תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
ו (טז) וְכׇל־מִנְחַ֥ת כֹּהֵ֛ן כָּלִ֥יל תִּהְיֶ֖ה לֹ֥א תֵאָכֵֽל׃ {פ}
וְכָל מִנְחָתָא דְכַהֲנָא גְּמִיר תְּהֵי לָא תִתְאֲכֵל:
(יז) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
וּמַלִּיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:
(יח) דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַֽחַטָּ֑את בִּמְק֡וֹם אֲשֶׁר֩ תִּשָּׁחֵ֨ט הָעֹלָ֜ה תִּשָּׁחֵ֤ט הַֽחַטָּאת֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃
מַלֵּל עִם אַהֲרֹן וְעִם בְּנוֹהִי לְמֵימַר דָּא אוֹרַיְתָא דְּחַטָּאתָא בְּאֲתַר דִּי תִתְנְכֵס עֲלָתָא תִּתְנְכֵס חַטָּאתָא קֳדָם יְיָ קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הִיא:
(יט) הַכֹּהֵ֛ן הַֽמְחַטֵּ֥א אֹתָ֖הּ יֹאכְלֶ֑נָּה בְּמָק֤וֹם קָדֹשׁ֙ תֵּֽאָכֵ֔ל בַּחֲצַ֖ר אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
כַּהֲנָא דִּמְכַפֵּר בִּדְמַהּ יֵיכְלִנַּהּ בַּאֲתַר קַדִּישׁ תִּתְאֲכֵל בְּדָרַת מַשְׁכַּן זִמְנָא:
(כ) כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּ֥ע בִּבְשָׂרָ֖הּ יִקְדָּ֑שׁ וַאֲשֶׁ֨ר יִזֶּ֤ה מִדָּמָהּ֙ עַל־הַבֶּ֔גֶד אֲשֶׁר֙ יִזֶּ֣ה עָלֶ֔יהָ תְּכַבֵּ֖ס בְּמָק֥וֹם קָדֹֽשׁ׃
כֹּל דִּי יִקְרַב בְּבִסְרַהּ יִתְקַדַּשׁ וְדִי יַדִּי מִדְּמַהּ עַל לְבוּשׁ דִּי יַדִּי עֲלַהּ תִּתְחַוָּר בַּאֲתַר קַדִּישׁ:
(כא) וּכְלִי־חֶ֛רֶשׂ אֲשֶׁ֥ר תְּבֻשַּׁל־בּ֖וֹ יִשָּׁבֵ֑ר וְאִם־בִּכְלִ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ בֻּשָּׁ֔לָה וּמֹרַ֥ק וְשֻׁטַּ֖ף בַּמָּֽיִם׃
וּמָן דַּחֲסַף דִּי תִתְבַּשֵּׁל בֵּיהּ יִתָּבָר וְאִם בְּמָנָא דִּנְחָשָׁא תִּתְבַּשֵּׁל וְיִתְמְרֵק וְיִשְׁתַּטֵּף בְּמַיָּא:
6 (16) For every meal offering of the priest shall be wholly burnt: it shall not be eaten.
(17) And the Lord spoke to Moshe, saying,
(18) Speak to Aharon and to his sons, saying, This is the Tora of the sin offering: In the place where the burnt offering is killed shall the sin offering be killed before the Lord: it is most holy.
(19) The priest that offers it for sin shall eat it: in the holy place shall it be eaten, in the court of the Tent of Meeting.
(20) Whatever shall touch its flesh shall be holy: and when there is sprinkled of its blood upon any garment, thou shalt wash that on which it was sprinkled in the holy place.
(21) But the earthen vessel in which it is boiled shall be broken: and if it be boiled in a brass pot, it shall be both scoured, and rinsed in water.
נביאים
ח (ב) וּשְׁטָחוּם֩ לַשֶּׁ֨מֶשׁ וְלַיָּרֵ֜חַ וּלְכֹ֣ל ׀ צְבָ֣א הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר אֲהֵב֜וּם וַאֲשֶׁ֤ר עֲבָדוּם֙ וַֽאֲשֶׁר֙ הָלְכ֣וּ אַחֲרֵיהֶ֔ם וַאֲשֶׁ֣ר דְּרָשׁ֔וּם וַאֲשֶׁ֥ר הִֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם לֹ֤א יֵאָֽסְפוּ֙ וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ לְדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה יִהְיֽוּ׃
וְיִשְׁטִחוּנוּן לִקָבֵיל שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וּלְכֹל חֵילֵי שְׁמַיָא דְרַחֲמוּנוּן וְדִפְלָחוּנוּן וְדִטְעוֹ בַתְרֵיהוֹן וְדִתְבָעוּנוּן וְדִסְגִידוּ לְהוֹן לָא יִתְכַּנְשׁוּן וְלָא יִתְקַבְּרוּן לְזֵיבַל מְבַדֵר עַל אַפֵּי אַרְעָא יְהוֹן:
(ג) וְנִבְחַ֥ר מָ֙וֶת֙ מֵחַיִּ֔ים לְכֹ֗ל הַשְּׁאֵרִית֙ הַנִּשְׁאָרִ֔ים מִן־הַמִּשְׁפָּחָ֥ה הָרָעָ֖ה הַזֹּ֑את בְּכׇל־הַמְּקֹמ֤וֹת הַנִּשְׁאָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר הִדַּחְתִּ֣ים שָׁ֔ם נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ {ס}
וְיִתְרְעוּן בְּמוֹתָא מִדִבְחַיָא לְכָל שְׁאָרָא דְיִשְׁתָּאֲרוּן מִן זַרְעִיתָא בִישְׁתָּא הָדָא בְּכָל אַתְרַיָא דְיִשְׁתָּאֲרוּן דְאַגְלֵיתִינוּן לְתַמָן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת:
(ד) וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲיִפְּל֖וּ וְלֹ֣א יָק֑וּמוּ אִם־יָשׁ֖וּב וְלֹ֥א יָשֽׁוּב׃
וְתֵימַר לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הֲיִפְּלוּן וְלָא יְקוּמוֹן אִם לְמֵיתַב גְלֵי קָדָמַי דְלָא יְתוּבוּן:
(ה) מַדּ֨וּעַ שׁוֹבְבָ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה יְרוּשָׁלַ֖͏ִם מְשֻׁבָ֣ה נִצַּ֑חַת הֶחֱזִ֙יקוּ֙ בַּתַּרְמִ֔ת מֵאֲנ֖וּ לָשֽׁוּב׃
מַה דֵין מִתְחַסְנִין לְמֵיתָב לְפוּלְחָנִי עַמָא הָדֵין יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם תָּבוּ לִמְרַד מִן אוֹרַיְתָא וְלָא צָבָן לְמֵיתַב אַתְקִיפוּ בְּנִכְלִין מְסָרְבִין לְמֵיתַב:
(ו) הִקְשַׁ֤בְתִּי וָֽאֶשְׁמָע֙ לוֹא־כֵ֣ן יְדַבֵּ֔רוּ אֵ֣ין אִ֗ישׁ נִחָם֙ עַל־רָ֣עָת֔וֹ לֵאמֹ֖ר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתִי כֻּלֹּ֗ה שָׁ֚ב (במרצותם) [בִּמְר֣וּצָתָ֔ם] כְּס֥וּס שׁוֹטֵ֖ף בַּמִּלְחָמָֽה׃
אֱצֵיתִת וּגְלֵי קָדָמַי לָא כִדְכָשַׁר מְמַלְלִין לֵית גְבַר דִמְתִיב מִן בִּישְׁתֵיהּ לְמֵימָר מָה עֲבָדֵית כּוּלְהוֹן מִסְגַן בִּרְעוּת נַפְשֵׁיהוֹן כְּסוּסְיָא דִגְזַר בִּקְרָבָא:
(ז) גַּם־חֲסִידָ֣ה בַשָּׁמַ֗יִם יָֽדְעָה֙ מוֹעֲדֶ֔יהָ וְתֹ֤ר (וסוס) [וְסִיס֙] וְעָג֔וּר שָׁמְר֖וּ אֶת־עֵ֣ת בֹּאָ֑נָה וְעַמִּ֕י לֹ֣א יָדְע֔וּ אֵ֖ת מִשְׁפַּ֥ט יְהֹוָֽה׃
אַף חִוָרִיתָא בִּשְׁמַיָא יָדְעָא זִמְנָהָא וְשַׁפְנִינָא וְכוּרְכַיָא וּסְנוּנִיתָא נַטְרִין יַת עִדַן מֵיַעלְהוֹן וְעַמִי לָא הֲווֹ יָדְעִין לְמֶעְבַּד יַת קְיָמָא דַיָי:
8 (2) and they shall spread them before the sun, and the moon, and all the host of heaven, whom they have loved, and whom they have served, and after whom they have walked, and whom they have sought, and whom they have worshipped: they shall not be gathered, nor be buried; they shall be for dung upon the face of the earth.
(3) And death shall be chosen rather than life by all the residue of those who remain of this evil family, who remain in all the places into which I have driven them, says the Lord of hosts.
(4) Moreover thou shalt say to them, Thus says the Lord; Shall men fall and not rise up again? shall a man turn away, and not turn back again?
(5) Why then is this people of Yerushalayim turned away in a perpetual backsliding? they hold fast to deceit, they refuse to turn back again.
(6) I hearkened and heard, but they spoke not aright: no man repents him of his wickedness, saying, What have I done? everyone turns to his own course, as the horse rushes into the battle.
(7) Yea, the stork in the heaven knows her appointed times; and the turtle and the swift and the crane observe the time of their coming; but my people do not know the judgment of the Lord.
כתובים
כב (כה) פֶּן־תֶּאֱלַ֥ף אֹרְחֹתָ֑ו וְלָקַחְתָּ֖ מוֹקֵ֣שׁ לְנַפְשֶֽׁךָ׃
דְלָא תֵילַף אָרְחָתֵיהּ וְתַשְׁכַּח פַּחָא לְנַפְשָׁךְ:
(כו) אַל־תְּהִ֥י בְתֹֽקְעֵי־כָ֑ף בַּ֝עֹרְבִ֗ים מַשָּׁאֽוֹת׃
לָא תֶהֱוֵי מַשְׁלֵם אַיְדָךְ בְּעַרְבוּתָא עַל חַבְרָךְ:
(כז) אִם־אֵֽין־לְךָ֥ לְשַׁלֵּ֑ם לָ֥מָּה יִקַּ֥ח מִ֝שְׁכָּבְךָ֗ מִתַּחְתֶּֽיךָ׃
אִם לֵית לָךְ דְפָרֵיעַ נְסַבְיָן תַּשְׁוַיְתָךְ מִתַּחְתָּיִךְ:
(כח) אַל־תַּ֭סֵּג גְּב֣וּל עוֹלָ֑ם אֲשֶׁ֖ר עָשׂ֣וּ אֲבוֹתֶֽיךָ׃
לָא תַשְׁנֵי תְחוּמָא דְמִן עַלְמָא דַעֲבַדוּ אֲבָתָךְ:
(כט) חָזִ֡יתָ אִ֤ישׁ ׀ מָ֘הִ֤יר בִּמְלַאכְתּ֗וֹ לִֽפְנֵי־מְלָכִ֥ים יִתְיַצָּ֑ב בַּל־יִ֝תְיַצֵּ֗ב לִפְנֵ֥י חֲשֻׁכִּֽים׃ {פ}
אִין חֲזֵיתָא גַבְרָא דְמַוְהֵי בַּעֲבִדְתֵּיהּ קֳדָם מַלְכֵי נְקוּם וְלָא נְקוּם קֳדָם חָשׁוֹכֵי:
כג (א) כִּֽי־תֵ֭שֵׁב לִלְח֣וֹם אֶת־מוֹשֵׁ֑ל בִּ֥ין תָּ֝בִ֗ין אֶת־אֲשֶׁ֥ר לְפָנֶֽיךָ׃
אִין יְתִיבְתָּא לְמֵיכַל עִם שַׁלִיטֵי אֶתְבַּיֵן כְּמוֹ רְשִׁים קֳדָמָיִךְ:
22 (25) lest thou learn his ways, and get a snare to thy soul.
(26) Be not thou one of those who strike the palm, or of those who are sureties for debts.
(27) If thou hast nothing with which to pay, why should he take away thy bed from under thee?
(28) Remove not the ancient landmark, which thy fathers have set.
(29) Dost thou see a man diligent in his business? he shall stand before kings; he shall not stand before obscure men.
23 (1) When thou sittest to eat with a ruler consider diligently what is before thee:
משנה
א. הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה, מָכַר אֶת הַתֹּרֶן וְאֶת הַנֵּס וְאֶת הָעוֹגִין וְאֶת כָּל הַמַּנְהִיגִין אוֹתָהּ, אֲבָל לֹא מָכַר לֹא אֶת הָעֲבָדִים, וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִין, וְלֹא אֶת הָאַנְתִּיקִי. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִין. מָכַר אֶת הַקָּרוֹן, לֹא מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת. מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת, לֹא מָכַר אֶת הַקָּרוֹן. מָכַר אֶת הַצֶּמֶד, לֹא מָכַר אֶת הַבָּקָר. מָכַר אֶת הַבָּקָר, לֹא מָכַר אֶת הַצֶּמֶד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַדָּמִים מוֹדִיעִין. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ מְכוֹר לִי צִמְדְּךָ בְּמָאתַיִם זוּז, הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַצֶּמֶד בְּמָאתַיִם זוּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַדָּמִים רְאָיָה:
ב. הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר, לֹא מָכַר כֵּלָיו. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר, מָכַר כֵּלָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, פְּעָמִים מְכוּרִין וּפְעָמִים אֵינָן מְכוּרִין. כֵּיצַד, הָיָה חֲמוֹר לְפָנָיו וְכֵלָיו עָלָיו, וְאָמַר לוֹ מְכוֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה, הֲרֵי כֵלָיו מְכוּרִין. חֲמוֹרְךָ הוּא, אֵין כֵּלָיו מְכוּרִין:
ג. הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר, מָכַר אֶת הַסְּיָח. מָכַר אֶת הַפָּרָה, לֹא מָכַר אֶת בְּנָהּ. מָכַר אַשְׁפָּה, מָכַר זִבְלָהּ. מָכַר בּוֹר, מָכַר מֵימָיו. מָכַר כַּוֶּרֶת, מָכַר דְּבוֹרִים. מָכַר שׁוֹבָךְ, מָכַר יוֹנִים. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת שׁוֹבָךְ מֵחֲבֵרוֹ, מַפְרִיחַ בְּרֵכָה רִאשׁוֹנָה. פֵּרוֹת כַּוֶּרֶת, נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה נְחִילִין וּמְסָרֵס. חַלּוֹת דְּבַשׁ, מַנִּיחַ שְׁתֵּי חַלּוֹת. זֵיתִים לָקֹץ, מַנִּיחַ שְׁתֵּי גְרוֹפִיּוֹת:
ד. הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ, לֹא יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע, שֶׁלּוֹ. וּמִן הַשָּׁרָשִׁים, שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע. וְאִם מֵתוּ, אֵין לוֹ קַרְקַע. קָנָה שְׁלֹשָׁה, קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ, יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע וּמִן הַשָּׁרָשִׁין, שֶׁלּוֹ. וְאִם מֵתוּ, יֶשׁ לוֹ קַרְקַע:
ה. הַמּוֹכֵר רֹאשׁ בְּהֵמָה גַסָּה, לֹא מָכַר אֶת הָרַגְלָיִם. מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם, לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ. מָכַר אֶת הַקָּנֶה, לֹא מָכַר אֶת הַכָּבֵד. מָכַר אֶת הַכָּבֵד, לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה. אֲבָל בְּדַקָּה, מָכַר אֶת הָרֹאשׁ, מָכַר אֶת הָרַגְלָיִם. מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם, לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ. מָכַר אֶת הַקָּנֶה, מָכַר אֶת הַכָּבֵד. מָכַר אֶת הַכָּבֵד, לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה:
ו. אַרְבַּע מִדּוֹת בַּמּוֹכְרִין. מָכַר לוֹ חִטִּים יָפוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת, הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. רָעוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת, מוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. רָעוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת, יָפוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת, אֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. שְׁחַמְתִּית וְנִמְצֵאת לְבָנָה, לְבָנָה וְנִמְצֵאת שְׁחַמְתִּית, עֵצִים שֶׁל זַיִת וְנִמְצְאוּ שֶׁל שִׁקְמָה, שֶׁל שִׁקְמָה וְנִמְצְאוּ שֶׁל זַיִת, יַיִן וְנִמְצָא חֹמֶץ, חֹמֶץ וְנִמְצָא יַיִן, שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן:
ז. הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ, מָשַׁךְ וְלֹא מָדַד, קָנָה. מָדַד וְלֹא מָשַׁךְ, לֹא קָנָה. אִם הָיָה פִקֵּחַ, שׂוֹכֵר אֶת מְקוֹמָן. הַלּוֹקֵחַ פִּשְׁתָּן מֵחֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּטַלְטְלֶנּוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְאִם הָיָה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע וְתָלַשׁ כָּל שֶׁהוּא, קָנָה:
ח. הַמּוֹכֵר יַיִן וָשֶׁמֶן לַחֲבֵרוֹ וְהוּקְרוּ אוֹ שֶׁהוּזְלוּ, אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאָה הַמִּדָּה, לַמּוֹכֵר. מִשֶּׁנִּתְמַלְּאָה הַמִּדָּה, לַלּוֹקֵחַ. וְאִם הָיָה סַרְסוּר בֵּינֵיהֶן, נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית, נִשְׁבְּרָה לַסַּרְסוּר. וְחַיָּב לְהַטִּיף לוֹ שָׁלֹשׁ טִפִּין. הִרְכִּינָהּ וּמִצָּה, הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹכֵר. וְהַחֶנְוָנִי אֵינוֹ חַיָּב לְהַטִּיף שָׁלֹשׁ טִפִּין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, פָּטוּר:
ט. הַשּׁוֹלֵחַ אֶת בְּנוֹ אֵצֶל חֶנְוָנִי וּפֻנְדְּיוֹן בְּיָדוֹ, וּמָדַד לוֹ בְּאִסָּר שֶׁמֶן וְנָתַן לוֹ אֶת הָאִסָּר, שָׁבַר אֶת הַצְּלוֹחִית וְאִבֵּד אֶת הָאִסָּר, חֶנְוָנִי חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר, שֶׁעַל מְנָת כֵּן שְׁלָחוֹ. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה בִּזְמַן שֶׁהַצְּלוֹחִית בְּיַד הַתִּינוֹק וּמָדַד חֶנְוָנִי לְתוֹכָהּ, חֶנְוָנִי פָטוּר:
י. הַסִּיטוֹן מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, וּבַעַל הַבַּיִת אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, חִלּוּף הַדְּבָרִים. חֶנְוָנִי מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו פַּעֲמַיִם בַּשַּׁבָּת, וּמְמַחֶה מִשְׁקְלוֹתָיו פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת, וּמְקַנֵּחַ מֹאזְנַיִם עַל כָּל מִשְׁקָל וּמִשְׁקָל:
יא. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַּלַּח. אֲבָל בַּיָּבֵשׁ, אֵינוֹ צָרִיךְ. וְחַיָּב לְהַכְרִיעַ לוֹ טֶפַח. הָיָה שׁוֹקֵל לוֹ עַיִן בְּעַיִן, נוֹתֵן לוֹ גֵרוּמָיו, אֶחָד לַעֲשָׂרָה בַּלַּח וְאֶחָד לְעֶשְׂרִים בַּיָּבֵשׁ. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמֹד בַּדַּקָּה, לֹא יָמֹד בַּגַּסָּה. בַּגַּסָּה, לֹא יָמֹד בַּדַּקָּה. לִמְחֹק, לֹא יִגְדֹּשׁ. לִגְדֹּשׁ, לֹא יִמְחֹק:
1. One who sells a ship has sold along with it the toren, and the nes, and the ogin, and all of the equipment that is used for directing it. But he has not sold the slaves who serve as oarsmen, nor the packing bags that are used for transporting goods, nor the antikei on the ship. And when one said to the buyer: You are purchasing it, the ship, and all that it contains, all of these latter elements are also sold. One who sold a wagon [hakkaron] has not sold the mules that pull the wagon. Similarly, if one sold the mules, he has not sold the wagon. One who sold a yoke [hatzemed] has not sold the oxen, and one who sold the oxen has not sold the yoke. Rabbi Yehuda says: The sum of money indicates what one has sold. How so? If the buyer said to the seller: Sell me your yoke for two hundred dinars, since it is a known matter that a yoke is not sold for two hundred dinars he clearly intended to purchase the oxen as well. And the Rabbis say: The sum of money is not proof.
2. One who sells a donkey has not sold its vessels, i.e., its equipment, with it. Naḥum the Mede says: He has sold its vessels. Rabbi Yehuda says: There are times when the vessels are sold, and there are times when they are not sold. How so? If the donkey was before him and its vessels were on it, and the buyer said to him: Sell me this donkey of yours, its vessels are sold. If the buyer said to him: Is the donkey yours; I wish to purchase it, its vessels are not sold.
3. One who sells a female donkey has sold its foal along with it. But one who sold a cow has not sold its young. One who sold a dunghill has sold its manure. One who sold a cistern has sold its water. One who sold a beehive has sold the bees in it, and likewise one who sold a dovecote has sold the doves. One who buys the produce of a dovecote from another, i.e., the doves that will hatch over the course of the year in a dovecote, must leave [mafriaḥ] the first pair of doves from the brood for the seller. If one buys the produce of a beehive, i.e., all the bees produced from a beehive over the course of the year, the buyer takes three swarms and then the seller renders the bees impotent, so that they will stop producing offspring and instead produce only honey. One who buys honeycombs must leave two combs. If one buys olive trees for felling, he must leave two shoots for the seller.
4. With regard to one who buys two trees in the field of another, this one has not acquired any ground, but only the trees. Rabbi Meir says: He has acquired the ground under them. The mishna states a halakha in accordance with the opinion of the first tanna: If the trees grew, the owner of the field may not cut down their branches, despite the fact that their shade damages his field. And that which grows out of the trunk is his, i.e., it belongs to the owner of the tree, but that which grows out of the roots belongs to the owner of the ground. And if the trees died, their owner has no rights to the ground where the trees had stood. If one bought three trees, he has acquired the ground along with them. If they grew, the owner of the field may cut down their branches, as he sold a specific piece of land along with the trees, not his entire field. And that which grows out of the trunk and out of the roots is his, i.e., it belongs to the owner of the trees. And if the trees died, the owner of the trees still has possession of the ground, as it was sold along with the trees.
5. One who sells the head of a large domesticated animal has not sold along with it the forelegs, as each part is considered important in its own right. All the more so, if one sold the forelegs he has not sold the head. Similarly, if one sold the windpipe and the lungs he has not sold the liver, despite the fact that they are sometimes attached, and if he sold the liver he has not sold the windpipe and lungs. But in the case of small domesticated animals, if one sold the head he has sold the forelegs, although if one sold the legs he has not sold the head. Likewise, if one sold the windpipe and lungs he has sold the liver, but if he sold the liver he has not sold the windpipe and lungs.
6. There are four basic cases with regard to sellers and buyers. If the seller sold him wheat and said that the wheat was good, and it is found to be bad, the buyer, but not the seller, can renege on the sale. If the seller sold him what he thought was bad wheat and it is found to be good, the seller can renege on the sale but the buyer cannot. If he sold bad wheat and it is found to be bad, or good wheat and it is found to be good, neither one of them can renege on the sale, as the condition of the sale was met. If the seller sold reddish-brown wheat and it is found to be white, or white wheat and it is found to be reddish-brown, and similarly, if he sold olive wood and it is found to be wood of a sycamore, or he sold wood of a sycamore and it is found to be wood of an olive tree, or if the seller sold him wine and it is found to be vinegar, or vinegar and it is found to be wine, in all of these cases both the seller and the buyer can renege on the sale. Since the sale was for a different item than that which was delivered, the transaction can be nullified even if there was no mistake with regard to the price.
7. This mishna discusses several methods of acquiring movable property. With regard to one who sells produce to another, if the buyer pulled the produce but did not measure it, he has acquired the produce through the act of acquisition of pulling. If he measured the produce but did not pull it, he has not acquired it, and either the seller or the buyer can decide to rescind the sale. If the buyer is perspicacious and wants to acquire the produce without having to pull it, and he wishes to do so before the seller could change his mind and decide not to sell, he rents its place, where the produce is located, and his property immediately effects acquisition of the produce on his behalf. With regard to one who buys flax from another, because flax is usually carried around this purchaser has not acquired it until he carries it from place to place and acquires it by means of the act of acquisition of lifting. Pulling the flax is ineffective. And if it was attached to the ground, and he detached any amount, he has acquired it, as the Gemara will explain.
8. With regard to one who sells food or drink that has an established price, such as wine and oil, to another, and the price rises or falls and the buyer or the seller wishes to renege on the sale, if the price changed before the measuring vessel is filled, the merchandise still belongs to the seller and he can cancel the sale. Once the measuring vessel is filled the merchandise belongs to the buyer, and the seller can no longer cancel the sale. And if there was a middleman [sarsur] between them and the barrel belonging to the middleman, being used to measure the merchandise, broke during the transaction and the merchandise is ruined, it broke for the middleman, i.e., he is responsible for the ruined merchandise. The mishna teaches an additional halakha with regard to sales: And anyone who sells wine, oil, or similar liquids is obligated, after he transfers the liquid into the buyer’s vessel, to drip for him three extra drops from the measure. After he drips those three drops, if he turned the barrel on its side and drained out the last bits of liquid that it contained, this belongs to the seller and he is not required to give these last drops to the buyer. And a storekeeper is not obligated to drip three drops, because he is too busy to do this constantly. Rabbi Yehuda says: If the sale occurs on Shabbat eve as nightfall arrives, one is exempt from dripping these three drops, as there is a need to complete the transaction before Shabbat begins.
9. With regard to one who sends his son to a storekeeper with a pundeyon, a coin worth two issar, in his hand, and the storekeeper measured oil for him for one issar and gave him the second issar as change, and the son broke the jug and lost the issar, the storekeeper must compensate the father, as he gave the jug and coin to one who is not halakhically competent. Rabbi Yehuda exempts him from liability, as he holds that the father sent his son in order to do this, i.e., to bring back the jug and coin. And the Rabbis concede to Rabbi Yehuda with regard to a case when the jug is in the hand of the child and the storekeeper measured the oil into it that the storekeeper is exempt if the child breaks the jug.
10. A wholesaler [hassiton] must clean his measuring vessels, which are used for measuring liquids such as oil and wine, once every thirty days, because the residue of the liquids sticks to the measure and reduces its capacity. And a homeowner who sells his goods must clean his measuring vessels only once every twelve months. Rabban Shimon ben Gamliel says: The matters are reversed. In the case of one who is constantly using his vessels for selling merchandise the residue does not adhere to the measuring vessel, and therefore a wholesaler must clean his measures only once a year. But in the case of a homeowner, who does not sell as often, the residue adheres to the measuring vessel; therefore, he must clean them every thirty days. A storekeeper, who constantly sells merchandise in small quantities, cleans his measuring vessels twice a week and cleans his weights once a week; and he cleans the pans of his scales after each and every weighing, to ensure that no merchandise has adhered to the pans, thereby increasing their weight.
11. Rabban Shimon ben Gamliel said: In what case is this statement, that it is necessary to clean a measuring vessel, said? With regard to moist items, which are likely to adhere to the measuring vessels. But with regard to dry goods, which do not adhere to the measuring vessels, one does not need to clean his measuring vessels. And before adding the weights and merchandise the seller is obligated to let the pans of the scale that will hold the merchandise tilt an extra handbreadth for the buyer by adding a weight to that side. If the seller weighed for him exactly, i.e., with the scales equally balanced initially, instead of allowing the scales to tilt an extra handbreadth, he must give the buyer additional amounts [geirumin], an additional one-tenth in the case of liquids sold by weight, and an additional one-twentieth in the case of dry goods. The mishna continues to discuss the correct method of weighing: In a place where they were accustomed to measure merchandise in several stages with a small measuring vessel, one may not measure all the items at once with a single large measuring vessel. In a place where they measure with one large measuring vessel, one may not measure with several small measuring vessels. In a place where the custom is to level the top of the measuring vessel to remove substances heaped above its edges, one may not heap it, and where the custom is to heap it, one may not level it.
גמרא
מָכַר אֶת הַפָּרָה לֹא מָכַר אֶת בְּנָהּ וְכוּ'. הֵיכִי דָמֵי, אִי דְאָמַר לֵיהּ הִיא וּבְנָהּ, אֲפִילּוּ פָּרָה וּבְנָהּ נַמֵי, אִי דְּלָא אָמַר לֵיהּ הִיא וּבְנָהּ, אֲפִילּוּ חֲמוֹר נַמֵי לֹא. אָמַר רַב פַּפָּא דְּאָמַר לֵיהּ חֲמוֹר מֵינִיקָה וּפָרָה מֵינִיקָה אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. בִּשְׁלָמָא פָּרָה אִיכָּא לְמֵימָר לַחֲלָבָהּ בָּעֵי לָהּ, אֶלָּא חֲמוֹר מַאי קָאָמַר לֵיהּ, שְׁמַע מִינָהּ הִיא וּבְנָהּ קָאָמַר לֵיהּ. וַאֲמַאי קָרֵי לֵיהּ סְיָח, שֶׁמְּהַלֵּךְ אַחַר שִׂיחָה נָאָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב (במדבר כ''א) עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים וְגוֹ', הַמּוֹשְׁלִים אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם, בּוֹאוּ וְנַחְשׁוֹב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵירָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, תִּבָּנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְתִכּוֹנֵן לָעוֹלָם הַבָּא. עִיר סִיחוֹן, אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כְּעַיִר זֶה שֶׁמְּהַלֵּךְ אַחַר סִיחָה נָאָה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן וְגוֹ', תֵּצֵא אֵשׁ מִמְּחַשְּׁבִין וְתֹאכַל אֶת שֶׁאֵינָן מְחַשְּׁבִין. לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחוֹן, מִקִּרְיַת צַדִּיקִים שֶׁנִּקְרְאוּ שִׂיחִין. אָכְלָה עָר מוֹאָב, זֶה הַמְהַלֵּךְ אַחַר יִצְרוֹ כְּעַיִר זֶה שֶׁמְּהַלֵּךְ אַחַר סִיחָה נָאָה. בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנוֹן, אֵלּוּ גַּסֵּי הָרוּחַ, דְּאָמַר מָר כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם. וַנִּירָם, אָמַר רָשָׁע אֵין רָם. אָבַד חֶשְׁבּוֹן, אָבַד חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. עַד דִּיבוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמְתֵּן עַד שֶׁיָּבֹא דִין. וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח, עַד שֶׁתָּבֹא אֵשׁ שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה נִפּוּחַ. עַד מֵידְבָא, עַד שֶׁתַּדְאִיב נִשְׁמָתָן, וְאַמְרֵי לָהּ עַד דְּעָבִיד מַאי דְּבָעֵי. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, כָּל הַפּוֹרֵשׁ מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֵשׁ אוֹכְלַתּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ט''ו) וְנָתַתִּי פָנַי בָּהֶם מֵהָאֵשׁ יָצְאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, כָּל הַפּוֹרֵשׁ עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ''א) אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ, וְאֵין רְפָאִים אֶלָּא גֵּיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר (שם ט') וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרוּאֶיהָ:
GEMARA: The mishna teaches that if one sells a donkey he has sold its foal, but if one sells a cow he has not sold its calf. The Gemara asks: What are the circumstances? If this is a case where the seller says to the buyer that he is selling it and its young, even the cow and its young should be sold as well. If this is a case where he does not say to him that he is selling it and its young, even the donkey should not be sold with its foal.
Rav Pappa said: This is referring to a case where the seller said to the buyer: I am selling you a nursing donkey, or: I am selling you a nursing cow. Granted, with regard to the cow, one could say that he needs it for its milk, and the suckling calf would not necessarily be included in the sale. But with regard to the donkey, for what reason is he saying to him that the donkey is nursing? Since he does not need the milk of a donkey, learn from here that he is saying to him that he is selling it and its young. The Gemara adds tangentially: And why does the mishna call a donkey foal a seyaḥ? It is because it follows after and obeys pleasant talk [siḥa], whereas an old donkey must be led forcibly.
The Gemara cites a related discussion. Rabbi Shmuel bar Naḥman says that Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of that which is written: “Therefore they that speak in parables [hamoshlim] say: Come to Heshbon! Let the city [ir] of Sihon be built and established! For a fire is gone out of Heshbon, a flame from the city of Sihon; it has devoured Ar of Moab, the lords of the high places of Arnon” (Numbers 21:27–28)?
The Gemara interprets these verses homiletically. “Hamoshlim”; these are the people who rule over [hamoshlim] their evil inclination. They will say: “Come to Heshbon,” meaning: Come and let us calculate the account of [ḥeshbono] the world, i.e., the financial loss incurred by the fulfillment of a mitzva in contrast to its reward, and the reward for committing a transgression, i.e., the pleasure and gain received, in contrast to the loss it entails.
“Let it be built and established” means that if you make this calculation, you will be built in this world and you will be established in the World-to-Come. The phrase “city [ir] of Sihon” means that if a person fashions himself like this young donkey [ayir] that follows after pleasant talk [siḥa], i.e., if one is easily tempted to listen to his inclination, what is written after it? “For a fire is gone out of Heshbon…it has devoured,” i.e., a fire will go out from those who calculate the effect of their deeds in the world, and will consume those who do not calculate and examine their ways but instead do as they please.
A similar interpretation applies to the continuation of the verse: “A flame from the city of Sihon”; this means that a flame will come from the city of righteous people, who are called trees [siḥin]. “It has devoured Ar of Moab”; this is referring to one who follows after his inclination like this young donkey [ayir] that follows after pleasant talk. “The lords of the high places of Arnon”; this is referring to the arrogant. As the Master says: Every person who has arrogance in him will fall into Gehenna.
The Gemara interprets a subsequent verse: “We have shot at them [vanniram], Heshbon is perished, even until Dibon, and we have laid waste even until Nophah, which reaches until Medeba” (Numbers 21:30). “Vanniram”; this indicates that the wicked person says: There is no higher [ein ram] power governing the world. “Heshbon is perished” means: The account [ḥeshbon] of the world has perished, i.e., they claim there is no accountability for one’s actions. “Even until Dibon [divon]”; the Holy One, Blessed be He, says: Wait until judgment comes [yavo din]. “And we have laid waste
even until Nophah,” meaning until the fire comes that does not require fanning [nippuaḥ], i.e., the fire of Gehenna, which will consume them. “Until Medeba [Medeva]”; this means until their souls are pained [tadiv]. And some say an alternative explanation: It means until God does what He wishes [mai deva’ei] with them and punishes them as they deserve.
Rav Yehuda says that Rav says: With regard to anyone who separates himself from matters of Torah, a fire consumes him, as it is stated: “And I will set My face against them; out of the fire they come forth, and the fire shall devour them” (Ezekiel 15:7). The Torah is likened to fire in the verse: “Is not My word like fire?” (Jeremiah 23:29). The verse in Ezekiel teaches: “Out of the fire they come forth,” referring to those who separate themselves from the fire of Torah; “and the fire shall devour them,” i.e., they are consumed by the fire of Gehenna.
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yonatan says: Anyone who separates himself from the matters of Torah falls into Gehenna. As it is stated: “The man who strays out of the way of understanding shall rest in the congregation of the spirits” (Proverbs 21:16). “The way of understanding” is the way of the Torah. And one who departs from the Torah arrives in the place of the spirits, which is nothing other than Gehenna, as it is stated: “But he does not know that the spirits are there; that those whom she has called are in the depths of the netherworld” (Proverbs 9:18).
זוהר
פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר (ישעיה נ''ב) וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִיתִיךָ וְגוֹמֵר. תָּנֵינָן כָּל בַּר נַשׁ דְּאִשְׁתְּדַל בְּמִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא וְשִׂפְוָותֵיהּ מְרַחֲשָׁן אוֹרַיְיתָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַפְיָא עֲלֵיהּ וּשְׁכִינְתָּא פָרְשָׂא עֲלֵיהּ גַּדְפָהָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִיתִיךָ. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְהוּא מְקַיֵּים עָלְמָא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָדֵי עִמֵּיהּ כְּאִלּוּ הַהוּא יוֹמָא נָטַע שְׁמַיָּא וְאַרְעָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) לִנְטוֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסוֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיוֹן עַמִּי אַתָּה. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא דְיִשְׂרָאֵל אִקְרוּן בִּשְׁמָא דְצִיּוֹן דִכְתִיב וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה וַחֲמִינָא דִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִקְרֵי בִשְׁמָא דְצִיּוֹן דִּכְתִיב (שם א') צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. תּוּ פָּתַח וְאָמַר (שם ח') צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמּוּדָי. צוֹר תְּעוּדָה. דָּא סַהֲדוּתָא דְדָוִד דִכְתִיב (תהלים קל''ב) וְעֵדוֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם צוֹר הִיא קִישׁוּרָא כְּמָאן דְּקָטַר קִיטוּרָא בַאֲתַר חָד. חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמּוּדָי חֲתוֹם תּוֹרָה חֲתִימָא דְאוֹרַיְיתָא וְכָל נְגִידוּ וּרְבוּ דְנָגִיד מִלְּעֵילָא בְאָן (נ''א בֵּין) חֲתִימָה דִילֵיהּ בְּלִמּודָי. בְּגִין דְּתַמָּן אִתְכְּנָשׁ רְבוּ וּמִשְׁחָא בֵּין תְּרֵין קַיָּימִין דְּתַמָּן שַׁרְיָין אֲתַר כְּנִישׁוּ דְכָל רְבוּת וּמְשָׁח דְּנָגִיד מִלְּעֵילָא לְאַשְׁדָאָה לֵיהּ בְּפוּמָא דְאָמָה וּלְאַרְקָא לֵיהּ בְּהָאי תְּעוּדָה וּכְדֵין אִתְקְשַׁר כֹּלָא קִשְׁרָא חָד מְהֵימְנָא. תָּא חֲזֵי מָה בֵּין אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְיתָא לִנְבִיאֵי מְהֵימְנֵי. אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְיתָא עֲדִיפֵי מִנְּבִיאֵי בְכָל זִמְנָא. מָאי טַעְמָא דְאִינוּן קַיְימֵי בְדַרְגָּא עִלָּאָה יַתִּיר מִנְּבִיאֵי. אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְיתָא קַיְימֵי לְעֵילָא בְאַתְרָא דְאִקְרֵי תוֹרָה (נ''א תִּפְאֶרֶת) דְּהוּא קִיּוּמָא דְכָל מְהֵימְנוּתָא. וּנְבִיאֵי קַיְימֵי לְתַתָּא בַאֲתַר דְּאִקְרוּן נֶצַח וְהוֹד וְעַל דָּא (אִקְרוּן) אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְלֵי בְאוֹרַיְיתָא עֲדִיפֵי מִנְּבִיאֵי וְעִלָּאִין מִנְּהוֹן יַתִּיר דְּאִלֵּין קַיָּימִין לְתַתָּא. אִינוּן דְּאַמְרֵי מִילִין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ קַיְּימֵי לְתַתָּא מִכֻּלְּהוּ (וְעַל דָּא) זַכָּאִין אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְיתָא דְּאִינוּן בְּדַרְגָּא עִלָּאָה יַתִּיר עַל כֹּלָּא (וְעַל דָּא) מָאן דְּלָעֵי בְאוֹרַיְיתָא לָא אִצְטְרִיךְ לָא לְקָרְבָּנִין וְלָא לְעִלָּוָון דְּהָא אוֹרַיְיתָא עָדִיף מִכֹּלָּא וְקִשּׁוּרָא דִמְהֵימְנוּתָא דְכֹלָּא. וְעַל דָּא כְתִיב (משלי ג') דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם וּכְתִיב (תהלים קי''ט) שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל:
פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךְ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךְ וְגוֹ'. לָמַדְנוּ, כָּל אָדָם הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְשִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת תּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַסֶּה עָלָיו, וְהַשְּׁכִינָה פּוֹרֶשֶׂת עָלָיו כְּנָפֶיהָ. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךְ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךְ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ עִמּוֹ, כְּאִלּוּ בַּיּוֹם הַהוּא הָיָה נוֹטֵעַ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וְזֶהוּ שֶׁהַכָּתוּב מְסַיֵּם, לִנְטוֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסוֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה. מִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרָאִים בַּשֵּׁם צִיּוֹן, שֶׁכָּתוּב, וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה. וְרָאִינוּ, שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת בַּשֵּׁם צִיּוֹן, שֶׁכָּתוּב, צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. עוֹד פָּתַח וְאָמַר. צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמּוּדָי. צוֹר תְּעוּדָה, זוֹ הִיא עֵדוּתוֹ שֶׁל דָּוִד. דְּכָתוּב, וְעֵדוֹתַי זוֹ אֲלַמְּדֵם. צוֹר פֵּרוּשׁוֹ קֶשֶׁר, כְּמִי שֶׁקּוֹשֵׁר קֶשֶׁר בְּמָקוֹם אֶחָד וְצוֹר תְּעוּדָה, פֵּרוּשׁוֹ, הַמַּלְכוּת קְשׁוּרָה. חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמּוּדָי. חֲתוֹם תּוֹרָה, פֵּרוּשׁוֹ חֲתִימַת הַתּוֹרָה. שֶׁכָּל הַשֶּׁפַע וְהַגַּדְלוּת הַנִּמְשָׁכִים מִלְּמַעְלָה, אֵיפֹה הִיא הַחֲתִימָה שֶׁלּוֹ, הִיא בְּלִמּוּדָי, כִּי שָׁם מִתְקַבְּצִים הַגַּדְלוּת וְהַשֶּׁמֶן בֵּין שְׁנֵי עַמּוּדִים, לִשְׁרוֹת שָׁם, שֶׁהֵם מָקוֹם כָּל הַגַּדְלוּת וְהַשֶּׁמֶן הַנּוֹזֵל מִלְּמַעְלָה, לִשְׁפֹּךְ אוֹתוֹ אֶל פִּי הַיְסוֹד, וּלְהוֹרִיק אוֹתוֹ בַּתְּעוּדָה הַזּוֹ, וְאָז מִתְקַשֵּׁר הַכֹּל קֶשֶׁר נֶאֱמָן אֶחָד. בֹּא וּרְאֵה, מַה בֵּין אֵלּוּ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לַנְּבִיאִים הַנֶּאֱמָנִים, הוּא, כִּי אֵלּוּ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה חֲשׁוּבִים בְּכָל זְמָן מִנְּבִיאִים. מַהוּ הַטַּעַם. מִשּׁוּם שֶׁהֵם בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה יְתֵרָה מִנְּבִיאִים, כִּי אֵלּוּ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה עוֹמְדִים לְמַעְלָה בַּמָּקוֹם הַנִּקְרָא תּוֹרָה, שֶׁהוּא קִיּוּם כָּל הָאֱמוּנָה. וְהַנְּבִיאִים עוֹמְדִים לְמַטָּה, בַּמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא נֵצַח וָהוֹד. וְעַל כֵּן אֵלּוּ שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, חֲשׁוּבִים מִנְּבִיאִים, וְהֵם עֶלְיוֹנִים יוֹתֵר מֵהֶם. כִּי אֵלּוּ עוֹמְדִים לְמַעְלָה, וְאֵלּוּ עוֹמְדִים לְמַטָּה. וְאֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים דְּבָרִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, עוֹמְדִים לְמַטָּה מִכֻּלָּם. אַשְׁרֵיהֶם הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהֵם בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה יְתֵרָה עַל כֻּלָּם. מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לְקָרְבָּנוֹת וְלֹא לְעוֹלוֹת. כִּי הַתּוֹרָה יוֹתֵר טוֹבָה מִכֹּל, וְהִיא קֶשֶׁר שֶׁל אֱמוּנַת כֹּל. וְעַל כֵּן כָּתוּב, דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. וְכָתוּב, שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶיךְ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל.
הלכה פסוקה
א. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּר נְסָכִים נִסְכֵי כֶּבֶשׂ אוֹ כִבְשָׂה עִשָּׂרוֹן סוֹלֶת בָּלוּל בִּרְבִיעִית הַהִין שֶׁמֶן וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין וְכֵן נִסְכֵי הָעֵז בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה אוֹ נִסְכֵי רָחֵל אַף עַל פִּי שֶׁהִיא גְדוֹלָה. אֲבָל נִסְכֵי אַיִל הֵן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים סוֹלֶת בָּלוּל בִּשְׁלִישִׁית הַהִין שֶׁמֶן וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִישִׁית הַהִין. וְנִסְכֵי הַפָּר אוֹ הָעֵגֶל בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת שְׁלשָׁה עֶשְׂרוֹנִים סוֹלֶת בָּלוּל בַּחֲצִי הַהִין שֶׁמֶן וְיַיִן לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין:
ב. אֵלּוּ הֵן הַנְּסָכִים בֵּין לְעוֹלָה בֵּין לִשְׁלָמִים כְּשִׁיעוּר הַזֶּה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט''ו) כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד כְּמִסְפָּרָם. אֵין מוֹסִיפִין עַל הַשִּׁיעוּרִין הָאֵלּוּ וְאֵין גּוֹרְעִין מֵהֶם. וְאִם גָּרַע אוֹ הוֹסִיף כָּל שֶׁהוּא פָּסַל. חוּץ מִכֶּבֶשׂ הָעוֹלָה שֶׁמַּקְרִיבִין בְּיוֹם הַנָּפַת הָעוֹמֶר שֶׁהַנְּסָכִים שֶׁלּוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים בָּלוּל בִּשְׁלִישִׁית הַהִין שֶׁמֶן אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְפְּלָה סָלְתּוֹ לֹא נִכְפְּלָה יֵינוֹ וְשַׁמְנוֹ אֶלָא יַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין:
מוסר
צִיצִית כְּבַר יָדַעְתָּ כִּי הִיא שְׁקוּלָה כְּכָל הַתּוֹרָה וּבְגִימַ' ת''ר וְעִם י''ג חוּלְיוֹת הֲרֵי תַרְיַ''ג גַּם כְּתִיב (במדבר ט''ו) וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' מַגִּיד שֶׁשְּׁקוּלָה כְּכָל הַמִּצְוֹת. תְּפִילִין מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַיְימָן נִקְרָא קַרְקַפְתָּא דְלָא מָנַח תְּפִילִין שֶׁאֵינוֹ קָם בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים וְהַמַּנִּיחָן כָּל הַמַּזִיקִין וְאוּמוֹת הָעוֹלָם יְרֵאִים מִמֶּנוּ וְעָלָיו נֶאֱמַר (דברים כח) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ וְגוֹ' רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵלּוּ תְּפִילִין שֶׁל רֹאשׁ וְלֶעָתִיד לָבֹא עֲלֵיהֶן נֶאֱמַר צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶן בְּרָאשֵׁיהֶן. קְרִיאַת שְׁמַע כְּבַר יָדַעְתָּ כִּי הוּא יִחוּדוֹ שֶׁל מָקוֹם שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ לְכָל הַמִּצְוֹת גַּם יֵשׁ בָּהּ רמ''ח תֵּיבוֹת כִּי עַל יְדֵי קְרִיאָתָה נִתְקָנִין רמ''ח אֵיבְרֵי הַנְּשָׁמָה. גַּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם כְּאִלּוּ מְקַיֵּים כָּל הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א') וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה: