תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
א (א) אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּֽין־פָּארָ֧ן וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל וְלָבָ֥ן וַחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב׃
אִלֵּין פִּתְגָּמַיָּא דִּי מַלִּיל משֶׁה עִם כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעִבְרָא דְּיַרְדְּנָא אוֹכַח יָתְהוֹן עַל דְּחָבוּ בְמַדְבְּרָא וְעַל דְּאַרְגִּיזוּ בְמֵישְׁרָא לָקֳבֵל יַם סוּף בְּפָארָן דְּאִתַּפָּלוּ עַל מַנָּא וּבַחֲצֵרוֹת דְּאַרְגִּיזוּ עַל בִּשְׂרָא וְעַל דַּעֲבָדוּ עֵגַל דִּדְהָב:
(ב) אַחַ֨ד עָשָׂ֥ר יוֹם֙ מֵֽחֹרֵ֔ב דֶּ֖רֶךְ הַר־שֵׂעִ֑יר עַ֖ד קָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ׃
מַהֲלַךְ חַד עֲשַׂר יוֹמִין מֵחֹרֵב אֹרַח טוּרָא דְשֵׂעִיר עַד רְקַם גֵּיאָה:
(ג) וַיְהִי֙ בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם׃
וַהֲוָה בְּאַרְבְּעִין שְׁנִין בְּחַד עֲשַׂר יַרְחָא בְּחַד לְיַרְחָא מַלִּיל משֶׁה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל דִּי פַקִּיד יְיָ יָתֵיהּ לְוָתְהוֹן:
(ד) אַחֲרֵ֣י הַכֹּת֗וֹ אֵ֚ת סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּ֑וֹן וְאֵ֗ת ע֚וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁר־יוֹשֵׁ֥ב בְּעַשְׁתָּרֹ֖ת בְּאֶדְרֶֽעִי׃
בָּתַר דִּמְחָא יָת סִיחוֹן מַלְכָּא דֶאֱמֹרָאָה דְּיָתֵב בְּחֶשְׁבּוֹן וְיָת עוֹג מַלְכָּא דְמַתְנָן דְּיָתֵב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי:
(ה) בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב הוֹאִ֣יל מֹשֶׁ֔ה בֵּאֵ֛ר אֶת־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את לֵאמֹֽר׃
בְּעִבְרָא דְּיַרְדְּנָא בְּאַרְעָא דְמוֹאָב שָׁרִי משֶׁה פָּרֵשׁ יָת אוּלְפַן אוֹרַיְתָא הָדָא לְמֵימָר:
(ו) יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵ֖ינוּ בְּחֹרֵ֣ב לֵאמֹ֑ר רַב־לָכֶ֥ם שֶׁ֖בֶת בָּהָ֥ר הַזֶּֽה׃
יְיָ אֱלָהָנָא מַלִּיל עִמָּנָא בְּחֹרֵב לְמֵימָר סַגִּי לְכוֹן דִּיתֶבְתּוּן בְּטוּרָא הָדֵין:
1 (1) THESE are the words which Moshe spoke to all Yisra᾽el on the other side of the Yarden, in the wilderness over against Suf, between Paran, and Tofel, and Lavan, and Ḥażerot, and Di-zahav.
(2) It is eleven days’ journey from Ḥorev by the way of mount Se῾ir to Qadesh-barnea.
(3) And it came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first day of the month, that Moshe spoke to the children of Yisra᾽el, according to all that the Lord had given him in commandment to them;
(4) after he had slain Siĥon the king of the Emori, who dwelt in Ḥeshbon, and ῾Og the king of Bashan, who dwelt at ῾Ashtarot in Edre῾i:
(5) beyond the Yarden, in the land of Mo᾽av, Moshe began to declare this Tora, saying,
(6) The Lord our God spoke to us in Ḥorev, saying, You have dwelt long enough in this mountain:
נביאים
א (א) חֲזוֹן֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמ֔וֹץ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה עַל־יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑͏ִם בִּימֵ֨י עֻזִּיָּ֧הוּ יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖הוּ מַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
נְבוּאַת יְשַׁעְיָה בַר אָמוֹץ דְאִתְנַבֵּי עַל אֱנַשׁ יְהוּדָה וְיָתְבֵי יְרוּשְׁלֵם בִּימֵי עֻזִיָה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָהוּ מַלְכַיָא דְבֵית יְהוּדָה:
(ב) שִׁמְע֤וּ שָׁמַ֙יִם֙ וְהַאֲזִ֣ינִי אֶ֔רֶץ כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּ֑ר בָּנִים֙ גִּדַּ֣לְתִּי וְרוֹמַ֔מְתִּי וְהֵ֖ם פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃
שְׁמַעוּ שְׁמַיָא דְזָעוּ כַּד יְהָבִית אוֹרַיְתִי לְעַמִי וַאֲצִיתִי אַרְעָא דְאִתְרְגִישַׁת מִן קֳדָם פִּתְגָמַי אֲרֵי יְיָ מַלֵיל עִמִי בֵּית יִשְׂרָאֵל קְרִיתִי לְהוֹן בְּנִין חֲבַבְתִּינוּן וִיקַרְתִּנּוּן וְאִנוּן מְרַדוּ בְמֵימְרִי:
(ג) יָדַ֥ע שׁוֹר֙ קֹנֵ֔הוּ וַחֲמ֖וֹר אֵב֣וּס בְּעָלָ֑יו יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע עַמִּ֖י לֹ֥א הִתְבּוֹנָֽן׃
יְדַע תּוֹרָא זָבְּנֵיהּ וַחֲמָרָא אוֹרְיָא דִמְרוֹהִי יִשְׂרָאֵל לָא אֲלִיף לְמִדַע דְחַלְתִּי עַמָא לָא אִסְתַּכֵּל לְמֵתָב לְאוֹרַיְתִי:
(ד) ה֣וֹי ׀ גּ֣וֹי חֹטֵ֗א עַ֚ם כֶּ֣בֶד עָוֺ֔ן זֶ֣רַע מְרֵעִ֔ים בָּנִ֖ים מַשְׁחִיתִ֑ים עָזְב֣וּ אֶת־יְהֹוָ֗ה נִֽאֲצ֛וּ אֶת־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל נָזֹ֥רוּ אָחֽוֹר׃
וַי עַל דְאִתְקְרִיאוּ עַם קַדִישׁ וַחֲטוֹ כְּנִישָׁא בְחִירָא וְאַסְגִיאוּ חוֹבִין אִתְכְּנִיאוּ בְזַרְעָא רְחִימָא וְאַבְאִישׁוּ אִתְאַמַר לְהוֹן בְּנִין חֲבִיבִין וְחַבִּילוּ אוֹרְחָתְהוֹן שְׁבַקוּ יַת פּוּלְחָנָא דַייָ קָצוּ בְּדַחֲלַת קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל וּבְדִיל עוֹבְדֵיהוֹן בִּישַׁיָא אִסְתְּחֲרוּ וַהֲווֹ לְאַחוֹרָא:
(ה) עַ֣ל מֶ֥ה תֻכּ֛וּ ע֖וֹד תּוֹסִ֣יפוּ סָרָ֑ה כׇּל־רֹ֣אשׁ לׇֽחֳלִ֔י וְכׇל־לֵבָ֖ב דַּוָּֽי׃
לָא מִסְתַּכְּלִין לְמֵימָר עַל מָה לָקַנָא עוֹד מוֹסְפִין לְמֶחְטֵי וְלָא אָמְרִין מָה דֵין כָּל רֵישׁ מְרַע וְכָל לֵב דַוָי:
(ו) מִכַּף־רֶ֤גֶל וְעַד־רֹאשׁ֙ אֵֽין־בּ֣וֹ מְתֹ֔ם פֶּ֥צַע וְחַבּוּרָ֖ה וּמַכָּ֣ה טְרִיָּ֑ה לֹא־זֹ֙רוּ֙ וְלֹ֣א חֻבָּ֔שׁוּ וְלֹ֥א רֻכְּכָ֖ה בַּשָּֽׁמֶן׃
מִשְׁאָר עַמָא וְעַד רֵישָׁא לֵית בְּהוֹן דִשְׁלִים בִּדְחַלְתִּי כּוּלְהוֹן סָרְבִין וּמָרְדִין אִתְגַעֲלוּ בְחוֹבִין כְּמָחָא מְרַסְסָא לָא שָׁבְקִין מִזְדוֹנֵיהוֹן וְלָא מְחַמְדִין לִתְיוּבְתָּא אַף לָא זַכְוָן לְהוֹן לְאַגָנָא עֲלֵיהוֹן:
1 (1) The vision of Yesha῾yahu the son of Amoż, which he saw concerning Yehuda and Yerushalayim in the days of ῾Uzziyyahu, Yotam, Aĥaz, Yeĥizqiyyahu, kings of Yehuda.
(2) Hear, O heavens, and give ear, O earth, for the Lord has spoken: I have reared and brought up children, and they have rebelled against me.
(3) The ox knows his owner, and the ass his master’s crib: but Yisra᾽el does not know, my people does not consider.
(4) Ah sinful nation, a people laden with iniquity, a seed of evildoers, children that deal corruptly: they have forsaken the Lord, they have provoked the Holy One of Yisra᾽el to anger, they are gone away backward.
(5) Where could you still be smitten, that you revolt again: every head is sick, and every heart faint.
(6) From the sole of the foot even to the head there is no soundness in it; but wounds, and bruises, and putrefying sores: they have not been pressed, neither bound up, nor mollified with oil.
כתובים
ה (יג) כִּֽי־אַתָּה֮ תְּבָרֵ֢ךְ צַ֫דִּ֥יק יְהֹוָ֑ה כַּ֝צִּנָּ֗ה רָצ֥וֹן תַּעְטְרֶֽנּוּ׃ {פ}
מְטוּל דִי אַנְתְּ תְּבָרֵךְ לְצַדִיקַיָא יְיָ הֵיךְ תְּרֵיסָא רַעֲוָא טָבָא תְּכַלְלִנֵיהּ:
ו (א) לַמְנַצֵּ֣חַ בִּ֭נְגִינוֹת עַֽל־הַשְּׁמִינִ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
לְשַׁבָּחָא בִּנְגִינָתָא עַל כִּנָרָא דִתְמַנְיָא נֵימַיָא תּוּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד:
(ב) יְֽהֹוָ֗ה אַל־בְּאַפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי וְֽאַל־בַּחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי׃
יְיָ לָא בְּרוּגְזָךְ תַּכְנִיעֵנִי וְלָא בְּרִתְחָךְ תִּרְדֵי יָתִי:
(ג) חׇנֵּ֥נִי יְהֹוָה֮ כִּ֤י אֻמְלַ֫ל־אָ֥נִי רְפָאֵ֥נִי יְהֹוָ֑ה כִּ֖י נִבְהֲל֣וּ עֲצָמָֽי׃
חוּס עֲלַי יְיָ מְטוּל דְחַלָשׁ אֲנָא אַסִי יָתִי יְיָ מְטוּל דְאִתְבְּהִילוּ גַרְמָי:
(ד) וְ֭נַפְשִׁי נִבְהֲלָ֣ה מְאֹ֑ד (ואת) [וְאַתָּ֥ה] יְ֝הֹוָ֗ה עַד־מָתָֽי׃
וְנַפְשִׁי אִתְבְּהִילַת לַחֲדָא וְאַנְתְּ יְיָ עַד אֵימָתַי רְוַח לִי:
(ה) שׁוּבָ֣ה יְ֭הֹוָה חַלְּצָ֣ה נַפְשִׁ֑י ה֝וֹשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ׃
תּוּב יְיָ פְּצֵי נַפְשִׁי פְּרַק לִי בִּגְלַל טוּבָךְ:
5 (13) For Thou, Lord, dost bless the righteous; Thou dost encircle him with favour as with a shield.
6 (1) To the chief Musician on strings upon the Sheminit, A Psalm of David.
(2) O Lord, rebuke me not in Thy anger, nor chasten me in Thy hot displeasure.
(3) Have mercy upon me, O Lord; for I am weak: O Lord, heal me; for my bones shudder;
(4) and my soul is much affrighted. And Thou, O Lord, how long?
(5) Return, O Lord, deliver my soul: oh save me on account of Thy steadfast love.
משנה
א. חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ, אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. הַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַקָּטָן, וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. נָכְרִי שֶׁתָּרַם אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בִרְשׁוּת, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה:
ב. חֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ, לֹא יִתְרֹם. וְאִם תָּרַם, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. חֵרֵשׁ שֶׁדִּבְּרוּ בוֹ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם, שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר:
ג. קָטָן שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם עַד שֶׁלֹּא בָא לְעוֹנַת נְדָרִים, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וּמִשֶׁבָּא לְעוֹנַת נְדָרִים, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה:
ד. אֵין תּוֹרְמִין זֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן, וְלֹא עֲנָבִים עַל הַיָּיִן. וְאִם תָּרְמוּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תְּרוּמַת עַצְמָן בָּהֶם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה:
ה. אֵין תּוֹרְמִין מִן הַלֶּקֶט, וּמִן הַשִּׁכְחָה, וּמִן הַפֵּאָה, וּמִן הַהֶפְקֵר, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְלֹא מִן הַחַיָּב עַל הַפָּטוּר, וְלֹא מִן הַפָּטוּר עַל הַחַיָּב, וְלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחֻבָּר, וְלֹא מִן הַמְחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ, וְלֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן, וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ, וְלֹא מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ, וְלֹא מִפֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ. וְאִם תָּרְמוּ, אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה:
ו. חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. הָאִלֵּם, וְהַשִּׁכּוֹר, וְהֶעָרוֹם, וְהַסּוּמָא, וּבַעַל קֶרִי. לֹא יִתְרֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה:
ז. אֵין תּוֹרְמִין, לֹא בְמִדָּה, וְלֹא בְמִשְׁקָל, וְלֹא בְמִנְיָן. אֲבָל תּוֹרֵם הוּא אֶת הַמָּדוּד וְאֶת הַשָּׁקוּל וְאֶת הַמָּנוּי. אֵין תּוֹרְמִין בְּסַל וּבְקֻפָּה שֶׁהֵם שֶׁל מִדָּה, אֲבָל תּוֹרֵם הוּא בָהֶן חֶצְיָן וּשְׁלִישָׁן. לֹא יִתְרֹם בִּסְאָה חֶצְיָהּ, שֶׁחֶצְיָהּ מִדָּה:
ח. אֵין תּוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְתָּשִׁין, וְלֹא יַיִן עַל עֲנָבִים הַנִּדְרָכִים. וְאִם תָּרַם, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. הָרִאשׁוֹנָה מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ, אֲבָל לֹא שְׁנִיָּה:
ט. וְתוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְבָּשִׁים, וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַעֲשׂוֹתָם צִמּוּקִים. הֲרֵי שֶׁתָּרַם שֶׁמֶן עַל זֵיתִים לַאֲכִילָה, וְזֵיתִים עַל זֵיתִים לַאֲכִילָה, וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַאֲכִילָה, וָעֲנָבִים עַל עֲנָבִים לַאֲכִילָה, וְנִמְלַךְ לְדָרְכָן, אֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרֹם:
י. אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. וְאִם תָּרְמוּ, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה:
1. Five may not give terumah, and if they do so, their terumah is not considered terumah:A heresh (deaf-mute); an imbecile, a minor, And the one who gives terumah from that which is not his own. If a non-Jew gave terumah from that which belongs to an Israelite, even if it was with his permission, his terumah is not terumah.
2. A “heresh”, who speaks but cannot hear, may not give terumah, but if he does so, his terumah is terumah. The “heresh” of whom the sages generally speak is one who neither hears nor speaks.
3. A minor who has not yet produced two [pubic] hairs: Rabbi Judah says: his terumah is terumah. Rabbi Yose says: if he has not arrived at the age when his vows are valid, his terumah is not terumah, but if he has arrived at an age where his vows are valid, his terumah is terumah.
4. They should not take terumah from olives for oil, or from grapes for wine. If one did: Bet Shammai says: there is terumah in [the olives or grapes] themselves. But Bet Hillel says: the terumah is not terumah.
5. They do not take terumah from ‘gleanings’, from ‘the forgotten sheaf’, from peah or from ownerless produce. [Neither is it taken] from first tithe from which terumah had already been taken, nor from second tithe and dedicated produce that had been redeemed. [Nor is it taken] from that which is subject [to terumah] for that which is exempt [from terumah], nor from that which is exempt for that which is subject. Nor from produce already plucked [from the soil] for that attached to it, nor from that attached [to the soil] for that already plucked. Nor from new produce for old, nor from old for new. Nor from produce from the land of Israel for produce grown outside the land, nor from that grown out of the land for that grown in the land. [In all these cases] if they did take terumah, their terumah is not terumah.
6. Five may not give terumah, but if they do, their terumah is terumah.A mute person; A drunken person; One who is naked; A blind person; Or one who has had a seminal emission. They may not give terumah, but if they do their terumah is valid.
7. They may not give terumah according to measure, or weight, or number, but one may give it from that which has already been measured, weighed or counted. They may not give terumah in a basket or a hamper of a measured capacity, but one may give in it when it is a half or a third filled. He may not give a half of seah in a seah measuring vessel, for this half constitutes a known measure.
8. They may not give terumah from oil for crushed olives nor may [they give terumah from] wine for trodden grapes. If he did so, his terumah is terumah, but he must give terumah again. The first terumah renders on its own [produce into which it falls] “doubtful terumah” and is subject to the added fifth, but not the second.
9. They may give terumah from oil for pickled olives, or from wine for grapes made into raisins. Behold, he gave terumah from oil for olives intended for eating, or from [other] olives for olives intended for eating, or for wine for grapes intended for eating, of from [other] grapes for grapes intended for eating, and he decided afterwards to press them, he need not give terumah again.
10. They may not take terumah from produce whose processing has been completed for produce whose processing has not been completed, or from produce whose processing has not been completed for produce whose processing has been completed or from produce whose processing has not been completed for other produce whose processing has not been completed. If they did take terumah, their terumah is terumah.
גמרא
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: שְׁלשָה דְּבָרִים סָח לִי סוּרִי''אֵל שַׂר הַפָּנִים. אַל תִּטּוֹל חֲלוּקְךָ בְּשַׁחֲרִית מִיַּד הַשַּׁמָּשׁ וְתִלְבַּשׁ. וְאַל תִּטּוֹל יָדֶיךָ מִמִּי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו. וְאַל תַּחֲזִיר כּוֹס אַסְפַּרַגּוֹס אֶלָּא לְמִי שֶׁנְּתָנוֹ לְךָ מִפְּנֵי שֶׁתַּכְסְפִית וְאַמְרֵי לָהּ אִיסְתַּלְגָנִית שֶׁל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה מְצַפִּין לוֹ לָאָדָם וְאוֹמְרִין: אֵימָתַי יָבֹא אָדָם לִידֵי אֶחָד מִדְּבָרִים הַלָּלוּ וְיִלָּכֵד. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שְׁלשָה דְּבָרִים סָח לִי מַלְאַךְ הַמָּוֶת: אַל תִּטּוֹל חֲלוּקְךָ שַׁחֲרִית מִיַּד הַשַּׁמָּשׁ וְתִלְבַּשׁ. וְאַל תִּטּוֹל יָדֶיךָ מִמִּי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו. וְאַל תַּעֲמוֹד לִפְנֵי הַנָּשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁחוֹזְרוֹת מִן הַמֵּת, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מְרַקֵּד וּבָא לִפְנֵיהֶן וְחַרְבִּי בְּיָדִי וְיֵשׁ לִי רְשׁוּת לְחַבֵּל, וְאִי פָּגַע מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ לִנְשׁוֹף מִדּוּכְתֵּיהּ אַרְבַּע אַמּוֹת אִי אִיכָּא נַהֲרָא לִיעַבְרֵהּ וְאִי אִיכָּא דַּרְכָּא אָחֳרִינָא לֵיזִיל בָּהּ וְאִי אִיכָּא גּוּדָא לֵיקוּם אֲחוֹרָא וְאִי לָא לִיהַדַּר אַפֵּיהּ וְלֵימָא (זכריה ג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר ה' בְּךָ וְגוֹ' עַד דְּחַלְּפֵי מִינֵּיהּ. אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַבִּי אַבְּהוּ וְאַמְרֵי לָהּ: בְּמַתְנִיתָּא תָּנָא עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה טָעוּן הֲדָחָה וּשְׁטִיפָה חַי וּמָלֵא עִטּוּר וְעִטּוּף נוֹטְלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְנוֹתְנוֹ בְּיָמִין וּמַגְבִּיהוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף מְשַׁגְּרוֹ בְּמַתָּנָה לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא אַרְבָּעָה בִּלְבַד: הֲדָחָה, שְׁטִיפָה, חַי וּמָלֵא:
Rabbi Yishmael ben Elisha said: Suriel, the heavenly ministering angel of the Divine Presence, told me three things from on high: Do not take your cloak in the morning from the hand of your servant and wear it; do not ritually wash your hands from one who has not ritually washed his own hands; and only return a cup of asparagus to the one who gave it to you. Why is this? Because a band of demons and some say a band of angels of destruction lie in wait for a person and say: When will a person encounter one of these circumstances and be captured?
Similarly, the Gemara relates that Rabbi Yehoshua ben Levi said: The Angel of Death told me three things: Do not take your cloak in the morning from the hand of your servant and wear it; do not ritually wash your hands from one who has not ritually washed his own hands; and do not stand before the women when they return from the burial of the deceased, because I dance and come before them and my sword is in hand, and I have license to destroy.
The Gemara asks: And if one encounters women returning from a funeral, what is his remedy? The Gemara answers: Let him jump four cubits from where he stands; if there is a river, let him cross it; if there is another path, let him go down it; if there is a wall, let him stand behind it; and if not, he should turn his face around and recite the verse: “And the Lord said to the Satan: The Lord rebukes you, Satan, the Lord that has chosen Jerusalem rebukes you; is not this man a brand plucked from the fire?” (Zechariah 3:2), until they pass him.
Rabbi Zeira said that Rabbi Abbahu said, and some say that this halakha was taught in a baraita: Ten things were said with regard to a cup of blessing, e.g., the cup of wine over which Grace after Meals is recited: It requires rinsing and washing; it must be undiluted wine, and full; it requires adorning and wrapping; he takes it in his two hands and places it in his right hand, and he lifts it at least one handbreadth from the ground, and when reciting the blessing he fixes his eyes upon it. And some say: He also sends it as a gift to members of his household.
Rabbi Yoḥanan said: We only have four of those ten things: Rinsing, washing, the wine must be undiluted, and the cup must be full. In explanation, it was taught: Rinsing is from the inside of the cup, and washing is from the outside of the cup.
זוהר
אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד. רַבִּי חֲנִינַאי וְרַבָּנָן פָּתְחֵי קְרָא בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן (בראשית ב'): וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עֵדֶן וְגוֹ'. 'וַיִּקַּח', בַּמֶּה לְקָחוֹ. רַבִּי חֲנִינַאי אָמַר: לְקָחוֹ בִּדְבָרִים, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (ויקרא ח'): קַח אֶת אַהֲרֹן. וְרַבָּנָן אַמְרֵי לְקָחוֹ בְּרוּחַ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (מלכים ב' ב'): ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ. וְיַנִּיחֵהוּ בְגַן עֵדֶן כְּדֵי לִהְיוֹת לוֹ הַנָּחָה לָדַעַת וּלְהַכִּיר הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינַאי: הַתּוֹרָה לִמְּדָהּ הַקֻּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב כ''ח): אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ וְגוֹ' וַיֹּאמֶר לְאָדָם. וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַלְּסִין עַד שֶׁרָאָה סְמָאֵ''ל בַּשָּׁמַיִם וְקִנֵּא לוֹ וְיָרַד מִן הַשָּׁמַיִם כִּדְמוּת צֵל עַל נָחָשׁ הַנָּחָשׁ נִרְאָה וְהַצֵל עָלָיו תּוּקְפָּא וְחֵילָא דִּילֵהּ קָרִיב הַהוּא נָחָשׁ לְגַבֵּי אִתְּתָא דְּדַעְתָּהּ קַלָּה מִן הָאִישׁ. מִכָּאן דְּאִתְּתָא לָא אִתְפַּתְּתָא אֶלָּא בְּאִתְּתָא אָחֳרָא: וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים. מִיָּד פָּתַח בְּאַף מֵהָכָא דְּבִתְחִלַּת דְּבָרָיו שֶׁל אָדָם נִכָּר מִי הוּא, כָּךְ הוּא פָּתַח בְּאַף לְהוֹדִיעָהּ מִי הוּא, נָטַל סִימָן זֶה אִם תְּקַבֵּל אִם לֹא תְּקַבֵּל וְהִמְשִׁיכָהּ בִּדְבָרִים עַד שֶׁפָּתְחָה בְּאוֹת מֵם וְאָמְרָה: מִכָּל עֵץ הַגָּן אָכֹל נֹאכֵל. מִיָּד נָטַל הַנָּחָשׁ הָאוֹת וַיָּשֶׂם אוֹתָהּ עַל זְרוֹעוֹ הַשְׂמָאלִית וְהָיָה מַמְתִּין וָא''ו תָּי''ו מִפִּיהָ כְּדֵי לִהְיוֹת מו''ת נָכוֹן לִפְנֵיהֶם הִתְחִיל לְפַתּוֹתָהּ עַד דִּכְתִיב (בראשית ג'): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה בְּטַעֲמָא סַגִּי וְתַקִּיף מְלַמֵּד, שֶׁפָּרְחוּ הָאוֹתִיּוֹת וָא''ו תָּי''ו וְסָלְקוּ לְהִתְחַבֵּר עִם אוֹת מֵ''ם וְאוֹת מֵ''ם הָיְתָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת וְלֹא הָיְתָה מִתְחַבֶּרֶת בָּהֶם עַד שֶׁנִּתְפַּתְּתָה וְיָהֲבָהּ וָא''ו אַרְבָּעָה זִמְנִין וְאַקִּיפוּ לְאוֹת מֵ''ם לְאַרְבַּע סִטְרִין, דִּכְתִיב (שם): וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם הָא אַרְבַּע זִמְנִין וָא''ו תָּי''ו. מְלַמֵּד שֶׁסָבְבוּ לְאוֹת מֵ''ם לְאַרְבַּע צְדָדִים וְהַמֵּ''ם בְּאֶמְצַע מָוֶת בְּכָל סִטְרִין. כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (ירמיה ט'): כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ דָּא סְמָאֵ''ל דְּאִיהוּ חַד מֵחַלּוֹנֵי שְׁמַיָּא. וְעַל דָּא (תהלים פ''ט): מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָוֶת. מִיָּד שָׁלַט בָּהּ וְהִטִּיל בָּהּ זֻהֲמָא. נָחַת קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶחֱמֵי וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ. תָּא חֲזֵי, קֹדֶם שֶׁחָטְאוּ הָיְתָה הַשְּׁכִינָה עֲטָרָה עַל רָאשֵׁיהֶם לִהְיוֹת בִּשְׁבִילָם שׁוֹרָה עַל הָעוֹלָם כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ כִּבְיָכוֹל, תָּשׁ כֹּחָהּ וְאִסְתַּלְּקַת וְלָא שַׁלִּיטָא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁארֵי לְקוֹנֵן וְאָמַר אֵיכָה מַה תְּהֵא מִינָהּ שֻׁלְטָנוּתָא אַעֲדֵי מִינָהּ אוּף הָכִי בְּחֻרְבַּן בֵּי מַקְדְּשָׁא שֻׁלְטָנוּתָא אַעֲדֵי וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁארֵי לְמִסְפַּד וְאָמַר אֵיכָה מַה תְּהֵא עָלָהּ:
אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד: רַבִּי חֲנִינַאי וְרַבָּנָן פָּתְחוּ הַכָּתוּב בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. שֶׁכָּתוּב, וַיִּקַח ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עֵדֶן וְגוֹ'. וַיִּקַח, בַּמֶּה לְקָחוֹ. רַבִּי חֲנִינַאי אָמַר לְקָחוֹ בִּדְבָרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב קַח אֶת אַהֲרֹן, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְקָחוֹ בִּדְבָרִים. וְרַבָּנָן אָמְרוּ, לְקָחוֹ בָּרוּחַ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, הַיּוֹם ה' לוֹקֵחַ אֶת אֲדוֹנֶיךְ מֵעַל רֹאשֶׁךְ. וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עֵדֶן: הַיְנוּ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לוֹ מְנוּחָה לָדַעַת וּלְהַכִּיר הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה. שֶׁאָמַר רַבִּי חֲנִינַאי, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמֵּד אֶת הַתּוֹרָה לָאָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ וְגוֹ'. וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְהַלְּלִים לְפָנָיו. עַד שֶׁרָאָה סַמָּאֵ''ל בַּשָּׁמַיִם, וְנִתְקַנֵּא בּוֹ, וְיָרַד מִן הַשָּׁמַיִם כִּדְמוּת צֵל עַל הַנָּחָשׁ. הַנָּחָשׁ נִרְאֶה, וְהַצֵל עָלָיו שֶׁהוּא הַתֹּקֶף וְהַכֹּחַ שֶׁלּוֹ, שֶׁל הַנָּחָשׁ. קָרַב הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה, מִשּׁוּם שֶׁדַּעְתָּהּ קַלָּה מִשֶּׁל הָאִישׁ, מִכָּאן, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה מִתְפַּתָּה אֶלָּא עַל יְדֵי אִשָּׁה אַחֶרֶת. וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹקִים. מִיָּד פָּתַח בְּאַף. מִכָּאן נִשְׁמָע, שֶׁבִּתְחִלַּת דְּבָרָיו שֶׁל אָדָם נִכָּר מִי הוּא. כָּךְ הוּא פָּתַח בְּאַף, לְהוֹדִיעַ מִי הוּא. לָקַח לוֹ הַנָּחָשׁ הַסִּימָן הַזֶּה, לָדַעַת אִם תְּקַבֵּל דְּבָרָיו אִם לֹא תְּקַבֵּל, דְּהַיְנוּ אוֹת מ', וְאָמְרָה מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל נֹאכֵל. מִיָּד לָקַח הַנָּחָשׁ אֶת הָאוֹת וַיָּשֶׂם אוֹתוֹ עַל זְרֹעוֹ הַשְׂמָאלִית, וְהָיָה מְחַכֶּה עַל ו' ת' לִשְׁמֹעַ מִפִּיהָ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַצֵרוּף מָוֶת נָכוֹן לִפְנֵיהֶם. הִתְחִיל לְפַתּוֹתָהּ עַד שֶׁכָּתוּב, וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה, בְּטַעַם גָּדוֹל וְחָזָק, מְלַמֵּד, שֶׁפָּרְחוּ הָאוֹתִיּוֹת ו' ת' שֶׁל וַתֵּרֶא, וְעָלוּ לְהִתְחַבֵּר עִם הָאוֹת מ'. וְהָאוֹת מ' הָיְתָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, וְלֹא הָיְתָה מִתְחַבֶּרֶת עִמָּהֶם, עַד שֶׁנִּתְפַּתְּתָה. וְאָז נִגְזְרָה הַמִּיתָה לִבְנֵי הָעוֹלָם. וּפָרְחוּ ו''ת אַרְבַּע פְּעָמִים, וְהִקִּיפוּ אֶת הָאוֹת מ' לְאַרְבַּע רוּחוֹת, שֶׁכָּתוּב, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם. הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע פְּעָמִים ו' ת', שֶׁזֶּה מְלַמֵּד, שֶׁסִּבְּבוּ אֶת הָאוֹת מ' לְאַרְבַּע צְדָדֶיהָ, וְהַמ' בְּאֶמְצַע, וְנִמְצָא הַצֵרוּף מָוֶת בְּכָל הַצְדָדִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ''כִּי עָלָה מָוֶת בַּחֲלוֹנֵינוּ'', זֶהוּ סַמָּאֵ''ל, שֶׁהוּא אֶחָד מֵחֲלוֹנֵי הַשָּׁמַיִם. וְעַל כֵּן, מִי גֶּבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָוֶת. מִיָּד שָׁלַט בָּהּ, בְּחַוָּה, וְהִטִּיל בָּהּ זוּהֲמָא. יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִרְאוֹת, וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ. בֹּא וּרְאֵה, קֹדֶם שֶׁחָטְאוּ, הָיְתָה הַשְּׁכִינָה עֲטָרָה עַל רֹאשֵׁיהֶם, שֶׁתִּהְיֶה שׁוֹרֶה בִּשְׁבִילָם עַל הָעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ, כִּבְיָכוֹל, תָּשׁ כֹּחָהּ, שֶׁל הַשְּׁכִינָה, וְנִסְתַּלְּקָה וְלֹא שָׁלְטָה עַל הָעוֹלָם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִתְחִיל לְקוֹנֵן, וְאָמַר אֵיכָה, מַה יִּהְיֶה מִמֶּנָּהּ, כֵּיוָן שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה הֻסְּרָה מִמֶּנָּהּ. אַף כָּאן בְּחֻרְבָּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֻסְּרָה הַמֶּמְשָׁלָה מִן הַשְּׁכִינָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִתְחִיל לִסְפֹּד וְאָמַר, אֵיכָה, מַה יִּהְיֶה עָלֶיהָ.
הלכה פסוקה
א. אִשָׁה לֹא תִּקְרָא בְּצִבּוּר מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִבּוּר. קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת וְיוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין עוֹלֶה מִמִּנְיַן הַקּוֹרְאִים וְכֵן מַפְטִיר עוֹלֶה מֵהַמִּנְיָן שֶׁהֲרֵי הוּא קוֹרֵא בַּתּוֹרָה. וְאִם הִפְסִיק שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּקַדִּישׁ בֵּין מַשְׁלִים וּבֵין הַמַּפְטִיר, אֵינוֹ עוֹלֶה מִן הַמִּנְיָן. צִבּוּר שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם יוֹדֵעַ לִקְרוֹת אֶלָּא אֶחָד עוֹלֶה וְקוֹרֵא וְיוֹרֵד וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית עַד שֶׁיִּגְמֹר מִנְיַן הַקּוֹרְאִים שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם:
ב. בְּכָל קְרִיאָה וּקְרִיאָה מֵאֵלּוּ כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְאַחֲרָיו לֵוִי וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל וּמִנְהָג פָּשׁוּט הוּא הַיּוֹם שֶׁאֲפִלּוּ כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ קדֶם לִקְרוֹת לִפְנֵי חָכָם גָּדוֹל מִיִּשְׂרָאֵל. וְכָל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּחָכְמָה קדֶם לִקְרוֹת וְהָאַחֲרוֹן שֶׁגּוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה נוֹטֵל שָׂכָר כְּנֶגֶד הַכֹּל, לְפִיכָךְ עוֹלֶה וּמַשְׁלִים אֲפִלּוּ גָּדוֹל שֶׁבַּצִבּוּר:
A woman should not read the Law at a congregational service, out of respect to the congregation. A minor who can read and understands to whom the blessings are offered may be counted in the number of those who read the Law. The person who reads the lesson from the Prophets is also counted in their number, since he reads in the Torah as well. If, however, the reader of the congregation intervened with the recital of Kaddish between the reader of the concluding section of the Pentateuchal portion for the day and the reader of the lesson from the Prophets, the latter is not counted in the number of those who read the Law. In a congregation where there is only one individual competent to read, he goes up to the reading-desk, reads a section, goes down, then goes up again and reads a second section, does the same a third time and so on till he has completed the number of those who should have read that day.
In each and every one of these readings, a Cohen (descendant of Aaron) reads the first section. He is followed by a Levite (descendant of Levi other than a Cohen) and he, in turn, is followed by an Israelite. It is a universal custom that a Cohen, even though he is illiterate, has precedence over a great scholar in Israel. The person, superior in knowledge reads before one who is his inferior. The reader of the concluding section who rolls up the Scroll will receive a reward equal to that of all the others. Hence, even the greatest man in the congregation goes up [to the reading desk] to complete the portion.
מוסר
יֵשׁ חָסִיד שֶׁלִּבּוֹ דּוֹלֵק אַחַר רְצוֹן בּוֹרְאוֹ וְאֵינוֹ מַרְבֶּה מַעֲשִׂים טוֹבִים כֶּחָסִיד הֶחָכָם מִפְּנֵי שֶׁקִּבֵּל מֵרַבּוֹ וּמַה שֶּׁחֲבֵרוֹ לֹא הִרְבָּה לְפִי שֶׁלֹּא קִבֵּל מֵרַבּוֹ וְאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ הָיָה מְקַיֵּם לְפִי שֶׁאָמְרוּ: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עָרוּם בְּיִרְאָה וְהִנֵּה מִי שֶׁלֹּא לָמַד שֶׁאֵין לִבּוֹ כִּסְפוֹג לְקַבֵּל הַלִּמּוּד וַאֲפִלּוּ קִבֵּל הֲרֵי זֶה לִבּוֹ סָתוּם וּפְעָמִים שֶׁאֵין יָכוֹל לְהָבִין וְלָדַעַת וּמָצִינוּ בַּתּוֹרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁיָּכוֹל לְהָבִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה נֶעֱנַשׁ עָלֶיהָ עַל שֶׁלֹּא שָׂם עַל לִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לא) וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְבָא הַמִּלְחָמָה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה. וְלָמָּה לֹא עָנוּ לוֹ: וְלָמָּה לֹא צִוִּיתָ לָנוּ, וַהֲלֹא לֹא אָמַרְתָּ לָנוּ לְהָמִית הַנָּשִׁים ! אֶלָּא שֶׁיָּדַע מֹשֶׁה שֶׁהָיוּ חֲכָמִים וּבְקִיאִים לָדוּן (אֲבָל אֵין עוֹשִׂין מִן הַדִּין) קַל וָחֹמֶר וּמַה כְּנַעֲנִים שֶׁכְּתִיב בָּהֶם (דברים ב) לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת וְגוֹ' וּכְתִיב: (שם ו) כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי שֶׁמָּא יַחֲטִיאָךְ לְהַבָּא אֵלּוּ שֶׁכְּבָר חָטְאוּ וְהֶחֱטִיאוּ לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה לָכֶם לָדוּן קַל וָחֹמֶר: