תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
ג (כג) וָאֶתְחַנַּ֖ן אֶל־יְהֹוָ֑ה בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹֽר׃
וְצַלֵּיתִי קֳדָם יְיָ בְּעִדָּנָא הַהִיא לְמֵימָר:
(כד) אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַתָּ֤ה הַֽחִלּ֙וֹתָ֙ לְהַרְא֣וֹת אֶֽת־עַבְדְּךָ֔ אֶ֨ת־גׇּדְלְךָ֔ וְאֶת־יָדְךָ֖ הַחֲזָקָ֑ה אֲשֶׁ֤ר מִי־אֵל֙ בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה כְמַעֲשֶׂ֖יךָ וְכִגְבוּרֹתֶֽךָ׃
יְיָ אֱלֹּהִים אַתְּ שָׁרֵיתָא לְאַחֲזָאָה יָת עַבְדָּךְ יָת רְבוּתָךְ וְיָת יְדָךְ תַּקֶּפְתָּא דִּי אַתְּ הוּא אֱלָהָא דִּשְׁכִנְתָּךְ בִּשְׁמַיָּא מִלְעֵלָּא וְשַׁלִּיט בְּאַרְעָא וְלֵית דְּיַעְבֵּד כְּעוֹבָדָיךְ וּכְגִבָּרְתָּךְ:
(כה) אֶעְבְּרָה־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֹֽן׃
אֵעִבַר כְּעַן וְאֶחֱזֵי יָת אַרְעָא טַבְתָא דִּי בְּעִבְרָא דְיַרְדְּנָא טוּרָא טָבָא הָדֵין וּבֵית מַקְדָּשָׁא:
(כו) וַיִּתְעַבֵּ֨ר יְהֹוָ֥ה בִּי֙ לְמַ֣עַנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֵלַי֙ רַב־לָ֔ךְ אַל־תּ֗וֹסֶף דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
וַהֲוָה רְגַז מִן קֳדָם יְיָ עֲלַי בְּדִילְכוֹן וְלָא קַבִּיל מִנִּי וַאֲמַר יְיָ לִי סַגִּי לָךְ לָא תוֹסֵף לְמַלָּלָא קֳדָמַי עוֹד בְּפִתְגָּמָא הָדֵין:
(כז) עֲלֵ֣ה ׀ רֹ֣אשׁ הַפִּסְגָּ֗ה וְשָׂ֥א עֵינֶ֛יךָ יָ֧מָּה וְצָפֹ֛נָה וְתֵימָ֥נָה וּמִזְרָ֖חָה וּרְאֵ֣ה בְעֵינֶ֑יךָ כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה׃
סַק לְרֵישׁ רָמָתָא וּזְקוֹף עֵינָיךְ לְמַעֲרָבָא וּלְצִפּוּנָא וְלִדְרוֹמָא וּלְמָדִינְחָא וַחֲזֵי בְעֵינָיִךְ אֲרֵי לָא תְעִבַר יָת יַרְדְּנָא הָדֵין:
(כח) וְצַ֥ו אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְחַזְּקֵ֣הוּ וְאַמְּצֵ֑הוּ כִּי־ה֣וּא יַעֲבֹ֗ר לִפְנֵי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהוּא֙ יַנְחִ֣יל אוֹתָ֔ם אֶת־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה׃
וּפַקֵּד יָת יְהוֹשֻׁעַ וְתַקֶּפְהִי וְאַלֶּמְהִי אֲרֵי הוּא יֵעִבַר קֳדָם עַמָּא הָדֵין וְהוּא יַחְסֵן יָתְהוֹן יָת אַרְעָא דִּי תֶחֱזֵי:
3 (23) And I besought the Lord at that time, saying,
(24) O Lord God, thou hast begun to show thy servant thy greatness, and thy mighty hand: for what god is there in heaven or in earth, that can do according to thy works, and according to thy might?
(25) I pray thee, let me go over, and see the good land that is beyond the Yarden, that goodly mountain region and the Levanon.
(26) But the Lord was angry with me for your sakes, and would not hear me: and the Lord said to me, Let it suffice thee; speak no more to me of this matter.
(27) Go up to the top of the Pisga, and lift up thy eyes westward, and northward, and southward, and eastward, and behold with thy eyes: for thou shalt not go over this Yarden.
(28) But charge Yehoshua, and encourage him, and strengthen him: for he shall go over before this people, and he shall cause them to inherit the land which thou shalt see.
נביאים
מ (א) נַחֲמ֥וּ נַחֲמ֖וּ עַמִּ֑י יֹאמַ֖ר אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃
נְבִיַיָא אִתְנַבִּיאוּ תַנְחוּמִין עַל עַמִי אֲמַר אֱלָהָכוֹן:
(ב) דַּבְּר֞וּ עַל־לֵ֤ב יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וְקִרְא֣וּ אֵלֶ֔יהָ כִּ֤י מָֽלְאָה֙ צְבָאָ֔הּ כִּ֥י נִרְצָ֖ה עֲוֺנָ֑הּ כִּ֤י לָֽקְחָה֙ מִיַּ֣ד יְהֹוָ֔ה כִּפְלַ֖יִם בְּכׇל־חַטֹּאתֶֽיהָ׃ {ס}
מַלִילוּ עַל לִבָּא דִירוּשְׁלֵם וְאִתְנַבּוּ עֲלָהּ אֲרֵי עֲתִידָא דְתִתְמְלֵי מֵעַם גַלְוָתָהָא אֲרֵי אִישְׁתְּבִיקוּ לָהּ חוֹבָהָא אֲרֵי קַבִּילַת כָּס תַּנְחוּמִין מִן קֳדָם יְיָ כְּאִלוּ לָקַת עַל חַד תְּרֵין בְּכָל חַטָאתָהָא:
(ג) ק֣וֹל קוֹרֵ֔א בַּמִּדְבָּ֕ר פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ יְהֹוָ֑ה יַשְּׁרוּ֙ בָּעֲרָבָ֔ה מְסִלָּ֖ה לֵאלֹהֵֽינוּ׃
קַל דְמַכְלֵי בְּמַדְבְּרָא פַּנוּ אוֹרַח מִן קֳדָם עַמָא דַייָ כְּבִישָׁא בְּמֵישְׁרָא כִּבְשִׁין קֳדָם כְּנִשְׁתָּא דֶאֱלָהָנָא:
(ד) כׇּל־גֶּיא֙ יִנָּשֵׂ֔א וְכׇל־הַ֥ר וְגִבְעָ֖ה יִשְׁפָּ֑לוּ וְהָיָ֤ה הֶֽעָקֹב֙ לְמִישׁ֔וֹר וְהָרְכָסִ֖ים לְבִקְעָֽה׃
כָּל חֵילַיָא יְרָאמוּן וְכָל טוּר וְרָמָא יִמְאֲכוּן וִיהֵי כִפְלָא לְמֵישְׁרָא וּבֵית גִדוּדִין לְבִקְעָה:
(ה) וְנִגְלָ֖ה כְּב֣וֹד יְהֹוָ֑ה וְרָא֤וּ כׇל־בָּשָׂר֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֛י פִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ {פ}
וְיִתְגְלֵי יְקָרָא דַייָ וְיֶחֱזוּן כָּל בְּנֵי בִשְׂרָא כַּחֲדָא אֲרֵי בְמֵימְרָא דַייָ גְזַר כֵּן:
(ו) ק֚וֹל אֹמֵ֣ר קְרָ֔א וְאָמַ֖ר מָ֣ה אֶקְרָ֑א כׇּל־הַבָּשָׂ֣ר חָצִ֔יר וְכׇל־חַסְדּ֖וֹ כְּצִ֥יץ הַשָּׂדֶֽה׃
קַל דַאֲמַר אִתְנַבֵּי וּמְתֵיב וַאֲמַר מָה אִתְנַבֵּי כָּל רַשִׁיעַיָא כְּעִשְׂבָּא וְכָל תּוּקְפְהוֹן כְּמוֹצָא דְחַקְלָא:
40 (1) Comfort my people, comfort them, says your God.
(2) Speak comfortably to Yerushalayim, and cry to her, that her war service is ended, that her iniquity is pardoned: for she has received of the Lord’s hand double for all her sins.
(3) A voice cries, Prepare in the wilderness the way of the Lord, make straight in the desert a highway for our God.
(4) Every valley shall be exalted, and every mountain and hill shall be made low: and the crooked shall be made straight, and the rough places plain:
(5) and the glory of the Lord shall be revealed, and all flesh shall see it together: for the mouth of the Lord has spoken it.
(6) A voice says, Cry, and he said what should I cry? All flesh is grass, and all its grace is as the flower of the field:
כתובים
ו (ו) כִּ֤י אֵ֣ין בַּמָּ֣וֶת זִכְרֶ֑ךָ בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה־לָּֽךְ׃
מְטוּל דְלֵית בְּמוֹתָא דָכְרָנָךְ בִּשְׁאוֹל מַן יוֹדֵי לָךְ:
(ז) יָגַ֤עְתִּי ׀ בְּֽאַנְחָתִ֗י אַשְׂחֶ֣ה בְכׇל־לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י בְּ֝דִמְעָתִ֗י עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה׃
אֶשְׁתַּלְהֵית בְּתִנְחָתִי אֲמַלֵל בְּצַעֲרִי בְּכָל לֵילְיָא עַל שִׁווּיִי בְדִמְעֲתִי דַרְגָשִׁי אַטְמֵשׁ:
(ח) עָשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י עָ֝תְקָ֗ה בְּכׇל־צוֹרְרָֽי׃
חַשְׁכַת מִן רוּגְזִי עַיְינַי אִתְבְּלִיאַת בְּכָל מְעִיקָי:
(ט) ס֣וּרוּ מִ֭מֶּנִּי כׇּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְ֝הֹוָ֗ה ק֣וֹל בִּכְיִֽי׃
זוּרוּ מִינִי כָּל עָבְדֵי שְׁקַר אֲרוּם שְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ קָל בָּכוּתִי:
(י) שָׁמַ֣ע יְ֭הֹוָה תְּחִנָּתִ֑י יְ֝הֹוָ֗ה תְּֽפִלָּתִ֥י יִקָּֽח׃
שְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ בָּעוּתִי יְיָ צְלוֹתִי יְקַבֵּל:
(יא) יֵבֹ֤שׁוּ ׀ וְיִבָּהֲל֣וּ מְ֭אֹד כׇּל־אֹיְבָ֑י יָ֝שֻׁ֗בוּ יֵבֹ֥שׁוּ רָֽגַע׃ {פ}
יִבְהֲתוּן וְיִתְבַּהֲלוּן לַחֲדָא כּוּלְהוֹן בַעֲלֵי דְבָבִי יְתוּבוּן יִבְהֲתוֹן כְּשָׁעָא:
6 (6) For in death there is no remembrance of Thee: in She᾽ol who shall give Thee thanks?
(7) I am weary with my groaning: all the night I make my bed to swim; I water my couch with my tears.
(8) My eye is wasted because of grief; it grows weak because of all my enemies.
(9) Depart from me, all you workers of iniquity; for the Lord has heard the voice of my weeping.
(10) The Lord has heard my supplication; the Lord receives my prayer.
(11) All my
enemies will be ashamed and much affrighted: they will turn back and be confounded in a moment.
משנה
א. אֵין תּוֹרְמִין מִטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא. וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הָעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁנִּטְמָא מִקְצָתוֹ, תּוֹרֵם מִן הַטָּהוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ עַל הַטָּמֵא שֶׁיֶּשׁ בּוֹ. וְכֵן אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק, וְכֵן עֲרֵמָה. הָיוּ שְׁנֵי עִגּוּלִים, שְׁתֵּי אֲגֻדּוֹת, שְׁתֵּי עֲרֵמוֹת, אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, לֹא יִתְרֹם מִזֶּה עַל זֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא:
ב. אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר. וְאִם תָּרַם, שׁוֹגֵג, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וּמֵזִיד, לֹא עָשָׂה כְלוּם. וְכֵן בֶּן לֵוִי שֶׁהָיָה לוֹ מַעֲשֵׂר טֶבֶל, הָיָה מַפְרִישׁ עָלָיו וְהוֹלֵךְ, שׁוֹגֵג, מַה שֶׁעָשָׂה, עָשׂוּי, מֵזִיד, לֹא עָשָׂה כְלוּם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ בַּתְּחִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹגֵג, לֹא עָשָׂה כְלוּם:
ג. הַמַּטְבִּיל כֵּלִים בְּשַׁבָּת, שׁוֹגֵג, יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, מֵזִיד, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. הַמְעַשֵּׂר וְהַמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת, שׁוֹגֵג, יֹאכַל, מֵזִיד, לֹא יֹאכַל. הַנּוֹטֵעַ בְּשַׁבָּת, שׁוֹגֵג, יְקַיֵּם, מֵזִיד, יַעֲקֹר. וּבַשְּׁבִיעִית, בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד, יַעֲקֹר:
ד. אֵין תּוֹרְמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. וְאִם תָּרַם, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. כָּל מִין חִטִּים, אֶחָד. כָּל מִין תְּאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת וּדְבֵלָה, אֶחָד. וְתוֹרֵם מִזֶּה עַל זֶה. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כֹּהֵן, תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה. וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן, תּוֹרֵם מִן הַמִּתְקַיֵּם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם הוּא תוֹרֵם מִן הַיָּפֶה:
ה. תּוֹרְמִין בָּצָל קָטָן שָׁלֵם, וְלֹא חֲצִי בָצָל גָּדוֹל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא חֲצִי בָצָל גָּדוֹל. וְכֵן הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, תּוֹרְמִין בְּצָלִים מִבְּנֵי הַמְּדִינָה עַל הַכּוּפְרִים, אֲבָל לֹא מִן הַכּוּפְרִים עַל בְּנֵי הַמְּדִינָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל פּוֹלִיטִיקִין:
ו. וְתוֹרְמִין זֵיתֵי שֶׁמֶן עַל זֵיתֵי כֶבֶשׁ, וְלֹא זֵיתֵי כֶבֶשׁ עַל זֵיתֵי שָׁמֶן. וְיַיִן שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל עַל הַמְבֻשָּׁל, וְלֹא מִן הַמְבֻשָּׁל עַל שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא כִלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ, לֹא יִתְרֹם מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע. וְכָל שֶׁאֵינוֹ כִלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ, תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע, אֲבָל לֹא מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה. וְאִם תָּרַם מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה, חוּץ מִן הַזּוּנִין עַל הַחִטִּים, שֶׁאֵינָן אֹכֶל. וְהַקִּשּׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹן, מִין אֶחָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁנֵי מִינִין:
1. They may not give terumah from pure [produce] for impure [produce], but if they did give, the terumah is terumah. In truth they said: If a cake of pressed figs had become partly defiled, one may give terumah from the clean part for that part which had become defiled. The same applies to a bunch of vegetables, or a stack of grain. If there were two cakes [of figs], two bunches [of vegetables], two stacks [of grain], one pure and one impure, one should not give terumah from one for the other. Rabbi Eliezer says: one can give terumah from that which is pure for that which is impure.
2. They may not give terumah from impure [produce] for that which is pure. If he did give: If unwittingly, the terumah is valid; If intentionally he has done nothing. So too, if a Levite had [unclean] tithe [from which terumah] had not been given, and he gave terumah from this, if unwittingly, the terumah is valid, if intentionally he has done nothing. Rabbi Judah says: if he knew of it at the outset, even if done in error, he has done nothing.
3. One who immerses [unclean] vessels on Shabbat: If unwittingly, he may use them. But if intentionally, he may not use them. One who separates tithes, or cooks on Shabbat: If unwittingly, he may eat it. But if intentionally, he may not eat it. One who plants on Shabbat: If unwittingly, he may keep the tree. But if intentionally, he must uproot it. But if during the sabbatical year, whether [it was planted] unwittingly or intentionally he must uproot it.
4. They may not give terumah from one kind for another kind, and if he did give, the terumah is not terumah. All kinds of wheat count as one. All kinds of fresh figs, dried figs and fig cakes count as one, and he may take terumah from one for the other. Wherever there is a priest, one must give terumah from the very best, and where there is no priest, one must give terumah from that which lasts longest. Rabbi Judah says: he should always give only from the very best.
5. They should give terumah of a whole small onion, and not of half of a large onion. Rabbi Judah says: not so, rather half of a large onion. So too, Rabbi Judah says: they give terumah from town onions for those from the village, but not from village onions for those from the town, since these are the food of its principal citizens.
6. They may give terumah from olives [to be used] for oil for those to be preserved, but not from olives due to be preserved for olives [to be used] for oil. [They may give] from unboiled wine for boiled wine, but not from boiled wine for unboiled wine. This is the general rule: any two things which together are kilayim (mixed species) he should not give terumah from one for the other, even if one is superior and the other inferior. But if they are not kilayim, then one may give terumah from the superior for that which is inferior, but not from the inferior for that which is superior. If one does give terumah from the inferior for that which is superior, his terumah is terumah, except for zunin given for wheat, since these (zunin) are not food. Cucumbers and melon count are one kind. Rabbi Judah says: two kinds.
גמרא
תָּנָא הֲדָחָה מִבִּפְנִים וּשְׁטִיפָה מִבַּחוּץ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמְבָרֵךְ עַל כּוֹס מָלֵא נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג): וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר: זוֹכֶה וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמִים, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. עִטּוּר רַב יְהוּדָה מְעַטְּרֵהוּ בְּתַלְמִידִים. רַב חַסְדָּא מְעַטֵּר לֵהּ בְּנַטְלֵי. אָמַר רַב חָנָן וּבְחַי. אָמַר רַב שֵׁשַׁת וּבְבִרְכַּת הָאָרֶץ. עִטּוּף רַב פַּפָּא מִעַטַּף וְיָתֵיב. רַב אָסֵי פָּרֵיס סוּדָר עַל רֵישֵׁהּ. נוֹטְלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו. אָמַר רַבִּי חִינָנָא בַּר פַּפָּא מַאי קְרָא (תהילים קלד) שְׂאוּ יְדֵיכֶם קדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה'. וְנוֹתְנוֹ לַיָּמִין, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, רִאשׁוֹנִים שָׁאֲלוּ שְׂמֹאל מַה הוּא שֶׁתְּסַּיֵּעַ לְיָמִין. אָמַר רַבִּי אָשֵׁי: הוֹאִיל וְרִאשׁוֹנִים אִבָּעִיָּא לְהוּ וְלָא אִיפְשַׁט לְהוּ אֲנָן נַעֲבֵד לְחֻמְרָא. וּמַגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח. אָמַר רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי קְרָא (שם קטז) כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ כִּי הֵיכִי דְלָא נִיסַח דַּעְתֵּהּ מִנֵּהּ וּמְשַׁגְּרוֹ לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ בְּמַתָּנָה כִּי הֵיכִי דְתִתְבָּרֵךְ דְּבֵיתְהוּ. עוּלָּא אִיקְלַע לְבֵי רַב נַחְמָן כָּרַךְ רִיפְתָּא בָּרִיךְ בִּרְכַּת מְזוֹנָא יָהַב לֵהּ כַּסָּא דְּבִרְכְתָא לְרַב נַחְמָן. אָמַר לֵהּ רַב נַחְמָן לִישְׁדַּר מָר כַּסָּא דְבִרְכְתָא לְיַלְתָּא. אָמַר לֵהּ הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין פְּרִי בִטְנָהּ שֶׁל אִשָּׁה מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִפְּרִי בִטְנוֹ שֶׁל אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ז) וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ. פְּרִי בִטְנָהּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא פְּרִי בִטְנְךָ. אַדְּהָכִי שְׁמָעַת יַלְתָּא קָמַת בְּזִיהֲרָא וְעָלְתָא לְבֵי חַמְרָא וְתַבְרָא אַרְבַּע מְאָה דַּנֵּי דְחַמְרָא. אָמַר לֵהּ רַב נַחְמָן נִשְׁדַּר לָהּ מָר כַּסָּא אַחֲרִינָא שָׁלַח לָהּ כָּל הַאי נַבְגָּא דְבִרְכְתָא הִיא שָׁלְחָה לֵהּ מִמַּהֲדוּרֵי מִילֵי וּמִסְּמַרְטוּטֵי כַּלְמֵי. אָמַר רַבִּי אַסֵּי אֵין מְסִיחִין עַל כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא הָאוֹכֵל וּמְהַלֵּךְ מְבָרֵךְ מְעוֹמֵד וּכְשֶׁהוּא אוֹכֵל מְעוֹמֵד מְבָרֵךְ מְיוֹשֵׁב וּכְשֶׁהוּא מֵסֵב וְאוֹכֵל יוֹשֵׁב וּמְבָרֵךְ וְהִלְכְתָא בְּכֻלְּהוּ יוֹשֵׁב וּמְבָרֵךְ:
Rabbi Yoḥanan said: Anyone who recites a blessing over a full cup, they give him a boundless inheritance, as it is stated: “And full of the blessing of the Lord, possess the sea and the south” (Deuteronomy 33:23), indicating that one whose cup is full will receive God’s blessing and will inherit from all sides. Rabbi Yosei bar Ḥanina says: He merits and inherits two worlds, this world and the World-to-Come.
The Gemara continues explaining the ten things said with regard to the cup of blessing: The Sages would adorn the cup of blessing in different ways. Rav Yehuda would adorn it with students, as when he recited the blessing he would surround himself with students to accord honor to the blessing. Rav Ḥisda, however, would adorn it with other cups; he would surround the cup of blessing with other cups. Rabbi Ḥanan said: And specifically with undiluted wine. Rav Sheshet said: And in the blessing of the land.
The Sages also had different customs with regard to wrapping. Rav Pappa would wrap himself in his prayer shawl and sit and recite Grace after Meals. Rav Asi spread a cloth on his head as an sign of respect.
With regard to what was said that he takes it in his two hands, Rabbi Ḥinnana bar Pappa said: What is the verse that proves this? As it is stated: “Lift your hands in holiness and bless the Lord” (Psalms 134:2).
As for what was said after he takes it in his two hands: And he places it in his right hand, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The early Sages asked: What is the ruling, may the left hand assist the right when taking the cup? Rav Ashi said: Since the early Sages raised this dilemma and it was not resolved for them,
we will act stringently and not assist the right hand with the left.
And he lifts it at least one handbreadth from the ground. Rav Aḥa, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the verse that proves this? “I will lift the cup of salvation and upon the name of the Lord I will call” (Psalms 116:13).
And he fixes his eyes upon the cup; so that his attention will not be distracted from it.
And he sends it as a gift to members of his household; so that his wife will be blessed.
The Gemara relates: Ulla happened to come to the house of Rav Naḥman. He ate bread, recited Grace after Meals, and gave the cup of blessing to Rav Naḥman. Rav Naḥman said to him: Master, please send the cup of blessing to Yalta, my wife. Ulla responded to him: There is no need, as Rabbi Yoḥanan said as follows: The fruit of a woman’s body is blessed only from the fruit of a man’s body, as it is stated: “And He will love you, and bless you, and make you numerous, and He will bless the fruit of your body” (Deuteronomy 7:13). The Gemara infers: “He will bless the fruit of her body” was not stated. Rather, “He will bless the fruit of your [masculine singular] body.” For his wife to be blessed with children, it is sufficient to give the cup to Rav Naḥman.
That opinion was also taught in a baraita: Rabbi Natan says: From where is it derived that the fruit of a woman’s body is only blessed from the fruit of a man’s body? As it is stated: And He will bless the fruit of your body; He will bless the fruit of her body was not stated. Rather, He will bless the fruit of your body.
The Gemara relates that meanwhile Yalta heard Ulla’s refusal to send her the cup of blessing. Yalta was the daughter of the Exilarch and was accustomed to being treated with deference, so she arose in a rage, entered the wine-storage, and broke four hundred barrels of wine. Afterward, Rav Naḥman said to Ulla: Let the Master send her another cup. Ulla sent Yalta a different cup with a message saying that all of the wine in this barrel is wine of blessing; although you did not drink from the cup of blessing itself, you may at least drink from the barrel from which the cup of blessing was poured. She sent him a stinging response: From itinerant peddlers, Ulla traveled regularly from Eretz Yisrael to Babylonia and back, come meaningless words, and from rags come lice.
Rav Asi said: One may not speak over a cup of blessing from the moment he takes it in his hand until he drinks it. And Rav Asi said: One may not recite a blessing over a cup of punishment. The Gemara clarifies: What is a cup of punishment? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: A second cup. That opinion was also taught in a baraita: One who drinks in pairs should not recite a blessing, because it is stated: “Prepare to meet your God, O Israel” (Amos 4:12). One must be well-prepared in order to stand before his Creator, and this person who drank two cups of wine is not prepared, as drinking an even number of cups of wine is dangerous due to demons.
In concluding the halakhot of blessings, the Gemara cites that Rabbi Abbahu said, and some say it was taught in a baraita: One who eats and walks, recites the blessing of Grace after Meals standing in one place, and one who eats standing, recites the blessing while seated, and one who eats reclining on a divan sits and then recites the blessing. And the halakha is: In all of these cases one sits and then recites the blessing.
זוהר
וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר. אָדֹנָי יֱהוִֹה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ וְגוֹמֵר. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח (ישעיה לח) וַיַּסֵב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ. תָּא חֲזֵי כַּמָּה הוּא חֵילָא תַּקִּיפָא דְּאוֹרָיְתָא וְכַמָּה הוּא עִלָּאָה עַל כֹּלָּא דְּכָל מָאן דְּאִשְׁתַּדָּל בְּאוֹרָיְתָא לָא דָּחִיל מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וְלָא דָּחִיל מֵעִרְעוּרִין בִּישִׁין דְּעָלְמָא בְּגִין דְּאִיהוּ אָחִיד בְּאִילָנָא דְּחַיֵּי וְאָכִיל מִנֵּהּ בְּכָל יוֹמָא. דְּהָא אוֹרָיְתָא אוֹלִיף לֵהּ לְבַר נָשׁ לְמֵיהַךְ בְּאוֹרַח קְשׁוֹט אוֹלִיף לֵהּ עֵיטָא הֵיךְ יְתוּב קַמֵּי מָארֵהּ (לְבַטְּלָה הַהִיא גְּזֵרָה) וַאֲפִלּוּ יִתְגְּזַר עָלֵהּ מוֹתָא כֹּלָּא יִתְבְּטַל וְיִסְתְּלַק מִנֵּהּ וְלָא שַׁרְיָא עָלוֹי (עֵיטָא דְּבַר נָשׁ כְּהַאי עָלְמָא). וְעַל דָּא בָּעֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרָיְתָא יְמָמָא וְלֵילֵי וְלָא יִתְעֲדֵי מִנֵּהּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (יהושע א) וְהָגִיתָ בוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה. וְאִי אַעְדֵּי מִנֵּהּ אוֹרָיְתָא אוֹ אִתְפְּרַשׁ מִינָהּ כְּאִלּוּ אִתְפָּרַשׁ מִן חַיֵּי. תָּא חֲזֵי עֵיטָא דְּבַר נָשׁ כַּד אִיהוּ סָלִיק בְּלֵילְיָא עַל עַרְסֵהּ בָּעֵי לְקַבְּלָא עָלֵהּ עֹל מַלְכוּתָא דִּלְעֵלָּא בְּלִבָּא שְׁלִים וּלְאַקְדְּמָא לְמִימְסַר גַּבֵּהּ פִּקְדּוֹנָא דְּנַפְשֵׁהּ וְהָא אוּקְמוּהָ. בְּגִין דְּכָל עָלְמָא טַעֲמִין טַעֲמָא דְּמוֹתָא דְּהָא אִילָנָא דְּמוֹתָא שַׁרְיָא בְּעָלְמָא וְכָל רוּחִין דִּבְנֵי נָשָׁא נַפְקִין וְסַלְּקִין וְאִתְטַמְּרָן גַּבֵּהּ וּבְגִין דְּאִנּוּן בְּפִקְדּוֹנָא כֻּלְּהוּ תַיְיבִין לְאַתְרַיְיהוּ. תָּא חֲזֵי כַּד אִתְעַר רוּחַ צָפוֹן בְּפַלְגּוּת לֵילְיָא וְכָרוֹזָא נָפִיק וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתֵי לְגִנְתָּא דְּעֵדֶן לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּרוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא כְּדֵין מִתְכַּוְּנֵי (נ''א מִתְעֲרֵי) כָּל בְּנֵי מַטְרוֹנִיתָא וְכָל בְּנֵי הֵיכָלָא לְשַׁבְּחָא לֵהּ לְמַלְכָּא קַדִּישָׁא וּכְדֵין כָּל אִנּוּן פִּקְדוֹנִין דְּרוּחִין דְּאִתְמַסְרָן בִּידָהּ כֻּלְּהוּ אָתִיב לְמָארֵיהוֹן וְרֻבָּא דִּבְנֵי עָלְמָא מִתְעָרִין בְּהַהִיא שַׁעֲתָא. וְהָא פִּקְדוֹנֵהּ דְּכֻלְּהוּ אָתִיב לְגַבַּיְהוּ אִנּוּן דִּבְנֵי הֵיכָלָא עִלָּאָה קַיְימֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ מִתְעָרֵי וּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּתוּשְׁבַּחְתָּא בְּאוֹרָיְתָא וּמִשְׁתַּתְּפֵי בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עַד דְּנָהִיר יְמָמָא. כַּד אָתֵי צַפְרָא הִיא וְכָל בְּנֵי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא כֻּלְּהוּ אַתְיָן לְגַבֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא וְאִנּוּן אִקְרוּן בְּנִין דְּמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא וְהָא אוּקְמוּהָ. כַּד אָתֵי צַפְרָא בָּעֵי לְנַקָּאָה גַּרְמֵהּ בְּכֹלָּא לְמֵיזַן זַיְינֵיהּ לְאִשְׁתַּדְּלָא עִם מַלְכָּא קַדִּישָׁא דְּהָא בְּלֵילְיָא אִשְׁתַּדָּל בְּמַטְרוֹנִיתָא הַשְׁתָּא אָתָא עִם מַטְרוֹנִיתָא לְזַוְּגָא לָהּ עִם מַלְכָּא. אָתֵי לְבֵי כְנִשְׁתָּא מַדְכֵּי גַּרְמֵהּ בְּקָרְבְּנִין מְשַׁבַּח בְּתוּשְׁבַּחְתַּיְיהוּ דְּדָוִד מַלְכָּא אָחִיד תְּפִלִּין בִּידֵהּ וּבְרֵישֵׁהּ וְצִיצִית בְּגַדְפֵהּ אוֹמֵר תְּהִלָּה לְדָוִד וְהָא אוּקְמוּהָ וְצַלֵּי צְלוֹתָא קַמֵּי מָארֵהּ:
1. The Parshah of אלה הדברים, these are the words, is found in Parshat Balak, Zohar Volume III Page 186a. There is its home. Those who came before us agree.
וָאֶתְחַנָּן אֶל יְיָ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר. אֲדֹנָי יֱהִוִֹה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךְ וְגוֹ'. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח (ישעיה לח) וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ. בֹּא וּרְאֵה כַּמָה חָזָק כֹּחַ הַתּוֹרָה, וְכַמָה הִיא עֶלְיוֹנָה עַל הַכֹּל. כִּי כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתוֹרָה אֵינוֹ יָרֵא מֵעֶלְיוֹנִים וְתַחְתוֹנִים, וְאֵינוֹ יָרֵא מֵהַמִּקְרִים הָרָעִים שֶׁבָּעוֹלָם, מִשׁוּם שֶׁהוּא אָחוּז בְּעֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, וְאוֹכֵל מִמֶּנוּ בְּכָל יוֹם. כִּי הַתּוֹרָה מְלַמֶדֶת אֶת הָאָדָם לָלֶכֶת בְּדֶרֶך הָאֶמֶת, מְלַמֶדֶת לוֹ עֵצָה אֵיךְ לָשׁוּב לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, וְאֲפִלּוּ מָוֶת נִגְזָר עָלָיו, הַכֹּל מִתְבַּטֵל וּמִסְתַּלֵק מִמֶּנוּ, וְאֵינוֹ שׁוֹרֶה עָלָיו. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, וְלֹא יָסוּר מִמֶנָה. זֶה שֶׁאָמַר וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. וְאִם מֵסִיר מִמֶּנוּ הַתּוֹרָה, אוֹ שֶׁנִּפְרָד מִמֶּנָה, הוּא כְּאֵלוּ נִפְרָד מִן הַחַיִּים. בֹּא וּרְאֵה, עֵצָה לָאָדָם. כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה עַל מִטָתוֹ בַּלַיְלָה, צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּלֵב שָׁלֵם, וּלְהַקְדִים לִמְסוֹר אֵלָיו פִּקָדוֹן הַנֶּפֶשׁ. וְהֶעֱמִידוּהוּ. מִשׁוּם שֶׁכָּל אָדָם טוֹעֵם בַּלַיְלָה טַעַם הַמָּוֶת, כִּי אִילָן הַמָּוֶת שׁוֹרֶה בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת, וְכָל רוּחוֹת בְּנֵי הָאָדָם יוֹצְאִים וְעוֹלִים וּמִסְתַּתְּרִים אֶצְלוֹ, אֵצֶל הַמַּלְכוּת. וּמִשׁוּם שֶׁהֵם נִתָּנִים בְּפִקָדוֹן, כֻּלָם חוֹזְרִים אַחַר כַּךְ לִמְקוֹמָם. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁמִתְעוֹרֵר רוּחַ צָפוֹן בַּחַצוֹת לַיְלָה, וְהַכְּרוּז יוֹצֵא, וְהַקָבָּ''ה בָּא לְגַן עֵדֶן לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּרוּחוֹת הַצַדִיקִים, אָז מִתְעוֹרְרִים כָּל בְּנֵי הַמַּלְכָּה וְכָל בְּנֵי הָהֵיכָל לְשַׁבֵּחַ אֶת הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאָז כָּל אֵלוּ הַפִּקְדוֹנוֹת שֶׁל הָרוּחוֹת שֶׁנִּמְסְרוּ בְּיָדָה שֶׁל הַמַּלְכוּת, כֻּלָּם מַחְזֶרֶת לְבַעֲלֵיהֶם. וְרֹב בְּנֵי הָעוֹלָם נְעוֹרִים מִשְּׁנָתָם בְּשָׁעָה הַהִיא. וְהַפִּקְדוֹנוֹת שֶׁל כֻּלָּם מֻחְזָרִים לָהֶם. אֵלּוּ שֶׁהֵם מִבְּנֵי הָהֵיכָל הָעֶלְיוֹן, דְּהַיְנוּ עוֹבְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹמְדִים בְּקִיוּמָם, וּמִתְעוֹרְרִים וְעוֹסְקִים בְּתִשְׁבָּחוֹת הַתּוֹרָה, וּמִתְחַבְּרִים עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, עַד שֶׁמֵאִיר הַיּוֹם. כְּשֶׁבָּא הַבֹּקֶר, הִיא וְכָל בְּנֵי הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, כֻּלָּם בָּאִים אֶל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְהֵם נִקְרָאִים, בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָה. וּכְּבָר הֶעֱמִידוּהוּ. כְּשֶׁבָּא הַבֹּקֶר צָרִיךְ לְנַקוֹת אֶת עַצְמוֹ בַּכֹּל, הֵן נְקִיּוּת הַגּוּף וְהֵן נְקִיּוּת הַנֶּפֶשׁ, וְלַחְגּוֹר כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ, דְהַיְנוּ בְּצִיצִית וּתְפִלִין, לְהִשְׁתַּדֵל עִם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, כִּי בַּלַיְלָה הִשְׁתַּדֵּל בַּמַּלְכָּה, עַתָּה בַּבֹּקֶר, בָּא עִם הַמַּלְכָּה לְחַבֵּר אוֹתָה עִם הַמֶּלֶךְ. בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ בַּאֲמִירַת הַקָּרְבָּנוֹת, מְשַׁבֵּחַ בְּתִשְׁבְּחוֹתָיו שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ. אָחוּז תְּפִילִין בְּרֹאשׁוֹ, צִיצִית בְּכַנְפֵי בִּגְדוֹ, אוֹמֵר תְּהִלָּה לְדָוִד. וַהֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה לִפְנֵי קוֹנוֹ:
הלכה פסוקה
א. מָקוֹם שֶׁמַּפְסִיקִין בְּשַׁבָּת בְּשַׁחֲרִית שָׁם קוֹרִין בְּמִנְחָה וּבְשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּלְשַׁבָּת הַבָּאָה. כֵּיצַד שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה קוֹרִין בְּשַׁחֲרִית בְּסֵדֶר בְּרֵאשִׁית בְּמִנְחָה קוֹרִין אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ עֲשָׂרָה פְּסוּקִים אוֹ יוֹתֵר. וְכֵן בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וְכֵן לַשַּׁבָּת הַבָּאָה בְּשַׁחֲרִית מַתְחִילִין מֵאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ וְקוֹרֵא עַד סוֹף הַסֵּדֶר. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קוֹרִין כָּל הַשָּׁנָה וּמַפְטִירִין בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת בְּנָבִיא מֵעֵין שֶׁקָּרָא בַּתּוֹרָה:
ב. וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא שְׁלשָׁה פְּסוּקִים מִפָּרָשַׁת צַו. וְהַשֵּׁנִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא פָּסוּק שְׁלִישִׁי שֶׁקָּרָא הָרִאשׁוֹן וּשְׁנֵי פְּסוּקִים שֶׁאַחֲרָיו כְּדֵי שֶׁיְּשַׁיֵּר בַּפָּרָשָׁה שְׁלשָה פְּסוּקִים. וְהַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא שְׁלשָה פְּסוּקִים שֶׁשִּׁיֵּר הַשֵּׁנִי עִם וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת. וְהָרְבִיעִי קוֹרֵא וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וְאִם חָל רֹאשׂ חֹדֶשׁ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים בְּשַׁחֲרִית. בְּאֶחָד קוֹרִין בּוֹ בְּסֵדֶר אוֹתָהּ שַׁבָּת, וּבַשֵּׁנִי קוֹרֵא בּוֹ הַמַּשְׁלִים וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם, וְהַמַּפְטִיר קוֹרֵא עִנְיַן רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וּמַפְטִירִין וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַפְטִירִין חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי. וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת מַפְטִירִין בְּשַׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ:
At the place in the Torah where the reading is ended in the morning service, it is resumed, with the next verse, in the afternoon service of that day, in the morning services of the coming Monday and Thursday, and also in the moring service of the next Sabbath. For example, on the first Sabbath (after the feast of Tabernacles) the portion Bereshith is read during the morning service. In the afternoon service ten or more verses are read from the beginning of the portion, Eleh Toledoth Noach; as also on the following Monday and Thursday. On the next Sabbath likewise, in the morning service Eleh Toledoth Noach is begun and read to the close of the portion for the week. This method is followed throughout the year. The reading of the portion from the Pentateuch is followed by a section from the prophets, corresponding in content with what had been read in the Pentateuch.
On the first day of each month, the person first called to the reading of the Law reads three verses from the section beginning Tzav (Numbers 28:1-8). The second person called to the Law repeats the third verse already read by the person called before him and adds the two following verses, so as to leave three verses to the end of the section. The third person called to the Law reads these three verses and also the next section beginning Uveyom Hashabbath (ibid. 28:9-10). The fourth person called to the Law reads the section beginning Uvrashé Chodshechem (ibid. 28:11-15). When the first of the month falls on a Sabbath, two scrolls of the Law are taken out during the morning service. In the first, the portion for the week is read; and in the second, the one who completes the reading reads Uverashé Chodshechem (Numbers 28:11-15). The person who reads the lesson from the Prophets is the one who reads the section concerning the New Moon. The lesson from the Prophets is that section which concludes, "And it shall come to pass that month by month etc." (Isaiah 66:23). When the first of Ab falls on a Sabbath, the lesson from the prophets is the section containing the verses, "Your new moons and your festivals my soul hateth" (ibid. 1:14). When the first day of the month falls on the first day of the week the lesson from the prophets on the preceding Sabbath day is the section beginning, "And Jonathan said unto him; tomorrow is New Moon" (I Samuel 20:18-42).
מוסר
יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע טוֹב לַצַדִּיק שֶׁרוֹאֶה שֶׁהָרָשָׁע מַעֲרִים עָרְמָה לִמְצֹא תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ לְשָׁעָה אֶחָת וְהוּא פְּעָמִים מֵשִׂים נַפְשׁוֹ בְּסַכָּנָה בַּעֲבוּר תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ בְּפַעַם אֶחָת, כְּגוֹן הַלִּסְטִים וְהַגַּנָּבִים וְהַנּוֹאֲפִים, עַל סָפֵק. וַאֲנִי בַּעֲבוּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנּוֹתֵן לְאוֹהֲבָיו תַּאֲוַת נַפְשָׁם לְעָתִיד לָבֹא לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים הֲנָאוֹת טוֹבוֹת מְאֹד מִכָּל הֲנָאוֹת נִאוּפִים וְתַעֲנוּגִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֵּשׁ לִי לְהַעֲרִים וְאִלּוּ הָיָה יֵצֶר הָאָדָם יֵצֶר טוֹב מִתְגַּבֵּר עָלָיו לַעֲשׂוֹת טוֹבָה כְּמוֹ שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו יֵצֶר הָרָע לְתַאֲוַת בְּשָׂרוֹ לִכְבוֹדוֹ אָז הָיָה מַעֲרִים בְּכָל עֹמֶק לַעֲשׂוֹת חֶפְצֵי שָׁמַיִם. וְכָל יֵצֶר הָאָדָם שֶׁיְּכֹלֶת בְּיָדוֹ הִיא לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ לַעֲשׂוֹת וּמָצוּי לַעֲשׂוֹת לוֹ בְּלֹא בֹּשֶׁת אֵין צָרִיךְ לְהַעֲרִים כָּל כָּךְ עַל הַדָּבָר. אֲבָל כְּשֶׁאֵין הַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ מִפְּנֵי פְּלוֹנִי וּמִפְּנֵי פְּלוֹנִי בִּדְבַר פְּלוֹנִי אָז צָרִיךְ לְהַעֲרִים. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ דָּבָר פְּלוֹנִי הוֹאִיל וְכָל אֵלֶּה דְּבָרִים עִמְקֵי הַחָכְמָה. וּגְדוֹלֵי חִקְרֵי לֵב הַמְצוּיִין אֵצֶל הַמִּתְאַוִּים וְאֵצֶל קַנָּאִים וְאֵצֶל רוֹדְפִים כָּבוֹד. לְפִיכָךְ הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' רוֹאֶה הֵיאַךְ מְחַפְּשִׂים וְתָרִים אַחַר תַּאֲוַת נַפְשָׁם וּלְתַאֲוַת רֶגַע סָפֵק מַשְׁלִיכִים נַפְשָׁם מֵרָחוֹק וְכָל שֶׁכֵּן אֲנִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כג) וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּהֱרָגִים עַל קְדֻשַּׁת ה' שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים מ''ד) כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם: