תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
א (טז) אֵ֚לֶּה (קריאי) [קְרוּאֵ֣י] הָעֵדָ֔ה נְשִׂיאֵ֖י מַטּ֣וֹת אֲבוֹתָ֑ם רָאשֵׁ֛י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽם׃
אִלֵּין מְעַרְעֵי כְנִשְׁתָּא רַבְרְבֵי שִׁבְטֵי אֲבָהַתְהוֹן רֵישֵׁי אַלְפַיָּא דְיִשְׂרָאֵל אִנּוּן:
(יז) וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן אֵ֚ת הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמֹֽת׃*(בספרי ספרד ואשכנז בְּשֵׁמֽוֹת)
וּנְסֵב משֶׁה וְאַהֲרֹן יָת גֻּבְרַיָּא הָאִלֵּין דִּי אִתְפָּרָשׁוּ בִּשְׁמָהָן:
(יח) וְאֵ֨ת כׇּל־הָעֵדָ֜ה הִקְהִ֗ילוּ בְּאֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּתְיַֽלְד֥וּ עַל־מִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְגֻלְגְּלֹתָֽם׃
וְיָת כָּל כְּנִשְׁתָּא אַכְנָשׁוּ בְּחַד לְיַרְחָא תִנְיָנָא וְאִתְיַחֲסוּ עַל זַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָּא לְגֻלְגְּלַתְהוֹן:
(יט) כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּפְקְדֵ֖ם בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃ {ס}
כְּמָא דִי פַקֵּיד יְיָ יָת משֶׁה וּמְנִנּוּן בְּמַדְבְּרָא דְסִינָי:
(כ) וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽי־רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כׇּל־זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃
וַהֲווֹ בְנֵי רְאוּבֵן בּוּכְרָא דְיִשְׂרָאֵל תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן לְגֻלְגְּלַתְהוֹן כָּל דְּכוּרָא מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָּא כֹּל נָפֵק חֵילָא:
(כא) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ {פ}
מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָא דִרְאוּבֵן אַרְבְּעִין וְשִׁתָּא אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה:
1 (16) These were the men of mark in the congregation, princes of the tribes of their fathers, heads of thousands in Yisra᾽el.
(17) And Moshe and Aharon took these men who were pointed out by their names:
(18) and they assembled all the congregation together on the first day of the second month, and they declared their pedigrees after their families, by the houses of their fathers, according to the number of names, from twenty years old and upward, by their polls.
(19) As the Lord commanded Moshe, so he numbered them in the wilderness of Sinay.
(20) And the children of Re᾽uven, Yisra᾽el’s oldest son, their generations, after their families, by the house of their fathers, according to the number of names, by their polls, every male from twenty years old and upward, all that were able to go forth to war;
(21) those that were numbered of them, of the tribe of Re᾽uven, were forty six thousand, five hundred.
נביאים
ב (טז) לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל־לִבָּֽהּ׃
בְּכֵן הָא אֲנָא מְשַׁעְבַּד לָהּ לְאוֹרַיְתָא וְאַעְבֵּד לָהּ נִסִין וּגְבוּרָן כְּמָא דַעֲבָדֵית לָהּ בְּמַדְבְּרָא וּבְיַד עַבְדֵי נְבִיַיָא אֲמַלֵיל תַּנְחוּמִין עַל לִבְּהָא:
(יז) וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת־כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וּכְי֖וֹם עֲלוֹתָ֥הּ מֵאֶרֶץ־מִצְרָֽיִם׃
וַאֲמַנֵי לָהּ יַת פַּרְנָסָהָא מִתַּמָן וְיַת מֵישַׁר עָכוֹר לְתַחֲמוּדֵי נְפַשׁ וְיִתְנְהוֹן תַּמָן לְמֵימְרִי כְּיוֹמֵי קֳדָם וְאַף אֲנָא אַעְבֵּיד לְהוֹן נִסִין וּגְבוּרָן כְּיוֹם מִסַקְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:
(יח) וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹא־תִקְרְאִי־לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי׃
וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ תִּתְנְהוֹן לְפוּלְחָנִי וְלָא תִפְלְחוּן עוֹד לְטַעֲוַת עַמְמַיָא:
(יט) וַהֲסִרֹתִ֛י אֶת־שְׁמ֥וֹת הַבְּעָלִ֖ים מִפִּ֑יהָ וְלֹא־יִזָּכְר֥וּ ע֖וֹד בִּשְׁמָֽם׃
וְאַעְדֵי יַת שׁוּם טַעֲוַת עַמְמַיָא מִפּוּמְהוֹן וְלָא יְהֵי דָכְרָן שׁוּמְהוֹן עוֹד:
(כ) וְכָרַתִּ֨י לָהֶ֤ם בְּרִית֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עִם־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְעִם־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְרֶ֖מֶשׂ הָאֲדָמָ֑ה וְקֶ֨שֶׁת וְחֶ֤רֶב וּמִלְחָמָה֙ אֶשְׁבּ֣וֹר מִן־הָאָ֔רֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח׃
וְאֶגְזַר לְהוֹן קְיָם בְּעִדָנָא הַהִיא דִיהוֹן שְׁלָם עִם חַיַת בְּרָא וְעִם עוֹפָא דִשְׁמַיָא וְרַחֲשָׁא דְאַרְעָא וְקַשְׁתָּא וְחַרְבָּא וְעָבְדֵי קְרָבָא אֲבַטֵיל מִן אַרְעָא וְאַשְׁרִינוּן לְרוֹחֲצָן:
(כא) וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃
וֶאֱקַיְמִנְכוֹן קֳדָמַי לַעֲלָם וֶאֱקַיְמִנְכוֹן קֳדָמַי בְּקוּשְׁטָא וּבְדִינָא וּבְחִסְדָא וּבְרַחֲמֵי:
2 (16) Therefore, behold, I will allure her, and bring her into the wilderness, and speak tenderly to her.
(17) And will give her her vineyards from there, and the valley of ῾Akhor (Troubling) for a Gate of Hope: and she shall respond there, as in the days of her youth, and as in the day when she came up out of the land of Miżrayim.
(18) And it shall be on that day, says the Lord, that thou shalt say, Ishi (my Husband;) and shalt no more say to me Ba῾ali (my Master.)
(19) For I will take away the names of the Be῾alim out of her mouth, and they shall no more be mentioned by their name.
(20) And on that day I will make a covenant for them with the wild beasts, and with the birds of the sky, and with the creeping things of the ground: and I will break the bow and the sword and the battle out of the earth, and will make them lie down in safety.
(21) And I will betroth thee to me for ever; and I will betroth thee to me in righteousness, and in judgment, and in loyal love, and in mercies.
כתובים
ל (כג) תַּ֣חַת שְׂ֭נוּאָה כִּ֣י תִבָּעֵ֑ל וְ֝שִׁפְחָ֗ה כִּֽי־תִירַ֥שׁ גְּבִרְתָּֽהּ׃ {פ}
תְּחוֹת שְׂנוּאֲתָא דְהָוְיָא לְגַבְרָא וְאַמְתָא דִי יָרְתָא לְרִבּוֹנְתָּהּ:
(כד) אַרְבָּ֣עָה הֵ֭ם קְטַנֵּי־אָ֑רֶץ וְ֝הֵ֗מָּה חֲכָמִ֥ים מְחֻכָּמִֽים׃
אַרְבְּעָא אִנוּן דִזְעִירִין בְּאַרְעָא וְהִנוּן חַכִּימִין וּמַחְכְּמִין:
(כה) הַ֭נְּמָלִים עַ֣ם לֹא־עָ֑ז וַיָּכִ֖ינוּ בַקַּ֣יִץ לַחְמָֽם׃
שׁוֹמְשְׁמָנַי לָא עֲשִׂין עַמְהוֹן וּמְתַקְנִין בְּקַיְטָא מֵיכַלְהוֹן:
(כו) שְׁ֭פַנִּים עַ֣ם לֹא־עָצ֑וּם וַיָּשִׂ֖ימוּ בַסֶּ֣לַע בֵּיתָֽם׃
וַחֲנָסֵי דְעַמְהוֹן לָא תַקִיף וְעָבְדִין לְהוֹן בֵּיתָא בִּקְתָרִין:
(כז) מֶ֭לֶךְ אֵ֣ין לָאַרְבֶּ֑ה וַיֵּצֵ֖א חֹצֵ֣ץ כֻּלּֽוֹ׃
וְקַמְצֵי דְמַלְכָּא לֵית לְהוֹן וּמִתְכַּנְשִׁין כֻּלְהוֹן כַּחֲדָא:
(כח) שְׂ֭מָמִית בְּיָדַ֣יִם תְּתַפֵּ֑שׂ וְ֝הִ֗יא בְּהֵ֣יכְלֵי מֶֽלֶךְ׃ {פ}
וְאַקְמְתָא דִמְסַכְכָא בִידָהָא וְעָמְדָא בְּבֵיתָא דְמַלְכֵי:
30 (23) for an unloved woman when she is married; and a handmaid that is heir to her mistress.
(24) There are four things which are little upon the earth, but they are exceeding wise:
(25) the ants are a people not strong, yet they prepare their bread in the summer;
(26) the badgers are but a feeble folk, yet they make their houses in the rocks;
(27) the locusts have no king, yet go they forth all of them by bands;
(28) The lizard clambers up with her hands, and she is in king’s palaces.
משנה
א. אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד) מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם. מַה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת פּוֹתְחִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת פּוֹתְחִין לִזְכוּת וְאֵין פּוֹתְחִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַחֲזִירִין לִזְכוּת וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְאֵין הַכֹּל מְלַמְּדִין חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת וְהַמְלַמֵּד זְכוּת מְלַמֵּד חוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵין יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּיּוֹם. דִּינֵי מָמוֹנוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם לִזְכוּת וּבְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה, לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב:
ב. דִּינֵי הַטֻּמְאוֹת וְהַטָּהֳרוֹת מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל, דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצָּד. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת, אֶלָּא כֹהֲנִים, לְוִיִּם, וְיִשְׂרְאֵלִים הַמַּשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה:
ג. סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה. וּשְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל, וְכוֹתְבִין דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּבִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה, אֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין, וְאֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְחַיְּבִין, וְהַשְּׁלִישִׁי כוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּבִין:
ד. וְשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. הָיוּ צְרִיכִין לִסְמֹךְ, סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה. אֶחָד מִן הַשְּׁנִיָּה בָּא לוֹ לָרִאשׁוֹנָה וְאֶחָד מִן הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשְּׁנִיָּה, וּבוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד מִן הַקָּהָל וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַשְּׁלִישִׁית. וְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, אֶלָּא יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם הָרָאוּי לוֹ:
ה. כֵּיצַד מְאַיְּמִין אֶת הָעֵדִים עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ, אוֹ שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד) דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים, אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר, דְּמֵי אָחִיךָ, שֶׁהָיָה דָמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ. וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים, הַרְבֵּה רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (ויקרא ה) וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְגוֹ'. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (משלי יא) וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה:
1. Both cases of monetary law and cases of capital law are equal with regard to the requirement for inquiry and interrogation of the witnesses, as it is stated: “You shall have one manner of law” (Leviticus 24:22), meaning that all legal procedures must be uniform. Having stated the essential similarity between the two, the mishna enumerates the differences between them. What are the differences between cases of monetary law and cases of capital law? Cases of monetary law are judged by a court of three judges, and cases of capital law are judged by a court of twenty-three judges. In cases of monetary law, the court opens the deliberations either with a claim to exempt the accused, or with a claim to find him liable. And in cases of capital law, the court opens the deliberations with a claim to acquit the accused, but it does not open the deliberations with a claim to find him liable. In cases of monetary law, the court directs, i.e., issues, the ruling based on a majority of one judge, either to exempt, or to find liable. But in cases of capital law, the court directs the judgment based on a majority of one judge to acquit and based on a majority of two judges to find liable. In cases of monetary law, the court brings the accused back to be judged again if new evidence arises, either with a claim to exempt the accused, or with a claim to find him liable. In cases of capital law, the court brings the accused back to be judged again with a claim to acquit him, but the court does not bring him back to be judged with a claim to find him liable. In cases of monetary law, all those present at the trial may teach a reason to exempt a litigant or to find him liable. In cases of capital law, all those present at the trial may teach a reason to acquit the accused, but not all present may teach a reason to find him liable. Only the judges can teach a reason to find him liable. In cases of monetary law, one who initially teaches a reason to find the accused liable may then teach a reason to exempt him, and one who initially teaches a reason to exempt him may then teach a reason to find him liable. In cases of capital law, one who initially teaches a reason to find him liable may then teach a reason to acquit, but one who initially teaches a reason to acquit may not return and teach a reason to find him liable. In cases of monetary law, the court judges during the daytime, and may conclude the deliberations and issue the ruling even at night. In cases of capital law, the court judges during the daytime, and concludes the deliberations and issues the ruling only in the daytime. In cases of monetary law, the court may conclude the deliberations and issue the ruling even on that same day, whether to exempt the accused or to find him liable. In cases of capital law, the court may conclude the deliberations and issue the ruling even on that same day to acquit the accused, but must wait until the following day to find him liable. Therefore, since capital cases might continue for two days, the court does not judge cases of capital law on certain days, neither on the eve of Shabbat nor the eve of a Festival.
2. In cases of monetary law, and likewise in the cases of ritual impurity and purity, the judges commence expressing their opinions from the greatest of the judges. In cases of capital law, the judges commence issuing their opinions from the side, where the least significant judges sit. All are fit to judge cases of monetary law. But not all are fit to judge cases of capital law; only priests, Levites, and Israelites who are of sufficiently fit lineage to marry their daughters to members of the priesthood are fit to judge cases of capital law.
3. A Sanhedrin of twenty-three was arranged in the same layout as half of a circular threshing floor, in order that all the judges will see one another and the witnesses. And two judges’ scribes stand before the court, one on the right and one on the left, and they write the statements of those who find the accused liable and the statements of those who acquit the accused. Rabbi Yehuda says: There were three scribes. One writes only the statements of those who acquit the accused, one writes only the statements of those who find him liable, and the third writes both the statements of those who acquit the accused and the statements of those who find him liable, so that if there is uncertainty concerning the precise wording that one of the scribes writes, it can be compared to the words of the third scribe.
4. And three rows of Torah scholars sit before the judges, and each and every one among those sitting recognizes his place, i.e., they are seated in accordance with their stature. When the court must ordain an additional judge, e.g., if a judge dies during the proceedings or in the case of a court without a decisive majority (see 40a), the court ordains the greatest Torah scholar from the first row. As a seat in the first row is now vacant, one Torah scholar from the second row comes to the first row, and one Torah scholar from the third row comes to the second row, and the court selects another Torah scholar from among the assembled and they seat him in the third row. And this Torah scholar who moves from the second row to the first row would not sit in the place of the first Torah scholar, who joined the court, rather, he would sit in the place appropriate for him, i.e., at the end of that row, in accordance with his stature.
5. How does the court intimidate the witnesses in giving testimony for cases of capital law? They would bring the witnesses in and intimidate them by saying to them: Perhaps what you say in your testimony is based on conjecture, or perhaps it is based on a rumor, perhaps it is testimony based on hearsay, e.g., you heard a witness testify to this in a different court, or perhaps it is based on the statement of a trusted person. Perhaps you do not know that ultimately we examine you with inquiry and interrogation, and if you are lying, your lie will be discovered. The court tells them: You should know that cases of capital law are not like cases of monetary law. In cases of monetary law, a person who testifies falsely, causing money to be given to the wrong party, can give the money to the proper owner and his sin is atoned for. In cases of capital law, if one testifies falsely, the blood of the accused and the blood of his offspring that he did not merit to produce are ascribed to the witness’s testimony until eternity. The proof for this is as we found with Cain, who killed his brother, as it is stated concerning him: “The voice of your brother’s blood [demei] cries out to Me from the ground” (Genesis 4:10). The verse does not state: Your brother’s blood [dam], in the singular, but rather: “Your brother’s blood [demei],” in the plural. This serves to teach that the loss of both his brother’s blood and the blood of his brother’s offspring are ascribed to Cain. The mishna notes: Alternatively, the phrase “your brother’s blood [demei],” written in the plural, teaches that that his blood was not gathered in one place but was splattered on the trees and on the stones. The court tells the witnesses: Therefore, Adam the first man was created alone, to teach you that with regard to anyone who destroys one soul from the Jewish people, i.e., kills one Jew, the verse ascribes him blame as if he destroyed an entire world, as Adam was one person, from whom the population of an entire world came forth. And conversely, anyone who sustains one soul from the Jewish people, the verse ascribes him credit as if he sustained an entire world. The mishna cites another reason Adam the first man was created alone: And this was done due to the importance of maintaining peace among people, so that one person will not say to another: My father, i.e., progenitor, is greater than your father. And it was also so that the heretics who believe in multiple gods will not say: There are many authorities in Heaven, and each created a different person. And this serves to tell of the greatness of the Holy One, Blessed be He, as when a person stamps several coins with one seal, they are all similar to each other. But the supreme King of kings, the Holy One, Blessed be He, stamped all people with the seal of Adam the first man, as all of them are his offspring, and not one of them is similar to another. Therefore, since all humanity descends from one person, each and every person is obligated to say: The world was created for me, as one person can be the source of all humanity, and recognize the significance of his actions. The court says to the witnesses: And perhaps you will say: Why would we want this trouble? Perhaps it would be better not to testify at all. But be aware, as is it not already stated: “And he being a witness, whether he has seen or known, if he does not utter it, then he shall bear his iniquity” (Leviticus 5:1)? It is a transgression not to testify when one can do so. And perhaps you will say: Why would we want to be responsible for the blood of this person? But be aware, as is it not already stated: “When the wicked perish, there is song” (Proverbs 11:10)?
גמרא
סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גוֹרֶן וְכוּ'. מְנָא הָנֵי מִילֵי אָמַר רִבִּי אַחָא בַר חֲנִינָא דְאָמַר קְרָא (שיר השירים ז') שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג וְגוֹ' שָׁרְרֵךְ זוֹ סַנְהֶדְרִין לָמָה נִקְרָא שְׁמָהּ שָׁרְרֵךְ שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּטִיבוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם אַגַּן שֶׁהִיא מְגִינָה עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הַסַּהַר שֶׁהִיא דוֹמֶה לְסַהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֵג שֶׁאִם הוּצְרַךְ אֶחָד מֵהֶם לָצֵאת רוֹאִין אִם יֵשׁ עֶשְׂרִים וּשְׁלשָה כְּנֶגֶד סַנְהֶדְרֵי קְטַנָּה יוֹצֵא וְאִם לָאו אֵינוֹ יוֹצֵא. בִּטְנֵךְ עֲרֵימַת חִטִּים מַה עֲרֵימַת חִטִּים הַכֹּל נֶהֱנִים מִמֶּנָּה אַף סַנְהֶדְרִין הַכֹּל נֶהֱנִין מִטַּעֲמֵיהֶם. סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים שֶׁאֲפִילוּ בַּסוּגָה שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים לֹא יִפְרְצוּ בָהֵן פְּרָצוֹת וְהַיְינוּ דְאָמַר לֵיהּ הַהוּא צְדוֹקִי לְרַב כַּהֲנָא אַמְרִיתוּ נִדָּה שָׁרֵי לְיָיחוּדֵי בַּהֲדֵי גַּבְרָא אֶפְשָׁר אֵשׁ בִּנְעוֹרֶת וְאֵינָהּ מְהַבְהֶבֶת אָמַר לֵיהּ הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלֵינוּ סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים שֶׁאֲפִילוּ בְּסוּגָה בַשּׁוֹשַׁנִּים לֹא יִפְרְצוּ בָהֵן פְּרָצוֹת. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מֵהָכָא (שם ו') כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ אֲפִילוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵאִים מִצְוֹת כָּרִמּוֹן. רִבִּי זֵירָא אָמַר מֵהָכָא (בראשית כ''ז) וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו אַל תִּקְרֵי בְגָדָיו אֶלָּא בוֹגְדָיו. הִנְהוּ בִרְיוֹנֵי דַהֲווּ בִּשְׁבִיבוּתֵיהּ דְּרִבִּי זֵירָא דַהֲוָה מְקָרֵב לְהוּ כִּי הֵיכִי דְנֶהֶדְרוּ לְהוּ בְתִיּוּבְתָא וַהֲווּ קַפְּדֵי רַבָּנָן כִּי נַח נַפְשֵׁיהּ דְרִבִּי זֵירָא אַמְרֵי עַד הָאִידְנָא הֲוָה קָטִין חֲרִיכָא שַׁקֵּי דַהֲוָה בָּעֵי עֲלָן רַחֲמֵי הַשְׁתָּא מָאן בָעֵי עֲלָן רַחֲמֵי הִרְהוּר בְּלִיבַּיְיהוּ וְעָבְדוּ תְּשׁוּבָה:
GEMARA: The mishna teaches that the Sanhedrin would sit in a semicircle. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Aḥa bar Ḥanina says: As the verse states: “Your navel is like a round goblet, let no mingled wine be wanting; your belly is like a heap of wheat set about with lilies” (Song of Songs 7:3).
This verse is interpreted as referring to the members of the Sanhedrin, who sit in a semicircle. “Your navel”; this is an allusion to the Sanhedrin. And why is it called by way of allusion “your navel”? It is because it sits in the navel of the world, in the Temple. “Goblet [aggan]”; this teaches that the Sanhedrin protects [meginna] the entire world with its merit. “Round [hassahar]”; this teaches that the Sanhedrin is similar to the moon [sahar]. The court sits in a semicircle, like the shape of the moon.
“Let no mingled wine be wanting”; this compares the Sanhedrin to wine mixed with water, which typically involved mixing two parts water with one part wine. This teaches that if one member of the Great Sanhedrin needed to leave, they see: If there are still present in the Chamber of Hewn Stone twenty-three members, i.e., a third of the judges, corresponding to the number of a lesser Sanhedrin, he may leave, but if not, he may not leave.
The phrase “your belly is like a heap of wheat” teaches that just as with regard to a heap of wheat, all derive benefit from it, so too, with regard to the Sanhedrin, all derive benefit from their explanations of the Torah. The phrase “set about with lilies” is said in praise of the Jewish people, as they do not breach even a fence made of lilies, since the Jewish people observe both Torah law as well as rabbinic ordinances and decrees.
And this is like an incident involving Rav Kahana, as a certain heretic said to Rav Kahana: You say that it is permitted for a menstruating woman to seclude herself with a man, i.e., her husband. Is it possible to set fire to chips of kindling and not have them blaze and burn? How can the couple be relied upon not to engage in sexual intercourse? Rav Kahana said to him: The Torah testifies concerning us that we are “set about with lilies,” as the Jewish people do not breach even a fence made of lilies.
Reish Lakish says that the source to rely on them not to transgress is from here: “Your temples [rakkatekh] are like a pomegranate split open” (Song of Songs 6:7), which teaches that even the empty people [reikanin] among you are as full of mitzvot as the pomegranate is full of seeds. Rabbi Zeira says that the source is from here: The verse states concerning the occasion when Isaac blessed Jacob: “And he smelled the smell of his garments, and blessed him, and said: See, the smell of my son is as the smell of a field that the Lord has blessed” (Genesis 27:27). Do not read “his garments [begadav]”; rather, read: His traitors [bogedav], meaning that even traitors and sinners among the Jewish people have qualities “as the smell of a field that the Lord has blessed.”
The Gemara relates: There were certain hooligans [biryonei] who were living in the neighborhood of Rabbi Zeira. He brought them close, i.e., treated them with friendship, in order to cause them to repent of their sins, but the other Sages disapproved of his actions. When Rabbi Zeira died, those hooligans said: Until now, there was the short one with singed legs, i.e., Rabbi Zeira, who would pray for compassion for us. Who will pray for compassion for us now? They thought about this in their hearts and repented. Ultimately, Rabbi Zeira’s actions were proven correct, as they repented.
זוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח (תהלים כ''ה) לְדָוִד אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָׂא אֱלֹהַי בְךָ בָטַחְתִּי וְגוֹמֵר. מָאי קָא חָמָא דָוִד לְסַדְּרָא הָאי שְׁבָחָא הָכִי. וְכֻלְהוּ שְׁבָחֵי דְאִינוּן בְּאַלְפָא בֵיתָא כֻלְּהוּ שְׁלִימִין וְהָאי חַסְרָא דְלָא אִית בֵּיהּ ו' וַאֲמָאי סִדּוּרָא דָא לְמִנְפַּל עַל אַנְפִּין. אֶלָּא (תָא חֲזֵי) רָזָא עִלָּאָה הוּא גָנִיז בֵּין חַבְרַיָּיא. בְשַׁעְתָּא דְלֵילְיָא עָאל (וְשַׁלְטָא). אִילָנָא תַתָּאָה דְתַלְיָיא בֵיהּ מוֹתָא פָרִישׂ עַנְפּוֹי וּמִכְסְיָיא לְכֹלָא. וְעַל דָּא אִתְחֲשָׁךְ. וְכָל בְּנֵי עַלְמָא טַעֲמִין טַעֲמָא דְמוֹתָא. וְאַקְדִּים בַּר נָשׁ וְיָהִיב לֵיהּ פִּקְדוֹנָא דְנַפְשֵׁיהּ וְאַפְקְדֵיה בִּידֵיהּ בְּפִקְדוֹנָא. וּבְגִין דְנָטִיל לוֹן בְּפִקְדוֹנָא תָב פִּקְדוֹנָא לְמָארֵיהּ בְּשַׁעְתָּא דְאָתֵי צַפְרָא. כַּד אָתֵי צַפְרָא וְתָב לְגַבֵּיהּ פִקְדוֹנֵיהּ בָּעֵי לְבָרְכָא לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא דְאִיהוּ מְהֵימְנָא עִלָּאָה. לְבָתָר דְקָם עָאל לְבֵי כְנִישְׁתָּא מִעְטַר בְּטוֹטְפֵי. אִתְכְּסֵי בְכִיסוּיָיא דְצִיצִית. עָאל וּמַדְכֵּי גַרְמֵיה בְּקוּרְבְּנִין בְּקַדְמִיתָא. לְבָתָר קַבִּיל עָלֵיהּ עוֹל מַלְכוּתָא בְסִדּוּרָא דִּשְׁבָחֵי דְדָוִד דְּאִינוּן סִדּוּרָא דְעוֹל מַלְכוּתָא. וּבְסִדּוּרָא דִשְׁבָחָא דָא אַשְׁרֵי עָלֵיהּ הַהוּא עוֹל. לְבָתָר סִדּוּרָא דִצְלוֹתָא דִמְיוֹשֵׁב וּצְלוֹתָא דִמְעוֹמֵד לְקַשְּׁרָא לוֹן כַּחֲדָא. תָּא חֲזֵי רָזָא דְמִלָּה אַף עַל גַּב דִּצְלוֹתָא תַלְיָיא בְמִלּוּלָא וְדִבּוּרָא דְפוּמָא. כֹלָא תַלְיָיא בְעִקָּרָא דְעוֹבָדָא בְקַדְמִיתָא וּלְבָתָר בְּדִבּוּרָא וּבְמִלּוּלָא דְפוּמָא. מָאן עוֹבָדָא. אֶלָּא הַהוּא דְעוֹבָדָא דְעָבִיד בַּר נָשׁ בְקַדְמִיתָא כְּגוֹוָנָא דִצְלוֹתָא הוּא וְלֹא יִצְלֵי בַר נָשׁ צְלוֹתָא עַד דְיִתְחֲזֵי עוֹבָדָא בְקַדְמִיתָא כְגוֹוָנָא דִצְלוֹתָא. בְקַדְמִיתָא עוֹבָדָא. בְשַׁעְתָּא דְבַר נַשׁ קָאִים. בָעֵי לְדַכְּאָה גַרְמֵיהּ בְּקַדְמִיתָא. לְבָתָר יְקַבֵּל עָלֵיהּ הָאי עוֹל לְפָרְשָׁא עַל רֵישֵׁיהּ פְּרִישׁוּ דְמִצְוָה. לְבָתָר יִתְקְשַׁר קִשּׁוּרָא דִיחוּדָא דְאִינוּן תְּפִלִּין. (מָהוּ תְפִלִּין) תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ וְשֶׁל יָד וּלְאַתְקְנָא לוֹן בְּקִשׁוּרָא חָדָא בִשְׂמָאלָא וְעַל לִבָא כְמָה דְאוֹקִימְנָא (שיר ב') שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וְגוֹמֵר. וּכְתִיב (שם ח') שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ. וְהָא אוֹקִימְנָא. וְדָא הוּא עוֹבָדָא בְקַדְמִיתָא. לְבָתָר בְּשַׁעְתָּא דְבַר נָשׁ עָאל לְבֵי כְנִישְׁתָּא יִדְכֵּי גַרְמֵיהּ בְּקַדְמִיתָא בְּקָרְבְּנִין בְּמִלּוּלָא דְפוּמָא. לְבָתָר יְקַבֵּל עָלֵיהּ הָאי עוֹל מַלְכוּת לְפָרְשָׁא עַל רֵישֵׁיהּ (פְּרִישׁוּ דְמִצְוָה) בְשִׁבְחֵי דְדָוִד מַלְכָּא כְּגוֹוָנָא דְעוֹבָדָא דְפָרִישׂ עַל רֵישֵׁיהּ פְרִישׁוּ דְמִצְוָה. וּלְבָתָר צְלוֹתָא דִמְיוֹשֵׁב לָקֳבֵל תְּפִלָּה שֶׁל יָד לְבָתָר צְלוֹתָא דִמְעוֹמֵד דְּהִיא לָקֳבֵל תְּפִלָּה דְרֵישָׁא וְדָא כְגוֹוָנָא דְדָא. עוֹבָדָא כְגוֹוָנָא דְדִבּוּרָא. וַדַּאי בְעוֹבָדָא וּמִלּוּלָא תַלְיָיא צְלוֹתָא. וְאִי פָגִים עוֹבָדָא מִלּוּלָא לָא אַשְׁכַּח אָתָּר דְּשַׁרְיָיא בֵיהּ וְלָאו אִיהוּ צְלוֹתָא וְאִתְפְּגִים הַהוּא בַר נָשׁ לְעֵילָא וְתַתָּא (וְלֹא עוֹד אֶלָּא) דְבָעֵינָן לְאַחְזָאָה עוֹבָדָא וּלְמַלְּלָא מִלּוּלָא עָלֵיהּ וְדָא הוּא צְלוֹתָא שְׁלִים. וַוי לֵיהּ לְבַר נָשׁ דְּפָגִים צְלוֹתֵיהּ פּוּלְחָנָא דְמָארֵיהּ. עָלֵיהּ כְתִיב (ישעיה א') כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי וְגוֹמֵר. גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ דְהָא בְעוֹבָדָא וּבְמִלּוּלָא תַלְיָיא מִלְתָא:
R. Shimon opened [his exposition of the verse], "Of David. To you, ha-Shem, I lift up my soul. My God, in You I have put my trust..." (Psalm 25:1-2). Why did David see fit to sequence this psalm in this way? For all the other psalms that are alef-betical are complete [ed.: except for Ps 145]. Yet this sequence has no 'vuv' in it. And why this sequence for nefilat apayim? [ed.: Literally 'falling on one's face', the section of the morning Tachanun prayer recited with one's head lowered onto the back of one's non-tefillin hand. Note that Ashkenazim substitute Ps 6 instead of Ps 25.]
Rather, come and see, it is a supernal secret, hidden among the Friends. At the time night enters, the Lower Tree, on which death depends, spreads its branches and covers everthing. By this, it becomes dark. And all the people of the world taste the taste of death. Then a person rouses themself and is given a deposit for their soul, a security deposited into their hand [for the night]. Thus their soul is taken in deposit, which is returned to its owner when the hour of dawn arrives. When dawn arrives, and the deposit is returned to them, it is incumbent to bless the Holy One of Blessing, whose is supernal faith.
After rising from one's sleep, one enters the synagogue, crowns oneself with tefillin, and covers oneself with the covering of the tallis. One enters [into the prayers] and purifies oneself at the start with [reading] the Korbanot [sacrifices]. Afterwards one accepts upon oneself the yoke of Malkhut, by the sequence of David's praises [psalms], which are the sequence of the yoke of Malkhut. And it is the sequence of this psalm [Ps 25] that causes the yoke to descend upon oneself. Afterwards one recites the sequence of seated prayers [Tachanun], and the standing prayer [Amidah], and ties them together as one.
a
רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (תהלים כ''ה) לְדָוִד אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֱלֹקַי בְּךְ בָּטַחְתִּי וְגוֹ'. שׁוֹאֵל, מַה רָאָה דָּוִד לְסַדֵּר שְׁבָח זֶה כָּךְ, שֶׁכָּל הַשְּׁבָחִים שֶׁהֵם בְּסֵדֶר אָלֶף בֵּית כֻּלָּם שְׁלֵמִים, וְזֶה חָסֵר, שֶׁאֵין בּוֹ ו'. וְלָמָּה הוּא סֵדֶר זֶה לִנְפִילַת אַפַּיִם. אֶלָּא רָזָא עִלָּאָה וְכוּ': וּמֵשִׁיב אֶלָּא סוֹד עֶלְיוֹן הוּא, גָּנוּז בֵּין הַחֲבֵרִים. בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָס הַלַּיְלָה, הָאִילָן הַתַּחְתּוֹן שֶׁהַמָּוֶת תָּלוּי בּוֹ, שֶׁהוּא מַלְכוּת מִצַד הַדִּין, פּוֹרֵשׂ עֲנָפָיו וּמְכַסֶּה הַכֹּל. וְעַל כֵּן נַעֲשֶׂה חֹשֶךְ, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם טוֹעֲמִים טַעַם הַמָּוֶת. וְהָאָדָם מַקְדִּים עַצְמוֹ וְנוֹתֵן לוֹ פִּקָּדוֹן נַפְשׁוֹ, וּמַפְקִידָהּ בְּיָדוֹ בְּפִקָּדוֹן לְמֶשֶׁךְ זְמָן הַלַּיְלָה, שֶׁיַּחֲזִירָהּ לְאוֹר הַבֹּקֶר. וּמִשּׁוּם שֶׁלָּקַח הַנֶּפֶשׁ בְּפִקָּדוֹן, חוֹזֵר הַפִּקָּדוֹן לִבְעָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַבֹּקֶר. וּכְשֶׁבָּא הַבֹּקֶר, וְהַפִּקָּדוֹן חָזַר אֵלָיו, צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא הַנֶּאֱמָן הָעֶלְיוֹן. אַחַר שֶׁקָּם מִשְּׁנָתוֹ, נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מְעַטֵּר עַצְמוֹ בִּתְפִלִּין וּמִתְכַּסֶּה בְּכִסּוּי שֶׁל צִיצִית, נִכְנָס וּמְעַטֵּר עַצְמוֹ תְּחִלָּה בְּקָרְבָּנוֹת. אַחַר כָּךְ מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת בְּסֵדֶר הַשְּׁבָחִים שֶׁל דָּוִד, שֶׁהֵם סֵדֶר שֶׁל עוֹל מַלְכוּת, וּבְסֵדֶר שְׁבָחִים זֶה, הוּא מַשְׁרֶה עָלָיו הָעוֹל הַהוּא. אַחַר כָּךְ סֵדֶר תְּפִלָּה דְּמִיּוֹשֵׁב, שֶׁהִיא כְּנֶגֶד הַמַּלְכוּת. וְסֵדֶר תְּפִלָּה דְּמֵעוֹמֵד, שֶׁהִיא כְּנֶגֶד ז''א, לְקַשֵּׁר אוֹתָם, ז''א וּמַלְכוּת, בְּיַחַד. בֹּא וּרְאֵה, סוֹד הַדָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּפִלָּה תְּלוּיָה בְּמַאֲמָר, וּבְדִבּוּר הַפֶּה, הַכֹּל תָּלוּי בְּעִקָּר בַּתְּחִלָּה בַּמַּעֲשֵׂה, וְאַחַר כָּךְ בַּאֲמִירָה, וּבְדִבּוּר הַפֶּה. מַהוּ הַמַּעֲשֶׂה אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם תְּחִלָּה, הוּא כְּעֵין הַתְּפִלָּה, וְלֹא יִתְפַּלֵּל הָאָדָם תְּפִלָּה, עַד שֶׁיַּרְאֶה מַעֲשֵׂה תְּחִלָּה כְּעֵין הַתְּפִלָּה. הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבִּתְחִלָּה, הוּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם קָם מִשְּׁנָתוֹ, צָרִיךְ לְטַהֵר עַצְמוֹ תְּחִלָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה צְרָכָיו, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו הָעוֹל הַזֶּה, לִפְרוֹשׂ עַל רֹאשׁוֹ פְּרִיסָה שֶׁל מִצְוָה. אַחַר כָּךְ יִקְשׁוֹר קֶשֶׁר הַיִּחוּד, שֶׁהֵם תְּפִלִּין תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ וּתְפִלָּה שֶׁל יָד, וּלְתַקֵּן אוֹתָם בְּקֶשֶׁר אֶחָד, בִּשְׂמֹאל, וְעַל הַלֵּב. כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ, (שיר השירים ב') שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי. וְכָתוּב, (שיר השירים ח') שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךְ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךְ, דְּהַיְנוּ תְּפִלָּה שֶׁל יָד, שׁה''ס הַמַּלְכוּת שֶׁנִּתְּנָה עַל הַזְּרוֹעַ כְּנֶגֶד הַלֵּב. וּכְבָר הֶעֱמַדְנוּ. וְזֶה הוּא הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בַּתְּחִלָּה. אַחַר כָּךְ, בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת יְטַהֵר עַצְמוֹ תְּחִלָּה בְּקָרְבָּנוֹת, בְּדִבּוּר הַפֶּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיֹּאמַר פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת. וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת לִפְרוֹס עַל רֹאשׁוֹ, בַּשְּׁבָחִים שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, כְּעֵין הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַפּוֹרֵס עַל רֹאשׁוֹ פְּרִיסָה שֶׁל מִצְוָה, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד מַעֲשֵׂה הַצִיצִית וְאַחַר כָּךְ תְּפִלָּה דִּמְעוּמָד, שֶׁהִיא סוֹד ז''א, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְזֶה כְּנֶגֶד זֶה, הַמַּעֲשֶׂה צָרִיךְ לִהְיוֹת כְּעֵין הַדִּבּוּר, כִּי וַדַּאי בְּמַעֲשֵׂה וְדִבּוּר תְּלוּיָה הַתְּפִלָּה. וְאִם פּוֹגֵם הַמַּעֲשֶׂה, אֵין הַדִּבּוּר מוֹצֵא מָקוֹם לִשְׁרוֹת עָלָיו, וְהִיא אֵינָהּ תְּפִלָּה, וְהָאָדָם הַהוּא נִפְגָם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. כִּי צְרִיכִים לְהַרְאוֹת מַעֲשֵׂה וּלְדַבֵּר עָלָיו דִּבּוּר, וְזוֹ הִיא תְּפִלָּה שְׁלֵמָה. אוֹי לָאָדָם שֶׁפּוֹגֵם תְּפִלָּתוֹ, עֲבוֹדַת אֲדוֹנוֹ, עָלָיו כָּתוּב, (ישעיה א') כִּי תָבוֹאוּ לִרְאוֹת פָּנַי וְגוֹ', גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִי שׁוֹמֵעַ. כִּי בְּמַעֲשֵׂה וּבְדִבּוּר תָּלוּי הַדָּבָר.
הלכה פסוקה
א. אֵין הַמִּתְפַּלֵּל מַפְסִיק תְּפִלָּתוֹ אֶלָא מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת בִּלְבָד. וַאֲפִלּוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנוּ. אֲבָל פּוֹסֵק הוּא לְמֶלֶךְ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ, הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְרָאָה מֶלֶךְ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ אַנָּס בָּא כְּנֶגְדּוֹ יְקַצֵר וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל יַפְסִיק וְכֵן אִם רָאָה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בָּאִים כְּנֶגְדוֹ אִם הִגִּיעוּ אֵלָיו וְהָיָה דַרְכָּן בְּאוֹתָן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֵן מְמִיתִין פּוֹסֵק וּבוֹרֵחַ וְאִם לֹא הָיָה דַרְכָּן לְהָמִית אֵינוֹ פּוֹסֵק:
ב. נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים חַיָּיבִים בִּתְפִלָּה וְכָל אִישׁ שֶׁפָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע פָּטוּר מִן הַתְּפִלָּה וְכָל הַמְלַוִּין אֶת הַמֵּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְמִטָּה צוֹרֶךְ בָּהֵן פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה:
A person who is praying must not break off his prayer, except only if he is in mortal danger. Even when a king who is an Israelite greets him, he must not return the greeting. But if the king is an idolater, he stops, lest the king puts him to death. If, while standing and praying, he sees a king who is an idolater or a man of violence coming towards him, he should shorten the prayer. If unable to do so, he should stop praying. So too, if he sees snakes and scorpions, whose sting in that locality is deadly, moving in his direction, he stops his prayers as soon as they get near him and escapes. But if their sting is not deadly, he does not intermit his prayers.
Women, slaves and children are under an obligation to recite the prayers. Every person exempt from reading the Shema is exempt from reciting the prayers. All those who follow a funeral, although they are not needed to carry the bier, are, for the time being, exempt from reading the prayers.
מוסר
יַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו לְמַעַן יִתְכַפְרוּ פְּשָׁעָיו שֶׁנֶאֱמַר (מיכה ז) מִי אֵל כָּמוֹךָ נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע. וְכָל הַנִּבְזֶה בְּעֵינֵי אָדָם שֶׁלֹּא מֵחֲמַת מַעֲשִׂים רָעִים עָתִיד שֶׁיִּתְעַלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נב) הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִי יָרוּם וְנִשָׂא וְגָבַהּ מְאֹד וְכוּ' וּמִי הוּא אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב עָלָיו בְּמִקְרָא שֶׁלְּאַחֲרָיו (שם נג) נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים. אָמַר רַב מְתִיבְתָּא הָאי מָאן דְּאִיהוּ זְעֵיר אִיהוּ רַב וּמָאן דְּאִיהוּ רַב אִיהוּ זְעֵיר תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב הָאָדָם הַנִּבְזֶה וְהַנִּמְאָס אֵיךְ הוּא מִתְגָּאֶה הַאִם הוּא בַרְזֶל וְכִי בְּשָׂרוֹ נְחוּשָׁה הֲלֹא בָשָׂר רִמָּה וְתוֹלֵעָה גַּם בְּחַיָיו הַכִּנִים אֲשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ וּבִבְשָׂרוֹ וְאֵיךְ יִתְגָּאֶה לִבּוֹ לָכֵן טוֹב לוֹ לְהַשְׁפִּיל אֶת גַּאֲוָתוֹ וְאֶת רוּם עֵינָיו אִם נִצְחוֹ מוּטָב וְאִם לָא יִזְכּוֹר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה: