תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
כג (טז) וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮ אֶל־עֶפְרוֹן֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאׇזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר׃
וְקַבֵּל אַבְרָהָם מִן עֶפְרוֹן וּתְקַל אַבְרָהָם לְעֶפְרוֹן יָת כַּסְפָּא דְּמַלֵּיל קֳדָם בְּנֵי חִתָּאָה אַרְבַּע מְאָה סִלְעִין דִּכְסַף מִתְקַבֵּל סְחוֹרָא (נ"י דְּמִתְקַבֵּל סְחוֹרָתָא) בְּכָל מְדִינְתָּא:
(יז) וַיָּ֣קׇם ׀ שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בּ֔וֹ וְכׇל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכׇל־גְּבֻל֖וֹ סָבִֽיב׃
וְקָם חֲקַל עֶפְרוֹן דִּי בְּכָפֶלְתָּא דִּי קֳדָם מַמְרֵא חַקְלָא וּמְעַרְתָּא דִּי בֵיהּ וְכָל אִילָנֵי דִּי בְחַקְלָא דִּי בְכָל תְּחוּמֵיהּ סְחוֹר סְחוֹר:
(יח) לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֽוֹ׃
לְאַבְרָהָם לִזְבִינוֹהִי לְעֵינֵי בְּנֵי חִתָּאָה בְּכָל עָלֵי תְּרַע קַרְתֵּיהּ:
(יט) וְאַחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְר֑וֹן בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃
וּבָתַר כֵּן קְבַר אַבְרָהָם יָת שָׂרָה אִתְּתֵיהּ בִּמְעָרַת חֲקַל כָּפֶלְתָּא עַל אַפֵּי מַמְרֵא הִיא חֶבְרוֹן בְּאַרְעָא דִּכְנָעַן:
(כ) וַיָּ֨קׇם הַשָּׂדֶ֜ה וְהַמְּעָרָ֧ה אֲשֶׁר־בּ֛וֹ לְאַבְרָהָ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי־חֵֽת׃ {ס}
וְקָם חַקְלָא וּמְעַרְתָּא דִּי בֵיהּ לְאַבְרָהָם לְאַחֲסָנַת קְבוּרָא מִן בְּנֵי חִתָּאָה:
כד (א) וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַֽיהֹוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל׃
וְאַבְרָהָם סִיב עָל בְּיוֹמִין וַייָ בְּרִיךְ יָת אַבְרָהָם בְּכֹלָּא:
23 (16) And Avraham hearkened to ῾Efron; and Avraham weighed to ῾Efron the silver, which he had named in the hearing of the sons of Ḥet, four hundred shekels of silver, current money with the merchant.
(17) And the field of ῾Efron, which was in Makhpela, which was before Mamre, the field, and the cave which was in it, and all the trees that were in the field, that were in all the borders round about, were made over
(18) to Avraham for a possession in the presence of the children of Ḥet, before all that went in at the gate of his city.
(19) And after this, Avraham buried Sara his wife in the cave of the field of Makhpela before Mamre: the same is Ḥevron in the land of Kena῾an.
(20) And the field, and the cave that is in it, were made over to Avraham for a possession of a buryingplace by the sons of Ḥet.
24 (1) And Avraham was old, advanced in age: and the Lord had blessed Avraham in all things.
נביאים
א (טז) וַתִּקֹּ֣ד בַּת־שֶׁ֔בַע וַתִּשְׁתַּ֖חוּ לַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ מַה־לָּֽךְ׃
וּכְרָעַת בַּת שֶׁבַע וּסְגִידַת לְמַלְכָּא וַאֲמַר מַלְכָּא מַה לִיךְ:
(יז) וַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אֲדֹנִי֙ אַתָּ֨ה נִשְׁבַּ֜עְתָּ בַּיהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לַאֲמָתֶ֔ךָ כִּֽי־שְׁלֹמֹ֥ה בְנֵ֖ךְ יִמְלֹ֣ךְ אַחֲרָ֑י וְה֖וּא יֵשֵׁ֥ב עַל־כִּסְאִֽי׃
וַאֲמַרַת לֵיהּ רִבּוֹנִי אַתְּ קַיֵמְתָּא בְּמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָךְ לְאַמְתָךְ אֲרֵי שְׁלֹמֹה בְרֵיךְ יִמְלוֹךְ בַּתְרַי וְהוּא יִתֵּיב עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתִי:
(יח) וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אֲדֹנִיָּ֖ה מָלָ֑ךְ וְעַתָּ֛ה אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יָדָֽעְתָּ׃
וּכְעַן הָא אֲדֹנִיָה מְלָךְ וְאַתְּ רִבּוֹנִי מַלְכָּא לָא יְדָעְתָּא:
(יט) וַ֠יִּזְבַּ֠ח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֮ לָרֹב֒ {פ} וַיִּקְרָא֙ לְכׇל־בְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּלְאֶבְיָתָר֙ הַכֹּהֵ֔ן וּלְיֹאָ֖ב שַׂ֣ר הַצָּבָ֑א וְלִשְׁלֹמֹ֥ה עַבְדְּךָ֖ לֹ֥א קָרָֽא׃
וּנְכֵיס תּוֹרִין וּפַטִימִין וְעָאן לִסְגֵי וְזַמִין לְכָל בְנֵי מַלְכָּא וּלְאֶבְיָתָר כַּהֲנָא וּלְיוֹאָב רַב חֵילָא וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדָךְ לָא זַמִין:
(כ) וְאַתָּה֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ עֵינֵ֥י כׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל עָלֶ֑יךָ לְהַגִּ֣יד לָהֶ֔ם מִ֗י יֵשֵׁ֛ב עַל־כִּסֵּ֥א אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אַחֲרָֽיו׃
וּכְעַן רִבּוֹנִי מַלְכָּא עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל סְבִירִן עֲלָךְ לְחַוָאָה לְהוֹן מַן יִתֵּיב עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתָא דְרִבּוֹנִי מַלְכָּא בַּתְרוֹהִי:
(כא) וְהָיָ֕ה כִּשְׁכַ֥ב אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ עִם־אֲבֹתָ֑יו וְהָיִ֗יתִי אֲנִ֛י וּבְנִ֥י שְׁלֹמֹ֖ה חַטָּאִֽים׃
וִיהֵי כַּד יִשְׁכּוּב רִבּוֹנִי מַלְכָּא עִם אֲבָהָתוֹהִי וֶאֱהִי אֲנָא וּבְרִי שְׁלֹמֹה מִתְרְכִין:
1 (16) And Bat-sheva bowed, and prostrated herself before the king. And the king said, What wouldst thou?
(17) And she said to him, My lord, thou didst swear by the Lord thy God to thy handmaid, saying, Indeed Shelomo thy son shall reign after me, and he shall sit upon my throne.
(18) And now, behold, Adoniyya reigns; and now, my lord the king, thou knowst it not:
(19) and he has slaughtered oxen and fat cattle and sheep in abundance, and has called all the sons of the king, and Evyatar the priest, and Yo᾽av the captain of the host: but Shelomo thy servant he has not called.
(20) And thou, my lord, O king, the eyes of all Yisra᾽el are upon thee, that thou shouldst tell them who shall sit on the throne of my lord the king after him.
(21) Otherwise it shall come to pass, when my lord the king shall sleep with his fathers, that I and my son Shelomo shall be counted offenders.
כתובים
ה (ג) כִּ֤י נֹ֣פֶת תִּ֭טֹּפְנָה שִׂפְתֵ֣י זָרָ֑ה וְחָלָ֖ק מִשֶּׁ֣מֶן חִכָּֽהּ׃
מְטוּל דְכַבְרִיתָא מְנַטְפָן שִׂפְוָתָא דְנוּכְרֵיתָא וּשְׁעִיעַ מִן מִשְׁחָא חִכָּהּ:
(ד) וְֽ֭אַחֲרִיתָהּ מָרָ֣ה כַֽלַּעֲנָ֑ה חַ֝דָּ֗ה כְּחֶ֣רֶב פִּיּֽוֹת׃
וְאַחֲרַיְתָהּ מְרִירָא הֵיךְ גִירָא חֲרִיפָא מִן סַיְפָא דִתְרֵין פּוּמִין:
(ה) רַ֭גְלֶיהָ יֹרְד֣וֹת מָ֑וֶת שְׁ֝א֗וֹל צְעָדֶ֥יהָ יִתְמֹֽכוּ׃
רִגְלָהּ נָחֲתָן לְמוֹתָא שְׁיוֹל הִלְכָתָהָא מְסַמְכָן:
(ו) אֹ֣רַח חַ֭יִּים פֶּן־תְּפַלֵּ֑ס נָע֥וּ מַ֝עְגְּלֹתֶ֗יהָ לֹ֣א תֵדָֽע׃ {פ}
בְּאָרְחָא דְחַיֵי לָא דָרְכָא מְטַלְטְלִין שְׁבִילָהָא וְלָא יָדְעָה:
(ז) וְעַתָּ֣ה בָ֭נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י וְאַל־תָּ֝ס֗וּרוּ מֵאִמְרֵי־פִֽי׃
וְהַשְׁתָּא בְנַיָא שְׁמַעוּן לִי וְלָא תִסְטוּן מִן מֵימְרֵי דְפוּמִי:
(ח) הַרְחֵ֣ק מֵעָלֶ֣יהָ דַרְכֶּ֑ךָ וְאַל־תִּ֝קְרַ֗ב אֶל־פֶּ֥תַח בֵּיתָֽהּ׃
אַרְחֵק מִנָהּ אָרְחָךְ וְלָא תְקָרֵב לְתַרְעָא דְבַיְתָהּ:
5 (3) For the lips of a strange woman drip honey, and her mouth is smoother than oil:
(4) but her end is bitter as wormwood, sharp as a two edged sword.
(5) Her feet go down to death: her steps take hold of She᾽ol.
(6) She is far from measuring her way of life; her paths wander, and she is ignorant.
(7) Hear me now therefore, O children, and do not depart from the words of my mouth.
(8) Remove thy way far from her, and do not come near the door of her house:
משנה
א. שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה וְנִמְצָא עֻבָּרָהּ בְּצִדָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נְגָחָהּ יָלְדָה, אִם מִשֶּׁנְּגָחָהּ יָלְדָה, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק לַפָּרָה וּרְבִיעַ נֶזֶק לַוָּלָד. וְכֵן פָּרָה שֶׁנָּגְחָה אֶת הַשּׁוֹר וְנִמְצָא וְלָדָהּ בְּצִדָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נָגְחָה יָלְדָה, אִם מִשֶּׁנָּגְחָה יָלְדָה, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה וּרְבִיעַ נֶזֶק מִן הַוָּלָד:
ב. הַקַּדָּר שֶׁהִכְנִיס קְדֵרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וְשִׁבְּרָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר. וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן, בַּעַל הַקְּדֵרוֹת חַיָּב. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, בַּעַל חָצֵר חַיָּב. הִכְנִיס פֵּרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר. וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן, בַּעַל הַפֵּרוֹת חַיָּב. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב:
ג. הִכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וּנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁנְּשָׁכוֹ כַלְבּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר. נָגַח הוּא שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, חַיָּב. נָפַל לְבוֹרוֹ וְהִבְאִישׁ מֵימָיו, חַיָּב. הָיָה אָבִיו אוֹ בְנוֹ לְתוֹכוֹ, מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב. רַבִּי אוֹמֵר, בְּכֻלָּן אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לִשְׁמֹר:
ד. שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, פָּטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת. וְאָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת. כֵּיצַד מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת, שָׁמִין אֶת הָאִשָּׁה כַּמָּה הִיא יָפָה עַד שֶׁלֹּא יָלְדָה וְכַמָּה הִיא יָפָה מִשֶּׁיָּלָדָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אִם כֵּן, מִשֶּׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת, מַשְׁבַּחַת. אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַוְּלָדוֹת כַּמָּה הֵן יָפִין, וְנוֹתֵן לַבַּעַל. וְאִם אֵין לָהּ בַּעַל, נוֹתֵן לְיוֹרְשָׁיו. הָיְתָה שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, אוֹ גִיּוֹרֶת, פָּטוּר:
ה. הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר, חַיָּב. הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, חַיָּב. אֶחָד הַחוֹפֵר בּוֹר, שִׁיחַ וּמְעָרָה, חֲרִיצִין וּנְעִיצִין, חַיָּב. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר בּוֹר, מַה בּוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהָמִית, עֲשָׂרָה טְפָחִים, אַף כֹּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהָמִית, עֲשָׂרָה טְפָחִים. הָיוּ פְחוּתִין מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, פָּטוּר. וְאִם הֻזַּק בּוֹ, חַיָּב:
ו. בּוֹר שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין, עָבַר עָלָיו הָרִאשׁוֹן וְלֹא כִסָּהוּ, וְהַשֵּׁנִי וְלֹא כִסָּהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב. כִּסָּהוּ הָרִאשׁוֹן, וּבָא הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה וְלֹא כִסָּהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב. כִּסָּהוּ כָרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, פָּטוּר. לֹא כִסָּהוּ כָרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, חַיָּב. נָפַל לְפָנָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּה, חַיָּב. לְאַחֲרָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּה, פָּטוּר. נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ, חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ, חַיָּב עַל הַבְּהֵמָה וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים. נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, חַיָּב. בֵּן אוֹ בַת, עֶבֶד אוֹ אָמָה, פָּטוּר:
ז. אֶחָד שׁוֹר וְאֶחָד כָּל בְּהֵמָה לִנְפִילַת הַבּוֹר, וּלְהַפְרָשַׁת הַר סִינַי, וּלְתַשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְלַהֲשָׁבַת אֲבֵדָה, לִפְרִיקָה, לַחֲסִימָה, לְכִלְאַיִם, וּלְשַׁבָּת. וְכֵן חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בָהֶן. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר. אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה:
1. In the case of an innocuous ox that gored and killed a cow, and the cow’s fetus was found dead at its side, and it is not known whether the cow gave birth before the ox gored it and the fetus’s death is unrelated to the goring or whether it gave birth after the ox gored it and the fetus died on account of the goring, the owner of the ox pays half the cost of the damage for the cow and one-quarter of the cost of the damage for the offspring. Since it is uncertain whether the ox was responsible for the death of the fetus, in which case he would pay half the damages, its owner pays only half the amount for the fetus that he would ordinarily be required to pay, i.e., one-quarter. And likewise, there is uncertainty in the case of an innocuous cow that gored an ox, and the cow’s newborn offspring was found at its side dead or alive, and it is not known whether the cow gave birth before it gored the ox or whether the cow gave birth after it gored. When damage is caused by an innocuous animal, the liability of the owner is limited to the value of the animal that gored. Therefore, half the cost of the damage is paid from the value of the cow, as in the standard case of an innocuous animal. And if that does not suffice to pay for half the cost of the damage, one-quarter of the cost of the damage is paid from the offspring. Since it is uncertain whether the offspring was part of the cow at the time the cow gored, the owner pays only half of what he would pay if it were certain that it was part of the cow.
2. In the case of a potter who brought his pots into a homeowner’s courtyard without permission, and the homeowner’s animal broke the pots, the homeowner is exempt. If the owner’s animal was injured by the pots, the owner of the pots is liable. But if the potter brought them inside with permission, the owner of the courtyard is liable if his animal caused damage to the pots. Similarly, if someone brought his produce into the homeowner’s courtyard without permission, and the homeowner’s animal ate them, the homeowner is exempt. If his animal was injured by them, e.g., if it slipped on them, the owner of the produce is liable. But if he brought his produce inside with permission, the owner of the courtyard is liable for the damage caused by his animal to them.
3. Similarly, if one brought his ox into the homeowner’s courtyard without permission, and the homeowner’s ox gored it or the homeowner’s dog bit it, the homeowner is exempt. If it gored the homeowner’s ox, the owner of the goring ox is liable. Furthermore, if the ox that he brought into the courtyard without permission fell into the owner’s pit and contaminated its water, the owner of the ox is liable to pay compensation for despoiling the water. If the homeowner’s father or son were inside the pit at the time the ox fell and the person died as a result, the owner of the ox pays the ransom. But if he brought the ox into the courtyard with permission, the owner of the courtyard is liable for the damage caused. Rabbi Yehuda HaNasi says: The homeowner is not liable in any of the cases in the mishna, even if he gave his permission for the items to be brought into his premises, unless he explicitly accepts responsibility upon himself to safeguard them.
4. In the case of an ox that was intending to gore another ox but struck a pregnant woman, and her offspring, i.e., the fetuses, emerged due to miscarriage, the owner of the ox is exempt from paying compensation for miscarried offspring. But in the case of a person who was intending to injure another but struck a pregnant woman instead, and her offspring emerged due to miscarriage, he pays compensation for miscarried offspring. How does he pay compensation for miscarried offspring, i.e., how is their value assessed? The court appraises the value of the woman by calculating how much she would be worth if sold as a maidservant before giving birth, and how much she would be worth after giving birth. He then pays the difference in value to the woman’s husband. Rabban Shimon ben Gamliel said: If so, the consequences would be absurd, as when a woman gives birth her value increases. Rather, the court appraises how much the offspring are worth, and the one liable for the damage gives that amount to the husband. And if she does not have a husband, e.g., her husband died, he gives the money to his heirs. If the pregnant woman was a Canaanite maidservant and then she was emancipated, or a convert, and she was married to an emancipated Canaanite slave or to a convert who died without any heirs, the one who caused the damage is exempt from pay-ing compensation for miscarried offspring. This is because this payment is made specifically to the husband, not to the woman.
5. One who digs part of a pit on private property and opens its entrance in the public domain, or digs a pit in the public domain and opens its entrance on private property, or digs a pit on private property and opens its entrance on another person’s private property, is liable for damage caused by the pit in each case. In the case of one who digs a pit in the public domain and an ox or a donkey fell into it, he is liable. The halakha is the same for one who digs either a pit; a ditch, which is narrow and long; or a cave, which is rectangular and roofed; trenches and water channels. In all these cases he is liable. If so, why is the verse stated as referring to a pit, as it states: “And if a man shall open a pit” (Exodus 21:33)? To teach that just as a pit that has sufficient depth to cause death when falling into it is at least ten handbreadths deep, so too, any other excavations that have sufficient depth to cause death may be no less than ten handbreadths. If any of the types of excavations were less than ten handbreadths deep, and an ox or a donkey fell into one of them and died, the digger of the excavation is exempt. But if it was injured in it, not killed, he is liable to pay damages.
6. If a pit belonging to two partners was uncovered and the first partner passed by it and did not cover it, and then the second passed by it and did not cover it, the second is liable for any damage caused by means of the pit. The mishna lists several halakhot that pertain to damage classified as Pit: In the case of a pit that the first person who passed by covered after using it, and then the second came to use it and found it uncovered after the cover fell off or was damaged, and he did not cover it, the second one is liable for damage caused by the pit. If the owner covered the pit appropriately and an ox or a donkey fell into it and died, he is exempt. If he did not cover the pit appropriately and an ox or a donkey fell into it and died, he is liable. If a man was digging or widening a pit, and an ox passing by fell forward into it in fright due to the sound of the digging, he is liable. If it fell backward into the pit due to the sound of the digging, he is exempt. If an ox and its accoutrements, i.e., the vessels it was carrying, fell into the pit and the vessels were broken, or if a donkey and its accoutrements fell in and the accoutrements were torn, the owner of the pit is liable for damage to the animal caused by the pit, but he is exempt from liability for damage caused to the vessels, by Torah edict. If an ox that was impaired by being deaf, or an ox that was an imbecile, or an ox that was very young fell into the pit, he is liable. If a boy or a girl, a Canaanite slave or a Canaanite maidservant fell in, he is exempt, since there is a Torah edict that the digger of a pit is liable only for damage caused to an animal.
7. The halakha is the same whether concerning an ox or whether concerning any other animal with regard to liability for falling into a pit, and with regard to keeping its distance from Mount Sinai at the time of the receiving of the Torah, when it was forbidden for any animal to ascend the mountain, and with regard to the payment of double the principal by a thief, and with regard to the mitzva of returning a lost item, and with regard to unloading its burden, and with regard to the prohibition of muzzling it while threshing, and with regard to the prohibition of diverse kinds, and with regard to the prohibition against its working on Shabbat. And similarly, undomesticated animals and birds are subject to the same halakhot as domesticated animals. If so, why are all of the above halakhot stated in the Torah only in reference to an ox or a donkey? Rather, the reason is that the verse speaks of a common scenario, from which the other cases may be derived.
גמרא
תָּנוּ רַבָּנָן חָפָר וּפָתַח וּמָסַר לָרַבִּים פָּטוּר. חָפַר וּפָתַח וְלֹא מָסַר לָרַבִּים חַיָּיב. וְכֵן מִנְהָגוֹ שֶׁל נְחוּנְיָא חוֹפֵר בוֹרוֹת שִׂיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁהָיָה חוֹפֵר וּפוֹתֵחַ וּמוֹסֵר לָרַבִּים וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר אָמְרוּ קִיֵּים זֶה הֲלָכָה זוּ. הֲלָכָה זוּ וְתוּ לֹא אֶלָּא אֵימָא אַף הֲלָכָה זוּ. תָּנוּ רַבָּנָן מַעֲשֵׂה בְבִתוֹ שֶׁל נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִׂיחִין שֶׁנָּפְלָה לְבוֹר גָּדוֹל בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ אֶת רִבִּי חֲנִינָא בֶּן דוֹסָא שָׁעָה רִאשׁוֹנָה אָמַר לָהֶם שָׁלוֹם. שְׁנִיָּה אָמַר לָהֶם שָׁלוֹם. שְׁלִישִׁית אָמַר לָהֶם עָלְתָה. אָמְרוּ לָהּ מִי הֶעֱלִיךְ אָמְרָה לָהֶם זָכָר שֶׁל רְחֵלִים נִזְדַמֵן לִי וְזָקֵן אֶחָד מַנְהִיגוֹ אָמְרוּ לוֹ נָבִיא אַתָּה אָמַר לָהֶם לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי אֶלָּא כַּךְ אָמַרְתִּי דָבָר שֶׁאוֹתוֹ צַדִּיק מִצְטָעֵר בוֹ יִכָּשֵׁל בּוֹ זַרְעוֹ אָמַר רִבִי אַחָא אַף עַל פִּי כֵּן מֵת בְּנוֹ בַּצָמָא שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ') וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם סְבִיבָיו אֲפִילוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. רִבִּי נְחוּנְיָא אָמַר מֵהָכָא (שם פ''ט) אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָל סְבִיבָיו. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא כָל הָאוֹמֵר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְּרָן יִוָּתְרוּ חַיָּיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל''ב) הַצוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט. אָמַר רִבִּי חָנָא וִאִיתֵימָא רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי מָאי דִּכְתִיב (במדבר י''ד) אֶרֶךְ אַפַּיִם וְלֹא כְתִיב אֶרֶךְ אַף אֶרֶךְ אַפַּיִם לַצַדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים:
§ The Sages taught: If someone dug or opened a well and transferred it to the public for their use, he is exempt from damage caused by the well. If he dug or opened a well and did not transfer it to the public, he is liable. And this was the practice of Neḥunya the digger of pits, ditches, and caves, who would dig, open, and transfer them to the public so that there would be wells of water for public use. When the Sages heard about the matter, they said: This individual has fulfilled this halakha. The Gemara asks: Only this halakha and no more? Isn’t it well known that Neḥunya was a great man? Rather, say: He fulfilled even this halakha and did not forget to transfer the wells to the public.
Having mentioned the deeds of Neḥunya, the Gemara relates that the Sages taught: An incident occurred involving the daughter of Neḥunya the ditchdigger, where she fell into a large cistern and no one could extricate her from it. They came and informed Rabbi Ḥanina ben Dosa so that he would pray on her behalf. When the first hour had passed from the time of her fall, he said to them: She is at peace and unharmed. After the second hour, he said to them: She is at peace. After the third hour, he said to them: She has ascended from the well, and indeed this was the case.
They said to her: Who brought you up out of the well? She said to them: A male sheep, i.e., a ram, happened to come to me, and a certain old man, i.e., Abraham, was leading it, and he pulled me out. They said to Rabbi Ḥanina ben Dosa: Are you a prophet? How did you know she had ascended? Rabbi Ḥanina ben Dosa said to them: “I am no prophet, neither am I a prophet’s son” (Amos 7:14), but this is what I said to myself: Shall the offspring of Neḥunya stumble by means of the very matter which distressed that righteous man?
Rabbi Aḥa says: Although Neḥunya ensured that others would have water, even so, his son died of thirst, fulfilling that which is stated: “And around Him it storms [nisara] mightily” (Psalms 50:3). This teaches that the Holy One, Blessed be He, is scrupulous with those around Him, i.e., the righteous, even to the extent of a hairsbreadth [hasa’ara], so that even minor transgressions elicit a severe punishment. Rabbi Neḥunya says: The same idea may be learned from here, in the following verse: “A God dreaded in the great council of the holy ones, and feared by all those that surround Him” (Psalms 89:8), indicating that God is most careful and exacting with those that surround Him, i.e., the righteous.
Rabbi Ḥanina says: Anyone who states that the Holy One, Blessed be He, is forgiving [vateran] of transgressions, his life will be relinquished [yivatru], as it is stated: “The Rock, His work is perfect, for all His ways are justice” (Deuteronomy 32:4). In other words, God does not waive heavenly justice. Rabbi Ḥana says, and some say that Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: What is the meaning of that which is written
in the verse that recounts the thirteen attributes of mercy: “Long-suffering [erekh appayim]” (Exodus 34:6), using the plural form, and it is not written as erekh af, in the singular? In order to teach that He is long-suffering for both the righteous and for the wicked and does not punish them immediately for their transgressions.
זוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר (תהלים קי''ט) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ כַּמָּה אִנּוּן בְּנֵי נְשָׁא טִפְּשִׁין דְּלָא יַדְּעִין וְלָא מִסְתַּכְּלִין לְאִשְׁתַּדָּלָא בְּאוֹרַיְתָא בְּגִין דְּאוֹרַיְתָא כָּל חַיִּין וְכָל חֵירוּ וְכָל טוּב בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתִי (הַהוּא חֵירוּ דְּעָלְמָא דֵּין וּדְעָלְמָא דְּאָתִי אִיהוּ) (נ''א הַהוּא חֵירוּ דְּעָלְמָא דְּאָתִי אִיהוּ חַיִּין בְּעָלְמָא דֵּין), חַיֵּי אִנּוּן בְּעָלְמָא דֵּין דְּיִזְכּוּן לְיוֹמִין שְׁלֵמִין בְּהַאי עָלְמָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שמות כ''ג) אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא וּלְיוֹמִין אֲרִיכִין בְּעָלְמָא דְּאָתִי בְּגִין דְּאִנּוּן חַיִּין שְׁלֵמִין אִנּוּן חַיִּין דְּחִידוּ חַיֵּי בְּלָא עֲצִיבוּ חַיִּין דְּאִנּוּן חַיִּין, חֵירוּ בְּעָלְמָא דֵּין חֵירוּ דְּכֹלָּא דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא לָא יָכְלִין לְשַׁלְּטָאָה עֲלוֹי כָּל עַמִּין דְּעָלְמָא, וְאִי תֵּימָא אִנּוּן בְּנֵי שְׁמָד, גְּזֵרָה הִיא מִלְּעֵילָא כְּגוֹן רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבְרוֹי וְכָךְ סָלִיק בְּמַחֲשָׁבָה חֵירוּ דְּמַלְאַךְ הַמָוֶת יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה עֲלוֹי, וְהָכִי הוּא וַדַּאי דְּאִי אָדָם הַוָּה אִתְדַבַּק בְּאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ אוֹרַיְתָא לָא גָּרִים מוֹתָא לֵיהּ וּלְכָל עָלְמָא, וּבְגִין כָּךְ כַּד יָהַב קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְתָא לְיִשְׂרָאֵל מַה כְּתִיב בָּהּ חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת וְהָא אוֹקְמוּהָ וְאִלְמָלֵא אִנּוּן לָא חָטוּ וְשָׁבְקוּ אִילָנָא דְּחַיֵּי לָא גָּרְמוּ מוֹתָא לְעָלְמָא כְּמִלְקַדְּמִין, וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר (תהלים פ''ב) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹקִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם חִבַּלְתּוּן גַּרְמֵיכוֹן אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וְגוֹ' וְעַל דָּא כָּל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא לָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה עֲלוֹי הַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא דְּאַחֲשִׁיךְ עָלְמָא, אָמַר רַבִּי יֵיסָא אִי הָכִי מֹשֶׁה אַמַּאי מִית דְּאִי הָכִי כֵּיוָן דְּלָא חָב לָא יָמוּת (וְאַמַּאי יָמוּת) אָמַר לֵיהּ וַדַּאי מִית אֲבָל לָא שָׁלְטָא בֵּיהּ קָאֲמְרִינָן אֶלָּא לָא מִית עַל יְדוֹי וְלָא אִסְתָּאַב בֵּיהּ וְלָא מִית וַדַּאי אֶלָּא אִתְדַבַּק בִּשְׁכִינְתָּא וְאָזִיל לְחַיֵּי עָלְמָא וְהַאי חַי אִקְּרֵי כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא דִּכְתִיב (שמואל ב' כ''ג) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חָי וְגוֹ', וְעַל דָּא כָּל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא חֵירוּ אִית לֵיהּ מִכֹּלָּא בְּעָלְמָא מִשִּׁעְבּוּדָא דִּשְׁאָר עַמִּין עֲכו''ם חֵירוּ בְּעָלְמָא דְּאָתִי בְּגִין דְּלָא יִתְבְּעוּן מִנֵּיהּ דִּינָא בְּהַהוּא עָלְמָא כְּלָל, תָּא חֲזֵי בְּאוֹרַיְתָא כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין סְתִימִין אִית בָּהּ בְּגִין כָּךְ כְּתִיב (משלי ג') יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים כַּמָּה גְּנִיזִין טְמִירִין אִית בָּהּ וְעַל דָּא כַּד אִסְתַּכַּל דָּוִד בְּרוּחָא דְּחָכְמָתָא וְיָדַע כַּמָּה פְּלִיאָן נָפְקִין מֵאוֹרַיְתָא פָּתַח וְאָמַר (תהלים קי''ט) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ:
Rabbi Elazar opened with the verse, "Open you my eyes, that I may behold wondrous things out of Your Torah" (Tehilim 119:17). How foolish men are, for they do not know, and do not seek to be occupied with, Torah. Torah is the whole life. All freedom and all goodness in this world and in the World to Come are contained within it. It is life in this world; namely, they may merit full days in this world, as it is written, "The number of your days I will fulfill" (Shemot 23:26). And one will merit long days in the World to Come, for this whole life is a life of joy, life without sadness, life that is real life, freedom in this world, freedom from everything, because other nations cannot rule over anyone who is engaged in the study of Torah.
You may say that there were those who were persecuted. This is a decree from above, such as the one for Rabbi Akiva and his companions and so it came to mind. Studying Torah usually means freedom from the Angel of Death, who cannot have sway over him. Assuredly this is so. If Adam had cleaved to the Tree of Life, which is Torah, death would not have been brought upon him and the whole world. It was "engraved upon the tablets" (Shemot 32:16) when the Holy One, blessed be He, gave Torah to Yisrael. This has already been explained. Do not pronounce it "engraved" (Heb. charut), but freedom (Heb. cherut), because there was freedom from the Angel of Death. If it were not for Israel committing the sin of the Golden Calf and leaving the Tree of Life they would not have brought death back to the world. And the Holy One, blessed be He, said, "I had said, 'You are angels, all of you sons of the most High'" (Tehilim 82:6). You defiled yourself, "therefore, you shall die like a man" (Ibid. 7). Therefore, the evil serpent which darkened the world cannot have power over anyone occupied in the study of Torah.
Rabbi Yesa said, If this is so, why then did Moses die? He said to him, Moses died, but the Angel of Death had no sway over him. He did not die by him, nor was he defiled by him.
As such, he is called "living", as we have explained in discussing the verse, "And Benaiah, son of Jehoida, the son of a valiant (lit. 'living') man" (II Samuel 23:20). Thus, he who is occupied in studying Torah has freedom from everything, including freedom in this world from the enslavement of heathen nations and freedom in the World to Come, for no reckoning will be demanded from him in that world at all.
Come and behold how many supernal mysteries exist in the Torah. For that reason, it is written, "She is more precious than pearls" (Mishlei 3:15). How many hidden treasures there are in it. For that reason, when David looked at the Torah in the spirit of wisdom, he said, "Open you my eyes, that I may behold wondrous things out of Your Torah."
Come and behold, "And it came to pass, before he had done speaking, that, behold, Rivkah came out" (Gen. 24:15). Why "came out"? It should have been written 'came'. Why is it written "came out"? The Holy One, blessed be He, brought her away from the people of the town who were all evil. She was separated fromm. The verse, "And she went down to the well (Heb. הָעַיְנָה)" (Gen. 24:16) is spelled with a Hei. This is a secret because Miriam's well chanced before her there. For that reason "to the well" is written with a Hei. And the water rose toward Rivkah.
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, כָּתוּב (תהלים קי''ט) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךְ, כַּמָּה הֵם שׁוֹטִים בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים וְאֵינָם מִסְתַּכְּלִים לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה, הוּא כָּל הַחַיִּים, וְכָל חֵירוּת, וְכָל הַטּוֹב, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. חַיִּים הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַיְנוּ שֶׁיִּזְכּוּ לְיָמִים שְׁלֵמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ''ג) אֶת מִסְפַּר יָמֶיךְ אֲמַלֵּא. וְיִזְכֶּה לְיָמִים אֲרֻכִּים בָּעוֹלָם הַבָּא, בִּשְׁבִיל שֶׁהֵם חַיִּים שְׁלֵמִים הֵם חַיִּים שֶׁל שִׂמְחָה, חַיִּים בְּלִי עַצְבוּת חַיִּים שֶׁהֵם חַיִּים, חֵירוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה, חֵירוּת מִכֹּל, כִּי כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לֹא יוּכְלוּ לִשְׁלֹט עָלָיו כָּל עַמֵּי הָעוֹלָם. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי אֵלּוּ בְּנֵי הַשְּׁמָד, דְּהַיְנוּ הֲרוּגֵי מַלְכוּת, מֵחֲמַת שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה, בַּזְּמָן שֶׁגָּזְרוּ שֶׁלֹּא לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וּמֵשִׁיב, הוּא גְּזֵרָה מִלְּמַעְלָה, כְּמוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו, שֶׁנֶּהֱרְגוּ מִשּׁוּם שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה, וְכָךְ עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁל מַעְלָה, בָּעֵת שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. אֲבָל בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הַתּוֹרָה הוּא חֵירוּת מִמַּלְאַךְ הַמָוֶת, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלֹט עָלָיו. וְכֵן הוּא בְּוַדַּאי, שֶׁהֲרֵי אִם אָדָם הָיָה מִתְדַבֵּק בְּעֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה גּוֹרֵם מָוֶת לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁעָזַב אֶת עֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, וְאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת, גָּרַם מִיתָה לוֹ וְלָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם זֶה כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, מַה כָּתוּב בָּהּ, חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת, וּכְבָר בֵּאֲרוּהָ דְּהַיְנוּ אַל תִּקְרֵי חָרוּת, אֶלָּא חֵירוּת כִּי נַעֲשׂוּ אָז חֵירוּת מִמַּלְאַךְ הַמָוֶת, וְאִלְמָלֵא לֹא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל, וְלֹא עָזְבוּ אֶת עֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, לֹא הָיוּ גּוֹרְמִים שֶׁיַּחֲזוֹר הַמָּוֶת לָעוֹלָם כְּמִתְּחִלָּה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר, אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹקִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם, הַיְנוּ, בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁחִבַּלְתֶּם בְּעַצְמְכֶם, שֶׁחָטָּאתֶם. אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וְגוֹ'. וְעַל כֵּן כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלֹט עָלָיו, אוֹתוֹ נָחָשׁ הָרַע שֶׁהֶחֱשִׁיךְ הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי יֵסָא, אִם כֵּן הוּא, שֶׁמִּי שֶׁלֹּא חָטָא לֹא יָמוּת. אִם כֵּן, לָמָּה מֵת מֹשֶה, אָמַר לוֹ וַדַּאי מֵת, אֲבָל רַק שֶׁאֵין מַלְאַךְ הַמָּוֶת שׁוֹלֵט בּוֹ אָמַרְנוּ, וְהוּא לֹא מֵת עַל יָדוֹ וְלֹא נִטְמָא בּוֹ. וְעַל כֵּן נִבְחָן שֶׁוַדַּאי לֹא מֵת אֶלָּא שֶׁנִּתְדַבֵּק בַּשְּׁכִינָה וְהָלַךְ לְחַיֵי הָעוֹלָם. וְכָזֶה, נִקְרָא חַי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרְנוּ, בַּמֶּה שֶׁכָּתוּב, (שמואל ב' כ''ג) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חָי וְגוֹ'. וְעַל כֵּן כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה יֵשׁ לוֹ חֵירוּת מִכֹּל, חֵירוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה מִשִּׁעְבוּד אוּמוֹת הָעוֹלָם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְחֵירוּת בָּעוֹלָם הַבָּא, כִּי לֹא יִדְרְשׁוּ מִמֶּנּוּ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן כְּלָל בָּעוֹלָם הַהוּא. בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים סְתוּמִים יֵשׁ בַּתּוֹרָה. מִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, (משלי ג') יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים. כַּמָּה אוֹצָרוֹת נִסְתָּרִים יֵשׁ בָּהּ, וְעַל כֵּן, כְּשֶׁנִּסְתַּכֵּל דָּוִד בַּתּוֹרָה בְּרוּחַ הַחָכְמָה. וְיָדַע כַּמָּה פְּלִיאוֹת יוֹצְאוֹת מֵהַתּוֹרָה, פָּתַח וְאָמַר, (תהלים קי''ט) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךְ:
הלכה פסוקה
א. וּמִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת אֵין עוֹבְרִין עַל אַחַת מִשְׁלשָׁה עֲבֵירוֹת אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו') וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ וַהֲרִיגַת נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל לְרַפְּאוֹת נֶפֶשׁ אַחֶרֶת אוֹ לְהַצִיל אָדָם מִיַּד אַנָס דָּבָר שֶׁהַדַּעַת נוֹטֶה לוֹ הוּא שֶׁאֵין מְאַבְּדִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ וַעֲרָיוֹת הוּקְשׁוּ לִנְפָשׁוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (שם כב) כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָבָר הַזֶּה:
ב. בַמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵין מִתְרַפְּאִין בִּשְׁאַר אִסּוּרִין אֶלָּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה בִּזְמַן שֶׁהֵן דֶּרֶךְ הֲנָאָתָן כְּגוֹן שֶׁמַּאֲכִילִין אֶת הַחוֹלֶה שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים אוֹ חָמֵץ בַּפֶּסַח אוֹ שֶׁמַּאֲכִילִין אוֹתוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֲבָל שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ הֲנָאָתָן כְּגוֹן שֶׁעוֹשִׂין לוֹ רְטִיָּה אוֹ מְלוּגְמָא מֵחָמֵץ אוֹ מֵעָרְלָה אוֹ שֶׁמַּשְׁקִין אוֹתוֹ דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֵן מַר מְעוּרָב עִם אִיסוּרֵי מַאֲכָל שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהֶם הֲנָאָה לְחֵיךְ הֲרֵי זֶה מוּתָר וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה חוּץ מִכִּלְאֵי הַכֶּרֶם וּבָשָׂר בֶּחָלָב שֶׁהֵן אֲסוּרִים אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הֲנָאָתָן לְפִיכָךְ אֵין מִתְרַפְּאִין מֵהֶן אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הֲנָאָתָן אֶלָּא בִמְקוֹם סַכָּנָה:
ג. מִי שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּאִשָׁה וְחָלָה וְנָטָה לָמוּת וְאָמְרוּ הָרוֹפְאִים אֵין לוֹ רְפוּאָה עַד שֶׁתִּבָּעֵל לוֹ יָמוּת וְאַל תִּבָּעֵל לוֹ אֲפִלּוּ הָיְתָה פְנוּיָה וַאֲפִלּוּ לְדַבֵּר עִמָּהּ מֵאֲחוֹרֵי הַגֶּדֶר אֵין מוֹרִין לוֹ בְּכַךְ וְיָמוּת וְלֹא יוֹרוּ לוֹ לְדַבֵּר עִמָּהּ מֵאֲחוֹרֵי הַגֶּדֶר שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶפְקֵר וְיָבוֹאוּ בִּדְבָרִים אֵלּוּ לִפְרוֹץ בָּעֲרָיוֹת:
Whence do we know that even when life is in danger, none of these prohibitive commandments may be violated? From what it is said: "And thou shalt love the Lord thy God, with all thy heart, with all thy soul, and with all thy might" (Deut. 6.5), even though He taketh thy life.7Berakot 65b. G. And, the taking of one life in Israel to give healing to another life, or to save a man from an assassin is a thing which reason dictates not to do, for one life must not be sacrificed for another life. As for adultery, it is likened unto life itself, as it is said: "For as when a man riseth against his neighbor and slayeth him, even so is this matter" (Ibid. 22.26).
Whereat are these words against using other forbidden things as remedies, save where there is danger of life, directed? When given in a manner to enjoy it, as for example, feeding a sick person oysters or frogs, or leavened bread on Passover, or any food on the Day of Atonement; but when administered not in a manner to enjoy it, as, for example, to apply a plaster or poultice of leaven on Passover, or of uncircumcized fruit,8Fruit of a tree before the fourth year after it was planted. G. or a drink containing a mixture of forbidden ingredients of food, which is not at all palatable, is permissible, even when there is no danger, save only of grafted fruit from a vineyard, and milk together with meat, which are forbidden even when not enjoying them. Therefore, healing therewith is forbidden even in a manner not to enjoy it, unless there is danger of death.
One who coveted a certain woman and became dangerously sick so that his life was despaired of, and the doctors declared that for him there was no remedy save that she be with him, he shall die even though she be not wedded and even though the remedy be for him to talk to her from behind a screen, no permission shall be given to him; let him die9Sanhedrin, 74b. C. but no permission be given him to talk to her from behind a screen, so that the daughters in Israel shall not be without protection, and thereby become accustomed to consider unchastity lightly.
מוסר
ספר הרוקח דף כ' ע"א
בִּבְרַיְתָא דְרִבִּי פִנְחָס יֵשׁ עוֹבְדִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִרְאָה וּבְאֵימָה גְדוֹלָה וּפַחַד מְרֻבֶּה וּמִתְפַּלְּלִין לְהִנָּצֵל מִן הַקְלָלוֹת הַכְּתוּבוֹת עַל הַמּוֹעֲלִין בְּמִצְוֹתָיו וְעַל הָעוֹבְרִים פִּקּוּדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵין בָּעוֹלָם הַזֶּה בֵּין בָּעוֹלָם הַבָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה מִן הַחֲלָאִים וְהַמַּכּוֹת וְהַמַּכְאוֹבוֹת וְשֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לַבְּרִיּוֹת וְשֶׁלֹּא יִמְשְׁלוּ בָם זָרִים וְלֹא יִרְאוּ מִיתָה אוֹ דָּבָר רַע בְזַרְעָם וּכְדֵי שֶׁיְּמַלְּאוּ יְמֵיהֶם בְּטוֹב וּבִבְרָכָה. וּבָעוֹלָם הַבָּא לְהִנָּצֵל מִן הַפֻּרְעָנוּת וּמִן הַשְּׁחִיתוּת וּמִן יְקִידוּת אֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנָּם הָעֲתִידָה לְלַהֵט וּלְבַעֵר אֶת הָרְשָׁעִים לְיוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל. שׁוֹרֶשׁ הַיִּרְאָה שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לַעֲשׂוֹת וְעוֹזֵב תַּאֲוָתוֹ וְיִצְרוֹ בַּעֲבוּר יִרְאַת הַשֵּׁם וְיָרֵא פֶּן לֹא יִהְיֶה תָּמִים לִפְנֵי ה' כְּמוֹ אַבְרָהָם דִּכְתִיב (בראשית כב) כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה כִּי זֶה גָדוֹל מִן הַנִּסְיוֹנוֹת וְכֵן עוֹבַדְיָה הָיָה יָרֵא וְקָשֶׁה לוֹ מִפְּנֵי אִיזֶבֶל. יְראוּ אֶת ה' קְדוֹשָׁיו דְּבָרִים הַקָּשִׁים לַלֵּב וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ דְּבָרִים הַמְסוּרִים לַלֵּב. אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם: