תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
כו (ו) וַיֵּ֥שֶׁב יִצְחָ֖ק בִּגְרָֽר׃
וִיתֵב יִצְחָק בִּגְרָר:
(ז) וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ לְאִשְׁתּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן־יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ עַל־רִבְקָ֔ה כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽוא׃
וּשְׁאִילוּ אֲנָשֵׁי אַתְרָא (ס"א עַל עֵיסַק אִתְּתֵיהּ) לְאִתְּתֵיהּ וַאֲמַר אֲחָתִי הִיא אֲרֵי דְחִיל לְמֵימַר אִתְּתִי דִּלְמָא יִקְטְלֻנַּנִי אֲנָשֵׁי אַתְרָא עַל רִבְקָה אֲרֵי שַׁפִּירַת חֵיזוּ הִיא:
(ח) וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃
וַהֲוָה כַּד סְגִיאוּ לֵיהּ תַּמָּן יוֹמַיָּא וְאִסְתְּכִי אַבִימֶלֶךְ מַלְכָּא דִפְלִשְׁתָּאֵי מִן חֲרַכָּא וַחֲזָא וְהָא יִצְחָק מְחַיִּיךְ עִם רִבְקָה אִתְּתֵיהּ:
(ט) וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ אַ֣ךְ הִנֵּ֤ה אִשְׁתְּךָ֙ הִ֔וא וְאֵ֥יךְ אָמַ֖רְתָּ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יִצְחָ֔ק כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־אָמ֖וּת עָלֶֽיהָ׃
וּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַאֲמַר בְּרַם הָא אִתְּתָךְ הִיא וְאֶכְדֵּין אֲמַרְתָּ אֲחָתִי הִיא וַאֲמַר לֵיהּ יִצְחָק אֲרֵי אֲמָרִית דִּלְמָא אֵימוּת עֲלַהּ:
(י) וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ כִּ֠מְעַ֠ט שָׁכַ֞ב אַחַ֤ד הָעָם֙ אֶת־אִשְׁתֶּ֔ךָ וְהֵבֵאתָ֥ עָלֵ֖ינוּ אָשָֽׁם׃
וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ מָה דָּא עֲבַדְתָּ לָנָא כִּזְעֵר פּוֹן שָׁכִיב דִּמְיָחֵד בְּעַמָּא עִם אִתְּתָךְ וְאַיְתֵיתָא עֲלָנָא חוֹבָא:
26 (6) And Yiżĥaq dwelt in Gerar:
(7) and the men of the place asked him of his wife; and he said, She is my sister: for he feared to say, She is my wife; lest, said he, the men of the place should kill me on account of Rivqa; because she was fair to look upon.
(8) And it came to pass, when he had been there a long time, that Avimelekh king of the Pelishtim looked out at a window, and saw, and behold, Yiżĥaq was sporting with Rivqa his wife.
(9) And Avimelekh called Yiżĥaq, and said, Behold, surely she is thy wife: and how didst thou say, She is my sister? And Yiżĥaq said to him, Because I said, Lest I die for her.
(10) And Avimelekh said, What is this thou hast done to us? one of the people might easily have lain with thy wife, and thou shouldst have brought guiltiness upon us.
נביאים
ב (ח) וְאַתֶּם֙ סַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ הִכְשַׁלְתֶּ֥ם רַבִּ֖ים בַּתּוֹרָ֑ה שִֽׁחַתֶּם֙ בְּרִ֣ית הַלֵּוִ֔י אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
וְאַתּוּן סְטִיתוּן מִן אוֹרְחָא אַתְקַלְתּוּן סַגִיאִין בְּאוֹרַיְתָא חַבַּלְתּוּן קְיָמָא דְעִם לֵוִי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת:
(ט) וְגַם־אֲנִ֞י נָתַ֧תִּי אֶתְכֶ֛ם נִבְזִ֥ים וּשְׁפָלִ֖ים לְכׇל־הָעָ֑ם כְּפִ֗י אֲשֶׁ֤ר אֵֽינְכֶם֙ שֹׁמְרִ֣ים אֶת־דְּרָכַ֔י וְנֹשְׂאִ֥ים פָּנִ֖ים בַּתּוֹרָֽה׃ {פ}
וְאַף אֲנָא יְהַבֵית יַתְכוֹן בְּסִירִין וְחַלָשִׁין לְכָל עַמָא כְּמָא דְלֵיתֵכוֹן נָטְרִין יַת אוֹרְחָן דְתַקְנָן קֳדָמַי וְנָסְבִין אַפִּין בְּאוֹרַיְתָא:
(י) הֲל֨וֹא אָ֤ב אֶחָד֙ לְכֻלָּ֔נוּ הֲל֛וֹא אֵ֥ל אֶחָ֖ד בְּרָאָ֑נוּ מַדּ֗וּעַ נִבְגַּד֙ אִ֣ישׁ בְּאָחִ֔יו לְחַלֵּ֖ל בְּרִ֥ית אֲבֹתֵֽינוּ׃
הֲלָא אַבָּא חַד לְכֻלָנָא הֲלָא אֱלָהָא חַד בָּרָא יָתָנָא מָא דֵין נְשַׁקֵר גְבַר בַּאֲחוֹהִי לַאֲפָסָא קְיָמָא דִי עִם אֲבָהָתָנָא:
(יא) בָּֽגְדָ֣ה יְהוּדָ֔ה וְתוֹעֵבָ֛ה נֶעֶשְׂתָ֥ה בְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבִירוּשָׁלָ֑͏ִם כִּ֣י ׀ חִלֵּ֣ל יְהוּדָ֗ה קֹ֤דֶשׁ יְהֹוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָהֵ֔ב וּבָעַ֖ל בַּת־אֵ֥ל נֵכָֽר׃
שְׁקַרוּ דְבֵית יְהוּדָה וְתוֹעֶבְתָּא אִתְעֲבִידַת בְּיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשְׁלֵם אֲרֵי אֲפִיסוּ דְבֵית יְהוּדָה נַפְשֵׁהוֹן דַהֲוָת קַדִישָׁא קֳדָם יְיָ דִרְחַם וְאִתְרְעִיאוּ לְמִסַב לְהוֹן נְשִׁין בְּנַת פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא:
(יב) יַכְרֵ֨ת יְהֹוָ֜ה לָאִ֨ישׁ אֲשֶׁ֤ר יַעֲשֶׂ֙נָּה֙ עֵ֣ר וְעֹנֶ֔ה מֵאׇהֳלֵ֖י יַעֲקֹ֑ב וּמַגִּ֣ישׁ מִנְחָ֔ה לַיהֹוָ֖ה צְבָאֽוֹת׃ {פ}
יְשֵׁיצֵי יְיָ לִגְבַר דְיַעְבְּדִנָהּ בַּר וּבַר בַר מִקִרְוֵי יַעֲקֹב וְאִם כָּהֵן הוּא לָא יְהֵי לֵיהּ מַקְרִיב קוּרְבָּנָא בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ צְבָאוֹת:
2 (8) But you have turned aside out of the way; you have caused many to stumble in the Tora; you have corrupted the covenant of Levi, says the Lord of hosts.
(9) Therefore I also have made you contemptible and base before all the people, since you have not kept my ways, but have been partial in regard to the Tora.
(10) Have we not all one father? has not one God created us? why do we deal treacherously every man against his brother, to profane the covenant of our fathers?
(11) Yehuda has dealt treacherously, and a disgusting thing has been done in Yisra᾽el and in Yerushalayim; for Yehuda has profaned the holiness of the Lord which he loved, and has married the daughter of a strange god.
(12) The Lord will cut off from the man that does this all living offspring from the tents of Ya῾aqov, or any to present an offering to the
Lord of hosts.
כתובים
ו (יב) אָדָ֣ם בְּ֭לִיַּעַל אִ֣ישׁ אָ֑וֶן ה֝וֹלֵ֗ךְ עִקְּשׁ֥וּת פֶּֽה׃
בַּר נָשׁ טָלוֹמָא גַבְרָא עַוְלָא מְהַלֵךְ בַּעֲקִימוּת פּוּמֵיהּ:
(יג) קֹרֵ֣ץ בְּ֭עֵינָו מֹלֵ֣ל בְּרַגְלָ֑ו מֹ֝רֶ֗ה בְּאֶצְבְּעֹתָֽיו׃
רָמֵז בְּעַיְנוֹי וְתָכֵס בְּרַגְלוֹי וְרָמֵז בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ:
(יד) תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת ׀ בְּלִבּ֗וֹ חֹרֵ֣שׁ רָ֣ע בְּכׇל־עֵ֑ת (מדנים) [מִדְיָנִ֥ים] יְשַׁלֵּֽחַ׃
וּמִתְהַפֵּךְ בְלִבֵּיהּ וְחָשַׁל בִּישְׁתָּא בְּכָל זְמַן תִּגְרֵי רָמֵי:
(טו) עַל־כֵּ֗ן פִּ֭תְאֹם יָב֣וֹא אֵיד֑וֹ פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃ {פ}
מְטוּל הֵכְנָא מִן שִׁלְיָא נֵיתֵי תַבְרֵיהּ וּמִן שִׁלְיָא נִתְבַּר וְלָא תֶהֱוֵי לֵיהּ אַסְיוּתָא:
(טז) שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵ֣א יְהֹוָ֑ה וְ֝שֶׁ֗בַע (תועבות) [תּוֹעֲבַ֥ת] נַפְשֽׁוֹ׃
שִׁית אִינוּן דְסָנֵי אֱלָהָא וּבְשֶׁבַע אַסְדְיַת נַפְשֵׁיהּ:
6 (12) A base person, a wicked man, is one that walks with a crowed mouth,
(13) that winks with his eyes, that taps with his feet, that points with his fingers;
(14) perverseness is in his heart; he devises mischief continually; he sows discord.
(15) Therefore shall his calamity come suddenly; suddenly shall he be broken without remedy.
(16) There are six things which the Lord hates, and seven which are an abomination to him:
משנה
א. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּאִלּוּ נִשְׁחֲטוּ בַצָּפוֹן. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן, כַּצָּפוֹן. מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַדָּרוֹם, כַּדָּרוֹם. הַמְּנָחוֹת הָיוּ נִקְמָצוֹת בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:
ב. חַטַּאת הָעוֹף הָיְתָה נַעֲשֵׂית עַל קֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית. בְּכָל מָקוֹם הָיְתָה כְשֵׁרָה, אֶלָּא זֶה הָיָה מְקוֹמָהּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָיְתָה אוֹתָהּ הַקֶּרֶן מְשַׁמֶּשֶׁת מִלְּמַטָּן, וּשְׁלשָׁה מִלְמַעְלָן. מִלְּמַטָּן, חַטַּאת הָעוֹף וְהַהַגָּשׁוֹת וּשְׁיָרֵי הַדָּם. מִלְמַעְלָן, נִסּוּךְ הַמַּיִם וְהַיַּיִן וְעוֹלַת הָעוֹף כְּשֶׁהִיא רַבָּה בַמִּזְרָח:
ג. כָּל הָעוֹלִים לַמִּזְבֵּחַ, עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין, וּמַקִּיפִין וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל, חוּץ מִן הָעוֹלֶה לִשְׁלשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ, שֶׁהָיוּ עוֹלִים וְחוֹזְרִים לֶעָקֵב:
ד. חַטַּאת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית. הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּהּ וְאֵינוֹ מַבְדִּיל, וּמַזֶּה מִדָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. שְׁיָרֵי הַדָּם, הָיָה מִתְמַצֶּה עַל הַיְסוֹד. אֵין לַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא דָמָהּ, וְכֻלָּהּ לַכֹּהֲנִים:
ה. עוֹלַת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית. עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, בָּא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּהּ וּמַבְדִּיל, וּמְמַצֶּה אֶת דָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. נָטַל אֶת הָרֹאשׁ, וְהִקִּיף בֵּית מְלִיקָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ, וּסְפָגוֹ בְמֶלַח, וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים, בָּא לוֹ לַגּוּף וְהֵסִיר אֶת הַמֻּרְאָה וְאֶת הַנּוֹצָה וְאֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִים עִמָּהּ, וְהִשְׁלִיכָן לְבֵית הַדָּשֶׁן. שִׁסַּע וְלֹא הִבְדִּיל. וְאִם הִבְדִּיל, כָּשֵׁר. וּסְפָגוֹ בְמֶלַח, וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים:
ו. לֹא הֵסִיר לֹא אֶת הַמֻּרְאָה וְלֹא אֶת הַנּוֹצָה וְלֹא אֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִין עִמָּהּ וְלֹא סְפָגוֹ בְמֶלַח, כָּל שֶׁשִּׁנָּה בָהּ מֵאַחַר שֶׁמִּצָּה אֶת דָּמָהּ, כְּשֵׁרָה. הִבְדִּיל בַּחַטָּאת וְלֹא הִבְדִּיל בָּעוֹלָה, פָּסָל. מִצָּה דַם הָרֹאשׁ וְלֹא מִצָּה דַם הַגּוּף, פְּסוּלָה. מִצָּה דַם הַגּוּף וְלֹא מִצָּה דַם הָרֹאשׁ, כְּשֵׁרָה:
ז. חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, מִצָּה דָמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ, פְּסוּלָה. עוֹלַת הָעוֹף, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים. אֶחָד חַטַּאת הָעוֹף וְאֶחָד עוֹלַת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָן וְשֶׁמִּצָּה דָמָן לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, חוּץ לִמְקוֹמוֹ, פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ, פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. כֵּיצַד קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. מָלַק בִּשְׁתִיקָה וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ, אוֹ שֶׁמָּלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ וּמִצָּה הַדָּם בִּשְׁתִיקָה, אוֹ שֶׁמָּלַק וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ, זֶה הוּא שֶׁקָּרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. כֵּיצַד לֹא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. מָלַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ, אוֹ שֶׁמָלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ, אוֹ שֶׁמָּלַק וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ, חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וּמִצָּה דָמָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ, אוֹ שֶׁמְּלָקָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ וּמִצָּה דָמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁמְּלָקָהּ וּמִצָּה דָמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, זֶה הוּא שֶׁלֹּא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. לֶאֱכֹל כַּזַּיִת בַּחוּץ וְכַזַּיִת לְמָחָר, כַּזַּיִת לְמָחָר וְכַזַּיִת בַּחוּץ, כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ וְכַחֲצִי זַיִת לְמָחָר, כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ, פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָרֵת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל, אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם, פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. וְאִם מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן, פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה פָסוּל, וְאֵין בּוֹ כָרֵת. לֶאֱכֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת, כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:
1. It was taught in the previous chapter that offerings of the most sacred order are to be slaughtered in the northern section of the Temple courtyard. With regard to offerings of the most sacred order that one slaughtered atop the altar, Rabbi Yosei says: Their status is as though they were slaughtered in the north, and the offerings are therefore valid. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: The status of the area from the halfway point of the altar and to the south is like that of the south, and offerings of the most sacred order slaughtered in that area are therefore disqualified. The status of the area from the halfway point of the altar and to the north is like that of the north. Handfuls were removed from the meal offerings in any place in the Temple courtyard and were consumed within the area enclosed by the curtains by males of the priesthood, prepared in any form of food preparation that he chooses, e.g., roasted or boiled, for one day and night, until midnight.
2. The sacrificial rite of a bird sin offering would be performed at the southwest corner of the altar. And if its sacrificial rite was performed in any place on the altar, the offering was deemed valid; but that corner was its designated place. And there were three matters for which the portion of that corner below the red line that served as the demarcation between the upper and lower portions of the altar served as the proper location, and there were three matters for which the portion of that corner above the red line served as their proper location. The following rites were performed below the red line: Sacrificing a bird sin offering, and bringing meal offerings near the altar before removal of the handful, and pouring out the remaining blood. And the following rites were performed above the red line: The wine libation that is brought together with animal offerings or as an offering by itself, and the water libation on the festival of Sukkot, and sacrificing a bird burnt offering when they were numerous and it was impossible to perform the rite in the east, i.e., the southeastern corner where the bird burnt offering was sacrificed.
3. All those who ascend the ramp to the altar ascend via the right side of the ramp toward the southeast corner and circle the altar until reaching the southwest corner and descend via the left side of the ramp, except for one who ascends for one of these three matters, where they would ascend directly to the southwest corner of the altar, and descend by turning on their heels and retracing the path by which they ascended rather than circling the altar.
4. The sacrifice of the bird sin offering, how was it performed? The priest would pinch off the bird’s head by cutting opposite its nape with his thumbnail and would not separate the bird’s head from its body. And he sprinkles from its blood on the wall of the altar below the red line. The remaining blood would be squeezed out from the body of the bird on the base of the altar. The altar has only its blood and the entire bird goes to the priests for consumption.
5. The sacrifice of the bird burnt offering, how was it performed? The priest ascended the ramp and turned to the surrounding ledge and came to the southeast corner of the altar. He would then pinch off the bird’s head by cutting at its nape with his thumbnail and separate the bird’s head from its body, and would squeeze out its blood on the wall of the altar. He took the head and neared the place of its pinching, i.e., its nape, to the altar in order to squeeze the blood from the head. He would then absorb the remaining blood with salt and throw the head onto the fire on the altar. He then arrived at the body and removed the crop and the feather attached to it and the innards that emerge with them and he tossed them to the place of the ashes. He then ripped the bird lengthwise and did not separate the two halves of the bird; but if he separated them, the offering is valid. He would then absorb the remaining blood with salt and throw the body of the bird onto the fire on the altar.
6. If he neither removed the crop, nor the feather and the innards that emerge with them, nor absorbed the blood with salt, with regard to any detail that he changed in the sacrificial rites after he squeezed out its blood, the offering is valid. If he separated the head from the body in sacrificing the sin offering, or if he did not separate the head from the body in sacrificing the burnt offering, the offering is disqualified. In a case where he squeezed out the blood of the head and did not squeeze out the blood of the body, it is disqualified. If he squeezed out the blood of the body and did not squeeze out the blood of the head, the offering is valid.
7. In the case of a bird sin offering that the priest pinched not for its sake, or if he squeezed out its blood not for its sake, or if he did so for its sake and then not for its sake, or not for its sake and then for its sake, it is disqualified, like all other sin offerings that are disqualified when performed not for their sake (see 2a). A bird burnt offering sacrificed not for its sake is valid; it is just that it did not satisfy the obligation of the owner. With regard to both a bird sin offering and a bird burnt offering where the priest pinched its nape or squeezed out its blood with the intent to partake of an item whose typical manner is such that one partakes of it, or to burn an item whose typical manner is such that one burns it on the altar, outside its designated area, the offering is disqualified. But there is no liability to receive karet for one who partakes of the offering. If his intent was to eat it or burn it beyond its designated time, the offering is piggul and one is liable to receive karet for partaking of the offering, provided that the permitting factor, the blood, was sacrificed in accordance with its mitzva. How is the permitting factor sacrificed in accordance with its mitzva? If one pinched the nape in silence, i.e., with no disqualifying intent, and squeezed out its blood with the intent to partake of the parts typically eaten or to burn the portions that are to be burned on the altar, beyond its designated time; or in the case of one who pinched with the intent to partake of the offering or burn it on the altar beyond its designated time, and squeezed out its blood in silence; or in the case of one who pinched and squeezed out the blood with the intent to partake of the offering or burn it on the altar beyond its designated time, that is the case of a bird offering where the permitting factor is sacrificed in accordance with its mitzva. How is the permitting factor not sacrificed in accordance with its mitzva? If the priest pinched the nape of the bird with the intent to partake of it or burn it outside its designated area and squeezed out its blood with the intent to partake of it or burn it beyond its designated time, or he pinched with the intent to partake of it or burn it beyond its designated time and squeezed out its blood with the intent to partake of it or burn it outside its designated area, or if the priest pinched and squeezed out the blood with the intent to partake of it or burn it outside its designated area, or in the case of a bird sin offering where one pinched its nape not for its sake and squeezed out its blood with the intent of consuming it or burning it beyond its designated time, or in a case where he pinched its nape with the intent to consume it or burn it beyond its designated time and squeezed out its blood not for its sake, or in a case where he pinched its nape and squeezed out its blood not for its sake, that is a case of a bird offering whose permitting factor is not sacrificed in accordance with its mitzva. If one pinched the nape of the bird and squeezed out its blood with the intent to eat an olive-bulk of the offering outside its designated area and an olive-bulk the next day, or an olive-bulk the next day and an olive-bulk outside its designated area, or half an olive-bulk outside its designated area and half an olive-bulk the next day, or half an olive-bulk the next day and half an olive-bulk outside its designated area, the offering is disqualified and it does not include liability to receive karet. Rabbi Yehuda disagreed and said that this is the principle: If the improper intent with regard to the time preceded the intent with regard to the area, the offering is piggul and one is liable to receive karet for eating it. And if the intent with regard to the area preceded the intent with regard to the time, the offering is disqualified and it does not include liability to receive karet. And the Rabbis say: In both this case where the intent with regard to time came first and that case where the intent with regard to area came first, the offering is disqualified and it does not include liability to receive karet. If his intent was to eat half an olive-bulk and to burn half an olive-bulk not at the appropriate time or in the appropriate area, the offering is valid, because eating and burning do not join together.
גמרא
תָּנוּ רַבָּנָן (ויקרא ה) וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת מִגּוּף הַחַטָּאת הָא כֵּיצַד אוֹחֵז בְּרֹאשׁ הַקָּנֶה וּבַגּוּף וּמַזֶּה עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא עַל קִיר הַכֶּבֶשׁ וְלֹא עַל קִיר הַהֵיכָל וְלֹא עַל קִיר אוּלָם וְאֵיזֶה זֶה קִיר הַתַּחְתּוֹן. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא קִיר הָעֶלְיוֹן. וְדִין הוּא וּמַה בְּהֵמָה שֶׁעוֹלָתָהּ לְמַטָּה חַטָּאתָהּ לְמַעְלָה. עוֹף שֶׁעוֹלָתוֹ לְמַעְלָה אֵינוֹ דִין שֶׁחַטָּאתוֹ לְמַעְלָה תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ. קִיר שֶׁהַשִּׁירַיִין שֶׁלּוֹ מִתְמַצִין לִיְסוֹד וְאֵיזֶה זֶה קִיר הַתַּחְתּוֹן. וְנַעֲבִיד מֵעִלָּאֵי וְהָדָר נֶעֲבִיד מִתַּתָּאֵי אָמַר רָבָא מִי כְּתִיב יַמְצֶה יִמָּצֵה כְתִיב דִמְמֵילָא מַשְׁמַע. אָמַר מַר זוּטְרָא בַר טוּבִיָּה אָמַר רַב כֵּיצַד מוֹלְקִין חַטָּאת הָעוֹף אוֹחֵז גַּפָּיו בִּשְׁתֵי אֶצְבָּעוֹת וּשְׁתֵי רַגְלָיו בִּשְׁתֵי אֶצְבָּעוֹת וּמוֹתֵחַ צַוָּארָהּ עַל רוֹחַב גּוֹדְלוֹ וּמוֹלֵק. בְּמַתְנִיתָּא תָּנָא צִיפְרָא מִלְּבַר אוֹחֵז גַפָּיו בִּשְׁתֵי אֶצְבָּעוֹת וּשְׁתֵּי רַגְלֶיהָ בִּשְׁתֵי אֶצְבָּעוֹת וּמוֹתֵחַ צַוָּארָהּ עַל רוֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו וּמוֹלֵק וְזוּ הִיא עֲבוֹדָה קָשָׁה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ זוּ הִיא וְתוּ לֹא וְהָאִיכָּא קְמִיצָה וַחֲפִינָה אֶלָּא אֵימָא זוּ עֲבוֹדָה קָשָׁה מֵעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ:
GEMARA: The Sages taught in a baraita: The verse states with regard to the bird sin offering: “And he shall sprinkle of the blood of the sin offering upon the side of the altar” (Leviticus 5:9). This teaches that the blood is sprinkled directly from the body of the sin offering, not with the priest’s finger or from a vessel. How so? The priest holds the head and the body and sprinkles its blood on the wall of the altar. And he does not sprinkle it on the wall of the ramp, and not on the wall of the Sanctuary, and not on the wall of the Entrance Hall. And which is this wall of the altar that the blood is sprinkled on? This is the lower wall, below the red line.
The baraita suggests: Or perhaps the verse is referring only to the upper wall, above the red line. And this should be a logical inference: Just as with regard to an animal offering, where the blood of a burnt offering is applied below the red line (see 10b), nevertheless, the blood of the sin offering is applied above the red line (see Leviticus 4:30), with regard to a bird offering, where the blood of the burnt offering is sprinkled above the red line (see 65a), is it not logical that the blood of its sin offering is sprinkled above the red line?
Therefore, the verse states: “And the rest of the blood shall be squeezed out [yimmatze] at the base of the altar” (Leviticus 5:9), which teaches that the priest sprinkles the blood on the wall where its remaining blood drains to the base of the altar. And which wall is this? This is the lower wall. The surrounding ledge of the altar is located one cubit above the red line, and any blood sprinkled above this ledge will not drip down to the base of the altar. The verse teaches that the blood is sprinkled on the wall of the altar from which it would drip down to the altar’s base unimpeded.
The Gemara suggests: Let the priest perform the sprinkling of the blood above, as the baraita logically deduced, and then perform the squeezing below in fulfillment of the aforementioned verse. Rava said: Is it written: He shall drain [yematze]? It is written: It shall be drained [yimmatze], which indicates that the blood trickles down to the base of the altar by itself. Accordingly, the blood must be sprinkled on a part of the altar wall from which it can trickle down to the base of the altar.
§ Rav Zutra bar Toviyya says that Rav says: How does the priest pinch the nape of a bird sin offering? He holds the bird by its back in the palm of his hand and holds its wings with two fingers, i.e., the middle and index fingers, and its two legs with his next two fingers, i.e., the ring finger and pinky, leaving the head resting between his index finger and thumb, and he stretches its neck over the width of his thumb and pinches its nape with his thumbnail.
The Gemara cites a varying opinion: It was taught in a baraita: The bird is not in the priest’s palm, but rather on the outside of his hand. The priest holds its wings with two fingers and its two legs with two fingers. Using his thumb, the priest bends its head into his palm and stretches its neck over the width of his two fingers, and pinches its nape. And this is the most difficult sacrificial rite in the Temple to perform.
The Gemara asks: This is the most difficult rite to perform, and no other? But isn’t there also the removal of the handful of the meal offering and the handful of the incense on Yom Kippur? The Gemara answers: Rather, say that the pinching procedure was a difficult sacrificial rite, one of the most difficult sacrificial rites in the Temple to perform.
זוהר
דָּבָר אַחֵר וַיֹּאמֶר כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שמות ט''ו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְיָ אֱלֹקֶיךָ אוֹף הָכָא וַיֹּאמֶר לֹא יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כְּדֵין אִתְעַטַּר יַעֲקֹב בְּדַרְגֵיהּ לְמֶהֱוֵי כְּלָלָא דַּאֲבָהָן, מַה כְּתִיב וַיְּבָרֶךְ אוֹתוֹ שָׁם, מַאי וַיְּבָרֶךְ אוֹתוֹ שָׁם דְּאוֹדֵי לֵיהּ עַל כֻּלְּהוּ בִּרְכָאן דְּבָרְכֵיהּ אֲבוֹי, רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר (משלי ט''ז) בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵּי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ, תָּא חֲזֵי כַּמָּה אִית לֵיהּ לְבַר נַשׁ לְאִתְתַּקָּנָא שְׁבִילוֹי בֵּיהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין לְמֶעְבַּד פִּקּוֹדֵי דְּאוֹרַיְתָא דְּהָא אוֹקְמוּהָ דְּוַדַּאי תְּרֵי מַלְאָכִין שְׁלִיחָן אִית לְבַר נַשׁ מִלְּעֵילָא לְאִזְדַוָּגָא בַּהֲדֵיהּ חַד לִימִינָא וְחַד לִשְׂמָאלָא, וְאִנּוּן סַהֲדִין בֵּיהּ בְּבַר נַשׁ בְּכָל מַה דְּאִיהוּ עָבִיד אִנּוּן מִשְׁתַּכְּחֵי תַּמָּן וְקָרֵינָן לוֹן יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע, אָתֵי בַּר נַשׁ לְאִתְדַכָּאָה וּלְאִשְׁתַּדָּלָא בְּפִקּוֹדֵי דְּאוֹרַיְתָא הַהוּא יֵצֶר טוֹב דְּאִזְדַוָּג בֵּיהּ כְּבָר אִיהוּ אִתְתַּקַּף עַל הַהוּא יֵצֶר הָרַע וְאִשְׁתַּלִּים בַּהֲדֵיהּ וְאִתְהַפִּיךְ לֵיהּ לְעָבְדָא וְכַד בַּר נַשׁ אָזִיל לְאִסְתַּאֲבָא הַהוּא יֵצֶר הָרַע אִתְתַּקַּף וְאִתְגַבַּר עַל הַהוּא יֵצֶר טוֹב וְהָא אוֹקִימְנָא, וַדַּאי כַּד הַהוּא בַּר נַשׁ אָתֵי לְאִתְדַכָּאָה כַּמָּה תַּקִּיפוּ אִתְתַּקַּף בַּר נַשׁ כַּד אִתְגַבְּרָא הַהוּא יֵצֶר טוֹב כְּדֵין אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ דְּהַהוּא יֵצֶר הָרַע אִתְכַּפְיָא קַמֵּיהּ דְּיֵצֶר טוֹב, וְעַל דָּא אָמַר שְׁלֹמֹה (שם י''ב) טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ מַאי וְעֶבֶד לוֹ דָּא יֵצֶר הָרַע, וּכְדֵין כַּד אָזִיל בַּר נַשׁ בְּפִקּוֹדֵי אוֹרַיְתָא כְּדֵין גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ דָּא יֵצֶר הָרַע וּדְאָתָא מִסִטְרוֹי, תָּא חֲזֵי בְּגִין דְּיַעֲקֹב אַבְטַח בֵּיהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכָל אָרְחוֹי הֲווּ לִשְׁמֵיהּ עַל דָּא אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ, וְדָא (ד''א דָּא) סַמָּאֵל חֵילָא וְתוּקְפָא דְּעֵשָׂו דְּאַשְׁלִים עִמֵּיהּ דְּיַעֲקֹב וּבְגִין דְּאַשְׁלִים עִמֵּיהּ דְּיַעֲקֹב וְאוֹדֵי לֵיהּ עַל אִנּוּן בִּרְכָאן כְּדֵין אַשְׁלִים עִמֵּיהּ עֵשָׂו (נ''א כְּדֵין אוֹדֵי לֵיהּ עֵשָׂו דִּכְתִיב יֵשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ דְּהָא אוֹדֵי לֵיהּ עַל אִנּוּן בִּרְכָאן דִּילֵיהּ בְּחַרְבָּא) וְעַד דְּלָא אִשְׁתַּלִּים עִמֵּיהּ יַעֲקֹב לְגַבֵּי הַהוּא מְמַנָּא דְּאִתְפַּקַּד עֲלֵיהּ לָא אַשְׁלִים עִמֵּיהּ עֵשָׂו בְּגִין כָּךְ בְּכָל אֲתַר תּוּקְפָּא דִּלְתַתָּא תַּלְיָא בְּתוּקְפָּא דִּלְעֵילָא:
Another explanation of "And he said" has the same meaning as "and He said, If you will diligently hearken to the voice of Hashem your Elohim" (Shemot 15:26). Here too "And he said" (means) "Your name shall be called no more 'Jacob', but Israel." Then was Jacob crowned by his grade, by which he will include all the Patriarchs. It is written, "And he blessed him there" (Beresheet 32:30). It means that he acknowledged all the blessings with which his father blessed him.
Rabbi Shimon began the discourse with the verse, "When a man's ways please Hashem, He makes even his enemies to be at peace with him" (Mishlei 16:7). Come and behold, Man has much to do if he wants to improve his behavior toward the Holy One, blessed be He, by keeping the precepts of the Torah. For we have learned that assuredly man has two angels, who are messengers that join him from above. One is on his right and the other on his left. They observe man in everything he does. They are called 'the Good Inclination' and 'the Evil Inclination'.
When a man wishes to be purified and strives to observe the precepts of the Torah, the Good Inclination that joined him overpowers the Evil Inclination and makes peace with it. As a result, the Evil Inclination becomes a slave to the Good Inclination. When a man wishes to be defiled, the Evil Inclination is strengthened and overpowers the Good Inclination. This has already been explained. Assuredly, when man wishes to be purified, he has much to overcome. When the Good Inclination is strengthened, then "He makes even his enemies to be at peace with him." For the Evil Inclination is submissive to the Good Inclination. Of this Solomon said, "Better is he that is lightly esteemed, and has a servant" (Mishlei 12:9). The servant is the Evil Inclination. Then, when a man walks by the precepts of the Torah, "he makes even his enemies to be at peace with him," including the Evil Inclination and its escorts.
Come and behold, Because Jacob put his trust in the Holy One, blessed be He, and all that he did was for His sake, his enemies made peace with him, specifically Samael, who is the strength and might of Esau, made peace with Jacob. Because Samael made peace with Jacob and acknowledged all his blessings, Esau made peace with Jacob. Yet, as long as Jacob did not make peace with him, the minister in charge of Esau, then Esau did not make peace with him. This is because strength below always depends on strength above. As long as the strength of the ministers in charge over them is not weakened above, it is not possible to weaken the strength in this world.
פֵּרוּשׁ אַחֵר. וַיֹּאמֶר פֵּרוּשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, (שמות ט''ו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹע תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹקֶיךְ, אַף כָּאן, וַיֹּאמֶר, פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁעוֹרְרוֹ וְאָמַר, לֹא יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךְ יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, וְעָלָה לְמַדְרֵגַת הַשֵּׁם יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לִהְיוֹת הַכְּלָל שֶׁל הָאָבוֹת. מַה כָּתוּב וַיְּבָרֶךְ אוֹתוֹ שָׁם. מַהוּ וַיְּבָרֶךְ אוֹתוֹ שָׁם, שֶׁהוֹדָה לוֹ עַל כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרְכוֹ אָבִיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (משלי ט''ז) בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵּי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ. בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְתַקֵּן דְּרָכָיו בּוֹ, בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוֹת הַתּוֹרָה, כִּי לָמַדְנוּ שֶׁוַּדַּאי, שְׁנֵי מַלְאָכִים יֵשׁ לָאָדָם, שְׁלִיחִים מִלְּמַעְלָה לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ, אֶחָד לִימִין וְאֶחָד לִשְׂמֹאל. וְהֵם עֵדִים עַל הָאָדָם. וּבְכָל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה הֵם נִמְצָאִים שָׁם. וְקוֹרְאִים אוֹתָם יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרַע. בָּא הָאָדָם לְהִטָּהֵר, וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּמִצְוֹת הַתּוֹרָה, אוֹתוֹ יֵצֶר הַטּוֹב שֶׁנִּתְחַבֵּר בּוֹ, הוּא כְּבָר נִתְגַבֵּר עַל יֵצֶר הָרַע, וְהִשְׁלִים עִמּוֹ, וְהַיֵּצֶר הָרַע נֶהְפַּךְ לְעֶבֶד לַיֵּצֶר הַטּוֹב. וּכְשֶׁבָּא הָאָדָם לְהִטָּמֵא, אוֹתוֹ יֵצֶר הָרַע מִתְחַזֵּק וּמִתְגַבֵּר עַל יֵצֶר הַטּוֹב. וּכְבָר בֵּאֲרוּהוּ. וַדַּאי, כְּשֶׁאוֹתוֹ הָאָדָם בָּא לְהִטָּהֵר, כַּמָּה הִתְגַבְּרוּת הוּא צָרִיךְ לְהִתְגַבֵּר, וְכַאֲשֶׁר מִתְגַבֵּר יֵצֶר הַטּוֹב, אָז, גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ, כִּי הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁהוּא אוֹיְבָיו, נִכְנָע לִפְנֵי יֵצֶר הַטּוֹב, וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה, (משלי י''ב) טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ. מַהוּ וְעֶבֶד לוֹ, הַיְנוּ הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁנַּעֲשֶׂה לְעֶבֶד לְיֵצֶר הַטּוֹב, וְאָז כְּשֶׁהוֹלֵךְ הָאָדָם בְּמִצְוֹת הַתּוֹרָה, אָז, אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ, זֶהוּ הַיֵּצֶר הָרַע וְכָל הַבָּאִים מִצִדּוֹ, יַשְׁלִימוּ אִתּוֹ. בֹּא וּרְאֵה, בִּשְׁבִיל שֶׁיַעֲקֹב בָּטַח בּוֹ, בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָל דְּרָכָיו הָיוּ לִשְׁמוֹ, עַל כֵּן אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ, וְסַמָּאֵ''ל הַזֶּה, שֶׁהוּא חֵילוֹ וְתוֹקְפּוֹ שֶׁל עֵשָׂו, הִשְׁלִים עִם יַעֲקֹב. וְהוֹדָה לוֹ עַל הַבְּרָכוֹת, אָז גַּם עֵשָׂו הִשְׁלִים עִמּוֹ, וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא הִשְׁלִים יַעֲקֹב עִם אוֹתוֹ הַמְּמוּנֶה שֶׁנִּתְמַנֶּה עָלָיו, לֹא הִשְׁלִים עִמּוֹ עֵשָׂו. וְהוּא מִשּׁוּם זֶה שֶׁבְּכָל מָקוֹם תּוֹקֶף שֶׁלְּמַטָּה תָּלוּי בְּתוֹקֶף שֶׁל מַעְלָה.
הלכה פסוקה
א. נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִים פְּטוּרִים מִתַּלְמוּד תּוֹרָה אֲבָל קָטָן אָבִיו חַיָּיב לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא) וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם וְאֵין הָאִשָּׁה חַיֶּיבֶת לְלַמֵּד אֶת בְּנָהּ שֶׁכָּל הַחַיָּיב לִלְמוֹד חַיָּב לְלַמֵּד:
ב. כְּשֵׁם שֶׁחַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ כָּךְ הוּא חַיָּב לְלַמֵּד אֶת בֶּן בְּנוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם ד) וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ וְלֹא בְנוֹ וּבֶן בְנוֹ בִּלְבַד אֶלָּא מִצְוָה עַל כָּל חָכָם וְחָכָם מִיִּשְׂרָאֵל לְלַמֵּד אֶת כָּל הַתַּלְמִידִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן בָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר (שם ו) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ. בָנֶיךָ אֵלּוּ תַלְמִידֶיךָ שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִין בָנִים שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְבִיאִים אִם כֵּן לָמָּה נִצְטַוֶה עַל בְּנוֹ וְעַל בֶן בְנוֹ לְהַקְדִים בְּנוֹ לְבֶן בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ לְבֶן חֲבֵירוֹ:
ג. וְחַיָּיב לִשְׂכּוֹר מְלַמֵּד לִבְנוֹ לְלַמְּדוֹ וְאֵינוֹ חַיָּב לְלַמֵּד בֶן חֲבֵירוֹ אֶלָּא בְחִנָם. מִי שֶׁלֹא לִמְּדוֹ אָבִיו חַיָּב לְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ כְּשֶׁיַּכִּיר שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה) וּלְמַדְתֶּם אוֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹתָם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְכָל מָקוֹם שֶׁהַתַּלְמוּד קוֹדֶם לְמַעֲשֵׂה מִפְּנֵי שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֵׂה וְאֵין הַמַּעֲשֶׂה מֵבִיא לִידֵי תַלְמוּד:
ד. הָיָה הוּא רוֹצֶה לִלְמוֹד תּוֹרָה וְיֵשׁ לוֹ בֵן לִלְמוֹד תּוֹרָה הוּא קוֹדֶם לִבְנוֹ וְאִם הָיָה בְנוֹ נָבוֹן וּמַשְׂכִּיל לְהָבִין מַה שֶּׁיִּלְמוֹד יוֹתֵר מִמֶּנוּ בְּנוֹ קוֹדֶם וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנוֹ קוֹדֶם לֹא יְבַטֵל הוּא שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה עָלָיו לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ כַּךְ הוּא מִצְוָה לְלַמֵּד עַצְמוֹ:
Women, slaves, and infants are absolved from the study of the Torah; but the father is obliged to instruct his infant son in the Torah, for it is said: "And ye shall teach them your children, talking of them" (Deut. 11.19); but a woman is not charged to teach her son, for only one obliged to study is obliged to instruct.1Sukkah, 42a; Kiddushin, 29; Ketubot, 28. G. C.
Even as man is obliged to instruct his son, so is he obliged to teach his son's son, for it is said: "But make them known to thy sons and thy sons' sons" (Ibid. 4.9); and, not alone to his son and his son's son, but each and every scholar in Israel is commanded to instruct all who desire to be his disciples, even though they be not his sons, for it is said: "And thou shalt teach them diligently unto thy children" (Ibid. 6.7.), which is traditionally interpreted2Sifre, Deut. 11. C. G. to include one's disciples; for disciples, too, are called children, as it is said: "And the sons of the prophets came forth" (Second Kings, 2.3.). If it be so, why then was one commanded to teach his son and his son's son? To permit the precedence of one's son to one's son's son, and his son's son to the son of his fellow.3Sukkah, 30b; Kiddushin, 30. G.
One is obliged to engage a teacher for the instruction of his son; but his fellow's son he is not obliged to teach, save when there is no expense to himself.4See Baba Batra, 21a. G. He whose father failed to instruct him, when he becomes conscious thereof, is obliged to educate himself, as it is said: "That ye may learn them, and observe to do them" (Deut. 5.1). Thus, you will find it a universal rule, that study precedes conduct, because study brings about proper conduct but conduct does not bring about study.5Kiddushin, 29a; Ibid. 33b. C. G.
One who was ambitious to pursue learning, and, at the same time, has a son whom he is obliged to instruct, his own study comes first; if his son be diligent and intellectually more capable to grasp his studies than himself, his son comes first. Nevertheless, he shall not completely abandon his own study, his son's precedence notwithstanding; for, even as he is commanded to teach his son, so is he under command to study himself.6Ibid. C.
מוסר
מס' תפארת הקדש דף ג' ע"ב במרז"ל
כָּל הַמִּתְיָהֵר נוֹפֵל בְּגֵיהִנָם שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא) זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן וְאֵין עֶבְרָה אֶלָּא גֵיהִנָם שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה א) יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא. כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת רוּחַ כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּתִיב הָכָא (משלי טז) תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב וּכְתִיב הָתָם (דברים ז) וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ. כָּל אָדָם שֶׁיֶשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ כְּאִלּוּ בָּא עַל הָעֶרְוָה כְּתִיב הָכָא תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב וּכְתִיב הָתָם (ויקרא יח) כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל עָשׂוּ. כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת רוּחַ כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב) חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא אַל תִּקְרֵי בַמֶּה אֶלָּא בָמָה. כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בוֹ גַסּוּת הָרוּחַ לְסוֹף מִתְמָעֵט שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כד) רוֹמּוּ מְעַט וְאֵינֶנּוּ. כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בוֹ גַסּוּת הָרוּחַ רָאוּי לְגַדְעוֹ כַּאֲשֵׁירָה כְּתִיב הָכָא (ישעיה י) וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וּכְתִיב (דברים ז) וַאֲשֵׁירֵיהֶם תְּגַדֵעוּן. כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַסּוּת הָרוּחַ אֵין עַפְרוֹ נִנְעָר וְאֵינוֹ קָם בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו) הָקִיצוּ וְרַנְנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר שׁוֹכְבֵי עָפָר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא שׁוֹכְנֵי עָפָר מִי שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁכֵן לֶעָפָר בַּחַיִים כָּל אָדָם שֶׁיֶשׁ בּוֹ גַסּוּת רוּחַ שְׁכִינָה מְיַלֶלֶת עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לח) וְגָבוֹהַ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע וְגו' מִמֶּרְחָק קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא עָלָיו הַפּוּרְעָנוּת יָמִים רַבִּים הַשְּׁכִינָה מִתְאוֹנֶנֶת עָלָיו. כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בוֹ גַסּוּת רוּחַ אָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִין לָדוּר בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (שם קא) מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אוֹתוֹ לֹא אוּכָל. אַל תִּקְרֵי אוֹתוֹ אֶלָּא אִתּוֹ. כָּל הַמִּתְיָהֵר אִם נָבִיא הוּא נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנוּ מִדְבוֹרָה וְכו' אִם חָכָם הוּא חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ מֵהִלֵּל שֶׁאָמַר מִי גָרַם לָכֶם שֶׁאֶעֱלֶה מִבָּבֶל וְאֶהְיֶה נָשִׂיא עֲלֵיכֶם עַצְלוּת שֶׁבָּכֶם שֶׁלֹּא שִׁמַּשְׁתֶּם גְדוֹלֵי הַדּוֹר. כָּל אָדָם שֶּׁיֶּשׁ בּוֹ גַסּוּת רוּחַ אֵין תְפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת דְּאֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָא אִם כֵּן מֵשִׂים עַצְמוֹ כְּבָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' סו) וְהָיָה מִדֵי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וְגוֹ' יָבֹא כָל בָּשָׂר וְגוֹ':