תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
א (יא) לְבִ֨נְיָמִ֔ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעֹנִֽי׃
לְבִנְיָמִן אֲבִידָן בַּר גִּדְעֹנִי:
(יב) לְדָ֕ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּֽישַׁדָּֽי׃
לְדָן אֲחִיעֶזֶר בַּר עַמִּישַׁדָּי:
(יג) לְאָשֵׁ֕ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עׇכְרָֽן׃
לְאָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בַּר עָכְרָן:
(יד) לְגָ֕ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃
לְגָד אֶלְיָסָף בַּר דְּעוּאֵל:
(טו) לְנַ֨פְתָּלִ֔י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃
לְנַפְתָּלִי אֲחִירַע בַּר עֵינָן:
1 (11) Of Binyamin; Avidan the son of Gid῾oni.
(12) Of Dan; Aĥi῾ezer the son of ῾Ammishadday.
(13) Of Asher; Pag῾i᾽el the son of ῾Okhran.
(14) Of Gad; Elyasaf the son of De῾u᾽el,
(15) Of Naftali, Aĥira the son of ῾Enan.
נביאים
ב (יא) לָכֵ֣ן אָשׁ֔וּב וְלָקַחְתִּ֤י דְגָנִי֙ בְּעִתּ֔וֹ וְתִירוֹשִׁ֖י בְּמוֹעֲד֑וֹ וְהִצַּלְתִּי֙ צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י לְכַסּ֖וֹת אֶת־עֶרְוָתָֽהּ׃
בְּכֵן יְתוּב מֵימְרִי לְמִטַל עִבּוּרָא בְּעִדַן אִידְרֵיהּ וְחַמְרָא בְּעִדַן מַעֲצַרְתֵּיהּ וְאַצִיל כְסוּת מֵילָא וּבוּץ דִיהָבֵית לָהּ לְכַסְאָה יַת קְלָנָהּ:
(יב) וְעַתָּ֛ה אֲגַלֶּ֥ה אֶת־נַבְלֻתָ֖הּ לְעֵינֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאִ֖ישׁ לֹא־יַצִּילֶ֥נָּה מִיָּדִֽי׃
וּכְעַן אֲגַלֵי יַת קְלָנָהּ לְעֵינֵי עַמְמַיָא רַחֲמָהָא וֶאֱנַשׁ לָא יְשֵׁיזְבִינָהּ מִן יְדִי:
(יג) וְהִשְׁבַּתִּי֙ כׇּל־מְשׂוֹשָׂ֔הּ חַגָּ֖הּ חׇדְשָׁ֣הּ וְשַׁבַּתָּ֑הּ וְכֹ֖ל מוֹעֲדָֽהּ׃
וַאֲבַטֵל כָּל חֶדְוָתָהָא חֲגָהָא יַרְחָהָא וְשַׁבַּתָּהָא וְכָל מוֹעֲדָהָא:
(יד) וַהֲשִׁמֹּתִ֗י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֙מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתְנוּ־לִ֖י מְאַהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃
וְאַצְדֵי פֵרִי גוּפְנָהּ וְתֵינָהּ דַהֲוַת אָמְרָה יְקַר אִינוּן לִי דִיהָבוּ לִי עַמְמַיָא רַחֲמֵי וַאֲשַׁוִינוּן לְחוּרְשָׁא וְתַכְלִינוּן חַיַת בָּרָא:
(טו) וּפָקַדְתִּ֣י עָלֶ֗יהָ אֶת־יְמֵ֤י הַבְּעָלִים֙ אֲשֶׁ֣ר תַּקְטִ֣יר לָהֶ֔ם וַתַּ֤עַד נִזְמָהּ֙ וְחֶלְיָתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאֹתִ֥י שָׁכְחָ֖ה נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}
וְאַסְעַר עֲלָה יַת יוֹמַיָא דַהֲוַת פָּלְחָא לְטַעֲוָתָא דְמַסְקָא לְהוֹן בּוּסְמִין וַהֲוַת דַמְיָא לְאִתְּתָא דְשַׁבְקַת יַת בַּעֲלָהּ וְאִתְקִינַת בִּקְדָשָׁהָא וּבַחֲלִיטַת מַרְגְלִיתָהָא וּטְעֵית בָּתַר רַחֲמָהָא כֵּן כְּנִישַׁת יִשְׂרָאֵל רְחִימַת לְמִפְלַח לְטַעֲוָתָא וּפוּלְחָנִי שָׁבְקַת אֲמַר יְיָ:
2 (11) Therefore I will take back my corn in its time, and my wine in its season, and will take away my wool and my flax which were to cover her nakedness.
(12) And now I will uncover her lewdness in the sight of her lovers, and none shall deliver her out of my hand.
(13) I will also bring all her mirth to an end, her feast days, her new moons, and her sabbaths, and all her appointed times.
(14) And I will blight her vines and her fig trees, concerning which she has said, These are my rewards that my lovers have given me: and I will make them a forest, and the wild beasts shall eat them.
(15) And I will visit upon her the days of the Be῾alim, on which she burned incense to them, and she decked herself with her earrings and her jewels, and she went after her lovers, and forgot me, says the
Lord.
כתובים
ל (יח) שְׁלֹשָׁ֣ה הֵ֭מָּה נִפְלְא֣וּ מִמֶּ֑נִּי (וארבע) [וְ֝אַרְבָּעָ֗ה] לֹ֣א יְדַעְתִּֽים׃
תְּלַת אִינוּן דִגְנִיזָן מִנִי וְאַרְבַּע דְלָא יְדַעֵית אִינוּן:
(יט) דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר ׀ בַּשָּׁמַיִם֮ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ עֲלֵ֫י־צ֥וּר דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃
אָרְחָא דְנִשְׁרָא בִשְׁמַיָא וְאוֹרְחֵיהּ דְחִוְיָא עַל שׁוּעָא וְאוֹרְחָא דְאִלְפָא בְּלִבֵּי דְיַמָא וְאָרְחָא דְגַבְרָא בְעוּלֶמְתָּא:
(כ) כֵּ֤ן ׀ דֶּ֥רֶךְ אִשָּׁ֗ה מְנָ֫אָ֥פֶת אָ֭כְלָה וּמָ֣חֲתָה פִ֑יהָ וְ֝אָמְרָ֗ה לֹא־פָעַ֥לְתִּי אָֽוֶן׃ {פ}
הֵיכְנָא אָרְחָא דְאִתְּתָא גָיַרְתָּא אָכְלָא וּמְכַפְּרָה פּוּמָהּ וְאָמְרָה לָא עֲבַדֵית מִדַעַם רְעָתָא:
(כא) תַּ֣חַת שָׁ֭לוֹשׁ רָ֣גְזָה אֶ֑רֶץ וְתַ֥חַת אַ֝רְבַּ֗ע לֹא־תוּכַ֥ל שְׂאֵֽת׃
תְּחוֹת תְּלָת רוּגְזָא אַרְעָא וּתְחוֹת אַרְבַּע לָא יָכְלָא לְמִסְבְּרָא:
(כב) תַּֽחַת־עֶ֭בֶד כִּ֣י יִמְל֑וֹךְ וְ֝נָבָ֗ל כִּ֣י יִֽשְׂבַּֽע־לָֽחֶם׃
תְּחוֹת עַבְדָא כַּד נִמְלוֹךְ וְטַפְּשָׁא דְיִשְׂבַּע לַחְמָא:
30 (18) There are three things which are too wonderful for me, yea, four which I know not:
(19) the way of the vultures in the air; the way of a snake upon a rock; the way of a ship in the midst of the sea; and the way of a man with a young woman.
(20) Likewise the way of an adulterous woman; she eats, and wipes her mouth, and says, I have done nothing wrong.
(21) For three things the earth is disquieted, and for four it cannot bear:
(22) for a slave when he becomes king; and a fool when he is filled with food;
משנה
א. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר, בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַמֵּבִיא מִן הָרֶקֶם וּמִן הַחֶגֶר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מִכְּפַר לוּדִים לְלוֹד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם, אֶלָּא הַמֵּבִיא מִמְּדִינַת הַיָּם וְהַמּוֹלִיךְ. וְהַמֵּבִיא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִמְדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מֵהֶגְמוֹנְיָא לְהֶגְמוֹנְיָא:
ב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵרֶקֶם לַמִּזְרָח, וְרֶקֶם כַּמִּזְרָח. מֵאַשְׁקְלוֹן לַדָּרוֹם, וְאַשְׁקְלוֹן כַּדָּרוֹם. מֵעַכּוֹ לַצָּפוֹן, וְעַכּוֹ כַּצָּפוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַכּוֹ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַגִּטִּין:
ג. הַמֵּבִיא גֵט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. אִם יֵשׁ עָלָיו עוֹרְרִים, יִתְקַיֵּם בְּחוֹתְמָיו. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם, אִם יֵשׁ עָלָיו עֵדִים, יִתְקַיֵּם בְּחוֹתְמָיו:
ד. אֶחָד גִּטֵּי נָשִׁים וְאֶחָד שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, שָׁווּ לַמּוֹלִיךְ וְלַמֵּבִיא. וְזוֹ אַחַד מִן הַדְּרָכִים שֶׁשָּׁווּ גִטֵּי נָשִׁים לְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים:
ה. כָּל גֵּט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵד כּוּתִי, פָּסוּל, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים. מַעֲשֶׂה, שֶׁהֵבִיאוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל לִכְפַר עוֹתְנַאי גֵּט אִשָּׁה וְהָיוּ עֵדָיו עֵדֵי כוּתִים, וְהִכְשִׁיר. כָּל הַשְּׁטָרוֹת הָעוֹלִים בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, אַף עַל פִּי שֶׁחוֹתְמֵיהֶם גּוֹיִם, כְּשֵׁרִים, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף אֵלּוּ כְשֵׁרִין, לֹא הֻזְכְּרוּ אֶלָּא בִזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְהֶדְיוֹט:
ו. הָאוֹמֵר, תֵּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי, אִם רָצָה לַחֲזֹר בִּשְׁנֵיהֶן, יַחֲזֹר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּגִטֵּי נָשִׁים, אֲבָל לֹא בְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, לְפִי שֶׁזָּכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו. שֶׁאִם יִרְצֶה שֶׁלֹּא לָזוּן אֶת עַבְדּוֹ, רַשַּׁאי. וְשֶׁלֹּא לָזוּן אֶת אִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ רַשָּׁאי. אָמַר לָהֶם, וַהֲרֵי הוּא פוֹסֵל אֶת עַבְדּוֹ מִן הַתְּרוּמָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא פוֹסֵל אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קִנְיָנוֹ. הָאוֹמֵר, תְּנוּ גֵט זֶה לְאִשְׁתִּי, וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי, וּמֵת, לֹא יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה. תְּנוּ מָנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי, וּמֵת, יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה:
1. An agent who brings a bill of divorce [get] from a husband to his wife from a country overseas, i.e., from outside of Eretz Yisrael to Eretz Yisrael, is required to state the following formula when he hands over the bill of divorce: This bill of divorce was written in my presence and it was signed in my presence. Rabban Gamliel says: Even one who brings a bill of divorce from Rekem or from Ḥeger, which are on the periphery of Eretz Yisrael, must make this declaration. Rabbi Eliezer says: Even one who brings a bill of divorce from the village of Ludim to Lod must also make this declaration, despite the fact that these places are only a short distance apart. The reason is that the village of Ludim was not part of the main area settled by Jews in Eretz Yisrael. And the Rabbis say that one is required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, only if he brings a bill of divorce from a country overseas to Eretz Yisrael, and the same applies to one who delivers a bill of divorce from Eretz Yisrael to a country overseas. And likewise an agent who brings a bill of divorce from one region to another region within the overseas countries is also required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence. Rabban Shimon ben Gamliel says: This halakha applies not only to an agent who brings a bill of divorce from one country to another, but even to one who takes it from one district [hegmonya] to another district in the same country.
2. Rabbi Yehuda says: With regard to the borders of Eretz Yisrael, from Rekem eastward is considered to be part of the overseas country, and Rekem itself is like east of Eretz Yisrael, i.e., it is outside of Eretz Yisrael. From Ashkelon southward is outside of Eretz Yisrael, and Ashkelon itself is like south of Eretz Yisrael. Likewise, from Akko northward is outside of Eretz Yisrael, and Akko itself is like north of Eretz Yisrael. Rabbi Meir says: Akko is like Eretz Yisrael with regard to the halakhot of bills of divorce.
3. One who brings a bill of divorce from one place to another within Eretz Yisrael is not required to say: It was written in my presence and it was signed in my presence. And if there are those who contest it, i.e., if the husband objects by saying that the bill of divorce is a forgery, it should be ratified through its signatories. The court must authenticate the signatures of the witnesses in order to ratify the document. With regard to one who brings a bill of divorce from a country overseas and is unable to say: It was written in my presence and it was signed in my presence, if the bill of divorce has witnesses signed on it, it should be ratified through its signatories. The witnesses themselves or someone who recognizes their signatures should ratify it, in the manner of typical documents.
4. Both bills of divorce and bills of manumission are the same with regard to the halakhot of delivering the document from Eretz Yisrael to a country overseas and with regard to bringing it from a country overseas to Eretz Yisrael, i.e., the agents for both types of documents must declare that it was written and signed in their presence, and their statement is accepted. And this is one of the ways in which the halakhot of bills of divorce are equal to the halakhot of bills of manumission.
5. Any document that has a Samaritan witness signed on it is invalid, except for bills of divorce and bills of manumission. An incident occurred in which they brought a bill of divorce before Rabban Gamliel in the village of Otnai, and its witnesses were Samaritan witnesses, and he deemed it valid. With regard to all documents produced in gentile courts, even though their signatures are those of gentiles they are all valid, except for bills of divorce and bills of manumission. Rabbi Shimon says: Even these are valid, as these two types of documents are mentioned only when they are prepared by a common person, not in court.
6. With regard to one who says to another: Give this bill of divorce to my wife, or: Give this bill of manumission to my slave, if before the document reaches the woman or the slave the giver wishes to retract his decision, then with regard to both of them, he can retract. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: One can retract his decision in the case of bills of divorce but not in the case of bills of manumission. The Rabbis explain the reason for their ruling: This is because one can act in a person’s interest in his absence, and therefore the agent acquires the document on behalf of the slave from the moment the owner hands the bill of manumission to the agent. But one can act to a person’s detriment only in his presence. The receipt of a bill of divorce is considered to be to a woman’s detriment, and therefore an agent cannot receive it for her without her consent. They explain further: The emancipation of a slave is in his interests, despite the fact that he receives sustenance from his master while a slave, as, if the master wishes not to sustain his slave he is allowed not to provide him with sustenance. This demonstrates that slavery is not in the interest of the slave, as he does not receive any guaranteed benefit. But if a husband wishes not to sustain his wife, he is not allowed to proceed in this manner. Consequently, marriage is in the interests of the woman. Rabbi Meir said to the Rabbis: But even so, it is not in the interest of a slave to be emancipated, as, if his master is a priest, he disqualifies his slave from partaking of teruma by emancipating him, just as a husband who is a priest disqualifies his Israelite wife from partaking of teruma by divorcing her. The Rabbis said to him: It is permitted for a priest’s slave to partake of teruma not because he has a right to sustenance, but rather because he is his master’s acquisition. In the case of one who says: Give this bill of divorce to my wife, or: Give this bill of manumission to my slave, and then he dies, one does not give it after his death. The reason for this is that bills of divorce and manumission must be transferred by the husband or the master. Once he has died the document can no longer be given, and the agency he appointed for this purpose is likewise canceled. However, if he said: Give one hundred dinars to so-and-so, and then he died, one does give the recipient the money after his death.
גמרא
אָמַר רַב חַסְדָּא לְעוֹלָם אַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁהֲרֵי פִילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה הִטִּיל עָלֶיהָ בַּעְלָהּ אֵימָה יְתֵירָה וְהִפִּילָה כַּמָּה רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כָּל הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ סוֹף הוּא בָּא לִידֵי שָׁלש עֲבֵירוֹת גִּילוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְחִילוּל שַׁבָּת. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָה הָא דַאֲמָרֵי רַבָּנָן שְׁלשָה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה עִשַּׂרְתֶּם עֵרַבְתֶּם הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר צָרִיךְ לְמֵימְרִינוּ בְּנִיחוּתָא כִּי הֵיכִי דְלִיקַבְּלוּ מִינֵיהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי אֲנָא לָא שְׁמִיעָא לִי הָא דְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה וְקִיַּימְתִּיהָ מִסְבָרָא. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ לְעוֹלָם אַל יַטִּיל אָדָם אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁהֲרֵי אָדָם גָּדוֹל הִטִּיל אֵימָה יְתֵירָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהֶאֱכִילוּהוּ דָבָר גָּדוֹל וּמָנוּ רִבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל הֶאֱכִילוּהוּ סַלְקָא דַעְתָּךְ הָשַׁתָּא בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָם צַדִּיקִים עַצְמָן לֹא כָּל שֶׁכֵּן אֶלָּא בִקְּשׁוּ לְהַאֲכִילוֹ דָבָר גָּדוֹל וּמָאי נִיהוּ אֵבֶר מִן הַחַי. שָׁלַח לֵיהּ מַר עוּקְבָא לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּנֵי אָדָם הָעוֹמְדִים עָלַי וּבְיָדִי לְמָסְרָם לְמַלְכוּת מָהוּ שִׂרְטֵט וְכָתַב לֵיהּ (תהלים לט) אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעוֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי אַף עַל פִּי שֶׁרָשָׁע כְּנֶגְדִּי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם שָׁלַח לֵיהּ קָא מְצַעֲרֵי לִי טוּבָא וְלָא מָצִינָא דְאִיקוּם בְּהוּ שָׁלַח לֵיהּ (שם לז) דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ דוֹם לוֹ לַה' וְהוּא יַפִּילֵם לָךְ חֲלָלִים חֲלָלִים הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב עֲלֵיהֶם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְהֵם כָּלִים מֵאֲלֵיהֶם הַדָּבָר יָצָא מִפִּי רַבִּי אֶלְעָזָר וּנְתָנוּהוּ לִגְנִיבָא בְּקוֹלָר:
Rav Ḥisda says: A person should never impose excessive fear upon the members of his household, as the husband of the concubine of Gibeah imposed excessive fear upon her and this ultimately caused the downfall of many tens of thousands of Jews in the resulting war (see Judges 19–20).
Rav Yehuda says that Rav says: Anyone who imposes excessive fear upon the members of his household will ultimately come to commit three sins: Engaging in forbidden sexual intercourse, as the wife will be so fearful of her husband that she will sometimes tell him that she has immersed in a ritual bath after her menstruation has ended when she has not done so; and he will also end up committing bloodshed, as she is likely to run away from him and expose herself to dangers; and desecration of Shabbat, as she will cook for him on Shabbat because she is scared that he will be angry with her for neglecting to do so beforehand.
Rabba bar bar Ḥana said a halakha with regard to this statement that the Sages said: There are three matters a person must say in his home on Shabbat eve at nightfall. He should ask the members of his household: Have you tithed the produce that required tithing? Have you placed the eiruv for joining the courtyards? If you have already done so, light the lamp in honor of Shabbat. Rabba bar bar Ḥana said that one must
say them with calmness so that they will accept instruction from him. Rav Ashi said: I did not hear this statement of Rabba bar bar Ḥana, and yet I fulfilled it through my own reasoning.
Rabbi Abbahu says: A person should never impose excessive fear upon the members of his household, as a great man imposed excessive fear upon his household and they fed him something that carried a great prohibition.
The Gemara asks: And who was this individual? The Gemara answers: Rabbi Ḥanina ben Gamliel. The Gemara asks: Would it enter your mind to say that they actually fed him forbidden food? Now consider that the Holy One, Blessed be He, does not cause an error to be performed through the animals of the righteous. With regard to the righteous themselves is it not all the more so? How can you say that Rabbi Ḥanina ben Gamliel ate forbidden food?
Rather, it means that they sought to feed him something that carried a great prohibition. And what was this? A limb from a living animal. One day the animal they brought him was missing a limb, and as the members of his household were very fearful they severed a limb from a living animal to make his meal appear whole, and he almost ate it.
§ After mentioning letters sent from Eretz Yisrael to Babylonia and the issue of scoring parchment, the Gemara relates: Mar Ukva, the Exilarch in Babylonia, sent a letter to Rabbi Elazar, who was in Eretz Yisrael, in which the following was written: With regard to people who stand over and torment me, and I have the power to deliver them into the hands of the government, what is the halakha? May I hand them over to the authorities or not?
Rabbi Elazar scored parchment and wrote to him the following verse: “I said: I will take heed to my ways, that I do not sin with my tongue; I will keep a curb upon my mouth, while the wicked is before me” (Psalms 39:2). Rabbi Elazar quoted this verse to allude to the following response: Even though “the wicked is before me,” “I will keep a curb upon my mouth.”
Mar Ukva sent word to him again: They are tormenting me a great deal and I cannot stand them. Rabbi Elazar sent to him in response: “Resign yourself to the Lord, and wait patiently [hitḥolel] for Him; do not fret yourself because of he who prospers in his way, because of the man who brings wicked devices to pass” (Psalms 37:7). This verse indicates: “Resign yourself to the Lord,” i.e., do not do anything, and He will strike them down as many corpses [ḥalalim]. Rise before and stay later than them in your visits to the study hall, and they will disappear on their own. The Gemara relates: The matter emerged from the mouth of Rabbi Elazar, and Geneiva, Mar Ukva’s tormentor, was placed in a neck iron [kolar], as one sentenced by the government.
זוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב (תהלים ל''א) בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי יְיָ אֵל אֱמֶת. הָאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵיהּ חֲמֵיתוּן מָאן דְאַפְקִיד בִידָא דְמַלְכָּא מִידִי. אֶלָּא וַדַּאי זַכָּאָה הוּא בַּר נָשׁ דְּאָזִיל בְּאוֹרְחוֹי דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא וְלָא חָטֵי קָמֵיהּ. תָּא חֲזֵי כֵּיוָן דְּעָאן לֵילְיָא אִילָנָא דְמוֹתָא שָׁלִיט בְּעַלְמָא וְאִילָנָא דְחַיֵּי אִסְתְּלָק לְעֵילָא לְעֵילָא. וְכֵיוַן דְּאִילָנָא דְמוֹתָא שָׁלִיט בְּעַלְמָא בִלְחוֹדוֹי כָל בְּנֵי עַלְמָא טַעֲמִין טַעְמָא דְמוֹתָא. מָאי טַעְמָא בְגִין דְּהַהוּא אִילָנָא גָרִים וּבַר נָשׁ בָּעֵי לְאַקְדְּמָא וּלְמִפְקַד בִּידֵיהּ נַפְשֵׁיהּ בְּפִקְדוֹנָא כְפִקְדוֹנָא דְבַר נָשׁ דְּיָהִיב פִקְדוֹנָא לְאַחֲרָא דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ אִתְחַיֵּיב לְגַבֵּיהּ יָתִיר מֵהַהוּא פִקְדוֹנָא לָאו כְּדָאי לְאִתְאַחֲדָא בֵיהּ הוֹאִיל וּבְפִקְדוֹנָא אִתְמְסַר לְגַבֵּיהּ וְאִי יְסָרֵב בֵּיהּ וַדָּאי נִבְדוֹק אֲבַתְרֵיהּ דְּלָאו מִזַּרְעָא קַדִּישָׁא הוּא וְלָאו מִבְּנֵי מְהֵימְנוּתָא. כַּךְ הַהוּא אִילָנָא בְנֵי נָשָׁא אַקְדִּימוּ וְיָהֲבִין לֵיהּ פִּקְדוֹנָא לְנַפְשַׁיְיהוּ וְכָל נִשְׁמָתִין דִּבְנֵי עַלְמָא נָטִיל. וְכוּלְהוּ טַעֲמִין טַעְמָא דְמוֹתָא בְגִין דְהָאי אִילָנָא דְמוֹתָא הוּא וּבְגִּין דְּכָל אִינוּן נַפְשָׁתָא אַף עַל גַב דְכוּלְהוּ אִתְחַיָּיבוּ לְגַבֵּיה וְלָאו כְדָאי הוּא לְאָתָבָא פִקְדוֹנָא לְגַבֵּיהּ דְבַר נָשׁ אֶלָּא כֵיוַן דְכוּלְהוּ אִתְמְסָרוּ לֵיהּ בְפִקְדוֹנָא אָתִיב כָּל פִּקְדוֹנִין לְמָארֵיהוֹן. תָא חֲזֵי לָאו כְדָאי הוּא הָאי אִילָנָא דְמוֹתָא לְאָתָבָא פִּקְדוֹנָא לְגַבֵּיהּ דְּבַר נָשׁ אֶלָּא בְשַׁעְתָּא דְאִילָנָא דְחַיֵּי אַתְעַר בְּעַלְמָא. וְאֵימָתַי אַתְעַר הַהוּא אִילָנָא דְחַיֵּי. בְשַׁעְתָּא דְסָלִיק צַפְרָא. וּכְדֵין כֵּיוַן דְּהָאי אַתְעַר בְעַלְמָא כָל בְנֵי עַלְמָא חַיִּין וְשָׁבִיק וְאַהְדָּר הַהוּא אִילָנָא דְמוֹתָא כָּל פִּקְדוֹנִין דְּאִתְפְּקָדוּ לְגַבֵּיה וְאָזִיל לֵיהּ. מַאי טַעְמָא חַיִּין בְּגִין דְּהַהוּא אִילָנָא דְחַיֵּי גָרִים. וְאִי תֵימָא הָא בְנֵי נָשָׁא סַגִּיאִין אִינוּן דְּמִתְעָרִין בְּלֵילְיָא בְעוֹד דְּאִילָנָא דְמוֹתָא שָׁלִיט אֶלָּא וַדָּאי הַהוּא אִילָנָא דְחַיֵּי קָא עָבִיד. מָאי טַעְמָא בְגִין דִּכְתִיב (שם) לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דּוֹרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים וְלָא יְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה לְבַר נָשׁ דְּיֵימָא אִלְמָלֵא שְׁלִיטְנָא בְנַפְשָׁאי בְלֵילְיָא אֶשְׁתָּדַלְנָא בְאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה הָאי בְיִשְׂרָאֵל וַדָּאי וְהָכִי הוּא. אֲבָל בְאוּמוֹת הָעוֹלָם דַּחֲמֵינָא כְהָאי גּוֹוָנָא מָאי טַעְמָא אָמַר לֵיהּ וַדָּאי שַׁפִּיר הוּא דְקָא אַמְרַת. פָּתַח וְאָמַר (במדבר כ''ג) מָה אֶקּוֹב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעוֹם לֹא זָעַם יְיָ. תָּא חֲזֵי כְגוֹוָנָא דְאִית לְעֵילָא אִית לְתַתָּא לְעֵילָא אִית יְמִינָא וְאִית שְׂמָאלָא לְתַתָּא יִשְׂרָאֵל וְעַמִּין. יִשְׂרָאֵל אִתְאַחֲדָן לִימִינָא בִקְדוּשָׁה דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא. עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה לִשְׂמָאלָא לְסִטְרָא דְרוּחַ מִסְאֲבָא וְכוּלְהוּ לְתַתָּא מִכּוּלְהוּ דַרְגִּין דִּשְׂמָאלָא וְכוּלְהוּ דַּרְגִּין אֲחִידָן דָּא בְדָא עַד דְּתַלְיָין מִן רֵישָׁא וּכְגוֹוָנָא דְרֵישָׁא נָטִיל בְּהַהוּא גוֹוָנָא נָטִיל זַנְבָא דְאִיהוּ תַתָּאָה מָאי טַעְמָא בְגִין דְּאָחִיד בֵיהּ וּבְגִין כַּךְ עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּהַהוּא סְטַר מִסְאֲבָא דִילְהוֹן הָכִי אִתְדְּבָרוּ:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב, (תהלים ל''א) בְּיָדְךְ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת. מִקְרָא זֶה, יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, הֲרְאִיתֶם מִי שֶׁיַּפְקִיד מַשֶּׁהוּ בִּידֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא וַדַּאי אַשְׁרֵי הוּא הָאָדָם הַהוֹלֵךְ בִּדְרָכָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ חוֹטֵא לְפָנָיו. בֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנָס הַלַּיְלָה, אִילָן הַמָּוֶת שׁוֹלֵט בָּעוֹלָם, וְעֵץ הַחַיִּים מִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וְכֵיוָן שֶׁאִילָן הַמָּוֶת שׁוֹלֵט בָּעוֹלָם לְבַדּוֹ, כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם טוֹעֲמִים טַעַם הַמָּוֶת, כִּי הַשֵּׁינָה הִיא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה. מַהוּ הַטַּעַם, הוּא מִשּׁוּם שֶׁהָאִילָן הַזֶּה גּוֹרֵם. שֶׁהִיא מַלְכוּת הַשּׁוֹלֶטֶת לְבַדָּהּ בְּלִי ז''א הַגּוֹרֶמֶת אֶת זֶה, כִּי הַמַּלְכוּת נִקְרֵאת לַיְלָה, וְהָאָדָם צָרִיךְ לְהַקְדִּים עַצְמוֹ וּלְהַפְקִיד בְּיָדוֹ הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ, בְּפִקָּדוֹן. כְּפִקָּדוֹן שֶׁל אָדָם הַנּוֹתֵן פִּקָּדוֹן לְאַחֵר, דְּהַיְנוּ מַשְׁכּוֹן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְחֻיָּב לוֹ יוֹתֵר מִמְּחִירוֹ שֶׁל הַפִּקָּדוֹן הַהוּא, אֵינוֹ חָשׁוּב לוֹ לְהֵאָחֵז בְּרִיב עִמּוֹ, כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ פִּקָּדוֹן. וְאִם מְמָאֵן לָתֵת לוֹ פִּקָּדוֹן, וַדַּאי נִבְדֹּק אַחֲרָיו, כִּי אֵינוֹ מִזֶּרַע קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ מִבְּנֵי אֱמוּנָה. כָּךְ הוּא הָאִילָן הַזֶּה, שֶׁהוּא מַלְכוּת, שֶׁבְּנֵי הָאָדָם מַקְדִּימִים וְנוֹתְנִים לוֹ נַפְשָׁם בְּפִקָּדוֹן, וְכָל נְשָׁמוֹת שֶׁל בְּנֵי הָעוֹלָם לוֹקֵחַ. וְכֻלָּם טוֹעֲמִים טַעַם מִיתָה. מִשּׁוּם שֶׁאִילָן זֶה הוּא שֶׁל מָוֶת. בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּלְכוּת הִיא בְּפֵרוּד מִז''א שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים, הוּא אִילָן הַמָּוֶת. וּמִשּׁוּם שֶׁכָל אֵלוּ הַנְּפָשׁוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן מִתְחַיְּבוֹת אֵלָיו, וְאֵין רָאוּי לְהָשִׁיב הַפִּקָּדוֹן אֶל הָאָדָם, עִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁכֻּלָּן נִמְסְרוּ לוֹ בְּפִקָּדוֹן, הוּא מֵשִׁיב כָּל הַפִּקְדוֹנוֹת לְבַעֲלֵיהֶם. בֹּא וּרְאֵה, אִילָן הַמָּוֶת הַזֶּה אֵינוֹ רָאוּי לְהָשִׁיב הַפִּקָּדוֹן לָאָדָם בַּבֹּקֶר, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעֵץ הַחַיִּים מִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם. וּמָתַי מִתְעוֹרֵר עֵץ הַחַיִּים הַהוּא, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַבֹּקֶר. וְאָז, כֵּיוָן שֶׁעֵץ הַחַיִּים הַזֶּה מִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם, יוֹצְאִים כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם חַיִּים וְאוֹתוֹ אִילָן הַמָּוֶת עוֹזֵב וּמַחֲזִיר כָּל הַפִּקְדוֹנוֹת שֶׁנִּפְקְּדוּ אֶצְלוֹ, וְהוֹלֵךְ לוֹ. מַה הַטַּעַם שֶׁהֵם חַיִּים. מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ עֵץ הַחַיִּים גּוֹרֵם, שֶׁהוּא ז''א הַשּׁוֹלֵט בַּיּוֹם. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי בְּנֵי אָדָם רַבִּים הֵם שֶׁמֵּקִיצִים מִשְּׁנָתָם בַּלַּיְלָה, וְהֻחְזְרוּ לָהֶם הַחַיִּים, בְּעוֹד שֶׁאִילָן הַמָּוֶת שׁוֹלֵט. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא וַדַּאי אוֹתוֹ עֵץ הַחַיִּים עוֹשֶׂה זֹאת. מַהוּ הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב, (תהלים י''ד) לִרְאוֹת הַיֵּשׁ מַשְׂכִּיל דּוֹרֵשׁ אֶת אֱלֹקִים. וְלֹא יִהְיֶה לָאָדָם פִּתְחוֹן פֶּה, שֶׁיֹּאמַר, אִם הָיִיתִי שׁוֹלֵט בְּנַפְשִׁי בַּלַּיְלָה, הָיִיתִי קָם וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶהוּ וַדַּאי נָכוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָךְ הוּא. אֲבָל בְּאוּמוֹת הָעוֹלָם, שֶׁאָנוּ רוֹאִים גַּם כֵּן כְּמוֹ זֶה, שֶׁמֵּקִיצִים מִשְּׁנָתָם בַּלַּיְלָה, מַהוּ הַטַּעַם. אָמַר לוֹ, וַדַּאי יָפֶה הוּא מַה שֶּׁאָמַרְתָּ. פָּתַח וְאָמַר מַהוּ, (במדבר נ''ג) מָה אֱקוֹב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'. בֹּא וּרְאֵה, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְמַעְלָה כֵּן יֵשׁ לְמַטָּה. לְמַעְלָה בַּמַּלְכוּת, יֵשׁ יָמִין וְיֵשׁ שְׂמֹאל, אַף לְמַטָּה, יֵשׁ יִשְׂרָאֵל וְעַמִּים. יִשְׂרָאֵל נֶאֱחָזִים בַּיָּמִין, בִּקְדֻשַּׁת הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הָעַמִּים עַכּוּ''ם נֶאֱחָזִים בַּשְּׂמֹאל, וְהַיְנוּ רַק בְּצַד רוּחַ הַטּוּמְאָה, שֶׁהוּא לְמַטָּה מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת דִּשְׂמֹאל. וְכָל הַמַּדְרֵגוֹת אֲחוּזוֹת זוֹ בָּזוֹ, מִלְּמַטָּה, עַד שֶׁתְּלוּיוֹת בָּרֹאשׁ, דְּהַיְנוּ בְּצַד שְׂמֹאל שֶׁלְּמַעְלָה בַּמַּלְכוּת, וּבְאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁהָרֹאשׁ מִתְנַהֵג לְמַעְלָה, כְּמוֹ כֵּן מִתְנַהֵג גַּם כֵּן הַזָּנָב, שֶׁהוּא הַמַּדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה לְמַטָּה, שֶׁהוּא רוּחַ הַטּוּמְאָה. מַהוּ הַטַּעַם. הוּא מִשּׁוּם שֶׁאוֹחֵז בּוֹ, כִּי הֵם אֲחוּזִים זֶה בָּזֶה מִלְּמַטָּה עַד לְמַעְלָה כְּמוֹ שַׁלְשֶׁלֶת. וּמִשּׁוּם זֶה, הָעַמִּים עַכּוּ''ם, בְּאוֹתוֹ אֹפֶן מִצַד הַטּוּמְאָה שֶׁלָּהֶם, כָּךְ הֵם מוּנְהָגִים.
הלכה פסוקה
א. אַף עַל פִּי שֶׁתְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת לֹא יָבֹא אָדָם מִמְּלַאכְתּוֹ וְיֹאמַר אוֹכַל מְעַט וְאִישָׁן קִמְעָא וְאַחַר כַּךְ אֶתְפַּלֵּל שֶׁמָּא תֶּאֱנוֹס אוֹתוֹ שֵׁינָה וְנִמְצָא יָשֵׁן כָּל הַלַּיְלָה אֶלָּא מִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְאַחַר כַּךְ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹ יָשֵׁן. וּמוּתָּר לְהִסְתַּפֵּר וְלִיכָּנֵס לַמֶּרְחָץ סָמוּךְ לְשַׁחֲרִית מִפְּנֵי שֶׁלֹּא גָזְרוּ אֶלָּא סָמוּךְ לְמִנְחָה שֶׁהוּא דָבָר הַמָּצוּי שֶׁרוֹב הָעָם נִכְנָסִין שָׁם בַּיּוֹם אֲבָל בְּשַׁחַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לֹא גָזְרוּ בּוֹ:
ב. מִי שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה פּוֹסֵק וּמִתְפַּלֵּל וְאִם הָיְתָה תּוֹרָתוֹ אוּמָנוּתוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה כְּלָל וְהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ אֵינוֹ פוֹסֵק שֶׁמִּצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה גְדוֹלָה מִמִּצוַת תְּפִלָּה. וְכָל הָעוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים כְּעוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה:
Although the evening service is optional, a man, coming home from his work, should not say, "I will eat a little and sleep a little and then recite the prayers", lest he be overcome by sleep and continue to sleep throughout the night. He should first read the evening service and then eat and drink or sleep. It is permitted to have one's hair cut or go into a bathing establishment near the time for the morning service, as the prohibition only applies to the afternoon when it is a usual procedure for most people to enter bathing establishments or have their hair cut during the day. But in the early morning this is unusual and was not prohibited.
If one was occupied with the study of the Torah, he intermits his studies when the time for prayer arrives and recites the service. If study was his profession and he does no other work, he does not stop learning if he is engaged in it at the time of prayer; for the duty of studying Torah is more important than that of reciting prayer. One who occupies himself with the needs of the community is in the same class with one who is occupied with the study of the Torah.
מוסר
דַּרְכָּן שֶׁל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה לִהְיוֹת מְאֹד מְאֹד שְׁפֵלֵי רוּחַ וַעֲנָוִים סַבְלָנִים עִלְבוֹנָם וְלֹא עוֹלְבִים שׁוֹמְעִים חֶרְפַּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים שְׂמֵחִים בְּיִסוּרִים שֶׁל עֲלוּבָתָם וְאִם חֵרְפוּ אוֹתָם הַסְּכָלִים לֵאמֹר זְכוֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים אוֹמֵר לָהֶם יָדַעְתִּי כִּי חָטָאתִי הָרְבֵּה וְכַמָּה דְבָרִים עַשִׂיתִי שֶׁלֹּא כְהוֹגֵן וְהַצוּר יִמְחוֹל לִי. וּסְבוֹל אֶת הַמְבַיְישִׁים מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וּבְזֶה יִתְכַּפֵּר עֲוֹנֶךָ וְאִם נוֹדַע לָרַבִּים עֲוֹנוֹ מִנִּיאוּף עַל יִמְּנַע עַצְמוֹ מִלִּלְמוֹד הֲלָכוֹת הַמְּדַבְּרוֹת מִנִּיאוּף מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה כִּי טוֹב לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּעוֹלָם הַזֶּה. כִּי הַבּוּשָׁה שׁוֹפֶכֶת אֶת הַדָּם וּמְסִירָה אֶת הָעָוֹן וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רוֹצֵחַ שֶׁבָּא לָעִיר וְהָיוּ מְכַבְּדִין אוֹתוֹ צָרִיךְ לוֹמַר רוֹצֵחַ אָנִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט) וְזֶה דְבַר הָרוֹצֵחַ פִּירוּשׁ דִּבּוּר שֶׁיְּדַבֵּר בְּפִיו וְיוֹדֶה: