תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
ז (ח) מִן־הַבְּהֵמָה֙ הַטְּהוֹרָ֔ה וּמִ֨ן־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֖נָּה טְהֹרָ֑ה וּמִ֨ן־הָע֔וֹף וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־רֹמֵ֖שׂ עַל־הָֽאֲדָמָֽה׃
מִן בְּעִירָא דַּכְיָא וּמִן בְּעִירָא דִּי לֵיתָהָא דַּכְיָא וּמִן עוֹפָא וְכֹל דִּי רָחֵשׁ עַל אַרְעָא:
(ט) שְׁנַ֨יִם שְׁנַ֜יִם בָּ֧אוּ אֶל־נֹ֛חַ אֶל־הַתֵּבָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־נֹֽחַ׃
תְּרֵין תְּרֵין עַלּוּ לְוַת נֹחַ לְתֵבוֹתָא דְּכַר וְנָקְבָּא כְּמָא דִי פַקֵּיד יְיָ יָת נֹחַ:
(י) וַֽיְהִ֖י לְשִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וּמֵ֣י הַמַּבּ֔וּל הָי֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ׃
וַהֲוָה לִזְמַן שִׁבְעַת יוֹמִין וּמֵי טוֹפָנָא הֲווֹ עַל אַרְעָא:
(יא) בִּשְׁנַ֨ת שֵׁשׁ־מֵא֤וֹת שָׁנָה֙ לְחַיֵּי־נֹ֔חַ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָֽה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה נִבְקְעוּ֙ כׇּֽל־מַעְיְנֹת֙*(בספרי ספרד ואשכנז מַעְיְנוֹת֙) תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וַאֲרֻבֹּ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם נִפְתָּֽחוּ׃
בִּשְׁנַת שִׁתְּ מְאָה שְׁנִין לְחַיֵּי נֹחַ בְּיַרְחָא תִּנְיָנָא בְּשִׁבְעַת עַשְׂרָא יוֹמָא לְיַרְחָא בְּיוֹמָא הָדֵין אִתְבְּזָעוּ כָּל מַבּוּעֵי תְּהוֹמָא רַבָּא וְכַוֵּי שְׁמַיָּא אִתְפַּתָּחוּ:
(יב) וַֽיְהִ֥י הַגֶּ֖שֶׁם עַל־הָאָ֑רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃
וַהֲוָה מִטְרָא נָחַת עַל אַרְעָא אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן:
7 (8) Of clean beasts, and of beasts that are not clean, and of birds and of everything that creeps upon the earth,
(9) there went in two and two to Noaĥ into the ark, male and female, as God had commanded Noaĥ.
(10) And it came to pass after seven days, that the waters of the flood were upon the earth.
(11) In the six hundredth year of Noaĥ’s life, in the second month, the seventeenth day of the month, on that same day were all the fountains of the great deep broken open, and the windows of heaven were opened.
(12) And the rain was upon the earth forty days and forty nights.
נביאים
נד (ז) בְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן עֲזַבְתִּ֑יךְ וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ׃
בְּשָׁעָה זְעֵירָא רְחַקְתִּיךְ וּבְרַחֲמִין סַגִיאִין אֲקָרֵב גַלְוָתָךְ:
(ח) בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִחַמְתִּ֑יךְ אָמַ֥ר גֹּאֲלֵ֖ךְ יְהֹוָֽה׃ {ס}
בִּרְגַז זְעֵיר סַלְקִית אַפֵי שְׁכִנְתִּי זְמַן זְעֵירָא מִנִיךְ וּבְטַבְוַת עֲלָם דְלָא פְסָקָן אֲרַחֵם עֲלָךְ אֲמַר פָּרְקִיךְ יְיָ:
(ט) כִּֽי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֗עְתִּי מֵעֲבֹ֥ר מֵי־נֹ֛חַ ע֖וֹד עַל־הָאָ֑רֶץ כֵּ֥ן נִשְׁבַּ֛עְתִּי מִקְּצֹ֥ף עָלַ֖יִךְ וּמִגְּעׇר־בָּֽךְ׃
כְּיוֹמֵי נֹחַ דָא קֳדָמַי דְקַיְמֵית בְּמֵימְרִי דְלָא יֶעְדוּן מֵי טוּפָנָא דַהֲווֹ בְּיוֹמֵי נֹחַ עוֹד עַל אַרְעָא כֵּן קַיְמִית בְּמֵימְרִי דְלָא יֵחוֹל רוּגְזִי עֲלָךְ וְלָא אֶזוֹף בִּיךְ:
(י) כִּ֤י הֶהָרִים֙ יָמ֔וּשׁוּ וְהַגְּבָע֖וֹת תְּמוּטֶ֑ינָה וְחַסְדִּ֞י מֵאִתֵּ֣ךְ לֹא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ יְהֹוָֽה׃ {ס}
אֲרֵי טוּרַיָא יֶעְדוּן וְרָמָתָא יִתְפַּרְקוּן וְטוּבִי מִנִיךְ יְרוּשְׁלֵם לָא יֶעְדֵי וּקְיַם שְׁלָמִי לָא יִתְרְחַק אֲמַר דְעָתִיד לְרַחֲמָא עֲלָךְ יְיָ:
(יא) עֲנִיָּ֥ה סֹעֲרָ֖ה לֹ֣א נֻחָ֑מָה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַרְבִּ֤יץ בַּפּוּךְ֙ אֲבָנַ֔יִךְ וִֽיסַדְתִּ֖יךְ בַּסַּפִּירִֽים׃
חֲשִׁיבָתָא מְקַבְּלָא עוּלְבַּן קַרְתָּא דְאָמְרִין עֲלָה עַמְמַיָא לָא תִתְנְחֵם הָא אֲנָשׁ כָּבֵשׁ בִצְדִידָא אַבְנֵי רִצְפָּתִיךְ וַאֲשַׁכְלְלִינִיךְ בְּאַבְנִין טָבִין:
54 (7) For a small moment have I forsaken thee; but with great mercies will I gather thee.
(8) In the overflowing of wrath I hid my face from thee for a moment; but with everlasting faithful love will I have mercy on thee, says thy redeemer, the Lord.
(9) For this is as the waters of Noaĥ to me: as I have sworn that the waters of Noaĥ should no more go over the earth; so have I sworn that I would not be furious with thee, nor rebuke thee.
(10) For the mountains shall depart, and the hills be removed; but my faithful love shall not depart from thee, neither shall the covenant of my peace be removed, says the Lord that has mercy on thee.
(11) O thou afflicted, tossed with tempest, and not comforted, behold, I will lay thy stones with fair colours, and lay thy foundations with sapphires.
כתובים
ב (טו) אֲשֶׁ֣ר אׇרְחֹתֵיהֶ֣ם עִקְּשִׁ֑ים וּ֝נְלוֹזִ֗ים בְּמַעְגְּלוֹתָֽם׃
דְאָרְחָתְהוֹן מְעַקְמָן וּמִפַּתְּלִין שְׁבִילֵיהוֹן:
(טז) לְ֭הַצִּ֣ילְךָ מֵאִשָּׁ֣ה זָרָ֑ה מִ֝נׇּכְרִיָּ֗ה אֲמָרֶ֥יהָ הֶחֱלִֽיקָה׃
דְתִתְפְּצֵי מִן אִתְּתָא חִילוֹנִיתָא מִנוּכְרֵיתָא דְמִלָהָא חַלְיָן:
(יז) הַֽ֭עֹזֶבֶת אַלּ֣וּף נְעוּרֶ֑יהָ וְאֶת־בְּרִ֖ית אֱלֹהֶ֣יהָ שָׁכֵֽחָה׃
דְשָׁבְקָה מַרְבִּיתָא דְטַלְיוּתָהָא וּקְיָמָא דֶאֱלָהָא טְעָת:
(יח) כִּ֤י שָׁ֣חָה אֶל־מָ֣וֶת בֵּיתָ֑הּ וְאֶל־רְ֝פָאִ֗ים מַעְגְּלֹתֶֽיהָ׃
דִבְעִמְקָא דְמוֹתָא בֵיתָהּ וּלְגִבָרַיָא הִלְכָתָא דִשְׁבִילָהָא:
(יט) כׇּל־בָּ֭אֶיהָ לֹ֣א יְשׁוּב֑וּן וְלֹֽא־יַ֝שִּׂ֗יגוּ אׇרְח֥וֹת חַיִּֽים׃
כָּל דְעָיְלָן לָא חָזְרִין בִּשְׁלָם וְלָא צָיְדִין אָרְחָתָא דְחַיֵי:
2 (15) whose ways are crooked, and who are underhand in their paths:
(16) to deliver thee from the strange woman, from the alien woman who speaks so smoothly;
(17) who forsakes the friend of her youth, and forgets the covenant of her God.
(18) For her house inclines to death, and her paths to the dead.
(19) None that go to her return, nor do they regain the paths of life:
משנה
א. כָּל הַזְּבָחִים שֶׁקִּבֵּל דָּמָן זָר, אוֹנֵן, טְבוּל יוֹם, מְחֻסַּר בְּגָדִים, מְחֻסַּר כִּפּוּרִים, שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, עָרֵל, טָמֵא, יוֹשֵׁב, עוֹמֵד עַל גַּבֵּי כֵלִים, עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, עַל גַּבֵּי רַגְלֵי חֲבֵרוֹ, פָּסָל. קִבֵּל בַּשְּׂמֹאל, פָּסָל. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. נִשְׁפַּךְ הַדָּם עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ, פָּסוּל. נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַיְסוֹד, נָתַן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּן, לְמַעְלָן, וְאֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָן, לְמַטָּן, אֶת הַנִּתָּנִים בִּפְנִים, בַּחוּץ, וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ, בִּפְנִים, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת:
ב. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לִזְרֹק דָּמוֹ בַחוּץ אוֹ מִקְצָת דָּמוֹ בַחוּץ, לְהַקְטִיר אֶת אֵמוּרָיו בַּחוּץ אוֹ מִקְצָת אֵמוּרָיו בַּחוּץ, לֶאֱכֹל בְּשָׂרוֹ בַחוּץ אוֹ כַזַּיִת מִבְּשָׂרוֹ בַחוּץ אוֹ לֶאֱכֹל כַּזַּיִת מֵעוֹר הָאַלְיָה בַחוּץ, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. לִזְרֹק דָּמוֹ לְמָחָר אוֹ מִקְצָת דָּמוֹ לְמָחָר, לְהַקְטִיר אֵמוּרָיו לְמָחָר אוֹ מִקְצָת אֵמוּרָיו לְמָחָר, לֶאֱכֹל בְּשָׂרוֹ לְמָחָר אוֹ כַזַּיִת מִבְּשָׂרוֹ לְמָחָר אוֹ כַּזַּיִת מֵעוֹר הָאַלְיָה לְמָחָר, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת:
ג. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַשּׁוֹחֵט וְהַמְקַבֵּל וְהַמְהַלֵּךְ וְהַזּוֹרֵק, לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל, לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, חוּץ לִמְקוֹמוֹ, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ:
ד. כֵּיצַד קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. שָׁחַט בִּשְׁתִיקָה, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק בִּשְׁתִיקָה. אוֹ שֶׁשָּׁחַט, וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ, זֶה הוּא שֶׁקָּרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. כֵּיצַד לֹא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. שָׁחַט חוּץ לִמְקוֹמוֹ, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁחַט, קִבֵּל, וְהִלֵּךְ, וְזָרַק, חוּץ לִמְקוֹמוֹ. הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמָן. אוֹ שֶּׁשָּׁחַט, קִבֵּל, וְהִלֵּךְ, וְזָרַק, שֶׁלֹּא לִשְׁמָן. זֶה הוּא שֶׁלֹּא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ:
ה. לֶאֱכֹל כַּזַּיִת בַּחוּץ וְכַזַּיִת לְמָחָר, כַּזַּיִת לְמָחָר וְכַזַּיִת בַּחוּץ, כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ וְכַחֲצִי זַיִת לְמָחָר, כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל, אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם, פִּגּוּל וְחַיָּבִים עָלָיו כָּרֵת. וְאִם מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה וָזֶה פָסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. לֶאֱכֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת, כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:
1. With regard to all slaughtered offerings, if the one who collected their blood was a non-priest; or a priest who was an acute mourner, i.e., one whose relative has died and has not yet been buried; or one who was ritually impure who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed; or one who has not yet brought an atonement offering, e.g., a zav or leper after the seventh day of the purification process; or a priest lacking the requisite priestly vestments; or one who did not wash his hands and feet from the water in the Basin prior to performing the Temple service; or an uncircumcised priest; or a ritually impure priest; or if the one who collected the blood was sitting; or if he was standing not on the floor of the Temple but upon vessels, or upon an animal, or upon the feet of another, he has disqualified the offering. If he collected the blood with his left hand, he disqualified the blood for offering. In this last case, Rabbi Shimon deems it fit. If the blood spilled on the floor before the priest managed to collect it into a vessel, and the priest then collected it from the floor into a vessel, it is disqualified. If the priest placed the blood upon the ramp leading up to the altar, or if he placed it on the wall of the altar in an area that is not opposite the base of the altar, i.e., in those parts of the altar where there is no foundation; or if he placed the blood that is to be placed below the red line that runs along the middle of the altar, e.g., the blood of a burnt offering, above the red line, or if he placed the blood that is to be placed above the red line, e.g., the blood of a sin offering, below the red line; or if he placed the blood that is to be placed inside the Sanctuary, i.e., on the golden altar or in the Holy of Holies, outside the Sanctuary on the external altar, or if he placed the blood that is to be placed outside the Sanctuary inside the Sanctuary, in all these cases the offering is disqualified. Nevertheless, there is no liability for karet for one who partakes of these offerings.
2. With regard to one who slaughters the offering with intent to sprinkle its blood outside the Temple or to sprinkle part of its blood outside the Temple, to burn its sacrificial portions outside the Temple or to burn part of its sacrificial portions outside the Temple, to partake of its meat outside the Temple or to partake of an olive-bulk of its meat outside the Temple, or to partake of an olive-bulk of the skin of the tail outside the Temple, in all of these cases the offering is disqualified, and there is no liability for karet for one who partakes of it. But if one had intent to sprinkle its blood the next day or part of its blood the next day, to burn its sacrificial portions the next day or to burn part of its sacrificial portions the next day, to partake of its meat the next day or to partake of an olive-bulk of its meat the next day, or to partake of an olive-bulk of the skin of the tail the next day, the offering is piggul, and one is liable to receive karet for burning or partaking of it.
3. This is the principle: With regard to anyone who slaughters the animal, or who collects the blood, or who conveys the blood, or who sprinkles the blood, with intent to partake of an item whose typical manner is such that one partakes of it, e.g., the meat of the offering, or to burn an item whose typical manner is such that one burns it on the altar, if his intent was to partake of or to burn the measure of an olive-bulk outside its designated area, the offering is disqualified, but there is no liability for karet for burning or partaking of it. If his intent was to do so beyond its designated time, the offering is piggul and one is liable to receive karet for burning or partaking of it, provided that the permitting factor, the blood, is sacrificed in accordance with its mitzva.
4. How is the permitting factor sacrificed in accordance with its mitzva? If one slaughtered the animal in silence with no specific intent, and he collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn or partake of the offering beyond its designated time; or if one slaughtered it with intent to burn or partake of the offering beyond its designated time, and he collected and conveyed and sprinkled the blood in silence; or if one slaughtered the animal and collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn or partake of the offering beyond its designated time, that is the case where one sacrifices the permitting factor in accordance with its mitzva. How is the permitting factor not sacrificed in accordance with its mitzva? If one slaughtered the animal with intent to burn it or partake of it outside its designated area, and he collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn it or partake of it beyond its designated time; or if one slaughtered the animal with intent to burn it or partake of it beyond its designated time, and collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn it or partake of it outside its designated area; or if one slaughtered the animal and collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn it or partake of it outside its designated area, these are cases in which the permitting factor is not sacrificed in accordance with the mitzva. Similarly, in the case of the Paschal offering and the sin offering that one slaughtered not for their sake, and one collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn it or partake of it beyond its designated time; or if one slaughtered the Paschal offering or sin offering with intent to burn it or partake of it beyond its designated time, and he collected and conveyed and sprinkled the blood not for their sake; or that one slaughtered the Paschal offering or sin offering and collected and conveyed and sprinkled their blood not for their sake, that is the case of an offering whose permitting factor is not sacrificed in accordance with its mitzva.
5. If one performed one of the sacrificial rites with the intent to eat an olive-bulk outside its designated area and an olive-bulk the next day, or an olive-bulk the next day and an olive-bulk outside its designated area, or half an olive-bulk outside its designated area and half an olive-bulk the next day, or half an olive-bulk the next day and half an olive-bulk outside its designated area, the offering is disqualified and there is no liability for karet for burning or partaking of it. Rabbi Yehuda said that this is the principle: In any case where the intent with regard to the time preceded the intent with regard to the area, the offering is piggul and one is liable to receive karet for burning or partaking of it. And if the intent with regard to the area preceded the intent with regard to the time, the offering is disqualified and there is no liability for karet for burning or partaking of it. And the Rabbis say: In both this case and that case, the offering is disqualified and there is no liability for karet for burning or partaking of it. If his intent was to eat half an olive-bulk and to burn half an olive-bulk not at the appropriate time or in the appropriate area, the offering is fit because eating and burning do not join together.
גמרא
וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם. אַתְיָא חֻקָּה חֻקָּה מִמְחוּסַר בְּגָדִים. תָּנוּ רַבָּנָן כֹּהֵן גָדוֹל שֶׁלֹא טָבַל וְשֶׁלֹּא קִדֵשׁ בֵּין בֶּגֶד לְבֶגֶד וּבֵין עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה וְאֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל וְאֶחָד כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו שַׁחֲרִית וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה. אָמַר לֵיהּ רַב אָסֵי לְרִבִּי יוֹחָנָן מִכְדִי חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁין דְאוֹרַיְתָא וְחֻקָּה כְּתִיב בְּהוּ לִיעַכְּבוּ. אָמַר לֵיהּ אָמַר קְרָא וּלְבֵשָׁם לְבִישָׁה מְעַכֶּבֶת וְאֵין דָבָר אַחֵר מְעַכֵּב. צָהֲבוּ פָּנָיו אָמַר לֵיהּ וָי''ו אַאוּפְתָא כָּתַבְתִּי לָךְ אִי הָכִי דְצַפְרָא נָמֵי. אָמַר חִזְקִיָה אָמַר קְרָא (שמות ל) וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדוֹרוֹתָם דָבָר הַמְעַכֵּב בְּזַרְעוֹ מְעַכֵּב בּוֹ דָבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב בְּזַרְעוֹ אֵינוֹ מְעַכֵּב בּוֹ. רִבִּי יוֹנָתָן אָמַר מֵהָכָא (שם מ) וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו דָּבָר הַמְעַכֵּב בְּבָנָיו מְעַכֵּב בּוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב בְּבָנָיו אֵינוֹ מְעַכֵּב בּוֹ. רִבִּי יוֹנָתָן מָאי טַעְמָא לֹא אָמַר מִדְּחִזְקִיָּה אָמַר לָךְ הַהוּא לְדוֹרוֹת הוּא דִכְתִיב וְאִידָךְ מַאי טַעְמָא לֹא אָמַר מֵהַאי מִיבְעֵי לֵיהּ לְכִדְרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא דְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כָּל כִּיוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְדֵי לְקַדֵּשׁ אַרְבָּעָה כֹּהֲנִים מִמֶּנּוּ אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ שֶׁנֶאֱמַר וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו:
§ The mishna teaches that rites performed by one whose hands and feet are not washed are disqualified. The Gemara explains: This halakha is derived by verbal analogy between “statute” mentioned in this context and “statute” from the case of one lacking the requisite vestments, whose rites are disqualified (see 17b).
The Sages taught: With regard to a High Priest who did not immerse or did not sanctify his hands and feet during the Yom Kippur service between donning the golden garments and the white linen garments, or between performance of one rite and another rite, and he performed the service in this state, his service is valid after the fact. But with regard to either a High Priest or an ordinary priest who did not sanctify his hands and feet at all in the morning and performed the service, his service is disqualified.
Rav Asi said to Rabbi Yoḥanan: Now, there are five immersions and ten sanctifications of the hands and feet during the Yom Kippur service by Torah law, and the word: “Statute” (Leviti-cus 16:34), is written with regard to them. Accordingly, they should be indispensable and should disqualify the service if not performed.
Rabbi Yoḥanan said to him: After stipulating that the High Priest must wear the requisite vestments before performing the Yom Kippur service, the verse states: “And put them on” (Leviticus 16:4). This superfluous term serves to indicate that wearing the requisite vestments is indispensable, but nothing else is indispensable.
Rav Asi’s face lit up with joy after hearing this response. Rabbi Yoḥanan said to him: I have merely written the letter vav on a piece of wood for you, i.e., I have not given you a satisfactory answer. As, if that is so, that only the wearing of the vestments is indispensable, then failure to sanctify the hands and feet in the morning should also not disqualify the service, yet according to the baraita it disqualifies the service.
Ḥizkiyya says there is an alternative answer: The verse states with regard to sanctification of the hands and feet: “And it shall be a statute forever to them, even to him and to his seed throughout their generations” (Exodus 30:21). From the comparison of Aaron to his children one may derive that anything that is indispensable with regard to his seed, the priests, is indispensable with regard to him, the High Priest during the Yom Kippur service, which only he may perform. But anything that is not indispensable with regard to his seed is not indispensable with regard to him. Therefore, the sanctification of the hands and feet between each rite, which is unnecessary for priests during the daily service, does not disqualify the High Priest’s Yom Kippur service if not done.
Rabbi Yonatan says: The principle is derived from here: The verse states with regard to the Basin in the Temple: “That Moses and Aaron and his sons might wash their hands and their feet from it” (Exodus 40:31). One may derive from the verse that anything that is indispensable with regard to his sons is indispensable with regard to him. But anything that is not indispensable with regard to his sons is not indispensable with regard to him.
The Gemara asks: What is the reason that Rabbi Yonatan did not say to derive this from the verse cited by Ḥizkiyya? The Gemara responds: Rabbi Yonatan could have said to you: That verse cited by Ḥizkiyya is written to teach that the halakha applies even for future generations, not to draw a parallel between the High Priest and ordinary priests.
The Gemara asks: And the other Sage, Ḥizkiyya, what is the reason that he did not say to derive the halakha from that verse cited by Rabbi Yonatan? The Gemara responds: He requires that verse for the halakha taught by Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina. As Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: With regard to any circumstance in which the Basin does not contain enough water for four priests to sanctify their hands and feet from it, the priests may not sanctify their hands and feet with it, as it is stated: “That Moses and Aaron and his sons might wash their hands and their feet from it.” Moses, Aaron, and Aaron’s two sons total four.
זוהר
וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה מִכָּאן וּלְהָלְאָה יְהֵא לְכוֹן דְּיוּקָנִין דִּבְנֵי נְשָׁא דְּהָא בְּקַדְּמִיתָא לָאו הֲווּ דְּיוּקָנִין דִּבְנֵי נְשָׁא, תָּא חָזֵי בְּקַדְּמִיתָא כְּתִיב (שם ט') בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם, וּכְתִיב (שם ה') בִּדְמוּת אֱלֹקִים עָשָׂה אוֹתוֹ כֵּיוָן דְּחָטוּ אִשְׁתַּנּוּ דְּיוּקְנַיְהוּ מֵהַהוּא דְּיוּקָנָא עִלָּאָה וְאִתְהַפָּכוּ אִנּוּן לְמִדְחָל מִקַּמֵי חֵיוָן בְּרָא, בְּקַדְּמִיתָא כָּל בְּרִיָן דְּעָלְמָא זָקְפָן עַיְנִין וַחֲמָאָן דְּיוּקָנָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה וְזָעָאן וְדָחֲלִין מִקַּמֵּיהּ כֵּיוָן דְּחָטוּ אִתְהַפַּךְ דְּיוּקְנַיְהוּ מֵעֵינַיְהוּ לִדְיוּקָנָא אָחֳרָא וְאִתְהַפַּךְ דִּבְנֵי נְשָׁא זָעִין וְדָחֲלִין קַמֵּי שְׁאָר בְּרִיָּן, תָּא חָזֵי כָּל אִנּוּן בְּנֵי נְשָׁא דְּלָא חַטָּאָן קַמֵּי מָארֵיהוֹן וְלָא עָבְרִין עַל פִּקּוֹדֵי אוֹרַיְתָא זִיו דְּיוּקָנָא דִּלְהוֹן לָא אִשְׁתַּנֵּי מֵחֵיזוּ דִּדְיוּקָנָא עִלָּאָה וְכָל בְּרִיָּן דְּעָלְמָא זָעִין וְדָחֲלִין קַמֵּיהּ, וּבְשַׁעְתָּא דִּבְנֵי נְשָׁא עָבְרִין עַל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא אִתְחַלַּף דְּיוּקָנָא דִּלְהוֹן וְכֻלְּהוּ זָעִין וְדָחֲלִין מִקַּמֵּי בְּרִיָּן אָחֳרָנִין בְּגִין דְּאִתְחַלַּף דְּיוּקָנָא עִלָּאָה וְאִתְעֲבַר מִנַּיְהוּ וּכְדֵין שָׁלְטֵי בְּהוּ חֵיוַת בְּרָא דְּהָא לָא חָמוּ בְּהוּ הַהוּא דְּיוּקָנָא עִלָּאָה כִּדְקָחֲזֵי, וְעַל כָּךְ הַשְׁתָּא כֵּיוָן דְּעָלְמָא אִתְחַדַּשׁ כְּמִלְקַדְּמִין בָּרִיךְ לוֹן בְּרָכָה דָּא וְשַׁלִּיט לוֹן עַל כֹּלָּא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר וְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ, וַאֲפִלּוּ נוּנֵי יַמָּא, רַבִּי חִיָּא אָמַר בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ מִקַּדְמַת דְּנָא, דְּכַד בָּרָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא מָסַר כֹּלָּא בְּיָדְהוֹן דִּכְתִיב וּרְדוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְגוֹ':
וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה. הַיְנוּ שֶׁמִּכָּאן וּלְהָלְאָה, יִהְיֶה לָכֶם צוּרוֹת בְּנֵי אָדָם, שֶׁמֵּהֶן יְרֵאִים חַיּוֹת הַשָּׂדֶה, שֶׁהֲרֵי מִקּוֹדֶם לָכֵן, לֹא הָיוּ לָהֶם צוּרוֹת בְּנֵי אָדָם. בֹּא וּרְאֵה, מִתְּחִלָּה כָּתוּב, בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם, וְכָתוּב בִּדְמוּת אֱלֹקִים עָשָׂה אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ, נִשְׁתַּנּוּ צוּרוֹתֵיהֶם מֵאוֹתָהּ צוּרָה הָעֶלְיוֹנָה, וְנֶהְפְּכוּ הֵם, לִירָא מִפְּנֵי חַיּוֹת הַשָּׂדֶה. מִתְּחִלָּה כָּל בְּרִיּוֹת הָעוֹלָם נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וְרָאוּ צוּרָה קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה זָעוּ וּפָחֲדוּ מִפָּנֶיהָ. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ, נֶהְפַּךְ צוּרָתָם לְעֵינֵיהֶם שֶׁל הַחַיּוֹת לְצוּרָה אַחֶרֶת, וְעַל כֵּן נֶהְפָּךְ, אֲשֶׁר בְּנֵי הָאָדָם זָעִים וּמְפַחֲדִים מִפְּנֵי שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת. בֹּא וּרְאֵה כָּל אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא חָטְאוּ לִפְנֵי רִבּוֹנָם, וְלֹא עָבְרוּ עַל מִצְוֹת הַתּוֹרָה, זִיו צוּרָתָם, אֵינוֹ מִשְׁתַּנָּה מֵהַמַּרְאֶה שֶׁל צוּרָה הָעֶלְיוֹנָה וְכָל בְּרִיּוֹת הָעוֹלָם זָעִים וּמְפַחֲדִים מִפָּנֶיהָ, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה מִתְחַלֶּפֶת צוּרָתָם, וְכֻלָּם זָעִים וּמְפַחֲדִים מִפְּנֵי בְּרִיּוֹת אֲחֵרוֹת. מִשּׁוּם שֶׁנִּתְחַלְּפָה צוּרָה הָעֶלְיוֹנָה וְנֶעֱבְרָה מֵהֶם, וְאָז שׁוֹלְטִים בָּהֶם חַיּוֹת הַשָּׂדֶה. כִּי אֵינָם רוֹאִים בָּהֶם אוֹתָהּ צוּרָה הָעֶלְיוֹנָה כָּרָאוּי. וְעַל כֵּן עַתָּה כְּשֶׁיָּצְאוּ מִן הַתֵּבָה, כֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָם נִתְחַדֵּשׁ כְּבַתְּחִלָּה, בֵּרַךְ אוֹתָם בְּרָכָה זוֹ, וְהִמְשִׁיל אוֹתָם עַל כָּל הַבְּרִיּוֹת, וַאֲפִלּוּ עַל דְּגֵי הַיָּם. כְּמּוֹ שֶׁכָּתוּב, וְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. רַבִּי חִיָּא אָמַר, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ, מִקּוֹדֶם לָכֵן, כִּי כְּשֶׁבָּרָא הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם מָסַר הַכֹּל בִּידֵיהֶם, שֶׁכָּתוּב וְיִרְדוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְגוֹ'.
הלכה פסוקה
א. צָרִיךְ אָדָם לְהִתְרַחֵק מֵהַנָשִׁים מְאֹד מְאֹד וְאָסוּר לִקְרוֹץ בְּיָדוֹ אוֹ בְּרַגְלָיו וְלִרְמוֹז בְּעֵינָיו לְאַחַת מֵהָעֲרָיוֹת וְאָסוּר לִשְׂחוֹק עִמָּהּ לְהָקֵל רֹאשׁוֹ כְּנֶגְדָּהּ אוֹ לְהַבִּיט בְּיָפְיָהּ:
ב. אֵין שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה כְּלָל:
ג. הַמְחַבֵּק וּמְנַשֵּׁק אַחַת מֵהָעֲרָיוֹת שֶׁאֵין לִבּוֹ נוֹקְפוֹ כְּגוֹן אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה וַאֲחוֹת אָבִיו הֲרֵי זֶה מְגוּנֶה בְּיוֹתֵר וּדְבַר אִיסוּר הוּא וּמַעֲשֵׂה טִפְּשִׁים שֶׁאֵין קְרֵבִין לְעֶרְוָה כְּלַל חוּץ מֵהָאַב לְבִתּוֹ וְהָאֵם לִבְנָהּ:
ד. אָסוּר לְהִתְיַחֵד עִם עֶרְוָה מֵהָעֲרָיוֹת בֵּין זְקֵנָה בֵּין יַלְדָה שֶׁדָּבָר זֶה גוֹרֵם לְגַלּוֹת עֶרְוָה חוּץ מֵהָאֵם עִם בְּנָהּ וְהָאַב עִם בִּתּוֹ:
ה. דָוִד וּבֵית דִּינוֹ גָזְרוּ עַל יִחוּד פְּנוּיָה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָה עֶרְוָה:
ו. כָּל הַמִתְיַחֵד עִם אִשָׁה שֶׁאָסוּר לְהִתְיַחֵד עִמָהּ בֵּין יִשְׂרָאֵלִית בֵּין גוֹיָה מַכִּין שְׁנֵיהֶם מַכַּת מַרְדוּת וּמַכְרִיזִין עֲלֵיהֶם חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ:
A person must stay very far from women. He is forbidden to signal with his hands or his feet, or to hint with his eyes, to one of the arayos. He is forbidden to be playful with her, to be frivolous in front of her, or to look upon her beauty. Even to smell the perfume upon her is forbidden. He is forbidden to gaze at women doing laundry. He is forbidden to gaze at the colorful garments of a woman whom he recognizes, even if she is not wearing them, lest he come to have [forbidden] thoughts about her. If one encounters a woman in the marketplace, he is forbidden to walk behind her, but rather [must] run so that she is beside or behind him. One may not pass by the door of a promiscuous woman [or: a prostitute], even four cubits [around 6–8 ft or 2–2.5 m] distant. If one gazes even at the little finger of a woman with the intent to have pleasure from it, it is as though he gazed at her shameful place. It is forbidden to listen to the voice of an erva or to look at her hair. If one intentionally does one of these things, we give him lashes of rebellion. These things are also forbidden in the case of ordinary Biblical prohibitions.
מוסר
כָּל הַנָּאוֹת וְטוֹבוֹת הָעוֹלָם הַזֶה הֶבֶל הֵמָה מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים וְלָמָה תִּתְגָאֶה עַל הַבְּרִיוֹת. אִם בְּקוֹמָה זְקוּפָה כֻּלָם נִבְרְאוּ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים כָּמוֹךָ. וְאִם בְּמִשְׁפָּחָה כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. וְאִם בְּעוֹשֶׁר כַּמָה רֵיקִים וּפוֹחֲזִים מִמְּךָ עֲשִּׁירִים יוֹתֵר מִמְּךָ. וְעוֹד כִי ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר וְאַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ כִּי אוּלַי עוֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. וְאִם בְּשְׂרָרָה וְכָבוֹד כַּמָּה בִּזוּיֵי הַמִּשְׁפָּחָה שׁוֹלְטִים בָּעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ל) תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ. וְעוֹד כִּי הָעוֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנָיו וְהוּא מַשְׁפִּיל גֵאִים עֲדֵי אָרֶץ. וְאִם בְּחָכְמָה כַּמָּה חֲכָמִים גְּדוֹלִים נִטְרְדוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶה וּמֵהָעוֹלָם הַבָּא כְּעִנְיַן דּוֹאֵג וַאֲחִיתוֹפֶל וְיָרָבְעָם וּבְיָדוֹ יִתְבָּרַךְ לְהָסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָח וְאַל יִתְהַלֵל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ. וְאֵיךְ תִתְגָאֶה וּתְחִלָתָךְ נוֹלַדְתָּ מִטִפָּה סְרוּחָה וּמִמַּעֲבַר הַשֶּׁתֶן נִכְנַסְתָּ וְיָצָאתָ. בּוּשָׁה וּכְלִימָה אַתָּה בְּחַיֶיךָ רִמָה וְתוֹלֵעָה בְּמוֹתָךְ וְאַף כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב וְהָיָה כְּלֹא הָיָה. וְאֵיךְ תִּכְעוֹס עַל זוּלָתְךָ וְלֹא תִּכְעוֹס עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בְּעַצְמְךָ טוֹרֵף נַפְשְׁךָ בְּאַפֶּךָ וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בְּכַעֲסָךְ וְאַתָּה מַכְעִיס אֶת קוֹנָךְ וְעָתִיד לִפָּרַע מִמָּךְ. וְאֵיךְ תַּקְפִּיד עַל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶה וְסוֹפָךְ לָמוּת וְרוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנוּ וְלֹא יַכִּירֶנוּ עוֹד מְקוֹמוֹ רוֹאָיו יֹאמְרוּ אַיוֹ. וְאֵיךְ תִּתְעַצֵב עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָךְ וְלֹא תִּתְעַצֵב עַל פְּרִידַת נַפְשְׁךָ מִגּוּפָךְ בְּרֶתֶת וְזִיעַ וְאֵימָה חֲשֵׁכָה נוֹפֶלֶת עָלָיו. וְאֵיךְ תַּחֲמוֹד לִצְבּוֹר זָהָב וְלִבְנוֹת בָּתִּים וַעֲלִיוֹת מְרוּוָחִים וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל אַמָה עַל אַמָה בְּרוּם אַמָה בְּאֶרֶץ תַּחְתִּית וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדָךְ וְעָזַבְתָּ לַאֲחֵרִים חֵילָךְ וְלָמָה תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר וְהַכֹּל תָּלוּי בְּמַזָל אֲפִלּוּ סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבְּהֵיכָל: