תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
מא (כב) וָאֵ֖רֶא בַּחֲלֹמִ֑י וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹלֹ֛ת בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד מְלֵאֹ֥ת וְטֹבֽוֹת׃
וַחֲזֵית בְּחֶלְמִי וְהָא שְׁבַע שֻׁבְּלַיָּא סָלְקָן בְּקַנְיָא חַד מָלְיָן וְטָבָן:
(כג) וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים צְנֻמ֥וֹת דַּקּ֖וֹת שְׁדֻפ֣וֹת קָדִ֑ים צֹמְח֖וֹת אַחֲרֵיהֶֽם׃
וְהָא שְׁבַע שֻׁבְּלַיָּא נָצָן לָקְיָן שְׁקִיפָן קִדּוּם צָמְחָן בַּתְרֵיהוֹן:
(כד) וַתִּבְלַ֙עְןָ֙ הַשִּׁבֳּלִ֣ים הַדַּקֹּ֔ת אֵ֛ת שֶׁ֥בַע הַֽשִּׁבֳּלִ֖ים הַטֹּב֑וֹת וָֽאֹמַר֙ אֶל־הַֽחַרְטֻמִּ֔ים וְאֵ֥ין מַגִּ֖יד לִֽי׃
וּבְלָעָן שֻׁבְּלַיָּא לָקְיָתָא יָת שְּׁבַע שֻׁבְּלַיָּא טָבָתָא וַאֲמָרִית לַחֲרָשַׁיָּא וְלֵית דִּי מְחַוֵּי לִי:
(כה) וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה חֲל֥וֹם פַּרְעֹ֖ה אֶחָ֣ד ה֑וּא אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הָאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הִגִּ֥יד לְפַרְעֹֽה׃
וַאֲמַר יוֹסֵף לְפַרְעֹה חֶלְמָא פַרְעֹה חַד הוּא יָת דִּי יְיָ עָתִיד לְמֶעְבַּד חַוִּי לְפַרְעֹה:
(כו) שֶׁ֧בַע פָּרֹ֣ת הַטֹּבֹ֗ת שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה וְשֶׁ֤בַע הַֽשִּׁבֳּלִים֙ הַטֹּבֹ֔ת שֶׁ֥בַע שָׁנִ֖ים הֵ֑נָּה חֲל֖וֹם אֶחָ֥ד הֽוּא׃
שְׁבַע תּוֹרְתָּא טָבָתָא שְׁבַע שְׁנִין אִנּוּן וּשְׁבַע שֻׁבְּלַיָּא טָבָתָא שְׁבַע שְׁנִין אִנּוּן חֶלְמָא חַד הוּא:
41 (22) And I saw in my dream, and, behold, seven ears came up on one stalk, full and good:
(23) and, behold, seven ears, withered, thin, and blasted by the east wind, sprang up after them:
(24) and the thin ears devoured the seven good ears: and I told this to the magicians; but there was none that could explain it to me.
(25) And Yosef said to Par῾o, The dream of Par῾o is one: God has declared to Par῾o what he is about to do.
(26) The seven good cows are seven years; and the seven good ears are seven years: the dream is one.
נביאים
ד (ח) וְאֵ֣לֶּה שְׁמוֹתָ֔ם בֶּן־ח֖וּר בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם׃ {ס}
וְאִלֵין שְׁמָהַתְהוֹן בַּר חוּר בְּטוּרָא דְבֵית אֶפְרָיִם:
(ט) בֶּן־דֶּ֛קֶר בְּמָקַ֥ץ וּבְשַׁעַלְבִ֖ים וּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ וְאֵיל֖וֹן בֵּ֥ית חָנָֽן׃ {ס}
בַּר דֶקֶר בְּמָקַץ וּבְשַׁעֲלַבִים וּבֵית שָׁמֶשׁ וְאֵלוֹן דְמִבֵּית חָנָן:
(י) בֶּן־חֶ֖סֶד בָּאֲרֻבּ֑וֹת ל֥וֹ שֹׂכֹ֖ה וְכׇל־אֶ֥רֶץ חֵֽפֶר׃ {ס}
בַּר חֶסֶד בַּאֲרֻבּוֹת דִילֵיהּ סוֹכוֹ וְכָל אֲרַע חֵפֶר:
(יא) בֶּן־אֲבִינָדָ֖ב כׇּל־נָ֣פַת דֹּ֑אר טָפַת֙ בַּת־שְׁלֹמֹ֔ה הָ֥יְתָה לּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ {ס}
בַּר אֲבִינָדָב כָּל פִּלְכֵי דֹאר טָפַת בַּת שְׁלֹמֹה הֲוַת לֵיהּ לְאִתּוּ:
(יב) בַּֽעֲנָא֙ בֶּן־אֲחִיל֔וּד תַּעְנַ֖ךְ וּמְגִדּ֑וֹ וְכׇל־בֵּ֣ית שְׁאָ֡ן אֲשֶׁר֩ אֵ֨צֶל צָרְתַ֜נָה מִתַּ֣חַת לְיִזְרְעֶ֗אל מִבֵּ֤ית שְׁאָן֙ עַ֚ד אָבֵ֣ל מְחוֹלָ֔ה עַ֖ד מֵעֵ֥בֶר לְיׇקְמְעָֽם׃ {ס}
בַּעֲנָא בַּר אֲחִילוּד תַּעֲנָךְ וּמְגִידוֹ וְכָל בֵּית שְׁאָן דִי בִסְטַר צָרְתָנָה מִלְרַע לְיִזְרְעֶאל מִבֵּית שְׁאָן עַד מֵישַׁר מְחוֹלָה עַד מֵעִבַּר לְיָקְמְעָם:
4 (8) And these are their names: The son of Ḥur, in mount Efrayim:
(9) the son of Deqer, in Maqaż, and in Sha῾alvim, and Bet-shemesh, and Elon-bet-ĥanan:
(10) the son of Ḥesed, in Arubbot; to him were assigned Sokho, and all the land of Ḥefer:
(11) the son of Avinadav, in all the district of Dor; (he had Tafat daughter of Shelomo to wife: )
(12) Ba῾ana the son of Aĥilud; to him belonged Ta῾nakh and Megiddo, and of Bet-she᾽an, which is by Żaretana beneath Yizre῾el, from Bet-she᾽an to Avel-meĥola, till beyond Yoqne῾am:
כתובים
ט (יח) וְֽלֹא־יָ֭דַע כִּֽי־רְפָאִ֣ים שָׁ֑ם בְּעִמְקֵ֖י שְׁא֣וֹל קְרֻאֶֽיהָ׃ {פ}
וְלָא יְדַע דְגוּבְרִי אַפְּלַת תַּמָן וּבְעִמְקֵי דִשְּׁיוֹל כָּל דִמְזַמְנִין לָהּ:
י (א) מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה בֵּ֣ן חָ֭כָם יְשַׂמַּח־אָ֑ב וּבֵ֥ן כְּ֝סִ֗יל תּוּגַ֥ת אִמּֽוֹ׃
מַתְלוֹי דִשְׁלֹמֹה בַּר חַכִּימָא נֶחֱדֵי אֲבוּי וּבְרָא סַכְלָא מְחַמֵץ לְאִמֵיהּ:
(ב) לֹֽא־י֭וֹעִילוּ אוֹצְר֣וֹת רֶ֑שַׁע וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת׃
לָא מְוַתְּרִין אוֹצְרֵי דְרַשִׁיעָא וְצִדְקְתָא מְפַצְיָא מִן מוֹתָא בִּישָׁא:
(ג) לֹא־יַרְעִ֣יב יְ֭הֹוָה נֶ֣פֶשׁ צַדִּ֑יק וְהַוַּ֖ת רְשָׁעִ֣ים יֶהְדֹּֽף׃
לָא מַכְפֵן אֱלָהָא נַפְשֵׁיהּ דְצַדִיקָא וְקִנְיָנָא דְרַשִׁיעֵי נִסְחוֹף:
(ד) רָ֗אשׁ עֹשֶׂ֥ה כַף־רְמִיָּ֑ה וְיַ֖ד חָרוּצִ֣ים תַּעֲשִֽׁיר׃
מִסְכְּנוּתָא מְמַכְכָא לְגַבְרָא רַמְיָא וִידָא דְכָשֵׁרָא מְעַתְּרָה לְהוֹן:
9 (18) But he knows not that the dead are there; and that her guests are in the depths of She᾽ol.
10 (1) The proverbs of Shelomo. A wise son makes a glad father: but a foolish son is the grief of his mother.
(2) Treasures of wickedness profit nothing: but righteousness delivers from death.
(3) The Lord will not suffer the soul of the righteous to famish: but he thrusts away the desire of the wicked.
(4) A slack hand causes poverty: but the hand of the diligent makes rich.
משנה
א. כֹּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. הַתְּמִידִים קוֹדְמִים לַמּוּסָפִין, מוּסְפֵי שַׁבָּת קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ, מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח), מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה:
ב. וְכֹל הַמְקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. דַּם חַטָּאת קוֹדֵם לְדַם עוֹלָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְרַצֶּה. אֵבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין לְאֵמוּרֵי חַטָּאת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כָּלִיל לָאִשִּׁים. חַטָּאת קוֹדֶמֶת לְאָשָׁם, מִפְּנֵי שֶׁדָּמָהּ נִתָּן עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת וְעַל הַיְּסוֹד. אָשָׁם קוֹדֵם לְתוֹדָה וּלְאֵיל נָזִיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר קוֹדְמִין לִשְׁלָמִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וּטְעוּנִים לָחֶם. שְׁלָמִים קוֹדְמִין לִבְכוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם טְעוּנִין מַתַּן אַרְבַּע, וּסְמִיכָה וּנְּסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק:
ג. הַבְּכוֹר קוֹדֵם לַמַּעֲשֵׂר מִפְּנֵי שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם, וְנֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. הַמַּעֲשֵׂר קוֹדֵם לָעוֹפוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא זֶבַח וְיֶשׁ בּוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, דָּמוֹ וְאֵמוּרָיו:
ד. הָעוֹפוֹת קוֹדְמִין לַמְּנָחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִינֵי דָמִים. מִנְחַת חוֹטֵא קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת נְדָבָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בָאָה עַל חֵטְא. חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת הָעוֹף. וְכֵן בְּהֶקְדֵּשָׁהּ:
ה. כָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, קוֹדְמוֹת לָאֲשָׁמוֹת, חוּץ מֵאֲשַׁם מְצֹרָע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָא עַל יְדֵי הֶכְשֵׁר. כָּל הָאֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בָּאִין בְּנֵי שְׁתַּיִם וּבָאִין בְּכֶסֶף שְׁקָלִים, חוּץ מֵאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע, שֶׁהֵן בָּאִין בְּנֵי שְׁנָתָן וְאֵינָן בָּאִין בְּכֶסֶף שְׁקָלִים:
ו. כְּשֵׁם שֶׁהֵן קוֹדְמִים בְּהַקְרָבָתָן, כָּךְ הֵן קוֹדְמִים בַּאֲכִילָתָן. שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ וּשְׁלָמִים שֶׁל הַיּוֹם, שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין. שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ וְחַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁל הַיּוֹם, שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַחַטָּאת קוֹדֶמֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים:
ז. וּבְכֻלָּם, הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְשַׁנּוֹת בַּאֲכִילָתָן, לְאָכְלָן צְלוּיִים, שְׁלוּקִים, וּמְבֻשָּׁלִים, וְלָתֵת לְתוֹכָן תִּבְלֵי חֻלִּין וְתִבְלֵי תְרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תִּבְלֵי תְרוּמָה, שֶׁלֹּא יָבִיא אֶת הַתְּרוּמָה לִידֵי פְסוּל:
ח. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם רָאִיתָ שֶׁמֶן שֶׁהוּא מִתְחַלֵּק בָּעֲזָרָה, אֵין אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁאוֹל מַה הוּא, אֶלָּא מוֹתַר רְקִיקֵי מִנְחוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצֹרָע. אִם רָאִיתָ שֶׁמֶן שֶׁהוּא נָתוּן עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים, אֵין אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁאוֹל מַה הוּא, אֶלָּא מוֹתַר רְקִיקֵי מִנְחוֹת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ. שֶׁאֵין מִתְנַדְּבִים שָׁמֶן. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, מִתְנַדְּבִים שָׁמֶן:
1. Any offering that is more frequent than another precedes the other offering. Therefore, the daily offerings precede the additional offerings, which are sacrificed only on certain days. When Shabbat and the New Moon coincide, the additional Shabbat offerings precede the additional New Moon offerings. Likewise, the additional New Moon offerings precede the additional New Year offerings. The mishna cites the source for the principle that the frequent precedes the less frequent: As it is stated with regard to the additional offerings of the first day of Passover: “Besides the burnt offering of the morning, which is for a daily burnt offering, you shall offer these” (Numbers 28:23). The verse indicates that the daily offering is sacrificed first, and then the additional offerings are sacrificed.
2. Any offering that is more sacred than another precedes the other offering. The mishna elaborates: If there is blood of a sin offering and blood of a burnt offering to be presented, the blood of the sin offering precedes the blood of the burnt offering because it effects acceptance, i.e., atonement, for severe transgressions punishable by karet. Likewise, if there are limbs of a burnt offering and portions of a sin offering to be burned on the altar, the burning of the limbs of the burnt offering precedes the portions of the sin offering, because the burnt offering is entirely burned in the flames on the altar, whereas only part of the sin offering is burned. Similarly, although both effect atonement, a sin offering precedes a guilt offering due to the fact that its blood is placed on the four corners of the altar and the remnants of its blood are poured on the base of the altar, whereas the blood of the guilt offering is sprinkled on only two corners of the altar. A guilt offering precedes a thanks offering and the nazirite’s ram due to the fact that it is an offering of the most sacred order, and the others are offerings of lesser sanctity. A thanks offering and a nazirite’s ram precede a peace offering due to the fact that they are eaten for one day, like offerings of the most sacred order, whereas a peace offering is eaten for two days, and the thanks offering and nazirite’s ram require loaves to be brought with them, four types with the thanks offering and two types with the nazirite’s ram. Sacrifice of the peace offering precedes sacrifice of the firstborn offering due to the fact that the peace offering requires placing the blood on the altar, in the form of two placements that are four, and placing hands on the head of the offering, and libations, and the wavings of the breast and the thigh by the priest and the owner; none of which is required for the firstborn offering.
3. The firstborn offering precedes the animal tithe offering because it is sanctified from the womb, i.e., unlike the animal tithe offering it does not require consecration, and it is eaten by the priests, whereas everyone may partake of the animal tithe offering. The animal tithe offering precedes bird offerings due to the fact that it requires slaughtering, whereas the bird’s nape is pinched; and there are two elements of the animal tithe offering that have the status of offerings of the most sacred order: Its blood that is presented on the altar and its portions that are burned on the altar, whereas with regard to bird offerings only the blood is presented on the altar.
4. The bird offerings precede meal offerings due to the fact that they are types whose blood is presented, and atonement is effected by the blood. The meal offering of a sinner precedes a voluntary meal offering due to the fact that it comes to atone for a sin. For the same reason the sacrifice of the bird sin offering precedes the sacrifice of the bird burnt offering, and likewise with regard to its consecration, the sin offering takes precedence.
5. All the sin offerings mandated by the Torah take precedence over the guilt offerings, as explained in the previous mishna (89a), except for the guilt offering of a leper, because it comes to render one fit. One who has been cured of leprosy must undergo a process through which he is rendered ritually pure before coming into contact with consecrated items. Although he must also bring a sin offering, his guilt offering is more central to that process of purification and therefore it takes precedence over the sin offering. All the guilt offerings mandated by the Torah come as rams in their second year, and come worth two silver shekels, except for the guilt offering of a nazirite and the guilt offering of a leper, as they come from sheep in their first year, and do not need to come worth two silver shekels, as they have no fixed value.
6. Just as the more sacred offerings precede other offerings with regard to their sacrifice, as taught in the previous mishna (89a), they also precede the others with regard to their consumption. If one has a peace offering from yesterday and a peace offering from today, the peace offering from yesterday precedes the peace offering from today. If one has a peace offering from yesterday and a sin offering or a guilt offering from today, the peace offering from yesterday precedes the others; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The sin offering precedes the peace offering, due to the fact that it is an offering of the most sacred order. Likewise, the guilt offering precedes the peace offering, as it is also of the most sacred order.
7. And with regard to all of the offerings that are eaten, the priests are permitted to alter the manner of their consumption and eat them as they choose. Therefore, the priests are permitted to eat them roasted, or boiled, or cooked, and to place in the cooking pot non-sacred spices or teruma spices. This is the statement of Rabbi Shimon. Rabbi Meir says: One may not place teruma spices in it, so that he will not bring the teruma to a state of disqualification. Consumption of consecrated foods is permitted only for a limited period, after which they are disqualified and burned. Adding teruma spices might cause those spices to be similarly disqualified.
8. Rabbi Shimon said: If you saw oil that is being distributed in the Temple courtyard for consumption by the priests and you seek to ascertain its nature, you do not need to ask what it is. Rather, it is left over from the oil of the wafers of the meal offerings of Israelites after they smeared a bit of oil on them, or it is left over from the log of oil of a leper after a small amount of the oil was placed on him. If you saw oil that is placed on the flames of the altar in the manner of an offering, you do not need to ask what it is. Rather, it is left over from the oil of the wafers of the meal offering of priests, or it is the leftover oil from the meal offering of the anointed priest, which requires a great deal of oil and which is burned in its entirety on the altar. The mishna adds: One can-not say that the oil distributed to priests or burned on the altar was brought as a gift offering, as one may not contribute oil as a gift offering. Rabbi Tarfon says: One may contribute oil as a gift offering.
גמרא
אָמַר רִבִּי עֲנָנִי בַּר שָׂשׂוֹן לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת קָרְבָּנוֹת לְפָרָשַׁת בִּגְדֵי כְהוּנָה לוֹמַר לָךְ מַה קָרְבָּנוֹת מְכַפְּרִים אַף בִּגְדֵי כְהוּנָה מְכַפְּרִים. כְּתוֹנֶת מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל''ז) וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתּוֹנֶת בַּדָּם. מִכְנָסַיִם מְכַפְּרִים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ''ח) וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה. מִצְנֶפֶת מְכַפֶּרֶת עַל גַּסֵּי הָרוּחַ מְנַיִן אָמַר רִבִּי חֲנִינָא יָבֹא דָבָר שֶׁבְּגּוֹבַהּ וִיכַפֵּר עַל גּוֹבַהּ. אַבְנֵט מְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב הֵיכָא דְאִיתֵיהּ. חשֶׁן מְכַפֵּר עַל הַדִּינִין שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְעָשִׂיתָ חשֶׁן מִשְׁפָּט. אֵפוֹד מְכַפֵּר עַל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ג') אֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים. מְעִיל מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע מְנַיִן אָמַר רִבִּי חֲנִינָא יָבֹא דָבָר שֶׁבַּקּוֹל וִיכַפֵּר עַל קוֹל הָרָע. וְצִיץ מְכַפֵּר עַל עַזּוּת פָּנִים בְּצִיץ כְּתִיב (שמות כ''ח) וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וּבְעַזּוּת פָּנִים כְּתִיב (ירמי' ג') וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ. אֵינִי וְהָא אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְׁנֵי דְבָרִים לֹא מָצִינוּ לָהֶם כַּפָּרָה בְּקָרְבָּנוֹת וּמָצִינוּ לָהֶם כַּפָּרָה בְּמָקוֹם אַחֵר וְאֵלּוּ הֵן שְׁפִיכוּת דָּמִים וְלָשׁוֹן הָרָע. שְׁפִיכוּת דָּמִים מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה וְלָשׁוֹן הָרָע מִקְּטוֹרֶת דְּתָנֵי רַב חֲנַנְיָה מְנַיִן לִקְטוֹרֶת שֵׁמְּכַפֶּרֶת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י''ז) וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטוֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעַם. וְתָנָא דְבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל עַל מַה קְטוֹרֶת מְכַפֶּרֶת עַל לָשׁוֹן הָרָע יָבֹא דָבָר שֶׁבַּחֲשָׁאי וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה חֲשָׁאי. קַשְׁיָא לָשׁוֹן הָרָע אַלָשׁוֹן הָרָע קַשְׁיָא שְׁפִיכוּת דָּמִים אַשְׁפִיכוּת דָּמִים. שְׁפִיכוּת דָּמִים אַשְׁפִיכוּת דָּמִים לָא קַשְׁיָא הָא דִידִיעַ מָאן קַטְלֵיהּ. הָא דְלָא יְדִיעַ מָאן קַטְלֵיהּ. אִי דִידִיעַ מָאן קַטְלֵיהּ בַּר קְטָלָא הוּא בְּמֵזִיד וְלָא אַתְרוּ בֵיהּ. וְלָשׁוֹן הָרָע אַלָשׁוֹן הָרָע נָמֵי לָא קַשְׁיָא הָא בְצִנְעָא הָא בְּפַרְהֶסְיָא:
§ The Gemara cites another statement of this sage: And Rabbi Inini bar Sason says: Why was the passage in the Torah that discusses offerings (Leviticus, chapters 1–7) juxtaposed to the passage that discusses the priestly vestments (Leviticus, chapter 8)? It was juxtaposed to tell you that just as offerings effect atonement, so too, priestly vestments effect atonement.
The tunic atones for bloodshed, as it is stated with regard to the brothers of Joseph after they plotted to kill him: “And they killed a goat, and dipped the tunic in the blood” (Genesis 37:31). The trousers atone for forbidden sexual relations, as it is stated with regard to fashioning the priestly vestments: “And you shall make them linen trousers to cover the flesh of their nakedness” (Exodus 28:42). The mitre atones for the arrogant. From where is this derived? Rabbi Ḥanina says: It is logical that an item that is placed at an elevation, i.e., on the head of a priest, shall come and atone for the sin of an elevated heart.
Rabbi Inini bar Sason continues: The belt atones for thought of the heart. The Gemara elaborates: The belt atones for the sins occurring where it is situated, i.e., over the heart. The breastplate of the High Priest atones for improper judgments, as it is stated: “And you shall make a breastplate of judgment” (Exodus 28:15). The ephod of the High Priest atones for idol worship, as it is stated: “And without ephod or teraphim” (Hosea 3:4), meaning that when there is no ephod, the sin of teraphim, i.e., idol worship, is found. Therefore, it may be inferred that if there is an ephod, there is no sin of idol worship.
The robe of the High Priest atones for malicious speech. From where is this known? Rabbi Ḥanina says: It is logical that an item that produces sound, i.e., the robe, which has bells, shall come and atone for an evil sound. And the frontplate of the High Priest atones for brazenness. This is derived from the fact that with regard to the frontplate it is written: “And it shall be upon Aaron’s forehead” (Exodus 28:38), and with regard to brazenness it is written: “And you had a harlot’s forehead” (Jeremiah 3:3).
The Gemara asks: Is that so, that the priestly vestments atone for these sins? But doesn’t Rabbi Yehoshua ben Levi say: There are two matters that we do not find for them an atonement with offerings, but we find for them an atonement from another place, and they are: Bloodshed and malicious speech.
With regard to bloodshed, its atonement comes from the heifer whose neck is broken. This is referring to a case where a murdered body is found but the identity of the murderer is not known. In such an instance, the Torah mandates that the neck of a heifer must be broken as an atonement for the murder. And with regard to malicious speech, its atonement comes from incense, as Rav Ḥananya teaches in a baraita: From where is it derived that the incense effects atonement? As it is stated after the Israelites spoke slanderously against Moses and Aaron and a plague was sent against them: “And he put on the incense, and made atonement for the people” (Numbers 17:12).
The Gemara continues: And similarly, the school of Rabbi Yishmael teaches: For what does incense effect atonement? It effects atonement for malicious speech, in order that an item that is offered in private, i.e., the incense, which is offered by a priest acting alone, shall come and atone for an action generally occurring in private, i.e., malicious speech.
Accordingly, there is a difficulty between that which is stated with regard to malicious speech and that which is stated with regard to malicious speech, as according to Rabbi Inini bar Sason the robe atones for malicious speech, whereas according to the baraita it is only the incense that effects atonement for that transgression. Likewise, there is a difficulty between that which is stated with regard to bloodshed and that which is stated with regard to bloodshed, as according to Rabbi Inini bar Sason the tunic effects atonement for bloodshed, whereas according to the baraita only the heifer whose neck is broken effects atonement for it.
The Gemara answers: With regard to bloodshed, it is not difficult, as this, the tunic, effects atonement for bloodshed in an instance where it is known who killed the victim, and this, the heifer, effects atonement in an instance where it is not known who killed the victim. The Gemara challenges: If it is known who killed the victim, that man is deserving of death, and there is no atonement for the community otherwise, as it is stated: “And no atonement can be made for the land for the blood that is shed within it, but by the blood of him that shed it” (Numbers 35:33). The Gemara responds: It is referring to a case where he murdered intentionally but witnesses did not forewarn him of the consequences of committing murder. Therefore, the court may not execute him, as no earthly punishment may be administered without forewarning.
And with regard to the contradiction between that which is stated with regard to malicious speech and that which is stated with regard to malicious speech, it is also not difficult. This, the incense, effects atonement for malicious speech spoken in private, whereas this, the robe, on which the bells that produce noise are placed, effects atonement for malicious speech spoken in public.
זוהר
רַבִּי אַבָּא הֲוָה יָתִיב אַתַּרְעָא דְּאַבָּבָא דְּלוֹד חָמָא חַד בַּר נַשׁ דַּהֲוָה אָתֵי וְיָתִיב בְּחַד קוּלְטָא דְּתָלָא דְּאַרְעָא וַהֲוָה לָאִי מֵאָרְחָא וְיָתִיב וְנָאִים תַּמָּן אַדְהָכִי חָמָא חַד חִוְיָא דַּהֲוָה אָתֵי לְגַבֵּיהּ נָפַק קוּסְטְפָא דְּגוּרְדְנָא וְקָטִיל לֵיהּ לְחִוְיָא, כַּד אִתְעָר הַהוּא בַּר נַשׁ חָמָא הַהוּא חִוְיָא לְקִבְלֵיהּ דַּהֲוָה מִית אִזְדַקַּף הַהוּא בַּר נַשׁ וְנָפַל הַהוּא קוּלְטָא לְעוּמְקָא דִּתְחוֹתוֹי וְאִשְׁתֵּזִיב, אָתָא רַבִּי אַבָּא לְגַבֵּיהּ אָמַר לֵיהּ אֵימָא לִי מַאן עוֹבָדָךְ דְּהָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִישׁ לָךְ אִלֵּין תְּרֵין נִסִין לָאו אִנּוּן לְמַגָּנָא, אָמַר לֵיהּ הַהוּא בַּר נַשׁ כָּל יוֹמָאֵי לָא אַשְׁלִים לִי בַּר נַשׁ בִּישָׁא בְּעָלְמָא דְּלָא אִתְפַּיַּסְנָא בַּהֲדֵיהּ וּמָחִילְנָא לֵיהּ, וְתוּ אִי לָא יָכִילְנָא לְאִתְפַּיָּסָא בַּהֲדֵיהּ לָא סָלִיקְנָא לְעַרְסֵי עַד דְּמָחִילְנָא לֵיהּ וּלְכָל אִנּוּן דִּמְצַעֲרוּ לִי וְלָא חַיְשָׁנָא כָּל יוֹמָא לְהַהוּא בִּישָׁא דְּאַשְׁלִים לִי, וְלָאו דִּי לִי דָּא אֶלָּא דְּמֵההוּא יוֹמָא וּלְהָלְאָה אִשְׁתַּדַּלְנָא לְמֶעְבָּד עִמְּהוֹן טָבָא, בָּכָה רַבִּי אַבָּא וְאָמַר יַתִּיר עוֹבָדוֹי דְּדֵין מִיּוֹסֵף דְּיוֹסֵף הֲווּ אֲחוֹי וַדַּאי וַהֲוָה לֵיהּ לְרַחֲמָא עֲלוֹי אֲבָל מַה דְּעָבִיד דָּא יַתִּיר הוּא מִיּוֹסֵף יָאוּת הוּא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַרְחִישׁ לֵיהּ נִסָא עַל נִסָא, פָּתַח וְאָמַר (שָׁם י) הוֹלֵךְ בַּתוֹם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ, הוֹלֵךְ בַּתוֹם יֵלֶךְ בֶּטַח דָּא הַהוּא בַּר נַשׁ דְּאָזִיל בְּאָרְחִין דְּאוֹרַיְתָא, יֵלֶךְ בֶּטַח דְּלָא יָכִילוּ נִזְקֵי דְּעָלְמָא לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ, מְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ מַאן יִוָּדֵעַ דָּא הוּא מַאן דְּאִסְטֵי מֵאָרְחָא דִּקְשׁוֹט וּבָעֵי גַּבֵּי דְּחַבְרֵיהּ. יִוָּדֵעַ, מַהוּ יִוָּדֵעַ, יִשְׁתְּמוֹדָע אִיהוּ בְּעֵינֵיהוֹן דְּכָל מָארֵי דְּדִינָא, דְּלָא יִתְאֲבִיד מִנַּיְהוּ דִּיּוּקָנָא דְּהַהוּא בַּר נַשׁ בְּגִין לְאַיְתָאָה לֵיהּ לְאַתְרָא דְּיִנְקְּמוּן מִנֵּיהּ וּבְגִין כָּךְ יוֹדֵעַ, וְתָא חֲזֵי הַהוּא דְּאָזִיל בְּאֹרַח קְשׁוֹט קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָפֵי עֲלֵיהּ בְּגִין דְּלָא אִתְיַדַּע וְלָא אִשְׁתְּמוֹדָע לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן דְּדִינָא אֲבָל מְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יוֹדֵעַ וְיִשְׁתְּמוֹדָע לְגַבַּיְהוּ, זַכָּאִין אִנּוּן בְּנֵי נְשָׁא דְּאָזְלֵי בְּאֹרַח קְשׁוֹט וְאָזְלֵי לְרוֹחֲצָן עַל עָלְמָא דְּלָא דָּחֲלֵי אִנּוּן בְּעָלְמָא דֵּין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:
רַבִּי אַבָּא הָיָה יוֹשֵׁב בְּפֶתַח שַׁעַר הָעִיר לֹד. רָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא וְיוֹשֵׁב עַל בְּלִיטָה שֶׁהָיְתָה בּוֹלֶטֶת מִצַד הָהָר, וְהָיָה עָיֵף מִן הַדֶּרֶךְ וְיָשַׁב וְיָשַׁן שָׁם. בְּתוֹךְ כָּךְ, רָאָה נָחָשׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא אֶצְלוֹ. וְיָצָא שֶׁרֶץ שֶׁנִּקְרָא קוּסְטְפָא דְּגוּרְדְנָא, וְהָרַג אֶת הַנָּחָשׁ. כְּשֶׁהֵקִיץ הָאָדָם רָאָה אֶת הַנָּחָשׁ לְמוּלוֹ, שֶׁהָיָה מֵת. קָם הָאָדָם, וְנָפְלָה הַבְּלִיטָה, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, אֶל הָעֵמֶק שֶׁמִּתַּחְתֶּיהָ, כִּי נִקְרְעָה מִן הָהָר, וְהָאָדָם נִצָל. בָּא אֵלָיו רַבִּי אַבָּא, אָמַר לוֹ, אֱמוֹר לִי מַה מַּעֲשֶׂיךְ, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִקְרָה לְךְ שְׁנֵי נִסִּים אֵלּוּ, לֹא הָיוּ בְּחִנָּם. אָמַר לֵיהּ הַהוּא בַּר נַשׁ כָּל יָמַי, לֹא עָשָׂה לִי אָדָם רָעָה, שֶׁלֹּא נִתְרַצֵיתִי עִמּוֹ וּמָחַלְתִּי לוֹ. וְעוֹד, אִם לֹא יָכוֹלְתִּי לְהִתְרַצוֹת עִמּוֹ, לֹא עָלִיתִי עַל מִטָּתִי בְּטֶּרֶם שֶׁמָּחַלְתִּי לוֹ וּלְכָל אֵלּוּ שֶׁצִעֲרוּ לִי, וְלֹא נָטַרְתִּי לוֹ שִׂנְאָה כָּל הַיּוֹם, עַל אוֹתוֹ רָע שֶׁעָשָׂה לִי, וְלֹא דַּי לִי זֶה, אֶלָּא עוֹד, שֶׁמֵּאוֹתוֹ יוֹם וָהָלְאָה, הִשְׁתַּדַּלְתִּי לַעֲשׂוֹת לָהֶם טוֹבוֹת. בָּכָה רַבִּי אַבָּא וְאָמַר, גְּדוֹלִים מַעֲשָׂיו שֶׁל זֶה מִיּוֹסֵף, כִּי בְּיוֹסֵף, הָעוֹשֵׂי רָעָה הָיוּ אֶחָיו, וַדַּאי, שֶׁהָיָה לוֹ לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, מֵחֲמַת הָאַחְוָה, אֲבָל מַה שֶּׁעָשָׂה זֶה, שֶׁעָשָׂה כֵּן עִם כָּל בְּנֵי אָדָם, הוּא גָּדוֹל מִיּוֹסֵף, רָאוּי הוּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַקְרֶה לוֹ נֵס עַל נֵס. פָּתַח וְאָמַר (משלי י') הוֹלֵךְ בְּתוֹם יֵלֶךְ בֶּטַח, זֶהוּ אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵּי הַתּוֹרָה. יֵלֶךְ בֶּטַח, שֶׁמַּזִּיקֵי הָעוֹלָם לֹא יוּכְלוּ לַהֲזִיקוֹ. ''וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ''. מִי הוּא יִוָּדֵעַ, וְאוֹמֵר, זֶה הוּא מִי שֶׁנָּטָה מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וּמְבַקֵּשׁ לִגְבּוֹת מֵחֲבֵרוֹ. ''יִוָּדֵעַ'', מַהוּ יִוָּדֵעַ, הַיְנוּ, שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר בְּעֵינֵי כָּל בַּעֲלֵי הַדִּין, שֶׁלֹּא תֹּאבַד מֵהֶם צוּרַת אוֹתוֹ אָדָם, כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ לַמָּקוֹם, שֶׁיִּהְיוּ נוֹקְמִים מִמֶּנּוּ. דְּהַיְנוּ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְעַל כָּךְ, יִוָּדֵעַ. וּבֹא וּרְאֵה, אוֹתוֹ הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַפֶּה עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְוַדַּע וְלֹא יִהְיֶה נִכָּר לְבַעֲלֵי הַדִּין, אֲבָל מְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ, וְיִהְיֶה נִכָּר לָהֶם. אַשְׁרֵיהֶם הָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, וְהוֹלְכִים בֶּטַח בָּעוֹלָם, שֶׁאֵינָם מְפַחֲדִים לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא.
הלכה פסוקה
א. לֹא תַעְדֶּה אִשָּׁה עֶדִי הָאִישׁ כְּגוֹן שֶׁתָּשִׂים בְּרֹאשָׁהּ מִצְנֶפֶת אוֹ כּוֹבַע אוֹ שֶׁתִּלְבַּשׁ שִׁרְיוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אוֹ שֶׁתְּגַלַּח רֹאשָׁהּ כְּאִישׁ וְלֹא יַעְדֶּה אִישׁ עֶדִי אִשָּׁה כְּגוֹן שֶׁיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי צִבְעוֹנִים וְחָלִי זָהָב בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹבְשִׁין אוֹתָם הַכֵּלִים וְלֹא מְשִׂימִין אוֹתוֹ הֶחָלִי אֶלָּא נָשִׁים הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. אִישׁ שֶׁעָדָה עֶדִי אִשָּׁה וְאִשָּׁה שֶׁעָדְתָה עֶדִי אִישׁ לוֹקִין. הַמְּלַקֵּט שַׂעֲרוֹת לְבָנוֹת מִתּוֹךְ הַשְּׁחוֹרוֹת מֵרֹאשׁוֹ אוֹ מִזְּקָנוֹ מִשֶּׁיְּלַקֵּט שַׂעְרָה אַחַת לוֹקֶה מִפְּנֵי שֶׁעִדָּה עֶדִי אִשָּׁה. וְכֵן צָבַע שְׂעָרוֹ שָׁחוֹר מִשֶּׁיִצְבַּע שֵׂעָר לְבָנָה אַחַת לוֹקֶה. טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵינוֹ עוֹטֵף כְּאִשָּׁה וְלֹא מְגַלֶּה רֹאשׁוֹ כְּאִישׁ וְאִם עָשָׂה כֵּן אֵינוֹ לוֹקֶה:
ב. כְּתוֹבֶת קַעֲקַע הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הוּא שֶׁיְשָׂרֵט עַל בְּשָׂרוֹ וִימַלֵּא מְקוֹם הַשְׂרִיטָה כְּחוֹל אוֹ דְיוֹ אוֹ שְׁאַר צִבְעוֹנִין הָרוֹשְׁמִין וְזֶה הָיָה מִנְהַג הַגּוֹיִם שֶׁרוֹשְׁמִין עַצְמָם לַעֲבוֹדָה זָרָה כְּלוֹמַר שֶׁהוּא עֶבֶד מָכוּר לָהּ וּמוּרְשָׁם לַעֲבוֹדָתָהּ וּמֵעֵת שֶׁיִּרְשׁוֹם בְּאֶחָד מִדְּבָרִים הָרוֹשְׁמִים אַחַר שֶׁיִּשְׂרוֹט בְּאֵיזֶה מָקוֹם מִן הַגּוּף בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה לוֹקֶה. כָּתַב וְלֹא רָשַׁם בְּצֶבַע אוֹ שֶׁרָשַׁם בְּצֶבַע וְלֹא וְלֹא כָּתַב בִּשְׂרִיטָה פָּטוּר עַד שֶׁיִּכְתּוֹב וִיקַעֲקַע שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י''ט) וּכְתוֹבֶת קַעֲקַע בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּכוֹתֵב אֲבָל זֶה שֶׁכָּתַב בִּבְשָׂרוֹ וְקֵעַקְעוֹ בּוֹ אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אִם כֵּן סִיֵּיעַ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה כְלוּם אֵינוֹ לוֹקֶה:
ג. הַשֹּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל הַמֵּת לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם אֶחָד כֹּהֵן וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל. שָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת עַל ה' מֵתִים אוֹ חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת א' לוֹקֶה חָמֵשׁ וְהוּא שֶׁהִתְרוּ בוֹ עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:
A women shall not adorn herself with man's adornment, such as a mitre, or a helmet, or a coat of armor, and the like, or cut the hair of her head man-fashion; neither shall a man adorn himself with the adornment of a women, for instance to wear loud-colored garments or golden ornaments in a territory where such clothes are not in style for men to wear or where such ornaments are not put on by any save women, all depending on the custom of the land. A man who adorned himself with woman's ornaments, or a woman who adorned herself with man's ornaments, are striped. One who picks white hairs from his head or beard, after he had picked the first hair thereof is guilty and is striped, because he adorned himself with woman's ornaments. Likewise if he dyed his hair black, after he had dyed the first white hair he is guilty and is striped. A gynander, or androgyne is forbidden to either wrap his head like a woman or shave it man-fashion; but if he did either of the two he is not striped.13Nazir, 59a; Makkot, 20a; Shabbat, 94b; Tosefta, Bikkurim, Chapter, 2. C. G.
The etched-in writing against which it is spoken of in the Torah is, not to make an incision in one's flesh and fill in the incision with paint, or ink, or any other dyes which enface. This was an idolatrous custom, to make themselves to idolatry, proclamatory that every one of them is a sold slave to it, and indentured in its service. And, from the moment one will enface with any kind of dye which enfaces, after making an incision in any place of the body, whether it be done by man or by woman, he or she, is striped. If one wrote but did not enface with dye, or if he did enface with dye but did not write in the incision, he is not guilty; for he must do both, write by incision and etch-in with dye, even as it is said: "And any etched-in writing shall you not fix on yourselves" (Lev. 19. 28). This is to say against the one who does the writing, but he who upon whose flesh the etched-in writing was done is not guilty save if he assisted in a manner to constitute it an overt act; but if he contributed nothing to the work itself he is not striped.14Makkot, 21b; Sifre, Lev. Ch. 19. C. G.
One who makes a single incision in his flesh for the dead is striped, for it is said: "And for the dead shall ye not make any incision in your flesh" (Ibid.), regardless of whether a priest or lay-Israelite does it. If one made a single incision for five dead people, or five incisions for a single dead person, he is striped five times, provided warning was given him in each instance.15Kiddushin, 37b; Makkot, 20a. C.
מוסר
ספר חרדים דף ס"ח ע"ב
דַּע כִּי אִם חָס וְשָׁלוֹם אַתָּה שׂוֹנֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לְטוּמְאָה דְעֶשֶׂר קְלִיפִין מְסָאֲבִין הַנִּקְרָאִים אֵיבָה וּבִהְיוֹתָךְ דָּן לְכַף חוֹבָה תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לִקְלִיפַּת הַטּוּמְאָה הַנִּקְרָא חוֹבָה. וּבְסַפְּרָךְ לָשׁוֹן הָרָע תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לִקְלִיפָּה טְמֵאָה הַנִּקְרָא לָשׁוֹן הָרָע וּבִהְיוֹתָךְ בְּגַבְהוּת רֹאשׁ אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ וּתְדַבֵּר לַבְּרִיּוֹת בְּכַעַס וְרוֹעַ פָּנִים וּזְעָקָה תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לִקְלִיפַּת הַטּוּמְאָה הַנִּקְרָא חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה. אֵין פַּחַד דִּכְתִיב (תהלים נ''א) נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו וְנִמְצֵאתָ חָלִילָה דָבוּק לְעֶשֶׂר קְלִיפִּין מְסַאֲבִין מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַקְּדוֹשָׁה מוֹשָׁבוֹ וְטָמֵא טָמֵא תִּקָרֵא. לְהָכִי כְתִיב בִּמְצוֹרָע דַהֲוָה שׂוֹנֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר הָיָה דָּנוֹ לְכַף חוֹבָה וּמְדַבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע בְּלִי פַחַד וּבְכַעַס, וְהַצָרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרוּמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ. לָכֵן הִזָּהֵר מְאֹד וְתָשׁוּב לה' וִירַחֲמָךְ וְהַבָּא לִיטָהֵר מְסַיְיעִין אוֹתוֹ: