תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
לה (כב) וַיָּבֹ֥אוּ הָאֲנָשִׁ֖ים עַל־הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל ׀ נְדִ֣יב לֵ֗ב הֵ֠בִ֠יאוּ חָ֣ח וָנֶ֜זֶם וְטַבַּ֤עַת וְכוּמָז֙ כׇּל־כְּלִ֣י זָהָ֔ב וְכׇל־אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הֵנִ֛יף תְּנוּפַ֥ת זָהָ֖ב לַיהֹוָֽה׃
וּמַיְתַן גֻּבְרַיָּא עַל נְשַׁיָּא כֹּל דְּאִתְרְעֵי לִבֵּיהּ אַיְתִיאוּ שֵׁירִין וְשִׁבְכִין וְעִזְקַן וּמָחוּךְ כָּל מָן דִּדְהַב וְכָל גְּבַר דִּי אֲרֵים אֲרָמוּת דַּהֲבָא קֳדָם יְיָ:
(כג) וְכׇל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נִמְצָ֣א אִתּ֗וֹ תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ וְעִזִּ֑ים וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאׇדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים הֵבִֽיאוּ׃
וְכָל גְּבַר דְּאִשְׁתְּכַח עִמֵּיהּ תִּכְלָא וְאַרְגְּוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ וּמְעַזֵּי וּמַשְׁכֵי דְדִכְרֵי מְסַמְּקֵי וּמַשְׁכֵי סַסְגּוֹנָא אַיְתִיאוּ:
(כד) כׇּל־מֵרִ֗ים תְּר֤וּמַת כֶּ֙סֶף֙ וּנְחֹ֔שֶׁת הֵבִ֕יאוּ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֑ה וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א אִתּ֜וֹ עֲצֵ֥י שִׁטִּ֛ים לְכׇל־מְלֶ֥אכֶת הָעֲבֹדָ֖ה הֵבִֽיאוּ׃
כָּל דַּאֲרֵים אֲרָמוּת כְּסַף וּנְחַשׁ אַיְתִיאוּ יָת אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ וְכֹל דִּי אִשְׁתְּכַח עִמֵּיהּ אָעֵי שִׁטִּין לְכָל עִבִידַת פֻּלְחָנָא אַיְתִיאוּ:
(כה) וְכׇל־אִשָּׁ֥ה חַכְמַת־לֵ֖ב בְּיָדֶ֣יהָ טָו֑וּ וַיָּבִ֣יאוּ מַטְוֶ֗ה אֶֽת־הַתְּכֵ֙לֶת֙ וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֔ן אֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ׃
וְכָל אִתְּתָא חַכִּימַת לִבָּא בִּידָהָא מְעַזְּלָא וּמַיְתַן כַּד עָזֵל יָת תִּכְלָא וְיָת אַרְגְּוָנָא יָת צְבַע זְהוֹרִי וְיָת בּוּצָא:
(כו) וְכׇ֨ל־הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחׇכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים׃
וְכָל נְשַׁיָּא דְּאִתְרְעֵי לִבְּהֶן עִמְּהֶן בְּחָכְמָא עַזְּלַן יָת מֵעַזְיָא:
35 (22) And they came, both men and women, as many as were willing of heart, and brought bracelets, and earrings, and rings, and bracelets, all jewels of gold: and every man that had offered an offering of gold to the Lord.
(23) And every man, with whom was found blue, and purple, and scarlet, and fine linen, and goats’ hair, and red skins of rams, and taĥash skins, brought them.
(24) Everyone that did offer an offering of silver and brass brought the Lord’s offering: and every man, with whom was found shittim wood for any work of the service, brought it.
(25) And all the women that were wisehearted did spin with their hands, and brought that which they had spun, both of blue, and of purple, and of scarlet, and of fine linen.
(26) And all the women whose heart stirred them up in wisdom spun goats’ hair.
נביאים
ז (לד) וְאַרְבַּ֣ע כְּתֵפ֔וֹת אֶ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנּ֔וֹת הַמְּכֹנָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִן־הַמְּכֹנָ֖ה כְּתֵפֶֽיהָ׃
וְאַרְבַּע כַּתְפִין לְאַרְבַּע זִוְיָן דִבְסִיסָא חֲדָא מִן בְּסִיסָא כַּתְפָהָא:
(לה) וּבְרֹ֣אשׁ הַמְּכוֹנָ֗ה חֲצִ֧י הָאַמָּ֛ה קוֹמָ֖ה עָגֹ֣ל ׀ סָבִ֑יב וְעַ֨ל רֹ֤אשׁ הַמְּכֹנָה֙ יְדֹתֶ֔יהָ וּמִסְגְּרֹתֶ֖יהָ מִמֶּֽנָּה׃
וּבְרֵישׁ בְּסִיסָא פַּלְגוּת אַמְתָא רוּמָא סְגַלְגַל סְחוֹר סְחוֹר וְעַל רֵישׁ בְּסִיסָא אַשְׁדָתָהָא וּגְדַנְפָהָא מִנָהּ:
(לו) וַיְפַתַּ֤ח עַל־הַלֻּחֹת֙ יְדֹתֶ֔יהָ וְעַל֙ (ומסגרתיה) [מִסְגְּרֹתֶ֔יהָ] כְּרוּבִ֖ים אֲרָי֣וֹת וְתִמֹרֹ֑ת כְּמַעַר־אִ֥ישׁ וְלֹי֖וֹת סָבִֽיב׃
וּגְלַף עַל לוּחַיָא אַשְׁדָתָהָא וְעַל גְדַנְפָהָא כְּרוּבִין אַרְיְוָן וְצוּרַת דִקְלִין כְּבַשׁ חָד וּמַדְבַּק סְחוֹר סְחוֹר:
(לז) כָּזֹ֣את עָשָׂ֔ה אֵ֖ת עֶ֣שֶׂר הַמְּכֹנ֑וֹת מוּצָ֨ק אֶחָ֜ד מִדָּ֥ה אַחַ֛ת קֶ֥צֶב אֶחָ֖ד לְכֻלָּֽהְנָֽה׃ {ס}
כַּהֲדָא עֲבַד יַת עֲסַר בְּסִיסַיָא מַתָּךְ חָד מְשַׁחְתָּא חֲדָא עוֹבָדָא חַד לְכוּלְהוֹן:
(לח) וַיַּ֛עַשׂ עֲשָׂרָ֥ה כִיֹּר֖וֹת נְחֹ֑שֶׁת אַרְבָּעִ֨ים בַּ֜ת יָכִ֣יל ׀ הַכִּיּ֣וֹר הָאֶחָ֗ד אַרְבַּ֤ע בָּֽאַמָּה֙ הַכִּיּ֣וֹר הָאֶחָ֔ד כִּיּ֤וֹר אֶחָד֙ עַל־הַמְּכוֹנָ֣ה הָאַחַ֔ת לְעֶ֖שֶׂר הַמְּכֹנֽוֹת׃
וַעֲבַד עַשְׂרָא כִיוֹרִין דִנְחָשָׁא אַרְבְּעִין בֵּיתִין בִּרְטִיבָא מַחְסִיל לִכִיוֹרָא חָד אַרְבַּע אַמִין כִּיוֹרָא חָד כִּיוֹרָא חָד עַל בְּסִיסָא חֲדָא לַעֲסַר בְּסִיסַיָא:
7 (34) And there were four shoulders to the four corners of one base: and the shoulders were of the very base itself.
(35) And in the top of the base was there a round compass of half a cubit high: and on the top of the base its stays and its borders were of one piece with it.
(36) For on the plates, on its stays and on its borders, he engraved keruvim, lions, and palm trees, according to the space between each one; and the wreaths were round about.
(37) After this manner he made the ten bases: all of them of the same casting, the same measure, and the same shape.
(38) Then he made ten lavers of brass: one laver contained forty bats: and every laver was four cubits: and upon every one of the ten bases one laver.
כתובים
כ (יד) רַ֣ע רַ֭ע יֹאמַ֣ר הַקּוֹנֶ֑ה וְאֹזֵ֥ל ל֝֗וֹ אָ֣ז יִתְהַלָּֽל׃
חַבְרָא לְחַבְרֵיהּ נֵאמַר דִקְנִית וְהֵידִין נִשְׁתַּבַּח וְנֵימָר:
(טו) יֵ֣שׁ זָ֭הָב וְרׇב־פְּנִינִ֑ים וּכְלִ֥י יְ֝קָ֗ר שִׂפְתֵי־דָֽעַת׃
דְאִית דַהֲבָא וְסוּגְעָא דְכֵיפֵי טָבָתָא וּמָנֵי דִיקָרָא שִׂפְוָתָא דִידִיעֲתָא:
(טז) לְֽקַח־בִּ֭גְדוֹ כִּי־עָ֣רַב זָ֑ר וּבְעַ֖ד (נכרים) [נׇכְרִיָּ֣ה] חַבְלֵֽהוּ׃
נְסֵיב לְבוּשֵׁיהּ מְטוּל דַעֲרִיב לְחִלְיוֹנַי וְלָא אַפֵּי נוּכְרֵיתָא מַשְׁכְּנֵיהּ:
(יז) עָרֵ֣ב לָ֭אִישׁ לֶ֣חֶם שָׁ֑קֶר וְ֝אַחַ֗ר יִמָּֽלֵא־פִ֥יהוּ חָצָֽץ׃
עֲרִיב לְגַבְרָא בְלַחְמָא רַגָלָא וּבָתָא הֵידֵין נִתְמְלֵא פּוּמֵיהּ חֲצָצָא:
(יח) מַ֭חֲשָׁבוֹת בְּעֵצָ֣ה תִכּ֑וֹן וּ֝בְתַחְבֻּל֗וֹת עֲשֵׂ֣ה מִלְחָמָֽה׃
מַחְשַׁבְתָּא בְּעֵצְתָא תִּתַּקֵן וּבְמַדְבְּרָנוּתָא מִתְעֲבֵיד קְרָבָא:
20 (14) It is bad, it is bad, says the buyer: but when he is gone his way, then he boasts.
(15) There is gold, and a multitude of rubies: but the lips of knowledge are a precious jewel.
(16) Take his garment when he has become surely for a stranger: and take his pledge on behalf of an alien woman.
(17) Bread of deceit is sweet to a man; but afterwards his mouth shall be filled with gravel.
(18) Every purpose is established by counsel: and with good advice conduct war.
משנה
א. כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד בָּאִים מִן הָאָרֶץ וּמִחוּצָה לָאָרֶץ, מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן, חוּץ מִן הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁאֵינָן בָּאִים אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הָאָרֶץ. וְכֻלָּן אֵינָן בָּאִים אֶלָּא מִן הַמֻּבְחָר. וְאֵיזֶהוּ מֻבְחָר. מִכְמָס וּמְזוֹנִיחָה, אַלְפָא לַסֹּלֶת. שְׁנִיָּה לָהֶם, חֲפָרַיִם בַּבִּקְעָה. כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְשֵׁרוֹת, אֶלָּא מִכָּאן הָיוּ מְבִיאִים:
ב. אֵין מְבִיאִין לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִים, וְלֹא מִבֵּית הָאִילָן. וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה, נָרָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, וּבַשְּׁנִיָּה זוֹרְעָהּ קֹדֶם לַפֶּסַח שִׁבְעִים יוֹם, וְהִיא עוֹשָׂה סֹלֶת מְרֻבָּה. כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק. הַגִּזְבָּר מַכְנִיס אֶת יָדוֹ לְתוֹכָהּ. עָלָה בָהּ אָבָק, פְּסוּלָה, עַד שֶׁיְּנִיפֶנָּה. וְאִם הִתְלִיעָה, פְּסוּלָה:
ג. תְּקוֹעָה, אַלְפָא לַשָּׁמֶן. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, שְׁנִיָּה לָהּ רֶגֶב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְשֵׁרוֹת, אֶלָּא מִכָּאן הָיוּ מְבִיאִין. אֵין מְבִיאִין לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִים, וְלֹא מִמַּה שֶּׁנִּזְרַע בֵּינֵיהֶם. וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר. אֵין מְבִיאִין אַנְפִּיקְנוֹן. וְאִם הֵבִיא, פָּסוּל. אֵין מְבִיאִין מִן הַגַּרְגְּרִים שֶׁנִּשְׁרוּ בַמַּיִם, וְלֹא מִן הַכְּבוּשִׁים, וְלֹא מִן הַשְּׁלוּקִין. וְאִם הֵבִיא, פָּסוּל:
ד. שְׁלשָׁה זֵיתִים, וּבָהֶן שְׁלשָׁה שְׁלשָׁה שְׁמָנִים. הַזַּיִת הָרִאשׁוֹן, מְגַרְגְּרוֹ בְרֹאשׁ הַזַּיִת וְכוֹתֵשׁ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסַּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, סְבִיבוֹת הַסַּל. זֶה רִאשׁוֹן. טָעַן בְּקוֹרָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּאֲבָנִים. זֶה שֵׁנִי. חָזַר וְטָחַן וְטָעַן, זֶה שְׁלִישִׁי. הָרִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה, וְהַשְּׁאָר לַמְּנָחוֹת. הַזַּיִת הַשֵּׁנִי מְגַרְגְּרוֹ בְרֹאשׁ הַגַּג, וְכוֹתֵשׁ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסַּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, סְבִיבוֹת הַסַּל, זֶה רִאשׁוֹן. טָעַן בְּקוֹרָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּאֲבָנִים, זֶה שֵׁנִי. חָזַר וְטָחַן וְטָעַן, זֶה שְׁלִישִׁי. הָרִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה, וְהַשְּׁאָר לַמְּנָחוֹת. הַזַּיִת הַשְּׁלִישִׁי, עוֹטְנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת עַד שֶׁיִּלְקֶה, וּמַעֲלֵהוּ וּמְנַגְּבוֹ בְרֹאשׁ הַגַּג, וְכוֹתֵשׁ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסַּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, סְבִיבוֹת הַסַּל, זֶה רִאשׁוֹן. טָעַן בְּקוֹרָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּאֲבָנִים, זֶה שֵׁנִי. חָזַר וְטָחַן וְטָעַן, זֶה שְׁלִישִׁי. הָרִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה, וְהַשְּׁאָר לַמְּנָחוֹת:
ה. הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּרִאשׁוֹן, אֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ. הַשֵּׁנִי שֶׁבָּרִאשׁוֹן וְהָרִאשׁוֹן שֶׁבַּשֵּׁנִי, שָׁוִין. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבָּרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּשֵּׁנִי וְהָרִאשׁוֹן שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי, שָׁוִין. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּשֵּׁנִי וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי, שָׁוִין. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי, אֵין לְמַטָּה מִמֶּנּוּ. אַף הַמְּנָחוֹת הָיוּ בַדִּין שֶׁיִּטָּעֲנוּ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ. מָה אִם הַמְּנוֹרָה שֶׁאֵינָהּ לַאֲכִילָה, טְעוּנָה שֶׁמֶן זַיִת זַךְ, הַמְּנָחוֹת, שֶׁהֵן לַאֲכִילָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטָּעֲנוּ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ. תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות כז), זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, וְלֹא זַךְ כָּתִית לַמְּנָחוֹת:
ו. וּמִנַּיִן הָיוּ מְבִיאִין אֶת הַיַּיִן. קְרוּתִים וְהַטּוּלִים, אַלְפָא לַיָּיִן. שְׁנִיָּה לָהֶן, בֵּית רִמָּה וּבֵית לָבָן בָּהָר, וּכְפַר סִגְנָה בַבִּקְעָה. כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְשֵׁרוֹת, אֶלָּא מִכָּאן הָיוּ מְבִיאִין. אֵין מְבִיאִין, לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִין, וְלֹא מִמַּה שֶּׁנִּזְרַע בֵּינֵיהֶן. וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר. אֵין מְבִיאִין אִלְיוּסְטָן. וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר. אֵין מְבִיאִין יָשָׁן, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. אֵין מְבִיאִין, לֹא מָתוֹק, וְלֹא מְעֻשָּׁן, וְלֹא מְבֻשָּׁל. וְאִם הֵבִיא, פָּסוּל. אֵין מְבִיאִין מִן הַדָּלִיּוֹת, אֶלָּא מִן הָרוֹגְלִיּוֹת וּמִן הַכְּרָמִים הָעֲבוּדִים:
ז. לֹא הָיוּ כוֹנְסִים אוֹתוֹ בַחֲצָבִים גְּדוֹלִים, אֶלָּא בְחָבִיּוֹת קְטַנּוֹת. וְאֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הֶחָבִיּוֹת עַד פִּיהֶם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רֵיחוֹ נוֹדֵף. אֵינוֹ מֵבִיא, לֹא מִפִּיהָ, מִפְּנֵי הַקְּמָחִין. וְלֹא מִשּׁוּלֶיהָ, מִפְּנֵי הַשְּׁמָרִים. אֶלָּא מֵבִיא מִשְּׁלִישָׁהּ וּמֵאֶמְצָעָהּ. כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק, הַגִּזְבָּר יוֹשֵׁב וְהַקָּנֶה בְיָדוֹ, זָרַק אֶת הַגִּיד וְהִקִּישׁ בַּקָּנֶה. רַבִּי יוֹסֵי בְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יַיִן שֶׁעָלָה בוֹ קְמָחִין, פָּסוּל, שֶׁנֶּאֱמַר, תְּמִימִים יִהְיוּ לָכֶם וּמִנְחָתָם (במדבר כח), תְּמִימִים יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם (שם):
1. All communal and individual meal offerings may come from produce grown in Eretz Yisrael and from outside Eretz Yisrael, from the new crop, i.e., the current year’s crop, and from the old crop from previous years. This is the halakha of all meal offerings except for the omer, i.e., the measure of barley brought as a communal offering on the sixteenth of Nisan, and the two loaves, i.e., the communal offering brought on the festival of Shavuot, as they come only from the new crop and from Eretz Yisrael. And all meal offerings come only from the optimal-quality grain. And which places have the optimal grain for them? Fields in Makhnis and Zateḥa are the primary [alfa] source for fine flour. Secondary to them is Aforayim in the valley. All the regions were valid as the source of the grain, but it is from here, the primary and secondary places, that they would bring grain, because it was of optimal quality.
2. Even when selecting grain for meal offerings from the locations mentioned in the previous mishna, one may not bring as a meal offering grain from a fertilized field, nor from an irrigated field, nor from a field of trees, as such fields do not produce grain of optimal quality. But if one did bring a meal offering of grain from such fields, it is fit. How does one produce optimal-quality grain? He plows the field during the first year, but he does not sow it, and in the second year, he sows it seventy days before Passover, and in that manner it produces grain that will provide an abundance of fine, high-quality, flour. How does the Temple treasurer inspect the flour to determine whether it is of sufficiently high quality? The treasurer inserts his hand into the flour. If, when he removes his hand, flour powder covers it, the flour is unfit, until one sifts it with a fine sifter, so that no powder will remain. And if the flour became wormy, it is unfit for use in a meal offering.
3. Olive trees in Tekoa are the primary source of oil to be used in meal offerings. Abba Shaul says: Secondary to Tekoa is Regev on the east bank of the Jordan River. All the regions were valid for oil to be brought from them, but it was from here that they would bring it. One may not bring a meal offering containing oil from olives taken from a fertilized olive grove, nor from olives taken from an irrigated olive grove, nor from olives taken from an olive grove where grain was sown between the trees. But if one did bring a meal offering containing oil from such groves, it is valid. One may not bring a meal offering containing oil from unripe olives [anpiktan], but if one did bring it, it is not valid. One may not bring a meal offering containing oil from olives that were soaked in water, nor from pickled olives, nor from boiled olives, and even if one did bring it, it is not valid.
4. There are three harvests of olives each year, and in each of them, three different grades of oils are produced. How is the first olive harvest processed? One picks the ripe olives at the top of the olive tree, as those are the first to ripen, and crushes them in a mortar and places them inside the bottom of a wicker basket that has many small holes in it. The oil will then drip from the olives through those holes into a vessel placed underneath the basket. Rabbi Yehuda says: One positions the olives on the walls, surrounding the basket. This produces more refined oil, as the dregs stick to the walls of the basket. This is the first grade of oil produced from the first harvest. After the oil ceases to seep from the crushed olives, one then presses down with a wooden beam upon them, causing additional oil to flow from the basket into the vessel. Rabbi Yehuda says: The excessive pressure produced by pressing down with a beam would cause some of the flesh of the olives to get mixed in with the oil, compromising its quality. Rather, one applies pressure by placing stones upon the olives. This is the second grade of oil. One then ground the olives with a millstone and pressed down with a beam on those olives to extract any remaining oil; this is the third grade of oil. The first grade is fit for kindling the Candelabrum, which requires: “Refined olive oil” (Leviticus 24:2), and the rest are fit for use in meal offerings. How is the second olive harvest processed? One picks the crop of olives that is accessible while one is standing on the rooftop. This was the second lot of olives to ripen. And one crushes it in a mortar and places those olives into a wicker basket, allowing the oil to drip through the holes into a vessel underneath. Rabbi Yehuda says: One positions the olives on the walls, surrounding the basket. This is the first grade of oil from the second harvest. One then presses down upon those olives with a wooden beam, thereby producing more oil. And Rabbi Yehuda says: One applies pressure only by placing stones upon them. This is the second grade of oil. One then ground the olives with a millstone and pressed down upon them with a beam, thereby extracting any remaining oil; this is the third grade of oil. The first grade is fit for kindling the Candelabrum, and the rest are fit for use in meal offerings. How is the third olive harvest processed? This harvest consists of all the olives that still remain on trees. One packs it into a vat [oteno] in the building that houses the olive press [beit habbad] where it remains until it softens, and then one raises it up to the roof and dries it on the rooftop to remove the foul-smelling liquid secreted from the olives while in the vat. Then, one crushes the olives in a mortar and places them into a wicker basket, allowing the oil to drip through the holes into a vessel underneath. Rabbi Yehuda says: One positions them on the walls, surrounding the basket. This is the first grade of oil. One then presses down on those olives with a wooden beam, thereby producing more oil. And Rabbi Yehuda says: One applies pressure only by placing stones upon them. This is the second grade of oil. One would then grind the olives with a millstone and press down upon them with a beam, thereby extracting any remaining oil; this is the third grade of oil. The first grade is fit for kindling the Candelabrum, and the rest are fit for use in meal offerings.
5. Having enumerated the nine grades of oils in the previous mishna, this mishna proceeds to rank them by their quality: As for the first grade of oil that is produced from the first harvest, there is none superior to it. The second grade of oil that is produced from the first harvest and the first grade of oil that is produced from the second harvest are of equal quality; there is no reason to choose one over the other. The third grade of oil that is produced from the first harvest and the second grade of oil that is produced from the second harvest and the first grade of oil that is produced from the third harvest are of equal quality. The third grade of oil that is produced from the second harvest and the second grade of oil that is produced from the third harvest are of equal quality. As for the third grade of oil that is produced from the third harvest, there is none inferior to it. Also, with regard to all the meal offerings, it was logical that they should require the highest quality of refined olive oil, just like the Candelabrum. Because if the Candelabrum, whose oil is not to be consumed on the altar, requires refined olive oil, then meal offerings, which are to be consumed on the altar, is it not logical that they should require refined olive oil? To dispel this notion, the verse states: “Refined pounded olive oil for illumination” (Leviticus 24:2), which indicates that the high-quality, refined, pounded oil is required for the Candelabrum, but there is no need for refined pounded olive oil for meal offerings.
6. From where would they bring the wine for libations? Keduḥim and Attulin are the primary sources for wine. Secondary to them is Beit Rima and Beit Lavan, located in the mountain, and the village of Signa, located in the valley. All the regions were valid sources for wine; but it was from here, i.e., the aforementioned locations, that they would bring the wine. One may not bring libations of wine that come from a fertilized vineyard, or from an irrigated vineyard, or from a vineyard in which grain was sown between the vines. But if one did bring a libation from such wine, it is valid. One may not bring libations from sweet wine made from sun-dried grapes [hilyasteyon], but if one did bring a libation from such wine, it is valid. One may not bring wine aged for one year; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi, but the Rabbis deem it valid. One may not bring libations from sweet wine, nor from wine produced from smoked grapes, nor libations from boiled wine, and if one did bring a libation from such wine, it is not valid. And one may not bring wine produced from grapes suspended on stakes or trees; rather, one brings it from grapes at foot height, i.e., that rest on the ground, which are superior-quality grapes, and from vineyards that are cultivated, i.e., where one hoes beneath the vines twice a year.
7. And when producing wine for libations, one should not collect the wine into large barrels, as it causes the wine to spoil; rather, it should be placed in small casks. And one does not fill up the cask until its mouth; rather, one leaves some empty space so that its fragrance will collect there and diffuse when the lid is opened. One should not bring libations from wine that rests at the mouth of the cask due to the flour-like white scum that floats on the surface, nor from the wine at bottom of the cask due to the sediment that collects there. Rather, one brings from the wine in its middle third. How does the Temple treasurer inspect the wine to determine that it is from the middle of the cask? The treasurer sits alongside the cask and has the measuring reed in his hand. The spigot is opened and the wine begins to flow. When he sees that the wine emerging draws with it chalk-like scum [hagir], he immediately knocks with the reed to indicate that the spigot should be closed. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Wine in which there is flour-like white scum is unfit for libations, as it is stated with regard to animal offerings: “Unblemished they shall be for you…and their meal offering shall be fine flour mixed with oil…unblemished they shall be for you, and their libations” (Numbers 28:19–20, 31). This indicates that animal offerings, meal offerings, and libations must all be brought from flawless products. Therefore, the presence of flour-like white scum in wine renders it unfit.
גמרא
אָמַר רָבָא שִׁבְעָה אוֹתִיּוֹת צְרִיכוֹת שְׁלשָה זִיּוּנִין וְאֵלּוּ הֵן שַׁעַטְנֵ''ז גֵּ''ץ. אָמַר רַב אַשֵּׁי חֲזִינָא לְהוּ לְסַפְרֵי דַוְקְנֵי דְבֵי רַב דְּחַטְרֵי לְהוּ לְגַגֵּיהּ דְּחֵי''ת וְתָלוּ לֵיהּ לְכַּרְעֵיהּ דְּהֵ''י. חַטְרֵי לְהוּ לְגַגֵּי דְּחֵי''ת כְּלוֹמַר חַי הוּא בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְתָלוּ לֵיהּ לְכַרְעֵיהּ דְּהֵ''י כִּדְבָעָא מִינֵיהּ רִבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה מֵרִבִּי אַמֵּי מָאי דִכְתִיב (ישעי' כ''ו) בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים אָמַר לוֹ כָּל הַתּוֹלֶה בִּטְחוֹנוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי לוֹ מַחֲסֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר לוֹ אֲנָא הָכִי קָא קַשְׁיָא לִי מַאי שְׁנָא דִכְתִיב בְּיָהּ וְלֹא כְתִיב יָהּ כִּדְדָרַשׁ רִבִּי יְהוּדָה בַּר רִבִּי אֶלְעָאי אֵלּוּ שְׁנֵי עוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶחָד בְּהֵ''י וְאֶחָד בְּיוּ''ד וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הָעוֹלָם הַבָּא בְּיוּ''ד וְהָעוֹלָם הַזֶּה בְּהֵ''י עִם הָעוֹלָם הַזֶּה בְּיוּ''ד וְהָעוֹלָם הַבָּא בְּהֵ''י. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (בראשית ב') אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם אַל תִּקְרֵי בְּהִבָּרְאָם אֶלָּא בְּהֵ''י בְּרָאָם וּמִפְּנֵי מַה נִבְרָא הָעוֹלָם הַזֶה בְּהֵ''י מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְאַכְסַדְרָא שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לָצֵאת יְצֵא וּמַאי טַעְמָא תַּלְיָא כַּרְעֵיהּ דְּאִי הָדָר בִּתְשׁוּבָה מְעַיְילֵי לֵיהּ וְלִיעַיְילֵי בְּהַךְ לָא מִסְתַּיְיעָא מִלְתָא כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מָאי דִּכְתִיב (משלי ג') אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעָנָוִים יִתֶּן חֵן בָּא לִיטָהֵר מְסַיְיעִין אוֹתוֹ בָּא לִיטַמֵּא פּוֹתְחִין לוֹ וּמָאי טַעְמָא אִית לֵיהּ תַּאגָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם חוֹזֵר אֲנִי קוֹשֶׁר לוֹ קֶשֶׁר וּמִפְּנֵי מַה נִבְרָא הָעוֹלָם הַבָּא בְּיוּ''ד מִפְּנֵי שֶׁצַדִּיקִים שֶׁבּוֹ מוּעָטִים וּמִפְּנֵי מַה כָּפוּף רֹאשׁוֹ מִפְּנֵי שֶׁצַדִּיקִים שֶׁבּוֹ כְּפוּפִים רָאשֵׁיהֶם מִפְּנֵי מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁאֵינָן דּוֹמִין זֶה לָזֶה:
§ The Gemara continues its discussion of the crowns on letters of the Torah: Rava says: Seven letters require three crowns [ziyyunin], and they are the letters shin, ayin, tet, nun, zayin; gimmel and tzadi. Rav Ashi says: I have seen that the exacting scribes of the study hall of Rav would put a hump-like stroke on the roof of the letter ḥet and they would suspend the left leg of the letter heh, i.e., they would ensure that it is not joined to the roof of the letter.
Rava explains: They would put a hump-like stroke on the roof of the letter ḥet as if to thereby say: The Holy One, Blessed be He, lives [ḥai] in the heights of the universe. And they would suspend the left leg of the letter heh, as Rabbi Yehuda Nesia asked Rabbi Ami: What is the meaning of that which is written: “Trust in the Lord forever, for in the Lord [beYah] is God, an everlasting [olamim] Rock” (Isaiah 26:4)? Rabbi Ami said to him: Anyone who puts their trust in the Holy One, Blessed be He, will have Him as his refuge in this world and in the World-to-Come. This is alluded to in the word “olamim,” which can also mean: Worlds.
Rabbi Yehuda Nesia said to Rabbi Ami: I was not asking about the literal meaning of the verse; this is what poses a difficulty for me: What is different about that which is written: “For in the Lord [beYah],” and it is not written: For the Lord [Yah]?
Rav Ashi responded: It is as Rabbi Yehuda bar Rabbi Elai taught: The verse “For in the Lord [beYah] is God, an everlasting Rock [Tzur olamim]” is understood as follows: The term “Tzur olamim” can also mean Creator of worlds. These letters yod and heh that constitute the word yah are referring to the two worlds that the Holy One, Blessed be He, created; one with [be] the letter heh and one with [be] the letter yod. And I do not know whether the World-to-Come was created with the letter yod and this world was created with the letter heh, or whether this world was created with the letter yod and the World-to-Come was created with the letter heh.
When the verse states: “These are the generations of the heaven and of the earth when they were created [behibare’am]” (Genesis 2:4), do not read it as behibare’am, meaning: When they were created; rather, read it as beheh bera’am, meaning: He created them with the letter heh. This verse demonstrates that the heaven and the earth, i.e., this world, were created with the letter heh, and therefore the World-to-Come must have been created with the letter yod.
And for what reason was this world created specifically with the letter heh? It is because the letter heh, which is open on its bottom, has a similar appearance to a portico, which is open on one side. And it alludes to this world, where anyone who wishes to leave may leave, i.e., every person has the ability to choose to do evil. And what is the reason that the left leg of the letter heh is suspended, i.e., is not joined to the roof of the letter? It is because if one repents, he is brought back in through the opening at the top.
The Gemara asks: But why not let him enter through that same way that he left? The Gemara answers: That would not be effective, since one requires assistance from Heaven in order to repent, in accordance with the statement of Reish Lakish. As Reish Lakish says: What is the meaning of that which is written: “If it concerns the scorners, He scorns them, but to the humble He gives grace” (Proverbs 3:34)? Concerning one who comes in order to become pure, he is assisted from Heaven, as it is written: “But to the humble He gives grace.” Concerning one who comes to become impure, he is provided with an opening to do so. The Gemara asks: And what is the reason that the letter heh has a crown on its roof? The Gemara answers: The Holy One, Blessed be He, says: If a sinner returns, repenting for his sin, I tie a crown for him from above.
The Gemara asks: For what reason was the World-to-Come created specifically with the letter yod, the smallest letter in the Hebrew alphabet? The Gemara answers: It is because the righteous of the world are so few. And for what reason is the left side of the top of the letter yod bent downward? It is because the righteous who are in the World-to-Come hang their heads in shame, since the actions of one are not similar to those of another. In the World-to-Come some of the righteous will be shown to be of greater stature than others.
זוהר
תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת. כֵּיוַן דִּכְתִיב מִזְבֵּחַ אֲמָאי אִקְרֵי מִקְטַר קְטֹרֶת אֶלָּא בְגִין דְּנַטְלֵי מֵהָאי אֲתָר לְאַקְטְרָא כְמָה דְעָבַד אַהֲרֹן תּוּ מִזְבֵּחַ אִצְטְרִיךְ לְאַקְטְרָא וּלְקַדְּשָׁא לֵיהּ בְּהַהוּא קְטֹרֶת. וְעַל דָּא מִקְטַר קְטֹרֶת תּוּ מִקְטַר קְטֹרֶת כְּתַרְגּוּמוֹ לְאַקְטְרָא קְטֹרֶת דְּהָא אָסִיר לְאַקְטְּרָא בַּאֲתָר אַחֲרָא קְטֹרֶת בַּר מִמַּחְתָּה. תָּא חֲזֵי הָאי מָאן דְּדִינָא רָדִיף אֲבַתְרֵיהּ אִצְטְרִיךְ לְהָאי קְטֹרֶת וְלַאֲתָבָא קָמֵי מָארֵיהּ דְּהָא סִיּוּעָא אִיהוּ לְאִסְתַּכְּלָא דִינִין מִנֵּיהּ וּבְהָאי וַדָּאי מִסְתַּלְּקִין מִנֵּיהּ אִי הוּא רָגִיל בְּהָאי לְאַדְכְּרָא תְרֵין זִמְנִין בְּיוֹמָא בְצַפְרָא וּבְרַמְשָׁא דִּכְתִיב קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹקֶר וּכְתִיב בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. וְדָא אִיהוּ קִיּוּמָא דְעַלְמָא תָדִיר דִּכְתִיב קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְיָ לְדוֹרוֹתֵיכֶם וַדָּאי הוּא קִיוּמָא דְעַלְמָא לְתַתָּא וְקִיוּמָא דְעַלְמָא לְעֵילָא בְּהַהוּא אֲתָר דְּלָא אִדְכַּר בְּכָל יוֹמָא עוֹבָדָא דִקְטֹרֶת דִּינִין דִּלְעֵילָא שַׁרְיָין בֵּיהּ וּמוֹתָנִין סַגִּיאוּ בֵיהּ וְעַמִּין אַחֲרָנִין שַׁלְטִין עֲלֵיהּ בְּגִין דִּכְתִיב (שמות ל) קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְיָ תָּמִיד אִיהוּ קַיְּימָא לִפְנֵי יְיָ יַתִּיר מִכָּל פּוּלְחָנִין אַחֲרָנִין חֲבִיבָה אִיהוּ עוֹבָדָא דִקְטֹרֶת דְּהוּא יַקִּיר וְחָבִיב קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתִּיר מִכָּל פּוּלְחָנִין וּרְעוּתִין (נ''א וְעוֹבָדִין) דְּעַלְמָא. וְאַף עַל גַּב דִּצְלוֹתָא אִיהִי מַעַלְיָיא מִכֹּלָּא עוֹבְדָא דִקְטֹרֶת הוּא יַקִּיר וְחָבִיב קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּא חֲזֵי מַה בֵּין צְלוֹתָא לְעוֹבָדָא דִקְטֹרֶת צְלוֹתָא אַתְקִינוּ לָהּ בַּאֲתַר דְּקָרְבְּנִין דַּהֲווֹ עַבְדֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל אִינוּן קָרְבְּנִין דַּהֲווֹ עַבְדִין יִשְׂרָאֵל לָאו אִינוּן חֲשִׁיבִין כִּקְטֹרֶת וְתוּ מַה בֵּין הָאי לְהָאי אֶלָּא צְלוֹתָא אִיהוּ תִקּוּנָא לְאַתְקְנָא מַה דְּאִצְטְרִיךְ קְטֹרֶת עָבִיד יַתִּיר מְתַקֵּן וְקָשִׁיר קִשְׁרִין וְעָבִיד נְהִירוּ יַתִּיר מִכֹּלָּא וְהָאי אִיהוּ דְּאַעְבַּר זוֹהֲמָא וְאִידְכֵי מַשְׁכְּנָא וְכֹלָּא אִתְנְהִיר וְאִתְתְּקַן וְאִתְקְשַׁר כַּחֲדָא. וְעַל דָּא בָעֵינָן לְאַקְדְּמָא עוֹבָדָא דִקְטֹרֶת לִצְלוֹתָא בְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא לְאַעְבְּרָא זוֹהֲמָא מֵעַלְמָא דְאִיהוּ תִקּוּנָא דְכֹלָּא בְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא כְגוֹוָנָא דְהַהוּא קָרְבְּנָא חֲבִיבָא דְאִתְרְעֵי בֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַה כְּתִיב בְּמֹשֶׁה (שם) וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וְגוֹמֵר אַף עַל גַּב דְּאוּקְמוּהָ אֲבָל מָאי שְׁנָא בְעוֹבָדָא דָא יַתִּיר מִכָּל מַה דְּאָמַר לֵיהּ אֶלָּא קַח לְךָ לַהֲנָאָתְךָ וּלְתוֹעַלְתְּךָ בְּגִין דְּכַד אִתְּתָא אִתְדַּכְּאַת הֲנָאוּתָה דְבַעְלָהּ אִיהוּ וְרָזָא דָא קַח לְךָ סַמִּים לְאַעְבְּרָא זוֹהֲמָא וּלְאִתְקַדְּשָׁא אִתְּתָא בְבַעְלָהּ זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְמֹשֶׁה:
בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, מִזְבַּח מִקְטָר קְטֹרֶת, כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב מִזְבֵּחַ, לָמָּה נִקְרָא מִקְטָר קְטֹרֶת. אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁלּוֹקְחִים אֵשׁ מִמָּקוֹם הַזֶּה לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אַהֲרֹן, וְעוֹד, מִשּׁוּם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ, צְרִיכִים לְהַקְטִיר וּלְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ בַּקְּטֹרֶת הַהִיא, וְעַל כֵּן נִקְרָא מִקְטָר קְטֹרֶת. עוֹד מִקְטָר קְטֹרֶת, הוּא כְּתַרְגוּמוֹ, לְאַקְטָרָא קְטֹרֶת, כִּי אָסוּר לְהַקְטִיר קְטֹרֶת בְּמָקוֹם אַחֵר, חוּץ מִבַּמַּחְתָה. בֹּא וּרְאֵה, זֶה, מִי שֶׁדִּין רוֹדֵף אַחֲרָיו הוּא צָרִיךְ לַקְּטֹרֶת הַזּוֹ, וְלָשׁוּב לִפְנֵי אֲדוֹנָיו. כִּי הַקְּטֹרֶת הִיא עֶזְרָה שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ הַדִּינִים מִמֶּנּוּ. וּבָזֶה וַדַּאי מִסְתַּלְּקִים הַדִּינִים מִמֶּנּוּ, דְּהַיְנוּ, אִם דַּרְכּוֹ בָּזֶה, לְהַזְכִּיר שְׁנֵי פְּעָמִים בַּיּוֹם, בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב. שֶׁכָּתוּב, קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר. וְכָתוּב, בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָה. וְזֶה הוּא קִיּוּם הָעוֹלָם תָּמִיד, שֶׁכָּתוּב, קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדוֹרוֹתֵיכֶם. וַדַּאי הִיא קִיּוּם הָעוֹלָם לְמַטָּה, וְקִיּוּם הָעוֹלָם לְמַעְלָה. בַּמָּקוֹם הַהוּא שֶׁלֹּא נִזְכָּר, בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, שׁוֹרִים עָלָיו דִּינִים שֶׁלְּמַעְלָה, וּמַגֵּפוֹת רַבּוֹת בּוֹ, וְעַמִּים אֲחֵרִים שׁוֹלְטִים עָלָיו. מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב, קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה'. תָּמִיד הִיא עוֹמֶדֶת לִפְנֵי ה', יוֹתֵר מִכָּל עֲבוֹדוֹת אֲחֵרוֹת. חָבִיב הוּא מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, שֶׁהוּא יָקָר וְחָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִכָּל עֲבוֹדוֹת וּרְצוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא חֲשׁוּבָה מִכֹּל, מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת יוֹתֵר יָקָר וְחָשׁוּב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בֹּא וּרְאֵה, מַה בֵּין תְּפִלָּה לְמַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת. תְּפִלָּה, הִתְקִינוּ אוֹתָהּ בְּמָקוֹם הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים יִשְׂרָאֵל. וְכָל אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים יִשְׂרָאֵל אֵינָם חֲשׁוּבִים כִּקְטֹרֶת. וְעוֹד, מַה בֵּין זֶה לָזֶה. כִּי הַתְּפִלָּה הִיא תִּקּוּן לְתַקֵּן מַה שֶּׁצָרִיךְ, קְטֹרֶת, עוֹשֶׂה יוֹתֵר, שֶׁמְּתַקֵּן וְקוֹשֵׁר קְשָׁרִים, דְּהַיְנוּ יִחוּדִים, וְעוֹשֶׂה אוֹרָה יוֹתֵר מֵהַכֹּל. וּמַה הוּא, הַיְנוּ שֶׁמַּעֲבִיר הַזּוּהֲמָה וּמְטַהֵר הַמִּשְׁכָּן וְהַכֹּל מִזְדָהֵר וּמִתְתַּקֵּן וּמִתְקַשֵּׁר יַחַד. וְעַל כֵּן צְרִיכִים לְהַקְדִּים מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת לִתְפִלָּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, לְהַעֲבִיר הַזּוּהֲמָה מִן הָעוֹלָם, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַכֹּל בְּכָל יוֹם וָיוֹם. כְּמוֹ קָרְבָּן חָבִיב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בּוֹ. מַה כָּתוּב בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶה קַח לְךְ סַמִּים נָטָף וְגוֹ'. אַף עַל פִּי שֶׁהֱעֶמִידוּהוּ, אֲבָל מַה הַשִּׁנּוּי שֶׁבְּכָאן שֶׁנֶּאֱמַר קַח לְךְ, מִכָּל מַה שֶּׁאָמַר לוֹ וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ קַח לְךְ. אֶלָּא קַח לְךְ, פֵּרוּשׁוֹ לַהֲנָאָתְךְ וּלְתוֹעַלְתְּךְ. מִשּׁוּם כְּשֶׁאִשָּׁה נִטְהֶרֶת הוּא הַנָּאַת בַּעֲלָהּ. וְזֶה סוֹד קַח לְךְ סַמִּים לְהַעֲבִיר הַזּוּהֲמָא, שֶׁתִּתְקַדֵּשׁ הָאִשָּׁה בְּבַעֲלָהּ אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶה:
הלכה פסוקה
א. בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע בְּרָכוֹת בְּכָל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה מֵאַרְבַּע תְּפִלּוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם. שָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלש אַחֲרוֹנוֹת וּבְרָכָה אֶמְצָעִית מֵעֵין אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּשַׁבָּתוֹת חוֹתְמִין בִּבְרָכָה אֶמְצָעִית מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וּבִרְגָלִים חוֹתֵם בָּהּ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמָנִים וְאִם הָיָה שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב חוֹתְמִים בָּהּ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמָנִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה חוֹתְמִין בָּהּ מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן:
ב. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּתְפִלַּת עֲרָבִית וְשַׁחֲרִית וּמִנְחָה אֲבָל תְּפִלָּת הַמּוּסָפִין שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְפַּלֵּל תֵּשַׁע בְּרָכוֹת שָׁלש רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלש אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל כָּל יוֹם וְשָׁלשׁ אֶמְצָעִיּוֹת רִאשׁוֹנָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת עִנְיָנָהּ מַלְכִיּוֹת שְׁנִיָה זִכְרוֹנוֹת שְׁלִישִׁית שׁוֹפְרוֹת וְחוֹתֵם בְּכָל אַחַת מֵהֶן מֵעִנְיָנָהּ:
On Sabbaths and Festivals, seven blessings are recited in each of the four Services for the day; namely, the usual first three blessings, and last three blessings, and an intermediate blessing appropriate to the particular day. On Sabbaths, the intermediate blessing concludes with the formula, "Who hallowest the Sabbath." On the Festivals it concludes, "Who hallowest Israel and the Seasons." And on a Sabbath which is at the same time a festival, the concluding formula is, "Who hallowest the Sabbath, Israel and the Seasons." On New Year, the conclusion is, "King over all the earth, who hallowest Israel and the Day of Memorial." When the New Year falls on a Sabbath, the concluding formula is, "King over all the earth, who hallowest the Sabbath, Israel and the Day of Memorial."
The foregoing statement applies to the evening, morning and afternoon services of the New Year. But the additional service on the New Year consists of nine blessings; the first three and the last three recited daily, and three Intermediate. Of these intermediate benedictions, the theme of the first is God's Sovereignty; of the second His remembrance; while the third has references to the Shofar. Each of these blessings concludes with a formula appropriate to its theme.
מוסר
הֱוֵה בוֹרֵחַ מִן הַשְּׂרָרָה עַד קְצֵה הָאַחֲרוֹן וּכְמוֹ שֶׁהֱאֶרַכְנוּ בְּמִדַּת הַגַּאֲוָה וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְאַזְעֵיר גַּרְמֵיהּ בְּהָאי עָלְמָא וְכוּ' וּמִי לָנוּ גָדוֹל מִמֹּשֶׁה רַבָּן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁסִּירֵב עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעָה יָמִים וְלֹא רָצָה וְאָמַר (שמות ד') שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלַח עַל שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וְעָשָׂה בּוֹ רוֹשֶׁם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְאַחַר כַּךְ נִתְרַצֶה וְלִבְסוֹף נֶעֱנַשׁ בַּעֲבוּרָם בְּמֵי מְרִיבָה וְלֹא הוֹעִילוּ לוֹ כָּל זָכִיּוֹתָיו כִּי כָל הַמִּשְׂתָּרֵר עַל הַצִבּוּר אֲפִלּוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם כְּמֹשֶׁה סוֹפוֹ לִיעָנֵשׁ כִּי הוּא עָרֵב עַל כָּל מַעֲשֵׂיהֶן כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם קַל וָחוֹמֶר לְיַתְמֵי כָּמוֹנוּ שֶׁחַס וְשָׁלוֹם לֹא תִהְיֶה לָנוּ תְּקוּמָה: