תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
לא (ו) וַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם מֹשֶׁ֛ה אֶ֥לֶף לַמַּטֶּ֖ה לַצָּבָ֑א אֹ֠תָ֠ם וְאֶת־פִּ֨ינְחָ֜ס בֶּן־אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ לַצָּבָ֔א וּכְלֵ֥י הַקֹּ֛דֶשׁ וַחֲצֹצְר֥וֹת הַתְּרוּעָ֖ה בְּיָדֽוֹ׃
וּשְׁלַח יָתְהוֹן משֶׁה אַלְפָא לְשִׁבְטָא לְחֵילָא יָתְהוֹן וְיָת פִּינְחָס בַּר אֶלְעָזָר כַּהֲנָא לְחֵילָא וּמָנֵי דְקוּדְשָׁא וַחֲצַצְרַת יַבֶּבְתָּא בִּידֵיהּ:
(ז) וַֽיִּצְבְּאוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיַּֽהַרְג֖וּ כׇּל־זָכָֽר׃
וְאִתְחַיָּלוּ עַל מִדְיָן כְּמָא דִי פַּקִּיד יְיָ יָת משֶׁה וּקְטָלוּ כָּל דְּכוּרָא:
(ח) וְאֶת־מַלְכֵ֨י מִדְיָ֜ן הָרְג֣וּ עַל־חַלְלֵיהֶ֗ם אֶת־אֱוִ֤י וְאֶת־רֶ֙קֶם֙ וְאֶת־צ֤וּר וְאֶת־חוּר֙ וְאֶת־רֶ֔בַע חֲמֵ֖שֶׁת מַלְכֵ֣י מִדְיָ֑ן וְאֵת֙ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֔וֹר הָרְג֖וּ בֶּחָֽרֶב׃
וְיָת מַלְכֵי מִדְיָן קְטָלוּ עַל קְטִילֵיהוֹן יָת אֱוִי וְיָת רֶקֶם וְיָת צוּר וְיָת חוּר וְיָת רֶבַע חַמְשָׁא מַלְכֵי מִדְיָן וְיָת בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר קְטָלוּ בְחַרְבָּא:
(ט) וַיִּשְׁבּ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־נְשֵׁ֥י מִדְיָ֖ן וְאֶת־טַפָּ֑ם וְאֵ֨ת כׇּל־בְּהֶמְתָּ֧ם וְאֶת־כׇּל־מִקְנֵהֶ֛ם וְאֶת־כׇּל־חֵילָ֖ם בָּזָֽזוּ׃
וּשְׁבוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל יָת נְשֵׁי מִדְיָן וְיָת טַפְלְהוֹן וְיָת כָּל בְּעִירְהוֹן וְיָת כָּל גֵּיתֵיהוֹן וְיָת כָּל נִכְסֵיהוֹן בְּזוֹ:
(י) וְאֵ֤ת כׇּל־עָרֵיהֶם֙ בְּמ֣וֹשְׁבֹתָ֔ם וְאֵ֖ת כׇּל־טִֽירֹתָ֑ם שָׂרְפ֖וּ בָּאֵֽשׁ׃
וְיָת כָּל קִרְוֵיהוֹן בְּמוֹתְבָנֵיהוֹן וְיָת כָּל בֵּית סִגְדַתְהוֹן אוֹקִידוּ בְּנוּרָא:
31 (6) And Moshe sent them to the war, a thousand of every tribe, them and Pineĥas the son of El῾azar the priest, to the war, with the holy instruments, and the trumpets to blow in his hand.
(7) And they warred against Midyan, as the Lord commanded Moshe, and they slew all the males.
(8) And they slew the kings of Midyan, beside the rest of them that were slain; namely, Evi, and Reqem, and Żur, and Ḥur, and Reva, five kings of Midyan: Bil῾am also the son of Be῾or they slew with the sword.
(9) And the children of Yisra᾽el took all the women of Midyan captives, and their little ones, and took the spoil of all their cattle, and all their flocks, and all their goods.
(10) And they burnt all the cities in which they dwelt, and all their encampments, with fire.
נביאים
יד (ג) כִּֽי־נָתַ֨ן מֹשֶׁ֜ה נַחֲלַ֨ת שְׁנֵ֤י הַמַּטּוֹת֙ וַחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֔ה מֵעֵ֖בֶר לַיַּרְדֵּ֑ן וְלַ֨לְוִיִּ֔ם לֹא־נָתַ֥ן נַחֲלָ֖ה בְּתוֹכָֽם׃
אֲרֵי יְהַב מֹשֶׁה אַחֲסָנַת תְּרֵין שִׁבְטִין וּפַלְגוּת שִׁבְטָא מֵעִיבְרָא לְיַרְדְנָא וּלְלֵוָאֵי לָא יְהַב אַחֲסָנָא בֵּינֵיהוֹן:
(ד) כִּֽי־הָי֧וּ בְנֵֽי־יוֹסֵ֛ף שְׁנֵ֥י מַטּ֖וֹת מְנַשֶּׁ֣ה וְאֶפְרָ֑יִם וְלֹֽא־נָתְנוּ֩ חֵ֨לֶק לַלְוִיִּ֜ם בָּאָ֗רֶץ כִּ֤י אִם־עָרִים֙ לָשֶׁ֔בֶת וּמִ֨גְרְשֵׁיהֶ֔ם לְמִקְנֵיהֶ֖ם וּלְקִנְיָנָֽם׃
אֲרֵי הֲווֹ בְנֵי יוֹסֵף תְּרֵין שִׁבְטִין מְנַשֶׁה וְאֶפְרָיִם וְלָא יְהָבוּ חוּלֵק לְלֵוָאֵי בְּאַרְעָא אֱלָהֵן קִרְוִין לְמִתַּב וּרְוָחֵיהוֹן לִבְעִירֵיהוֹן וּלְגֵיתֵיהוֹן:
(ה) כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחְלְק֖וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃ {פ}
כְּמָא דְפַקֵד יְיָ יַת מֹשֶׁה כֵּן עֲבָדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּפַלִיגוּ יַת אַרְעָא:
(ו) וַיִּגְּשׁ֨וּ בְנֵי־יְהוּדָ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו כָּלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה הַקְּנִזִּ֑י אַתָּ֣ה יָדַ֡עְתָּ אֶֽת־הַדָּבָר֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֣ה אִישׁ־הָאֱלֹהִ֗ים עַ֧ל אֹדוֹתַ֛י וְעַ֥ל אֹדוֹתֶ֖יךָ בְּקָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ׃
וּקְרִיבוּ בְנֵי יְהוּדָה לְוַת יְהוֹשֻׁעַ בְּגִלְגָלָא וַאֲמַר לֵיהּ כָּלֵב בַּר יְפֻנֶה קְנִיזָאָה אַתְּ יְדַעְתָּא יַת פִּתְגָמָא דְמַלֵיל יְיָ עִם מֹשֶׁה נְבִיָא דַייָ עַל עֵסַק דִילִי וְעַל עֵסַק דִילָךְ בִּרְקַם גֵיאָה:
(ז) בֶּן־אַרְבָּעִ֨ים שָׁנָ֜ה אָנֹכִ֗י בִּ֠שְׁלֹ֠חַ מֹשֶׁ֨ה עֶבֶד־יְהֹוָ֥ה אֹתִ֛י מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לְרַגֵּ֣ל אֶת־הָאָ֑רֶץ וָאָשֵׁ֤ב אֹתוֹ֙ דָּבָ֔ר כַּאֲשֶׁ֖ר עִם־לְֽבָבִֽי׃
בַּר אַרְבְּעִין שְׁנִין אֲנָא כַּד שְׁלַח מֹשֶׁה עַבְדָא דַייָ יָתִי מֵרְקַם גֵיאָה לַאֲלָלָא יַת אַרְעָא וַאֲתֵיבִית יָתֵיהּ פִתְגָמָא כְּמָא דַהֲוָה עִם לִבִּי:
14 (3) For Moshe had given the inheritance of two and a half tribes on the other side of the Yarden: but to the Levites he gave no inheritance among them.
(4) For the children of Yosef were two tribes, Menashshe and Efrayim: and they gave no part to the Levites in the land, except cities to dwell in, with their pasture grounds for their cattle and their substance.
(5) As the Lord commanded Moshe, so the children of Yisra᾽el did, and they divided the land.
(6) Then the children of Yehuda came to Yehoshua in Gilgal: and Kalev the son of Yefunne the Qenizzi said to him, Thou knowst the thing that the Lord said to Moshe the man of God concerning me and thee in Qadesh-barnea.
(7) Forty years old was I when Moshe the servant of the Lord sent me from Qadesh-barnea to spy out the land; and I brought him back word as it was in my heart.
כתובים
קז (לא) יוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
יְהוֹדוּן קֳדָם יְיָ מְטוּל חַסְדֵיהּ וּמִשְׁתָּעָן פְּרִישְׁוָתֵיהּ לִבְנֵי נָשָׁא:
(לב) וִֽ֭ירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָ֑ם וּבְמוֹשַׁ֖ב זְקֵנִ֣ים יְהַלְלֽוּהוּ׃
וּמְרוֹמְמִין יָתֵיהּ בִּכְנִישַׁת עַמָא בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבְסַנְהֶדְרִין דְחַכִּימַיָא יְשַׁבְּחוּן יָתֵיהּ:
(לג) יָשֵׂ֣ם נְהָר֣וֹת לְמִדְבָּ֑ר וּמֹצָ֥אֵי מַ֝֗יִם לְצִמָּאֽוֹן׃
שַׁוִי נְהַרְוָתָא הֵיךְ מַדְבְּרָא וּמַפְקָנוּת מַיָא הֵיךְ צְחוּתָא:
(לד) אֶ֣רֶץ פְּ֭רִי לִמְלֵחָ֑ה מֵ֝רָעַ֗ת י֣וֹשְׁבֵי בָֽהּ׃
אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דְעַבְדָא פְּרִי צְדָא הֵיךְ סְדוֹם דְאִתְהַפְּכַת מִן בִּישׁוּת יָתְבִין בָּהּ:
(לה) יָשֵׂ֣ם מִ֭דְבָּר לַאֲגַם־מַ֑יִם וְאֶ֥רֶץ צִ֝יָּ֗ה לְמֹצָ֥אֵי מָֽיִם׃
כַּד תָּבוּ לְאוֹרַיְתָא שַׁוִי מַדְבְּרָא הֵיךְ אֲרִיתָא דְמַיָא וַאֲרַע צִיחַיָא לְמַפְקָנוּת מַיָא:
107 (31) Let them praise the Lord for his steadfast love, and for his wonderful works to the children of men!
(32) Let them exalt him also in the congregation of the people, and praise him in the assembly of the elders.
(33) He turns rivers into a wilderness, and watersprings into dry ground;
(34) a fruitful land into barrenness, because of wickedness of those who dwell therein.
(35) He turned the wilderness into a pool of water, and dry ground into watersprings.
משנה
א. הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה וְאִם לֹא בִכְּרָה, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, עֵז בַּת שְׁנָתָהּ וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק. רָחֵל בַּת שְׁתַּיִם וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק. פָּרָה וַחֲמוֹר בְּנוֹת שָׁלשׁ וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִלּוּ בַּוָּלָד בִּלְבַד בְּהֵמָה נִפְטֶרֶת, הָיָה כִדְבָרֶיךָ, אֶלָּא אָמְרוּ, סִימַן הַוָּלָד בִּבְהֵמָה דַקָּה, טִנוּף. וּבְגַסָּה, שִׁלְיָא. וּבְאִשָּׁה, שְׁפִיר וְשִׁלְיָא. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁיָדוּעַ שֶׁבִּכְּרָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. וְכֹל שֶׁלֹּא בִכְּרָה, הֲרֵי זֶה לַכֹּהֵן. אִם סָפֵק, יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בְּהֵמָה גַסָּה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם, הֲרֵי זוֹ תִקָּבֵר, וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה:
ב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מְנִיקָה מִן הַנָּכְרִי, אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הָיָה. נִכְנַס לְתוֹךְ עֶדְרוֹ וְרָאָה אֶת הַמַּבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת וְאֶת שֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת, אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ, אוֹ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ:
ג. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר, הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר, עוֹשֶׂה מָקוֹם בְּקוֹפִיץ מִכָּאן וּמִכָּאן וְתוֹלֵשׁ הַשֵּׂעָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ. וְכֵן הַתּוֹלֵשׁ אֶת הַשֵּׂעָר לִרְאוֹת מְקוֹם הַמּוּם:
ד. שְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בַחַלּוֹן וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ, עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא בָזֶה הִתִּיר עֲקַבְיָא, אֶלָּא בִשְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵת, בָּזֶה עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. הַצֶּמֶר הַמְדֻבְלָל בַּבְּכוֹר, אֶת שֶׁהוּא נִרְאֶה מִן הַגִּזָּה, מֻתָּר. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה מִן הַגִּזָּה, אָסוּר:
1. In the case of one who purchases a female animal from a gentile and does not know whether it had previously given birth or whether it had not previously given birth, and after the purchase the animal gave birth to a male, Rabbi Yishmael says: If the mother was a goat within its first year the male offspring certainly is given to the priest, as it definitely never gave birth previously. From that point forward, i.e., if the mother is older than that, its offspring’s status as a firstborn is uncertain. If it was a ewe within its second year the male offspring certainly is given to the priest; from that point forward an offspring’s status is uncertain. If it was a cow or a donkey within its third year the male offspring certainly is given to the priest; from that point forward the offspring’s status is uncertain. Rabbi Akiva said to him: Were an animal exempted only by giving birth to an offspring and in no other manner the halakha would be in accordance with your statement. But the Sages said: An indication of the offspring in a small animal is a murky discharge from the womb, which indicates the animal had been pregnant, and therefore exempts subsequent births from the mitzva of the firstborn. The indication in a large animal is the emergence of an afterbirth, and the indication in a woman is a fetal sac or an afterbirth. Since these can be produced even within a year, it cannot be assumed that an animal in its first year is definitely subject to the mitzva of the firstborn. Rabbi Akiva continues: Rather, this is the principle: In any case where it is known that the animal had previously given birth, the priest has nothing here. And in any case where it is known that the animal had not previously given birth, that is given to the priest. And if it is uncertain, it may be eaten in its blemished state by the owner. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: In the case of a large animal that expelled a mass of congealed blood, that mass must be buried. The reason is that perhaps there was a male fetus there which was consecrated as a firstborn when it emerged, and the animal is exempt from having any future offspring counted a firstborn.
2. Rabban Shimon ben Gamliel says: In the case of one who purchases a nursing female animal from a gentile, he does not need to be concerned, i.e., take into account the possibility, that perhaps it was nursing the offspring of another animal. Rather, the buyer may assume it had previously given birth. In the case of one who enters amid his flock and sees mother animals that gave birth for the first time that were nursing, and also sees mother animals that gave birth not for the first time that were also nursing, he does not need to be concerned that perhaps the offspring of this animal came to that animal to be nursed, or that perhaps the offspring of that animal came to this animal to be nursed.
3. Rabbi Yosei ben HaMeshullam says: Since it is prohibited by Torah law to shear a firstborn, as it states: “And you shall not shear the firstborn of your flock” (Deuteronomy 15:19), one who is slaughtering a firstborn, and must clear hair or wool from the area of the neck in order to facilitate proper slaughter, clears space by uprooting the hair with a cleaver [bekofitz] from here and from there, on either side of the neck, although he thereby plucks out the hair. He may clear space in this manner provided that he does not move the plucked hair from its place; it must remain intermingled with the rest of the hair so it will appear that he did not shear the animal. And likewise, one plucks the hair to enable one of the Sages to examine the place of a blemish and thereby determine whether it is permitted to slaughter the firstborn outside the Temple.
4. With regard to the hair of a blemished firstborn animal that shed from the animal, and which one placed in a compartment for safekeeping, and thereafter he slaughtered the animal; given that after the animal dies he is permitted to derive benefit from the hair the animal had on its body when it died, what is the halakhic status of hair that shed from the animal while it was alive? Akavya ben Mahalalel deems its use permitted, and the Rabbis deem its use prohibited; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei said to him: It was not with regard to that case that Akavya ben Mahalalel deemed use of the wool permitted. Rather, it was in the case of the hair of a blemished firstborn animal that shed from the animal which one placed in a compartment and thereafter the animal died. It was in that case that Akavya ben Mahalalel deems use of the wool permitted, and the Rabbis deem its use prohibited even after its death. With regard to wool that is dangling from a firstborn animal, i.e., which was not completely shed, that which appears to be part of the fleece is permitted when the animal is shorn after its death, and that which does not appear to be part of the fleece is prohibited.
גמרא
תַּנְיָא הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מֵנִיקָה מִן הַנָּכְרִי הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר מִסָּפֵק מִפְּנֵי שֶׁמְּרַחֶמֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יוֹלֶדֶת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר דָבָר בְּחֶזְקָתוֹ. וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַנִּכְנָס לְתוֹךְ עֶדְרוֹ בַּלַּיְלָה וְרָאָה כְּעֶשֶׂר כַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַבְכִּירוֹת וְשֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת יוֹלְדוֹת. לְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא זְכָרִים תְּלוּיִין בְּשֶׁאֵין מַבְכִּירוֹת וּנְקֵבוֹת תְּלוּיוֹת בִּמַבְכִּירוֹת אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָה שֶׁל זוּ בָא לוֹ אֵצֶל זוּ. אִיבָּעְיָא לְהוּ דָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ דְקָאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְאֵינָהּ מְרַחֶמֶת אֶלָּא אִם כֵּן יוֹלֶדֶת הָא אִיכָּא דְאוֹלִיד חַיְישִׁינָן לְרַחוּמֵי אוֹ דִילְמָא דִידָהּ מְרַחֲמָא דְלָא דִידָהּ לָא מְרַחֲמָא. לְמָאי נַפְקָא מִינָהּ לְמִילְקָא עֲלָה מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אִם אֲמַרְתְּ דִּידָהּ מְרַחֲמָא דְלָא דִידָהּ לָא מְרַחֲמָא לָקֵי וְאִי אֲמַרְתְּ דְּלָא דִידָה נָמֵי מְרַחֲמָא לָא לָקֵי. מָאי. תָּא שְׁמַע רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַנָּכְרִי אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הָיָה מִי קָתָּנֵי הוּא הָיָה קָתָּנֵי הָכִי קָאָמַר אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לָהּ וָּלָד מֵעִיקָרָא. תָּא שְׁמַע נִכְנַּס בְּתוֹךְ עֶדְרוֹ וְרָאָה אֶת הַמְּבַכִּירוֹת מֵנִיקוֹת וְאֶת שֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת מֵנִיקוֹת אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְנָהּ שֶׁל זוּ בָא לוֹ אֵצֶל זוּ אוֹ שֶׁמָּא בְנָה שֶׁל זוּ בָא לוֹ אֵצֶל זוּ אֲמָאי לֵיחוֹשׁ דִּילְמָא רְחוּמִי רָחִים בִּמְקוֹם דִּידָהּ לָא שְׁבָקָה דִידָהּ וּמְרַחֲמָא דְלָא דִידָהּ. תָּא שְׁמַע דָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ וְכוּ' מָאי לָאו רֵישָׁא דוּמְיָא דְסֵיפָא מַה סֵיפָא וַדַאי דִידָהּ אַף רֵישָׁא וַדַּאי דִידָהּ מִידִי אִירְיָא הָאי כִּדְאִיתָא וְהָאי כִּדְאִיתָא וּמָאי וְכֵן אֲפִיטוּרָא דִבְכוֹרָה:
What is the baraita mentioned previously? As it is taught in a baraita: In the case of one who purchases a nursing female animal from a gentile, the young that is born after the offspring currently being nursed is treated as a firstborn due to the uncertainty whether it is the animal’s offspring, because an animal might be merciful and nurse another animal even though it has not given birth at all. Rabban Shimon ben Gamliel says: The matter stands in its presumptive status, i.e., the nursing animal is assumed to be the mother of the nursing offspring.
The baraita continues: And similarly, Rabban Shimon ben Gamliel would say: One who enters amid his flock at night and sees about ten or about fifteen animals, some of whose offspring is a firstborn and others whose offspring is not a firstborn, and all were giving birth, and on the next day he arose and found that the male young were nursing from the mothers whose offspring is not a firstborn, and the female young were nursing from the mothers whose offspring is a firstborn, he does not need to be concerned that perhaps the young of this mother came to nurse from that mother. Rather, he may assume that each animal is nursing its own offspring.
A dilemma was raised before the Sages: What is the precise meaning of the phrase: The matter stands in its presumptive status, which Rabban Shimon ben Gamliel stated? Does this mean that an animal does not show mercy unless it has given birth, and consequently, in a case where the animal has given birth we are concerned for the possibility that it might be merciful and nurse an offspring that is not its own? Or perhaps it means that an animal might be merciful only toward its own offspring, but it does not show mercy to an animal that is not its own?
The Gemara asks: What difference is there in practice based on this distinction? Either way the nursing animal is assumed to have given birth and its future offspring will not be considered a firstborn. The Gemara answers that there is a difference with regard to whether or not one is flogged for slaughtering it due to violating the prohibition against slaughtering a mother and its offspring on the same day. If you say an animal is merciful only toward its own offspring but is not merciful toward an animal that is not its own, then one is flogged if he deliberately slaughters an animal and the offspring that it is nursing. But if you say it is also merciful toward an animal that is not its own, then one is not flogged in such a case.
The Gemara returns to its initial inquiry. What is the precise meaning of Rabban Shimon ben Gamliel’s statement? Come and hear a proof from the mishna, as Rabban Shimon ben Gamliel says: In the case of one who purchases a nursing female animal from a gentile, he does not need to be concerned lest the offspring currently being nursed was the offspring of another animal. Evidently, Rabban Shimon ben Gamliel holds that an animal nurses only its own offspring. The Gemara rejects this proof: Does the mishna teach that one does not need to be concerned that perhaps it is the offspring of another animal? No, it teaches that one does not need to be concerned that perhaps it was the offspring of another animal, and this is what it is saying: Whichever way you look at it, the next offspring is not a firstborn, as one does not need to be concerned that perhaps it was the offspring of another animal that it is nursing, as it would not nurse unless it already had an offspring initially.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from the continuation of the mishna: In the case of one who enters amid his flock and sees mother animals that gave birth for the first time that were nursing, and also sees mother animals that gave birth not for the first time that were also nursing, he does not need to be concerned that perhaps the offspring of this animal came to that animal to be nursed, or that perhaps the offspring of that animal came to this animal to be nursed.
The Gemara explains the proof: But why not? Let us be concerned that perhaps the nursing animal is merciful toward an offspring that is not its own. Evidently, Rabban Shimon ben Gamliel holds that an animal nurses only its own offspring, even if it had previously given birth. The Gemara rejects this proof: Even if an animal does show mercy toward offspring that is not its own, in a place where it has its own offspring, it does not set aside its own offspring and show mercy toward offspring that is not its own.
The Gemara further suggests: Come and hear a proof from Rabban Shimon ben Gamliel’s statement in the baraita: If one purchases a nursing animal from a gentile, the matter stands in its presumptive status. From the phrase: And similarly, in the continuation of the baraita, the Gemara infers: What, is it not so that the first clause is similar to the latter clause? Just as in the latter clause the nursing young is certainly considered to be the nursing animal’s own offspring, so too, in the first clause it is certainly considered to be the nursing animal’s own offspring, despite the fact that the animal mother might have given birth previously.
The Gemara rejects this suggestion: Are the cases comparable? This first clause of the baraita stands as it is and that second clause of the baraita stands as it is, i.e., they are referring to different cases. In the second clause, where all the offspring are standing before their mothers, it is certain that each mother will nurse only its own child. Conversely, in the first clause it is uncertain whether that child is its own. But if so, what is the meaning of the phrase: And similarly? It means both clauses state that the nursing animal is exempt from having its future offspring counted a firstborn, since even if that offspring is not the mother’s, the mother would not nurse it unless it had previously given birth.
זוהר
רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר (ישעיה מב) מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים הֲלֹא יְיָ וְגוֹמֵר. תָּא חֲזֵי מֵזִמְנָא דְאִתְחֲרֵב בֵּי מַקְדְשָׁא בִּרְכָאן לָא שַׁרְיָין בְּעַלְמָא וְאִתְמַנְעוּ כַּבְיָכוֹל אִתְמַנְעוּ מֵעֵילָא וְתַתָּא וְכָל אִינוּן שְׁאָר דַּרְגִין תַּתָּאִין מִתְתַּקְפֵי וְאַזְלֵי וְשַׁלְטֵי עָלָיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל בְּגִין דְּאִינוּן גָּרְמוּ בְּחוֹבַיְיהוּ. הַאי קְרָא לָא אִתְיַישְׁבָן מִלֵּיהּ דִכְתִיב (שם) מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב כֵּיוָן דְאָמַר (שם) מִי נָתָן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מַהוּ חָטָאנוּ לוֹ מַאי חָטְאוּ לוֹ מִבְּעֵי לֵיהּ וְאִי אָמַר חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ וְלֹא אָבִינוּ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְאִתְחָרֵב מַקְדְשָׁא וְאִתּוֹקַד הֵיכָלָא וְעַמָּא אִתְגְלֵי בָּעֵי שְׁכִינְתָּא לְאִתְעַקְרָא מִדּוּכְתָּהּ וּלְמֵיהַךְ עִמְּהוֹן בְּגָלוּתָא אָמְרָה אֵיהַךְ בְּקַדְמֵיתָא לְמֶחְמֵי בֵּיתָאי וְהֵיכְלָאי וְאֶפְקוֹד עַל דּוּכְתֵּי דְכַהֲנֵי וְלֵיוָאֵי דַהֲווֹ פַּלְחִין בְּבֵיתָאי אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בְּהַהִיא שַׁעְתָּא אִסְתַּכְּלָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְעֵילָא וַחֲמָאַת דְּבַעֲלָהּ אִסְתַּלַּק מִנָּהּ לְעֵילָא לְעֵילָא נַחְתַת לְתַתָּא עָאֲלַת בְּבֵיתָא וְאִסְתַּכָּלַת בְּכָל אִינוּן דוּכְתֵּי וְאִשְׁתְּמַע קָלָא לְעֵילָא לְעֵילָא וְאִשְׁתְּמַע קָלָא לְתַתָּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לא) קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְגוֹמֵר וְאוּקְמוּהָ. כֵּיוָן דְּעָאֲלַת בְּגָלוּתָא אִסְתַּכָּלַת בְּעַמָּא וַחֲמָאת דְדַחֲקֵי לוֹן וְרַמְסֵי לוֹן בְּגָלוּתָא בֵּין רַגְלַיְיהוּ דִשְׁאָר עַמִּין כְּדֵין אֲמָרַת מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְגוֹמֵר. וְאִנּוּן אַמְרִין הֲלֹא יְיָ זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְהִיא אֲמָרַת וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ. וּבְשַׁעְתָּא דְזָמִין קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְמִפְקַד עַל עַמֵּיהּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל תֵּיתוּב מִן גָּלוּתָא בְּקַדְּמֵיתָא (אָמַר לֵיהּ קוּדשָׁא בְרִיךְ הוּא) תֵּהַךְ לְבֵיתָא בְּגִין דְבֵית הַמִּקְדָשׁ יִתְבְנֵי בְּקַדְמִיתָא וְיֵימָא לָהּ קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא קוּמִי מֵעַפְרָא. הִיא תָּבַת וַאֲמָרַת לְאָן אֲתַר אֵיהַךְ בֵּיתָאי חָרַב הֵיכָלִי אִתּוֹקַד בְּנוּרָא עַד דְקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא יִבְנֵי בֵּי מַקְדְשָׁא בְּקַדְמֵיתָא וִיתַקֵין הֵיכָלָא וְיִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֶם וּלְבָתַר יוֹקִים לָהּ מֵעַפְרָא הָדָא הוּא דִּכְתִיב בּוֹנֵה יְרוּשְׁלָיִם יְיָ וְגוֹמֵר בּוֹנֵה יְרוּשְׁלָיִם בְּקַדְּמֵיתָא וּלְבָתַר נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס וְיֵימָא לָהּ הִתְנַעֲרֵי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלַםִ וְגוֹמֵר. וְיִתְכְּנִישׁ גָּלוּתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל הֲדָא הוּא דִכְתִיב בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַםִ יְיָ בְּקַדְמֵיתָא וּלְבָתַר נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס וּכְדֵין הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְבוֹתָם דָא תְּחִיַּית הַמֵּתִים. וּכְתִיב וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵלֵכוּ וְגוֹמֵר בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, מִזְּמָן שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵין בְּרָכוֹת שׁוֹרוֹת בָּעוֹלָם וְנֶעֶצְרוּ. כִּבְיָכוֹל שֶׁנִּמְנְעוּ מִלְּמַעְלָה, מֵהָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וּמִלְּמַטָּה, מֵהַתַּחְתּוֹנִים. וְכָל אֵלּוּ הַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מִתְגַבְּרוֹת וְהוֹלְכוֹת, וְשׁוֹלְטוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל גָּרְמוּ זֹאת בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם. וְעִנְיָן חִסָּרוֹן הַבְּרָכוֹת עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוּא מִשּׁוּם שֶׁהַתַּחְתּוֹנִים אֵינָם רְאוּיִם לְקַבֵּל מֵהֶם, וְכָל הַשֶּׁפַע שֶׁהֵם צְרִיכִים לְהַשְׁפִּיעַ לַתַּחְתּוֹנִים נִמְנָע מֵהֶם, כִּי אֵין לָהֶם לְמִי לְהַשְׁפִּיעַ. מִקְרָא זֶה, דְּבָרָיו אֵינָם מְיוּשָׁבִים. כִּי כָּתוּב, מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים הֲלֹא ה' זוּ חָטָאנוּ לוֹ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר, מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, מָה הוּא שֶׁאוֹמֵר חָטָאנוּ לוֹ, חָטְאוּ לוֹ, הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר. דְּהַיְנוּ לָשׁוֹן נִסְתָּר וְלֹא כִּמְדַבְּרִים בַּעֲדָם. וְאִם כְּבָר אוֹמֵר, חָטָאנוּ לוֹ, דְּהַיְנוּ מְדַבְּרִים בַּעֲדָם, מָה הוּא שֶׁאוֹמֵר שׁוּב וְלֹא אָבוּ דְּהַיְנוּ שׁוּב לָשׁוֹן נִסְתָּר, וְלֹא אָבִינוּ הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר, שֶׁהוּא כִּמְדַבְּרִים בַּעֲדָם. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנֶּחֶרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנִשְׂרָף הָהֵיכָל, וְהָעָם הָלַךְ לַגָּלוּת, רָצְתָה הַשְּׁכִינָה לַעֲקוֹר מִמְּקוֹמָהּ וְלָלֶכֶת לַגָּלוּת עִמָּהֶם. אָמְרָה הַשְּׁכִינָה, אֵלֶךְ תְּחִלָּה לִרְאוֹת אֶת בֵּיתִי וְהֵיכָלִי, וְאֶפְקוֹד אֶת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁל הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּם, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים בְּבֵיתִי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִסְתַּכְּלָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הִיא הַשְּׁכִינָה, לְמַעְלָה, וְרָאֲתָה שֶׁבַּעֲלָהּ, ז''א, נִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּהּ וְעָלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה. יָרְדָה לְמַטָּה וְנִכְנְסָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהִסְתַּכְּלָה בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, וּבָכְתָה, וְנִשְׁמַע הַקּוֹל לְמַעְלָה לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם, וְנִשְׁמַע הַקּוֹל לְמַטָּה בָּאָרֶץ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, קוֹל בָּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְגוֹ' וּבֵאֲרוּהוּ. כֵּיוָן שֶׁבָּאָה לַגָּלוּת, הִסְתַּכְּלָה בָּעָם, וְרָאֲתָה, אֵיךְ שֶׁדּוֹחֲקִים אוֹתָם וְרוֹמְסִים אוֹתָם בֵּין רַגְלֵיהֶם שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים, בַּגָּלוּת, אָז אָמְרָה, מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְגוֹ'. וְיִשְׂרָאֵל אָמְרוּ, הֲלֹא ה' זוּ חָטָאנוּ לוֹ, וּמְיוּשָׁב בָּזֶה מַה שֶׁכָּתוּב כִּמְדַבֵּר בַּעֲדוֹ. וְהַשְּׁכִינָה אָמְרָה, וְלֹא אָבוּ בִּדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ. וּמְיוּשָׁב בָּזֶה, מַה שֶּׁשּׁוּב אוֹמֵר הַכָּתוּב בְּלָשׁוֹן נִסְתָּר. וּבַשָּׁעָה שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְקוֹד אֶת עַמּוֹ, לְהוֹצִיאָם מֵהַגָּלוּת, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, תָּשׁוּב תְּחִלָּה מֵהַגָּלוּת, וְתֵלֶךְ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, מִטַּעַם שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ יִבָּנֶה תְּחִלָּה לְקִבּוּץ הַגָּלוּיוֹת, שֶׁשָּׁם הַשְּׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, וְעַל כֵּן גַּם הַשְּׁכִינָה מַקְדִּימָה לָצֵאת מֵהַגָּלוּת. וְיֹאמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, קוּמִי מֵעָפָר. וְהַשְּׁכִינָה מֵשִׁיבָה וְאוֹמֶרֶת, לְאֵיזֶה מָקוֹם אֵלֶךְ, הֲרֵי בֵּיתִי חָרַב, הֵיכָלִי נִשְׂרָף בָּאֵשׁ. עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָרוּךְ הוּא יִבְנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, תְּחִלָּה, וִיתַקֵּן הָהֵיכָל, וְיִבְנֶה אֶת הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם, וְאַחַר זֶה יָקִים אֶת הַשְּׁכִינָה מֵעָפָר. וְזֶ''שׁ, בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם ה' וְגוֹ', מִתְּחִלָּה בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם, וְאַחַר כָּךְ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס, וְיֹאמַר לָהּ הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלַיִם וְגוֹ'. וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּץ גָּלוּיוֹת יִשְׂרָאֵל. וְזֶ''שׁ מִתְּחִלָּה, בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם ה', וְאַחַר כָּךְ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס. וְאָז, הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְבוֹתָם, שֶׁזּוֹהִי תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וְכָתוּב, וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקָּי תֵּלֵכוּ וְגוֹ'. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
הלכה פסוקה
א. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַקּוֹרִין פּוֹתֵחַ סֵפֶר תּוֹרָה וּמַבִּיט לְמָקוֹם שֶׁהוּא קוֹרֵא בּוֹ. וְאַחַר כַּךְ אוֹמֵר בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבוֹרָךְ וְכָל הָעָם עוֹנִין בָּרוּךְ ה' הַמְּבוֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ בָּרוּךְ אַתָּה ה' נוֹתֵן הַתּוֹרָה. וְכָל הָעָם עוֹנִין אָמֵן וְאַחַר כַּךְ קוֹרֵא עַד שֶׁיַּשְׁלִים לִקְרוֹת וְגוֹלֵל הַסֵּפֶר וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תוֹרָתוֹ תוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' נוֹתֵן הַתּוֹרָה:
ב. אֵין הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה רַשָּׁאי לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִבּוּר קָרָא וְטָעָה אֲפִי' בִדְקְדוּק אוֹת אַחַת מַחֲזִירִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָאֶנָה בְדִקְדוּק וְלֹא יִקְרְאוּ שְׁנַיִם בְּתוֹרָה אֶלָא הָאֶחָד לְבַדּוֹ. קָרָא וְנִשְׁתַּתֵּק יַעֲמוֹד אַחֵר תַּחְתָּיו וְיַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק וּמְבָרֵךְ בַּסוֹף:
Each reader opens the scroll of the law, looks at the place where he will read and recites the invocation, "Bless ye the Lord, who is blessed." The congregation responds, "Blessed is the Lord, who is blessed for ever and ever." He then recites the blessing, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, Who hast*Literally “Who hath chosen us from all peoples and given us His Law.” God is addressed in the second person, “Blessed art Thou, O Lord our God because of our consciousness of His existence and attributes—Justice, Kindness, Wisdom and Goodness. The Blessing continues in the third person Who hath chosen us, because His essence is unknown.*Literally “Who hath chosen us from all peoples and given us His Law.” God is addressed in the second person, “Blessed art Thou, O Lord our God because of our consciousness of His existence and attributes—Justice, Kindness, Wisdom and Goodness. The Blessing continues in the third person Who hath chosen us, because His essence is unknown. chosen us from all peoples and given us Thy Law. Blessed art Thou, O Lord, Who givest*Literally: “Who hath given us the Law” “Who giveth the Law” in the 3rd person. the law." The congregation responds Amen. He then reads his section, till he concludes it, rolls up the scroll, and then recites the blessing, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, Who hath given us a Law of truth and planted eternal life in our midst, blessed art Thou O Lord, Who giveth the Law."
A person who reads the Law must not begin till the sound of the Amen recited by the congregation has ceased. If he made a mistake, even if only in the correct enunciation of a single letter, he is made to turn back to the place where the mistake was made and read the word correctly. Two are not to read in the Torah at the same time, but only one by himself. If one, while reading, has been suddenly stricken so that he cannot continue, another person should take his place and begin where the stricken one began, and recite the blessing after reading his portion.
מוסר
רַגְזָן לֹא עָלָה בְיָדוֹ כִּי אִם רַגְזָנוּתוּ וְגוֹרֵם לְהוֹצִיא מִפִּיו דְּבָרִים שֶׁלֹּא כַהוֹגֵן אַף כְּלַפֵּי מַעְלָה וַעֲזִיבַת הַכַּעַס מְבִיאָתוֹ לִכָּנֵס בְּדֶרֶךְ הָעֲנָוָה. צֵא וּלְמַד מֵהִלֵּל שֶׁלֹּא הָיָה כָּמוֹהוֹ אָדָם עָנָיו מֵעוֹלָם עַנְוְתָנוּתוֹ גָּרַם לְהַכְנִיס שְׁלֹשָה גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. וְאַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ פֶּן יַאֲכִילוּהוּ עֲבָדָיו דָּבָר אָסוּר כַּאֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה הַמַּאֲכָל מְתוּקָן אוֹ כַּמָּה עִנְיָנִים מִיִּרְאָתוֹ יֵלְכוּ וְיִקְנוּ דְבַר אִיסוּר וְזֶה לֹא יֵדַע וְכָל הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ סוֹף בָּא לִידֵי שָׁלשׁ עֲבֵירוֹת גִּילוּי עֲרָיוֹת וְחִילוּל שַׁבָּת וּשְׁפִיכַת דָמִים תֵּשַׁמֵּשׁ אִשְׁתּוֹ נִדָּה מִיִּרְאָתוֹ תְּבַשֵּׁל לוֹ תָבְשִׁיל בְּשַׁבָּת אוֹ אִם הָיָה רָגִיל בַּנֵר בַּחֶדֶר מִשְׁכָּבוֹ לְהַדְלִיק אוֹתָה שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם וְשָׁכְחָה לְשׂוּמָהּ שָׁם תַּדְלִיק מִפְּנֵי אֵימָתוֹ בְשַׁבָּת אוֹ תִבְרַח אִשְׁתּוֹ אוֹ אֶחָד מִבָּנָיו בַּלַּיְלָה בַּחֲשֵׁכָה וְיִפְּלוּ בְּאַחַר הַפְּחָתִים הֲרֵי זֶה שְׁפִיכוּת דָמִים: