תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
ל (כו) וּמָשַׁחְתָּ֥ ב֖וֹ אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֖ת אֲר֥וֹן הָעֵדֻֽת׃
וּתְרַבִּי בֵיהּ יָת מַשְׁכַּן זִמְנָא וְיָת אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא:
(כז) וְאֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמְּנֹרָ֖ה וְאֶת־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃
וְיָת פָּתוֹרָא וְיָת כָּל מָנוֹהִי וְיָת מְנַרְתָּא וְיָת מָנָהָא וְיָת מַדְבְּחָא דִקְטֹרֶת בּוּסְמַיָּא:
(כח) וְאֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֑יו וְאֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ׃
וְיָת מַדְבַּח דַּעֲלָתָא וְיָת כָּל מָנוֹהִי וְיָת כִּיּוֹרָא וְיָת בְּסִיסֵיהּ:
(כט) וְקִדַּשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְהָי֖וּ קֹ֣דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֑ים כׇּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ׃
וּתְקַדֵּשׁ יָתְהוֹן וִיהוֹן קֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָּא כָּל דְּיִקְרַב בְּהוֹן יִתְקַדָּשׁ:
(ל) וְאֶת־אַהֲרֹ֥ן וְאֶת־בָּנָ֖יו תִּמְשָׁ֑ח וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֥ן לִֽי׃
וְיָת אַהֲרֹן וְיָת בְּנוֹהִי תְּרַבִּי וּתְקַדֵּשׁ יָתְהוֹן לְשַׁמָּשָׁא קֳדָמַי:
(לא) וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ יִהְיֶ֥ה זֶ֛ה לִ֖י לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃
וְעִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּמַלֵּל לְמֵימָר מְשַׁח רְבוּת קוּדְשָׁא יְהֵי דֵין קֳדָמַי לְדָרֵיכוֹן:
30 (26) And thou shalt anoint the Tent of Meeting with it, and the ark of the Testimony,
(27) and the table and all its vessels, and the candlestick and its vessels, and the altar of incense,
(28) and the altar of burnt offering with all its vessels, and the laver and its pedestal.
(29) And thou shalt sanctify them, that they may be most holy: whatever touches them shall be holy.
(30) And thou shalt anoint Aharon and his sons, and consecrate them, that they may minister to me in the priest’s office.
(31) And thou shalt speak to the children of Yisra᾽el, saying, This shall be a holy anointing oil to me throughout your generations.
נביאים
יח (לה) וַיֵּֽלְכ֣וּ הַמַּ֔יִם סָבִ֖יב לַמִּזְבֵּ֑חַ וְגַ֥ם אֶת־הַתְּעָלָ֖ה מִלֵּא־מָֽיִם׃
וַאֲזַלוּ מַיָא סְחוֹר סְחוֹר לְמַדְבְּחָא וְאַף יַת מְזֵיקָתָא מְלֵי מַיָא:
(לו) וַיְהִ֣י ׀ בַּעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֗ה וַיִּגַּ֞שׁ אֵלִיָּ֣הוּ הַנָּבִיא֮ וַיֹּאמַר֒ יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָם֙ יִצְחָ֣ק וְיִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֣וֹם יִוָּדַ֗ע כִּֽי־אַתָּ֧ה אֱלֹהִ֛ים בְּיִשְׂרָאֵ֖ל וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ (ובדבריך) [וּבִדְבָרְךָ֣] עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
וַהֲוָה בְּמִיסַק מִנְחָתָא וּקְרִיב אֵלִיָהוּ נְבִיָא וַאֲמַר יְיָ אֱלָהֵיהּ דְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל יוֹמָא דֵין יִתְיְדַע אֲרֵי אַתְּ יְיָ דִשְׁכִנְתָּךְ שַׁרְיָא בְיִשְׂרָאֵל וַאֲַנָא עַבְדָךְ וּבְפִתְגָמָךְ עֲבָדִית יַת כָּל פִּתְגָמַיָא הָאִילֵין:
(לז) עֲנֵ֤נִי יְהֹוָה֙ עֲנֵ֔נִי וְיֵֽדְעוּ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה כִּֽי־אַתָּ֥ה יְהֹוָ֖ה הָאֱלֹהִ֑ים וְאַתָּ֛ה הֲסִבֹּ֥תָ אֶת־לִבָּ֖ם אֲחֹרַנִּֽית׃
קַבֵּל צְלוֹתִי יְיָ בְּאֶשְׁתָּא קַבֵּל צְלוֹתִי יְיָ בְּמִטְרָא וְיֵדְעוּן עַמָא הָדֵין בְּמֶעְבְּדָךְ לְהוֹן נִסָא אֲרֵי אַתְּ יְיָ אֱלֹהִים וְאַתְּ בִּרְחֵימְתָךְ יַתְהוֹן מִשְׁתְּאֵיל לְהוֹן בְּמֵימְרָךְ לַאֲתָבוּתְהוֹן לִדְחַלְתָּךְ וְאִינוּן יְהָבוּ יַת לִבְּהוֹן פְּלִיג:
(לח) וַתִּפֹּ֣ל אֵשׁ־יְהֹוָ֗ה וַתֹּ֤אכַל אֶת־הָעֹלָה֙ וְאֶת־הָֽעֵצִ֔ים וְאֶת־הָאֲבָנִ֖ים וְאֶת־הֶֽעָפָ֑ר וְאֶת־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּתְּעָלָ֖ה לִחֵֽכָה׃
וּנְפָלַת אֶשְׁתָּא מִן קֳדָם יְיָ וַאֲכָלַת יַת עֲלָתָא וְיַת אָעַיָא וְיַת אַבְנַיָא וְיַת עַפְרָא וְיַת מַיָא דְמִבְזִיקָתָא לְחֵיכַת:
(לט) וַיַּרְא֙ כׇּל־הָעָ֔ם וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ יְהֹוָה֙ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים יְהֹוָ֖ה ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים׃
וַחֲזוֹ כָל עַמָא וּנְפַלוּ עַל אֲפֵּיהוֹן וַאֲמַרוּ יְיָ הוּא אֱלֹהִים יְיָ הוּא אֱלֹהִים:
(מ) וַיֹּ֩אמֶר֩ אֵלִיָּ֨הוּ לָהֶ֜ם תִּפְשׂ֣וּ ׀ אֶת־נְבִיאֵ֣י הַבַּ֗עַל אִ֛ישׁ אַל־יִמָּלֵ֥ט מֵהֶ֖ם וַֽיִּתְפְּשׂ֑וּם וַיּוֹרִדֵ֤ם אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֶל־נַ֣חַל קִישׁ֔וֹן וַיִּשְׁחָטֵ֖ם שָֽׁם׃
וַאֲמַר אֵלִיָהוּ לְהוֹן אֲחוּדוּ יַת נְבִיֵי בַעֲלָא גְבַר אַל יִשְׁתֵּיזֵיב מִנְהוֹן וְאַחְדוּנוּן וַאֲחָתִינוּן אֵלִיָהוּ לְנַחְלָא דְקִישׁוֹן וְנַכְסִינוּן תַּמָן:
18 (35) And the water ran round about the altar; and he filled the ditch also with water.
(36) And it came to pass at the time of the offering of the evening sacrifice, that Eliyyahu the prophet came near, and said, Lord God of Avraham, Yiżĥaq, and of Yisra᾽el, let it be known this day that Thou art God in Yisra᾽el, and that I am Thy servant, and that I have done all these things at Thy word.
(37) Hear me, O Lord, hear me, that this people may know that Thou art the Lord God, and that Thou hast turned their heart back again.
(38) Then the fire of the Lord fell, and consumed the burnt sacrifice, and the wood pile, and the stones, and the dust, and licked up the water that was in the trench.
(39) And when all the people saw it, they fell on their faces: and they said, The Lord, he is the God; the Lord, he is the God.
(40) And Eliyyahu said to them, Take the prophets of the Ba῾al; let not one of them escape. And they took them: and Eliyyahu brought them down to the wadi Qishon, and slew them there.
כתובים
יט (יא) שֵׂ֣כֶל אָ֭דָם הֶאֱרִ֣יךְ אַפּ֑וֹ וְ֝תִפְאַרְתּ֗וֹ עֲבֹ֣ר עַל־פָּֽשַׁע׃
שִׂכְלֵיהּ דְבַר נָשָׁא נְגִידוּת אוּרְחֵיהּ וְשִׁבְהוֹרֵיהּ דְנַעֲבַר עַל חוֹבָא:
(יב) נַ֣הַם כַּ֭כְּפִיר זַ֣עַף מֶ֑לֶךְ וּכְטַ֖ל עַל־עֵ֣שֶׂב רְצוֹנֽוֹ׃
נָהֵם הֵיךְ אַרְיָא זַעֲפֵיהּ דְמַלְכָּא וְהֵיךְ טַלָא עַל עִסְבָּא רְעוּתֵיהּ:
(יג) הַוֺּ֣ת לְ֭אָבִיו בֵּ֣ן כְּסִ֑יל וְדֶ֥לֶף טֹ֝רֵ֗ד מִדְיְנֵ֥י אִשָּֽׁה׃
בַּר סַכְלָא קָשֵׁיהּ הוּא לַאֲבוּי הֵיךְ קִרְסֵי וְהֵיךְ דָלְפָא דְדָלֵף תִּגְרֵי דְאִתְּתָא:
(יד) בַּ֣יִת וָ֭הוֹן נַחֲלַ֣ת אָב֑וֹת וּ֝מֵיְהֹוָ֗ה אִשָּׁ֥ה מַשְׂכָּֽלֶת׃
בֵּיתָא וּמַזָלָא וִירוּתְתָּא הוּא דַאֲבָהָן וּמִן אֱלָהָא מִתְמַסְרָא אִתְּתָא לְגַבְרָא:
(טו) עַ֭צְלָה תַּפִּ֣יל תַּרְדֵּמָ֑ה וְנֶ֖פֶשׁ רְמִיָּ֣ה תִרְעָֽב׃
עַטְלוּתָא יַהֲבֵא שִׁנְתָא וְנַפְשָׁא רְמִיתָא תִכְפַן:
(טז) שֹׁמֵ֣ר מִ֭צְוָה שֹׁמֵ֣ר נַפְשׁ֑וֹ בּוֹזֵ֖ה דְרָכָ֣יו (יומת) [יָמֽוּת]׃
דְנָטֵר פּוּקְדָנָא נָטֵר נַפְשֵׁיהּ וּדְמֵשִׁיט אוֹרְחָתֵיהּ יְמוּת:
19 (11) The discretion of a man makes him slow to anger; and it is his glory to pass over a transgression.
(12) The king’s wrath is like the roaring of a lion; and his favour is like dew upon the grass.
(13) A foolish son is the calamity of his father: and the contentions of a wife are a continual drip.
(14) House and riches are the inheritance of fathers: but a prudent wife is from the Lord.
(15) Slothfulness casts into a deep sleep; and the idle soul shall suffer hunger.
(16) He that keeps the commandment keeps his own soul; but he that despises his ways shall die.
משנה
א. הַשֻּׁתָּפִין שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בֶּחָצֵר, בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִבְנוֹת גָּוִיל, גָּזִית, כְּפִיסִין, לְבֵנִים, בּוֹנִים, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. בְּגָוִיל, זֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְזֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. בְּגָזִית, זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה, וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה. בִּכְפִיסִין, זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם, וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם. בִּלְבֵנִים, זֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְזֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם:
ב. וְכֵן בְּגִנָּה, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדֹּר מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. אֲבָל בְּבִקְעָה, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדֹּר אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ, אֶלָּא אִם רוֹצֶה כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה, וְעוֹשֶׂה חֲזִית מִבַּחוּץ. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ. אִם עָשׂוּ מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן, בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע, וְעוֹשִׂין חָזִית מִכָּאן וּמִכָּאן. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם:
ג. הַמַּקִּיף אֶת חֲבֵרוֹ מִשְּׁלשׁ רוּחוֹתָיו, וְגָדַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְאֶת הַשְּׁנִיָּה וְאֶת הַשְּׁלִישִׁית, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם עָמַד וְגָדַר אֶת הָרְבִיעִית, מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל:
ד. כֹּתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל, מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִבְנוֹתוֹ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת, בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא נָתָן. מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָה, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. סָמַךְ לוֹ כֹתֶל אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עָלָיו אֶת הַתִּקְרָה, מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל, בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתָן:
ה. כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת בֵּית שַׁעַר וְדֶלֶת לֶחָצֵר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַחֲצֵרוֹת רְאוּיוֹת לְבֵית שָׁעַר. כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת לָעִיר חוֹמָה וּדְלָתַיִם וּבְרִיחַ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הָעֲיָרוֹת רְאוּיוֹת לְחוֹמָה. כַּמָּה יְהֵא בָעִיר וִיהֵא כְאַנְשֵׁי הָעִיר, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. קָנָה בָהּ בֵּית דִּירָה, הֲרֵי הוּא כְאַנְשֵׁי הָעִיר מִיָּד:
ו. אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר, עַד שֶׁיְּהֵא אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה. וְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה, עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעָה קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעָה קַבִּין לָזֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה. וְלֹא אֶת הַגִּנָּה, עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ חֲצִי קַב לָזֶה וַחֲצִי קַב לָזֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בֵּית רֹבַע. וְלֹא אֶת הַטְּרַקְלִין, וְלֹא אֶת הַמּוֹרָן, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, וְלֹא אֶת הַטַּלִּית, וְלֹא אֶת הַמֶּרְחָץ, וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד, עַד שֶׁיְּהֵא בָהֶן כְּדֵי לָזֶה וּכְדֵי לָזֶה. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁיֵּחָלֵק וּשְׁמוֹ עָלָיו, חוֹלְקִין. וְאִם לָאו, אֵין חוֹלְקִין. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים, אֲפִלּוּ בְפָחוֹת מִכָּאן, יַחֲלֹקוּ. וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים, לֹא יַחֲלֹקוּ:
1. Partners who wished to make a partition [meḥitza] in a jointly owned courtyard build the wall for the partition in the middle of the courtyard. What is this wall fashioned from? In a place where it is customary to build such a wall with non-chiseled stone [gevil], or chiseled stone [gazit], or small bricks [kefisin], or large bricks [leveinim], they must build the wall with that material. Everything is in accordance with the regional custom. If they build the wall with non-chiseled stone, this partner provides three handbreadths of his portion of the courtyard and that partner provides three handbreadths, since the thickness of such a wall is six handbreadths. If they build the wall with chiseled stone, this partner provides two and a half handbreadths and that partner provides two and a half handbreadths, since such a wall is five handbreadths thick. If they build the wall with small bricks, this one provides two handbreadths and that one provides two handbreadths, since the thickness of such a wall is four handbreadths. If they build with large bricks, this one provides one and a half handbreadths and that one provides one and a half handbreadths, since the thickness of such a wall is three handbreadths. Therefore, if the wall later falls, the assumption is that the space where the wall stood and the stones belong to both of them, to be divided equally.
2. And similarly with regard to a garden, in a place where it is customary to build a partition in the middle of a garden jointly owned by two people, and one of them wishes to build such a partition, the court obligates his neighbor to join in building the partition. But with regard to an expanse of fields [babbika], in a place where it is customary not to build a partition between two people’s fields, and one person wishes to build a partition between his field and that of his neighbor, the court does not obligate his neighbor to build such a partition. Rather, if one person wishes to erect a partition, he must withdraw into his own field and build the partition there. And he makes a border mark on the outer side of the barrier facing his neighbor’s property, indicating that he built the entire structure of his own materials and on his own land. Therefore, if the wall later falls, the assumption is that the space where the wall stood and the stones belong only to him, as is indicated by the mark on the wall. Nevertheless, in a place where it is not customary to build a partition between two people’s fields, if they made such a partition with the agreement of the two of them, they build it in the middle, i.e., on the property line, and make a border mark on the one side and on the other side. Therefore, if the wall later falls, the assumption is that the space where the wall stood and the stones belong to both of them, to be divided equally.
3. With regard to one who surrounds another on three sides, that is, he owns parcels of land on three sides of the other person’s field, and he built a partition on the first, the second, and the third sides, the court does not obligate the neighbor who owns the inner field to contribute to the construction of the partition if he does not wish to do so. Rabbi Yosei says: If he arose and built a partition on the fourth side of the field, the court imposes upon the owner of the inner field the responsibility to pay his share for all of the partitions.
4. In the case of a dividing wall in a jointly owned courtyard that fell, if one of the owners wishes to rebuild the wall, the court obligates the other owner to build the wall with him up to a height of four cubits. If after the wall was built one of the neighbors claims he alone constructed it and the other did not participate in its building, the latter is nevertheless presumed to have given his share of the money, unless the claimant brings proof that the other did not give his part. The court does not obligate the reluctant neighbor to contribute to the building of the wall higher than four cubits. But if the reluctant neighbor built another wall close to the wall that had been built higher than four cubits, in order to set a roof over the room that was thereby created, the court imposes upon him the responsibility to pay his share for all of the rebuilt wall, even though he has not yet set a roof over it. Since he has demonstrated his desire to make use of what his neighbor built, he must participate in the cost of its construction. If the builder of the first wall later claims that he did not receive payment from his neighbor, the neighbor is presumed not to have given his share of the money, unless he brings proof that he did in fact give money for the building of the wall.
5. The residents of a courtyard can compel each inhabitant of that courtyard to financially participate in the building of a gatehouse and a door to the jointly owned courtyard. Rabban Shimon ben Gamliel disagrees and says: Not all courtyards require a gatehouse, and each courtyard must be considered on its own in accordance with its specific needs. Similarly, the residents of a city can compel each inhabitant of that city to contribute to the building of a wall, double doors, and a crossbar for the city. Rabban Shimon ben Gamliel disagrees and says: Not all towns require a wall. With regard to this latter obligation, the mishna asks: How long must one live in the city to be considered like one of the people of the city and therefore obligated to contribute to these expenses? Twelve months. But if he bought himself a residence in the city, he is immediately considered like one of the people of the city.
6. The court does not divide a courtyard at the request of one of the joint owners unless there will be in it four by four cubits for this one and four by four cubits for that one, i.e., this minimum area for each of the joint owners. And the court does not divide a jointly owned field unless there is space in it to plant nine kav of seed for this one and nine kav of seed for that one. Rabbi Yehuda says: The court does not divide a field unless there is space in it to plant nine half-kav of seed for this one and nine half-kav of seed for that one. And the court does not divide a jointly owned garden unless there is space in it to plant a half-kav of seed for this one and a half-kav of seed for that one. Rabbi Akiva says that half that amount is sufficient, i.e., the area required for sowing a quarter-kav of seed [beit rova]. Similarly, the court does not divide a hall [hateraklin], a drawing room, a dovecote, a cloak, a bathhouse, an olive press, and an irrigated field unless there is enough for this one to use the property in the usual manner and enough for that one to use the property in the usual manner. This is the principle: Anything for which when it is divided, each of the parts is large enough to retain the name of the original item, the court divides it. But if the parts will not retain the original name, the court does not divide it. When does this rule apply? It applies when the joint owners do not both wish to divide the item; when only one of the owners wishes to divide the property, he cannot force the other to do so. But when both of them wish to divide the item, they may divide it, even if each of the owners will receive less than the amounts specified above. But in the case of sacred writings, i.e., a scroll of any of the twenty-four books of the Bible, that were inherited by two people, they may not divide them, even if both of them wish to do so, because it would be a show of disrespect to cut the scroll in half.
גמרא
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה בַּסֵּתֶר יוֹתֵר מִמֹשֶׁה רַבֵּינוּ דְּאִלּוּ בְמשֶה רַבֵּינוּ כְּתִיב (דברים ט') כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה. וְאִלּוּ בְּעוֹשֶׂה צְדָקָה כְּתִיב (משלי כ''א) מַתָּן בַּסֵתֶר יִכְפֶּה אָף וְשׁוֹחַד בַּחֵיק חֵמָה עַזָּה. וּפְלִיגָא דְרִבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רִבִּי יִצְחָק אַף כּוֹפֶה חֵמָה אֵינוֹ כוֹפֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְשׁוֹחַד בַּחֵיק חֵמָה עַזָּה אַף עַל פִּי שֶׁשׁוֹחַד בַּחֵיק חֵמָה עַזָּה. אִיכָּא דְאַמְרֵי אָמַר רִבִּי יִצְחָק כָּל דַּיָּן שֶׁנּוֹטֵל שׁוֹחַד מֵבִיא חֵמָה עַזָּה לָעוֹלָם. וְאָמַר רִבִּי יִצְחָק כָּל הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת וְהַמְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְרָכוֹת. הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת דִּכְתִיב (ישעי' נ''ח) הֲלֹא פָרוֹס וגו' וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת וגו' כִּי תִרְאֶה עָרוֹם וגו' וְהַמְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחשֶךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָהֳרָיִם וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וגו' וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם וגו' וְאָמַר רִבִּי יִצְחָק מָאי דִכְתִיב (משלי כ''א) רוֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד מִשּׁוּם דְּרוֹדֵף צְדָקָה יִמְצָא צְדָקָה אֶלָּא לוֹמַר לָךְ כָּל הָרוֹדֵף אַחַר צְדָקָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ מָעוֹת וְעוֹשֶׂה בָּהֵן צְדָקָה. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ בְנֵי אָדָם הַמְהוּגָנִים לַעֲשׂוֹת לָהֶם צְדָקָה כְּדֵי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שְׂכָרוֹ לַאֲפוּקֵי מָאי לַאֲפוּקֵי מִדְּדָרַשׁ רַבָּה דְּדָרַשׁ רַבָּה מָאי דִּכְתִיב (ירמי' י''ח) וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפֶּךָ עֲשֵׂה בָהֶם אָמַר יִרְמִיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹפִין אֶת יִצְרָן וּמְבַקְשִׁים לַעֲשׂוֹת צְדָקָה לְפָנֶיךָ הַכְשִׁילֵם בִּבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְהוּגָנִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם שָׂכָר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר כָּל הָרָגִיל לַעֲשׂוֹת צְדָקָה זוֹכֶה וְהַוְיָין לוֹ בָנִים בַּעֲלֵי חָכְמָה בַּעֲלֵי עוֹשֶׁר בַּעֲלֵי הַגָּדָה. בַּעֲלֵי חָכְמָה דִּכְתִיב יִמְצָא חַיִּים. בַּעֲלֵי עוֹשֶׁר דִּכְתִיב צְדָקָה. בַּעֲלֵי הַגָּדָה דִּכְתִיב וְכָבוֹד. כְּתִיב הָכָא וְכָבוֹד וּכְתִיב הָתָם (משלי ג') כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ:
§ The Gemara resumes its discussion of the virtues of giving charity. Rabbi Elazar said: One who performs acts of charity in secret is greater than Moses, our teacher. Whereas with regard to Moses, our teacher, it is written: “For I was afraid of the anger and the wrath” (Deuteronomy 9:19), with regard to one who performs acts of charity it is written: “A gift in secret pacifies anger, and a present in the bosom fierce wrath” (Proverbs 21:14). The Gemara comments: And this statement disagrees with a statement of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak says: A secret gift pacifies anger, but it does not pacify wrath, as it is stated: “And a present in the bosom fierce wrath,” meaning that although a present is in the bosom, i.e., even if one gives charity in secret, nevertheless fierce wrath can still harm him. There are those who say that Rabbi Yitzḥak says as follows: Any judge who accepts a bribe brings fierce wrath upon the world, as it is stated: “And a present in the bosom fierce wrath.”
And Rabbi Yitzḥak says: Anyone who gives a peruta to a poor person receives six blessings, and whoever consoles him with words of comfort and encouragement receives eleven blessings. The Gemara explains: One who gives a peruta to a poor person receives six blessings, as it is written: “Is it not to share your bread with the hungry, and that you shall bring the poor that are cast out to your house? When you see the naked, that you cover him” (Isaiah 58:7). And the next verses list six blessings: “Then shall your light break forth like the dawn, and your health shall spring forth speedily, and your righteousness shall go before you, the glory of the Lord shall be your rearguard. Then, shall you call, and the Lord shall answer; you shall cry, and He shall say: Here I am” (Isaiah 58:8–9).
And whoever consoles a poor person with words of comfort and encouragement receives eleven blessings, as it is stated: “And if you draw out your soul to the hungry and satisfy the afflicted soul, then shall your light shine in darkness, and your gloom shall be as the noonday. And the Lord shall guide you continually, and satisfy your thirst in drought… And they that shall be of you shall build the old waste places, you shall raise up the foundations of many generations” (Isaiah 58:10–12).
And Rabbi Yitzḥak says: What is the meaning of that which is written: “He who pursues charity and mercy finds life, charity, and honor” (Proverbs 21:21)? Is this to say that because one has pursued charity, he himself shall find charity? That is, shall the reward of one who has always given charity be that he will eventually become poor and other people will act charitably toward him? Rather, the verse serves to tell you that with regard to anyone who pursues charity, giving to the poor and leading others to do so, the Holy One, Blessed be He, furnishes him with money with which to perform his acts of charity.
Rav Naḥman bar Yitzḥak says: The Holy One, Blessed be He, sends him people who are deserving of charity, so that he will reap his just reward for helping them. The Gemara comments: What does this statement serve to exclude? It serves to exclude Rabba’s homiletical interpretation of a different verse, as Rabba taught: What is the meaning of that which is written: “Let them be made to stumble before You; deal thus with them in the time of Your anger” (Jeremiah 18:23)? The prophet Jeremiah said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, even when those wicked men who pursued me subdue their inclinations and seek to perform acts of charity before You, cause them to stumble upon dishonest people who are not deserving of charity, so that they will not receive reward for coming to their assistance.
Rabbi Yehoshua ben Levi says: Anyone who is accustomed to performing acts of charity merits blessing; he will have sons who are masters of wisdom, masters of wealth, and masters of aggada. The Gemara explains: Masters of wisdom, as it is written:
“He who pursues charity and mercy, finds life” (Proverbs 21:21), and with regard to wisdom it is written: “He who finds Me, finds life” (Proverbs 8:35). Masters of wealth, as it is written: “He who pursues charity and mercy finds charity,” meaning he will be able to give charity. Masters of aggada, as it is written: “He who pursues charity and mercy, finds honor.” And how do we know that this refers to masters of aggada? It is written here “honor,” and it is written there: “The wise shall inherit honor” (Proverbs 3:35).
זוהר
כְּגַוְנָא דָא עַד לָא חָאבוּ יִשְׂרָאֵל. בְּשַׁעְתָּא דְקַיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְסִינַי אִתְעֲבָר מִנַּיְיהוּ זוֹהֲמָא דְהָאי חִוְיָא דְּהָא כְדֵין בִּיטוּל יֵצֶר הָרָע הֲוָה מֵעַלְמָא וְדָחוּ לֵיהּ מִנַיְיהוּ וּכְדֵין אִתְאֲחִידוּ בְּאִילָנָא דְחַיֵּי וּסְלִיקוּ לְעֵילָא וְלָא נַחְתוּ לְתַתָּא. כְּדֵין הֲווֹ יַדְעִין וַהֲווֹ חָמָאן אַסְפָּקָלַרְיָין עִלָּאִין וְאִתְנָהֲרָן עֵינַיְיהוּ וְחָדָאן לְמִנְדַּע וּלְמִשְׁמַע. וּכְדֵין חָגַר לוֹן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חֲגִירִין דְּאַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְלָא יָכִיל לְשׁלְטָאָה עֲלַיְיהוּ בְּהָאי חִוְיָיא וְלָא יְסָאֵב לוֹן כִּדְבְּקַדְמִיתָא. כֵּיוַן דְּחָטוּ בְעֶגְלָא אִתְעֲבָרוּ מִנַּיְיהוּ כָּל אִינוּן דַּרְגִין וּנְהוֹרִין עִלָּאִין וְאִתְעֲבַר מִנַּיְיהוּ חֲגִירוּ מִזַיְינִין דְּאִתְעֲטָרוּ מִשְּׁמָא קַדִישָׁא עִלָּאָה. וְאַמְשִׁיכוּ עָלַיְיהוּ חִוְיָא בִישָׁא כְמִלְּקַדְמִין וְגָרִימוּ מוֹתָא לְכָל עַלְמָא וּלְבָתָר מַה כְּתִיב וַיַרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶשֶׁת אֵלָיו. תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב בְּקַדְמִיתָא. (שמות י''ד) וַיַרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה וְכֻלְּהוּ חָמָאן זָהֲרִין עִלָּאִין וְאִתְנָהֲרִין בְּאַסְפְּקָלַרְיָיא דְנָהֲרָא דִּכְתִיב (שם כ') וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת. וְעַל יַמָּא הֲווֹ חָמָאן וְלָא דַחֲלִין דִּכְתִיב זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ לְבָתָר דַּחֲטוּ פְּנֵי הַסִרְסוּר לָא הֲווֹ יַכְלֵי לְמֶחֱמֵי מַה כְּתִיב וַיִּיְראוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. וְתָא חֲזֵי מָה כְתִיב בְּהוּ. וַיִּתְנַצְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חֹרֵב. דְּאִתְעֲבָרוּ מִנַּיְיהוּ אִינוּן מְזַיְינִין דְּאִתְחֲבָרוּ בְהוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי בְּגִין דְּלָא יִשְׁלוֹט בְּהוּ הַהוּא חִוְיָא בִישָׁא. כֵּיוַן דְּאִתְעֲבָר מִנַּיְיהוּ מָה כְתִיב וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מָאי הָאי קְרָא לְגַבֵּי הָאי. אֶלָּא כֵיוָן דְּיָדַע מֹשֶׁה דְאִתְעֲבָרוּ מִנַּיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן זַיְינִין עִלָּאִין אָמַר הָא וַדָּאי מִכָּאן וּלְהָלְאָה חִוְיָיא בִישָׁא יֵיתֵי לְדַיְירָא בֵינַיְיהוּ וְאִי יְקוּם מַקְדְּשָׁא הָכָא בֵּינַיְיהוּ יִסְתְּאָב. מִיַּד. וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה בְּגִין דְּחָמָא מֹשֶׁה דְהָא כְדֵין יִשְׁלוֹט חִוְיָיא בִישָׁא מַה דְּלָא הֲוָה מִקַּדְמַת דְּנָא:
כְּעֵין זֶה, מִטֶּרֶם שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי נֶעֱבָר מֵהֶם זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ, כִּי אָז הָיָה בִּטּוּל יֵצֶר הָרַע מִן הָעוֹלָם, וְדָחוּ אוֹתוֹ מֵהֶם. וְאָז נִתְאָחְזוּ בְּעֵץ הַחַיִּים וְעָלוּ לְמַעְלָה לַמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, וְלֹא יָרְדוּ לְמַטָּה. אָז הָיוּ יוֹדְעִים, וְהָיוּ רוֹאִים מַרְאוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהֵאִירוּ עֵינֵיהֶם, וְהָיוּ שְׂמֵחִים לָדַעַת וְלִשְׁמֹעַ. וְאָז חָגַר אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲגוֹרוֹת שֶׁל אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא סוֹד עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב, שֶׁהַנָּחָשׁ לֹא יוּכָל לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם, וְלֹא יְטַמֵּא אוֹתָם כְּבַתְּחִלָּה, כִּבְמִצְרַיִם. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל, נֶעֱבָר מֵהֶם כָּל אֵלּוּ הַמַּדְרֵגוֹת וְהָאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְנֶעֱבָר מֵהֶם חֲגוֹרוֹת מְזֻיָּנוֹת שֶׁנִּתְעַטְּרוּ מִן הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן. וְהִמְשִׁיכוּ עֲלֵיהֶם אֶת נָחָשׁ הָרַע כְּבַתְּחִלָּה, וְגָרְמוּ שׁוּב מָוֶת לְכָל הָעוֹלָם וְאַחַר כָּךְ מַה כָּתוּב, וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. שֶׁאֲפִלּוּ מֵאוֹר פְּנֵי מֹשֶה הָיוּ מִתְיָרְאִים. בֹּא וּרְאֵה, מַה כָּתוּב בַּתְּחִלָּה. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה. שֶׁכֻּלָּם הָיוּ רוֹאִים אוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים שֶׁהֵאִירוּ בַּמַּרְאָה הַמֵּאִירָה, שֶׁכָּתוּב, וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת. וְעַל הַיָּם הָיוּ רוֹאִים וְלֹא יָרְאוּ, שֶׁכָּתוּב, זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. וְאַחַר שֶׁחָטְאוּ, פְּנֵי הַמְּתָוֵךְ לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹת. מַה כָּתוּב, וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. וּבֹא וּרְאֵה, מַה כָּתוּב בָּהֶם, וַיִּתְנַצְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חֹרֵב. שֶׁנֶּעֱבָר מֵהֶם הַזַּיִן שֶׁקִּבְּלוּ בַּהַר סִינַי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּהֶם הַנָּחָשׁ הָרַע, כֵּיוָן שֶׁנֶּעֱבָר מֵהֶם, מַה כָּתוּב, וּמֹשֶה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַה מִּקְרָא הַזֶּה, וַיִּתְנַצְלוּ וְגוֹ' לַמִּקְרָא הַזֶּה, וּמֹשֶה יִקַּח וְגוֹ', וּמֵשִׁיב, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּדַע מֹשֶׁה שֶׁנֶּעֱבָר מִיִּשְׂרָאֵל הַזַּיִן הָעֶלְיוֹן, אָמַר, הֲרֵי וַדַּאי מִכָּאן וּלְהָלְאָה, יָבֹא נָחָשׁ הָרַע לָדוּר בֵּינֵיהֶם, וְאִם יַעֲמֹד כָּאן הַמִּקְדָּשׁ, דְּהַיְנוּ אֹהֶל מוֹעֵד, בֵּינֵיהֶם, יִטְמָא. מִיָּד, וּמֹשֶה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְגוֹ', כִּי רָאָה מֹשֶה שֶׁהַנָּחָשׁ הָרַע יִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מִקֹּדֶם לָכֵן.
הלכה פסוקה
א. מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ''ג) וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁעֲבוֹדָה זוּ הִיא תְפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים נ''א) וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם אָמְרוּ חֲכָמִים אֵי זוּ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבְּלֵב זוּ תְפִלָּה וְאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת מִן הַתּוֹרָה וְאֵין מִשְׁנֶה הַתְּפִלָּה הַזֹּאת מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין לִתְפִלָּה זְמַן קָבוּעַ מִן הַתּוֹרָה:
ב. וּלְפִיכָךְ נָשִׁים וַעֲבָדִין חַיָּיבִין בִּתְפִלָּה לְפִי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְרָמָא אֶלָּא חִיּוּב מִצְוָה זוּ כַּךְ הוּא שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְחַנֵּן וּמִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם וּמַגִּיד שְׁבָחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאַחַר כַּךְ שׁוֹאֵל צְרָכָיו שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם בְּבַקָשָׁה וּבִתְחִנָה וְאַחַר כַּךְ נוֹתֵן שְׁבַח וְהוֹדָיָה לַה' עַל הַטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לוֹ כָּל אֶחָד לְפִי כוֹחוֹ:
ג. אִם הָיָה רָגִיל מַרְבֶּה בִּתְחִנָּה וּבַקָּשָׁה וְאִם הָיָה עֲרַל שְׂפָתַיִם מְדַבֵר כְּפִי יְכָלְתּוֹ וּבְכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וְכֵן מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת כָּל אֶחָד כְּפִי יְכָלְתּוֹ. יֵשׁ מִתְפַּלֵּל פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם וְיֵשׁ מִתְפַּלֵּל פְּעָמִים הַרְבֵּה. וְהַכֹּל יִהְיוּ מִתְפַּלְּלִין נוֹכַח הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר תָּמִיד מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד עֶזְרָא:
To pray daily is an affirmative duty, as it is said, "And ye shall serve the Lord, your God" (Exodus 23:25). The service, here referred to, according to the teaching of tradition, is Prayer, as it is said, "And to serve Him with all your heart" (Deuteronomy 11:13), on which the sages commented, "What may be described as Service of the Heart? Prayer". The number of prayers is not prescribed in the Torah. No form of prayer is prescribed in the Torah. Nor does the Torah prescribe a fixed time for Prayer.
Hence, women and slaves are under an obligation to pray, this being a duty, the fulfillment of which is independent of set periods. The obligation in this precept is that every person should daily, according to his ability, offer up supplication and prayer; first uttering praises of God, then, with humble supplication and petition ask for all that he needs, and finally offer praise and thanksgiving to the Eternal for the benefits already bestowed upon him in rich measure.
One who was fluent, would offer up many prayers and supplications. If one was slow of speech, he would pray as he could and whenever he pleased. Thus also, the number of separate services depended on an individual's ability. One would pray once daily; others, several times in the day. All, however, turned during prayer to the Sanctuary, in whichever direction that might be. This was the uniform practice from the times of Moses to those of Ezra.
מוסר
הַחֶמְדָּה אַב הַטֻּמְאָה כִּי הִיא מְבִיאָה לְשִׂנְאָה וְקִנְאָה וּמְבִיאָה לִידֵי גֶזֶל וּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר וְלִידֵי רְצִיחָה וְהִיא הָעֲשִׂירִית שֶׁבַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שְׁקוּלָה כְּכֻלָּן כִּי עֵינוֹ לֹא תִשְׂבַּע עוֹשֶׁר כְּעֵין הַנָּחָשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ישעי' ס''ה) וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ וּכְתִיב (משלי כ''ח) נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְגוֹ' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַתַּאֲוָה מוֹצִיאָה אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם כִּי מַטְרִידוֹ מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה וּמִקִּיוּם מִצְוֹתָיו וְהוּא כוֹפֵר בְּהַשְׁגָּחָה וְאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל עַל יְדֵי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַת בְּסַלּוֹ וְאוֹמֵר מָה אוֹכַל לְמָחָר הֲרֵי זֶה מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה וְעָלָיו נֶאֱמַר (זכר י' ד') כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת מִי גָרַם לַצַדִּיקִים שֶׁיִּתְבַּזְבֵז שֻׁלְחָנָם לְעָתִיד לָבֹא קַטְנוּת אֱמוּנָה שֶׁהָיְתָה בָּהֶם. אֲבָל הַבִּטָּחוֹן אֵין מַעֲלָה כָּמוֹהָ וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ כִּי מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם אֱלוֹהַּ שֶׁיָּכוֹל וּמַשְׁגִיחַ וּכְתִיב (ירמי' י''ז) בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ וּמֻבְטַח הוּא שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ מְזוֹנוֹתָיו כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים נ''ח) הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְלֶךָ. וּבִתְנַאי שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת וּבְכָל לִבּוֹ בְּלִי שׁוּם פִּקְפּוּק. וְעוֹד כִּי בִּהְיוֹתוֹ בּוֹטֵחַ יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת בְכָל לִבּוֹ בְּלִי הִרְהוּר כְּלָל: