תורה
יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:
ד (כז) עַל־פִּי֩ אַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו תִּהְיֶ֗ה כׇּל־עֲבֹדַת֙ בְּנֵ֣י הַגֵּרְשֻׁנִּ֔י לְכׇ֨ל־מַשָּׂאָ֔ם וּלְכֹ֖ל עֲבֹדָתָ֑ם וּפְקַדְתֶּ֤ם עֲלֵהֶם֙ בְּמִשְׁמֶ֔רֶת אֵ֖ת כׇּל־מַשָּׂאָֽם׃
עַל מֵימַר אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי יְהֵי כָּל פָּלְחַן בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְכָל מַטּוּלְהוֹן וּלְכֹל פָּלְחַנְהוֹן וּתְמַנּוּן עֲלֵיהוֹן בְּמַטְּרָא יָת כָּל מַטּוּלְהוֹן:
(כח) זֹ֣את עֲבֹדַ֗ת מִשְׁפְּחֹ֛ת בְּנֵ֥י הַגֵּרְשֻׁנִּ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּמִ֨שְׁמַרְתָּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ {ס}
דֵּין פָּלְחַן זַרְעֲיַת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא וּמַטַּרְתְּהוֹן בִּידָא דְאִיתָמָר בַּר אַהֲרֹן כַּהֲנָא:
(כט) בְּנֵ֖י מְרָרִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֥ם לְבֵית־אֲבֹתָ֖ם תִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם׃
בְּנֵי מְרָרִי לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן תִּמְנֵי יָתְהוֹן:
(ל) מִבֶּן֩ שְׁלֹשִׁ֨ים שָׁנָ֜ה וָמַ֗עְלָה וְעַ֛ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּפְקְדֵ֑ם כׇּל־הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹ֕ד אֶת־עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
מִבַּר תְּלָתִין שְׁנִין וּלְעֵלָּא וְעַד בַּר חַמְשִׁין שְׁנִין תִּמְנִנּוּן כָּל דְּאָתֵי לְחֵילָא לְמִפְלַח יָת פָּלְחַן מַשְׁכַּן זִמְנָא:
4 (27) By the order of Aharon and his sons shall be all the service of the sons of the Gershoni, in all their burdens, and in all their service: and you shall appoint to them in charge all their burden.
(28) This is the service of the families of the sons of Gershon in the Tent of Meeting: and their charge shall be under the hand of Itamar the son of Aharon the priest.
(29) As for the sons of Merari, thou shalt number them after their families, by the house of their fathers;
(30) from thirty years old and upward to fifty years old shalt thou number them, everyone that enters into the service, to do the work of the Tent of Meeting.
נביאים
יג (ח) וַיֶּעְתַּ֥ר מָנ֛וֹחַ אֶל־יְהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר בִּ֣י אֲדוֹנָ֔י אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֞ים אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֗חְתָּ יָבוֹא־נָ֥א עוֹד֙ אֵלֵ֔ינוּ וְיוֹרֵ֕נוּ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֖ה לַנַּ֥עַר הַיּוּלָּֽד׃
וְצַלִי מָנוֹחַ קֳדָם יְיָ וַאֲמַר בְבָעוּ יְיָ נְבִיָא דַייָ דִשְׁלַחְתָּא יֵיתֵי כְעַן עוֹד לְוָתָנָא וְיַלְפִינָנָא מַה נַעְבֵּד לְרַבְיָא דְאִתְיְלִיד:
(ט) וַיִּשְׁמַ֥ע הָאֱלֹהִ֖ים בְּק֣וֹל מָנ֑וֹחַ וַיָּבֹ֣א מַלְאַךְ֩ הָאֱלֹהִ֨ים ע֜וֹד אֶל־הָאִשָּׁ֗ה וְהִיא֙ יוֹשֶׁ֣בֶת בַּשָּׂדֶ֔ה וּמָנ֥וֹחַ אִישָׁ֖הּ אֵ֥ין עִמָּֽהּ׃
וּשְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ צְלוֹתֵיהּ דְמָנוֹחַ וַאֲתָא מַלְאָכָא דַייָ עוֹד לְוַת אִתְּתָא וְהִיא יַתְבָא בְּחַקְלָא וּמָנוֹחַ בַּעֲלָהּ לֵית עִמָהּ:
(י) וַתְּמַהֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וַתָּ֖רׇץ וַתַּגֵּ֣ד לְאִישָׁ֑הּ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה נִרְאָ֤ה אֵלַי֙ הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר־בָּ֥א בַיּ֖וֹם אֵלָֽי׃
וְאוֹחִיאַת אִתְּתָא וּרְהָטַת וְחַוִיאַת לְבַעֲלָהּ וַאֲמַרַת לֵיהּ הָא אִתְחַזֵי לִי גַבְרָא דִי אָתָא בְיוֹמָא דֵיכִי לְוָתִי:
(יא) וַיָּ֛קׇם וַיֵּ֥לֶךְ מָנ֖וֹחַ אַחֲרֵ֣י אִשְׁתּ֑וֹ וַיָּבֹא֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הַאַתָּ֥ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתָּ אֶל־הָאִשָּׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר אָֽנִי׃
וְקָם וַאֲזַל מָנוֹחַ בָּתַר אִתְּתֵיהּ וַאֲתָא לְוַת גַבְרָא וַאֲמַר לֵיהּ הַאַתְּ גַבְרָא דִי מַלַלְתָּא עִם אִתְּתָא וַאֲמַר אֲנָא:
13 (8) Then Manoaĥ entreated the Lord, and said, O my Lord, let the man of God whom Thou didst send come again to us, and teach us what we shall do to the child that shall be born.
(9) And God hearkened to the voice of Manoaĥ; and the angel of God came again to the woman as she sat in the field: but Manoaĥ her husband was not with her.
(10) And the woman made haste, and ran, and told her husband, and said to him, Behold, the man has appeared to me, that came to me the other day.
(11) And Manoaĥ arose, and went after his wife, and came to the man, and said to him, Art thou the man that didst speak to the woman? And he said, I am.
כתובים
לא (ז) יִ֭שְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח רִישׁ֑וֹ וַ֝עֲמָל֗וֹ לֹ֣א יִזְכׇּר־עֽוֹד׃ {פ}
וְנִשְׁתּוּן וְנִטְעוּן מִסְכֵּינַתְהוֹן וְשַׁחֲקֵיהוֹן לָא נִזְכְּרוּן תּוּב:
(ח) פְּתַח־פִּ֥יךָ לְאִלֵּ֑ם אֶל־דִּ֝֗ין כׇּל־בְּנֵ֥י חֲלֽוֹף׃
פְּתַח פּוּמָךְ לְהָלֵין דְלָא מִסְטוֹ דִין וְדוּן לְכוּלְהוֹן בְּנֵי עַוְלֵי:
(ט) פְּתַח־פִּ֥יךָ שְׁפׇט־צֶ֑דֶק וְ֝דִ֗ין עָנִ֥י וְאֶבְיֽוֹן׃ {פ}
פְּתַח פּוּמָךְ וְדוּן צִדְקְתָא וְדוּן לַעֲנִיֵי וְלַעֲלִיבֵי:
(י) אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃
אִתְּתָא כְשֶׁרְתָּא מַנוּ יִשְׁכַּח יַקִירָא הִיא מִן כֵּיפֵי טָבְתָא טִימָהָא:
31 (7) Let him drink, and forget his poverty, and remember his misery no more.
(8) Open thy mouth for the dumb, in the cause of all such as are appointed to destruction.
(9) Open thy mouth, judge righteously, and plead the cause of the poor and needy.
(10) Who can find a woman of worth? for her price is far above rubies.
משנה
א. אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר, בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר. כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְלָמָה אָמְרוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בַּמַּרְתֵּף, מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת עַל פְּנֵי כָל הַמַּרְתֵּף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת שֶׁהֵן הָעֶלְיוֹנוֹת:
ב. אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גָרְרָה חֻלְדָּה מִבַּיִת לְבַיִת וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם, דְּאִם כֵּן, מֵחָצֵר לְחָצֵר וּמֵעִיר לְעִיר, אֵין לַדָּבָר סוֹף:
ג. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בּוֹדְקִין אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר שַׁחֲרִית וּבִשְׁעַת הַבִּעוּר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא בָדַק אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר, יִבְדֹּק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. לֹא בָדַק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, יִבְדֹּק בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד. לֹא בָדַק בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד, יִבְדֹּק לְאַחַר הַמּוֹעֵד. וּמַה שֶּׁמְּשַׁיֵּר, יַנִּיחֶנּוּ בְצִנְעָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא צָרִיךְ בְּדִיקָה אַחֲרָיו:
ד. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אוֹכְלִין כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אוֹכְלִין כָּל אַרְבַּע, וְתוֹלִין כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ:
ה. וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שְׁתֵּי חַלּוֹת שֶׁל תּוֹדָה פְסוּלוֹת מֻנָּחוֹת עַל גַּג הָאִצְטַבָּא. כָּל זְמַן שֶׁמֻּנָּחוֹת, כָּל הָעָם אוֹכְלִים. נִטְּלָה אַחַת, תּוֹלִין, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. נִטְּלוּ שְׁתֵּיהֶן, הִתְחִילוּ כָל הָעָם שׂוֹרְפִין. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, חֻלִּין נֶאֱכָלִין כָּל אַרְבַּע, וּתְרוּמָה כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ:
ו. רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלִּשְׂרֹף אֶת הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִוְלַד הַטֻּמְאָה עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְאַב הַטֻּמְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ. הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר, מִימֵיהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלְּהַדְלִיק אֶת הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִטְמֵא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ:
ז. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ, שֶׁשּׂוֹרְפִין תְּרוּמָה טְהוֹרָה עִם הַטְּמֵאָה בְּפֶסַח. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, אֵינָהּ הִיא הַמִּדָּה. וּמוֹדִים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁשּׂוֹרְפִין זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. עַל מַה נֶּחֱלְקוּ, עַל הַתְּלוּיָה וְעַל הַטְּמֵאָה, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תִּשָּׂרֵף זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, שְׁתֵּיהֶן כְּאֶחָת:
1. On the evening [or] of the fourteenth of the month of Nisan, one searches for leavened bread in his home by candlelight. Any place into which one does not typically take leavened bread does not require a search, as it is unlikely that there is any leavened bread there. And with regard to what the Sages of previous generations meant when they said that one must search two rows of wine barrels in a cellar, i.e., a place into which one typically takes some leavened bread, the early tanna’im are in dispute. Beit Shammai say that this is referring to searching the first two rows across the entire cellar, and Beit Hillel say: There is no need to search that extensively, as it is sufficient to search the two external rows, which are the upper ones. This dispute will be explained and illustrated in the Gemara.
2. After conducting the search, one need not be concerned that perhaps a marten dragged leaven from house to house, or from place to place, placing leaven in a house that was already searched. As if so, one need also be concerned that perhaps leaven might have been dragged from courtyard to courtyard and from city to city. In that case, there is no end to the matter, and it would be impossible to rely on any search for leaven.
3. Rabbi Yehuda says: One searches for leaven on the evening of the fourteenth of Nisan, and on the fourteenth in the morning, and at the time of the removal of leaven. And the Rabbis say: that is not the case; however, if one did not search on the evening of the fourteenth he should search on the fourteenth during the day. If he did not search on the fourteenth, he should search during the festival of Passover. If he did not search during the Festival, he should search after the Festival, as any leaven that remained in his possession during the Festival is classified as leaven owned by a Jew during Passover, which one is obligated to remove. And the principle is: With regard to the leaven that one leaves after the search, he should place it in a concealed location where it will most likely be left untouched, so that it will not require searching after it if it goes missing.
4. The tanna’im disagree regarding until what time leaven may be eaten and at what time it must be removed on Passover eve. Rabbi Meir says: One may eat leaven the entire fifth hour of the fourteenth of Nisan, and one must burn it immediately afterward at the beginning of the sixth hour. Rabbi Yehuda says: One may eat the entire fourth hour and one places it in abeyance for the entire fifth hour, and one burns it at the beginning of the sixth hour.
5. And furthermore, Rabbi Yehuda said: Two disqualified loaves of a thanks-offering are placed on the bench in the colonnade in the Temple as an indicator. There was a specially designated place for these loaves in the Temple. As long as the loaves are placed there, the entire nation continues to eat leaven. When one of the loaves was taken away, the people know that the time had come to place the leaven in abeyance, meaning that they neither eat nor burn their leaven. When they were both taken away, the entire nation began burning their leaven. Rabban Gamliel says that the times are divided differently: Non-sacred foods are eaten the entire fourth hour, and teruma may be eaten during the entire fifth hour. Since it is a mitzva to eat teruma and burning it is prohibited, additional time was allocated for its consumption. And one burns all leaven including teruma at the beginning of the sixth hour.
6. Apropos the removal of leaven on Passover eve, including the consecrated loaves of thanks-offerings and teruma, the mishna cites a related halakha. Rabbi Ḥanina the deputy High Priest says: In all the days of the priests, they did not refrain from burning meat that became ritually impure by coming into contact with a secondary source of ritual impurity, i.e., an object that had come into contact with a primary source of impurity, together with meat that became ritually impure by contact with a primary source of impurity. They would do so even though they would thereby add a degree of impurity to the impurity of the first piece of meat, which was previously impure to a lesser degree. Rabbi Akiva added to the statement of Rabbi Ḥanina the deputy High Priest and said: In all the days of the priests, they did not refrain from lighting teruma oil that was ritually disqualified by coming into contact with one who immersed himself during that day and who does not become completely purified until nightfall in a lamp that became ritually impure with first-degree impurity through contact with one who became ritually impure with impurity imparted by a corpse. They did so even though they would thereby add impurity to the impurity of the oil. A person who immersed himself during that day assumes the status of second-degree ritual impurity. His contact renders the oil ritually impure with third-degree ritual impurity. The lamp with first-degree ritual impurity renders the oil ritually impure with second-degree impurity.
7. Rabbi Meir said: From their statements we learned that one may burn ritually pure teruma with impure teruma when removing leaven on Passover eve. The rationale that applies to the two previous cases applies here as well. Since both items are being burned, one may disregard the fact that one item will assume a higher degree of ritual impurity in the process. Rabbi Yosei said: That is not the inference from which the halakha in the case of ritually pure and ritually impure teruma can be learned. In those first two cases, the two items are both ritually impure, albeit at different degrees of ritual impurity. Rabbi Meir is referring to the combination of impure teruma with pure teruma, which would render pure teruma ritually impure. And in fact Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, who disagree with regard to the burning of leavened teruma, nevertheless concede that one burns this ritually pure teruma by itself and that impure teruma by itself. With regard to what did they disagree? They disagreed with regard to whether one may burn teruma in abeyance, i.e., teruma whose purity is uncertain, and definitely impure teruma together, as Rabbi Eliezer says: This teruma in abeyance should be burned by itself, and that impure teruma should be burned by itself; and Rabbi Yehoshua says: In that case, both of them may be burned as one.
גמרא
לְאוֹר הַנֵּר וְכוּ' מְנָא הָנֵי מִילֵי אָמַר רַב חַסְדָּא לָמַדְנוּ מְצִיאָה מִמְּצִיאָה וּמְצִיאָה מֵחִפּוּשׂ וְחִפּוּשׂ מֵחִפּוּשׂ וְחִפּוּשׂ מִנֵּרוֹת וְנֵרוֹת מִנֵּר. מְצִיאָה מִמְּצִיאָה כְּתִיב הָכָא (שמות י''ב) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם וּכְתִיב הָתָם (בראשית מ''ד) וַיְחַפֵּשׂ בַּגָדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטוֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא. וּמְצִיאָה מֵחִפּוּשׂ דִּידֵיהּ וְחִפּוּשׂ מִנֵּרוֹת דִּכְתִיב (צפניה א') בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּנֵרוֹת וְנֵרוֹת מִנֵּר דִּכְתִיב (משלי כ) נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן. תָּנוּ רַבָּנָן אֵין בּוֹדְקִין לֹא לְאוֹר הַחַמָּה וְלֹא לְאוֹר הַלְּבָנָה וְלֹא לְאוֹר הָאֲבוּקָה אֶלָּא לְאוֹר הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁאוֹר הַנֵּר יָפֶה לִבְדִיקָה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י''ב) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם וְאוֹמֵר (בראשית מ''ד) וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וְאוֹמֵר (צפניה א') בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּנֵרוֹת וְאוֹמֵר (משלי כ') נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן. וַאֲבוּקָה לֹא וְהָאָמַר רָבָא מָאי דִּכְתִיב (חבקוק ג') וְנוֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עוּזוֹ לְמָה צַדִּיקִים דּוֹמִים בִּפְנֵי שְׁכִינָה כְּנֵר בִּפְנֵי הָאֲבוּקָה. וְאָמַר רָבָא אֲבוּקָה לְהַבְדָּלָה מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק זֶה יָכוֹל לְהַכְנִיסוֹ לְחוֹרִין וְלִסְדָקִין וְזֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהַכְנִיסוֹ לְחוֹרִין וְלִסְדָקִין. רַב זְבִיד אָמַר זֶה אוֹרוֹ לְפָנָיו וְזֶה אוֹרוֹ לַאֲחוֹרָיו. רַב פַּפָּא אָמַר הָאי בָּעִית וְהָאי לֹא בָּעִית. רְבִינָא אָמַר הָאי מְשִׁיךְ נְהוֹרָא וְהָאי מִיקְטַף אִיקְטוּפֵי:
The mishna states that one searches for leaven by the light of the lamp, etc. The Gemara asks: From where are these matters, i.e., that the search should be conducted by the light of the lamp, derived? Rav Ḥisda said: We derive it by the hermeneutic principles of verbal analogy and juxtaposition: The term finding in one context is derived from finding in another context, and finding is derived from the word searching, and this searching is derived from searching elsewhere, and searching there is derived from the word lamps, and lamps is derived from lamp.
The Gemara cites the relevant verses included in the above derivation. Finding in one context is derived from finding in another context by verbal analogy, as it is written here: “Seven days leaven shall not be found in your houses” (Exodus 12:19), and it is written there: “And he searched, starting with the eldest, and ending with the youngest; and the goblet was found in Benjamin’s sack” (Genesis 44:12). And the word finding in this verse is connected to searching in that same verse by juxtaposition, as the verse says: “And he searched... and was found.”
And searching is derived from lamps by means of juxtaposition, as it is written: “And it shall come to pass that at that time I will search Jerusalem with lamps” (Zephaniah 1:12). And finally, the word lamps is derived from lamp by means of juxtaposition, as it is written: “The spirit of man is the lamp of God, searching all the inward parts” (Proverbs 20:27). Together these verses indicate that the search for leaven must be conducted by the light of the lamp.
Similarly, the school of Rabbi Yishmael taught: On the night of the fourteenth one searches for leavened bread by the light of the lamp. Although there is no absolute proof for this matter, there is an allusion to this matter, as it is stated: “Seven days leaven shall not be found in your houses,” and it says: “And he searched, starting with the eldest, and ending with the youngest; and the goblet was found.” And it says: “At that time I will search Jerusalem with lamps,” and it says: “The spirit of man is the lamp of God, searching all the inward parts.”
With regard to this teaching, the Gemara asks a question: What is the reason for the last citation introduced by the final And the verse says? Why doesn’t the previous verse, “At that time I will search Jerusalem with lamps,” provide sufficient proof that the search must be conducted by the light of the lamp?
And the Gemara answers: The last verse is necessary, lest you say that this verse: “At that time, etc.” is a leniency, as God is saying: I will not search Jerusalem by the light of a torch, whose light is great, and through which I will expose every sin. Rather, I will search by the light of a small lamp, whose light is smaller, which will ensure that great sins will be discovered and small sins will not be discovered. To counter this argument, the tanna states: Come and hear, “The spirit of man is the lamp of God, searching all the inward parts.” This verse indicates that everything will be found by the light of the lamp, which is the most effective manner of searching.
The Sages taught: One does not search for leaven, neither by the light of the sun, nor by the light of the moon, nor by the light of a torch. Rather, the search should be conducted by the light of a lamp,
because the light of a lamp is effective for searching. And even though there is no proof for this matter, there is an allusion to this matter, as it is stated: “Seven days leaven shall not be found in your houses” (Exodus 12:19), and it says: “And he searched, starting with the eldest, and ending with the youngest; and the goblet was found in Benjamin’s sack…” (Genesis 44:12). And it says: “At that time I will search Jerusalem with lamps” (Zephaniah 1:12), and it says: “The spirit of man is the lamp of God, searching all the inward parts” (Proverbs 20:27).
The Gemara asks a question: This light of the sun, by which one may not conduct the search for leaven, what are the circumstances of this case? If we say it is referring to conducting a search in the courtyard, didn’t Rava say that a courtyard does not require searching, due to the ravens and other birds that are found there, and will certainly eat any leaven there? Rather, perhaps this ruling is referring to a portico, which is not frequented by ravens. However, this cannot be the correct interpretation either, as didn’t Rava say with regard to that case that a portico may be searched by its own light, i.e., one need not use a lamp at all when searching a portico, but one may search it by sunlight?
The Gemara answers: No, this statement with regard to sunlight is necessary with regard to the skylight that is in a room. The Gemara asks: And with regard to the area to which the tanna is referring, where in the room is it located? If he is referring to the place opposite the skylight, the legal status of that area is like that of a portico, as its abundant sunlight is adequate to search for leaven. Rather, the tanna is referring to the sides of the room. In those areas, one cannot rely on the sunlight from the skylight. He must search by the light of the lamp.
The Gemara asks: And is the light of a torch not bright enough for searching? But didn’t Rava say: What is the meaning of that which is written, “And a brightness appears as the light; He has rays at His side; and there is the hiding of His power” (Habakkuk 3:4), which indicates that God will provide rays of glory for the righteous in the future? The Sages explained this verse by means of a parable: To what are the righteous comparable before the Divine Presence? They are comparable to a lamp in the face of a torch. This statement indicates that the light of a torch is significantly greater than that of a lamp, and consequently a torch should be more effective in the search for leaven. And likewise Rava said: One who uses a torch for the blessing over fire in havdala has performed the mitzva in the optimal manner. Apparently, the light of a torch is greater than that of a lamp.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The baraita does not prohibit the use of a torch due to its failure to provide sufficient light. Rather, it is due to the fact that one can put this lamp into holes and crevices, as it is a small flame, and one cannot put that torch into holes and crevices, as it is a large flame.
Rav Zevid said: This lamp projects its light before it, facilitating the search, and that torch projects its light behind it, on the person conducting the search.
Rav Pappa said: The reason is that when using this torch one fears starting a fire, and when using that lamp he does not fear starting a fire.
Ravina said: This lamp consistently draws light, and the light of that torch fluctuates. Although overall the torch provides greater light than a lamp, it is less effective for use in a search.
Rav Zevid said: This lamp projects its light before it, facilitating the search, and that torch projects its light behind it, on the person conducting the search.
Rav Pappa said: The reason is that when using this torch one fears starting a fire, and when using that lamp he does not fear starting a fire.
Ravina said: This lamp consistently draws light, and the light of that torch fluctuates. Although overall the torch provides greater light than a lamp, it is less effective for use in a search.
זוהר
אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם וְגוֹמֵר תַּא חֲזֵי כְתִיב (שופטי' ד') וְחֶבֶר הַקֵנִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹמֵר. וְחֶבֶר הַקֵּנִי. מִבְּנֵי בְנוֹי דְיִתְרוֹ הָוָה כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א' ט''ו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּנִי וְגוֹמֵר. אֲמָאי אִקְרֵי קֵנִי וְהָא אוּקְמוּהָ וּכְתִיב (בראית ט''ו) אֶת הַקֵּנִי וְאֶת הַקְּנִיזִי. וְאִתְמַר דְּעָבַד קִנָא בְמַדְבְּרָא כְּעוֹפָא דָא בְּגִין לְמִלְעֵי בְאוֹרַיְיתָא וְאִתְפְּרַשׁ מִן מָתָא. נִפְרָד מִקַּיִן אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא עַמָּא דְהָוָה בְּקַדְמִיתָא וְאִתְדְּבַק בֵּיהּ בְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. נִפְרָד מִקַּיִן זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא לְמֵיזַל וּלְאִתְדַבְּקָא בְּאוֹרְחוֹי דְכַד בַּר נָשׁ אָזִיל בְּאוֹרְחוֹי דְאוֹרַיְתָא מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא קַדִישָׁא עִלָּאָה כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה לב) עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וְכַד בַּר נָשׁ סָטֵי אוֹרְחוֹי מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא אַחֲרָא מִסִטְרָא אַחֲרָא דְהִיא סִטְרָא דִמְסָאֲבָא וְסִטְרָא דִמְסָאֲבָא אַתְעַר מִסִטְרָא דְנוּקְבָא דִתְהוֹמָא רַבָּא דְתָמָן מָדוֹרִין דְּרוּחִין בִּישִׁין דְנַזְקֵי לִבְנֵי נָשָׁא דְאִקְרוּן נַזְקֵי עַלְמָא דְהָא מִסִטְרָא דְקַיִן קַדְמָאָה אִשְׁתְּכָחוּ וְיִתְרוֹ בְקַדְמִיתָא כוּמְרָא לַעֲבוֹדָה זָרָה הֲוָה וּלְהַהוּא סְטַר הָוָה פְלַח וּמָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא מֵהַהוּא אָתָר וְאַף עַל גַּב דְאִקְרֵי קֵנִי לְבָתָר נִפְרָד מִקַּיִן (וַדָּאי) וְאִתְדְּבַק (נ''א וְאִתְחֲבָר) בֵּיהּ בְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא (מָאי מַשְׁמָע) דְכָל מָאן דְּאִתְדְּבַק בֵּיהּ בְּקֻדשָׁא בְרִיךְ הוּא וְעָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְתָא כַּבְיָכוֹל הוּא קִיֵּים עַלְמִין עַלְמָא דִלְעֵילָא וְעַלְמָא דִלְתַתָּא וְהָא אוּקְמוּהָ וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם כְּתִיב. וְכָל מָאן דְעָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְתָא כַּבְיָכוֹל פָּגִים לְעֵילָא פָּגִים לְתַתָּא פָּגִים לְגַרְמֵיה פָּגִים לְכָל עַלְמִין. מְתַל לְאִינוּן מַפְרִישֵׁי יָמִין דְּשָׁאֲטִין (ספ''א דְטַסְרִין) בְאַרְבָּא קָם חָד שַׁטְיָיא בֵינַיְיהוּ בָעָא לְנַקְבָא וְכוּלֵי וְעַל דָא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹמֵר הָאָדָם וְגוֹמֵר. (הושע ז') וְהֵמָּה כְאָדָם עָבְרוּ בְרִית. אָדָם עָבַר עַל פִּקּוּדָא חָד דְּאוֹרַיְתָא גָרִים לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ מִיתָה וְגָרַם לְכָל עַלְמָא פָּגִים לְעֵילָא פָּגִים לְתַתָּא וְהַהוּא חוֹבָא תַלְיָיא עַד דִיקַיֵּים קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַלְמָא כְמִלְּקַדְמִין וְיִתְעֲבֵר הַהוּא פְגִימוּ מֵעַלְמָא הָדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כ''ד) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹמֵר וּבְגִין כַּךְ כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם (כְּתִיב). הָאָדָם אָדָם קַדְמָאָה. לִמְעֹל מַעַל בַּיְיָ דְמָאן דְיִפּוּק מְרַחֲמֵי וְיַנְקָא מִן דִּינָא הוּא גָרִים פְּגִימוּ וְכוּלֵי וְעַל דָא רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מֵחַיָּיבֵי דְהָאי עַלְמָא וּמִן פְּגִימוּ דִילְהוֹן כַּמָּה זַכָּאִין מִסְתַּלְּקֵי בְגִנַּיְיהוּ בַר כָּל מַה דְגַרְמֵי לְעֵילָא וְתַתָּא:
אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וְגוֹ': בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב (שופטים ד') וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶה. וְחֶבֶר הַקֵּינִי הָיָה מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל יִתְרוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א' ט''ו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי וְגוֹ'. לָמָּה נִקְרָא קֵינִי. וּכְבָר הֶעֱמַדְנוּ. וְכָתוּב (בראשית ט''ו) וְאֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִי. וְלָמַדְנוּ, שֶׁעָשָׂה קֵן בַּמִּדְבָּר לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה כְּמוֹ הָעוֹף הַזֶּה, וְנִפְרָשׂ מִן הָעִיר, וְנִפְרָד מִקַּיִן, וְנִפְרָד מֵהָעָם הַהוּא, דְּהַיְנוּ מֵהַדִּינִים, שֶׁהָיָה בָּהֶם תְּחִלָּה, וְנִתְדַבֵּק בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְעַל כֵּן נִפְרָד מִקַּיִן. אַשְׁרֵי הָאָדָם שֶׁזָּכָה בַּתּוֹרָה, לָלֶכֶת וּלְהִתְדַבֵּק בִּדְרָכָיו. כִּי כְּשֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵּי הַתּוֹרָה, מוֹשֵׁךְ עָלָיו רוּחַ קָדוֹשׁ עֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל''ב) עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם. וּכְשֶׁהָאָדָם מַטֶּה דְּרָכָיו מִן הַתּוֹרָה, מוֹשֵׁךְ עָלָיו רוּחַ אַחֵר מִצַד הָאַחֵר, שֶׁהוּא צַד הַטּוּמְאָה, וְצַד הַטּוּמְאָה מִתְעוֹרֵר מִצַד הַנֶּקֶב שֶׁל הַתְּהוֹם הַגָּדוֹל שֶׁשָּׁם מִשְׁכְּנוֹת הָרוּחוֹת הָרָעִים הַמַּזִּיקִים לִבְנֵי הָאָדָם וְהַנִּקְרָאִים מַזִּיקֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֵם נִמְצָאִים מִצַד קַיִן הָרִאשׁוֹן. וְיִתְרוֹ הָיָה מִתְּחִלָּה כּוֹמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה, וּלְצַד הַהוּא הָיָה עוֹבֵד, וּמָשַׁךְ עָלָיו רוּחַ מֵאוֹתוֹ הַצָד. וְעַל כֵּן נִקְרָא אַחַר כָּךְ קַיִן, כִּי נִפְרָד מִקַּיִן וְנִתְדַבֵּק בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּתְדַבֵּק בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעוֹשֶׂה מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כִּבְיָכוֹל הוּא מְקַיֵּם הָעוֹלָמוֹת, עוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה וְעוֹלָם שֶׁלְּמַטָּה. וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ, וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם כָּתוּב. וְכָל מִי שֶׁעוֹבֵר עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כִּבְיָכוֹל פּוֹגֵם לְמַעְלָה, פּוֹגֵם לְמַטָּה, פּוֹגֵם אֶת עַצְמוֹ, פּוֹגֵם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. מָשָׁל לְאֵלּוּ יוֹרְדֵי הַיָּם הַשָּׁטִים בָּאֳנִיָּה, קָם שׁוֹטֶה אֶחָד בֵּינֵיהֶם וְרָצָה לְנַקֵּב אֶת הַסְּפִינָה, אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ לָמָּה אַתָּה קוֹדֵחַ. אָמַר לוֹ מַה אִיכְפָּת לְךְ, הֲלֹא תַּחְתָּי אֲנִי קוֹדֵחַ. אָמַר לוֹ, הֲרֵי שְׁנֵינוּ נִטְבָּעִים בַּסְּפִינָה בְּיַחַד (ויקרא רבא פ''ד ו'). וְעַל כֵּן אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' הָאָדָם וְגוֹ', שֶׁרוֹמֵז עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁכָּתוּב (הושע ו') וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְּרִית. אָדָם עָבַר עַל מִצְוָה אַחַת שֶׁבַּתּוֹרָה, גָּרַם לְעַצְמוֹ מִיתָה וְגָרַם לְכָל הָעוֹלָם פְּגָם לְמַעְלָה וּפְגָם לְמַטָּה, וְאוֹתוֹ הֶעָוֹן תָּלוּי, עַד שֶׁיְּקַיֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם כְּבַתְּחִלָּה, וְיִהְיֶה נֶעֱבָר הַפְּגָם הַהוּא מִן הָעוֹלָם. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כ''ה) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֱלֹקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ'. וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב כָּאן כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם. הָאָדָם, שֶׁרוֹמֵז עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן. לִמְעוֹל מַעַל בַּה'. כִּי מִי שֶׁיּוֹצֵא מֵרַחֲמִים וְיוֹנֵק מִן הַדִּין הוּא גּוֹרֵם פְּגָם וְכוּ'. וְעַל כֵּן הָרַחֲמָן הוּא יַצִילֵנוּ מֵרִשְׁעֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הַפְּגָם שֶׁלָּהֶם, כִּי כַּמָּה צַדִּיקִים מִסְתַּלְּקִים בִּגְלָלָם, חוּץ מִכָּל מַה שֶּׁגּוֹרְמִים לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.
הלכה פסוקה
א. כְּשֶׁחוֹגֵר חֲגוֹרוֹ מְבָרֵךְ אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה כְּשֶׁנּוֹעֵל מַנְעָלָיו מְבָרֵךְ שֶׁעָשִׂיתָ לִי כָּל צָרְכִּי. כְּשֶׁמְּהַלֵּךְ לָצֵאת לַדֶרֶךְ מְבָרֵךְ הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר. וּמְבָרֵךְ אָדָם בְּכָל יוֹם בְאַ''יְ אֱמָ''הָ שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גוֹי. בָאַ''יְ אֱמֶ''הָ שֶׁלֹּא עֲשַׂנִי אִשָּׁה. בְּאַ''יְ אֱמֶ''הָ שֶׁלֹּא עֲשַׂנִי עָבֶד:
ב. שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת אֵלּוּ אֵין לָהֶם סֵדֶר אֶלָּא מְבָרֵךְ כָּל אַחַת מֵהֶם עַל דָּבָר שֶׁהַבְּרָכָה בִּשְׁבִילוֹ בְשַׁעְתּוֹ. כֵּיצַד הֲרֵי שֶׁחָגַר חֲגוֹרוֹ וְהוּא עַל מִטָּתוֹ מְבָרֵךְ אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה. שָׁמַע הַתַּרְנְגוֹל מְבָרֵךְ הַנּוֹתֵן לַשֶׂכְוִי בִינָה. וְכָל בְּרָכָה מֵהֶן שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּיב בָּהּ אֵינוֹ מְבָרֵךְ אוֹתָהּ:
ג. כֵּיצַד לָן בִּכְסוּתוֹ אֵינוֹ מְבָרֵךְ כְּשֶׁעוֹמֵד מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים. הָלַךְ יָחֵף אֵינוֹ מְבָרֵךְ שֶׁעָשִׂיתָ לִי כָּל צָרְכִּי. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְתִשְׁעָה בְּאָב שֶׁאֵין שָׁם רְחִיצָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ נְטִילַת יָדַיִם וְלֹא הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁינָה. אִם לֹא נִכְנַס לְבֵית הַכִּסֵּא אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר יָצָר אֶת הָאָדָם וְכֵן שְׁאַר בְּרָכוֹת אֵלּוּ:
When he fastens his girdle, he recites, "Who girdest Israel with strength". When he puts on his shoes, he recites, "Who hast supplied my every want". When he starts to go out, he recites, "Who hast made firm the steps of man". A male recites daily the following blessings, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who hast not made me a heathen"; "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who hast not made me a bondman"; "Blessed art Thou O Lord our God, King of the Universe, who hast not made me a woman".*A woman omits this blessing and substitutes as follows: “… Who hast made me according to Thy will”.
These Eighteen blessings have no appointed order. Each blessing is recited at the appropriate time and occasion. For example: If one has put on his girdle, while still on his couch, he recites the blessing, "Who girdeth Israel with strength". When he hears the cock crow, he recites the blessing, "Who hast given the cock intelligence, etc.". Any of the above blessings for which there is no occasion, is not recited.
For example: If one passed the night without removing his clothes, on arising in the morning he does not recite the blessing, "Who clothest the naked". If one walks barefoot, he does not recite the blessing, "Who hast supplied my every want". On the Day of Atonement and on the Ninth of Ab, when there is no ablution, one does not recite the blessing, "Concerning the washing of hands", nor the blessing, "Who removest the bands of sleep from mine eyes".*Washing the eyes removes drowsiness. If one has no occasion to visit the toilet, he does not recite the blessing, "Who formest man, etc.". And so with the other blessings.
מוסר
אֵין לָנוּ נִיחוּשׁ לְסִימָן אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יֹאכְלוּ רֹאשׁ שֶׁל אַיִל עַל שֵׁם נִהְיֶה לְרֹאשׁ וְכוּ' וּמִינֵי מְתִיקָה עַל שֵׁם שָׁנָה מְתוּקָה וְכוּ' וְכֵן יַרְבֵּי תַרְנְגוֹלָא וְכוּ' וְכֵן יַדְלִיק נֵר בַּבַּיִת דְּלָא נָשִׁיב זִיקָא וְכוּ' וְאוֹתָן בְנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה כְּגוֹן לְהַתְחִיל לְלַמֵּד לְתִינוֹקוֹת אוֹ לְהַתְחִיל בְּמִצְוָה אַחַת וְאוֹמְרִים נַמְתִּין עַד ר''ח אַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה נַחַשׁ אֵין זֶה דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יִחְיֶה אִם יָמוּת בְּתוֹךְ הַחוֹדֶשׁ נִמְצָא מֵת וְלֹא קִיֵּים הַמִּצְוָה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר מִיָּד כְּשֶׁתָּבֹא הַמִּצְוָה לְיָדְךָ עֲשֵׂה אוֹתָהּ וְאַל תַּדְחֶה אוֹתָהּ וְכֵן דָּרְשׁוּ חֲכָמִים (שמות יב) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצוֹת אַל תִּקְרֵי הַמַּצוֹת אֶלָּא הַמִּצְוֹת אִם בָּאת מִצְוָה לְיָדְךָ אַל תַּנִיחֶנָּה לְהַחְמִיץ אֶלָּא עֲשֵׂה אוֹתָה מִיָּד. וְאִם חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנָס וְלֹא עֲשָׂאָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָה שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג') וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה: