תורה
יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:
ו (טו) וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה אֹתָ֑הּ שְׁלֹ֧שׁ מֵא֣וֹת אַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַתֵּבָ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רׇחְבָּ֔הּ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָתָֽהּ׃
וְדֵין דִתַעֲבֵּד יָתַהּ תְּלָת מְאָה אַמִּין אוּרְכָּא דְתֵבוֹתָא חַמְשִׁין אַמִּין פְּתָיַהּ וּתְלָתִין אַמִּין רוּמַהּ:
(טז) צֹ֣הַר ׀ תַּֽעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶּ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ׃
נֵהוֹר תַּעְבֵּיד לְתֵבוֹתָא וּלְאַמְתָא תְּשַׁכְלְלִנַּהּ מִלְּעֵלָּא וְתַרְעָא דְתֵבוֹתָא בְּסִטְרַהּ תְּשַׁוִּי מְדוֹרִין אַרָעִין תִּנְיָנִין וּתְלִיתָאִין תַּעְבְּדִנַּהּ:
(יז) וַאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת־הַמַּבּ֥וּל מַ֙יִם֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כׇּל־בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־בּוֹ֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע׃
וַאֲנָא הָא אֲנָא מַיְתֵי יָת טוֹפָנָא מַיָּא עַל אַרְעָא לְחַבָּלָא כָּל בִּשְׂרָא דִּי בֵיהּ רוּחָא דְחַיֵּי מִתְּחוֹת שְׁמַיָּא כֹּל דִּי בְאַרְעָא יְמוּת:
(יח) וַהֲקִמֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃
וְאָקֵם יָת קְיָמִי עִמָּךְ וְתֵעוֹל לְתֵבוֹתָא אַתְּ וּבְנָךְ וְאִתְּתָךְ וּנְשֵׁי בְנָךְ עִמָּךְ:
6 (15) And this is the fashion of which thou shalt make it: the length of the ark shall be three hundred cubits, the breadth of it fifty cubits, and the height of it thirty cubits.
(16) A window shalt thou make to the ark, and to a cubit shalt thou finish it above; and the door of the ark shalt thou set in its side; with lower, second, and third stories shalt thou make it.
(17) And, behold, I will bring the flood of waters upon the earth, to destroy all flesh, in which is the breath of life, from under heaven; and every thing that is on the earth shall die.
(18) But with thee will I establish My covenant; and thou shalt come into the ark, thou, and thy sons, and thy wife, and thy sons’ wives with thee.
נביאים
נג (ד) אָכֵ֤ן חֳלָיֵ֙נוּ֙ ה֣וּא נָשָׂ֔א וּמַכְאֹבֵ֖ינוּ סְבָלָ֑ם וַאֲנַ֣חְנוּ חֲשַׁבְנֻ֔הוּ נָג֛וּעַ מֻכֵּ֥ה אֱלֹהִ֖ים וּמְעֻנֶּֽה׃
בְּכֵן עַל חוֹבָנָא הוּא יִבְעֵי וַעֲוָיָתָנָא בְּדִילֵהּ יִשְׁתַּבְקוּן וַאֲנַחְנָא חֲשִׁיבִין כְּתִישִׁין מָחָן מִן קֳדָם יְיָ וּמְעַנָן:
(ה) וְהוּא֙ מְחֹלָ֣ל מִפְּשָׁעֵ֔נוּ מְדֻכָּ֖א מֵעֲוֺנֹתֵ֑ינוּ מוּסַ֤ר שְׁלוֹמֵ֙נוּ֙ עָלָ֔יו וּבַחֲבֻרָת֖וֹ נִרְפָּא־לָֽנוּ׃
וְהוּא יִבְנֵי בֵּית מַקְדְשָׁא דְאִתְּחַל בְּחוֹבָנָא אִתְמְסַר בַּעֲוָיָתָנָא וּבְאוּלְפְנֵהּ שְׁלָמָא יִסְגֵי עֲלָנָא וְכַדְנָצֵית לְפִתְגָמוֹהִי חוֹבָנָא יִשְׁתַּבְּקוּן לָנָא:
(ו) כֻּלָּ֙נוּ֙ כַּצֹּ֣אן תָּעִ֔ינוּ אִ֥ישׁ לְדַרְכּ֖וֹ פָּנִ֑ינוּ וַיהֹוָה֙ הִפְגִּ֣יעַ בּ֔וֹ אֵ֖ת עֲוֺ֥ן כֻּלָּֽנוּ׃
כּוּלָנָא כְּעָנָא אִתְבַּדַרְנָא גְבַר לָקֳבֵיל אוֹרְחֵהּ גְלֵינָא וּמִן קֳדָם יְיָ הֲוָת רַעֲוָא לְמִשְׁבַּק חוֹבֵי כוּלָנָא בְדִילֵיהּ:
(ז) נִגַּ֨שׂ וְה֣וּא נַעֲנֶה֮ וְלֹ֣א יִפְתַּח־פִּיו֒ כַּשֶּׂה֙ לַטֶּ֣בַח יוּבָ֔ל וּכְרָחֵ֕ל לִפְנֵ֥י גֹזְזֶ֖יהָ נֶאֱלָ֑מָה וְלֹ֥א יִפְתַּ֖ח פִּֽיו׃
בְּעֵי וְהוּא מִתְּתָב וְעַד לָא פְּתַח פּוּמֵיהּ מִתְקַבֵּל תַּקִיפֵי עַמְמַיָא כְּאִמְרָא לְנִכְסְתָא יִמְסַר וְכִרְחֵלָא דְקָדָם גָזְזָהָא שָׁתְקָא וְלֵית לְקִיבְלֵהּ דְפָּתַח פּוּמֵהּ מְמַלֵיל מִלָא:
53 (4) But in truth he has borne our sicknesses and endured our pains; yet we did esteem him stricken, smitten of God, and afflicted.
(5) But he was wounded because of our transgressions, bruised because of our iniquities: his sufferings were that we might have peace, and by his injury we are healed.
(6) All we like sheep have gone astray; we have turned every one to his own way; and the Lord has caused the iniquity of us all to fall upon him.
(7) He was oppressed, but he humbled himself and opened not his mouth: as a lamb which is brought to the slaughter, and as a sheep before her shearers is dumb, so he did not open his mouth.
כתובים
א (לג) וְשֹׁמֵ֣עַֽ לִ֭י יִשְׁכׇּן־בֶּ֑טַח וְ֝שַׁאֲנַ֗ן מִפַּ֥חַד רָעָֽה׃ {פ}
מַן דְשָׁמֵעַ לִי נִשְׁרֵי בְּסִבְרָא וְנִשְׁרָא מִן דְלוּחָא דְבִישְׁתָּא:
ב (א) בְּ֭נִי אִם־תִּקַּ֣ח אֲמָרָ֑י וּ֝מִצְוֺתַ֗י תִּצְפֹּ֥ן אִתָּֽךְ׃
בְּרִי אִין תְּקַבֵל מִלַי וּפוּקְדָנִי תִּטְשֵׁי גַבָּיִךְ:
(ב) לְהַקְשִׁ֣יב לַחׇכְמָ֣ה אׇזְנֶ֑ךָ תַּטֶּ֥ה לִ֝בְּךָ֗ לַתְּבוּנָֽה׃
וְתַצְלֵי אֻדְנָךְ לְחָכְמְתָא וְתַפְנֵי לִבָּא לִבְיוּנָא:
(ג) כִּ֤י אִ֣ם לַבִּינָ֣ה תִקְרָ֑א לַ֝תְּבוּנָ֗ה תִּתֵּ֥ן קוֹלֶֽךָ׃
וְאִמָּא לִבְיוּנְנוּתָא תִקְרֵא וְלִבְיוּנָא תִּתֵּן קֳלָךְ:
1 (33) But he who listens to me shall dwell safely, and shall be at ease without fear of evil.
2 (1) My son, if thou wilt receive my words, and treasure up my commandments with thee;
(2) so that thou incline thy ear to wisdom, and apply thy heart to understanding indeed,
(3) if thou criest after wisdom, and liftest up thy voice for understanding;
משנה
א. בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין. אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ, וְלֹא בְחֹסֶן, וְלֹא בְכָלָךְ, וְלֹא בִפְתִילַת הָאִידָן, וְלֹא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר, וְלֹא בִירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם. וְלֹא בְזֶפֶת, וְלֹא בְשַׁעֲוָה, וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק, וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה, וְלֹא בְאַלְיָה, וְלֹא בְחֵלֶב. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר, מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד מְבֻשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל, אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ:
ב. אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, בְּעִטְרָן וּבְנֵפְט. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבָד:
ג. כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִשְׁתָּן. וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים אֶלָּא פִשְׁתָּן. פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, טְמֵאָה, וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, טְהוֹרָה, וּמַדְלִיקִין בָּהּ:
ד. לֹא יִקֹּב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, אֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה, מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְלִי אֶחָד. לֹא יְמַלֵּא אָדָם אֶת הַקְּעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְתוֹכָהּ, בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר:
ה. הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם, מִפְּנֵי לִסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, וְאִם בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן, פָּטוּר. כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחָס עַל הַפְּתִילָה, חַיָּב. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם:
ו. עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר:
ז. שְׁלשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה. עִשַּׂרְתֶּם. עֵרַבְתֶּם. הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵין חֲשֵׁכָה, אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי, וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת, אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי, וּמְעָרְבִין, וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין:
1. This mishna cites a list of fuels and wicks that one may not use in kindling the Shabbat lights, either because their use might induce one to perform a prohibited labor on Shabbat or because they are not in keeping with the deference due Shabbat. The mishna begins by listing the materials that one may not use as wicks. That is followed by a list of the substances that one may not use as fuel. With what may one light the Shabbat lamp, and with what may one not light it? With regard to types of prohibited wicks, one may light neither with cedar bast [lekhesh], nor with uncombed flax [ḥosen], nor with raw silk [kalakh], nor with willow bast [petilat ha’idan], nor with desert weed [petilat hamidbar], nor with green moss that is on the surface of the water. With regard to types of prohibited oils, one may light neither with pitch [zefet], nor with wax [sha’ava], nor with castor oil [shemen kik], nor with burnt oil [shemen sereifa], nor with fat from a sheep’s tail [alya], nor with tallow [ḥelev]. Naḥum the Mede says: One may light with boiled tallow. And the Rabbis say: Both tallow that was boiled and tallow that was not boiled, one may not light with them.
2. In continuation of the previous mishna, this mishna adds that one may not light with burnt oil on a Festival, as the Gemara will explain below. With regard to lighting Shabbat lamps, there were Sages who prohibited the use of specific oils. Rabbi Yishmael says that one may not light with tar [itran] in deference to Shabbat because tar smells bad and disturbs those in the house. And the Rabbis permit lighting with all oils for lamps as long as they burn properly; with sesame oil, with nut oil, with turnip oil, with fish oil, with gourd oil, with tar, and even with naphtha [neft]. Rabbi Tarfon says: One may light only with olive oil in deference to Shabbat, as it is the choicest and most pleasant of the oils.
3. Of all substances that emerge from the tree, one may light only with flax on Shabbat (Tosafot) because the other substances do not burn well. And of all substances that emerge from the tree, the only substance that becomes ritually impure with impurity transmitted by tents over a corpse is flax. If there is a dead body inside a house or a tent that is made from any materials that originate from a tree, everything in the house becomes ritually impure. However, only in the case of flax does the tent itself become impure. The wick of a garment, i.e., cloth made into a wick for a lamp, that one folded it into a size and shape suitable for a wick, but did not yet singe it slightly in order to facilitate its lighting, Rabbi Eliezer says: This wick is ritually impure. With regard to the laws of ritual impurity, it can, like other garments, still become ritually impure and one may not light with it on Shabbat. Rabbi Akiva says: It is ritually pure and one may even light with it on Shabbat.
4. The fundamental dispute in this mishna is with regard to the determination whether or not indirect acts of kindling and extinguishing fall within the parameters of the prohibition on Shabbat. The Rabbis said: A person may not pierce a hole in an eggshell and fill it with oil, and place it over the mouth of a lamp so that the egg will drip additional oil into the lamp and thereby extend the time that it burns. And this is the ruling even if it is not an actual egg but an earthenware vessel. And Rabbi Yehuda permits doing so. However, if the craftsman, who crafts ceramic vessels, attached the egg to the lamp from the outset, one is permitted to fill it with oil because it constitutes a single, large vessel. The Rabbis decreed that a person may not fill a bowl with oil, and place it beside the lamp, and place the unlit head of the wick into the bowl so that it draws additional oil from the bowl and thereby extend the time that the lamp burns. And Rabbi Yehuda permits doing so.
5. One who extinguishes the lamp on Shabbat because he is afraid due to gentiles, from whom he is hiding in his home, and due to thieves, or if one is afraid due to an evil spirit, i.e., he is depressed and prefers sitting in the dark, or if he extinguished the flame due to the sick person so that he will sleep, he is exempt. However, in a case where he extinguishes the flame in order to spare the lamp, spare the oil, or spare the wick, he is liable. Rabbi Yosei exempts him in all of those cases, as in his opinion no labor prohibited by Torah law is being performed by extinguishing the flame, except for the case where he seeks to spare the wick. Only in that case is extinguishing a creative action because he makes the wick into charcoal by extinguishing the flame.
6. This mishna concludes the aggadic treatment of the topic of kindling the Shabbat lights. For three transgressions women are punished and die during childbirth: For the fact that they are not careful in observing the laws of a menstruating woman, and in separating ḥalla from the dough, and in lighting the Shabbat lamp.
7. There are three things a person must say in his home on Shabbat eve at nightfall and not before. The mishna elaborates: He should ask the members of his household, have you tithed the crop that required tithing? Have you placed the eiruv for joining the courtyards and joining the Shabbat borders? If you have done so, light the lamp in honor of Shabbat. The Sages stated a principle: If the time arrives on Friday when there is uncertainty whether it is nightfall and uncertainty whether it is not yet nightfall, one may not tithe the crop that has definitely not been tithed, and one may not immerse ritually impure vessels in a ritual bath to render them ritually pure, and one may not light the Shabbat lights. However, one may tithe demai, doubtfully tithed produce, which must be tithed due to mere suspicion. And one may place an eiruv and insulate the hot water to be used on Shabbat.
גמרא
רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר וְכוּלִי. מָאי טַעְמָא אָמַר רָבָא מִתּוֹךְ שֶׁרֵיחוֹ רַע גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַנִיחֶנָּה וְיֵצֵא. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי וְיֵצֵא. אָמַר לֵיהּ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה דְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר זַבְדָא וְאַמְרֵי לָהּ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר רָבָא אָמַר רַב הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִין עַרְבִית רְשׁוּת וַאֲנִי אוֹמֵר מִצְוָה מַאי מִצְוָה דְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כַּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רִבִּי יְהוּדָה בַּר אֶלְעָאי עֶרֶב שַׁבָּת מְבִיאִים לוֹ עֲרֵיבָה מְלֵיאָה חַמִּין וְרוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָּיו וּמִתְעַטֵּף וְיוֹשֵׁב בְּסַדִינִין הַמְּצוּיָצִין וְדוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת וְהָיוּ תַּלְמִידָיו מְחַבִּין מִמֶּנּוּ כַּנְפֵי כְסוּתָן אָמַר לָהֶם בָּנַי לֹא כַךְ שָׁנִיתִי לָכֶם סַדִּין בְּצִיצִית בֵּית שַׁמַאי פּוֹטְרִין וּבֵית הִלֵל מְחַיְּיבִין וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵל וְאִינְהוּ סַבְרֵי גְזֵירָה מִשׁוּם כְּסוּת לַיְלָה (איכה ג') וַתִּזְנַח מִשָׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה מַאי וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי אָמַר רִבִּי אַבְּהוּ זוּ הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת נָשִׁיתִי טוֹבָה אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה זוּ בֵית הַמֶרְחָץ אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן זוּ רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְחַמִּין רִבִּי יִצְחָק נַפְחָא אָמַר זוּ מִטָה נָאָה וְכֵלִים נָאִים שֶׁעָלֶיהָ רִבִּי אַבָּא אָמַר זוּ מִטָה מוּצַעַת וְאִשָׁה מְקוּשֶׁטֶת לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים:
We learned in the mishna that Rabbi Yishmael says that kindling a lamp on Shabbat with tar is prohibited. The Gemara asks: What is the reason for this? Rava said: Because its odor is bad the Sages issued a decree prohibiting the use of tar, lest one forsake the light and leave. Abaye said to him: And let him leave. What obligation is there to sit next to the light? Rava said to him: Because I say that kindling Shabbat lights is an obligation, and one is required to eat specifically by that light in deference to Shabbat. As Rav Naḥman bar Rav Zavda said, and others say that it was Rav Naḥman bar Rava who said that Rav said: Kindling the Shabbat lamps is an obligation, whereas washing one’s hands and feet with hot water in the evening prior to Shabbat is merely optional. And I say: Washing is not merely optional; it is a mitzva even though it is not an obligation.
The Gemara asks: What mitzva is there? The Gemara explains that Rav Yehuda said that Rav said: This was the custom of Rabbi Yehuda bar Elai: On Shabbat eve, they would bring him a bowl full of hot water and he would use it to wash his face, hands, and feet, and he would wrap himself, and sit in linen cloaks with ritual fringes, and he was like an angel of the Lord of hosts. He did all this in deference to Shabbat. And the Gemara relates that his students, who also sat wrapped in linen cloaks, would conceal the corners of their garments from him so that he would not see that they did not have ritual fringes on their garments. He said to them: My sons, did I not teach you with regard to the obligation to attach ritual fringes to a linen cloak: Beit Shammai exempt the linen sheet because at least part of the ritual fringes is always made from wool, and there is a Torah prohibition against a mixture of wool and linen that applies even to ritual fringes? And Beit Hillel obligate linen sheets in the mitzva of ritual fringes, as they hold that the positive mitzva of ritual fringes overrides the prohibition of mixing wool and linen. The halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel, and therefore the sheets require ritual fringes. And the students held: Although it is permitted by Torah law to attach ritual fringes to a linen garment, the Sages issued a decree that one may not do so due to garments worn at night. The Sages were concerned lest a person wear this cloak at night. Since one is not obligated in the mitzva of ritual fringes at night, he would be wearing the prohibited mixture of wool and linen at a time when he is not fulfilling the mitzva of ritual fringes. Therefore, attaching ritual fringes made of wool to a linen garment is prohibited, even to a garment worn during the day.
Since bathing as preparation for enjoyment of Shabbat was discussed, the Gemara cites the homiletic interpretation of the verse describing those heading into exile: “And my soul is removed far off from peace, I forgot prosperity” (Lamentations 3:17). What is: And my soul is removed far off from peace? Rabbi Abbahu said: That is the lack of opportunity to engage in kindling the Shabbat lights, which a refugee is unable to do. I forgot prosperity, Rabbi Yirmeya said: That is the lack of opportunity to bathe in the bathhouse. Rabbi Yoḥanan said: That is the lack of opportunity to engage in washing one’s hands and feet in hot water. Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: Prosperity is a pleasant bed and the pleasant bedclothes that are on it, which are not available in exile. Rabbi Abba said: That is a made bed, and a wife adorned, i.e., worthy of and suitable (Rashba) for Torah scholars.
זוהר
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה, אַמַּאי נִשְׁחָתָה, בְּגִין כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ כְּמָה דְּאִתְמָר, רַבִּי חִיָּא פָּתַח קְרָא וְאָמַר (יונה ג') וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה, תָּא חָזֵי בְּשַׁעְתָּא דִּבְנֵי נְשָׁא זַכָּאָן וְנָטְרֵי פִּקּוֹדֵי דְּאוֹרַיְתָא כְּדֵין אַרְעָא אִתְתַּקָּפַת וְכָל חִידוּ אִשְׁתַּכְּחַת בָּהּ מַאי טַעֲמָא בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא עַל אַרְעָא וּכְדֵין כֹּלָּא עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי בְּחֶדְוָה וְכַד בְּנֵי נְשָׁא מְחַבְּלָן אָרְחַיְהוּ וְלָא נָטְרֵי פִּקּוֹדֵי אוֹרַיְתָא וַחֲטָאָן קַמֵּי מָארֵיהוֹן וּכְדֵין כִּבְיָכוֹל דַּחְיָן לָהּ לִשְׁכִינְתָּא מֵעָלְמָא וְאִשְׁתְּאָרַת אַרְעָא מְחַבְּלָא דְּהָא שְׁכִינְתָּא אִתְדַחְיָא וְלָא שַׁרְיָא עֲלָה וּכְדֵין אִתְחַבְּלַת. מַאי טַעֲמָא אִתְחַבְּלַת בְּגִין דְּשַׁרְיָא רוּחָא אָחֳרָא עֲלָה דִּמְחַבְּלָה עָלְמָא. וְעַל דָּא אַמְרֵינָן דְּיִשְׂרָאֵל יָהֲבֵי עוֹז לֵאלֹקִים דִּמְקַיְּמִין עָלְמָא, אֱלֹקִים דָּא שְׁכִינְתָא וְאִם חַס וְשָׁלוֹם אִי יִשְׂרָאֵל יִשְׁתַּכְּחוּ חַיָּבִין מַה כְּתִיב (תהלים נ''ז) רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹקִים וְכוּ' מִשּׁוּם דְּרֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי, כָּפַף נַפְשִׁי בְּסִבַּת חָמָס וְשִׂנְאַת חִנָּם, כָּרוּ לְפָנַי שׁוּחָה וְגוֹ' כְּגַוְנָא דְּדוֹר הַמַּבּוּל דִּבְגִין חָמָס דַּהֲוָת בֵּינֵיהוֹן הֲוָה בֵּינֵיהוֹן שִׂנְאָה וּדְבָבוּ יָכוֹל אַף בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל כֵּן וְהָא תָּנֵינָן אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל לָא שַׁרְיָא עֲלָה רוּחָא אָחֳרָא וְלָא מְמַנָּא אָחֳרָא בַּר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, תָּא חָזֵי דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל הָכִי הוּא דְּלָא שַׁרְיָא עֲלָה מְמַנָּא וְלָא שְׁלִיחָא אָחֳרָא בַּר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, אֲבָל שַׁעְתָּא חָדָא שַׁרְיָא עֲלָה לְחַבָּלָא בְּנֵי נְשָׁא מִנָּלָן מִדָּוִד דִּכְתִיב (ד''ה כ' כ''א) וַיַּרְא דָּוִד אֶת מַלְאַךְ יְיָ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלַםִ וּכְדֵין אִתְחַבָּלַת אַרְעָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֲפִלּוּ בְּהַהִיא שַׁעְתָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה, כְּתִיב הָכָא מַלְאַךְ יְיָ וּכְתִיב הָתָם (בראשית מ''ח) הַמַּלְאָךְ הַגוֹאֵל אוֹתִי:
"And Elohim looked on the earth, and, behold, it was corrupt" (Gen. 6:12). Why was the earth corrupt? Yes, "because all flesh had corrupted its way" (Ibid.), as has already been explained. Rabbi Chiya opened the discussion, saying, "And Elohim saw from their deeds that they had repented from their evil way" (Yonah 3:10).
Come and behold: when the people are righteous and observe the commandments of the Torah, the earth is invigorated and full of joy. And why is that? Because the Shechinah dwells upon the earth and everyone both above and below is joyous. But when people corrupt their ways, do not observe the commandments of the Torah, and sin before its Master, then it is as if they drive the Shechinah out of the world. Then the earth is left corrupt, for the Shechinah is repelled by it and does not dwell on it. Then, the earth is corrupt. And why should the earth be corrupt? Because a different spirit rests upon it, causing the corruption.
(The rest of this paragraph is a latter addition.)
Can the same be applied to the land of Yisrael as well? But we have learned that no other spirit rests upon the Land of Yisrael, and there is no other appointed angel beside the Holy One, blessed be He Himself. If so, then why was the Land of Yisrael corrupted? Come and behold: it is true that no other appointee or messenger dwells in the land of Yisrael, beside the Holy One, blessed be He, Himself, but there is one time that the evil spirit may govern the land in order to destroy people. How do we know about that? From David, as it is written: "And he saw the angel of Hashem standing between the earth and the heavens, with a drawn sword in his hand stretched out over Jerusalem" (I Divrei Hayamim 21:16) and then the land was destroyed.
Rabbi Elazar said: Even in that time it was the Holy One, blessed be He. Because what is written here, "the angel of Hashem," is analogous to "The angel who redeemed me" (Gen. 48:16) and also to "the angel of Elohim" (Shemot 14:19). For better or for worst, the Holy One, blessed be He, shall always govern this land. For the best - because the land of Yisrael was never passed on to any other supernal governor. And all the other inhabitants of the world should be ashamed of their deeds. For the worst - (Hashem rules in order) to prevent the other ministers from delighting in ruling over it. And if you will ask is it not written: "For she has seen that the heathen nations invaded her sanctuary" (Eichah 1:10) and destroyed the Temple, if really no other ministers ruled, then the Temple would not have been destroyed!
וַיַּרְא אֱלֹקִים וְכוּ'. לָמָּה נִשְׁחְתָה, מִשּׁוּם כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח קְרָא וְאָמַר, (יונה ג') וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם וְגוֹ', בֹּא וּרְאֵה בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם הֵם צַדִּיקִים, וְשׁוֹמְרִים מִצְוֹת הַתּוֹרָה אָז הָאָרֶץ מִתְחַזֶּקֶת וְכָל חֶדְוָה נִמְצֵאת בָּהּ, מַהוּ הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל הָאָרֶץ וְאָז הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים כֻּלָּם הֵם בְּחֶדְוָה. וּכְשֶׁבְּנֵי אָדָם מַשְׁחִיתִים דַּרְכָּם וְאֵינָם שׁוֹמְרִים מִצְוֹת הַתּוֹרָה, וְחוֹטְאִים לִפְנֵי רִבּוֹנָם, אָז, כִּבְיָכוֹל, דּוֹחִים אֶת הַשְּׁכִינָה מֵהָעוֹלָם, וְהָאָרֶץ נִשְׁאֶרֶת נִשְׁחָתָה, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה נִדְחֶה מִמֶּנָּהּ וְאֵינָהּ שׁוֹרֶה עָלֶיהָ, וְאָז נִשְׁחֶתֶת. מַהוּ הַטַּעַם שֶׁנִּשְׁחֶתֶת, הוּא מִשּׁוּם שֶׁרוּחַ אַחֵר שׁוֹרֶה עָלֶיהָ הַמַּשְׁחִית הָעוֹלָם. יָכוֹל שֶׁאֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא כֵּן וַהֲרֵי לָמַדְנוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ שׁוֹרֶה עָלֶיהָ לֹא רוּחַ אַחֵר וְלֹא מְמוּנֶה אַחֵר זוּלַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַדּוֹ. בֹּא וּרְאֵה כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כֵּן הוּא, שֶׁמְּמוּנֶהּ אֵינוֹ שׁוֹרֶה עָלֶיהָ וְלֹא שָׁלִיחַ אַחֵר חוּץ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַדּוֹ, אֲבָל שָׁעָה אַחַת שׁוֹרֶה עָלֶיהָ לְחַבֵּל בְּנֵי אָדָם, מֵאַיִן לָנוּ זֶה, מִדָּוִד, שֶׁכָּתוּב, (ד''ה א' כ''א) וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' עוֹמֵד, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלַיִם. וְאָז נִשְׁחְתָה הָאָרֶץ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֲפִלּוּ בַּשָּׁעָה הַהִיא, הָיָה זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כָּאן כָּתוּב מַלְאַךְ ה' וְשָׁם כָּתוּב (בראשית מ''ח) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אוֹתִי.
הלכה פסוקה
א. הֶחָשׁוּד לֶאֱכוֹל דְבָרִים הָאֲסוּרִים בֵּין אִם הוּא חָשׁוּד בְּאִיסוּר תּוֹרָה בֵּין אִם הוּא חָשׁוּד בְּאִיסוּר דְרַבָּנָן אֵין לִסְמוֹךְ עָלָיו בָּהֶם וְאִם נִתְאַרַח עִמּוֹ לֹא יֹאכַל מִשֶּׁלּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁהוּא חָשׁוּד עֲלֵיהֶם:
ב. הֶחָשׁוּד עַל הַדָּבָר אֵינוֹ נֶאֱמָן עָלָיו אֲפִילוּ בִּשְׁבוּעָה:
ג. הַקּוֹנֶה מֵהַנָּכְרִי כְּלֵי סְעוּדָה שֶׁל מַתֶּכֶת אוֹ שֶׁל זְכוּכִית אוֹ כֵלִים הַמְצֻפִּים בַאֲבָר מִבִּפְנִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵם חֲדָשִׁים צָרִיךְ לְהַטְבִילָם בְמִקְוֶה אוֹ מַעְיָן שֶׁל מ' סְאָה:
ד. יְבָרֵךְ עַל טְבִילַת כֶּלִי וְאִם הֵם שְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר מְבָרֵךְ עַל טְבִילַת כֵּלִים:
ה. צָרִיךְ לְהַטְבִּיל יְדֵי הַכֶּלִי:
ו. אִם שָׁכַח וְלֹא הִטְבִּיל כֶּלִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת אוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב יִתְּנֶנּוּ לְגוֹי בְּמַתָּנָה וְאַחַר כַּךְ יִשְׁאָלֶנּוּ מִמֶּנּוּ וּמֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בוֹ:
A Jew who is suspected of eating forbidden things, whether he is suspected of something forbidden by the Torah or something forbidden by the rabbis, one may not rely on his word. And if one is a house-guest with him, he may not eat from his foods for which he is suspected. Rema: And there are those who say that even for someone who is not suspected, but rather that we merely do not know him to be established regarding keeping kosher, it is forbidden to buy from him wine or other things for which there is a concern about prohibited items. In any case, if one is a house-guest with him, he may eat with him.
מוסר
ספר תוצאות חיים
צָרִיךְ אָדָם שֶׁיֵדַע שֶׁכְּשֶׁהוּא חוֹטֵא פוֹגֵם בְּיָמִים וְאוֹתוֹ הַיוֹם הוּא מַלְאַךְ אַכְזָרִי עוֹמֵד לְקַטְרֵג עָלָיו וְעוֹד כִּי מַה שֶׁאָדָם מְתַקֵן בָהֶם נִשְׁמָתוֹ מִתְלַבֶּשֶׁת בָּהֶם בְּצֵאתָהּ מֵהָעוֹלָם פּוֹגֵם בָּהֶם אוֹתוֹ הַיוֹם נִגְרַע מִלְּבוּשׁוֹ וְעוֹמֵד לַחוּץ בְּבוֹשֶׁת מִתְעַטֵף כְּאָבֵל עַד שׁוּבוֹ לְמוּטַב. וְאָמְרוּ וַוי לְהַהוּא דְגָרַע יוֹמִין לְעֵילָא וכו', וַוי לֵיהּ וַוי לְנַפְשֵׁיהּ דְדַיְינִין לֵיהּ בְגֵיהִנָם עַל אִינוּן יוֹמִין יוֹמִין עַל יוֹמִין עַל חַד תְּרֵין וְדוֹן מִכָּאן שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּעֲנִישִׁין אוֹתוֹ עַל כָּל יוֹם שְׁנֵי יָמִים וְיוֹתֵר שֶׁכֵּן רָאוּי שֶׁיִהְיֶה הַתְּשׁוּבָה וְהַתּוֹרָה וְהַמִצְוָה עַל חַד תְּרֵין כְּנֶגֶד הַיָמִים שֶׁפָּגַם. עוֹד פֵּירְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁבְּי''ב שָׁעוֹת הַיוֹם וְכֵן בַּלַיְלָה מִתְגַלְגְלוֹת י''ב צִירוּפֵי יהו''ה בְּכָל שָׁעָה צִירוּף א' וְאִם חַס וְשָׁלוֹם פּוֹגֵם הוּא פּוֹגֵם בְּאוֹתָהּ הוי''ה וְהוּא מוֹרֵד בַּאֲדוֹנָיו. עוֹד פֵּירְשׁוּ אוּף הָכִי כּוּרְסיָיא אִיהִי פְּגִימָא מֵחוֹבֵיהוֹן דְיִשְׂרָאֵל וְצָרִיךְ הָאָדָם לֵירֹא מִלִפְגוֹם כִּי צַעַר מֵהַפְּגַם מַגִיעַ לִשְׁכִינָה הַמִתְלַבֶּשֶׁת בַּכִּסֵא וְהִיא מִסְתַּלֶקֶת מֵהַכִּסֵּא בִהְיוֹתָהּ פְּגוּמָה וְעוֹד שֶׁהַנְשָׁמוֹת כֻּלָם מְצוּיָירוֹת בַּכִּסֵּא כְּמוֹ שֶׁפִּירֵשׁ רִבִי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בְּתִיקוּנִים בְּעִנְיַן שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם וּבִהְיוֹת הָאָדָם פּוֹגֵם מַחֲשִׁיךְ שּׁוֹרֶשׁ נְשָׁמָה הַמְּצוּיֶרֶת בַּכִּסֵּא: