תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
א (כב) לִבְנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם פְּקֻדָ֗יו בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כׇּל־זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃
לִבְנֵי שִׁמְעוֹן תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן מִנְיָנוֹהִי בְּמִנְיַן שְׁמָהָן לְגֻלְגְּלַתְהוֹן כָּל דְּכוּרָא מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָּא כֹּל נָפֵק חֵילָא:
(כג) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה שִׁמְע֑וֹן תִּשְׁעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ {פ}
מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָא דְשִׁמְעוֹן חַמְשִׁין וְתִשְׁעָה אַלְפִין וּתְלַת מְאָה:
(כד) לִבְנֵ֣י גָ֔ד תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃
לִבְנֵי גָד תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָּא כֹּל נָפֵק חֵילָא:
(כה) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה גָ֑ד חֲמִשָּׁ֤ה וְאַרְבָּעִים֙ אֶ֔לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃ {פ}
מִנְיָנֵיהוֹן לְשִׁבְטָא דְגָד אַרְבְּעִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין וְשִׁית מְאָה וְחַמְשִׁין
(כו) לִבְנֵ֣י יְהוּדָ֔ה תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃
לִבְנֵי יְהוּדָה תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָּא כֹּל נָפֵק חֵילָא:
1 (22) Of the children of Shim῾on, their generations, after their families, by the house of their fathers, those that were numbered of them, according to the number of names, by their polls, every male from twenty years old and upward, all that were able to go forth to war;
(23) those that were numbered of them, of the tribe of Shim῾on, were fifty nine thousand, three hundred.
(24) Of the children of Gad, their generations, after their families, by the house of their fathers, according to the number of names, from twenty years old and upward, all that were able to go forth to war;
(25) those that were numbered of them, of the tribe of Gad, were forty five thousand, six hundred and fifty.
(26) Of the children of Yehuda, their generations, after their families, by the house of their fathers, according to the number of the names, from twenty years old and upward, all that were able to go forth to war;
נביאים
ב (כב) וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְהֹוָֽה׃ {פ}
וֶאֱקַיְמִנְכוֹן קֳדָמַי בְּהֵימָנוּתָא וְתִידְעוּן לְמִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ:
(כג) וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה אֶעֱנֶ֖ה אֶת־הַשָּׁמָ֑יִם וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃
וִיהֵי בְעִדָנָא הַהִיא אֲקַבֵּיל צְלוֹתְכוֹן אֲמַר יְיָ אַפְקִיד יַת שְׁמַיָא וְאִינוּן יַחְתוּן מִטְרָא עַל אַרְעָא:
(כד) וְהָאָ֣רֶץ תַּעֲנֶ֔ה אֶת־הַדָּגָ֖ן וְאֶת־הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת־יִזְרְעֶֽאל׃
וְאַרְעָא תַרְבֵּי עִבּוּרָא וְחַמְרָא וּמִשְׁחָא וְאִינוּן יְסַפְּקוּן לְגַלְוַת עַמִי:
(כה) וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא־עַמִּי֙ עַמִּי־אַ֔תָּה וְה֖וּא יֹאמַ֥ר אֱלֹהָֽי׃ {פ}
וַאֲקַיְמִנְכוֹן קֳדָמַי בְּאַרְעָא בֵּית שְׁכִנְתִּי וַאֲרַחֵים עֲלֵיהוֹן דְלָא רְחִימִין בְּעוֹבָדֵיהוֹן וְאֵימַר לִדְהֲוֵיתִי אֲמַר לְהוֹן לָא עַמִי בְּרַם עַמִי אַתּוּן וְהוּא יֵימַר אֱלָהָי:
ג (א) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י ע֚וֹד לֵ֣ךְ אֱֽהַב־אִשָּׁ֔ה אֲהֻ֥בַת רֵ֖עַ וּמְנָאָ֑פֶת כְּאַהֲבַ֤ת יְהֹוָה֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהֵ֗ם פֹּנִים֙ אֶל־אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְאֹהֲבֵ֖י אֲשִׁישֵׁ֥י עֲנָבִֽים׃
וַאֲמַר יְיָ לִי עוֹד אֱזֵיל אִתְנַבֵּי נְבוּאָה עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל דְאִינוּן דָמָן לְאִתְּתָא דִרְחִימָא עַל בַּעֲלָהּ וּמְזַנְיָא עֲלוֹהִי וְכָל כְּדֵין רָחֵים לָהּ וְלָא צָבֵי לְמִפְטְרָהּ כֵּן רְחִימַת יְיָ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִינוּן מִתְפְּנָן בָּתַר טַעֲוַת עַמְמַיָא בְּרַם אִם יְתוּבוּן יִשְׁתְּבֵיק לְהוֹן וִיהוֹן דָמָן לִגְבַר דְאִשְׁתְּלֵי וַאֲמַר מִלָא בְּחַבְרֵיהּ:
2 (22) And I will betroth thee to me in faithfulness: and thou shalt know the Lord.
(23) And it shall come to pass on that day, that I will respond, says the Lord; I will answer the heavens, and they shall answer the earth;
(24) and the earth shall answer the corn, and the wine, and the oil; and they shall answer Yizre᾽el.
(25) And I will sow her to me in the earth; and I will have mercy upon her that had not obtained mercy; and I will say to them that were not my people. Thou art my people; and they shall say, Thou art my
God.
3 (1) Then the Lord said to me, Go yet, love a women who is beloved by a paramour, and an adulteress, according to the love of the Lord towards the children of Yisra᾽el, who look to other gods, and love cakes of raisins.
כתובים
ל (כט) שְׁלֹשָׁ֣ה הֵ֭מָּה מֵיטִ֣יבֵי צָ֑עַד וְ֝אַרְבָּעָ֗ה מֵיטִ֥בֵי לָֽכֶת׃
תְּלָתָא אִנוּן דְשַׁפִּירָן הֲלִיכָתְהוֹן וְאַרְבְּעָא דְשַׁפִּיר מְהַלְכִין:
(ל) לַ֭יִשׁ גִּבּ֣וֹר בַּבְּהֵמָ֑ה וְלֹא־יָ֝שׁ֗וּב מִפְּנֵי־כֹֽל׃
אַרְיָא גִבָּר בִּבְעִירָא וְלָא הֲפִיךְ מִן כָּל מִדָעַם:
(לא) זַרְזִ֣יר מׇתְנַ֣יִם אוֹ־תָ֑יִשׁ וּ֝מֶ֗לֶךְ אַלְק֥וּם עִמּֽוֹ׃
וְאַכָּכָא דְמִזְדַרֵז בֵּינָת תַּרְנְגוֹלֵי וּתְיָשָׁא דְאָזֵל בֵּית גִיוֹרָא וּמַלְכָּא דְקָאֵם וּמְמַלֵל בֵּית עַמְמֵיהּ:
(לב) אִם־נָבַ֥לְתָּ בְהִתְנַשֵּׂ֑א וְאִם־זַ֝מּ֗וֹתָ יָ֣ד לְפֶֽה׃
לָא תִתְרוֹרָם דְלָא תִטַפֵּשׁ וְלָא תוֹשִׁיט אַיְדָךְ לְפוּמָךְ:
(לג) כִּ֤י מִ֪יץ חָלָ֡ב י֘וֹצִ֤יא חֶמְאָ֗ה וּֽמִיץ־אַ֭ף י֣וֹצִיא דָ֑ם וּמִ֥יץ אַ֝פַּ֗יִם י֣וֹצִיא רִֽיב׃ {פ}
דְמַן דְמָיְצָא חֲלָבָא נַפְקָא חֶמְאָתָא וּמִן כִּבוּשָׁא דְרוּגְזָא נִפּוּק דְמָא וּמִן חַרְיָנָא דְאַפֵּי נִפּוּק דִינָא:
30 (29) There are three things which are stately in their tread; four are comely in their stride:
(30) a lion which is strongest among beasts, and does not turn away for anyone;
(31) a greyhound; a he goat also; and a king, against whom there is no rising up.
(32) If thou hast done foolishly in lifting thyself up, or if thou hast thought evil, lay thy hand upon thy mouth.
(33) Surely the wringing of milk brings forth curd, and the wringing of the nose brings forth blood: so the forcing of wrath brings forth strife.
משנה
א. גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין וּבְמֻקְדָּשִׁים. וְנוֹהֵג בִּבְהֵמָה וּבְחַיָּה, בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְׂמֹאל. וְאֵינוֹ נוֹהֵג בְּעוֹף, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כָף. וְנוֹהֵג בְּשָׁלִיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ נוֹהֵג בְּשָׁלִיל. וְחֶלְבּוֹ מֻתָּר. וְאֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב:
ב. שׁוֹלֵחַ אָדָם יָרֵךְ לְנָכְרִי שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה בְתוֹכָהּ, מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִכָּר. הַנּוֹטֵל גִּיד הַנָּשֶׁה, צָרִיךְ שֶׁיִּטֹּל אֶת כֻּלּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת נְטִילָה:
ג. הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה כַזַּיִת, סוֹפֵג אַרְבָּעִים. אֲכָלוֹ וְאֵין בּוֹ כַזַּיִת, חַיָּב. אָכַל מִזֶּה כַזַּיִת וּמִזֶּה כַזַּיִת, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים:
ד. יָרֵךְ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה, אִם יֶשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ. כְּבָשָׂר בְּלָפֶת:
ה. גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עִם הַגִּידִים, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירוֹ, בְּנוֹתֵן טַעַם, וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרִין. וְהָרֹטֶב, בְּנוֹתֵן טָעַם. וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה, וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל דָּג טָמֵא, שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירָן, בְּנוֹתֵן טַעַם. וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת. וְהָרֹטֶב, בְּנוֹתֵן טָעַם:
ו. נוֹהֵג בִּטְהוֹרָה, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּטְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בִּטְמֵאָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה, וַעֲדַיִן בְּהֵמָה טְמֵאָה מֻתֶּרֶת לָהֶן. אָמְרוּ לוֹ, בְּסִינַי נֶאֱמַר, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ:
1. The prohibition of eating the sciatic nerve applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, in the presence of, i.e., the time of, the Temple and not in the presence of the Temple, and with regard to non-sacred animals and with regard to sacrificial animals. And it applies to domesticated animals and to undomesticated animals, to the thigh of the right leg and to the thigh of the left leg. But it does not apply to a bird, due to the fact that the verse makes reference to the sciatic nerve as being “upon the spoon of the thigh” (Genesis 32:33), and a bird has no spoon of the thigh. And the prohibition applies to a late-term animal fetus [shalil] in the womb. Rabbi Yehuda says: It does not apply to a fetus; and similarly, its fat is permitted. And butchers are not deemed credible to say that the sciatic nerve was removed; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: They are deemed credible about the sciatic nerve and about the forbidden fat.
2. Although it is prohibited for Jews to eat the sciatic nerve, a Jewish person may send the thigh of an animal to a gentile with the sciatic nerve in it, without concern that the gentile will then sell the thigh to a Jew and the Jew will eat the sciatic nerve. This leniency is due to the fact that the place of the sciatic nerve is conspicuous in the thigh. One who removes the sciatic nerve must scrape away the flesh in the area surrounding the nerve to ensure that he will remove all of it. Rabbi Yehuda says: Scraping is not required; it is sufficient to excise it from the area above the rounded protrusion in order to thereby fulfill the mitzva of removal of the sciatic nerve.
3. One who eats an olive-bulk of the sciatic nerve incurs forty lashes. If one eats an entire sciatic nerve and it does not constitute an olive-bulk, he is nevertheless liable to receive lashes, because a complete sciatic nerve is a complete entity. If one ate an olive-bulk from this sciatic nerve in the right leg, and an olive-bulk from that sciatic nerve in the left leg, he incurs [sofeg] eighty lashes. Rabbi Yehuda says: He incurs only forty lashes, for eating the olive-bulk from the right leg, and he is exempt for eating the olive-bulk from the left leg.
4. In the case of a thigh that was cooked with the sciatic nerve in it, if there is enough of the sciatic nerve in it to impart its flavor to the thigh, the entire thigh is forbidden for consumption. How does one measure whether there is enough sciatic nerve to impart flavor to the meat of the entire thigh? One relates to it as though the sciatic nerve were meat imparting flavor to a turnip. If meat the volume of the sciatic nerve would impart flavor to a turnip the volume of the thigh when they were cooked together, then the entire thigh is forbidden.
5. With regard to a sciatic nerve that was cooked with other sinews, when one identifies the sciatic nerve and removes it, the other sinews are forbidden if the sciatic nerve was large enough to impart flavor. And if he does not identify it, all the sinews are forbidden because each one could be the sciatic nerve; but the broth is forbidden only if the sciatic nerve imparts flavor to the broth. And similarly, in the case of a piece of an animal carcass or a piece of non-kosher fish that was cooked with similar pieces of kosher meat or fish, when one identifies the forbidden piece and removes it, the rest of the meat or fish is forbidden only if the forbidden piece was large enough to impart flavor to the entire mixture. And if he does not identify and remove the forbidden piece, all the pieces are forbidden, due to the possibility that each piece one selects might be the forbidden piece; but the broth is forbidden only if the forbidden piece imparts flavor to the broth.
6. The prohibition of eating the sciatic nerve applies to a kosher animal and does not apply to a non-kosher animal. Rabbi Yehuda says: It applies even to a non-kosher animal. Rabbi Yehuda said in explanation: Wasn’t the sciatic nerve forbidden for the children of Jacob, as it is written: “Therefore the children of Israel eat not the sciatic nerve” (Genesis 32:33), yet the meat of a non-kosher animal was still permitted to them? Since the sciatic nerve of non-kosher animals became forbidden at that time, it remains forbidden now. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: The prohibition was stated in Sinai, but it was written in its place, in the battle of Jacob and the angel despite the fact that the prohibition did not take effect then.
גמרא
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לָמָה נִקְרָא שְׁמוֹ גִיד הַנָּשֶׁה שֶׁנָּשָּׁה מִמְּקוֹמוֹ וְעָלָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה נא) נָשְׁתָה גְבוּרָתָם הָיוּ לְנָשִׁים אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַר חֲנִינָא מָאי דִּכְתִיב (ישעי' ט') דָּבָר שָׁלַח ה' בְּיַעֲקֹב וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל. דָּבָר שָׁלַח בְּיַעֲקֹב זֶה גִיד הַנָּשֶׁה וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁפָּשַׁט אִיסוּרוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַר חֲנִינָא מָאי דִּכְתִיב (בראשית מג) וּטְבוֹחַ טֶבַח וְהָכֵן פְּרַע לָהֶן בֵּית הַשְּׁחִיטָה וְהָכֵן טוֹל גִיד הַנָּשֶׁה בִּפְנֵיהֶם כְּמָאן דְּאָמַר גִּיד הַנָּשֶׁה נֶאֱסַר לִבְנֵי נֹחַ. (שם לב) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר שֶׁנִּשְׁתַּיֵיר עַל פָּכִין קְטַנִּים מִכָּאן לַצַדִּיקִים שֶׁחָבִיב עֲלֵיהֶם מָמוֹנָם יוֹתֵר מִגּוּפָם וְכָל כַּךְ לָמָה לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן בְּגָזֵל. (שם) וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. אָמַר רִבִּי יִצְחָק מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁלֹּא יֵצֵא יְחִידִי בַלַּיְלָה. רִבִּי אַבָּא בַר כַּהֲנָא אָמַר מֵהָכָא (רות ג) הִנֵּה הוּא זוֹרֶה אֶת גּוֹרֶן הַשְׂעוֹרִים. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר מֵהָכָא (בראשית כב) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וְגוֹמֵר. וְרַבָּנָן אַמְרֵי מֵהָכָא (שם לז) לֶךָ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם וְגוֹמֵר. רַב אָמַר מֵהָכָא (שם לב) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ אָמַר רִבִּי עֲקִיבָא שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּאִיטְלִיז שֶׁל אִימְאוּם שֶׁהָלְכוּ לִיקַח בְּהֵמָה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּתִיב וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְכִי שֶׁמֶשׁ לוֹ לְבַד זָרְחָה וַהֲלֹא לְכָל הָעוֹלָם זָרְחָה אָמַר רִבִּי יִצְחָק שֶׁמֶשׁ הַבָּאָה בַעֲבוּרוֹ זָרְחָה בַעֲבוּרוֹ דִּכְתִיב (שם כח) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה וּכְתִיב (שם) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם כִּי מָטָא לְחָרָן אָמַר אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְלוּ אֲבוֹתַי וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי כַּד יָהִיב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר קָפְצָה לֵיהּ אַרְעָא מִיַּד וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם כַּדְצָלֵי בָּעֵי לְמֶהֱדַר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה מִיַּד בָּא הַשֶּׁמֶשׁ:
§ The Gemara cites another statement of Rabbi Yehoshua ben Levi concerning the sciatic nerve: And Rabbi Yehoshua ben Levi says: Why is its name called sciatic nerve [gid hanashe]? It is because the sciatic nerve left [nasha] its place and rose. And similarly the verse says: “The mighty men of Babylon have ceased to fight, they remain in their strongholds; their might has left [nashata], they are become as women” (Jeremiah 51:30).
The Gemara continues with other expositions pertaining to the sciatic nerve. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “The Lord sent a word to Jacob, and it has fallen upon Israel” (Isaiah 9:7)? “He sent a word to Jacob”; this is a reference to the sciatic nerve. “And it has fallen upon Israel”; this teaches that its prohibition has been extended to the entire Jewish people.
And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, also said: What is the meaning of that which is written: “And when Joseph saw Benjamin with them, he said to the steward of his house: Bring the men into the house, and slaughter the animals, and prepare the meat; for the men shall dine with me at noon” (Genesis 43:16)? Joseph commanded his steward: Expose the place of the slaughter on the neck of the animal to them so that the brothers will know that it is being slaughtered correctly. “And prepare” teaches that Joseph instructed the steward to remove the sciatic nerve in their presence so that the brothers would know that it had been fully removed. The Gemara comments that this opinion is according to the one who said that the sciatic nerve was forbidden to the children of Jacob even before the Torah was given, when they still had the status of descendants of Noah.
The Gemara returns to the verse of Jacob wrestling with the angel. The verse states: “And Jacob was left alone; and a man wrestled with him until the breaking of the day” (Genesis 32:25). Rabbi Elazar says: The reason Jacob remained alone was that he remained to collect some small pitchers that had been left behind. From here it is derived that the possessions of the righteous are dearer to them than their bodies. And why do they care so much about their possessions? It is because they do not stretch out their hands to partake of stolen property.
The verse states: “And a man wrestled with him until the breaking of the day.” Rabbi Yitzḥak says: From here it is derived that a Torah scholar should not go out of his house alone at night, as Jacob went out alone at night and was injured. Rabbi Abba bar Kahana said that the source for this instruction is from here:
“And now is there not Boaz our kinsman, whose maidens you were with? Behold, he winnows barley tonight in the threshing floor…and it shall be, when he lies down, that you shall mark the place where he shall lie” (Ruth 3:2–3). This teaches that the reason Boaz did not return home from the threshing floor was that a Torah scholar should not go out alone at night.
Rabbi Abbahu said that the source is from here: “And Abraham rose early in the morning, and saddled his donkey, and took two of his young men with him and Isaac his son; and he split the wood for the burnt offering, and rose up, and went to the place that God had told him” (Genesis 22:3). The fact that Abraham waited until morning and did not set off at night, even though others were traveling with him, indicates that a Torah scholar should not go out at night at all, and certainly not alone.
And the Rabbis say that the source is from here, the verse that describes when Jacob sent Joseph to his brothers: “And he said to him: Go now, see whether it is well with you brothers and well with the flock; and bring me back word. So he sent him out of the valley of Hebron, and he came to Shechem” (Genesis 37:14). The verse indicates that Jacob sent Joseph at a time when he could see his brothers, i.e., during the day. This shows that a Torah scholar should not go out alone at night.
Rav said that the source is from here: “And the sun rose for him as he passed over Peniel, and he limped upon his thigh” (Genesis 32:32). This indicates that Jacob remained where he was all night and left in the morning, because a Torah scholar should not go out alone at night.
The Gemara cites an incident involving the final verse cited above. Rabbi Akiva says: I asked the following question of Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua in the meat market [be’itliz] of the town Emmaus, where they went to purchase an animal for the wedding feast of Rabban Gamliel’s son: It is written in the verse: “And the sun shone for him when he passed Peniel, and he limped upon his thigh” (Genesis 32:32). But did the sun shine only for him? Didn’t it shine for the entire world?
Rabbi Yitzḥak says: The verse means that the sun, which set early exclusively for him, also shone early exclusively for him in order to rectify the disparity created by the premature sunset. The Gemara explains when the sun set early for him: As it is written: “And Jacob went out from Beersheba and went toward Haran” (Genesis 28:10). And it is written thereafter: “And he encountered the place, and he slept there, because the sun had set” (Genesis 28:11). When Jacob arrived at Haran, he said: Is it possible that I passed a place where my fathers prayed and I did not pray there? When he set his mind to return, the land contracted for him. Immediately the verse states: “And he encountered the place,” indicating that he arrived there miraculously.
When he had finished praying and he wanted to return to Haran, the Holy One, Blessed be He, said: This righteous man came to my lodging place and he will depart without remaining overnight? Immediately, the sun set before its proper time so that Jacob would stay overnight in that place.
זוהר
תָּא חֲזֵי כֵיוָן דְּבַר נָשׁ עָבִיד צְלוֹתָא כְגוֹוָנָא דָא בְעוֹבָדָא וּבְמִלוּלָא וְקָשִׁיר קִשׁוּרָא דְיִיחוּדָא אִשְׁתְּכָח דְּעַל יְדֵיהּ מִתְבָּרְכָן עִלָאִין וְתַתָּאִין. כְּדֵין בָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַחְזָאָה גַרְמֵיהּ בָּתָר דְסִיֵּים צְלוֹתָא דַעֲמִידָה כְּאִילוּ אִתְפְּטַר מִן עַלְמָא דְהָא אִתְפְּרָשׁ מִן אִילָנָא דְחַיֵּי וְכָנִישׁ רַגְלוֹי לְגַבֵּי הַהוּא אִילָנָא דְמוֹתָא דְאַהְדָּר לֵיהּ פִּקְדוֹנֵיהּ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית מ''ט) וַיֶּאֱסוֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה. דְהָא אוֹדֵי חֶטְאוֹי וְצַלִּי עָלַיְיהוּ. הַשְׁתָּא בָּעֵי לְאִתְכַּנְּשָׁא לְגַבֵּי הַהוּא אִילָנָא דְמוֹתָא וּלְמִנְפַּל וְלֵימָא לְגַבֵּיהּ אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָׂא. בְקַדְמִיתָא יָהִיבְנָא לָךְ בְּפִקְדוֹנָא הַשְׁתָּא דְקַשִּׁירְנָא יִיחוּדָא וְעָבִידְנָא עוֹבָדָא וּמִלּוּלָא כַדְקָא יֵאוֹת וְאוֹדֵינָא עַל חֲטָאַי הָא נַפְשִׁי מָסִירְנָא לָךְ וַדַּאי. וְיֶחֱזֵי בַּר נָשׁ גַּרְמֵיהּ כְּאִילוּ פָּטִיר מִן עַלְמָא דְנַפְשֵׁיהּ מָסִיר לְהָאי אָתָר דְּמוֹתָא בְּגִין כָּךְ לֹא אִית בֵּיהּ וא''ו דוא''ו אִילָנָא דְּחַיֵי הוּא. וְהַאי אִילָנָא דְמוֹתָא הוּא. וְהָא קָמַשְׁמַע לָן דְּרָזָא דְמִלָּה (ס''א מָאי קָמַשְׁמַע לָן רָזָא דְמִלָּה) דְאִית חוֹבִין דְּלָא מִתְכַּפְּרָן עַד דְּאִתְפְּטַר בַּר נָשׁ מֵעַלְמָא הָדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כ''ב) אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמוּתוּן וְהָאי יָהִיב גַּרְמֵיה וַדָּאי לְמוֹתָא וּמָסִיר נַפְשֵׁיהּ לְהָאי אָתָר לָאו בְּפִקְדוֹנָא כְמָה בְלֵילְיָא אֶלָּא כְמָאן דְּאִתְפְּטַר מִן עַלְמָא וַדָּאי. וְתִקּוּנָא דָא בָעֵי בְכַוָונָה דְלִבָּא וּכְדֵין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְרַחֵם עָלוֹי וּמְכַפֵּר לֵיהּ לְחוֹבֵיהּ. זַכָּאָה הוּא בַר נָשׁ דְיָדַע לְמִפְתֵּי לֵיהּ וּלְמִפְלַח לְמָארֵיהּ בִּרְעוּתָא וּבְכַוָּנָה דְלִבָּא. וַוי לֵיהּ לְמָאן דְּאָתֵי לְמִפְתֵּי לְמָארֵיהּ בְּלִבָּא רְחִיקָא וְלָא בִרְעוּתָא כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים ע''ח) וַיְפַתוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ. הוּא אוֹמֵר (שם כ''ה) אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָׂא וְלָאו כָל מִלּוֹי אֶלָּא בְּלִבָּא רְחִיקָא הָא גָרַם עָלֵיהּ לְאִסְתַּלְּקָא מֵעָלְמָא עַד לָא מָטוּן יוֹמוֹי בְזִמְנָא דְהָאי אִילָנָא אַתְעַר בְּעַלְמָא לְמֶעְבַּד דִּינָא. וְעַל דָּא בְעֵי בַר נָשׁ לְאַדְבְּקָא נַפְשֵׁיהּ וּרְעוּתֵיה בְּמָארֵיהּ וְלָא יֵיתֵי לְגַבֵּיהּ בִּרְעוּתָא כְדִיבָא בְּגִין דִּכְתִיב (שם ק''א) דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. מָאי לֹא יִכּוֹן אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְהוּא אַתְקִין גַּרְמֵיהּ לְהָאי וְלִבֵּיהּ רְחִיקָא מִקֻּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קַלָא נָפִיק וְאָמַר לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. (אֲמָאי) הָאי בָעֵי לְאִתַּתְקְנָא גַּרְמֵיהּ לֹא יִכּוֹן לָא בָעֵינָא דְיִתְתְּקַן. כָּל שֶׁכֵּן אִי אָתֵי לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא וְלָא מְיַחֵד לֵיהּ כַּדְקָא יֵאוֹת. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי עָלַיְיהוּ כְתִיב (ישעיה ס''ו) וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדי וְגוֹמֵר וּכְתִיב (תהלים ק''מ) אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ וְגוֹמֵר. אָתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וְנָשִׁיק יְדוֹי אָמַר אִלְמָלֵא לָא אָתֵינָא לְעַלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע מִלֵּין אִלֵּין דַיי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה. זַכָּאָה חוּלָקָנָא וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן מִתְדַבְּקִין בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִכְתִיב (דברים ד') וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים וְגוֹמֵר. (ישעיה ס') וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹמֵר. בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. יִמְלוֹךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
בֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם עָשָׂה תְּפִלָּתוֹ כָּאֹפֶן הַזֶּה בְּמַעֲשֵׂה וּבְדִבּוּר, וְקָשַׁר קֶשֶׁר הַיִּחוּד, נִמְצָא שֶׁעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מִתְבָּרְכִים עַל יָדוֹ. אָז, אַחַר שֶׁגָּמַר תְּפִלַּת הָעֲמִידָה, צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם. שֶׁהֲרֵי נִפְרָד מִן עֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא ז''א, שׁה''ס תְּפִלַּת הָעֲמִידָה, וְאָסַף רַגְלָיו שֶׁל אוֹתוֹ אִילָן הַמָּוֶת, שֶׁהֱחֶזִיר לוֹ פִּקְדוֹנוֹ, שֶׁהֱחֶזִיר לוֹ נַפְשׁוֹ בַּבֹּקֶר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מ''ט) וַיֶּאֱסוֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה. כִּי כְּבָר הִתְוַדָּה עַל חַטָּאָיו וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, עַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת נֶאֱסָף אֶל אוֹתוֹ אִילָן הַמָּוֶת, וְלִפּוֹל עַל פָּנָיו, וְיֹאמַר אֵלָיו, אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָׂא. בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִישׁוֹן, נָתַתִּי לְךְ הַנֶּפֶשׁ בְּפִקָּדוֹן. עַתָּה, שֶׁקָּשַׁרְתִּי הַיִּחוּד, וְעָשִׂיתִי הַמַּעֲשֶׂה וְהַדִּבּוּר כָּרָאוּי וְהִתְוַדֵּיתִי עַל חַטָּאַי, הֲרֵי נַפְשִׁי מְסוּרָה לְךְ וַדַּאי. כְּלוֹמָר שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו מְסִירוּת נֶפֶשׁ. וְיִרְאֶה הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, כִּי מָסַר נַפְשׁוֹ לַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁל הַמָּוֶת. מִשּׁוּם זֶה אֵין ו' בְּסֵדֶר א''ב שֶׁל אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָׂא, כִּי ו' הוּא עֵץ הַחַיִּים, דְּהַיְנוּ ז''א שׁה''ס ו' דְּהַוָּיָה, וְזֶה, שֶׁמָּסַר לוֹ נַפְשׁוֹ, הוּא אִילָן הַמָּוֶת, דְּהַיְנוּ מַלְכוּת. וְזֶה שֶׁמְּלַמְּדֵנוּ, כִּי סוֹד הַדָּבָר הוּא, שֶׁיֵּשׁ עֲוֹנוֹת שֶׁאֵינָם מִתְכַּפְּרִים עַד שֶׁהָאָדָם נִפְטָר מִן הָעוֹלָם. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כ''ב) אִם יְכוּפַּר לָכֶם הֶעָוֹן הַזֶּה עַד תְּמוּתוּן. וְעַל כֵּן נוֹתֵן זֶה אֶת עַצְמוֹ וַדַּאי לְמִיתָה וּמוֹסֵר נַפְשׁוֹ לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, לַמַּלְכוּת, לֹא בְּפִקָּדוֹן כְּמוֹ בַּלַּיְלָה, אֶלָּא כְּמִי שֶׁנִּפְטָר מִן הָעוֹלָם וַדַּאי. וְתִקּוּנָא דָּא בָּעִי וְכוּ': וְתִקּוּן זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּכַוָּנַת הַלֵּב, וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עָלָיו וּמְכַפֵּר עֲוֹנוֹתָיו. אַשְׁרֵי הָאָדָם הַיּוֹדֵעַ לְפַתּוֹת וְלַעֲבוֹד אֲדוֹנוֹ בְּרָצוֹן וְכַוָּנַת הַלֵּב. אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁבָּא לְפַתּוֹת רִבּוֹנוֹ בְּלֵב רָחוֹק וְלֹא בְּרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ע''ח) וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ. הוּא אוֹמֵר, (תהלים כ''ה) אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָׂא, וְכָל דְּבָרָיו אֵינָם אֶלָּא בְּלֵב רָחוֹק. וְזֶה גּוֹרֵם לוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם לִפְנֵי זְמַנּוֹ, בִּזְמָן שֶׁהָאִילָן הַזֶּה מִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם לַעֲשׂוֹת דִּין. וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַדְבִּיק נַפְשׁוֹ וּרְצוֹנוֹ בַּאֲדוֹנוֹ, וְלֹא יָבֹא אֵלָיו בְּרָצוֹן שֶׁקֶר, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (תהלים ק''א), דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. מַהוּ לֹא יִכּוֹן. וּמֵשִׁיב, שֶׁאֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁמְּתַקֵּן עַצְמוֹ לָזֶה, לִמְסִירַת נֶפֶשׁ בִּנְפִילַת אַפַּיִם, וְלִבּוֹ רָחוֹק מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹצֵא קוֹל וְאוֹמֵר לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי. זֶה רוֹצֶה לְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ, לֹא יִכּוֹן, אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיִּתְתַּקֵּן. כָּל שֶׁכֵּן אִם בָּא לְיַחֵד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ מְיַחֲדוֹ כָּרָאוּי. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַדִיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. עֲלֵיהֶם כָּתוּב (ישעיה ס''ו), וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְגוֹ'. וְכָתוּב (תהלים ק''מ), אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךְ וְגוֹ'. בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וְנָשַׁק יָדוֹ. אָמַר, אִם לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמוֹעַ דְּבָרִים אֵלּוּ דַּיִּי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ וְאַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מִתְדַבְּקִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (דברים ד'), וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים וְגוֹ' (ישעיה ס'), וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹ'. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן, יִמְלוֹךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.
הלכה פסוקה
א. כְּשֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים דִבְרֵי תְּפִלּוֹת אֵלּוּ תִּקְּנוּ בְרָכוֹת אֲחֵרוֹת לְבָרֵךְ אוֹתָן בְּכָל יוֹם וְאֵלּוּ הֵן: כְּשֶׁיִּכָּנֵס אָדָם לְמִטָתּוֹ לִישָׁן בַּלַּיְלָה מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁינָה עַל עֵינַי וְהַמַּשְׁקִיעַ שֵׁינַת תַּרְדֵּמָה וְהַמֵּאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עָיִן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתַּצִילֵנִי מִיֵּצֶר רָע וּמִפֶּגָע רָע וְאַל יְבַהֲלוּנִי חֲלוֹמוֹת רָעִים וְלֹא הִרְהוּרִים רָעִים וּתְהֵא מִטָתִי שְׁלֵימָה לְפָנֶיךָ וְתַעֲמִידֵנִי מִמֶּנָה לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם וְהָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמֵּאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ:
ב. וְקוֹרֵא פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה מִקְּרִיאַת שְׁמַע וְיָשֵׁן וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ יְשֵׁנָה עִמּוֹ קוֹרֵא פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פְּסוּקֵי רַחֲמִים וְאַחַר כָּךְ יִישָׁן וְאִם אֲנָסַתּוֹ שֵׁינָה קוֹרֵא אֲפִלּוּ פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פְּסוּקֵי רַחֲמִים וְאַחַר כָּךְ יִישָׁן:
ג. בְּשָׁעָה שֶׁיִּיקַץ בְּסוֹף שְׁנָתוֹ מְבָרֵךְ וְהוּא עַל מִטָתוֹ כָּךְ אֱלֹהַי נְשָׁמָה שֶׁנַּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה אַתָּה בְרָאתָהּ וְאַתָּה יְצַרְתָּה וְאַתָּה נְפַחְתָּה בִּי וְאַתָּה מְשַׁמְּרָה בְּקִרְבִּי וְאַתָּה עָתִיד לִיטְלָהּ מִמֶּנִי וְאַתָּה עָתִיד לְהַחֲזִירָה בִּי לְעָתִיד לָבֹא כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים:
When the sages instituted these services of prayer, they likewise instituted other blessings, to be recited daily. These are as follows: When about to retire to rest for the night, one recites the blessing, "Blessed art Thou, O Lord, our God, king of the Universe, who causest the bands of sleep to fall upon my eyes and givest light to the pupil of the eye. May it be Thy will, O Lord my God, to deliver me from the evil inclination and from mishap. Let not evil dreams nor evil imaginations trouble me. May my rest be perfect before Thee. Cause me to rise from it to life and to peace, and lighten mine eyes lest I sleep the sleep of death. Blessed art Thou, O Lord, who givest light to the whole world in Thy glory."
He then reads the first section of the Shema and sleeps. If he is overcome by drowsiness, he reads even if it be only one verse [of the Shema] or verses of a supplicatory character and sleeps.
When he awakes, after he has completed his rest, he recites, while still on his couch, the following blessing: "O my God, the soul that Thou gavest me is pure. Thou didst create it, Thou didst form it, Thou didst breathe it into me, Thou preservest it within me, Thou wilt take it from me and wilt restore it unto me hereafter. So long as the soul is joined within me, I give thanks unto Thee, O Lord my God, Sovereign of all works. Blessed art Thou, O Lord, who restorest souls unto dead bodies."
מוסר
כְּתִיב (ישעי' נח) וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָבִיא בַּיִת גָּדוֹל הַקְבָּלַת אוֹרְחִים מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי וְגוֹמֵר אַל נָא תַעֲבוֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאַכְנִיס אוֹרְחִים לְבֵיתִי וְאֵין הָאָדָם חַיָּיב לְהַאֲכִילָם בָּשָׂר וּלְהַשְׁקוֹתָם יַיִן אֶלָּא כְּפִי הַיְכוֹלֶת שֶׁבְּיָדוֹ אֶת לַחְמוֹ וּמֵימָיו יִתֵּן לָהֶם בְּשִׂמְחָה כִּי טוֹב אֲרוּחַת יָרָק וְשִׂמְחַת פָּנִים מִשּׁוֹר אֵבוּס וּפָנִים זוֹעֲפִים וּלְעֵת הָאוֹכֶל יְדַבֵּר עִמּוֹ אֲדוֹנִי אֱכוֹל בְּשִׂמְחָה וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ אוֹ מֵימֶיךָ כִּי הַצוּר יוֹדֵעַ כִּי בְרָצוֹן וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה הָיִיתִי נוֹתֵן לָךְ בָשָׂר בְּחַיֵּי נַפְשִׁי שֶׁאֵין לִי מַה שֶׁאֶתֵּן לָךְ וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ישעי' נח) וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וּבַבֹּקֶר בְּעֵת לֶכְתּוֹ יִתֵּן לוֹ מְעַט לֶחֶם כִּי לְפִי שֶׁלֹּא נָתַן יְהוֹנָתָן פַּת לְדָוִד בְּלֶכְתּוֹ מִמֶּנוּ נִתְגַלְגַּל הַדָּבָר וְנֶהֱרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים וְנֶעֱנְשׁוּ שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כח) עַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר. וּכְשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לְהַכְנִיס אוֹרְחִים כַּךְ מִצְוָה לְלַוּוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח) וְאַבְרָהָם הוֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל פַּת לְעוֹבְרֵי דְרָכִים שֶׁהֲרֵי מִיכָה שֶׁעָשָׂה הַפֶּסֶל וְהֶעֶמִידוֹ אֵצֶל הַמִּשְׁכָּן עַד שֶׁהָיוּ מִתְעַרְבִים עֲשַׁן הַפֶּסֶל וַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַנִּיחוּ לוֹ לְפִי שֶׁהָיְתָה פִּתּוֹ מְצוּיָה לְעוֹבְרֵי דְרָכִים: