תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
כד (ב) וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכׇל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי׃
וַאֲמַר אַבְרָהָם לְעַבְדֵיהּ סָבָא דְבֵיתֵיהּ דְּשַׁלִּיט בְּכָל דִּי לֵיהּ שַׁוִי כְעַן יְדָךְ תְּחוֹת יַרְכִּי:
(ג) וְאַשְׁבִּ֣יעֲךָ֔ בַּֽיהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וֵֽאלֹהֵ֖י הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֥ב בְּקִרְבּֽוֹ׃
וַאֲקַיֵּם עֲלָךְ בְּמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָא דִשְׁמַיָּא וֵאלָהָא דְאַרְעָא דְּלָא תִסַּב אִתְּתָא לִבְרִי מִבְּנַת כְּנַעֲנָאֵי דִּי אֲנָא יָתֵב בֵּינֵיהוֹן:
(ד) כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק׃
אֱלָהֵין לְאַרְעִי וּלְיַלָּדוּתִי תֵּיזִיל וְתִסַּב אִתְּתָא לִבְרִי לְיִצְחָק:
(ה) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם׃
וַאֲמַר לֵיהּ עַבְדָא מָאִים לָא תֵיבֵי אִתְּתָא לְמֵיתֵי בַתְרַי לְאַרְעָא הָדָא הַאֲתָבָא אָתֵיב יָת בְּרָךְ לְאַרְעָא דִּי נְפַקְתָּא מִתַּמָּן:
(ו) וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אַבְרָהָ֑ם הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תָּשִׁ֥יב אֶת־בְּנִ֖י שָֽׁמָּה׃
וַאֲמַר לֵיהּ אַבְרָהָם אִסְתַּמַּר לָךְ דִּילְמָא תָתֵיב יָת בְּרִי לְתַמָּן:
24 (2) And Avraham said to the eldest servant of his house, that ruled over all that he had, Put, I pray thee, thy hand under my thigh:
(3) and I will make thee swear by the Lord, the God of heaven, and the God of the earth, that thou shalt not take a wife to my son of the daughters of the Kena῾ani, among whom I dwell;
(4) but thou shalt go to my country, and to my kindred, and take a wife to my son Yiżĥaq.
(5) And the servant said to him, Perhaps the woman will not be willing to follow me to this land: must I needs bring thy son back to the land from where thou didst come?
(6) And Avraham said to him, Beware lest thou bring my son back there.
נביאים
א (כב) וְהִנֵּ֛ה עוֹדֶ֥נָּה מְדַבֶּ֖רֶת עִם־הַמֶּ֑לֶךְ וְנָתָ֥ן הַנָּבִ֖יא בָּֽא׃
וְהָא עוֹד דְהִיא מְמַלָלָא עִם מַלְכָּא וְנָתָן נְבִיָא אֲתָא:
(כג) וַיַּגִּ֤ידוּ לַמֶּ֙לֶךְ֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֖ה נָתָ֣ן הַנָּבִ֑יא וַיָּבֹא֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לַמֶּ֛לֶךְ עַל־אַפָּ֖יו אָֽרְצָה׃
וְחַוִיאוּ לְמַלְכָּא לְמֵימָר הָא נָתָן נְבִיָא וַאֲתָא קֳדָם מַלְכָּא וּסְגִיד לְמַלְכָּא עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא:
(כד) וַיֹּ֘אמֶר֮ נָתָן֒ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ אֲדֹנִיָּ֖הוּ יִמְלֹ֣ךְ אַחֲרָ֑י וְה֖וּא יֵשֵׁ֥ב עַל־כִּסְאִֽי׃
וַאֲמַר נָתָן רִבּוֹנִי מַלְכָּא אַתְּ אֲמַרְתְּ אֲדֹנִיָה יִמְלוֹךְ בַּתְרַי וְהוּא יִתֵּיב עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתִי:
(כה) כִּ֣י ׀ יָרַ֣ד הַיּ֗וֹם וַ֠יִּזְבַּ֠ח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֮ לָרֹב֒ וַיִּקְרָא֩ לְכׇל־בְּנֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וּלְשָׂרֵ֤י הַצָּבָא֙ וּלְאֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְהִנָּ֛ם אֹכְלִ֥ים וְשֹׁתִ֖ים לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמְר֔וּ יְחִ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲדֹנִיָּֽהוּ׃
אֲרֵי נְחַת יוֹמָא דֵין וּנְכֵיס תּוֹרִין וּפַטִימִין וְעָאן לִסְגֵי וְזַמִין לְכָל בְּנֵי מַלְכָּא וּלְרַבָּנֵי חֵילָא וּלְאֶבְיָתָר כַּהֲנָא וְהָא אִינוּן אָכְלִין וְשָׁתָן קֳדָמוֹהִי וַאֲמָרוּ יַצְלַח מַלְכָּא אֲדֹנִיָהוּ:
(כו) וְלִ֣י אֲנִֽי־עַ֠בְדֶּ֠ךָ וּלְצָדֹ֨ק הַכֹּהֵ֜ן וְלִבְנָיָ֧הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֛ע וְלִשְׁלֹמֹ֥ה עַבְדְּךָ֖ לֹ֥א קָרָֽא׃
וְלִי אֲנָא עַבְדָךְ וּלְצָדוֹק כַּהֲנָא וְלִבְנָיָהוּ בַר יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדָךְ לָא זַמִין:
1 (22) And, lo, while she yet talked with the king, Natan the prophet also came in.
(23) And they told the king, saying, Behold Natan the prophet. And when he was come in before the king, he bowed himself down before the king with his face to the ground.
(24) And Natan said, My lord, O king, hast thou said, Adoniyyahu shall reign after me, and he shall sit upon my throne?
(25) For he is gone down this day, and has slaughtered oxen and fat cattle and sheep in abundance, and has called all the king’s sons, and the captains of the host, and Evyatar the priest; and, behold, they eat and drink before him, and say, Long live king Adoniyyahu!
(26) But me, even me thy servant, and Żadoq the priest, and Benayahu the son of Yehoyada, and thy servant Shelomo, has he not called.
כתובים
ה (ט) פֶּן־תִּתֵּ֣ן לַאֲחֵרִ֣ים הוֹדֶ֑ךָ וּ֝שְׁנֹתֶ֗יךָ לְאַכְזָרִֽי׃
דְלָא תִתֵּן לְאַחֲרָנֵי חֵילָךְ וּשְׁנָיִךְ לְנוּכְרָאִין:
(י) פֶּֽן־יִשְׂבְּע֣וּ זָרִ֣ים כֹּחֶ֑ךָ וַ֝עֲצָבֶ֗יךָ בְּבֵ֣ית נׇכְרִֽי׃
דְלָא נִשְׂבְּעוּן נוּכְרָאֵי חֵילָךְ וְלֵעוּתָךְ תָּעֵל לְבֵיתָא דְאַחֲרִינֵי:
(יא) וְנָהַמְתָּ֥ בְאַחֲרִיתֶ֑ךָ בִּכְל֥וֹת בְּ֝שָׂרְךָ֗ וּשְׁאֵרֶֽךָ׃
וְתִנְהוֹם בְּסוֹפָךְ עַד מָה דְיִגְמַר בִּשְׂרָךְ וְגוּשְׁמָךְ:
(יב) וְֽאָמַרְתָּ֗ אֵ֭יךְ שָׂנֵ֣אתִי מוּסָ֑ר וְ֝תוֹכַ֗חַת נָאַ֥ץ לִבִּֽי׃
וְתֵימַר הֵיכְנָא סְנֵית מַרְדוּתָא וּמַכְסָנוּתָא אַשְׁלֵי לִבִּי:
(יג) וְֽלֹא־שָׁ֭מַעְתִּי בְּק֣וֹל מוֹרָ֑י וְ֝לִֽמְלַמְּדַ֗י לֹֽא־הִטִּ֥יתִי אׇזְנִֽי׃
וְלָא שְׁמָעִית קָלָא דְמָרְוָתַי וּלְמַלְפָנַי לָא צְלֵית אָדְנָי:
5 (9) lest thou give thy vigour to others, and thy years to the cruel one:
(10) lest strangers be filled with thy strength; and thy labours go to the house of a stranger:
(11) and thou moan when thy end comes, when thy flesh and thy body are consumed,
(12) and thou say, How have I hated instruction, and my heart despised reproof!
(13) And I have not obeyed the voice of my teachers, nor bent my ear to those who instructed me!
משנה
א. אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים וְעַל הַפָּרֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אִם לֹא נָתַן, לֹא עִכֵּב:
ב. פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל הַפָּרֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אִם לֹא נָתַן, לֹא עִכֵּב. אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדָּשֶׁן:
ג. חַטֹּאות הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד. אֵלּוּ הֵן חַטֹּאות הַצִּבּוּר, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת, שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת. כֵּיצַד. עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי. וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:
ד. הָעוֹלָה, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים:
ה. זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וַאֲשָׁמוֹת. אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת, אֲשַׁם גְּזֵלוֹת, אֲשַׁם מְעִילוֹת, אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה, אֲשַׁם נָזִיר, אֲשַׁם מְצֹרָע, אָשָׁם תָּלוּי, שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:
ו. הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִים בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:
ז. שְׁלָמִים, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶן, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:
ח. הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אַחַת, וּבִלְבָד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. שִׁנָּה בַאֲכִילָתָן, הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, וְהַמַּעֲשֵׂר לְכָל אָדָם, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַפֶּסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַלַּיְלָה, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָו, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי:
1. What is the location of the slaughtering and consumption of offerings? The principle is that with regard to offerings of the most sacred order, their slaughter is in the north of the Temple courtyard. Specifically, with regard to the bull and the goat of Yom Kippur, their slaughter is in the north and the collection of their blood in a service vessel is in the north, and their blood requires sprinkling between the staves of the Ark in the Holy of Holies, and upon the Curtain separating the Sanctuary and Holy of Holies, and on the golden altar. Concerning all those sprinklings, failure to perform even one placement of their blood disqualifies the offering. As to the remainder of the blood, which is left after those sprinklings, a priest would pour it onto the western base of the external altar. But if he did not place the remainder of the blood on the western base, it does not disqualify the offering.
2. With regard to bulls that are burned and goats that are burned, their slaughter is in the north of the Temple courtyard, and the collection of their blood in a service vessel is in the north, and their blood requires sprinkling upon the Curtain separating the Sanctuary and Holy of Holies, and upon the golden altar, and failure to perform even one placement of their blood disqualifies the offering. As for the remainder of the blood that is left after those sprinklings, a priest would pour it onto the western base of the external altar, but if he did not pour the remainder it does not disqualify the offering. These, the bull and the goat of Yom Kippur, and those, the bulls and the goats that are burned, are then burned in the place of the ashes, a place outside of Jerusalem where the priests would bring the ashes from the altar.
3. These are the halakhot of the communal and the individual sin offerings. These are the communal sin offerings: Goats of the New Moon and of the Festivals. Their slaughter is in the north of the Temple courtyard, and the collection of their blood in a service vessel is in the north, and their blood requires four placements on the four corners of the altar. How did the priest do so? He ascended the ramp of the altar and turned right to the surrounding ledge and he continued east, and he came to the southeast corner and sprinkled the blood of the sin offering there and then to the northeast corner and sprinkled the blood there, and then to the northwest corner and sprinkled the blood there, and the southwest corner, where he performed the fourth sprinkling and descended from the altar. He would pour the remainder of the blood on the southern base of the altar. And the meat portions of the offering are eaten within the curtains, i.e., in the Temple courtyard, by the males of the priesthood. And they are eaten prepared in any form of food preparation, on the day the offering is sacrificed and during the night that follows, until midnight.
4. The burnt offering is an offering of the most sacred order. Its slaughter is in the north of the Temple courtyard and the collection of its blood in a service vessel is in the north, and its blood requires two placements that are four, and it requires flaying of its carcass and the cutting of the sacrificial animal into pieces, and it is consumed in its entirety, with the exception of its hide, by the fire of the altar.
5. These are the halakhot of communal peace offerings and guilt offerings. These are guilt offerings: The guilt offering for robbery, brought by one from whom another demanded payment of a debt and he denied it and took a false oath (see Leviticus 5:20–26); the guilt offering for unwitting misuse of consecrated property (see Leviticus 5:14–16); the guilt offering of an espoused maidservant, brought by one who engaged in sexual intercourse with a Canaanite maidservant betrothed to a Hebrew slave (see Leviticus 19:20–22); the guilt offering of a nazirite who became impure via contact with a corpse (see Numbers 6:12); the guilt offering of a leper, brought for his purification (see Leviticus 14:12); and the provisional guilt offering, brought by one who is uncertain as to whether he committed a sin that requires a sin offering (see Leviticus 5:17–18). Concerning all of these, their slaughter is in the north of the Temple courtyard and collection of their blood in a service vessel is in the north, and their blood requires two placements that are four. And the meat portions of the offering are eaten within the curtains, i.e., in the Temple courtyard, by male priests. And they are eaten prepared in any manner of food preparation, on the day the offering was sacrificed and during the night that follows, until midnight.
6. The thanks offering and nazirite’s ram are offerings of lesser sanctity. Their slaughter is anywhere in the Temple courtyard, and their blood requires two placements that are four, and they are eaten throughout the city of Jerusalem, by every person, i.e., any ritually pure Jew, prepared in any manner of food preparation, on the day the offering was sacrificed and during the night that follows, until midnight. The status of the portion that is separated from them and given to the priests is similar to theirs; but the portion that is separated is eaten by the priests, by their wives, and by their children, and by their slaves.
7. Peace offerings are offerings of lesser sanctity. Their slaughter is anywhere in the Temple courtyard, and their blood requires two placements that are four, and they are eaten throughout the city of Jerusalem, by every person, i.e., any ritually pure Jew, prepared in any manner of food preparation, for two days and one night, i.e., the day on which they are slaughtered, the following day, and the intervening night. The status of the portion that is separated from them and given to the priests is similar to theirs; but the portion that is separated is eaten by the priests, by their wives, and by their children, and by their slaves.
8. The firstborn offering, the animal tithe offering, and the Paschal offering are offerings of lesser sanctity. Their slaughter is anywhere in the Temple courtyard, and their blood requires one placement, provided that the priest places it so that the blood goes on the base of the altar. The halakha differs with regard to their consumption. The firstborn offering is eaten by the priests, and the animal tithe offer-ing is eaten by any person, i.e., any ritually pure Jew. And they are eaten throughout the city of Jerusalem, prepared in any manner of food preparation, for two days and one night. The Paschal offering is eaten only at night, and it is eaten only until midnight, and it is eaten only by its registrants, i.e., those who registered in advance to partake of the offering, and it is eaten only roasted, not prepared in any other manner.
גמרא
תָּנוּ רַבָּנָן מִנַּיִן לַבְכוֹר שֶׁנֶּאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י''ח) וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָךְ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין. הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לְחָזֶה וְשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים מַה שְׁלָמִים נֶאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד אַף בְכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. וְזוּ שְׁאֵלָה נִשְׁאֲלָה לִפְנֵי חֲכָמִים בְּכֶרֶם בְּיַבְנֶה בְּכוֹר לְכַמָּה נֶאֱכָל נֶעֱנֶה רִבִי טַרְפוֹן וְאָמַר לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הָיָה שָׁם תַּלְמִיד אֶחָד שֶׁבָּא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לִפְנֵי חֲכָמִים תְּחִלָּה וְרבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי שְׁמוֹ אָמַר לוֹ רִבִּי מִנַיִן לָךְ. אָמַר לוֹ בְנִי שְׁלָמִים קָדָשִׁים קַלִּים וּבְכוֹר קָדָשִׁים קַלִּים מַה שְׁלָמִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. אָמַר לוֹ רִבִּי בְּכוֹר מַתָּנָה לַכֹּהֵן וְחַטָּאת וְאָשָׁם מַתָּנָה לַכֹּהֵן מַה חַטָּאת וְאָשָׁם לְיוֹם וָלַיְלָה אַף בְכוֹר לְיוֹם וָלַיְלָה. אָמַר לוֹ נָדוּן דָּבָר מִ (תּוֹךְ) דָּבָר וְנִלְמוֹד דָּבָר מִ (תּוֹךְ) דָבָר מַה שְּׁלָמִים אֵין בָאִים עַל חֵטְא אַף בְּכוֹר אֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא מַה שְּׁלָמִים נֶאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. אָמַר לוֹ רִבִּי נָדוּן דָּבָר מִדָּבָר וְיִלָמֵד דָבָר מִדָּבָר. חַטָּאת וְאָשָׁם מַתָּנָה לַכֹהֵן וּבְכוֹר מַתָּנָה לַכֹהֵן מַה חַטָּאת וְאָשָׁם אֵין בָּאִים בְּנֶדֶר וּנְדָבָה אַף בְּכוֹר אֵינוֹ בָא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה. מַה חַטָּאת וְאָשָׁם נֶאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לְיוֹם אֶחָד קָפַץ רִבִּי עֲקִיבָא וְנִסְתַּלֵּק רִבִּי טַרְפוֹן אָמַר לוֹ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָךְ וגו' הִקִּישָׁן הַכָּתוּב לְחָזֶה וְשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים מַה שְׁלָמִים נֶאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד:
§ The mishna teaches: The firstborn offering is eaten by the priests, throughout the city of Jerusalem, prepared in any manner of food preparation, for two days and one night. The Sages taught in a baraita: From where is it derived with regard to a firstborn offering that it is eaten for two days and the intervening night? It is derived from a verse, as it is stated with regard to a firstborn offering: “And their flesh shall be yours, as the breast of waving and as the right thigh” (Numbers 18:18). The verse juxtaposes the firstborn offering with the breast and thigh of peace offerings. Just as peace offerings are eaten for two days and one night, so too, a firstborn offering is eaten for two days and one night.
The baraita relates: And this question was asked before the Sages in the vineyard, i.e., the academy, in Yavne: For how many days and nights is a firstborn offering eaten? Rabbi Tarfon responded and said: For two days and one night.
There was one student there who came to the study hall before the Sages for the first time, and his name was Rabbi Yosei HaGelili. He said to Rabbi Tarfon: My teacher, from where do you derive this? Rabbi Tarfon said to him: My son, peace offerings are offerings of lesser sanctity, and a firstborn offering is an offering of lesser sanctity. Just as peace offerings are eaten for two days and one night, so too, a firstborn offering is eaten for two days and one night.
Rabbi Yosei HaGelili said to him: My teacher, there is a different comparison that can be made: A firstborn offering is given as a gift to the priest, and a sin offering and a guilt offering are each given as a gift to the priest. Just as a sin offering and a guilt offering are eaten for one day and one night, so too, a firstborn offering should be eaten for one day and one night.
Rabbi Tarfon said to him: Let us judge a matter from a matter to which it is most similar, i.e., a firstborn offering is an offering of lesser sanctity, as are peace offerings, and learn a matter from a matter, i.e., there is another comparison to be made: Just as peace offerings do not come as atonement for a sin, so too, a firstborn offering does not come as atonement for a sin. Just as peace offerings are eaten for two days and one night, so too, a firstborn offering is eaten for two days and one night.
Rabbi Yosei HaGelili said to him: My teacher, I can answer you in a similar way. Let us judge a matter from a matter to which it is most similar, i.e., a firstborn offering is more similar to a sin offering and a guilt offering, and learn a matter from a matter, i.e., there is another comparison to be made: A sin offering and a guilt offering are each given as a gift to the priest, and a firstborn offering is given as a gift to the priest. Just as a sin offering and a guilt offering do not come as a vow offering or as a gift offering, i.e., they are brought only by one obligated to bring them, so too, a firstborn offering does not come as a vow offering or as a gift offering. Just as a sin offering and a guilt offering are eaten for one day and one night, so too, a firstborn offering should be eaten for one day and one night.
Rabbi Akiva jumped into the discussion, and Rabbi Tarfon left. Rabbi Akiva said to Rabbi Yosei HaGelili: But the verse states: “And their flesh shall be yours, as the breast of waving and as the right thigh” (Numbers 18:18). The verse juxtaposes firstborn offerings with a breast and thigh of peace offerings. Just as peace offerings are eaten for two days and one night, so too, a firstborn offering is eaten for two days and one night.
זוהר
פָּתַח וְאָמַר (תהלים ל''ט) שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְיָ וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרָשׁ מַאי טַעֲמָא שִׁמְעָא וְלָא שְׁמַע בַּאֲתַר חַד כְּתִיב שְׁמַע יְיָ וְחָנֵנִי וְגוֹ' וּבַאֲתַר אָחֳרָא שִׁמְעָה אֶלָּא בְּכָל אֲתַר לְזִמְנִין שְׁמַע לִדְכוּרָא וּלְזִמְנִין שִׁמְעָה לְנוּקְבָא, שִׁמְעָה כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שם י''ז) שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק וְגוֹ' שְׁמַע כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שם ל') שְׁמַע יְיָ וְחָנֵנִי (משלי א') שְׁמַע בְּנִי (דברים כ''ז) הַסְכֵּת וּשְׁמַע וְהָכָא שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְיָ בְּגִין דְּהַאי (דְאִיהוּ) דַּרְגָא דִּמְקַבְּלָא כָּל צְלוֹתִין דְּעָלְמָא וְהָא תָּנֵינָן דְּעָבְדָא מִנַּיְהוּ עֲטָרָה וְשַׁוִּי לָהּ בְּרֵישָׁא דְּצַדִּיק חֵי עוֹלָמִים דִּכְתִיב (משלי י') בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וְעַל דָּא שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְיָ, שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְיָ דָּא צְלוֹתָא דִּי בְּלַחַשׁ וְשַׁוְּעָתִי הַאֲזִינָה דָּא צְלוֹתָא דְּאָרִים בַּר נַשׁ קָלֵיהּ בְּעַקְּתֵיהּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שמות ב') וַתַּעַל שַׁוְעַתָם אֶל הָאֱלֹקִים וּמַהוּ שַׁוְעָתָם אֶלָּא דְּבִצְלוֹתֵיהּ אָרִים קָלֵיהּ וְזָקִיף עֵינוֹי לְעֵילָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (ישעיה כ''ב) וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר, וּצְלוֹתָא דָּא מִתְבָּר תַּרְעִין וְדָפִיק (ס''א וְדָחִיק) לְאַעֲלָא צְלוֹתֵיהּ, אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרָשׁ דָּא אָעִיל קַמֵּי מַלְכָּא וְלֵית תַּרְעָא דְּקָאִים קַמֵּיהּ וּלְעוֹלָם לָא אַהֲדְרוּ דִּמְעִין בְּרֵיקָנַיָּא, תּוּ הָא כְּתִיב הָכָא תְּלָת דַּרְגִין תְּפִלָּה, שַׁוְעָה, דִּמְעָה, לָקֲבֵיל אִלֵּין תְּלָת אַחְרָנִין, כִּי גֵּר אָנֹכִי עִמָּךְ, לְבָתַר תּוֹשָׁב, לְבָתַר כְּכָל אֲבוֹתָי עִקָּרָא דְּעַלְמָא, תָּא חֲזֵי צְלוֹתָא דְּבַר נַשׁ מְעוֹמֶד בְּגִין דִּתְרֵי צְלוֹתָא נִינְהוּ חַד מִיוֹשֶׁב וְחַד מְעוֹמֶד וְאִנּוּן חָד לָקֲבֵל תְּרֵין דַּרְגִין תְּפִלָּה שֶׁל יָד וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ לְגַבֵּי יוֹם וָלַיְלָה וְכֹלָּא חַד אוֹף הָכָא תְּפִלָּה מִיוֹשֶׁב לְגַבֵּי תְּפִלָּה שֶׁל יַד לְאַתְקִּין לָהּ כַּמָּה (ד''א כְּמַאן) דְּאַתְקִּין לְכַלָּה וְקָשִׁיט לָהּ לְאַעֲלָא לְחוּפָּה הָכִי נַמֵּי מְקַשְּׁטִין לָהּ בְּרָזָא דִּרְתִיכָא וּמְשַׁיְרִיהָא יוֹצֵא מְשָׁרְתִים וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' וְעַל דָּא צְלוֹתָא מִיוֹשֶׁב כֵּיוָן דְּעָאלַת לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה וְאִיהוּ אָתֵי לְקַבְּלָא לָהּ כְּדֵין אַנָּן קַיְּמִין קַמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה דְּהָא כְּדֵין (דַּרְגָא) דְּכוּרָא אִתְחַבַּר בְּנוּקְבָא וּבְגִּין כָּךְ לָא יַפְסִיק בֵּין גְאוּלָה לִתְפִלָּה (וּגְאוּלָה (שמות קנ''ז א) וּתְפִלָּה תְּרֵין דַּרְגִין אִנּוּן רָזָא דְּצַדִּיק וְצֶדֶק יוֹסֵ''ף וְרָחֵ''ל) וּבְגִין דְּבַר נַשׁ קָאִים קַמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה נָטַל אַרְבַּע אַמּוֹת לִצְלוֹתֵיהּ וְאוֹקְמוּהָ דִּבְשִׁיעוּרָא (ד''א בְּשִׁיעוּרָא) דְּסוֹרְטָא דְּיוֹצֵר כֹּלָּא, וְכָל מַה דְּאָתֵי בְּסִטְרָא דִּדְכוּרָא בָּעֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְמֵיקָם בְּקִיּוּמֵיהּ וְאִזְדַּקַף (ס''א וְיִזְדַּקָף), כְּגַוְנָא דָּא כַּד אִיהוּ כָּרַע כָּרַע בְּבָרוּךְ וְכַד אִיהוּ זָקִיף זָקִיף בַּשֵּׁם בְּגִין לְאַחֲזָאָה שִׁבְחָא דִּדְכוּרָא עַל נוּקְבָא:
The Jewish man opened with the verse, "Hear my prayer, Hashem, and give ear to my cry; keep not silence at my tears" (Tehilim 39:13). Why is it written "hear" (Heb. שִׁמְעָה) and not 'שְׁמַע'? Why is it written in one place, "Hear (Heb. שְׁמַע), Hashem, and be gracious to me" (Tehilim 30:11), and in another place, 'שִׁמְעָה'? The reason is that it is written now Shma refering to the male, and now Shim'ah refering to the female. For example, shim'ah is used in "Hear the right, Hashem" (Tehilim 17:1), where the right (Heb. צֶדֶק) is the secret of the Nukva of Zeir Anpin. Sh'ma is used in "Hear (Heb. sh'ma) Hashem, and be gracious to me". The masculine is also used in "Hear, Hashem" , "my son, hear (Heb. sh'ma) the instructions" (Mishlei 1:8) and "Take heed, and hearken (Heb. sh'ma)" (Devarim 27:9).
"Hear (Heb. shim'ah) my prayer, Hashem", which is the grade that receives all the prayers in the world. We learned that the Nukvah creates a diadem from the prayers and puts in on the head of the Righteous, the life of the world. This is the meaning of the verse, "Blessings are upon the head of the just" (Mishlei 10:6). Hence "Hear (Heb. shim'ah) my prayer, Hashem.
"Hear my prayer, Hashem" refers to the silent prayer (the Amidah) "And give ear to my cry" is a prayer cried out loud. A man raises his voice and cries to Hashem in his trouble, as it is written, "And their cry rose up to the Elohim" (Shemot 2:23). What is the cry? It is the cry heard when one raises one's voice in prayer and lifts up one's eyes above, as it is written, "And a shouting to the mountains" (Isaiah 22:5). This prayer
breaks open all gates upon which he knocks to present his prayer before Hashem. "Keep not silence at my tears," which enter before the King and cannot be stopped by any gate or turned away in vain.
פָּתַח וְאָמַר (תהלים ל''ט) שִׁמְעָה ה' תְפִלָּתִי וְגוֹ'. מַה הַטַּעַם שֶׁכָּתוּב שִׁמְעָה, וְלֹא שְׁמַע. וְלָמָּה בְּמָקוֹם אֶחָד כָּתוּב שְׁמַע ה' וְחָנֵנִי וְגוֹ', וּבְמָקוֹם אַחֵר שִׁמְעָה. אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב פַּעַם שְׁמַע הוּא לְזָכָר, וּכְשֶׁכָּתוּב פַּעַם שִׁמְעָה הוּא לַנְּקֵבָה, שִׁמְעָה, הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, שִׁמְעָה ה' צֶדֶק וְגוֹ', שְׁמַע הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר שְׁמַע יְיָ וְחָנֵנִי, וְכֵן שְׁמַע בְּנִי וְכֵן הַסְכֵּת וּשְׁמַע שֶׁכָּל אֵלּוּ הֵם לַזָּכָר. וְכָאן אוֹמֵר שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה'. שֶׁהוּא נֶאֱמַר עַל הַנּוּקְבָא, מִשּׁוּם שֶׁהִיא מַדְרֵגָה, הַמְקַבֶּלֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת, שֶׁבָּעוֹלָם. וְלָמַדְנוּ, שֶׁהַנּוּקְבָא עוֹשָׂה עֲטָרָה מִן הַתְּפִלּוֹת וּמֵשִׂימָה אוֹתָהּ בְּרֹאשׁ הַצַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וְעַל זֶה אוֹמֵר הַכָּתוּב, שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי ה'. שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי ה': זֶה הוּא תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ. וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה, זֶהוּ תְּפִלָּה בַּהֲרָמַת קוֹל, שֶׁאָדָם מֵרִים קוֹלוֹ, וְצוֹעֵק אֶל ה' בְּצָרָתוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, (שמות ב') וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקִים, וּמַה שַּׁוְעָתָם שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב, הַיְנוּ שֶׁמֵּרִים קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ וְנוֹשֵׂא עֵינָיו לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כב) וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר. וּתְפִלָּה זוֹ שׁוֹבֶרֶת שְׁעָרִים, שֶׁדּוֹפֵק עֲלֵיהֶם לְהַכְנִיס תְּפִלָּתוֹ לִפְנֵי ה'. אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ, זוֹ הִיא הַנִּכְנֶסֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאֵין שַׁעַר עוֹמֵד לְפָנֶיהָ, וּלְעוֹלָם אֵין תְּפִלָּה בִּדְמָעוֹת חוֹזֶרֶת רֵיקָם. עוֹד כִּי כָּתוּב כָּאן שָׁלֹש מַדְרֵגוֹת שֶׁהֵם: תְּפִלָּה, שַׁוְעָה, דִּמְעָה. דְּהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב, שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי ה', וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ. וּכְנֶגֶד אֵלּוּ, מְסַיֵּם הַכָּתוּב, שָׁלֹש מַדְרֵגוֹת אֲחֵרוֹת, כִּי גֵּר אָנֹכִי עִמָּךְ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר, תּוֹשָׁב וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר, כְּכָל אֲבוֹתָי, שֶׁהֵם עִקָּר הָעוֹלָם. וְגֵר, הוּא כְּנֶגֶד תְּפִלָּה. וְתוֹשָׁב, הוּא כְּנֶגֶד שַׁוְעָה. וּכְכָל אֲבוֹתָי, הוּא כְּנֶגֶד דִּמְעָה. בֹּא וּרְאֵה, תְּפִלָּתוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא מֵעוֹמֵד, כִּי שְׁנֵי מִינֵי תְּפִלּוֹת הֵן, אַחַת הִיא מִיּוֹשֵׁב וְאַחַת הִיא מְעוּמָד, וְהֵם אֶחָד, לִהְיוֹתָם כְּנֶגֶד שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת שֶׁהֵן תְּפִלָּה שֶׁל יָד וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ, אוֹ יוֹם וָלַיְלָה, וְהֵם אֶחָד. אַף כָּאן, תְּפִלָּה מְיוּשָׁב דְּהַיְנוּ הַתְּפִלָּה דְּיוֹצֵר שֶׁלִּפְנֵי הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, הוּא אֶל הַתְּפִלָּה שֶׁל יָד, דְּהַיְנוּ אֶל הַנּוּקְבָא, לְתַקֵּן אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁמְּתַקְּנִים אֶת הַכַּלָּה וּמְקַשְּׁטִים אוֹתָהּ לְהַכְנִיסָהּ לַחוּפָּה, כֵּן מְקַשְּׁטִים אֶת הַנּוּקְבָא, בְּסוֹד הַמֶּרְכָּבוֹת וְהַמַּחֲנוֹת הַמְּרוּמָזִים בַּמִּלִּים יוֹצֵר מְשָׁרְתִים וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו עוֹמְדִים וְכוּ' וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' שֶׁשְּׁבָחִים אֵלּוּ, הֵם לְקַשֵּׁט אֶת הַנּוּקְבָא. וְעַל כֵּן תְּפִלָּה דִּמְיוּשָׁב. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה אֶל מֶלֶךְ הָעֶלְיוֹן, דְּהַיְנוּ בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וְהוּא בָּא לְקַבֵּל אוֹתָהּ, אָז אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ הָעֶלְיוֹן, כִּי אָז דְּכוּרָא מִתְחַבֵּר בַּנּוּקְבָא. וְכָל שֶׁהוּא מִצַד הַזָּכָר, צָרִיךְ אָדָם לַעֲמוֹד עַל עָמְדוֹ בְּקוֹמָה זְקוּפָה. כְּעֵין זֶה אָמְרוּ, כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ, שֶׁהוּא סוֹד הַנּוּקְבָא, וְכָל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם, שֶׁהוּא סוֹד הַדְּכוּרָא. כְּדֵי לְהַרְאוֹת שִׁבְחוֹ שֶׁל הַדְּכוּרָא עַל הַנּוּקְבָא.
הלכה פסוקה
א. כָּל הָעוֹבֵר מִדַּעְתּוֹ בְּלֹא אוֹנֵס עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה בְּשָׁאט נֶפֶשׁ לְהַכְעִיס הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר בִּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'. וְאִם עָבַר בַּעֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם בָּרַבִּים. וְכֵן כָּל הַפּוֹרֵשׁ מֵעֲבֵירָה אוֹ עָשָׂה מִצְוָה לֹא מִפְּנֵי דָבָר בָּעוֹלָם לֹא פַחַד וְלֹא יִרְאָה וְלֹא לְבַקֵּשׁ כָּבוֹד אֶלָּא מִפְּנֵי הַבּוֹרֵא בָרוּךְ הוּא כִּמְנִיעַת יוֹסֵף הַצַדִּיק עַצְמוֹ מֵאֵשֶׁת רַבּוֹ הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם:
ב. וְיֵשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁהֵן בִּכְלַל חִלּוּל הַשֵּׁם וְהוּא שֶׁיַעֲשֶׂה אוֹתָם אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּמְפוּרְסָם בַּחֲסִידוּת דְּבָרִים שֶׁהַבְּרִיּוֹת מְרַנְנִים אַחֲרָיו בִּשְׁבִילָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן עֲבֵירוֹת הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם. כְּגוֹן שֶׁלָּקַח וְאֵינוֹ נוֹתֵן דְּמֵי הַמֶּקַח לְאַלְתַּר וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְנִמְצְאוּ הַמּוֹכְרִים תּוֹבְעִין וְהוּא מַקִּיפָן. אוֹ שֶׁיַּרְבֶּה בִשְׂחוֹק אוֹ בַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֵצֶל עַמֵּי הָאָרֶץ וּבְנֵיהֶן. אוֹ שֶׁדִבּוּרוֹ עִם הַבְּרִיּוֹת אֵינוֹ בְנַחַת וְאֵינוֹ מְקַבְלָן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת אֶלָּא בַּעַל קְטָטָה וְכַעַס וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ הַכֹּל לְפִי גָדְלוֹ שֶׁל חָכָם צָרִיךְ שֶׁיְּדַקְדֵק עַל עַצְמוֹ וְיַעֲשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין:
Whosoever willfully, without duress, will transgress one of the commandments of the Torah, because he despises it and does so spitefully, behold, he is blaspheming the Name. Therefore, it is said of false swearing: "Thou hast hereby defiled the name of thy God; I am the Lord" (Lev. 19. 12). And if he commits the offense in the presence of ten Israelites, he is guilty of public blasphemy. Conversely, if one abstains from sin, or fulfills a commandment without ulterior motive, not because of terror or fear, nor in pursuit of honor, but merely for the sake of the Creator, blessed is He! Even as Joseph the Pious did resist the temptation of his master's wife, behold, he doth sanctify the Name of God.
There are other things included in blasphemy, although they are not of themselves either among the mandatory or prohibitive commandments, as for example, when a great man, famed for his learning and piety, will do something that the public will suspect him on account thereof, even though such deeds be not transgressions, yet he has committed blasphemy, as for example: if he makes a purchase and does not pay for it at once,10Yoma, 86a. C. Baba Mezia, 83b. G. although he has the money and the vendors are claiming it and he delays them; or if he indulges in frivolity, or doth eat and drink with and among the ignorant,11Pesahim, 49a. C. or if his speech with his fellow men be not polite, or if he does not receive them pleasantly, but acts as one looking for strife and shows anger. In such and like matters, all measured by the standard of the greatness of such scholar, he must take particular care, and act exceedingly better than the law requires. Conversely, if the scholar restrains himself, speaks politely to his fellow men, and when among them acts like one of them, and receives them pleasantly, takes abuse from them but never gives abuse to them in return, respects them, even those who do not respect him, acts in business honestly, does not remain in company with the unlearned, nor visits their assemblies, and is rarely seen otherwise than to be engaged in the study of the Torah, wrapt in the prayer-garment and adorned with phylacteries, and performs his duties exceedingly more than the law requires, provided he does not go to extremes and does not act so ridiculously, so that all praise him and love him and crave to imitate his actions, behold he doth sanctify the Lord, and concerning him, the verse speaks, saying: "And He said unto me, thou art my servant, Israel, in whom I am glorified." (Is. 49.3).
מוסר
ספר הרוקח דף ב' ע"ב
שׁוֹרֶשׁ הָעֲנָוָה מַרְחִיק מִן הַכָּבוֹד כְּמשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָׁלוֹם שֶׁאָמַר וְנַחְנוּ מַה בְּשִׁלְהִי פֶּרֶק כִּסּוּי הַדַּם. גָּדוֹל מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמשֶׁה מִמַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם שֶׁאָמַר (בראשית יח) וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר וּבְמשֶׁה כְּתִיב (שמות טז) וְנָחְנוּ מָה לְכַךְ נֶאֱמַר (במדבר יב) וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד וּבְשִׁלְהֵי פֶּרֶק קַמָא דַעֲבוֹדָה זָרָה אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עֲנָוָה גְדוֹלָה מִכֻּלָּם דִּכְתִיב (ישעי' סא) רוּחַ ה' אֱלֹהִים עָלַי יַעַן מָשַׁח ה' אוֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים לְבַשֵׂר חֲסִידִים לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא עֲנָוִים הָא לָמַדְתָּ שֶׁעֲנָוָה גְדוֹלָה מִכֻּלָּן. אָמְרוּ בִּפְסִקְתָּא מַה שֶּׁעָשְׂתָה חָכְמָה עֲטָרָה לְרֹאשָׁהּ עָשְׂתָה עֲנָוָה שׁוּלַיִם לְרַגְלָהּ דִּכְתִיב (תהלים קי''א) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה' עֲנָוָה לָשׁוֹן כְּנִיעָה וְשִׁפְלוּת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד וְשָׁתַק וְהָיָה כָּנוּעַ בְּלִבּוֹ כְּמוֹ לֵעָנוֹת מִפָּנָי הַכְנָעָה הִיא הָעֲנָוָה. נִבְזֶה בְּעֵינָיו וְצָנוּעַ וְאֶת דַכָּא ושְׁפַל רוּחַ וְרוּחַ נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה וְרַךְ לֵב וּנְכֵה רוּחַ כְּשֶׁמְּסַפְּרִים בִּגְנוּתוֹ יוֹדֶה לַבּוֹרֵא עַל אֲשֶׁר נוֹדַע לָעוֹלָם מְעַט מֵחֶרְפָּתוֹ לְיַיסְּרוֹ וּלְהוֹכִיחוֹ כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב וְאִם מֵטִיב לוֹ הַבּוֹרֵא יַשְׁפִּיל בְּעֵינָיו מִיִרְאָתוֹ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לִנְקָמָה מִמֶּנוּ וּמִכְשׁוֹל וְאִם יִהְיֶה עָשִׁיר יְשַׁלֵּם חוֹבַת הַבּוֹרֵא מִמֶּנוּ כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָתַי יִכְלֶה הַמָּמוֹן וְלֹא יִתְגָּאֶה: