תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
יט (טז) וְכֹ֨ל אֲשֶׁר־יִגַּ֜ע עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֗ה בַּֽחֲלַל־חֶ֙רֶב֙ א֣וֹ בְמֵ֔ת אֽוֹ־בְעֶ֥צֶם אָדָ֖ם א֣וֹ בְקָ֑בֶר יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
וְכֹל דִּי יִקְרַב עַל אַפֵּי חַקְלָא בִּקְטֵל חַרְבָּא אוֹ בְמֵתָא אוֹ בְגַרְמָא דֶאֱנָשָׁא אוֹ בְקִבְרָא יְהֵי מְסָאָב שַׁבְעָא יוֹמִין:
(יז) וְלָֽקְחוּ֙ לַטָּמֵ֔א מֵעֲפַ֖ר שְׂרֵפַ֣ת הַֽחַטָּ֑את וְנָתַ֥ן עָלָ֛יו מַ֥יִם חַיִּ֖ים אֶל־כֶּֽלִי׃
וְיִסְּבוּן לְדִמְסָאָב מֵעֲפַר יְקֵדַת חַטָּאתָא וְיִתְּנוּן עֲלוֹהִי מֵי מַבּוּעַ לְמָן:
(יח) וְלָקַ֨ח אֵז֜וֹב וְטָבַ֣ל בַּמַּ֘יִם֮ אִ֣ישׁ טָהוֹר֒ וְהִזָּ֤ה עַל־הָאֹ֙הֶל֙ וְעַל־כׇּל־הַכֵּלִ֔ים וְעַל־הַנְּפָשׁ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר הָֽיוּ־שָׁ֑ם וְעַל־הַנֹּגֵ֗עַ בַּעֶ֙צֶם֙ א֣וֹ בֶֽחָלָ֔ל א֥וֹ בַמֵּ֖ת א֥וֹ בַקָּֽבֶר׃
וְיִסַּב אֵזוֹבָא וְיִטְבּוֹל בְּמַיָּא גְּבַר דְּכֵי וְיַדֵּי עַל מַשְׁכְּנָא וְעַל כָּל מָנַיָּא וְעַל נַפְשָׁתָא דִּי הֲווֹ תַמָּן וְעַל דְּיִקְרַב בְּגַרְמָא אוֹ בְקָטִילָא אוֹ בְמֵיתָא אוֹ בְקִבְרָא:
(יט) וְהִזָּ֤ה הַטָּהֹר֙ עַל־הַטָּמֵ֔א בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְחִטְּאוֹ֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵ֥ר בָּעָֽרֶב׃
וְיַדֵּי דַכְיָא עַל מְסָאֲבָא בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה וִידַכִּנֵּיהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה וִיצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵי בְמַיָּא וְיִדְכֵּי בְרַמְשָׁא:
(כ) וְאִ֤ישׁ אֲשֶׁר־יִטְמָא֙ וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִתּ֣וֹךְ הַקָּהָ֑ל כִּי֩ אֶת־מִקְדַּ֨שׁ יְהֹוָ֜ה טִמֵּ֗א מֵ֥י נִדָּ֛ה לֹא־זֹרַ֥ק עָלָ֖יו טָמֵ֥א הֽוּא׃
וּגְבַר דִּי יִסְתָּאַב וְלָא יַדֵּי עֲלוֹהִי וְיִשְׁתֵּצֵי אֱנָשָׁא הַהוּא מִגּוֹ קְהָלָא אֲרֵי יָת מַקְדְּשָׁא דַיְיָ סָאִיב מֵי אַדָּיוּתָא לָא אִזְדְּרִיקוּ עֲלוֹהִי מְסָאָב הוּא:
(כא) וְהָיְתָ֥ה לָהֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמַזֵּ֤ה מֵֽי־הַנִּדָּה֙ יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְהַנֹּגֵ֙עַ֙ בְּמֵ֣י הַנִּדָּ֔ה יִטְמָ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃
וּתְהֵי לְהוֹן לִקְיַם עֳלָם וּדְיַדֵּי מֵי אַדָּיוּתָא יְצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וּדְיִקְרַב בְּמֵי אַדָּיוּתָא יְהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא:
19 (16) And whoever touches one that is slain with a sword in the open field, or a dead body, or a bone of a man, or a grave, shall be unclean seven days.
(17) And for an unclean person they shall take of the ashes of the burnt purification offering, and running water shall be put thereto in a vessel:
(18) and a clean person shall take hyssop, and dip it in the water, and sprinkle it upon the tent, and upon all the vessels, and upon the persons that were there, and upon him that touched a bone, or one slain, or one dead, or a grave:
(19) and the clean person shall sprinkle upon the unclean on the third day, and on the seventh day: and on the seventh day he shall purify himself, and wash his clothes, and bathe himself in water, and shall be clean at evening.
(20) But the man that shall be unclean, and shall not purify himself, that soul shall be cut off from among the congregation, because he has defiled the sanctuary of the Lord: the water of sprinkling has not been sprinkled upon him; he is unclean.
(21) And it shall be a perpetual statute to them, that he that sprinkles the water of sprinkling shall wash his clothes; and he that touches the water of sprinkling shall be unclean until the evening.
נביאים
יא (טז) כִּ֖י בַּעֲלוֹתָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיֵּ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל בַּמִּדְבָּר֙ עַד־יַם־ס֔וּף וַיָּבֹ֖א קָדֵֽשָׁה׃
אֲרֵי בְּמִסַקְהוֹן מִמִצְרָיִם וַאֲזַל יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא עַד יַמָא דְסוּף וַאֲתָא לִרְקָם:
(יז) וַיִּשְׁלַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְאָכִ֣ים ׀ אֶל־מֶ֩לֶךְ֩ אֱד֨וֹם ׀ לֵאמֹ֜ר אֶעְבְּרָה־נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ וְלֹ֤א שָׁמַע֙ מֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם וְגַ֨ם אֶל־מֶ֧לֶךְ מוֹאָ֛ב שָׁלַ֖ח וְלֹ֣א אָבָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקָדֵֽשׁ׃
וּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אִזְגַדִין לְוַת מַלְכָּא דֶאֱדוֹם לְמֵימָר אֶעְבָּר כְּעַן בְּאַרְעָךְ וְלָא שְׁמַע מַלְכָּא דְאֱדוֹם וְאַף לְוַת מַלְכָּא דְמוֹאָב שְׁלַח וְלָא קַבֵּל וִיתֵיב יִשְׂרָאֵל בִּרְקָם:
(יח) וַיֵּ֣לֶךְ בַּמִּדְבָּ֗ר וַיָּ֜סׇב אֶת־אֶ֤רֶץ אֱדוֹם֙ וְאֶת־אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֤א מִמִּזְרַח־שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַֽיַּחֲנ֖וּן בְּעֵ֣בֶר אַרְנ֑וֹן וְלֹֽא־בָ֙אוּ֙ בִּגְב֣וּל מוֹאָ֔ב כִּ֥י אַרְנ֖וֹן גְּב֥וּל מוֹאָֽב׃
וַאֲזַל בְּמַדְבְּרָא וְאַקֵיף יַת אֲרַע אֱדוֹם וְיַת אֲרַע מוֹאָב וַאֲתוֹ מִמַדְנַח שִׁמְשָׁא לְאַרְעָא דְמוֹאָב וּשְׁרוֹ בְּעִיבְרָא דְאַרְנוֹן וְלָא עָלוּ בִּתְחוּם מוֹאָב אֲרֵי אַרְנוֹן תְּחוּם מוֹאָב:
(יט) וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־סִיח֥וֹן מֶלֶךְ־הָאֱמֹרִ֖י מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל נַעְבְּרָה־נָּ֥א בְאַרְצְךָ֖ עַד־מְקוֹמִֽי׃
וּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אִזְגַדִין לְוַת סִיחוֹן מַלְכָּא דֶאֱמוֹרָאָה מַלְכָּא דְחֶשְׁבּוֹן וַאֲמַר לֵיהּ יִשְׂרָאֵל נֶעְבַּר כְּעַן בְּאַרְעָךְ עַד אַתְרִי:
(כ) וְלֹא־הֶאֱמִ֨ין סִיח֤וֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻל֔וֹ וַיֶּאֱסֹ֤ף סִיחוֹן֙ אֶת־כׇּל־עַמּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּיָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃
וְלָא הֵימִין סִיחוֹן יַת יִשְׂרָאֵל לְמֶעְבַּר בִּתְחוּמֵיהּ וּכְנַשׁ סִיחוֹן יַת כָּל עַמֵיהּ וּשְׁרוֹ בְּיָהְצָה וְאַגִיחַ קְרָבָא עִם יִשְׂרָאֵל:
(כא) וַ֠יִּתֵּ֠ן יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־סִיח֧וֹן וְאֶת־כׇּל־עַמּ֛וֹ בְּיַ֥ד יִשְׂרָאֵ֖ל וַיַּכּ֑וּם וַיִּירַשׁ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚ת כׇּל־אֶ֣רֶץ הָאֱמֹרִ֔י יוֹשֵׁ֖ב הָאָ֥רֶץ הַהִֽיא׃
וּמְסַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל יַת סִיחוֹן וְיַת כָּל עַמֵיהּ בִּידָא דְיִשְׂרָאֵל וּמְחוֹנוּן וִירֵית יִשְׂרָאֵל יַת כָּל אֲרַע אֱמוֹרָאָה יָתֵיב אַרְעָא הַהִיא:
11 (16) but when Yisra᾽el came up from Miżrayim, and walked through the wilderness to the Sea of Suf, and came to Qadesh;
(17) then Yisra᾽el sent messengers to the king of Edom, saying, Let me, I pray thee, pass through thy land: but the king of Edom would not hearken. And in like manner they sent to the king of Mo᾽av: but he would not consent: and so Yisra᾽el remained in Qadesh.
(18) Then they went along through the wilderness, and went round the land of Edom, and the land of Mo᾽av, and came by the east side of the land of Mo᾽av, and camped on the other side of Arnon, but came not within the border of Mo᾽av: for Arnon was the border of Mo᾽av.
(19) And Yisra᾽el sent messengers to Siĥon king of the Emori, the king of Ḥeshbon; and Yisra᾽el said to him, Let us pass, we pray thee, through thy land to my place.
(20) But Siĥon did not trust Yisra᾽el to pass through his border: but Siĥon gathered all his people together, and pitched in Yahaż and fought against Yisra᾽el.
(21) And the Lord God of Yisra᾽el delivered Siĥon and all his people into the hand of Yisra᾽el, and they smote them: so Yisra᾽el possessed all the land of the Emori, the inhabitants of that country.
כתובים
צא (ב) אֹמַ֗ר לַ֭יהֹוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃
אֲמַר דָוִד אֵימַר לַיְיָ רוּחְצָנִי וּכְרַךְ תּוּקְפִי אֱלָהִי אָכְלֵי בְּמֵימְרֵיהּ:
(ג) כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃
אֲרוּם הוּא יִפְצִנָךְ שְׁלֹמֹה בְּרִי מִפַּחָא וְתִקְלָא מִמוֹתָא וְאִתְרְגוּשְׁתָּא:
(ד) בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃
בִּטְלַל שְׁכִנְתֵּיהּ יַטְלַל עֲלָךְ וּתְחוֹת טְלַל יְקָרֵיהּ תִּתְרְחֵץ תְּרִיסָא וַעֲגִילָא הֵימְנוּתֵיהּ:
(ה) לֹֽא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃
לָא תִדְחַל מִן דְלוּחָא דְמַזִיקֵי דְאָזְלִין בְּלֵילְיָא מִן גִרְרָא דְמַלְאָךְ מוֹתָא דְשָׁדֵי בִימָמָא:
(ו) מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צׇהֳרָֽיִם׃
מִן מוּתָא דִי בְקִבְלָא מְהַלֵךְ מִסִיעַת שֵׁידִין דִמְחַבְּלִין בְּטִיהֲרָא:
(ז) יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃
תַּדְכַּר שְׁמָא דְקוּדְשָׁא יִפְּלוּן מִן סְטַר שְׂמָאלָךְ אַלְפָא וְרִבְבוּתָא מִן יְמִינָךְ לְוָתָךְ לָא יִקְרְבוּן לְמִנְזָק:
91 (2) I will say of the Lord, who is my refuge and my fortress: (my God; in him will I trust,)
(3) that he will deliver thee from the snare of the fowler, and from the noisome pestilence.
(4) He shall cover thee with his pinions, and under his wings shalt thou find refuge: his truth shall be thy shield and buckler.
(5) Thou shalt not be afraid of the terror by night; nor of the arrow that flies by day;
(6) nor of the pestilence that walks in darkness; nor of the destruction that wastes at noonday.
(7) A thousand shall fall at thy side and ten thousand at thy right hand; but it shall not come near thee.
משנה
א. וְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין, הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וּבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה. יֵשׁ בִּכְלָל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, בִּתּוֹ, וּבַת בִּתּוֹ, וּבַת בְּנוֹ, וּבַת אִשְׁתּוֹ, וּבַת בִּתָּהּ, וּבַת בְּנָהּ, חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו. וְאֵלּוּ הֵן הַנֶּהֱרָגִים, הָרוֹצֵחַ וְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדָּחַת. רוֹצֵחַ שֶׁהִכָּה אֶת רֵעֵהוּ בְאֶבֶן אוֹ בְבַרְזֶל, וְכָבַשׁ עָלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וָמֵת, חַיָּב. דְּחָפוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְיָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וָמֵת, פָּטוּר. שִׁסָּה בוֹ אֶת הַכֶּלֶב, שִׁסָּה בוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, פָּטוּר. הִשִּׁיךְ בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בֵּין בְּאֶבֶן בֵּין בְּאֶגְרוֹף וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה, וְהֵקֵל מִמַּה שֶּׁהָיָה וּלְאַחַר מִכָּאן הִכְבִּיד וָמֵת, חַיָּב. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, פָּטוּר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר:
ב. נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, לַנָּכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, לִנְפָלִים, וְהָרַג בֶּן קְיָמָא, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹתוֹ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ וְהָלְכָה לָהּ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית הַגָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן וְהָלְכָה לָהּ עַל הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, וָמֵת, פָּטוּר. אֲבָל נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת עַל מָתְנָיו וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ, וָמֵת, חַיָּב. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן, וָמֵת, חַיָּב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה, פָּטוּר:
ג. רוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים, כֻּלָּן פְּטוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוֹנְסִין אוֹתָן לְכִפָּה. כָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָזֶה, נִדּוֹנִין בַּקַּלָּה. הַנִּסְקָלִין בַּנִּשְׂרָפִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, נִדּוֹנִין בִּסְקִילָה, שֶׁהַשְּׂרֵפָה חֲמוּרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נִדּוֹנִין בִּשְׂרֵפָה, שֶׁהַסְּקִילָה חֲמוּרָה. אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִלּוּ לֹא הָיְתָה שְׂרֵפָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה. אָמְרוּ לוֹ, אִלּוּ לֹא הָיְתָה סְקִילָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לַמְגַדֵּף וְלָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הַנֶּהֱרָגִין בַּנֶּחֱנָקִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בְּסַיִף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּחֶנֶק:
ד. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בִּשְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין, נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה. עָבַר עֲבֵרָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ שְׁתֵּי מִיתוֹת, נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נִדּוֹן בַּזִקָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּאָה עָלָיו:
ה. מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה, בֵּית דִּין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ לְכִפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעֹרִין עַד שֶׁכְּרֵסוֹ מִתְבַּקָּעַת. הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא בְעֵדִים, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכִפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לָחַץ:
ו. הַגּוֹנֵב אֶת הַקַּסְוָה וְהַמְקַלֵּל בַּקּוֹסֵם וְהַבּוֹעֵל אֲרַמִּית, קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. כֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּטֻמְאָה, אֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין, אֶלָּא פִרְחֵי כְהֻנָּה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּמַפְצִיעִין אֶת מֹחוֹ בִּגְזִירִין. זָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בְּחֶנֶק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּידֵי שָׁמָיִם:
1. And these are the transgressors who are burned in the implementation of the court-imposed death penalty: One who engaged in intercourse with a woman and her daughter, and one who is the daughter of a priest and who committed adultery. Included in the category of the prohibition of engaging in intercourse with a woman and her daughter and the resulting execution by burning, there are: His daughter, and the daughter of his daughter, and the daughter of his son. Likewise, the following are also included in this category: Intercourse with the daughter of his wife, even though she is not his daughter, and the daughter of her daughter, and the daughter of her son, as well as intercourse with his mother-in-law, and the mother of his mother-in-law, and the mother of his father-in-law. The prohibition and punishment apply both in cases where a man marries a woman and then engages in intercourse with her daughter, and in cases where a man marries a woman and then engages in intercourse with her mother. And these are the transgressors who are killed by decapitation in the implementation of the court-imposed death penalty: The murderer; and the residents of an idolatrous city, all of whom engaged in idol worship. The mishna elaborates: In the case of a murderer who struck another with a stone or with iron, or held him in the water or in the fire, and the victim could not extricate himself from there and he died,the murderer is liable to be executed. If one pushed another into the water or into the fire and that person could have extricated himself from there but failed to do so, and he died, the one who pushed him is exempt from punishment by a court, as he caused the death but did not actually kill the victim. For the same reason, if one set a dog against another and the dog killed him, or if one set a snake against another and the snake killed him, the one who set the dog or the snake is exempt from punishment. If he imbedded the snake’s fangs into another and caused the snake to bite him and kill him, Rabbi Yehuda deems him liable to be executed, as he is a murderer, and the Rabbis exempt him, as they maintain that he indirectly caused the individual’s death. In the case of one who strikes another, whether he does so with a stone or with his fist, and the doctors assessed his condition, estimating that it would lead to death, and then his condition eased from what it was, and the doctors revised their prognosis and predicted that he would live, and thereafter his condition worsened and he died, the assailant is liable to be executed as a murderer. Rabbi Neḥemya says: He is exempt, as there is a basis for the matter of assuming that he is not liable. Since the victim’s condition eased in the interim, a cause other than the blow struck by the assailant ultimately caused his death.
2. If one intended to kill an animal, and he killed a person standing adjacent to it, or if he intended to kill a gentile, for whose murder he is not liable to be executed in court, and he killed a Jew, or if he intended to kill non-viable newborns, for whose murder one is not liable, and he killed a viable person, the assailant is exempt from execution, since his intent was to kill one for whose murder he is not liable. If one intended to strike another on his loins, and the blow was not powerful enough to kill him if it were to land on his loins, but instead the blow landed on his chest over the victim’s heart, and it was powerful enough to kill him when it landed on his chest over his heart, and the victim died as a result of the blow, the assailant is exempt from execution, as he did not intend to strike the victim a blow that would cause his death. If he intended to strike him on his chest over his heart and the blow was powerful enough to kill him were it to land on his chest over his heart, and instead the blow landed on his loins, and it was not powerful enough to kill him when it landed on his loins, and nevertheless the victim died, the assailant is exempt. Although the assailant intended to kill the victim, the blow was not powerful enough to kill. Ostensibly, his death was not a result of the blow. If one intended to kill an adult and the blow was not powerful enough to kill the adult, and instead the blow landed on a minor, and the blow was powerful enough to kill the minor and the minor died, the assailant is exempt. If one intended to kill a minor and the blow was powerful enough to kill a minor, and the blow landed on an adult and the blow was not powerful enough to kill the adult, and nevertheless, the adult died, the assailant is exempt. But if one intended to strike another on his loins, and the blow was powerful enough to kill him were it to land on his loins, and instead the blow landed on his chest over his heart, and he died, the assailant is liable, since in any event, his intent was to kill the victim and the blow was powerful enough to kill him wherever it struck him. If one intended to strike an adult and the blow was powerful enough to kill the adult, and the blow landed on a minor and he died, the assailant is liable. Rabbi Shimon says: Even if one intended to kill this one and he killed that one, although he would be liable for killing either, he is exempt, because one is executed only if his action completely corresponded with his intent.
3. With regard to a murderer who was intermingled with others and it is not possible to identify the murderer, all of them are exempt from liability to be executed. Rabbi Yehuda says: The court gathers them into the vaulted chamber [lakippa] where they will eventually die. With regard to all those liable to be executed with different court-imposed death penalties who became intermingled with each other and it cannot be determined which individual was sentenced to which death, they are all sentenced to the most lenient form of execution to which any of them was sentenced. In a case where those who are liable to be stoned were intermingled with those who are liable to be burned, Rabbi Shimon says: They are all sentenced to be executed by stoning, as burning is a more severe form of execution than stoning. And the Rabbis say: They are all sentenced to be executed by burning, as stoning is a more severe form of execution than burning. Rabbi Shimon said to the Rabbis: If burning were not more severe than stoning, it would not have been administered to a priest’s daughter who committed adultery. A betrothed daughter of an Israelite who committed adultery is executed by stoning. If burning were not a more severe form of execution than stoning, it would not have been administered to the daughter of a priest who committed adultery, who would presumably receive a more severe punishment. The Rabbis said to Rabbi Shimon: If stoning were not more severe than burning it would not have been the death penalty administered to a blasphemer and to an idol worshipper, as their actions violate the very core of the Jewish faith. There is a parallel dispute: In a case where those who are liable to be killed by beheading were intermingled with those who are liable to be strangled, Rabbi Shimon says: They are all sentenced to be beheaded with a sword, as strangulation is a more severe form of execution than beheading. And the Rabbis say: They are all sentenced to be executed by strangulation, as beheading is a more severe form of execution than strangulation.
4. One who is liable to be executed with two different court-imposed death penalties, as he violated two different capital transgressions, is sentenced to the more severe form of execution. If one violated one transgression for which he is liable to receive two death penalties, e.g., if one engaged in intercourse with his mother-in-law, who is also a married woman, he is sentenced to the more severe form of execution. Rabbi Yosei says: He is sentenced to the form of execution that he is liable to receive due to the first relationship that came upon him, i.e., if she was his mother-in-law before she was married, he is executed by burning; if she was married before she was his mother-in-law, he is punished by strangulation.
5. One who was flogged for violating a prohibition and then repeated the violation and was flogged again assumes the status of a forewarned transgressor. The court places him into the vaulted chamber [lakippa] and feeds him barley bread until his belly ruptures due to the low-quality food, and he dies. With regard to one who kills a person not in the presence of witnesses and it is impossible to judge him in court, the court places him into a vaulted chamber and feeds him sparing bread and scant water (see Isaiah 30:20).
6. With regard to one who steals a kasva, and one who curses with a sorcerer, and one who engages in intercourse with an Aramean woman, zealots strike him and kill him. Although the Torah does not say that one who performs one of these actions is liable to be executed, it is permitted for anyone who zealously takes the vengeance of the Lord to do so. In the case of a priest who performed the Temple service in a state of ritual impurity, his priestly brethren do not bring him to court for judgment; rather, the young men of the priesthood remove him from the Temple courtyard and pierce his skull with pieces of wood. In the case of a non-priest who performed the service in the Temple, Rabbi Akiva says: His execution is by strangulation, and the Rabbis say: He is not executed with a court-imposed death penalty; rather, he is liable to receive death at the hand of Heaven.
גמרא
נִדּוֹן בַחֲמוּרָה. פְּשִׁיטָא אֶלָּא אִיתְגוּרֵי אִיתְגוּר. אָמַר רָבָא הָכָא בְמָאי עַסְקִינָן כְּגוֹן שֶׁעָבַר עֲבֵירָה קַלָּה וְנִגְמַר דִּינוֹ עַל עֲבֵירָה קַלָּה וְחָזַר וְעָבַר עֲבֵירָה חֲמוּרָה. סַלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא כֵּיוָן דְּנִגְמַר דִּינוֹ לַעֲבֵירָה קַלָּה הָאי גַּבְרָא קְטִילָא הוּא קָא מַשְׁמַע לָן. בָּעָא מִינֵיה אַבּוּהָ דְרַב יוֹסֵף בַר חָמָא מֵרַבָּה בַר נָתָן מְנָא הַא מִילְתָא דְאָמוּר רַבָּנָן מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב בְכָל מִיתוֹת בֵּית דִּין נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה דִּכְתִיב (יחזקאל י''ח) וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שׁוֹפֵךְ דַּם אֶל הֶהָרִים אָכַל וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּא וְאֶל הַגִּילוּלִים נָשָׂא עֵינָיו. וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שׁוֹפֵךְ דַּם בְּסַיִיף. אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּא זוּ אֵשֶׁת אִישׁ בְּחֶנֶק. וְאֶל הַגִּילוּלִים נָשָׂא עֵינָיו זוּ עֲבוֹדָה זָרָה בִּסְקִילָה וּכְתִיב (שם) מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה בִּסְקִילָה. מַתְקִיף לָהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֵימָא כֻּלְּהוּ בִסְקִילָה וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שׁוֹפֵךְ דַּם זֶה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה דְבִסְקִילָה וְאֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִימֵא זוּ נַעֲרָה הַמְּאוֹרָסָה דְבִסְקִילָה וְאֶל הַגִּילוּלִים נָשָׂא עֵינָיו זוּ עֲבוֹדָה זָרָה דְבִסְקִילָה. אִם כֵּן מָאי קָא מַשְׁמַע לָן יְחֶזְקֵאל דִּילְמָא תּוֹרָה קָא מְהַדָּר אִם כֵּן אִיבְּעֵי לֵיהּ לְהַדּוּרִי כִי הֵיכִי דְאֲהַדְרָא משֶה רַבֵּינוּ. דָרַשׁ רַב אַחָא בְּרִבִּי חֲנִינָא מָאי דִּכְתִיב (שם) אֶל הֶהָרִים לֹא אָכַל. שֶׁלֹּא אָכַל בִּזְכוּת אֲבוֹתָיו וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּילוּלֵי בֵית יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָלַךְ בְקוֹמָה זְקוּפָה וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא שֶׁלֹּא יָרַד לְאוּמָנוּת חֲבֵירוֹ וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא קָרָב שֶׁלֹּא נֶהֱנֶה מִקּוּפָּה שֶׁל צְדָקָה וּכְתִיב (שם) צַדִּיק הוּא חָיֹה יִחְיֶה כְּשֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַגִיעַ לְמִקְרָא הַזֶּה הָיָה בּוֹכֶה וְאָמַר מַאן דְּעָבִיד לְכֻּלְּהוּ הוּא דְחַיֵי בְחָדָא מִינַיְיהוּ לֹא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי עֲקִיבָא אֶלָּא מֵעַתָּה (ויקרא י''ח) אַל תִּטָּמְאוּ בְכָל אֵלֶּה הָכִי נָמֵי בְכוּלְהוּ אִין בְחָדָא מִינַיְיהוּ לֹא. אֶלָּא בְאֶחָד מִכָּל אֵלֶּה הָכָא נָמֵי בְאֶחָד מִכָּל אֵלֶּה:
GEMARA: With regard to the ruling in the mishna that one who is liable to be executed with two different court-imposed death penalties is sentenced to the more severe form of execution the Gemara asks: Isn’t this obvious? Rather, would you say that he would profit from the fact that he violated a second capital transgression and would receive a more lenient punishment?
Rava says: With what are we dealing here? We are dealing with a case where he violated a relatively minor transgression punishable by a less severe form of execution, and his verdict was issued for the minor transgression, and he then violated a major transgression punishable by a more severe form of execution. It could enter your mind to say: Once his verdict was finalized for the minor transgression, the legal status of this individual is that of a dead man, and anything that he does thereafter is insignificant. To counter this, the tanna teaches us that he is liable to be punished for the subsequent transgression, and if it is punishable by a more severe form of execution, he is executed with that form of execution.
The father of Rav Yosef bar Ḥama asked of Rabba bar Natan: From where is this matter that the Sages stated derived: One who is liable to be executed with two different court-imposed death penalties is sentenced to the more severe form of execution? Rabba bar Natan answered: It is derived from a verse, as it is written: “And he begets a violent son, a shedder of blood, who does to a brother any of these. And he had not done any of these, for he has eaten upon the mountains and defiled his neighbor’s wife, has wronged the poor and needy, has taken by robbery, does not return collateral, and has lifted his eyes toward the idols, has committed abomination” (Ezekiel 18:10–12).
This is interpreted: “And he begets a violent son, a shedder of blood,” this is one who is liable to be executed by beheading with a sword; “defiled his neighbor’s wife,” this is engaging in intercourse with a married woman, for which one is liable to be executed by strangulation; “lifted his eyes toward the idols,” this is idol worship, for which one is liable to be executed by stoning. And it is written thereafter: “He shall be put to death, his blood shall be upon himself” (Ezekiel 18:13), which means that he is executed by stoning. It appears that one who violates several capital transgressions is executed with the most severe form of execution for which he is liable.
Rav Naḥman bar Yitzḥak objects to this: Say that all of the transgressions listed in the verse are punishable by stoning. How? “And he begets a violent son, a shedder of blood,” this is a wayward and rebellious son, who is executed by stoning; “defiled his neighbor’s wife,” this is engaging in intercourse with a betrothed young woman, for which one is executed by stoning; “lifted his eyes toward the idols,” this is idol worship, for which one is executed by stoning.
The Gemara answers: If so, according to that understanding of the verse, what is Ezekiel teaching us? According to the first understanding, a new halakha is derived from here; but according to the interpretation of Rav Naḥman bar Yitzḥak there is nothing novel. The Gemara rejects this contention: Perhaps it is the halakhot of the Torah that Ezekiel is reiterating, admonishing the people to fulfill the directives of the Torah. The Gemara answers: If it is so that this was Ezekiel’s intention, it would have been necessary for him to reiterate the halakhot in the manner that Moses our teacher reviewed it, employing the same language. The fact that Ezekiel diverged from Moses’ formulation indicates that he sought to teach a new halakha.
The Gemara cites a homiletic interpretation that Rav Aḥa, son of Rabbi Ḥanina, taught: What is the meaning of that which is written: “He did not eat upon the mountains, nor did he lift his eyes toward the idols of the house of Israel, nor did he defile his neighbor’s wife, nor did he approach a menstruating woman” (Ezekiel 18:6)? This cannot be understood literally, as refraining from performing these transgressions is not sufficient to characterize an individual as righteous. “He did not eat upon the mountains” is an allusion to the fact that he did not eat due to the merit of his fathers; rather, he relies on his own merit and righteousness. “Nor did he lift his eyes toward the idols of the house of Israel” is a reference to one who distances himself from anything similar to idol worship, to the extent that he did not walk with upright stature, typical of a haughty person, as haughtiness is typical of idolaters.
“Nor did he defile his neighbor’s wife” is an allusion to the fact that he did not infringe upon another’s trade, thereby compromising his livelihood. “Nor did he approach a menstruating woman” is an allusion to the fact that he did not benefit from the charity fund even if he was needy. And it is written with regard to one who refrains from these actions: “He is a righteous man, he shall live” (Ezekiel 18:9). The Gemara relates: When Rabban Gamliel would reach this verse: “And has kept all My statutes, and has performed them, he shall live” (Ezekiel 18:19), he would cry and say: It is one who performs all of them, who lives; one who performs one of them, no, he shall not live.
Rabbi Akiva said to Rabban Gamliel in an attempt to console him: If that is so, that the term “all” is understood in that manner, with regard to that which is written concerning the forbidden relatives enumerated in the Torah: “Do not become defiled with all of these” (Leviticus 18:24), would you also say that there too, one who is in violation of all of the prohibitions, yes, he is punished, but one who is in violation of one of them, no, he is not punished? Rather, clearly, “all of these” means in violation of one of all these; therefore, here too, the verse in Ezekiel: “And has kept all My statutes,” means that in fulfillment of one of all these one merits eternal life.
זוהר
אֲשֶׁר אָמַר יְיָ לְמֹשֶׁה אֱסוֹף אֶת הָעָם בְּגִין דְּהָאי בְאֵר לָא אַעְדֵּי בְאֵר מִנַּיְיהוּ. וְאִי תֵימָא הֵיךְ יַכְלִין לְשָׁאֲבָא מִנֵּיהּ כֹּלָא אֶלָּא אִיהוּ נָפִיק לִתְרֵיסָר נַחֲלִין וּנְבִיעוּ אִתְמְלֵי וְנָפִיק לְכָל סִטְרִין. וּכְדֵין הֲווֹ יִשְׂרָאֵל בְּשַׁעְתָּא דְשָׁאֲרָן וּבַעְיָין מַיָּיא קַיְימִין עָלֵיהּ וְאַמְרֵי שִׁירָתָא וּמַה אַמְרֵי עֲלִי בְאֵר סַלְקֵי מֵימַיִךְ לְאַנְפָּקָא מַיִין לְכֹלָא וּלְאִתְשָׁקָאָה מִנָּךְ וְכֵן אִמְרִי תוּשְׁבַּחְתָּא דְהָאי בְּאֵר בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים וְגוֹמֵר. מִלָּה קְשׁוֹט הֲווֹ אַמְרֵי וְכַךְ הוּא. מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא (נ''א תָּא חֲזֵי) כָל מָאן דְּבָעֵי לְאַתְעֲרָא מִלִּין דִּלְעֵילָא בֵין בְּעוֹבָדָא בֵין בְּמִלָּה. אִי הַהוּא עוֹבָדָא אוֹ הַהוּא מִלָּה לָא אִתְעֲבִיד כַדְקָא יֵאוֹת לָא אִתְעַר מִדִי. כָל בְּנֵי עַלְמָא אַזְלִין לְבֵי כְנִשְׁתָּא לְאִתְעַרָא מִלָּה דִלְעֵילָא אֲבָל זְעִירִין אִינוּן דְּיַדְעִין לְאַתְעֲרָא וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא קָרִיב לְכֹלָא דְיַדְעֵי לְמִקְרֵי לֵיהּ וּלְאַתְעֲרָא מִלָּה כַדְקָא יֵאוֹת אֲבָל אִי לָא יַדְעֵי לְמִקְרֵי לֵיהּ לָאוּ אִיהוּ קָרוֹב דִּכְתִּיב (תהלים קמ''ה) קָרוֹב יְיָ לְכָל קוֹרְאָיו וְגוֹמֵר. מָאי בֶאֱמֶת דְיַדְעֵי לְאַתְעֲרָא מִלָּה כַּדְקָא יֵאוֹת וְכֵן בְכֹלָא. אוּף הָכָא הֲווֹ אַמְרֵי יִשְׂרָאֵל הֲנֵי מִלִּין דִּקְשׁוֹט בְּגִין לְאַתְעֲרָא לְהָאי בֵּירָא וּלְאַשְׁקָאָה לוֹן לְיִשְׂרָאֵל וְעַד דְּאַמְרֵי הֲנֵי מִלֵּי לָא אַתְעַר. וְכֵן אֲפִילוּ בְאִינוּן חֲרָשֵׁי עַלְמָא דְמִשְׁתַּמְּשֵׁי בְזִינִין בִּישִׁין עַד דְּעַבְדֵי עוֹבָדֵי דִקְשׁוֹט לְגַבַּיְיהוּ אִי לָא אַמְרֵי מִלֵּי דִקְשׁוֹט בְּגִין לְאַמְשְׁכָא לוֹן בְּהָנֵי גּוֹוָנֵי דְבַעְיָין לָא מִתְעֲרִין לְגַבַּיְיהוּ וַאֲפִילוּ דְצַוְוחֵי כָל יוֹמָא בְּמִלִּין אַחֲרָנִין אוֹ בְעוֹבָדָא אַחֲרָא לָא מַשְׁכִין לוֹן לְגַבַּיְיהוּ לְעַלְמִין וְלָא מִתְעָרִין לָקָבְלַיְיהוּ. תָּא חֲזֵי כְתִיב (מלכים א' י''ח) וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל וְגוֹמֵר מָאי טַעְמָא. חָד דְּלאוֹ רְשׁוּ בְהַהוּא בַעַל בְהָאי. וְעוֹד דְמִלִּין לָא מִתְכַּשְּׁרָן בֵּינַיְיהוּ וְאִנְשֵׁי לוֹן קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא מִנְהוֹן הָדָא הוּא דִכְתִּיב (שם) וְאַתָּה הַסִבּוֹתָ אֶת לִבָּם אֲחוֹרַנִּית. זַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָּיא דְיַדְעֵי לְמִקְרֵי לְמָארֵיהוֹן כַּדְקָא יֵאוֹת. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן הָכָא בָעֵינָא לְגַלָּאָה מִלָּה. תָּא חֲזֵי כָל מָאן דְיָדַע לְסַדְּרָא עוֹבָדָא כַדְקָא יֵאוֹת וּלְסַדְּרָא מִלִּין כַּדְקָא יֵאוֹת הָא וַדָאי מִתְעֲרֵי לְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְאַמְשְׁכָא מִלִּין עִלָּאִין דְמִתְכַּשְּׁרָן וְאִי לָא לָא אִתְכְּשַׁר לְגַבַּיְיהוּ אִי הָכִי כָל עַלְמָא יַדְעֵי לְסַדְּרָא עוֹבָדָא וּלְסַדְּרָא מִלִין מָאי חָשִׁיבוּ דִילְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא דְיַדְעֵי עִקָּרָא דְמִלָה וְעוֹבָדָא וְיַדְעֵי לְכַוְונָא לִבָּא וּרְעוּתָא יַתִּיר מֵאִלֵּין אַחֲרָנִין דְלָא יַדְעֵי כָל כַךְ. אֶלָּא אִלֵּין דְּלָא יַדְעֵי עִקָּרָא דְעוֹבָדָא כוּלֵי הָאי אֶלָא סִדּוּרָא בְעַלְמָא וְלָא יַתִּיר מַשְׁכִין עָלַיְיהוּ מְשִׁיכוּ דְבָתָר כַּתְפוֹי דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא דְלָא טָס בַּאֲוֵירָא דִשְׁגִּיחוּ אִקְרֵי. וְאִלֵּין דְּיַדְעֵי וּמְכַוְּונֵי לִבָא וּרְעוּתָא מַפְקֵי בִּרְכָּאָן מֵאָתָר דְּמַחֲשָׁבָה וְנִפְקֵי בְכָל גִּזְעִין וְשָׁרָשִׁין בְּאֹרַח מֵישַׁר כַּדְקָא יֵאוֹת עַד דְּמִתְבָּרְכָאָן עִלָאִין וְתַתָּאִין וּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָאָה מִתְבְּרַךְ עַל יְדֵיהוֹן. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְהָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא קָרִיב לְגַבֵּיהוֹן וְזַמִּין לָקָבְלֵיהוֹן בְּשַׁעְתָּא דְקָרְאוּן לֵיהּ הוּא זַמִּין לוֹן בְּשַׁעְתָּא דְאִינוּן בְּעָאקוּ הוּא לְגַבַּיְיהוּ הוּא אוֹקִיר לוֹן בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי הָדָא הוּא דִכְתִּיב (תהים צ''א) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי:
אֲשֶׁר אָמַר ה' וְגוֹ': כָּתוּב, הוּא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶה אֱסוֹף אֶת הָעָם. הוּא מִשּׁוּם שֶׁבְּאֵר הַזּוֹ לֹא נֶעֱדְרָה מֵהֶם. וְאִם תֹּאמַר, אֵיךְ הָיוּ יְכוֹלִים כֻּלָּם לִשְׁאוֹב מִמֶּנָּהּ. אֶלָּא שֶׁהִיא יָצְאָה לִשְׁלֹשָה עָשָׂר נְחָלִים, שֶׁהַמַּלְכוּת מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁלֹשָה עָשָׂר, בְּסוֹד שְׁנֵים עָשָׂר שֶׁמְּקַבֶּלֶת מִשְּׁנֵים עָשָׂר גְּבוּלִים שֶׁבְּז''א, וְאֶחָד כּוֹלֵל כֻּלָּם. וְהַמַּבּוּעַ שֶׁבַּבְּאֵר מִתְמַלֵּא וְיוֹצֵא לְכָל הַצְדָדִים. וְאָז בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁרוּ יִשְׂרָאֵל וְרָצוּ מָיִם, הָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים עָלֶיהָ, עַל הַבְּאֵר וְאוֹמְרִים שִׁירָה. וּמָה אָמְרוּ, עֲלִי בְּאֵר, וְהַעֲלִי מֵימֵךְ לְהוֹצִיא מַיִם לַכֹּל, לְהַשְּׁקוֹת מִמֵךְ. וְכֵן אוֹמְרִים הַשֶּׁבָח שֶׁל בְּאֵר הַזּוֹ, דְּהַיְנוּ בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים וְגוֹ'. דְּבָר אֱמֶת הָיוּ אוֹמְרִים, וְכָךְ הוּא. מִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְעוֹרֵר דְּבָרִים שֶׁלְּמַעְלָה, בֵּין בְּמַעֲשֵׂה בֵּין בְּדִבּוּר, אִם הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא אוֹ הַדִּבּוּר הַהוּא לֹא נַעֲשֶׂה כָּרָאוּי, אֵין מִתְעוֹרֵר כְּלוּם. כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם הוֹלְכִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְעוֹרֵר דָּבָר שֶׁלְּמַעְלָה, אֲבָל מוּעָטִים הֵם שֶׁיּוֹדְעִים לְעוֹרֵר. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוֹב לְכָל אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים לְקָרְאוֹ וּלְעוֹרֵר דָּבָר כָּרָאוּי, אֲבָל אִם אֵינָם יוֹדְעִים לְקָרְאוֹ, הוּא אֵינוֹ קָרוֹב, שֶׁכָּתוּב קָרוֹב ה' לְכָל קוֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאוּהוּ בֶאֱמֶת. מַהוּ בֶּאֱמֶת, הַיְנוּ שֶׁיּוֹדְעִים לְעוֹרֵר דְּבַר אֱמֶת כָּרָאוּי. וְכֵן בְּכָל דָּבָר. אַף כָּאן, עַל הַבְּאֵר, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁהֵם דִּבְרֵי אֱמֶת, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הַבְּאֵר הַזּוֹ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, וּלְהַשְּׁקוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא אָמְרוּ דְּבָרִים אֵלּוּ, לֹא נִתְעוֹרְרָה הַבְּאֵר. וְכֵן אֲפִלּוּ בְּאֵלּוּ מְכַשְּׁפֵי עוֹלָם, שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בַּמִּינִים הָרָעִים, עַד שֶׁעוֹשִׂים אֲלֵיהֶם מַעֲשִׂים שֶׁל אֱמֶת, וְאִם לֹא הָיוּ אוֹמְרִים דִּבְרֵי אֱמֶת כְּדֵי לְהַמְּשִׁיכָם בְּאוֹתָם גְּוָונִים שֶׁהֵם רוֹצִים לֹא הָיוּ מִתְעוֹרְרִים אֲלֵיהֶם. וַאֲפִלּוּ הָיוּ צוֹעֲקִים כָּל הַיּוֹם בִּדְבָרִים אֲחֵרִים אוֹ מַעֲשִׂים אֲחֵרִים, לֹא הָיוּ מוֹשְׁכִים אִתָּם שֶׁאֲלֵיהֶם לְעוֹלָם, וְלֹא הָיוּ מִתְעוֹרְרִים כְּנֶגְדָם. בֹּא וְּרְאֵה, כָּתוּב וַיִּקְרְאוּ בְּשֵׁם הַבָּעַל וְגוֹ'. מַהוּ הַטַּעַם שֶׁלֹּא נֶעֱנוּ. וּמֵשִׁיב, אֶחָד, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה רְשׁוּת לַבַּעַל הַהוּא בָּזֶה, לְהוֹרִיד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם. וְעוֹד, מִשּׁוּם שֶׁהַדְּבָרִים לֹא הָיוּ מְתוּקָנִים בֵּינֵיהֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁכִּיחַ אוֹתָם מֵהֶם. זֶ''שׁ וְאַתָּה הֲסֵבּוֹתָ אֶל לִבָּם אֲחוֹרָנִית. אַשְׁרֵיהֶם הַצַדִּיקִים הַיּוֹדְעִים לִקְרוֹא לַאֲדוֹנָם כָּרָאוּי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּאן אֲנִי רוֹצֶה לְגַלּוֹת דָּבָר. בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְסַדֵּר מַעֲשֵׂה כָּרָאוּי, וּלְסַדֵּר דִּבּוּרִים כָּרָאוּי, הֲרֵי וַדַּאי שֶׁמְּעוֹרְרִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַמְּשִׁיךְ דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים יְשָׁרִים. וְאִם לֹא, אֵינוֹ מִתְרַצֶה אֲלֵיהֶם. וְאִם כֵּן, הֲרֵי כָּל הָעוֹלָם יוֹדְעִים לְסַדֵּר מַעֲשֵׂה וּלְסַדֵּר דִּבּוּרִים, מַהוּ הַחֲשִׁיבוּת שֶׁלָּהֶם, שֶׁל הַצַדִּיקִים, הַיּוֹדְעִים שֹׁרֶשׁ הַדִּבּוּר וְהַמַּעֲשֶׂה, וְיוֹדְעִים לְכַוֵּן הַלֵּב וְהָרָצוֹן יוֹתֵר מֵאֵלּוּ הָאֲחֵרִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כָּל כָּךְ. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא אֵלּוּ שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים שֹׁרֶשׁ הַמַּעֲשֶׂה כָּל כָּךְ, אֶלָּא רַק סִדּוּר בִּלְבָד וְלֹא יוֹתֵר, מוֹשְׁכִים עֲלֵיהֶם מְשִׁיכָה שֶׁלְּאַחַר כְּתֵפָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין תְּפִלָּתָם פּוֹרַחַת בָּאֲוִיר, הַנִּקְרָא הַשְׁגָּחָה. כְּלוֹמָר, שֶׁזּוֹ הִיא הַשְׁגָּחָה שֶׁל פָּנִים, וְהֵם אֵינָם רְאוּיִם אֶלָּא לִבְחִינָת מֵאֲחוֹרֵי כְּתֵפַיִם. וְאֵלּוּ הַיּוֹדְעִים וּמְכַוְּנִים הַלֵּב וְהָרָצוֹן, מוֹצִיאִים בְּרָכוֹת מִמָּקוֹם הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהִיא חָכְמָה, וְיוֹצְאִים בְּכָל הַגְּזָעִים וְהַשָּׁרָשִׁים שֶׁל הַמַּדְרֵגוֹת בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה כָּרָאוּי, עַד שֶׁמִּתְבָּרְכִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים וְהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן מִתְבָּרֵךְ עַל יְדֵיהֶם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוֹב אֲלֵיהֶם וּמְזוּמָן כְּנֶגְדָם, וּבְשָׁעָה שֶׁקּוֹרְאִים אֵלָיו הוּא מוּכָן אֲלֵיהֶם, וּבְשָׁעָה שֶׁהֵם בְּצָרָה, הוּא אֶצְלָם, הוּא מְכַבְּדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. זֶ''שׁ כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי.
הלכה פסוקה
א. פָּרָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ פִּיסוּל תִּפָּדֶה. וְכֵן אִם מֵתָה תִּפָּדֶה מִפְּנֵי עוֹרָהּ. אֲבָל לֹא לְהַאֲכִיל בְּשָׂרָהּ לִכְלָבִים:
ב. נִשְׁחֲטָה לְשֵׁם חֻלִּין תִּפָּדֶה וְאֵינָהּ מְכַפֶּרֶת. נִשְׁחֲטָה עַל גַּב מַעֲרָכָתָהּ אֵין לָהּ פִּדְיוֹן עוֹלָמִית:
ג. לָקְחוּ פָּרָה וּמָצְאוּ אֲחֶרֶת נָאָה מִמֶּנָּה הֲרֵי זוּ תִּפָּדֶה שֶׁלֹּא בְּמוּם:
ד. אַף כֹּהֵן הֶדְיוֹט כָּשֵׁר לִשְׂרֵיפַת הַפָּרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט) וּנְתַתֶּם אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וַעֲדַּיִין אַהֲרֹן הָיָה קַיָּים וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ זוּ נַעֲשֵׂית בְּאֶלְעָזָר וּשְׁאַר כָּל הַפָּרוֹת בֵּין בְּכֹהֵן גָּדוֹל בֵּין בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט:
ה. וְהָעוֹשֶׂה אוֹתָהּ לוֹבֵשׁ ד' כֵּלִים שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהּ כֹּהֵן הֶדְיוֹט בֵּין שֶׁעֲשָׂאָהּ כֹּהֵן גָּדוֹל:
מוסר
כָּל מִצְוָה שֶׁאֵין לָה דוֹרֵשׁ וְאֵין מִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ אוֹתָהּ תִּדְרְשֶׁנָּהּ לְפִי שֶׁהִיא כְמֵת מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁאֵין לָהּ רוֹדְפִים רְדוֹף אַחֲרֶיהָ לַעֲשׂוֹתָה שֶׁהַמִּצְוָה מְקַטְרֶגֶת וְאוֹמֶרֶת כַּמָּה גְרוּעָה אָנֹכִי שֶׁנִּתְעַלַּמְתִּי מִכָּל וְכָל: לֹא יָגוּר אִישׁ יְרֵא ה' בְמָקוֹם שֶׁחֲשׁוּדִים עַל הַחֲרָמוֹת וְעַל הַשְּׁבוּעוֹת. כִּי כָּל עֲבֵירָה יֵשׁ תַּקָּנָה בִתְשׁוּבָה וּלְחֵרֶם וְלִשְׁבוּעָה לֹא יִנָּקֶה בִּתְשׁוּבָה בָּזֶה הָעוֹלָם. וְלָכֵן אֵין טוֹב לָדוּר אֶצְלָם. כִּי אִי אֶפְשַׁר שֶׁלֹּא יְהֱנֶה מֵהֶם אוֹ הוּא מְהַנֶּה אוֹתָם וְכָל הָעוֹבֵר עַל הַחֵרֶם כְּאִלּוּ עוֹבֵר עַל חָמֵשׁ חוּמְשֵׁי תוֹרָה. אִם תִּמְנֶה כָּל תֵּיבָה שֶׁבְּסוֹף כָּל סֵפֶר. בְּמִצְרָיִם דְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית. מַסְעֵיהֶם דְּסֵפֶר שְׁמוֹת. סִינַי דְּסֵפֶר וַיִּקְרָא. יְרֵיחוֹ דְּסֵפֶר בַּמִּדְבָּר. יִשְׂרָאֵל דְּמִשְׁנֶה תּוֹרָה. וְתִטּוֹל אוֹת רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנָה שֶׁל כָּל תֵּיבָה וְתֵיבָה יַעֲלוּ לְמִנְיַן חֵרֶם וְחֵרֶ''ם בְּגִימַטְרִיָּא רְמַ''ח כְּמִנְיַן אֵבְרִים שֶׁל אָדָם: