תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
כב (יז) כִּֽי־כַבֵּ֤ד אֲכַבֶּדְךָ֙ מְאֹ֔ד וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־תֹּאמַ֥ר אֵלַ֖י אֶֽעֱשֶׂ֑ה וּלְכָה־נָּא֙ קָֽבָה־לִּ֔י אֵ֖ת הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃
אֲרֵי יְקָרָא אֲיַקְּרִנָּךְ לַחֲדָא וְכֹל דִּי תֵימַר לִי אַעְבֵּד וְאִיתָא כְעַן לוֹט לִי יָת עַמָּא הָדֵין:
(יח) וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עַבְדֵ֣י בָלָ֔ק אִם־יִתֶּן־לִ֥י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔י לַעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה׃
וְאָתֵב בִּלְעָם וַאֲמַר לְעַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֵי בֵיתֵיהּ כְּסַף וּדְהָב לֵית לִי רְשׁוּ לְמֶעְבַּר עַל גְּזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהִי לְמֶעְבַּד זְעֶרְתָּא אוֹ רַבְּתָא:
(יט) וְעַתָּ֗ה שְׁב֨וּ נָ֥א בָזֶ֛ה גַּם־אַתֶּ֖ם הַלָּ֑יְלָה וְאֵ֣דְעָ֔ה מַה־יֹּסֵ֥ף יְהֹוָ֖ה דַּבֵּ֥ר עִמִּֽי׃
וּכְעַן אוֹרִיכוּ כְעַן הָכָא אַף אַתּוּן בְּלֵילְיָא וְאִדַּע מָא יוֹסֵף יְיָ לְמַלָּלָא עִמִּי:
(כ) וַיָּבֹ֨א אֱלֹהִ֥ים ׀ אֶל־בִּלְעָם֮ לַ֒יְלָה֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אִם־לִקְרֹ֤א לְךָ֙ בָּ֣אוּ הָאֲנָשִׁ֔ים ק֖וּם לֵ֣ךְ אִתָּ֑ם וְאַ֗ךְ אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֥וֹ תַעֲשֶֽׂה׃
וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ לְבִלְעָם בְּלֵילְיָא וַאֲמַר לֵיהּ אִם לְמִקְרֵי לָךְ אֲתוֹ גֻבְרַיָּא קוּם אִזֵּל עִמְּהוֹן וּבְרַם יָת פִּתְגָּמָא דִּי אֲמַלֵּל עִמָּךְ יָתֵיהּ תַּעְבֵּד:
(כא) וַיָּ֤קׇם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַֽיַּחֲבֹ֖שׁ אֶת־אֲתֹנ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ עִם־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃
וְקָם בִּלְעָם בְּצַפְרָא וְזָרִיז יָת אַתָּנֵיהּ וַאֲזַל עִם רַבְרְבֵי מוֹאָב:
(כב) וַיִּֽחַר־אַ֣ף אֱלֹהִים֮ כִּֽי־הוֹלֵ֣ךְ הוּא֒ וַיִּתְיַצֵּ֞ב מַלְאַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה בַּדֶּ֖רֶךְ לְשָׂטָ֣ן ל֑וֹ וְהוּא֙ רֹכֵ֣ב עַל־אֲתֹנ֔וֹ וּשְׁנֵ֥י נְעָרָ֖יו עִמּֽוֹ׃
וּתְקֵף רָגְזָא דַיְיָ אֲרֵי אָזֵל הוּא וְאִתְעַתַּד מַלְאָכָא דַיְיָ בְּאָרְחָא לְשָׂטָן לֵיהּ וְהוּא רָכִיב עַל אַתָּנֵיהּ וּתְרֵין עוּלֵמוֹהִי עִמֵּיהּ:
22 (17) for I will promote thee to very great honour, and I will do whatever thou sayst to me: come therefore, I pray thee, curse me this people.
(18) And Bil῾am answered and said to the servants of Balaq, If Balaq would give me his house full of silver and gold, I cannot go beyond the word of the Lord my God, to do less or more.
(19) Now therefore, I pray you, tarry you also here this night, that I may know what the Lord will say further to me.
(20) And God came to Bil῾am at night, and said to him, If the men come to call thee, rise up, and go with them; but only that word which I shall say to thee, shalt thou do.
(21) And Bil῾am rose up in the morning, and saddled his ass, and went with the princes of Mo᾽av.
(22) And God’s anger burned because he went: and the angel of the Lord stood in the way as an adversary against him. Now he was riding upon his ass, and his two servants were with him.
נביאים
ו (ז) הֲיִרְצֶ֤ה יְהֹוָה֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי׃
הֲיִתְרְעֵי יְיָ בְּאַלְפֵי דִכְרִין בְּרִבְבַת נַחֲלִין דִמְשַׁח הַאֶתֵּן בּוּכְרִי חֲלַף חוֹבִי חִבּוּב מֵעַי חֲלַף חֲטָאֵי נַפְשִׁי:
(ח) הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְהֹוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ׃ {ס}
הַיְחַוֶה לָךְ אֱנָשָׁא מַה טַב וּמַה יְיָ תָּבַע מִנָךְ אֱלָהֵין לְמֶעְבַּד דִין דִקְשׁוֹט וּלְמִרְחַם גְמִילוֹת חִסְדָא וַהֲוֵי צְנִיעַ לְהַלְכָא בִּדְחַלְתָּא דֶאֱלָהָךְ:
(ט) ק֤וֹל יְהֹוָה֙ לָעִ֣יר יִקְרָ֔א וְתוּשִׁיָּ֖ה יִרְאֶ֣ה שְׁמֶ֑ךָ שִׁמְע֥וּ מַטֶּ֖ה וּמִ֥י יְעָדָֽהּ׃
קַל נְבִיַיָא דַייָ עַל קַרְתָּא מַכְלָן וּמַלְפַיָא דָחֲלִין לִשְׁמָא שְׁמַע מַלְכָּא וְשִׁלְטוֹנָא וּשְׁאַר עַמָא דְאַרְעָא:
(י) ע֗וֹד הַאִשׁ֙ בֵּ֣ית רָשָׁ֔ע אֹצְר֖וֹת רֶ֑שַׁע וְאֵיפַ֥ת רָז֖וֹן זְעוּמָֽה׃
עוֹד הַאִית בֵּית רְשִׁיעָא אוֹצְרִין דִרְשַׁע וּמְכִילַן דִשְׁקַר מַיְתִין לוּט:
(יא) הַאֶזְכֶּ֖ה בְּמֹ֣אזְנֵי רֶ֑שַׁע וּבְכִ֖יס אַבְנֵ֥י מִרְמָֽה׃
הֲיִזְכּוֹן בְּמָזְנְוָן דִרְשַׁע וּבְכִיס דְבֵיהּ מַתְקְלִין רַבְרְבִין וּדְעַדְקִין:
(יב) אֲשֶׁ֤ר עֲשִׁירֶ֙יהָ֙ מָלְא֣וּ חָמָ֔ס וְיֹשְׁבֶ֖יהָ דִּבְּרוּ־שָׁ֑קֶר וּלְשׁוֹנָ֖ם רְמִיָּ֥ה בְּפִיהֶֽם׃
דְעַתִּירָאָה מָלָן אוֹצְרֵיהוֹן חֲטוֹף וְיָתְבָהָא מְמַלְלִין שְׁקָר וְלִישַׁנְהוֹן נִכְלִין בְּפוּמְהוֹן:
6 (7) will the Lord be pleased with thousands of rams, or with ten thousands of rivers of oil? shall I give my firstborn for my transgression, the fruit of my body for the sin of my soul?
(8) He has told thee, O man, what is good; and what does the Lord require of thee, but to do justly, and to love true loyalty, and to walk humbly with thy God?
(9) The Lord’s voice cries to the city, and the man of wisdom shall see thy name: hear the rod, and who has appointed it.
(10) Are there yet the treasures of wickedness in the house of the wicked, and the scant measure that is abominable?
(11) shall I count myself pure with wicked balances, and with a bag of deceitful weights?
(12) For its rich men are full of violence, and its inhabitants have spoken lies, and their tongue is deceitful in their mouth.
כתובים
צא (ח) רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃
לְחוֹד בְּעַיְנָךְ תְּהֵי מִסְתַּכַּל וְהֵיךְ מִתְגַמְרִין רַשִׁיעֵי תֶחֱמֵי:
(ט) כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהֹוָ֣ה מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ׃
עֲנֵי שְׁלֹמֹה וְכֵן אֲמַר אֲרוּם אַנְתְּ הוּא יְיָ רוּחֲצָנִי בִּמְדוֹר עִלָאָה שַׁוֵיתָא בֵּית שְׁכִנְתָּךְ:
(י) לֹא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאׇהֳלֶֽךָ׃
אֲתִיב מָרֵי עַלְמָא וְכֵן אֲמַר לָא תְאָרַע לָךְ בִּישְׁתָּא וּמַכְתָּשָׁא וּמַזִיקַיָא לָא יִקְרְבוּן בְּמַשְׁכְּנָיִךְ:
(יא) כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמׇרְךָ֗ בְּכׇל־דְּרָכֶֽיךָ׃
אֲרוּם מַלְאֲכוֹי יְפַקֵד עֲלָךְ לְמִטְרִינָךְ בְּכָל אוֹרְחָתָךְ:
(יב) עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃
עַל תּוּקְפֵיהוֹן יִטְלוּנָךְ דִלְמָא תַתְקֵל בְּיִצְרָא בִישָׁא דִמְתִיל לְאַבְנֵי רִגְלָךְ:
(יג) עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃
עַל גּוּר בַּר אַרְוְיָן וּפִתְנָא תִּבְעוֹט תִּרְמוֹס אַרְיָא וְחוּרְמָנָא:
91 (8) Only with thy eyes shalt thou behold and see the recompense of the wicked; because Thou O Lord, art my refuge.
(9) Thou hast made the most High Thy habitation.
(10) No evil shall befall thee, nor shall any plague come near thy dwelling.
(11) For he shall give his angels charge over thee, to keep thee in all thy ways.
(12) They shall bear thee up in their hands, lest thou dash thy foot against a stone.
(13) Thou shalt tread upon the lion and adder: the young lion and the crocodile shalt thou trample under foot.
משנה
א. כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם, וְאֶפִּיקוֹרֶס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקּוֹרֵא בַסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר (שמות טו) כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו:
ב. שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שְׁלֹשָׁה מְלָכִים, יָרָבְעָם, אַחְאָב, וּמְנַשֶּׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְנַשֶּׁה יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לג) וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַיִם לְמַלְכוּתוֹ. אָמְרוּ לוֹ, לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ וְלֹא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא הֱשִׁיבוֹ. אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת, בִּלְעָם, וְדוֹאֵג, וַאֲחִיתֹפֶל, וְגֵחֲזִי:
ג. דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו) לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, לֹא דִין וְלֹא רוּחַ. דּוֹר הַפַּלָּגָה אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא) וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה', לָעוֹלָם הַבָּא. אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד. רָעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְחַטָּאִים, לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל עוֹמְדִין בַּדִּין. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א) עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים, אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם. אָמְרוּ לוֹ, אֵינָם עוֹמְדִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים אֲבָל עוֹמְדִין בַּעֲדַת רְשָׁעִים. מְרַגְּלִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה' (במדבר יד). וַיָּמֻתוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. בַּמַּגֵּפָה, בָּעוֹלָם הַבָּא. דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (תהלים נ) אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. עֲדַת קֹרַח אֵינָהּ עֲתִידָה לַעֲלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז) וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל, לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (שמואל א ב) ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט) וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה, מַה הַיּוֹם הַזֶּה הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר, אַף הֵם הוֹלְכִים וְאֵינָם חוֹזְרִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כַּיּוֹם הַזֶּה, מַה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר, אַף עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁאָפַל לָהֶן, כָּךְ עָתִיד לְהָאִיר לָהֶן:
ד. אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג) יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת ישְׁבֵי עִירָם. וְאֵינָן נֶהֱרָגִים עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט, וְעַד שֶׁיֻּדַּח רֻבָּהּ, וְעַד שֶׁיַּדִּיחוּם אֲנָשִׁים. הִדִּיחוּהָ נָשִׁים וּקְטַנִּים אוֹ שֶׁהֻדַּח מִעוּטָהּ אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ חוּצָה לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ כִיחִידִים. וּצְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָאָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. זֶה חֹמֶר בַּיְּחִידִים מִבַּמְּרֻבִּים, שֶׁהַיְּחִידִים בִּסְקִילָה, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָּלֵט. וְהַמְּרֻבִּים בְּסַיִף, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבֵד:
ה. הַכֵּה תַכֶּה אֶת וְגוֹ' (דברים יג). הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין אוֹתָהּ. הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב (שם), מִכָּאן אָמְרוּ נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ אוֹבְדִין, שֶׁבְּחוּצָה לָהּ פְּלֵטִין. וְשֶׁל רְשָׁעִים, בֵּין שֶׁבְּתוֹכָהּ בֵּין שֶׁבְּחוּצָה לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ אוֹבְדִין:
ו. וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְגוֹ' (דברים יג). אִם אֵין לָהּ רְחוֹב, עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב. הָיָה רְחוֹבָהּ חוּצָה לָהּ, כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְתוֹכָהּ. וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ (שם). שְׁלָלָהּ, וְלֹא שְׁלַל שָׁמָיִם. מִכָּאן אָמְרוּ, הַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁבָּהּ יִפָּדוּ, וּתְרוּמוֹת יֵרָקְבוּ, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ יִגָּנֵזוּ. כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם אַתֶּם עוֹשִׂים דִּין בְּעִיר הַנִּדַּחַת, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם מַעֲלִין עוֹלָה כָלִיל לְפָנָי. וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד (דברים יג), לֹא תֵעָשֶׂה אֲפִלּוּ גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא תִבָּנֶה עוֹד, לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית, אֲבָל נַעֲשֵׂית הִיא גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם (שם), שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם. אָבְדוּ רְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם, נִסְתַּלֵּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם:
1. All of the Jewish people, even sinners and those who are liable to be executed with a court-imposed death penalty, have a share in the World-to-Come, as it is stated: “And your people also shall be all righteous, they shall inherit the land forever; the branch of My planting, the work of My hands, for My name to be glorified” (Isaiah 60:21). And these are the exceptions, the people who have no share in the World-to-Come, even when they fulfilled many mitzvot: One who says: There is no resurrection of the dead derived from the Torah, and one who says: The Torah did not originate from Heaven, and an epikoros, who treats Torah scholars and the Torah that they teach with contempt. Rabbi Akiva says: Also included in the exceptions are one who reads external literature, and one who whispers invocations over a wound and says as an invocation for healing: “Every illness that I placed upon Egypt I will not place upon you, for I am the Lord, your Healer” (Exodus 15:26). By doing so, he shows contempt for the sanctity of the name of God and therefore has no share in the World-to-Come. Abba Shaul says: Also included in the exceptions is one who pronounces the ineffable name of God as it is written, with its letters.
2. Three prominent kings mentioned in the Bible and four prominent commoners who are described in the Bible as men of great wisdom have no share in the World-to-Come. The three kings are: Jeroboam, son of Nebat, and Ahab, both of whom were kings of Israel, and Manasseh, king of Judea. Rabbi Yehuda says: Manasseh has a share in the World-to-Come, as it is stated concerning Manasseh: “And he prayed to Him, and He received his entreaty, and heard his supplication and brought him back to Jerusalem unto his kingdom” (II Chronicles 33:13), indicating that he repented wholeheartedly and effectively. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: He regretted his actions, and his repentance was effective to the extent that God restored him to his kingdom, but God did not restore him to his share in life in the World-to-Come. The four commoners are: Balaam, son of Beor; Doeg the Edomite; Ahithophel; and Gehazi.
3. The members of the generation of the flood have no share in the World-to-Come and will not stand in judgment at the end of days, as it is stated: “My soul shall not abide [yadon] in man forever” (Genesis 6:3); neither will they stand in judgment [din] nor shall their souls be restored to them. The members of the generation of the dispersion have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And the Lord scattered them from there upon the face of all the earth” (Genesis 11:8), and it is written: “And from there did the Lord scatter them upon the face of all the earth” (Genesis 11:9). “And the Lord scattered them” indicates in this world; “and from there did the Lord scatter them” indicates for the World-to-Come. The people of Sodom have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And the men of Sodom were wicked and sinners before the Lord exceedingly” (Genesis 13:13). “Wicked” indicates in this world; “and sinners” indicates for the World-to-Come. But they will stand in judgment and they will be sentenced to eternal contempt. Rabbi Neḥemya says: Both these, the people of Sodom, and those, the members of the generation of the flood, will not stand in judgment, as it is stated: “Therefore the wicked shall not stand in judgment, nor sinners in the congregation of the righteous” (Psalms 1:5). “Therefore the wicked shall not stand in judgment”; this is referring to the generation of the flood, about whom it is written: “The wickedness of man was great upon the earth” (Genesis 6:5). “Nor sinners in the congregation of the righteous”; these are the people of Sodom, about whom it is written: “And the men of Sodom were wicked and sinners” (Genesis 13:13). The Sages said to Rabbi Neḥemya: They will not stand in judgment for resurrection in the congregation of the righteous, but they will stand in judgment in the congregation of the wicked. The spies who spread an evil report of their visit to Canaan have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And those men who spread the evil report about the land died by plague before the Lord” (Numbers 14:37). “And…died” indicates in this world; “by plague” indicates for the World-to-Come. The members of the generation of the wilderness have no share in the World-to-Come and will not stand in judgment, as it is stated: “In this wilderness they shall be consumed, and there they shall die” (Numbers 14:35). “They shall be consumed” indicates in this world; “and there they shall die” indicates for the World-to-Come; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Eliezer says: The members of the generation of the wilderness were essentially righteous, and about them the verse says: “Gather My pious together to Me, those that have entered into My covenant by offering” (Psalms 50:5). It is they who entered into the covenant with God and they will certainly be rewarded in the future. The assembly of Korah is not destined to arise for resurrection, as it is stated: “And the earth closed upon them” (Numbers 16:33), meaning in this world, and also: “And they perished from among the assembly” (Numbers 16:33), meaning in the World-to-Come; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Eliezer says: About them the verse says: “The Lord kills and makes alive; He lowers to the grave, and raises” (I Samuel 2:6), indicating that the assembly of Korah has a share in the World-to-Come. The ten tribes are not destined to return to Eretz Yisrael, even during the messianic era, as it is stated: “And He cast them into another land, as it is this day” (Deuteronomy 29:27). Just as the day passes never to return, so too, the ten tribes go into exile and do not return; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Eliezer says: “As it is this day,” meaning just as the day darkens and then the sky brightens the next day, with regard to the ten tribes as well, although it is dark for them now, so it is destined to brighten for them.
4. The residents of an idolatrous city have no share in the World-to-Come, as it is stated: “Certain men, wicked persons, are gone out from your midst, and have subverted the inhabitants of their city, saying: Let us go and let us worship other gods” (Deuteronomy 13:14). And idol worshippers are not executed as residents of an idolatrous city unless its subverters are from that city and from that tribe, and unless most of the inhabitants of the city are subverted, and unless men subvert the inhabitants of the city. If it occurs that women or children subvert the inhabitants of the city, or that a minority of the inhabitants of the city were subverted, or that its subverters were from outside the city and were neither residents of that city nor members of that tribe, these idol worshippers are judged as individuals. And to judge the inhabitants of a city one requires two witnesses and forewarning for each and every one who engaged in idol worship. This is a stringency with regard to individuals who worship idols that is more stringent than the halakha with regard to multitudes who worship idols: As the individuals who worship idols are executed by stoning; therefore, since there is a stringency with regard to their mode of execution, their property is spared and is inherited by their heirs. And the multitudes are executed by the sword; therefore, since there is a leniency with regard to their mode of execution, their property is eliminated.
5. From the verse: “You shall smite the inhabitants of that city with the edge of the sword” (Deuteronomy 13:16), it is derived that the caravan of donkeys and the caravan of camels that move from place to place, these donkey or camel drivers save the city. If they were residing in the city for a period, they could join the minority of permanent residents who were not subverted to idol worship in order to create a majority and prevent the destruction of the city and its contents. It is stated: “Destroy it utterly, and all that is in it and its animals, with the edge of the sword” (Deuteronomy 13:16). From here, the Sages stated: The property of the righteous, who did not engage in idol worship, that is inside the city is destroyed with the rest of the city and its contents; but the property of the righteous that is outside the city is spared. And the property of the wicked, whether it is inside the city or whether it is outside the city, these items are destroyed.
6. “And you shall gather all of its spoils into the midst of its square” (Deuteronomy 13:17). If the city has no square, one creates a square for the city in order to fulfill the mitzva as it is written. If there was a square outside of the city, they bring it inside the city by expanding the city wall to include the square. It is stated in the continuation of the verse: “And you shall burn it with fire, both the city and all its spoils, entirely for the Lord your God.” The mishna infers: “Its spoils,” but not the spoils of Heaven. From here the Sages stated: The consecrated property in it, which was no longer the property of its inhabitants, must be redeemed, and terumot are neither eaten nor burned; rather they must be left to decay. And second tithe and sacred scrolls that were in the city must be interred. With regard to the phrase: “Entirely [kalil] for the Lord your God,” Rabbi Shimon says: The Holy One, Blessed be He, says: If you implement judgment on an idolatrous city, I ascribe you credit as though you have sacrificed an entirely [kalil] burnt offering before Me. It is written: “And it shall be a heap forever” (Deuteronomy 13:17), meaning: The idolatrous city shall not be converted even into gardens and orchards; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: From the end of that verse: “It shall not be built again,” it is derived: To restore it to the way it was before destruction, it may not be built; but it may be converted into gardens and orchards. The next verse states: “And there shall cleave nothing of that which was devoted to your hand” (Deuteronomy 13:18). This teaches that as long as the wicked exist in the world, there is wrath in the world; once the wicked are eliminated from the world, wrath leaves the world.
גמרא
הַחֲרֵם אוֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְכוּלֵי. תַּנוּ רַבָּנָן (דברים יג) הַחֲרֵם אוֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּה פְּרַט לְנִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּחוּצָה לָהּ. וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ לְרַבּוֹת נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ. שְׁלָלָהּ וְלֹא שֶׁל שָׁמַיִם. וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ לְרַבּוֹת נִכְסֵי רְשָׁעִים שֶׁחוּצָה לָהּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מִפְּנֵי מַה אָמְרָה תוֹרָה נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ יֹאבְדוּ מִי גָרַם לָהֶם שֶׁיָּדוּרוּ בְתוֹכָהּ מָמוֹנָם לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבַד. אָמַר מַר (שם) וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ לְרַבּוֹת נִכְסֵי רְשָׁעִים שֶׁבְּחוּצָה לָהּ. אָמַר רַב חַסְדָּא וּבְנִקְבָּצִים לְתוֹכָהּ אָמַר רַב חַסְדָּא פִּקְדּוֹנוֹת שֶׁל אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת מוּתָּרִים הֵיכִי דָמֵי אִלֵימָא דְעִיר אַחֶרֶת וְאִיתְנְהוּ בְגַוָּוהּ פְּשִׁיטָא דְמוּתָּרִין לָאו שְׁלָלָהּ הוּא. וְאֶלָּא דִידְהוּ וְאִיתְנְהוּ בְעִיר אַחֶרֶת. אִי דְנִקְבָּצִין לְתוֹכָהּ אַמָּאי מוּתָּרִין. וְאִי אֵין נִקְבָּצִין לְתוֹכָהּ. הָא אֲמָרָהּ חָדָא זִמְנָא. לֹא לְעוֹלָם דְעִיר אַחֶרֶת דְּמִפְקְדֵי בְתוֹכָהּ. וְהָכָא בְּמָאי עַסְקִינָן כְּגוֹן דְּקָבִּיל עֲלֵיה אַחֲרָיוּת מַהוּ דְתֵימָא כֵּיוָן דְקָבִּיל עָלֵיהּ אַחֲרָיוּת כְּדִידֵיה דָמֵי קָא מַשְׁמַע לָן. אָמַר רַב חַסְדָּא בְּהֵמָה חֶצְיָהּ שֶׁל עִיר הַנִּדַחַת וְחֶצְיָהּ שֶׁל עִיר אַחֶרֶת אֲסוּרָה. עִיסָה חֶצְיָה שֶׁל עִיר הַנִּדַחַת וְחֶצְיָהּ שֶׁל עִיר אַחֶרֶת מוּתֶּרֶת. מָאי טַעְמָא בְּהֵמָה כְּמָאן דְּלֹא פְלִיגָא דַמְיָא. עִיסָה כְּמָאן דִּפְלִיגָא דַמְיָא. בָעִי רַב סַפְרָא בֶּהֱמַת עִיר הַנִּדַּחַת מַהוּ דְתֶיהֱנִי בָהּ שְׁחִיטָה לְטַהֲרָהּ מִידֵי נְבֵילָה. לְפִי חָרֶב אָמַר רַחֲמָנָא לֹא שְׁנַא שָׁחֲטָה מִשְׁחַט לֹא שְׁנַא קְטָלָא מִקְטִל. אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּשָׁחֲטָהּ מְהַנְיָא לָהּ שְׁחִיטָא מָאי תִיקוּ. בָּעֵי רַב יוֹסֵף שֵׂעָר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת מַהוּ. אָמַר רָבָא הָא דְרִשְׁעִיּוֹת אָסוּר תִּקְבּוֹץ וְשָׂרַפְתָּ כְּתִיב מִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּסָר אֶלָּא קְבִיצָה וּשְׂרֵיפָה יָצָא זֶה שֶׁמְּחוּסָר תְּלִישָׁה וּקְבִיצָה וּשְׂרֵיפָה אֶלָּא אָמַר רָבָא בְּפֵאָה נָכְרִית. הֵיכִי דָמֵי אִי דִמְחוּבָּר בְּגוּפָהּ. כְּגוּפָהּ דַּמְיָא לֹא צְרִיכָא דְתָלֵי בְּסִיכְתָא כְּנִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתּוֹכָהּ דָּמֵי וְאָבַד אוֹ דִילְמָא כֵיוָן דְּעַיְילָא וְנַפְקָא כִּלְבוּשָׁהּ דָמֵי תִּיקוּ:
It is written: “Destroy it utterly, and all that is in it” (Deuteronomy 13:16). The Sages taught in a baraita with regard to that which is written: “Destroy it utterly, and all that is in it”; this serves to exclude the property of the righteous that is located outside the city, which is not destroyed. “And all that is in it”; this serves to include the property of the righteous that is located inside the city; it is also destroyed. It is stated: “And you shall gather all of its spoils into the midst of its square” (Deuteronomy 13:17). From the term “its spoils” it is derived: But not the spoils of Heaven; all consecrated property is excluded. The phrase “and you shall gather all of its spoils” serves to include the property of the wicked that is located outside the city; it is also destroyed.
Rabbi Shimon said: For what reason does the Torah say that the property of the righteous that is in it shall be destroyed? Why must they suffer for the sins of others? The reason is: Who caused the righteous to live in this city inhabited by wicked people? It is their property that tied them to this city; therefore, their property is destroyed. The Master said that the phrase “and you shall gather all of its spoils” serves to include the property of the wicked that is located outside the city; it is also destroyed. Rav Ḥisda says: And this is the halakha only with regard to property that can be gathered into the city.
Rav Ḥisda says: Deposits of the inhabitants of an idolatrous city are permitted, i.e., they are not destroyed. The Gemara asks: What are the circumstances? If we say that Rav Ḥisda is referring to property belonging to inhabitants of another city and that property is deposited within the idolatrous city, it is obvious that the deposits are permitted, as the deposits are not “its spoils”; they are the property of others. But rather, say that Rav Ḥisda is referring to property belonging to the inhabitants of the idolatrous city, and it is deposited within another city. If so, the status of that property should be like any other property belonging to the inhabitants of the idolatrous city; if it is property that can be gathered into the city, why are the deposits permitted? It was already established that the property of the wicked is destroyed. And if it is property that cannot be gathered into the city, didn’t Rav Ḥisda already say once that this property is not burned?
The Gemara answers: No, Rav Ḥisda is actually referring to property belonging to inhabitants of another city that is deposited within the idolatrous city; and what are we dealing with here? It is a case where an inhabitant of the idolatrous city assumes financial responsibility for the deposit in his possession. Lest you say: Once he assumes financial responsibility for the deposit in his possession, the status of the deposit is like that of his own property and it should be destroyed, therefore Rav Ḥisda teaches us that deposits are permitted and not destroyed.
Rav Ḥisda says: An animal that is half the property of an idolatrous city and half the property of another city is forbidden. By contrast, with regard to dough that is half the property of an idolatrous city and half the property of another city, the half that belongs to the other city is permitted. The Gemara asks: What is the reason for the difference between them? The Gemara explains: An animal is like an entity that is not divided, as it is possible to eat part of an animal only through the slaughter of the entire animal. Therefore, if any portion of the animal is forbidden, the entire animal is forbidden. Dough is like an entity that is divided. Therefore, the fact that one portion of the dough is forbidden does not render the entire dough forbidden.
Rav Ḥisda raises a dilemma: With regard to the animal of an idolatrous city, what is the halakha; is ritual slaughter effective at least in purifying it from the ritual impurity of an unslaughtered animal carcass? If the animals of the city are killed but not ritually slaughtered, they are impure with the impurity of a carcass and transmit impurity by means of contact as well as if they are lifted. Will the ritual slaughter of those animals prevent the transmission of that impurity? Is it so that since the Merciful One states: “And its animals, with the edge of the sword,” indicating that it is no different if one ritually slaughtered the animal, and it is no different if one killed the animal in another way, its status is that of a carcass and it transmits impurity? Or perhaps, since one ritually slaughtered the animal, ritual slaughter is effective. What is the halakha? The dilemma shall stand unresolved.
Rav Yosef raises a dilemma: What is the status of the hair of pious women in the idolatrous city; must it be destroyed? Rava says: Is that to say that the hair of wicked women is forbidden and must be destroyed? “And you shall gather…and you shall burn” (Deuteronomy 13:17), is written, and it is derived: An item that is lacking, i.e., that requires, only gathering and burning must be destroyed, excluding this hair, which is lacking detaching, gathering, and burning. Therefore, even the hair of a wicked woman is not forbidden.
Rather, Rava says: This dilemma is raised with regard to a wig. The Gemara asks: What are the circumstances? If the wig is attached to her body, its status is like that of her body. The Gemara answers: No, this dilemma is necessary only in a case where the wig is hanging on a peg. Is its status like that of the property of the righteous inside the city and therefore it is destroyed, or perhaps, since she enters and exits with the wig, its status is like that of a garment, and it is not destroyed? This dilemma shall stand unresolved.
זוהר
הֵן עָם כְלָבִיא יָקוּם וְגוֹמֵר. מָאן עַמָּא תַקִּיפָא כְיִשְׂרָאֵל. בְּשַׁעְתָּא דְאִתְנְהִיר צַפְרָא קָם וּמִתְגַבֵּר כְּאַרְיָא לְפוּלְחָנָא דְמָארֵיהוֹן בְּכַמָּה שִׁירִין בְּכַמָּה תוּשְׁבְּחָן מִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְתָא כָל יוֹמָא וּבַלַּיְלָה לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹמֵר כַּד בָּעֵי בַר נָשׁ לְמִשְׁכַּב עַל עַרְסֵיהּ מְקַדֵּשׁ שְׁמָא עִלָּאָה אַמְלִיךְ לֵיהּ לְעֵילָא וְתַתָּא כַמָּה גַרְדִּינֵי נִמּוּסִין מִתְקַשְּׁרָן קָמַיְיהוּ בְשַׁעְתָּא דְפַתְחִין פּוּמְהוֹן עַל עַרְסַיְיהוּ בִשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וּבָעָן רַחֲמֵי קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא בְכַמָּא קְרָאֵי דְרַחֲמֵי. רִבִּי אַבָּא אָמַר הֵן עַם כְּלָבִיא יָקוּם. זְמִינִין הָאי עַמָּא לְמֵיקָם עַל כָּל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה כְּאַרְיֵה גִיבָר וְתַקִּיף וְיִתְרְמֵי עָלַיְיהוּ אָרְחַיְיהוּ דְכָל אַרְיְיוָותָא לְמִשְׁכַּב עַל טָרְפַּיְיהוּ אֲבָל עַמָּא דָא לָא יִשׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף. דָּבָר אַחֵר הֵן עַם כְּלָבִיא יָקוּם לְקָרְבָא קָרְבְּנִין וְעִלָּוָון קָמֵי מַלְכְהוֹן עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא. וְתָנָא (בראשית ו ב) בְּשַׁעְתָּא דְקוֹרְבָּנָא אִתּוֹקַד עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא. הֲווֹ חָמָּן דִיּוּקְנָא דְחָד אַרְיָא רְבִיעַ עַל הַהוּא קָרְבָּנָא וְאָכִיל לֵיהּ. וְאָמַר רִבִּי אַבָּא אוֹרִיאֵל מַלְאֲכָא עִלָּאָה הֲוָה וְחָמָאן לֵיהּ בְדִיּוּקְנָא דְאַרְיָא תַקִּיפָא רְבִיעַ עַל מַדְבְּחָא וְאָכִיל לוֹן לְקָרְבְּנִין וְכַד יִשְׂרָאֵל לָא הָווֹ זַכָּאִין כָּל כַּךְ הָווֹ חָמָאָן דְיּוּקְנָא דְחָד כַּלְבָּא חֲצִיפָא רְבִיעַ עָלֵיהּ כְּדֵין הָווֹ יַדְעֵי יִשְׂרָאֵל דְבַעְיָין תְּשׁוּבָה וּכְדֵין תַּיְיבִין. לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹמֵר אִלֵּין קָרְבְּנִין דְלֵילְיָא כְּגוֹן עִלַּוָּון וְדָם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה. דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אֲגַח קְרָבָא דִילְהוֹן עַל שַׂנְאֵיהוֹן רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לֹא יִשְׁכַּב מָהוּ לֹא יִשְׁכַּב. אֶלָּא בְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא כַּד בַּר נָשׁ אִיהוּ אָזִיל בְּפִקּוּדֵי דְמָארֵיהּ לָא שְׁכִיב עַל עַרְסֵיהּ עַד דְקָטִיל אֶלֶף וּמֵאָה וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ מֵאִינוּן זַיְינִין בִּישִׁין דְשַׁרְיָין עִמֵּיהּ רִבִּי אַבָּא אָמַר אֶלֶף אִינוּן דִסְטַר שְׂמָאלָא דִכְתִּיב (תהלים צא) יִפּוֹל מִצִדְּךָ אֶלֶף כְּמָה דִכְתִּיב (שם קמט) יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד וְגוֹמֵר (שם) רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְגוֹמֵר לַעֲשׂוֹת נְקָמָה וְגוֹמֵר הָדָא הוּא דִכְתִּיב לֹא יִשְׁכַּב וְגוֹמֵר וְדָא הוּא לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט וְגוֹמֵר. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה לָקָבְלֵי תְּלַת זִמְנִין דְהוּא מָחָא לַאֲתָנֵיהּ וְאַטְעַן לֵיהּ בְּחַרְשׁוֹי אִתְבָּרְכוּן יִשְׂרָאֵל תְּלַת זִמְנִין. רִבִּי חַיָּיא אָמַר לְקָבְלֵיהּ אִתְבָּרְכוּן יִשְׂרָאֵל תְּלַת זִמְנִין דְּסַלְקִין יִשְׂרָאֵל לְאִתְחֲזָאָה קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא:
הֵן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְגוֹ': מִי עַם גִּבּוֹר כְּיִשְׂרָאֵל. בְּשָׁעָה שֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר, קָם וּמִתְגַבֵּר כָּאַרְיֵה לַעֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ, בְּכַמָּה שִׁירִים וּבְכַמָּה תִּשְׁבָּחוֹת. עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם, וּבַלַּיְלָה, לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף. שֶׁכְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ, מְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם הָעֶלְיוֹן, וּמַמְלִיךְ אוֹתוֹ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. כַּמָּה בַּעֲלֵי דִּין מִתְקַשְּׁרִים לִפְנֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתְחִים פִּיהֶם עַל מִטָּתָם, בִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל. וּמְבַקְּשִׁים רַחֲמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ בְּכַמָּה פְּסוּקִים שֶׁל רַחֲמִים. רַבִּי אַבָּא אָמַר, הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, פֵּרוּשׁוֹ, עָתִיד עַם זֶה לָקוּם עַל כָּל הָעַמִּים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, כְּאַרְיֵה גִּבּוֹר וְחָזָק וְיַשְׁלֵךְ עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם. דַּרְכָּם שֶׁל כָּל הָאֲרָיוֹת לִשְׁכָּב עַל טַרְפָּם, אֲבָל עָם זֶה לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף. פֵּרוּשׁ אַחֵר, הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, לִקְרָב קָרְבָּנוֹת וְעוֹלוֹת, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, עַל הַמִּזְבֵּחַ. וְלָמַדְנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּרְבָּן נִשְׂרָף עַל הַמִּזְבֵּחַ, רָאוּ שָׁם צוּרָה שֶׁל אַרְיֵה אֶחָד רוֹבֵץ עַל הַקָּרְבָּן הַהוּא וְאוֹכֵל אוֹתוֹ. וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, אוֹרִיאֵל מַלְאָךְ עֶלְיוֹן הָיָה, וְרָאוּ אוֹתוֹ בְּצוּרָה שֶׁל אַרְיֵה חָזָק רוֹבֵץ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאוֹכֵל אֶת הַקָּרְבָּנוֹת. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ זַכָּאִים כָּל כָּךְ, הָיוּ רוֹאִים צוּרָה שֶׁל כֶּלֶב אֶחָד חָצוּף רוֹבֵץ עָלָיו. אָז הָיוּ יוֹדְעִים יִשְׂרָאֵל שֶׁצְרִיכִים תְּשׁוּבָה. וְהֵם שָׁבִים לֹא יִשְׁכָּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, אֵלּוּ הֵם הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה, כְּגוֹן עוֹלוֹת. וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה הַמִּלְחָמוֹת שֶׁלָּהֶם עִם שׂוֹנְאֵיהֶם. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, לֹא יִשְׁכַּב. מַהוּ לֹא יִשְׁכָּב. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא בְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה, כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ בְּמִצְווֹת אֲדוֹנוֹ, אֵינוֹ שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ עַד שֶׁהוֹרֵג אֶלֶף וּקכ''ה מֵאֵלּוּ הַמִּינִים הָרָעִים הַשּׁוֹרִים עִמּוֹ. רַבִּי אַבָּא אָמַר, אֶלֶף הֵם מִצַד שְׂמֹאל, שֶׁכָּתוּב, יִפּוֹל מִצִדְךְ אֶלֶף. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר יַעֲלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְגוֹ' לַעֲשׂוֹת נְקָמָה וְגוֹ'. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף. וְזֶהוּ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שֶׁהוּא הִכָּה אֶת אֲתוֹנוֹ וְהִטְעִין אוֹתָהּ בִּכְשָׁפָיו, נִתְבָּרְכוּ יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. רַבִּי חִיָּא אָמַר, כְּנֶגְדוֹ נִתְבָּרְכוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁיַּעֲלוּ יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.
הלכה פסוקה
א. אָסוּר לוֹ לְמִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר שֶׁיַּקְדִים תְּפִלָּתוֹ לִתְפִלַּת הַצִבּוּר. הַנִּכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּלַחַשׁ אִם יָכוֹל לְהַתְחִיל וְלִגְמוֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם יִתְפַּלֵּל וְאִם לָאו יַמְתִּין עַד שֶׁיַּתְחִיל שָׁלִיחַ צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם וְיִתְפַּלֵּל עִמּוֹ בְּלַחַשׁ מִלָּה בְּמִלָּה עַד שֶׁיַּגִיעַ שָׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדוּשָׁה וְעוֹנֶה קְדוּשָׁה עִם הַצִבּוּר וּמִתְפַּלֵּל שַׁאַר תְּפִלָּה לְעַצְמוֹ וְאִם הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל קוֹדֶם שְׁלִיחַ צִבּוּר וְהִגִּיעַ לִקְדוּשָׁה לֹא יִפְסוֹק וְלֹא יַעֲנֶה קְדוּשָׁה עִמָּהֶן. וְכֵן לֹא יַעֲנֶה אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ וְהוּא בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁאַר הַבְּרָכוֹת:
ב. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהָכִין לוֹ בַּיִת שֶׁיִכָנְסוּ בּוֹ לִתְפִלָּה בְּכָל עֵת תְּפִלָּה וּמָקוֹם זֶה נִקְרָא בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְכוֹפִין בְּנֵי הָעִיר זֶה אֶת זֶה לִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַכְּנֶסֶת וְלִקְנוֹת לָהֶם סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים:
Whoever joins in public worship is forbidden to say his prayers in advance of the congregation. A person entering a synagogue and finding the congregation silently reciting the Amidah should also recite it, provided that he can begin and conclude it before the Reader, in his repetition, reaches the Kedushah. If he is unable to do so, he should wait till the Reader begins the repetition and then silently recite the Amidah with the Reader, word for word till the latter comes to the Kedushah, when he should join in the congregational responses to the Kedushah after which he recites the rest of the Amidah for himself. If he commenced the Amidah before the Reader began to recite it aloud, and the Reader reaches the Kedushah, he should neither stop nor utter the responses in the Kedushah. So too, he should not utter the response "Amen. May His great name be blessed; and, needless to add, he should not do so if the Reader is reciting other blessings.
מוסר
יֵשׁ גּוֹזֵל וְאֵינוֹ נִרְאֶה זֶה הַדָּר עִם בְּנֵי אָדָם וְעֵינוֹ רָעָה בִּשֶׁלָּהֶם: הַבּוֹשֶׁת וְהָאֱמוּנָה נִצְמָדוֹת כְּשֶׁתִּסְתַּלֵּק הָאַחַת תִּסְתַּלֵּק חֲבֵירְתָּהּ: שָׁנוּ חֲכָמִים הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וּבְעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת וּבְמוֹצָאֵי יָמִים טוֹבִים וּבְחַנֻכָּה וּבְפּוּרִים וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ נִדְנוּד עֲבֵירָה לְהָבִיא תַּעֲנִית צִבּוּר אֵינָם רוֹאִים סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם: מַעֲשֵׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה טֹוָוה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא הָיְתָה עוֹסֶקֶת בְּצָרְכֵי שַׁבָּת כָּרָאוּי וּמֵתָה. רָאָה אֶחָד בַּחֲלוֹם שֶׁהָיוּ שׂוֹרְפִים עֵינֶיהָ וְיָדֶיהָ בִּנְעוֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן שָׁאַל לָמָּה דִינָהּ בְּכַךְ הֵשִׁיבוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה עוֹסֶקֶת בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּפִשְׁתָּן וְלֹא הָיְתָה עוֹסֶקֶת בְּצָרְכֵי שַׁבָּת: