תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
ו (ב) וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
וּמַלִּיל יְיָ עִם משֶׁה וַאֲמַר לֵיהּ אֲנָא יְיָ:
(ג) וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהֹוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם׃
וְאִתְגְּלֵיתִי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְיָ לָא הוֹדָעִית לְהוֹן:
(ד) וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ׃
וְאַף אֲקֵימִית יָת קְיָמִי עִמְּהוֹן לְמִתַּן לְהוֹן יָת אַרְעָא דִכְנָעַן יָת אַרְעָא תּוֹתָבוּתְהוֹן דְּאִתּוֹתָבוּ בַהּ:
(ה) וְגַ֣ם ׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃
וְאַף קֳדָמַי שְׁמִיעַ יָת קְבֵילַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דִּי מִצְרָאֵי מַפְלְחִין בְּהוֹן וְדָכִירְנָא יָת קְיָמִי:
(ו) לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ אֲנִ֣י יְהֹוָה֒ וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃
בְּכֵן אֱמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָא יְיָ וְאַפֵּיק יָתְכוֹן מִגּוֹ דְחוֹק פָּלְחַן מִצְרָאֵי וֶאֱשֵׁיזֵב יָתְכוֹן מִפָּלְחָנְהוֹן וְאֶפְרוֹק יָתְכוֹן בִּדְרָעָא מְרָמָא וּבְדִינִין רַבְרְבִין:
(ז) וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם׃
וֶאֱקָרֵיב יָתְכוֹן קֳדָמַי לְעַמָּא וְאֶהֱוֵי לְכוֹן לֶאֱלָהּ וְתִדְּעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן דְּאַפֵּיק יָתְכוֹן מִגּוֹ דְחוֹק פָּלְחַן מִצְרָיִם:
6 (2) And God spoke to Moshe, and said to him, I am the Lord:
(3) and I appeared to Avraham, to Yiżĥaq, and to Ya῾aqov, by the name of God Almighty, but by my name, The Lord, I was not known to them.
(4) And I have also established my covenant with them, to give them the land of Kena῾an, the land of their sojournings, in which they sojourned.
(5) And I have also heard the groaning of the children of Yisra᾽el, kept in bondage by Miżrayim; and I have remembered my covenant.
(6) Therefore say to the children of Yisra᾽el, I am the Lord, and I will bring you out from under the burdens of Miżrayim, and I will deliver you out of their bondage, and I will redeem you with an outstretched arm, and with great judgments:
(7) and I will take you to me for a people, and I will be to you a God: and you shall know that I am the Lord your God, who brings you out from under the burdens of Miżrayim.
נביאים
כח (כה) כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ בְּקַבְּצִ֣י ׀ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל מִן־הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁ֣ר נָפֹ֣צוּ בָ֔ם וְנִקְדַּ֥שְׁתִּי בָ֖ם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֑ם וְיָֽשְׁבוּ֙ עַל־אַדְמָתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְעַבְדִּ֥י לְיַעֲקֹֽב׃
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים כַּד אַכְנַשׁ יַת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּינֵי עַמְמַיָא דְאִתְבַּדַרוּ לְתַמָן וְאִתְקַדֵשׁ בְּהוֹן לְעֵינֵי עַמְמַיָא וִיתוּבוּן עַל אַרְעֲהוֹן דִיהֲבִית לְעַבְדִי לְיַעֲקֹב:
(כו) וְיָשְׁב֣וּ עָלֶ֘יהָ֮ לָבֶ֒טַח֒ וּבָנ֤וּ בָתִּים֙ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְיָשְׁב֖וּ לָבֶ֑טַח בַּעֲשׂוֹתִ֣י שְׁפָטִ֗ים בְּכֹ֨ל הַשָּׁאטִ֤ים אֹתָם֙ מִסְּבִ֣יבוֹתָ֔ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃ {פ}
וִיתוּבוּן עֲלָהּ לְרוֹחֲצָן וְיִבְנוּן בָּתִּין וְיִצְבוּן כַּרְמִין וְיֵתְבוּן לְרוֹחֲצָן כַּד אַעְבֵיד פּוּרְעֲנוּת דִינִין מִכֹּל דְבָּזְזִין יַתְהוֹן מִסָחְרָנֵיהוֹן וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָהוֹן:
כט (א) בַּשָּׁנָה֙ הָעֲשִׂרִ֔ית בָּעֲשִׂרִ֕י בִּשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
בְּשַׁתָּא עֲשִׂירְיֵתָא בַּעֲשִׂירָאָה בִּתְרֵי עֲסַר לְיַרְחָא הֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר:
(ב) בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֣ים פָּנֶ֔יךָ עַל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וְהִנָּבֵ֣א עָלָ֔יו וְעַל־מִצְרַ֖יִם כֻּלָּֽהּ׃
בַּר אָדָם קַבֵּיל נְבוּאָה עַל פַּרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרָיִם וְאִתְנַבֵּי עֲלוֹהִי וְעַל מִצְרָאֵי כּוּלְהוֹן:
(ג) דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי׃
אִתְנַבֵּי וְתֵימַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא שְׁלַח רוּגְזִי עֲלָךְ פַּרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרָיִם דְאַתְּ דָמֵי לְתַנִינָא רַבָּא דִי שָׁרֵי בְּגוֹ נַהַרְוָתֵיהּ דִי אֲמַר דִילִי מַלְכוּתָא וַאֲנָא כְבִישִׁית:
(ד) וְנָתַתִּ֤י (חחיים) [חַחִים֙] בִּלְחָיֶ֔יךָ וְהִדְבַּקְתִּ֥י דְגַת־יְאֹרֶ֖יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶ֑יךָ וְהַעֲלִיתִ֙יךָ֙ מִתּ֣וֹךְ יְאֹרֶ֔יךָ וְאֵת֙ כׇּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶ֖יךָ תִּדְבָּֽק׃
וְאֶתֵּן שִׁירִין בְּלִיסָתָךְ וְאֶקְטוֹל שִׁלְטוֹנֵי תוּקְפָךְ עִם גִבָּרָךְ וַאֲבַטְלִינָךְ מִמַלְכוּתָךְ וְיַת כָּל שִׁלְטוֹנֵי תוּקְפָךְ עִם גִבָּרָךְ יִתְקַטְלוּן:
28 (25) Thus says the Lord God; When I shall have gathered the house of Yisra᾽el from the peoples among whom they are scattered, and shall be sanctified in them in the sight of the nations, then shall they dwell in their land that I have given to my servant Ya῾aqov.
(26) And they shall dwell safely there, and shall build houses, and plant vineyards, and they shall dwell in security, when I have executed judgments upon all those that disdain them round about them; and they shall know that I am the Lord their God.
29 (1) In the tenth year, in the tenth month, on the twelfth day of the month, the word of the Lord came to me, saying,
(2) Son of man, set thy face against Par῾o king of Miżrayim, and prophesy against him, and against all Miżrayim:
(3) speak, and say, Thus says the Lord God; Behold, I am against thee, Par῾o king of Miżrayim, the great crocodile that couches in the midst of his streams, who has said, My River is my own, and I have made it for myself.
(4) But I will put hooks in thy jaws, and I will cause the fish of thy streams to stick to thy scales, and I will bring thee up out of the midst of thy streams, and all the fish of thy streams shall stick to thy scales.
כתובים
יב (כ) מִ֭רְמָה בְּלֶב־חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וּֽלְיֹעֲצֵ֖י שָׁל֣וֹם שִׂמְחָֽה׃
רַמָיוּתָא בְּלִבְּהוֹן דְחָשְׁלִין בִּשְׁתָּא וּלְאִלֵין דְיָעֲצִין שְׁלָמָא חֶדְוְתָא תֶהֱוֵי:
(כא) לֹא־יְאֻנֶּ֣ה לַצַּדִּ֣יק כׇּל־אָ֑וֶן וּ֝רְשָׁעִ֗ים מָ֣לְאוּ רָֽע׃
לָא שַׁפִּיר לְצַדִיקָא כָּל מִדָעַם דְעָאתָא וְרַשִׁיעֵי מָלְיָן בִּישְׁתָּא:
(כב) תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הֹוָה שִׂפְתֵי־שָׁ֑קֶר וְעֹשֵׂ֖י אֱמוּנָ֣ה רְצוֹנֽוֹ׃
מְרַחֲקָתֵיהּ דֶאֱלָהָא סִפְוָתֵי דְשִׁקְרָא וּבְאִלֵין דְעָבְדִין הֵימָנוּתָא מִתְרְעֵי:
(כג) אָדָ֣ם עָ֭רוּם כֹּ֣סֶה דָּ֑עַת וְלֵ֥ב כְּ֝סִילִ֗ים יִקְרָ֥א אִוֶּֽלֶת׃
בַּר נַשׁ עֲרִימָא מְכַסֶה יְדִיעֲתָא וְלִבְּהוֹן דְסַכְלֵי סָנֵי יְדִיעֲתָא:
(כד) יַד־חָרוּצִ֥ים תִּמְשׁ֑וֹל וּ֝רְמִיָּ֗ה תִּהְיֶ֥ה לָמַֽס׃
אַיְדָא דְתַקִיפֵי תִשְׁלַט וְרַמָאֵי יְהוֹן לְמִיסָא:
(כה) דְּאָגָ֣ה בְלֶב־אִ֣ישׁ יַשְׁחֶ֑נָּה וְדָבָ֖ר ט֣וֹב יְשַׂמְּחֶֽנָּה׃
מִלְתָא דְחִילְתָּא בְּלִבֵּיהּ דְגַבְרָא מְדַחֲלָא וּמִלַיָא טָבַיָא מְחַדְיָן לֵיהּ:
12 (20) Deceit is in the heart of those who imagine evil: but the counsellors of peace have joy.
(21) No evil shall happen to the just: but the wicked are filled with mischief.
(22) Lying lips are abomination to the Lord: but they who deal truly are his delight.
(23) A prudent man conceals knowledge: but the heart of fools proclaims his foolishness.
(24) The hand of the diligent shall bear rule: but the slothful shall be under tribute.
(25) Anxiety in a man’s heart dejects it: but a good word gladdens it.
משנה
א. גָּדִישׁ שֶׁלֹּא לֻקַּט תַּחְתָּיו, כָּל הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ הֲרֵי הוּא שֶׁל עֲנִיִּים. הָרוּחַ שֶׁפִּזְּרָה אֶת הָעֳמָרִים, אוֹמְדִים אוֹתָהּ כַּמָּה לֶקֶט הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת, וְנוֹתֵן לָעֲנִיִּים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, נוֹתֵן לָעֲנִיִּים בִּכְדֵי נְפִילָה:
ב. שִׁבֹּלֶת שֶׁבַּקָּצִיר וְרֹאשָׁהּ מַגִּיעַ לַקָּמָה, אִם נִקְצְרָה עִם הַקָּמָה, הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאִם לָאו, הֲרֵי הִיא שֶׁל עֲנִיִּים. שִׁבֹּלֶת שֶׁל לֶקֶט שֶׁנִּתְעָרְבָה בַגָּדִישׁ, מְעַשֵּׂר שִׁבֹּלֶת אַחַת וְנוֹתֵן לוֹ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְכִי הֵיאַךְ הֶעָנִי הַזֶּה מַחֲלִיף דָּבָר שֶׁלֹּא בָא בִרְשׁוּתוֹ. אֶלָּא מְזַכֶּה אֶת הֶעָנִי בְּכָל הַגָּדִישׁ, וּמְעַשֵּׂר שִׁבֹּלֶת אַחַת וְנוֹתֵן לוֹ:
ג. אֵין מְגַלְגְּלִין בְּטוֹפֵחַ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר:
ד. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְצָרִיךְ לִטֹּל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי, יִטֹּל, וּכְשֶׁיַּחֲזֹר לְבֵיתוֹ יְשַׁלֵּם, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עָנִי הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה:
ה. הַמַּחֲלִיף עִם הָעֲנִיִּים, בְּשֶׁלּוֹ פָּטוּר, וּבְשֶׁל עֲנִיִּים חַיָּב. שְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַשָּׂדֶה בַּאֲרִיסוּת, זֶה נוֹתֵן לָזֶה חֶלְקוֹ מַעְשַׂר עָנִי, וְזֶה נוֹתֵן לָזֶה חֶלְקוֹ מַעְשַׂר עָנִי. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה לִקְצֹר, אָסוּר בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ לְמֶחֱצָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ שְׁלִישׁ מַה שֶּׁאַתָּה קוֹצֵר שֶׁלָּךְ, מֻתָּר בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה, וְאָסוּר בְּמַעְשַׂר עָנִי:
ו. הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ, הַמּוֹכֵר מֻתָּר וְהַלּוֹקֵחַ אָסוּר. לֹא יִשְׂכֹּר אָדָם אֶת הַפּוֹעֲלִים עַל מְנָת שֶׁיְּלַקֵּט בְּנוֹ אַחֲרָיו. מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הָעֲנִיִּים לִלְקֹט, אוֹ שֶׁהוּא מַנִּיחַ אֶת אֶחָד וְאֶחָד לֹא, אוֹ שֶׁהוּא מְסַיֵּעַ אֶת אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִּים. עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כב) אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלִים:
ז. הָעֹמֶר שֶׁשְּׁכָחוּהוּ פוֹעֲלִים וְלֹא שְׁכָחוֹ בַעַל הַבַּיִת, שְׁכָחוֹ בַעַל הַבַּיִת וְלֹא שְׁכָחוּהוּ פוֹעֲלִים, עָמְדוּ עֲנִיִּים בְּפָנָיו אוֹ שֶׁחִפּוּהוּ בְקַשׁ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ שִׁכְחָה:
ח. הַמְעַמֵּר לְכֹבָעוֹת וּלְכֻמְסָאוֹת, לַחֲרָרָה וְלָעֳמָרִים, אֵין לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ וְלַגֹּרֶן, יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה. הַמְעַמֵּר לַגָּדִישׁ, יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ וְלַגֹּרֶן, אֵין לוֹ שִׁכְחָה. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְעַמֵּר לְמָקוֹם שֶׁהוּא גְמָר מְלָאכָה, יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ וְלַגֹּרֶן, אֵין לוֹ שִׁכְחָה. לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ גְמַר מְלָאכָה, אֵין לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ וְלַגֹּרֶן, יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה:
1. If a pile of grain was stacked [on part of a field] from which gleanings had not yet been collected, whatever touches the ground belongs to the poor. If the wind scattered the sheaves, they estimate the amount of gleanings the field would have yielded and they give that to the poor. Rabban Shimon ben Gamaliel says: he must give to the poor the amount that would fall.
2. The top of a single ear of grain [that remained] after the harvesting and its top touches the standing stalk: If it can be cut with the stalk, it belongs to the owner; But if not, it belongs to the poor. If an ear of grain of gleanings that became mixed up with a stack of grain, [the owner] must tithe one ear of grain and give it to him [the poor]. Rabbi Eliezer says: how can this poor man give in exchange something that had not yet become his? Rather, [the owner] must transfer to the poor man the ownership of the whole stack and then tithe one ear of grain and give it to him.
3. They should not [irrigate a field] with a water wheel, the words of Rabbi Meir. The sages permit it, because it is still possible [for the poor to get their gleanings].
4. A property owner who was passing from place to place and need to take gleanings, the forgotten sheaf, peah or the poor man’s tithe, he may take them, and when he returns home, he must pay [for the amount gathere], the words of Rabbi Eliezer. The sages say: he was a poor man at that time [and so he need not make restitution].
5. One who exchanges with the poor, [what they give in exchange] for his is exempt [from tithes] but what [he gives in exchange] for that of the poor is subject [to tithes]. Two who received a field as sharecroppers, this one may give to the other his share of the poor man’s tithe and this one may give to the other his share of the poor man’s tithe. One who receives a field in order to harvest it, he is forbidden to take gleanings, the forgotten sheaf, peah or the poor man’s tithe. Rabbi Judah said: When is this so? When he receives it [in order to pay the owner] a half, third or quarter [of the crop]. But [if the owner] had said to him: “A third of that which you harvest belongs to you,” then he may take gleanings, the forgotten sheaf and peah, but not the poor man’s tithe.
6. One who sells, the seller is permitted [to take the agricultural gifts] and the purchaser is forbidden. One may not hire a worker on the condition that the son [of the worker] should gather the gleanings after him. One who does not allow the poor to gather, or one who allows one but not another, or one who helps one of them [to gather] behold he is a robber of the poor. Concerning him it is said: “Do not remove the landmark of those that come up (olim)” (Proverbs 22:28).
7. A sheaf which the workers forgot but not the land owner, or which the land owner forgot but not the workers; or [a sheaf] which the poor stood in front of [and blocked its view], or they covered it up with stubble, it is not considered a forgotten sheaf.
8. One who binds sheaves into stack covers, stack bases, round stacks or regular stacks, he is not subject to the law of the forgotten sheaf [while binding]. [When bringing them afterwards] to the threshing-floor, he is subject to the law of the forgotten sheaf. One who piles up the sheaves to make a stack, he is subject to the law of the forgotten sheaf. [When bringing them afterwards] to the threshing-floor, he is not subject to the law of the forgotten sheaf. This is the general rule: whoever makes the sheaves at the place which is the end of the work is subject to the law of the forgotten sheaf, [and afterwards when he takes] them to the threshing-floor, he is not subject to the law of the forgotten sheaf. However, [one who piles up the sheaves] at a place which is not the end of the work, is not subject to the law of the forgotten sheaf; [and afterwards when he takes] them to the threshing-floor, he is subject to the law of the forgotten sheaf.
גמרא
אָמַר רָב הוּנָא כָּל הַמִּתְפַּלֵּל אֲחוֹרֵי בֵית הַכְּנֶסֶת נִקְרָא רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י''ב) סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן. אָמַר אַבַּיֵּי לֹא אֲמָרָן אֶלָּא דְלֹא מְהַדֵּר אַפֵּיהּ לְבֵי כְנִשְׁתָּא אֲבָל מְהַדֵר אַפֵּיהּ לְבֵּי כְּנִישְׁתָא לֵית לָן בָּהּ. הַהוּא גַבְרָא דַהֲוָה מְצַלֵי אֲחוֹרֵי בֵי כְנִשְׁתָּא וְלֹא מְהַדֵּר אַפֵּיהּ לְבֵי כְנִשְׁתָּא. חָלַף אֵלִיָּהוּ חַזְיֵיהּ אִידְמֵי לֵיהּ כְטַיְיעָא. אָמַר לֵיהּ כַדוּ בַּר קַיְמַת קָמֵיהּ מָרָךְ שָׁלַף סַפְסָירָא וְקַטְלֵיהּ, אָמַר לֵיהּ הַהוּא מֵרַבָּנָן לְרַב בִּיבִי בַּר אַבַּיֵּי וְאַמְרֵי לָהּ רַב בִּיבִי לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מָאי (שם) כְּרוּם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם. אָמַר לֵיהּ אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהֵן. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי אֶלְעָזָר דְּאַמְרֵי תַּרְוָויְיהוּ כֵּיוַן שֶׁנִּצְטָרַךְ אָדָם לַבְּרִיּוֹת פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת כִּכְרוּם שֶׁנֶּאֱמַר (שם) כְּרוּם זֻּלּוּת לִבְנֵי אָדָם. מָאי כְּרוּם כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר עוֹף אֶחָד יֵשׁ בִּכְרַכֵּי הַיָּם וּכְרוּם שְׁמוֹ וְכֵיוַן שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גַוְונִין. רִבִּי אָמֵי וְרִבִּי אָסֵי דְאַמְרֵי תַּרְוָויְיהוּ כְּאִלּוּ נִדּוֹן בִּשְׁנֵי דִינִין אֵשׁ וּמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שם ס''ו) הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם. וְאָמַר רִבִּי חֲלָבוֹ אָמַר רַב הוּנָא לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. שֶׁהֲרֵי אֵלִיָּהוּ לֹא נֶעֱנָה אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים י''ח) וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר וגו' עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי. עֲנֵנִי שֶׁתֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם. וַעֲנֵנִי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים הֵם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמ''א) תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטוֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אַף תְּפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁנֶּאֱמַר (שם ה') ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לָךְ וַאֲצַפֶּה:
Back to the topic of deference for a synagogue, the Gemara records that Rav Huna said: One who prays behind the synagogue is called wicked, as while the entire congregation is facing one direction to pray, he faces the opposite direction creating the impression that he is treating the synagogue and its congregation with contempt. As it is stated: “The wicked walk round about, when vileness is exalted among the sons of men” (Psalms 12:9). In other words, only the wicked walk round about the synagogue in order to pray.
Abaye said: This halakha was said only in a case where one does not turn his face toward the synagogue. But where he turns his face toward the synagogue and prays we have no prohibition in that case.
To reinforce the gravity of this prohibition, the Gemara relates: A certain individual prayed behind the synagogue and did not turn to face the synagogue. Elijah the Prophet passed by and appeared to him as an Arab [taya’a]. Elijah said: “This is how [kadu bar] you stand before your Master?” Elijah drew a sword and killed him.
Rav Huna already explained the beginning of the verse, “The wicked walk round about.” The Gemara explains the end of the verse: “When vileness is exalted among the sons of men.” One of the Sages said to Rav Beivai bar Abaye, and some say Rav Beivai said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: What is the meaning of: “When vileness is exalted among the sons of men”?
He said to him: These are matters of utmost importance, exalted, i.e., mitzvot or prayer, which people nonetheless treat with contempt, vileness among the sons of men.
Rabbi Yoḥanan and his student, Rabbi Elazar, both said an alternative explanation of this verse: Once a person needs the help of others and loses dignity in their eyes, vileness among the sons of men, his face changes and becomes like a kerum, as it is stated: “When [kerum] vileness is exalted among the sons of men.”
What is kerum referred to by Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar? When Rav Dimi came to Babylonia from Eretz Yisrael he said: There is a bird in the cities by the sea called kerum and when the sun rises, the bird changes several colors. Similarly, one who becomes dependent upon others blushes in embarrassment.
Rabbi Ami and Rabbi Asi both said: One who becomes dependent upon others, it is as if he was punished with two punishments: Fire and water. As it is stated: “You have caused men to ride over our heads; we have gone through fire and water” (Psalms 66:12).
And Rabbi Ḥelbo said that Rav Huna said: One must always be vigilant with regard to the afternoon prayer, as Elijah’s prayer was only answered in the afternoon prayer, as it is stated: “And it was at the time of the afternoon offering that Elijah the Prophet came near, and he said: Lord, God of Abraham, Isaac and Israel, let it be known on this day that You are God in Israel, and that I am Your servant, and that I have done all these things at Your word. Answer me, Lord, answer me, that this people will know that You, Lord, are God” (I Kings 18:36–37). Because Elijah was answered in the afternoon prayer, it has particular significance.
In passing, the Gemara explains why it was necessary for Elijah to repeat, “answer me, Lord, answer me”: The first answer me was the request that fire descend from the heavens, while the second answer me was the request that Israel should accept complete faith in God and not say that the fire descending from the heavens was an act of sorcery.
Rabbi Yoḥanan said: One must be vigilant with regard to the evening prayer as well, as it is stated: “Let my prayer come forth as incense before You, the lifting of my hands as the evening offering” (Psalms 141:2).
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One must be vigilant with regard to the morning prayer as well, as it is stated: “Lord, in the morning You shall hear my voice; in the morning I will order my prayer unto You and will look forward” (Psalms 5:4).
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One must be vigilant with regard to the morning prayer as well, as it is stated: “Lord, in the morning You shall hear my voice; in the morning I will order my prayer unto You and will look forward” (Psalms 5:4).
זוהר
פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר (איוב י''ט) גּוּרוּ (ויקרא נ''ב ב') לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן, שַׁדִּין כְּתִיב. גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב מָאן חֶרֶב. דָּא (ויקרא כ''ו) חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית. דְּהָא הָאי חֶרֶב קָאִים לְאִסְתַּכְּלָא מָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית דְּכָל מָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית נוּקְמָא (ויחי ר''מ ב') דְּנַקְמִין מִנֵּיהּ הָאי חֶרֶב הוּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב י''ט) כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב. מָאי טַעְמָא. בְּגִין דְּמָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית פָּרִישׁ תִּאוּבְתָּא וְלָא נָטִיל מָאן דְּנָטִיל וְלָא יָהִיב לְאַתְרֵיהּ דְּהָא לָא אִתְעַר לְגַבֵּי אַתְרֵיהּ. וְכָל מָאן דְּנָטִיר לֵיהּ לְהָאי בְּרִית אִיהוּ גְרִים לְאִתְעָרָא לְהָא בְּרִית לְאַתְרֵיהּ וְאִתְבָּרְכָאן עִלָּאִין וְתַתָּאִין. מָאן אִתְעַר הָאי בְּרִית לְאַתְרֵיה. כַּד אִשְׁתַּכְּחוּ זַכָּאִין בְּעַלְמָא. מְנָא לַן מֵהָכָא דִּכְתִיב וְגַם הֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֵת אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם. מָאי מְגוּרֵיהֶם כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חָרֶב. בְּגִין דְּאִיהוּ אֲתַר דְּאַשְׁדֵי מָגוֹר בְּעַלְמָא וְעַל דָּא גוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חָרֶב. אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ. מִיּוֹמָא דְאִתְקְרִיבוּ לְגַבֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְחִילוּ בָהּ וּדְחִילוּ (נ''א וּדְחִילוּ דְחִילוּ) עִלָּאָה בָהּ לְמֵיטַר פִּקּוּדוֹי. דְּאִי בְהָאי לָא יִשְׁרֵי (נ''א דְּהָא אִי לָא יִשְׁרֵי) דְּחִילוּ עַל רֵישֵׁיהּ דְּבַר נַשׁ לָא דָחִיל לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוא לְעָלְמִין בִּשְׁאָר פִּקּוּדוֹי. תָּא חֲזֵי בְּאַתְעֲרוּתָא דִלְתַתָּא כַּד אִתְעֲרוּ יִשְׂרָאֵל לְגַבֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְצַוְּוחוּ לָקֳבְלֵיהּ מַה כְּתִיב וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי דְּהָא בִבְרִית הֲוֵי זָכוֹר. וּכְדֵין אִתְעַר תִּיאוּבְתָּא לְאִתְקַשְּׁרָא כֹלָּא בְּקִשּׁוּרָא חָד. כֵּיוָן דְּהָאי בְּרִית אִתְעַר הָא קִשּׁוּרָא דְכֹלָּא אִתְעַר. וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי לְאִזְדַוְּוגָא לֵיהּ בְּאַתְרֵיהּ. וְעַל דָּא לָכֵן אֱמוֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְיָ:
פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, כָּתוּב, (איוב י''ט) גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב וכו', מַהוּ חֶרֶב. זֶהוּ חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית. כִּי חֶרֶב הַזּוֹ, עוֹמֶדֶת לְהִסְתַּכֵּל עַל מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בַּבְּרִית, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בַּבְּרִית, חֶרֶב זוֹ, הִיא הַנּוֹקֶמֶת מִמֶּנּוּ נְקָמָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חֶרֶב. מַהוּ הַטַּעַם, הוּא, מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַמְּשַׁקֵּר בַּבְּרִית, מַרְחִיק הַתַּאֲוָה וְאֵינוֹ נוֹטֵל שֶׁפַע מִי שֶׁנּוֹטֵל, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לִמְקוֹמוֹ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִתְעוֹרֵר אֵלָיו מְקוֹמוֹ. וְכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר בְּרִית הַזֶּה, הוּא גּוֹרֵם לְעוֹרֵר בְּרִית הַזֶּה לִמְקוֹמוֹ, וּמִתְבָּרְכִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. מִי מְעוֹרֵר בְּרִית הַזֶּה לִמְקוֹמוֹ. כְּשֶׁנִּמְצָאִים צַדִּיקִים בָּעוֹלָם, מֵאַיִן לָנוּ זֶה. מִכָּאן, שֶׁכָּתוּב, וְגַם הֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אֹתָם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן, אֵת אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם. מַהוּ מְגוּרֵיהֶם. הוּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב. כַּנִּזְכָּר לְעֵיל בְּסָמוּךְ. מִשּׁוּם שֶׁהוּא מָקוֹם הַמַּטִּיל מָגוֹר בָּעוֹלָם, שֶׁעַל כֵּן נֶאֱמַר עָלֶיהָ גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב. אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ שֶׁמִּיּוֹם שֶׁנִּתְקָרְבוּ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, פָּחֲדוּ בָּהּ פַּחַד, מִפְּנֵי ה', וְיִרְאָה עִלָּאָה הָיְתָה בָּהּ. לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו. וְאִם בָּזוֹ, לֹא יַטִּיל הָאָדָם מוֹרָא עַל רֹאשׁוֹ, לֹא יִירָא עוֹד מִפְּנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָם בִּשְׁאָר הַמִּצְוֹת. בֹּא וּרְאֵה בָּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל מַטָּה, כַּאֲשֶׁר הִתְעוֹרְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְצָעֲקוּ לְפָנָיו, מַה כָּתוּב, וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי, כִּי הָיָה זוֹכֵר הַבְּרִית, וְאָז הִתְעוֹרֵר הַחֵשֶׁק לְקַשֵּׁר אֶת הַכֹּל בְּקֶשֶׁר אֶחָד כִּי כֵּיוָן שֶׁהַבְּרִית הִתְעוֹרֵר, הִנֵּה הִתְעוֹרֵר קֶשֶׁר כֹּל, וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי, פֵּרוּשׁוֹ, לְחַבֵּר אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ, וְעַל כֵּן כָּתוּב, לָכֵן אֱמוֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי הַוָּיָה וְגוֹ'.
הלכה פסוקה
א. מַטִּילֵי אֵימָה עַל הַצִיבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמיִם זֶה הָרוֹדֶה צִבּוּר בְּחָזְקָה וְהֵן יְרֵאִים וּפוֹחֲדִים מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה וְכַוָּונָתוֹ לִכְבוֹד עַצְמוֹ וְכָל חֲפֵצָיו שֶׁלֹּא לִכְבוֹד שָׁמַיִם. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אֲנָשִׁים אֵלּוּ שֶׁמָּנִינוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִיִּשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:
ב. וְיֵשׁ עֲבֵירוֹת קַלּוֹת מֵאֵלּוּ. וְאַף עַל פִּי כֵן אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהָרָגִיל בָּהֵן אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וּכְדַאי הֵן לְהִתְרַחֵק מֵהֶן וּלְהִזָּהֵר. וְאֵלּוּ הֵן הַמְכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵירוֹ וְהַקּוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ בְּכִנּוּיוֹ וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים וְהַמִּתְכַּבֵּד בְּקָלוֹן חֲבֵירוֹ וְהַמְּבַזֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְהַמְּבַזֶּה רַבּוֹתָיו וְהַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת וְהַמְחַלֵּל אֶת הַקָּדָשִׁים:
ג. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא כְּשֶׁמֵּת בְּלֹא תְשׁוּבָה אֲבָל אִם שָׁב מֵרִשְׁעוֹ וּמֵת הוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה וַהֲרֵי זֶה מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁאֵין לָךְ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה אֲפִלּוּ כָּפַר בְּעִקָּר כָּל יָמָיו וּבָאַחֲרוֹנָה שָׁב יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נ''ו) שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו:
ד. כָּל הָרְשָׁעִים וְהַפּוֹשְׁעִים וְהָעֲבַרְיָינִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֵן שֶׁחָזְרוּ בִתְשׁוּבָה בֵין בְּגָלוּי בֵּין בְּמַטְמוֹנִיּוֹת מְקַבְּלִים אוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמי' ג') שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִּן שׁוֹבָב הוּא שֶׁהֲרֵי בַּסֵּתֶר שָׁב וְלֹא בַּגָּלוּי מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בִתְשׁוּבָה:
They that cast fear upon the public for ungodly purposes are limited to one category; it is he who rules over the public by strong hand, and they fear and dread him, whereas his own objective is, self-aggrandizement, and all of his desires are not to glorify Heaven. An example of such, behold the idolatrous rulers.23Ibid. G.
Each and every one of the enumerated twenty-four different categories of persons, Israelites though they be, have no share in the World to Come. And, there are yet lesser transgressions than those referred to concerning which the sages, nevertheless, said, that he who makes a practice to violate them has no share in the World to Come, and that they are of sufficient importance to be kept at a distance, and to watch out against them. They are: he who gives an alias name to his friend; he who calls his friend by his aliases; he who shames his friend publicly; he who glorifies himself by disgracing his friend; he who insults scholars; he who insults his masters; he who despises holy times; he who profanes holy objects. That is saying, that none of these will have a share in the World to Come, if he dies without repentance; but if he repent from his wickedness and died in a state of repentance, he is, indeed, of the sons of the World to Come, as there is not a thing to stand in the way of repentance. Even if one who denied the existence of God all of his life but in the end repented, has a share in the World to Come, for it is said: "Peace, peace, to him that is far off, and to him that is near, saith the Lord; and I will heal him" (Is. 57.19). All of the wicked, and apostates and their like who turned in repentance, whether publicly or secretly, should be accepted back into the folds of Israel, even as it is said: "Return ye backsliding children" (Jer. 3.22)—though he still be backsliding, for, 10, he repented secretly and not publicly, yet is his repentence accepted.22Pirke Abot, 3.11; Sanhedrin, 99b; Baba Mezi’a, 58b; Megillah, 28a; Tosfot, Rosh ha-Shanah, 16b; Kiddushin, 38b; Abodah Zarah, 7a. C. G.
מוסר
מהזה"ק ח"ב דף ב' ע"א (ונכתב בלה"ק)
שְׁלשָֹׁה הֵם שֶׁדּוֹחִים הַשְּׁכִינָה מֵהָעוֹלָם וְגוֹרְמִין סִלּוּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַס וְשָׁלוֹם כִּבְיָכוֹל וּבְנֵי אִישׁ הַצוֹעֲקִים בְּלִי נִשְׁמַע קוֹלָם וְאֵלּוּ הֵם הַשּׁוֹכֵב עִם נִדָּה שֶׁלֹּא יֵשׁ טֻמְאָה קָשָׁה כְּמוֹ טֻמְאַת הַנִּדָּה וְנִטְמָא הוּא וְכָל הַקָּרֵב אֵלָיו נִטְמָא עִמּוֹ. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ הַשְּׁכִינָה הוֹלֶכֶת מִשָּׁם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם חֳלָאִים רָעִים עָלָיו וְעַל זַרְעוֹ אֲשֶׁר יוֹלִיד בְּטֻמְאָתוֹ. מוֹשְׁכִים עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה. וְכָל יָמָיו יִהְיֶה בְּטֻמְאָה שֶׁבִּנְיַן וִיסוֹד שֶׁלּוֹ הוּא בְטֻמְאָה חֲמוּרָה וְקָשָׁה מִכָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֲשֶׁר מִיָּד שֶׁקָּרַב לְנִדָּה אוֹתָהּ טֻמְאָה קוֹפֶצֶת עָלָיו דִּכְתִיב (ויקרא ט''ו) וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו. וְהַשֵּׁנִי הַשּׁוֹכֵב עִם הַגּוֹיָה שֶׁמַּכְנִיס אוֹת בְּרִית קדֶשׁ בִּרְשׁוּת סִטְרָא אַחֲרָא. דִּכְתִיב (מלאכי ב') וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר. וְלֹא יֵשׁ קִנְאָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּקִנְאַת הַבְּרִית קדֶשׁ. שֶׁהוּא סוֹד שֵׁם הַקָדוֹשׁ וְסוֹד הָאֱמוּנָה. מִי שֶׁמַּכְנִיס אוֹת בְּרִית קדֶשׁ בִּרְשׁוּת סִטְרָא אַחֲרָא כְּאִלּוּ מְשַׁקֵּר בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמְּשַׁקֵּר בְּחוֹתָם הַמֶּלֶךְ מְשַׁקֵּר בַּמֶּלֶךְ. לֹא יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אִם לֹא בִּתְשׁוּבָה רַבָּה תְּדִירָה. הַשְּׁלִישִׁי הַהוֹרֵג בָּנָיו הָעֻבָּר שֶׁאִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת וְגוֹרֵם לְהָרְגוֹ בְּמֵעֶיהָ הוֹרֵס בִּנְיָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. ה' יַצִילֵנוּ וְיַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה כֵּן יְהִי רָצוֹן: