לכבוד השוני, הרב יונתן זקס
(מתוך: לכבוד השוני, הוצאת טובי, 2008 ,עמ' 71 ו-142)
האדם הראשון מוצב בגן עדן "לעובדה ולשומרה". שני הפעלים הללו רבי משמעות. "לעובדה" – כלומר לשרת אותה. האדם הוא אדון הטבע אך גם משרתו. ואילו הפועל "שמר" משמש בהמשך התורה, בפרשת משפטים, לתאר את אחריותו של מי שמפקידים בהשגחתו רכוש שאינו שייך לו. עליו להקפיד על ערנות ומוטלת עליו האחריות לנזקים שאירעו בשל רשלנותו. צמד המילים "לעובדה ולשומרה" הוא אולי ההגדרה הקולעת ביותר לאחריותו של האדם כלפי הטבע לפי תפיסתה של התורה. אנחנו איננו הבעלים של הטבע: "לה' הארץ ומלואה". אנחנו רק נאמניו – בשמו של אלוהים שיצר אותו ושהוא בעליו, ולמען דורות העתיד.
(מתוך: לכבוד השוני, הוצאת טובי, 2008 ,עמ' 71 ו-142)
האדם הראשון מוצב בגן עדן "לעובדה ולשומרה". שני הפעלים הללו רבי משמעות. "לעובדה" – כלומר לשרת אותה. האדם הוא אדון הטבע אך גם משרתו. ואילו הפועל "שמר" משמש בהמשך התורה, בפרשת משפטים, לתאר את אחריותו של מי שמפקידים בהשגחתו רכוש שאינו שייך לו. עליו להקפיד על ערנות ומוטלת עליו האחריות לנזקים שאירעו בשל רשלנותו. צמד המילים "לעובדה ולשומרה" הוא אולי ההגדרה הקולעת ביותר לאחריותו של האדם כלפי הטבע לפי תפיסתה של התורה. אנחנו איננו הבעלים של הטבע: "לה' הארץ ומלואה". אנחנו רק נאמניו – בשמו של אלוהים שיצר אותו ושהוא בעליו, ולמען דורות העתיד.
-
היצ'הוזן, פיק ומור, גישות תאולוגיות ודתיות למשמריות של האדמה
סיפורים אלו של תרבויות ילידיות או תרבויות דתיות חקלאיות לפעמים נתפסים כלא קשורים לחקלאות עכשווית או לפרקטיקה של ניהול אדמות. אך תשומת לב לדוגמאות כאלה ולעקרונות העומדים בבסיסן, יכולה להיות תיקון להיבריס של התרבות המודרנית שמשמריות כדור הארץ זקוקה לה [...] אתיקה כזו, של אמון בתמיכה אלוהית או קהילתית במקום שליטה על כל אמצעי הייצור לטובת תשואות, מרמזת על אתוס שמאפשר לאנשים ולקהילות לחיות בתוך משאבי כדור הארץ ולפעול בשיתוף עם מערכות טבעיות במקום לנסות לחיות מעל ראשן
שמיטת האדמה בפסוקים
(א) וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בְּהַ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר׃ (ב) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהֹוָֽה׃ (ג) שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔ךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃ (ד) וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהֹוָ֑ה שָֽׂדְךָ֙ לֹ֣א תִזְרָ֔ע וְכַרְמְךָ֖ לֹ֥א תִזְמֹֽר׃ (ה) אֵ֣ת סְפִ֤יחַ קְצִֽירְךָ֙ לֹ֣א תִקְצ֔וֹר וְאֶת־עִנְּבֵ֥י נְזִירֶ֖ךָ לֹ֣א תִבְצֹ֑ר שְׁנַ֥ת שַׁבָּת֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָאָֽרֶץ׃ (ו) וְ֠הָיְתָ֠ה שַׁבַּ֨ת הָאָ֤רֶץ לָכֶם֙ לְאׇכְלָ֔ה לְךָ֖ וּלְעַבְדְּךָ֣ וְלַאֲמָתֶ֑ךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ֙ וּלְתוֹשָׁ֣בְךָ֔ הַגָּרִ֖ים עִמָּֽךְ׃ (ז) וְלִ֨בְהֶמְתְּךָ֔ וְלַֽחַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּאַרְצֶ֑ךָ תִּהְיֶ֥ה כׇל־תְּבוּאָתָ֖הּ לֶאֱכֹֽל׃
(1) The LORD spoke to Moses on Mount Sinai: (2) Speak to the Israelite people and say to them:
When you enter the land that I assign to you, the land shall observe a sabbath of the LORD. (3) Six years you may sow your field and six years you may prune your vineyard and gather in the yield. (4) But in the seventh year the land shall have a sabbath of complete rest, a sabbath of the LORD: you shall not sow your field or prune your vineyard. (5) You shall not reap the aftergrowth of your harvest or gather the grapes of your untrimmed vines; it shall be a year of complete rest for the land. (6) But you may eat whatever the land during its sabbath will produce—you, your male and female slaves, the hired and bound laborers who live with you, (7) and your cattle and the beasts in your land may eat all its yield.
When you enter the land that I assign to you, the land shall observe a sabbath of the LORD. (3) Six years you may sow your field and six years you may prune your vineyard and gather in the yield. (4) But in the seventh year the land shall have a sabbath of complete rest, a sabbath of the LORD: you shall not sow your field or prune your vineyard. (5) You shall not reap the aftergrowth of your harvest or gather the grapes of your untrimmed vines; it shall be a year of complete rest for the land. (6) But you may eat whatever the land during its sabbath will produce—you, your male and female slaves, the hired and bound laborers who live with you, (7) and your cattle and the beasts in your land may eat all its yield.
(י) וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְרַ֣ע אֶת־אַרְצֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃ (יא) וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ וְאָֽכְלוּ֙ אֶבְיֹנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְיִתְרָ֕ם תֹּאכַ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְכַרְמְךָ֖ לְזֵיתֶֽךָ׃
(10) Six years you shall sow your land and gather in its yield; (11) but in the seventh you shall let it rest and lie fallow. Let the needy among your people eat of it, and what they leave let the wild beasts eat. You shall do the same with your vineyards and your olive groves.
הרמוניה גמורה בין האדם לבין הטבע, הרב בני לאו | הארץ, 16 במאי 2008
(לחיצה על שם המאמר תפתח אותו במלואו)
הסעיף הראשון של פרשת "בהר" הוא מצוות השמיטה וממנה מצוות היובל. נושא זה הוא המפתח להבנת יחסו של האדם לסביבתו, לאנשים ולבריאה כולה. החברה האנושית בת זמננו מטולטלת זה מכבר בשאלה של הדרך הנכונה, שבה צריכה להתנהל חברת בני האדם. יש מתח בין הזרם הסוציאליסטי המבקש לצמצם את הפערים הכלכליים ולבסס את הסולידריות החברתית, לבין הזרם הקפיטליסטי, המבקש להוציא מהאדם את כל הפוטנציאל שנתן לו הבורא, ולאפשר לו להמריא לשגשוג ולהצלחה. ייתכן שהשמיטה מושכת אותנו לכיוון חדש - להבנה מלאה יותר בשאלת היחס שבין האדם בכלל וישראל בפרט עם הבריאה וממילא עם הבורא.
[...] השמיטה נעשית אתגר רוחני לכל אחד מאתנו החי בחברה שבה האדם מאיים להשתלט על העולם, והאדם בכלל העולם. מצוות השמיטה היא המציאות הרוחנית שבה האדם מחדד לעומק את מקומו הנכון בסיפור הבריאה, מצמצם את בעלותו ומפנה מקום לכל ההוויה כולה.
(לחיצה על שם המאמר תפתח אותו במלואו)
הסעיף הראשון של פרשת "בהר" הוא מצוות השמיטה וממנה מצוות היובל. נושא זה הוא המפתח להבנת יחסו של האדם לסביבתו, לאנשים ולבריאה כולה. החברה האנושית בת זמננו מטולטלת זה מכבר בשאלה של הדרך הנכונה, שבה צריכה להתנהל חברת בני האדם. יש מתח בין הזרם הסוציאליסטי המבקש לצמצם את הפערים הכלכליים ולבסס את הסולידריות החברתית, לבין הזרם הקפיטליסטי, המבקש להוציא מהאדם את כל הפוטנציאל שנתן לו הבורא, ולאפשר לו להמריא לשגשוג ולהצלחה. ייתכן שהשמיטה מושכת אותנו לכיוון חדש - להבנה מלאה יותר בשאלת היחס שבין האדם בכלל וישראל בפרט עם הבריאה וממילא עם הבורא.
[...] השמיטה נעשית אתגר רוחני לכל אחד מאתנו החי בחברה שבה האדם מאיים להשתלט על העולם, והאדם בכלל העולם. מצוות השמיטה היא המציאות הרוחנית שבה האדם מחדד לעומק את מקומו הנכון בסיפור הבריאה, מצמצם את בעלותו ומפנה מקום לכל ההוויה כולה.
מבפנים החוצה
שמיטה בימי קורונה, כרמית פיינטוך
בשמיטות האחרונות ישנו דיבור מתחדש ויפה על השמיטה, פנים חדשות שמתגלות בה הולכות ומתנסחות. בדומה לשבת, ישנו הפן החברתי שמתחדד ומתבהר בה ויש את מה שהיא יכולה לחולל בנפשנו על ידי העצירה וההשתהות. מחשבות על המתנה שביכולת לשמוט ולתת לדברים להיות בפחות שליטה, לראות בזה טוב.
[...] השמיטה הזו נראית לנו הרבה פעמים כשמיטה מאירה, כזו המאפשרת לנו מפגש אחר עם עצמינו ועם העולם, הטבע והאנושות, מלמדת אותנו אמונה. הקורונה הפגישה אותנו למעשה עם כל הדברים הללו בהפתעה ובעיקר ללא בחירה. תוך ימים ספורים היינו שקועים בסגר כפוי ובשינויים תעסוקתיים גדולים. חלק מאיתנו ללא עבודה כלל, חלק בעבודה בתנאים משתנים של בידוד ובית, ללא צוות, ללא חוץ. מעל כולנו ריחפה השאלה הכאילו טכנית, אבל מהותית ביותר, האם אנחנו "חיוניים"? זו שאלה גדולה וקיומית, כמה צורך יש בנו? ואם כרגע אין, מה מאתנו זה משאיר, מה מזהותנו ממשיך להתקיים ? אלו שאלות עמוקות.
[...] נותרנו עירומים מהרבה הקשרים של חיינו ומה נותר מאיתנו כך? האם נותר
[...] היה בזה הרבה יופי אבל גם הרבה קושי. מתוך זה נראית לי השמיטה היום כאתגר גדול וגבוה העומד לפתחינו. מובנת לי יותר העובדה מדוע השמיטה קוימה כנראה מעט גם בימים עברו. מעבר לשאלות הכלכליות שהיא מציבה, לאתגרי ההערכות אליה, לשינוי סדרי העדיפויות והאמונה שנדרשת כדי לשמוט. התחדדה לי מאד שאלת נתינת המשמעות. כיצד האדם היחיד וכיצד חברה שלמה שומטים חלקים גדולים מזהותם ומצליחים למלא ולהתמלא בטוב אחר.
בשמיטות האחרונות ישנו דיבור מתחדש ויפה על השמיטה, פנים חדשות שמתגלות בה הולכות ומתנסחות. בדומה לשבת, ישנו הפן החברתי שמתחדד ומתבהר בה ויש את מה שהיא יכולה לחולל בנפשנו על ידי העצירה וההשתהות. מחשבות על המתנה שביכולת לשמוט ולתת לדברים להיות בפחות שליטה, לראות בזה טוב.
[...] השמיטה הזו נראית לנו הרבה פעמים כשמיטה מאירה, כזו המאפשרת לנו מפגש אחר עם עצמינו ועם העולם, הטבע והאנושות, מלמדת אותנו אמונה. הקורונה הפגישה אותנו למעשה עם כל הדברים הללו בהפתעה ובעיקר ללא בחירה. תוך ימים ספורים היינו שקועים בסגר כפוי ובשינויים תעסוקתיים גדולים. חלק מאיתנו ללא עבודה כלל, חלק בעבודה בתנאים משתנים של בידוד ובית, ללא צוות, ללא חוץ. מעל כולנו ריחפה השאלה הכאילו טכנית, אבל מהותית ביותר, האם אנחנו "חיוניים"? זו שאלה גדולה וקיומית, כמה צורך יש בנו? ואם כרגע אין, מה מאתנו זה משאיר, מה מזהותנו ממשיך להתקיים ? אלו שאלות עמוקות.
[...] נותרנו עירומים מהרבה הקשרים של חיינו ומה נותר מאיתנו כך? האם נותר
[...] היה בזה הרבה יופי אבל גם הרבה קושי. מתוך זה נראית לי השמיטה היום כאתגר גדול וגבוה העומד לפתחינו. מובנת לי יותר העובדה מדוע השמיטה קוימה כנראה מעט גם בימים עברו. מעבר לשאלות הכלכליות שהיא מציבה, לאתגרי ההערכות אליה, לשינוי סדרי העדיפויות והאמונה שנדרשת כדי לשמוט. התחדדה לי מאד שאלת נתינת המשמעות. כיצד האדם היחיד וכיצד חברה שלמה שומטים חלקים גדולים מזהותם ומצליחים למלא ולהתמלא בטוב אחר.
על סליחה כשמיטת חובות, שחר פישר
שמיטת חובות, מצוות שנת שמיטה, היא כקורבן שמחויב אדם להקריב למען רעהו, שומט החוב מוותר ומוסר דבר מה שבדין שייך לו, ובמחיר קורבן זה הוא פודה את חירותו ועתידו של רעהו. במובן מסוים הוא גם פודה את חירותו שלו, חונן את עצמו מלהיות לרעהו כנושה, גואל את שניהם מהעמדות שהחוב מייצר בניהם, מיחסי האדון והעבד. בכסף, ובוודאי כאשר מדובר בדברים כמו פגיעה וטינה, להיות מחזיק החוב משמע להשתעבד אליו לא פחות ואף לפעמים יותר מזה החייב בו. כהקרבה למען האחר, שמיטת החובות היא חירות וטוהר הדף החלק של כולם, המקבילה החברתית-כלכלית לשמיטת הקרקע שמאפשרת התחדשות ואפשרות למשהו חדש לצמוח.
כיצד שומטים חובות היסטורים? חובות סימבוליים? חובות של הקישקע? האם יש לנו הזכות למחול או לבקש מחילה על חובות שירשנו מסבא וסבתא? כיצד מצליחים באמת לקיים את לא תקם ולא תטר ואת לא תהיה לו כנשה? כיצד נמנעים מלהעשות שבויי שנאותינו? מושג השמיטה יכול להיות נקודת מוצא לחיפוש התשובה לשאלות האלו, ההבנה שהחוב הופך אותנו לבני-ערובה אחד של השני, ואילו שמיטתו היא ערבות.
שמיטת חובות, מצוות שנת שמיטה, היא כקורבן שמחויב אדם להקריב למען רעהו, שומט החוב מוותר ומוסר דבר מה שבדין שייך לו, ובמחיר קורבן זה הוא פודה את חירותו ועתידו של רעהו. במובן מסוים הוא גם פודה את חירותו שלו, חונן את עצמו מלהיות לרעהו כנושה, גואל את שניהם מהעמדות שהחוב מייצר בניהם, מיחסי האדון והעבד. בכסף, ובוודאי כאשר מדובר בדברים כמו פגיעה וטינה, להיות מחזיק החוב משמע להשתעבד אליו לא פחות ואף לפעמים יותר מזה החייב בו. כהקרבה למען האחר, שמיטת החובות היא חירות וטוהר הדף החלק של כולם, המקבילה החברתית-כלכלית לשמיטת הקרקע שמאפשרת התחדשות ואפשרות למשהו חדש לצמוח.
כיצד שומטים חובות היסטורים? חובות סימבוליים? חובות של הקישקע? האם יש לנו הזכות למחול או לבקש מחילה על חובות שירשנו מסבא וסבתא? כיצד מצליחים באמת לקיים את לא תקם ולא תטר ואת לא תהיה לו כנשה? כיצד נמנעים מלהעשות שבויי שנאותינו? מושג השמיטה יכול להיות נקודת מוצא לחיפוש התשובה לשאלות האלו, ההבנה שהחוב הופך אותנו לבני-ערובה אחד של השני, ואילו שמיטתו היא ערבות.
שנת השמיטה ומקומו של עם ישראל בהתמודדות עם משבר האקלים, אביב בריגר
להבנתי, שנת השמיטה היא בשורה יהודית לעולם כולו עם הזדמנות לתיקון רוחני גדול לא פחות מבשורת השבת. השמיטה מזכירה לנו שכדור הארץ לא שייך לאנושות אלא לקב"ה והוא שהפקיד בידנו לשמור על העולם שברא ועל החיים שלנו מכל משמר. לפיכך, לצד מחקר טכנולוגי פורץ דרך וקידום של פרויקטי אנרגיה חדשניים, לעם ישראל יש תפקיד גדול וחשוב אף יותר. אנחנו העם היחידי בעולם המערבי שיש לו ציווי אלוקי להתעלות כאומה לשנה מעל המירוץ הכלכלי ולהחזיר למקומו המתוקן את השוק החופשי שנדמה כאילו והפך למנהל האמיתי של העולם. הכלכלה האקספוננציאלית שהאנושות מקיימת ב-300 השנים האחרונות לא הולכת יד ביד עם סופיות הבריאה ועם המחזוריות שמופיעה בה בכל מקום - יום/לילה, עונות השנה, מחזור הירח, מחזור המים, ימות השבוע וכיוצא באלו. המחזוריות הינה הכרחית על מנת להבטיח איזון ואיפה שהטבע לא מסוגל לחשוף את התבנית המחזורית מגיע הקב"ה ובחסדו מגלה לנו את הסוד דרך התורה.
השמיטה היא החובה שלנו לגלות לעולם את המחזוריות שיש בשנים. עלינו להיות נכונים למשימה הזו בדורנו ולפתח מודל כלכלי עצמאי שיודע לאזן בין חופש לאחריות, בין חדשנות לנאמנות לתורה ובין רווחיות עסקית לטווח קצר לפיתוח בר קיימא שישקף חשיבה על הדורות הבאים בדיוק כמו שאנחנו נוהגים בכל דיון הלכתי שמופיע בארון החוכמה היהודי.
להבנתי, שנת השמיטה היא בשורה יהודית לעולם כולו עם הזדמנות לתיקון רוחני גדול לא פחות מבשורת השבת. השמיטה מזכירה לנו שכדור הארץ לא שייך לאנושות אלא לקב"ה והוא שהפקיד בידנו לשמור על העולם שברא ועל החיים שלנו מכל משמר. לפיכך, לצד מחקר טכנולוגי פורץ דרך וקידום של פרויקטי אנרגיה חדשניים, לעם ישראל יש תפקיד גדול וחשוב אף יותר. אנחנו העם היחידי בעולם המערבי שיש לו ציווי אלוקי להתעלות כאומה לשנה מעל המירוץ הכלכלי ולהחזיר למקומו המתוקן את השוק החופשי שנדמה כאילו והפך למנהל האמיתי של העולם. הכלכלה האקספוננציאלית שהאנושות מקיימת ב-300 השנים האחרונות לא הולכת יד ביד עם סופיות הבריאה ועם המחזוריות שמופיעה בה בכל מקום - יום/לילה, עונות השנה, מחזור הירח, מחזור המים, ימות השבוע וכיוצא באלו. המחזוריות הינה הכרחית על מנת להבטיח איזון ואיפה שהטבע לא מסוגל לחשוף את התבנית המחזורית מגיע הקב"ה ובחסדו מגלה לנו את הסוד דרך התורה.
השמיטה היא החובה שלנו לגלות לעולם את המחזוריות שיש בשנים. עלינו להיות נכונים למשימה הזו בדורנו ולפתח מודל כלכלי עצמאי שיודע לאזן בין חופש לאחריות, בין חדשנות לנאמנות לתורה ובין רווחיות עסקית לטווח קצר לפיתוח בר קיימא שישקף חשיבה על הדורות הבאים בדיוק כמו שאנחנו נוהגים בכל דיון הלכתי שמופיע בארון החוכמה היהודי.