תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
ל (ב) וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהֹוָֽה׃
וּמַלִּיל משֶׁה עִם רֵישֵׁי שִׁבְטַיָּא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר דֵּין פִּתְגָּמָא דִּי פַּקִּיד יְיָ:
(ג) אִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽיהֹוָ֗ה אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכׇל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃
גְּבַר אֲרֵי יִדַּר נְדַר קֳדָם יְיָ אוֹ יְקַיֵּם קְיָם לְמֵסַר אֵסַר עַל נַפְשֵׁיהּ לָא יְבַטַּל פִּתְגָּמֵיהּ כְּכָל דְּיִפּוֹק מִפּוּמֵיהּ יַעֲבֵּד:
(ד) וְאִשָּׁ֕ה כִּֽי־תִדֹּ֥ר נֶ֖דֶר לַיהֹוָ֑ה וְאָסְרָ֥ה אִסָּ֛ר בְּבֵ֥ית אָבִ֖יהָ בִּנְעֻרֶֽיהָ׃
וְאִתְּתָא אֲרֵי תִדַּר נְדַר קֳדָם יְיָ וְתֵסַר אֵיסַר בְּבֵית אָבוּהָא בְּרַבְיוּתָהָא:
(ה) וְשָׁמַ֨ע אָבִ֜יהָ אֶת־נִדְרָ֗הּ וֶֽאֱסָרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר אָֽסְרָ֣ה עַל־נַפְשָׁ֔הּ וְהֶחֱרִ֥ישׁ לָ֖הּ אָבִ֑יהָ וְקָ֙מוּ֙ כׇּל־נְדָרֶ֔יהָ וְכׇל־אִסָּ֛ר אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם׃
וְיִשְׁמַע אָבוּהָא יָת נִדְרָהּ וְאֵסָרָהּ דִּי אֲסָרַת עַל נַפְשַׁהּ וְיִשְׁתּוֹק לָהּ אָבוּהָא וִיקוּמוּן כָּל נִדְרָהָא וְכָל אֵסָרֵי דִּי אֲסָרַת עַל נַפְשַׁהּ יְקוּמוּן:
(ו) וְאִם־הֵנִ֨יא אָבִ֣יהָ אֹתָהּ֮ בְּי֣וֹם שׇׁמְעוֹ֒ כׇּל־נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛יהָ אֲשֶׁר־אָסְרָ֥ה עַל־נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם וַֽיהֹוָה֙ יִֽסְלַח־לָ֔הּ כִּי־הֵנִ֥יא אָבִ֖יהָ אֹתָֽהּ׃
וְאִם אַעְדִּי אָבוּהָא יָתַהּ בְּיוֹמָא דִשְׁמַע כָּל נִדְרָהָא וֶאֱסָרָהָא דִּי אֲסָרַת עַל נַפְשַׁהּ לָא יְקוּמוּן וּמִן קֳדָם יְיָ יִשְׁתְּבֵק לָהּ אֲרֵי אַעְדִּי אָבוּהָא יָתַהּ:
(ז) וְאִם־הָי֤וֹ תִֽהְיֶה֙ לְאִ֔ישׁ וּנְדָרֶ֖יהָ עָלֶ֑יהָ א֚וֹ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָסְרָ֖ה עַל־נַפְשָֽׁהּ׃
וְאִם מֶהֱוָה תֶהֱוֵי לִגְבַר וְנִדְרָהָא עֲלַהּ אוֹ פֵּרוּשׁ סִפְוָתָהָא דִּי אֲסָרַת עַל נַפְשָׁהּ:
30 (2) And Moshe spoke to the heads of the tribes of the children of Yisra᾽el, saying, This is the thing which the Lord has commanded.
(3) If a man vow a vow to the Lord, or swear an oath to bind his soul with a bond; he shall not break his word, he shall do according to all that proceeds out of his mouth.
(4) If a woman also vow a vow to the Lord, and bind herself by a bond, being in her father’s house in her youth;
(5) and her father hear her vow, and her bond with which she has bound herself, and her father shall hold his peace at her: then all her vows shall stand, and every bond with which she has bound herself shall stand.
(6) But if her father disallow her in the day that he hears; not any of her vows, or of her bonds with which she has bound herself, shall stand: and the Lord shall forgive her, because her father disallowed her.
(7) And if she be married to a husband, when she vowed, or uttered aught out of her lips, with which she bound herself;
נביאים
יג (טו) וַיִּתֵּ֣ן מֹשֶׁ֔ה לְמַטֵּ֥ה בְנֵי־רְאוּבֵ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃
וִיהַב מֹשֶׁה לְשִׁבְטָא דִבְנֵי רְאוּבֵן לְזַרְעֲיַתְהוֹן:
(טז) וַיְהִ֨י לָהֶ֜ם הַגְּב֗וּל מֵעֲרוֹעֵ֡ר אֲשֶׁר֩ עַל־שְׂפַת־נַ֨חַל אַרְנ֜וֹן וְהָעִ֨יר אֲשֶׁ֧ר בְּתוֹךְ־הַנַּ֛חַל וְכׇל־הַמִּישֹׁ֖ר עַל־מֵידְבָֽא׃
וַהֲוָה לְהוֹן תְּחוּמָא מֵעֲרוֹעֵר דִי עַל כֵּיף נַחֲלָא דְאַרְנוֹן וְקַרְתָּא דִי בְגוֹ נַחֲלָא וְכָל מֵישְׁרָא עַד מֵידְבָא:
(יז) חֶשְׁבּ֥וֹן וְכׇל־עָרֶ֖יהָ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּישֹׁ֑ר דִּיבֹן֙ וּבָמ֣וֹת בַּ֔עַל וּבֵ֖ית בַּ֥עַל מְעֽוֹן׃
חֶשְׁבּוֹן וְכָל קִרְוָהָא דִי בְמֵישְׁרָא דִיבוֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן:
(יח) וְיַ֥הְצָה וּקְדֵמֹ֖ת וּמֵפָֽעַת׃
וְיָהֲצָה וּקְדֵמוֹת וּמֵפָעַת:
(יט) וְקִרְיָתַ֣יִם וְשִׂבְמָ֔ה וְצֶ֥רֶת הַשַּׁ֖חַר בְּהַ֥ר הָעֵֽמֶק׃
וְקִרְיָתַיִם וְשִׂבְמָה וְצֶרֶת הַשַׁחַר בְּטוּרָא דְמֵישְׁרָא:
(כ) וּבֵ֥ית פְּע֛וֹר וְאַשְׁדּ֥וֹת הַפִּסְגָּ֖ה וּבֵ֥ית הַיְשִׁמֽוֹת׃
וּבֵית פְּעוֹר וּמַשְׁפַּךְ מְרָמָתָא וּבֵית יְשִׁמוֹת:
13 (15) And Moshe gave to the tribe of the children of Re᾽uven according to their families.
(16) And their border was from ῾Aro῾er, that is on the border of the wadi of Arnon, and the city that is in the midst of the wadi, and all the tableland by Medeva;
(17) Ḥeshbon, and all its cities that are in the tableland; Divon, and Bamot-ba῾al, and Bet-ba῾al-me῾on,
(18) and Yahża, and Qedemot, and Mefa῾at,
(19) and Qiryatayim, and Sivma, and Żeret-hashshaĥar in the mount of the valley,
(20) and Bet-pe῾or, and the slopes of Pisga, and Bet-hayeshimot,
כתובים
ה (א) לַמְנַצֵּ֥חַ אֶֽל־הַנְּחִיל֗וֹת מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
לְשַׁבָּחָא עַל חִנְגִין תּוּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד:
(ב) אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה ׀ יְהֹוָ֗ה בִּ֣ינָה הֲגִיגִֽי׃
מֵימְרִי אַצִית יְיָ אִתְבֵּין רִגוּגִי:
(ג) הַקְשִׁ֤יבָה ׀ לְק֬וֹל שַׁוְעִ֗י מַלְכִּ֥י וֵאלֹהָ֑י כִּֽי־אֵ֝לֶ֗יךָ אֶתְפַּלָּֽל׃
צֵית לְקָל בָּעוּתִי מַלְכִּי וֵאלָהִי אֲרוּם קֳדָמָךְ אֲצַלִי:
(ד) יְֽהֹוָ֗ה בֹּ֭קֶר תִּשְׁמַ֣ע קוֹלִ֑י בֹּ֥קֶר אֶעֱרׇךְ־לְ֝ךָ֗ וַאֲצַפֶּֽה׃
יְיָ בְּצַפְרָא שְׁמַע קָלִי בְּצַפְרָא אֲסַדֵר קֲדָמָךְ וְאֶסְתְּכֵי:
(ה) כִּ֤י ׀ לֹ֤א אֵֽל־חָפֵ֘ץ רֶ֥שַׁע ׀ אָ֑תָּה לֹ֖א יְגֻרְךָ֣ רָֽע׃
מְטוּל דְלָא אֱלָהָא רָעֵי רִשְׁעָא אַנְתְּ לָא אִתּוֹתַב עִמָךְ בִּישָׁא:
(ו) לֹֽא־יִתְיַצְּב֣וּ ה֭וֹלְלִים לְנֶ֣גֶד עֵינֶ֑יךָ שָׂ֝נֵ֗אתָ כׇּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃
לָא יִתְעַתְּדוּן מְתַלְעֲבִין קֳבֵל עַיְנָךְ סְנֵיתָא כָּל עוֹבְדֵי שְׁקָר:
5 (1) To the chief Musician for flutes, A Psalm of David.
(2) Give ear to my words, O Lord, consider my meditation.
(3) Hearken to the voice of my cry, my King, and my God: for to Thee I will pray.
(4) My voice shalt Thou hear in the morning, O Lord; in the morning I will direct my prayer to Thee; and will wait expectantly.
(5) For Thou art not a God That hast pleasure in wickedness: nor shall evil dwell with Thee.
(6) The boastful shall not stand in Thy sight: Thou hatest all workers of iniquity.
משנה
א. הַפֵּגָם, וְהַיַּרְבּוּזִין הַשּׁוֹטִים, וְהַחֲלַגְלוֹגִית, כֻּסְבָּר שֶׁבֶּהָרִים, וְהַכַּרְפַּס שֶׁבַּנְּהָרוֹת, וְהַגַּרְגֵּר שֶׁל אֲפָר, פְּטוּרִין מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, וְנִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶם נִשְׁמָר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, סְפִיחֵי חַרְדָּל, מֻתָּרִין, שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הַסְּפִיחִין מֻתָּרִין, חוּץ מִסְּפִיחֵי כְרוּב, שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶם בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל הַסְּפִיחִין אֲסוּרִין:
ב. שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַבִּעוּר, יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל. וְשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לְכָל אַחַת וְאַחַת. גָּלִיל הָעֶלְיוֹן, וְגָלִיל הַתַּחְתּוֹן, וְהָעֵמֶק. מִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַעְלָן, כָּל שֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל שִׁקְמִין, גָּלִיל הָעֶלְיוֹן, וּמִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַטָּן, כָּל שֶׁהוּא מְגַדֵּל שִׁקְמִין, גָּלִיל הַתַּחְתּוֹן. וּתְחוּם טְבֶרְיָא, הָעֵמֶק. וּבִיהוּדָה, הָהָר וְהַשְּׁפֵלָה וְהָעֵמֶק. וּשְׁפֵלַת לוּד כִּשְׁפֵלַת הַדָּרוֹם, וְהָהָר שֶׁלָּהּ כְּהַר הַמֶּלֶךְ. מִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד הַיָּם מְדִינָה אֶחָת:
ג. וְלָמָּה אָמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת, שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין בְּכָל אַחַת וְאַחַת עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא אָמְרוּ שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת אֶלָּא בִיהוּדָה. וּשְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת, כְּהַר הַמֶּלֶךְ. וְכָל הָאֲרָצוֹת, כְּאַחַת לַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים:
ד. אוֹכְלִין עַל הַמֻּפְקָר, אֲבָל לֹא עַל הַשָּׁמוּר. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר אַף עַל הַשָּׁמוּר. אוֹכְלִין עַל הַטְּפִיחִין וְעַל הַדּוּפְרָא, אֲבָל לֹא עַל הַסִּתְוָנִיּוֹת. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר כָּל זְמַן שֶׁבִּכְּרוּ עַד שֶׁלֹּא יִכְלֶה הַקָּיִץ:
ה. הַכּוֹבֵשׁ שְׁלֹשָׁה כְבָשִׁים בְּחָבִית אַחַת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אוֹכְלִין עַל הָרִאשׁוֹן. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אַף עַל הָאַחֲרוֹן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה, יְבַעֵר מִינוֹ מִן הֶחָבִית, וַהֲלָכָה כִדְבָרָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל יָרָק, אֶחָד לַבִּעוּר. אוֹכְלִין בָּרְגִילָה עַד שֶׁיִּכְלוּ סִגָּרִיּוֹת מִבִּקְעַת בֵּית נְטוֹפָה:
ו. הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים לַחִים, עַד שֶׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק. וְהַמְגַבֵּב בַּיָּבֵשׁ, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפָנִים, עַד שֶׁיִּשְּׁרוּ מֵאֲבִיהֶן. וְהַמְגַבֵּב בַּיָּבֵשׁ, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בְּכֻלָּן עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה:
ז. כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ עַד הַגְּשָׁמִים, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. הַמֻּדַּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ עַד הַגְּשָׁמִים, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. עַד אֵימָתַי עֲנִיִּים נִכְנָסִים לַפַּרְדֵּסוֹת, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. מֵאֵימָתַי נֶהֱנִין וְשׂוֹרְפִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית, מִשֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה:
ח. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית וְהִגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר, מְחַלֵּק מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וַעֲנִיִּים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּעוּר, אֲבָל לֹא עֲשִׁירִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֶחָד עֲנִיִּים וְאֶחָד עֲשִׁירִים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּעוּר:
ט. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁנָּפְלוּ לוֹ בִירֻשָּׁה אוֹ שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִנָּתְנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר, אֶלָּא יִמָּכְרוּ לְאוֹכְלֵיהֶן, וּדְמֵיהֶם יִתְחַלְּקוּ לְכָל אָדָם. הָאוֹכֵל מֵעִסַּת שְׁבִיעִית עַד שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ, חַיָּב מִיתָה:
1. Rue, goosefoot, purslane, hill coriander, celery, and meadow-berries, are exempt from tithes. And they may be purchased from anyone during the sabbatical year, since such produce is not usually stored. Rabbi Judah says: aftergrowths of mustard are permitted, since transgressors are not suspected concerning them. Rabbi Shimon says: all aftergrowths are permitted, with the exception of the aftergrowths of cabbage, since such cannot be placed within the category of field-vegetables. But the sages say: all aftergrowths are forbidden.
2. There are three territories in respect to the law of removal [of sheviit produce]: [these are]: Judea, Transjordan, and Galilee, and there are three territories in each one. Upper Galilee, lower Galilee, and the valley. From Kefar Hananiah upwards, the region where sycamores do not grow, is Upper Galilee. From Kefar Hananiah downwards, where the sycamores do grow, is Lower Galilee. The borders of Tiberias are the valley. Those of Judea are: the mountain region, the plains [of the south], and the valley. The plains of Lod are like the plains of the south, and its mountain region is like the king's hill-country. From Bet Horon to the sea is considered as one land.
3. Why did they speak of three territories? So that they may eat in each country until the last of the seventh year produce in that country is ended. Rabbi Shimon says: they have spoken of three countries only in the case of Judea, but all other territories are to be regarded as King’s mountain (Har Hamelekh). And all other territories are the same with regard to the olive and date.
4. One may eat by virtue of similar produce regarded as ownerless [still found in the fields], but not when it was stored [and declared ownerless]. Rabbi Yose permits even when it was stored [and then declared ownerless]. One may continue to eat by virtue of the poor grains [that grow between the grass], or by virtue of the trees that yield bi-annually, but one must not eat by virtue of winter-grapes. Rabbi Judah permits provided they began to ripen before the summer [of the seventh year] had ended.
5. One who preserved three kinds of vegetables in one jar: Rabbi Eliezer says they may be eaten only so long as the first still remains [in the field]. But Rabbi Joshua says: even so long as the last remains. Rabban Gamaliel says: when the like kind is no longer to be found in the field, the same kind in the jar must be removed, [and the halachah agrees with him.] Rabbi Shimon says: all vegetables are regarded as one [kind] in respect of the law of removal. Purslane may be eaten until there is no more wild purslane in the valley of Bet Netopha.
6. If one gathered moist herbs, he may eat them until the sweet [herbs in the field] have dried up. And if he gathered dry [herbs], [he may eat them] until the second rainfall. Leaves of reeds and of leaves of the vine [may be eaten] until they fall from the stems. But if he gathered them dry, they may be eaten until the second rainfall. Rabbi Akiba says: in all these cases, [they may be eaten] until the second rainfall.
7. Similarly, if one rents a house to someone “until the rains,” he means until the second rainfall. Or if one had vowed not to derive any benefit from his friend “until the rains” [he is prohibited] until the second rainfall. Until when may the poor enter the orchards? Until the second rainfall. And when may one begin to enjoy or burn the straw and stubble of sabbatical produce? After the second rainfall.
8. If one had sabbatical produce [at home] and the time of removal had come, he may give out food for three meals to every one. Rabbi Judah says: the poor may eat from it even after the removal, but not the rich. But Rabbi Yose says: both the poor and the rich may eat after the removal.
9. If one had inherited seventh year produce or had received them as a gift: Rabbi Eliezer says: they must be given to anyone who eats them. But the sages say: the sinner must not benefit, rather it should be sold to anyone who eats it, and its price divided among everyone. If one eats dough of seventh year [produce] before the hallah was taken from it, he has incurred thereby the death penalty [at the hands of heaven].
גמרא
רַבִּי זֵירָא חָלַשׁ עָל גַּבֵּיהּ רַבִּי אַבָּהוּ קָבִּיל עָלֵיהּ אִי מִתְפַּח קְטִינָא חָרִיךְ שַׁקֵּי עֲבִידְנָא יוֹמָא טָבָא לְרַבָּנָן אִתְפַּח. עָבַד סְעוּדָתָא לְכֻלְּהוּ רַבָּנָן. כִּי מָטָא לְמֵשְׁרֵי אָמַר לֵיהּ לְרִבִּי זֵירָא לִישְׁרֵי לָן מָר. אָמַר לֵיהּ לָא סָבַר לָהּ מָר לְהָא דְרִבִּי יוֹחָנָן. דְאָמַר בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ שָׁרָא לְהוּ כִּי מָטָא לִבְרוּכֵי אָמַר לֵיהּ נְבָרִיךְ לָן מָר אָמַר לֵיהּ לָא סָבַר לָהּ מָר לְהָא דְרַב הוּנָא דְמִן בָּבֶל דְּאָמַר בּוֹצֵעַ מְבָרֵךְ. וְאִיהוּ כְמָאן סְבִירָא לֵיהּ כִּי הָא דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ וְאוֹרֵח מְבָרֵךְ. בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ כְּדֵי שֶׁיִּבְצַע בְעַיִן יָפָה. וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ לְבַעַל הַבַּיִת. מָאי מְבָרֵךְ יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא. וְרִבִּי מוֹסִיף בָּהּ דְבָרִים וְיִצְלַח מְאֹד בְּכָל נְכָסָיו. וְיִהְיוּ נְכָסָיו וְנִכְסֵינוּ מוּצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר. וְאַל יִשְׁלוֹט שָׂטָן לֹא בְמַעֲשֵׂי יָדָיו וְלֹא בְמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ וְאַל יִזְדַּקֵק לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר הִרְהוּר חֵטְא וַעֲבֵירָה וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
The Gemara recounts: Rabbi Zeira took ill. Rabbi Abbahu went to visit him and resolved: If the little man with the scorched legs, a nickname for Rabbi Zeira, is cured, I will make a festival, a feast, for the Sages. Rabbi Zeira was cured and Rabbi Abbahu made a feast for all the Sages. When it came time to break bread, Rabbi Abbahu said to Rabbi Zeira: Master, please break bread for us. Rabbi Zeira said to him: Doesn’t the Master hold in accordance with that halakha of Rabbi Yoḥanan, who said: The host breaks bread? Rabbi Abbahu broke bread for them.
When the time came to recite the blessing, Rabbi Abbahu said to Rabbi Zeira: Master, recite Grace after Meals on our behalf. Rabbi Zeira said to him: Doesn’t the Master hold in accordance with that halakha of Rabbi Huna of Babylonia, who said: He who breaks bread recites Grace after Meals?
The Gemara asks: And in accordance with whose opinion does Rabbi Abbahu hold that he asked Rabbi Zeira to recite Grace after Meals?
The Gemara answers: Rabbi Abbahu holds in accordance with that halakha that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: The host breaks bread and a guest recites Grace after Meals. The host breaks bread so that he will break bread generously, whereas a guest might be embarrassed to break a large piece for himself and other guests; and the guest recites Grace after Meals so that he may bless the host in the course of reciting Grace after Meals, as the Gemara proceeds to explain.
What is the formula of the blessing with which the guest blesses his host?
May it be Your will that the master of the house shall not suffer shame in this world, nor humiliation in the World-to-Come.
May it be Your will that the master of the house shall not suffer shame in this world, nor humiliation in the World-to-Come.
Rabbi Yehuda HaNasi added to it elements pertaining to material success:
And may he be very successful with all his possessions,
and may his possessions and our possessions be successful and near the city,
and may Satan control neither his deeds nor our deeds,
and may no thought of sin, iniquity, or transgression stand before him or before us
from now and for evermore.
And may he be very successful with all his possessions,
and may his possessions and our possessions be successful and near the city,
and may Satan control neither his deeds nor our deeds,
and may no thought of sin, iniquity, or transgression stand before him or before us
from now and for evermore.
זוהר
רִבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹמֵר כַּמָּה זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְהוּ וְקָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ מִכָּל עַמִּין וּבְגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל יָהִיב מְזוֹנָא וְשַׂבְעָא לְכָל עַלְמָא וְאִלְּמָלֵא יִשְׂרָאֵל לָא יָהִיב קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא מְזוֹנָא לְעַלְמָא וְהַשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן בְּגָלוּתָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְנַטְּלֵי מְזוֹנָא עַל חַד תְּרֵין. בְּזִמְנָא דַהֲווֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא הֲוָה נָחִית לוֹן מְזוֹנָא מֵאַתַר עִילָאָה וְאִינוּן יַהְבֵי חוּלָק תַּמְצִית לְעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְעַמִּין כֻלְּהוּ לָא אִתְזְנוּ אֶלָּא מִתַּמְצִית וְהַשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן בְּגָלוּתָא אִתְהַפִּךְ כְּגַוְונָא אַחֲרָא. מְתַל לְמַלְכָּא דְאַתְקִין סְעוּדָתָא לִבְנֵי בֵיתֵיהּ כָּל זִמְנָא דְעַבְדֵי רְעוּתֵיהּ אַכְלֵי סְעוּדָתָא עִם מַלְכָּא וְיַהֲבֵי לְכַלְבֵּי חוּלַק גַּרְמִין לְמִגְרַר בְּשַׁעְתָּא דִבְנֵי בֵיתֵיהּ לָא עַבְדֵי רְעוּתָא דְמַלְכָּא מַלְכָא יָהִיב כָּל סְעוּדָתָא לְכַלְבֵּי וְסָלִיק לוֹן גַּרְמֵי. כְּגַוְונָא דָא כָּל זִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל עַבְדֵי רְעוּתָא דְמָארֵיהוֹן הָא עַל פְּתוּרָא דְמַלְכָּא אִינוּן אַכְלֵי וְכָל סְעוּדָתָא אִתְתְּקַן לְהוֹן. וְאִינוּן מֵהַהוּא חֶדוָה דִילְהוֹן יַהֲבֵי גַרְמֵי דְאִיהוּ תַּמְצִית לְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְכָל זִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל לָא עַבְדֵי רְעוּתָא דְמָארֵיהוֹן אַזְלֵי בְגָלוּתָא וְהָא סְעוּדָתָא לְכַלְבֵּי וְאִסְתַּלֵּק לוֹן תַּמְצִית (יחזקאל ד') כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם טָמֵא בַּגוֹיִם דְּהָא תַּמְצִית דְּגִעוֹלֵיהוֹן אַכְלֵי וַוי לִבְּרָא דְמַלְכָּא דְיָתִיב וּמְצַפֶּה לִפְתוֹרָא דְעַבְדָא וּמַה דְאִשְׁתָּאַר מִגּוֹ פְתוֹרָא אִיהוּ אָכִיל. דָּוִד מַלְכָּא אָמַר (תהלים כ''ג) תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן דָּא סְעוּדָתָא דְמַלְכָּא נֶגֶד צֹרְרָי אִינוּן כַּלְבֵּי דְיַתְבֵי קָמֵי פְתוֹרָא מְצַפְּאן לְחוּלַק גַּרְמִין וְאִיהוּ יָתִיב עִם מַלְכָּא בְעִנוּגָא דִסְעוּדָתָא בִפְתוֹרָא. דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי דָא רֵישָׁא דִסְעוּדָתָא דְכָל מִשְׁחָא וְשַׁמְנוּנָא וְתִקּוּן סְעוּדָתָא אִתְיַיהִיב בְקַדְמִיתָא לִרְחִימָא דְמַלְכָּא וּמַה דְאִשְׁתָּאַר לְבָתָר אִתְיַיהִיב לְכַלְבֵּי וּלְאִינוּן פַּלְחֵי פְתוּרָא. כּוֹסִי רְוָיָה מַלְיָא כַּסָא קָמֵי רְחִימָא דְמַלְכָא תָּדִיר דְּלָא יִצְטַרִיךְ לְמִשְׁאַל. וְעַל רָזָא דָא הֲווּ יִשְׂרָאֵל תָּדִיר עִם שְׁאָר עַמִּין:
רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךְ וְגוֹ'. כַּמָּה מְאוּשָׁרִים הֵם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָצָה בָּהֶם, וְקֵרַב אוֹתָם אֵלָיו מִכָּל הָעַמִּים. וּבִזְכוּת יִשְׂרָאֵל הוּא נוֹתֵן מָזוֹן וְשֹׂבַע לְכָל הָעוֹלָם, וְאִם לֹא יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן מְזוֹנוֹת לָעוֹלָם. וְעַתָּה שֶׁיִשְׂרָאֵל הֵם בַּגָּלוּת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁכָּל הָעוֹלָם מְקַבְּלִים מְזוֹנוֹת וְשֹׂבַע כִּפְלַיִם, כְּדֵי שֶׁהַתַּמְצִית מֵהֶם יַסְפִּיק לְיִשְׂרָאֵל. בַּזְּמָן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, הָיָה יוֹרֵד לָהֶם מָזוֹן מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן, וְהֵם נָתְנוּ חֵלֶק תַּמְצִית לָעַמִּים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְהָעַמִּים כֻּלָּם לֹא נִזּוֹנוּ אֶלָּא מֵהַתַּמְצִית. וְעַתָּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, נֶהֱפַּךְ הַדָּבָר בְּאֹפֶן אַחֵר, שֶׁהַמָּזוֹן מַגִּיעַ לְאוּמוֹת הָעוֹלָם וְהֵם מְקַבְּלִים מֵהֶם תַּמְצִית. מָשָׁל לַמֶּלֶךְ שֶׁהֵכִין סְעוּדָה לִבְנֵי בֵּיתוֹ. כָּל זְמָן שֶׁהֵם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ, אוֹכְלִים בַּסְּעוּדָה עִם הַמֶּלֶךְ, וְנוֹתְנִים לַכְּלָבִים חֵלֶק שֶׁל עֲצָמוֹת לִגְרוֹר. בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי בֵּיתוֹ אֵינָם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ נוֹתֵן כָּל הַסְּעוּדָה לַכְּלָבִים, וְנוֹתֵן לָהֶם הָעֲצָמוֹת. כְּעֵין זֶה, כָּל זְמָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל אֲדוֹנָם, הִנֵּה עַל שֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ הֵם אוֹכְלִים וְכָל הַסְּעוּדָה הוּכְנָה בִּשְׁבִילָם, וְהֵם, מֵהַשִּׂמְחָה הַהִיא שֶׁלָּהֶם, נוֹתְנִים הָעֲצָמוֹת שֶׁהוּא תַּמְצִית, לָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. וְכָל זְמָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל אֵינָם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל אֲדוֹנָם, הוֹלְכִים לַגָּלוּת, וְהַסְּעוּדָה נִתֶּנֶת לַכְּלָבִים, וְלָהֶם נִתֶּנֶת הַתַּמְצִית. שֶׁכָּתוּב, כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם טָמֵא בַּגּוֹיִם, כִּי אוֹכְלִים הַתַּמְצִית מֵהַגִּעוּל שֶׁלָּהֶם, דְּהַיְנוּ מִמָּזוֹנָם הַמָאוּס. אוֹי לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁיּוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה לְשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הָעֶבֶד, שֶׁמַּה שֶּׁנִשְׁאָר מִשֻּׁלְחָנוֹ הוּא אוֹכֵל. דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר, תַּעֲרוֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צוֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. תַּעֲרוֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן, הַיְנוּ סְעוּדַת הַמֶּלֶךְ. נֶגֶד צוֹרְרָי, הֵם הַכְּלָבִים הַיּוֹשְׁבִים תַּחַת הַשֻּׁלְחָן וּמְצַפִּים לְחֵלֶק הָעֲצָמוֹת, וְהוּא יוֹשֵׁב עִם הַמֶלֶךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ בְּעוֹנֶג הַסְּעוּדָה. דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי: זֶהוּ רֹאשׁ הַסְּעוּדָה, שֶׁכָּל הַשֶּׁמֶן וְהַשַּׁמְנוּנִית, וְתִקּוּן הַסְּעוּדָה, נִתָּן בָּרֹאשׁ לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ. מַה שֶּׁנִּשְׁאָר נִתָּן אַחַר כָּךְ לַכְּלָבִים, וְלָאֵלּוּ הַמְּשַׁמְּשִׁים אֶת הַשֻּׁלְחָן. כּוֹסִי רְוָיָה, הַיְנוּ, שֶׁהַכּוֹס תָּמִיד מָלֵא לִפְנֵי אוֹהֲבוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ. וְעַל הַסּוֹד הַזֶּה הָיוּ יִשְׂרָאֵל תָּמִיד בְּיַחַס עִם שְׁאָר הָעַמִּים.
הלכה פסוקה
א. בְּנֵי הַכְּפָר שֶׁרָצוּ לִמְכּוֹר בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּהֶן אוֹ לִבְנוֹת בְּדָמֶיהָ בֵית הַכְּנֶסֶת אַחֵר אוֹ לִקְנוֹת בְּדָמֶיהָ תֵּיבָה אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה צְרִיכִין לְהַתְנוֹת עַל הַלּוֹקֵחַ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ לֹא מֶרְחָץ וְלֹא בוּרְסָקִי וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁמְּעַבְּדִין בּוֹ אֶת הָעוֹרוֹת וְלֹא בֵית הַטְּבִילָה וְלֹא בֵית הַמַּיִם וְאִם הִתְנוּ שִׁבְעָה טּוּבֵי הָעִיר בְמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר בִּשְׁעַת מְכִירָה שֶׁיְּהֵא הַלּוֹקֵחַ מוּתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ כָּל אֵלּוּ מוּתָּר:
ב. וְכֵן אִם הִתְנוּ שִׁבְעָה טּוּבֵי הָעִיר בְמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר עַל מוֹתָר הַדָּמִים שֶׁיִּהְיוּ חוּלִין הֲרֵי הֵם חוּלִין וּכְשֶׁלּוֹקְחִין הַדָּמִים וּבוֹנִין מֵהֶן בֵית הַכְּנֶסֶת אַחֵר אוֹ שֶׁיִקְנוּ מֵהֶם תֵּיבָה אוֹ מִטְפְּחוֹת וְתִיק אוֹ חוּמָשִׁין אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה הַשְּׁאָר יְהֵא חוּלִין כְּמוֹ שֶׁהִתְנוּ וְיַעֲשׂוּ בָּהֶן מַה שֶׁיִּרְצוּ. וְכֵן אִם קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר אוֹ רוּבָּם אָדָם אֶחָד כָּל מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי וְהוּא מוֹכֵר וְנוֹתֵן לְבַדּוֹ כְּפִי מַה שֶׁיִּרְאֶה וְיַתְנֶה כְּפִי מַה שֶׁיִּרְאֶה:
Villagers who desire to sell their synagogue, in order to erect with the proceeds another synagogue or purchase a Tebah or a scroll of the law, should stipulate with the purchaser that he is not to turn it into a bathhouse, tannery, ritual bath or laundry. If, at the time of the sale, the seven leaders of the community (forming the Executive), at a meeting of the residents, passed a resolution that the purchaser should be permitted to do any of the above things, it is permitted.
So too, if the seven leaders of the community, at a meeting of the residents, resolve that the surplus of the purchase money be used for secular purposes, it may be so used. And when they receive the funds and expend them in the erection of another synagogue, or in the purchase of a Tebah, wraps, a case for a scroll of the law, or a Scroll of the law, or copies of single books of the Pentateuch, the surplus is secular in accordance with their resolution, and may be used for any purpose they please.
So too, if all the residents or a majority of them have vested a single individual with authority over them, whatever he does is valid. He can, in his discretion sell or give away, and make any stipulations he deems fit.
מוסר
אִם שָׁמַעְתָּ אִישׁ אֶחָד מְלַמֵּד טָעוּת לְתַלְמִידוֹ לֹא תֹאמַר טָעוּת אַתָּה אוֹמֵר אֶלָּא תּוֹדִיעֵהוּ לְאֶחָד מִקְּרוֹבָיו אוֹ לְאוֹהֲבוֹ וְאַל תִּשְׁפּוֹךְ דָמוֹ. לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ בִּקֵּשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי בִּתִּי לִבְנוֹ מִפְּנֵי שֶׁמִּתְבַּיֵּישׁ הָאַחֵר וְזֶה מִתְגָּאֶה וְנֶהֱנֶה לִבּוֹ: מִי שֶׁעוֹצֵר רוּחוֹ וּמַשְׁפִּיל עֵינָיו וְרוּחוֹ מֵהַבִּיט אֶל נָשִׁים וְאֵינוֹ דּוֹבֵר דְּבָרִים בְּטֵלִים וְסוֹבֵל כַּעְסוֹ וְאֵינוֹ מִתְגָּאֶה וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. לְעָתִיד לָבֹא יִהְיֶה לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֶת עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (במדבר כ''ג) כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל: מִי שֶּׁאָבַד קוּנְטְרִיס אוֹ חוּמָשׁ אוֹ כְתוּבִים אוֹ נְבִיאִים וְהִתְחִיל לִכְתּוֹב אַחֵר. וּכְשֶׁנִּכְתַּב חֶצְיוֹ נִמְצָא הָרִאשׁוֹן. אָסוּר לִכְתּוֹב בַּחֶלֶק הַנִּשְׁאָר דְּבָרִים אַחֵרִים גַּם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְפִי שֶׁאָז יִהְיֶה עִיקָר הֶחָדָשׁ וְהַחוּמָשׁ טָפֵל. וְכֵן אַל יָשִׂים סִפְרֵי תַלְמוּד עַל סִפְרֵי מִקְרָא וְכֵן אַל יְכַסֶּה אֶת סִפְרוֹ בִּקְלָפִים הַכְּתוּבִים בָּהֶם לָשׁוֹן לַעַז אוֹ יְוָנִי. וּמַעֲשֵׂה בְאֶחָד שֶׁכִּיסָה חוּמָשׁ שֶׁלּוֹ בְעוֹר וְהָיָה כָתוּב בּוֹ לוֹעֲזִים שֶׁל דִּבְרֵי הֲבָאי תִּגְרֵי מַלְכֵי הָאוּמוֹת וּבָא צַדִּיק וּקְרָעוֹ וְהֵסִירוֹ: