א.
(י) יִמְצָאֵ֙הוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִדְבָּ֔ר {ס} וּבְתֹ֖הוּ יְלֵ֣ל יְשִׁמֹ֑ן יְסֹבְבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנְנֵ֔הוּ {ס} יִצְּרֶ֖נְהוּ כְּאִישׁ֥וֹן עֵינֽוֹ׃
In an empty howling waste.
He engirded him, watched over him,
Guarded him as the pupil of His eye.
המציאות של עם ישראל נתגלתה במדבר, שם הקב''ה ''מצא'' את עמו ובנה אתו ממסד ועד טפחות, במחיצות מסביב - ''יסובבנהו'' ובתוכן מבפנים - ''יבוננהו'' ונבוא לבאר שתי בחינות אלו.
(ג) יסבבנהו. שָׁם סִבְּבָם וְהִקִּיפָם בַּעֲנָנִים וְסִבְּבָם בִּדְגָלִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת וְסִבְּבָן בְּתַחְתִּית הָהָר שֶׁכָּפָהוּ עֲלֵיהֶם כְּגִיגִית (עי' ספרי):
(ד) יבוננהו. שָׁם בְּתוֹרָה וּבִינָה:
רש''י מבאר שהמחיצות היו ענני הכבוד, הדגלים, וההר שכפה עליהם כגיגית במעמד הר סיני, ענני הכבוד היו שמירה ממזיקים, וגם מצב של רוממות אשר על כן נקראו ענני ''הכבוד''.
הדגלים היו גדולה וגדר ולישראל, כמו שנאמר במדרש.
(ד) אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת (במדבר כ, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ו, י): מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה וגו', קְדוֹשִׁים וּגְדוֹלִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּדִגְלֵיהֶם וְכָל הָאֻמּוֹת מִסְתַּכְּלִין בָּהֶם וּתְמֵהִין וְאוֹמְרִים: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה וגו', אוֹמְרִים לָהֶם הָאֻמּוֹת (שיר השירים ז, א): שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, הִדָּבְקוּ לָנוּ, בּוֹאוּ אֶצְלֵנוּ וְאָנוּ עוֹשִׂין אֶתְכֶם שִׁלְטוֹנִים, הֶגְמוֹנִים, דֻּכָּסִין, אִפָּרְכִין, אִסְטְרַטְלִיטִין. (שיר השירים ז, א): שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ, וְאֵין נֶחֱזֶה אֶלָּא שְׂרָרָה, שֶׁכֵּן אָמַר יִתְרוֹ לְמשֶׁה (שמות יח, כא): וְאַתָּה תֶחֱזֶה וגו'. שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים (שיר השירים ז, א): מַה תֶּחֱזוּ בַּשׁוּלַמִּית, מַה גְּדֻלָּה אַתֶּם נוֹתְנִים לָנוּ, שֶׁמָּא (שיר השירים ז, א): כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם, שֶׁמָּא יְכוֹלִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת לָנוּ כַּגְּדֻלָּה. שֶׁעָשָׂה הָאֱלֹהִים בַּמִּדְבָּר, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן, דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן, דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם, יְכוֹלִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת לָנוּ כָּךְ וכו' וַיִּשָֹּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו, אֵלּוּ הֵם הַדְּגָלִים, הִתְחִיל אוֹמֵר מִי יָכוֹל לִגַּע בִּבְנֵי אָדָם אֵלּוּ, מַכִּירִין אֶת אֲבוֹתֵיהֶם וְאֶת מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם, וכו' מִיכָּן לָמַדְנוּ שֶׁהָיוּ הַדְּגָלִים גְּדֻלָּה וְגֶדֶר לְיִשְׂרָאֵל, לְכָךְ נֶאֱמַר: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ.
וענין הגדולה של הדגלים שמראים ישראל לאמות יתבאר ע''פ המדרש
דָּבָר אַחֵר, הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי יָרְדוּ עִמּוֹ כ"ב רְבָבוֹת שֶׁל מַלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יח): רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן, וְהָיוּ כֻלָּם עֲשׂוּיִם דְּגָלִים דְּגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, י): דָּגוּל מֵרְבָבָה, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָן יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עֲשׂוּיִם דְּגָלִים דְּגָלִים, הִתְחִילוּ מִתְאַוִּים לִדְגָלִים, אָמְרוּ אַלְוַאי כָּךְ אָנוּ נַעֲשִׂים דְּגָלִים כְּמוֹתָן, לְכָךְ נֶאֱמַר: הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, זֶה סִינַי שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה בַּיַּין וכו' וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה - אָמְרוּ אִלּוּלֵי הוּא מַגְדִּיל עָלַי אַהֲבָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים כ, ו): נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וגו', אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה נִּתְאַוִּיתֶם לַעֲשׂוֹת דְּגָלִים, חַיֵּיכֶם שֶׁאֲנִי מְמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם, (תהלים כ, ו): יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ, מִיָּד הוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָם לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לְמשֶׁה לֵךְ עֲשֵׂה אוֹתָם דְּגָלִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְאַוּוּ.
שענין הדגלים הוא מעלה לישראל, כמו מלאכי השרת ששם כל אחד ואחד ניכר בפני עצמו, ואין לדבר בהם כאודות חבורה של מלאכים, כמו''כ זכו ישראל לדגלים, דהיינו חיבור יותר גדול בין הבורא לישראל, שנתחבר אם כל פרט ופרט בישראל, וזהו שנאמר ''וירם קרן לעמו'' שנאמר בענין ''מנין'' עם ישראל, ש''מרוב חיבתם מונה אותם כל שעה'' (עיין רמב''ן על התורה במדבר א' מ''ה) שהחיבה הוא מלשון חיבוק וחיבור, ולכן התרוממה קרנם ע''י המנין, שלכל פרט היה חיבור אם הבורא בפני עצמו, (ועיין בדעת חכמה ומוסר לר' ירוחם הלוי ח''א מאמר נ''ט שמבאר ענין זה בארוכה)
ענין הכפה עליו הר כגיגית, גם הוא שמירה לישראל כמו שנאמר בגמ'
ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן ועליהן אמר דוד (תהלים קיט, קסד) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך
שכל עוד ישראל מקיימים אותם מצוות,
רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחיזוק שלא יחטא שנאמר (קהלת ד, יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר (תהלים לד, ח) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם
וכלשון הרמב''ם
וְהֵן הֵם הַמַּלְאָכִים שֶׁמַּצִּילִין אוֹתוֹ מִלַּחֲטֹא
(13) A person should pay heed to the precept of the Mezuzah; for it is an obligation perpetually binding upon all. Whenever one enters or leaves a home with the Mezuzah on the doorpost, he will be confronted with the Declaration of God's Unity, blessed be His holy name; and will remember the love due to God, and will be aroused from his slumbers and his foolish absorption in temporal vanities. He will realize that nothing endures to all eternity save knowledge of the Ruler of the Universe. This thought will immediately restore him to his right senses and he will walk in the paths of righteousness. Our ancient teachers said: He who has phylacteries on his head and arm, fringes on his garment and a Mezuzah on his door may be presumed not to sin, for he has many monitors—angels that save him from sinning, as it is said, (Psalms 34:8) "The angel of the Lord encampeth round about them that fear Him and delivereth them".
וגם רוממות יש כאן
תפילין:
(דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפלין שבראש
וציצית:
אלא חוט של תכלת מאי היא דתניא היה ר"מ אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין
מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר (שמות כד, י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב (יחזקאל א, כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא
וא''כ ''וראיתם אותו'' זה וראיתם אותו ממש!
על מזוזה מסופר בגמ'
אונקלוס בר קלונימוס איגייר שדר קיסר גונדא (פלוגה) דרומאי אבתריה משכינהו בקראי איגיור וכו' הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה אמר להו לא תשתעו מידי בהדיה כי נקטי ליה ואזלי חזא מזוזתא דמנחא אפתחא, אותיב ידיה עלה ואמר להו מאי האי? אמרו ליה אימא לן את. אמר להו מנהגו של עולם - מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ. ואילו הקב"ה - עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר (תהלים קכא, ח) ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם איגיור
חידש להם אונקלוס, שהקב''ה הושיב את עמו ''בפנים'' והוא משמרן מבחוץ!
כאן נתגלה סוד ''סיבבן במצוות'' יש עולם חיצוני שהוא ''יש'' בפני עצמו, ואין לו קשר אם הבורא, ויש עולם פנימי, שבו העולם אינו מנותק מהבורא, וכיון שהבורא הוא נעלם, גם העולם הקרוב אליו הוא עולם פנימי, והקב''ה בחסדיו עשה שמירה ''מבחוץ'' לאותם אלא שנמצאים בעולם הפנימי, שהרי הם צריכים שמירה כי גם להם גוף ויצר.
הרי שה''יסובבנהו'' היא שמירה מבחוץ וגם הערה גדולה לרוממות (והיא עצמה רוממות), ויחד אם זה ''יבננהו - בתורה ובינה'' בנין פנימי של ישראל, בקדושה והבנה פנימית.
הרי בנין עם ה' מבית ומחוץ.
ב.
באותם ענני כבוד שישבנו בהם במדבר אנו יושבים היום כשאנו יושבים בסוכה כמו שנאמר בגמ'
״כִּי בַסּוּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
בחכמת הקבלה מובא בכמה מקומות שלכל הימים הנוראים והימים טובים בירח האתנים יש ענין פנימי עמוק אחד והוא בנין כלל ישראל ברוחניות והשלב האחרון זה סוכות שבו הקב''ה מקיף אותנו בשמירה עילאית של ענני כבוד זוהי הסוכה שהוא יתברך פורס סוכת שלום עלינו כמו שאנו אומרים
וּפְרוש עָלֵינוּ סֻכַּת שלומֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַפּורֵש סֻכַּת שלום עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּו יִשרָאֵל וְעַל יְרוּשלָיִם:
(1) Help us, Lord, to lie down in peace, and awaken us again, our Sovereign, to life. Spread over us Your shelter of peace; guide us with Your good counsel. Save us because of Your mercy. Shield us from enemies and plague, from starvation, sword, and sorrow. Remove the evil forces that surround us. Shelter us in the shadow of Your wings, O G-d, who watches over us and delivers us, our gracious and merciful Ruler. Guard our coming and our going; grant us life and peace, now and always. Spread over us the shelter of Your peace. Praised are you, Lord, who spreads the shelter of peace over us, over all G-d's people Israel, and over Jerusalem.
אך לבנין רוחני זה יש תנאי אחד
״בַּסּוּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים״. אָמְרָה תּוֹרָה: כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים צֵא מִדִּירַת קֶבַע וְשֵׁב בְּדִירַת ערי.
שאז אנו זוכרים ש''ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו יליל ישימון''ודווקא שם''יסובבנהו יבוננהו'' שאם היו במצב גשמי טוב לא היו זוכים למה שזכו וגם אנו אם נרצה לזכות לדרגה זו אנו צרכים לעזוב את העולם החיצוני שבו אנו נמצאים כל ימות השנה ולהכנס לדירת עראי כי בעולם פנימי אין מקום לשקידה על עולם חיצוני
וכך נאמר בגמ'
דרש ר' חנינא בר פפא ואיתימא ר' שמלאי לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ס"ת [ומניחו] בחיקו ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא וכו'
מיד הם יוצאים בפחי נפש כי לא קיימו את התורה ואז הם טוענים
רבש"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל דכתיב (שמות יט, יז) ויתיצבו בתחתית ההר ואמר רב דימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל ואמר להם אם אתם מקבלין את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם מיד אומר להם הקב"ה הראשונות ישמיעונו שנא' (ישעיהו מג, ט) וראשונות ישמיענו שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם
טענו שהקב''ה לא נתן להם שמירה של כפה עליהם הר כגיגית שלא ''סיבבן'' אך לא היו ראויים לכך כיון שגם מה שקבלו לא קיימו ועם ישראל זכה לאותה מעלה בגלל מה שאמרו ''נעשה ושמע''
והלאה:
אמרו לפניו רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה אמר להן הקב"ה שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת אלא אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה ומי מצית אמרת הכי והא אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב (דברים ז, יא) אשר אנכי מצוך היום היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולא היום ליטול שכר אלא שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואמאי קרי ליה מצוה קלה משום דלית ביה חסרון כיס מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר (תהלים ב, ג) ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו
טענו אומות העולם שלא נתן להם כפיית הר כגיגית דרגה של ''יסובבנהו'' שלא זכו לה ונתן להם מצוות סוכה שהיא גם מסוד ''יסובבנהו'' מבחינת ענני כבוד וגם מצווה קלה שאין בה חסרון כיס רק יציאה לדירת עראי אבל בדירת עראי אין את הנוחיות של העוה''ז ויש חשיפה לגשם ושרב יהודי שנהיה פטור מרוב גשמים יוצא מהסוכה כעבד ששפך עליו רבו קיתון מים כמו שנאמר במשנה
(ט) כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי. יָרְדוּ גְשָׁמִים, מֵאֵימָתַי מֻתָּר לְפַנּוֹת, מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו:
(9) All seven days of Sukkot, a person renders his sukka his permanent residence and his house his temporary residence. If rain fell, from when is it permitted to vacate the sukka? It is permitted from the point that it is raining so hard that the congealed dish will spoil. The Sages told a parable: To what is this matter comparable? It is comparable to a servant who comes to pour wine for his master, and he pours a jug [kiton] of water in his face to show him that his presence is not desired. So too, in the sukka, rain is an indication that the Holy One, Blessed be He, does not want the person to fulfill the mitzva of sukka.
הרי גם כשפטור מדירת עראי הוא לומד מזה הכנעה אך אומות העולם יוצאים מהסוכה בטריקת דלת מרוב כעס אם נתנה להם מצווה - שינתן להם לעשותה מתוך נוחיות ומה להם מצווה הפוגעת בנוחיות העוה''ז ובגישה כזאת א''א לזכות למעלת ''סיבבן במצוות'' כי שמירה זו היא רק לאדם הנמצא בעולם פנימי בו אין כל חשיבות לעוה''ז בפני עצמו אבל ישראל שהם ''בארץ מדבר ובתוהו יליל ישימון'' אותם ''מצא'' הקב''ה ולכן זכו ל''יסובבנהו יבוננהו''.
ג.
(א) לְדָוִ֨ד ׀ יְהֹוָ֤ה ׀ אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי מִמִּ֣י אִירָ֑א יְהֹוָ֥ה מָעוֹז־חַ֝יַּ֗י מִמִּ֥י אֶפְחָֽד׃ (ב) בִּקְרֹ֤ב עָלַ֨י ׀ מְרֵעִים֮ לֶאֱכֹ֢ל אֶת־בְּשָׂ֫רִ֥י צָרַ֣י וְאֹיְבַ֣י לִ֑י - הֵ֖מָּה כָשְׁל֣וּ וְנָפָֽלוּ׃ (ג) אִם־תַחֲנֶ֬ה עָלַ֨י מַחֲנֶ֮ה - לֹא־יִירָ֢א לִ֫בִּ֥י אִם־תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑ה - בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ׃ (ד) אַחַ֤ת ׀שָׁאַ֣לְתִּי מֵֽאֵת־יְהֹוָה֮ אוֹתה אבקש: שבְתִּ֣י בְּבֵית־יְ֭הֹוָה כׇּל־יְמֵ֣י חַיַּ֑י לַחֲז֥וֹת בְּנֹעַם־יְ֝הֹוָ֗ה וּלְבַקֵּ֥ר בְּהֵֽיכָלֽוֹ׃ (ה) כִּ֤י יִצְפְּנֵ֨נִי ׀ בְּסֻכֹּה֮ בְּי֢וֹם רָ֫עָ֥ה יַ֭סְתִּרֵנִי בְּסֵ֣תֶר אׇהֳל֑וֹ בְּ֝צ֗וּר יְרוֹמְמֵֽנִי׃- (ו) וְעַתָּ֨ה ''יָר֪וּם'' רֹאשִׁ֡י עַ֤ל אֹיְבַ֬י סְֽבִיבוֹתַ֗י וְאֶזְבְּחָ֣ה בְ֭אׇהֳלוֹ זִבְחֵ֣י תְרוּעָ֑ה - אָשִׁ֥ירָה וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה לַֽיהֹוָֽה׃
The LORD is my light and my help;
whom should I fear?
The LORD is the stronghold of my life,
whom should I dread? (2) When evil men assail me
to devour my flesh-a—
it is they, my foes and my enemies,
who stumble and fall. (3) Should an army besiege me,
my heart would have no fear;
should war beset me,
still would I be confident.
(4) One thing I ask of the LORD,
only that do I seek:
to live in the house of the LORD
all the days of my life,
to gaze upon the beauty of the LORD,
to frequent-b His temple. (5) He will shelter me in His pavilion
on an evil day,
grant me the protection of His tent,
raise me high upon a rock. (6) Now is my head high
over my enemies round about;
I sacrifice in His tent with shouts of joy,
singing and chanting a hymn to the LORD.
(7) Hear, O LORD, when I cry aloud;
have mercy on me, answer me. (8) In Your behalf-b my heart says:
“Seek My face!”
O LORD, I seek Your face. (9) Do not hide Your face from me;
do not thrust aside Your servant in anger;
You have ever been my help.
Do not forsake me, do not abandon me,
O God, my deliverer. (10) Though my father and mother abandon me,
the LORD will take me in. (11) Show me Your way, O LORD,
and lead me on a level path
because of my watchful foes. (12) Do not subject me to the will of my foes,
for false witnesses and unjust accusers
have appeared against me. (13) Had I not the assurance
that I would enjoy the goodness of the LORD
in the land of the living…
(14) Look to the LORD;
be strong and of good courage!
O look to the LORD!