תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
כה (טז) וְנָתַתָּ֖ אֶל־הָאָרֹ֑ן אֵ֚ת הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃
וְתִתֵּן בַּאֲרוֹנָא יָת סַהֲדוּתָא דִּי אֶתֵּן לָךְ:
(יז) וְעָשִׂ֥יתָ כַפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֙צִי֙ אׇרְכָּ֔הּ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רׇחְבָּֽהּ׃
וְתַעְבֵּד כַּפֻּרְתָּא דִּדְהַב דְּכֵי תַּרְתֵּין אַמִּין וּפַלְגָּא אֻרְכַּהּ וְאַמְּתָא וּפַלְגָּא פְּתָיַהּ:
(יח) וְעָשִׂ֛יתָ שְׁנַ֥יִם כְּרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃
וְתַעְבֵּד תְּרֵין כְּרוּבִין דִּדְהָב נְגִיד תַּעְבֵּד יָתְהוֹן מִתְּרֵין סִטְרֵי כַפֻּרְתָּא:
(יט) וַ֠עֲשֵׂ֠ה כְּר֨וּב אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־הַכַּפֹּ֛רֶת תַּעֲשׂ֥וּ אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים עַל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָֽיו׃
וְעִבֵּד כְּרוּבָא חַד מִסִּטְרָא מִכָּא וּכְרוּבָא חַד מִסִּטְרָא מִכָּא מִן כַּפֻּרְתָּא תַּעְבְּדוּן יָת כְּרוּבַיָּא עַל תְּרֵין סִטְרוֹהִי:
(כ) וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶ֨ל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃
וִיהוֹן כְּרוּבַיָּא פְּרִיסָן גַּדְפֵיהוֹן לְעֵלָּא מְטַלִּין בְּגַדְפֵיהוֹן עַל כַּפֻּרְתָּא וְאַפֵּיהוֹן חַד לָקֳבֵל חַד לָקֳבֵל כַּפֻּרְתָּא יְהוֹן אַפֵּי כְרוּבַיָּא:
(כא) וְנָתַתָּ֧ אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת עַל־הָאָרֹ֖ן מִלְמָ֑עְלָה וְאֶל־הָ֣אָרֹ֔ן תִּתֵּן֙ אֶת־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃
וְתִתֵּן יָת כַּפֻּרְתָּא עַל אֲרוֹנָא מִלְּעֵלָּא וּבַאֲרוֹנָא תִּתֵּן יָת סַהֲדוּתָא דִּי אֶתֵּן לָךְ:
25 (16) And thou shalt put into the ark the Testimony which I shall give thee.
(17) And thou shalt make a covering of pure gold: two cubits and a half shall be its length, and a cubit and a half its breadth.
(18) And thou shalt make two keruvim of gold, of beaten work shalt thou make them, at the two ends of the covering.
(19) And make one keruv on the one end, and the other keruv on the other end: of the covering shall you make the keruvim on the two ends of it.
(20) And the keruvim shall stretch out their wings on high, overspreading the covering with their wings, and their faces shall look one to another; toward the covering shall the faces of the keruvim be.
(21) And thou shalt put the covering above, upon the ark; and in the ark thou shalt put the Testimony that I shall give thee.
נביאים
ו (ט) וַיִּ֥בֶן אֶת־הַבַּ֖יִת וַיְכַלֵּ֑הוּ וַיִּסְפֹּ֤ן אֶת־הַבַּ֙יִת֙ גֵּבִ֔ים וּשְׂדֵרֹ֖ת בָּאֲרָזִֽים׃
וּבְנָא יַת בֵּיתָא וְשַׁכְלְלֵיהּ וְטַלֵיל יַת בֵּיתָא בְּהַנְתּוּכִין וְעֵילָא מִנְהוֹן סִדְרָא דְרִכְפַּת רֵישֵׁיהּ שִׁרְיָתָא אַרְזַיָא:
(י) וַיִּ֤בֶן אֶת־[הַיָּצִ֙יעַ֙] (היצוע) עַל־כׇּל־הַבַּ֔יִת חָמֵ֥שׁ אַמּ֖וֹת קוֹמָת֑וֹ וַיֶּאֱחֹ֥ז אֶת־הַבַּ֖יִת בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִֽים׃ {פ}
וּבְנָא יַת תֵּיקָא עַל כָּל בֵּיתָא חֲמֵשׁ אַמִין רוּמֵיהּ וְטַלֵיל יַת בֵּיתָא בַּעֲאֵי אַרְזַיָא:
(יא) וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־שְׁלֹמֹ֖ה לֵאמֹֽר׃
וַהֲוָה פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִם שְׁלֹמֹה לְמֵימָר:
(יב) הַבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה בֹנֶ֗ה אִם־תֵּלֵ֤ךְ בְּחֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֣י תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְשָֽׁמַרְתָּ֥ אֶת־כׇּל־מִצְוֺתַ֖י לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־דְּבָרִי֙ אִתָּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־דָּוִ֥ד אָבִֽיךָ׃
בֵּיתָא הָדֵין דִי אַתְּ בָּנֵי אִם תְּהַךְ בִּקְיָמַי וְיַת דִינַי תַּעְבֵּיד וְתִטַר יַת כָּל פִּקוּדַי לִמְהַךְ בְּהוֹן וְאָקִים יַת פִּתְגָמַי עִמָךְ דִי מַלֵילִית עִם דָוִד אֲבוּךְ:
(יג) וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֥א אֶעֱזֹ֖ב אֶת־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
וְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלָא אַרְחֵיק יַת עַמִי יִשְׂרָאֵל:
(יד) וַיִּ֧בֶן שְׁלֹמֹ֛ה אֶת־הַבַּ֖יִת וַיְכַלֵּֽהוּ׃
וּבְנָא שְׁלֹמֹה יַת בֵּיתָא וְשַׁכְלְלֵיהּ:
6 (9) So he built the house, and finished it; and covered the house with beams and boards of cedar.
(10) And then he built the side structure against all the house, five cubits high: and it rested on the house with timber of cedar.
(11) And the word of the Lord came to Shelomo, saying,
(12) Concerning this house, which thou art building, if thou wilt follow my statutes, and execute my judgments, and keep all my commandments to walk in them; then will I perform my word with thee, which I spoke to David thy father:
(13) and I will dwell among the children of Yisra᾽el, and will not forsake my people Yisra᾽el.
(14) So Shelomo built the house, and finished it.
כתובים
יז (יא) אַךְ־מְרִ֥י יְבַקֶּשׁ־רָ֑ע וּמַלְאָ֥ךְ אַ֝כְזָרִ֗י יְשֻׁלַּח־בּֽוֹ׃
בְּרַם גַבְרָא מְרִידָא בָעֵי בִישְׁתָּא וּמַלְאֲכָא נוּכְזְרָיָא יִשְׁתַּדֵר עֲלֵיהּ:
(יב) פָּג֬וֹשׁ דֹּ֣ב שַׁכּ֣וּל בְּאִ֑ישׁ וְאַל־כְּ֝סִ֗יל בְּאִוַּלְתּֽוֹ׃
פָּגִיעַ דוֹב וּרְתִיתָא בְּגַבְרָא חַכִּימָא לָא מִתְזִיעַ וְסִכְלָא בְּשַׁטְיוּתֵיהּ נָפֵל:
(יג) מֵשִׁ֣יב רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה לֹא־[תָמ֥וּשׁ] (תמיש) רָ֝עָ֗ה מִבֵּיתֽוֹ׃
דְפַרֵיעַ בִּישְׁתָּא חֲלַף טָבְתָא לָא תִפְסוֹק בִּישְׁתָּא מִן בַּיְתֵיהּ:
(יד) פּ֣וֹטֵֽר מַ֭יִם רֵאשִׁ֣ית מָד֑וֹן וְלִפְנֵ֥י הִ֝תְגַּלַּ֗ע הָרִ֥יב נְטֽוֹשׁ׃
אָשֵׁד דְמָא הֵיךְ מַיָא מְגָרֵי תִגְרֵי וּקְדָם אִצְטַדְיָא אַטְעֵי דִינָא:
(טו) מַצְדִּ֣יק רָ֭שָׁע וּמַרְשִׁ֣יעַ צַדִּ֑יק תּוֹעֲבַ֥ת יְ֝הֹוָ֗ה גַּם־שְׁנֵיהֶֽם׃
דִמְזַכֵּי לְרַשִׁיעָא וּמְחַיֵב לְצַדִיקָא מְרַחַקְתֵּיהּ דֵאלָהָא אַף תַּרְוֵיהוֹן:
(טז) לָמָּה־זֶּ֣ה מְחִ֣יר בְּיַד־כְּסִ֑יל לִקְנ֖וֹת חׇכְמָ֣ה וְלֶב־אָֽיִן׃
לְמָא דֵין אָזְלָא לֵיהּ תַּגְרוּתָא לְסַכְלָא דְלֵית לֵיהּ לִבָּא וְחָכְמְתָא:
17 (11) An evil man seeks only to be insolent: but a stern messenger shall be sent against him.
(12) Let a bear robbed of her whelps meet a man, rather than a fool in his folly.
(13) Whoever rewards evil for good, evil shall not depart from his house.
(14) The beginning of strife is like letting out water: therefore leave off contention, before it breaks out.
(15) He who justifies the wicked, and he who condemns the just, both of them are abomination to the Lord.
(16) Why is the purchase price of wisdom in the hand of a fool, seeing he has no sense?
משנה
א. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִקְצֹר, יִקְצֹר, לַעֲקֹר, יַעֲקֹר, לַחֲרשׁ אַחֲרָיו, יַחֲרשׁ. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּתְּבוּאָה, כָּךְ חוֹלְקִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּיַּיִן, כָּךְ חוֹלְקִין בַּזְּמוֹרוֹת וּבַקָּנִים. וּשְׁנֵיהֶם מְסַפְּקִין אֶת הַקָּנִים:
ב. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, וְהִיא בֵית הַשְּׁלָחִין אוֹ בֵית הָאִילָן, יָבַשׁ הַמַּעְיָן וְנִקְצַץ הָאִילָן, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ. אִם אָמַר לוֹ חֲכֹר לִי שְׂדֵה בֵית הַשְּׁלָחִין זֶה אוֹ שְׂדֵה בֵית הָאִילָן זֶה, יָבַשׁ הַמַּעְיָן וְנִקְצַץ הָאִילָן, מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ:
ג. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְהוֹבִירָהּ, שָׁמִין אוֹתָהּ כַּמָּה רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לוֹ, שֶׁכָּךְ כּוֹתֵב לוֹ, אִם אוֹבִיר וְלֹא אַעֲבֵיד, אֲשַׁלֵּם בְּמֵיטְבָא:
ד. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְלֹא רָצָה לְנַכֵּשׁ, וְאָמַר לוֹ מָה אִכְפַּת לְךָ, הוֹאִיל וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ חֲכוֹרָהּ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ, לְמָחָר אַתָּה יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וּמַעֲלָה לְפָנַי עֲשָׂבִים:
ה. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְלֹא עָשְׂתָה, אִם יֶשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲמִיד כְּרִי, חַיָּב לְטַפֵּל בָּהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַה קִּצְבָּה בַכְּרִי. אֶלָּא אִם יֶשׁ בָּהּ כְּדֵי נְפִילָה:
ו. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וַאֲכָלָהּ חָגָב אוֹ נִשְׁדְּפָה, אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא, מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ, אִם אֵינוֹ מַכַּת מְדִינָה, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ בְמָעוֹת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ:
ז. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ בַּעֲשָׂרָה כּוֹר חִטִּים לְשָׁנָה, לָקְתָה, נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ. הָיוּ חִטֶּיהָ יָפוֹת, לֹא יֹאמַר לוֹ הֲרֵינִי לוֹקֵחַ מִן הַשּׁוּק, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ:
ח. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְזָרְעָהּ שְׂעֹרִים, לֹא יִזְרָעֶנָּה חִטִּים, חִטִּים, יִזְרָעֶנָּה שְׂעֹרִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר. תְּבוּאָה, לֹא יִזְרָעֶנָּה קִטְנִית, קִטְנִית, יִזְרָעֶנָּה תְבוּאָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר:
ט. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁנִים מֻעָטוֹת, לֹא יִזְרָעֶנָּה פִשְׁתָּן, וְאֵין לוֹ בְקוֹרַת שִׁקְמָה. קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ לְשֶׁבַע שָׁנִים, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה יִזְרָעֶנָּה פִשְׁתָּן, וְיֶשׁ לוֹ בְקוֹרַת שִׁקְמָה:
י. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁבוּעַ אַחַת בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז, הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן. קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ שֶׁבַע שָׁנִים בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז, אֵין הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן:
יא. שְׂכִיר יוֹם גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה, שְׂכִיר לַיְלָה גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם, שְׂכִיר שָׁעוֹת גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם. שְׂכִיר שַׁבָּת, שְׂכִיר חֹדֶשׁ, שְׂכִיר שָׁנָה, שְׂכִיר שָׁבוּעַ, יָצָא בַיּוֹם, גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם, יָצָא בַלַּיְלָה, גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם:
יב. אֶחָד שְׂכַר אָדָם וְאֶחָד שְׂכַר בְּהֵמָה וְאֶחָד שְׂכַר כֵּלִים, יֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם (דברים כד) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וְיֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם (ויקרא יט) לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ, לֹא תְבָעוֹ, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָנִי אוֹ אֵצֶל שֻׁלְחָנִי, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. שָׂכִיר, בִּזְמַנּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל, עָבַר זְמַנּוֹ אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. גֵּר תּוֹשָׁב יֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר:
יג. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין, וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ לִטֹּל מַשְׁכּוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) בַּחוּץ תַּעֲמֹד. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵלִים, נוֹטֵל אֶחָד וּמַנִּיחַ אֶחָד, וּמַחֲזִיר אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה בַיּוֹם. וְאִם מֵת, אֵינוֹ מַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מַחֲזִיר אֶלָּא עַד שְׁלשִׁים יוֹם, וּמִשְּׁלשִׁים יוֹם וּלְהַלָּן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין. אַלְמָנָה, בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה, אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. הַחוֹבֵל אֶת הָרֵחַיִם, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְחַיָּב מִשּׁוּם שְׁנֵי כֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב. וְלֹא רֵחַיִם וָרֶכֶב בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא כָל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל:
1. With regard to one who receives a field from another to cultivate, either as a tenant farmer, who, in exchange for the right to farm the land, gives a set amount of the produce to the owner, or as a sharecropper, who cultivates the land and receives a set proportion of the produce, the halakha is as follows: In a location where those cultivating the land were accustomed to cut the produce, this one must cut it as well. In a location where they were accustomed to uproot the produce, not to cut it with a sickle or a scythe, this one must uproot it as well. If they were accustomed to plow the land after harvesting the produce, this one must plow as well. All farming of the land shall be conducted in accordance with regional custom. Just as the halakha is that the owner of the field and the one cultivating it divide the produce, so too the halakha is that they divide the stubble and the straw. Just as the halakha is that the owner of the field and the one cultivating it divide the wine, so too the halakha is that they divide the branches pruned from the vines and the poles. And the two of them, i.e., the landowner and the one cultivating the field, both supply the poles.
2. In the case of one who receives a field from another to cultivate and it is an irrigated field or a field with trees, if the spring that irrigated the field dried up or the trees were cut down, he does not subtract from the produce he owes the owner as part of his tenancy, despite the fact that he presumably considered these factors when agreeing to cultivate the field. But if the cultivator said to the landowner explicitly: Lease me this irrigated field, or he said: Lease me this field with trees, and the spring dried up or the trees were cut down, he may subtract from the produce he owes as part of his tenancy.
3. With regard to one who receives a field from another as a contractor and then lets it lie fallow and does not work the land at all, the court appraises it by evaluating how much it was able to produce if cultivated, and he gives his share of this amount to the owner. The reason is that this is what a cultivator writes to the owner in a standard contract: If I let the field lie fallow and do not cultivate it, I will pay with best-quality produce.
4. With regard to one who received a field from another to cultivate and did not want to weed it, and he then said to the owner: What do you care if I neglect the land? You will not suffer a loss since I will give you the amount of produce I owe you for your granting me tenancy, regardless of the state of the field. Nevertheless, they do not listen to him. The reason is because the owner of the land can say to him: Tomorrow you will depart from the field, and it will grow weeds for me, which will remain there and disrupt the yield of the field for years to come.
5. With regard to one who receives a field from another to cultivate and it did not produce a sufficient crop to cover the expenses of its upkeep, if it has enough produce to form a pile he is obligated to take care of it and give the owner his share. Rabbi Yehuda says: What fixed measure is a pile? There is no inherent measure of produce that is considered significant, as it all depends on the size of the plot of land in question. Rather, the relevant issue is whether it has a crop equivalent to the measure of seeds for dropping in a field in order to sow it.
6. In the case of one who receives a field from another to cultivate and grasshoppers consumed it or it was wind blasted, if it is a regional disaster which affected all the fields in the area, the cultivator subtracts from the produce he owes as part of his tenancy. If it is not a regional disaster, the cultivator does not subtract from the produce he owes as part of his tenancy. Rabbi Yehuda says: If the cultivator received it from the owner for a fixed sum of money, whether this way, i.e., there is a regional disaster, or whether that way, i.e., there was no regional disaster, he does not subtract the produce he owes as part of his tenancy.
7. In the case of one who receives a field from another to cultivate in return for the payment of ten kor of wheat per year, and its produce was blighted by a crop disease or the like, the cultivator gives the owner the ten kor of wheat from it but does not have to provide him with high quality wheat. If the wheat stalks produced by the field were particularly good stalks of wheat, the cultivator may not say to the owner: I will buy regular wheat from the market; rather, he gives him from inside the field itself.
8. With regard to one who receives a field from another in order to plant it with barley, he may not plant it with wheat, as wheat weakens the field more than barley does. But if he receives it in order to plant wheat, he may plant it with barley if he wishes, but Rabban Shimon ben Gamliel forbids it. Similarly, if he receives it to plant it with grain he may not plant it with legumes, as they weaken the field more than grains do, but if he receives it in order to plant legumes he may plant it with grain, but Rabban Shimon ben Gamliel forbids it.
9. One who receives a field from another to cultivate for a few years, i.e., fewer than seven, may not plant flax in it, as flax greatly weakens the soil, and if a sycamore tree was growing in the field, he does not have rights to the beams fashioned from the branches of the sycamore tree. Therefore, he may not cut down its branches for his own use, as it takes many years for new ones to grow. If he received the field from him for seven years, in the first year he may plant flax in it, and he does have rights to the beams fashioned from the branches of the sycamore tree.
10. In the case of one who receives a field from another to cultivate for one Sabbatical cycle of seven years culminating with the Sabbatical Year for seven hundred dinars, the Sabbatical Year is included in the tally, despite the fact that he is unable to work the land during that year. If he received it from him to cultivate for seven years for seven hundred dinars, the Sabbatical Year is not included in the number, and he may keep the field for an additional year to take the place of the Sabbatical Year, during which he could not work the land.
11. The tanna addresses a different issue, the halakha of the payment of workers. A day laborer collects his wages from his employer all night following his work shift. A night laborer collects his wages all the following day, while an hourly laborer collects his wages all night and all day. With regard to a weekly laborer, a monthly laborer, a yearly laborer, or a laborer for a Sabbatical cycle of seven years, if he left upon the completion of his work in the day, he collects his wages all day; if he left at night, he collects his wages all night and all day.
12. Whether referring to a person’s wages that he receives or the renting of an animal or the renting of utensils, are all subject to the prohibition of: “On the same day you shall give him his wages” (Deuteronomy 24:15), and are subject to the prohibition of: “The wages of a hired laborer shall not remain with you all night until the morning” (Leviticus 19:13). When does he transgress these prohibitions? He transgresses them when the one owed the money claimed the payment from him. If he did not claim his payment from him the other does not transgress the prohibitions. If the one who owes the money transferred his payment by leaving instructions with a storekeeper or with a money changer to pay him, he does not transgress the prohibitions. The mishna discusses other related halakhot: If a hired laborer requests payment at the proper time and the employer claims he already paid him, the laborer takes an oath that he did not receive his wages and then takes the wages from the employer. If the time had passed, he does not take an oath and take the wages. If there are witnesses who testify that he claimed the money from him at the proper time, he takes an oath and takes the money. One who hires a gentile who resides in Eretz Yisrael and observes the seven Noahide mitzvot [ger toshav] is subject to the prohibition of: “On the same day you shall give him his wages,” but is not subject to the negative mitzva of: “The wages of a hired laborer shall not remain with you all night until the morning.”
13. With regard to one who lends money to another and the debtor fails to repay it at the end of the term of the loan, the creditor may take collateral from him to ensure payment only by means of an agent of the court, not of his own accord. And he may not enter the debtor’s house to take his collateral, as it is stated: “When you lend your neighbor any manner of loan, you shall not go into his house to take his collateral. You shall stand outside, and the man to whom you lend shall bring forth the collateral to you outside” (Deuteronomy 24:10–11). If the debtor had two utensils of the same kind, the creditor takes one and leaves the other one in the debtor’s possession. And in addition, the creditor must return a pillow at night, as the debtor requires it for sleeping, and a plow, which is needed for his daytime work, by day. If the debtor died, he is not required to return it to the debtor’s heirs. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even to the debtor himself he needs to return the collateral each day only until thirty days have passed, and from thirty days onward, the creditor can sell them in court, with the proceeds going toward payment of the debt. One who takes a millstone as collateral violates a prohibition, and he is liable for taking two vessels, i.e., both millstones in the pair, as it is stated: “He shall not take the lower or upper millstone as collateral” (Deuteronomy 24:6). The tanna adds: Not only did the Sages say that it is prohibited to take the lower or upper millstone as collateral, but they also said that one may not take anything that people use in the preparation of food [okhel nefesh], as it is stated: “For he takes a man’s life [nefesh] as collateral” (Deuteronomy 24:6).
גמרא
אָמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָא בַּר רַב נַחְמָן. רָבִין אָחִי לֹא תִזְבּוּן אַרְעָא דִסְמִיכָא לְמָתָא דְאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲמוֹד עַל שְׂדֵה חֲבֵירוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֶדֶת בְּקָמוֹתֶיהָ. אֵינִי וְהָא אַשְׁכְּחִינְהוּ רִבִּי אַבָּא לְתַלְמִידֵי דְרַב אָמַר לְהוּ מָאי אָמַר רַב בְּהַנֵּי קְרָאֵי (דברים כ''ח) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךְ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ. וְאָמְרוּ לֵיהּ הַכִי אָמַר רַב. בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר שֶׁיְּהֵא בֵּיתְךָ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. בָּרוּךְ אַתָּה בַּשָּׁדֶה שֶׁיִּהיוּ נְכָסֶיךָ קְרוֹבִין לָעִיר. בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ שֶׁלֹּא תִּמְצָא אִשְׁתְּךָ סָפֵק נִדָּה בִּשְׁעַת בִּיאָתָךְ מִן הַדֶּרֶךְ. וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ שֶׁיִּהְיוּ צֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כְּמוֹתָךְ. וְאָמַר לְהוּ רִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָמַר הַכִי אֶלָּא בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר שֶׁיְּהֵא בֵּית הַכִּסֵּא סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנָךְ אֲבָל בֵּית הַכְּנֶסֶת לֹא. וְרִבִּי יוֹחָנָן לְטַעֲמֵיהּ דְּאָמַר שְׂכַר פְּסִיעוֹת יֵשׁ. בָּרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה שֶׁיְּהוּ נְכָסֶיךָ מְשׁוּלָשִׁים שָׁלִישׁ בַּתְּבוּאָה שָׁלִישׁ בַּזֵּיתִים וּשָׁלִישׁ בַּגְּפָנִים. בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ שֶׁתְּהֵא יְצִיאָתָךְ מִן הָעוֹלָם כְּבִיאָתָךְ לָעוֹלָם, מַה בִּיאָתָךְ לָעוֹלָם בְּלֹא חֵטְא אַף יְצִיאָתָךְ מִן הָעוֹלָם בְּלֹא חֵטְא. לֹא קַשְׁיָא הָא דְמֶהְדַּר לֵיהּ שׁוּרָא וְרַתּוּקָא הָא דְלֹא מֶהְדַּר לֵיהּ שׁוּרָא וְרַתּוּקָא. (שם ז') וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חוֹלִי אָמַר רַב זוֹ עַיִן. רַב לְטַעְמֵיהּ דְּרַב סְלִיק לְבֵי קִבְרֵי. עָבַד מָאי דְּעָבַד. אָמַר תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בְּעַיִן רָעָה וְאֶחָד בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר זוֹ הָרוּחַ. שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שְׁמוּאֵל הַכֹּל בָּרוּחַ. וְלִשְׁמוּאֵל הָא אִיכָּא הֲרוּגֵי מַלְכוּת. הֲנַךְ נַמֵּי אִי לָאו זִיקָא עַבְדֵי לְהוּ סַמָּא וְחַיֵּי:
§ Rav Yehuda said to Ravin bar Rav Naḥman: Ravin my brother, do not buy land that is near a town, as Rabbi Abbahu says that Rav Huna says that Rav says: It is prohibited for a person to stand by another’s field when its ripe grain is standing, i.e., when its produce is ready for harvest, as he might harm the produce with the evil eye. Similarly, land near a town may be harmed by the people of the town watching it.
The Gemara asks: Is that so? But when Rabbi Abba encountered Rav’s students he said to them: What does Rav say with regard to the meaning of these verses of blessing: “Blessed shall you be in the city, and blessed shall you be in the field” (Deuteronomy 28:3), and: “Blessed shall you be when you enter, and blessed shall you be when you exit” (Deuteronomy 28:6)?
And they said to him: This is what Rav said: “Blessed shall you be in the city” means that your house should be adjacent to a synagogue, and the phrase: “Blessed shall you be in the field” means that your property should be near the city. “Blessed shall you be when you enter” means that you will not find your wife in a state where it is uncertain whether she has the halakhic status of a menstruating woman when you come in from a journey, which would render her forbidden to you. “Blessed shall you be when you go out” means that those who emerge from you, i.e., your descendants, should be like you.
And Rabbi Abba said to them: Rabbi Yoḥanan did not say this, but he interpreted the verse as follows: “Blessed shall you be in the city,” means that there should be a bathroom near your table, but he did not refer to a synagogue. The Gemara adds: And Rabbi Yoḥanan conforms to his line of reasoning in this regard, as he says: There is a reward for the steps one takes to reach the location of a mitzva, and one who lives adjacent to a synagogue will not have the opportunity to earn this reward.
The Gemara returns to Rabbi Yoḥanan’s exposition of the verses: “Blessed shall you be in the field” means that your property should be divided into thirds: One-third should be invested in grain, one-third in olives, and one-third in grapevines. “Blessed shall you be when you enter and blessed shall you be when you exit” means that your exit from the world should be like your entry into the world: Just as your entry into the world was without sin, so too your exit from the world should be without sin.
In any case, it is evident that Rav approves of one whose property is located near a city. How does this accord with his statement that there is concern for the evil eye when one’s field is viewed by people? The Gemara answers: This is not difficult. This statement is referring to a wall and an additional partition [ritka] that surround the plot and prevent it from being harmed by the evil eye. That statement is referring to a case where a wall and an additional partition do not surround it.
§ The Gemara returns to expounding the themes of blessings and the evil eye. The Torah states: “And the Lord will take away from you all sickness” (Deuteronomy 7:15). In interpreting this verse, Rav says: This verse is speaking about the evil eye. The Gemara comments: Rav conforms to his line of reasoning, as Rav went to a graveyard, and did what he did, i.e., he used an incantation to find out how those buried there died, and he said: Ninety-nine of these died by the evil eye, and only one died by entirely natural means.
And Shmuel says: This term: “All sickness,” refers to the wind. The Gemara comments: Shmuel conforms to his line of reasoning, as Shmuel says: Every injury suffered by people is due to the wind that enters wounds and bodily cavities. The Gemara asks: But according to Shmuel, aren’t there those executed by the monarchy and others killed by traumatic injury and not the wind? The Gemara responds: With regard to these too, were it not for the wind, they would prepare a medicine for those injured people and they would be healed and live, but the wind prevents this from happening.
זוהר
אֵל בָּרוּךְ דָּא סִדּוּרָא דְאַתְוָון זְעֵירִין וְתִקּוּנֵי כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹמָא בִצְלוֹתָא. וּבְגִין דְּאִינוּן אַתְוָון זְעֵירִין לֵית רְוָוחָא בֵינַיְיהוּ וְאִינוּן תִּקוּנֵי עוּלֵימָתָן דְאַתְיָין עִם מַטְרוֹנִיתָא לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה. קְדוּשָׁה דָא דְקָא מְקַדְּשֵׁי מַלְאָכֵי עִלָּאֵי לָאו אִיהוּ בְיָחִיד וְהָא אוֹקִימְנָא. כָּל קְדוּשָׁה דְּאִיהוּ בִלְשׁוֹן הַקֹדֶשׁ יָחִיד אָסוּר לֵיהּ לְמֵימָר. תַּרְגוּם לְעוֹלָם בְּיָחִיד וְלָא בְסַגִּיאִין וְיָחִיד אִיהוּ תִקּוּנָא דִילֵיהּ וַדַּאי וְלָא סַגִּיאִין. וְסִימָן לְרָזָא דָא שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם. שְׁנַיִם לִישָׁנָא דְסַגִּיאִין אִיהוּ דְוַדַּאי קְדוּשָׁה דְלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אַסִיר אִיהִי בְיָחִיד קְדוּשַׁת תַּרְגוּם אַסִיר אִיהִי בְסַגִּיאִין אֶלָּא בְיָחִיד לְעוֹלָם אֶחָד תַּרְגוּם תָנֵינָן וְלָא תְרֵין וְלָא יַתִּיר תַּרְגּוּם אַתְיָא לְמִיעוּטָא וְהַכִי אִצְטְרִיךְ. לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אַתְיָיא לִרְבוּיָיא וְהַכִי אִצְטְרִיךְ דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין וּבְתַרְגּוּם מוֹרִידִין וְלֹא מַעֲלִין. אֶחָד תָּנֵינָן וְלָא יַתִּיר וְלָא מַעֲלִין כְּלָל קְדוּשָׁה דָא קְדוּשָׁתָא דְאִתְקַדְּשַׁת שְׁכִינְתָּא וְכָל אִינוּן רְתִיכִין דִּילָהּ לְאִתַּתְקְנָא לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה. וּבְגִין דְּאִיהִי קְדוּשַׁת עַלְמָא תַּתָּאָה אִיהִי מְיוֹשֵׁב וְלֹא בַעֲמִידָה. קְדוּשָׁא אַחֲרָא דְאַהֲדוּרֵי צְלוֹתָא אִיהִי קְדוּשָׁתָא דְעַלְמָא עִלָאָה. וּבְגִין כָּךְ אִיהִי בַעֲמִידָה בְּגִין לְאַמְשְׁכָא לָהּ לְתַתָּא וְכָל מִלוֹי דְעַלְמָא עִלָאָה אִיהוּ בַעֲמִידָה וְלָא מְיוֹשֵׁב. וּבְכָל הַנֵּי קְדוּשָׁתָן יִשְׂרָאֵל מִתְקַדְּשֵׁי בְהוּ לְתַתָּא. וְעַל דָּא יִשְׂרָאֵל מִתְקַדְּשֵׁי בִקְדוּשָׁה דִרְתִיכָא תַתָּאָה מְיוֹשֵׁב. וּבִקְדוּשָׁה דִרְתִיכָא עִלָאָה מְעוֹמֵד קְדוּשָׁה אַחֲרָא אִיהִי תּוֹסֶפֶת קְדוּשָׁה בְגִינֵי כָךְ אִיהִי בָתַר צְלוֹתָא וּבְגִין דְאִיהִי תּוֹסֶפֶת קְדוּשָׁה עַל קְדוּשָׁן אַחֲרָנִין אִיהִי לְבָתַר צְלוֹתָא. וּבְגִין דְּכָל חַד וְחַד בָּעֵי לְאַמְשָׁכָא עָלֵיהּ מֵהַהוּא תּוֹסֶפֶת אִתְתְּקַן לְכָל יחִיד וְיחִיד קְדוּשַׁת תַּרְגּוּם. וְאִי תֵימָא הָא אִית בָּהּ קְדוּשַׁת לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. הַהוּא לְצִבּוּר לְאִתְקַדְּשָׁא כֻלְהוּ בִכְלַל בְּהַהוּא תוֹסֶפֶת קְדוּשָׁא. וּבְגִין דְּיחִיד לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְאוֹמְרָהּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּלְאִתְקַדְּשָׁא יִחִידָאֵי אַתְקִינוּ לָהּ בִּלְשׁוֹן תַּרְגּוּם וְאִיהִי בְיחִיד לְאִתְקַדְּשָׁא כָּל חַד וְחַד בְּהַהוּא תוֹסֶפֶת לְאַמְשְׁכָא עָלֵיהּ קְדוּשָׁה יַתִּיר. זַּכָּאָה חוּלְקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּקָא מִתְקַדְּשֵׁי בְקִדּוּשֵׁי עִלָאֵי בְּגִין דְּאִינוּן דְּבֵקִין לְעֵילָא דִכְתִיב (דברים ד') וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּי' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְכֶם הַיּוֹם:
קְדֻשָׁה זוֹ שֶׁמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים מְקַדְּשִׁים, דְּהַיְנוּ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּבִרְכַּת יוֹצֵר וְשֶׁבִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, אֵינָהּ בְּיָחִיד. וְכֵן הֶעֱמַדְנוּ, כָּל קְדֻשָּׁה שֶׁהִיא בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הַיָּחִיד אָסוּר לוֹמַר אוֹתָהּ. וּקְדֻשָּׁה בְּלָשׁוֹן תַּרְגּוּם, הִיא לְעוֹלָם בְּיָחִיד וְלֹא בָּרַבִּים, שֶׁהַיָּחִיד הוּא הַתִּקּוּן שֶׁלָּהּ וַדַּאי, וְלֹא הָרַבִּים. וְהַסִּימָן לַסּוֹד הַזֶּה, שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם. כִּי שְׁנַיִם הוּא לָשׁוֹן רַבִּים, שֶׁרוֹמֵז, דְּוַדַּאי הוּא שֶׁקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא מִקְרָא, אֲסוּרָה בְּיָחִיד, רַק בָּרַבִּים, וּקְדֻשָּׁה בְּלָשׁוֹן תַּרְגּוּם, אֲסוּרָה הִיא בָּרַבִּים, וְאֵין לְאוֹמְרָהּ אֶלָּא בְּיָחִיד לְעוֹלָם. אֶחָד תַּרְגּוּם לָמַדְנוּ וְלֹא שְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר. וְהַטַּעַם הוּא, כִּי תַּרְגּוּם בָּאָה לְמַעֵט, וְכָךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת. וְלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בָּאָה לְרַבּוֹת וְכָךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת, כִּי מַעֲלִים בַּקֹּדֶשׁ וְאֵין מוֹרִידִים. וּבַתַּרְגּוּם מוֹרִידִים וְלֹא מַעֲלִים, אֶחָד לָמַדְנוּ, וְלֹא יוֹתֵר, כִּי אֵין מַעֲלִים כְּלָל. קְדֻשָּׁה זוֹ שֶׁבְּבִרְכַּת יוֹצֵר, אֵינֶנָּה סִפּוּר דְּבָרִים בְּעַלְמָא, אֶלָּא הִיא קְדֻשָּׁה שֶׁמִּתְקַדֶּשֶׁת הַשְּׁכִינָה וְכָל הַמֶּרְכָּבוֹת שֶׁלָּהּ, כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן לִפְנֵי מֶלֶךְ הָעֶלְיוֹן וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא קְדֻשַּׁת עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, הִיא נֶאֱמֶרֶת מִיוֹשֵׁב וְלֹא בַּעֲמִידָה, קְדֻשָּׁה הָאַחֶרֶת שֶׁאוֹמְרִים בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה, הִיא קְדֻשָּׁה שֶׁל עוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמֶרֶת בַּעֲמִידָה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַקְּדֻשָּׁה לְמַטָּה. וְכָל דִּבְרֵי עוֹלָם הָעֶלְיוֹן, הוּא בַּעֲמִידָה וְלֹא מְיֻשָּׁב. וּבְכָל אֵלּוּ הַקְּדֻשּׁוֹת יִשְׂרָאֵל מִתְקַדְּשִׁים בָּהֶן לְמַטָּה, וְעַל כֵּן יִשְׂרָאֵל מִתְקַדְּשִׁים בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מֶרְכָּבָה הַתַּחְתּוֹנָה, מְיֻשָּׁב, וּבִקְדֻשָּׁה שֶׁל מֶרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה, מְעֻמָּד. קְדֻשָּׁה הָאַחֶרֶת, שֶׁבְּ''וּבָא לְצִיּוֹן'', הִיא תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה, וְעַל כֵּן הִיא אַחַר הַתְּפִלָּה, כִּי מִשּׁוּם שֶׁהִיא תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה עַל קְדֻשּׁוֹת הָאֲחֵרוֹת, הִיא לְאַחַר הַתְּפִלָּה. וּמִשּׁוּם שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד צָרִיךְ לְהַמְּשִׁיךְ עָלָיו מִתּוֹסֶפֶת הַהִיא, נִתְתַּקֵּן לְכָל יָחִיד וְיָחִיד קְדֻשַּׁת תַּרְגּוּם. וְאִם תֹּאמַר הֲרֵי יֵשׁ בָּהּ גַּם קְדֻשַּׁת לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. זֶה הוּא בִּשְׁבִיל הַצִבּוּר, שֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ כֻּלָּם בִּכְלָל עִם תּוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה הַהִיא. וּמִשּׁוּם שֶׁיָּחִיד אֵין לוֹ רְשׁוּת לְאוֹמְרָהּ בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּלְהִתְקַדֵּשׁ יְחִידִי, הִתְקִינוּ אוֹתָהּ בְּלָשׁוֹן תַּרְגּוּם, שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל הַיָּחִיד, שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בַּתּוֹסֶפֶת הַהִיא, לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו יוֹתֵר קְדֻשָּׁה. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּתְקַדְּשִׁים בִּקְדֻשּׁוֹת עֶלְיוֹנוֹת, מִשּׁוּם שֶׁהֵם דְּבֵקִים לְמַעְלָה, שֶׁכָּתוּב, וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם.
הלכה פסוקה
א. הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע רוֹחֵץ יָדָיו בַּמַּיִם קוֹדֶם שֶׁיִּקְרָא. הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאָתָהּ וְלֹא מָצָא מַיִם קוֹדֶם שֶׁיִּקְרָא לֹא יְאַחֵר קְרִיאָתָהּ וְיֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ מַיִם אֶלָּא מְקַנֵּחַ יָדָיו בֶּעָפָר אוֹ בִצְרוֹר אוֹ בְקוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָהֵן וְקוֹרֵא:
ב. אֵין קוֹרִין לֹא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וְלֹא בְּבֵית הַכִּסֵּא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ צוֹאָה וְלֹא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְלֹא בְצַד הַמֵּת עַצְמוֹ וְאִם הִרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַקֶּבֶר אִם מִן הַמֵּת מֻתָּר לִקְרוֹת. וְכָל מִי שֶׁקּוֹרֵא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרִין בּוֹ חוֹזֵר וְקוֹרֵא:
ג. בֵּית הַכִּסֵּא הֶחָדָשׁ שֶׁהוּכַן וַעֲדַיִין לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ מֻתָּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדּוֹ אֲבָל לֹא בְתוֹכוֹ. מֶרְחָץ הֶחָדָשׁ מֻתָּר לִקְרוֹת בְּתוֹכוֹ. הָיוּ שְׁנֵי בָתִּים זִימֵן אֶחָד מֵהֶם לְבֵית הַכִּסֵּא וְאָמַר עַל הַשֵּׁנִי וְזֶה הֲרֵי הַשֵּׁנִי סָפֵק אִם הִזְמִינוֹ לְכָךְ אִם לָאו לְפִיכָךְ אֵין קוֹרִין בּוֹ לְכַתְּחִלָּה וְאִם קָרָא יָצָא אָמַר גַּם זֶה הֲרֵי שְׁנֵיהֶם מְזוּמָנִין וְאֵין קוֹרְאִין בָּהֶם. חֲצַר הַמֶּרְחָץ וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין בּוֹ לְבוּשִׁין מֻתָּר לִקְרוֹת בּוֹ קְרִיאַת שְׁמַע:
Before reading the Shema, the reader washes his hands in water. If the time for reading has arrived, and he does not find water for the preliminary washing, he is not to delay the reading in order to search for water; but he is to wipe his hands with earth, or on anything solid, on a beam or similar object, and then he reads.
The Shema is not to be read in a bath house nor in a latrine, even if there is no ordure in it, nor in a graveyard, nor in proximity to a corpse. One is permitted to read it after moving away from the grave of a corpse to a distance of at least four cubits. If the Shema was read in a place where it was improper to do so, it must be read a second time.
Where a latrine has been newly erected but not yet used, the Shema may be read facing it, but not within it. In a new bath house, the Shema may be read. Where one of two buildings was set apart as a latrine, and the owner said of the second building, "And this", it is doubtful whether the latter has also been appropriated to the same use as the former, or not. Hence one may not deliberately read the Shema there, but whoever has done so has fulfilled his duty. If the owner uttered the phrase, "This too", both buildings are deemed to have been set apart as latrines, and the Shema may not be read in either. It is permitted to read the Shema in the courtyard of a bath house, i.e. in the place where people stand about, clothed.
מוסר
שָׁלְחוּ מִתָּם אֵיזֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא עַנְוְתָן וּשְׁפַל בֶּרֶךְ שַׁיִיף עַיִיל שַׁיִיף נָפִיק וְגָרִיס בְּאוֹרַיְיתָּא תְדִירָא וְלֹא מַחֲזִיק טִיבוּתָא לְנַפְשֵׁיהּ וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כָּל צַדִיק וְכוּלִי. יָכוֹל לַכֹּל תַּלְמוּד לוֹמַר וְלִשְׁאָר עַמּוֹ לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִים וּבְסֵפֶר הַזּוֹהַר פָּרָשַׁת שְׁלַח הַכִי פָּתַח רַב מְתִיבְתָּא זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּאַזְעֵיר גַרְמֵיהּ בְּהָאי עָלְמָא מָאן דְאִיהוּ זְעֵיר אִיהוּ רַב וּמָאן דְּאִיהוּ רַב אִיהוּ זְעֵיר וְכוּלִי. עוֹד שָׁם בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה אֲמָאי אִקְרִי יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי עַל דַהֲוָה מְבַזֶה גַרְמֵיהּ לְגַבֵּי מָאן דְּגָדוֹל מִינֵיהּ וְעַל דָּא זָכָה לְמִקְרֵי בֶן אָדָם מַה דְלֹא אִיקְרֵי הַכִי בַר נַשׁ אַחֲרָא וְאִקְרֵי רָם כְּדִכְתִיב (איוב ל''ג) בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְׁפַּחַת רָם וְכוּ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָמָּה נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְמַיִם מַה הַמַּיִם אֵין הוֹלְכִין אֶלָּא לִמְקוֹם נָמוּךְ כָּךְ אֵין הַתּוֹרָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְּמִי שֶׁרוּחוֹ נְמוּכָה: ל