(ד) רבי שמעון בן לקיש פתר קריא בגליות, והארץ היתה תהו, - זה גלות בבל, שנאמר (ירמיה ד, כט): ראיתי את הארץ והנה תהו. בהו - זה גלות ממדי שנאמר (אסתר ו, יד): ויבהלו להביא את המן. וחשך, - זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן, שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. על פני תהום, - זה גלות ממלכת הרשעה, שאין להם חקר כמו התהום, מה התהום הזה אין לו חקר, אף הרשעים כן. ורוח אלהים מרחפת, - זה רוחו של מלך המשיח, היאך מה דאת אמר (ישעיה יא, ב): ונחה עליו רוח ה'.
(בראשית טו, יב): והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו. נופלת עליו, - זו בבל, דכתיב בה (ישעיה כא, ט): נפלה נפלה בבל. גדלה, - זו מדי, דכתיב (אסתר ג, א): אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש. חשכה, - זו יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה, היתה אומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. אימה, - זו אדום, דכתיב (דניאל ז, ז): וארו חיוה רביעאה דחילה ואימתני ותקיפא יתירה.
בביאור המדרשים שמגדירים את גלות יון כחושך דווקה, נלך בדרכו של הגאון רבי יצחק הוטנר זצ''ל (בפחד יצחק על חנוכה מאמר ד').
הנה בחז''ל נראה שיש שתי דרכים להתיחס ליון אשר לכאורה סותרים זה את זה.
מצד אחד:
ובא ע''ז בגמ':
ואימא גוג ומגוג אמר רבי חייא בר אבא היינו טעמא דכתיב יפת אלהים ליפת יפיותו של יפת יהא באהלי שם:
ומצד שני:
וחשך - זה גלות יון, (מקור 1).
חשחה - זו יון ( מקור 2).
גישה דו-סיטרית זו של חז''ל, נובעת מהערכה אחת:
ליון יש ''חכמה'' ומצד חכמה זו קרובה יון לישראל משאר האומות, אך דווקה מתוך הקרבה נובעת ההתנגדות החריפה ביותר.
יון אינו יכול להשלים אם מציאות סוג חכמה שאין לו חלק בה, ועד שהיא - חכמת התורה - חכמה אלוקית, סוג אחר של חכמה, אילו היתה חכמת התורה, רק ענף אחד משאר המדעים, ובו היו מצטיינים עם ישראל במיוחד - זה לא היה מעורר את קנאת היונים, אבל סוג אחר של חכמה עד כדי:
אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם יֵשׁ חָכְמָה בַּגּוֹיִם, - תַּאֲמֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, ח): וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו. יֵשׁ תּוֹרָה בַּגּוֹיִם, - אַל ַּתאֲמֵן, דִּכְתִיב: מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרה.
(13) "Her gates have sunk into the ground (Lamentations 2:9)": Rabbi Huna in the name of Rabbi Jose said: "The gates honored the glory of the ark, and so the enemy had no control over them. See! It is written: "Lift up your heads you gates (Psalm 24:7)", and so "Her gates have sunk into the ground, he has smashed her bars to bits". " Her king and her leaders are in exile, Torah is no more": if a man should say to you: "There is wisdom among the nations", believe it. See! It is written: "I will make the wise vanish from Edom, understanding from Esau’s mount (Obadiah 1:8)". If a man should say: "There is Torah among the nations", do not believe it, as it is written: " Her king and her leaders are in exile, Torah is no more". "Her prophets": these are false prophets. "Her prophets, too": these are the true prophets "receive no vision from Hashem".
עם זה אין יון יכול להשלים.
מה ההבדל בין חכמת יון לחכמת התורה?
חכמת יון עוסקת בעולם, חכמת התורה - תורה שבעל פה - עוסקת בתורה -תורה שבכתב.
גם בריאת העולם וגם מתן תורה הם גילויים של רצון ה' ( שיהיה עולם, ושינהגו ע''פ התורה) אבל הבדל גדול יש בניהם.
בריאת העולם היא''מתן הכרח'' הבריאה מתנהלת לפי חוקים קבועים, אפי' בחיינו הגופניים יש כוחות חזקים הפועלים בנו ללא הרף באופן קבוע ו'טבעי', העולם בנוי על ''הכרח''.
לא כך התורה הקדושה:
(שמות לב) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת:
(2) Rabbi Joshua ben Levi said: every day a bat kol (a heavenly voice) goes forth from Mount Horeb and makes proclamation and says: “Woe unto humankind for their contempt towards the Torah”, for whoever does not occupy himself with the study of Torah is called, nazuf (the rebuked. As it is said, “Like a gold ring in the snout of a pig is a beautiful woman bereft of sense” (Proverbs 11:22). And it says, “And the tablets were the work of God, and the writing was the writing of God, graven upon the tablets” (Exodus 32:16). Read not haruth [‘graven’] but heruth [ ‘freedom’]. For there is no free man but one that occupies himself with the study of the Torah. And whoever regularly occupies himself with the study of the Torah he is surely exalted, as it is said, “And from Mattanah to Nahaliel; and Nahaliel to Bamoth” (Numbers 21:19).
הרי התורה היא ''מתן חירות'' שה''חירות'' חרות על הלוחות, ומימלא רק העוסק בה בן חורין אשר אינו כפוף ליצריו, והוא אשר מתעלה מדרגה לדרגה שנא' ממתנה נחליאל וכו'.
חכמת יון עוסקת בחקירת העולם חוקיו וטבעיו שהם חוקי ''הכרח'', ומזה מסתעף המבט על האדם עצמו, לראותו כאילו אף הוא מוכרח מכח טבעו ויצרו, וכאן הוא ההבדל היסודי בין חכמת יון לחכמת התורה, שזו עוסקת במתן ה''חירות'' לאדם להיות ''מתעלה'', וזו עוסקת במתן ''הכרח'' לעולם, אשר תחתיו מתנהלים גם חיי האדם.
ובאמת שניהם רצון ה' ''מתן ההכרח'' ו''מתן החירות'', ואחד הכנה והקדמה לשני, עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, הם הקדמה לעשרת הדברות, החושך מבחין את האור, וההכרח מבחין את החירות, חכמת החירות של התורה, מגדירה את חכמת העולם לחכמה חיצונית הנראית לעין, כי בודאי החירות היא המעלה הפנימית, לעומת ההכרח של העולם.
לכך תורה בגויים - אל תאמן, כיון שהתורה היא באמת סוג חכמה אחרת, אשר אין בידי הגויים.
חכמי התורה, אשר שקלו כל דבר בפלס האמת עד כדי חוט השערה, קירבו את מה שניתן לקרב מ''יפיותו של יפת'' והתירו לכתוב התורה בלשון יונית, כי אין חכמתם שקר, בחלק החיצוני שלה, ואותה חכמה יונית, ביחס לחכמת התורה הגדירו כ''חשך'', כי היא מנוגדת בתכלית אליה, בהסתכלות הפנימית על המציאות, די בגזירות להשכיחם תורה להחשיך להם, ולא עוד אלה שהתכוונו להעבירם מחוקי רצונו יתברך ולדחותם מלהיות העם הנבחר, להיות בני חורין ו''מתעלים'', הרי זה ודאי יקרא ''חושך'' שלא יראו את המציאות כמו שהיא באמת, רק את הרובד החיצוני והמוכרח שלה.