תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
מד (לג) וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו׃
וּכְעַן יֵתֶב כְּעַן עַבְדָךְ תְּחוֹת עוּלֵימָא עַבְדָא לְרִבּוֹנִי וְעוּלֵימָא יִסַּק עִם אֲחוּהִי:
(לד) כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי׃
אֲרֵי אֶכְדֵּין אֶסַּק לְוַת אַבָּא וְעוּלֵימָא לֵיתוֹהִי עִמִּי דִּלְמָא אֶחֱזֵי בְּבִישׁוּ דִּי יִשְׁתְּכַח יָת אַבָּא:
מה (א) וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כׇל־אִ֖ישׁ מֵעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו׃
וְלָא יְכִיל יוֹסֵף לְאִתְחַסָּנָא לְכֹל דְּקָיְמִין עִלָּוֹהִי וּקְרָא אַפִּיקוּ כָל אֱנַשׁ מֵעִלָּוָי וְלָא קָם אֱנַשׁ עִמֵּיהּ כַּד אִתְיְדַע יוֹסֵף לְוַת אֲחוֹהִי:
(ב) וַיִּתֵּ֥ן אֶת־קֹל֖וֹ בִּבְכִ֑י וַיִּשְׁמְע֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיִּשְׁמַ֖ע בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃
וִיהַב יָת קָלֵיהּ בִּבְכִיתָא וּשְׁמָעוּ מִצְרַיִם וּשְׁמַע אֱנַשׁ בֵּית פַּרְעֹה:
(ג) וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י וְלֹֽא־יָכְל֤וּ אֶחָיו֙ לַעֲנ֣וֹת אֹת֔וֹ כִּ֥י נִבְהֲל֖וּ מִפָּנָֽיו׃
וַאֲמַר יוֹסֵף לַאֲחוֹהִי אֲנָא יוֹסֵף הַעַד כְּעַן אַבָּא קַיָּם וְלָא יָכִילוּ אֲחוֹהִי לַאֲתָבָא יָתֵיהּ פִּתְגָּם אֲרֵי אִתְבְּהִילוּ מִן קֳדָמוֹהִי:
(ד) וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֧ף אֶל־אֶחָ֛יו גְּשׁוּ־נָ֥א אֵלַ֖י וַיִּגָּ֑שׁוּ וַיֹּ֗אמֶר אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה׃
וַאֲמַר יוֹסֵף לַאֲחוֹהִי קְרִיבוּ כְעַן לְוָתִי וּקְרִיבוּ וַאֲמַר אֲנָא יוֹסֵף אֲחוּכוֹן דִּי זַבִּנְתּוּן יָתִי לְמִצְרָיִם:
44 (33) Now therefore, I pray thee, let thy servant remain instead of the lad a bondman to my lord; and let the lad go up with his brothers.
(34) For how shall I go up to my father, and the lad be not with me? lest I see the evil that shall come on my father.
45 (1) Then Yosef could not restrain himself before all them that stood by him; and he cried, Cause every man to go out from me. And no man stood with him, while Yosef made himself known to his brethren.
(2) And he wept aloud: and Miżrayim and the house of Par῾o heard.
(3) And Yosef said to his brethren, I am Yosef: does my father yet live? And his brothers could not answer him; for they were terrified at his presence.
(4) And Yosef said to his brothers, Come near to me, I pray you. And they came near. And he said, I am Yosef your brother, whom you sold into Miżrayim.
נביאים
לח (ב) בֶּן־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל־גּוֹג֙ אֶ֣רֶץ הַמָּג֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֣שֶׁךְ וְתֻבָ֑ל וְהִנָּבֵ֖א עָלָֽיו׃
בַּר אָדָם קַבֵּיל נְבוּאָה עַל גוֹג אַרְעָא מָגוֹג רַב רֵישׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל וְאִתְנַבֵּי עֲלוֹהִי:
(ג) וְאָ֣מַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה הִנְנִ֤י אֵלֶ֙יךָ֙ גּ֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֥שֶׁךְ וְתֻבָֽל׃
וְתֵימַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא שְׁלַח רוּגְזִי עֲלָךְ גוֹג רַב רֵישׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל:
(ד) וְשׁ֣וֹבַבְתִּ֔יךָ וְנָתַתִּ֥י חַחִ֖ים בִּלְחָיֶ֑יךָ וְהוֹצֵאתִי֩ אוֹתְךָ֨ וְאֶת־כׇּל־חֵילֶ֜ךָ סוּסִ֣ים וּפָרָשִׁ֗ים לְבֻשֵׁ֤י מִכְלוֹל֙ כֻּלָּ֔ם קָהָ֥ל רָב֙ צִנָּ֣ה וּמָגֵ֔ן תֹּפְשֵׂ֥י חֲרָב֖וֹת כֻּלָּֽם׃
וַאֲשַׁדְלִינָךְ וְאֶתֵּן שֵׁירִין עַל לִיסָתָךְ וְאַפֵּיק יָתָךְ וְיַת כָּל מַשְׁרִיָתָךְ סוּסְוָן וּפָרָשִׁין לְבוּשֵׁי גְמִיר כּוּלְהוֹן מַשִׁרְיָן סַגִיאָן דִי מְזַיְנִין בַּעֲגִילִין וּתְרֵיסִין אָחֳדֵי סַיְפִין כּוּלְהוֹן:
(ה) פָּרַ֛ס כּ֥וּשׁ וּפ֖וּט אִתָּ֑ם כֻּלָּ֖ם מָגֵ֥ן וְכוֹבָֽע׃
פַּרְסָאֵי כּוּשְׁאֵי וּפוּטָאֵי עִמְהוֹן כּוּלְהוֹן מְזַיְנִין בַּעֲגִילִין וְקוּלְסִין:
(ו) גֹּ֚מֶר וְכׇל־אֲגַפֶּ֔יהָ בֵּ֚ית תּֽוֹגַרְמָ֔ה יַרְכְּתֵ֥י צָפ֖וֹן וְאֶת־כׇּל־אֲגַפָּ֑יו עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אִתָּֽךְ׃
גוֹמֶר וְכָל מַשִׁרְיָתָהָא מְדִינַת גַרְמַמְיָא סְיָפֵי צִפּוּנָא וְיַת כָּל מַשִׁרְיָתְהוֹן עַמְמִין סַגִיאִין דִי עִמָךְ:
(ז) הִכֹּן֙ וְהָכֵ֣ן לְךָ֔ אַתָּ֕ה וְכׇל־קְהָלֶ֖ךָ הַנִּקְהָלִ֣ים עָלֶ֑יךָ וְהָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לְמִשְׁמָֽר׃
אִזְדַרַז וְאַתְקֵין לָךְ אַתְּ וְכָל מַשִׁרְיָתָךְ דְאִתְכְּנִישׁוּ עֲלָךְ וּתְהֵי לְהוֹן לְמַטָרָא:
38 (2) Son of man, set thy face against Gog, of the land of Magog, the chief prince of Meshekh and Tuval, and prophesy against him,
(3) and say, Thus says the Lord God; Behold, I am against thee, O Gog, the chief prince of Meshekh and Tuval:
(4) and I will turn thee about and put hooks into thy jaws, and I will bring thee out, and all thy army, horses and horsemen, all of them in complete attire, a great company with buckler and shield, all of them handling swords:
(5) Paras, Kush, and Put with them; all of them with shield and helmet:
(6) Gomer, and all his bands; the house of Togarma of the far sides of the north, and all his bands: and many peoples with thee.
(7) Be thou prepared, and prepare for thyself, thou, and all thy company that are assembled unto thee, and be thou a guard to them.
כתובים
י (כ) כֶּ֣סֶף נִ֭בְחָר לְשׁ֣וֹן צַדִּ֑יק לֵ֖ב רְשָׁעִ֣ים כִּמְעָֽט׃
סָאמָא גַבְיָא לִשְׁנֵיהּ דְצַדִיקָא וְלִבָּא דְרַשִׁיעֵי מַחֲתָא:
(כא) שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יִרְע֣וּ רַבִּ֑ים וֶ֝אֱוִילִ֗ים בַּחֲסַר־לֵ֥ב יָמֽוּתוּ׃
שִׂפְוָתָא דְצַדִיקֵי רָעְיָן סַגִיאֵי וְשַׁטְיֵי בַּחֲסֵירוּת רַעְיָנָא יְמוּתוּן:
(כב) בִּרְכַּ֣ת יְ֭הֹוָה הִ֣יא תַעֲשִׁ֑יר וְלֹֽא־יוֹסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ׃
בִּרְכְּתָא דֶאֱלָהָא הִיא מְעַתְּרָא וְלָא נוֹסֵף כֵּיבָא עִמָהּ:
(כג) כִּשְׂח֣וֹק לִ֭כְסִיל עֲשׂ֣וֹת זִמָּ֑ה וְ֝חׇכְמָ֗ה לְאִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה׃
כַּד גָחַךְ סִכְלָא עָבַד עֲבִידְתָּא וְחָכְמְתָא לְגַבְרָא דְמִתְבַּיֵן:
(כד) מְגוֹרַ֣ת רָ֭שָׁע הִ֣יא תְבוֹאֶ֑נּוּ וְתַאֲוַ֖ת צַדִּיקִ֣ים יִתֵּֽן׃
חֲרִיצוּתָא דְרַשִׁיעָא הִיא אָתְיָא לֵיהּ וְרִגְגְתָא דְצַדִיקַיָא תִּתְיְהֵב לְהוֹן:
(כה) כַּעֲב֣וֹר ס֭וּפָה וְאֵ֣ין רָשָׁ֑ע וְ֝צַדִּ֗יק יְס֣וֹד עוֹלָֽם׃
הֵיךְ דְיֶעְבַּר עַלְעוֹלָא הֵיכְנָא נֶעְבַּר רַשִׁיעָא וְצַדִיקָא שִׁתְאֲסָיָא בְעַלְמָא:
10 (20) The tongue of the just is like choice silver: the heart of the wicked is little worth.
(21) The lips of the righteous feed many: but fools die for want of wisdom.
(22) The blessing of the Lord, it makes rich, and he adds no sorrow with it.
(23) It is as sport to a fool to do mischief: and likewise is it to a man of understanding to practise wisdom.
(24) What the wicked dreads shall come upon him: but the desire of the righteous shall be granted.
(25) When the storm wind passes, the wicked is no more: but the righteous is an everlasting foundation.
משנה
א. שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ, זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחֲלֹקוּ. זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי, הָאוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה חֲלָקִים, וְהָאוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי, יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵרְבִיעַ. זֶה נוֹטֵל שְׁלשָׁה חֲלָקִים, וְזֶה נוֹטֵל רְבִיעַ:
ב. הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד מַנְהִיג, זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחֲלֹקוּ. בִּזְמַן שֶׁהֵם מוֹדִים אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים, חוֹלְקִים בְּלֹא שְׁבוּעָה:
ג. הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וְרָאָה אֶת הַמְּצִיאָה, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ תְּנֶהָ לִי, נְטָלָהּ וְאָמַר אֲנִי זָכִיתִי בָהּ, זָכָה בָהּ. אִם מִשֶּׁנְּתָנָהּ לוֹ אָמַר אֲנִי זָכִיתִי בָהּ תְּחִלָּה, לֹא אָמַר כְּלוּם:
ד. רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה וְנָפַל עָלֶיהָ, וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ, זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָהּ. רָאָה אוֹתָן רָצִין אַחַר מְצִיאָה, אַחַר צְבִי שָׁבוּר, אַחַר גּוֹזָלוֹת שֶׁלֹּא פָרְחוּ, וְאָמַר זָכְתָה לִי שָׂדִי, זָכְתָה לוֹ. הָיָה צְבִי רָץ כְּדַרְכּוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ גוֹזָלוֹת מַפְרִיחִין, וְאָמַר זָכְתָה לִי שָׂדִי, לֹא אָמַר כְּלוּם:
ה. מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, מְצִיאַת עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, מְצִיאַת עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁגֵּרְשָׁהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן כְּתֻבָּתָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלָּהֶן:
ו. מָצָא שְׁטָרֵי חוֹב, אִם יֵשׁ בָּהֶן אַחֲרָיוּת נְכָסִים, לֹא יַחֲזִיר, שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן, אֵין בָּהֶן אַחֲרָיוּת נְכָסִים, יַחֲזִיר, שֶׁאֵין בֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יַחֲזִיר, מִפְּנֵי שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן:
ז. מָצָא גִטֵּי נָשִׁים, וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, דְּיָתֵיקֵי, מַתָּנָה וְשׁוֹבְרִים, הֲרֵי זֶה לֹא יַחֲזִיר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כְּתוּבִים הָיוּ וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לִתְּנָם:
ח. מָצָא אִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן, שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִין, וּשְׁטָרֵי בֵרוּרִין, וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין, הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. מָצָא בַחֲפִיסָה אוֹ בִדְלֻסְקְמָא, תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת, אוֹ אֲגֻדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת, הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. וְכַמָּה אֲגֻדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת, שְׁלשָׁה קְשׁוּרִין זֶה בָזֶה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֶחָד הַלֹּוֶה מִשְּׁלשָׁה, יַחֲזִיר לַלֹּוֶה, שְׁלשָׁה הַלֹּוִין מֵאֶחָד, יַחֲזִיר לַמַּלְוֶה. מָצָא שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתָיו וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה טִּיבוֹ, יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. אִם יֵשׁ עִמָּהֶן סִמְפּוֹנוֹת, יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁבַּסִּמְפּוֹנוֹת:
1. The early commentaries ask why this chapter, which discusses details of the halakhot of found items, precedes the second chapter, which discusses the fundamental halakhot of found items. Tosafot explain that as tractate Bava Metzia follows tractate Bava Kamma, the halakhot of found items are elucidated in this chapter as a continuation of the topics discussed in the last chapter of Bava Kamma, which discussed the division of items between litigants by means of an oath, which is also the ruling in the mishna here (see Shita Mekubbetzet). The Rosh explains that because there is a suspicion of theft in this case, these matters are juxtaposed with the halakhot of theft, which are described at length in Bava Kamma. If two people came to court holding a garment, and this one, the first litigant, says: I found it, and that one, the second litigant, says: I found it; this one says: All of it is mine, and that one says: All of it is mine; how does the court adjudicate this case? This one takes an oath that he does not have ownership of less than half of it, and that one takes an oath that he does not have ownership of less than half of it, and they divide it. If this one says: All of it is mine, and that one says: Half of it is mine, since they both agree that half of the cloak belongs to one of them, the conflict between them is only about the other half. Therefore, the one who says: All of it is mine, takes an oath that he does not have ownership of less than three parts, i.e., three-fourths, of it, and the one who says: Half of it is mine, takes an oath that he does not have ownership of less than one-quarter of it. This one takes three parts, and that one takes one-quarter.
2. If two people were sitting in a riding position on the back of an animal, e.g., a donkey or camel, or one was sitting in a riding position on the animal and one was leading it by its halter, and this one says: All of it is mine, and that one says: All of it is mine, how does the court adjudicate this case? This one takes an oath that he does not have ownership of less than half of it, and that one takes an oath that he does not have ownership of less than half of it, and they divide it. When they admit to the validity of each other’s claims or when they each have witnesses attesting to their claims, they divide the disputed item without taking an oath, as an oath is administered only in a case where the parties have no other way to prove their claims.
3. If one was riding on an animal and saw a found item, and said to another person who was walking beside him: Give it to me, if the pedestrian took it and said: I have acquired it for myself, he has acquired it by means of lifting it, even though he did not see it first. But if, after giving it to the one riding the animal, he said: I acquired it for myself at the outset, he has said nothing and the rider keeps the item.
4. If one saw a found item and fell upon it, intending to thereby acquire it, but did not employ one of the formal modes of acquisition, and then another came and seized it, the one who seized it acquired it because he employed one of the formal modes of acquisition. If one saw people running after a found ownerless animal, e.g., after a deer crippled by a broken leg, or after young pigeons that have not yet learned to fly, which can be caught easily, and he said: My field has effected acquisition of this animal for me, it has effected acquisition of it for him. If the deer were running in its usual manner, or the young pigeons were flying, and he said: My field has effected acquisition of this animal for me, he has said nothing, as one’s courtyard cannot effect acquisition of an item that does not remain there on its own.
5. With regard to the found item of one’s minor son or daughter, i.e., an ownerless item that they found; the found item of his Canaanite slave or maidservant; and the found item of his wife, they are his. By contrast, with regard to the found item of one’s adult son or daughter; the found item of his Hebrew slave or maidservant; and the found item of his ex-wife, whom he divorced, even if he has not yet given her payment of the marriage contract that he owes her, they are theirs.
6. With regard to one who found promissory notes, if they include a property guarantee for the loan he may not return them to the creditor, as, if he were to return them, the court would then use them to collect repayment of the debts from land that belonged to the debtor at the time of the loan, even if that land was subsequently sold to others. If they do not include a property guarantee, he returns them to the creditor, as in this case the court will not use them to collect repayment of the debt from purchasers of the debtor’s land. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: In both this case and that case he should not return the promissory notes to the creditor, as, if he were to return them, the court would in any event use them to collect repayment of the loan from purchasers of the debtor’s land.
7. If one found bills of divorce, or bills of manumission of slaves, or wills, or deeds of a gift, or receipts, he may not return these items to the one who is presumed to have lost them, as I say it is possible that they were written and then the writer reconsidered about them and decided not to deliver them.
8. If one found documents of appraisal of a debtor’s property for the purpose of debt collection; or documents concerning food, which were drawn up when one accepted upon himself to provide sustenance for another; documents of ḥalitza; or documents of refusal of a girl upon reaching majority to remain married to the man to whom her mother or brothers married her as a minor after the death of her father; or documents of beirurin, a concept that will be explained in the Gemara; or any court enactment, e.g., a promissory note that has been authenticated by the court, in all of these cases, the finder must return the document to its presumed owner. If one found documents in a ḥafisa or in a deluskema, both of them types of containers, or if he found a roll of documents or a bundle of documents, he must return them. And how many documents are considered to be a bundle of documents? It is three that are tied together. Rabban Shimon ben Gamliel says: If the documents make reference to loans of one person who borrowed money from three people, the finder must return them to the debtor, as they were presumably in his possession before being lost. If the documents make reference to loans of three people who borrowed money from one person, he must return them to the creditor, as they were presumably in his possession before being lost. If one found a document among his documents that were given to him by other people as a trustee, and he does not know what its nature is, i.e., he does not remember who gave it to him or whether the debt mentioned in it has been paid, the document is placed aside until Elijah the prophet comes and clarifies the issue through his prophecy. If there are cancellations of contracts [simponot] among them, he should do what is stated in the simponot.
גמרא
תָּנוּ רַבָּנָן הַשּׁוֹאֵל סֵפֶר תּוֹרָה מֵחֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ לְאַחֵר פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְמוֹד בּוֹ בַּתְּחִלָּה וְלֹא יִקְרא אַחֵר עִמּוֹ. וְכֵן הַמַּפְקִיד סֵפֶר אֵצֶל חֲבֵרוֹ גּוֹלְלוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בוֹ אִם בִּשְׁבִילוֹ פְּתָחוֹ אָסוּר. סוּמְכוֹס אוֹמֵר בֶּחָדָשׁ שְׁלשִׁים יוֹם בְּיָשָׁן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. אָמַר מָר הַשּׁוֹאֵל סֵפֶר תּוֹרָה מֵחֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ לְאַחֵר מָאי אִרְיָא סֵפֶר תּוֹרָה אֲפִילוּ כָּל מִילֵי נָמֵי דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כָּאן שָׁנָה רִבִּי אֵין הַשּׁוֹאֵל רַשָּׁאי לְהַשְׁאִיל וְאֵין הַשּׂוֹכֵר רַשָּׁאי לְהַשְׂכִּיר. סֵפֶר תּוֹרָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ מַהוּ דְתֵימָא נִיחָא לֵיהּ לְאִינִישׁ דְתַעֲבִיד מִצְוָה בְּמָמוֹנֵיהּ קָא מַשְׁמַע לָן. פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בוֹ פְּשִׁיטָא וְאֶלָּא לְמָאי שַׁיְילוּהָ מִינֵיהּ סֵיפָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְמוֹד בּוֹ בַתְּחִלָּה. וְכֵן הַמַּפְקִיד סֵפֶר תּוֹרָה אֵצֶל חֲבֵירוֹ גוֹלְלוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בוֹ מָאי עֲבִידְתֵּיהּ גַבָּהּ. וְתוּ אִם בִּשְׁבִילוֹ פּוֹתְחוֹ אָסוּר הָא אֲמַרְתְּ פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בוֹ. הָכִי קָאָמַר אִם כְּשֶׁהוּא גוֹלְלוֹ פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בוֹ מוּתָּר וְאִם בִּשְׁבִילוֹ פְּתָחוֹ אָסוּר. סוּמְכוֹס אוֹמֵר בֶּחָדָשׁ שְׁלשִׁים יוֹם בְּיָשָׁן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אֶלָּא אֵימָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה שְׁלשִׁים יוֹם אֲבָל לֹא יִלְמוֹד בּוֹ בַּתְּחִלָּה וְלֹא יִקְרָא אַחֵר עִמּוֹ וּרְמִינְהִי לֹא יִקְרָא פָּרָשָׁה וְיִשְׁנֶה וְלֹא יִקְרָא בוֹ פָּרָשָׁה וִיתַרְגֵּם וְלֹא יִפְתַּח בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלשָׁה דַפִּין וְלֹא יִקְרְאוּ בוֹ שְׁלשָׁה בְנֵי אָדָם בְּכֶרֶךְ אֶחָד הָא שְׁנַיִם קוֹרִין אָמַר אַבַּיֵי לֹא קַשְׁיָא כַּאן בְּעִנְיָן אֶחָד כַּאן בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים:
§ The Sages taught in a baraita: In the case of one who borrows a Torah scroll from another, that person may not lend it to another, i.e., a third person. He may open it and read it, provided that he does not study passages in it for the first time, lest the scroll be exposed for a lengthy period of time and sustain damage. And another person shall not read the scroll with him, lest the scroll tear.
And likewise, in the case of one who deposits a Torah scroll with another, the bailee rolls it every twelve months, and he may open it and read it. If it is for himself that he opened it, it is prohibited. Sumakhos says: In the case of a new Torah scroll, one rolls it every thirty days because the ink is not yet dry and must be more frequently ventilated. By contrast, in the case of an old Torah scroll, one rolls it every twelve months. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: In the case of both this new Torah scroll, and the case of that old Torah scroll, one rolls it every twelve months.
The Gemara analyzes the baraita: The Master said: In the case of one who borrows a Torah scroll from another, that person may not lend it to another, i.e., a third person. The Gemara asks: Why did the tanna teach this halakha specifically with regard to a Torah scroll? This is the halakha with regard to any item as well, as Rabbi Shimon ben Lakish says: Here in a mishna (Gittin 29a), Rabbi Yehuda HaNasi taught: A borrower is not allowed to lend the item that he borrowed to someone else, and a renter is not allowed to rent out the item that he rented to someone else.
The Gemara answers: It was necessary for the tanna to mention the halakha specifically with regard to a Torah scroll, lest you say that a person is amenable to having a mitzva performed with his property and would consequently not mind if his Torah scroll was lent to another. Therefore, the tanna teaches us that the borrower may not lend even a Torah scroll.
The baraita continues: He may open it and read it. The Gemara asks: Isn’t that obvious? And rather, for what purpose did he borrow the Torah scroll from him, if not to read it? The Gemara answers: It was necessary to teach the last clause: Provided that he does not study passages in it for the first time.
The baraita continues: And likewise, in the case of one who deposits a Torah scroll with another, the bailee rolls it every twelve months, and he may open it and read it. The Gemara asks: What is the bailee doing with it? As a paid bailee, he has no right to read it. And furthermore, whereas the tanna teaches: If it is for himself that he opened it, it is prohibited, didn’t you say in the previous passage: He may open it and read it? The Gemara answers: This is what the tanna is saying: If, when he is rolling the Torah scroll to ventilate it, he opens it and reads it, it is permitted. If it is for himself that he opened it, it is prohibited.
The baraita continues: Sumakhos says: In the case of a new Torah scroll, one rolls it every thirty days because the ink is not yet dry and must be more frequently ventilated. By contrast, in the case of an old Torah scroll, one rolls it every twelve months. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: In both the case of this new Torah scroll and the case of that old Torah scroll, one rolls it every twelve months. The Gemara asks: What is the dispute here; it appears that the statement of Rabbi Eliezer ben Ya’akov is identical to the statement of the first tanna, who stated without qualification that one rolls a Torah scroll every twelve months. The Gemara answers: Rather say that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Both In the case of this new Torah scroll and the case of that old Torah scroll, one rolls it every thirty days.
§ The Gemara resumes its analysis of the mishna, which teaches with regard to borrowed scrolls: But he shall not study passages in them for the first time and another person shall not read the scroll with him. The Gemara raises a contradiction from a baraita (Tosefta 2:31): If one borrows a scroll, he shall not read a passage and review it, and he shall not read a passage in it and translate the passage, and he shall not open it more than three columns at a time, and three people shall not read in it together from one volume. The Gemara infers: But two people may read it together, contrary to the ruling in the mishna.
Abaye said: It is not difficult. Here, where it is inferred from the baraita that two may read one scroll together, it is referring to a case where they are reading one matter and each is aware of the progress of the other. There, in the mishna, where the ruling is that two may not read one scroll together, it is referring to a case where they are reading two different matters, as each is oblivious to the progress of the other and may pull the scroll closer to improve his vantage point.
זוהר
תָּא חֲזֵי אֵלִיָּהוּ אָמַר הַגַּם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגוֹרֵר עִמָּהּ בְּגִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לֵיהּ לְאֵלִיָּהוּ הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ וְכָל מַאן דְּזָן וּמְפַרְנֵס לְמַאן דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ וְכָל שֶׁכֵּן בְּיוֹמָא דְּכַפְנָא הָא אִתְאֲחִיד בְּאִילָנָא דְחַיֵּי וְגָרִים לֵיהּ חַיִּים וְלִבְנוֹי וְהָא אוֹקִימְנָא, וְהַשְׁתָּא אֵלִיָּהוּ אָמַר כָּל מַאן דְּקַיִּם נַפְשָׁא בְּעָלְמָא זָכֵי לֵיהּ חַיִּים וְזָכֵי לְאִתְאֲחָדָא בְּאִילָנָא דְּחַיֵּי וְהַשְׁתָּא שָׁלְטָא אִילָנָא דְּמוֹתָא סִטְרָא דְּרָע עַל הָאַלְמָנָה דְּאַנְתְּ פָּקַדְתָּ לְמֵזָן לִי בְּגִין כָּךְ הֲרֵעוֹתָ (נ''א לָמָּה הֲרֵעוֹתָ), וְאִי תֵּימָא דְּרָע לָא אִתְעֲבִיד לְבַר נַשׁ מֵעִם קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, תָּא חֲזֵי בְּזִמְנָא דְּבַר נַשׁ אָזִיל לִימִינָא נְטִירוּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּדִיר לְגַבֵּיהּ וְלָא יָכִיל סִטְרָא אָחֳרָא לְשַׁלְּטָאָה עֲלֵיהּ וְהַאי רָע אִתְכַּפְיָא קַמֵּיהּ וְלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה, וְכֵיוָן דִּנְטִירָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְעַבְּרָא מִנֵּיהּ בְּגִין דְּאִיהוּ אִתְדַבַּק בְּרָע כְּדֵין הַהוּא רָע כֵּיוָן דְּחָמֵי דְּלָאו עִמֵּיהּ נְטִירוּ, כְּדֵין שַׁלִּיט עֲלֵיהּ וְאָתֵי לְשֵׁיצָאָה לֵיהּ וּכְדֵין אִתְיָהִיב לֵיהּ רְשׁוּ וְנָטִיל נִשְׁמָתֵיהּ, מֹשֶׁה אָמַר לָמָּה הֲרֵעוֹתָ דְּאִתְיָהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְסִטְרָא דְּרָע לְמַשְׁלְטָא עֲלַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל לְמֶהֱוֵי בְּשִׁעְבּוּדָא דִּילֵיהּ, דָּבָר אַחֵר לָמָּה הֲרֵעוֹתָ דְּחָמָא כַּמָּה מִנְּהוֹן דַּהֲווּ מֵתִין וְאִתְמַסָרוּ בְּסִטְרָא דְּרָע, תָּא חֲזֵי בְּשַׁעְתָּא דְּטוֹב אִתְעָר דְּאִיהוּ יְמִינָא כָּל חִידוּ וְכָל בִּרְכָאָן מִשְׁתַּכְּחָן וְכֹלָּא בַּחֲשָׁאי אִיהוּ כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ דְּאָמְרֵי בּשׁכמל''ו בַּחֲשָׁאי וְרָזָא דָּא בְּגִין דְּאִיהוּ כְּדֵין יִחוּדָא כִּדְקָא חָזֵי:
בֹּא וּרְאֵה, אֵלִיָּהוּ אָמַר, הַגַּם עַל הָאַלְמָנָה וְגוֹ': מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְאֵלִיָּהוּ, הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךְ. וְכָל מִי שֶׁזָּן וּמְפַרְנֵס, לְמִי שֶׁנִּצְרָךְ לוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן בִּימֵי רָעָב, הוּא מִתְאֲחֵד וְנֶאֱחָז בְּעֵץ הַחַיִּים, וְגוֹרֵם חַיִּים לְעַצְמוֹ וּלְבָנָיו. וּבֵאֲרוּהוּ, וְעַתָּה, אָמַר אֵלִיָּהוּ, כָּל מִי שֶׁמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ בָּעוֹלָם זוֹכֶה חַיִּים לְעַצְמוֹ, וְזוֹכֶה לְהִתְאָחֵד בְּעֵץ הַחַיִּים, וְעַתָּה שׁוֹלֵט עֵץ הַמָּוֶת, צַד הָרַע, עַל הָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָהּ לְכַלְכְּלֵנִי. מִשּׁוּם זֶה אָמַר הֲרֵעוֹתָ. וְאִם תֹּאמַר, שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה רָע לָאָדָם מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בֹּא וּרְאֵה, בִּזְמָן שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לַיָּמִין, שְׁמִירָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצֵאת לוֹ תָּמִיד, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלוֹט עָלָיו, וְרַע הַזֶה נִכְנָע לְפָנָיו וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלוֹט. וּמִתּוֹךְ שֶׁשְּׁמִירָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֻסָּר מִמֶּנּוּ אִם הוּא מִתְדַבֵּק בָּרָע, אָז רַע הַהוּא, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵין עִמּוֹ שְׁמִירָה, שׁוֹלֵט עָלָיו אָז וּבָא לְהַשְּׁמִידוֹ, וְאָז נִתָּן לוֹ רְשׁוּת וְנוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ. מֹשֶה אָמַר לָמָּה הֲרֵעוֹתָ: מִשּׁוּם שֶׁנִּתָּן רְשׁוּת לְצַד הָרַע לִשְׁלוֹט עַל יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת תַּחַת הַשִּׁעְבּוּד שֶׁלּוֹ. פֵּרוּשׁ אַחֵר, עַל כֵּן אָמַר, לָמָּה הֲרֵעוֹתָ, כִּי רָאָה כַּמָּה מֵהֶם מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מֵתִים, וְנִמְסְרוּ בְּצַד הָרַע. בֹּא וּרְאֵה בְּשָׁעָה שֶׁהַטּוֹב נִתְעוֹרֵר, שֶׁהוּא יָמִין, כָּל שִׂמְחָה וְכָל טוֹב וְכָל הַבְּרָכוֹת נִמְצָאוֹת, וְהַכֹּל הוּא בַּחֲשָׁאי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ, שֶׁאָמְרוּ בְּנֵי יַעֲקֹב, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, בַּחֲשָׁאי. וְסוֹד זֶה הוּא מִשּׁוּם, שֶׁאָז הוּא יִחוּד כָּרָאוּי.
הלכה פסוקה
א. אֵיזוֹ הִיא תְשׁוּבָה גְמוּרָה זֶה שֶׁבָּא בְיָדוֹ דָבָר שֶׁעָבַר בּוֹ וְאֶפְשַׁר בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ וּפֵירַשׁ וְלֹא עָשָׂה מִפְּנֵי הַתְּשׁוּבָה לֹא מִיִּרְאָה וְלֹא מִכִּשְׁלוֹן כֹּחַ כֵּיצַד הֲרֵי שֶׁבָּא עַל אִשָּׁה בַּעֲבֵירָה וּלְאַחַר זְמַן נִתְיַיחֵד עִמָּהּ וְהוּא עוֹמֵד בְּאַהֲבָתוֹ בָּהּ וּבְכֹחַ גּוּפוֹ וּבַמְּדִינָה שֶׁעָבַר בָּהּ וּפֵירַשׁ וְלֹא עָבַר זֶה בַּעַל תְּשׁוּבָה גְמוּרָה הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר (קהלת י''ב) וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ:
ב. וְאִם לֹא שָׁב אֶלָּא בִּימֵי זִקְנוּתוֹ וּבָעֵת שֶׁאִי אֶפְשַׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָה תְשׁוּבָה מְעוּלָה מוֹעֶלֶת הִיא לוֹ וּבַעַל תְּשׁוּבָה הוּא. אֲפִילוּ עָבַר כָּל יָמָיו וְעָשָׂה תְשׁוּבָה בְּיוֹם מִיתָתוֹ וּמֵת בִּתְשׁוּבָתוֹ כָּל עֲוֹנוֹתָיו נִמְחָלִים שֶׁנֶּאֱמַר (שם) עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחֱשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגֶּשֶׁם שֶׁהוּא יוֹם הַמִּיתָה מִכְּלַל שֶׁאִם זָכַר בּוֹרְאוֹ וְשָׁב קוֹדֶם שֶׁיָּמוּת נִסְלַח לוֹ:
ג. וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה הוּא שֶׁיַּעֲזוֹב הַחוֹטֵא חֶטְאוֹ וְיַסִּירֶנוּ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְיִגְמוֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נ''ה) יַעֲזוֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְגוֹ' וְכֵן יִתְנַחֵם עַל שֶׁעָבַר שֶׁנֶּאֱמַר (ירמי' ל''א) כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְּתִּי וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י''ד) וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ וְגוֹ' וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׂפָתָיו וְלוֹמַר עִנְיָינִים אֵלּוּ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ:
What is complete repentance? He who once more had in it in his power to repeat a violation, but separated himself therefrom, and did not do it because of repentance, not out of fear or lack of strength. For example? One who knew a woman sinfully, and after a process of time he met her again privately, and he still loving her as theretofore, and he being in a state of potency, and the meeting is in the same land where the sin was first committed, if he parted without sinning, he has attained complete repentance. Of such Solomon said: "Remember then thy Creator in the days of thy youth" (Ecc. 12.1). Even if he made no reparation save in his old age, at a time when it was already impossible for him to repeat his misdeeds, although it is not the best repentance, it still is of help to him and he is considered a penitent. Moreover, though he continued a life of sin but did repent on his dying day, and did die a penitent, all of his sins are forgiven, even as it is said: "While the sun, or the light, or the moon, or the stars, be not darkened, nor the clouds return after the rain" (Ibid. 12.2), yea, that is the day of death. Deduct herefrom that if he remembered his Creator and did repent ere he died, he was forgiven.1Ibid. 86b; Kiddushin, 40b; Shabbat, 151a. C.
What is repentance? The sinner shall cease sinning, and remove sin from his thoughts, and wholeheartedly conclude not to revert back to it, even as it is said: "Let the wicked forsake his way" (Is. 55.7); so, too, shall he be remorseful on what was past, even as it is said: "Surely after that I was turned, I repented" (Jer. 31. 19). In addition thereto he should take to witness Him Who knoweth all secrets that forever he will not turn to repeat that sin again, according to what it is said: "Say unto Him.… neither will we call any more the work of our hands our gods" (Hos. 14.3–4). It is, moreover, essential that his confession shall be by spoken words of his lips, and all that which he concluded in his heart shall be formed in speech.2Yoma, 57b; Shabbat, 121. G.
מוסר
ספר חרדים דף ע"א ע"א
בְּגַאֲוָה כְּתִיב (משלי ט''ז) תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּשַׁמְתָּא מָאן דְּאִית בֵּיהּ גַּסּוּת הָרוּחַ הֲרֵי הוּא מְנוּדֶה מִן הַשָּׁמַיִם וּמִפִּי הָאֲמוֹרָאִים בְּכַעַס כְּתִיב (שמות ל''ד) אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָךְ דְּהַכּוֹעֵס כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְכָל מִינֵי גֵיהִנָּם שׁוֹלְטִים בּוֹ וְאָסוּר לְהִתְחַבֵּר עִם הַכַּעֲסָן וְנִטְמְאוּ כָּל רמ''ח אֵיבְרָיו וּפָרְחָה נַפְשׁוֹ וְנִכְנְסָה טוּמְאָה בִּמְקוֹמָהּ כִּדְאִיתָא בְּזוֹהַר רֵישׁ פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה (ויקרא י''ט) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ וְהִיא שׁוֹרֶשׁ כָּל הָרָעוֹת. רְאֵה מַה שֶׁגָּרְמָה שִׂנְאַת יוֹסֵף לְאֶחָיו וְעַל שִׂנְאַת חִנָּם אָנוּ בְּגָלוּת הֶאָרוּךְ הַזֶּה מִכָּל הַגָּלִיּוֹת שֶׁהָיוּ בְּסִבַּת עֲבוֹדָה זָרָה גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים בְּבַיִת רִאשׁוֹן וּכְשֵׁם שֶׁוְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ כּוֹלֵל קִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה כַּךְ הַשִׂנְאָה לְהֶפֶךְ לַעֲבוֹר עַל כָּל הַתּוֹרָה. (משלי ח) לֵב חוֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן שָׂנְאוּי מֵה' כְּדִכְתִיב (שם) שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְגוֹ' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִרְהוּרֵי עֲבֵירָה קָשִׁים מֵעֲבֵירָה וְכָתַב רִבִּי אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא דִמְטַמֵּא הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה וְהִיא הֲכָנָה אֶל הָעֲבֵירָה כַּחֲרִישָׁה אֶל הַזְּרִיעָה וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יַחֲשׁוֹב לַעֲשׂוֹת הַמַּחֲשָׁבָה וְהַהִרְהוּר שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל צִיּוּר וְהִרְהוּר וּמְצִיאוּת עֲבֵירָה פּוֹגֵם וּמַרְחִיק הָאָדָם מִבּוֹרְאוֹ וְעַל זֶה הִזְהִיר (במדבר ט''ז) וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וַהֲרֵי הַמְהַרְהֵר דוֹמֶה לְמִי שֶׁנִּכְנַס בְּמָקוֹם מְטוּנָף וּמְטַנֵּף כָּל בְּגָדָיו הֲלֹא יֵבוֹשׁ לִיכָּנֵס לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ישעי' א') רַחֲצוּ הִזַכּוּ ה' יְטַהֲרֵנוּ וִיזַכֵּנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ: