ר כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ מֽוֹשִׁיעֵ֔ךְ וְגֹאֲלֵ֖ךְ אֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃ {ס}
וְאֶתֵּן יַת בְּסַר דַהֲווֹ מוֹנָן לִיךְ מֵיכַל לְכָל עוֹפָא דִשְׁמַיָא וּכְמָא דְמִתְרַוָן מֵחֲמַר מְרֵית כֵּן חַיַת בְּרָא מִדִמְהוֹן תִּתְרַוֵי וְיֵדְעוּן כָּל בִּסְרָא אֲרֵי אֲנָא יְיָ פָּרְקִיךְ וּמְשֵׁיזְבִיךְ תַּקִיפָא דְיַעֲקֹב:
נ (א) כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אֵ֣י זֶ֠ה סֵ֣פֶר כְּרִית֤וּת אִמְּכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר שִׁלַּחְתִּ֔יהָ א֚וֹ מִ֣י מִנּוֹשַׁ֔י אֲשֶׁר־מָכַ֥רְתִּי אֶתְכֶ֖ם ל֑וֹ הֵ֤ן בַּעֲוֺנֹֽתֵיכֶם֙ נִמְכַּרְתֶּ֔ם וּבְפִשְׁעֵיכֶ֖ם שֻׁלְּחָ֥ה אִמְּכֶֽם׃
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֵידָא הִיא אִגְרַת פִּטוּרִין דִיהָבֵית לִכְנִשְׁתְּכוֹן אֲרֵי אִתְרַחֲקַת אוֹ מִן גְבַר דְלֵהּ חוֹבָא קֳדָמַי דְזַבְּנֵית יַתְכוֹן לֵהּ הָא בְחוֹבֵיכוֹן אִזְדַבַּנְתּוּן וּבְמָרְדֵיכוֹן אִתְרַחֲקַת כְּנִשַׁתְכוֹן:
(ב) מַדּ֨וּעַ בָּ֜אתִי וְאֵ֣ין אִ֗ישׁ קָרָ֘אתִי֮ וְאֵ֣ין עוֹנֶה֒ הֲקָצ֨וֹר קָצְרָ֤ה יָדִי֙ מִפְּד֔וּת וְאִם־אֵֽין־בִּ֥י כֹ֖חַ לְהַצִּ֑יל הֵ֣ן בְּגַעֲרָתִ֞י אַחֲרִ֣יב יָ֗ם אָשִׂ֤ים נְהָרוֹת֙ מִדְבָּ֔ר תִּבְאַ֤שׁ דְּגָתָם֙ מֵאֵ֣ין מַ֔יִם וְתָמֹ֖ת בַּצָּמָֽא׃
מָא דֵין שְׁלִיחַת נְבִיֵי וְלָא תָבוּ אִתְנַבִּיאוּ וְלָא קַבִּילוּ הַאִתְקְפָדָא אִתְקְפָדַת גְבוּרְתִּי מִלְמִפְרַק וְאִם לֵית קֳדָמַי חֵיל לְשֵׁיזָבָא הָא בִמְזוֹפִיתִי אַחֲרִיב יַמָא אֱשַׁוֵי נַהֲרִין מַדְבְּרָא יִסְרוֹן נוּנֵיהוֹן מִבְּלִי מַיָא וִימוּתוּן בְּצַחוּתָא:
49 (24) Shall the prey be taken from the mighty, or the captive of the victorious delivered?
(25) But thus says the Lord, Even the captives of the mighty shall be taken away, and the prey of the terrible shall be delivered: for I will contend with him that contends with thee, and I will save thy children.
(26) And I will feed them that oppress thee with their own flesh; and they shall be drunk with their own blood, as with sweet wine: and all flesh shall know that I, the Lord am thy deliverer and the mighty One of Ya῾aqov is thy redeemer.
50 (1) Thus says the Lord, Where is the bill of your mother’s divorcement, with which I have put her away? or which of my creditors is it to whom I have sold you? Behold, for your iniquities have you sold yourselves, and for your transgressions was your mother put away.
(2) Why, when I came, was there no man? when I called, was there none to answer? Is my hand shortened at all, that it cannot redeem? or have I no power to deliver? behold, at my rebuke I dry up the sea, I make the rivers a wilderness: their fish rots, because there is no water, and dies for thirst.
כתובים
עד (כג) אַל־תִּ֭שְׁכַּח ק֣וֹל צֹרְרֶ֑יךָ שְׁא֥וֹן קָ֝מֶ֗יךָ עֹלֶ֥ה תָמִֽיד׃ {פ}
לָא תִתְנְשֵׁי קָל מְעִיקָךְ אִתְרְגוּשָׁא דְקָיְמִין לְקִבְלָךְ דְסַלְקָא תְדִירָא:
עה (א) לַמְנַצֵּ֥חַ אַל־תַּשְׁחֵ֑ת מִזְמ֖וֹר לְאָסָ֣ף שִֽׁיר׃
לְשַׁבָּחָא בִזְמַן דִי אֲמַר דָוִד לָא תְחַבֵּל עַמָךְ תּוּשְׁבַּחְתָּא עַל יְדוֹי דְאָסָף שִׁירָא:
(ב) ה֘וֹדִ֤ינוּ לְּךָ֨ ׀ אֱֽלֹהִ֗ים ה֭וֹדִינוּ וְקָר֣וֹב שְׁמֶ֑ךָ סִ֝פְּר֗וּ נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃
אוֹדֵינָא לָךְ יְיָ אוֹדֵינָא וְקָרֵיב שְׁמָךְ אִשְׁתְּעִיוּ פְרִישְׁוָתָךְ:
(ג) כִּ֭י אֶקַּ֣ח מוֹעֵ֑ד אֲ֝נִ֗י מֵישָׁרִ֥ים אֶשְׁפֹּֽט׃
אֲרוּם אֵידָע זִמְנָא אֲנָא תְּרִיצָן אֲדוּן:
(ד) נְֽמֹגִ֗ים אֶ֥רֶץ וְכׇל־יֹשְׁבֶ֑יהָ אָנֹכִ֨י תִכַּ֖נְתִּי עַמּוּדֶ֣יהָ סֶּֽלָה׃
מִתְמַסְסִין דַיָרֵי אַרְעָא וְכָל יָתְבָהָא אֲנָא אַתְקֵנִית עַמוּדָהָא לְעַלְמִין:
74 (23) Forget not the voice of Thy enemies: the tumult of those who rise up against Thee increases continually.
75 (1) To the chief Musician, Al-tashĥet, A Psalm of Asaf, A Poem.
(2) To Thee, O God, we give thanks; we give thanks; for Thy name is near; men declare Thy wondrous works.
(3) Surely I shall take the appointed time; I will judge with equity.
(4) When the earth and all its inhabitants are dissolved, I bear up the pillars of it. (Sela.)
משנה
א. אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה), אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:
ב. וְאֵלּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אָנִי, וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה. אָמַר בַּעְלָהּ אֵינִי מַשְׁקָהּ, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ, נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ וְלֹא שׁוֹתָה. מֵתוּ בַעֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:
ג. מְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ וּלְהַחֲזִירָהּ לְאַחַר זְמַן. אַיְלוֹנִית וּזְקֵנָה וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה. וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים, אוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:
ד. אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. אֵשֶׁת סָרִיס שׁוֹתָה. עַל יְדֵי כָל עֲרָיוֹת מְקַנִּין, חוּץ מִן הַקָּטָן, וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ:
ה. וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן, מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין. לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ, אֶלָּא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ, לִכְשֶׁיֵּצֵא בַעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין יַשְׁקֶנָּה:
1. With regard to a betrothed woman who secluded herself with another man after being warned by her betrothed, and a widow waiting for her brother-in-law [yavam] to perform levirate marriage who secluded herself with another man after being warned by her yavam, they neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts. The reason they are not entitled to payment of their marriage contracts is that the betrothed woman became forbidden to her betrothed or the widow became forbidden to her yavam due to her own actions of entering into seclusion with the paramour. And the fact that they do not drink the bitter water is as it is stated: “This is the law of jealousy, when a wife, while under her husband, goes astray, and is defiled” (Numbers 5:29). The verse excludes a betrothed woman and a widow awaiting her yavam; since they are not yet married, neither is considered as “under her husband.” The mishna delineates cases where the woman’s marriage was prohibited in the first place: With regard to a widow who was married to a High Priest, or a divorcée or ḥalutza who was married to a common priest, or a mamzeret or Gibeonite woman who was married to a Jew of unflawed lineage, or a Jewish woman of unflawed lineage who was married to a mamzer or a Gibeonite, all of these women neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts, as the sota ritual applies only to permitted marriages.
2. And the following women neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts: A woman who confesses and says: I am defiled, and a woman with regard to whom witnesses came and testified that she is defiled, and a woman who says: I will not drink the bitter water, even if she does not confess her guilt. However, a woman whose husband said: I will not have her drink, and a woman whose husband engaged in sexual intercourse with her on the way to the Temple, collect payment of their marriage contracts even though they do not drink the bitter water, as it is due to the husbands that they do not drink. If the husbands of sota women died before their wives drank the bitter water, Beit Shammai say: They collect payment of their marriage contracts and they do not drink the bitter water. And Beit Hillel say: They either drink the bitter water or they do not collect payment of their marriage contracts.
3. A woman who was pregnant with the child of another man at the time of her marriage and a woman who was nursing the child of another man at the time of her marriage neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts. This is because by rabbinic law they may not marry for twenty-four months after the baby’s birth, and therefore these also constitute prohibited marriages. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: He can separate from her, and remarry her after the time of twenty-four months has elapsed, and therefore these are considered permitted marriages, and the women can drink the bitter water. A sexually underdeveloped woman who is incapable of bearing children [ailonit], and an elderly woman, and a woman who is incapable of giving birth for other reasons, neither collect payment of their marriage contracts nor drink the bitter water, as marrying a woman who cannot give birth constitutes a violation of the mitzva to be fruitful and multiply. Rabbi Elazar says: He can marry another woman and procreate through her; therefore, these are considered permitted marriages, and women in these categories can drink the bitter water. And all other women either drink the bitter water or do not collect payment of their marriage contracts.
4. The wife of a priest drinks, and if she is found to be innocent of adultery, she is permitted to her husband. The wife of a eunuch also drinks. A husband can issue a warning to his wife forbidding her to seclude herself with any man, even with regard to all those men with whom relations are forbidden, e.g., her father or brother, with the exception of a minor and of one who is not a man, i.e., in a situation where a man suspects his wife of bestiality.
5. And these are the women to whom the court issues a warning in place of their husbands: One whose husband became a deaf-mute or became an imbecile, or was incarcerated in prison. The Sages said that the court warns her not in order to have her drink the bitter water if she disobeys the warning, but in order to disqualify her from receiving payment of her marriage contract. Rabbi Yosei says: The court’s warning also serves to have her drink, and when her husband is released from prison he has her drink.
גמרא
אִיבַּעִיָא לְהוּ בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינוּיוֹ קִינוּיוֹ מָחוּל. אוֹ אֵינוֹ מָחוּל. מִי אַמְרֵינָן בְּקִינוּי דְּבַעַל תָּלָא רַחֲמָנָא וּבַעַל הָא מָחִיל לֵהּ לְקִינוּיוֹ אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּקָנֵי לֵהּ מֵעִיקָּרָא לָא מָצֵי מָחִיל לָהּ. תָּא שְׁמַע וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן מִי שֶׁנִּתְחָרָשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתָּטָּה אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְאִי אֲמַרְתְּ בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינוּיוֹ קִינוּיוֹ מָחוּל. עַבְדִּינָן מִידִי דְּאָתֵי בַּעַל מָחִיל לֵהּ. סְתָמָא דְּמִלְּתָא אָדָם מַסְכִּים עַל דַּעַת בֵּית דִּין. תָּא שְׁמַע וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמָּא יָבוֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ. וְאִי אֲמַרְתְּ בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינוּיוֹ קִינוּיוֹ מָחוּל לַחֲלֵיהּ לְקִינוּיֵהּ וְלִיבְעוֹל. מַאי שְׁנָא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דִּגְמִירֵי דְאִי בָעֵי לְמִיבְעַל אַמְרֵי לֵהּ: אַחֲלֵהּ לְקִינוּיָיךְ וּבְעָלָה. תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה: שְׁלשָה דְּבָרִים סָח לִי זְעֵירָא מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם: בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינוּיוֹ קִינוּיוֹ מָחוּל. וְזָקֵן מַמְרֵא שֶׁרָצוּ בֵּית דִּין לִמְחֹל לוֹ מוֹחֲלִין לוֹ. וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שֶׁרָצוּ אָבִיו וְאִמּוֹ לִמְחֹל לוֹ מוֹחֲלִין לוֹ. וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל חֲבֵרַי שֶׁבַּדָּרוֹם עַל שְׁנַיִם הוֹדוּ לִי וְעַל זָקֵן מַמְרֵא לֹא הוֹדוּ לִי שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. שְׁמַע מִינָהּ בַּעַל שֶׁמָחַל עַל קִינוּיוֹ קִינוּיוֹ מָחוּל שְׁמַע מִינָהּ. פְּלִיגֵי בָהּ רַב אַחָא וְרַבִינָא חַד אָמַר קוֹדֶם סְתִירָה מָחוּל, לְאַחַר אֵינוֹ מָחוּל. וְחַד אָמַר לְאַחַר סְתִירָה נָמֵי מָחוּל וּמִסְתַּבְּרָא כְּמָאן דְּאָמַר אֵינוֹ מָחוּל מִמַּאי מִדְּקָא מְהַדְּרֵי רַבָּנָן לְרַבִּי יוֹסֵי דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ מִקַּל וָחֹמֶר. וּמַה נִדָּה שֶׁהִיא בְּכָרֵת בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ, סוֹטָה שֶׁהִיא בְּלָאו, לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמְרוּ לוֹ: לֹא אִם אֲמַרְתָּ בְּנִדָּה שֶׁכֵּן יֵשׁ לוֹ הֶתֵּר תֹּאמַר בְּסוֹטָה שֶׁאֵין לָהּ הֶתֵּר וְאִי אֲמַרְתְּ לְאַחַר סְתִירָה מָחוּל מַשְׁכַּחַת לָהּ דְּיֵשׁ לָהּ הֶתֵּר דְּאִי בָעֵי מָחִיל לֵהּ לְקִינוּיֵהּ וּבָעִיל, אֶלָּא שְׁמַע מִינָהּ לְאַחַר סְתִירָה אֵינוֹ מָחוּל שְׁמַע מִינָהּ:
§ A dilemma was raised before the Sages: With regard to a husband who issued a warning to his wife and later retracted his warning, as he did not wish his wife to acquire the status of a sota, is his warning retracted, or is it not retracted? Do we say that the Merciful One made acquiring the status of a sota dependent on the husband’s warning, and the husband retracted his warning? Or perhaps, since he warned her at the outset, he can no longer retract his warning?
The Gemara cites proof that the husband cannot retract his warning: Come and hear the mishna: And these are the women to whom the court issues a warning in place of their husbands: One whose husband became a deaf-mute or became an imbecile, or was incarcerated in prison. And if you say that in the case of a husband who retracted his warning, his warning is retracted, would we, i.e., the court, do something that the husband can come and retract? This would cause a diminution of the esteem of the court. The Gemara replies: The ordinary situation is that a person concurs with the opinion of the court and would not retract a warning issued by the court, so this is not a concern. Therefore, no proof can be brought from the mishna.
The Gemara cites proof: Come and hear another mishna (7a): When the husband takes the sota to the Temple, he first takes her to the local court, and the court provides him with two Torah scholars who accompany them, lest he engage in sexual intercourse with her on the way to the Temple, which is prohibited due to her status as a sota. And if you say that with regard to a husband who retracted his warning, his warning is retracted, let him retract his warning and engage in sexual intercourse with her.
The Gemara replies that perhaps the husband can retract his warning: What is different about Torah scholars that they are chosen to accompany the husband? They differ from other people as they are learned, and if they see that the husband desires to engage in sexual intercourse with his wife, they say to him: Retract your warning and then you may engage in sexual intercourse with her in a permitted manner.
The Gemara cites proof: Come and hear that which Rabbi Yoshiya says: Ze’eira, who was one of the men of Jerusalem, told me three matters: A husband who retracted his warning, his warning is retracted; and in the case of a rebellious Elder whom the court wishes to forgive, the court may forgive him; and in the case of a stubborn and rebellious son whose father and mother wish to forgive him for his sins, they may forgive him.
And when I came to my colleagues in the South and told them these rulings, they agreed with me with regard to two of them, but with regard to forgiving a rebellious Elder they did not agree with me. They held that a rebellious Elder cannot be forgiven, in order that discord not proliferate among the Jewish people. The Gemara comments: One can conclude from Rabbi Yoshiya’s statement that with regard to a husband who retracted his warning, his warning is retracted. The Gemara concludes: Indeed, one can conclude from Rabbi Yoshiya’s statement that the husband can retract his warning.
Rav Aḥa and Ravina disagree with regard to the limits of this halakha permitting a husband to retract his warning. One says that if he retracts his warning before her seclusion with another man, his warning is retracted, but if he retracts his warning after her seclusion with another man, it is not retracted. And one says that if he retracts his warning after her seclusion with another man, it is also retracted. And it is reasonable to hold according to the one who says that the husband’s warning is not retracted after her seclusion with another man.
The Gemara asks: From where can one derive that after the wife’s seclusion with another man, the warning cannot be retracted? It can be derived from the answer that the Rabbis gave in reply to Rabbi Yosei, as it is taught in a baraita: Rabbi Yosei says: It is unnecessary to provide an escort to accompany the sota and her husband, as the husband of a sota is trusted not to engage in sexual intercourse with her, on the basis of an a fortiori inference: And just as in the case of a menstruating woman, who is prohibited from engaging in sexual intercourse with her husband by penalty of karet, her husband is nevertheless trusted with regard to her, as he is permitted to seclude himself with her, so too, with regard to a sota, who is prohibited from engaging in sexual intercourse with her husband only by an ordinary prohibition, is it not all the more so that he should be trusted?
The Rabbis said to Rabbi Yosei: No, if you say that he is trusted with regard to a menstruating woman, the reason is not due to the severity of the prohibition. Rather, he is trusted because she has the ability to become permitted to her husband after her menstrual flow has ceased and she has immersed in a ritual bath. Shall you also say that he is trusted with regard to a sota, who potentially does not have the ability to become permitted to her husband, due to her suspected adultery?
The Gemara explains the proof: And if you say that after her seclusion with another man the warning can be retracted for her, you therefore find an instance in which the sota has the ability to become permitted to her husband, as, if the husband desires he can retract his warning and engage in sexual intercourse with her. Rather, conclude from the Rabbis’ statement that if he retracts his warning after her seclusion with another man, the warning is not retracted. The Gemara concludes: Indeed, one can conclude from the Rabbis’ statement that the warning cannot be retracted.
זוהר
אָמַר רַבִּי אַבָּא מַאי דִּכְתִיב (ירמיה ב) אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת וְגוֹ'. אוֹתִי עָזְבוּ דָּא הוּא מָאן דִּמְשַׁקֵּר בְּאָת רְשִׁימָא קַדִּישָׁא. וּכְמָה מְשַׁקַּר בֵּהּ דְּעָיִל לֵהּ בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (מלאכי ב) וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר דְּאִקְרוּ (ירמיה ב) בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים דְּהָא עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אִקְרוּ בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. מְקוֹר מַיִם חַיִּים דָּא רְשׁוּתָא קַדִּישָׁא מְהֵימְנוּתָא קַדִּישָׁא וְאִקְרֵי בְּאֵר מַבּוּעֵי דְּמַיִן צְלִילָן נָפְקִין וְנָזְלִין מִנַּהּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שיר ד) וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן. (משלי ה) וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ וּכְתִיב (שיר ד) מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים. סִטְרָא אָחֳרָא אִקְרֵי בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם (ס''א מַהוּ אֶלָּא הַהוּא וְכוּ') תָּא חֲזֵי נַהֲרָא דְּנָגִיד וְנָפִיק אַשְׁקֵי, לְכָל גִּנְתָּא (ס''א וְרָוֵי לְכָל גִּנְתָּא) וְרָוֵי לְכָל אֲתַר כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא עַד דְּמָלֵי (נ''א דְּמָטֵי) לְהַהוּא אֲתַר בְּגִנְתָּא דְּאִקְרֵי בְּאֵר מַיִם חַיִּים. וּמִתַּמָּן אִתְּזְנוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין (נ''א עָלְמִין תַּתָּאִין) כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (בראשית ב) וּמִשָּׁם יִפָּרֵד. וְכָל אִנּוּן סִטְרִין דִּסְטַר שְׂמָאלָא לָא מִשְׁתַּקְיָן מֵהַהוּא נְבִיעוּ דְּמַיִן נְבִיעִין בְּגִין דְּאִנּוּן מִסִטְרָא דִּשְׁאָר עַמִּין. וְאִקְרוּ בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. וּמָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא (נ''א כִּרְשִׁימָא) קַדִּישָׁא בְּהַהוּא סִטְרָא אִתְדַבַּק בְּבוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם וְלָא עַיְלֵי לְתַמָּן. וְהַהוּא דְּזָכֵי לְנַטְּרָא לֵהּ זָכֵי לְאִתְשַׁקְיָא מֵהַהוּא נְבִיעוּ דְּנַחֲלָא (כְּעָלְמָא דֵּין) בְּעָלְמָא דְּאָתֵי וְזָכֵי דְּאִתְמְלֵי הַהוּא בְּאֵר עִלָּאָה לְנַגְדָּא בִּרְכָאָן לְעֵלָּא וְתַתָּא זַכָּאָה אִיהוּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי עַל דָּא כְּתִיב (ישעיה נח) וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. וַי לְמָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּרְשִׁימָא קַדִּישָׁא דְּהָא מְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא עִלָּאָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּגָרִים לְהַאי בְּאֵר דְּלָא אִתְבָּרְכָא וְקָרִינָן עֲלֵיהּ (דברים כב) כִּי, הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא. וְאוֹקְמֵהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאַתְרֵיהּ מָאן דְּשַׁוִּי תַּסְקוֹפֵּי מִלִּין עַל אִנְתְּתֵהּ קַדְמִיתָא וְאַפִּיק עֲלָהּ שׁוּם בִּישׁ כְּמָה דְּאָפִיק לְעֵלָּא דִּכְתִיב כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל סְתָם. וְאָזְלָא הָא כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּתוּלָה יָרְתָא שֶׁבַע בְּרָכוֹת דְּאִתְבָּרְכָא בְּשֶׁבַע בְּגִין דִּבְתוּלַת יִשְׂרָאֵל יָרְתָא שֶׁבַע בִּרְכָאָן וְעַל דָּא אִקְרֵי בַּת שֶׁבַע. וְאִנְתְּתָא אָחֳרָא מָאן בִּרְכָאָן דִּילָהּ בִּרְכְתָא דְּבֹעַז וְרוּת, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (רות ד) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן יְיָ אֶת וְגוֹ' דְּוַדַּאי בְּתוּלָה בְּשֶׁבַע אִתְבָּרְכָא וְלָא אִתְּתָא אֳחָרָא בְּרָזָא דָּא:
אָמַר רַבִּי אַבָּא, מַה שֶּׁכָּתוּב, אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחֲצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת וְגוֹ'. אוֹתִי עָזְבוּ. זֶה הוּא שֶׁמְּשַׁקֵּר בְּאוֹת רוֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ וּבַמֶּה מְשַׁקֵּר בּוֹ. הַיְנוּ שֶׁמַּכְנִיסוֹ בִּרְשׁוּת אַחֵר. כְּדִכְתִיב, וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר, שֶׁנִּקְרָאִים בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. כִּי הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה נִקְרָאִים בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, נִקְרֵאת, בְּאֵר מְקוֹר מַיִם חַיִּים. זֶהוּ רְשׁוּת הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת וְנִקְרֵאת בְּאֵר מַבּוּעִים שֶׁמַּיִם צְלוּלִים יוֹצְאִים וְנוֹזְלִים מִמֶּנָּהּ כְּדִכְתִיב, וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן. וְכֵן, וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרְךְ וְכָתוּב, מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים. הַסִּטְרָא אָחֳרָא נִקְרָא ''בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם''. בֹּא וּרְאֵה, נָהָר הַנִּמְשָׁךְ וְיוֹצֵא, שֶׁהוּא יְסוֹד, מַשְׁקֶה לְכָל הַגָּן, שֶׁהוּא מַלְכוּת, וּמַרְוֶה לְכָל מָקוֹם וּמָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ, עַד שֶׁמְּמַלֵּא לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל הַגָּן הַנִּקְרָא בְּאֵר מַיִם חַיִּים שֶׁהוּא יְסוֹד הַמַּלְכוּת, שֶׁמִּשָּׁם נִזּוֹנִים הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, כְּדִכְתִיב וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְגוֹ'. וְכָל אֵלּוּ הַצְדָדִים שֶׁל צַד שְׂמֹאל, אֵינָם נִשְׁקִים, מֵאוֹתוֹ מַבּוּעַ מַיִם נוֹבְעִים, מִשּׁוּם שֶׁהֵם מִצַד שְׁאָר הָעַמִּים, וְנִקְרָאִים בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. וּמִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בָּרוֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ בַּצַד הַהוּא, מִתְדַבֵּק בְּבוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם, שֶׁאֵינָם נִכְנָסִים שָׁם. וְאוֹתוֹ שֶׁזָּכָה לְשָׁמְרוֹ זוֹכֶה לְהִשָּׁקוֹת מֵאוֹתוֹ מַבּוּעַ הַנַּחַל, בָּעוֹלָם הַבָּא. וְזוֹכֶה שֶׁתִּתְמַלֵּא הַבְּאֵר הַהִיא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁתִּמָּשַׁכְנָה בְּרָכוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. אַשְׁרַיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. עַל זֶה כָּתוּב, וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. אוֹי לְמִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בָּרוֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ, כִּי מְשַׁקֵּר בַּשֵּׁם הָעֶלְיוֹן, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם לְאוֹתָהּ הַבְּאֵר, שֶׁהִיא מַלְכוּת, שֶׁלֹּא תִּתְבָּרֵךְ, וְקוֹרְאִים עָלָיו, כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל הוּא בְּדִוְקָא, דְּהַיְנוּ הַמַּלְכוּת שֶׁנִּקְרֵאת בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. בְּסוֹד שֶׁחוֹזֶרֶת תָּמִיד לִהְיוֹת בְּתוּלָה. וְהֶעֱמִיד רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּמְקוֹמוֹ, שֶׁמִּי שֶׁמֵשִׂים עֲלִילַת דְּבָרִים עַל אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה וּמוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע, הוּא דּוֹמֶה כְּמוֹ שֶׁמּוֹצִיא שֵׁם רָע לְמַעְלָה, בַּמַלְכוּת, שֶׁכָּתוּב, כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, סְתָם. שֶׁרוֹמֵז עַל הַמַּלְכוּת. וְזֶה הוֹלֵךְ עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמַר רַבִּי חִיָּא, בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי, שֶׁבְּתוּלָה יוֹרֶשֶׁת שֶׁבַע בְּרָכוֹת, כִּי מִתְבָּרֶכֶת בְּשֶׁבַע סְפִירוֹת, מִשּׁוּם שֶׁבְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, יוֹרֶשֶׁת שֶׁבַע בְּרָכוֹת שֶׁהוּא סוֹד שֶׁבַע סְפִירוֹת, וְעַל כֵּן נִקְרֵאת בַּת שֶׁבַע. שׁוֹאֵל, וְאִשָּׁה אַחֶרֶת, דְּהַיְנוּ אִשָּׁה אַלְמָנָה אוֹ גְּרוּשָׁה, שֶׁנִּשֵׂאת לָאִישׁ, מֵאַיִן הֵן הַבְּרָכוֹת שֶׁלָּהּ. וּמֵשִׁיב, מִן הַבְּרָכוֹת שֶׁל בֹּעַז וְרוּת. כְּדִכְתִיב, וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת וְגוֹ'. כֵּן וַדַּאי רַק בְּתוּלָה מִתְבָּרֶכֶת בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת, וְאֵין אִשָּׁה אַחֶרֶת בְּסוֹד זֶה.
הלכה פסוקה
א. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ יָצָא בֵּין שֶׁהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו בֵּין שֶׁבֵּרֵךְ בְּלִבּוֹ:
ב. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן לֹא יַפְסִיק בֵּין הַבְּרָכָה וּבֵין הַדָּבָר שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְאִם הִפְסִיק צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ שְׁנִיָּה. וְאִם הִפְסִיק בִּדְבָרִים שֶׁהֵן מֵעִנְיַן דְּבָרִים שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שְׁנִיָּה. כֵּיצַד כְּגוֹן שֶׁבֵּרַךְ עַל הַפַּת וְקדֶם שֶׁיֹּאכַל אָמַר הָבִיאוּ מֶלַח, הָבִיאוּ תַּבְשִׁיל, תְּנוּ לִפְלוֹנִי לֶאֱכֹל, תְּנוּ מַאֲכָל לַבְּהֵמָה וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שֵׁנִית וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
ג. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן מֻתָּר לַטָּמֵא לְבָרֵךְ אוֹתָן בֵּין שֶׁהָיָה טָמֵא טֻמְאָה שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲלוֹת מִמֶּנָּה בּוֹ בַּיּוֹם. וְאָסוּר לַמְבָרֵךְ לְבָרֵךְ כְּשֶׁהוּא עָרֹם עַד שֶׁיְּכַסֶּה עֶרְוָתוֹ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. בְּאִישׁ, אֲבָל בְּאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וּפָנֶיהָ טוֹחוֹת בַּקַּרְקַע וּמְבָרֶכֶת:
All blessings should be so recited that the reciter hears what he is saying. But if he has not recited the blessings so that he can hear them, he has nevertheless fulfilled his duty, whether he uttered them with his lips or recited them mentally.
There must be no interruption between the recital of any blessing and that for which it is recited. If such an interruption has taken place, the blessing must be repeated. If the interruption was in connection with matters appertaining to the blessing, the blessing need not be recited a second time. For example, a person recites the blessing over bread; and, before he eats it, says "Bring salt", "bring the cooked course", "give food to So and So", "Feed the cattle", he need not recite the blessing a second time. The same is the rule in similar cases.
All blessings may be recited by one ritually unclean, whether the uncleanness is of such a nature that he can free himself of it the same day or not. It is forbidden to a male to recite blessings while in a nude state.
מוסר
אִם עָמַדְתָּ בְּנִסָּיוֹן גָּדוֹל אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ לוֹמַר: הוֹאִיל וְלֹא חָטָאתִי בְּזֶה הַגָּדוֹל לֹא אֶחֱטָא יוֹתֵר. לְפִי שֶׁאֵין יֵצֶר הָרָע שֶׁל הַיּוֹם שָׁוֶה לְשֶׁל מָחָר, לְפִיכָךְ אֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁמָּא לְמָחָר לֹא תּוּכַל לִסְבֹּל. שֶׁהֲרֵי דָּוִד לֹא חָטָא בַּאֲבִיגַיִל וְחָטָא בְּבַת שֶׁבַע. דָּוִד לֹא חָטָא בְּרוֹדְפוֹ שֶׁרָצָה לְהָרְגוֹ וְלֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ ה' וְלֹא נָתַן רְשׁוּת לַאֲבִישַׁי לִשְׁלֹחַ יָד בּוֹ וּלְבַסּוֹף חָטָא בְּאוּרִיָּה שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ טוֹבָתוֹ. שֶׁאִם תֹּאמַר אוּכַל לְהַאֲמִין כִּי הוֹאִיל וְנִצַלְתִּי מֵעֲבֵרָה גְּדוֹלָה הֲרֵי אַתָּה תּוֹפֵשׂ עַצְמְךָ צַדִּיק מִן הָעֶלְיוֹנִים וְלֹא עוֹד יוֹתֵר מִמִּי שֶׁבָּרָא אוֹתְךָ אַתָּה מַחֲזִיק אוֹתְךָ וְחָכְמָתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ד) הֵן בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מֶה עָתִיד לִהְיוֹת אֵינוֹ מַאֲמִין בְּמַלְאָכָיו וּבִקְדוֹשָׁיו. וְאִם תֹּאמַר שֶׁמַּחְשְׁבוֹתֶיךָ מִתְחַלְּפִים מִטּוֹבָה לְרָעָה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא תַּאֲמֵן וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כח) אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, שֶׁלֹּא יֶחֱטָא לַמֵּד לִבְּךָ מָלֵא דַּעַת לָדַעַת יִרְאַת ה' וּכְתִיב (תהילים קיט) טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי: