תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
מא (טז) וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה׃
וַאֲתֵיב יוֹסֵף יָת פַּרְעֹה לְמֵימַר בַּר מִן חָכְמְתִי אֶלָּהֵן מִן קֳדָם יְיָ יִתּתַב יָת שְׁלָמָא דְפַרְעֹה:
(יז) וַיְדַבֵּ֥ר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף בַּחֲלֹמִ֕י הִנְנִ֥י עֹמֵ֖ד עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃
וּמַלִּיל פַּרְעֹה (עִם) לְיוֹסֵף בְּחֶלְמִי הָא אֲנָא קָאֵם עַל כֵּיף נַהֲרָא:
(יח) וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת בְּרִיא֥וֹת בָּשָׂ֖ר וִיפֹ֣ת תֹּ֑אַר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ׃
וְהָא מִן נַהֲרָא סָלְקָן שְׁבַע תּוֹרְתָּא פַּטִּימָן בְּשַׂר וְשַׁפִּירָן לְמֶחֱזֵי וְרָעְיָן בְּאַחֲוָה:
(יט) וְהִנֵּ֞ה שֶֽׁבַע־פָּר֤וֹת אֲחֵרוֹת֙ עֹל֣וֹת אַחֲרֵיהֶ֔ן דַּלּ֨וֹת וְרָע֥וֹת תֹּ֛אַר מְאֹ֖ד וְרַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר לֹֽא־רָאִ֧יתִי כָהֵ֛נָּה בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לָרֹֽעַ׃
וְהָא שְׁבַע תּוֹרְתָּא אָחֳרָנְיָן סָלְקָן בַּתְרֵיהוֹן חֲסִיכָן וּבִישָׁן לְמֶחֱזֵי לַחֲדָא וַחֲסִירָן בְּשָׂר לָא חֲזֵתִי כְוָתְהֵן בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרַיִם לְבִישׁוּ:
(כ) וַתֹּאכַ֙לְנָה֙ הַפָּר֔וֹת הָרַקּ֖וֹת וְהָרָע֑וֹת אֵ֣ת שֶׁ֧בַע הַפָּר֛וֹת הָרִאשֹׁנ֖וֹת הַבְּרִיאֹֽת׃
וַאֲכָלָן תּוֹרְתָּא חֲסִיכָתָא וּבִישָׁתָא יָת שְׁבַע תּוֹרְתָּא קַדְמָיָתָא פַּטִּימָתָא:
(כא) וַתָּבֹ֣אנָה אֶל־קִרְבֶּ֗נָה וְלֹ֤א נוֹדַע֙ כִּי־בָ֣אוּ אֶל־קִרְבֶּ֔נָה וּמַרְאֵיהֶ֣ן רַ֔ע כַּאֲשֶׁ֖ר בַּתְּחִלָּ֑ה וָאִיקָֽץ׃
וַעֲלָא לִמְעֵיהֶן וְלָא אִתְיְדַע אֲרֵי עַלּוּ לִמְעֵיהֶן וּמֶחֱזֵיהֵן בִּישׁ כַּד בְּקַדְמֵיתָא וְאִתְּעָרִית:
41 (16) And Yosef answered Par῾o, saying, it is not me: God shall give Par῾o a favourable answer.
(17) And Par῾o said to Yosef, In my dream, behold, I stood upon the bank of the River:
(18) and, behold, there came up out of the River seven cows, fat of flesh and well favoured; and they fed in the reed grass:
(19) and, behold, seven other cows came up after them, poor and very ill favoured and lean of flesh, such as I never saw in all the land of Miżrayim for badness:
(20) and the lean and the ill favoured cows did eat up the first seven fat cows:
(21) and when they had eaten them up, it could not be known that they had eaten them; for they were still ill favoured, as at the beginning. So I awoke.
נביאים
ד (ב) וְאֵ֥לֶּה הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁר־ל֑וֹ עֲזַרְיָ֥הוּ בֶן־צָד֖וֹק הַכֹּהֵֽן׃ {ס}
וְאִלֵין רַבְרְבַיָא דִי לֵיהּ עֲזַרְיָהוּ בַר צָדוֹק כַּהֲנָא:
(ג) אֱלִיחֹ֧רֶף וַאֲחִיָּ֛ה בְּנֵ֥י שִׁישָׁ֖א סֹפְרִ֑ים {ס} יְהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־אֲחִיל֖וּד הַמַּזְכִּֽיר׃ {ס}
אֱלִיחוֹרֶף וַאֲחִיָה בְּנֵי שִׁישָׁא סַפְרַיָא יְהוֹשָׁפָט בַּר אֲחִילוּד מְמַנָא עַל דָכְרָנַיָא:
(ד) וּבְנָיָ֥הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֖ע עַל־הַצָּבָ֑א {ס} וְצָד֥וֹק וְאֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִֽים׃ {ס}
וּבְנָיָהוּ בַר יְהוֹיָדָע מְמַנָא עַל חֵילָא וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר כַּהֲנַיָא:
(ה) וַעֲזַרְיָ֥הוּ בֶן־נָתָ֖ן עַל־הַנִּצָּבִ֑ים {ס} וְזָב֧וּד בֶּן־נָתָ֛ן כֹּהֵ֖ן רֵעֶ֥ה הַמֶּֽלֶךְ׃ {ס}
וַעֲזַרְיָהוּ בַר נָתָן מְמַנָא עַל אִסְטַרְטִיגַיָא וְזָבוּד בַּר נָתָן רַבָּא שׁוֹשְׁבִינָא דְמַלְכָּא:
(ו) וַאֲחִישָׁ֖ר עַל־הַבָּ֑יִת {ס} וַאֲדֹנִירָ֥ם בֶּן־עַבְדָּ֖א עַל־הַמַּֽס׃ {ס}
וַאֲחִישָׁר מְמַנָא עַל בֵּיתָא וַאֲדֹנִירָם בַּר עַבְרָא מְמַנָא עַל מַסְקֵי מִסִין:
(ז) וְלִשְׁלֹמֹ֞ה שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נִצָּבִים֙ עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְכִלְכְּל֥וּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ וְאֶת־בֵּית֑וֹ חֹ֧דֶשׁ בַּשָּׁנָ֛ה יִהְיֶ֥ה עַל־[הָאֶחָ֖ד] (אחד) לְכַלְכֵּֽל׃ {ס}
וְלִשְׁלֹמֹה תְּרֵי עֲסַר אִסְטַרְטִיגַיָא מְמַנָן עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וּמְסוֹבְרִין יַת מַלְכָּא וְיַת אֱנַשׁ בֵּיתֵיהּ יַרְחָא בְּשַׁתָּא מָטֵי לְחָד לְסוֹבָרָא:
4 (2) And these were the princes whom he had; ῾Azaryahu the son of Żadoq the priest,
(3) Eliĥoref and Aĥiyya the sons of Shisha, scribes; Yehoshafat the son of Aĥilud, the recorder.
(4) And Benayahu the son of Yehoyada was over the host: and Żadoq and Evyatar were priests:
(5) and ῾Azaryahu the son of Natan was over the officers: and Zavud the son of Natan was the king’s private minister of state:
(6) and Aĥishar was over the household: and Adoniram the son of ῾Avda was over the tribute.
(7) And Shelomo had twelve officers over all Yisra᾽el, who provided stores for the king and his household: each man had to make provision for a month in the year.
כתובים
ט (יב) אִם־חָ֭כַמְתָּ חָכַ֣מְתָּ לָּ֑ךְ וְ֝לַ֗צְתָּ לְֽבַדְּךָ֥ תִשָּֽׂא׃
אִין חַכֵּימְתָּא לְנַפְשָׁךְ חַכֵּימְתָּא וְאִם תֶּהֱוֵי מֵמִיק בִּלְחוֹדָיִךְ תִּטְעָן:
(יג) אֵ֣שֶׁת כְּ֭סִילוּת הֹמִיָּ֑ה פְּ֝תַיּ֗וּת וּבַל־יָ֥דְעָה מָּֽה׃
אִתְּתָא סַכְלְתָא וּפְרִידְתָּא שִׁבְרָתָה וְלָא יָדְעָה טָבְתָא:
(יד) וְֽ֭יָשְׁבָה לְפֶ֣תַח בֵּיתָ֑הּ עַל־כִּ֝סֵּ֗א מְרֹ֣מֵי קָֽרֶת׃
וְיָתְבָה עַל תְּרַע בֵיתָהּ עַל כּוּרִסַיָא רָמָא וַעֲשִׁינָא:
(טו) לִקְרֹ֥א לְעֹֽבְרֵי־דָ֑רֶךְ הַֽ֝מְיַשְּׁרִ֗ים אֹֽרְחוֹתָֽם׃
וְקָרְיָא לְעָבְרֵי אָרְחָא דִתְרִיצֵי אוֹרְחָתְהוֹן:
(טז) מִי־פֶ֭תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה וַחֲסַר־לֵ֝֗ב וְאָ֣מְרָה לּֽוֹ׃
מְטוּל מַן דִשְׁבַר נֵאתֵא לְוָתָהּ וַחֲסִיר רַעֲיָנָא וְאָמְרָה לֵיהּ:
(יז) מַֽיִם־גְּנוּבִ֥ים יִמְתָּ֑קוּ וְלֶ֖חֶם סְתָרִ֣ים יִנְעָֽם׃
מַיָא גְנוּבַיָא חַלְיָן וְלַחְמָא דְטִימוּרָא בַּסִימָא:
9 (12) If thou art wise, thou art wise for thyself: and if thou scornest, thou alone shalt bear it.
(13) The woman Folly is clamorous: she is simple, and knows nothing.
(14) For she sits at the door of her house, on a seat in the high places of the city.
(15) Calling out to passers by who are going straight on their ways:
(16) Whoever is simple, let him turn in here: and as for him that lacks understanding, she says to him,
(17) Stolen waters are sweet, and bread eaten in secret is pleasant.
משנה
א. הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם, פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. וְאִם הָיָה דָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַחֲרָיוּת, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם. אֵין פּוֹרְטִין לֹא מִתֵּבַת הַמּוֹכְסִין, וְלֹא מִכִּיס שֶׁל גַּבָּאִין, וְאֵין נוֹטְלִין מֵהֶם צְדָקָה. אֲבָל נוֹטֵל הוּא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ מִן הַשּׁוּק:
ב. נָטְלוּ מוֹכְסִין אֶת חֲמוֹרוֹ וְנָתְנוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֵר, גָּזְלוּ לִסְטִים אֶת כְּסוּתוֹ וְנָתְנוּ לוֹ כְסוּת אַחֶרֶת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיָאֲשִׁין מֵהֶן. הַמַּצִּיל מִן הַנָּהָר אוֹ מִן הַגַּיִס אוֹ מִן הַלִּסְטִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְכֵן נָחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה, נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר, מִכָּאן יָצָא נָחִיל זֶה. וּמְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ לְהַצִּיל אֶת נְחִילוֹ. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. אֲבָל לֹא יָקֹץ אֶת סוֹכוֹ עַל מְנָת לִתֵּן אֶת הַדָּמִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אַף קוֹצֵץ וְנוֹתֵן אֶת הַדָּמִים:
ג. הַמַּכִּיר כֵּלָיו וּסְפָרָיו בְּיַד אַחֵר, וְיָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵבָה בָּעִיר, יִשָּׁבַע לוֹ לוֹקֵחַ כַּמָּה נָתַן, וְיִטֹּל. וְאִם לָאו, לֹא כֹּל הֵימֶנּוּ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר מְכָרָן לְאַחֵר וּלְקָחָן זֶה הֵימֶנּוּ:
ד. זֶה בָּא בְחָבִיתוֹ שֶׁל יַיִן וְזֶה בָּא בְכַדּוֹ שֶׁל דְּבַשׁ. נִסְדְּקָה חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ, וְשָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹכוֹ, אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. וְאִם אָמַר, אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְּמֵי שֶׁלִּי, חַיָּב לִתֵּן לוֹ. שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵרוֹ, שֶׁלּוֹ יָפֶה מָנֶה וְשֶׁל חֲבֵרוֹ מָאתַיִם, הִנִּיחַ זֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְהִצִּיל אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. וְאִם אָמַר לוֹ, אֲנִי אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי אֶת שֶׁלִּי, חַיָּב לִתֵּן לוֹ:
ה. הַגּוֹזֵל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וּנְטָלוּהוּ מְסִיקִין, אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא, אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ, וְאִם מֵחֲמַת הַגַּזְלָן, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ שָׂדֶה אַחֶרֶת. שְׁטָפָהּ נָהָר, אוֹמֵר לוֹ, הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ:
ו. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁלָּוָה הֵימֶנּוּ, אוֹ שֶׁהִפְקִיד לוֹ. בַּיִּשּׁוּב, לֹא יַחֲזִיר לוֹ בַמִּדְבָּר. עַל מְנָת לָצֵאת בַּמִּדְבָּר, יַחֲזִיר לוֹ בַמִּדְבָּר:
ז. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, גְּזַלְתִּיךָ, הִלְוִיתַנִי, הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הֶחֱזַרְתִּי לְךָ אִם לֹא הֶחֱזַרְתִּי לְךָ, חַיָּב לְשַׁלֵּם. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּזַלְתִּיךָ, אִם הִלְוִיתַנִי, אִם הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם:
ח. הַגּוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר וְהֶחֱזִירוֹ, וּמֵת אוֹ נִגְנַב, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. לֹא יָדְעוּ בְעָלִים לֹא בִגְנֵבָתוֹ וְלֹא בַחֲזִירָתוֹ, וּמָנוּ אֶת הַצֹּאן וּשְׁלֵמָה הִיא, פָּטוּר:
ט. אֵין לוֹקְחִים מִן הָרוֹעִים צֶמֶר וְחָלָב וּגְדָיִים, וְלֹא מִשּׁוֹמְרֵי פֵרוֹת עֵצִים וּפֵרוֹת. אֲבָל לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים כְּלֵי צֶמֶר בִּיהוּדָה, וּכְלֵי פִשְׁתָּן בַּגָּלִיל, וַעֲגָלִים בַּשָּׁרוֹן. וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ לְהַטְמִין, אָסוּר. וְלוֹקְחִין בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלִים מִכָּל מָקוֹם:
י. מוֹכִין שֶׁהַכּוֹבֵס מוֹצִיא, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְשֶׁהַסּוֹרֵק מוֹצִיא, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. הַכּוֹבֵס נוֹטֵל שְׁלשָׁה חוּטִין וְהֵן שֶׁלּוֹ. יָתֵר מִכֵּן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. אִם הָיָה הַשָּׁחוֹר עַל גַּבֵּי הַלָּבָן, נוֹטֵל אֶת הַכֹּל וְהֵן שֶׁלּוֹ. הַחַיָּט שֶׁשִּׁיֵּר מִן הַחוּט כְּדֵי לִתְפֹּר בּוֹ, וּמַטְלִית שֶׁהִיא שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. מַה שֶּׁהֶחָרָשׁ מוֹצִיא בַמַּעֲצָד, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, וּבַכַּשִּׁיל, שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אַף הַנְּסֹרֶת שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת:
1. In the case of one who robs another of food and feeds it to his children, or who left a stolen item to them and then died, the children are exempt from paying the victim of the robbery after their father’s death. But if the stolen item was something that serves as a legal guarantee of a loan, the heirs are obligated to pay. One may not exchange larger coins for smaller ones from the trunk of customs collectors nor from the purse of tax collectors, and one may not take charity from them, as they are assumed to have obtained their funds illegally. But one may take money from the collector’s house or from money he has with him in the market that he did not take from his collection trunk or purse.
2. If customs collectors took one’s donkey and gave him a different donkey that was taken from another Jew in its stead, or if bandits took his garment and gave him a different garment that was taken from a Jew in its stead, these items are now his because the owners despaired of retrieving them when they were stolen, and they may therefore be acquired by another. In a case of one who salvages items from a river, or from a troop [hagayis] of soldiers, or from bandits, if the owners of the items despaired of retrieving them, they are his, i.e., they belong to the one who salvaged them. And so too, with regard to a swarm of bees, if the owners despaired of retrieving the bees, they are his, i.e., they belong to the one who found them. Rabbi Yoḥanan ben Beroka said: A woman or a minor, whose testimony is not generally accepted by the court, is deemed credible to say: It was from here that this swarm emerged, and it therefore belongs to a certain individual. And one may walk into another’s field in order to salvage his own swarm of bees that has relocated there, and if he damaged some property in the process, he must pay for what he has damaged. But if the bees settled on a branch of a tree, he may not cut off the other’s branch in order to take the bees, even on the condition that he will later give him the money for it. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: He may even cut off the branch and later give him the money for it as compensation.
3. In a case of one who recognizes his stolen vessels and scrolls in another’s possession, and a rumor had spread in the city that the former had been the victim of theft, the purchaser, i.e., the one in possession of these items, must take an oath to the victim as to how much money he spent on the purchase, and he then takes that sum of money in exchange for returning the items. And if no such rumor had spread, it is not in the purported victim’s power to assert that the items were stolen, and he is not entitled to demand their return, as I could say: The items were never stolen; rather, the purported victim sold them to another, and this individual who currently possesses the item purchased them from that other person.
4. In a situation where this individual came with his barrel of wine, and that individual came with his jug of honey, if the barrel of honey cracked and this first individual poured out his wine and salvaged the other’s honey, which is worth more than the wine, by collecting it into his wine barrel, the owner of the wine has the right to collect only his wage, i.e., compensation for the effort he put into salvaging the honey. He is not, however, entitled to compensation for the wine itself. But if the owner of the wine said: I will salvage your honey and you will pay me the value of my wine, the owner of the honey is obligated to pay him compensation for the wine. Similarly, if a river washed away his donkey and the donkey of another, and his donkey was worth one hundred dinars and the donkey of the other was worth two hundred, and the individual with the less valuable donkey abandoned his donkey and instead salvaged the donkey of the other, he has the right to collect only his wage, i.e., compensation for the effort he put into salvaging his fellow’s donkey. But if he said to the owner of the more valuable donkey: I will salvage your donkey and you will pay me the monetary value of mine in exchange, the owner of the more valuable donkey is obligated to pay the rescuer compensation for his donkey.
5. In a case of one who robs a field from an-other and thugs [massikin] subsequently take the field from the robber, the halakha is dependent upon the circumstances: If it is a regional disaster in which the thugs seize all the property in the region, the robber says to the owner of the field: That which is yours is before you, i.e., it is your prerogative to try to reclaim it from the thugs. No compensation is required since the thugs would have seized the property in any event. But if the thugs took that field alone due to the robber, the robber is obligated to provide the owner with a different field. If a river flooded a misappropriated field, the robber may say to its owner: That which is yours is before you, and no compensation is required. Since the field would have been flooded in any case, the robber has not caused the damage to the field, and is therefore exempt.
6. With regard to one who robs another or who borrowed money from him, or one with whom another had deposited an item, if any of these interactions took place in a settled area, he may not return the item to him in an unsettled area, where it is of little benefit to the owner and he cannot safeguard it. If the loan or deposit was given on the condition that the recipient may go out and return it to the owner in an unsettled area, he may return it to him in an unsettled area.
7. In the case of one who says to another: I robbed you, or: You lent me money, or: You deposited an item with me, and I do not know if I returned your property to you or if I did not return it to you, he is liable to pay the sum or item in question. But if he said to him: I do not know if I robbed you, or: I do not know if you lent me money, or: I do not know if you deposited an item with me, he is exempt from paying the sum or item in question.
8. In the case of one who stole a lamb from a flock and returned it without informing the owner that he had done so, and then it died or was stolen, the thief is liable to pay restitution for it. If the lamb’s owners did not know about the entire incident, i.e., they did not know that it was stolen and they did not know that it was returned, and they counted the flock of sheep and found it whole, the thief is exempt from paying.
9. One may not purchase wool, milk, and kids from the shepherds who tend the flocks of others, due to the concern that they have stolen these items from the owners of the flocks. And similarly, one may not purchase wood and produce from produce watchmen. But one may purchase from women woolen goods in Judea, and linen goods in the Galilee, and calves in the Sharon, as women in these locations often work with those commodities and it can be assumed that they are selling the items with the owner’s consent. And with regard to all these items, in a case where the seller told the buyer to conceal the purchase, it is prohibited, as there is good reason to suspect that the items are stolen. And one may purchase eggs and chickens from everywhere, as it is unlikely that one would steal and sell these commodities.
10. Strands of wool that the launderer removes from the garment belong to him, as it can be assumed that the customer is uninterested in them, but strands that the carder, i.e., one who prepares wool for use as a textile, removes belong to the customer, as it is assumed that the customer would want them, since the carder often removes a significant number of strands. A launderer takes three threads that were inserted at the edge of a garment, and they are his, but with regard to more threads than this, these additional threads belong to the customer. If these were black threads on a white garment, he takes all of them and they are his. As the removal of the threads improves the appearance of the garment, the customer does not want them. In the case of a tailor who left enough thread attached to the cloth that it could be used in order to sew with it, or if there was a patch of cloth that is three fingerbreadths by three fingerbreadths left from the cloth given to the tailor by the customer, these items belong to the customer. That which a carpenter removes with an adze belongs to him, because an adze removes only small shavings of wood, which the customer is uninterested in; but what he removes with an ax [uvakashil] belongs to the customer. And if he was doing his work in the domain of the customer, then even the sawdust belongs to the customer.
גמרא
רַב חַסְדָּא הֲוָה לֵיהּ הַהוּא אָרִיסָא דַהֲוָה תָּקִיל וְיָהִיב תָּקִיל וְשָׁקִיל סַלְקֵיהּ קָרָא אֲנַפְשֵׁיהּ (משלי י''ג) צָפוּן לַצַדִּיק חֵיל חוֹטֵא. (איוב כ''ז) כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ רַב הוּנָא וְרַב חַסְדָּא חַד אָמַר נַפְשׁוֹ דְנִגְזָל וְחַד אָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן. מָאן דְּאָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל נִגְזָל דִּכְתִיב (משלי א') כֵּן אָרְחוֹת כָּל בּוֹצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח. מָאן דְּאָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן דִּכְתִיב (שם כ''ב) אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קוֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ. וְאִידָךְ נָמֵי הָכְּתִיב נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח מָאי בְּעָלָיו בְּעָלָיו דְּהַשְׁתָּא. וְאִידָךְ נָמֵי הָכְּתִיב וְקָבַע אֶת קוֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ מַה טַעַם קָאָמַר. מַה טַעַם וְקָבַע אֶת קוֹבְעֵיהֶם מִשּׁוּם דְּקָבְעֵי נָפֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה כְּאִלּוּ נוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנוּ שֶׁנֶּאֱמַר כֵּן אָרְחוֹת כָּל בּוֹצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח. וְאוֹמֵר (ירמי' ה') וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ וְאוֹמֵר (יואל ד') מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דַם נָקִי בְּאַרְצָם. וְאוֹמֵר (ש''ב כ''א) אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים מָאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵימָא נֶפֶשׁ דִּידֵיהּ אֲבָל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו לֹא. תָּא שְׁמַע בְּשַׂר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. וְכִי תֵימָא הָנֵי מִילֵי הֵיכָא דְלָא יָהִיב דָמֵי אֲבָל הֵיכָא דְיָהִיב דָּמֵי לָא, תָּא שְׁמַע מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דַם נָקִי בְּאַרְצָם. וְכִי תֵימָא הָנֵי מִילִי הֵיכָא דְקָא עָבִיד בְּיָדַיִם אֲבָל גְרָמָא לָא, תָּא שְׁמַע אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁהָרַג שָׁאוּל אֶת הַגִּבְעוֹנִים אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקִין לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הֲרָגָן:
The Gemara relates that Rav Ḥisda had a certain sharecropper who would weigh the field’s produce and give Rav Ḥisda his portion, and weigh the produce and take his own portion. Rav Ḥisda dismissed him, and read the following verse about him: “A good man leaves an inheritance to his children’s chil-dren; and the wealth of the sinner is laid up for the righteous” (Proverbs 13:22).
§ The Gemara examines various verses pertaining to robbers. “For what is the hope of the godless, though he profits, when God takes away his soul?” (Job 27:8). This verse is the subject of a dispute between Rav Huna and Rav Ḥisda. One says that the phrase “God takes away his soul” is referring to the soul of the robbed, and one says that it is referring to the soul of the robber.
The Gemara elaborates: The rationale of the one who says that the verse is referring to the soul of the robbed is as it is written: “So are the ways of every one that is greedy for profit; it takes away the life of the owner thereof” (Proverbs 1:19), which teaches that one who robs another of his property is considered as one who robbed him of his soul. And the rationale of the one who says that it is referring to the soul of the robber is as it is written: “Rob not the weak, because he is weak, neither crush the poor in the gate; for the Lord will plead their cause, and despoil of life those that despoil them” (Proverbs 22:22–23).
The Gemara questions each opinion: And according to the other opinion, i.e., the latter one, isn’t it also written: “It takes away the life of the owner thereof,” which indicates that the soul of the robbed is taken? The Gemara answers: What is the meaning of the phrase “the owner thereof”? It is referring to its current owner, i.e., the robber, who has acquired the stolen item.
And according to the other opinion, who said that the life of the robbed is taken, isn’t it also written: “And despoil of life those that despoil them,” which indicates that the soul of the robber is taken? The Gemara answers that the verse is saying: What is the reason. The verse teaches: What is the reason that God will despoil the life of those who despoil them? It is because they despoiled the soul of their victims.
Rabbi Yoḥanan says: Anyone who robs another of an item worth one peruta is considered as though he takes his soul from him, as it is stated: “So are the ways of every one that is greedy for profit; it takes away the life of the owner thereof” (Proverbs 1:19). And it states: “And they shall consume your harvest, and your bread, they shall consume your sons and your daughters” (Jeremiah 5:17). Since they will consume the harvest and bread, it is as though they consume one’s children as well because there will be no food to feed them.
And it states: “Egypt shall be a desolation, and Edom shall be a desolate wilderness, for the extortion of the children of Judah, because they have shed innocent blood in their land” (Joel 4:19). The verse here considers extortion like the shedding of innocent blood. And it states with regard to a famine: “And the Lord said: It is for Saul, and for his bloody house, because he put to death the Gibeonites” (II Samuel 21:1).
The Gemara asks: Since Rabbi Yoḥanan’s point was proven by the first verse, what was the purpose of adding each subsequent verse by saying: And it states? The Gemara answers: And if you would say that the robber takes only his, i.e., the victim’s, life, but the lives of his sons and daughters are not taken, come and hear the second verse, which mentions the flesh of his sons and daughters.
And if you would say: This matter applies only where the robber does not give his victim compensation for the stolen item, but where he gave compensation for the stolen item, it is not comparable to murder, come and hear the verse: “For the extortion of the children of Judah, because they have shed innocent blood in their land.” Extortion is referring to coercing someone to sell an item that he does not want to sell. It is a form of robbery, and the verse equates it with murder.
And if you would say: This matter applies only where he committed the robbery by direct action, but if he committed it through indirect action, the transgression is not as severe, come and hear the verse: “It is for Saul, and for his bloody house, because he put to death the Gibeonites.” And where did we ever find that Saul killed the Gibeonites? He did not do so. Rather, due to the fact that he killed the residents of Nob, the city of the priests, who would provide the Gibeonites with water (see I Samuel, chapter 22) and food, the verse ascribes him blame for their death as though he had killed the Gibeonites himself.
זוהר
וַיִּזְכּוֹר יוֹסֵף אֶת הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וְגוֹ', רַבִּי חִיָּא פָּתַח וְאָמַר (שָׁם כ''ד) בִּנְפוֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמַח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, תָּא חֲזֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבַד לֵיהּ לְבַר נַשׁ דְּיִזְכֵּי לְיִּקְרָא דִּילֵיהּ וּלְשַׁמָּשָׁא קַמֵּיהּ תְּדִירָא וּלְאִשְׁתַּדְלָא בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי בְּגִין דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בָּה בְּאוֹרַיְיתָא תָּדִיר, וְכֵיוָן דְּבָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאָדָם יָהַב קַמֵּיהּ אוֹרַיְיתָא וְאוֹלִיף לֵיהּ בָּהּ לְמִּנְדַע אָרְחָהֳא, מְנָלָן דִּכְתִיב (אִיּוֹב כ''ח) אָז רָאָה וַיִּסְפְּרָה הֵכִינָה וְגַם חֲקָרָה וּלְבָתַר וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת יְיָ' הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה, כֵּיוָן דְּאִסְתַּכֵּל בָּהּ וְלָא נָטִיר לָהּ עָבַר עַל פִּקוּדָא דְּמָארֵיהּ וְאִתְפַּס בְּחוֹבֵיהּ וְכָל אִינוּן דְּעָבְרוּ עַל מִלָּה חֲדָא דְּאוֹרַיְיתָא אִתְפְּסוּ בָּהּ, שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְּאִתְחֲכַּם עַל כָּל בְּנֵי עַלְמָא עָבַר עַל מִלָּה חָדָא דְּאוֹרַיְיתָא וְגָּרִים לֵיהּ לְאִתְעֲבְּרָא מַלְכוּתֵיהּ מִנֵּיהּ וּלְאִתְפַּלְגָא מַלְכוּתָא מִן בְּנוֹי מָאן דְּאַעְבַר עַל אוֹרָיְיתָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְיוֹסֵף דַהֲוָה יָדַע אוֹרָיְיתָא וְאַחוֹי נָפְלוּ בִּידֵיהּ אֲמָּאי גִּלְגֵּל עָלַיְהוּ כָּל גִּלְגּוּלָא דָּא וְהָא אִיהוּ יָדַע אוֹרָיְיתָא דְּאוֹלִיף לֵיהּ אֲבוֹי, אֶלָּא חַס וְשָׁלוֹם דְּיוֹסֵף גִּלְגֵּל עָלַיְהוּ גִּלְגּוּלִין לְנָּקְמָא מִנַּיְהוּ אֶלָּא כָּל דָּא לָא עָבַד אֶלָּא לְאַיְיתָאָה לְאַחוּהָ בִּנְיָמִין לְגַבֵּיהּ דְּתִיאוּבְתֵּיהּ הֲוָה לְגַבֵּיהּ וְאִיהוּ לָא שָׁבַק לְאַחוֹי לְמִּנְפַּל דְּהָא כְּתִיב וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וְגוֹ' וְכָל דָּא בְּגִין דְּלָא יִּנְפְּלוּן. תּוּ פָּתַח וְאָמַר קְרָא אַבַּתְרֵיהּ (משלי כ''ח) אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת דָּא הוּא בַּר נַשׁ דִּמְהֵימְנוּתָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּיהּ כְּגוֹן רַבִּי יֵיסָא סָבָא דְּאַף עַל גַּב דַהֲוָה לֵיהּ מֵיכַלָא דְּהַהוּא יוֹמָא לְמֵיכָל לָא הֲוָה מַתְקִין לֵיהּ עַד דְּשָׁאִיל מְזוֹנֵיהּ קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְבָתַר דְּצָלֵי צְלוֹתֵהּ וְשָׁאִיל מְזוֹנֵיהּ קַמֵּי מַלְכָּא כְּדֵין הֲוֵי מַתְקִין וַהֲוָה אָמַר תָּדִיר לָא נַתְקִּין עַד דְיִּתְּנוּן מִבֵּי מַלְכָּא:
וַיִּזְכּוֹר יוֹסֵף אֶת הַחֲלוֹמוֹת וְגוֹ': רַבִּי חִיָּא פָּתַח וְאָמַר, (משלי כ''ד) בִּנְפוֹל אוֹיִבְךְ אַל תִּשְׂמָח וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה אֶת הָאָדָם, שֶׁיִּזְכֶּה לִכְבוֹדוֹ, וּלְשָׁרֵת לְפָנָיו תָּמִיד, וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה יוֹם וָלַיְלָה, מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ תָּמִיד בַּתּוֹרָה. וְכֵיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם נָתַן לְפָנָיו הַתּוֹרָה, וְלִמֵּד אוֹתוֹ לָדַעַת דְּרָכֶיהָ. מֵאַיִן לָנוּ זֶה, כִּי כָּתוּב, (איוב כ''ח) אָז רָאָה וַיְּסַפְּרֶהָ וְגוֹ'. כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל בָּהּ וְלֹא שָׁמְרָה, וְעָבַר עַל מִצְוֹת רִבּוֹנוֹ, נִתְפָּס בַּעֲוֹנוֹ. וְכָל אֵלּוּ שֶׁעוֹבְרִים עַל דָּבָר אֶחָד שֶׁבַּתּוֹרָה נִתְפָּסִים בָּהּ. שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּתְחַכֵּם עַל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, עָבַר עַל דָּבָר אֶחָד שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהִרְבָּה לוֹ נָשִׁים, וְגָרַם לְעַצְמוֹ שֶׁעָבְרָה מִמֶּנּוּ מַלְכוּתוֹ, וְשֶׁתִּתְחַלֵּק הַמַּלְכוּת מִבָּנָיו. מִי שֶׁעוֹבֵר עַל דְּבָרִים הַרְבֵּה שֶׁבַּתּוֹרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְיוֹסֵף שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ הַתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ, לֹא תִקּוֹם וְלֹא תִטּוֹר, וְאֶחָיו נָפְלוּ בְּיָדָיו, לָמָּה גִּלְגֵל עֲלֵיהֶם כָּל גִּלְגוּל הַזֶּה. וַהֲרֵי הוּא יָדַע הַתּוֹרָה שֶׁלִּמְדָהוּ אָבִיו, אֶלָּא חַס וְשָׁלוֹם, לַחֲשׁוֹב, שֶׁיּוֹסֵף גִּלְגֵּל עֲלֵיהֶם גִּלְגוּלִים לִנְקֹם מֵהֶם. אֶלָּא לֹא עָשָׂה כָּל זֶה, רַק לְהָבִיא בִּנְיָמִין אָחִיו אֵלָיו, שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ הָיְתָה אֵלָיו, וְהוּא לֹא עָזַב אֶת אֶחָיו לִנְפּוֹל. שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְּאוּ וְגוֹ'. עוֹד פָּתַח וְאָמַר, הַמִּקְרָא שֶׁלְּאַחַרָיו (משלי כ''ח) אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת, זֶהוּ אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֱמוּנַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּגוֹן רַבִּי יֵיסָא הַזָּקֵן, שֶׁאַף עַל פִּי, שֶׁהָיָה לוֹ סְעוּדַת אוֹתוֹ הַיּוֹם לֶאֱכוֹל, לֹא הָיָה עוֹרֵךְ הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁבִּקֵּשׁ עַל מְזוֹנוֹתָיו לִפְנֵי מֶלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, וּבִקֵּשׁ עַל מְזוֹנוֹתָיו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָז הָיָה עוֹרֵךְ הַשֻּׁלְחָן. וְהָיָה אוֹמֵר תָּמִיד, לֹא נַעֲרֹךְ הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁיִּנָתְנוּ הַמְּזוֹנוֹת מִבֵּית הַמֶּלֶךְ.
הלכה פסוקה
א. דֶּרֶךְ כֹּהֲנֵי עַכּוּ''ם הָיָה לְהַשְׁחִית זְקָנָם לְפִיכָךְ אָסְרָה תּוֹרָה לְהַשְׁחִית הַזָּקָן. וְחָמֵשׁ פֵּיאוֹת יֵשׁ בּוֹ לֶחִי הָעֶלְיוֹן וְלֶחִי הַתַּחְתּוֹן מִימִין וְכֵן מִשְּׂמֹאל וְשִׁבּוֹלֶת הַזָּקָן וְלוֹקֶה עַל כָּל פֵּאָה וּפֶאָה וְאִם נְטָלָן כֻּלָּן כְּאַחַת לוֹקֶה חָמֵשׁ וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיְגַלְּחֶנּוּ בְתַעַר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י''ט) וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ גִּילוּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשְׁחָתָה לְפִיכָךְ אִם גִּלַּח זְקָנוֹ בְּמִסְפָּרַיִם פָּטוּר. וְאֵין הַמִּתְגַּלֵּחַ לוֹקֶה עַד שֶׁיְּסַיֵּיעַ וְאִשָּׁה מֻתֶּרֶת לְהַשְׁחִית זְקָנָהּ אִם יֵשׁ לָהּ שֵׂעָר בְּזָקָן וְאִם הִשְׁחִיתָה זְקַן הָאִישׁ פְּטוּרָה:
ב. הַשָּׂפָה מֻתָּר לְגַלְּחוֹ בְּתַעַר וְהוּא הַשֵּׂעָר שֶׁעַל גַּב הַשָּׂפָה הָעֶלְיוֹנָה וְכֵן הַשֵּׂעָר הַמְּדוּלְדָל מִן הַשָּׂפָה הַתַּחְתּוֹנָה וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר לֹא נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁחִיתוֹ אֶלּא יְגַלֵּחַ קְצָתוֹ עַד שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה:
ג. הַעֲבָרַת הַשֵּׂעָר מִשְּׁאָר הַגּוּף כְּגוֹן בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה אֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהַמַּעֲבִירוֹ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַעֲבִירִין אוֹתוֹ אֶלָּא נָשִׁים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְתַקֵּן עַצְמוֹ תִּיקוּן נָשִׁים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁמַּעֲבִירִין הַשֵּׁעָר הַנָּשִׁים וַאֲנָשִׁים אִם הֶעֱבִיר אֵין מַכִּין אוֹתוֹ. וּמֻתָּר לְהַעֲבִיר שֵׂעָר שֶׁל שְׁאָר אֵבָרִים בְּמִסְפָּרַיִים בְּכָל מָקוֹם:
It was the custom of the idolatrous priests to destroy their beards, because of this the Torah disallowed to destroy the beard. There are five corners (locks) in the beard: (1) upper cheek, (2) lower cheek on the right side; (3) upper and (4) lower cheeks on the left side, and (5) the stem of the beard. For destroying each and every one of the corners, the punishment is lashes; thus if he destroyed all of them at one time he is lashed five times. No guilt is carried with respect thereto unless he destroyed it with a razor, even as it is said: "Neither shalt thou destroy the corners of thy beard. Therefore if one should mar his beard with a pair of scissors he is not guilty. The one who is shaved is not guilty unless he assisted in the work. A woman is permitted to destroy her beard, if she has a growth of hair on her chin. If she shaved the beard of a man, she is not guilty.9Ibid. Sifre, Lev. Ch. 6; Nazir, 59a. C. G.
It is permitted to shave the mustache, that is the hair on the upper lip; likewise the hanging hair off the lower lip; nevertheless, it is not the custom of Israel to shave it, but to trim its ends so as not to inconvenience eating or drinking.10Ibid. G.
The removal of hair from other parts of the body, as from beneath the arms and organic region, is not forbidden by the Torah but by edicta of the Scribes, and the one who mars it is punished after the manner of a rebel. That is saying concerning a district where only women are practicing it, to prevent men from imitating the practice of women; but in a district where both men and women resort to the practice, no punishment is meted out to men therefor. It is permitted to remove the hair with a pair of scissors from all other limbs.11Ibid. C.
מוסר
ספר חרדים דף ס"ה ע"א
כְּתִיב (תהלים ט''ז) שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד יַעַן הֱיוֹת לְעוֹלָם חִיּוּת וְקִיּוּם מֵהַשְׁקָפַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם שֶׁאִם רֶגַע אֶחָד יַפְסִיק יֹאבֵדוּ וְהָיוּ כְלֹא הָיוּ הֲיִתָּכֵן לִמְקַבֵּל הַחִיּוּת שֶׁיִּתְעַלֵּם מִלְּהַשְׁקִיף מִלִּדְרוֹשׁ אֶת ה' וְזֶהוּ (שם י''ד) ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל וְהַלְּבָנָה כְּשֶׁהִיא נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ תְּקַבֵּל הָאוֹר כֵּן רָאוּי לְאָדָם וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי ט''ז) בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וְלָכֵן צָרִיךְ שֶׁרֶגַע לֹא יָסִיר עֵינֵי שִׂכְלוֹ מִלְּפָנָיו אָז יָאֵר לוֹ פָּנִים דִּכְתִיב (במדבר ו') יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ. אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ מָלֵא עוֹלָם הוּא הַמְּחַיֶּה אֶת כֻּלָּם כָּל רֶגַע וְרֶגַע וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה בּוֹשׁ מִפָּנָיו וּשְׁתוֹק בְּשַׁחוּת עֵינַיִם וְכוֹבֶד רֹאשׁ וְדַע כִּי בְּאַהֲבָךְ ה' הַנִּכְבָּד וְעַמּוֹ כַּאֲשֶׁר יֶאֱהַב אִישׁ אֶת בְּנוֹ תִּהְיֶה מֵרְכָּבָה לְחֶסֶד הַנִּקְרֵאת אַהֲבַת חֶסֶד נֶגֶד היו''ד. וּכְשֶׁתִּהְיֶה תָמִיד דָּן לְכַף זְכוּת תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לה''א נֶגֶד הַגְּבוּרָה שֶׁנַּרְתֵּק שֶׁלָּהּ הוּא הֵיכָל הַזְּכוּת וּכְשֶׁתְּדַבֵּר לָשׁוֹן טוֹב הֶפֶךְ לָשׁוֹן הָרָע וְתִהְיֶה עָנָיו כְּהִלֵּל הַזָּקֵן תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לְמִדַּת הת''ת דְּמִקְרֵי לָשׁוֹן הַטּוֹב וּכְתִיב (שם י''ב) וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָיו מְאֹד נֶגֶד הוי''ו וּכְשֶׁתִּהְיֶה בְכוֹבֶד רֹאשׁ יָרֵא וְזוֹחֵל תָּמִיד מֵאוֹר נוֹצֵץ מָלֵא עוֹלָם וּתְדַבֵּר תָּמִיד לַבְּרִיּוֹת בְּנַחַת וּפִיּוּס תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לְמִדַּת הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת יִרְאַת ה' ה''א אַחֲרוֹנָה שֶׁבַּשֵּׁם וְנִקְרֵאת עֵת רָצוֹן דְּנָעוּץ סוֹפָן בִּתְחִלָּתָן וַהֲרֵי זָכִיתָ לִידָבֵק בְּיוֹצְרָךְ בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹתָיו וְתִקָּרֵא קָדוֹשׁ לְקַיֵּים הַכָּתוּב (ויקרא י''ט) קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ: