תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
טז (כב) וַיִּפְּל֤וּ עַל־פְּנֵיהֶם֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֕ל אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכׇל־בָּשָׂ֑ר הָאִ֤ישׁ אֶחָד֙ יֶחֱטָ֔א וְעַ֥ל כׇּל־הָעֵדָ֖ה תִּקְצֹֽף׃ {ס}
וּנְפָלוּ עַל אַפֵּיהוֹן וַאֲמָרוּ אֵל אֱלָהָא רוּחַיָּא לְכָל בִּשְׂרָא גַּבְרָא חַד יֵחוֹב וְעַל כָּל כְּנִשְׁתָּא יְהֵי רוּגְזָא:
(כג) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
וּמַלֵּיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:
(כד) דַּבֵּ֥ר אֶל־הָעֵדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵֽעָלוּ֙ מִסָּבִ֔יב לְמִשְׁכַּן־קֹ֖רַח דָּתָ֥ן וַאֲבִירָֽם׃
מַלֵּל עִם כְּנִשְׁתָּא לְמֵימָר אִסְתַּלָּקוּ מִסְּחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁכְּנָא דְקֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם:
(כה) וַיָּ֣קׇם מֹשֶׁ֔ה וַיֵּ֖לֶךְ אֶל־דָּתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם וַיֵּלְכ֥וּ אַחֲרָ֖יו זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וְקָם משֶׁה וַאֲזַל לְוָת דָּתָן וַאֲבִירָם וַאֲזָלוּ בַתְרוֹהִי סָבֵי יִשְׂרָאֵל:
(כו) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־הָעֵדָ֜ה לֵאמֹ֗ר ס֣וּרוּ נָ֡א מֵעַל֩ אׇהֳלֵ֨י הָאֲנָשִׁ֤ים הָֽרְשָׁעִים֙ הָאֵ֔לֶּה וְאַֽל־תִּגְּע֖וּ בְּכׇל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם פֶּן־תִּסָּפ֖וּ בְּכׇל־חַטֹּאתָֽם׃
וּמַלִּיל עִם כְּנִשְׁתָּא לְמֵימָר זוּרוּ כְעַן מֵעִלָּוֵי מַשְׁכְּנֵי גֻּבְרַיָּא חַיָּבַיָּא הָאִלֵּין וְלָא תִקְרְבוּן בְּכָל דִּי לְהוֹן דִּלְמָא תִלְקוּן בְּכָל חוֹבֵיהוֹן:
16 (22) And they fell upon their faces, and said, O God, the God of the spirits of all flesh, shall one man sin, and wilt thou be angry with all the congregation?
(23) And the Lord spoke to Moshe, saying,
(24) Speak to the congregation, saying, Get up from about the dwelling of Qoraĥ, Datan, and Aviram.
(25) And Moshe rose up and went to Datan and Aviram; and the elders of Yisra᾽el followed him.
(26) And he spoke to the congregation, saying, Depart, I pray you, from the tents of these wicked men, and touch nothing of theirs, lest you be consumed in all their sins.
נביאים
יב (כ) וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־הָעָם֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אַתֶּ֣ם עֲשִׂיתֶ֔ם אֵ֥ת כׇּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּ֑את אַ֗ךְ אַל־תָּס֙וּרוּ֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֶת־יְהֹוָ֖ה בְּכׇל־לְבַבְכֶֽם׃
וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְעַמָא לָא תִדְחֲלוּן אַתּוּן גְרַמְתּוּן יַת כָּל בִּישְׁתָּא הָדָא בְּרַם לָא תִסְטוּן מִבָּתַר פּוּלְחָנָא דַייָ וְתִפְלְחוּן קֳדָם יְיָ בְּכָל לִבְּכוֹן:
(כא) וְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ כִּ֣י ׀ אַחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּי־תֹ֥הוּ הֵֽמָּה׃
וְלָא תִסְטוּן מִבָּתַר פּוּלְחָנֵיהּ וְלָא תִפְלְחוּן לְטַעֲוָתָא דְאִינוּן לְמָא וְלֵית בְּהוֹן הֲנָאָה וְלָא מְשֵׁיזְבִין אֲרֵי לְמָא אִינוּן:
(כב) כִּ֠י לֹֽא־יִטֹּ֤שׁ יְהֹוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל כִּ֚י הוֹאִ֣יל יְהֹוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽם׃
אֲרֵי לָא יַרְחֵיק יְיָ יַת עַמֵיהּ בְּדִיל שְׁמֵיהּ רַבָּא אֲרֵי רַעֲוָא קֳדָם יְיָ לְמֶעְבַּד יַתְכוֹן קֳדָמוֹהִי לְעָם:
(כג) גַּ֣ם אָנֹכִ֗י חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵחֲטֹ֣א לַיהֹוָ֔ה מֵחֲדֹ֖ל לְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעַדְכֶ֑ם וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם בְּדֶ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה וְהַיְשָׁרָֽה׃
אַף אֲנָא חַס לִי מִלְמֶחְטֵי קֳדָם יְיָ מִלְאִתְמְנָעָא לְצַלָאָה עֲלֵיכוֹן וְאַלֵיף יַתְכוֹן דִתְהָכוּן בְּאוֹרַח תַּקְנָא וְכַשְׁרָא:
(כד) אַ֣ךְ ׀ יְר֣אוּ אֶת־יְהֹוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּאֱמֶ֖ת בְּכׇל־לְבַבְכֶ֑ם כִּ֣י רְא֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הִגְדִּ֖ל עִמָּכֶֽם׃
בְּרַם דְחִילוּ מִן קֳדָם יְיָ וְתִפְלְחוּן קֳדָמוֹהִי בִּקְשׁוֹט בְּכָל לִבְּכוֹן אֲרֵי חֲזוֹ יַת דְאַסְגֵי לְמֶעְבַּד עִמְכוֹן:
12 (20) And Shemu᾽el said to the people, Fear not: you have done all this wickedness: yet turn not aside from following the Lord, but serve the Lord with all your heart;
(21) and turn not aside: for then you should go after vain things, which cannot profit nor deliver; for they are vain.
(22) For the Lord will not abandon his people for his great name’s sake: because it has pleased the Lord to make you his people.
(23) Moreover as for me, far be it from me that I should sin against the Lord in ceasing to pray for you: but I will teach you the good and the right way:
(24) only fear the Lord, and serve him in truth with all your heart: for consider how great are the things which he has done for you.
כתובים
קז (יא) כִּֽי־הִמְר֥וּ אִמְרֵי־אֵ֑ל וַעֲצַ֖ת עֶלְי֣וֹן נָאָֽצוּ׃
אֲרוּם סָרִיבוּ עַל מֵימְרֵיהּ דֶאֱלָהָא וּמִלְכַּת עִלָאָה רָחִיקוּ:
(יב) וַיַּכְנַ֣ע בֶּעָמָ֣ל לִבָּ֑ם כָּ֝שְׁל֗וּ וְאֵ֣ין עֹזֵֽר׃
וְתַבַּר בְּלֵעוּתָא לִבְּהוֹן אַתְקִילוּ וְלֵית דְסָעִיד:
(יג) וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הֹוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻ֥קוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃
וְצַלוּ קֳדָם יְיָ בִּדְעַיֵק לְהוֹן מִמְעִיקָתְהוֹן פָּרְקִנוּן:
(יד) י֭וֹצִיאֵם מֵחֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת וּמוֹסְר֖וֹתֵיהֶ֣ם יְנַתֵּֽק׃
אַפְקִנוּן מֵחֲשׁוֹכָא וְטוּלָא דְמוֹתָא וְשַׁלְשֶׁלְוָתְהוֹן יִתְרַע:
(טו) יוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
יְהוֹדוּן קֳדָם יְיָ מְטוּל חַסְדֵיהּ וּמִשְׁתָּעָן פְּרִשְׁוָתֵיהּ לִבְנֵי נָשָׁא:
107 (11) because they had rebelled against the words of God, and rejected the counsel of the most High:
(12) so that he brought down their heart with labour; they fell down, and there was none to help.
(13) Then they cried to the Lord in their trouble, and he saved them out of their distresses.
(14) He brought them out of darkness and the shadow of death, and broke their bands asunder.
(15) Let them praise the Lord for his steadfast love, and for his wonderful works to the children of men!
משנה
א. רֵאשִׁית הַגֵּז נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְמֻקְדָּשִׁין. חֹמֶר בַּזְּרוֹעַ וּבַלְּחָיַיִם וּבַקֵּבָה מֵרֵאשִׁית הַגֵּז, שֶׁהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִים בְּבָקָר וּבְצֹאן, בִּמְרֻבֶּה וּבְמֻעָט, וְרֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִרְחֵלוֹת, וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִמְרֻבֶּה:
ב. וְכַמָּה הוּא מְרֻבֶּה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי רְחֵלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ז), יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, חָמֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה), חָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת. רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס אוֹמֵר, חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת מָנֶה מָנֶה וּפְרָס, חַיָּבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת כָּל שֶׁהֵן. וְכַמָּה נוֹתְנִין לוֹ. מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל, מְלֻבָּן וְלֹא צוֹאִי, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ בֶגֶד קָטָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח), תִּתֶּן לוֹ, שֶׁיְּהֵא בוֹ כְדֵי מַתָּנָה. לֹא הִסְפִּיק לִתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְּבָעוֹ, פָּטוּר. לִבְּנוֹ וְלֹא צְבָעוֹ, חַיָּב. הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל נָכְרִי, פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז. הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אִם שִׁיֵּר הַמּוֹכֵר, הַמּוֹכֵר חַיָּב. לֹא שִׁיֵּר, הַלּוֹקֵחַ חַיָּב. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי מִינִים, שְׁחוּפוֹת וּלְבָנוֹת, מָכַר לוֹ שְׁחוּפוֹת אֲבָל לֹא לְבָנוֹת, זְכָרִים אֲבָל לֹא נְקֵבוֹת, זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ וְזֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ:
1. The mitzva of the first sheared wool that every Jew must give to the priest, as stated in the verse: “And the first sheared wool of your flock [tzonekha] shall you give him” (Deuteronomy 18:4), applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple, and with regard to non-sacred animals. But it does not apply to sacrificial animals. There are more stringent elements in the mitzva of the foreleg, the jaw, and the maw (see 130a) than in the halakha of the first sheared wool in that the mitzva of the foreleg, the jaw, and the maw applies to cattle and to sheep, as it is written: “Whether it be ox or sheep, that he shall give unto the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3); and it applies to numerous animals and to few animals. But by contrast, the mitzva of the first sheared wool applies only to sheep and not to goats and cattle, and applies only to numerous animals.
2. And how many are numerous? Beit Shammai say: It is at least two sheep, as it is stated: “That a man shall rear a young cow, and two sheep [tzon]” (Isaiah 7:21), indicating that two sheep are characterized as tzon; and the mitzva of the first sheared wool is written using the term “your flock [tzonekha].” And Beit Hillel say: It is at least five sheep, as it is stated: “And five sheep [tzon] made” (I Samuel 25:18). Rabbi Dosa ben Harkinas says: When shearing five sheep, the sheared wool of each sheep weighing one hundred dinars each and half [peras] of one hundred dinars each, i.e., one hundred and fifty dinars each, are subject to the obligation of the first sheared wool, i.e., they render the owner obligated to give the first sheared wool to the priests. And the Rabbis say: Any five sheep, each of whose sheared wool weighs any amount, render the owner obligated in the mitzva. And how much of the sheared wool does one give to the priest? One gives him sheared wool of the weight of five sela in Judea, which are the equivalent of ten sela in the Galilee, as the weight of the Galilean sela is half that of the Judean sela. Furthermore, although one may give the wool to the priest without laundering it, this must be the weight of the wool once laundered and not when sullied, as is characteristic of wool when sheared. The measure that must be given to the priest is enough to fashion a small garment from it, as it is stated: “Shall you give him” (Deuteronomy 18:4), indicating that the sheared wool must contain enough for a proper gift. If the owner of the shearing did not manage to give it to the priest until he dyed it, the owner is exempt from the mitzva of the first sheared wool, as this constitutes a change in the wool by which means he acquires ownership of it. If he laundered it but did not dye it, he is obligated to give the first sheared wool, as laundering does not constitute a change in the wool. One who purchases the fleece of the sheep of a gentile is exempt from the obligation of giving the first sheared wool to the priest. With regard to one who purchases the fleece of the sheep of another Jew, if the seller kept some of the wool, then the seller is obligated to give the first sheared wool to the priest. If the seller did not keep any of the wool, the buyer is obligated to give it. If the seller had two types of sheep, gray and white, and he sold the buyer the gray fleece but not the white fleece, or if he sold the fleece of the male sheep but not of the female sheep, then this one, the seller, gives the first sheared wool for himself to the priest from the wool that he kept, and that one, the buyer, gives the first sheared wool for himself to the priest from the wool that he bought.
גמרא
וְכַמָּה נוֹתֵן לוֹ וְכוּ' תָּנָא לֹא שֶׁיְּלַבְּנֶנּוּ וְיִתְּנֶנּוּ לוֹ אֶלָּא שֶׁיְּלַבְּנֶנּוּ כֹּהֵן וְיַעֲמוֹד עַל חָמֵשׁ סְלָעִים כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בֶּגֶד קָטָן. מְנָהָנֵי מִילֵי אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר קְרָא (דברים י''ח) לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְשִׁירוּת מָאי נִיהוּ אַבְנֵט אֵימָא מְעִיל תָּפַשְׂתָּ מְרוּבֶה לֹא תָּפַשְׂתָּ תָּפַשְׂתָּ מוּעָט תָּפַשְׂתָּ. וְאֵימָא כִּיפָה שֶׁל צֶמֶר דְתַנְיָא כִּיפָה שֶׁל צֶמֶר הָיְתָה מוּנַחַת בְּרֹאשׁ כֹּהֵן גָּדוֹל וְעָלֶיהָ צִיץ נָתוּן לְקַיֵּים מַה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ''ח) וְשַׂמְתָּ אוֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת אָמַר קְרָא הוּא וּבָנָיו דָּבָר הַשָּׁוֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו אַבְנֵט נָמֵי לֹא שָׁוֶה הָנִיחָא לְמָאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט שַׁפִּיר אֶלָּא לְמָאן דְּאָמַר זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט מָאי אִיכָא לְמֵימָר שֵׁם אַבְנֵט בָּעוֹלָם. לֹא הִסְפִּיק לִיתְּנוֹ וְכוּ' אִיתְמָר גָּזַז וּמָכַר רִאשׁוֹנָה רַב חַסְדָּא אָמַר חַיָּיב. רִבִּי נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָא אָמַר פָּטוּר. רַב חַסְדָּא אָמַר חַיָּיב דְּהָא גָּזַז. רִבִּי נָתַן בַּר הוֹשַׁעְיָא אָמַר פָּטוּר בְּעִידָנָא דְקָא מָלֵא שִׁיעוּרָא בְּעֵינָן צֹאנְךָ וְלִיכָּא. תְּנַן הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל נָכְרִי פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵז הָא צֹאנוֹ לִגְזוֹז חַיָּיב אֲמָאי כָּל חַד וְחַד בָּתַר גִּיזָה נַפְקָא לָהּ מֵרְשׁוּתֵיהּ. תִּרְגְּמָא רַב חַסְדָּא אֲלִיבָּא דְרַב נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָא כְּגוֹן שֶׁהִקְנָן לוֹ כָּל שְׁלשִים יוֹם:
§ The mishna states: And how much of the sheared wool does one give to the priest? One gives him the weight of five sela in Judea, which are ten sela in the Galilee, once laundered and not when sullied. The Sages taught: The mishna does not mean that one must launder the wool and then give it to the priest; rather, the meaning is that one must give him enough wool for the priest to launder it and it will amount to five sela.
The mishna states: The measure that must be given to the priest is enough to fashion a small garment from it. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yehoshua ben Levi said: The verse that follows the mention of the first sheared wool states: “For the Lord your God has chosen him out of all your tribes, to stand to serve in the name of the Lord, he and his sons forever” (Deuteronomy 18:5). The term “to serve” indicates that the first sheared wool given to the priest must be a matter that is fitting for service in the Temple, i.e., an amount of wool sufficient to fashion one of the priestly garments. What is the garment in question? It is the belt, which is made from wool weighing five sela.
The Gemara asks: Is the garment in question necessarily the belt? Say that it is the robe, which is fashioned from a far greater amount of wool. The Gemara answers: This inference is based on the principle that if you grasped a lot you did not grasp anything; if you grasped a little, you grasped something. Since a belt meets the condition of “to serve,” as it is one of the priestly vestments, one cannot say that the obligation is any greater than the amount of wool needed to fashion a belt.
But say that the garment in question is the cap of wool that the High Priest wears, which is smaller than the belt. As it is taught in a baraita: A cap of wool was placed on the High Priest’s head, and the frontplate was placed upon it, to fulfill that which is stated with regard to the frontplate: “And you shall put it on a thread of sky blue, and it shall be upon the mitre; upon the forefront of the mitre it shall be” (Exodus 28:37). The term “thread of sky blue” is referring to the cap of sky-blue wool.
The Gemara answers that the verse states: “To stand to serve in the name of the Lord, he and his sons” (Deuteronomy 18:5), which indicates that the verse is referring to a matter, i.e., a garment, that is equal for Aaron and for his sons. The wool given to the priest must be of sufficient size for fashioning a garment worn both by the High Priest and by common priests, whereas the woolen cap is worn only by the High Priest.
The Gemara objects: But the belt is also not equal for all priests. The Gemara elaborates: This works out well according to the one who said that the linen belt of the High Priest worn on Yom Kippur is not the same as the belt of an ordinary priest. According to this opinion, both the belt of common priests and the belt worn by the High Priest during the rest of the year were fashioned from a mixture of wool and linen. This belt is therefore equal for all priests, and it works out well.
But according to the one who said that the linen belt worn by the High Priest on Yom Kippur is the same as the belt of an ordinary priest, what can be said? According to this opinion, the belt fashioned from wool and linen is worn only by the High Priest during the rest of the year. The Gemara answers: Although the belts are different, the term belt in general applies to all priests, whereas no type of cap is worn by common priests.
§ The mishna states: If the owner of the shearing did not manage to give it to the priest until he dyed it, he is exempt from the obligation of giving the first sheared wool. The mishna further teaches that one who purchases the fleece of the sheep of a gentile is exempt from the obligation of the first sheared wool. It was stated that amora’im disagreed with regard to one who owned five sheep and he sheared and sold the first sheep before shearing the second, and in this manner sold each sheep after shearing it. When he finished shearing he owned the requisite five fleeces, to which the obligation of the first sheared wool applies, but he no longer owned the sheep. Rav Ḥisda says: He is obligated in the mitzva of the first sheared wool; and Rabbi Natan bar Hoshaya says: He is exempt from the mitzva of the first sheared wool.
The Gemara clarifies the two opinions. Rav Ḥisda says that he is obligated, as he sheared five sheep that he owned at the time of shearing, and therefore the term: “Your flock” (Deuteronomy 18:4), applies to this case. Rabbi Natan bar Hoshaya says that he is exempt, as at the time that the measure of five fleeces is completed, we require the term “your flock” to apply, since the obligation takes effect at that stage, and in this case it does not apply.
The Gemara raises a challenge: We learned in the mishna (135a): One who purchases the fleece of the sheep of a gentile is exempt from the obligation of the first sheared wool, as he purchased only the fleece but not the sheep. One can infer from here that if he purchased the gentile’s sheep themselves in order to shear them and then return them to the gentile, he is obligated, because the sheep belonged to him at the time of shearing. But why is he obligated, according to the opinion of Rabbi Natan bar Hoshaya? Each and every one of the sheep, after the shearing is completed, leaves his possession, and when he has sheared five sheep, the term “your flock” no longer applies to them.
Rav Ḥisda interpreted the mishna according to the opinion of Rabbi Natan bar Hoshaya: The mishna is referring to a case where the gentile transferred ownership to him for the entire period of thirty days during which the Jew sheared the sheep. Therefore, he retained ownership after he completed shearing, and the term “your flock” does apply to the sheep at the time when the obligation of the first sheared wool took effect.
זוהר
וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבוֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹמֵר. רִבִּי אַבָּא פָּתַח (ישעיה מ) הַיּוֹשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְגוֹמֵר. תָּא חֲזֵי כַד בָּעָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי עַלְמָא סָלִיק בִּרְעוּתָא קָמֵיה וּבָרָא לֵיהּ בְאוֹרַיְיתָא (כַד סָלִיק בִרְעוּתָא קָמֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי עַלְמָא אִסְתְּכַל בְאוֹרַיְיתָא וּבָרָא לֵיהּ) וּבָהּ אִשְׁתֶּכְלַל הָדָא הוּא דִכְתִּיב (משלי ח') בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אֲנִי. וּכְתִּיב (שם) וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן. וְהָא אוּקְמוּהָ אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָּא אוּמָן. כַּד אָתָא לְמִבְרֵי אָדָם וְהָא אִתְמַר אָמְרָה תוֹרָה וְכִי לְמַגָּנָא אִתְקְרִיאַת אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד. בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְנָפַק אָדָם לְעַלְמָא הֲוָה זִיו פַּרְצוּפָא דִילֵיהּ מֵעֵילָא וּמִתַּתָּא וַהֲווֹ דַחֲלִין מִנֵּיהּ כָּל בִּרְיָין וְאוּקְמוּהָ תָּא חֲזֵי לָא אִתְקְיָים עַלְמָא וְלָא אִשְׁתְּלִים עַד הַהִיא שַׁעְתָּא דְנָפַק אָדָם בִּשְׁלִימוּ דְכֹלָא וְאִתְקַדָּשׁ יוֹמָא וְאִתְתַּקַן כֻּרְסְיָיא קַדִּישָׁא לְמַלְכָּא כְדֵין אִשְׁתְּלִימוּ עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וְאִשְׁתְּכָחוּ חֶדְוָון בְּכֻלְּהוּ עַלְמִין בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְבָעָא יוֹמָא לְאִתְקַדְּשָׁא הֲווֹ נַפְקֵי רוּחֵיהוֹן דְשֵׁדִין לְאִתְבְּרֵי גוּפָא דִלְּהוֹן וְאִתְקַדָּשׁ יוֹמָא וְלָא אִתְבְּרִיאוּ אִשְׁתְּאַר עַלְמָא כְּמָה דְאִתְפְּגִים מֵעֲבִידְתָא וְאִסְתְּחַר (וְאִתְחֲסָר) כֵּיוָן דְּאִתְקַדָּשׁ (עַלְמִין) יִשְׂרָאֵל וְאִשְׁתְּלִימוּ בְדַרְגֵּיהוֹן וְאִשְׁתְּכָחוּ לֵיוָאֵי בִסְטַר שְׂמָאלָא כַד (כְּדֵין) אִשְׁתְּלִים הַהוּא פְגִימָא דְעַלְמָא דְמִסְטַר שְׂמָאלָא וְעַל דָּא בָּעָאן לְאִתְדַּכְּאָה לֵיוָאֵי וּכְדֵין כֹּלָא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא וְעָלְמָא לָא אִתְפְּגִים וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא. הוּא אַשְׁלִים לִסְטַר שְׂמָאלָא הוּא אַשְׁלִים לִפְגִּימוּ דְעַלְמָא וַאֲפִילוּ הַהוּא סִטְרָא דְצָפוֹן דְּאִשְׁתְּאַר חָסֵר בְּעַלְמָא כַד בָּרָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עַלְמָא. לֵיוָאָה בַאֲרוֹנָא אַשְׁלִים לְכֹלָא מָאי בָאֲרוֹנָא בְהַהוּא מָטוּלָא דַהֲווֹ נַטְלֵי בְמַשְׁכְּנָא אִשְׁתְּלִים כָּל הַהוּא פְגִימוּ עַל יְדֵיהּ הוּא לְעֵילָא לִשְׂמָאלָא הוּא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא תוּ הוּא דָא עַתִּיקָא (ס''א תָא חֲזֵי ול''ג מִן תוּ) אִלְמָלֵא דִינָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּעַלְמָא לָא הֲווֹ יַדְעֵי בְּנֵי נָשָׁא מְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה וְלָא יִשְׁתַּדְּלוּן בְנֵי נָשָׁא בְאוֹרַיְיתָא וְלָא יִתְקַיְימוּ פִקּוּדֵי אוֹרַיְתָא פוּלְחָנָא שְׁלֵימוּתָא דְיִשְׁתְּכַח בְּעַלְמָא לְגַבֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא מָאן עֲבִיד לָהּ הֲוֵי אוֹמֵר דָא לֵיוָאָה. וְתוּ וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים ד) כִּי יְיָ הוּא אֱלֹהִים הוּא אַשְׁלִים שְׁלֵימוּתָא לְמֶהֱוֵי כֹלָא חַד הוּא פְשִׁיטָא לְקִבְלָא לִכְנֵסֶת יִשְׂרָאֵל כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (שיר ב) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי בְגִין לְחַבְרָא זִווּגָא כַחֲדָא מָאן אַתְעַר רְחִימוּתָא הֲוֵי אוֹמֵר הוּא תּוּ הוּא כְמָה דְּאַתְּ אָמֵר (ס''א תּוּ הוּא דָא עֲתִיקָא כְמָה דְּאַתְּ אָמֵר כִּי יְיָ הוּא אֱלֹהִים) (תהלים ק) הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ בְגִין כַּךְ הוּא לְתַתָּא הוּא לְעֵילָא הוּא אִתְגַּלְיָיא הוּא סָתִים הוּא אֱלֹהִים. רִבִּי יִצְחָק אָמַר זַמִּין קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְאַנְהָרָא לְסִיהֲרָא כִנְהוֹרָא דְשִׁמְשָׁא וּנְהוֹרָא דְשִׁמְשָׁא יְהֵא עַל חָד שֶׁבַע זִמְנִין הָדָא הוּא דִכְתִּיב (ישעיה ל') וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְאוֹר הַחַמָּה וְגוֹמֵר וּכְתִּיב (שם ס') לֹא יָבֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף. וּכְתִּיב (שם) לֹא יִהְיֶה לָךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ וְגוֹמֵר:
וְעַבַד הַלֵּוִי הוּא וְגוֹ': רַבִּי אַבָּא פָּתַח. (ישעיה מ') הַיּוֹשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרוֹא אֶת הָעוֹלָם, עָלָה בְּרָצוֹן לְפָנָיו, וּבָרָא אוֹתוֹ בַּתּוֹרָה. וּבָהּ נִשְׁתָּכְלֵל. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח') בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אֲנִי, וְכָתוּב (שם) וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן. וַהֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ, אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָא אוֹמֵן, שֶׁהָיְתָה אֶצְלוֹ אוּמָן שֶׁל הָעוֹלָם. כְּשֶׁבָּא לִבְרוֹא הָאָדָם, וְלָמַדְנוּ, אָמְרָה הַתּוֹרָה, וְכִי בְּחִנָּם נִקְרֵאתָ אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וְאִם לֹא יִהְיֶה אָדָם שֶׁיֶּחֱטָא, לְמִי תַּאֲרִיךְ אַפֶּךְ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁיָּצָא הָאָדָם לָעוֹלָם, הָיָה זִיו הַפָּנִים שֶׁלּוֹ מִמַּעְלָה וּמִמַטָּה, וְהָיוּ יְרֵאִים מִפָּנָיו כָּל הַבְּרִיּוֹת. וְהֶעֱמִידוּהוּ. בֹּא וּרְאֵה, לֹא נִתְקַיֵּם הָעוֹלָם וְלֹא נִשְׁלָם עַד אוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁיָּצָא הָאָדָם בִּשְׁלֵמוּת הַכֹּל וְנִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם, וְנִתְתַּקַּן כִּסֵּא קָדוֹשׁ לַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת. אָז נִשְׁלְמוּ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְנִמְצְאָה שִׂמְחָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם, הָיוּ יוֹצְאִים רוּחוֹת וְשֵׁדִים לִבְרוֹא לָהֶם גּוּף, וְנִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם וְלֹא נִבְרְאוּ. וְנִשְׁאָר הָעוֹלָם כְּמוֹ נִפְגָם מִמְּלַאכְתּוֹ וְנֶחְסָר מֵחֲמָת מְצִיאוּת הָרוּחוֹת וְהַשֵּׁדִים. כֵּיוָן שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל וְנִשְׁלְמוּ בְּמַדְרֵגָתָן, וְנִמְצְאוּ הַלְּוִיִּים בְּצַד שְׂמֹאל, אָז נִשְׁלָם הַפְּגָם הַהוּא שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּצַד שְׂמֹאל, מֵחֲמַת מְצִיאוּת הָרוּחוֹת וְהַשֵּׁדִים, כִּי עַל יְדֵי הַלְּוִיִּים נִכְלָל הַשְּׂמֹאל בַּיָּמִין וְעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הַשְּׂמֹאל. וְעַל כֵּן צְרִיכִים הַלְּוִיִּים לְהִטָּהֵר וְאָז נִכְלָל הַכֹּל בַּיָּמִין, וְהָעוֹלָם אֵינוֹ נִפְגָם, וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא, הוּא הִשְׁלִים אֶת צַד הַשְּׂמֹאל, הוּא הִשְׁלִים פְּגָם הָעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ אוֹתוֹ צַד צָפוֹן שֶׁהָיָה חָסֵר בָּעוֹלָם כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, הִשְׁלִימוּ גַּם כֵּן הַלְּוִיִּים, כִּי הַלְּוִיִּים בָּאָרוֹן הִשְׁלִימוּ הַכֹּל. מַהוּ בָּאָרוֹן. הַיְנוּ בְּאוֹתוֹ הַמַּשָּׂא שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים בַּמִּשְׁכָּן, בְּעֵת נְסִיעַת הַמִּשְׁכָּן, נִשְׁלָם עַל יְדֵיהֶם כָּל הַפְּגָם הַהוּא. וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא, הוּא יוֹרֶה לְמַעְלָה בַּשְּׂמֹאל, הַיְנוּ שֶׁמְּתַקֵּן הַשְּׂמֹאל לְמַעְלָה. הוּא יוֹרֶה שֶׁנִּכְלָל בַּיָּמִין. עוֹד הוּא זֶה עַתִּיקָא, שֶׁהוּא כֶּתֶר. שֶׁעֲבוֹדָתוֹ וְתִקּוּנוֹ מַגִּיעַ עַד הַכֶּתֶר, כִּי הוּא יוֹרֶה עַל נִסְתָּר. אִם לֹא הָיָה נִמְצָא דִּין בָּעוֹלָם, שׁה''ס הַתִּקּוּן שֶׁל הַלְּוִיִּים, לֹא הָיוּ בְּנֵי הָאָדָם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְלֹא נִתְקַיְּמוּ מִצְווֹת הַתּוֹרָה, וַעֲבוֹדָה שְׁלֵמָה הַנִּמְצֵאת בָּעוֹלָם לַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, מִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ, הֱוֵי אוֹמֵר, הַלְּוִיִּים. עוֹד וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא, הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (דברים ד') כִּי הַוָּיָה הוּא הָאֱלֹקִים. הַיְנוּ שֶׁעַל יָדוֹ נַעֲשֶׂה הַיִּחוּד הַזֶּה. הוּא, מַשְׁלִים הַשְּׁלֵמוּת שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל אֶחָד. הַיְנוּ שֶׁיִּתְיַחֲדוּ כָּל הַמַּדְרֵגוֹת לִהְיוֹת אֶחָד, הוּא, יִרְוֶה הִתְפַּשְּׁטוּת הַשְּׂמֹאל לְקַבֵּל אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב') שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, כְּדֵי לְחַבֵּר אַחַר כָּךְ הַזִּוּוּג יַחַד, בְּסוֹד וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. מִי עוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה שֶׁל שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, שׁה''ס אַהֲבַת דּוֹדִים, הֱוֵי אוֹמֵר הוּא, דְּהַיְנוּ הַלֵּוִי. עוֹד הוּא, הוּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ק') הוּא עָשָׂנוּ וְלֹא אֲנַחְנוּ עַמּוֹ, שֶׁסּוֹבֵב עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מִשּׁוּם זֶה, הוּא יוֹרֶה לְמַטָּה, לְתִקּוּן הַפְּגָם שֶׁבָּעוֹלָם, הוּא לְמַעְלָה, לְתִקּוּן הַשְּׂמֹאל לְמַעְלָה. הוּא בַּגָּלוּי, לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה וְהָעֲבוֹדָה בָּעוֹלָם, הוּא סָתוּם, שֶׁיּוֹרֶה עַל עַתִּיקָא. הוא אֱלֹקִים, שֶׁיּוֹרֶה עַל הַיִּחוּד הַוָּיָה הוּא הָאֱלֹהִים, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָאִיר אֶת הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ יִהְיֶה עַל אַחַת שֶׁבַע פְּעָמִים, זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל') וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְגוֹ'. וְכָתוּב, לֹא יָבֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף. וְכָתוּב, לֹא יִהְיֶה לְךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ וְגוֹ'.
הלכה פסוקה
א. הָאוֹמֵר אֵינִי יוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּיבָה מִפְּנֵי שֶׁבְּגָדַי צְבוּעִים אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבוֹר בְּאוֹתָה תְּפִלָּה. אָמַר אֵינִי עוֹבֵר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בְּרַגְלִי סַנְדָּל אַף יָחֵף לֹא יַעֲבוֹר:
ב. מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם הִתְפַּלֵּל אִם לֹא הִתְפַּלֵּל אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אֶלָּא אִם כֵּן הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה זוּ עַל דַּעַת שֶׁהִיא נְדָבָה שֶׁאִם רָצָה יָחִיד לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם תְּפִלַּת נְדָבָה יִתְפַּלֵּל. מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְנִזְכַּר שֶׁכְּבַר הִתְפַּלֵּל פּוֹסֵק וַאֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע בְּרָכָה. וְאִם הָיְתָה תְּפִלַּת עַרְבִית אֵינוֹ פּוֹסֵק שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל אוֹתָה מִתְּחִילָה אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁאֵינָהּ חוֹבָהּ:
ג. מִי שֶׁטָעָה וְהִתְפַּלֵּל שֶׁל חוֹל בְּשַׁבָּת לֹא יָצָא וְאִם נִזְכַּר וְהוּא בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה גוֹמֵר בְּרָכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל שֶׁל שַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעַרְבִית אוֹ בְּשַׁחֲרִית אוֹ בְמִנְחָה. אֲבָל בְּמוּסָף פּוֹסֵק וַאֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה. וְכֵן אִם הִשְׁלִים תְּפִלָּה שֶׁל חוֹל עַל דַּעַת שֶׁהוּא מוּסָף חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל מוּסָף אֶחָד שַׁבָּת ואֶחָד יוֹם טוֹב וְאֶחָד רֹאשׁ חֹדֶשׁ:
If one says: I will not proceed to the reading desk as my garments are coloured, he is not permitted to act as reader in that service even when robed in white vestments. If one says: I will not proceed to the reading desk because I wear shoes, he does not act as reader even when he is barefoot.
Whoever is uncertain whether he has or has not recited the Amidah, does not repeat it unless he has the intention of reciting it as a voluntary offering; for a private person may, if he wishes, recite the Amidah the whole day as a free will offering. If one, during his recital of the Amidah, recalled that he had already read it, he stops even in the middle of a blessing. This however is not the rule in regard to the Evening Amidah because, from the outset, he only recited it with the understanding that it was not obligatory.
If one, in error, recited the week day Amidah on the Sabbath, he has not fulfilled his duty. If he realizes his mistake, while still engaged in the Amidah, he concludes the blessing which he has already begun and then recites the blessing appertaining to the Sabbath. This rule applies to the evening, morning and afternoon services. If the error occurred in the additional service, he stops even in the middle of a blessing. So it is also, if he concluded the Week day Amidah, under the impression that it was the additional service for the Sabbath, Festival or New Moon as the case may be.
מוסר
סְיָיג לַחֲסִידוּת הַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ מִקְרָאוֹת וּפִגְעֵי בְנֵי אָדָם וְיֵדַע כִּי עַל חֲטָאֵיהֶם הָיָה לָהֶם כֵּן וּבְדָבָר אֲשֶׁר זָדוּ נִפְרַע לָהֶם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וּמִתּוֹךְ כַּךְ יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו פֶּן יִקְרֶה לוֹ אֲשֶׁר קָרָה לָהֶם: כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לָזֶה וְאִלְמָלֵא הָעֲרְבוּת לֹא הָיָה אָדָם מוֹחֶה בְּיַד חֲבֵירוֹ עַל חֲטָאָיו וְלֹא הָיוּ נוֹתְנִים לֵב לַחְקוֹר עַל עוֹשֵׂי רִשְׁעָה לְבַעֲרָם. אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ סְיָיגוֹת וּגְדֵרוֹת שֶׁלֹּא יֶחֱטְאוּ. הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹש עִם גֶּבֶר כֵּיוַן שֶׁשָׁמַר אָדָם עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵירָה וְכָפָה יִצְרוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁנִיָּה שְׁלִישִׁית מִכָּאן וְאֵילָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמְרוֹ: