תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
א (א) בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃
בְּקַדְמִין בְּרָא יְיָ יָת שְׁמַיָּא וְיָת אַרְעָא:
(ב) וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃
וְאַרְעָא הֲוַת צָדְיָא וְרֵיקַנְיָא וַחֲשׁוֹכָא פָּרַשׂ עַל אַפֵּי תְהוֹמָא וְרוּחָא מִן קֳדָם יְיָ מְנַשְּׁבָא עַל אַפֵּי מַיָּא:
(ג) וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃
וַאֲמַר יְיָ יְהֵי נְהוֹרָא וַהֲוָה נְהוֹרָא:
(ד) וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃
וַחֲזָא יְיָ יָת נְהוֹרָא אֲרֵי טָב וְאַפְרֵשׁ יְיָ בֵּין נְהוֹרָא וּבֵין חֲשׁוֹכָא:
(ה) וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃ {פ}
וּקְרָא יְיָ לִנְהוֹרָא יְמָמָא וְלַחֲשׁוֹכָא קְרָא לֵילְיָא וַהֲוָה רְמַשׁ וַהֲוָה צְפַר יוֹמָא חָד:
(ו) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃
וַאֲמַר יְיָ יְהִי רְקִיעָא בִּמְצִיעוּת מַיָּא וִיהִי מַפְרִישׁ בֵּין מַיָּא לְמַיָּא:
1 (1) IN THE BEGINNING God created the heaven and the earth.
(2) And the earth was without form and void; and darkness was on the face of the deep. And a wind from God moved over the surface of the waters.
(3) And God said, Let there be light: and there was light.
(4) And God saw the light, that it was good: and God divided the light from the darkness.
(5) And God called the light Day, and the darkness He called Night. And there was evening and there was morning, one day.
(6) And God said, Let there be a firmament in the midst of the waters, and let it divide water from water.
נביאים
מב (ה) כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ וְצֶאֱצָאֶ֑יהָ נֹתֵ֤ן נְשָׁמָה֙ לָעָ֣ם עָלֶ֔יהָ וְר֖וּחַ לַהֹלְכִ֥ים בָּֽהּ׃
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהּ עַלְמָא יְיָ דִי בְרָא שְׁמַיָא וּתְלָנוּן שַׁכְלִיל אַרְעָא וְדַיְרָהָא יָהֵיב נִשְׁמְתָא לְעַמָא דִי עֲלָהּ וְרוּחַ לְדִמְהַלְכִין בָּהּ:
(ו) אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה קְרָאתִ֥יךָֽ בְצֶ֖דֶק וְאַחְזֵ֣ק בְּיָדֶ֑ךָ וְאֶצׇּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֛ לִבְרִ֥ית עָ֖ם לְא֥וֹר גּוֹיִֽם׃
אֲנָא יְיָ רַבִּיתָךְ בִּקְשׁוֹט וְאַתְקְפֵית בִּידָךְ וְאַתְקְנִינָךְ וְאֶתְּנִינָךְ לִקְיַם עַם לְנֵיהוֹר עַמְמִין:
(ז) לִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת לְהוֹצִ֤יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר מִבֵּ֥ית כֶּ֖לֶא יֹ֥שְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ׃
לְפַתָּחָא עֵינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל דְאִינוּן כְּסָמָן מִן אוֹרַיְתָא לְאַפָקָא נַלְוַתְהוֹן מִבֵּינֵי עַמְמַיָא דְאִינוּן דָמָן לַאֲסִירִין וּלְמִפְרַקְהוֹן מִשִׁעְבּוּד מַלְכְּוָתָא דְאִינוּן עֲנִינִין כַּאֲסִירֵי קְבָל:
(ח) אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה ה֣וּא שְׁמִ֑י וּכְבוֹדִי֙ לְאַחֵ֣ר לֹֽא־אֶתֵּ֔ן וּתְהִלָּתִ֖י לַפְּסִילִֽים׃
אֲנָא יְיָ הוּא שְׁמִי וִיקָרִי דְאִתְגְלֵיתִי עֲלֵיכוֹן לְעַם אוֹחֲרָן לָא אֶתֵּן וְתוּשְׁבַּחְתִּי לְפַלְחֵי צַלְמַיָא:
(ט) הָרִאשֹׁנ֖וֹת הִנֵּה־בָ֑אוּ וַֽחֲדָשׁוֹת֙ אֲנִ֣י מַגִּ֔יד בְּטֶ֥רֶם תִּצְמַ֖חְנָה אַשְׁמִ֥יעַ אֶתְכֶֽם׃ {פ}
קַדְמָיָתָא הָא אֲתָאָה וְחַדְתָּן אֲנָא מְחַוֵי עַד לָא אַתְיַן אֶבְסַר יַתְכוֹן:
(י) שִׁ֤ירוּ לַֽיהֹוָה֙ שִׁ֣יר חָדָ֔שׁ תְּהִלָּת֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ יוֹרְדֵ֤י הַיָּם֙ וּמְלֹא֔וֹ אִיִּ֖ים וְיֹשְׁבֵיהֶֽם׃
שַׁבָּחוּ קֳדָם יְיָ תּוּשְׁבַּחְתָּא חַדְתָּא אֱמָרוּ תּוּשְׁבַּחְתֵּהּ מִסְיָפֵי אַרְעָא נַחֲתֵי יַמָא וּמְלָאָהּ נַגְוָן וְיָתְבֵיהוֹן:
42 (5) Thus says God the Lord, he that created the heavens, and stretched them out; he that spread forth the earth, and that which comes out of it; he that gives breath to the people upon it, and spirit to them that walk therein:
(6) I the Lord have called thee in righteousness, and will hold thy hand, and will keep thee, and give thee for a covenant of the people, for a light of the nations;
(7) to open the blind eyes, to bring out the prisoners from the prison, and them that sit in darkness out of the prison house.
(8) I am the Lord: that is my name: and my glory will I not give to another, neither my praise to carved idols.
(9) Behold, the former things are come to pass, and new things do I declare: before they spring forth I tell you of them.
(10) Sing to the Lord a new song, and his praise from the end of the earth, you that go down to the sea, and all that is therein; the isles, and their inhabitants.
כתובים
א (א) מִ֭שְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֑ד מֶ֝֗לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
מַתְלוֹי דִשְׁלֹמֹה בַּר דָוִד מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל:
(ב) לָדַ֣עַת חׇכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה׃
לְמֵדַע חָכְמְתָא וּמַרְדוּתָא לְאֶתְבַּיִן אִמְרֵי בְיוּנְתָּא:
(ג) לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵשָׁרִֽים׃
לִמְקַבָּלָא מַרְדוּתָא דְשׂוּכְלָא וְצִדְקְתָא וְדִינָא וּתְרִיצוּתָא:
(ד) לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עׇרְמָ֑ה לְ֝נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה׃
לְמִתַּן לְשַׁבְרֵי עֲרִימוּתָא וְלִטְלָאֵי יְדִיעָתָא וְתַרְעֵיתָא:
(ה) יִשְׁמַ֣ע חָ֭כָם וְי֣וֹסֶף לֶ֑קַח וְ֝נָב֗וֹן תַּחְבֻּל֥וֹת יִקְנֶֽה׃
יִשְׁמַע חַכִּימָא וְיוֹסִיף מַדָעָא וְסוּכְלְתָנָא מַדְבְּרָנוּתָא יִקְנֵי:
(ו) לְהָבִ֣ין מָ֭שָׁל וּמְלִיצָ֑ה דִּבְרֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים וְחִידֹתָֽם׃
לְמִתְבְּיָנָא מַתְלָאָה וּפִלְאֲתָא וּמִילֵי דְחַכִּימֵי וְאוֹחֲדָתְהוֹן:
1 (1) The proverbs of Shelomo the son of David, king of Yisra᾽el;
(2) to know wisdom and instruction; to perceive the words of understanding;
(3) to receive the instruction of wisdom, justice, and judgment, and equity;
(4) to give prudence to the simple, to the young man knowledge and discretion.
(5) A wise man will hear, and will increase learning; and a man of understanding shall attain to wise counsels:
(6) to understand a proverb, and a figure; the words of the wise, and their riddles.
משנה
א. מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ, לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם, אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה:
ב. מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית. מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִּי. וְגוֹמְרָהּ עַד הָנֵץ הַחַמָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא הִפְסִיד, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה:
ג. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטּוּ וְיִקְרְאוּ, וּבַבֹּקֶר יַעַמְדוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כָּל אָדָם קוֹרֵא כְדַרְכּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ, בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ, וְהִטֵּתִי לִקְרוֹת, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, וְסִכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים. אָמְרוּ לוֹ, כְּדַי הָיִיתָ לָחוּב בְּעַצְמְךָ, שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל:
ד. בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה. מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר. לְקַצֵּר, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ. לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם:
ה. מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז) לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ, הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יְמֵי חַיֶּיךָ, הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ:
1. The beginning of tractate Berakhot, the first tractate in the first of the six orders of Mishna, opens with a discussion of the recitation of Shema, as the recitation of Shema encompasses an acceptance of the yoke of Heaven and of the mitzvot, and as such, forms the basis for all subsequent teachings. The Mishna opens with the laws regarding the appropriate time to recite Shema: From when, that is, from what time, does one recite Shema in the evening? From the time when the priests enter to partake of their teruma. Until when does the time for the recitation of the evening Shema extend? Until the end of the first watch. The term used in the Torah (Deuteronomy 6:7) to indicate the time for the recitation of the evening Shema is beshokhbekha, when you lie down, which refers to the time in which individuals go to sleep. Therefore, the time for the recitation of Shema is the first portion of the night, when individuals typically prepare for sleep. That is the statement of Rabbi Eliezer. The Rabbis say: The time for the recitation of the evening Shema is until midnight. Rabban Gamliel says: One may recite Shema until dawn, indicating that beshokhbekha is to be understood as a reference to the entire time people sleep in their beds, the whole night. The mishna relates that Rabban Gamliel practiced in accordance with his ruling. There was an incident where Rabban Gamliel’s sons returned very late from a wedding hall. They said to him, as they had been preoccupied with celebrating with the groom and bride: We did not recite Shema. He said to them: If the dawn has not yet arrived, you are obligated to recite Shema. Since Rabban Gamliel’s opinion disagreed with that of the Rabbis, he explained to his sons that the Rabbis actually agree with him, and that it is not only with regard to the halakha of the recitation of Shema, but rather, wherever the Sages say until midnight, the mitzva may be performed until dawn. Rabban Gamliel cites several cases in support of his claim, such as the burning of fats and limbs on the altar. Due to the quantity of offerings each day, the priests were often unable to complete the burning of all of the fats and limbs, so they continued to be burned into the night, as it is written: “This is the law of the burnt offering: The burnt offering shall remain upon the pyre on the altar all night until morning, while the fire on the altar burns it” (Leviticus 6:2). And, with regard to all sacrifices, such as the sin-offerings and the guilt-offerings that are eaten for one day and night; although the Sages state that they may be eaten only until midnight, by Torah law they may be eaten until dawn. This is in accordance with the verse: “On the day on which it is offered must you eat. Do not leave it until the morning” (Leviticus 7:15). If so, why did the Sages say that they may be eaten only until midnight? This is in order to distance a person from transgression, as if one believes that he has until dawn to perform the mitzva, he might be negligent and postpone it until the opportunity to perform the mitzva has passed.
2. From when does one recite Shema in the morning? From when a person can distinguish between sky-blue [tekhelet] and white. Rabbi Eliezer says: From when one can distinguish between sky-blue and leek-green. And one must finish reciting Shema until the end of the period when you rise, i.e., sunrise, when the sun begins to shine. Rabbi Yehoshua says: One may recite the morning Shema until three hours of the day, which this is still considered when you rise, as that is the habit of kings to rise from their sleep at three hours of the day. While there is a set time frame for the recitation of Shema, one who recites Shema from that time onward loses nothing. Although he does not fulfill the mitzva of reciting of Shema at its appointed time, he is nevertheless considered like one who reads the Torah, and is rewarded accordingly.
3. Beit Shammai and Beit Hillel disputed the proper way to recite Shema. Beit Shammai say: One should recite Shema in the manner indicated in the text of Shema itself. Therefore, in the evening every person must recline on his side and recite Shema, in fulfillment of the verse: “When you lie down,” and in the morning he must stand and recite Shema, in fulfillment of the verse: When you rise, as it is stated: “When you lie down, and when you rise.” And Beit Hillel say: Every person recites Shema as he is, and he may do so in whatever position is most comfortable for him, both day and night, as it is stated: “And when you walk along the way,” when one is neither standing nor reclining (Me’iri). If so, according to Beit Hillel, why was it stated: “When you lie down, and when you rise”? This is merely to denote time; at the time when people lie down and the time when people rise. With regard to this halakha, Rabbi Tarfon said: Once, I was coming on the road when I stopped and reclined to recite Shema in accordance with the statement of Beit Shammai. Although Rabbi Tarfon was a disciple of Beit Hillel, he thought that fulfilling the mitzva in accordance with the opinion of Beit Shammai would be a more meticulous fulfillment of the mitzva, acceptable to all opinions. Yet in so doing, I endangered myself due to the highwaymen [listim] who accost travelers. The Sages said to him: You deserved to be in a position where you were liable to pay with your life, as you transgressed the statement of Beit Hillel. This statement will be explained in the Gemara.
4. From the laws of the recitation of Shema itself, the mishna proceeds to discuss the blessings recited in conjunction with Shema. Here, the order is established: In the morning when reciting Shema, one recites two blessings beforehand, the first on the radiant lights and the second the blessing on the love of Torah, and one thereafter, which begins with: True and Firm [emet veyatziv]. And in the evening one recites two blessings beforehand, on the radiant lights and on the love of God, and two thereafter, the blessing of redemption: True and Faithful [emet ve’emuna], and the blessing: Help us lie down. With regard to the blessing: True and Faithful, whether one recites it in its long formula and whether one recites it in its short formula, he fulfills his obligation (Tosafot). However, the general principle is: Where the Sages said to recite a long blessing, one may not shorten it, and so too, wherever they said to recite a short blessing, one may not lengthen it. Where the Sages said that a blessing must conclude with a second blessing at the end, he may not fail to conclude with that blessing. Similarly, if the Sages said that a blessing must not conclude with a second blessing, one may not conclude with a blessing.
5. It is a mitzva by Torah law to mention the exodus from Egypt at night, but some held that this mitzva was, like phylacteries or ritual fringes, fulfilled only during the day and not at night. For this reason it was decided: The exodus from Egypt is mentioned at night, adjacent to the recitation of Shema. Rabbi Elazar ben Azarya said: I am approximately seventy years old, and although I have long held this opinion, I was never privileged to prevail (Me’iri) and prove that there is a biblical obligation to fulfill the accepted custom (Ra’avad) and have the exodus from Egypt mentioned at night, until Ben Zoma interpreted it homiletically and proved it obligatory. Ben Zoma derived it as it is stated: “That you may remember the day you went out of the land of Egypt all the days of your life” (Deuteronomy 16:3). The days of your life, refers to daytime alone; however, the addition of the word all, as it is stated: All the days of your life, comes to add nights as well. And the Rabbis, who posit that there is no biblical obligation to mention the exodus from Egypt at night, explain the word, all, differently and say: The days of your life, refers to the days in this world, all is added to include the days of the Messiah.
גמרא
תַּנְיָא אָמַר לָהֶם בֶּן זוֹמָא לַחֲכָמִים וְכִי מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ירמי' כ''ג) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְיָ וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי יְיָ אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם חַי יְיָ אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם. אָמְרוּ לוֹ לֹא שֶׁתֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם מִמְּקוֹמָהּ אֶלָּא שֶׁתְּהֵא שִׁעְבּוּד גָּלִיּוֹת עִקָּר וִיצִיאַת מִצְרַיִם טָפֵל לוֹ. כַּיּוֹצֵא בוֹ אַתָּה אוֹמֵר (בראשית ל''ה) לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. לֹא שֶׁיֵּעָקֵר יַעֲקֹב מִמְּקוֹמוֹ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל עִקָּר וְיַעְקֹב טָפֵל לוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעי' מ''ג) אַל תִּזְכְּרוּ רִאשׁוֹנוֹת וְקַדְמוֹנִיּוֹת אַל תִּתְבּוֹנָנוּ. אַל תִּזְכְּרוּ רִאשׁוֹנוֹת זוּ שִׁעְבּוּד גָּלִיּוֹת וְקַדְמוֹנִיּוֹת אַל תִּתְבּוֹנָנוּ זוּ יְצִיאַת מִצְרַיִם (שם) הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח. תָּנֵי רַב יוֹסֵף זוֹ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בּוֹ זְאֵב וְנִיצַל מִמֶּנּוּ וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה זְאֵב פָּגַע בּוֹ אֲרִי וְנִיצַל מִמֶּנּוּ וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה אֲרִי פָּגַע בּוֹ נָחָשׁ וְנִיצַל מִמֶּנּוּ שָׁכַח מַעֲשֵׂה שְׁנֵיהֶם וְהָיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מַעֲשֵׂה נָחָשׁ אַף כָּךְ יִשְׂרָאֵל צָרוֹת אַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת:
GEMARA: The fundamental dispute between Ben Zoma and the Sages appears in the mishna, and the baraita cites its continuation. Disputing the position of the Sages that: All the days of your life, refers to both this world and the days of the Messiah, it was taught in a baraita that Ben Zoma said to the Sages: And is the exodus from Egypt mentioned in the days of the Messiah? Was it not already said that Jeremiah prophesied that in the days of the Messiah: “Behold, days are coming, says the Lord, that they will no longer say: The Lord lives Who brought up the children of Israel out of the Land of Egypt. Rather: As the Lord lives, that brought up and led the seed of the house of Israel up out of the north country and from all the countries where I had driven them” (Jeremiah 23:7–8).
The Sages rejected this claim and they said to him that these verses do not mean that in the future the exodus from Egypt will be uprooted from its place and will be mentioned no more. Rather, redemption from the subjugation of the kingdoms will be primary and the exodus from Egypt will be secondary.
On a similar note, you say: The meaning of the expressions: It will not say, and they will no longer mention, are not absolute, as in the verse: “Your name shall no longer be called Jacob; rather, Israel will be your name” (Genesis 35:10). There, too, the meaning is
not that the name Jacob will be entirely uprooted from its place, but that the name Israel will be the primary name to which the name Jacob will be secondary, as the Torah continues to refer to him as Jacob after this event. And it also says that the ultimate redemption will overshadow the previous redemption in the verse: “Do not remember the former events, and do not ponder things of old” (Isaiah 43:18), and the Gemara explains: “Do not remember the former events,” that is the subjugation to the kingdoms, and “do not ponder things of old,” that is the exodus from Egypt, which occurred before the subjugation to the nations.
With regard to the following verse: “Behold, I will do new things, now it will spring forth” (Isaiah 43:19), Rav Yosef taught a baraita: This refers to the future war of Gog and Magog, which will cause all earlier events to be forgotten.
The Gemara cites a parable: To what is this comparable? To a person who was walking along the way and a wolf accosted him and he survived it, and he continued to relate the story of the wolf. A lion accosted him and he survived it, and he continued to relate the story of the lion. A snake accosted him and he survived it, he forgot both the lion and the wolf, and he continued to relate the story of the snake. Each encounter was more dangerous and each escape more miraculous than the last, so he would continue to relate the most recent story. So too with Israel; more recent troubles cause the earlier troubles to be forgotten.
זוהר
בְּרֵאשִׁית רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח (יְשַׁעְיָה נ''א) וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ כְּמָה אִית לֵיהּ לְבַר נַשׁ לְאִשְׁתַּדָּלָא בְּאוֹרַיְתָא יְמָמָא וְלֵילְיָא בְּגִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא צַיִּת לְקָלְהוֹן דְּאִנּוּן דְּמִתְעַסְקֵי בְּאוֹרַיְתָא וּבְכָל מִלָּה דְּאִתְחַדַּשׁ בְּאוֹרַיְתָא עַל יְדָא דְּהַהוּא דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא עֲבַד רְקִיעָא חָדָא, תְּנָן בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְּמִלָּה דְּאוֹרַיְתָא אִתְחַדָּשַׁת מִפּוּמֵיהּ דְּבַר נַשׁ הַהִיא מִלָּה סָלְקָא וְאִתְעַתְּדָת קַמֵּיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל לְהַהִיא מִלָּה וְנָשִׁיק לָהּ וַעֲטַר לָהּ בְּשַׁבְעִין עִטְּרִין גַּלִּיפִין וּמְחָקְקָן, וּמִלָּה דְּחָכְמָתָא דְּאִתְחַדְּשָׁא סָלְקָא וְיָתְבָא עַל רֵישָׁא דְּצַדִּיק חֵי עָלְמִין וְטָסָא מִתַּמָּן וְשָׁטָא בְּשַׁבְעִין אֶלֶף עָלְמִין וְסָלֵיקָת לְגַבֵּי עַתִּיק יוֹמִין, וְכָל מִלִּין דְּעַתִּיק יוֹמִין מִלִּין דְּחָכְמְתָא אִנּוּן בְּרָזִין סְתִימִין עִלָּאִין, וְהַהִיא מִלָּה סְתִימָא דְּחָכְמָתָא דְּאִתְחַדְּשָׁת הָכָא כַּד סָלְקָא אִתְחַבְּרָת בְּאִנּוּן מִלִּין דְּעַתִּיק יוֹמִין וְסָלְקָא וְנָחֲתָא בַּהֲדַיְהוּ וְעָאלַת בִּתְמְנֵיסָר עָלְמִין גְּנִיזִין (שָׁם ס''ד) דְּעַיִן לָא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךָ, נַפְקִי מִתַּמָּן וְשָׁטָאן וְאַתְיָן מְלֵיאָן וּשְׁלֵמִין וְאִתְעַתְּדוּ קַמֵּי עַתִּיק יוֹמִין, בְּהַהִיא שַׁעְתָּא אָרַח עַתִּיק יוֹמִין בְּהַאי מִלָּה וְנִיחָא קַמֵּיהּ מִכֹּלָּא, נָטִיל לְהַהִיא מִלָּה וְאַעַטַּר לָהּ (שְׁמוֹת י''ד) בִּתְלָת מֵאָה וְשִׁבְעִין אֶלֶף עִטְּרִין, הַהִיא מִלָּה טָסַת וְסָלְקָא וְנָחֲתָא וְאִתְעֲבִידָא רְקִיעָא חָדָא, וְכֵן כָּל מִלָּה וּמִלָּה דְּחָכְמָתָא אִתְעֲבָדִין (ס''א) רְקִיעִין קַיְּמִין בְּקִיּוּמָא שְׁלִים קַמֵּי עַתִּיק יוֹמִין וְהוּא קָרֵי לוֹן שָׁמַיִם חֲדָשִׁים מְחוּדָשִׁים סְתִימִין דְּרָזִין דְּחָכְמָתָא עִלָּאָה וְכָל אִנּוּן שְׁאָר מִלִּין דְּאוֹרַיְתָא דְּמִתְחַדְּשִׁין קַיְּמִין קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְסָלְקִין וְאִתְעֲבִידוּ אַרְצוֹת הַחַיִּים וְנָחֲתִין וּמִתְעַטְּרִין לְגַבֵּי אֶרֶץ חַד וְאִתְחַדָּשׁ וְאִתְעֲבִיד כֹּלָא אֶרֶץ חֲדָשָׁה מֵהַהִיא מִלָּה דְּאִתְחַדַּשׁ בְּאוֹרַיְתָא וְעַל דָּא כְּתִיב (יְשַׁעְיָה ס''ו) כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה עוֹמְדִים לְפָנַי וְגוֹ', עָשִׂיתִי לֹא כְּתִיב אֶלָּא עוֹשֶׂה דְּעָבִיד תָּדִיר מֵאִנּוּן חִדּוּשִׁין וְרָזִין דְּאוֹרַיְתָא וְעַל דָּא כְּתִיב (שָׁם נ''א) וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִיתִיךָ לִנְטוֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסוֹד אָרֶץ, הַשָּׁמַיִם לֹא כְּתִיב אֶלָּא שָׁמַיִם:
Beresheet. Rabbi Shimon opened the discussion with the verse, "And I have put My words in your mouth" (Yeshayah 51:16). How important it is for a person to study laboriously the Torah day and night. Very important, because the Holy One, blessed be He, listens attentively to the voices of those who occupy themselves with the study of the Torah. And every word that receives a new interpretation by a person who delves into the study of the Torah creates a new Firmament.
We have already learned that at the moment when a novel interpretation in the Torah is presented by any person, that word ascends and is met before the Holy One, blessed be He. And the Holy One, blessed be He, receives this matter and kisses it. He also adorns it with seventy graven and inscribed crowns. And this new word of wisdom that is revealed is then set upon the head of the Righteous who lives forever. Then it flies off and floats through 70,000 worlds until it reaches Atik Yomin. [Keter] And all the words of Atik Yomin are words of wisdom comprising sublime and hidden mysteries.
When this concealed matter of wisdom is revealed here, as it ascends, it joins the words of Atik Yomin and goes up and down together with them. Then it enters 18 hidden worlds that "neither has the eye seen, Elohim, beside You" (Isaiah 64:4). Afterward, they leave there to float around before they are presented in full perfection to Atik Yomin. At this stage, Atik Yomin smells the odor of the matter, and He finds it most desirable. He then takes it and crowns it with 370,000 crowns. And the phrase flies on high - going up and down before landing. Thus, a heaven is made.
And from every matter of wisdom, many heavens are made. They stand in full perfection in front of Atik Yomin, who calls them 'New Heavens'. 'Renewed Heavens' — concealed by the hidden secrets of the sublime wisdom. While all the other phrases and sayings of the Torah that are newly revealed stand before the Holy One, blessed be He, these words of wisdom ascend and become the lands of the living. They then descend and are put as a crown upon a certain land. Thus, all is renewed and it becomes a new land [by means] of that phrase of the Torah that was freshly discovered.
On this subject, it is written, "For as the new heavens and the new earth, which I - make, shall remain before Me, says the LORD, so shall your seed and your name remain" (Isaiah 66:22). He does not say 'I have made,' but rather "I make," He constantly makes, from the secrets and the new teachings of the Torah.
And on this subject, it is written, "And I have put My words in your mouth, and I have covered you in the shadow of My hand, that I may plant heavens, and lay the foundations of earth" (Is 51:16). He does not say "the heavens," but rather "heavens."
בְּרֵאשִׁית, רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (ישעיה נ''א) וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךְ. כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לְבֶן אָדָם לַעֲמוֹל בַּתּוֹרָה יוֹם וָלַיְלָה, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקְשִׁיב לְקוֹל הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה יוֹם וָלַיְלָה, וּבְכָל מִלָּה הַמִּתְחַדֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה, עַל יְדֵי הָאָדָם הַהוּא הֶעָמֵל בַּתוֹרָה, עוֹשֶׂה רָקִיעַ אֶחָד. לָמַדְנוּ. בְּאוֹתָה שָׁעָה שֶׁדְּבַר תּוֹרָה מִתְחַדֵּשׁ מִפִּי הָאָדָם, הַדָּבָר הַהוּא עוֹלֶה וְנוֹעֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹקֵחַ אוֹתוֹ הַדָּבָר וְנוֹשֵׁק אוֹתוֹ, וְעוֹטֵר אוֹתוֹ בְּשִׁבְעִים עֲטָרוֹת מְפוּתָחוֹת וּמְחוּקָקוֹת. וּדְבַר הַחָכְמָה שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ, עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב עַל רֹאשׁ צַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים, וּמִשָּׁם עָף וְשָׁט בְּשִׁבְעִים אֶלֶף עוֹלָמוֹת, וְעוֹלֶה לְעַתִּיק יוֹמִין, וְכָל דִּבְרֵי עַתִּיק יוֹמִין, הֵם דִּבְרֵי חָכְמָה בְּסוֹדוֹת הַסְתוּמִים הָעֶלְיוֹנִים. וְאוֹתוֹ דְּבַר הַחָכְמָה הַסָּתוּם שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ כָּאן, כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה, הוּא מִתְחַבֵּר בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁל עַתִּיק יוֹמִין, וְעוֹלֶה וְיוֹרֵד עִמָּהֶם, וְנִכְנָס בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר עוֹלָמוֹת צְפוּנִים, אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךְ. וְיוֹצְאִים מִשָּׁם וּמְשׁוֹטְטִים, וּבָאִים מְלֵאִים וּשְׁלֵמִים וְנוֹעָדִים לִפְנֵי עַתִּיק יוֹמִין. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, עַתִּיק יוֹמִין מֵרִיחַ בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר, וְרָצוּי לְפָנָיו מִכֹּל. אָז, לוֹקֵחַ אֶת הַדָּבָר הַהוּא, וּמְעַטֵּר אוֹתוֹ בִּשְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף עֲטָרוֹת. וְדָבָר הַהוּא מְשׁוֹטֵט וְעוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ רָקִיעַ אֶחָד. וְכֵן כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁל חָכְמָה נַעֲשִׂים רְקִיעִים עוֹמְדִים בְּקִיּוּם שָׁלֵם לִפְנֵי עַתִּיק יוֹמִין, וְהוּא קוֹרֵא אוֹתָם, שָׁמַיִם חֲדָשִׁים. שָׁמַיִם מְחוּדָשִׁים, סְתוּמִים שֶׁל סוֹדוֹת הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה. וְכָל שְׁאָר דִּבְרֵי תּוֹרָה הַמִּתְחַדְּשִׁים, עוֹמְדִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעוֹלִים וְנַעֲשִׂים אַרְצוֹת הַחַיִּים, וְיוֹרְדִים וּמִתְעַטְּרִים אֶל אֶרֶץ אַחַת. וְנִתְחַדֵּשׁ וְנַעֲשֶׂה הַכֹּל אֶרֶץ חֲדָשָׁה, דָּבָר הַהוּא שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה. וְעַל זֶה כָּתוּב, (ישעיה ס''ו) כִּי כַּאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה עוֹמְדִים לְפָנַי וְגוֹ'. עָשִׂיתִי לֹא כָּתוּב, אֶלָּא עוֹשֶׂה, שֶׁעוֹשֶׂה תָּמִיד, מֵאֵלּוּ הַחִדּוּשִׁים וְהַסּוֹדוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה. וְעַל זֶה כָּתוּב, (שם נ''א) וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךְ וּבְצֵל יָדִי כִסִּיתִיךְ לִנְטוֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסוֹד אָרֶץ. הַשָּׁמַיִם לֹא כָּתוּב, אֶלָּא שָׁמַיִם.
הלכה פסוקה
א. יִתְגַּבֵּר כָּאֲרִי לַעֲמוֹד בַּבֹּקֶר לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַׁחַר:
ב. רָאוּי לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם שֶׁיְהֵא מֵצֵר וְדוֹאֵג עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ:
ג. טוֹב מְעַט תַחֲנוּנִים בְּכַוָּנָה מֵהַרְבּוֹת בְּלֹא כַוָּנָה:
ד. טוֹב לְהִסְתַּכֵּל בְּצִצִית בִּשְׁעַת עֲטִיפָה:
ה. גָּדוֹל עֹנֶשׁ הַמְּבַטֵּל מִצְוַת צִיצִית וְעָלָיו נֶאֱמַר (איוב ל''ח) לֶאֱחוֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ' וְהַזָּהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה:
ו. צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ עָלָיו תְּפִלִּין בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה:
ז. חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִילִין בְּכָל שָׁעָה שֶׁלֹּא יַסִיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם וִימַשְׁמֵשׁ בְּשֶׁל יָד תְּחִלָּה וּכְשֶׁיֹּאמַר וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ יְמַשְׁמֵשׁ בְשֶׁל יָד וּכְשֶׁיֹּאמַר וְהָיוּ לְטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֶיךָ יְמַשְׁמֵשׁ בְּשֶׁל רֹאשׁ:
ח. תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ חוֹלֵץ תְּחִלָה מִשּׁוּם דִכְתִיב וְהָיוּ לְטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֶיךָ כָּל זְמָן שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ יִהְיוּ שְׁתַּיִם. צָרִיךְ לַחֲלוֹץ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ מֵעוֹמֵד. יַנִיחַ בְתִיק שֶׁל רֹאשׁ וְעָלָיו שֶׁל יָד כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיָּבֹא לְהַנִּיחָם יִפְגַע בְּשֶׁל יָד תְּחִלָּה:
ט. מִנְהָג הַחֲכָמִים לְנַשֵּׁק הַתְּפִלִּין בִּשְׁעַת הַנָחָתָן וּבִשְׁעַת חֲלִיצָתָן:
י. הַמַּנִיחַ תְפִלִּין צָרִיךְ לִזָהֵר מֵהִרְהוּר תַּאֲוַת אִשָּׁה: יא. כָּל זְמָן שֶׁהַתְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ אָסוּר לִישָׁן בָּהֶם אֲפִילוּ שֵׁינַת עֲרַאי:
One should strengthen himself like a lion to get up in the morning to serve his Creator, so that it is he who awakens the dawn. Rem"a: At least, one should not delay beyond the time when the congregation prays (Tur). Rem"a: "I have set the Lord before me constantly" (Psalms 16:8); this is a major principle in the Torah and amongst the virtues of the righteous who walk before God. For a person's way of sitting, his movements and his dealings while he is alone in his house are not like his way of sitting, his movements and his dealings when he is before a great king; nor are his speech and free expression as much as he wants when he is with his household members and his relatives like his speech when in a royal audience. All the more so when one takes to heart that the Great King, the Holy One, Blessed Is He, Whose glory fills the earth, is standing over him and watching his actions, as it is stated: "'Will a man hide in concealment and I will not see him?' - the word of God" (Jeremiah 23:24), he immediately acquires fear and submission in dread of God, May He Be Blessed, and is ashamed of Him constantly (Guide for the Perplexed III 52). And one should not be ashamed because of people who mock him in his service of God, and should also go modestly. And when he lies on his bed he should know before Whom he lies, and as soon as he wakes up from sleep he should rise eagerly to the service of his Creator, May He Be Blessed and Exalted (Tur).
מוסר
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לֹא יוֹעִילוּ בָּכֶם לֹא הַיִּסּוּרִין וְלֹא הַתּוֹכָחוֹת וְלֹא הַתְרָאָה וְלֹא הַבְטָחָה וְלֹא טִלְטוּל וְלֹא אֲרִיכוּת יָמִים וְלֹא אֲרִיכוּת רוּחַ וְלֹא שָׁלִיחַ וְלֹא צִוּוּי וְלֹא קְלָלוֹת וְלֹא חֲרָמוֹת וְלֹא נֶחָמוֹת וְלֹא בוּשָׁה וְלֹא פַחַד וְלֹא אֵימַת הָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא אֵימַת חֶשְׁבּוֹן וְלֹא אֵימַת דִּין גֵּיהִנָם וְלֹא שְׁמִי הַמִּתְחַלֵּל בַּגוֹיִם עַל יְדֵיכֶם. וּמִי שֶׁלֹּא יָשִׂים אֶל לִבּוֹ בְּכָל אֵלֶּה הוּא מְאַבֵּד זְכוּתוֹ וּמוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה וּשְׁנוֹתָיו מִתְקַצְרִין וְקוֹנֶה שֵׁם רָע וְנִזְכָּרִין לוֹ מַעֲשָׂיו וַעֲוֹנוֹתָיו וַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתָיו וּתְפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא וְכָל מַעֲשָׂיו מְפֻרְסָמִין וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן וְכָל שִׂמְחָה שֶׁשָׂמַח בְּיִצְרוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ אֵבֶל וְהֵם נִתְבָעִין מִמֶּנּוּ בְדִינִים מְשׁוּנִים וּבוּשָׁה מְרֻבָּה וּמַלְאָכִים אַכְזָרִים בָּעוֹלָם אָרוּךְ לָכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעי' י') וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָה וגו' וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם. וְעוֹד אָדָם חוֹטֵא בְּעֵינָיו עֵינָיו כֵּהוֹת. חוֹטֵא בְּאָזְנָיו שׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ. חוֹטֵא בְפִיו אֵין דְבָרָיו נִשְׁמָעִים. חוֹטֵא בְּעֵצָה פַּרְנָסָתוֹ מִתְמַעֶטֶת. חוֹטֵא בְמַחֲשָׁבָה זִיו פָּנָיו מִשְׁתַנֶה. חוֹטֵא בִּלְשׁוֹנוֹ יִסּוּרִין בָאִים עָלָיו. חוֹטֵא בְּיָדוֹ יוֹרֵד מִכְּבוֹדוֹ. חוֹטֵא בְּלִבּוֹ מֵת בִּדְאָגָה. חוֹטֵא בְּרַגְלָיו שְׁנוֹתָיו מִתְקַצְרִים חוֹטֵא בְּיִצְרוֹ יִצְרוֹ מְקַטְרְגוֹ. חוֹטֵא וּמַחֲטִיא קוֹבֵר אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ. חוֹטֵא בְּלֵיְצָנוּת גְּזָר דִּינוֹ נֶחְתַם. הַמָּקוֹם בְּרַחֲמָיו יְזַכֵּנוּ לָשׁוּב בִתְשׁוּבָה וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו תָּמִיד כֵּן יְהִי רָצוֹן: