תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
מה (ה) וְעַתָּ֣ה ׀ אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ וְאַל־יִ֙חַר֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם כִּֽי־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י הֵ֑נָּה כִּ֣י לְמִֽחְיָ֔ה שְׁלָחַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים לִפְנֵיכֶֽם׃
וּכְעַן לָא תִתְּנְסוּן וְלָא יִתְקָף בְּעֵינֵיכוֹן אֲרֵי זַבִּנְתּוּן יָתִי הָכָא אֲרֵי לְקַיָּמָא שַׁלְּחַנִי יְיָ קֳדָמֵיכוֹן:
(ו) כִּי־זֶ֛ה שְׁנָתַ֥יִם הָרָעָ֖ב בְּקֶ֣רֶב הָאָ֑רֶץ וְעוֹד֙ חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר אֵין־חָרִ֖ישׁ וְקָצִֽיר׃
אֲרֵי דְנַן תַּרְתֵּין שְׁנִין כַּפְנָא בְּגוֹ אַרְעָא וְעוֹד חָמֵשׁ שְׁנִין דִּי לֵית זְרוֹעָא וַחֲצָדָא:
(ז) וַיִּשְׁלָחֵ֤נִי אֱלֹהִים֙ לִפְנֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם לָכֶ֛ם שְׁאֵרִ֖ית בָּאָ֑רֶץ וּלְהַחֲי֣וֹת לָכֶ֔ם לִפְלֵיטָ֖ה גְּדֹלָֽה׃
וְשַׁלְּחַנִי יְיָ קֳדָמֵיכוֹן לְשַׁוָּאָה לְכוֹן שְׁאָרָא בְּאַרְעָא וּלְקַיָּמָא לְכוֹן לְשֵׁיזָבָא רַבָּא:
(ח) וְעַתָּ֗ה לֹֽא־אַתֶּ֞ם שְׁלַחְתֶּ֤ם אֹתִי֙ הֵ֔נָּה כִּ֖י הָאֱלֹהִ֑ים וַיְשִׂימֵ֨נִֽי לְאָ֜ב לְפַרְעֹ֗ה וּלְאָדוֹן֙ לְכׇל־בֵּית֔וֹ וּמֹשֵׁ֖ל בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
וּכְעַן לָא אַתּוּן שְׁלַחְתּוּן יָתִי הָכָא אֶלָּהֵן מִן קֳדָם יְיָ וְשַׁוְּיַנִי לְאַבָּא לְפַרְעֹה וּלְרִבּוֹן לְכָל אֱנַשׁ בֵּיתֵיהּ וְשַׁלִּיט בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם:
(ט) מַהֲרוּ֮ וַעֲל֣וּ אֶל־אָבִי֒ וַאֲמַרְתֶּ֣ם אֵלָ֗יו כֹּ֤ה אָמַר֙ בִּנְךָ֣ יוֹסֵ֔ף שָׂמַ֧נִי אֱלֹהִ֛ים לְאָד֖וֹן לְכׇל־מִצְרָ֑יִם רְדָ֥ה אֵלַ֖י אַֽל־תַּעֲמֹֽד׃
אוֹחוּ וּסְקוֹ לְוַת אַבָּא וְתֵימְרוּן לֵיהּ כִּדְנַן אֲמַר בְּרָךְ יוֹסֵף שַׁוְּיַנִי יְיָ לְרִבּוֹן לְכָל מִצְרָיִם חוּת לְוָתִי לָא תִתְעַכָּב:
45 (5) Now therefore be not grieved, nor angry with yourselves, that you sold me here: for God did send me before you to preserve life.
(6) For these two years has the famine been in the land: and there are five more years, in which there shall neither be ploughing nor harvest.
(7) And God sent me before you to preserve you a remnant in the earth, and to save your lives by a great deliverance.
(8) So now it was not you that sent me here, but God: and He has made me a father to Par῾o, and lord of all his house, and a ruler throughout all the land of Miżrayim.
(9) Hasten, and go up to my father, and say to him, Thus says thy son Yosef, God has made me lord of all Miżrayim: come down to me, do not delay:
נביאים
לח (ח) מִיָּמִ֣ים רַבִּים֮ תִּפָּקֵד֒ בְּאַחֲרִ֨ית הַשָּׁנִ֜ים תָּב֣וֹא ׀ אֶל־אֶ֣רֶץ ׀ מְשׁוֹבֶ֣בֶת מֵחֶ֗רֶב מְקֻבֶּ֙צֶת֙ מֵעַמִּ֣ים רַבִּ֔ים עַ֚ל הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־הָי֥וּ לְחׇרְבָּ֖ה תָּמִ֑יד וְהִיא֙ מֵעַמִּ֣ים הוּצָ֔אָה וְיָשְׁב֥וּ לָבֶ֖טַח כֻּלָּֽם׃
מִיוֹמִין סַגִיאִין תְּמַנִי מַשִׁרְיָתָךְ בְּסוֹף שְׁנַיָא תְהַךְ עַל אַרְעָא דְתָבוּ עֲלָה מְקַטְלֵי חַרְבָּא דְאִתְכְּנָשׁוּ מֵעַמְמִין סַגִיאִין עַל טוּרֵי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דַהֲווֹ לְחָרְבָא תְּדִירָא וְאִינוּן מִבֵּינֵי עַמְמַיָא אִתְגְלִיאוּ וִיתִיבוּ לְרוֹחֲצָן כּוּלְהוֹן:
(ט) וְעָלִ֙יתָ֙ כַּשֹּׁאָ֣ה תָב֔וֹא כֶּעָנָ֛ן לְכַסּ֥וֹת הָאָ֖רֶץ תִּֽהְיֶ֑ה אַתָּה֙ וְכׇל־אֲגַפֶּ֔יךָ וְעַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אוֹתָֽךְ׃ {ס}
וְתִסַק בְּאִתְרְגוּשְׁתָּא תֵּיתֵי כַּעֲנָנָא דְסָלֵיק וְחָפֵי יַת אַרְעָא תְּהֵי אַתְּ וְכָל מַשִׁרְיָתָךְ וְעַמְמִין סַגִיאִין דִי עִמָךְ:
(י) כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יַעֲל֤וּ דְבָרִים֙ עַל־לְבָבֶ֔ךָ וְחָשַׁבְתָּ֖ מַחֲשֶׁ֥בֶת רָעָֽה׃
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא יִסְקוּן הִרְהוּרִין עַל לִבָּךְ וּתְחַשֵׁב מַחְשְׁבָן בִּישָׁן:
(יא) וְאָמַרְתָּ֗ אֶֽעֱלֶה֙ עַל־אֶ֣רֶץ פְּרָז֔וֹת אָבוֹא֙ הַשֹּׁ֣קְטִ֔ים יֹשְׁבֵ֖י לָבֶ֑טַח כֻּלָּ֗ם יֹֽשְׁבִים֙ בְּאֵ֣ין חוֹמָ֔ה וּבְרִ֥יחַ וּדְלָתַ֖יִם אֵ֥ין לָהֶֽם׃
וְתֵימַר אֶסַק עַל אַרְעָא דְיָתְבָא שְׁלֵיוָא בְּקִרְוֵי פִצְחַיָא אֱהַךְ עַל עַמָא דְשָׁקְטִין וְשָׁרָן לְרוֹחֲצָן כּוּלְהוֹן יָתְבִין בְּלָא שׁוּרָא וְעָבְרִין וְדָשִׁין לֵית לְהוֹן:
(יב) לִשְׁלֹ֥ל שָׁלָ֖ל וְלָבֹ֣ז בַּ֑ז לְהָשִׁ֨יב יָדְךָ֜ עַל־חֳרָב֣וֹת נוֹשָׁב֗וֹת וְאֶל־עַם֙ מְאֻסָּ֣ף מִגּוֹיִ֔ם עֹשֶׂה֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן יֹשְׁבֵ֖י עַל־טַבּ֥וּר הָאָֽרֶץ׃
לְמִבַּז בִּזָא וּלְמֶעְדֵי עֲדָאָה לְכַנָשָׁא מַשִׁרְיָתָךְ עַל חָרְבָתָא דְאִתְיַתְבָא וְעַל עַמָא דְאִתְכַּנְשׁוּ מִבֵּינֵי עַמְמַיָא דְאִצְלָחוּ בְּנִכְסִין וְקִנְיָנִין יָתְבִין עַל תּוּקְפָא דְאַרְעָא:
38 (8) After many days thou shalt be called upon: in the latter years thou shalt come against the land that is brought back from the sword, and is gathered out of many peoples against the mountains of Yisra᾽el, which have been a continual waste: but it is brought out of the nations, and they dwell safely all of them.
(9) Thou shalt ascend and come like a storm, thou shalt be like a cloud to cover the land, thou, and all thy bands, and many peoples with thee.
(10) Thus says the Lord God; It shall come to pass on that day, that things shall come into thy mind, and thou shalt think an evil scheme:
(11) and thou shalt say, I will go up to the land of unwalled villages; I will go to them that are at quiet, that dwell in safety, all of them dwelling without walls, and having neither bars nor gates;
(12) to take a spoil, and to take a prey; to turn thy hand against the waste places that are now inhabited, and against a people that are gathered out of the nations, that have acquired cattle and goods, and that dwell at the centre of the earth.
כתובים
י (כו) כַּחֹ֤מֶץ ׀ לַשִּׁנַּ֗יִם וְכֶעָשָׁ֥ן לָעֵינָ֑יִם כֵּ֥ן הֶ֝עָצֵ֗ל לְשֹׁלְחָֽיו׃
הֵיךְ חוּמְצָא לְשִׁנֵי וְכִתְּנָנָא לְעַינֵי הֵיכְנָא שְׁלִיחָא עַטְלָא לִמְשַׁלְחוֹי:
(כז) יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָה תּוֹסִ֣יף יָמִ֑ים וּשְׁנ֖וֹת רְשָׁעִ֣ים תִּקְצֹֽרְנָה׃
דְחַלְתֵּיהּ דֶאֱלָהָא תּוֹסֵף יוֹמָתָא וּשְׁנֵי דְרַשִׁיעֵי נִזְעֲרָן:
(כח) תּוֹחֶ֣לֶת צַדִּיקִ֣ים שִׂמְחָ֑ה וְתִקְוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד׃
סִבְרְהוֹן דְצַדִיקֵי חֶדְוָתָא וְסִבְרָא דְרַשִׁיעֵי נֵאבֵד:
(כט) מָע֣וֹז לַ֭תֹּם דֶּ֣רֶךְ יְהֹוָ֑ה וּ֝מְחִתָּ֗ה לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃
מַעְשְׁנָא לִתְמִימֵי אוֹרְחֵיהּ דֶאֱלָהָא וְשֵׁצְיָא נֶהֱוֵי לְאִלֵין דְעָבְדִין עַוְתָא:
(ל) צַ֭דִּיק לְעוֹלָ֣ם בַּל־יִמּ֑וֹט וּ֝רְשָׁעִ֗ים לֹ֣א יִשְׁכְּנוּ־אָֽרֶץ׃
צַדִיק לַעֲלָם לָא נְזוּעַ וְרַשִׁיעֵי לָא יִתְוַעְדוּן בְּאַרְעָא:
10 (26) As vinegar to the teeth, and as smoke to the eyes, so is the sluggard to those who send him.
(27) The fear of the Lord prolongs days: but the years of the wicked shall be shortened.
(28) The hope of the righteous is gladness: but the expectation of the wicked shall perish.
(29) The way of the Lord is a stronghold to the upright, but destruction to the workers of iniquity.
(30) The righteous shall never be removed: but the wicked shall not inhabit the earth.
משנה
א. דַּם חַטָּאת שֶׁנִּתַּז עַל הַבֶּגֶד, הֲרֵי זֶה טָעוּן כִּבּוּס. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בַנֶּאֱכָלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו), בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל, אֶחָד הַנֶּאֱכֶלֶת וְאֶחָד הַפְּנִימִית טְעוּנוֹת כִּבּוּס, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), תּוֹרַת הַחַטָּאת, תּוֹרָה אַחַת לְכָל הַחַטָּאוֹת:
ב. חַטָּאת פְּסוּלָה אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּבּוּס, בֵּין שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר, בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הַכּשֶׁר. אֵיזוֹ הִיא שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הַכּשֶׁר. שֶׁלָּנָה, שֶׁנִּטְמְאָה, וְשֶׁיָּצְאָה. וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הַכּשֶׁר. שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ, וְשֶׁקִּבְּלוּ פְסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמָה:
ג. נִתַּז מִן הַצַּוָּאר עַל הַבֶּגֶד, אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. מִן הַקֶּרֶן וּמִן הַיְסוֹד, אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. נִשְׁפַּךְ עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ, אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. אֵין טָעוּן כִּבּוּס אֶלָּא הַדָּם שֶׁנִּתְקַבֵּל בִּכְלִי וְרָאוּי לְהַזָּיָה. נִתַּז עַל הָעוֹר עַד שֶׁלֹּא הֻפְשַׁט, אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. מִשֶּׁהֻפְשַׁט, טָעוּן כִּבּוּס, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מִשֶּׁהֻפְשַׁט אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס אֶלָּא מְקוֹם הַדָּם, וְדָבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְקַבֵּל טֻמְאָה, וְרָאוּי לְכִבּוּס:
ד. אֶחָד הַבֶּגֶד וְאֶחָד הַשַּׂק וְאֶחָד הָעוֹר, טְעוּנִין כִּבּוּס בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ. וּשְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס, בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ. וּמְרִיקָה וּשְׁטִיפָה בִּכְלִי נְחשֶׁת, בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ. זֶה חֹמֶר בַּחַטָּאת מִקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים:
ה. בֶּגֶד שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים, נִכְנָס וּמְכַבְּסוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים, קוֹרְעוֹ, וְנִכְנָס וּמְכַבְּסוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. כְּלִי חֶרֶס שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים, נִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים, נוֹקְבוֹ, וְנִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ:
ו. כְּלִי נְחשֶׁת שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים, נִכְנָס וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים, פּוֹחֲתוֹ, וְנִכְנָס וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ:
ז. אֶחָד שֶׁבִּשֵּׁל בּוֹ וְאֶחָד שֶׁעֵרָה לְתוֹכוֹ רוֹתֵחַ, אֶחָד קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֶחָד קָדָשִׁים קַלִּים, טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קָדָשִׁים קַלִּים אֵינָן טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אִם בִּשֵּׁל בּוֹ מִתְּחִלַּת הָרֶגֶל, יְבַשֵּׁל בּוֹ אֶת כָּל הָרָגֶל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד זְמַן אֲכִילָה. מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה, מְרִיקָה כִּמְרִיקַת הַכּוֹס, וּשְׁטִיפָה כִּשְׁטִיפַת הַכּוֹס. מְרִיקָה בְּחַמִּין וּשְׁטִיפָה בְּצּוֹנֵן. וְהַשַּׁפּוּד וְהָאַסְכְּלָה מַגְעִילָן בְּחַמִּין:
ח. בִּשֵּׁל בּוֹ קָדָשִׁים וְחֻלִּין, אוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְקָדָשִׁים קַלִּים, אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם, הֲרֵי הַקַּלִּים נֶאֱכָלִין כַּחֲמוּרִין, וְאֵינָן טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה, וְאֵינָם פּוֹסְלִין בְּמַגָּע. רָקִיק שֶׁנָּגַע בְּרָקִיק, וַחֲתִיכָה בַּחֲתִיכָה, לֹא כָל הָרָקִיק וְלֹא כָל הַחֲתִיכוֹת אֲסוּרִין. אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מְקוֹם שֶׁבָּלָע:
1. In the case of the blood of a sin offering designated for presentation that was sprayed on a garment, that garment requires laundering, as is stated with regard to a sin offering: “And when any of its blood shall be sprinkled on a garment, you shall launder that on which it shall be sprinkled in a sacred place” (Leviticus 6:20). Although the verse is speaking only of sin offerings that are eaten and whose blood is presented on the outer altar, as it is stated: “In a sacred place shall it be eaten” (Leviticus 6:19), the principle is not exclusive to eaten sin offerings. With regard to the blood of both the sin offerings that are eaten and the sin offerings that are wholly burned and not eaten and whose blood is presented on the inner altar, garments sprayed with blood from each of these offerings require laundering. As it is stated at the start of that passage: “This is the law of the sin offering” (Leviticus 6:18), it is understood: There is one law for all the sin offerings.
2. That is the halakha with regard to sin offerings fit for sacrifice. With regard to a disqualified sin offering, its blood does not cause a garment to require laundering whether the offering had a period of fitness when its blood was fit for presentation or whether it did not have a period of fitness. Which offering is the disqualified sin offering that had a period of fitness? It is one that was left overnight and then became disqualified; or it is one that became ritually impure; or it is one that emerged from of the Temple courtyard. Which offering is the disqualified sin offering that did not have a period of fitness? It is one that was slaughtered with the intent to eat it or present its blood beyond its designated time or outside its designated area; or it is one whose blood was collected by people disqualified for Temple service and they sprinkled its blood.
3. If the blood of a sin offering sprayed from the neck of the animal onto a garment, the garment does not require laundering. If the blood was collected in a vessel and sprinkled on the altar and sprayed from the corner or from the base of the altar onto the garment, the garment does not require laundering, as the blood was already sprinkled and its mitzva was fulfilled. If the blood spilled from the neck onto the floor before it was collected in a vessel, and the priest collected the blood and it sprayed on a garment, the garment does not require laundering. It is only with regard to blood that was received in a sacred vessel and is fit for sprinkling that the garment requires laundering. Apropos laundering the blood of a sin offering from garments onto which it sprayed, the mishna discusses what is considered a garment. If the blood of a sin offering sprayed onto the hide of an animal before it was flayed from the animal, the hide does not require laundering, because its status is not that of a garment, which is susceptible to ritual impurity. If the blood sprayed onto the hide after it was flayed, it requires laundering; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Elazar says: Even if the blood sprayed onto the hide after it was flayed, it does not require laundering until it is crafted into a vessel or garment that is actually susceptible to ritual impurity. This is the principle with regard to laundering: A garment must be laundered only in the place where the blood was sprayed, and only if it is an item that is fit to become ritually impure, and only if it is an item fit for laundering.
4. With regard to the garment mentioned explicitly in the Torah, and the sackcloth, and the hide, all of these require laundering. And the laundering must be performed in a sacred place, the Temple courtyard, and the breaking of an earthenware vessel in which a sin offering was cooked must be performed in a sacred place, and scouring and rinsing of a copper vessel in which a sin offering was cooked must be performed in a sacred place. With regard to this matter, a stringency applies to a sin offering more than it applies to offerings of the most sacred order.
5. With regard to a garment upon which the blood of a sin offering was sprayed that went outside the curtains, i.e., the Temple courtyard, before being laundered, the garment reenters the courtyard and one launders it in a sacred place. If the garment became ritually impure outside the curtains, one tears the garment in order to render it ritually pure, enters the courtyard with it, and launders it in a sacred place. With regard to an earthenware vessel in which a sin offering was cooked that went outside the curtains, the vessel reenters the courtyard and one breaks it in a sacred place. If the vessel became ritually impure outside the curtains, one punctures the vessel to render it ritually pure, and one enters the courtyard with it and breaks it in a sacred place.
6. With regard to a copper vessel in which a sin offering was cooked that went outside the curtains, the vessel reenters the courtyard, and one scours it and rinses it in a sacred place. If the vessel became ritually impure outside the curtains, one breaks the vessel by boring a large hole in it to render it ritually pure and enters the courtyard with it and scours and rinses it in a sacred place.
7. Whether with regard to a copper vessel in which one cooked the meat of an offering or whether with regard to one into which one poured the boiling meat of an offering, whether the meat is from offerings of the most sacred order or whether it is from offerings of lesser sanctity, such vessels require scouring and rinsing. Rabbi Shimon says: Vessels in which offerings of lesser sanctity were cooked or poured do not require scouring and rinsing. Rabbi Tarfon says: If one cooked a sin offering in a copper vessel from the beginning of the pilgrimage Festival, one may cook in it for the entire pilgrimage Festival; he need not scour and rinse the vessel after every use. And the Rabbis say: One may not continue using it in this manner; rather, one must perform scouring and rinsing before the end of the period during which partaking of the particular cooked offering is permitted. Scouring is like the scouring of the inside of a cup, the cleaning done when wine sticks to the cup, and rinsing is like the rinsing of the outside of a cup. Scouring is performed with hot water, and rinsing with cold water. With regard to the spit and the metal grill [askela], one purges them in hot water.
8. If one cooked in one vessel sacrificial meat and non-sacred meat, or the meat of offerings of the most sacred order and the meat of offerings of lesser sanctity, the status of the food depends upon the taste of the stringent substance. If there is enough of the more sacred meat to impart flavor to the less sacred or non-sacred meat, then the lenient components of the mixtures must be eaten in accordance with the restrictions of the stringent components therein, insofar as who may partake of them, as well as the time when and the place where they may be eaten. And the copper vessels in which the lenient components were cooked do not require scouring and rinsing, and the lenient components do not disqualify pieces of meat through contact. With regard to these principles, the lenient components do not assume the status of the stringent components. In the case of a fit wafer that touched an unfit wafer or a piece of sacrificial meat that touched an unfit piece of sacrificial meat, neither all the wafers nor all the pieces of meat are forbidden. No part is forbidden other than that which is in the place where the item absorbed taste from the unfit wafers or pieces.
גמרא
תַּנְיָא (שמות יט) וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל ה' יִתְקַדָּשׁוּ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר זוּ פְּרִישׁוּת בְּכוֹרוֹת. רִבִּי אוֹמֵר זוּ פְּרִישׁוּת נָדָב וַאֲבִיהוּא. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר זוּ פְּרִישׁוּת נָדָב וַאֲבִיהוּא הַיְינוּ דִּכְתִיב (ויקרא י') הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר זוּ פְּרִישׁוּת בְּכוֹרוֹת. הֵיכָא רְמִיזָא דִּכְתִיב (שמות כג) וְנוֹדַעְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי אַל תִּקְרֵי בִּכְבוֹדִי אֶלָּא בִּמְכוּבָּדַי. דָּבָר זֶה רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶה וְלֹא יָדַע עַד שֶׁמֵּתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן. כֵּיוָן שֶׁמֵּתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אָמַר לוֹ. אַהֲרֹן אָחִי לֹא מֵתוּ בָנֶיךָ אֶלָּא לְהַקְדִּישׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּיוָן שֶׁיָּדַע אַהֲרֹן שֶׁבָּנָיו יְדוּעֵי מָקוֹם הֵן שָׁתַק וְקִבֵּל שָׂכָר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י) וַיִּדּוֹם אַהֲרֹן וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (תהלים לז) דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמַּפִּיל לָךְ חֲלָלִים חֲלָלִים אַתָּה שְׁתוֹק. וְכֵן בִּשְׁלֹמֹה הוּא אוֹמֵר (קהלת ג') עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר פְּעָמִים שֶׁשּׁוֹתֵק וּמְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַשְּׁתִיקָה וּפְעָמִים שֶׁמְּדַבֵּר וּמְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַדִּבּוּר וְהַיְינוּ דְאָמַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מָאי דִּכְתִיב (תהלים סח) נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אַל תִּקְרֵי מִמִּקְדָשֶׁיךָ אֶלָּא מִמְּקוּדָשֶׁיךָ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּין בִּקְדוֹשָׁיו מִתְיָרֵא וּמִתְעַלֶּה וּמִתְהַלָּל:
Rav Ḥisda replied that with regard to the firstborn, it is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: God said to Moses on Mount Sinai: “And let the priests also that come near to the Lord sanctify themselves, lest the Lord break forth upon them” (Exodus 19:22). In other words, they should separate themselves and not approach the mountain. This command was given one day after the burnt offerings and peace offerings were sacrificed in anticipation of the revelation at Sinai. With regard to this command, Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: This command is a reference to the separation of the firstborn, as they functioned as priests. Rabbi Yehuda HaNasi says: This command is a reference to the separation of Nadav and Avihu, who were priests.
The Gemara asks: Granted, according to the one who says that the command for the priests to sanctify themselves is referring to the separation of Nadav and Avihu, this is the meaning of that which is written after their death on the eighth day of the inauguration of the Tabernacle: “Then Moses said to Aaron: This is it that the Lord spoke, saying: Through them that are near to Me I will be sanctified…and Aaron held his peace” (Leviticus 10:3). Nadav and Avihu had already been warned not to draw too close: “Lest the Lord break forth upon them.”
But according to the one who says that the command for the priests to sanctify themselves is referring to the separation of the firstborn, where is the allusion to the fact that God would be sanctified through Nadav and Avihu? The Gemara replies: As it is written: “And there I will meet with the children of Israel; and it shall be sanctified by My glory” (Exodus 29:43). Do not read it as “by My glory [bikhvodi]”; rather, read it as: By My honored ones [bimekhubadai]. God will be sanctified by those considered honored by God when He reveals Himself in the Tabernacle.
The Holy One, Blessed be He, said this statement to Moses, but Moses did not know its meaning until the sons of Aaron died. Once the sons of Aaron died, Moses said to him: Aaron, my brother, your sons died only to sanctify the name of the Holy One, Blessed be He. When Aaron knew that his sons were beloved by the Omnipresent, he was silent and received a reward, as it is stated: “And Aaron held his peace [vayidom].”
And likewise in a verse written by David it states: “Resign yourself [dom] to the Lord, and wait patiently [vehitḥolel] for Him” (Psalms 37:7). Although He strikes down many corpses [ḥalalim] around you, you be silent and do not complain. And likewise in a verse written by Solomon it states: “A time to keep silence, and a time to speak” (Ecclesiastes 3:7). There are times that one is silent and receives reward for the silence, and at times one speaks and receives reward for the speech.
And this is what Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of that which is written: “Awesome is God out of your holy places” (Psalms 68:36)? Do not read it as: “From your holy places [mimikdashekha]”; rather, read it as: From your holy ones [mimekudashekha]. When the Holy One, Blessed be He, carries out judgment upon His holy ones, He is feared, and exalted, and praised by all. In any event, there is no contradiction from the baraita which teaches that the first-born performed the sacrificial service before the Tabernacle was established, as this matter is the subject of a dispute between tanna’im.
זוהר
תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב וַיְּבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי פַּרְעֹה אַף עַל גַּב דְּאוֹקְמוּהָ בְּרָזָא אוֹחָרָא סָמַךְ דְּקָא סָמְכֵינָן בְּעָלְמָא אֲבָל תָּא חֲזֵי (שיר א) לְסוּסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי, תָּא חֲזֵי אִית רְתִיכִין לִשְׂמָאלָא בְּרָזָא דְּסִטְרָא אָחֳרָא וְאִית רְתִיכִין לִימִינָא בְּרָזָא דִּלְעֵילָא דִּקְדֻשָּׁה וְאִלֵּין לָקֳבֵל אִלֵּין אִלֵּין דְּרַחֲמֵי וְאִלֵּין דְּדִינָא, וְכַד קב''ה עָבַד דִּינָא בְּמִצְרָאֵי כָּל דִּינָא דְּעָבִיד כְּהַהוּא גַּוְנָא דְּאִנּוּן רְתִיכִין מַמָּשׁ וּכְגַוְנָא דִּילֵיהּ דְּהַהוּא סִטְרָא מַמָּשׁ מַה הַהוּא סִטְרָא (מַמָּשׁ) קָטִיל וְאַפִּיק נִשְׁמָתִין אוֹף קב''ה עָבִיד בְּהַהוּא גַּוְנָא מַמָּשׁ דִּכְתִיב (שמות י''ג) וַיַּהֲרוֹג יְיָ כָל בְּכוֹר וְכֵן כֹּלָּא בְּמִצְרָיִם בְּהַהוּא גַּוְנָא מַמָּשׁ וּבְגִין כָּךְ דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי כְּגַוְנָא דִּילָהּ מַמָּשׁ לְקַטָלָא דִּכְתִיב כִּי אֲנִי יְיָ אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר, וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי מַה כְּתִיב (ישעיה ס''ג) מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה וְגוֹ', תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֶרֶץ גּוֹשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד, וַיֵּאָחֲזוּ בָּהּ אַחֲסַנְתְּ עָלְמִין וַיֵּאָחֲזוּ בָּהּ דְּהָא לְהוֹן אִתְחֲזֵי כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ (ד''א ל''ג אָמַר רַבִּי יוֹסֵי) וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד, וַדַּאי דְּהָא צַעֲרָא לָא שָׁרָאת בְּהוּ וְקַיְּמוּ בְּתַפְנוּקֵי עָלְמָא וּבְגִין כָּךְ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד, בילא''ו:
בֹּא וּרְאֵה, מַה כָּתוּב, וַיְּבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, פַּרְעֹה, אַף עַל פִּי שֶׁבֵּאֲרוּהוּ בְּסוֹד אַחֵר, סְמָךְ הוּא שֶׁאָנוּ סוֹמְכִים, אָמְנָם לְפִי הַפְּשָׁט הוּא קְלִפָּה רָעָה. אֲבָל בֹּא וּרְאֵה, לְסוּסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, יֵשׁ מֶרְכָּבוֹת לַשְּׂמֹאל בְּסוֹד הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְיֵשׁ מֶרְכָּבוֹת לַיָּמִין, בְּסוֹד שֶׁלְּמַעְלָה בַּקְּדֻשָּׁה, וְאֵלּוּ לְעֻמָּת אֵלּוּ, אֵלּוּ שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה הֵן שֶׁל רַחֲמִים, וְאֵלּוּ שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, הֵן שֶׁל דִּין. וְכַאֲשֶׁר עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּין בְּמִצְרַיִם, כָּל דִּין שֶׁעָשָׂה, הָיָה מַמָּשׁ בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁל אֵלּוּ הַמֶּרְכָּבוֹת שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וּבְאוֹתוֹ אוֹפֶן שֶׁל אוֹתוֹ הַצַד מַמָּשׁ, מַה צָד הַהוּא הוֹרֵג וּמוֹצִיא נְשָׁמוֹת, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה בְּאוֹתוֹ אוֹפֶן מַמָּשׁ, שֶׁכָּתוּב, (שמות י''ג) וַיַּהֲרֹג ה' כָל בְּכוֹר, וְכֵן הַכֹּל מַה שֶּׁעָשָׂה בְּמִצְרַיִם, הָיָה בְּאוֹתוֹ אוֹפֶן מַמָּשׁ, וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי, כַּדֶּרֶךְ שֶׁלָּהּ מַמָּשׁ, לַהֲרֹג, שֶׁכָּתוּב, (שמות ט''ו) כִּי אֲנִי ה', אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר. וּלְעָתִיד לָבֹא מַה כָּתוּב, (ישעיה ס''ג) מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, מַה כָּתוּב, וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶן וְגוֹ'. וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, פֵּרוּשׁוֹ אֲחֻזַּת עוֹלָם. וַיֵּאָחֲזוּ בָּהּ, כִּי לָהֶם רָאוּי לְהֶאַחֵז בָּהּ וְלֹא לַמִּצְרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ. וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד, כִּי וַדַּאי, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם צַעַר וְנִמְצְאוּ בְּתַפְנוּקֵי מְלָכִים, כָּל עוֹד שֶׁהַשְּׁבָטִים הָיוּ בַּחַיִּים, וּמִשּׁוּם זֶה וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד. בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.
הלכה פסוקה
א. כָּל הַמִּתְוַדֶּה בִּדְבָרִים וְלֹא גָמַר בְּלִבּוֹ לַעֲזוֹב הֲרֵי הוּא דוֹמֶה לְטוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ שֶׁאֵין הַטְּבִילָה מוֹעֶלֶת לוֹ עַד שֶׁיַּשְׁלִיךְ הַשֶּׁרֶץ וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כח) וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם. וְצָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַחֵטְא שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב) אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חַטָּאָה גְדוֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב:
ב. מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה לִהְיוֹת הַשָּׁב צוֹעֵק תָּמִיד לִפְנֵי ה' בִּבְכִי ובְתַחֲנוּנִים וְעוֹשֶׂה צְדָקָה כְּפִי כֹּחוֹ וּמִתְרַחֵק הַרְבֵּה מִן הַדָּבָר שֶׁחָטָא בּוֹ וּמְשַׁנֶּה שְׁמוֹ כְּלוֹמַר אֲנִי אַחֵר וְאֵינִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה אוֹתָן הַמַּעֲשִׂים. וּמְשַׁנֶּה מַעֲשָׂיו כּוּלָן לְטוֹבָה וּלְדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְגוֹלֶה מִמְּקוֹמוֹ שֶׁגָּלוּת מְכַפֶּרֶת עָוֹן מִפְּנֵי שֶׁגּוֹרֶמֶת לוֹ לְהִכָּנַע וְלִהְיוֹת עָנָיו ושְׁפַל רוּחַ:
ג. וּשְׁבַח גָּדוֹל לְשָׁב שֶׁיִּתְוַדֶּה בָּרַבִּים וְיוֹדִיעַ פְּשָׁעָיו לָהֶם וּמְגַלֶּה עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵירוֹ לַאֲחֵרִים וְאוֹמֵר לָהֶם אָמְנָם חָטָאתִי לִפְלוֹנִי וְעָשִׂיתִי לוֹ כָּךְ וְכָךְ וַהֲרֵינִי הַיּוֹם שָׁב וּמִתְנַחֵם וְכָל הַמִּתְגָּאֶה וְאֵינוֹ מוֹדִיעַ אֶלָּא מְכַסֶּה פְּשָׁעָיו אֵין תְּשׁוּבָתוֹ גְּמוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כח) מְכַסֶּה פְּשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ:
He who confesses by speech but has not his heart's consent to abandon his erstwhile conduct, behold him, he is like one taking an immersion of purification and in his grasp is an impure creeping thing, when he knows the immersion to be of no value till he cast away the impure creeping thing. Even so it is advised to do, saying: "But whoso confesseth and forsaketh them shall shall obtain mercy" (Pro. 28. 13). In confessing to God, it is obligatory to name the sin, even as it is said: "Oh, this people have sinned a great sin, and have made them a god of gold" (Ex. 32.31).3Ta’anit, 16a; Yoma, 86b. C.
Among the ways of repentance are, for the penitent to continue to cry out in tearful supplication before the Name, to bestow alms according to his means, and to distance himself exceedingly from the thing wherein he sinned, to have his identity changed, as if saying: "I am now another person, and not that person who perpetrated those misdeeds", to completely change his conduct for the good and straight path, and to exile himself from his place of residence, for exile atones iniquity, because it leads him to submissiveness and to be meek and humble-spirited.4Rosh-ha-Shanah, 16b. C.
The penitent who confesses publicly is praiseworthy, and it is commendable for him to let the public know his iniquities, and to reveal the sins between himself and his neighbor to others, saying to them: "Truly, I have sinned against that man, and I have wronged him thus and such, but, behold me this day, I repent and am remorseful". But he, who is arrogant and reveals not but covers up his sins, is not a wholehearted penitent, of whom it is said: "He that covereth his sins shall not prosper" (Prov. 28.13). But that is saying solely concerning sins between man and man, but sins between man and God, the penitent need not make public, on the contrary it would be impudent of him to reveal them. He, however, should repent before God, blessed is he! and before Him he should detail his sins; and then make public confession upon them by simply saying: "I have sinned". Such procedure is, indeed, for his own good, even as it is said: "Blessed is he whose transgression is forgiven, whose sin is covered (Ps. 32.1).6Rosh ha-Shanah, 18a. C.
מוסר
ספר חרדים דף ע"א ע"א
לֵב חוֹשֵׁב בְּעִנְיָינֵי גוּפוֹ בְּעֵת תְּפִלָּה אוֹ חֲזָרַת שְׁלִיחַ צִבּוּר גָּדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂוֹא וְעָלָיו נֶאֱמַר (שמואל א' ב') וּבוֹזַי יֵקָלּוּ כִּדְאִיתָא בְזוֹהַר שֶׁאֵין לָךְ בּוֹזֶה שְׁמוֹ גָדוֹל מִזֶּה שֶׁהֲרֵי לִפְנֵי מֶלֶךְ וַאֲפִילוּ לִפְנֵי אֶחָד מִשָּׂרָיו בְּרַעַשׁ וָרַעַד אָדָם עוֹמֵד וְיָרֵא פֶּן יִלָּכֵד בִּדְבָרָיו כִּי חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְכָל שֶׁכֵּן חֲמַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֲפִילוּ משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה יָרֵא שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט') כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה וְעוֹד עֲוֹנוֹ גָדוֹל שֶׁהֲרֵי הֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ שֶׁאָמַר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם שֶׁהִיא הָעֲבוֹדָה שֶׁבְּלֵב זוּ הַתְּפִלָּה וַהֲרֵי לְבָבוֹ פּוֹנֶה מֵעִם ה' לְתַעְתּוּעֵי מַחֲשָׁבוֹת יֹאמַר ה' עָלָיו (ירמי' ב') אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחֲצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים וְגוֹ' וּכְתִיב (שם י''ב) קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם וּכְתִיב (מלאכי א') בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רָחַק מִמֶּנִּי וּכְתִיב (ישעי' כ''ט) וְאִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי שֶׁקָּרָאנוּ בַּתְּפִלָה אָב הָרַחֲמָן שְׁמַע קוֹלֵנוּ וּבְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח לְעָבְדוֹ בִּרְחִימוּ כְּאָב וּבִדְחִילוּ כְּאָדוֹן: