תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
ו (יא) כׇּל־זָכָ֞ר בִּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ יֹֽאכְלֶ֔נָּה חׇק־עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם מֵאִשֵּׁ֖י יְהֹוָ֑ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּ֥ע בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ׃ {פ}
כָּל דְּכוּרָא בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֵכְלֻנַּהּ קְיָם עָלָם לְדָרָתֵיכוֹן מִקֻּרְבָּנַיָּא דַיְיָ כֹּל דְּיִקְרַב בְּהוֹן יִתְקַדָּשׁ:
(יב) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
וּמַלִּיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:
(יג) זֶ֡ה קׇרְבַּן֩ אַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו אֲשֶׁר־יַקְרִ֣יבוּ לַֽיהֹוָ֗ה בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ עֲשִׂירִ֨ת הָאֵפָ֥ה סֹ֛לֶת מִנְחָ֖ה תָּמִ֑יד מַחֲצִיתָ֣הּ בַּבֹּ֔קֶר וּמַחֲצִיתָ֖הּ בָּעָֽרֶב׃
דֵּין קֻרְבַּן אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי דִּי יְקָרְבוּן קֳדָם יְיָ בְּיוֹמָא דְּרַבִּיאוּ יָתֵיהּ חַד מִן עַסְרָא בִתְלַת סְאִין סֻלְתָּא מִנְחָתָא תְּדִירָא פַּלְגּוּתַהּ בְּצַפְרָא וּפַלְגּוּתַהּ בְּרַמְשָׁא:
(יד) עַֽל־מַחֲבַ֗ת בַּשֶּׁ֛מֶן תֵּעָשֶׂ֖ה מֻרְבֶּ֣כֶת תְּבִיאֶ֑נָּה תֻּפִינֵי֙ מִנְחַ֣ת פִּתִּ֔ים תַּקְרִ֥יב רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃
עַל מַסְרֵיתָא בִּמְשַׁח תִּתְעֲבֵד רְבִיכָא תַיְתִנַּהּ תּוּפִינֵי מִנְחַת בִּצּוּעִין תְּקָרֵב לְאִתְקַבָּלָא בְרַעֲוָא קֳדָם יְיָ:
(טו) וְהַכֹּהֵ֨ן הַמָּשִׁ֧יחַ תַּחְתָּ֛יו מִבָּנָ֖יו יַעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑הּ חׇק־עוֹלָ֕ם לַיהֹוָ֖ה כָּלִ֥יל תׇּקְטָֽר׃
וְכַהֲנָא דִמְרַבָּא תְחוֹתוֹהִי מִבְּנוֹהִי יַעְבֵּד יָתַהּ קְיָם עָלָם קֳדָם יְיָ גְּמִיר תִּתַּסָּק:
6 (11) All the males among the children of Aharon shall eat of it. It shall be a fixed portion throughout your generations of the offerings of the Lord made by fire: everyone that touches them shall be holy.
(12) And the Lord spoke to Moshe, saying,
(13) This is the offering of Aharon and of his sons, which they shall offer to the Lord on the day when he is anointed; the tenth part of an efa of fine flour for a meal offering perpetual, half of it in the morning, and half of it at night.
(14) In a pan it shall be made with oil; and when it is well soaked, thou shalt bring it in: and the baked pieces of the meal offering shalt thou offer for a sweet savour to the Lord.
(15) And the priest of his sons that is anointed in his place shall offer it: it is a statute for ever to the Lord; it shall be wholly burnt.
נביאים
ז (לא) וּבָנ֞וּ בָּמ֣וֹת הַתֹּ֗פֶת אֲשֶׁר֙ בְּגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֔ם לִשְׂרֹ֛ף אֶת־בְּנֵיהֶ֥ם וְאֶת־בְּנֹתֵיהֶ֖ם בָּאֵ֑שׁ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א צִוִּ֔יתִי וְלֹ֥א עָלְתָ֖ה עַל־לִבִּֽי׃ {פ}
וּבְנוֹ בָּמַת תּוֹפֶת דִי בְחֵילַת בַּר הִנוֹם לְאוֹקָדָא יַת בְּנֵיהוֹן וְיַת בְּנָתֵיהוֹן בְּנוּרָא דְלָא פַקְדֵית בְּאוֹרַיְתִי וְלָא רַעֲוָא קָדְמַי:
(לב) לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְלֹא־יֵאָמֵ֨ר ע֤וֹד הַתֹּ֙פֶת֙ וְגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֔ם כִּ֖י אִם־גֵּ֣יא הַהֲרֵגָ֑ה וְקָבְר֥וּ בְתֹ֖פֶת מֵאֵ֥ין מָקֽוֹם׃
בְּכֵן הָא יוֹמַיָא אָתָן אֲמַר יְיָ וְלָא יִתְאַמָר עוֹד תּוֹפֶת וְחֵילַת בַּר הִנוֹם אֱלָהֵין חֵילַת קְטִילַיָא וִיקַבְּרוּן בְּתוֹפֶת מִבְּלִי אֲתַר:
(לג) וְֽהָ֨יְתָ֜ה נִבְלַ֨ת הָעָ֤ם הַזֶּה֙ לְמַֽאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֣ת הָאָ֑רֶץ וְאֵ֖ין מַחֲרִֽיד׃
וּתְהֵי נְבֵילְתָּא דְעַמָא הָדֵין מְשַׁגְרָא לְמֵיכַל לְעוֹפָא דִשְׁמַיָא וְלִבְעִירָא דְאַרְעָא וְלֵית דְמָנִיד:
(לד) וְהִשְׁבַּתִּ֣י ׀ מֵֽעָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה וּמֵֽחֻצוֹת֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם ק֤וֹל שָׂשׂוֹן֙ וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֣וֹל כַּלָּ֑ה כִּ֥י לְחׇרְבָּ֖ה תִּֽהְיֶ֥ה הָאָֽרֶץ׃
וָאֱבַטֵיל מִקִרְוַיָא דְבֵּית יְהוּדָה וּמִשׁוֹקֵי יְרוּשְׁלֵם קַל בִּיעַ וְקַל חֶדְוָא קַל חַתְנוּן וְקַל כַּלָן אֲרֵי לְחוּרְבָּא תְּהֵי אַרְעָא:
ח (א) בָּעֵ֣ת הַהִ֣יא נְאֻם־יְהֹוָ֡ה (ויציאו) [יוֹצִ֣יאוּ] אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים וְאֵ֣ת ׀ עַצְמ֣וֹת הַנְּבִיאִ֗ים וְאֵ֛ת עַצְמ֥וֹת יוֹשְׁבֵֽי־יְרוּשָׁלָ֖͏ִם מִקִּבְרֵיהֶֽם׃
בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ יִפְקוּן יַת גַרְמֵי מַלְכַיָא דְבֵית יְהוּדָה וְיַת גַרְמֵי רַבְרְבֵיהוֹן וְיַת גַרְמֵי כַהֲנַיָא וְיַת גַרְמֵי נְבִיֵי שִׁקְרָא וְיַת גַרְמֵי יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם מִקִבְרֵיהוֹן:
7 (31) And they have built the high places of Tofet, which is in the valley of Ben-hinnom, to burn their sons and their daughters in the fire, which I did not command them, nor did it come into my heart.
(32) Therefore, behold, days are coming, says the Lord, it shall no more be called Tofet, nor the valley of Ben-hinnom, but the Valley of Slaughter: for they shall bury in Tofet, because there is no room.
(33) And the carcasses of this people shall be food for the birds of the heaven, and for the beasts of the earth; and none shall frighten them away.
(34) Then will I cause to cease from the cities of Yehuda, and from the streets of Yerushalayim, the voice of mirth, and the voice of gladness, the voice of the bridegroom, and the voice of the bride: for the land shall be desolate.
8 (1) At that time, says the Lord, they shall bring out the bones of the kings of Yehuda, and the bones of his princes, and the bones of the priests, and the bones of the prophets, and the bones of the inhabitants of Yerushalayim, out of their graves:
כתובים
כב (כ) הֲלֹ֤א כָתַ֣בְתִּֽי לְ֭ךָ (שלשום) [שָׁלִשִׁ֑ים] בְּמֹ֖עֵצ֣וֹת וָדָֽעַת׃
וְהָא כִּתְבֵת אִנוּן לָךְ עַל תְּלָתָא זִמְנִין בְּעֵצְתָּא וִידִיעֲתָא:
(כא) לְהוֹדִֽיעֲךָ֗ קֹ֭שְׁטְ אִמְרֵ֣י אֱמֶ֑ת לְהָשִׁ֥יב אֲמָרִ֥ים אֱ֝מֶ֗ת לְשֹׁלְחֶֽיךָ׃
לְאוֹדָעִנָךְ קוּשְׁטָא וּמִלֵי דִתְרִיצוּתָא דְתַהֲפִיךְ מִלָתָא דְקוּשְׁטָא לִמְשַׁדְרָיִךְ:
(כב) אַֽל־תִּגְזׇל־דָּ֭ל כִּ֣י דַל־ה֑וּא וְאַל־תְּדַכֵּ֖א עָנִ֣י בַשָּֽׁעַר׃
לָא תִגְזוֹל לְמִסְכְּנָא מְטוּל דְמִסְכֵּינָא הוּא וְלָא תְמַכֵּיךְ עַנְיָא בְתַרְעָא:
(כג) כִּֽי־יְ֭הֹוָה יָרִ֣יב רִיבָ֑ם וְקָבַ֖ע אֶת־קֹבְעֵיהֶ֣ם נָֽפֶשׁ׃
מְטוּל דֵאלָהָא דָאֵן דִינְהוֹן וּמִתְפְּרַע פּוּרְעֲנוּתְהוֹן דְנַפְשֵׁהוֹן:
(כד) אַל־תִּ֭תְרַע אֶת־בַּ֣עַל אָ֑ף וְאֶת־אִ֥ישׁ חֵ֝מ֗וֹת לֹ֣א תָבֽוֹא׃
לָא תִתְחַבֵּר עִם מָרֵי מְרִירוּתָא וְעִם גַבְרָא חֶמְתָנָא לָא תֵעוֹל:
22 (20) Have I not written to thee excellent things in counsels and knowledge,
(21) that I might make thee know the certainty of the words of truth; that thou mightest answer the words of truth to those who send thee?
(22) Do not rob the poor, because he is poor: nor oppress the afflicted in the gate:
(23) for the Lord will plead their cause, and rob life those who rob them.
(24) Make no friendship with an angry man; and with a furious man thou shalt not go:
משנה
א. הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ, דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְאִם מֵתָה, יוֹרְשָׁהּ. אִם כֵּן לָמָּה כָתַב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ, שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם. כָּתַב לָהּ, דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְאִם מֵתָה, יוֹרְשָׁהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם אוֹכֵל פֵּרֵי פֵרוֹת, עַד שֶׁיִּכְתֹּב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵרוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם. כָּתַב לָהּ, דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵרוֹתֵיהֶן בְּחַיַּיִךְ וּבְמוֹתֵךְ, אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְאִם מֵתָה, אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם מֵתָה, יִירָשֶׁנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, תְּנָאוֹ בָטֵל:
ב. מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב וְיוֹרְשִׁין, וְהָיָה לוֹ פִקָּדוֹן אוֹ מִלְוֶה בְּיַד אֲחֵרִים, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין, אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁין, שֶׁכֻּלָּן צְרִיכִין שְׁבוּעָה וְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה:
ג. הִנִּיחַ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָהֶן. זָכְתָה אִשָּׁה יוֹתֵר מִכְּתֻבָּתָהּ, וּבַעַל חוֹב יוֹתֵר עַל חוֹבוֹ, הַמּוֹתָר, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין, אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁים, שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין שְׁבוּעָה וְאֵין הַיּוֹרְשִׁים צְרִיכִין שְׁבוּעָה:
ד. הַמּוֹשִׁיב אֶת אִשְׁתּוֹ חֶנְוָנִית אוֹ שֶׁמִּנָּהּ אַפּוֹטְרוֹפָּא, הֲרֵי זֶה מַשְׁבִּיעָהּ כָּל זְמָן שֶׁיִּרְצֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ עַל פִּלְכָּהּ וְעַל עִסָּתָהּ:
ה. כָּתַב לָהּ, נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלָיִךְ, אֵין יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתִיךְ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, לֹא הִיא וְלֹא יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא אֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. אֲבָל יוֹרְשָׁיו מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ, וְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ. נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי וְלֹא לְיוֹרְשַׁי וְלֹא לַבָּאִים בִּרְשׁוּתִי עָלַיִךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתִיךְ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ, לֹא הוּא וְלֹא יוֹרְשָׁיו וְלֹא הַבָּאִים בִּרְשׁוּתוֹ, לֹא אוֹתָהּ וְלֹא יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ:
ו. הָלְכָה מִקֶּבֶר בַּעְלָהּ לְבֵית אָבִיהָ אוֹ שֶׁחָזְרָה לְבֵית חָמִיהָ, וְלֹא נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא, אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. וְאִם נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא, הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל הֶעָתִיד לָבֹא וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל מַה שֶּׁעָבָר:
ז. הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים וּמִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִין וְשֶׁלֹּא בְפָנָיו, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה:
ח. הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ כֵּיצַד, הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז, וְאָמַר לָהּ הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתֵךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא הִתְקַבַּלְתִּי אֶלָּא מָנֶה, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה כֵּיצַד, הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז, וְאָמַר לָהּ הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתֵךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא הִתְקַבָּלְתִּי, וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים כֵּיצַד, מָכַר נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַלָּקוֹחוֹת, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים כֵּיצַד, מֵת וְהִנִּיחַ נְכָסָיו לַיְתוֹמִים, וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַיְתוֹמִים, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו כֵּיצַד, הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וְהִיא נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְפָנָיו, אֵינָהּ נִפְרַעַת אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁהִיא תוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ, הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. וְאִם אֵינָהּ תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ, אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ:
ט. הוֹצִיאָה גֵט וְאֵין עִמּוֹ כְתֻבָּה, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ. כְּתֻבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט, הִיא אוֹמֶרֶת אָבַד גִּטִּי וְהוּא אוֹמֵר אָבַד שׁוֹבְרִי, וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב וְאֵין עִמּוֹ פְרוֹזְבּוּל, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִפָּרֵעוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מִן הַסַּכָּנָה וְאֵילָךְ, אִשָּׁה גוֹבָה כְתֻבָּתָהּ שֶׁלֹּא בְגֵט, וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִפְרוֹזְבּוּל. שְׁנֵי גִטִּין וּשְׁתֵּי כְתֻבּוֹת, גּוֹבָה שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת. שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת וְגֵט אֶחָד, אוֹ כְתֻבָּה וּשְׁנֵי גִטִּין, אוֹ כְתֻבָּה וְגֵט וּמִיתָה, אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא כְתֻבָּה אַחַת, שֶׁהַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶחֱזִירָהּ, עַל מְנָת כְּתֻבָּה הָרִאשׁוֹנָה מַחֲזִירָהּ. קָטָן שֶׁהִשִּׂיאוֹ אָבִיו, כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת, שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּמָהּ. גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת, שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּמָהּ:
1. One who writes for his wife in a document the declaration: I have no legal dealings or involvement with your property, thereby relinquishing his rights to her possessions, may nevertheless consume the produce of her property in her lifetime. And if she dies before him, he inherits from her. If this is so, if he still retains his rights, why would he write for her: I have no legal dealings or involvement with your property? The result of this declaration is that if she sold or gave away her property, the transaction is binding, and he cannot claim it. If he writes for her: I have no legal dealings or involvement with your property or with its produce, he may not consume the produce of her property during her lifetime, but if she dies he still retains the right to inherit from her. Rabbi Yehuda says: He always consumes the produce of the produce. Although he has waived his rights to consume the produce itself, it becomes her usufruct property, whose yield belongs to him. He remains entitled to the produce of the produce until he writes for her: I have no legal dealings or involvement with your property, or with its produce, or with the produce of its produce forever. If he writes for her: I have no legal dealings or involvement with your property or with its produce, or with the produce of its produce, in your lifetime and after your death, he may not consume the produce of her property in her lifetime. And if she dies, he does not inherit from her. Rabban Shimon ben Gamliel says: If she dies, he does inherit from her, because he stipulates counter to that which is written in the Torah. According to Rabban Shimon ben Gamliel, a husband inherits from his wife by Torah law, and whoever stipulates counter to that which is written in the Torah, his stipulation is void.
2. With regard to one who died and left behind a wife, and a creditor to whom he owed money, and heirs, all of whom claim payment from his property, and he had a deposit or a loan in the possession of others, Rabbi Tarfon says: The deposit or the loan will be given to the weakest one of them, i.e., the one most in need of the money. Rabbi Akiva says: One is not merciful in judgment. If the halakha is that it belongs to one party, one follows the halakha and leaves aside considerations of mercy. Rather, the halakha is that the money will be given to the heirs, as all people who wish to exact payment from orphans require an oath before they collect their debt, but the heirs do not require an oath. They therefore have a more absolute right than the others to their father’s property.
3. If the deceased left behind produce that was detached from the ground, whoever first took possession of them as compensation for what was owed, whether the creditor, the wife, or the heirs, acquired the produce. If the wife acquired this produce and it was worth more than the payment of her marriage contract, or the creditor acquired this produce and it was worth more than the value of his debt, what should be done with the surplus? Rabbi Tarfon says: It will be given to the weakest one of them, either the creditor or the wife, depending on the circumstances. Rabbi Akiva says: One is not merciful in judgment. Rather, it will be given to the heirs, as all people who wish to exact payment from orphans require an oath before they collect their debt, but the heirs do not require an oath.
4. If there is one who establishes his wife as a storekeeper in his store, or if he appointed her as a steward to handle his property and workers, this one, i.e., the husband, can administer an oath to her, having her state that she did not appropriate any of his possessions, whenever he wants. Rabbi Eliezer says: He can administer an oath even with regard to the products of her spindle and for her dough, which are matters related to the household, and not her function as a storekeeper.
5. If one wrote to his wife in the marriage contract: I do not have the right to administer a vow or an oath upon you, he cannot administer an oath to her.However, he can administer an oath to her heirs, and to those who come on her authority, either as her representatives or because they purchased her marriage contract. If the husband wrote: I do not have the right to administer a vow or an oath upon you, or upon your heirs, or upon those who come on your authority, he cannot administer an oath to her; not to her, nor her heirs, nor those who come on her authority. But the husband’s heirs can administer an oath to her, and to her heirs, and to those who come on her authority. If he wrote: Neither I, nor my heirs, nor those who come on my authority have the right to administer a vow or an oath upon you, or upon your heirs, or upon those who come on your authority, he cannot administer an oath to her or to them; not he, nor his heirs, nor those who come on his authority may administer an oath, not to her, nor to her heirs, nor to those who come on her authority.
6. If a woman who was exempted from an oath by her husband went from her husband’s grave, immediately after her husband’s death, to her father’s house, without handling her late husband’s property, or in a case where she returned to her father-in-law’s house and did not become a steward over the property at all throughout this period, then the heirs cannot administer an oath to her with regard to her actions in their father’s lifetime, as the husband exempted her from an oath to the heirs. And if she became a steward, the heirs may administer an oath to her about the future, i.e., anything she did with the property after the death of her husband, but they cannot administer an oath to her with regard to what took place in the past, during her husband’s lifetime.
7. A woman who vitiates her marriage contract by acknowledging that she has received partial payment can collect the rest of her marriage contract only by means of an oath. Similarly, if one witness testifies that her marriage contract is paid, she can collect it only by means of an oath.In any case where she seeks to claim her marriage contract from the property of orphans, or from liened property that has been sold to a third party, or when not in her husband’s presence, she can collect it only by means of an oath.
8. The mishna elaborates: With regard to a woman who vitiates her marriage contract, how so, how does this situation arise? If her marriage contract was a thousand dinars, and her husband said to her: You already received your marriage contract, and she says: I received only one hundred dinars, she has made a partial admission and can collect her marriage contract only by means of an oath. If one witness testifies that her marriage contract is paid, how so? If her marriage contract was a thousand dinars, and her husband said to her: You already received your marriage contract, and she says: I did not receive payment, and one witness testifies about the marriage contract that it is paid, she can collect it only by means of an oath. From liened property, how so? If while they were married the husband sold his property to others, and she comes to collect her marriage contract from the purchasers, she can collect it only by means of an oath. She may seize property from the purchasers because her husband’s obligation undertaken in the marriage contract predates his obligation in the document of sale. From the property of orphans, how so? If the husband died and left his property to orphans, and she comes to collect her marriage contract from the orphans, she can collect it only by means of an oath. Or when not in his presence, how so? If he went to a country overseas and sent her a bill of divorce, so that she collects her marriage contract when not in his presence, she can collect it only by means of an oath. Rabbi Shimon says: Whenever she claims payment of her marriage contract, the heirs administer an oath to her. And if she does not claim payment of her marriage contract, the heirs do not administer an oath to her.
9. In a case where a woman produced a bill of divorce and it was unaccompanied by a marriage contract, and she demands that her husband pay her marriage contract, she collects payment of her marriage contract, and he cannot claim that he already paid it. If she produced a marriage contract, and it was unaccompanied by a bill of divorce, and she says: My bill of divorce was lost, and he says: Just as your bill of divorce was lost, so too my receipt for the payment of your marriage contract was lost; and likewise, in a case of a creditor who produced a promissory note after the Sabbatical Year, unaccompanied by a document that prevents the Sabbatical Year from forgiving an outstanding debt [prosbol], and demanded payment of the debt, these debts may not be collected. Rabban Shimon ben Gamliel says: From the time of danger and onward, after the ruling authorities banned the performance of mitzvot, people would destroy a bill of divorce or a prosbol immediately after they were signed, a woman collects payment of her marriage contract without a bill of divorce, and a creditor collects debts owed to him without a prosbol. The assumption is that due to the circumstances these documents were written but were not preserved. If a woman had two bills of divorce and two marriage contracts as a result of her divorce and remarriage to the same man, the fact that she is in possession of these documents proves that she was never paid for her first marriage contract, and she collects two marriage contracts. If she was in possession of two marriage contracts and only one bill of divorce; or if she had one marriage contract and two bills of divorce; or if she had a marriage contract, a bill of divorce, and witnesses to her husband’s death after their remarriage, she collects payment of only one marriage contract. This is because there is a presumption that one who divorces his wife and remarries her, remarries her with the intention of using her first marriage contract, and she agrees that she collects payment of only the original document. This is the presumption, unless he wrote another marriage contract for her. In the case of a minor who was married off by his father, the wife’s marriage contract that the minor wrote is valid even after the husband comes of age. He cannot excuse himself by saying that it was drafted when he was a minor, as it is on this condition, the terms of this marriage contract, that he maintained her as his wife upon his maturity. Similarly, in the case of a convert whose wife converted with him, the marriage contract that she had as a gentile is valid, for on this condition he maintained her as his wife.
גמרא
אָמַר אֲמֵימָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב חָמָא הַאי מַאן דְּאִיכָּא עֲלֵיהּ כְּתוּבַּת אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב, וְאִית לֵיהּ אַרְעָא וְאִית לֵיהּ זוּזֵי, לְבַעַל חוֹב מְסַלְּקִינָן לֵיהּ בְּזוּזֵי, לְאִשָּׁה מְסַלְּקִינָן לָהּ בְּאַרְעָא, הַאי כִּי דִינֵיהּ וְהַאי כִּי דִינֵיהּ. וְאִי לָא אִיכָּא אֶלָּא חַד אַרְעָא וְלָא חַזְיָיא אֶלָּא לְחַד, לְבַעַל חוֹב יַהֲבִינָן לֵיהּ, לְאִשָּׁה לָא יַהֲבֵינָן לָהּ, מַאי טַעְמָא יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָאִישׁ רוֹצֶה לִישָּׂא אִשָּׁה רוֹצָה לְהִנָּשֵׂא. אָמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְרַב חָמָא וַדַּאי דְּאַמְרִיתוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, הַאי מַאן דְּמַסְּקֵי בֵיהּ זוּזֵי וְאִית לֵיהּ אַרְעָא, וְאָתָא בַּעַל חוֹב וְקָא תָּבַע מִינֵּיהּ, וְאָמַר לֵיהּ זִיל שְׁקוֹל מֵאַרְעָא, אַמְרִינָן לֵיהּ זִיל זְבִין אַתְּ וְאַיְיתִי הַב לֵיהּ, אָמַר לֵיהּ לָא, אָמַר לֵיהּ אֵימָא לִי גּוּפָא דְּעוּבְדָּא הֵיכִי הֲוָה, אָמַר לֵיהּ תּוֹלֶה מָעוֹתָיו בְּנָכְרִי הֲוָה, הוּא עָשָׂה שֶׁלֹּא כָּהוֹגֶן, לְפִיכָךְ עָשׂוּ בוֹ שֶׁלֹּא כָּהוֹגֶן. אָמַר לֵיהּ רַב כַּהֲנָא לְרַב פַּפָּא, לְדִידָךְ דַּאֲמַרְתְּ פְּרִיעַת בַּעַל חוֹב מִצְוָה, אָמַר לֹא נִיחָא לִי דְאִיעֲבִיד מִצְוָה מַאי, אָמַר לֵיהּ תְּנִינָא, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, אֲבָל בְּמִצְוַת עֲשֵׂה כְּגוֹן שֶׁאוֹמְרִים לוֹ עֲשֵׂה סוּכָּה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, עֲשֵׂה לוּלָב וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ:
Ameimar said in the name of Rav Ḥama: With regard to one who has incumbent upon himself the obligation of his wife’s marriage contract and also owes money to a creditor, and he possesses land and possesses money, the obligation to the creditor is settled with the payment of money, whereas the debt to the woman of her marriage contract is settled with the payment of land, this one in accordance with his law, and that one in accordance with her law. Since the creditor gave him money, it is fitting that he should receive ready cash in return. The woman, in contrast, did not give him anything but relied upon the lien on his land, so she is therefore given land.
And if there is only one plot of land, and it is adequate for the payment of only one debt, we give it to the creditor, and we do not give it to the woman. What is the reason for this? Even more than a man wants to marry, a woman wants to be married. Women do not get married because they wish to receive their marriage contract. It is better to give preference to the creditor so that he will not lose out, so as not to discourage people from lending money.
Rav Pappa said to Rav Ḥama: Is it correct that you say in the name of Rava: With regard to one who owes money and has land, and the creditor comes and demands from him his money, and the debtor says to him: Go and take the amount you are owed from the land, we say to him: Go and sell the land yourself and give him money? Rav Ḥama said to him: I did not say this in the name of Rava.
Rav Pappa replied: Tell me the incident itself, what happened and what exactly occurred that caused this opinion to be attributed to Rava. Rav Ḥama said to him: The debtor was one who attached his money to a gentile. He possessed money, but he claimed that this money belonged to a gentile and therefore could not be demanded from him. This man acted improperly, and consequently, the Sages acted improperly with him by forcing him to sell the land.
Rav Kahana said to Rav Pappa: According to your opinion, that you say the repayment of a creditor is a mitzva, if the debtor said: It is not amenable to me to perform a mitzva, what would be the halakha? If there is no obligation to repay a loan other than to perform a mitzva, then what happens if someone is not interested in performing the mitzva? He said to him: We already learned this halakha in a baraita: In what case is this statement said, that one is liable to receive forty lashes for committing a transgression? It is said with regard to negative mitzvot. However, with regard to positive mitzvot, for example, if the court says to someone: Perform the mitzva of the sukka, and he does not do so, or: Perform the mitzva of the palm branch, and he does not do so,
the court strikes him an unlimited number of times, even until his soul departs, in order to force him to perform the mitzva. The payment of a debt is a positive mitzva, and one who refuses to pay a debt can be compelled to do so in this manner.
זוהר
בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה דְחָג הוּא סִיּוּמָא דְדִינָא דְעָלְמָא וּפִתְקִין נַפְקִין מִבֵּי מַלְכָּא וּגְבוּרָן מִתְעֲרֵי וּמִסְתַּיְּימָן בְּהָאי יוֹמָא וְעַרְבֵי נַחַל (תַּלְיָין) בְּהוּ וּבָעֵינָן לְאַתְעֲרָא גְבוּרָן לְמַיָּא וּלְסַחֲרָא שִׁבְעָה זִמְנִין לְרַוָּואָה לְהָאי מִזְבֵּחַ מִמַּיָּא דְיִצְחָק בְּגִין דְּיִתְמְלֵי מַיָּא הָאי בֵירָא דְיִצְחָק וְכַד הוּא אִתְמַלְיָיא כָּל עָלְמָא אִתְבָּרְכָא בְמַיָּא. וּבְהָאי יוֹמָא גְּבוּרוֹת בָּעֵינָן לְמַיָּיא וּלְסַיְּימָא לוֹן לְבָתָר דְּהָא בְּהָאי יוֹמָא מִסְתַּיְּימֵי דִינָא. וּבְגִין כָּךְ בָּעֵינָן לְבַטְּשָׁא לוֹן בְּאַרְעָא וּלְסַיְּימָא לוֹן דְּלָא מִשְׁתַּכְּחֵי דְּהָאי יוֹמָא אַתְעֲרוּתָא וְסִיּוּמָא הוּא וְעַל דָּא אַתְעֲרוּתָא וְסִיּוּמָא הוּא דְעַבְדֵינָן בְּעַרְבֵי נַחַל. אָמַר רִבִּי חִיָּיא וַדַּאי הָכִי הוּא וְשַׁפִּיר. וְעַרְבֵי נַחַל מִסִטְרָא דְנַחַל נַפְקֵי גְבוּרָן. וּבְהָאי יוֹמָא מִתְעֲרֵי וּמְסַיְימֵי בְּהָאי יוֹמָא כְתִיב (בראשית כ''ו) וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפּוֹר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם. בְּאֵרֹת כְּתִיב חָסֵר. וַיָּשָׁב מַהוּ וַיָּשָׁב אֶלָּא יוֹמָא קַדְמָאָה דְיַרְחָא שֵׁירוּתָא דְדִינָא הוּא בְכָל עָלְמָא וְיִצְחָק קַיְימָא לְכֻרְסְיָיא לְמֵידָן עָלְמָא בְּהָאי יוֹמָא וַיָּשָׁב יִצְחָק לְאַתְעֲרָא דִינִין וּלְסַיְּימָא דִינִין. וַיַּחְפּוֹר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם לְאַרְקָא גְבוּרָן לִכְנֶסֵת יִשְׂרָאֵל לְאַתְעֲרָא לְמַיָּא דְּהָא מַיָּא בִגְבוּרָן נַחֲתָן לְעָלְמָא. וּבְגִין דְּאִינוּן גְּבוּרָן לָא נַחֲתִין אֶלָּא בְעִיבָא וְיוֹמָא דְעִיבָא לָא נַיְיחָא רוּחֵיהוֹן דְּקַיְימֵי עָלְמָא אֶלָּא בְגִין דְּעָלְמָא אִצְטְרִיךְ לְהוּ. מָאי טַעְמָא. בְּגִין דְּעָלְמָא בְדִינָא אִתְבְּרֵי וְכֹלָּא בַעְיָיא הָכִי. בְּגִין כָּךְ כֹּלָּא בְעוֹבָדָא תַלְיָיא מִלְתָא. וְעַל דָּא כַהֲנָא בְעוֹבָדָא וְתִקּוּנָא דְאִיהוּ עָבִיד לְתַתָּא אַתְעֲרוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין לְתַקְּנָא לוֹן וּמִתְתַּקְּנֵי עַל יְדוֹי אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָא תָנֵינָן עֲרָבָה דְדַמְיָיא לְשִׂפְוָון בְּהָאי יוֹמָא מָאי הִיא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא אַף עַל גַּב דְּלִדְרָשָׁא הוּא דְאָתֵי הָכִי הוּא וַדָּאי. דְּהָא בְהָאי יוֹמָא בְשִׂפְוָון תַּלְיָיא בְהָאי יוֹמָא פָּקִיד מַלְכָּא לְמֵיהַב פִּתְקִין לְסַנְטִירָא וּמִסְתַּיְּימֵי דִינִין וְאַסְתִּים לִישָׁנָא בִישָׁא מֵעָלְמָא בְיוֹמָא קַדְמָאָה דְיַרְחָא שֵׁירוּתָא דְדִינָא הוּא וְסִיּוּמָא הוּא בְהָאי יוֹמָא וְהָא אִתְּמַר. תָּא חֲזֵי בְּיוֹמָא דָא שְׁלֵמִין וּמְסַיְּימֵי עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה בִּרְכָאָן דִילְהוֹן וְשָׁרָאָן בְּדִינָא וְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹמָא דָא מְסַיְּימֵי דִינִין דִילְהוֹן וְשָׁרָאָן בְּבִרְכָתָא דְהָא לְיוֹמָא אַחֲרָא זְמִינִין לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּמַלְכָּא לְנַטְלָא מִינֵיהּ בִּרְכָאָן לְכָל שַׁתָּא וּבְהַהוּא חֶדְוָותָא לָא מִשְׁתַּכְּחֵי בְמַלְכָּא אֶלָּא יִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ. וּמָאן דְּיָתִיב עִם מַלְכָּא וְנָטַל לֵיהּ בִּלְחוֹדֵיהּ כָּל מָה דְבָעֵי שָׁאִיל וְיָהִיב לֵיהּ וְעַל דָּא יִשְׂרָאֵל שָׁרָאָן וְעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה מְסַיְּימֵי. וְעַל דָּא כְתִיב (מלאכי א') אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ וְגוֹמֵר אָמַר לֵיהּ הָא חֲמֵינָא לֵיהּ לְעֵשָׂו בְּשַׁלְוָה בְמַלְכוּ בִכְרִיכָן עִלָּאִין וְשָׁלִיט עַל עָלְמָא וְאַתְּ אָמֵר וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה. אָמַר לֵיהּ בְּכָל אֲתַר הָכִי הוּא. כֵּיוַן דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא גָּזַר גְּזֵרָה וְשַׁוֵּי הַהִיא גְזֵרָה בְפִתְקֵיהּ קְרָא אַסְהִיד כְּמָה דְּאִתְעֲבִיד. וְעַל דָּא וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה הָא שִׁוִּיתִי בְפִתְקָא דִילִי וְכֵן כָּל אִינוּן טָבָן דְּגָזַר עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב (יחזקאל י''ז) אֲנִי יְיָ דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי:
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁל הַחַג, דְּהַיְנוּ בְּהוֹשַׁעֲנָא רַבָּה, הוּא סִיוּם הַדִּין שֶׁל הָעוֹלָם, וּפִּסְקֵי הַדִּינִים יוֹצְאִים מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, וְהַגְבוּרוֹת מִתְעוֹרְרוֹת וּמִסְתַּיְּמוֹת בַּיּוֹם הַהוּא. וְעַרְבֵי נַחַל תְּלוּיִם בָּהֶם, בִּגְבוּרוֹת אֵלֶּה. וּצְרִיכִים לְעוֹרֵר הַגְּבוּרוֹת לְמַיִם, וּלְהָקִיף שֶׁבַע פְּעָמִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ, כְּדֵי לְהַרְווֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ בְּמַיִם שֶׁל יִצְחָק, כְּדֵי שֶׁהַמַּיִם יְמַלְאוּ אֶת בְּאֵרוֹ שֶׁל יִצְחָק, וְכַּאֲשֶׁר הוּא מִתְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם מִתְבָּרֵךְ בַּמַיִם. וּבַיּוֹם הַזֶּה הַגְּבוּרוֹת צְרִיכִים לְמַיִם, וּלְסַיֵּם אוֹתָם לְבַסוֹף, כִּי בַּיּוֹם הַזֶּה מִסְתַּיֵּם הַדִּין. וְלָכֵן צָרִיךְ לְהַכּוֹת אֶת הָעֲרָבוֹת בַּקַרְקַע, וּלְסַיֵּם אוֹתָם, כִּי לֹא נִמְצָא כְּבָר הַדִּין, כִּי יוֹם זֶה הוּא הַתְחָלָה וְסִיוּם שֶׁל הַדִּין. וְלָכֵן הָהִתְעוֹרְרוּת וְסִיוּם הַדִּין עוֹשִׂים בְּאֵלוּ הָעַרְבֵי נָחַל. אָמַר רַבִּי חִיָּא וַדַּאי כֵּן הוּא וְנָאֶה הוּא. וְעַרְבֵי נָחַל מִצַד הַנַּחַל יוֹצְאִים הַגְּבוּרוֹת, וּבַיוֹם הַזֶּה מִתְעוֹרְרִים, וּמִסְתַּיְמִים הַדִּינִים בַּיוֹם הַזֶּה. כָּתוּב (בראשית כו) וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפּוֹר אֶת בְּאֵרוֹת הַמַּיִם. כָּתוּב ''בְּאֵרֹת'' בְּלִי ו'. ''וַיָּשָׁב'', מַהוּ וַיָּשָׁב, אֶלָּא הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹדֶשׁ, הַתְחָלַת הַדִּין הוּא בְּכָל הָעוֹלָם, וְיִצְחָק, שֶׁהוּא מִדַּת הַדִּין, יוֹשֵׁב לַכִּסֵא לָדוּן אֶת הָעוֹלָם בַּיוֹם הַזֶּה. וַיָּשָׁב יִצְחָק, לְעוֹרֵר הַדִּין וּלְסַיֵּם אֶת הַדִּין. וַיַּחְפּוֹר אֶת בְּאֵרוֹת הַמַּיִם, לְהַמְשִׁיךְ גְּבוּרוֹת לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, לְעוֹרֵר אֶת הַמַּיִם, כִּי הַמַּיִם עִם הַגְבוּרוֹת יוֹרְדִים לָעוֹלָם. וּמִשׁוּם שֶׁאֵלּוּ הַגְּבוּרוֹת לֹא יוֹרְדִים אֶלָּא בְּעָנָן וּבְיוֹם הַמְעוּנָן, לֹא נָח הָרוּחַ שֶׁל יוֹשְׁבֵי הָעוֹלָם אֶלָּא מִשׁוּם שֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ לַזֶה. מַהוּ הַטַּעַם, מִשׁוּם שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בַּדִּין וְהַכֹּל צָרִיךְ כָּךְ. וְלָכֵן הַכֹּל תָּלוּי בְּמַעֲשֶׂה. וְלָכֵן הַכֹּהֵן בַּמַעֲשֵׂה וּבְתִיקוּנוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לְמַטָה מִתְעוֹרְרִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לְתַקֵן אוֹתָם, וּמִתְתַּקְנִים עַל יָדוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הַרֵי לָמַדְנוּ עֲרָבָה הַדוֹמָה לִשְׂפָתַיִם, מַדוּעַ לוֹקְחִים אוֹתָה בַּיוֹם הַזֶּה. אָמַר רַבִּי חִיָּא אע''ג שֶׁלִדְרָשָׁה הוּא בָּא, כָּךְ הוּא וַדַּאי. כִּי בַּיוֹם הַזֶּה הַדְּבָרִים תְּלוּיִים בִּשְׂפָתַיִם. בַּיּוֹם הַזֶּה פּוֹקֵד הַמֶּלֶךְ לָתֵת פְּתָקִים לַשָׁלִיחַ, וּמִסְתַּיְמִים הַדִּינִים, וְנִסְתָּם לָשׁוֹן הָרַע מֵהָעוֹלָם. בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹדֶשׁ, תְּחִילַת הַדִּין הוּא וְגַם סִיוּם הַדִּין הוּא בַּיּוֹם הַזֶּה וּכְבָר אָמַרְנוּ. בֹּא וּרְאֵה, בַּיּוֹם הַזֶּה נִשְׁלָמִים וּמְסַיְמִים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הַבְּרָכוֹת שֶׁלָהֶם, וְהֵם נִמְצָאִים בְּדִין. וְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַזֶּה מְסַיְמִים הַדִּינִים שֶׁלָהֶם וְנִמְצָאִים בִּבְרָכָה, כִּי לַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי זֶה הֵם מְזוּמָנִין לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּמֶלֶךְ, לָקַחַת מִמֶּנוּ בְּרָכוֹת לְכָּל הַשָּׁנָה, וּבַשִׂמְחָה הַהִיא לֹא נִמְצָאִים עִם הַמֶּלֶךְ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל בִּלְבָד. וּמִי שֶׁנִּמְצָא עִם הַמֶּלֶךְ וְלוֹקֵחַ אוֹתוֹ בִּלְבָד, כָּל מַה שֶׁהוּא רוֹצֶה הוּא מְבַקֵּשׁ וְנִתָּן לוֹ. וְלָכֵן יִשְׂרָאֵל מַתְחִילִים וְאוּמוֹת הָעוֹלָם מְסַיְמִים. וְלָכֵן כָּתוּב (מלאכי א) אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ וגו'. אָמַר לוֹ, הַרֵי רוֹאִים אָנוּ אֶת עֵשָׂו בְּשַׁלְוָה בְּמַלְכוּת בְּיִשׁוּבִים עֶלְיוֹנִים וְהוּא שׁוֹלֵט עַל הָעוֹלָם, וְאַתָּה אוֹמֵר ''וָאָשִׂים עָרָיו שְׁמָמָה''. אָמַר לוֹ, בְּכָל מָקוֹם כֵּן הוּא, מִכֵּיוָן שֶׁהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ גָּזַר גְּזֵירָה וְשָׂם אוֹתָה הַגְּזֵירָה בַּפֶּתֶק, הַכָּתוּב מֵעִיד כְּמוֹ שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת. וְלָכֵן כָּתוּב וָאָשִׂים עָרָיו שְׁמָמָה. שֶׁכֵּן הִנַחְתִּי בַּפֶּתֶק שֶׁלִּי, וְכֵן כָּל אוֹתָם טוֹבוֹת שֶׁגָּזַר הַקָּבָּ''ה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתוּב (יחזקאל יז) אֲנִי יְיָ דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי.
הלכה פסוקה
א. הַיַּיִן וְהַסּוֹלֶת שֶׁמְּבִיאִין עִם הַקָּרְבָּן הֵם הַנִּקְרָאִין נְסָכִים וְהַסּוֹלֶת לְבַדָּהּ נִקְרֵאת מִנְחַת נְסָכִים. וּמִנְחַת נְסָכִים אֵינָה טְעוּנָה לֹא תְנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה וְלֹא לְבוֹנָה. אֲבָל טְעוּנָה מֶלַח וְכֻלָּהּ נִשְׂרֶפֶת עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן וְיִתְנַסֵּךְ הַיַּיִן עַל הַמִּזְבֵּחַ. וְאֵין נוֹתְנִין אוֹתוֹ עַל הָאֵשׁ אֶלָּא מַגְבִּיהַּ יָדוֹ וְיוֹצֵק עַל הַיְסוֹד וְהוּא יוֹרֵד לְשִׁיתִין:
ב. אֵין טָעוּן נְסָכִים אֶלָּא עוֹלַת בְּהֵמָה וּשְׁלָמִים בִּלְבַד בֵּין הָיוּ קָרְבַּן צִבּוּר אוֹ קָרְבַּן יָחִיד אוֹ כֶּבֶשׂ יוֹלֶדֶת. וְאֵילוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָדוֹל הוֹאִיל וְהֵן עוֹלוֹת טְעוּנִים נְסָכִים אֲבָל הָעוֹף וְהָאֲשָׁמוֹת וְהַחֲטָאוֹת אֵין מְבִיאִין עִמָּהֶם נְסָכִים. חוּץ מֵחַטָּאת מְצוֹרָע וַאֲשָׁמוֹ שֶׁנִּתְפָּרְשׁוּ נִסְכֵּיהֶם בַּתּוֹרָה:
ג. וּמְנַיִן שֶׁאֵין מְבִיאִין נְסָכִים עִם הַחַטָּאת וְהָאָשָׁם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט''ו) לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה דָּבָר הַבָּא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה יָצְאוּ חַטָּאת וְאָשָׁם וּבְכוֹר וּמַעֲשֵׂר וּפֶסַח הוֹאִיל וְאֵינָן בָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה אֵין טְעוּנִים נְסָכִים. וּמְנַיִן לְהָבִיא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְעוֹלַת רְאִיָּה לִנְסָכִים שֶׁנֶּאֱמַר (שם) אוֹ בְּמוֹעֲדֵיכֶם:
מוסר
מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת יָדוּעַ כִּי אֲפִילוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הֵן מְשַׁקְּצִין כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כ') וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַפּוֹרֵשׂ מֵהֶן נִקְרָא קָדוֹשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם וְגו' וְהִתְקַדִשְׁתֶּם וְגו' כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה וְגו' וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְיָדַעְתָּ כִּי הַקְּדוּשָׁה מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. שְׁבוּעָה אִם הִיא בְשֶׁקֶר אוֹ שָׁוְא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא תִשָּׂא נִזְדַעְזַע כָּל הָעוֹלָם וְכוּ' וְנֶאֱמַר (איוב ט') הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַּלָּצוּן וְהַתְּהוֹם מְבַקֵּשׁ לַעֲלוֹת לִשְׁטוֹף כָּל הָעוֹלָם וְכוּ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הָעֲבֵירוֹת נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וְזֶה מִמֶּנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וּמִכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וַאֲפִילוּ אִם הוּא בֶּאֱמֶת וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שִׁשִׁים רִבּוֹא עֲיָירוֹת הָיָה לְיַנַאי בְּהַר הַמֶּלֶךְ וְכֻלָּן נֶחְרָבוּ עַל הַשְׁבוּעָה אֲפִילוּ שֶׁהָיוּ מְקַיְימִין אוֹתָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְאוּ אִם מִיָמָיו נִשְׁבַּע וְהִתִּיר שְׁבוּעָתוֹ עַל יְדֵי חָכָם הוֹצִיאוּהוּ מִגַן עֵדֶן וְאִם לָאו הַנִיחוּהוּ וּבָדְקוּ וּמָצְאוּ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִשְׁאַל עַל שְׁבוּעָתוֹ וְלֹא הִתִּירָה וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁלֹּא נִשְׁבַּע מִיָּמָיו: