ASBI Parsha Lunch and Learn Matot-Masei: Understanding the Condition of B'nai Gad and B'nai Reuven

I. Reuven & Gad's Request

(א) וּמִקְנֶ֣ה ׀ רַ֗ב הָיָ֞ה לִבְנֵ֧י רְאוּבֵ֛ן וְלִבְנֵי־גָ֖ד עָצ֣וּם מְאֹ֑ד וַיִּרְא֞וּ אֶת־אֶ֤רֶץ יַעְזֵר֙ וְאֶת־אֶ֣רֶץ גִּלְעָ֔ד וְהִנֵּ֥ה הַמָּק֖וֹם מְק֥וֹם מִקְנֶֽה׃ (ב) וַיָּבֹ֥אוּ בְנֵֽי־גָ֖ד וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן וַיֹּאמְר֤וּ אֶל־מֹשֶׁה֙ וְאֶל־אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֶל־נְשִׂיאֵ֥י הָעֵדָ֖ה לֵאמֹֽר׃ (ג) עֲטָר֤וֹת וְדִיבֹן֙ וְיַעְזֵ֣ר וְנִמְרָ֔ה וְחֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה וּשְׂבָ֥ם וּנְב֖וֹ וּבְעֹֽן׃ (ד) הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֤ה ה' לִפְנֵי֙ עֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֥רֶץ מִקְנֶ֖ה הִ֑וא וְלַֽעֲבָדֶ֖יךָ מִקְנֶֽה׃ {ס} (ה) וַיֹּאמְר֗וּ אִם־מָצָ֤אנוּ חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ יֻתַּ֞ן אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לַעֲבָדֶ֖יךָ לַאֲחֻזָּ֑ה אַל־תַּעֲבִרֵ֖נוּ אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃ (ו) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לִבְנֵי־גָ֖ד וְלִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן הַאַֽחֵיכֶ֗ם יָבֹ֙אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה׃ (ז) וְלָ֣מָּה (תנואון) [תְנִיא֔וּן] אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֵֽעֲבֹר֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם ה'׃ (ח) כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ אֲבֹתֵיכֶ֑ם בְּשׇׁלְחִ֥י אֹתָ֛ם מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לִרְא֥וֹת אֶת־הָאָֽרֶץ׃ (ט) וַֽיַּעֲל֞וּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם ה'׃ (י) וַיִּֽחַר־אַ֥ף ה' בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּשָּׁבַ֖ע לֵאמֹֽר׃ (יא) אִם־יִרְא֨וּ הָאֲנָשִׁ֜ים הָעֹלִ֣ים מִמִּצְרַ֗יִם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה אֵ֚ת הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב כִּ֥י לֹא־מִלְא֖וּ אַחֲרָֽי׃ (יב) בִּלְתִּ֞י כָּלֵ֤ב בֶּן־יְפֻנֶּה֙ הַקְּנִזִּ֔י וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נ֑וּן כִּ֥י מִלְא֖וּ אַחֲרֵ֥י ה'׃ (יג) וַיִּֽחַר־אַ֤ף ה' בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְנִעֵם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה עַד־תֹּם֙ כׇּל־הַדּ֔וֹר הָעֹשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י ה'׃ (יד) וְהִנֵּ֣ה קַמְתֶּ֗ם תַּ֚חַת אֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם תַּרְבּ֖וּת אֲנָשִׁ֣ים חַטָּאִ֑ים לִסְפּ֣וֹת ע֗וֹד עַ֛ל חֲר֥וֹן אַף־ה' אֶל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (טו) כִּ֤י תְשׁוּבֻן֙ מֵֽאַחֲרָ֔יו וְיָסַ֣ף ע֔וֹד לְהַנִּיח֖וֹ בַּמִּדְבָּ֑ר וְשִֽׁחַתֶּ֖ם לְכׇל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃ {ס} (טז) וַיִּגְּשׁ֤וּ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ גִּדְרֹ֥ת צֹ֛אן נִבְנֶ֥ה לְמִקְנֵ֖נוּ פֹּ֑ה וְעָרִ֖ים לְטַפֵּֽנוּ׃ (יז) וַאֲנַ֜חְנוּ נֵחָלֵ֣ץ חֻשִׁ֗ים לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר אִם־הֲבִֽיאֹנֻ֖ם אֶל־מְקוֹמָ֑ם וְיָשַׁ֤ב טַפֵּ֙נוּ֙ בְּעָרֵ֣י הַמִּבְצָ֔ר מִפְּנֵ֖י יֹשְׁבֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ (יח) לֹ֥א נָשׁ֖וּב אֶל־בָּתֵּ֑ינוּ עַ֗ד הִתְנַחֵל֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַחֲלָתֽוֹ׃ (יט) כִּ֣י לֹ֤א נִנְחַל֙ אִתָּ֔ם מֵעֵ֥בֶר לַיַּרְדֵּ֖ן וָהָ֑לְאָה כִּ֣י בָ֤אָה נַחֲלָתֵ֙נוּ֙ אֵלֵ֔ינוּ מֵעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרָֽחָה׃ {פ}
(כ) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה אִֽם־תַּעֲשׂ֖וּן אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה אִם־תֵּחָ֥לְצ֛וּ לִפְנֵ֥י ה' לַמִּלְחָמָֽה׃ (כא) וְעָבַ֨ר לָכֶ֧ם כׇּל־חָל֛וּץ אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן לִפְנֵ֣י ה' עַ֧ד הוֹרִישׁ֛וֹ אֶת־אֹיְבָ֖יו מִפָּנָֽיו׃ (כב) וְנִכְבְּשָׁ֨ה הָאָ֜רֶץ לִפְנֵ֤י ה' וְאַחַ֣ר תָּשֻׁ֔בוּ וִהְיִיתֶ֧ם נְקִיִּ֛ם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵ֑ל וְ֠הָיְתָ֠ה הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֥את לָכֶ֛ם לַאֲחֻזָּ֖ה לִפְנֵ֥י ה'׃ (כג) וְאִם־לֹ֤א תַעֲשׂוּן֙ כֵּ֔ן הִנֵּ֥ה חֲטָאתֶ֖ם לַה' וּדְעוּ֙ חַטַּאתְכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּמְצָ֖א אֶתְכֶֽם׃ (כד) בְּנֽוּ־לָכֶ֤ם עָרִים֙ לְטַפְּכֶ֔ם וּגְדֵרֹ֖ת לְצֹנַאֲכֶ֑ם וְהַיֹּצֵ֥א מִפִּיכֶ֖ם תַּעֲשֽׂוּ׃ (כה) וַיֹּ֤אמֶר בְּנֵי־גָד֙ וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֔ן אֶל־מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹ֑ר עֲבָדֶ֣יךָ יַעֲשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֥ר אֲדֹנִ֖י מְצַוֶּֽה׃

Numbers 32:1-25

(1) The Reubenites and the Gadites owned cattle in very great numbers. Noting that the lands of Jazer and Gilead were a region suitable for cattle, (2) the Gadites and the Reubenites came to Moses, Eleazar the priest, and the chieftains of the community, and said, (3) “Ataroth, Dibon, Jazer, Nimrah, Heshbon, Elealeh, Sebam, Nebo, and Beon— (4) the land that the LORD has conquered for the community of Israel is cattle country, and your servants have cattle. (5) It would be a favor to us,” they continued, “if this land were given to your servants as a holding; do not move us across the Jordan.” (6) Moses replied to the Gadites and the Reubenites, “Are your brothers to go to war while you stay here? (7) Why will you turn the minds of the Israelites from crossing into the land that the LORD has given them? (8) That is what your fathers did when I sent them from Kadesh-barnea to survey the land. (9) After going up to the wadi Eshcol and surveying the land, they turned the minds of the Israelites from invading the land that the LORD had given them. (10) Thereupon the LORD was incensed and He swore, (11) ‘None of the men from twenty years up who came out of Egypt shall see the land that I promised on oath to Abraham, Isaac, and Jacob, for they did not remain loyal to Me— (12) none except Caleb son of Jephunneh the Kenizzite and Joshua son of Nun, for they remained loyal to the LORD.’ (13) The LORD was incensed at Israel, and for forty years He made them wander in the wilderness, until the whole generation that had provoked the LORD’s displeasure was gone. (14) And now you, a breed of sinful men, have replaced your fathers, to add still further to the LORD’s wrath against Israel. (15) If you turn away from Him and He abandons them once more in the wilderness, you will bring calamity upon all this people.” (16) Then they stepped up to him and said, “We will build here sheepfolds for our flocks and towns for our children. (17) And we will hasten as shock-troops in the van of the Israelites until we have established them in their home, while our children stay in the fortified towns because of the inhabitants of the land. (18) We will not return to our homes until every one of the Israelites is in possession of his portion. (19) But we will not have a share with them in the territory beyond the Jordan, for we have received our share on the east side of the Jordan.” (20) Moses said to them, “If you do this, if you go to battle as shock-troops, at the instance of the LORD, (21) and every shock-fighter among you crosses the Jordan, at the instance of the LORD, until He has dispossessed His enemies before Him, (22) and the land has been subdued, at the instance of the LORD, and then you return—you shall be clear before the LORD and before Israel; and this land shall be your holding under the LORD. (23) But if you do not do so, you will have sinned against the LORD; and know that your sin will overtake you. (24) Build towns for your children and sheepfolds for your flocks, but do what you have promised.” (25) The Gadites and the Reubenites answered Moses, “Your servants will do as my lord commands.

במדבר ל״ב:ט״ז-ל״ג

(לג) וַיִּתֵּ֣ן לָהֶ֣ם ׀ מֹשֶׁ֡ה לִבְנֵי־גָד֩ וְלִבְנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן וְלַחֲצִ֣י ׀ שֵׁ֣בֶט ׀ מְנַשֶּׁ֣ה בֶן־יוֹסֵ֗ף אֶת־מַמְלֶ֙כֶת֙ סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י וְאֶת־מַמְלֶ֔כֶת ע֖וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן הָאָ֗רֶץ לְעָרֶ֙יהָ֙ בִּגְבֻלֹ֔ת עָרֵ֥י הָאָ֖רֶץ סָבִֽיב׃

Numbers 32:16-33

(33) So Moses assigned to them—to the Gadites, the Reubenites, and the half-tribe of Manasseh son of Joseph—the kingdom of Sihon king of the Amorites and the kingdom of King Og of Bashan, the land with its various cities and the territories of their surrounding towns.

II. Was their request legitimate? Judged for Good or Bad in Chazal?

A. Interpreting Negative Motives

במדבר ל״ב:כ״ד

(כד) בְּנֽוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשֽׂוּ׃

Numbers 32:24

(24) Build you cities for your little ones, and folds for your sheep; and do that which hath proceeded out of your mouth.’

במדבר רבה כב:ז

וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן, שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול, וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחלה מכל השבטים, שנאמר (ד"ה א ה): ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה. ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם, בשביל קניינם. מנין? ממה שכתוב בתורה: ומקנה רב היה לבני ראובן וגו':

Bamidbar Rabbah 22:7

And similarly, we find regarding the tribes of Gad and Reuven who were rich and had large flocks, and they loved their wealth, and so they settled outside of Eretz Yisrael. Because they did this, they were exiled first of all the tribes, as it says, " And he exiled the families of Reuven, Gad, and half of Menashe" ( Divrei HaYamim 1:5). And what was the cause of this? That they separated themselves from their brothers, for the sake of their possessions. How do we know? The Torah states, "And the tribe of Reuven had much livestock..."

במדבר רבה כ״ב:ט׳

דָּבָר אַחֵר, וּמִקְנֶה רַב, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת י, ב): לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ... דָּבָר אַחֵר, לֵב חָכָם לִימִינוֹ, זֶה משֶׁה. וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, אֵלּוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד, שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעִקָּר טָפֵל וְאֶת הַטָּפֵל עִקָּר, שֶׁחִבְּבוּ אֶת מָמוֹנָם יוֹתֵר מִן הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁהֵן אוֹמְרִים לְמשֶׁה (במדבר לב, טז): גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. אָמַר לָהֶם משֶׁה, אֵינָהּ כְּלוּם, אֶלָּא עֲשׂוּ אֶת הָעִקָּר עִקָּר, תְּחִלָּה (במדבר לב, כד): בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וְאַחַר כָּךְ (במדבר לב, כד): וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם, הֱוֵי לֵב חָכָם לִימִינוֹ זֶה משֶׁה, וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ אֵלּוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם חִבַּבְתֶּם אֶת מִקְנֵיכֶם יוֹתֵר מִן הַנְּפָשׁוֹת, חַיֵּיכֶם אֵין בּוֹ בְּרָכָה, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי כ, כא): נַחֲלָה מְבֹהֶלֶת בָּרִאשׁוֹנָה וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כג, ד): אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר מִבִּינָתְךָ חֲדָל. וְאֵיזֶה הוּא עָשִׁיר הַשָֹּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח, ב): יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ.

Bamidbar Rabbah 22:9

Another interpretation of "And much cattle" (Numbers 32:1). This is [the meaning of] that which is stated by the verse (Ecclesiastes 10:2)..."A wise man’s heart is to his right," that is Moshe; "but a fool’s heart is to his left," that is the Children of Reuven and the Children of Gad, who made the essential, secondary, and the secondary, essential. Why? Because they loved their possessions more than the [human] souls. As they said to Moshe (Numbers 32:16), "'We will build here sheepfolds for our flocks, and towns for our children.'" Moshe said to them, "This is nothing; rather make the essential, essential. First 'build towns for your children,' and afterwards 'sheepfolds for your flocks' (Numbers 32:24)." Hence, "A wise man’s heart is to his right," that is Moshe; "but a fool’s heart is to his left," that is the Children of Reuven and the Children of Gad. The Holy One, blessed be He, said to them, "You loved your money more than [your] souls. By your lives, there is no blessing in this, as stated (Proverbs 20:21), 'An estate acquired in haste at the outset will not be blessed in the end.'" And it likewise states (Proverbs 23:4), "Do not toil to gain wealth; have the sense to desist." And who is wealthy? One who is happy with his lot, as stated (in Psalms 128:2), "You shall eat the produce of your hands; you shall be happy, and it shall go well with you."

רש"י על במדבר ל״ב:ט״ז:א׳

(א) נבנה למקננו פה. חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם אמר להם משה לא כן עשו, העיקר עיקר והטפל טפל, בנו לכם תחלה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם:

Rashi on Numbers 32:16:1

...

B. Interpreting Good Motives Behind The Request

דברים ל״ג:כ׳-כ״א

(כ) וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד׃ (כא) וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל׃

Deuteronomy 33:20-21

(20) And of Gad he said: Blessed be He that broadens Gad; He dwells as a lion, And tearing off arm, even the head. (21) And he chose the first portion for himself, for that is where the lawgiver's portion is hidden. And there came the heads of the people, He executed the righteousness of the L-RD, And His ordinances with Israel. .

רש"י על דברים ל״ג:כ״א:א׳-ג׳

(א) וירא ראשית לו. ראה לטול לו חלק בארץ סיחון ועוג, שהיא ראשית כבוש הארץ:

(ב) כי שם חלקת מחקק. כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחוקק והוא משה:

(ג) ספון. אותה חלקה ספונה וטמונה מכל בריה, שנאמר (לקמן לד, ו) ולא ידע איש את קבורתו:

Rashi on Deuteronomy 33:21:1-3

...

חולין צ״א א:ס״ג-ס״ה

(בראשית לב, כה) ויותר יעקב לבדו אמר רבי אלעזר שנשתייר על פכין קטנים מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה לפי שאין פושטין ידיהן בגזל

Chullin 91a:22

The Gemara returns to the verse of Jacob wrestling with the angel. The verse states: “And Jacob was left alone; and a man wrestled with him until the breaking of the day” (Genesis 32:25). Rabbi Elazar says: The reason Jacob remained alone was that he remained to collect some small pitchers that had been left behind. From here it is derived that the possessions of the righteous are dearer to them than their bodies. And why do they care so much about their possessions? It is because they do not stretch out their hands to partake of stolen property.

אור החיים על במדבר ל״ב:א׳:א׳

ומקנה רב וגו'. טעם הודעה זו, להצדיק הכתוב טעם הנמצא בפיהם לשאלת ארץ סיחון ועוג כי אמת הוא, וטעם שהיה להם יותר מכל השבטים להיות שהיו גבורי כח בזזו אנשי הצבא חלק מרובה מכל השבטים:

Or HaChaim on Numbers 32:1:1

ומקנה רב היה לבני ראובן, And the members of the tribe of Reuven had a great amount of cattle, etc. The Torah had to give us this information in order to justify their request to settle in the lands which used to belong to Sichon and Og. The Torah simply testifies that their claim was based on solid facts. The reason that these two tribes had so much more cattle than the other tribes was that the soldiers of these tribes were exceedingly brave and captured more loot than the soldiers of the other tribes.

1. B'nai Gad and Reuven Respond to The Critiques

העמק דבר על במדבר ל״ב:ז׳:א׳

ולמה תניאון וגו׳. הוא מחשבת עון בינם לאביהם שבשמים. כי המה ישראל יאמרו שלא מחמת המקנה אתם חפצים בכך. אלא משום שאתם יראים ממלחמת כנען. או שאין אתם חפצים בהשגחת ה׳ שהיא חזקה בא״י כמו שביארנו בפ׳ שלח בתשובת יהושע וכלב ושעל כן נקראת התורה תורת אלקי הארץ. ובזה תניאון גם לבבם:

Haamek Davar on Numbers 32:7:1

Why do you dishearten. This refers to a sinful thought between them and their Father in Heaven. About them, Yisroel will say that it is not because of the livestock that they want this, but rather that they are afraid of the war with Canaan, or they do not want to be subject to Hashem’s strong supervision in Eretz Yisroel.

העמק דבר על במדבר ל״ב:י״ז:א׳

לפני בני ישראל. הוסר הטענה הראשונה של משה איך ימצאו לב שהם יבאו למלחמה ואנחנו נשב. הרי אנו הולכים חושים למלחמה. וגם הטענה השני׳ שיאמרו שאנו יראים. ואין אנחנו סומכים על השגחתו ית״ש. אדרבה בשעה שנלך חושים. וישב טפנו בערי המבצר. הרי אין אנו יראים לעזוב את הבנים וסומכים אנחנו על השגחתו ית׳ עליהם. ואם שלא רצו לסמוך על נס ולהניחם בערי הפרזי. זה כבר נתרצה הקב״ה שיהיו בזו המדרגה. אבל מכ״מ הרי סמוכים עליו. דבלא השגחה פרטית ממנו ית׳ לא יועיל ערי מבצר כאשר אין איש להלחם ג״כ:

Haamek Davar on Numbers 32:17:1

Before Bnei Yisroel. This removed Moshe’s first complaint against them: How will Bnei Yisroel have the heart to go to war if we remain across the Yardein. The second claim was removed as well: Yisroel will say we are afraid and do not rely on Hashem’s supervision. On the contrary, at the time we go armed before them, our children will dwell in fortified cities — This is proof that we are not afraid to leave our children behind and we rely on Hashem’s protection. Without Hashem’s individualized supervision, fortified cities offer no benefit, for there will be no one to wage battle in them.

III. "The Condition of B'nai Gad and B'nai Reuven" In Halacha

קידושין ס״א א:ט׳-י׳

מתני׳ ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר (במדבר לב, כ) ויאמר אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן וכתיב ואם לא יעברו חלוצים רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאפי' בארץ כנען לא ינחלו

Kiddushin 61a:9-10

MISHNA: Rabbi Meir says: Any condition that is not doubled, i.e., which does not specify both the result of fulfilling the condition and the result of the condition remaining unfulfilled, like the condition Moses stipulated with the children of Gad and the children of Reuben who sought to settle on the eastern side of the Jordan, is not a valid condition and is not taken into account at all. As it is stated: “And Moses said to them, if the children of Gad and the children of Reuben pass over the Jordan with you, every man armed for battle before the Lord, and the land shall be subdued before you, then you shall give them the land of Gilead for a possession” (Numbers 32:29). And it is written afterward: “But if they will not pass over armed with you, they shall receive a possession among you in the land of Canaan” (Numbers 32:30). Rabbi Ḥanina ben Gamliel says: One cannot derive the requirements of conditions in general from that particular case, as with regard to the nullification of the condition of the children of Gad and Reuben it was necessary to state the matter, as otherwise, if the verse had not specified both sides of the condition, it might have been thought it meant that they will not inherit even in the land of Canaan. One might have thought that if the tribes of Gad and Reuben would not fulfill the condition, they would forfeit their right to inherit anywhere. It was therefore necessary to specify that they would not lose their portion in Eretz Yisrael. Consequently, it is possible that with regard to a standard condition, where no such misunderstanding is likely to take place, it is not necessary to mention both sides.

אבן העזר ל״ח:ב׳

כל תנאי צריך להיות בו ד' דברים ואלו הן שיהיה כפול ושיהיה הן שלו קודם ללאו ושיהיה התנאי קודם למעשה ושיהי' התנאי דבר שאפשר לקיימו ואם חסר התנאי אחד מהם הרי התנאי בטל כאילו אין שם תנאי כלל אלא תהיה מקודשת מיד כאילו לא התנה כלל הזכיר לאו קודם להן וחזר והזכיר הלאו אחר הן הוי תנאי כאלו הזכיר הן קודם ללאו (הר"ן פרק מי שאחזו):

Shulchan Arukh, Even HaEzer 38:2

Any condition needs to include four components, as follows: It must be two-sided, its "yes" has to precede its "no," the condition must precede the action, and the condition has to be something that is possible to fulfill. And if the condition is missing any of them, the condition is thereby nullified, as if there was no condition there at all; instead, she becomes betrothed immediately, as if he had not specified a condition at all. If he mentioned the "no" before the "yes" and went back and mentioned the "no" after the "yes," it is a [valid] condition, as if he had mentioned the "yes" before the "no" (the Ra"n on Chapter "One who Grabbed").

במדבר ל״ב:כ׳-ל״ג

(כ) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה אִֽם־תַּעֲשׂ֖וּן אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה אִם־תֵּחָֽלְצ֛וּ לִפְנֵ֥י ה' לַמִּלְחָמָֽה... וְאַחַ֣ר תָּשֻׁ֔בוּ וִהְיִיתֶ֧ם נְקִיִּ֛ים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵ֑ל וְ֠הָיְתָה הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֥את לָכֶ֛ם לַאֲחֻזָּ֖ה לִפְנֵ֥י ה'׃ (כג) וְאִם־לֹ֤א תַעֲשׂוּן֙ כֵּ֔ן הִנֵּ֥ה חֲטָאתֶ֖ם לַה' וּדְעוּ֙ חַטַּאתְכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּמְצָ֖א אֶתְכֶֽם׃

Numbers 32:20-33

(20) Moses said to them, “If you do this... and then you return—you shall be clear before the LORD and before Israel; and this land shall be your holding under the LORD. (23) But if you do not do so, you will have sinned against the LORD; and know that your sin will overtake you. (

אור החיים על במדבר ל״ב:כ״ב:ג׳

ואומרו לפני ה' אפשר שנתכוון להחזיקם בקדושת הארץ מהטעמים עצמן שאמרו הם בתחילת דבריהם, וזה הוא שיעור דבריו והיתה הארץ הזאת וגו' הגם שהוא חוצה לארץ תהיה נחשבת לכם לאחוזה לפני ה' פירוש תהיה נחשבת אחוזה זו שהיא לפני ה' וזו היא קדושתה שלטעם זה היא שנחשבת הארץ קדושה לפי שהיא לפני ה' באין רצועת חול מפסקת בינה ובין ה' שוכן הבירה:

Or HaChaim on Numbers 32:22:3

It is possible that by repeating the expression לפני השם, "in the presence of G'd," Moses meant to say that although their land was חוצה לארץ, "outside the boundaries of the Holy Land proper," they would be considered as if they had made their residence within the Holy Land. The land would be considered holy as no strip of secular land separated between it and ארץ ישראל proper.

IV. Fulfilment of the Condition in the Book of Joshua

יהושע א׳:י״ב-י״ח

(יב) וְלָרֽאוּבֵנִי֙ וְלַגָּדִ֔י וְלַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑ה אָמַ֥ר יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃ (יג) זָכוֹר֙ אֶת־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֶתְכֶ֛ם מֹשֶׁ֥ה עֶֽבֶד־ה' לֵאמֹ֑ר ה' אֱלֹהֵיכֶם֙ מֵנִ֣יחַ לָכֶ֔ם וְנָתַ֥ן לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת׃ (יד) נְשֵׁיכֶ֣ם טַפְּכֶם֮ וּמִקְנֵיכֶם֒ יֵשְׁב֕וּ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֥ן לָכֶ֛ם מֹשֶׁ֖ה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן וְאַתֶּם֩ תַּעַבְר֨וּ חֲמֻשִׁ֜ים לִפְנֵ֣י אֲחֵיכֶ֗ם כֹּ֚ל גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל וַעֲזַרְתֶּ֖ם אוֹתָֽם׃ (טו) עַ֠ד אֲשֶׁר־יָנִ֨יחַ ה' ׀ לַֽאֲחֵיכֶם֮ כָּכֶם֒ וְיָרְשׁ֣וּ גַם־הֵ֔מָּה אֶת־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־ה' אֱלֹֽקֵיכֶ֖ם נֹתֵ֣ן לָהֶ֑ם וְשַׁבְתֶּ֞ם לְאֶ֤רֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אוֹתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר ׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם מֹשֶׁה֙ עֶ֣בֶד ה' בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרַ֥ח הַשָּֽׁמֶשׁ׃ (טז) וַֽיַּעֲנ֔וּ אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹ֑ר כֹּ֤ל אֲשֶׁר־צִוִּיתָ֙נוּ֙ נַֽעֲשֶׂ֔ה וְאֶֽל־כָּל־אֲשֶׁ֥ר תִּשְׁלָחֵ֖נוּ נֵלֵֽךְ׃ (יז) כְּכֹ֤ל אֲשֶׁר־שָׁמַ֙עְנוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֖ן נִשְׁמַ֣ע אֵלֶ֑יךָ רַ֠ק יִֽהְיֶ֞ה ה' אֱלֹקֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־מֹשֶֽׁה׃ (יח) כָּל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַמְרֶ֣ה אֶת־פִּ֗יךָ וְלֹֽא־יִשְׁמַ֧ע אֶת־דְּבָרֶ֛יךָ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּצַוֶּ֖נּוּ יוּמָ֑ת רַ֖ק חֲזַ֥ק וֶאֱמָֽץ׃ (פ)

Joshua 1:12-18

(12) Then Joshua said to the Reubenites, the Gadites, and the half-tribe of Manasseh, (13) “Remember what Moses the servant of the LORD enjoined upon you, when he said: ‘The LORD your God is granting you a haven; He has assigned this territory to you.’ (14) Let your wives, children, and livestock remain in the land that Moses assigned to you on this side of the Jordan; but every one of your fighting men shall go across armed in the van of your kinsmen. And you shall assist them (15) until the LORD has given your kinsmen a haven, such as you have, and they too have gained possession of the land that the LORD your God has assigned to them. Then you may return to the land on the east side of the Jordan, which Moses the servant of the LORD assigned to you as your possession, and you may possess it.” (16) They answered Joshua, “We will do everything you have commanded us and we will go wherever you send us. (17) We will obey you just as we obeyed Moses; let but the LORD your God be with you as He was with Moses! (18) Any man who flouts your commands and does not obey every order you give him shall be put to death. Only be strong and resolute!”

יהושע א׳:י״ב-י״ג

Joshua 1:12-13

- Separation Which Could Lead to Suspicion and Strife

יהושע כ״ב:א׳-כ״ח

(א) אָ֚ז יִקְרָ֣א יְהוֹשֻׁ֔עַ לָרֽאוּבֵנִ֖י וְלַגָּדִ֑י וְלַחֲצִ֖י מַטֵּ֥ה מְנַשֶּֽׁה׃ (ב) וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם אַתֶּ֣ם שְׁמַרְתֶּ֔ם אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶתְכֶ֔ם מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד ה' וַתִּשְׁמְע֣וּ בְקוֹלִ֔י לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּ֖יתִי אֶתְכֶֽם׃ (ג) לֹֽא־עֲזַבְתֶּ֣ם אֶת־אֲחֵיכֶ֗ם זֶ֚ה יָמִ֣ים רַבִּ֔ים עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וּשְׁמַרְתֶּ֕ם אֶת־מִשְׁמֶ֕רֶת מִצְוַ֖ת ה' אֱלֹקֵיכֶֽם׃ (ד) וְעַתָּ֗ה הֵנִ֨יחַ ה' אֱלֹֽהֵיכֶם֙ לַֽאֲחֵיכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר לָהֶ֑ם וְעַתָּ֡ה פְּנוּ֩ וּלְכ֨וּ לָכֶ֜ם לְאָהֳלֵיכֶ֗ם אֶל־אֶ֙רֶץ֙ אֲחֻזַּתְכֶ֔ם אֲשֶׁ֣ר ׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם מֹשֶׁה֙ עֶ֣בֶד ה' בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּֽן׃ (ה) רַ֣ק ׀ שִׁמְר֣וּ מְאֹ֗ד לַעֲשׂ֨וֹת אֶת־הַמִּצְוָ֣ה וְאֶת־הַתּוֹרָה֮ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶתְכֶם֮ מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־ה' לְ֠אַהֲבָה אֶת־ה' אֱלֹֽקֵיכֶ֜ם וְלָלֶ֧כֶת בְּכָל־דְּרָכָ֛יו וְלִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתָ֖יו וּלְדָבְקָה־ב֑וֹ וּלְעָבְד֕וֹ בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם׃ (ו) וַֽיְבָרְכֵ֖ם יְהוֹשֻׁ֑עַ וַֽיְשַׁלְּחֵ֔ם וַיֵּלְכ֖וּ אֶל־אָהֳלֵיהֶֽם׃ (ס) (ז) וְלַחֲצִ֣י ׀ שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֗ה נָתַ֣ן מֹשֶׁה֮ בַּבָּשָׁן֒ וּלְחֶצְי֗וֹ נָתַ֤ן יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ עִם־אֲחֵיהֶ֔ם מעבר [בְּעֵ֥בֶר] הַיַּרְדֵּ֖ן יָ֑מָּה וְ֠גַם כִּ֣י שִׁלְּחָ֧ם יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל־אָהֳלֵיהֶ֖ם וַיְבָרֲכֵֽם׃ (ח) וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בִּנְכָסִ֨ים רַבִּ֜ים שׁ֤וּבוּ אֶל־אָֽהֳלֵיכֶם֙ וּבְמִקְנֶ֣ה רַב־מְאֹ֔ד בְּכֶ֨סֶף וּבְזָהָ֜ב וּבִנְחֹ֧שֶׁת וּבְבַרְזֶ֛ל וּבִשְׂלָמ֖וֹת הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד חִלְק֥וּ שְׁלַל־אֹיְבֵיכֶ֖ם עִם־אֲחֵיכֶֽם׃ (פ) (ט) וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיֵּלְכ֡וּ בְּנֵי־רְאוּבֵ֨ן וּבְנֵי־גָ֜ד וַחֲצִ֣י ׀ שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֗ה מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִשִּׁלֹ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן לָלֶ֜כֶת אֶל־אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֗ד אֶל־אֶ֤רֶץ אֲחֻזָּתָם֙ אֲשֶׁ֣ר נֹֽאחֲזוּ־בָ֔הּ עַל־פִּ֥י ה' בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ (י) וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל־גְּלִיל֣וֹת הַיַּרְדֵּ֔ן אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיִּבְנ֣וּ בְנֵי־רְאוּבֵ֣ן וּבְנֵי־גָ֡ד וַחֲצִ֣י שֵׁבֶט֩ הַֽמְנַשֶּׁ֨ה שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ עַל־הַיַּרְדֵּ֔ן מִזְבֵּ֥חַ גָּד֖וֹל לְמַרְאֶֽה׃ (יא) וַיִּשְׁמְע֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה בָנ֣וּ בְנֵֽי־רְאוּבֵ֣ן וּבְנֵי־גָ֡ד וַחֲצִי֩ שֵׁ֨בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֜ה אֶת־הַמִּזְבֵּ֗חַ אֶל־מוּל֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֶל־גְּלִילוֹת֙ הַיַּרְדֵּ֔ן אֶל־עֵ֖בֶר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (יב) וַֽיִּשְׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ כָּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלֹ֔ה לַעֲל֥וֹת עֲלֵיהֶ֖ם לַצָּבָֽא׃ (פ) (יג) וַיִּשְׁלְח֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־בְּנֵי־רְאוּבֵ֧ן וְאֶל־בְּנֵי־גָ֛ד וְאֶל־חֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁ֖ה אֶל־אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֑ד אֶת־פִּינְחָ֖ס בֶּן־אֶלְעָזָ֥ר הַכֹּהֵֽן׃ (יד) וַעֲשָׂרָ֤ה נְשִׂאִים֙ עִמּ֔וֹ נָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד נָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לְבֵ֣ית אָ֔ב לְכֹ֖ל מַטּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֑ל וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־אֲבוֹתָ֛ם הֵ֖מָּה לְאַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (טו) וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־בְּנֵי־רְאוּבֵ֧ן וְאֶל־בְּנֵי־גָ֛ד וְאֶל־חֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁ֖ה אֶל־אֶ֣רֶץ הַגִּלְעָ֑ד וַיְדַבְּר֥וּ אִתָּ֖ם לֵאמֹֽר׃ (טז) כֹּ֣ה אָמְר֞וּ כֹּ֣ל ׀ עֲדַ֣ת ה' מָֽה־הַמַּ֤עַל הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֤ר מְעַלְתֶּם֙ בֵּאלֹקֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָשׁ֣וּב הַיּ֔וֹם מֵאַחֲרֵ֖י ה' בִּבְנֽוֹתְכֶ֤ם לָכֶם֙ מִזְבֵּ֔חַ לִמְרָדְכֶ֥ם הַיּ֖וֹם בַּה'׃ (יז) הַמְעַט־לָ֙נוּ֙ אֶת־עֲוֺ֣ן פְּע֔וֹר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־הִטַּהַ֙רְנוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיְהִ֥י הַנֶּ֖גֶף בַּעֲדַ֥ת ה'׃ (יח) וְאַתֶּם֙ תָּשֻׁ֣בוּ הַיּ֔וֹם מֵאַחֲרֵ֖י ה' וְהָיָ֗ה אַתֶּ֞ם תִּמְרְד֤וּ הַיּוֹם֙ בַּֽה' וּמָחָ֕ר אֶֽל־כָּל־עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יִקְצֹֽף׃ (יט) וְאַ֨ךְ אִם־טְמֵאָ֜ה אֶ֣רֶץ אֲחֻזַּתְכֶ֗ם עִבְר֨וּ לָכֶ֜ם אֶל־אֶ֨רֶץ אֲחֻזַּ֤ת ה' אֲשֶׁ֤ר שָֽׁכַן־שָׁם֙ מִשְׁכַּ֣ן ה' וְהֵאָחֲז֖וּ בְּתוֹכֵ֑נוּ וּבַֽה' אַל־תִּמְרֹ֗דוּ וְאֹתָ֙נוּ֙ אֶל־תִּמְרֹ֔דוּ בִּבְנֹֽתְכֶ֤ם לָכֶם֙ מִזְבֵּ֔חַ מִֽבַּלְעֲדֵ֔י מִזְבַּ֖ח ה' אֱלֹקֵֽינוּ׃ (כ) הֲל֣וֹא ׀ עָכָ֣ן בֶּן־זֶ֗רַח מָ֤עַל מַ֙עַל֙ בַּחֵ֔רֶם וְעַֽל־כָּל־עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל הָ֣יָה קָ֑צֶף וְהוּא֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד לֹ֥א גָוַ֖ע בַּעֲוֺנֽוֹ׃ (פ) (כא) וַֽיַּעֲנוּ֙ בְּנֵי־רְאוּבֵ֣ן וּבְנֵי־גָ֔ד וַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑ה וַֽיְדַבְּר֔וּ אֶת־רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (כב) אֵל֩ ׀ אֱלֹקִ֨ים ׀ ה' אֵ֣ל ׀ אֱלֹקִ֤ים ׀ ה' ה֣וּא יֹדֵ֔עַ וְיִשְׂרָאֵ֖ל ה֣וּא יֵדָ֑ע אִם־בְּמֶ֤רֶד וְאִם־בְּמַ֙עַל֙ בַּֽה' אַל־תּוֹשִׁיעֵ֖נוּ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (כג) לִבְנ֥וֹת לָ֙נוּ֙ מִזְבֵּ֔חַ לָשׁ֖וּב מֵאַחֲרֵ֣י ה' וְאִם־לְהַעֲל֨וֹת עָלָ֜יו עוֹלָ֣ה וּמִנְחָ֗ה וְאִם־לַעֲשׂ֤וֹת עָלָיו֙ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֔ים ה' ה֥וּא יְבַקֵּֽשׁ׃ (כד) וְאִם־לֹ֤א מִדְּאָגָה֙ מִדָּבָ֔ר עָשִׂ֥ינוּ אֶת־זֹ֖את לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יֹאמְר֨וּ בְנֵיכֶ֤ם לְבָנֵ֙ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר מַה־לָּכֶ֕ם וְלַֽה' אֱלֹקֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (כה) וּגְב֣וּל נָֽתַן־ה' בֵּינֵ֨נוּ וּבֵינֵיכֶ֜ם בְּנֵי־רְאוּבֵ֤ן וּבְנֵי־גָד֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן אֵין־לָכֶ֥ם חֵ֖לֶק בַּֽה' וְהִשְׁבִּ֤יתוּ בְנֵיכֶם֙ אֶת־בָּנֵ֔ינוּ לְבִלְתִּ֖י יְרֹ֥א אֶת־ה'׃ (כו) וַנֹּ֕אמֶר נַעֲשֶׂה־נָּ֣א לָ֔נוּ לִבְנ֖וֹת אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ לֹ֥א לְעוֹלָ֖ה וְלֹ֥א לְזָֽבַח׃ (כז) כִּי֩ עֵ֨ד ה֜וּא בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֵיכֶ֗ם וּבֵ֣ין דֹּרוֹתֵינוּ֮ אַחֲרֵינוּ֒ לַעֲבֹ֞ד אֶת־עֲבֹדַ֤ת ה' לְפָנָ֔יו בְּעֹלוֹתֵ֥ינוּ וּבִזְבָחֵ֖ינוּ וּבִשְׁלָמֵ֑ינוּ וְלֹא־יֹאמְר֨וּ בְנֵיכֶ֤ם מָחָר֙ לְבָנֵ֔ינוּ אֵין־לָכֶ֥ם חֵ֖לֶק בַּה'׃ (כח) וַנֹּ֕אמֶר וְהָיָ֗ה כִּֽי־יֹאמְר֥וּ אֵלֵ֛ינוּ וְאֶל־דֹּרֹתֵ֖ינוּ מָחָ֑ר וְאָמַ֡רְנוּ רְא֣וּ אֶת־תַּבְנִית֩ מִזְבַּ֨ח ה' אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ אֲבוֹתֵ֗ינוּ לֹ֤א לְעוֹלָה֙ וְלֹ֣א לְזֶ֔בַח כִּי־עֵ֣ד ה֔וּא בֵּינֵ֖ינוּ וּבֵינֵיכֶֽם׃

Joshua 22:1-28

(1) Then Joshua summoned the Reubenites, the Gadites, and the half-tribe of Manasseh, (2) and said to them, “You have observed all that Moses the servant of the LORD commanded you, and have obeyed me in everything that I commanded you. (3) You have not forsaken your kinsmen through the long years down to this day, but have faithfully observed the Instruction of the LORD your God. (4) Now the LORD your God has given your kinsmen rest, as He promised them. Therefore turn and go to your homes, to the land of your holdings beyond the Jordan that Moses the servant of the LORD assigned to you. (5) But be very careful to fulfill the Instruction and the Teaching that Moses the servant of the LORD enjoined upon you, to love the LORD your God and to walk in all His ways, and to keep His commandments and hold fast to Him, and to serve Him with all your heart and soul.” (6) Then Joshua blessed them and dismissed them, and they went to their homes. (7) To the one half-tribe of Manasseh Moses had assigned territory in Bashan, and to the other Joshua assigned [territory] on the west side of the Jordan, with their kinsmen. Furthermore, when Joshua sent them off to their homes, he blessed them (8) and said to them, “Return to your homes with great wealth—with very much livestock, with silver and gold, with copper and iron, and with a great quantity of clothing. Share the spoil of your enemies with your kinsmen.” (9) So the Reubenites, the Gadites, and the half-tribe of Manasseh left the Israelites at Shiloh, in the land of Canaan, and made their way back to the land of Gilead, the land of their own holding, which they had acquired by the command of the LORD through Moses. (10) When they came to the region of the Jordan in the land of Canaan, the Reubenites and the Gadites and the half-tribe of Manasseh built an altar there by the Jordan, a great conspicuous altar. (11) A report reached the Israelites: “The Reubenites, the Gadites, and the half-tribe of Manasseh have built an altar opposite the land of Canaan, in the region of the Jordan, across from the Israelites.” (12) When the Israelites heard this, the whole community of the Israelites assembled at Shiloh to make war on them. (13) But [first] the Israelites sent the priest Phinehas son of Eleazar to the Reubenites, the Gadites, and the half-tribe of Manasseh in the land of Gilead, (14) accompanied by ten chieftains, one chieftain from each ancestral house of each of the tribes of Israel; they were every one of them heads of ancestral houses of the contingents of Israel. (15) When they came to the Reubenites, the Gadites, and the half-tribe of Manasseh in the land of Gilead, they spoke to them as follows: (16) “Thus said the whole community of the LORD: What is this treachery that you have committed this day against the God of Israel, turning away from the LORD, building yourselves an altar and rebelling this day against the LORD! (17) Is the sin of Peor, which brought a plague upon the community of the LORD, such a small thing to us? We have not cleansed ourselves from it to this very day; (18) and now you would turn away from the LORD! If you rebel against the LORD today, tomorrow He will be angry with the whole community of Israel. (19) If it is because the land of your holding is unclean, cross over into the land of the LORD’s own holding, where the Tabernacle of the LORD abides, and acquire holdings among us. But do not rebel against the LORD, and do not rebel against us by building for yourselves an altar other than the altar of the LORD our God. (20) When Achan son of Zerah violated the proscription, anger struck the whole community of Israel; he was not the only one who perished for that sin.” (21) The Reubenites, the Gadites, and the half-tribe of Manasseh replied to the heads of the contingents of Israel: They said, (22) “God, the LORD God! God, the LORD God! He knows, and Israel too shall know! If we acted in rebellion or in treachery against the LORD, do not vindicate us this day! (23) If we built an altar to turn away from the LORD, if it was to offer burnt offerings or meal offerings upon it, or to present sacrifices of well-being upon it, may the LORD Himself demand [a reckoning]. (24) We did this thing only out of our concern that, in time to come, your children might say to our children, ‘What have you to do with the LORD, the God of Israel? (25) The LORD has made the Jordan a boundary between you and us, O Reubenites and Gadites; you have no share in the LORD!’ Thus your children might prevent our children from worshiping the LORD. (26) So we decided to provide [a witness] for ourselves by building an altar—not for burnt offerings or [other] sacrifices, (27) but as a witness between you and us, and between the generations to come—that we may perform the service of the LORD before Him with our burnt offerings, our sacrifices, and our offerings of well-being; and that your children should not say to our children in time to come, ‘You have no share in the LORD.’ (28) We reasoned: should they speak thus to us and to our children in time to come, we would reply, ‘See the replica of the LORD’s altar, which our fathers made—not for burnt offerings or sacrifices, but as a witness between you and us.’