לאחר נפילת ברקאי במבצע "צוק איתן" בחרנו, חבריו של ברקאי, להקים את בית המדרש החברתי. הפועל בסיוע של עמותת כל ישראל חברים (כי"ח).בית המדרש מגלם את הערכים בהם האמין ברקאי ואשר לאורם פעל בדבקות – חיבור בין קבוצות שונות בחברה הישראלית, שיח מכבד במאור פנים ובאהבה, לימוד תורה ועשייה חברתית. ערכים אלו באו לידי ביטוי באופן משמעותי בכל בחירה ומעשה של ברקאי.
כל מפגש החל בלימוד משותף של דף מקורות ולאחריו שיעור. דף המקורות שלפניכם מוקדש ללימוד על הצרכים האישיים של כל פרט לבין הפרטים של החברה.
(יד) רְפָאֵ֤נִי יְהֹוָה֙ וְאֵ֣רָפֵ֔א הוֹשִׁיעֵ֖נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה כִּ֥י תְהִלָּתִ֖י אָֽתָּה׃
(14) Heal me, O LORD, and let me be healed; Save me, and let me be saved; For You are my glory.
רְפָאֵֽנוּ יְהֹוָה וְנֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵֽנוּ וְנִוָּשֵֽׁעָה כִּי תְהִלָּתֵֽנוּ אָֽתָּה וְהַעֲלֵה רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵֽינוּ
מי שרוצה להתפלל על החולה יאמר כאן תחנה זו: יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתִּשְׁלַח מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַֽיִם, רְפוּאַת הַנֶּֽפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, לַחוֹלֶה (פלוני/פלונית) בֶּן/בַּת (פלונית) בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל:
Heal us, Adonoy, and we will be healed, deliver us and we will be delivered; for You are our praise. Grant a complete healing to all our affliction If you wish to pray for the recovery of a sick person, you may do so here. May it be Your will, Adonoy, our God, and the God of our fathers, that You send, quickly, a complete recovery from the heavens, healing for the soul, and healing for the body, for the ailing (name) son/daughter of (mother’s name) among the ailing of Israel.
שאלות הבנה
מה ההבדל הלשוני בין בקשת הרפואה של ירמיהו לבין ברכת הרפואה בתפילה?
היכן ממוקמת הבקשה של האדם על עצמו אצל ירמיהו, והיכן היא ממוקמת בתפילה?
שאלות העמקה
מה משמעות השינוי שעשו מחברי התפילה לדברי ירמיהו? מדוע הם עשו זאת?
מה ניתן ללמוד על תפיסת עולמם של מחברי התפילה מכך שבקשת הרפואה הרגילה היא על כלל הציבור, והבקשה הפרטית היא רק תוספת?
יוסף טרומפלדור, מצוטט בתוך "מגילת הגדוד", אוטוביוגרפיה של זאב ז'בוטינסקי
חלוץ פירושו "צועד בראש" (...) אנחנו צריכים להקים דור, שלא יהיו לו לא אינטרסים ולא הרגלים. מטיל-ברזל סתם. גמיש – אבל ברזל. מתכת, שאפשר לחשל ממנה כל מה שיש צורך בו בשביל המכונה הלאומית. חסר גלגל? – אני הגלגל. חסרים מסמר, בורג, גלגל-תנופה? קחו אותי. צריך לחפור אדמה? אני חופר, צריך לירוֹת, להיות חייל? אני חייל. משטרה? רופא? עורכי-דין? מורים? שואבי-מים? בבקשה, אני עושה את הכל. אין לי פרצוף, אין פסיכולוגיה, אין רגשות, אין לי אפילו שׁם: אני – האידיאה הטהורה של שירות, מוכן לכל, אני קשור בשום דבר; אני יודע רק ציווּי אחד: לבנות.
שאלות העמקה
מהן תכונותיו של החלוץ האידיאלי לפי טרומפלדור?
איזה יחס עולה בדברי טרומפלדור בין הזהות העצמית לבין התרומה לכלל?
מרטין בובר, אור הגנוז עמ' 406
בין המעטים, שהורשה להם להיכנס אל רבי מנדל** בימי "הסתגרותו", היה רבי יצחק מוורקי. לאחר שלא היה זמן רב אצל הרבי בא שוב לקוצק, דפק על דלת חדרו של רבי מנדל, נכנס פנימה ובירך אותו: "שלום עליכם, רבי!" "למה אתה קורא לי רבי?" נהם כנגדו הקוצקאי, "הרי אינני רבי. כלום אינך מכיר אותי עוד? הרי אני הנני התיש! התיש הקדוש הנני. כלום אינך זוכר עוד את המעשה?
יהודי אחד זקן אבדה לו בדרך לבית המדרש קופסת הטבק העשויה מקרן התיש. הוא היה מיילל: 'לא די לנו הגלות והחשכה, והנה אבדה לי אבידה זו. אוי ואבוי לי על אובדן קופסת הטבק העשויה מקרן התיש!' והנה פגש את התיש הקדוש. התיש הקדוש היה נודד על פני האדמה וראשי קרניו השחורות נשקו את הכוכבים. כששמע את יללתו של היהודי הזקן, הרכין עצמו אליו ואמר: 'חתוך מקרני כמה שנחוץ לך לקופסה'. חתך הזקן כדברו, ועשה לו קופסה ומילא אותה טבק. אחר כך הלך לבית המדרש והציע לכל האנשים סביבו קמצוץ טבק. האנשים הריחו והריחו, וכל מי שהריח קרא: 'מה נהדר הטבק! זה בא לו מן הקופסה. מה נהדרה הקופסה! ומנין היא?' סיפר להם הזקן על דבר התיש הקדוש נדיב הלב. מיד יצאו איש אחרי אחיו אל הרחוב וביקשו את התיש הקדוש. התיש הקדוש נדד על פני האדמה וראשי קרניו השחורות נשקו את הכוכבים. ניגשו אליו איש אחרי אחיו וביקשו רשות לחתוך משהו. פעם אחר פעם הרכין עצמו התיש לפני המבקש. קופסה אחר קופסה נעשתה ונתמלאה טבק. תהילת הקופסאות נתפשטה למרחקים. על כל פסיעה ניגש מבקש אל התיש הקדוש.
נטול קרניים נודד התיש הקדוש על פני האדמה".
שאלות הבנה
מה המסר של משל התיש הקדוש? כיצד הוא מנמק את הסתגרותו של הרבי מקוצק?
שאלות העמקה
המשל מדבר על הנתינה לאחר כעל "חיתוך קרניים". אילו המשל היה עוסק ב"נתינת חלב" לאחר, האם היה עולה מסר שונה?
מה היחס בין שמירת הזהות העצמית לבין התרומה לכלל לפי הסיפור? השוו זאת לדברי טרומפלדור. (להרחבה ניתן להשוות את המשל לסיפור "העץ הנדיב")
שאלות לדיון
מה עדיף בעיניכם, לתרום לכלל אך להיות "נטול פרצוף", או להיות "תיש קדוש" ששומר את קרניו לעצמו? האם יש אפשרות ביניים?
האם נתקלתם פעם בסיטואציה שדרשה מכם להיות "נטולי פרצוף", או שדרשה מכם "לחתוך קרניים" בשביל מישהו אחר? כיצד הרגשתם אז?
איין ראנד, כמעיין המתגבר, עמ' 555-556
מלמדים אותנו שהסגולה הנעלה ביותר אינה חתירה להישגים, אלא נתינה. אבל אדם אינו יכול לתת את מה שלא נוצר. היצירה באה לפני הנתינה, שאם לא כן, אין מה לתת. צרכיו של היוצר באים לפני הצורך האפשרי של הנאה מהיצירה. ואף על פי כן, מלמדים אותנו להעריץ את האדם המתווך, המחלק מתנות שלא הוא יצר. מלמדים אותנו לראותו כעומד מעל האדם שאיפשר את חלוקת המתנות הללו. צדיק זוכה לדברי הלל. הישג יצירתי זוכה למשיכת כתפיים.
מלמדים אותנו שבראש ובראשונה עלינו להקל על סבלם של אחרים. אבל ייסורים הם מחלה. וכשאדם נתקל בהם, הוא ינסה לעזור ולהקל. עם זאת, בכך שאנו רואים בעזרה לזולת מעשה כה נעלה, אנחנו מעניקים לייסורים את המקום החשוב ביותר בחיינו. האדם צריך לשאוף שאחרים יסבלו כדי שיוכל לומר על עצמו שיש לו מעלות רבות. זה טבעו של האלטרואיזם. היוצר איננו מעוניין במחלות, אלא בחיים. ובכל זאת, עבודת היוצרים חיסלה מחלות רבות של הגוף ושל הרוח והביאה מזור לסובלים, יותר מכל מה שהשיג אי-פעם אלטרואיסט."
שאלות הבנה
מדוע חשוב להתמקד ב"יצירה" ולא בנתינה לאחר לפי איין ראנד?
שאלות העמקה
מה צריכה להיות מטרתו של ה"יוצר" לפי איין ראנד, "להביא מזור לסובלים" או היצירה עצמה?
מה הפתרון של איין ראנד למתח בין הפיתוח העצמי לבין התרומה לכלל?
הראי"ה קוק, עין איה, ברכות א עמ' 12
אף שצריך האדם שישים כל מעייניו (כוחותיו/מטרותיו) על ישועת הכלל, מכל מקום צריך הוא להיות עסוק גם כן בשלמותו הפרטי. אלא שצריך שתהיה כוונתו להֵאָחֵד על ידי שלמותו אל הכלל, ובזה איננו נפרד מהכלל גם בהיותו עסוק בשלמותו הפרטי.
שאלות הבנה
איזו מטרה צריכה להניע את האדם לדברי הרב קוק? כיצד הוא צריך לפעול להשגת מטרה זו?
שאלות העמקה
כשהאדם חווה התנגשות בין צורך "פרטי" לבין צורך "כללי", כיצד עליו לנהוג לפי הרב קוק?
"צריך שתהיה כוונתו להאחד על ידי שלמותו אל הכלל" – האם כוונה שכזו תשנה רק את מודעות האדם, או שהיא תגרור גם מעשים אחרים, שיפתחו אותו בצורה שתשרת יותר את הכלל?
שאלות לדיון
חשבו על סיטואציה שבה קיים המתח בין האישיות הפרטית לבין צרכי הכלל, כיצד הייתם צריכים לנהוג בה על פי כל אחד מהמקורות לעיל? מה עשיתם/הייתם עושים בפועל?
מוזמנים להאזין לשיחה מאת תא"ל הושע פרידמן בן שלום