תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
א (יא) וְשָׁחַ֨ט אֹת֜וֹ עַ֣ל יֶ֧רֶךְ הַמִּזְבֵּ֛חַ צָפֹ֖נָה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְזָרְק֡וּ בְּנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֧ים אֶת־דָּמ֛וֹ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃
וְיִכּוֹס יָתֵיהּ עַל צִדָּא דְמַדְבְּחָא צִפּוּנָא קֳדָם יְיָ וְיִזְרְקוּן בְּנֵי אַהֲרֹן כָּהֲנַיָּא יָת דְּמֵיהּ עַל מַדְבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר:
(יב) וְנִתַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִנְתָחָ֔יו וְאֶת־רֹאשׁ֖וֹ וְאֶת־פִּדְר֑וֹ וְעָרַ֤ךְ הַכֹּהֵן֙ אֹתָ֔ם עַל־הָֽעֵצִים֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃
וִיפַלֵּג יָתֵיהּ לְאֵבָרוֹהִי וְיָת רֵישֵׁיהּ וְיָת תַּרְבֵּיהּ וְיַסְדַּר כַּהֲנָא יָתְהוֹן עַל אָעַיָּא דִּי עַל אֶשָּׁתָא דִּי עַל מַדְבְּחָא:
(יג) וְהַקֶּ֥רֶב וְהַכְּרָעַ֖יִם יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וְהִקְרִ֨יב הַכֹּהֵ֤ן אֶת־הַכֹּל֙ וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֣ה ה֗וּא אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃ {פ}
וְגַוָּא וּכְרָעַיָּא יְחַלֵּל בְּמַיָּא וִיקָרֵב כַּהֲנָא יָת כּוֹלָא וְיַסֵּק לְמַדְבְּחָא עֲלָתָא הוּא קֻרְבַּן דְּמִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ:
(יד) וְאִ֧ם מִן־הָע֛וֹף עֹלָ֥ה קׇרְבָּנ֖וֹ לַֽיהֹוָ֑ה וְהִקְרִ֣יב מִן־הַתֹּרִ֗ים א֛וֹ מִן־בְּנֵ֥י הַיּוֹנָ֖ה אֶת־קׇרְבָּנֽוֹ׃
וְאִם מִן עוֹפָא עֲלָתָא קֻרְבָּנֵיהּ קֳדָם יְיָ וִיקָרֵב מִן שַׁפְנִינַיָּא אוֹ מִן בְּנֵי יוֹנָה יָת קֻרְבָּנֵיהּ:
(טו) וְהִקְרִיב֤וֹ הַכֹּהֵן֙ אֶל־הַמִּזְבֵּ֔חַ וּמָלַק֙ אֶת־רֹאשׁ֔וֹ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה וְנִמְצָ֣ה דָמ֔וֹ עַ֖ל קִ֥יר הַמִּזְבֵּֽחַ׃
וִיקָרְבִנֵיהּ כַּהֲנָא לְמַדְבְּחָא וְיִמְלוֹק יָת רֵישֵׁיהּ וְיַסֵּק לְמַדְבְּחָא וְיִתִּמְצֵי דְמֵיהּ עַל כּוֹתֶל מַדְבְּחָא:
1 (11) And he shall kill it on the side of the altar northward before the Lord: and the priests, Aharon’s sons, shall sprinkle its blood round about on the altar.
(12) And he shall cut it into its pieces, with its head and its fat: and the priest shall lay them in order on the wood that is on the fire which is on the altar:
(13) but he shall wash the inwards and the legs with water: and the priest shall bring it all, and burn it upon the altar: it is a burnt sacrifice, an offering made by fire, of a sweet savour to the Lord.
(14) And if the burnt sacrifice for his offering to the Lord be of birds, then he shall bring his offering of turtledoves, or of young pigeons.
(15) And the priest shall bring it to the altar, and wring off its head, and burn it on the altar; and its blood shall be wrung out at the side of the altar:
נביאים
מד (ג) כִּ֤י אֶצׇּק־מַ֙יִם֙ עַל־צָמֵ֔א וְנֹזְלִ֖ים עַל־יַבָּשָׁ֑ה אֶצֹּ֤ק רוּחִי֙ עַל־זַרְעֶ֔ךָ וּבִרְכָתִ֖י עַל־צֶאֱצָאֶֽיךָ׃
אֲרֵי כְמָא דְמִתְיַהֲבִין מַיָא עַל אֲרַע בֵּית צַחֲוָנָא וּמִתְנַגְדִין עַל יַבֶּשְׁתָּא כֵּן אֶתֵּן רוּחַ קוּדְשִׁי עַל בְּנָךְ וּבִרְכָתִי עַל בְּנֵי בְנָךְ:
(ד) וְצָמְח֖וּ בְּבֵ֣ין חָצִ֑יר כַּעֲרָבִ֖ים עַל־יִבְלֵי־מָֽיִם׃
וְיִתְרַבּוּן צַדִיקַיָא רַכִּיכִין וּמְפַנְקִין כְּלַבְלַבֵי עֲסַב כְּאִילָן דִמְשַׁלַח שָׁרְשׁוֹהִי עַל נַגְדִין דְמַיִין:
(ה) זֶ֤ה יֹאמַר֙ לַיהֹוָ֣ה אָ֔נִי וְזֶ֖ה יִקְרָ֣א בְשֵֽׁם־יַעֲקֹ֑ב וְזֶ֗ה יִכְתֹּ֤ב יָדוֹ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וּבְשֵׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל יְכַנֶּֽה׃ {פ}
דֵין יֵימַר מִדָחֲלַיָא דַייָ אֲנָא וְדֵין יְצַלֵי בְשׁוּם יַעֲקֹב וְדֵין יְקָרֵיב קוּרְבָּנֵהּ קֳדָם יְיָ וּבִשְׁמָא דְיִשְׂרָאֵל יִתְקְרֵי:
(ו) כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֧ה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים׃
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וּפַרְקֵהּ יְיָ צְבָאוֹת אֲנָא הוּא דְמִלְקַדְמִין אַף עַלְמֵי עָלְמַיָא דִילִי אִינוּן וּבַר מִנִי לֵית אֱלֶהּ:
(ז) וּמִי־כָמ֣וֹנִי יִקְרָ֗א וְיַגִּידֶ֤הָ וְיַעְרְכֶ֙הָ֙ לִ֔י מִשּׂוּמִ֖י עַם־עוֹלָ֑ם וְאֹתִיּ֛וֹת וַאֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖אנָה יַגִּ֥ידוּ לָֽמוֹ׃
וּמַן כְּוָתִי דִין עַרְעִינָהּ וִיחַוִינָהּ וִיסַדְרִינָהּ קֳדָמַי מִשַׁוָיוּתִי עַמָא דְמִן עַלְמָא וּדְאָתְיָן וְדַעֲתִידִין לְמֵיתֵי יְחַווּן לָנָא:
44 (3) For I will pour water upon the thirsty land, and floods upon the dry ground: I will pour my spirit upon thy seed, and my blessing upon thy offspring:
(4) and they shall spring up as among the grass, as willows by the water courses.
(5) One shall say, I am the Lord’s; and another shall call himself by the name of Ya῾aqov; and another shall subscribe with his hand to the Lord, and surname himself by the name of Yisra᾽el.
(6) Thus says the Lord the King of Yisra᾽el, and his redeemer the Lord of hosts; I am the first, and I am the last; and beside me there is no God.
(7) And who is like me? let him proclaim it, let him declare it, and set it in order for me, from when I appointed the eternal people; let them relate for themselves the things that will come, and are to be.
כתובים
כא (כה) תַּאֲוַ֣ת עָצֵ֣ל תְּמִיתֶ֑נּוּ כִּֽי־מֵאֲנ֖וּ יָדָ֣יו לַעֲשֽׂוֹת׃
רִגְתָא דְעַטְלָא מְמִיתָא לֵיהּ דְלָא צָבְיָן אַיְדִין דְעָבְדִין עֲבִדְתָּא:
(כו) כׇּל־הַ֭יּוֹם הִתְאַוָּ֣ה תַאֲוָ֑ה וְצַדִּ֥יק יִ֝תֵּ֗ן וְלֹ֣א יַחְשֹֽׂךְ׃
כָּל יוֹמָא רָאֵג רִגְתָא וְצַדִיקָא יָהֵב וְלָא מַחְשֵׂךְ:
(כז) זֶ֣בַח רְ֭שָׁעִים תּוֹעֵבָ֑ה אַ֝֗ף כִּֽי־בְזִמָּ֥ה יְבִיאֶֽנּוּ׃
דִבְחָא דְרַשִׁיעֵי מְרָחֵק הוּא מְטוּל דְבַעֲבֶרְתָּא מַיְתֵי לֵיהּ:
(כח) עֵד־כְּזָבִ֥ים יֹאבֵ֑ד וְאִ֥ישׁ שׁ֝וֹמֵ֗עַ לָנֶ֥צַח יְדַבֵּֽר׃
סָהֲדָא דְכַדָבוּתָא יֵאבַד וְגַבְרָא שָׁמוֹעָא שְׁרִירַאִית מְמַלֵל:
(כט) הֵעֵ֬ז אִ֣ישׁ רָשָׁ֣ע בְּפָנָ֑יו וְ֝יָשָׁ֗ר ה֤וּא ׀ (יכין דרכיו) [יָבִ֬ין דַּרְכּֽוֹ]׃
מַחֲצֵיף אַפּוֹי גַבְרָא רַשִׁיעָא וּתְרִיצָא הוּא מְתַקֵן אוֹרְחֵיהּ:
21 (25) The desire of the lazy man kills him; for his hands refuse to labour;
(26) he covets greedily all the day long: but the righteous gives and spares not.
(27) The sacrifice of the wicked is an abomination: how much more, when he brings it with evil intent?
(28) A false witness shall perish: but the word of a man who truly attends shall endure.
(29) A wicked man hardens his face: but as for the upright, he considers his way.
משנה
א. הָאִשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס, מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָּם. נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תִּמְכֹּר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תִמְכֹּר. אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים, שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה, לֹא יִזְכֶּה בַנְּכָסִים. אָמַר לָהֶם, עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁין, אֶלָּא שָׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים. נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה שֶׁהַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת. עַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת וְנִשֵּׂאת, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקִיבָא, אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הוֹאִיל וְזָכָה בָאִשָּׁה, לֹא יִזְכֶּה בַנְּכָסִים. אָמַר לָהֶם, עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בוֹשִׁין, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִים עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים:
ב. רַבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק בֵּין נְכָסִים לִנְכָסִים. נְכָסִים הַיְדוּעִים לַבַּעַל, לֹא תִמְכֹּר. וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, בָּטֵל. שֶׁאֵינָן יְדוּעִים לַבַּעַל, לֹא תִמְכֹּר. וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם:
ג. נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. פֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. וְהַמְחֻבָּרִין בַּקַּרְקַע, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵרוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵרוֹת, וְהַמּוֹתָר, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, שֶׁלּוֹ. וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, שֶׁלָּהּ, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת:
ד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁיָּפֶה כֹחוֹ בִכְנִיסָתָהּ, הוּרַע כֹּחוֹ בִיצִיאָתָהּ. מְקוֹם שֶׁהוּרַע כֹּחוֹ בִכְנִיסָתָהּ, יָפֶה כֹחוֹ בִיצִיאָתָהּ. פֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלּוֹ וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ. וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלָּהּ וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ:
ה. נָפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת זְקֵנִים, יִמָּכְרוּ וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא תִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבַח בֵּית אָבִיהָ. נָפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים זְקֵנִים, יִמָּכְרוּ לְעֵצִים וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא תִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבַח בֵּית אָבִיהָ. הַמּוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, הוֹצִיא הַרְבֵּה וְאָכַל קִמְעָא, קִמְעָא וְאָכַל הַרְבֵּה, מַה שֶּׁהוֹצִיא הוֹצִיא, וּמַה שֶּׁאָכַל אָכָל. הוֹצִיא וְלֹא אָכַל, יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטֹּל:
ו. שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים, מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָּם. מֵתָה, מַה יַּעֲשׂוּ בִכְתֻבָּתָהּ וּבַנְּכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן, כְּתֻבָּה בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל, נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים עִמָּהּ בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב:
ז. הִנִּיחַ אָחִיו מָעוֹת, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. פֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. הַמְחֻבָּרִין בַּקַּרְקַע, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵרוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵרוֹת, וְהַמּוֹתָר, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, פֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִים בַּקַּרְקַע, שֶׁלּוֹ. וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָהֶן. קָדַם הוּא, זָכָה. קָדְמָה הִיא, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת. כְּנָסָהּ, הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן:
ח. לֹא יֹאמַר לָהּ, הֲרֵי כְתֻבְּתִיךְ מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן, אֶלָּא כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לַכְּתֻבָּה. וְכֵן לֹא יֹאמַר אָדָם לְאִשְׁתּוֹ, הֲרֵי כְתֻבְּתִיךְ מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן, אֶלָּא כָל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לִכְתֻבָּתָהּ. גֵּרְשָׁהּ, אֵין לָהּ אֶלָּא כְתֻבָּתָהּ. הֶחֱזִירָהּ, הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים וְאֵין לָהּ אֶלָּא כְתֻבָּתָהּ בִּלְבָד:
1. With regard to a woman to whom property was bequeathed before she was betrothed, and she was then betrothed, Beit Shammai and Beit Hillel agree that she may sell or give the property as a gift, and the transaction is valid. However, if the property was bequeathed to her after she was betrothed, Beit Shammai say: She may sell it as long as she is betrothed, and Beit Hillel say: She may not sell it. Both these, Beit Shammai, and those, Beit Hillel, agree that if she sold it or gave it away as a gift, the transaction is valid. Rabbi Yehuda said that the Sages said before Rabban Gamliel: Since he acquired the woman herself through betrothal, will he not acquire the property from the moment of their betrothal? Why, then, is her transaction valid? Rabban Gamliel said to them: With regard to the new property that she inherited after marriage, we are ashamed, because it is unclear why she cannot sell it, as it is hers; and you also seek to impose upon us a prohibition with regard to the old property that she owned beforehand? If the property was bequeathed to her after she was married, both these, Beit Shammai, and those, Beit Hillel, agree that if she sold the property or gave it away, the husband may repossess it from the purchasers. If she inherited the property before she was married and then was married, Rabban Gamliel says: If she sold or gave the property away, the transaction is valid. Rabbi Ḥanina ben Akavya said that the Sages said before Rabban Gamliel: Since he acquired the woman through marriage, will he not acquire the property? Rabban Gamliel said to them: With regard to the new property we are ashamed, and you also seek to impose upon us a prohibition with regard to the old property?
2. Rabbi Shimon distinguishes between one type of property and another type of property: Property that is known to the husband she may not sell once she is married, and if she sold it or gave it away, the transaction is void. Property that is unknown to the husband she may not sell, but if she sold it or gave it away, the transaction is valid.
3. If money was bequeathed to a woman as an inheritance while she was married, land is acquired with it, and the husband consumes the produce of the land while the principal remains hers. If she inherited produce that is detached from the ground, it is considered like money; therefore, land is acquired with it and he consumes the produce of the land. With regard to produce that is attached to the ground, Rabbi Meir says: One evaluates how much the land is worth with the produce, and how much it is worth without the produce, and the difference between these sums is the surplus value that belongs to the woman. Land is then acquired with the surplus and he consumes the produce. And the Rabbis say: That which is attached to the ground is his, as he is entitled to the produce from her property and he may therefore eat from it. And that which is detached from the ground is hers, like all other money she brings to the marriage, and land is acquired with it and he consumes the produce.
4. Rabbi Shimon says: In a case where his right is superior upon her entrance to the marriage, his right is inferior upon her exit if he divorces her. Conversely, in a case where his right is inferior upon her entrance, his right is superior upon her exit. How so? With regard to produce that is attached to the ground, if she married while owning such produce, upon her entrance it is his, in accordance with the opinion of the Rabbis, and upon her exit, when he divorces her, it is hers, as it is considered part of her property. But in the case of produce that is detached from the ground, upon her entrance it is hers, and if such produce is detached before their divorce, upon her exit it is his, as he was already entitled to all the produce of her property.
5. If elderly slaves or maidservants were bequeathed to her, they are sold and land is acquired with them, and the husband consumes the produce of the land. Rabban Shimon ben Gamliel says: She need not sell these slaves and maidservants, because they are assets of her paternal family, and it would be shameful to the family if they were sold to others. Likewise, if old olive trees or grapevines were bequeathed to her, they are sold and land is acquired with them, and he consumes the produce. Rabbi Yehuda says: She need not sell them, because they are assets of her paternal family. With regard to one who pays expenditures for his wife’s property in an effort to improve it, if he paid a large amount in expenditures and ate only a small amount of produce before he divorced her, or if he paid a small amount in expenditures and ate a large quantity of produce, that which he spent he has spent, and that which he ate he has eaten. Therefore, none of it need be returned. However, if he paid expenditures for the property and did not eat any part of it, he takes an oath with regard to how much he paid and then takes his expenditures.
6. When a married man dies childless, his brother, the yavam, is obligated to perform levirate marriage or release the widow, the yevama, through a ceremony known as ḥalitza. With regard to a widow waiting for her yavam who had property bequeathed to her, Beit Shammai and Beit Hillel agree that she may sell or give this property away, and the transaction is valid. If this woman died, what should they do with her marriage contract and with the property that comes and goes with her, i.e., her usufruct property? Beit Shammai say: Since she was not yet remarried, the husband’s heirs, such as his brothers or father, divide the property with her father’s heirs. And Beit Hillel say: The property retains its previous ownership status, and therefore the marriage contract is in the possession of the husband’s heirs, as they are responsible for its payment. As for the property that comes and goes with her, it is in the possession of the heirs of the woman’s father, as it belongs to the woman.
7. If his deceased brother left money as part of his estate, land to be used as a lien on her marriage contract is acquired with it, and the yavam consumes the produce. Similarly, if the deceased brother left produce that is detached from the ground, land is acquired with it and the yavam consumes the produce. If he left behind produce that is attached to the ground, Rabbi Meir says: One evaluates the properties to determine how much they are worth with the produce, and how much they are worth without the produce. And as for the surplus, which is the value of the produce, land is acquired with it and the yavam consumes the produce. And the Rabbis say: Produce that is attached to the ground is his. Therefore, it is not used in the purchase of land, but the yavam may eat it. As for the produce that is detached from the ground, which is not mortgaged to her marriage contract, whoever takes possession first has acquired it. If the yavam takes possession of the property first, he has acquired it and may use it as he wishes, but if she is first, land is acquired with it and he consumes the produce. After the yavam has married her, her legal status is that of his wife in every sense, except that the responsibility for payment of her marriage contract is carried out through mortgaging the property of her first husband, not that of the yavam.
8. Therefore, the yavam may not say to her: Your marriage contract is placed on the table. He may not set aside a designated sum of money for this payment. Rather, all of the first husband’s property is mortgaged for her marriage contract as long as he has not divorced her. And similarly, in general a man may not say to his wife: Your marriage contract is placed on the table. Rather, all his property is mortgaged for her marriage contract. If the yavam divorced her after performing levirate marriage, she has only her marriage contract, as she does not retain any rights to the rest of her first husband’s property. If he subsequently remarried her, she is like all women, and she has nothing but her marriage contract. In this case, the property of her first husband is no longer pledged for the payment of her marriage contract.
גמרא
הֶחֱזִירָהּ. מַאי קָא מַשְׁמַע לָן, תָּנֵינָא הַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהֶחֱזִירָהּ, עַל מְנָת כְּתוּבָה רִאשׁוֹנָה מַחֲזִירָהּ. מַהוּ דְתֵימָא אִשְׁתּוֹ הוּא דְאִיהוּ כָּתַב לָהּ כְּתוּבָה מִנֵּיהּ. אֲבָל יְבִמְתּוֹ דְלָאו אִיהוּ כָּתַב לָהּ, הֵיכָא דְגֵרְשָׁהּ וְאַהְדְרָהּ אֵימָא כְּתוּבָתָהּ מִנֵּיהּ, קָא מַשְׁמַע לָן. אָמַר רַב יְהוּדָה בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ כּוֹתְבִים לִבְתוּלָה מָאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מָנֶה, וְהָיוּ מַזְקִינִים וְלֹא הָיוּ נוֹשְׂאִין נָשִׁים, עַד שֶׁבָּא שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח וְתִקֵּן כָּל נְכָסָיו אַחְרָאִין לִכְתוּבָּתָהּ. תַּנְיָא נַמֵּי הָכִי בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ כוֹתְבִין לִבְתוּלָה מָאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מָנֶה, וְהָיוּ מַזְקִינִים וְלֹא הָיוּ נוֹשְׂאִין נָשִׁים, הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ מַנִּיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית אָבִיהָ, וַעֲדַיִין כְּשֶׁהוּא כּוֹעֵס עָלֶיהָ אוֹמֵר לָהּ לְכִי אֵצֶל כְּתוּבָּתִיךְ, הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ מַנִּיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית חָמִיהָ. עֲשִׁירוֹת עוֹשׂוֹת אוֹתָהּ קְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב, עֲנִיּוֹת הָיוּ עוֹשׂוֹת אוֹתָהּ עָבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם, וַעֲדַיִין כְּשֶׁכּוֹעֵס עָלֶיהָ אוֹמֵר לָהּ טְלִי כְּתוּבָּתִיךְ וּצְאִי, עַד שֶׁבָּא שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח וְתִקֵּן שֶׁיְּהֵא כּוֹתֵב לָהּ כָּל נְכָסַי אַחְרָאִין לִכְתוּבָּתָהּ:
It was further taught in the mishna that if he remarried her, she is like all women, and she has nothing other than her marriage contract. The Gemara asks: What is the tanna teaching us by mentioning the possibility that he remarried her? We already learned this: With regard to one who divorces a woman and remarries her, he remarries her on the basis of her first marriage contract, and he need not write her a new one. Why is it necessary to emphasize this halakha in the case of a yevama?
The Gemara answers: It is necessary lest you say that it is the halakha in the case of a wife, since he writes for her a marriage contract from him, and therefore when he remarries her he does so on the basis of the first marriage contract. But as for his yevama, where he did not write for her the marriage contract but it was written by his brother, in a case where he divorced her and remarried her, say that her marriage contract should be from him and he should write a new one using his own property. Therefore, the tanna teaches us that this is not required.
§ The Gemara discusses the background for the rule that the husband’s property is mortgaged for the marriage contract. Rav Yehuda said: At first they would write for a virgin two hundred dinars and for a widow one hundred dinars. They would then demand that this amount be available in cash, and then the men would grow old and would not marry women, as they did not all possess such large sums of money, until Shimon ben Shataḥ came and instituted an ordinance that a man need not place the money aside in practice. Rather, all of his property is guaranteed for her marriage contract.
The Gemara comments: That opinion is also taught in a baraita: At first they would write for a virgin two hundred and for a widow one hundred dinars, and they would grow old and would not marry women, since the women were concerned that their marriage contract money would be wasted or lost, and they had no guarantee that it would be collected. The Sages therefore instituted an ordinance that they should place it, the sum of the marriage contract, in her father’s house, thereby ensuring its safekeeping. And still problems arose, as when he was angry at his wife, he would say to her: Go to your marriage contract, as it was too easy for them to divorce.
Therefore, the Sages instituted an ordinance that they would place it in her father-in-law’s house, i.e., in her husband’s house. And wealthy women would craft their marriage contract money into baskets of silver and of gold, while poor ones would craft it into a large vessel for the collection of urine, as their marriage contract was large enough only for a small vessel.
And still, when he was angry at her he would say to her: Take your marriage contract and leave, until Shimon ben Shataḥ came and instituted an ordinance that he does not actually give her the money for her marriage contract. Rather, he should write to her: All my property is guaranteed for her marriage contract, and it is not localized to a particular place or object. Consequently, he would need to sell some of his property if he wished to divorce her, and would therefore think carefully before undertaking such a drastic course of action.
זוהר
תָּא חֲזֵי בְשַׁעְתָּא דְבַר נַשׁ מְתַקֵּן עוֹבָדוֹי עַל יְדֵי דְקָרְבָּנָא כֹלָּא אִתְבְּסַם וְאִתְקְרַב וְאִתְקְשַׁר דָּא בְדָא בְּיִחוּדָא שְׁלִים הֲדָא הוּא דִכְתִיב אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם. כִּי יַקְרִיב לְקַשְׁרָא מִילִין כִּדְקָא חָזֵי תָּא חֲזֵי אָדָם כִּי יַקְרִיב לַאֲפוּקֵי מָאן דְּלָא אִתְנְסִיב דְהָא קָרְבָּנֵיהּ לָאו קָרְבָּן וּבִרְכָאָן לָא מִשְׁתַּכְּחָן לְגַבֵּיהּ (ס''א עַל יְדֵיהּ) לָא לְעֵילָא וְלָא לְתַתָּא מִמַּשְׁמַע דִּכְתִיב אָדָם כִּי יַקְרִיב שָׁאנֵי הָכָא דְלָאו אִיהוּ אָדָם וְלָא בִכְלָלָא דְאָדָם הוּא וּשְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָיא עֲלוֹהִי בְּגִין דְּאִיהוּ פָגִים וְאִקְרֵי בַעַל מוּם וּמָארֵי דְמוּמָא אִתְרַחֲקָא מִכֹּלָּא כָּל שֶׁכֵּן לְמַדְבְּחָא לְקַרְבָא קָרְבְּנָא. וְנָדָב וַאֲבִיהוּא אוֹכָחָן דִּכְתִיב (ויקרא י') וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְיָ וּבְגִינֵי כַךְ כְּתִיב אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיְיָ אָדָם דְּאִשְׁתְּכַח. דְּכַר וְנוּקְבָא הָאי חָזֵי לְקַרְבָא קָרְבְּנָא דָא וְלָא אַחֲרָא וְאָמַר רִבִּי אֲבָל קְטֹרֶת עִלָּאָה הוּא מִכָּל קָרְבְּנִין דְּעָלְמָא דַעֲלֵיהּ אִתְבָּרְכָן עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וְקָרְבְּנָא דָא דְאִיהוּ לְעֵילָא מִכָּל קָרְבְּנִין לָא אִתְחֲזוּן אִינוּן לְקַרְבָא דְהָא לָא אִתְנַסִיבוּ לְקָרְבְּנָא לָא אִתְחֲזוּן כָּל שֶׁכֵּן לְמִילִין עִלָּאִין דְּיִתְבָּרְכוּן עַל יְדַיְיהוּ. וְאִי תֵימָא וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְיָ וַתֹּאכַל אוֹתָם אֲמָאי. לְבַר נָשׁ דְּאָתָא קָמֵי מַטְרוֹנִיתָא לְבַשְּׂרָא לָהּ דְּהָא מַלְכָּא אָתֵי לְבֵיתָהּ וְיִשְׁרֵי בָהּ בְּמַטְרוֹנִיתָא לְמֶחֱדֵי עִמָּהּ. אָתָא לְקָמֵי מַלְכָּא חָמָא מַלְכָּא הַהוּא בַר נָשׁ דְּאִיהוּ מָארֵי דְמוּמִין. אָמַר מַלְכָּא לָאו הוּא יְקָרָא דִילִי דְעַל יְדוֹי דְּהָאי פָּגִים אִיעוּל לְמַטְרוֹנִיתָא אַדְּהָכִי אַתְקְנַת מַטְרוֹנִיתָא בֵיתָא לְמַלְכָּא. כֵּיוַן דְּחָמָאָת דְמַלְכָּא הֲוָה זַמִּין לְמֵיתֵי לְגַבָּהּ וְהַהוּא בַר נָשׁ גָּרִים לְאִסְתַּלְּקָא מַלְכָּא מִינָהּ כְּדֵין פְּקִידַת מַטְרוֹנִיתָא לְקַטְלָא לְהַהוּא בַר נָשׁ כַּךְ בְּזִמְנָא דְעָאלוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא וּקְטֹרֶת בִּידַיְיהוּ חָדַת מַטְרוֹנִיתָא וְאִתַּתְקְנַת לְקַבְּלָא לְמַלְכָּא כֵּיוַן דְּחָמָא מַלְכָּא אִינוּן גֻּבְרִין פְּגִימִין מָארֵי דְמוּמִין לָא בָעָא מַלְכָּא דְעַל יְדַיְיהוּ יֵיתֵי לְמִשְׁרֵי עִמָּהּ וְאִסְתַּלַּק מִינָהּ כַּד חֲמַת מַטְרוֹנִיתָא דִּבְגִינֵיהוֹן אִסִתְּלַק מַלְכָּא מִינָהּ מִיַּד וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְיָ וַתֹּאכַל אוֹתָם וְכָל דָּא בְגִין דְּמָאן דְּלָא אִתְנְסִיב הוּא פָגִים מָארֵיהּ דְּמוּמִין קֳדָם מַלְכָּא. קְדוּשָׁה דְמַלְכָּא אִסְתְּלַּק מִנֵּיהּ וְלָא שַׁרְיָיא בִפְגִימוּ. וְעַל דָּא כְתִיב אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן מָאן דְּאִקְרֵי אָדָם יַקְרִיב וּמָאן דְּלָא אִקְרֵי אָדָם לֹא יַקְרִיב:
בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם מְתַקֵּן מַעֲשָׂיו עַל יְדֵי הַקָּרְבָּן הַכֹּל מִתְבַּשֵּׂם וּמִתְקָרֵב וּמִתְקַשֵּׁר זֶה בָּזֶה בְּיִחוּד שָׁלֵם. זֶה שֶׁנֶאֱמַר אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם. כִּי יַקְרִיב, לְקַשֵּׁר הַדְּבָרִים כָּרָאוּי. בֹּא וּרְאֵה, אָדָם כִּי יַקְרִיב, הוּא לְהוֹצִיא מִי שֶׁלֹּא נָשָׂא אִשָּׁה, כִּי קָרְבָּנוֹ אֵינוֹ קָרְבָּן וּבְרָכוֹת אֵינָן נִמְצָאוֹת אֶצְלוֹ, לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה. מִמַּשְׁמָע, שֶׁכָּתוּב, אָדָם כִּי יַקְרִיב, וְהוּא מְשׁוּנֶה, שֶׁאֵין הוּא אָדָם, וְלֹא בִּכְלָל אָדָם הוּא, וְהַשְּׁכִינָה אֵינוֹ שׁוֹרֶה עָלָיו, מִשּׁוּם שֶׁהוּא פָּגוּם, וְנִקְרָא בַּעַל מוּם, וּבַעַל מוּם נִתְרַחֵק מִכֹּל, כָּל שֶׁכֵּן, מִמִּזְבֵּחַ לְהַקְּרִיב קָרְבָּן. וְנָדָב וַאֲבִיהוּא מוֹכִיחִים שֶׁכָּתוּב, וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'. שֶׁהוּא מִטַּעַם שֶׁלֹּא הָיוּ נְשׂוּאִים. וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'. אָדָם הַנִּמְצָא דְּכָר וְנוּקְבָא, הוּא רָאוּי לְהַקְּרִיב קָרְבָּן זֶה, וְלֹא אַחֵר. וְאָמַר רַבִּי אַבָּא: אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱמַדְנוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא בְּדֶרֶךְ אַחֵר. כָּךְ הוּא וַדַּאי, שֶׁהוּא מִטַּעַם שֶׁלֹּא הָיוּ נְשׂוּאִים, אֲבָל קְטֹרֶת הוּא עֶלְיוֹן מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁבִּשְׁבִילוֹ מִתְבָּרְכִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְקָרְבָּן הַזֶּה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת לֹא הָיוּ רְאוּיִם לְהַקְּרִיב, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיוּ נְשׂוּאֵי אִשָּׁה, וְעַל כֵּן לֹא הָיוּ רְאוּיִם לְהַקְּרִיב קָרְבָּן, כָּל שֶׁכֵּן לִדְבָרִים עֶלְיוֹנִים כְּמוֹ קְטֹרֶת, שֶׁאֵינָם רְאוּיִם שֶׁיִּתְבָּרֵךְ הָעוֹלָם עַל יְדֵיהֶם. וְאִם תֹּאמַר, וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם. לָמָּה נֶעֱנְשׁוּ קָשֶׁה כָּל כָּךְ. וּמֵשִׁיב, מָשָׁל לָאָדָם שֶׁבָּא לִפְנֵי הַמַּלְכָּה לְבַשֵּׂר לָהּ שֶׁהַמֶּלֶךְ בָּא לְבֵיתָהּ וְיִשְׁרֶה אֶצְלָהּ, אֵצֶל הַמַּלְכָּה, לִשְׂמֹחַ עִמָּהּ. בָּא הָאִישׁ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, רָאָה הַמֶּלֶךְ אֶת הָאִישׁ הַהוּא שֶׁהוּא בַּעַל מוּמִים, אָמַר הַמֶּלֶךְ אֵין זֶה כְּבוֹדִי, שֶׁעַל יְדֵי פָּגוּם הַזֶּה אָבֹא אֶל הַמַּלְכָּה. בְּתוֹךְ כָּךְ, תִּקְנָה הַמַּלְכָּה אֶת הַבַּיִת בִּשְׁבִיל הַמֶּלֶךְ. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה, שֶׁהַמֶּלֶךְ הָיָה מוּכָן לָבֹא אֵלֶיהָ, וְאִישׁ הַהוּא גָּרַם שֶׁיִּסְתַּלֵּק הַמֶּלֶךְ מִמֶּנָּהּ, אָז צִוְּתָה הַמַּלְכָּה לַהֲרֹג אוֹתוֹ הָאִישׁ. כָּךְ בָּעֵת שֶׁנִּכְנְסוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא וּבִידֵיהֶם קְטֹרֶת, שָׂמְחָה הַמַּלְכָּה וְנִתְתַּקְּנָה לְקַבֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ שֶׁאֵלּוּ הָאֲנָשִׁים פְּגוּמִים, בַּעֲלֵי מוּמִים, לֹא רָצָה הַמֶּלֶךְ, שֶׁעַל יְדֵיהֶם יָבֹא אֶל הַמַּלְכָּה לִשְׁרוֹת עִמָּהּ, וְנִסְתַּלֵּק הַמֶּלֶךְ מִמֶּנָּהּ, כְּשֶׁרָאֲתָה הַמַּלְכָּה שֶׁבִּשְׁבִילָם נִסְתַּלֵּק הַמֶּלֶךְ מִמֶּנָּהּ, מִיָּד, וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם. וְכָל זֶה הוּא, מִשׁוּם שֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי הוּא פָּגוּם, הוּא בַּעַל מוּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וּקְדֻשַּׁת הַמֶּלֶךְ נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ, וְאֵינוֹ שׁוֹרֶה בַּפְּגָם. וְעַל זֶה כָּתוּב, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, מִי שֶׁנִּקְרָא אָדָם יַקְרִיב, וּמִי שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא אָדָם, דְּהַיְנוּ הַבִּלְתִּי נָשׂוּי, לֹא יַקְרִיב.
הלכה פסוקה
א. כָּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד חַיָּיב בְּאַחֲרִיּוּתָן וּבְאַחֲרַיּוּת נִסְכֵּיהֶן חוּץ מִן הַנְדָּבָה. וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִבּוּר אֵינָן חַיָּיבִין בְּאַחֲרִיוּתָן וְלֹא בְּאַחֲרַיּוּת נִסְכֵּיהֶן וְאִם קָרַב הַזֶּבַח חַיָּיבִין בְּאַחֲרַיּוּת נִסְכֵּיהֶן וְקָרְבַּן יָחִיד שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמָן הֲרֵי הוּא כְּקָרְבַּן צִבּוּר וְאֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחֲרָיּוּתוֹ:
ב. כָּל עוֹלַת בְּהֵמָה אֵינָה בָּאָה אֶלָּא מִן הַזְּכָרִים בִּלְבָד וְהִיא בָּאָה מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִים וּמִן הַבָּקָר בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִים וּמִן הַתּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה וְאֶחָד בָּהֵן הַזָּכָר וְהַנְּקֵבָה:
ג. הַחַטָּאת בָּאָה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים הָאֵלּוּ מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵבוֹת מִן הַגְּדוֹלִים וּמִן הַקְּטַנִים:
ד. הָאָשָׁם אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִזִּכְרֵי כְבָשִׂים בִּלְבָד יֵשׁ אָשָׁם בָּא מִגְּדוֹלֵי מִין זֶה וְיֵשׁ אָשָׁם בָּא מִן הַקְּטַנִּים:
מוסר
גֵּחֲזִי לֹא נִטְרַד אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁשִּׁקֵּר בְּשֵׁם אֱלִישָׁע. אַמְנוֹן כִּזֵּב לְתָמָר וְנֶהֱרַג. רוּחוֹ שֶׁל נָבוֹת נִטְרַד מִמְּחִיצָתוֹ עַל שֶׁדִּבֵּר כָּזָב שֶׁנֶּאֱמַר (מ''א מ''ב) מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וגו' צֵא צֵא מִמְּחִיצָתָךְ. וְאָמַר רַב הוּנָא לֹא גָלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם אֶלָּא עַל שֶׁעָבְרוּ עַל פָּסוּק (שמות כ''ג) מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם וכו'. וּבְסֵפֶר הַזֹּהַר בְּזִמְנָא דְשֶׁקֶר דְּאִיהוּ סמא''ל שָׁלְטָא כְּתִיב (דניאל ח') וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה. וְדָא גָרִים חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וְכוּ' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם קַיָּים עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם. וּכְתִיב (תהלים ט''ו) ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ וְגוֹ' וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ אַף מַה שֶׁחָשַׁב בִּלְבָבוֹ צָרִיךְ לְאַמֵּת אוֹתוֹ בְּמַעֲשֵׂה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעוֹבָדָא דְרַב סַפְרָא. וּכְתִיב (מלאכי ב') תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִּשְׂפָתָיו כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא: