(א) לְשׁוֹן רַבֵּנוּ.
עִקַּר הַחִיּוּת מְקַבְּלִין מֵהַתְּפִלָּה,
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים מ״ב:ט׳):
תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי,
וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל כֹּחוֹ,
כִּי כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּכָל כֹּחוֹ וּמַכְנִיס כֹּחוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַתְּפִלָּה, אֲזַי נִתְחַדֵּשׁ כֹּחוֹ שָׁם, בִּבְחִינַת (איכה ג׳:כ״ג): חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים [רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ] וְכוּ'.
כִּי אֱמוּנָה הִיא תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות י״ז:י״ב): וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה,
תַּרְגּוּמוֹ: פְּרִישָׂן בִּצְלוֹ.
...
אֲבָל כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל, אֲזַי בָּאִים מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּקְלִפּוֹת וּמְסַבְּבִין אוֹתוֹ, וְנִשְׁאָר בַּחשֶׁךְ, וְאֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ג׳:מ״ד): סַכֹּתָ בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה,
וּכְתִיב (תהילים י״ב:ט׳): סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן – שֶׁהָרְשָׁעִים, הַיְנוּ הַקְּלִפּוֹת, מְסַבְּבִין אוֹתוֹ, כְּרֻם זֻלֻּת – הַיְנוּ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם (ברכות ו:).
וְדַע, שֶׁיֵּשׁ פְּתָחִים הַרְבֵּה בַּחשֶׁךְ הַזֶּה לָצֵאת מִשָּׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא לח:): הַבָּא לִטָּמֵּא פּוֹתְחִין לוֹ – יֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה).
נִמְצָא, שֶׁיֵּשׁ פְּתָחִים הַרְבֵּה בַּחשֶׁךְ גַּם לָצֵאת מִשָּׁם, אֲבָל הָאָדָם הוּא עִוֵּר וְאֵין יוֹדֵעַ לִמְצֹא הַפֶּתַח.
וְדַע, שֶׁעַל־יְדֵי אֱמֶת זוֹכֶה לִמְצֹא הַפֶּתַח, כִּי עִקַּר אוֹר הַמֵּאִיר הוּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים כ״ז:א׳): ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי, וְעַל־יְדֵי שֶׁקֶר הוּא מְסַלֵּק אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ׳:ז׳): לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' לַשָּׁוְא, כִּי עַל־יְדֵי שָׁוְא מְסַלֵּק אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּי דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָיו,
(ה) אֲבָל עַל־יְדֵי אֱמֶת, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹכֵן עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קמ״ה:י״ח): קָרוֹב ה' לְכָל קוֹרְאָיו לְכֹל וְכוּ'; וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עִמּוֹ, הוּא מֵאִיר לוֹ אֵיךְ לֵיצֵא מֵהַחשֶׁךְ הַמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ה' אוֹרִי.
...
וְדַע, שֶׁהַכֹּל לְפִי גֹּדֶל הָאֱמֶת, כִּי עִקַּר הָאוֹר הוּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא הוּא עֶצֶם הָאֱמֶת, וְעִקַּר הִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ אֶלָּא אֶל הָאֱמֶת...
וְאֵלּוּ בְּנֵי־אָדָם הַמַּכְחִישִׁים כָּל הַנִּסִּים, וְאוֹמְרִים שֶׁהַכֹּל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, וְאִם רוֹאִים אֵיזֶהוּ נֵס, הֵם מְכַסִּים אֶת הַנֵּס עִם דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁזֶּה דֶּרֶךְ הַטְּבָעִים – נִמְצָא שֶׁפּוֹגְמִים בַּתְּפִלָּה, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא נִסִּים, שֶׁמְּשַׁנָּה אֶת הַטֶּבַע; וּפוֹגְמִים בָּאֱמוּנָה,
שֶׁאֵין מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
The essence of life-force comes from prayer, as is written (Psalms 42:9), “Prayer to the God of my life.” This is why a person should pray with all his energy.
When a person prays with all his strength and concentrates his energy into the letters making up the prayers, his energy is renewed there.
This corresponds to (Lamentations 3:23), “They are renewed each morning; great is Your emunah (faith).”
And faith is prayer, as in (Exodus 17:2), “And his hands were emunah,” which Onkelos renders: “[his hands] were spread out in prayer.”
...
But when a person stands up to pray, he is beset by external thoughts and kelipot (husks) surround him <on all sides>.
He is left in the dark, unable to pray, as is written (Lamentations 3:44), “You covered Yourself with a cloud so that no prayer could pass through.”
...
But know! the darkness itself contains many openings from which to exit.
As our Sages taught: When someone comes to defile himself, they open up for him (Yoma 38b) —there are many openings for him.
We see that even in the darkness there are many openings through which to leave.
The problem is that the person [caught up in the darkness] is blind and does not know how to find the opening.
And know! a person merits finding the opening through truth. For the main light that illuminates [the openings] is God, as is written (Psalms 27:1), “God is my light and my help.”
But through falsehood, a person dismisses God, as in (Exodus 20:7), “You shall not swear falsely by the name of God.”
Through falsehood one removes [himself from] God, for (Psalms 101:7), “He that speaks falsely will not stand in My sight.”
Through truth, on the other hand, God dwells with him, as in (Psalms 145:18), “God is near to all who call Him, to all who call Him in truth.”
And when God is with a person, He enlightens him on how to get out of the darkness that disturbs him when he prays, as in, “God is my light.”
...
And know! everything depends on the
degree of truth [a person has].
For the main light is God, and God is the essence of truth. God’s primary yearning is for nothing but the truth.
...
There are people who deny all miracles and say that everything comes about naturally. Even if they witness a miracle, they cover it up with natural explanations, attributing it to the natural course of things.
By doing so, they blemish prayer, because prayer corresponds to miracles, which alter nature.
They also blemish faith, because they do not believe in Divine Providence...