תורה
יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:
כה (ז) אַבְנֵי־שֹׁ֕הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפֹ֖ד וְלַחֹֽשֶׁן׃
אַבְנֵי בוּרְלָא וְאַבְנֵי אַשְׁלָמוּתָא לְשַׁקָּעָא בְאֵפוֹדָא וּבְחוּשְׁנָא:
(ח) וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃
וְיַעְבְּדוּן קֳדָמַי מִקְדְּשָׁא וְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בֵּינֵיהוֹן:
(ט) כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כׇּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ׃ {ס}
כְּכֹל דִּי אֲנָא מַחֲזֵי יָתָךְ יָת דְּמוּת מַשְׁכְּנָא וְיָת דְּמוּת כָּל מָנוֹהִי וְכֵן תַּעְבְּדוּן:
(י) וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אׇרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רׇחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃
וְיַעְבְּדוּן אֲרוֹנָא דְּאָעֵי שִׁטִּין תַּרְתֵּין אַמִּין וּפַלְגָּא אֻרְכֵּיהּ וְאַמְּתָא וּפַלְגָּא פְּתָיֵהּ וְאַמְּתָא וּפַלְגָּא רוּמֵיהּ:
25 (7) shoham stones, and stones to be set in the efod, and in the breastplate.
(8) And let them make me a sanctuary; that I may dwell among them.
(9) According to all that I show thee, the pattern of the tabernacle, and the pattern of all its vessels, even so shall you make it.
(10) And they shall make an ark of shittim wood: two cubits and a half shall be its length, and a cubit and a half its breadth, and a cubit and a half its height.
נביאים
ה (לב) וַֽיִּפְסְל֞וּ בֹּנֵ֧י שְׁלֹמֹ֛ה וּבֹנֵ֥י חִיר֖וֹם וְהַגִּבְלִ֑ים וַיָּכִ֛ינוּ הָעֵצִ֥ים וְהָאֲבָנִ֖ים לִבְנ֥וֹת הַבָּֽיִת׃ {פ}
וּפְסָלוּ אַרְדִיכְלֵי שְׁלֹמֹה וְאַרְדִיכְלֵי חִירוֹם וְאַרְגוּבְלַיָא וְאַתְקִינוּ אֲעַיָא וְאַבְנַיָא לְמִבְנֵי בֵיתָא:
ו (א) וַיְהִ֣י בִשְׁמוֹנִ֣ים שָׁנָ֣ה וְאַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת שָׁנָ֡ה לְצֵ֣את בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֣ל מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַ֩יִם֩ בַּשָּׁנָ֨ה הָרְבִיעִ֜ית בְּחֹ֣דֶשׁ זִ֗ו ה֚וּא הַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לִמְלֹ֥ךְ שְׁלֹמֹ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּ֥בֶן הַבַּ֖יִת לַיהֹוָֽה׃
וַהֲוָה בְאַרְבַּע מְאָה וְתַמְנָן שְׁנִין לְמִפַּק בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם בְּשַׁתָּא רְבִיעֲתָא בְּיֶרַח זִיו נִיצָנַיָא הוּא יַרְחָא תִנְיָנָא לְמִמְלַךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וּבְנָא בֵיתָא קֳדָם יְיָ:
(ב) וְהַבַּ֗יִת אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֜ה הַמֶּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ לַיהֹוָ֔ה שִׁשִּׁים־אַמָּ֥ה אׇרְכּ֖וֹ וְעֶשְׂרִ֣ים רׇחְבּ֑וֹ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָתֽוֹ׃
וּבֵיתָא דִי בְנָא מַלְכָּא שְׁלֹמֹה קֳדָם יְיָ שִׁתִּין אַמִין אוּרְכֵּיהּ וְעַסְרִין פּוּתְיֵהּ וּתְלָתִין אַמִין רוּמֵיהּ:
(ג) וְהָאוּלָ֗ם עַל־פְּנֵי֙ הֵיכַ֣ל הַבַּ֔יִת עֶשְׂרִ֤ים אַמָּה֙ אׇרְכּ֔וֹ עַל־פְּנֵ֖י רֹ֣חַב הַבָּ֑יִת עֶ֧שֶׂר בָּאַמָּ֛ה רׇחְבּ֖וֹ עַל־פְּנֵ֥י הַבָּֽיִת׃
וְאוּלַמָא עַל אַפֵּי הֵיכְלָא דְבֵיתָא עַסְרִין אַמִין אוּרְכֵּיהּ עַל אַפֵּי פוּתְיָא דְבֵיתָא עֲסַר אַמִין פּוּתְיָא עַל אַפֵּי בֵיתָא:
5 (32) And Shelomo’s builders, and Ḥiram’s builders, and the Givlim did hew them: so they prepared timber and stones to build the house.
6 (1) And it came to pass in the four hundred and eightieth year after the children of Yisra᾽el were come out of the land of Miżrayim, in the fourth year of Shelomo’s reign over Yisra᾽el, in the month Ziv, which is the second month, that he began to build the house of the Lord.
(2) And the house which king Shelomo built for the Lord, its length was sixty cubits, and its breadth was twenty cubits, and its height was thirty cubits.
(3) And the porch before the temple of the house, twenty cubits was its length, according to the breadth of the house; and ten cubits was its breadth before the house.
כתובים
יז (ב) עֶֽבֶד־מַשְׂכִּ֗יל יִ֭מְשֹׁל בְּבֵ֣ן מֵבִ֑ישׁ וּבְת֥וֹךְ אַ֝חִ֗ים יַחֲלֹ֥ק נַחֲלָֽה׃
עַבְדָא סוּכְלְתָנָא יִשְׁתַּלֵט בִּבְרָא מְבַהֲתָנָא וּבֵינָת אֲחֵי נִפְלֵג יְרוּתְתָּא:
(ג) מַצְרֵ֣ף לַ֭כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב וּבֹחֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהֹוָֽה׃
צָרָפָא נְקִי לְסָאמָא וְכוּרָא לְדַהֲבָא וֵאלָהָא בָּדֵיק לִבַּיָא:
(ד) מֵ֭רַע מַקְשִׁ֣יב עַל־שְׂפַת־אָ֑וֶן שֶׁ֥קֶר מֵ֝זִ֗ין עַל־לְשׁ֥וֹן הַוֺּֽת׃
גַבְרָא בִישָׁא צָיֵת לְסִפְוָתָא דְעָאתָא שִׁקְרָא וְרַגְלוּתָא עַל לִישָׁנָא דְעָאתָא:
(ה) לֹעֵ֣ג לָ֭רָשׁ חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃
דְמַצְדֵי לְמִסְכְּנָא מַרְגֵז לְבָרְיֵהּ וּדְחָדֵי לְתַבְרָא דְחַבְרֵיהּ לָא מִזְדַכֵּי:
17 (2) A wise servant shall control a son who acts shamefully, and shall share the inheritance among the brethren.
(3) The refining pot is for silver, and the furnace for gold: but the Lord tries the hearts.
(4) A wicked doer gives heed to false lips; and a liar gives ear to a mischievous tongue.
(5) One who mocks the poor insults his maker: and one who is glad at calamity shall not go unpunished.
משנה
א. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לֹא הֵבִיא כְלִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מְבִיאוֹ בְשַׁבָּת מְגֻלֶּה. וּבַסַּכָּנָה, מְכַסֵּהוּ עַל פִּי עֵדִים. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כּוֹרְתִין עֵצִים לַעֲשׂוֹת פֶּחָמִין וְלַעֲשׂוֹת כְּלִי בַרְזֶל. כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, וְשֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת:
ב. עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי מִילָה בְשַׁבָּת, מוֹהֲלִין, וּפוֹרְעִין, וּמוֹצְצִין, וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ אִסְפְּלָנִית וְכַמּוֹן. אִם לֹא שָׁחַק מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לוֹעֵס בְּשִׁנָּיו וְנוֹתֵן. אִם לֹא טָרַף יַיִן וְשֶׁמֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, יִנָּתֵן זֶה בְעַצְמוֹ וְזֶה בְעַצְמוֹ. וְאֵין עוֹשִׂין לָהּ חָלוּק לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ סְמַרְטוּט. אִם לֹא הִתְקִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, כּוֹרֵךְ עַל אֶצְבָּעוֹ וּמֵבִיא, וַאֲפִלּוּ מֵחָצֵר אַחֶרֶת:
ג. מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן, בֵּין לִפְנֵי הַמִּילָה וּבֵין לְאַחַר הַמִּילָה, וּמְזַלְּפִין עָלָיו בַּיָּד, אֲבָל לֹא בִכְלִי. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. סָפֵק וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס:
ד. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בְּשַׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בְּשַׁבָּת, חַיָּב. אֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בְּשַׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בְּשַׁבָּת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר:
ה. קָטָן נִמּוֹל לִשְׁמֹנָה, לְתִשְׁעָה, וְלַעֲשָׂרָה, וּלְאַחַד עָשָׂר, וְלִשְׁנֵים עָשָׂר, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. הָא כֵּיצַד. כְּדַרְכּוֹ, לִשְׁמֹנָה. נוֹלַד לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, נִמּוֹל לְתִשְׁעָה. בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, נִמּוֹל לַעֲשָׂרָה. יוֹם טוֹב לְאַחַר הַשַּׁבָּת, נִמּוֹל לְאַחַד עָשָׂר. שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נִמּוֹל לִשְׁנֵים עָשָׂר. קָטָן הַחוֹלֶה, אֵין מוֹהֲלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא:
ו. אֵלּוּ הֵן צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה, בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רֹב הָעֲטָרָה. וְאֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה. וְאִם הָיָה בַעַל בָּשָׂר, מְתַקְּנוֹ מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן. מָל וְלֹא פָרַע אֶת הַמִּילָה, כְּאִלּוּ לֹא מָל:
1. As a continuation to the discussion at the end of the previous chapter, which mentioned circumcision in the context of a discussion of the halakhot of childbirth on Shabbat, the mishna continues to address the halakhot of circumcision. Rabbi Eliezer says: If he did not bring an implement for circumcising the child on Shabbat eve, he brings it on Shabbat itself uncovered so that it will be clear to all that he is bringing a circumcision scalpel. And in times of danger, when decrees of persecution prohibit Jews from circumcising their children, one covers it in the presence of witnesses who can testify that he transported the scalpel to perform a mitzva. And furthermore, Rabbi Eliezer said with regard to this issue: One may even cut down trees to prepare charcoal in order to fashion iron tools for the purpose of circumcision. Rabbi Eliezer’s approach was not universally accepted, and a principle was stated by Rabbi Akiva: Any prohibited labor that can be performed on Shabbat eve does not override Shabbat, including transporting the circumcision scalpel. However, any prohibited labor involved in the mitzva of circumcision itself that cannot be performed on Shabbat eve overrides Shabbat.
2. When the eighth day of a baby’s life occurs on Shabbat, he must be circumcised on that day. Therefore, one performs all the necessities of the circumcision, even on Shabbat: One circumcises the foreskin, and uncovers the skin by removing the thin membrane beneath the foreskin, and sucks the blood from the wound, and places on it both a bandage [ispelanit] and cumin as a salve. If one did not grind the cumin from Shabbat eve, he chews it with his teeth and places it on the place of circumcision as a salve. If he did not mix wine and oil on Shabbat eve, a mixture designed to heal and strengthen the child, this, the wine, is placed on the wound by itself and that, the oil, is placed by itself. And on Shabbat one may not make a pouch to place over the circumcision as a bandage ab initio, but he may wrap a rag over it as a dressing. If he did not prepare the bandage on Shabbat eve by bringing it to the place where the circumcision was performed, he wraps the bandage on his finger and brings it on Shabbat, even from a different courtyard. While the Sages permitted it to be brought, they required that it be performed in an unusual fashion, by wearing it in the manner of a garment.
3. One may wash the baby on Shabbat, both before the circumcision and after the circumcision. And one may sprinkle hot water on him by hand but not with a vessel, in order to depart from the usual manner in which this is done. Rabbi Elazar ben Azarya says: One may wash the baby on the third day following his circumcision, even if that third day occurs on Shabbat. On the third day following circumcision, the baby is considered to be in danger, as it is stated with regard to the men of Shekhem, who were circumcised: “And it came to pass on the third day, when they were in pain” (Genesis 34:25). This teaches us that on the third day the pain of circumcision poses a danger. If there is uncertainty whether or not to circumcise a baby, and likewise in the case of a hermaphrodite [androginos] baby, who possesses both male and female genitals, one does not desecrate Shabbat to perform the circumcision, since it is not certain that the circumcision is required. And Rabbi Yehuda permits doing so for a hermaphrodite baby.
4. One who had two babies to circumcise, one of whom he needed to circumcise on the day after Shabbat, and one of whom he needed to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one that should have been circumcised after Shabbat on Shabbat, he is liable to bring a sin-offering, because he performed the prohibited labor of causing a wound not in the framework of performing a mitzva, as no obligation yet exists to circumcise the child. If there were two babies, one to circumcise on Shabbat eve, and one to circumcise on Shabbat, and he forgot and circumcised the one that he should have circumcised on Shabbat eve on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering, as circumcision after its appointed time does not override Shabbat. And Rabbi Yehoshua exempts him; since he intended to perform a mitzva, and despite his error in fact performed a mitzva, he is exempt from bringing a sin-offering.
5. Although a child is generally circumcised at eight days, as the verse states: “And on the eighth day, the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:3), nevertheless, at times he is circumcised at nine days, at times at ten days, at eleven days, and at twelve days, no earlier and no later. How so? In his usual manner, a child is circumcised at eight days. If he was born at twilight and it is therefore uncertain on which day he was born, he is circumcised at nine days, as his circumcision is postponed due to that uncertainty, as perhaps the eighth day from his birth has not yet arrived. If he was born at twilight on Shabbat eve, he is not circumcised on the following Shabbat, due to the uncertainty whether it is the eighth or ninth day since his birth, and only a circumcision definitely performed at the appointed time overrides Shabbat. Rather, he is circumcised on Sunday, and the result is that he is circumcised at ten days. If there was a Festival after that Shabbat, he is not circumcised on the Festival either, and he is circumcised at eleven days. And if that Shabbat was followed by two days of Rosh HaShana, the result is that he is circumcised at twelve days. The mishna states another halakha: With regard to a sick child, one does not circumcise him until he becomes healthy.
6. These are the shreds of flesh that invalidate the circumcision if they are not cut. The essential element of circumcision is the removal of the flesh that covers most of the corona, and a child that was not circumcised in this manner is considered uncircumcised, and he does not eat teruma. And if he was properly circumcised but he was fleshy, and it appears as though he has not been properly circumcised, the circumcisor should correct it by circumcising more than necessary, to avoid the appearance of transgression, so he will not appear uncircumcised. If one circumcised but did not uncover the flesh at the area of the circumcision by folding back the thin membrane beneath the foreskin, it is as if he had not circumcised.
גמרא
מָל וְלֹא פָרַע וְכוּלִי. אָמַר רִבִּי אֲבִינָא אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רוֹב גוֹבְהָה שֶׁל עֲטָרָה. וְאִם הָיָה בַעַל בָּשָׂר וְכוּלִי: אָמַר שְׁמוּאֵל קָטָן הַמְסֻרְבָל בְּבָשָׂר רוֹאִין אוֹתוֹ כָּל זְמַן שֶׁמִּתְקַשֶּׁה וְנִרְאֶה מָהוּל אֵינוֹ צָרִיךְ לָמוֹל. וְאִם לָאו צָרִיךְ לָמוֹל. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר קָטָן הַמְסֻרְבָּל בְּבָשָׂר רוֹאִין אוֹתוֹ כָּל זְמַן שֶׁמִּתְקַשֶּׁה וְאֵינוֹ נִרְאֶה מָהוּל צָרִיךְ לְמוֹלוֹ וְאִם לָאו אֵינוֹ צָרִיךְ לְמוֹלוֹ. מָאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ נִרְאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה. תָּנוּ רַבָּנָן הַמָּל אוֹמֵר אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה. אֲבִי הַבֵּן אוֹמֵר אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. הָעוֹמְדִים אוֹמְרִים כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית כַּךְ יִכָּנֵס לַתּוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְהַמְבָרֵךְ אוֹמֵר אֲשֶׁר קִדֵּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קדֶשׁ. עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צַוֵּה לְהַצִיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' כּוֹרֵת הַבְּרִית. הַמָּל אֶת הַגֵּרִים אוֹמֵר אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוֹל אֶת הַגֵּרִים וּלְהַטִּיף מֵהֶם דַּם בְּרִית. שֶׁאִלְמָלֵא דַּם בְּרִית לֹא נִתְקַיְּימוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמי' ל''ג) אִם לֹא בְּרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי בָּרוּךְ אַתָּה ה' כּוֹרֵת הַבְּרִית. הַמָּל אֶת הָעֲבָדִים אוֹמֵר אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוֹל אֶת הָעֲבָדִים וּלְהַטִּיף מֵהֶם דַּם בְּרִית שֶׁאִלְמָלֵא דַּם בְּרִית חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִתְקַיְּימוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) אִם לֹא בְּרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. בָּרוּךְ אַתָּה ה' כּוֹרֵת הַבְּרִית:
GEMARA: Rabbi Avina said that Rabbi Yirmeya bar Abba said that Rav said: When the mishna said most of the corona, they meant the flesh that covers most of the height of the corona, as well as most of its circumference.
We learned in the mishna: If the baby was fleshy, the circumcisor corrects the circumcision so that it will not appear uncircumcised. Shmuel said: A child who is encumbered with flesh, one examines him, and as long as when his limb hardens he looks circumcised, one need not circumcise him again. And if not, meaning he does not appear circumcised even then, one must circumcise him again.
It was taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: A child who is encumbered with flesh, one examines him, and as long as when it hardens it does not appear circumcised, one needs to circumcise him again, and if not, one need not circumcise him again.
The Gemara asks: What is the practical difference between these two formulations? The Gemara answers: There is a practical difference between them in a case where he appears circumcised but does not appear fully circumcised. According to Shmuel, in order to avoid an additional circumcision, one must appear fully circumcised, and this state is insufficient. According to Rabban Shimon ben Gamliel, only one who appears uncircumcised requires further circumcision; this partial circumcision is adequate.
We learned in the mishna: If he circumcised a child but did not uncover the area of the circumcision, it is as if he did not circumcise him. The Sages taught in a Tosefta that one who circumcises a child recites: Who has made us holy through His commandments, and commanded us concerning circumcision. The father of the circumcised child recites: Who has made us holy through His commandments, and commanded us to bring him into the covenant of Abraham, our father. Those standing there recite: Just as he has entered into the covenant, so may he enter into Torah, marriage, and good deeds.
And the one who recites the additional blessing says: Who made the beloved one holy from the womb, marked the decree in his flesh, and gave his descendants the seal and the sign of the holy covenant. Therefore, as a reward for this, the living God, our Portion, commanded to deliver the beloved of our flesh from destruction, for the sake of His covenant that He set in our flesh. Blessed are You, Lord, Who establishes the covenant.
One who circumcises converts says: Blessed are You, Lord, our God, King of the universe, Who made us holy with His commandments, and commanded us concerning circumcision. And the one who recites the additional blessing recites: Who has made us holy with His commandments, and commanded us to circumcise converts, and to drip from them covenantal blood, as were it not for the blood of the covenant, the heaven and earth would not be sustained, as it is stated: “If My covenant would not be with day and night, the ordinances of heaven and earth I would not have placed” (Jeremiah 33:25), which is interpreted to mean that were it not for the covenant of circumcision that is manifest both day and night, the world would cease to exist. He concludes the blessing with the phrase: Blessed are You, Lord, Who establishes the covenant.
When a Jew buys a Canaanite slave, he is obligated to circumcise the slave, as the slave is partially entering the covenant of the Jewish people. One who circumcises slaves recites a blessing: Who made us holy with His commandments, and commanded us concerning circumcision. And the one who recites the additional blessings says a blessing similar to those mentioned above: Who made us holy with His commandments, and commanded us to circumcise slaves, and to drip from them covenantal blood, as were it not for the blood of the covenant the heaven and earth would not be sustained, as it is stated: “If My covenant would not be with day and night, the ordinances of heaven and earth I would not have placed” (Jeremiah 33:25). Blessed are You, Lord, Who establishes the covenant.
זוהר
כַּד אָתֵי צַפְרָא וְצִבּוּרָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּבֵי כְנִישְׁתָּא בָעוּ לְאִשְׁתַּכְּחָא בְשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן דְּדָוִד וְהָא אוֹקִימְנָא דְסִדּוּרָא אִיהוּ לְאַתְעֲרָא רְחִימוּ לְעֵילָא וְתַתָּא לְאִתְתַּקְנָא תִקּוּנִין וּלְאַתְעֲרָא חֶדְוָה דְהָא בְגִין דָּא לֵיוָאֵי מִתְעֲרֵי לְאִתְעֲרָא רְחִימוּ וְחֶדְוָה לְעֵילָא בְּאִינוּן שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן. וּמָאן דְּמִשְׁתָּעֵי בְּבֵי כְנִישְׁתָּא בְמִילִין דְחוֹל וָוי לֵיהּ דְאַחְזֵי פִּירוּדָא וָוי לֵיהּ דְגָרַע מְהֵימְנוּתָא וָוי לֵיהּ דְּלֵית לֵיהּ חוּלְקָא בֶאֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל דְּאַחֲזֵי דְהָא לֵית לֵיהּ אֱלָהָא וְלָא אִשְׁתְּכַח תַּמָן (וְלֵית לֵיהּ חוּלְקָא בֵיהּ) וְלָא דַחִיל מִנֵּיהּ וְאַנְהִיג קְלָנָא בְתִקּוּנָא (ס''א בְתַקִּיפָא) עִלָּאָה דִלְעֵילָא. דְּהָא בְשַׁעְתָּא דְיִשְׂרָאֵל מְסַדְּרֵי בְּבֵי כְנִישְׁתָּא סִדּוּרָא דְשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן וְסִדּוּרָא דִצְלוֹתָא כְּדֵין מִתְכַּנְשֵׁי תְּלַת מַשִׁירְיָין דְּמַלְאָכֵי עִלָּאֵי. מַשִּׁרְיָיתָא חַדָא אִינוּן מַלְאָכִין קַדִּישִׁין עִלָּאִין דְּקָא מְשַׁבְּחָן לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִימָמָא בְּגִין דְּאִית אַחֲרָנִין דְּקָא מְשַׁבְּחָן לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְלֵילְיָא וְאַחֲרָנִין (ס''א וְאִלֵּין) אִינוּן דְּקָא מְשַׁבְּחָן לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאָמְרִין שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן בַּהֲדַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל בִּימָמָא מַשִּׁירְיָיתָא תִנְיָינָא אִינוּן מַלְאָכִין קַדִּישִׁין דְּמִשְׁתַּכְּחֵי בְכָל קְדוּשָׁה וּקְדוּשָׁה דְיִשְׂרָאֵל מְקַדְּשֵׁי לְתַתָּא. וּבְשֻׁלְטָנוּ דִילְהוֹן כָּל אִינוּן דְּמִתְעֲרִין בְּכָל אִינוּן רְקִיעִין (ס''א הֵיכְלִין) בְּהַהִיא צְלוֹתָא דְיִשְׂרָאֵל (דְּמִיוֹשֵׁב). מַשִּׁירְיָיתָא תְלִיתָאָה אִינוּן עוּלֶמְתָּאן עִלָּאִין דְּקָא מְתַתְקְנֵי עִם מַטְרוֹנִיתָא וּמְתַקְנֵי לָהּ לְאַעֲלָא לָהּ קָמֵי מַלְכָּא וְאִלֵּין אִינוּן מַשִּׁירְיָין עִלָּאִין עַל כֻּלְּהוּ. וְכֻלְּהוּ מְתַתְקְנֵי בְסִדּוּרָא דְיִשְׂרָאֵל דִּמְתַתְקְנֵי לְתַתָּא בְּאִינוּן שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן וּבְהַהִיא צְלוֹתָא דְקָא מַצְלוּ יִשְׂרָאֵל. כִּיוַן דְּאִלֵין תְּלַת מַשִּׁירְיָין מִזְדַמְּנָן כְּדֵין יִשְׂרָאֵל פַּתְחֵי שִׁירָתָא וְזַמְרֵי קָמֵי מָארֵיהוֹן. וְהַהִיא מַשִּׁירְיָיתָא חַדָא דִי מְמָנָא לְשַׁבְּחָא לְמָארֵיהוֹן בִּימָמָא אִזְדְמָן עָלַיְיהוּ וְזַמְרֵי עִמְּהוֹן כַּחֲדָא וְאִינוּן שְׁבָחֵי דְדָוִד מַלְכָּא וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי:
כְּשֶׁבָּא הַבֹּקֶר, וְהַצִבּוּר נִמְצָא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, הֵם צְרִיכִים לְהִמָּצֵא בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁל דָּוִד. וַהֲרֵי הֶעֱמַדְנוּ, שֶׁהַסֵּדֶר הוּא, לְעוֹרֵר אַהֲבָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, לְתַקֵּן תִּקּוּנִים וּלְעוֹרֵר שִׂמְחָה. כִּי מִשּׁוּם זֶה הַלְּוִיִם מְעוֹרְרִים שֶׁתִּתְעוֹרֵר אַהֲבָה וְשִׂמְחָה לְמַעְלָה, בְּאֵלּוּ הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת. וּמִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת דִּבְרֵי חוֹל, אוֹי לוֹ שֶׁמַּרְאֶה פֵּרוּד, אוֹי לוֹ שֶׁגּוֹרֵעַ הָאֱמוּנָה, אוֹי לוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי מַרְאֶה בָּזֶה שֶׁאֵין אֱלֹקִים, וְאֵינוֹ נִמְצָא שָׁם, וְאֵינוֹ מְפַחֵד מִמֶּנּוּ, וְנוֹהֵג בִּזָּיוֹן בַּתִּקּוּן הָעֶלְיוֹן שֶׁל מַעְלָה. כִּי בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְסַדְּרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת סֵדֶר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וְסֵדֶר הַתְּפִלָּה, אָז מִתְאַסְּפִים שָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת שֶׁל מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, מַחֲנֶה אֶחָד, הֵם מַלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים הַמְּשַׁבְּחִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיוֹם. כִּי יֵשׁ אֲחֵרִים שֶׁמְּשַׁבְּחִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּלַּיְלָה, וְאֵלּוּ הֵם הַמְּשַׁבְּחִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמְרִים שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת עִם יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם. מַחֲנֶה הַשֵּׁנִי, הֵם הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים הַנִּמְצָאִים בְּכָל קְדֻשָּׁה וּקְדֻשָּׁה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַדְּשִׁים לְמַטָּה, וְתַחַת מֶמְשַׁלְתָּם הֵם כָּל אֵלּוּ הַמִּתְעוֹרְרִים בְּכָל הָרְקִיעִים בַּתְּפִלָּה הַהִיא שֶׁל יִשְׂרָאֵל. מַחֲנֶה הַשְּׁלִישִׁי, הֵן עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, שֶׁמִּתְתַּקְּנוֹת עִם הַמַּלְכוּת, וְהֵן מְתַקְּנוֹת אֶת הַמַּלְכוּת לְהַכְנִיסָהּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְאֵלוּ הֵן מַחֲנוֹת הָעֶלְיוֹנִים עַל כֻּלָּם. וְכֻלָּם מִתְתַּקְּנִים בַּסֵּדֶר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּתַקְּנִים לְמַטָּה, בְּאֵלּוּ שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וּבַתְּפִלָּה הַהִיא שֶׁמִּתְפַּלְּלִים יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁאֵלּוּ שָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת מִזְדַּמְּנִים, אָז יִשְׂרָאֵל פּוֹתְחִים בְּשִׁירָה וּמְזַמְּרִים לִפְנֵי אֲדוֹנָם. וּמַחֲנֶה הָאֶחָד הַהוּא, הַמְּמוּנִים לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹנָם בַּיּוֹם, מִזְדַּמְּנִים עִמָּהֶם וּמְזַמְּרִים עִמָּהֶם יַחַד בְּאֵלּוּ הַשְּׁבָחִים שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וַהֲרֵי הֶעֱמַדְנוּ הַדְּבָרִים.
הלכה פסוקה
א. סָפֵק קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע סָפֵק לֹא קָרָא חוֹזֵר וְקוֹרֵא וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ אֲבָל אִם יָדַע שֶׁקָרָא וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם בֵּרַךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ אוֹ לֹא בֵּרַךְ אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ קָרָא וְטָעָה יַחֲזוֹר לְמָקוֹם שֶׁטָּעָה נֶעְלַם מִמֶּנּוּ בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ פָרָשָׁה הִשְׁלִים וְאֵי זוֹ צָרִיךְ לְהַתְחִיל חוֹזֵר לְפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה שֶׁהִיא וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹמֵר:
ב. טָעָה בְּאֶמְצַע הַפֶּרֶק וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהֵיכָן פָּסַק חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַפֶּרֶק. הָיָה קוֹרֵא וּכְתַבְתָּם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הוּא בְּ וּכְתַבְתָּם שֶׁל שְׁמַע אוֹ בְּ וּכְתַבְתָּם שֶׁבִּוְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ חוֹזֵר לְ וּכְתַבְתָּם שֶׁל שְׁמַע. וְאִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אַחַר שֶׁקָּרָא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם אֵינוֹ חוֹזֵר שֶׁעַל הֶרְגֵּל לְשׁוֹנוֹ הוּא הוֹלֵךְ:
If a person is in doubt whether he has read the Shema or not, he should read it again and recite the blessings that precede and follow it. But if one is certain that he read the Shema and is in doubt only whether he recited the blessings that precede and follow it, he should not read the blessings. If, while reading the Shema, he made a mistake, he should go back to the place where he had made the mistake. If between one section and another, he forgot and did not know which section he had completed and which he had to begin, he should go back to the first section, namely to the verse, "Thou shalt love the Lord, thy God."
If one made a mistake in the middle of a section and does not know where he paused, he should return to the beginning of the section. If one recited the word U-chesavtom ("And thou shalt write them") and is uncertain as to whether it is the word in the first, or in the second section, he is to return to this word in the first section. But if the doubt arises after he had already read the phrase Lemaan Yirbu Yemechem ("That your days may be multiplied") he is not to go back, as it may be assumed that he has read regularly in the way his tongue is accustomed to do.
מוסר
הַגֵּאֶה כְּאִלּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה וּמִסְתַּלֶּקֶת מִן הָעוֹלָם וְאוֹמֶרֶת אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִין לָדוּר יַחַד בָּעוֹלָם וּמוֹרֵד עַל מַלְכוּת שָׁמַיִם וּמִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים צ''ג) ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וּבַמֶּה יִתְגָּאֶה הָאָדָם וִהְיוֹתוֹ מִטִּפָּה סְרוּחָה וִיצִירָתוֹ בְּדַם נִּדָּה וּבְחַיָּיו טִנּוּף וְסִרְחוֹן וְאַחַר מוֹתוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה וְאַחֲרִית גּוּפוֹ גּוּשׁ עָפָר וְנַפְשׁוֹ יוֹרֶדֶת לְגֵיהִנָּם. אָמְנָם הָעֲנָוָה וְהַשִּׁפְלוּת אֵין מִדָּה גְדוֹלָה הֵימֶנָּה כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת וּבְיִרְאַת חֵטְא לֹא נִשְׁתַּבַּח אֶלָּא בַּעֲנָוָה (במדבר י''ב) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד צֵא וּלְמַד מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמַּנִּיחַ שְׁמֵי מָרוֹם וְיוֹרֵד לִשְׁכּוֹן אֵצֶל הַשְּׁפָלִים שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נ''ז) מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ וּכְתִיב (תהלים לד) קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וּכְתִיב (שם מ''ו) מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ וְגוֹמֵר (שם) נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס: