תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
ט (טז) וַיַּקְרֵ֖ב אֶת־הָעֹלָ֑ה וַֽיַּעֲשֶׂ֖הָ כַּמִּשְׁפָּֽט׃
וְקָרֵב יָת עֲלָתָא וְעָבְדַהּ כִּדְחָזֵי:
(יז) וַיַּקְרֵב֮ אֶת־הַמִּנְחָה֒ וַיְמַלֵּ֤א כַפּוֹ֙ מִמֶּ֔נָּה וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ מִלְּבַ֖ד עֹלַ֥ת הַבֹּֽקֶר׃
וְקָרֵב יָת מִנְחָתָא וּמְלָא יְדֵיהּ מִנַּהּ וְאַסֵּק עַל מַדְבְּחָא בַּר מֵעֲלַת צַפְרָא:
(יח) וַיִּשְׁחַ֤ט אֶת־הַשּׁוֹר֙ וְאֶת־הָאַ֔יִל זֶ֥בַח הַשְּׁלָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לָעָ֑ם וַ֠יַּמְצִ֠אוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן אֶת־הַדָּם֙ אֵלָ֔יו וַיִּזְרְקֵ֥הוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃
וּנְכֵס יָת תּוֹרָא וְיָת דִּכְרָא נִכְסַת קוּדְשַׁיָּא דִּי לְעַמָּא וְאַמְטִיאוּ בְּנֵי אַהֲרֹן יָת דְּמָא לֵיהּ וּזְרָקֵיהּ עַל מַדְבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר:
(יט) וְאֶת־הַחֲלָבִ֖ים מִן־הַשּׁ֑וֹר וּמִ֨ן־הָאַ֔יִל הָֽאַלְיָ֤ה וְהַֽמְכַסֶּה֙ וְהַכְּלָיֹ֔ת וְיֹתֶ֖רֶת הַכָּבֵֽד׃
וְיָת תַּרְבַּיָּא מִן תּוֹרָא וּמִן דִּכְרָא אֲלִיתָא וְחָפֵי גַוָּא וְכָלְיְתָא וַחֲצַר כַּבְדָּא:
(כ) וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶת־הַחֲלָבִ֖ים עַל־הֶחָז֑וֹת וַיַּקְטֵ֥ר הַחֲלָבִ֖ים הַמִּזְבֵּֽחָה׃
וְשַׁוִּיאוּ יָת תַּרְבַּיָּא עַל חֶדְוָתָא וְאַסֵּק תַּרְבַּיָּא לְמַדְבְּחָא:
(כא) וְאֵ֣ת הֶחָז֗וֹת וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַיָּמִ֔ין הֵנִ֧יף אַהֲרֹ֛ן תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה מֹשֶֽׁה׃
וְיָת חֶדְוָתָא וְיָת שׁוֹקָא דְיַמִּינָא אֲרֵם אַהֲרֹן אֲרָמָא קֳדָם יְיָ כְּמָא דִי פַּקִּיד משֶׁה:
9 (16) And he brought the burnt offering, and offered it according to the prescribed manner.
(17) And he brought the meal offering, and took a handful of it, and burnt it upon the altar, beside the burnt sacrifice of the morning.
(18) He also slaughtered the bullock and the ram for a sacrifice of peace offering, which was for the people: and Aharon’s sons presented to him the blood, which he sprinkled on the altar round about.
(19) And the fat of the bullock and of the ram, the fat tail, and that which covers the inwards, and the kidneys, and the appendage of the liver:
(20) and they put the fat upon the breasts, and he burnt the fat upon the altar:
(21) and the breasts and the right shoulder Aharon waved for a wave offering before the Lord; as Moshe commanded.
נביאים
ו (טז) וְהָיָה֙ אֲר֣וֹן יְהֹוָ֔ה בָּ֖א עִ֣יר דָּוִ֑ד וּמִיכַ֨ל בַּת־שָׁא֜וּל נִשְׁקְפָ֣ה ׀ בְּעַ֣ד הַחַלּ֗וֹן וַתֵּ֨רֶא אֶת־הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ מְפַזֵּ֤ז וּמְכַרְכֵּר֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַתִּ֥בֶז ל֖וֹ בְּלִבָּֽהּ׃
וַהֲוָה אֲרוֹנָא דַייָ אֲתָא לְקַרְתָּא דְדָוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל אִסְתְּכִיאַת מִן חֲרַכָּא וַחֲזַת יַת מַלְכָּא דָוִד מְרַקֵד וּמְשַׁבַּח קֳדָם יְיָ וּבְסָרַת עֲלוֹהִי בְּלִבָּהּ:
(יז) וַיָּבִ֜אוּ אֶת־אֲר֣וֹן יְהֹוָ֗ה וַיַּצִּ֤גוּ אֹתוֹ֙ בִּמְקוֹמ֔וֹ בְּת֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל אֲשֶׁ֥ר נָטָה־ל֖וֹ דָּוִ֑ד וַיַּ֨עַל דָּוִ֥ד עֹל֛וֹת לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה וּשְׁלָמִֽים׃
וְאַיְתִיאוּ יַת אֲרוֹנָא דַייָ וַאֲקִימוּ יָתֵיהּ בְּאַתְרֵיהּ בְּגוֹ מַשְׁכְּנָא דִי פְרַס לֵיהּ דָוִד וְאַסִיק דָוִד עֲלַוָן קֳדָם יְיָ וְנִכְסַת קוּדְשִׁין:
(יח) וַיְכַ֣ל דָּוִ֔ד מֵהַעֲל֥וֹת הָעוֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיְבָ֣רֶךְ אֶת־הָעָ֔ם בְּשֵׁ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
וְשֵׁיצֵי דָוִד מִלְאַסָקָא עֲלָתָא וְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא וּבָרִיךְ יַת עַמָא בִּשְׁמָא דַייָ צְבָאוֹת:
(יט) וַיְחַלֵּ֨ק לְכׇל־הָעָ֜ם לְכׇל־הֲמ֣וֹן יִשְׂרָאֵל֮ לְמֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁה֒ לְאִ֗ישׁ חַלַּ֥ת לֶ֙חֶם֙ אַחַ֔ת וְאֶשְׁפָּ֣ר אֶחָ֔ד וַאֲשִׁישָׁ֖ה אֶחָ֑ת וַיֵּ֥לֶךְ כׇּל־הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃
וּפַלֵיג לְכָל עַמָא לְכָל הֲמוֹנָא דְיִשְׂרָאֵל מִגְבַר וְעַד אִתְּתָא לִגְבַר גְרִצְתָּא דִלְחֵם חֲדָא וּפְלוּג חָד וּמָנָתָא חֲדָא וַאֲזַל כָּל עַמָא גְבַר לְבֵיתֵיהּ:
(כ) וַיָּ֥שׇׁב דָּוִ֖ד לְבָרֵ֣ךְ אֶת־בֵּית֑וֹ {ס} וַתֵּצֵ֞א מִיכַ֤ל בַּת־שָׁאוּל֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וַתֹּ֗אמֶר מַה־נִּכְבַּ֨ד הַיּ֜וֹם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר נִגְלָ֤ה הַיּוֹם֙ לְעֵינֵי֙ אַמְה֣וֹת עֲבָדָ֔יו כְּהִגָּל֥וֹת נִגְל֖וֹת אַחַ֥ד הָרֵקִֽים׃
וְתָב דָוִד לְבָרָכָא יַת אֱנָשׁ בֵּיתֵיהּ וּנְפָקַת מִיכַל בַּת שָׁאוּל לָקֳדָמוּת דָוִד וַאֲמַרַת מַה אִתְיַקַר יוֹמָא דֵין מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל דְאִתְגְלֵי יוֹמָא דֵין לְעֵינֵי אַמְהַת עַבְדוֹהִי כְּמָא דְחָלִיץ וּמִתְגְלֵי חַד מִן סְרִיקַיָא:
(כא) וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד֮ אֶל־מִיכַל֒ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בָּחַר־בִּ֤י מֵֽאָבִיךְ֙ וּמִכׇּל־בֵּית֔וֹ לְצַוֺּ֨ת אֹתִ֥י נָגִ֛יד עַל־עַ֥ם יְהֹוָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְשִׂחַקְתִּ֖י לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃
וַאֲמַר דָוִד לְמִיכַל קֳדָם יְיָ דִי אִיתְרְעֵי בִי מֵאֲבוּךְ וּמִכָּל בֵּיתֵיהּ לְפַקָדָא יָתִי לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא עַל עַמָא דַייָ עַל יִשְׂרָאֵל וְשַׁבְּחִית קֳדָם יְיָ:
6 (16) And as the ark of the Lord came into the city of David, Mikhal, Sha᾽ul’s daughter looked through a window, and saw king David dancing and leaping before the Lord; and she despised him in her heart.
(17) And they brought in the ark of the Lord, and set it in its place, in the midst of the tent that David had pitched for it: and David offered burnt offerings and peace offerings before the Lord.
(18) And as soon as David had made an end of offering burnt offerings and peace offerings, he blessed the people in the name of the Lord of hosts.
(19) And he made a distribution among all the people, among the whole multitude of Yisra᾽el, both men and women, to everyone a cake of bread, and a good piece of meat, and a cake of raisins. So all the people departed everyone to his house.
(20) Then David returned to bless his household. And Mikhal the daughter of Sha᾽ul came out to meet David, and said, How glorious was the king of Yisra᾽el today, in that he uncovered himself today in the eyes of the handmaids of his servants, as one of the low fellows shamelessly uncovers himself!
(21) And David said to Mikhal, It was before the Lord, who chose me before thy father, and before all his house, to appoint me prince over the people of the Lord, over Yisra᾽el. Therefore will I play before the Lord,
כתובים
כג (כב) שְׁמַ֣ע לְ֭אָבִיךָ זֶ֣ה יְלָדֶ֑ךָ וְאַל־תָּ֝ב֗וּז כִּֽי־זָקְנָ֥ה אִמֶּֽךָ׃
קַבֵל מִן אֲבוּךְ דֵין יַלְדָךְ וְלָא תְשׁוּט מְטוּל דְסֵיבַת אִמָךְ:
(כג) אֱמֶ֣ת קְ֭נֵה וְאַל־תִּמְכֹּ֑ר חׇכְמָ֖ה וּמוּסָ֣ר וּבִינָֽה׃
קוּשְׁטָא קְנֵי וְלָא תְזַבֵּין חָכְמְתָא וּמַרְדוּתָא וּבְיוּנָא:
(כד) (גול) [גִּ֣יל] יָ֭גִיל אֲבִ֣י צַדִּ֑יק (יולד) [וְיוֹלֵ֥ד] חָ֝כָ֗ם (וישמח) [יִשְׂמַח־]בּֽוֹ׃
מְדוּץ נְדוּץ אֲבוּי דְצַדִיקָא וּמַן דְמוֹלִיד חַכִּימָא נֶחֱדֵי בֵיהּ:
(כה) יִֽשְׂמַח־אָבִ֥יךָ וְאִמֶּ֑ךָ וְ֝תָגֵ֗ל יוֹלַדְתֶּֽךָ׃
יֶחֱדֵי אֲבוּךְ וְאִמָךְ וְתֵדוּץ תּוּלְדָתָךְ:
(כו) תְּנָה־בְנִ֣י לִבְּךָ֣ לִ֑י וְ֝עֵינֶ֗יךָ דְּרָכַ֥י (תרצנה) [תִּצֹּֽרְנָה]׃
הַב לִי בְּרִי לִבָּךְ וְעַיְנָךְ תִּנְטְרָן אָרְחָתָי:
(כז) כִּֽי־שׁוּחָ֣ה עֲמֻקָּ֣ה זוֹנָ֑ה וּבְאֵ֥ר צָ֝רָ֗ה נׇכְרִיָּֽה׃
מְטוּל דְגוּמְצָא עֲמִיקָא זַנְיְתָא וּבִירָא דְעָקָא נוּכְרֵיתָא:
23 (22) Hearken to thy father who begot thee, and despise not thy mother when she is old.
(23) Buy the truth, and sell it not; also wisdom, and instruction, and understanding.
(24) The father of the righteous shall greatly rejoice: and he who begets a wise child shall have joy of him.
(25) Let thy father and thy mother be glad, and let her who bore thee rejoice.
(26) My son, give me thy heart, and let thy eyes observe my ways.
(27) For a harlot is a deep ditch; and an alien woman is a narrow pit.
משנה
א. הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ וְלֹא צִמְּחוּ, וַאֲפִלּוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, זֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן:
ב. הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע טִנֹּפֶת לִסְאָה. תְּאֵנִים, מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר מְתֻלָּעוֹת לְמֵאָה. מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן, מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר קוֹסְסוֹת לְמֵאָה. קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן, מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר פִּיטַסְיָאוֹת לְמֵאָה:
ג. הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵרוֹ וְהֶחְמִיץ, אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחְמִיץ, הֲרֵי זֶה מִקַּח טָעוּת. וְאִם אָמַר לוֹ יַיִן מְבֻשָּׂם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד הָעֲצֶרֶת. וְיָשָׁן, מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד. וּמְיֻשָּׁן, מִשֶּׁל שָׁלֹשׁ שָׁנִים:
ד. הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לִבְנוֹת לוֹ בַיִת, וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לִבְנוֹת לוֹ בֵית חַתְנוּת לִבְנוֹ וּבֵית אַלְמְנוּת לְבִתּוֹ, בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, רֶפֶת בָּקָר הוּא זֶה. הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רֶפֶת בָּקָר, בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ. בַּיִת קָטָן, שֵׁשׁ עַל שְׁמֹנֶה. גָדוֹל, שְׁמֹנֶה עַל עֶשֶׂר. טְרַקְלִין, עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר. רוּמוֹ כַּחֲצִי אָרְכּוֹ וְכַחֲצִי רָחְבּוֹ. רְאָיָה לַדָּבָר, הֵיכָל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל כְּבִנְיַן הֵיכָל:
ה. מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בוֹר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין, וְאֵינוֹ מַכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ וּמַשְׁקָהּ מִבּוֹרוֹ, אֶלָּא מְמַלֵּא וּמַשְׁקָהּ מִבַּחוּץ, וְזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פוֹתַחַת וְזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פוֹתָחַת:
ו. מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גִנָּה לִפְנִים מִגִּנָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין, וְאֵינוֹ מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין, וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת, וְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ אֶת הַדָּרֶךְ. נָתְנוּ לוֹ דֶרֶךְ מִן הַצַּד מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה, וּמַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין, וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת, וְזֶה וָזֶה אֵינָם רַשָּׁאִים לְזָרְעָהּ:
ז. מִי שֶׁהָיְתָה דֶרֶךְ הָרַבִּים עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, נְטָלָהּ וְנָתַן לָהֶם מִן הַצַּד, מַה שֶּׁנָּתַן נָתַן, וְשֶׁלּוֹ לֹא הִגִּיעוֹ. דֶּרֶךְ הַיָּחִיד, אַרְבַּע אַמּוֹת. דֶּרֶךְ הָרַבִּים, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, אֵין לָהּ שִׁעוּר. דֶּרֶךְ הַקֶּבֶר, אֵין לָהּ שִׁעוּר. הַמַּעֲמָד, דַּיָּנֵי צִפּוֹרִי אָמְרוּ, בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין:
ח. הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר, וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר, עוֹשֶׂה תוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ, וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁמֹנָה כוּכִין, שְׁלֹשָׁה מִכָּאן וּשְׁלֹשָׁה מִכָּאן וּשְׁנַיִם מִכְּנֶגְדָּן, וְכוּכִין אָרְכָּן אַרְבַּע אַמּוֹת וְרוּמָן שִׁבְעָה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עוֹשֶׂה תוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה שֵׁשׁ אַמּוֹת עַל שְׁמֹנֶה, וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר כּוּךְ, אַרְבָּעָה מִכָּאן וְאַרְבָּעָה מִכָּאן וּשְׁלֹשָׁה מִכְּנֶגְדָּן וְאֶחָד מִימִין הַפֶּתַח וְאֶחָד מִן הַשְּׂמֹאל. וְעוֹשֶׂה חָצֵר עַל פִּי הַמְּעָרָה שֵׁשׁ עַל שֵׁשׁ, כִּמְלֹא הַמִּטָּה וְקוֹבְרֶיהָ, וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁתֵּי מְעָרוֹת, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַרְבַּע, לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הַסָּלַע:
1. With regard to one who sells produce to another that is sometimes purchased for consumption and sometimes for planting, and the buyer planted it and it did not sprout, and even if he had sold flaxseeds, which are only occasionally eaten, the seller does not bear financial responsibility for them, i.e., he is not required to compensate the buyer. Since the buyer did not specify that he purchased the produce in order to plant it, the seller can claim that he assumed the buyer intended to eat it. Rabban Shimon ben Gamliel says: If he had sold seeds for garden plants, which are not eaten at all, then the seller bears financial responsibility for them, as they were certainly purchased for planting.
2. When selling a significant quantity of produce or a number of items, there is a possibility that there will be a certain proportion of impurities in it or that some of the product will be of substandard quality. The mishna delineates what proportion is considered acceptable, for which a buyer may not demand compensation. With regard to one who sells produce, i.e., grain, to another, this buyer accepts upon himself that up to a quarter-kav of impurities may be present in each se’a of produce purchased. When purchasing figs, he accepts upon himself that up to ten infested figs may be present in each hundred figs purchased. When purchasing a cellar containing barrels of wine, he accepts upon himself that up to ten barrels of souring wine may be present in each hundred barrels purchased. When purchasing jugs of wine in the Sharon region, he accepts upon himself that up to ten inferior-quality jugs [pitasot] of wine may be present in each hundred jugs purchased.
3. If one sells wine to another and then it sours, the seller does not bear financial responsibility for its loss. But if it is known of this seller that his wine always sours, then this sale is a mistaken transaction, i.e., one based upon false assumptions, as the buyer intended to purchase wine that would maintain its quality; therefore, the seller must reimburse the buyer. And if the seller said to the buyer: It is wine that is spiced, which is preserved and of lasting quality, that I am selling to you, then he bears financial responsibility to provide him with wine that will keep until the festival of Shavuot. And if the seller said: I am selling you old wine, he is responsible to provide wine from the previous year. And if he said: I am selling you aged wine, he is responsible to provide wine that is from three years earlier.
4. With regard to one who sells a plot of land to another, with the buyer intending to build a bridal house for his son or a widowhood home for his daughter on that plot, and similarly, with regard to a contractor who receives a plot of land from another under a commission to build for the owner on that land a bridal house for his son, or a widowhood home for his daughter, the terms of the transaction are a matter of dispute. The mishna presents the dispute: In the latter case, the contractor must build a building that is at least four cubits by six cubits in size, and similarly, in the case of the sale, the seller must provide a plot of land that can accommodate a building of that size; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yishmael says: A structure of this size is a cowshed, and a bridal house or a widowhood home is larger than that. One who wants to construct a cowshed builds a structure at least four cubits by six cubits in size. The mishna delineates the standard dimensions for various other structures. A small house is six by eight cubits. A large house is eight by ten cubits. A banquet hall [teraklin] is ten by ten cubits. The standard height for each of these structures is equal to the sum of half its length and half its width. There is a proof of the matter; Rabban Shimon ben Gamliel says: The proportions are like the building of the Sanctuary; it was forty cubits wide and twenty cubits long and its height was thirty cubits, which is the sum of half the width and half the length.
5. One who has ownership of a cistern located beyond the house of another, i.e., the cistern can be accessed only by entering the property of the other, and also has access rights to that cistern, may enter the house to access his cistern only at a time when it is usual for people to enter, and may leave only at a time when it is usual for people to leave. And in addition, he may not bring his animal into the house and water it from his cistern; rather, he must fill a pail with water from the cistern and water his animal outside. And this one, the owner of the cistern, constructs for himself a lock on the entrance to the cistern to prevent the homeowner from drawing water from it, and that one, the homeowner, constructs for himself a lock.
6. One who has ownership of a garden located beyond the garden of another, and also has access rights to it, may enter his garden only at a time when it is usual for people to enter, and may leave only at a time when it is usual for people to leave. Furthermore, he may not bring merchants into his garden, and he may not enter the garden solely in order to use it as a passageway, to enter from it into another field. And the owner of the outer garden may sow the path leading to the inner garden. If the court gave him an access path from the side of the outer garden, with the agreement of both of them, he may enter at any time he wants, and leave at any time he wants, and may bring merchants into the inner garden. But he may still not enter the garden solely in order to enter from it into another field. In such a case, neither this one, the owner of the inner garden, nor that one, the owner of the outer garden, is permitted to plant that side path.
7. In the case of one who had a public thoroughfare passing through his field, and he appropriated it and instead gave the public an alternative thoroughfare on the side of his property, the halakha is that the thoroughfare that he gave them, he gave them, and they may use it. But the original thoroughfare that he took for himself has not reached him, i.e., he cannot appropriate it for his personal use. The standard width of a private path is four cubits. If a field owner sells the right to pass through his field to an individual, without specifying the width of the path, he must provide him with a path four cubits wide. The standard width of a public thoroughfare is sixteen cubits. The width of a king’s thoroughfare has no maximum measure, as the king may appropriate whatever width thoroughfare he wishes. The width of the path for the burial procession to a grave has no maximum measure. With regard to the practice of standing and comforting the mourners following a funeral, the judges of Tzippori said that the standard requisite size is the area required for sowing four kav of seed.
8. There is the case of one who sells a plot of land to another in order for him to construct for himself an underground catacomb, and similarly the case of a contractor who receives a plot of land from another under a commission to construct for him a catacomb. If the size of the catacomb was not specified, then he should make the inside of each burial chamber four cubits wide by six cubits long and open up into the chamber, by digging into its walls, eight burial niches [kukhin] in which the coffins will rest. Three niches should be opened up from the wall here, along the length of the chamber, and three from there, along the other side, and two niches from the wall facing the entrance. And these niches should be formed so that their length is four cubits and their height is seven handbreadths, and their width is six handbreadths. Rabbi Shimon says: He should construct the inside of each burial chamber six cubits wide by eight cubits long and open up into the chamber, by digging into its walls, thirteen burial niches. Four niches should be opened up from the wall here, along the length of the chamber, and four from there, along the other side, and three niches from the wall facing the entrance, and one from the right of the entrance and another one from the left. The mishna describes the general structure of the catacomb: And he must fashion a courtyard at the entrance of the burial chamber that should be six cubits by six cubits, which is equal to the combined length of the bier of the deceased and those who bury him, to ensure adequate room for the burial to take place. And he should open up two burial chambers into the courtyard, one from here and one from there, i.e., on opposite sides of the courtyard. Rabbi Shimon says: He should open up four burial chambers, one on each of the courtyard’s four sides. Rabban Shimon ben Gamliel says: Everything is dependent on the nature of the bedrock. If the bedrock is hard and strong it will be able to accommodate more niches, which will be more closely packed together, with less bedrock between them. If the bedrock is softer, fewer and more sparsely spaced niches should be formed.
גמרא
אָמַר רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף, חַמְרָא מַזְלָא דְמָארֵיהּ גָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ב) וְאַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד גֶּבֶר יָהִיר וְגוֹ'. אָמַר רַב מָרִי, הַאי מַאן דְּיָהִיר אֲפִילוּ אֲאִינְשֵׁי בֵּיתֵיהּ לֹא מִיקְבֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) גֶּבֶר יָהִיר לֹא יִנְוֶה מַאי לֹא יִנְוֶה בַּנָּוֶה שֶׁלּוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, כָּל הַמִּתְגָּאֶה בְּטַלִּית שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְאֵינוֹ תַלְמִיד חָכָם, אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בִּמְחִיצָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּתִיב הָכָא לֹא יִנְוֶה וּכְתִיב הָתָם (שמות טו) אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ. לַעֲשׂוֹת בֵּית חַתְנוּת לִבְנוֹ וְכוּ', לָמָה לִי לְמִתְנָא בֵּית חַתְנוּת לִבְנוֹ וּבֵית אַלְמְנוּת לְבִתּוֹ, לִיתְנֵי בֵּית חַתְנוּת לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּבֵית אַלְמְנוּת לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ. מִלְּתָא אֲגַב אָרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לָן, דְּלָאו דַּרְכָּא דְחַתְנָא לְמֵידַר בֵּי חֲמוּהִי, כְּדִכְתִיב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא, הַכֹּל שָׁקַלְתִּי בְּכַף מֹאזְנַיִם וְלֹא מָצָאתִי קַל מִסּוּבִּין. וְקַל מִסּוּבִּין, חָתָן הַדָּר בְּבֵית חָמִיו. וְקַל מֵחָתָן אוֹרֵחַ מַכְנִיס אוֹרֵחַ. וְקַל מֵאוֹרֵחַ, מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יח) מֵשִׁיב דָּבָר וְגוֹמֵר אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִימָּה:
And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, disagrees with the opinion of Rav Ḥiyya bar Yosef, as Rav Ḥiyya bar Yosef says: With regard to wine, it is the owner’s poor fortune that causes the wine to go sour, as it is stated: “And moreover, wine is a treacherous dealer; the haughty man abides not” (Habakkuk 2:5), which is interpreted to mean that the wine of a haughty man will betray him, as it will sour as a punishment for his arrogance. Accordingly, since the wine soured after the buyer purchased it, he cannot place the blame upon the seller.
The Gemara offers additional homiletic interpretations of the verse just cited. Rav Mari said: One who is haughty is not accepted even by the members of his household, as it is stated: “The haughty man abides not” (Habakkuk 2:5). What does the phrase “abides [yinveh] not” mean? It means that even in his abode [naveh], he is not accepted.
Rav Yehuda says that Rav says: With regard to anyone who glorifies himself by wearing a garment of the style worn by a Torah scholar, but in reality he is not a Torah scholar, he will not be brought within the boundary of the Holy One, Blessed be He, in the World-to-Come. This is alluded to by the fact that it is written in the verse here: “Abides [yinveh] not,” and the meaning of the word yinveh may be derived from that which is written in a verse there: “To Your holy habitation [neveh]” (Exodus 15:13).
Rava says: In the case of one who sells a barrel of wine to a shopkeeper with the understanding that the wine will be for serving to the shopkeeper’s customers and that he will be liable to pay the seller only once the barrel is finished, and the wine spoiled when one-half or one-third of the wine still remained, the halakha is that the seller must accept back the remaining wine from the shopkeeper, as the shopkeeper is liable to pay only for the wine that he sells. And we stated this halakha only in a case where the shopkeeper had not switched the tap of the barrel; but if he had switched the tap, the seller does not have to take the wine back and the shopkeeper must pay for it all. And furthermore, we stated this halakha only where the wine soured before the market day arrived and the shopkeeper did not have the opportunity to sell the entire barrel; but if the wine was still of good quality when the market day arrived, then the seller does not have to take the wine back.
And Rava says: In the case of a vintner who enters a business venture with another person who will sell the wine for him and afterward they will split the profits, then if this middleman who receives the wine to sell does so with the understanding that he will bring it to the port of the city of Vol Shefat and sell it only there, and before he arrives there the price of the wine drops, the halakha is that the vintner must accept the loss.
With regard to the previous case, a dilemma was raised before the Sages: If the wine becomes vinegar before he reaches Vol Shefat, what is the halakha? Rav Hillel said to Rav Ashi: When we were in the study hall of Rav Kahana, he said to us: If the wine becomes vinegar, the vintner does not have to accept the loss; and this is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who holds that as long as the wine is in the jug of the seller he is able to return it to the seller. The reason for this is that it is possible that the poor fortune of the middleman caused it to sour.
And there are those who say that even if the wine turns into vinegar, the vintner must also accept the loss. In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina.
The mishna teaches: If the seller said: I am selling you old wine, he is responsible to provide wine from the previous year. And if he said: I am selling you aged wine, he is responsible to provide wine that is from three years earlier.
It is taught in a baraita: And where he sold him aged wine, he is responsible to provide wine that will continue to age, i.e., maintain its quality, until the festival of Sukkot.
MISHNA: With regard to one who sells a plot of land to another, with the buyer intending to build a bridal house for his son or a widowhood home for his daughter on that plot, and similarly, with regard to a contractor who receives a plot of land from another under a commission to build for the owner on that land a bridal house for his son, or a widowhood home for his daughter, the terms of the transaction are a matter of dispute. The mishna presents the dispute: In the latter case, the contractor must build a building that is at least four cubits by six cubits in size, and similarly, in the case of the sale, the seller must provide a plot of land that can accommodate a building of that size; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yishmael says: A structure of this size is a cowshed, and a bridal house or a widowhood home is larger than that.
One who wants to construct a cowshed builds a structure at least four cubits by six cubits in size.
The mishna delineates the standard dimensions for various other structures. A small house is six by eight cubits. A large house is eight by ten cubits. A banquet hall [teraklin] is ten by ten cubits. The standard height for each of these structures is equal to the sum of half its length and half its width. There is a proof of the matter; Rabban Shimon ben Gamliel says: The proportions are like the building of the Sanctuary; it was forty cubits wide and twenty cubits long and its height was thirty cubits, which is the sum of half the width and half the length.
GEMARA: Why do I need the mishna to teach specifically: A bridal house for his son, and: A widowhood home for his daughter? Instead, let it teach: A bridal house for his son or his daughter, and a widowhood home for his son or his daughter. The Gemara answers: It teaches us a matter in passing, that it is not the proper manner of conduct for a son-in-law to live in his father-in-law’s home. Therefore, it is the father of the groom who generally provides a bridal home for the couple and the bride will return to live near her parents’ house only if she is widowed or divorced.
Support for this is as it is written in the book of ben Sira: I have weighed everything in the pan of a balance scale and I have not found anything inferior to bran; but inferior to bran is a son-in-law who lives in his father-in-law’s house; and inferior to a son-in-law is a guest who brings in a guest; and inferior to a guest is one who answers a matter before he listens. As it is stated: “He that gives an answer before he listens, it is folly for him and a disgrace” (Proverbs 18:13).
זוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר כְּלַל כֹּלָּא כְּמָה דְאִית עֶשֶׂר כִּתְרִין דִּמְהֵימְנוּתָא לְעֵילָא כָּךְ אִית עֶשֶׂר כִּתְרֵי דַחֲרָשֵׁי מְסָאֲבֵי לְתַתָּא וְכָל מָה דִי בְאַרְעָא מִנַּיְיהוּ אֲחִידָן בְּסִטְרָא דָא וּמִנַּיְיהוּ אֲחִידָן בְּסִטְרָא אַחֲרָא וְאִי תֵימָא הָאי עֵז דְּשַׁרְיָיא עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא לְגוֹ לָאו הָכִי דְאִי רוּחַ מְסָאֲבָא שַׁרְיָיא בֵיהּ אָסִיר לַן לְמֵיכַל אֶלָּא אַעְבְּרָן בְּגַוַּויְיהוּ וְיִתְחֲזוּן לָקָבְלֵיהוֹן וְלָא שַׁרְיָיא לְדַיְּירָא בְהוּא דְכַד אִינוּן שַׁרְיָין רוּחַ אַחֲרָא אַעֲבַר עֲלַיְיהוּ וּפְרִישָׁן מִגַּרְמַיְיהוּ וּבְגִין כָּךְ אִתְחֲזוּן לָקָבְלַיְיהוּ וּמְקַטְרְגֵי בְּגַוַּויְיהוּ וְלָא שַׁלְטֵי בְהוּ בְגַרְמַיְיהוּ וְעַל דָּא שָׁאֲרֵי לַן לְמֵיכַל תָּא חֲזֵי כֵּיוַן דְּאַתְיָין לְשַׁלְטָאָה בְהוּ אַעֲבַר רוּחָא חָדָא זַקְפָן עַיְינִין וְחָמָאן רְשִׁימִין דִּלְהוֹן וְאִתְפָּרְשָׁן מִנַּיְיהוּ אֲבָל אִתְחֲזוּ לָקָבְלֵיהוֹן וְלָא אָסִירֵי לַן לְמֵיכַל בֵּין בִּבְעִירֵי בֵּין בְּחֵיוָותָא בֵּין בְּעוֹפֵי בֵּין בְּנוּנֵי יַמָּא בְכֻלְּהוּ אִתְחֲזוּן יְמִינָא ושְׂמָאלָא (רַחֲמֵי וְדִינָא) וְכָל מָאן דְּאָתֵי מִסִטְרָא דִימִינָא (מִסִטְרָא דְרַחֲמֵי) שָׁאֲרֵי לַן לְמֵיכַל וְכָל אִינוּן דְּאַתְיָין מִסִטְרָא דִשְׂמָאלָא (מִסִטְרָא דְדִינָא) כֻלְּהוּ אָסִיר לַן לְמֵיכַל. בְּגִין דְּדַרְגָּא (ס''א דְגַרְמָא) דְכֻלְּהוּ מְסָאֲבָא וְכֻלְּהוּ מְסָאֲבִין וְרוּחַ מְסָאֲבָא שַׁרְיָיא בְגַוַּיְיהוּ וְדָרֵי בְהוּ. וְעַל דָּא רוּחָא קַדִּישָׁא דְיִשְׂרָאֵל לָא יִתְעָרֵב בְּהוּ וְלָא יִסְתְּאַב בְּהוּ בְּגִין דְּיִשְׁתַּכְּחוּן קַדִּישִׁין וְיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לְעֵילָא וְתַתָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא אִתְרְעֵי בְהוּ וּבָעֵי לְדַכְּאָה לְהוּ וּלְקַדְּשָׁא לְהוּ עַל כֹּלָּא בְּגִין דַּאֲחִידָן בֵּיהּ. תָּא חֲזֵי כְּתִיב (ישעיה מ''ט) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר אִי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא מִתְפָּאֵר בְּהוּ בְיִשְׂרָאֵל הֵיךְ אַתְיָין לְאִסְתַּאֲבָא וּלְאִתְדַבְּקָא בְסִטְרָא מְסָאֲבָא וְעַל דָּא כְתִיב וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם וְגוֹמֵר מָאן (דְּיָתִיב) דְּאִיהוּ בְדִיּוּקְנָא דְמַלְכָּא לָא לִיבְעֵי לֵיהּ לְאִתְפָּרְשָׁא מֵאוֹרְחוֹי דְמַלְכָּא וּבְגִין כָּךְ רָשִׁים לְהוּ קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל כָּל אִינוּן דְּאַתְיָין מִסִטְרָא דָא וְכָל אִינוּן דְּאַתְיָין מִסִטְרָא אַחֲרָא זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב בְּהוּ (שם ס''א) כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם (נח ע''ח ופ') כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְיָ. בֵּרַךְ יְיָ מַמָּשׁ בֵּרַךְ יְיָ בְּכֹלָּא:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, כְּלָל הַכֹּל הוּא, כִּי כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ עֶשֶׂר סְפִירוֹת הָאֱמוּנָה לְמַעְלָה, כָּךְ יֵשׁ עֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּכְשָׁפִים הַטְּמֵאִים לְמַטָּה, וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּאָרֶץ, מֵהֶם אֲחוּזִים בְּצַד זֶה, וּמֵהֶם אֲחוּזִים בְּצַד הָאַחֵר. וְאִם תֹּאמַר, עֵז הַזּוֹ שֶׁשּׁוֹרֶה עָלָיו רוּחַ הַטּוּמְאָה, וּמֻתָּר לָנוּ לְאוֹכְלָהּ. וּמֵשִׁיב, אֵינוֹ כֵּן. כִּי אִם רוּחַ הַטּוּמְאָה הָיָה שׁוֹרֶה בָּהּ הָיָה אָסוּר לָנוּ לֶאֱכוֹל אוֹתָהּ, אֶלָּא, רוּחוֹת הַטּוּמְאָה עוֹבְרִים בְּתוֹכָן, וְנִרְאִים כְּנֶגְדָן, אֲבָל אֵינָם שׁוֹרִים לִשְׁכֹּן בָּהֶן, כִּי כְּשֶׁהֵם בָּאִים לִשְׁרוֹת בָּהֶן, רוּחַ אַחֵר, מִצַד הַטָּהוֹר, עוֹבֵר עֲלֵיהֶן, וְרוּחוֹת הַטּוּמְאָה נִפְרָדִים מֵהֶן. וְעַל כֵּן הֵם רַק נִרְאִים כְּנֶגְדָן לְקַטְרֵג מִתּוֹכָן עַל בְּנֵי אָדָם, וְאֵינָם שׁוֹלְטִים בָּהֶן עַצְמָן, וְעַל כֵּן מֻתָּר לָנוּ לְאָכְלָן. בֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁבָּאִים, רוּחוֹת הַטּוּמְאָה, לִשְׁלֹט בָּהֶן, עוֹבֵר רוּחַ אֶחָד, מִצַד הַטָּהוֹר, וְהֵם נוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם וְרוֹאִים הָרְשִׁימוֹת שֶׁלָּהֶן, שֶׁמִּצַד הַטָּהוֹר, וְנִפְרָדִים מֵהֶן, אֲבָל עוֹד נִרְאִים לִפְנֵיהֶם. וְעַל כֵּן אֵינָן אֲסוּרוֹת לָנוּ לְאָכְלָן. בֵּין בִּבְהֵמוֹת, בֵּין בָּעוֹפוֹת, וּבֵין בִּדְגַת הַיָּם, בְּכֻלָּם נִרְאִים, יָמִין וּשְׂמֹאל, וְכָל מִי שֶׁבָּא מִצַד הַיָּמִין מֻתָּר לָנוּ לֶאֱכוֹל, וְכָל אֵלּוּ שֶׁבָּאִים מִצַד הַשְּׂמֹאל, כֻּלָּם אָסוּר לָנוּ לֶאֱכוֹל, מִשּׁוּם שֶׁמַּדְרֵגַת כֻּלָּם הִיא בְּטוּמְאָה, וְכֻלָּם טְמֵאִים, וְרוּחַ הַטּוּמְאָה שׁוֹרֶה בָּהֶם, וְשׁוֹכֵן בָּהֶם, וְעַל כֵּן רוּחַ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא יִתְעָרֵב בָּהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִמָּצְאוּ קְדוֹשִׁים, וְיִהְיוּ נִכָּרִים לְמַעְלָה וּלְמַטָּה אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ רָצָה בָּהֶם וְרָצָה לְטַהֲרָם וּלְקַדְּשָׁם עַל הַכֹּל, מִשּׁוּם שֶׁאֲחוּזִים בּוֹ. בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאָר. וְאִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפָּאֵר בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל אֵיךְ יָבֹאוּ לְהִטָּמֵא וּלְהִתְדַבֵּק בְּצַד הַטּוּמְאָה. וְעַל כֵּן כָּתוּב, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם וְגוֹ', מִי שֶׁהוּא בְּצַלְמוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהִפָּרֵד מִדְּרָכָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ. וּמִשּׁוּם זֶה, רָשַׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל כָּל אֵלּוּ שֶׁבָּאִים מִצַד הַזֶּה, וְכָל אֵלּוּ שֶׁבָּאִים מִצַד הָאַחֵר. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתוּב בָּהֶם, כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'. בֵּרַךְ ה' מַמָּשׁ. בֵּרַךְ ה' בְּכָל דָּבָר.
הלכה פסוקה
א. שְׁנָיִם שֶׁרָצוּ לְהָבִיא שְׁלָמִים אוֹ עוֹלָה בְּשֻׁתָּפוּת מְבִיאִין בֵּין בְּנֶדֶר בֵּין בִּנְדָבָה וַאֲפִילוּ עוֹף יָבִיא בְּשֻׁתָּפוּת:
ב. וְאֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים אוֹ עֲבָדִים מְבִיאִין כָּל הַקָּרְבָּנוֹת אֲבָל הַנָּכְרִים אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן אֶלָּא עוֹלוֹת בִלְבָד שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב) וּמִיַּד בֵּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם. אֲפִילוּ עוֹלַת הָעוֹף מְקַבְּלִין מִן הַנָּכְרִי אַף על. פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אֲבָל אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן שְׁלָמִים וְלֹא מְנָחוֹת וְלֹא חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וְכֵן עוֹלוֹת שֶׁאֵינָן בָּאוֹת בְּנֶדֶר וּנְדָבָה אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָן מִן הַנָּכְרִים כְּגוֹן עוֹלַת יוֹלֶדֶת וְכַיוֹצֵא בָהּ מֵעוֹלוֹת שֶׁאֵין בָּאוֹת מִשּׁוּם נֶדֶר וְלֹא מִשּׁוּם נְדָבָה:
ג. נָכְרִי שֶׁהֵבִיא שְׁלָמִים מַקְרִיבִין אוֹתָן עוֹלוֹת שֶׁהַנָּכְרִי לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם נָדַר שְׁלָמִים וּנְתָנָם לְיִשְׂרָאֵל עַל מְנָת שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהֵן הַיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִין אוֹתָן הַיִּשְׂרָאֵלִים כְּשַׁלְמֵי יִשְׂרָאֵל. וְכֵן אִם נְתָנָן לַכֹּהֵן כֹּהֵן אוֹכְלָן:
מוסר
הַמִּדּוֹת הַיּוֹתֵר חֲמוּרוֹת הֵן שְׁתַּיִם. הַכַּעַס שְׁקוּלָה כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְטוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ וְנֶעֱקֶרֶת מִשָּׁם וְהוֹלֶכֶת לָהּ וּמִתְחַלֵּף בְּנֶפֶשׁ אַחֶרֶת רָעָה. לְמַעְלָה מִמֶּנוּ הַגַּאֲוָה וְגַסּוֹת רוּחַ הִיא שְׁקוּלָה כַּעֲבוֹדָה זָרָה וּכַאֲשֵׁרָה וּכְתוֹעֵבָה וּכְכוֹפֵר בָּעִיקָר וּכְאִילּוּ גִלָּה כָּל הָעֲרָיוֹת כֻּלָּן וְאֵין עַפְרוֹ נִנְעַר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. וְאָמְנָם בְּעוֹנֶשׁ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה יֵשׁ מֵהֶם בְּאִיסוּר לָאו וְאֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶם כְּגוֹן לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֵׂה וְשֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה וְכוּ'. לְמַעְלָה מֵהֶן אוֹתָן שֶׁלּוֹקִין עֲלֵיהֶם וּשְׁתֵּי חֲלוּקוֹת אֵלּוּ וְכֵן בִּיטוּל כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה זוּלַת הַחֲמוּרוֹת הַנִּזְכָּר לְעֵיל כֻּלָּן נִקְרָאִים עֲבֵירוֹת קַלּוֹת וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה הַחֲמוּרוֹת הַנִּזְכָּר לְעֵיל וְכֵן כָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה זוּלַת שְׁתֵּי אֵלּוּ הַחֲלוּקוֹת הַנִּזְכָּרִים כֻּלָּן נִקְרָאִים עֲבֵירוֹת הַחֲמוּרוֹת וְיֵשׁ בָּהֶם מַדְרֵיגוֹת רַבּוֹת וְאֵלּוּ הֵן כָּל חַיְיבֵי כְּרִיתוּת וּמִיתוֹת בִּידֵי שָׁמַיִם וּמִיתוֹת בֵּית דִין וְלֹא תִשָּׂא וְגוֹמֵר לַשָּׁוְא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת. בִּבְחִינָה אַחַת חָמוּר מִכֻּלָּן כִּי נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וּמִכָּל הָעוֹלָם אֲפִילוּ מִמִּי שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְעִנְיַן חִלּוּל ה' וְעַד הֵיכָן תַּכְלִית חִלּוּל ה' אָמַר רַב כְּגוֹן אֲנָא אִי שָׁקִילְנָא בִּשְׂרָא וְלָא יָהִיבְנָא דְמֵי לְאַלְתַּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּגוֹן אֲנָא אִי מַסְגִּינָא אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תוֹרָה וּתְפִילִין מִשּׁוּם חוּלְשָׁא וּמָאן דְּחָזֵי לָא יָדַע דַּהֲוֵי מִשּׁוּם חוּלְשָׁא וְלָמַד מִמֶּנִּי לְהִתְבַּטֵּל מִתּוֹרָה וּתְפִילִין. רִבִּי יַנַּאי אוֹמֵר כָּל שֶׁחֲבֵירָיו מִתְבַּיִישִׁין מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי שֵׁם רָע שֶׁיָּצָא עָלָיו. אַבַּיֵּי אָמַר כִּדְתַנְיָא (דברים ז) וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאָהֵב עַל יָדָךְ שֶׁיְּהֵא קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וְכוּ' וּמַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה וְדִבּוּרוֹ בְנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת וְאִם אֵין מַשָּׂאוֹ וְכוּ' שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל עַל יָדוֹ: