מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר: ״עַל קַן צִיפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ״, ... מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. גְּמָ׳ ...אֶלָּא ״עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ״ מַאי טַעְמָא? פְּלִיגִי בַּהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי בְּמַעְרְבָא, רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִידָא: חַד אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁמֵּטִיל קִנְאָה בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְחַד אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים, וְאֵינָן אֶלָּא גְּזֵרוֹת.
MISHNA: One who recites in his supplication: Just as Your mercy is extended to a bird’s nest, as You have commanded us to send away the mother before taking her chicks or eggs (Deuteronomy 22:6–7), so too extend Your mercy to us;... GEMARA: ... However, in the case of one who recites: Just as Your mercy is extended to a bird’s nest, why do they silence him? Two amora’im in Eretz Yisrael disputed this question; Rabbi Yosei bar Avin and Rabbi Yosei bar Zevida; one said that this was because he engenders jealousy among God’s creations, as it appears as though he is protesting the fact that the Lord favored one creature over all others. And one said that this was because he transforms the attributes of the Holy One, Blessed be He, into expressions of mercy, when they are nothing but decrees.
וזה הטעם גם כן ב'שילוח הקן' כי הביצים אשר שכבה האם עליהם והאפרוחים הצריכים לאמם על הרוב אינם ראויים לאכילה וכשישלח האם ותלך לה לא תצטער בראות לקיחת הבנים. ועל הרוב יהיה סיבה להניח הכל כי מה שהיה לוקח ברוב הפעמים אינו ראוי לאכילה: ואם אלו הצערים הנפשיים חסר התורה עליהם בבהמות ובעופות כל שכן בבני האדם כולם. ולא תקשה עלי באמרם 'ז"ל' "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וגו'" - כי הוא לפי אחת משני הדעות אשר זכרנום - רצוני לומר דעת מי שחושב שאין טעם לתורה אלא הרצון לבד ואנחנו נמשכנו אחר הדעת השני:
The same reason applies to the law which enjoins that we should let the mother fly away when we take the young. The eggs over which the bird sits, and the young that are in need of their mother, are generally unfit for food, and when the mother is sent away she does not see the taking of her young ones, and does not feel any pain. In most cases, however, this commandment will cause man to leave the whole nest untouched, because [the young or the eggs], which he is allowed to take, are, as a rule, unfit for food. If the Law provides that such grief should not be caused to cattle or birds, how much more careful must we be that we should not cause grief to our fellowmen. When in the Talmud (Ber. p. 33b) those are blamed who use in their prayer the phrase, "Thy mercy extendeth to young birds," it is the expression of the one of the two opinions mentioned by us, namely, that the precepts of the Law have no other reason but the Divine will. We follow the other opinion.
... וכתב הרב במורה הנבוכים (ג מח) כי טעם שלוח הקן...כדי להזהיר שלא ישחוט הבן בעיני האם כי יש לבהמות דאגה גדולה בזה ואין הפרש בין דאגת האדם לדאגת הבהמות על בניהם כי אהבת האם וחנותה לבני בטנה איננו נמשך אחרי השכל והדבור אבל הוא מפעולת כח המחשבה המצויה בבהמות כאשר היא מצויה באדם ...ויותר נכון בעבור שלא נתאכזר ואמר הרב ואל תשיב עלי ממאמר החכמים (ברכות לג) האומר על קן צפור יגיעו רחמיך כי זו אחת משתי סברות סברת מי שיראה כי אין טעם למצות אלא חפץ הבורא ואנחנו מחזיקים בסברא השניה שיהיה בכל המצות טעם ... וכן מה שאמרו (ברכות לג) לפי שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות לומר שלא חס האל על קן צפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת בנו שאין רחמיו מגיעין בבעלי הנפש הבהמית למנוע אותנו מלעשות בהם צרכנו שאם כן היה אוסר השחיטה אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות ושלא נתאכזר:
...Now, he [Rabbi Moshe ben Maimon] wrote in the Moreh Nebuchim that the reason for the commandment to release the mother bird when taking its nest...is in order to admonish us against killing the young within the mother’s sight, for animals feel great distress under such circumstances. There is no difference between the distress of man and the distress of animals for their young, since the love of the mother and her tenderness to the children of her womb are not the result of reasoning or [the faculty of intelligent] speech, but are produced by the faculty of mental images which exists among animals even as it is present in man. ...
It is more correct [to explain them as prohibitions] to prevent us from acting cruelly.
And the Rabbi [Moshe ben Maimon] said further: “Do not contradict me by quoting the saying of the Sages, ‘He who says in his prayer: Even to a bird’s nest do Thy mercies extend [etc., they silence him,’ which would seem to imply that there is no reason other than the Will of G-d for the commandment to release a dam when taking its nest], for that is one of two opinions, namely, the opinion of the Sage who holds that the commandments [of the Torah] have no other reason but the Will of the Creator. We follow the second opinion that there is a reason for all commandments.”...
So, too, what the Rabbis have stated, “Because he treats the ordinances of G-d like expressions of mercy, whereas they are decrees” means to say — that it was not a matter of G-d’s mercy extending to the bird’s nest or the dam and its young, since His mercies did not extend so far into animal life as to prevent us from accomplishing our needs with them, for, if so, He would have forbidden slaughter altogether. But the reason for the prohibition [against taking the dam with its nest, or against killing the dam with its young in one day] is to teach us the trait of compassion and that we should not be cruel.
There was one whose father said to him: Climb to the top of the building and fetch me chicks. And he climbed to the top of the building and dispatched the mother bird and took the young, thereby simultaneously fulfilling the mitzva to dispatch the mother bird from the nest and the mitzva to honor one’s parents, but upon his return he fell and died. Where is the goodness of the days of this one, and where is the length of days of this one? Rather, the verse “that it may be well with you” means in the world where all is well, and “that your days may be long” is referring to the world that is entirely long.
כי יקרא קן צפור לפניך: כשאדם קרב אל הקן, אלמלא רחמיה על בניה היתה האם נמלטת לנפשה ועוזבת אפרוחיה, אבל היא מאהבתה את בניה תשליך את נפשה מנגד ותעמוד שם להצילם, ולא תברח למלט את נפשה. על כן אין ראוי לקחתה, שאם יהיה אדם לוקחה, יהיה מעשה הצדקה והאהבה שאהבה את בניה גורם לה רעה. והנה המכוון במצוה הזאת היא לכבד המדות הטובות, ולקבוע בלבותינו כי לא יצא מצדקה הפסד, שאם היה מותר לקחת האם תחת אהבתה את בניה, היה מתרשם בלב האדם כי החמלה ענין גרוע ומנהג שטות, הגורם רעה לבעליו ועכשו שלקיחתה אסורה לנו, יקר תפארת מדת החמלה יוחק בלבנו חקוי עמוק.
When you chance upon a nest ~ On the approach of man, were not for the compassion on her young, the dam would naturally leave the chicks in order to escape. But her maternal love prompts her to scorn prudence and risk her life to save them. Man should therefore not take her so that her righteousness and her love with which she loves her young should not lead her to suffer. This is to teach us to respect the good moral qualities and inculcate in our hearts the idea that one never suffers a loss for doing justice. Had we been permitted to take the mother bird away from her young, man would have concluded that pity was an undesirable and foolish quality, bringing suffering on those exercising it. And now, knowing that taking her is forbidden to us, the essence of the quality of mercy will be inculcated in our hearts very deeply.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא כִּבֵּד בְּרִיָּה אֶת אֲבוֹתָיו כְּמוֹ אֲנִי אֶת אֲבוֹתַי, וּמָצָאתִי שֶׁכִּבֵּד עֵשָׂו לְאָבִיו יוֹתֵר מִמֶּנִּי.
Rabbi Shimon ben Gamliel said: I have never men anyone who honored their parents like I do, but Esav honored his father even more than I do.